טיפים בנושאי לימוד אונליין

כפרילאנסר שנותן שרות לדברים רבים הקשורים בלינוקס (אחרים ב-Windows או במערכות אחרות) אחד הדברים הראשונים שלמדתי – הוא שאתה לא יודע מה "יפול" עליך מחר מבחינת דרישות טכניות של לקוחות. כל לקוח והמערכות שלו, הגדרות שלו, אפליקציות ושרתים שלו וכל לקוח שונה מהשני. מחר אני יכול להרים ולתחזק שרת Jenkins עם Slaves וערימת סקריפטים הקשורים לכל מה שקשור ל-Build ו-Deploy, ומחרתיים אני אצטרך לכתוב מספר דברים ב-Python ועוד שבוע אני אצטרך לשבור את הראש מדוע אשכול (Cluster) של MySQL לא עובד טוב ואלו רק דוגמאות ספורות שכל פרילאנסר שנותן שרותים צריך להתמודד איתם, גם אם מדובר בכלים/פלטפורמות אחרות.

אחת הבעיות הגדולות היא שלפעמים אתה צריך "רענון". לא נגעת באיזה שרות כבר מספר שנים ולקוח רוצה שמחר בבוקר תטפל בדיוק בשרת שמריץ שרות כזה. מה תעשה? תעביר את הלקוח למישהו אחר? סביר להניח שלא (במיוחד אם הלקוח רווחי עבורך). אתה יכול להרים בבית איזה VM עם השרות ואולי קצת לשחק איתו כדי להיזכר, אבל עדיין – צריך איזה חומר כדי להיזכר. אחרי הכל – זה לא שיש לך בבית עותק של המערכת של הלקוח כדי לנסות לשחק ולהתמודד עם הבעיה..

אחד הפתרונות ללימוד או רענון של שפת מחשבים, שרות או מערכת הפעלה – היא קורסים Online שחברות כמו Lynda.com, Oreily.com ואחרים נותנים הוא מנוי לספריה גדולה של קורסים שאתה יכול להיות מנוי, להתחבר, לבחור את הקורס ולעבור עליו בזריזות. זה טוב ונחמד, אבל הבעיה היא שהעלות של דבר כזה נעה בין 40-50$ לחודש. כלומר אם תעשה מנוי וגם אם תבטל אותו, הלכו 40-50$ כלומר שעת העבודה הראשונה שלך אצל הלקוח – תימחק מבחינת רווח. תוסיף עלויות של דלק, אוכל וכו' – ואם העבודה היא כולה שעתיים שלוש, תראה שבקושי יצאת עם משהו.

לאחרונה גיליתי פתרון אחר. קצת יותר מורכב – אבל לעניות דעתי הוא שווה. תרשו לי לשתף אותו עמכם.

תרשו לי להכיר לכם את אתר Android Central Digital Offers. השם מרמז על דברים לאנדרואיד אבל אתר זה כמו עוד כמה אתרים – מציעים קטלוג של קורסים שכלל לא קשורים לאנדרואיד.

מה שמוצע באתר לעיל, הם קורסים שכרוכים בחבילות (Bundles) שקשורים בנושאים שונים כלליים. חלק מהחבילות לדוגמא מדבר על White Hackers, על VMWare, הסמכות MCSE ו-1001 דברים נוספים. הנה דוגמא:

ניכנס לאתר ונחפש (למעלה באמצע לחצו על זכוכית המגדלת) וחפשו VMWare. המערכת תציג 3 תוצאות, כפי שהן מופיעות בתמונה להלן (או בקישור הזה ישירות להצעות):

vmware

כפי שאנחנו יכולים לראות בתמונה, אלו 3 החבילות, והן מוצעות במחירים זולים – 19$ ו-49$.

הבה נסתכל על ההצעה מימין. החבילה הזו בעצם מדברת על Complete White Hat Hacking & Penetration Testing Bundle. לא נשמע משהו שאנחנו צריכים אולם אם נסתכל מקרוב, הקוביה השניה משמאל מדברת על .. VMWare, כלומר אנחנו מקבלים את ה-VMWare בתוספת עוד כמה קורסים – והכל ב-19$. אם, אגב, נלך לאתר שמעביר את הקורס (כדי לדעת מי נותן את הקורס, נלחץ על הקוביה של ה-VMWare, נלחץ על ה-Instructor, שם יופיע לינק בכחול – לחצו עליו ותגיעו לאתר שנותן את הקורס) נראה שאותו קורס מוצע ב-202$. היי, חסכון לא רע בכלל! אבל מה שיותר יפה, הוא שבמקרה הזה עם נחזור להצעה ב-Digital Offers נראה משהו מעניין:

vmware2

הגישה שיש לנו לקורס זה היא לכל החיים מבלי לשלם סנט נוסף אחד.

נשאלת השאלה – האם קורס זה באמת יתאים לנו? אנחנו יכולים לראות את רשימת השיעורים בקורס זה כאן אך אם נסתכל על התמונה פה למעלה, נראה שמדובר על תוכן כולל של שעתיים וחצי, כלומר מי שמחפש ללמוד VMWare, קורס זה לא יתאים לו. למי זה כן יכול להתאים? למי שרוצה לעבור רענון כי הוא לא נגע זמן רב ב-VMWare.

אז ב-19$ האלו אתה מקבל מספר קורסים שלא קשורים, אבל אולי יכולים לעניין אותך בהמשך הדרך. לדוגמא – איך בעצם לסרוק פריצות ברשת, שימוש בכלים כמו Nessus, Medusa ואחרים כדי לאתר בעיות. הקורסים האלו הן בחבילה ואתה תמיד יכול לגשת אליהן בלי לשלם סנט אחד נוסף.

טיפ חשוב – לחצו בדף של המוצר שבחרתם על Course Outline ותוודאו שהתכנים שאתם צריכים מופיעים שם. 19$ זה נשמע זול אבל אם התוכן שאתם מחפשים לא מופיע שם, אז חבל על הכסף.

עוד אפשרות נחמדה שיש באתר שמופיעה בחלק מהמקרים – זה Pay What You Want. נאמר שהחברה הכניסה לשימוש GIT ואתה צריך להכיר איך להשתמש בכלי הזה. חיפוש באתר של המילה GIT תתן לנו תוצאות והתוצאה לפני ה-Our Best Sellers תתן לנו את זה. אם נסתכל בחבילה, נראה שיש שם הרבה הרבה יותר מ-GIT, אבל בואו נסתכל על החבילה מקרוב (לחצו על התמונה להגדלה):

git-package

מספר 8 ברשימה זה מה שאנחנו צריכים – את GIT. השאר נחמדים ואם נרצה את כל החבילה, נשלם עליה 19$, אבל כרגע מה שמעניין אותנו זה GIT. ליד מספר 8 אין מנעול, ולכן אנחנו יכולים ללחוץ מימין על Pay What You Want ואנחנו יכולים להזין מספר מ-1 עד 19.36$, כלומר אתם יכולים לשלם דולר יחיד דרך Paypal ולקבל קישור Redeem שמאפשר לכם לצפות בקורס ובחלק מהמקרים גם להוריד את הוידאו שאינו מוגן ישירות למחשב שלכם, לשמור אצלכם על הדיסק הקשיח. מצד שני, אם אתה מפתח, אתה יכול לשלם את ה-19.36$ ולקבל שורה של קורסים שזמינים לך לכל החיים (ושוב, בחלק מהמקרים אתה פשוט יכול להוריד כל שיעור כקובץ MP4, יש שם קישורים להורדה בכל וידאו במקרה ואתה דואג שהאתר לא יהיה זמין בעתיד או שתרצה לצפות ב-Offline). עיסקה לא רעה, הייתי אומר.

כמו לכל דבר, גם להצעות האלו יש חסרון. ההצעות הללו הם כמו בזאר. חלק מהקורסים טובים ומעודכנים, חלק ממש ישנים, ולכן חשוב לבדוק אם יש Preview באתר המציע את הקורס כדי לבדוק אם החומר הוא מה שאתה מחפש ואם הוא מועבר טוב.

אז האם כדאי לוותר על ההצעות של Lynda, Oreilly ואחרים למנוי? לא תמיד. אתרים אלו מציעים דברים עדכניים. אם לדוגמא בחברתכם יחליטו בהמשך לעבור ל-vSphere 6.5 לדוגמא, ב-Digital Offers לא תמצאו כלום. עדכונים להסמכות גם לא תמצאו באתר שהצעתי לעיל ובכלל קורסים של שפות תכנות, קורסים שמורכבים מעשרות שרות – עדיף את האתרים המקצועיים שמעבירים קורסים Online. האתר שהצעתי מתאים לרענון דברים שקיימים זמן רב ומאפשרים לאנשים לרענן את זכרונם במחיר זול.

הערת מפרסם
הח"מ פרילאנסר שמחפש עבודות בתחום לינוקס, Devops, ודברים הקשורים ל-Software Defined Storage, וירטואליזציה וכו'. מי שמעוניין בפרטים – אפשר למצוא אותם כאן.

הפצות לינוקס לחברות (2016)

הערה לקוראים: מדובר על דו"ח הפצות לינוקס ב-Corporate, לא בסטארט-אפים, לא בבית ולא במערכות משובצות.

מדי פעם אני מקבל מחברים כל מיני מסמכי יעוץ מחברות שונות שממליצות (תמורת סכומים מאוד נכבדים – בין פר דו"ח ובין כמנוי שנתי) על הפצות לינוקס שונות. בחלק מהמקרים אני מסכים עם הכתוב ובחלק אחר – זה משמש כחומר לדאחקות.

החלטתי לכתוב דו"ח מקוצר משלי, רק שבניגוד לכל מיני דוח"ות, אף אחד לא משלם לי על הפוסט הזה ואינני מנסה "לדחוף" שום הפצת לינוקס. מה שאני משתמש באופן אישי בביתי ובשרתים הוירטואליים שלי בין כה לא יתאים לחברות (אני משתמש בפדורה 24 וב-Clear Linux של אינטל למטרות שונות) ובוודאי לא לפרודקשן.

בעולם ה-Windows אף אחד לא מתקין לעצמו Windows Server 2012 R2 כתחנת עבודה. בלינוקס לעומת זאת, באופן עקרוני כל הפצת לינוקס יכולה לשמש הן לת"ע והן לשרת. אם תיקחו לדוגמא הפצה כמו CentOS 7.2 ותבחרו את הרכיבים הנכונים, לא תהיה שום בעיה להריץ אותה על כל שרת כ-שרת או על לאפטופ כמכונת דסקטופ רגילה. יחד עם זאת – ישנם הפצות שמיועדות יותר ל-Workstation, ויש ל-Server.

אני אחלק את ההמלצות לדסקטופ/תחנת עבודה (בקיצור – ת"ע) ושרתים.

מבחינת ת"ע, הבחירות שקיימות היום לשוק ה-Corporate הן ההפצות הבאות:

  • רד-האט 7.2 ותואמיו (CentOS, Oracle Linux)
  • אובונטו
  • SuSE Linux Enterprise Desktop (או בקצרה: SLED)

ישנן כמובן עוד הפצות כמו Debian, Gentoo, Arch ואחרות, אולם הם מיועדות לאנשי לינוקס מקצועיים ובד"כ לא רואים אותן בחברות הישראליות.

טכנית, קוד שיכתב להפצת לינוקס אחת, בד"כ יוכל לרוץ על הפצה שניה עם מעט עבודה (הוספת ספריות תואמות וכו'), כך שמבחינת בחירת הפצת לינוקס לת"ע, הכל קשור לעניין של טעם והעדפה של המפתחים ושל ה-IT (אם כי אני מאוד ממליץ ל-IT להקשיב למפתחים לגבי העדפת הפצה, הם אלו שיצטרכו להתמודד עם ההפצה במהלך העבודה שלהם, ולא רק בתקלות).

מבחינת הבדלים בין הפצות – רד-האט ותואמיו, ו-SLED עובדים על עקרון פשוט: מה שיש בהפצה מבחינת אפליקציות, שרותים, ספריות וכו' – זה מה שיש, זה מה שמקבל באופן רשמי תמיכה. מחר תצא גירסת Ruby חדשה, PHP חדשה או ספריות חדשות? הן לא חלק מהחבילה והן לא נתמכות במסגרת חוזה התמיכה של החברה מול יצרן ההפצה. הדבר שבראש וראשונה מודגש בהפצות לינוקס האלו היא שמירת תאימות ויציבות, גם במחיר ויתור על פונקציונאליות חדשה. כשאתה משתמש בהפצה כזו, אתה יכול להיות שקט מבחינת תמיכה. ברד-האט לדוגמא, כל גירסת Major של הפצה נתמכת 10 שנים (וכך אגב, גם ההפצות התואמות לרד-האט). בתוך תקופה זו היצרן משחרר עדכונים תקופתיים, אך עדכונים אלו שומרים על 100% תאימות בינארית, כלומר אין בעיה לדוגמא לעבור מרד-האט 6.1 ל-6.8 במכה אחת, התאימות תישאר במלואה.

באובונטו הדברים מעט שונים – ישנה גירסת LTS לכל הפצת לינוקס, אבל התאימות נשמרת רק ל-5 שנים והחברה מוציאה כמעט כל שנה גירסה אחרת של הפצת לינוקס.

לכן, כשבאים לבחור הפצת לינוקס לת"ע, חשוב ללכת לפי הנקודות הבאות:

  • אם ההתקנה תבוצע עבור הרצה של אפליקציות מסחריות שמגיעות עם קבצים בינאריים בלבד כקוד סגור (SolidWorks, סימולציות רפואיות, סימולציות מדעיות, שימוש בכרטיסי Tesla או כרטיסי PCie קנייניים לשימושים ספצייפיים, לא כרטיסי GPU רגילים וכו') – מומלץ לבחור הפצה כמו Red Hat או SLED או אורקל לינוקס. אלו הפצות שנמכרות בתשלום. אם אין כסף לרכישת הפצה, אפשר להשתמש ב-CentOS, רק כדאי לקחת בחשבון שיצרני התוכנה הנ"ל לא ששים לתת תמיכה ל-CentOS (פוליטיקה). אובונטו במקרים רבים עם אפליקציות כאלו מקבל "כתף קרה" – תשאלו את IBM לדוגמא.
  • אם ההתקנה תבוצע עבור פיתוח אפליקציות בקוד פתוח תוך שימוש בקוד פתוח אחר כאשר אין הסתמכות על אפליקציות בינאריות סגורות – כאן אפשר לבחור את SLED, CentOS או אובונטו LTS. אלו הפצות שקל מאוד להרחיב אותן בעזרת מאגרים (Repositories) חיצוניים נוספים על מנת לקבל גרסאות חדשות של אפליקציות ודברים שלא מגיעים עם ה-ISO הרשמי.
  • אם ההתקנה מיועדת לאנשי לינוקס ותיקים שלא מצריכים תמיכה – אני ממליץ פשוט לתת להם לבחור ISO ושהם יתקינו בעצמם מה שהם רוצים. אנשי לינוקס מקצועיים מסתדרים בד"כ בעצמם עם הבעיות בתחנה שלהם 🙂

כשזה מגיע לשרתים – ההפצות המומלצות שונות במעט מת"ע:

  • Red Hat Server Edition
  • SuSe Linux Enterprise Server (בקצרה: SLES)
  • Ubuntu LTS
  • CentOS 7.2 Server Edition (גירסת DVD ISO)
  • Oracle Linux

מכיוון ששרתים נחשבים הרבה יותר "חשובים" מדסקטופ/ת"ע, חשוב לבחור בהפצה הנכונה וגם במי שנותן לחברה תמיכה. אפשר בארץ לדוגמא לרכוש רשיון ל-Red Hat ואת התמיכה המוצעת, אך גם חברת SuSE ישראל וגם אורקל ישראל מוכרים שרותי תמיכה לרד-האט (ל-SuSE יש גם כלי מסחרי לניהול עדכונים שנקרא SuSE Manager הן ל-SLES, SLED, CentOS, Red Hat שנמכר ונתמך פה בארץ). הפצות כמו Red Hat ו-SLES מגיעות עם תמיכה מסחרית כך שההנהלה יכולה להיות שקטה שאם תקרה תקלה, יהיה מי שיענה, גם באמצע הלילה (ובמקרה של SuSE – בעברית). אני מודע לכך שחברות מעדיפות לוותר על רכישת רשיון (במיוחד כשיש צוות IT עם ידע בלינוקס), אבל לפעמים יש צורך ברכישת רשיונות כשצריך להריץ אפליקציות בינאריות והיצרן מתנה תמיכה רק אם בשרת מותקנת הפצת לינוקס מסחרית עם רשיון תקף.

לכן, חשוב לבחור איזו הפצת לינוקס להתקין בשרתים וחשוב לבחור הפצה שיצרני חומרה תומכים בה באופן רשמי. הפצות אלו הן Red Hat (הגרסאות התואמות יכולות להריץ דרייברים שנכתבו עבור רד-האט במידת הצורך), SLES. אובונטו, שוב, מקבל הרבה פחות תמיכה ו-Certficiation מיצרנים, גם בגירסת LTS, במיוחד כשמדובר בציודים כמו NVMe שהפצת גירסת ה-Server של אובונטו לא תומכת בצורה טובה, לדוגמא.

כשמדובר במכונות וירטואליות, כל ההפצות נתמכות, אם כי, שוב, רד-האט ותואמיו לוקחים את זה צעד קדימה וכל הכלים כדי להתממשק עם ה-Host כבר נמצאים ב-ISO, בין אם מדובר ב-ESXi או Hyper-V ווירטואליזציות אחרות. הכל תלוי ב-Policy של החברה.

כשמגיעים לבחירת הפצת לינוקס, לא חשוב איזו הפצה החלטתם לרכוש, חשוב לדעת ממי לרכוש. בארץ יש לא מעט License Pushers שסגרו עסקאות עם הפצות לינוקס שונות והם מוכרים רשיונות. כשזה מגיע לתמיכה לעומת זאת .. או שתקבל תמיכה מהודים, או שתקבל איש לינוקס הכי זול שהם מצאו כדי שיגיע אליך ולא בטוח שהוא יוכל לתמוך בך. לכן חשוב לבחור חברה שנותנת לך תמיכה בעברית עם אנשים שיש להם ידע עשיר בלינוקס בהתאם ל-SLA שאתה בוחר ושיש לה נציגות רשמית, לא נציגות של מפיץ. ל- Red Hat, SuSE ואורקל יש כאלו בארץ. ראיתי לצערי מספיק מקרים שחברות התפתו להתקין שרתי לינוקס מחברה שמוכרת שרותי Windows ואז יום אחד אותו ספק הפסיק לתמוך בלינוקס שהם התקינו ללקוח כי .. איש הלינוקס של אותה חברה המשיך הלאה בחייו, לכן כשזה מגיע לרשיונות וחוזי תמיכה – קחו מחברות שלינוקס זו הפעילות העיקרית שלהן.

והערה לסיום: ראיתי לא מעט חברות שעוברות ללינוקס או עוברות לגירסת לינוקס אחרת והדבר נעשה ע"י חברה חיצונית. בלא מעט מקרים לא נלקח יעוץ עצמאי ובלתי תלותי לגבי המעבר והח"מ ראה מספיק מקרים של פרויקטים שנעשו עם המון דברים לא נכונים ו/או מיותרים ו/או חסרים, החל מדברים פשוטים כמו Volume Management ועד תצורת אשכולות שכלל אינה לוקחת בחשבון את מה שרץ מתחתיה כדי לקבל יתרונות נוספים. המלצתי האישית – קחו יעוץ עצמאי ובלתי תלותי (לא מישהו מטעם מי שיבנה את הפרויקט) שיתן "מבט שני" בפרויקט ומה הולכים לעשות. זה יעלה כמה מאות דולרים/שקלים (תלוי ביועץ) – וזה שווה את זה. היעוץ הזה יכול במקרים רבים לחסוך הרבה יותר מהעלות של היעוץ. מבלי לאמר שמות, אני יכול לציין לדוגמא חברה ממשלתית שהשקיעו מאות אלפי דולרים במערכת שרתים ואפליקציות והם צריכים בקרוב לשלם יותר מ-$50,000 תחזוקה שנתית – ולפי בדיקה שערכתי, כל המערכת הזו לא עברה בחיים ניצול של יותר מ-2.5 אחוזים, שרתים שלא היה להם יותר מ-1% שימוש ומערכי דיסקים שאינם מפורמטים אפילו ואיש אינו חושב להרחיב את המערכת. למה? כי מישהו שמע הצעה אחת של חברה והחליט לשפוך כסף.

"שרת" קטן ל-LAB ביתי

לכל מי שיש בבית מספר מחשבים שמשמשים אותו כ-LAB, משתמש בוודאי בוירטואליזציה כדי להקים מספר שרתים וירטואליים וכמעט כולם מקימים לעצמם שרותים כמו DNS, AD, DHCP, מייל (החוצה) ואולי גם מערכת ניטור פשוטה כדי להשגיח על הכל.

השיטה של הקמת VM לדברים האלו (בין אם מדובר ב-VM אחד או בכמה קטנים) היא שיטה נחמדה אבל הבעיה המרכזית היא להחזיק את הקונפיגורציה הזו "למעלה". אפשר כמובן לרכוש UPS אבל גם במקרה הכי טוב UPS יחזיק שעות בודדות (תלוי כמה מחשבים וציודים מחוברים אליו, גודל סוללה וכו'). המצב נהיה יותר גרוע אם אתה גר לבד והמפסק הראשי קפץ עקב קצר בבית – אם יש לך UPS אז זה יחזיק 3-4 שעות (במקרה הממש טוב) או פחות ואז הכל יתכבה עד שתגיע הביתה ותטפל בתקלה, אבל מה קורה אם נסעת לחו"ל או אם אתה צריך גישה לתוכן מסויים שנמצא בבית ואתה רוצה לגשת אליו מרחוק? יכולה להיות כאן בעיה.

ניקח את הנקודה לעיל ונוסיף לה משהו חשוב – נניח שאתה מחבר מצלמה למערכת שלך שתצלם מה קורה בבית. אם יש לך הפסקת חשמל לשעות ארוכות, לא תקבל שום צילום מהבית ואם יש לך תוכנה שמזהה שמישהו לא מורשה בבית – היא לא תפעל.

לכן אני ממליץ בד"כ להקים את הדברים החיוניים על "שרת" נפרד שאינו וירטואלי, ועד כה ההמלצה שלי היתה על Raspberry Pi (במיוחד על ה-3). הוא קטן ואפשר להחביא אותו, ואפשר לסדר לו פתרון "UPS" שמורכב מסוללה חיצונית וזה יחזיק יותר מ-10-15 שעות בלי יותר מדי מאמץ. צריך אמנם לכתוב סקריפטים שידעו לבדוק אם יש חיבור LAN (ואם לא, לבצע unmount או לבצע soft mount), ואולי גם לחבר לו מודם סלולרי כך שבמקרה ויש הפסקת חשמל הוא ימשיך לעבוד, לצלם ולשלוח את התוצאות לענן דרך מודם סלולרי.

אבל ל-Pi-3 יש כמה בעיות קטנות:

  • אין לו אמצעי אחסון אמין. כרטיס מיקרו SD הוא טוב אבל הם מתקלקלים הרבה יותר מהר מאשר אמצעי אחסון פנימי "אמיתי", במיוחד אם השרת הקטן כותב קבצי לוגים לוקאלית, קבצי תמונות (מהמצלמה) או קבצים אחרים – בעת ובעונה אחת. כרטיס מיקרו SD הוא מדיום מאוד איטי בכתיבה והוא לא יודע לעבוד במצב של גם קריאה וגם כתיבה במקביל, זה או זה או זה.
  • כמות RAM: רבים מספרים ש-1 ג'יגהבייט RAM ל-Pi-3 זה מספיק בהחלט, וזה נכון כשמריצים כמות דברים קטנה, אך מנסיון – כשדברים עובדים, רוצים להכניס עוד כמה שרותים "קטנים" – אולי איזה Torrrent Client קטן שיעשה את העבודה ב-NFS/CIFS, אולי תוכנת ניטור שאינה מינימלית, אולי תוכנת מעקב מצלמה – וכך ה-Pi-3 הנחמד יהיה עמוס וצוואר הבקבוק הראשי עדיין יהיה כרטיס המיקרו SD או הזכרון.

אחד החסרונות של השוק הסיני הוא שבשוק זה יש המון יצרנים (חלקם מייצרים דברים טובים, הרוב זבל) – אבל במקרים רבים הם מפספסים שווקים פוטנציאליים. קחו לדוגמא את שוק המחשבי MINI PC – בקושי היו כאלו עד שאינטל הודיעה שהיא תעזור ליצרנים בהכל – החל מתכנון לוח, אספקת רכיבים (כולל לוח מוכן עם צ'יפים מולחמים) – ואז השוק הזה פרח. במקביל שוק האנדרואיד (שמיועד לטלפון/טאבלט) גם פרח בשוק הסיני וקיבלנו הצפה עם מחירים שמתחילים ב-22$ ומעלה.

הבעיה של השוק הזה – שהוא לא מזהה הזדמנויות כמו מכירה של הציוד עם הפצת לינוקס. כיום לדוגמא, ישנם מכשירים בודדים שמציעים לינוקס. יש כמובן את כל אלו שמתחרים ב-Pi-3 אבל ברוב המקרים מדובר במעבדים חלשים ואלו שטובים – מגיעים (כולל קופסא, ספק וכו') בקלות למחיר ה-100$. לעניות דעתי, אם ציוד שנמכר עם אנדרואיד במחיר של 40-50$ היה נמכר עם אופציה חינמית להתקנת לינוקס – היצרנים היו יכולים לעשות כסף לא רע, אבל כיום – מספר האופציות מצומצם יחסית – (אם אתה מחפש קופסא אחת שכבר בנויה ומכילה הכל ולא בחלקים או ציוד די חלש)

בשבועות האחרונים ראיתי משהו מעניין – יש לא מעט חברות סיניות שמוכרות MINI-PC פשוטים וזולים במחירים של בערך 70-80$ (ומעלה) שכוללים:

  • מעבד ATOM Z8300 מרובע ליבות במהירות עד 1.8 ג'יגהרץ
  • 2 ג'יגהבייט RAM
  • 32 ג'יגהבייט אחסון פנימי
  • כניסת כרטיס מיקרו SD
  • 2-4 פורטים USB-2/USB-3
  • Windows 10 (חלקם ללא רשיון מאוקטב, חלקם מאוקטב, חלקם עם רשיון פרוץ)

הנה לדוגמא מכשיר NEXBOX T10 שעולה 77$ לערך. יש גם את Wintel Pro CX-W8 שעולה 72$ (אך יש לו 3 חיבורי USB, לא 4).

אם נשווה את המחירים האלו ל-Pi-3 (גירסת חבילה), ה-Pi-3 עולה כ-50$, כלומר ההבדל הוא בסביבות ה-20-30$.

מכשירי Mini PC כמו הדוגמאות לעיל יכולים להיות "שרתים" מצויינים בהשוואה ל-Pi-3. היתרונות:

  • כמות זכרון (RAM) כפולה
  • מעבד יותר מהיר (ב-10-60% תלוי במבחן)
  • אמצעי אחסון פנימי הרבה יותר אמין מכרטיס מיקרו SD (וב-32 ג'יגהבייט אפשר להתקין המון דברים כשזה מגיע ללינוקס)
  • מכיוון שמדובר במעבד אינטל, אפשר להתקין כמעט כל הפצת לינוקס עדכנית (פדורה, OpenSuSE או אובונטו 16) ואם צריכים להוסיף REPO/PPA חיצוני – אז לא צריך לחפש אם יש גירסאות ARM לאפליקציה, אפליקציות 32 ו-64 ביט ירוצו מעולה על מכשיר כזה (שימו לב איזו גירסת הפצה אתם מתקינים, גירסת 32 ביט לא יכולה להריץ אפליקציות 64 ביט אבל ההיפך אפשרי).
  • מבחינת UPS – לא צריך UPS גדול ויקר, אפשר לחפש Battery Pack שיכול לשמש כ-UPS (מומלץ לבדוק את הנושא לפני שרוכשים כל Battery Pack).
  • אם רשיון ה-Windows 10 Home חשוב לך, גבה את המכשיר לפני שתפרמט, אולי תשים את זה על VM כלשהו 🙂

עם פתרון כזה אנחנו מקבלים "כמו Pi-3" אבל עם זכרון כפול, אחסון קבוע, ותאימות אינטל.

אישית – אני מחכה ל-Wintel שיגיע לי כדי להשמיש אותו כ"שרת".

ומה דעתכם?