כשצריכים סטורג' סופר-מהיר (חלק ראשון)

אני רוצה להתחיל בתמונה דמיונית עבור הגולשים: נניח והיה לכם את האמצעים לרכישת הפרארי שבתמונה משמאל, והחלטתם שחיים רק פעם אחת ויאללה – אתה קונה את הפרארי הזו. אתה קונה, המכונית מגיעה, אתה מפעיל את המנוע, יוצא מהסוכנות ורוצה קצת "להשתולל" עם הרכב רק שאז אתה מגלה בעיה "קטנה" – הרכב מוגבל במחשב הפנימי לנסוע עד מהירות 20 קמ"ש, ולא – לא ניתן לשנות זאת. איך היית מרגיש?

קצת מאחורי הקלעים של בלוג זה: יש לא מעט פוסטים שאני כותב ולא מעלה לבלוג זה מהסיבה המקורית של "לא לעצבן". במקרים מסוימים התברר לי בדיעבד שצדקתי ובמקרים מסויימים אני מצטער שלא פרסמתי. אחד הפוסטים שכתבתי 4 פעמים ולא פרסמתי הוא "מדוע לא כדאי לרכוש סטורג' מבוסס AFA (כלומר All Flash Array)" – וזו היתה טעות מצידי, למרות שפרסום פוסט כזה היה בהחלט מעצבן אינטגרטורים, משווקים ואני סטורג' למיניהם בחברות שונות.

אז הנה אני מכריז בזאת: אם יש לכם סבלנות וחשוב לכם ביצועים סופר-גבוהים ואתם יכולים להמתין עוד שנה בערך, אל תרכשו סטורג' AFA.

עכשיו אסביר.

רוב הסטורג'ים AFA הם פחות או יותר "גלגול" של הסטורג'ים מבוססי דיסקים מכניים. במקרים רבים עם כל היוקרה של AFA, אתם מקבלים SSD בחיבורי SAS/SAS2 או SATA Enterprise (שם נחמד ל-SATA רגיל רק עם "יוקרה"), לאו דווקא דיסקים SSD בחיבור NVME וגם אלו עם חיבור ה-NVME – יתנו בהחלט ביצועים יותר גבוהים מדיסקים מכניים, אבל ה-Latency יהיה עדיין גבוה בהשוואה לדיסקים NVME שיושבים בתוך השרת פיזית. זו לא דעה, זו עובדה – קחו 2 דיסקים NVME והגדירו אותם לדוגמא כ-RAID-0 בשרת, עשו את העבודות שאתם רוצים לבדוק ואחר כך קחו זוג דיסקים SSD NVME במכונה אחרת והגדירו שיתוף כמו iSCSI או CIFS או NFS. לא חשוב איזו רשת יש לכם (10/25/50/100 ג'יגה), Ethernet או Infiniband – הביצועים יהיו גבוהים אבל ה-Latency יהיה גבוה. פתרונות כאלו יכולים להיות מעולים לאלו שרוצים מהירות גבוהה יותר מדיסקים מכניים, אבל הם לא הביצועים הכי גבוהים שניתן להשיג, ומכיוון ש-AFA עולה מאוד יקר, ההמלצה שלי לחברים ולעסקים שמשוחחים איתי – היתה להמתין, לא לרכוש עדיין.

הביצועים הכי גבוהים שמאוד רצויים אצל חברות פיננסיות, AI/ML, HFT ולכל ארגון גודל שמוכן לשלם בתמורה לביצועים מקסימליים – הם ביצועים ששווים לדיסקים SSD NVME (כמו ה-XPoint של אינטל/מיקרון או Z-SSD של סמסונג) שיושבים מקומית בתוך השרתים. זיכרו: דיסק NVME (בקרוב יהיו גם דיסקים מכניים עם NVME, אגב) לא מצריך איזה בקר שיושב באמצע והוא מדבר ישירות ל-CPU ולזכרון המחשב ולכן דיסקים בטכנולוגיות כמו XPoint או Z-SSD מצטיינים ב-Latency נמוך וביצועים שנמוכים אך במעט מזכרון RAM שיושב במחשב. ב-AFA שנמכרים כיום, יש לנו כל מיני פרוטוקולים שמגדילים את ה-Latency, החל מ-iSCSI, המשך ב-NFS וכלה ב-CIFS, כך שהדיסקים יושבים בסטורג' היוקרתי, יש צורך באחד מהפרוטוקולים הנ"ל כדי להעביר DATA דו צדדית בין השרתים לסטורג'.

כאן נכנס לתמונה ה-NVMEoF שכתבתי עליו לפני 3 חודשים, ועם NVMEoF ה-Latency יורד לרמה של דיסקים SSD NVME מקומיים, כך שפעולות התחלת קריאה/כתיבה או כל פעילות אחרת נעשית ב-Latency מאוד נמוך.

איך זה מבוצע? כפי שציינתי באותו פוסט – עם RDMA, כלומר עם אותו פרוטוקול ותיק, ידוע ומאוד אמין ובמקרים רבים זה נעשה על מעבד יעודי שנמצא בכרטיסי הרשת (בגלל זה כרטיסי Mellanox מעולים לארכיטקטורה כזו הן בשרתים והן בסטורג') ואת עניין ה-NVMEoF לא תמצאו ברוב הסטורג'ים AFA. רק בשנה האחרונה חברות ישראליות כמו E8 וכמובן Kaminario (כן, אנחנו "מעצמה" בתחום הסטורג'… טוב, לפחות בפיתוח 🙂 ) וחברות כמו Toshiba, Pure Storage ו-Lenovo (וכמובן הגדולים) מתחילים להציע פתרונות כאלו. אלו שרכשו סטורג' AFA יוכלו (תלוי בחברה) אולי לשדרג ל-NVME-oF אבל גם אז – יהיה צורך להחליף כרטיסים בשרתים וציודים "באמצע" בחלק גדול מהמקרים.

וכאן מגיעה כמובן השאלה הידועה: אם לחברה יש תקציב מאוד גדול לשפוך על סטורג' כזה, על איזה מהם ללכת? על כך – בפוסט הבא.

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.