על אבטחת מידע ללקוחות – מצד הספקים

בפוסט הקודם דיברתי אבטחת מידע, מאגרי מידע ומה צריכים לעשות לקוחות ובוני האתרים שלהם. משה, אחד המגיבים בפוסט, שאל מה עם צד הספקים. פוסט זה נועד לענות על שאלה זו.

נבדיל בין 2 מושגים שרבים טועים לגביהם והם המקור לטעויות רבות בכל נושא אבטחת מידע מהצד של הספק.

תקיפת שרת

ישנם הרבה מאוד צעירים משועממים בעולם עם כל מיני אג'נדות, במיוחד נגד ישראל, ארה"ב, קפיטליזם, חברות גדולות וכו', ולכן חברות רבות חוות התקפות. ברוב המקרים מדובר בהתקפה מסוג DDoS.

התקפת DDoS היא בעצם הצפה של השרת בבקשת תוכן מהאתר (בד"כ הדף הראשי), אך בכל בקשה כזו צד היעד (הצד שאמור לקבל את המידע) מזוייפת, כך שהשרת מנסה להגיש את הדף לכתובת המזוייפת. מכיוון שהכתובת המזוייפת לא ביקשה את הדף, החיבור נשאר פתוח. תכפילו את זה בכמה אלפי בקשות לשניה ותקבלו מצב שהשרתים שלכם (ולא חשוב כמה שרתים יהיו לכם) פשוט "נחנק", כי שום בקשה לא מבוצעת עד הסוף, החיבור נשאר ומתווספים כל האלפים, עד שהשרת לבסוף קורס.

בהתקפת DDoS אין גניבה של מידע. המתקיף, בדיוק כמו האחרים, לא יכול להיכנס לשרת (אלא אם מדובר בהתקפה משולבת פריצה, דבר מאוד נדיר ומצריך ידע מוקדם לגבי השרתים, בד"כ לא מידע שמפורסם, ולכן במקרים כאלו מדובר במשהו פלילי מקומי). כל המטרה של ההתקפה היא להשבית את האתר, ואתרים מאוד גדולים (כמו אמזון, ויזה העולמית, FBI ועוד) חטפו התקפות כאלו ולמרות כל הציוד שהיה להם – האתרים היו מושבתים (עם ציוד אפשר לחסום את הבקשות, אבל עדיין לא תהיה גישה לדפים).

האם יש פתרון להתקפות DDoS? רוב חומות האש המודרניות (וגם Linux כחומת אש עם עוד מספר מודולים) יכולים לזהות התקפה ולספוג אותה, אבל עדיין רוב הרוחב פס יהיה תפוס בהתקפה עצמה. יש ספקים מסויימים בחו"ל המיועדים לאתרים ש"מושכים אש", והמחיר שלהם הולך לפי רוחב הפס שהספק יספוג עבור הלקוח, אבל אין שום פתרון ממשי עדיין כדי למנוע "חניקה" של רוחב הפס.

פריצה לשרת

פריצות לשרתים בעבר היו נהוגות על ידי סריקה של השרת המיועד לפריצה. הפורץ היה סורק עם תוכנות שונות את השרת שהוא רוצה לפרוץ אליו, מוצא פורט פתוח עם תוכנה שמאזינה לאותו פורט, מחפש פירצה לאפליקציה שמאזינה לאותו פורט – ומשם הוא היה פורץ.

שיטה זו עדיין בשימוש היום על ידי סקריפטים שפורצים רבים מריצים. הסקריפט לוקח טווח כתובות מסויים ומנסה למצוא בפורטים מסויימים אפשרות לפרוץ, כך לדוגמא אחד הפורטים הפופולריים הוא פורט 22 שמשמש בשרתי יוניקס/לינוקס כחיבור לשרת (SSH). סקריפט כזה שמוצא את הפורט הזה, ינסה לעשות login דרך משתמשים כמו root, admin וכו' ועל כל משתמש הוא ינסה להריץ סידרה של סיסמאות ידועות כמו מספרים, מספרים ואותיות רציפות על מקלדת (1q2w3e4r) ועוד כל מיני סיסמאות. אם השרת נמצא עם סיסמא כזו, הסקריפט יצור יוזר נוסף עם הרשאות root וידווח בחזרה למפעיל הסקריפט שיש לו עוד שרת פתוח לשימושו. אותו דבר קורה עם פורטים כמו 25 (SMTP), ועוד פורטים.

קל מאוד למנוע את הפריצות האלו: כל מה שצריך הוא לשנות את פורט SSH מ-22 למספר אחר, לבטל אפשרות כניסת root ע"י סיסמא מרחוק (תמיד תוכלו להיכנס כ-root מהקונסולה), ואם אפשר, עדיף לבטל סיסמאות לגמרי ולהשתמש במפתחות, כך שאם אין למשתמש קובץ סיסמא, המערכת לא תבקש ממנו סיסמא אלא תסגור את החיבור. אפשר להוסיף דברים כמו אפליקציית LFD (או להשתמש בתוכנת חומת אש CSF) וכך התוכנה יודעת לספור את כמות החיבורים מאותו IP ולחסום אותו זמנית או בצורה קבועה.

אבל רוב הפריצות אינן פריצות פורטים, אלא פריצת אפליקציות.

מהי פריצת אפליקציה? ובכן, מכיוון שרוב האתרים היום נכתבים על פלטפורמות פופולריות (וורדפרס, ג'ומלה, דרופל ועוד עשרות פלטפורמות), הפורץ ינסה להריץ אפליקציה שלא רק תזהה על איזה פלטפורמה האתר עובד, אלא גם תנסה לאתר פרצות ידועות ולחדור דרכן אל המערכת. מהרגע שהאפליקציה שהפורץ מוצאת את הפירצה – הפורץ יכול לעשות דברים רבים: לגשת לבסיס הנתונים של הלקוח, לקרוא, לשנות, לגשת לקבצים שנמצאים בתיקיית הלקוח, להוריד אותם למחשבו האישי, להעלות ולמחוק קבצים ועוד – הכל דרך האפליקציה (אפשר כמובן לעשות זאת ידנית דרך ה-URL לאחר שנמצא חור האבטחה).

במקרים מסויימים (כמו עם "הפורץ הסעודי") הפורץ לא כל כך מתעניין באתר שלך, אלא מתעניין האם ישנם חורי אבטחה ברמת מערכת ההפעלה, והוא משתמש בערך באותן שיטות שהזכרתי מקודם כדי למצוא אם יש. במידה ויש, הפורץ יכול לנצל את החור אבטחה כדי ליצור לעצמו משתמש עם הרשאות מערכת, ואז להיכנס ולעשות במערכת כרצונו – כולל קריאה/עריכה/מחיקה של כל מי שמשתמש בשרת, והוא אפילו יכול למחוק ולשנות את המערכת הפעלה עצמה.

אז מה ספק אחסון טוב צריך שיהיה וצריך לעשות? כמה דברים:

  1. הטמעת חומת אש רצינית עם חוקים קשיחים: סיסקו, צ'ק-פוינט, פורטינט, ג'וניפר – כולם מייצרים קופסאות חומות אש מספיק רציניות כדי להגן על משתמשים. ספק רציני יודע לקחת קופסא כזו ולהגדיר מי יכול להיכנס ברזולוציה של כתובת IP, איזה פורטים לפתוח עבור הלקוח ואיזה פורטים לסגור. ספק רציני גם יתקין ללקוח חומת אש פנימית עם חסימת פורטים פנימה והחוצה לפי הצורך.
  2. לא לאפשר לעובדים שלו להיכנס למערכות של הספק עם סיסמאות אלא עם מפתחות הצפנה בלבד וכל כניסה נרשמת ומתועדת.
  3. ספק טוב מפריד לחלוטין בין רשת השרתים של הלקוחות לרשת שלו עצמו. כך לדוגמא כל עניין ניהול הלקוחות, פרטי הלקוחות, סיסמאות וכו' צריכים לשבת ברשת נפרדת, עם גישה מאוד מפוקחת לסקריפט ששולף נתונים ועדיף שהנתונים יועברו בהצפנה. (אצלנו לדוגמא כל רישום הלקוחות נמצא בכלל בעיר אחרת אצל ספק אחר).
  4. אם מדובר בספק שסולק כרטיסי אשראי, אז הספק צריך להקים רשת פיזית אחרת (לא להסתפק במכונה וירטואלית וחיבור VLAN נפרד) ולהציג אישור שעבר PCI (שימו לב: ישנו סולק שלא אציין את שמו שמציג לוגו של PCI באתר שלו אך הוא לא עבר PCI ולכן חשוב לבקש לראות הוכחה שהספק עבר תקן PCI ושהתעודה מראה את השנה הקלנדרית הנוכחית (בדיקת תקינות ל-PCI צריך לעבור כל שנה).
  5. ספק טוב שומר בשרתי אחסון שיתופי שלו לפחות חודש רישומים של כניסות לשרת הן דרך WEB וגם SSH, רישומים אלו אמורים להישמר בגיבוי.
  6. עדכונים – כל השרתים (למעט VPS שאינם מנוהלים על ידי הספק) צריכים להיות אחת לשבוע מעודכנים בכל הטלאים האחרונים שיצאו לאותה הפצה.
  7. פאנלים – חובה שיהיו מעודכנים לגירסה האחרונה.

אלו הדברים שלעניות דעתי ספק טוב צריך לתת מבחינת מינימום.

נקודה חשובה שצריך להבהיר: אין הוקוס פוקוס באחסון. אם בונה אתרים אינו מצפין את המידע, הספק לא יכול להצפין עבורו את המידע המאוחסן. ספק אינו יכול לנטר את הנתונים היוצאים והנכנסים של כל לקוח כי זו כבר עבירה של חדירה לפרטיות הן של לקוח והן של גולשים (ושום ספק שפוי לא יכניס ראש בריא למיטה חולה). ספק יכול וצריך לעדכן את השרתים כדי שפרצות אבטחה לא יהיו בשרתים, אבל ספק לא יכול לעדכן את האפליקציות שהלקוח מתקין, זו אחריותו של הלקוח ושל בונה האתרים שלו, לא של הספק.

ועוד משהו אחד: בחשבון משותף עם גישת SSH אפשר לבדוק את חלק מהדברים. לדוגמא אם תקישו את הפקודה uname -a תוכלו לראות שגירסת הליבה (אם זו מערכת CentOS מעודכנת) היא 2.6.18-274 (לקוחות שלנו יראו 374, הוספנו כמה דברים לליבה). אם המספר פחות מ-274, זה אומר שהשרת אינו מעודכן, ובמקרים כאלו אתם חשופים לחורי אבטחה.

עתה לחלק הלא כל כך נעים: איש המכירות יכול להישבע בנקיטת חפץ שכל הסעיפים שציינתי לעיל מיושמים במלואם, אבל לך כלקוח לא תוכל לבדוק את רוב הדברים שציינתי אם הם נכונים או לא וכפי שראינו רק לפני מספר שבועות, אותו עסק שאחסן אתרים ופרצו אליו, הצהיר תחת כל מיקרופון ש"הם מוגנים", ראינו איזו הגנה יש להם…

אז מה ניתן לעשות? משהו פשוט: אם אתה מקים אתר עם הרבה מידע אישי או חנות, אני מציע לך לקחת שרת וירטואלי (VPS). עם שרת וירטואלי הכל בשליטתך. אתה (או האיש מטעמך) מאבטח את השרת בצורה הכי טובה (במקום לסמוך על הספק), אתה יכול להצפין ולאבטח דברים בצורה הרבה יותר חזקה מאשר באחסון שיתופי (לדוגמא: אתה יכול להצפין את תיקיית ה-Home, היכן שמאוחסנים במקרים רבים תכנים חשובים), אתה יכול לעשות אופטימיזציות ולא להיות תלוי בידע ובמקצועיות של אנשי הספק שנותן לך את ה-VPS ועוד. כך אתה יכול להגן על עצמך בצורה הכי טובה ובתקציב נמוך.

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *