טיפ ל-VMWARE ESX/I: סיסמת root

כל איש סיסטם/Devops שמשתמש ב-VMWare ESXI יודע שהחיים עם VMWare הם יחסית לא רעים. החברה מנפיקה כלים לנהל/להקים/לתחזק את המערכות הוירטאוליות וחברות צד שלישי כותבות כל מיני אפליקציות שנותנות ערך מוסף (כמו VEEAM עם הגיבויים והמיגרציה שלהם וכו’).

בעקרון כל מערכות ה-vSphere של VMWare מומלץ שיעבדו מול Storage שעליו יאוחסנו ושם בעצם ימצאו הדיסקים הקשיחים הוירטואליים. אם אין לך Storage, בגירסה 5 הוסיפו VMWare תכונות להקים Storage קטן ופשוט (יחסית). זה לא מה שיחליף פתרונות של EMC או NETAPP במקרים מסויימים, אבל זה יכול לשמש כפתרון לא רע בשלב התחלתי.

אחת הסיטואציות שקורות גם עם VMWare אבל גם עם כל מערכת הפעלה רגילה אחרת, זה ששוכחים את סיסמת מנהל השרת (ה-root או ה-Administrator) לשרת מסוים. ב-Windows אם אתה משתמש ב-Active Directory והשרת משוייך ל-AD, אתה יכול להתחמק מכך בכך שתבחר את ה-AD, תכניס שם משתמש וסיסמא של בעל הרשאות אדמיניסטרציה ותגמור עם זה. בלינוקס אתה יכול פשוט לעשות boot במצב Single mode (במערכות אובונטו או דביאן תצטרך לבצע שינוי זמני ב-GRUB בזמן שאתה מפעיל את השרת), ולאחר שנכנסת למצב המינימלי תוכל להריץ פקודת passwd לשנות סיסמא, ולהפעיל את השרת מחדש (reboot) או לעבור ל-mode אחר (telinit 2 דביאן, telinit 3 ב-CentOS לדוגמא).

ב-VMWare אין לך אף לוקסוס כזה. שכחת את סיסמת ה-root, אין אפשרות לבצע rescue boot ולשכתב סיסמא מחדש. הפתרון הרשמי של VMWare זה שתעשה vmotion לכל המכונות שלך לשרתים פיזיים אחרים, תפרמט ותתקין את ה-ISO מחדש. לאחר ההתקנה תבצע שוב vmotion מהשרתים האחרים לשרת שהתקנת הרגע ונגמרה הבעיה.

הכל טוב ויפה, אבל מה אם אין לך Storage? מה אם שכרת שרת או 2 בחוות שרתים וזה מה שיש לך? אתה יכול לשכור עוד שרתים פיזיים ולהעביר אליהם את המכונות הוירטואליות, אבל אז ה-Migration הוא מה שנקרא Cold, כלומר העברת המכונה תהיה בתהליך של יצירת snapshot, העברת כל ה-VMDK ושאר קבצים, עוד snapshot, העברת ה-Delta, והפעלה מחדש (אם כמובן כל ההגדרות רשת תואמות וכו’, אחרת תצטרך לשנות ידנית כל מכונה). כל התהליך הזה כרוך ב-Down time, אבל הוא כרוך בהמון עבודה, תלוי כמה מכונות יש לך על כל שרת – אתה יכול לצפות לעבודה של לפחות כמה שעות טובות או לפחות יום (שוב, תלוי בכמות שרתים, תעבורת תקשורת וכו’).

יש פתרון חלופי לבעיה זו. זה לא פתרון רשמי של VMWare אבל הוא בהחלט עובד. הפתרון אמנם כרוך ב-Downtime מוערך בדקה או 2 של השרת הפיזי, אבל זה הרבה יותר משתלם מאשר להתחיל להעביר את כל המכונות הלוך ושוב.

להלן הצעדים לביצוע התהליך (הכל דרך vcenter).

  • ודא כי המכונה הנ”ל מחוברת ל-vcenter שלך, בלעדי זה אי אפשר לבצע את התהליך כי אין לך כניסה ב-SSH למכונה (אין לך סיסמת root זוכר?).
  • כבה את כל המכונות הוירטואליות
  • בחר לעבור למצב Maintenance mode (לחיצה ימנית על השרת, ובחירת האופציה הנ”ל)
  • בתפריט ה-Host profile (שמופיע עם לחיצה ימנית על השרת הפיזי) בחר Create Profile from host – תן לזה שם שתכיר שזו המכונה הנ”ל ועדיף שתכתוב קצת תיאור ב-Description, אם תצטרך זאת יום אחד.
  • לאחר שיצרנו פרופיל – נערוך אותו: לחץ על ה-Home משמאל למעלה, ובחר Host Profiles (בד”כ מופיע בשורה שלישית)
  • מצד שמאל יופיעו לנו הפרופילים. בחר את הפרופיל שיצרת, לחץ כפתור ימני עליו ובחר Edit profile
  • יופיע חלון חדש עם “עץ”, בתוך ה”עץ” בחר את Security configuration ובתוכו את Administrator Password
  • לאחר שלחץ על Administrator Password מצד ימין, החלק הימני של החלון יעודכן, בחר מתוך ה-Drop Down את האפשרות Configure a fixed administrator password, כך אנחנו בעצם נקבע סיסמא חדשה
  • כעת החלק החשוב: הקש סיסמא מורכבת, הווה אומר לפחות 8 סימנים המורכבים מאותיות ומספרים (אפשר גם סימנים אחרים). סיסמאות של 6 אותיות או 6 מספרים יכשילו את התהליך. כתוב שוב את הסיסמא בקוביית ה-confirm.
  • לחץ על OK
  • כעת חזור אל העמוד עם פירוט השרתים (לחץ על Home למעלה משמאל ועל Host & Clusters)
  • בחר את השרת הפיזי, לחץ על כפתור ימני, ובחר Manage Profile. אם תקבל אזהרה על כך שכבר מוצמד פרופיל למכונה, לחץ על Cancel. אם תקבל חלון עם רשימת הפרופילים, בחר את הפרופיל שיצרת
  • אם השרת הפיזי אינו נבחר כרגע בחלון ה-vcenter, בחר אותו ותסתכל על חוצץ ה-Summary. כמעט בסוף המלבן השמאלי מופיע Profile Compliance – ואם הכל תקין, אמור להופיע עיגול ירוק עם סימון V. אם לא, משהו בהגדרות פרופיל שלך אינו נכון, חזור אחורה וערוך את הפרופיל עם סיסמא מורכבת.
  • לחץ כפתור ימני על השרת הפיזי, ובחר ב-Host profile את Apply Profile. התהליך יקח כמה שניות ותוכל לעקוב אחריו בחלונית ה-Tasks. אם הכל תקין, אתה תראה ב-Tasks הודעת Completed. אם לא, תקבל שגיאה, סביר להניח שקשורה לסיסמא. סיסמא מורכבת, כבר אמרתי?
  • הפעל את שרות SSH (בחירה מתוך חוצץ Configuration, בחר Security Profile, לחץ על Propteries למעלה מימין, בחר את SSH, לחץ על Options ולחץ על Start ואחר כך כפתור OK. אתה תראה את SSH כ-running.
  • פתח תוכנת טרמינל כמו Putty (או terminal במק או לינוקס), הכנס את כתובת ה-IP של השרת, פורט 22 (על מק או לינוקס יש לכתוב ssh [email protected] כאשר ה-ip-address זו כתובת ה-IP של השרת הפיזי). אם תתבקש להכניס שם משתמש, הוא כמובן root והסיסמא היא אותה סיסמא שבחרת מקודם. הקש אותה ואם קיבלת את סימן ה-# אז אתה יכול לנשום לרווחה, הכל תקין.
  • חזור ל-vCenter, לחץ על כפתור ימני על השרת הפיזי, ובחר Exit Maintenance mode ולאחר מכן הפעל את המכונות הוירטואליות.
  • ברכותיי, לא צריך לפרמט את השרת. אל תשכח לחזור ל-Security Profile ולבטל את שרות ה-SSH (כמו שהפעלת רק שהפעם בחר Stop).

זהו, אפשר להמשיך לעבוד עם המכונה, רק שהפעם מומלץ לרשום את סיסמת ה-root היכן שהוא  Smile

מחשוב ענן: תכין מסמך טיעונים

כל אינטגרטור, איש Devops, איש סיסטם ואחרים שמעודכנים בתחומי Cloud computing מודע בוודאי לכך שחוץ מאמזון שמציעה שרותי ענן רציניים, יש מתחרים לא פחות רציניים כמו מיקרוסופט, גוגל, Rack space ועוד פה ושם כמה ספקים קטנים (יחסית, יחסית).

מבחינת השרותים השונים, אפשר לנהל דיונים וויכוחים מקצועיים מכאן ועד להודעה חדשה אלו שרותים מתאימים מבחינת ספקים שונים. סתם דוגמא: האם שרותי ה-Cloud Front יותר טובים ממה שספקים אחרים כמו Akamai מציעים? התשובה היא כמובן “תלוי” – ל-Akamai יש רשת ענקית של שרתים בכל נקודה בעולם (רק בארץ יש להם 3 נקודות!), אבל מצד שני, המחיר ש-Akamai מבקש יכול להבהיל כל לקוח קטן עד בינוני.

אז אפשר לנהל דיונים וויכוחים מקצועיים מי יותר טוב ולמה שרות X של ספק Y יכול להתאים ללקוח כזה ולא לאחר, אבל לפעמים יש דברים שהם לא מקצועיים (נקרא להם “פוליטיים”) שיכולים לחרפן אנשי מקצוע אבל לא תהיה להם ברירה אלא לציית..

תרשו לי להסביר, ואתייחס לנקודה הישראלית (אם כי כמובן זה יכול לקרות בכל מקום בעולם): בארץ, ה-Gold Standard בכל הקשור למחשוב ענן כשהלקוחות שלך מגיעים מכל העולם זה כמובן אמזון. סטארט-אפ שרוצה להציע שרותים והיזם הוא זה מי שמקים את התשתית, סביר להניח שזה מה שיבחר. הסיבות לכך פשוטות: רוב “החבר’ה” כבר שם, יש שפע של מידע איך לעשות מה מו מי, ויש לאמזון שם של חברה יציבה (יחסית כמובן).

גוגל גם מציעה שרותי מחשוב ענן, אבל הנוכחות שלה בתחום הזה ספציפית בארץ – כמעט ולא קיימת, בניגוד לשרותים אחרים של גוגל שכאן יש נציגות ושרות (יוטיוב, פרסומות). למיקרוסופט לעומת זאת יש נציגות חזקה בישראל ולאחרונה הנציגות הזו מנסה בכל הכח לדחוף חברות להשתמש בשרותי ה-Azure שמיקרוסופט מציעה. לספקים אחרים גם אין נציגות רשמית בארץ.

מיקרוסופט בד”כ משתמשת בטריק ידוע: פינוק. לקוחות מוזמנים לכנסים עם ארוחות, סופי שבוע בבתי מלון ושאר פינוקים אחרים כדי “לרכוש את ליבם” של מנהלי ה-IT, ה-CTO ולפעמים ה-CEO של חברות שונות, באמצעות מצגות שונות שמראים כמה המוצרים של מיקרוסופט זולים יותר ונותנים ביצועים יותר גבוהים. רובנו, האנשים המקצועיים, יכולים די מהר לחלוק על המצגות האלו בכל מיני נקודות ולהראות שמיקרוסופט מציגה תמונה מעוותת בקשר ליכולות XYZ בהשוואה ל-ABC שהמתחרה מציע.

וכאן מגיע החלק של ה”הנחתה” (והוא קיים במיוחד בחברות) – נציגי מכירות של מיקרוסופט פונים בהתחלה לאנשי ה-IT ואם הם לא מצליחים לעשות מכירה, הם פונים לסמנכ”לים או למנכ”לים כדי למכור להם את המוצרים, ואם הלקוח מבחינת מיקרוסופט הוא חשוב – מיקרוסופט מוכנה “להוריד את המכנס” (סליחה על הביטוי) מבחינת מחירים והבטחות, וכך המפתחים או אנשי ה-IT יכולים לקבל יום אחד הוראה: אנחנו עוברים ל-Azure. כל איש Devops, אינטגרטור ואיש סיסטם רציני יכול להבין מיד את המשמעות: שכתוב ערימות סקריפטים מחדש וכאב ראש ענק ומי שהכי גרוע – העבודה הארוכה והסיזיפית אחר כך, לוודא שהביצועים הם אותו דבר כמו שיש לך כיום. בכל זאת, הוירטואליזציה שמיקרוסופט מציעה לא ממש מרשימה מבחינת Performance (תסתכלו באתר spec וחפשו פתרונות של מיקרוסופט).

אז איך אפשר להימנע ממכה כזו? בכך שאתה מכין מראש מסמך טיעונים שכולל:

  • הסברה על כמות העבודה שיש צורך לבצע על מנת להגר מספק מחשוב ענן אחד למשנהו
  • הדגשת עניין ההשבתה
  • לינקים למאמרים ולפוסטים שמראים שהמחירים צנחו לאחרונה (והם צנחו, רק החודש כל הספקים שהזכרתי הורידו מחירים בעשרות אחוזים)
  • הצגת ההטעיות של הספקים. ספק יכול להראות שהביצועים שלו גבוהים משמעותית מהמתחרה, אבל בטקסט הפצפון יופיע (לדוגמא) שהספק המתחרה משתמש ב-Instances יקרים בהרבה ממה שאתם משתמשים כיום, או שהמחיר האמיתי נמצא בנקודות אחרות.

יכולים בהחלט להיות מצבים שכדאי לעבור מספק מחשוב ענן אחד לאחר, אבל החלטה כזו צריכה לקחת בחשבון לא רק את השורה התחתונה של החשבונית, אלא גם ובמיוחד את האספקט הטכני, לראות מה אתה מרוויח מכל זה, כמה אתה צריך להשקיע מבחינת מעבר וכו’.

המלצה שלי: תכינו מסמך כזה.

מחשוב ענן–איך אפשר לחסוך?

בעלי אתרים בינוניים ומעלה (מעל רבע מיליון יוניקים לחודש) מעדיפים כיום במקרים לא מעטים להשתמש במחשוב ענן מחברות כמו אמזון, Rackspace ולאחרונה גם גוגל ומיקרוסופט עם שרותי הענן שלהם.

מטרת החברות האלו בסופו של דבר היא לגרום לך להשתמש כמה שיותר במוצרים/חבילות שלהם (ושתשלם על כך כמובן). יש לך בעיית עומס? דרך ה-API תוכל בשניות להרים עוד כמה שרתים או עשרות שרתים או מאות שרתים נוספים, להשתמש בשרות ה-Load Balancing שלהם ובכך לפתור את בעיית העומס, וזו דוגמא אחת מיני רבות שהחברות הנ”ל מציעות ללקוחותיהן.

המחיר שאותן חברות מציגות נראה נמוך ולאלו שחדשים בתחום הוא נראה לעיתים מגוחך. אמזון מציעה מכונה עם 3.75 ג’יגהבייט זכרון ו-410 ג’יגה דיסק ב-13 סנט לשעה (או 23 סנט לשעה אם זה Windows). זה נשמע כלום, 3.12 דולר ליום, תקציב שתיה קלה למנכ”ל ליום כבר יותר גדול מזה.

כמובן שהמחיר הנ”ל לא משקף דברים רבים. הוא לא משקף תעבורה, לא משקף אחסון יציב (לא מקומי) למספר שרתים, וכמובן הוא לא משקף שרותים נוספים.

כשזה מגיע ל- 1-2 מכונות קטנות ולתעבורה בינונית (נניח עד 1 טרה בחודש), החשבון החודשי יחסית נסבל. כמעט תמיד המספר בחשבונית מפתיע, אבל מתרגלים לזה, במיוחד אם משתמשים בשיטה של הוספת מכונות בעת עומסים.

אבל מה קורה אם ה-2-3 מכונות שלך הן מכונות גדולות? (אני מדבר על מכונות עם מעל 4 ג’יגה זכרון ומספר ליבות) – באמזון מכונה עם כמעט 16 ג’יגהבייט זכרון עולה לך כבר 374 דולר לחודש, בלי Storage משותף בין מכונות, בלי תעבורה, בלי כלום. תכפיל את זה ב-2-3 מכונות ואנחנו מסתכלים על מעל $1000 לחודש רק על מכונות וירטואליות, וזה כבר לא כל כך זול.

וכאן – ניתן כבר לחסוך. איך חוסכים? שילוב של ישן וחדש.

ספקים רבים כיום יכולים להציע להשכרה שרתים פיזיים במחירים שהם נמוכים ממה שספקי ענן מציעים עם שרתים וירטואליים. כך לדוגמא ניתן להשיג במחיר של $400 לערך שרת עם 16 ג’יגהבייט זכרון, בסביבות ה-600 להשיג עם 32 ג’יגה בייט זכרון, ובמחיר של 850$ בערך אתה יכול להשיג מכונה עם 64 ג’יגהבייט זכרון. כל מה שתצטרך לשים לב זה שהמעבד הוא חזק (סידרה E56XX או E5 של אינטל לדוגמא – הם מעבדים חזקים)

עם שרת כזה אתה יכול לפתוח לך מכונות וירטואליות כרצונך, מבלי להתחיל לחשב יותר מדי עלויות נוספות כי הן כמעט לא קיימות. פה ושם תצטרך להוסיף כמה דולרים לכתובות נוספות, ואולי עוד כמה עשרות דולרים כדי שיהיו דיסקים יהיו SAS ולא SATA, תלוי בספק ובחבילה שאתה סוגר איתו.

הבעיה עם שרת יחיד זה שהוא לא יכול לשרת מקומות רבים. אם הוא ישב בארה”ב, הגלישה אליו מאירופה, ישראל, רוסיה, מזרח תיכון – תהיה איטית אליו.

וכאן הפרמטר החשוב ביותר שמגיע שאותו צריך לבדוק כבר בהתחלה: מה המהירות תקשורת בינך לשרת. נעזוב כרגע את הגולשים ונתרכז בך – האם אתה מקבל תקשורת מהירה לשרת שלך? אתה יכול לפתוח חיבור RDP (אם זה Windows) יציב ומהיר? האם אתה יכול להעלות ולהוריד אליו קבצים במהירות? אם כן, תישאר עם השרת. אם לא, בקש מהספק למצוא פתרון לבעיית תקשורת או קח שרת מספק אחר (חשוב שהשרת לא יהיה בארץ, אם הגולשים שלך ברובם לא מישראל).

יש תקשורת מהירה בינך לשרת? מצוין, עכשיו נעבור לחלק של הגולשים. איך המידע יגיע אליהם ומהם? הפתרון הוא להשתמש בשרותי CDN, כך שכל הגולשים יגיעו דרך ה-CDN ורק אתה (והחיבור בין שרתי ה-CDN אליך) תשתמש בתקשורת ישירה לשרת. כך אפשר לחסוך התקפות מצד אחד, ומצד שני הגולשים שלך יקבלו את המידע במהירות משרת CDN קרוב גיאוגרפית אליהם.

איזה שרות CDN? יש כל מיני. לגוגל יש פתרון, למיקרוסופט יש פתרון, לאמזון יש, ל-Rackspace יש וגם לאחרים יש פתרונות (כמו Cloud Flare, או Rackspace CDN ועוד).

לכל הפתרונות CDN יש מספר דברים משותפים:

  • אם הינך משתמש במערכת CMS (כמו וורדפרס, ג’ומלה, דרופל) – ישנם תוספים לאותן חברות שאתה יכול להתקין בקלות, להזין מספר פרטים ולהתחיל לקבל גולשים דרך מערכת CDN.
  • אין צורך שתיקח מהן שרת או שרתים. מערכת ה-CDN מתממשקת לשרת שלך שישב היכן שתבחר.
  • כל ספק CDN שמכבד את עצמו נותן לך סטטיסטיקות וגרפים כדי שתוכל לראות מי גלש, מהיכן וכו’ (אתה כמובן יכול להמשיך להשתמש בכלים משלך כמו Google Analytics וכו’)

חלק מספקי ה-CDN מספקים חבילות “יעד” (כלומר עד 3 טרהבייט תשלם X, מ-3 עד 6 תשלם Y וכו’) וחלק גובים פר ג’יגהבייט. תצטרך לעשות את החישובים שלך בהסתמך על נתונים קודמים שיש לך.

וכך, אם כל חודש יש מספק מחשוב הענן שלך חשבונית על סך $2000 דולר על השרתים, אחסון, תעבורה וכו’, שיטה כזו יכולה לצמצם את החשבונית במחצית לערך.

שימו לב: שיטה זו אינה מתאימה לכולם:

  • אם הינך משתמש ב-API להוספת שרתים דינמית, השיטה לא תעזור לך.
  • אם המערכת בנויה בצורה שהיא קשורה למחשוב ענן של ספק כלשהו (מבחינת פיזור עומסים, שימוש ב-Storage משותף חיצוני [כמו EBS]) – תצטרך להשקיע לא מעט כדי לצאת לספק אחר.

לסיכום: אפשר להמשיך להשתמש בשרותים שספקי מחשוב ענן מספקים, אבל לא חייבים לקחת מהם שרתים וירטואליים. עדיין קיימת בחוץ תחרות עזה שאתה כלקוח יכול להרוויח ממנה.