על אחסון, וירטואליזציה, ובעיות ביצועים

Print Friendly, PDF & Email

כמעט כל ארגון שמריץ פתרון וירטואליזציה (vSphere, Hyper-V, Xen, ואחרים) בדרך כלל משתמש בפתרון אחסון משותף לשרתים, בין אם מדובר בפתרון "הרכבה עצמית" (FreeNAS), פתרון קופסתי זול (Synology, Asustor, QNAP וכו') ובין אם מדובר במשהו קצת יותר גדול מצד חברות כמו HPE, IBM, Lenovo, Dell, NetApp, EMC וכו'. יש פתרון לכל תקציב.

עם כל הכוונות הטובות והגדרות שונות שיבוצעו, תקלות תמיד תתרחשנה (וחוק מרפי אומר: הן תתרחשנה בדיוק בזמן הכי לא מתאים), ולא חשוב כמה כסף השקעתם בפתרון האחסון או איזו רמת שרידות בניתם/הגדרתם את אותו אחסון.

אפשר לקטלג את סוגי התקלות ל-2 סוגים עיקריים. לסוג הראשון אני קורא "תקלות אבסולוטיות" ולסוג השני – "תקלות מעורפלות".

בסוג הראשון – התקלות עצמן קלות לצפיה: שרת לא מצליח להתחבר לאחסון, השרת מתחבר אבל לא רואים את ה-Datastore, השרת מחובר אבל משום מה התקשורת בין השרת לאחסון נפלה, אף שרת לא מצליח להתחבר לאחסון, וכו'. בדרך כלל הפתרונות לסוג תקלות כאלו לא יקח זמן רב (אלא אם אתם נופלים על תומך מטומטם מחו"ל שרוצה שתכבו ותפעילו מחדש כמעט את כל התשתית שלכם, וראיתי כבר הצעות כאלו לפתרון – או שיעבירו את התקלה שלכם בין תומכים, בשיטת ה"פינג פונג") וסביר להניח שתוך דקות או שעות ספורות תהיו בחזרה באויר והכל יפעל.

הסוג השני לעומת זאת – הרבה יותר ערמומי. יש תקשורת בין האחסון לשרתים, מכונות ה-VM פעילות וכלי הניטור לא מדווחים על תקלות מיוחדות, ובכל זאת – אתם רואים שהכל זוחל. אלו בדיוק התקלות שלא רק קשה לאבחן, קשה גם לתקן אותם מבלי שיש ידע רציני למי שמטפל בתקלה.

אני רוצה לתת דוגמא מה-LAB שלי. לפניכם צילום מסך מתוך מכונת VM ב-vSphere 6.7 שמריצה Windows 10 עם Crystal Diskmark 7. השרתים מחוברים לשרת ZFS עם 8 דיסקים מכניים ואין בו שום SSD, בחיבור 10 ג'יגהביט +SFP. על הנייר, כל מי שמבין באחסון, יאמר שהמספרים מעולים – 1.2 ג'יגהבייט קריאה/כתיבה על חיבור של 10 ג'יגהביט – זה המקסימום שאפשר לקבל.

הסיבה שהרצתי את אותה בדיקה בצילום מסך היתה קשורה לבעיה אחרת: כל מכונת VM שכיביתי או הפעלתי מחדש – עלתה בצורה מאוד איטית. זה לא היה קשור לשרתים כי לא היה עומס עליהם וגם כשביצעתי Migrate ל-VM לשרת אחרת והפעלתי מחדש, היתה אותה איטיות. בשרת ZFS לא היה שום עומס, וגם הסוויצ' לא דיווח של איטיות או הצפה כלשהי, ובכל זאת – אתם רואים את המספרים לעיל, לא רואים בעיה.

במקרה שלי – לקח לי בערך שעתיים וחצי למצוא אחרי חיפושים בשיטת "מחט בערימת שחת" שאחת המכונות הגדרתי אותה לשמש כנתב בין מספר חיבורים פיזיים ומספר הגדרות וניתובים לא היו מוגדרים בצורה נכונה ומשכך אותה מכונה פיזית (לא שרת שהריץ מכונות VM) התחיל "לשגע" את כל הרשת (זה הגיע למצב שגם רשתות ה-1 ג'יגהביט שלי החלו להיות איטיות בטירוף).

המקרים היותר מסובכים קשורים לכך שמריצים מכונות VM שונות שפותחות/יוצרות/קוראות אלפי קבצים בזמן קצר והאחסון לא ממש יודע לעמוד בכך (במיוחד כשמריצים RDS כ-VM עם אחסון מבוסס דיסקים מכניים) ואז כשמנסים להבין מדוע הדברים איטיים – כל גוף יפיל את זה על השני: ספק האחסון על ספק פתרון הוירטואליזציה, ספק פתרון הוירטואליזציה על מיקרוסופט ומיקרוסופט – על כולם. אז איך פותרים את זה?

לצערי, אין שום "פתרון קסם" לבצע תהליכים X,Y,Z והכל חוזר לעבוד בצורה תקינה. יש דברים אחרים שאפשר לבצע שתיכף אפרט, אבל מי שהכי יעזור לך – זה אותו אחד מקצועי שעושה לך את האינטגרציה בין החלקים השונים. אל תבנה יותר מדי על התמיכה של יצרן האחסון שלך – ככל שהתקלה שיש לך יותר מורכבת, הסיכוי שהם יעזרו לך – קטן יותר, ושוב – תתכונן בלא מעט מקרים לתהליך של "פינג פונג" (ד"ש חם ל-HPE).

במקום פתרון קסם, יש כמה דברים שאפשר לעשות, שיצריכו מעט "הפשלת שרוולים", וקצת הכרה של  לינוקס ואולי ידע בסקריפטים (במיוחד אם רוצים לשלב זאת כחלק מפתרון הניטור שיש):

  • הדבר הראשון שאני ממליץ, זה להשתמש בכלי בשם FIO. את הקוד של הכלי הזה אני ממליץ לקמפל באופן סטטי (בשימוש הפרמטר build-static– ), לפתוח תיקיה ב-Datastore כלשהו ולהעלות את הקובץ FIO הבינארי שקומפל לשם, ולוודא שיש לו הרשאות Executable. את הקובץ נריץ דרך SSH.
    הכלי (FIO) נותן לנו למדוד את מהירות הקריאה והכתיבה שיש לנו עם מדדים ופרמטרים שונים ובכך נוכל לדעת מהי מהירות הקריאה והכתיבה בין האחסון לשרת עצמו ישירות. כך נוכל לדעת אם הבעיה קשורה בתקשורת בין האחסון לשרת ולא בין האחסון למכונת VM כלשהי. חשוב: לבצע את הבדיקה עם כמה שפחות מכונות VM רצות על אותו שרת.
  • אנחנו יכולים להשתמש באותו כלי (ולחובבי Windows – יש את IOMeter שמבוסס על הקוד של FIO. את הכלי הזה, אגב, אפשר להריץ ישירות על Windows Server פיזי אם מדובר במכונה שנותנת שרותים דרך Hyper-V) כדי למדוד את אותם דברים שמדדנו קודם – אך הפעם אנחנו נמדוד בין מכונת ה-VM לאחסון, תוך שימוש ב-Datastore ובדיסק הקשיח הוירטואלי של אותו VM. שימו לב: התוצאות יכולות להיות שונות מהתוצאות שנקבל כתוצאה מבדיקה דרך הסעיף הקודם, הואיל והתרגום לדיסק הוירטואלי גובה מספר אחוזים בביצועים.
  • אם אתם מאלו שאוהבים כמה שיותר DATA כדי לאסוף כמה שיותר תובנות, בנו לעצמכם סקריפט שמשתמש ב-FIO כדי לבצע דגימות שונות ולאסוף את הנתונים לקובץ מסוים כדי לנתח אחר כך ולבדוק דגרגציה של פתרון האחסון ועוד.
  • אם הבעיה קיימת רק עם מכונות VM מסויימות, אז הבעיה אינה ממש קשורה לתקלות באחסון אלא יותר בכח של פתרון האחסון. הגיע הזמן להחליף למשהו יותר לכיוון ה-All Flash או לפחות עם פתרון Flash לכתיבה ו-Caching.
  • זה ישמע טריוואלי – אבל תפרידו תקשורת ברמה של פורטים ואם אפשר גם ברמה של סוויצ' – בין התקשורת מהאחסון לשרתים, לבין כל שאר הדברים. אני משער שחלק מהקוראים יאמרו "מה הבעיה עם VLAN?", אין בעיה – רק שבמקרים רבים אותם אלו שמגדירים נוטים לחתוך פינות ולפעמים ההגדרות לא יהיו נכונות ולא יסייעו. מצד שני – סוויצ' 10 ג'יגה כיום הוא דבר די זול.
  • דבר אחרון – כלים רגילים שמודדים ביצועים של דיסקים מכניים או SSD לא רלוונטיים במקרים של התקלות המדוברות בפוסט זה. זה נחמד להציג תמונות (או כדי למכור ללקוחות מצגת על פתרון) אבל התוצאות לא יהיו באמת נכונות (אתם באמת חושבים שמכונת ה-ZFS  הנ"ל בפועל יכולה לכתוב 1.2 ג'יגה בשניה בשעה שאין שום SSD? לא ממש, אבל ZFS יכול "לעבוד" על VMWare ובכך אפשר להציג את התוצאות הנ"ל, אם יש מספיק RAM בשרת, ובמקרה הזה – יש, 256 ג'יגה).

לסיכום: תקלות קרו, קורות ויקרו בהמשך. בחלק מהמקרים יקח כמה דקות לתקן ובחלק מהמקרים יהיה צורך לשרוף ימים כדי לגלות את התקלה. במקום לשרוף יותר מדי זמן, תתחילו להשתמש במתודות שונות – של דגימה ומעקב אחר תוצאות הדגימה כדי לדעת מה מקבלים בכל זמן ובכך להימנע מהפתעות בדרך.

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.