Google App Engine – הדור הבא

google-app-engineבפוסט הקודם שלי כתבתי על פלטפורמת ה-Google Cloud וספציפית על Google App Engine (בקיצור: GAE) והיתרונות הגדולים שלו לבעלי אתרים שהולכים וגדלים.

העניין הוא שמאז ש-GAE יצא לעולם מ-Beta ב-2011, קמו מתחרים רבים לו. לאמזון יש את BeanStalk, ל-רד-האט יש את OpenShift ויש עוד המון חברות שמציעות משהו דומה שנקרא PaaS (ר"ת Platform As a Service) עם אותו עקרון: כתוב את האפליקציה שלך עם הפלטפורמה שלנו, ואנחנו נארח אותה ונדאג לכל עניין הגדילה, אבטחה, משאבים וכו'.

הבעיה המרכזית עם ספקי שרות ה-PaaS היא כשאתה צריך דברים "חריגים" או חיצוניים. אתן דוגמא: נניח שאני בונה אתר "גלשן נולד" ובו הגולשים יכולים להעלות וידאו של עצמם שהם גולשים בים ומצלמים עם מצלמה את עצמם או חבר מצלם אותם. נשמע נחמד?

הבעיה – שום שרות PaaS לא יכול להתאים לאתר כזה. כן, אני יכול להרים כמה סשנים בשרות PaaS שיתנו Front-End – כלומר שיציגו את האתר, ינגנו את הוידאו, יתנו לשאר הגולשים להגיב/לדרג, לפתוח פורום, לשלוח מיילים אפילו – אבל כל מה שקשור לוידאו עצמו, אני לא יכול לעשות כלום ב-PaaS איתו. אני צריך אפליקציה/ספריה כמו FFMPEG שתדע לקבל את הוידאו, לקודד אותו בפורמט קבוע שאני קובע, להוציא ממנו תמונות כדי שיופיעו ב"אלבום" או כתמונת כותרת לוידאו ועוד.

עד היום הפתרון לדבר כזה היה לקחת שרת נוסף, שיעודי רק לכך. השרת הזה היה שונה לחלוטין מכל מה ש-PaaS נותן לי. זהו שרת שהייתי צריך להקים מ-אפס, להתקין עליו FFMPEG, לבנות תקשורת בינו לשרותי ה-PaaS, לתחזק אותו מבחינה אבטחה, עדכוני אבטחה ושאר דברים שהיו גוזלים את זמני. את השרת הייתי יכול לקחת משרות EC2 של אמזון או Cloud Compute של גוגל או אחרים. בקיצור – עכשיו עבודת התחזוקה של המערכת היתה יותר גדולה ואני גם אצטרך לשבור את הראש איך לעשות Scale אם הרבה גולשים ניצלו את היום שמש בחוץ וצילמו 500 קליפים וכולם מנסים להעלות אותם במקביל.

כפרילאנסר – זה אומר בשבילי עוד עבודה, אבל לחברה זה לא כיף, זה אומר אם יש תקלה, החיפוש אחריה יהיה הרבה יותר מורכב (תלוי כמובן בתקלה).

גוגל החליטו ליצור בתגובה משהו חדש: יש לנו מצד אחד את PaaS שמאפשר לגדול ולתת שרות מהיר ללקוחות, אבל הוא מוגבל מבחינת אפשרויות שימוש באפליקציות צד ג' או אפליקציות Native שכתובות בשפות כמו C או ++C. מצד שני יש לנו IaaS שזה בעצם ה-EC2 או Cloud Compute ואחרים שמאפשרים לנו להקים VM ולעשות את כל עבודת ההקמה/הגדרות/תחזוקה עליו ואנחנו צריכים לשבור את הראש כמעט על כל פיפס.

הפתרון של גוגל? מדוע שלא נשלב את שתי העולמות יחד? גוגל קוראים לזה: Managed VMs. (בשביל הפוסט אני אקרא לזה בקצרה MVMS)

מה ש-MVMS עושה הוא בעצם הרחבה ל-GAE. עד היום על מנת להקים סשן, היית צריך לבנות קובץ YAML. קובץ YAML אומר למערכת דברים די פשוטים: מהי השפה שבה האפליקציה שלך תרוץ, מה לעשות כשיש URL מסויים, סוגי קבצים שנכנסים ומי בעצם רץ כשמשתמש מגיע למקום מסוים או משתמש בסוג קובץ מסוים.

ב-MVMS ה-YAML הורחב. מעתה תוכל להגדיר ב-YAML שהסשן יהיה בעצם VM, תוכל לאמר אם אתה מעוניין שהגדילה תהיה ידנית או אוטומטית, תוכל להגדיר איזה סוג Image אתה רוצה ל-VM ומה שהכי חשוב: אתה יכול להוסיף בסוף ה-YAML שורות שאומרות למערכת אלו חבילות להתקין (ואת ההגדרות) בזמן שהיא מקימה עבורך את ה-VMs. ב-GAE יש לך 5 סוגי instances שעליהם רצה האפליקציה. ברגע שאתה מגדיר את הסשן כ-VM, האפשרויות שלך גודלות בהרבה לכל סוג VM שגוגל מציעה. צריך מכונה עם הרבה זכרון? הרבה ליבות? פשוט תציין את סוג המכונה ב-YAML.

ומה עם שאר הדברים כמו Load Balancing וכו'? מה עם SSH למכונה? אין צורך לדאוג, הכל אוטומטי. בזמן ההקמה הוא יחבר את המכונה ל-Load Balancer ותוכל להשתמש בשרות כמו memcache השיתופי (או אחד יעודי עבורך שעולה 6 סנט לשעה) ושאר שרותי GAE כאילו מדובר בסשן GAE רגיל.

היתרונות של שיטת MVMS ברורים:

  1. אין צורך ברכישת מכונות רזרביות. בין אם אתה צריך מכונה אחת נוספת או 10,000, תוכל לבצע זאת מיידית.
  2. לא צריך שרות נוסף של Load Balancing שעולה כסף.
  3. אין צורך "לחמם" מכונות VM כדי שיהיו מוכנות להתחבר ל-Load Balancer.
  4. אין צורך בלהקים שרתי Apache או nginx עם כל ההגדרות שישמשו Front End, אתה פשוט יכול להקים סשן GAE בשפה שאתה רוצה (PHP לדוגמא) ולהרים בו את אתר ה-Front End שלך.
  5. לא צריך לשבור את הראש לגבי כתובות IP
  6. אתה יכול להקים אצלך בעבודה את ה-IMAGE שלך עם הלינוקס שאתה אוהב, עם כל ההגדרות שאתה צריך ואתה יכול להעלות את ה-IMAGE ולהשתמש בו.
  7. אתה יכול לבצע SSH ישירות לתוך כל מכונה מבלי להוסיף לה כתובת IP חיצונית ומבלי לזכור את כתובת ה-IP הזמנית שהמערכת מצמידה לה.
  8. אתה תמיד יכול לשנות את ה-VM, לבצע Snapshot ואז להגדיר ב-YAML שכשהמערכת מקימה מכונה חדשה, היא תשתמש ב-IMAGE (שנוצר מה-snapshot).
  9. אין יותר "ביצועים רנדומאליים". מכירים את זה שאתם מתחילים לעבוד על VM שרץ על ענן ופעם אותו VM רץ כמו שד ופעם אחרת זז כמו צב? פה אין את זה. גוגל מגדירים את השרתים לתת ביצועים באופן ליניארי, כך ש-VM אחד לא "חונק" VM שני.
  10. כן – אפשר גם להשתמש במכונת Windows (כרגע 2008, עוד חודשיים בערך – גם 2012).

שימוש ב-MVMS נותן לך סוף סוף את החופש להשתמש באיזו אפליקציה שתרצה, עם הגדרות שתרצה, והמערכות של גוגל ידאגו לרוב הדברים. אתה לא צריך, בניגוד למצב שקיים כיום, להתחיל להגדיר את הכל מאפס, את שרתי ה-Web, את שרות ה-EMAIL, וכו'. אתה אפילו יכול לחבר בקלות מערכות ניהול תצורה כמו Puppet או CHEF בקלות לסשנים שלך, כך שבסוף היום העסק שלך יכול להתרכז יותר בפיתוח האתר/שרות מאשר לסבול מבעיות תחזוקה, הגדרות חוזרות, "רדיפה" אחרי שרת סורר וכו'.

שרות ה-Managed VMs עדיין לא זמין לציבור (אפשר להירשם בלינק לעיל) והוא יהיה זמין במהלך השבועות הקרובים.

(גילוי נאות: הח"מ נותן שרותי פרילאנס לשרותי הענן של גוגל).

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *