תחום האחסון בעוד 5 שנים

אני רוצה שנחזור אחורה בזמן (לותיקים מאיתנו) בערך 20 שנה אחורה, לתחילת שנות ה-90. אם היית צריך שרת "עצבני" – היו לך מספר פתרונות, כולם קנייניים – בין אם זה HP-UX, או IBM AIX, או כמובן Solaris של Sun. אם רצית להריץ UNIX טוב על מערכת מבוססת X86, הפתרון המסחרי שהיה לך הוא של SCO ואם חיפשת לחסוך בכך שתלך ל-X86, היית מוצא מהר מאוד שטעות בידך – SCO דרשה בזמנו סכום של בערך $4500 דולר עבור רשיון ל.. TCP/IP, וזה פר שרת. היית יכול כמובן לנסות את גרסאות ה-BSD או את המערכת הצעירה שנקראת Linux, אבל אם היית מראה את זה ב-Corporate, היית מסתכן בצרות. אם היית שואל חברות אחרות על Linux, הן היו אומרות לך שזו מערכת "נחמדה" אבל לא יציבה ולא חזקה ולא תומכת בהרבה דברים וכדאי שתשכח ממנה ותתרכז בפתרון הקנייני שישאר איתך "לשנים רבות" ורק ישתפר.

נחזור חזרה ל-2015, וכיום אם אתה מרים מערכת שאינה Windows, סביר מאוד להניח שהיא תהיה Linux. איפה SCO? נעלמה. איפה AIX או HP-UX? נמצאים במקומות בודדים מסויימים, ושאר מערכות ה-UNIX המסחריות למיניהן מתו. נשארו הגרסאות בקוד פתוח כמו BSD לסוגיו וכמובן הפצות הלינוקס. כיום ב-Corporate (לפחות הבינלאומי, הרבה פחות בישראל) אינו נראה כדבר נורא וחברות למדו לאמץ את מערכת ההפעלה, במיוחד שחברה כמו Red Hat נותנת להם שקט לעשור שנים פר גירסה, והיצרנים מקבלים את ה"הכשר" של Red Hat שה-Corporate מאוד רוצה לראות. יש גם תמיכה 24/7 וגם הגנה נגד תביעות של פטנטים. כיום אם תרצה להכניס Solaris במקום Linux, זה יהיה לך הרבה יותר קשה, כמו שלפני 2 עשורים מאוד היה קשה להכניס Linux.

גם תחום הוירטואליזציה עבר פחות או יותר את אותו מסלול אם כי בפחות זמן. ל-IBM היו פתרונות "וירטואליזציה" עוד משנות ה-70 (DISCO) ולחברות אחרות היו גם פתרונות של "וירטואליזציה" (אתם יכולים לראות רשימה מלאה, אם כי לא עדכנית – המסמך נכתב ב-2004 כאן) כך שחברות שהריצו מערכות MainFrame יכלו להריץ עוד עותקים של אותה מערכת הפעלה כתהליך (Process) עצמאי (פחות או יותר) וב-2004 חברת Sun הציגה את Solaris Container, שנתן פחות או יותר את מה ש-IBM נתנו 30 שנים לפני כן. בערך באותו זמן החלה חברה צעירה בשם VMWare להציע פתרון וירטואליזציה מעניין – בהתחלה בדסקטופ ואחר כך לאט לאט בשרתים – את ה-ESX (שנהפך במשך הזמן למשפחה ענקית [ולפעמים ענקית מדי] של מוצרים).

כיום, ב-2015, אם אתה רוצה להקים Windows או Linux, זה עניין שיכול לקחת בין שניות ספורות לימים ספורים (תלוי בבירוקרטיה של אותה חברה). בעבר – היית צריך אישור הנהלה לתקציב לרכוש שרת, לקבל הצעות, לבדוק, להגדיר איזה ציוד אתה רוצה בשרת, ורק אחרי כמה שבועות היית מקבל את הציוד מהספק, מגדיר את כל הדברים ורק אז היית יכול להתקין. כיום אם תרצה שרת פיזי עבור מערכת Windows או Linux, תצטרך לעבור את אותו תהליך "שכנוע" של ההנהלה מדוע אתה צריך ברזל פיזי ולא יכול להסתפק ב-VM.

אז עברנו בשנים האחרונות מ-UNIX ל-Linux, ומשרתים פיזיים שמריצים מערכת הפעלה יחידה לשרתים שמריצים מערכת וירטואליזציה ועליהם רצים עשרות או מאות שרתים וירטואליים.

אנחנו נמצאים עכשיו בתקופת מעבר מעט שונה שאני מאמין שתחל להיות מיושמת בשנה שנתיים הקרובות וביתר שאר ב-4-5 שנים הקרובות, והיא – מעבר ל-Storage שאינו "ארון".

אם נסתכל היום על Storage ממוצע, נמצא שהוא מורכב מהרבה "מדפים" (Shelves), אולי מתג לסיב אופטי, (Storage Processor(s (שעושים בעצם את כל העבודה) ואולי עוד כמה מודולים, בהתאם ליצרן ה-Storage, דגם וכו'.

נסו לדמיין את ה-Storage שיש לכם ב-Corporate. ה"מפלצת" הזו, עתירת הטרהבייטים שנותנת שרותי קבצים, NFS, iSCSI ואולי עוד שרותים – היא היא ה"לב" של ה-Data Center והיא מאחסנת את המידע החשוב שלכם. את הדבר הזה אתם צריכים שיהיה הכי יציב שיש. אם זה נופל – שרותים רבים לא יהיה זמינים למשתמשים שלכם. אם יפול לכם מתג (Switch) בחברה, תוכלו להתגבר בכך שתנתבו חלק מהכניסות למתגים אחרים. אם שרת פיזי יפסיק לפעול, אתם תבצעו העברה/הפעלה של המכונות הוירטואליות במכונה פיזית אחרת, אבל אם כל השרתים מקבלים שרותי Storage מאותה קופסא ענקית והיא מושבתת – אף VM לא יעלה.

הותיקים מבינינו יקבלו אולי תחושת Deja-Vu קלה – ככה בדיוק מכרו ל-Corporate שרתים של Sun וחברות גדולות אחרות לפני 20 שנה. מפלצת גדולה, חייבת להיות יציבה ואם היא מפסיקה לתת שרותים – הצרות יגיעו (כולל כמה מאות טלפונים  ו-SMS בהולים).

כיום – שרתי ה-Solaris הגדולים של SUN נזרקו מרוב החברות ואותם שרתים הוחלפו במכונות Linux שמאוחר יותר עברו P2V להיות VM, וכיום יש לנו מספיק פתרונות טכנולוגיים לתת שרידות ל-VM כדי שגם אם יפול מתג, או Storage או שרת פיזי – ה-VM ימשיך לעבוד. אחרי הכל, להכין FT או HA ב-ESXI זה לא בדיוק מסובך כמו להטיס חלליות…

נחזור ל-Storage ונעבור לספק ענן מאוד פופורי בעולם (שוב, בישראל – מדינת מיקרוסופט, זה קצת שונה, אבל העקרון זהה) – אמזון. נניח ואתם צריכים 5 שרתים וירטואליים באמזון עם אחסון גדול ומהיר במיוחד. כל מה שאתם צריכים לעשות זה פשוט לבחור את הקונפיגורציה שאתם רוצים מתוך עשרות סוגי המכונות הוירטואליות שאמזון מציעים בהתאם לצרכים שלכם.

האם אתם יודעים על איזה שרת אתם רצים? (מבחינת Brand), האם אתם יודעים איזה דיסקים יש בפנים? האם יש דיסקים בשרת הפיזי או שזה מחובר לארון שמריץ שרותים שנותן שרותי דיסק ב-LAN עם דברים כמו LUN/iSCSI? התשובה לכל השאלות האלו היא פשוטה והיא: לא, אתם לא יודעים. אם תתהו מה יש מאחורי הקלעים, אמזון יאמרו לכם שהם עושים כל מיני דברים סודיים שלא אמורים לשנות לכם כלום – מבחינתם, הם צריכים לתת לך VM עם תכונות X,Y,Z שרצית וזהו. לא אמזון, לא גוגל ולא מיקרוסופט – אף אחד מהם לא מפרט לעומק מה ה"נוסחה" שהם בונים את התשתית שנותנת את ה-VM שאנחנו מקבלים בסוף. יש לנו רמזים על חלקים מסויימים (אמזון משתמשת ב-Xen, גוגל ב-KVM ומיקרוסופט ב-Hyper-V), אבל לא על הדיסקים, לא על הרשת, ולא על רפליקציות וכו'.

אם נסתכל על הפופולריות של ספקי ענן והשימוש ע"י ה-Corporate נמצא שחברות רבות מוכנות להשתמש בשמחה בנוסחה הזו וכל עוד ספק הענן מקיים את מה שהוא מבטיח – שני הצדדים מרוצים. (פה בישראל אתם יכולים להסתכל לדוגמא את ההגירה ההמונית משרתי Exchange מקומיים לשרתים של מיקרוסופט שיושבים אי שם..)

נחזור ל-Data Center שיש ב-Corporate ונדמיין לעצמנו שאנחנו לוקחים מברג ומחליטים לפתוח את אותו פתרון Storage קנייני גדול (טיפ: לא לנסות בחברה, מתכון בטוח לפיטורים מהירים) ולראות מהו אותו "קסם" שהם עושים בפנים. מבלי להיכנס ליותר מדי פרטים טכניים, אנחנו נמצא שישנה מערכת הפעלה קניינית של היצרן, מעבדים, זכרונות ועוד כמה חלקים, כך שה-Storage עצמו בנוי בצורה שלא ממש רחוקה משרת ממוצע שיש לנו (כמובן שאין שם מעבדי X86). אם נסתכל ונכיר קצת יותר את ה-Storage Processor ונשווה אותו למעבדים גנריים אחרים, אולי נופתע מכך שהמעבד עצמו הוא חלש בהשוואה לאחרים. כמה חלש? מעבד Xeon ישן מאוד שיש לך בשרת ישן – הרבה יותר חזק מה-SP עצמו ומסוגל לעשות את אותם פעולות מבלי להתאמץ ממש (כן, גם אם ניתן לו לעשות את החישובים של דחיסה, RAID וכו' במקביל).

זו בדיוק הנקודה שספקי הענן הפופולריים הבינו מזמן. אתה ממש לא צריך את הפתרון הקנייני המפלצתי כדי לבנות משהו שיתן שרותי בלוק/קבצים בצורה מהירה מאוד ובדרך גם לנהל מאות דיסקים, וכן – אתה יכול גם לקנות דיסקים איטיים (ואפילו SATA – וכן, אמזון קונים SATA בערימות) וגם SSD מהירים מאוד ובעזרת הפתרון שהם בונים, הם משלבים את הדיסקים כך שאחד לא "יחנוק" את השני. כך לדוגמא אם אתה עושה רפליקציה כל כמה שעות בין 2 ארונות, אפשר להכניס בארון שמקבל את הרפליקציה מספר דיסקים SSD גדולים שמשמשים רק כ-Cache ל-Write ולאחר שהם מקבלים את ה-DATA יש תהליך איטי של כתיבה מה-SSD לדיסקים SATA (לא יכול לאמר מי ספק הענן שעושה זאת, אבל אחד מהם בהחלט עושה זאת כך).

כאן מגיע דבר שנקרא במקומות רבים SDS ר"ת של Software Defined Storage. ב-SDS אתה הוא מי שבעצם מתכנן ובונה את ה-Storage ואתה יכול להקים עליו איזו תוכנה שתרצה כדי לנהל את ה-Storage וכאן יש לך מגוון של תוכנות, החל מקוד פתוח ועד פתרונות סמי-קוד-פתוח כמו של EMC ScaleIO  ופתרונות קוד סגור אחרים. גם מבחינת גדילה אתה יכול להתחיל במסלול של Scale UP ולחבר JBOD או יותר ועד למצב של Scale Out עם 3 שרתים ומעלה (ומומלץ רשת של 10 ג'יגה בין אותם שרתי Storage). אפשרות נוספת שיש לך היא בעצם להשתמש במשהו שכבר קיים אצלך, כך לדוגמא אם כל השרתים הפיזיים שלך מריצים ESXI, אתה יכול להשתמש ב-VSAN ולהכניס דיסקים מגנטיים ו-SSD לכל אחד מהשרתים ולבנות בעצם Storage מתוך אותם משאבים (בין כה VSAN לעולם לא עובר את קו ה-10% שימוש במשאבי מעבד/זכרון כך שהוא לא יחנוק לך את השרתים).

היתרונות שיש לפתרונות כאלו ברורים: מחיר מופחת, החברה יכולה לגדול לפי צורך (ולא לפי תכנון שלעיתים רבות יוצא שגוי כבר בחודשים הראשונים לאחר התכנון), אפשר לקנות ציוד מיצרנים שונים, אפשר להשתמש בטכנולוגיה הכי חדשה, ובמקרים רבים – אפשר לעבור בין תוכנת SDS אחת לשניה.

האם ב-Corporate יעברו לפתרון כזה? כשחשבתי על כך בעבר, תשובתי היתה "לא", אולם כיום כשחברות מוצאות את עצמן צריכות לשלם על הארכת חוזה תמיכה סכומים רציניים מאוד, ומאות אחוזים נוספים על דיסקים, נראה לי שחברות יהיו מוכנות יותר לשמוע על הרעיון. לא לעבור אליו מחר, אבל עצם הרעיון נשמע להם "מעניין". אני מאמין שבמהלך ה-5 השנים הקרובות נראה יותר ויותר חברות עוברות ל-SBS. אם מסתכלים על הדוחות הפיננסיים של חברות יצרני Storage כבר כיום רואים חברות כמו EMC שלא מראות ממש צמיחה והם מתכננים קיצוץ כ"א, וכנ"ל ב-NetApp כך שנראה שחברות פחות ופחות רוצות לקנות את הקופסאות הענקיות הללו.

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *