על אבטחת מידע ללקוחות בעלי אתרים

למי שלא עקב – בעקבות הפריצה של "הפורץ הסעודי", הרמו"ט (רשות משפטית לטכנולוגיה ומידע) התעוררו ואחד הדברים הראשונים שהם עשו זה להוציא צו נגד לוגייט בכדי לסגור 1700 חנויות שמתארחות בפלטפורמת החנויות של לוגייט. בסופו של דבר הושגה הסכמה משותפת בין הצדדים לעבוד יחד כדי שהחנויות ומאגרי המידע של החנויות יהיו מוגנים ומוצפנים.

הבעיה עצמה מתחילה בשורש: רוב הלקוחות שמחפשים שיבנו להם אתרים לא מכירים את חוק הגנת הפרטיות, ידיעת החוק לגבי מאגרי מידע, הדברים שצריכים לעשות במקביל להקמת האתר מבחינת החוק (הידעתם שרישום מאגר המידע הוא חובה?), ונקודות שרבים לא חושבים עליהם, כמו העניין שאם נפרץ בסיס הנתונים שלכם ואיזה טורקי מחליט להעלות אותו לרשת, הלקוח בעל האתר חשוף לתביעות אזרחיות. אז בונה האתר לא מכיר את הדברים, בעל העסק לא מכיר (ובמקרים רבים לא ממש מעניין אותו), אבטחת מידע לא קיימת (כי בוני אתרים רבים פשוט לא מבינים מאומה בתחום ומעדיפים להאמין לכל מיני סוכני מכירות של ספקי אחסון שהספק "מוגן בפני פריצות" [אין חיה כזו]), ובסופו של דבר מגיע ילד משועמם (אותו "פורץ סעודי") ומרים את חברות האשראי וספקים על הרגליים, והוא בכלל מריץ תוכנה מוכנה כדי לפרוץ, כלומר מדובר במישהו שהוא אפילו לא פורץ מקצועי!

אז נתחיל לעשות סדר בבלאגן.

ידידי עו"ד יהונתן קלינגר כתב פוסט שמסביר גם לאלו שאינם בקיאים במשפט על החוק ועל הגדרות מאגרי מידע. אני ממליץ ללחוץ על הלינק (הוא יפתח בחוצץ נפרד) ולקרוא את הפוסט ואחרי זה לחזור לכאן ולהמשיך לקרוא את הפוסט הזה..

קראתם? אוקיי, כפי שאתם יכולים לראות, כל חנות או כל אתר שאוסף נתונים אישיים מחוייב לרשום את האתר שלו כמאגרי מידע ברשות המשפטית לטכנולוגיה ומידע (לצערי מי שביצע את עיצוב האתר של הרמו"ט מבין בעיצוב ממשק משתמש כמו שאני מבין בהטסת חלליות ולכן כדאי לשים לב – המלבנים שבתוכם 2 שורות? צריך ללחוץ על הטקסט כדי לקבל את התוכן).

במקביל, בונה האתרים צריך לבנות את האתר בצורה מאובטחת לפי ההוראות של הרמו"ט, ואיש אבטחת המידע אינו יכול להיות בונה האתרים או מישהו מאותה חברה של בניית אתרים אלא מישהו עצמאי שאינו קשור ללקוח או לבונה האתרים. אותו איש אבטחת מידע צריך לעבור על האתר, לתת את הערותיו ובונה האתר צריך לתקן את הקוד (לא, איש האבטחה לא אמור לתקן את הקוד בעצמו, צריך את הפרדה). כפי שעו"ד קלינגר מציין בפוסט, יש לבצע עוד מספר דברים בהתאם לאתר עצמו והמידע שמאוחסן בו (כמו עניין ציון הנקודה היכן האתר מאוחסן מבחינה גאוגרפית).

עוד מספר נקודות:

  1. ספק האחסון אינו יכול לעשות קסמים ולהפוך את כל הנתונים למוצפנים, זו אחריותו של המתכנת להצפין את הנתונים לפני ההכנסה/עריכת נתונים קיימים בין אם דרך שפת התכנות, ספריית תכנות או שימוש בפונקציות ששרת ה-SQL נותן (לדוגמא: encrypt ב-MySQL וכאן אפשר למצוא יותר מידע). האחריות של הספק היא לחסום כניסה לא מורשת ל-MySQL (לדוגמא) ברמה של כניסה מבחוץ ומניעת אפשרות למשתמש לראות את כל בסיסי הנתונים בתוך ה-DB עצמו (למעט מה ששייך לאותו חשבון). כמו כן הספק צריך לאסור באחסון משותף (לדוגמא) אפשרות להתחבר ל-SQL מבחוץ (גם כשבונה האתר מאוד אוהב כלי GUI חיצוניים ורוצה להתחבר ישירות לשרת איתם).
    ככלל, ספק צריך לברר עם הלקוח מה הוא מאחסן ולעדכן את החוזה בין הספק ללקוח לגבי אחריות על המידע, עניינים משפטיים וכו' (ואני ממליץ לקחת את שרותיו של עו"ד קלינגר לעניינים אלו, הוא מומחה בזה).
  2. בוני האתרים: מאחריותכם להסביר ללקוחות לגבי עניין האבטחת מידע ולבקש ממנו שימצא איש אבטחת מידע שישב איתכם ויבדוק את האתר וימליץ לכם מה לעשות מבחינת קוד, פרוצדורות וכו'. אם לקוח רוצה לחסוך או לשחק אותה "ראש קטן", אתם תהיו המטרה של רמו"ט על עבירת אי רישום מאגר מידע (ואני די בטוח שהם ימצאו עוד סעיפים להאשים אתכם), ואם מחר חס ושלום יפרצו לאותו אתר ויפיצו את המידע, הנפגעים יכולים לתבוע אותו תביעה אזרחית ותנחשו את מי הוא יגרור אל התביעה הזו..
    לכן אם לקוח מתעקש לא לקחת איש אבטחת מידע, ואתם לוקחים את הפרוייקט, תצטרכו להחתים את הלקוח על מסמך שהוא זה שמבקש אתר ללא אבטחת מידע כפי שנדרש בחוק והוא לוקח את כל האחריות עליו ופוטר אתכם מאחריות (לא יודע כמה מסמך כזה הוא לגטימי, עדיף להתייעץ עם עו"ד).
  3. לקוחות שיש להם אתרי חנויות או כל אתר שאוסף מידע מגולשים: בלי אבטחת מידע גם הרמו"ט יכולה לתבוע אתכם ואם נפרץ האתר שלכם – אלו שזלג המידע שלהם החוצה יכולים לתבוע אתכם תביעה אזרחית על אי-הגנה על מאגר מידע ושלל סעיפים נוספים, לכן מומלץ להשקיע את הסכומים הנוספים ברישום ובאבטחה על מנת להימנע מהכאב ראש הזה.

ולבסוף המלצה נוספת ללקוחות: אתרים מחייבים תחזוקה מתמדת. מהרגע שהאתר עלה לאוויר, יהיו מספיק רובוטים וכל מיני משועממים שישמחו לנסות לפרוץ לאתר שלכם כבר מהיום הראשון. יש צורך בעדכון לפחות אחת לחודש של האתר מבחינת האפליקציה (וורדפרס, ג'ומלה, דרופל וכו') והתוספים עצמם, ולכן חשוב מאוד לסכם חוזה ביניכם לבוני האתרים על כניסה חודשית מצד בונה האתר על מנת לשדרג את התוכנה של האתר והתוספים השונים. ספקי האחסון אינם אחראים לעדכון התוכנות שבוני האתרים שלכם התקינו והם לא יעדכנו את התוכנה עבורכם הואיל וקיים סיכון ששדרוג התוכנה "ישבור" תוספים מסויימים ויכול להביא להשבתת האתר שלכם ולכן אף ספק לא לוקח על עצמו עדכונים כאלו. סכמו חוזה של כניסה חודשית ויהיה לכם ראש שקט מהנקודה הזו.

Comments

comments

7 תגובות בנושא “על אבטחת מידע ללקוחות בעלי אתרים”

  1. במחירים שלוקחים היום על בניית חנויות וירטואליות אני בספק אם יש ספקים בשוק שעובדים לפי ההנחיות האלו או יעבדו בצורה זו..הרי איש אבטחת המידע לבדו בטוח לוקח סכומים לא קטנים עוד לפני התיקונים הנדרשים..אם התהליך הזה יקרה בכל אתר ואתר הלקוחות יקבלו הצעות מחיר מנופחות ביחס לספקים שלא יציינו זאת…המחירים בשוק נמשכים מטה בגלל המערכות קוד פתוח וזה גורם לסכומים שניתן להשקיע בכללי באתר מצד הספקים לרדת.

    1. העניין שיש גם חבות משפטית שרבים לא מודעים אליה, השאלה אם בוני האתרים והלקוחות מוכנים לקחת את זה על עצמם.

  2. חץ, אתה באמת בסדר ונותן שירות ויחס אישי (יצאה לי לדבר עם הנציג דרך הצ'ט באתר שלך) אבל כאשר בא הלקוח ורוצה את כל העולם בכלום כסף, יהיה בעיה מבחינתו לשלם לעוד גורמים חיצוניים שיבדקו את האתר ברמה רצינית יותר.

    היום המצב כזה שאם אתה מוכר חנות וירטואלית, גם 6000 ש"ח + מע"מ כולל עיצוב וכולל 12 תשלומים, הרוב אומרים שיקר להם.

    איך תוכל לתת את הכל בכלום כסף ?

    ומכאן, הם מקבלים את מה שמקבלים!

  3. אני חושב שכדאי להוסיף עוד הערה שקשורה לאתרי מסחר אלקטרוני.

    חברות כרטיסי האשראי מתעקשות שכרטיסי האשראי יישמרו באופן מאובטח, אולם דרישה זו לא מהווה כשלעצמה עמידה בדרישות חוק הגנת הפרטיות.
    במקרים רבים, הפתרון לדרישה בנושא כרטיסי האשראי היא שמירה שלהם במערכת מאובטחת שהיא חיצונית לאתר עצמו. במצב כזה כרטיסי האשראי מאובטחים כנדרש, אולם הנתונים הפרטיים של הלקוחות לא. כך עלול בית העסק לחשוב שמכרו לו מערכת ״מאובטחת״, עובדה שחברת כרטיסי האשראי מסכימה לסלוק אותו, אך בית העסק לא עמד כלל בדרישות החוק, והוא עדיין חשוף לתביעה על התרשלות.

  4. מה שמפריע וחסר מאוד במאמר הזה, זה שאין טיפת לקיחת אחריות לספקי האחסון.
    כל האחריות מוטלת כביכול על בוני האתרים, ואין זה לגמרי מדוייק, היה רצוי ואף נכון להציג את חלקם של ספקי האחסון במשוואה. לא חסרים ספקי אחסון שלא טורחים לעדכן את התוכנה שבאחריותם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *