קונטיינרים: ה"קרב" בין OpenShift ל-Docker DataCenter

בפוסט הקודם שכתבתי כאן על קונטיינרים וחברות מסחריות, ניסיתי להסביר מעט על קונטיינרים ועל המוצרים שנמכרים בארץ כאשר התרכזתי ב-2 מוצרים: ה-Docker DataCenter ומולו ה-OpenShift (גירסה מסחרית או גירסת Origin שהינה קוד פתוח) – עבור שוק ה-Enterprise. בפוסט זה אשווה קצת יותר (בצורה כללית) בין המוצרים ואנסה להסביר היכן כדאי להוציא הזמנת רכישה והיכן כדאי "לדלג".

לפני כן, קצת פרטים עליי: במסגרת העסק שלי תוכנת ה-OpenShift נמכרת, אך במקביל הח"מ נותן שרותים לחברות כמו מטריקס בכל הנוגע ליעוץ ואינטגרציה של מוצרים כמו Docker DataCenter (וגם OpenShift המסחרי או הפתוח). מטריקס גם מוכרת (אם תבקשו) את ה-OpenShift Container Platform של רד-האט, כך שלא מדובר בתחרות מול מוצר שאני מייצג "בלעדית". מעבר לכך, לראשונה אני אביא בפוסט זה מחירים אמיתיים מתוך אתרים שונים שמוכרים את המוצרים הנ"ל בחו"ל כך שתוכלו להשוות ולהחליט, במידה והחלטתם להתחיל להשתמש בקונטיינרים.

בימים האחרונים השתמשתי בגירסת ה-Trial ל-Docker DataCenter (ובקיצור: DDC), למדתי אותה, הקמתי אותה אצלי ב-LAB הקטן שלי. השתמשתי ב-Swarm שבתוכו (שזה בעצם ה-Scheduler ועוד) ובשאר הכלים שגירסת ה-Enterprise כוללת. הייתי צריך להקים כ-5 מכונות וירטואליות (Nodes) כדי שהדברים יעבדו, עוד לפני שיכלתי להקים קונטיינר אחד. בסופו של דבר, המערכת עבדה בצורה טובה, יחסית. (אם כי נתקלתי באיזה באג או 2 שמצאתי להם "עיקוף").

מבחינת מחיר: DDC אינו זול. מחיר גירסת ה-Enterprise פר Node הוא 1500$ לשנה (כפי שניתן לראות כאן, גללו לאמצע הדף). על מנת להרים מערכת Enterprise, תצטרכו לרכוש לפחות 5 רשיונות: manager, registry, cache – אלו הם חלקים שרצים כ-VM נפרדים ב-DDC, עוד Node ל-Worker (שעליו בתכל'ס רצים הקונטיינרים) ותצטרכו מינימום עוד אחד אם אתם רוצים שרידות ועמידה בעומסים. (אפשר כמובן להריץ את החלקים השונים כקונטיינרים, אבל Docker ממליצים להרים את החלקי ניהול כמכונות VM נפרדות), כלומר אנחנו מתחילים במחיר של 7500$ לשנה. כל Node נוסף – עוד $1500.

הבעיות עם DDC פחות קשורות לבאגים או תכונות, אלא בעיה כללית שיש לחברת Docker בכל מה שקשור ל-Enterprise. הבעיה הראשית שלהם מאוד מזכירה את ההתנהגות של חברת רד-האט בצעירותה: רד-האט היתה משחררת גירסת לינוקס חדשה כל שנה ושוברת את התאימות הבינארית בין גירסה לגירסה. גירסה 5 לא תאמה לגירסה 4, גירסה 6 לא תאמה ל-5, גירסה 7 היתה עולם אחר לגמרי שלא תאם לגרסאות קודמות מבחינה בינארית. כלי ניהול הגיעו ונעלמו כלעומת שבאו, ויצרני תוכנה וחומרה התעצבנו מכל המהלכים הללו והן הביעו את דעתן בשיחות מול רד-האט ובעיתונות הטכנולוגית. לקח לרד-האט במשך שנתיים להבין שהדרך הזו אינה מקובלת לא על יצרני תוכנה וחומרה, ולא על Enterprise וכך נולדה משפחת ה-RHEL (כאשר כל הפיתוחים ושבירת התאימות עברו לגירסת Fedora), וכיום RHEL ניתנת עם תמיכה ועדכונים ל-10 שנים. ב-Docker לעומת זאת, שבירת התאימות היא עניין שבשגרה לגבי מוצרי הקוד פתוח, ומה לגבי הגירסה המסחרית שחברות משלמות? אה, לזה הם מוכנים לתת עדכונים ותיקונים למשך .. שנה אחת. מי בדיוק ה-Enterprise שמוכן לקנות מוצר שיהיה לו תמיכה ותיקונים לשנה אחת בלבד ובשנה אחר כך ב-DDC תישבר התאימות? שאלה מעולה!

ב-רד האט, למודי הנסיון, הדברים שונים לחלוטין.

ברד-האט יודעים שחברות לא ששות כל כך מהר לשלם עבור מוצרים שמיועדים לסביבות פיתוח, טסטים, QA, סביבות אוטומציה וכל דבר שאינו פרודקשן, ולכן רד האט אומרת: קחו את מוצר ה-OpenShift Container Platform (ובקיצור: OSCP) בחינם או את גירסת OpenShift Origin היציבה (נכון להרגע זו גירסה 1.4, כל עוד אתה מארח את הכל על התשתית שלך או תשתית הענן שלך), רק תזכור – זה לא מקבל תמיכה! כלומר את OSCP אפשר להרים על הלאפטופ (מספיק מכונת VM אחת או על הפצת הלינוקס במכונה ללא VM) או בשרתים הפנימיים לפיתוח וכו'. מעוניין בגירסה מסחרית עם תמיכה? הנה המחירון של Grey Matter. כפי שאתם יכולים לראות, על כל Node המחיר הוא 2724 ליש"ט ואם ה-Node הוא שרת פיזי, המחיר הוא 6810 ליש"ט (זה לפני מו"מ כמובן) עם תמיכה לשנה, ויש גם מחיר ל-3 שנים תמיכה, סטנדרט או פרימיום.

כלומר אם נניח יש לך 4 מכונות VM בפרודקשן שיריצו את ה-OpenShift והקונטיינרים, ושאר המכונות הם פיתוח, טסטים וכו' ואתה רוצה שרות תמיכה מרד-האט למכונות הפרודקשן, אתה יכול לרכוש 4 רשיונות. זה בדיוק כמו שאצל חברות רבות שרתי הפרודקשן מריצים RHEL עם רשיונות ואילו שאר המכונות של העובדים, פיתוח, טסטים וכו' – מריצים CentOS.

בסופו של יום, 2 המוצרים מציעים טכנולוגיות שונות. האחת (DDC) משתמשת ב-Swarm כדי לנהל את ה-Scheduling, Load Balancing, FT וכו' ואילו השניה משתמשת ב-Kubernetes. רוצה לדעת מי יותר פופולרי? תשאל את המפתחים ואנשי ה-Devops בחברתכם מי מכיר מה, אתה תקבל תשובה מהר מאוד מדוע Kubernetes כה פופולרית (כי היא קלה להתקנה וניהול בהשוואה ל-Swarm). ה-OpenShift של רד-האט תומך בגדילה של עד 1000 Nodes, ועד 120,000 pods. במילים אחרות, עם מערכת OpenShift אחת אתה יכול תיאורתית לארח את האתרים ואפליקציות בגדלים ענקיים!

לסיכום: DDC הוא מוצר טוב, ואתה תצטרך אותו אם אתה רוצה להריץ קונטיינרים על Windows (ורק על Windows). אם לעומת זאת הכל אצלכם בלינוקס, אני ממליץ להסתכל על המוצר השני שמשתמש בתקנים סטנדרטיים, במערכת Scheduling מאוד פופולרית ושיודעת להשתלב עוד מהרגע הראשון במערכת הקיימת שלכם.

על תשתית קונטיינרים לחברות מסחריות

גילוי נאות
"חץ ביז" הינו עסק שמוכר שרותי אינטגרציה ויעוץ למספר מוצרים לתשתית קונטיינרים
מערכות קונטיינרים בפלטפורמות שונות (קרדיט: Wikibon)

יותר ויותר חברות שומעות כיום את המושג "קונטיינרים" ואותם עסקים וחברות גדולות, בין אם הם בנקים, תעשיה פיננסית, בטחונית, רפואית ועוד – מעוניינות לשלב את טכנולוגיות הקונטיינרים, אבל כל מי שבתחום יכול לאמר לכם שהתחרות גדולה ויש מספר חברות שמציעות פתרונות שונים כולל רד-האט, סוזה, Docker (החברה), ועוד, והאמת – גם לאנשים מקצועיים די קשה להחליט מה לקחת, ומשווקים שונים מנסים לדחוף הצעות שונות לחברות. איך אמר לי היום מישהו בכיר בחברה גדולה: "חץ, השקענו מיליונים ב-ESXI, אין מצב שניפטר מזה!"

אז אולי נתחיל בדבר הכי בסיסי: תשתית הוירטואליזציה אינה מתייתרת בגלל הכנסת קונטיינרים, אלא להיפך – תשתית הקונטיינרים משתמשת בפתרונות וירטואליזציה (ולא חשוב איזה פתרון וירטואליזציה יש לך!) כדי להריץ קונטיינרים. אפשר כמובן להתקין מערכת הפעלה על הברזל עצמו כמו Red Hat Atomic (או הגירסה החינמית מבוססת CentOS) ולהתקין עליה קונטיינרים, אבל אז בעצם .. איך תנהל את השרתים? מערכת Atomic לא מאפשרת להתקין תוכנות נוספות על הברזל עצמו אלא אך ורק להריץ קונטיינרים, לכן בד"כ הדבר המומלץ הוא להשתמש במערכת לניהול וירטואליזציה, ויצירת מכונות VM שעליהן ירוץ פתרון הקונטיינרים.

בנוסף, פתרון של קונטיינרים עוזר לנצל בצורה טובה יותר את התשתיות שלכם. עשו נסיון פשוט: הקימו VM לינוקס עם 2 או 4 ליבות וכמות זכרון מספקת והתקינו עליו אפליקציה חשובה לכם. הריצו את ה-VM והאפליקציה ומדדו את ניצול הליבות. אם אתם רואים שניצול הליבות אינו מלא, אז אפליקציה כזו יכולה להיות מועמדת מעולה להרצה בקונטיינר, שם תוכלו להריץ אותה מספר פעמים עם אותם משאבים (כאשר אתם מקבלים "על הדרך" Load Balancing, High Availability מפלטפורמת הקונטיינרים) . אפשר גם להריץ אותה עם משאבים נמוכים יותר אם אינכם רוצים שרידות.

(מכיוון שבלוג זה פונה לקהל מאוד רחב, החל במתחילים ועד המקצוענים, אני ממליץ לקרוא את הקובץ PDF הזה כדי להבין מה התחרות שיש מבחינת פלטפורמות, ההבדלים, איך הם רצים וכו'. ב-Wikibon כתבו מסמך מאוד רציני ומובן).

עתה נחלק ל-2 את החברות בארץ: יש כאלו שקוד פתוח זה "בעורקים" שלהם – יש להם צוותים שמכירים לינוקס מאוד לעומק, נסיון עשיר ב-Python ו-Go והם יכולים לקמפל לינוקס קרנל בין פיהוק למשנהו ואם יש בעיה בתוכנת קוד פתוח – מישהו בצוות יכול לחטט ולתקן. לאותן חברות שמחפשות פתרון קונטיינרים מקיף אני פשוט ממליץ ללכת על OpenShift Origin על תשתית וירטואליזציה ולהתחיל להשתמש. כל מה שאתם צריכים בשביל להריץ קונטיינרים, להקים, לבנות, Load balancing, HA וכו' וכו' – הכל כבר שם. תורידו מה-GIT ותתקינו ואין לכם צורך לשלם על כלום.

ב-95% מהמקרים האחרים – חברות בד"כ יעדיפו מוצר מסחרי עם תמיכה מלאה של היצרן, עדכונים מהיצרן וכו' וכאן בישראל נמכרים 2 מוצרים: Docker Datacenter שנמכר ע"י מטריקס ו-OpenShift שנמכר ע"י העסק שלי (אם כי, לשם הגילוי נאות וה"פרסומת", העסק שלי אינו היחיד שמוכר אותו, רק שכאן תקבלו משהו .. טיפה יותר מקצועי. הדגמות וידאו על Open Shift, אגב, בקרוב יופיעו בערוץ יוטיוב של חץ ביז).

מכיוון שאינני מרוויח רווחים גדולים ממכירות מוצרים, אין לי בעיה להיות הגון ולהמליץ אלו מהמוצרים לסיטואציות שונות:

  • אם אתם חושבים להקים מכמות של כמה מכונות בודדות (VM או פיזי) ועד כמה עשרות כאלו (הם נקראים Nodes) – אז מבחינת תמחור, ה-Docker Datacenter זול בהרבה מהפתרון עם OpenShift. בנוסף, אם מערכת ההפעלה העיקרית שלכם היא Windows והקונטיינרים שלכם יריצו קוד שרץ על מערכות מיקרוסופט – Docker Datacenter הוא הפתרון היחידי כרגע המתאים לפלטפורמות מיקרוסופט.
  • אם לעומת זאת אתם מתכננים על מאות Nodes ומעלה – הפתרון של OpenShift שווה יותר (וזול יותר)
  • אם אתם מעוניינים להקים תשתית חדשה לגמרי שתהיה נפרדת מתשתית הוירטואליזציה הנוכחית שלכם ושאותה תשתית חדשה תריץ קונטיינרים – אז אני ממליץ לרכוש את ה-OpenStack החדש (שם קוד: Magnum) שדואגת גם לתשתית כולה (Compute, Network, Storage, Authentication, Images וכו') וגם להרצת קונטיינרים, בניה, LB, HA וכו'. גם רד-האט וגם SuSE ישראל מוכרים את OpenStack Magnum. אינני יכול לפרסם מחירים של אף מוצר אבל מה שאני כן יכול לרמוז – זה שכדאי להתעניין אצל 2 הספקים במחירים. התחרות רצחנית!

כדאי לזכור משהו חשוב: אין מעבר קל בין Docker Datacenter ל-OpenShift. שתיהן אמנם משתמשות ב-Dockerfile כדי להרים קונטיינרים מבוססי Docker, אולם כל המערכות "מסביב" הינן שונות לחלוטין. ב-Docker Datacenter משתמשים ב-Docker Swarm ואילו ב-OpenShift משתמשים ב-Kubernetes. אפשר לייצא ולייבא קונטיינרים דרך סקריפטים אבל מנסיון – זה לא כיף גדול וזה די מורכב.

לסיכום: למעט מכונות VM שמצריכות חיבור לציוד פיזי יעודי (כרטיסים מסויימים וכו'), אפשר להעביר את רוב הדברים שרצים על VM לרוץ על קונטיינרים (כשמדובר על VM שמריץ לינוקס), קל מאוד לשכפל קונטיינרים ובתוך אותן פלטפורמות השרידות, עמידה בדרישות ובחיבוריות מצד גולשים – כבר כלולה. גם מבחינת אורך חיים של הקונטיינרים החיים קלים. אין עדכונים, יש בניה מחדש של קונטיינרים והרצתם עם העדכונים שכבר מותקנים. בישראל יש 2 מוצרים גדולים וידועים שנמכרים ומקבלים תמיכה פה בארץ וכדאי לשקול את היתרונות והחסרונות של כל אחד לפני רכישה.

לחשוב בחיוב על העסקת עצמאים

 

הערה
הפוסט הזה נכתב בכלליות על עצמאים בתחום ההיי-טק בארץ.

מי שעצמאי, בד"כ מכיר את אתר XPlace, אחד האתרים הגדולים בישראל ובעברית לעבודות עבור עצמאים. יש שם כל מיני הצעות מלקוחות שונים, כולל הצעות הזויות, חלקן בלתי חוקיות (להכין עבודות סמינריון לסטודנטים עצלנים..) ולא מעט עבודות לעצמאים שהלקוח המזמין – לא ממש יודע מה הוא רוצה. תעשה "הוקוס פוקוס" משלך ושזה יעבוד.

אחת השורות שחוזרת בלא מעט פרויקטים שמוזמנים ע"י חברות היא השורה הראשונה שמצוין בה "לא לחברות", או "לא לחברות, לעצמאים בלבד". מכיוון שאני מנוי ל-RSS שלהם, ראיתי זאת בחודש שעבר לפחות 20-30 פעם.

אני בהחלט יכול להבין מדוע חברות מעדיפות לעבוד עם חברות אחרות שמעסיקות מתכנתים, Devops וכו'. החברה שנבחרה תשיג את איש המקצוע המתאים, תחתים אותו על הניירת, הוא יגיע למשרדי הלקוח, יעשה את העבודה וילך. כשזה מגיע לתשלום – חברות רבות מציעות גם תשלומים של שוטף+60 או אפילו שוטף+90. העובד שהן שלחו לא מבצע טוב את העבודה? לא יפקפקו בהחלטתך וישלחו לך כבר למחרת מישהו אחר תוך מתן התנצלות.

בתכל'ס, יש לך שקט. מחר העובד חולה או נפצע? ישלחו מישהו אחר והעבודה תמשיך כמתוכנן.

הבעיה בכל הסצנריו שתיארתי לעיל? המחיר. כמה יותר? בניגוד למצב שאני מוכר ללקוח לדוגמא הפצת לינוקס כלשהי ואני אקבל 10-20% מהמכירה הסופית, לחברות שמעסיקות אנשי מקצוע – הרווח הרבה יותר גדול. כמה יותר גדול? בסביבות 50-150%. בנוסף, לכם אין מושג ירוק כמה הבחור שהם שולחים באמת מכיר את התחום או פשוט "מתגלח על הזקן" שלכם.

סתם דוגמא מלפני מספר חודשים: ללקוח שלי ישנה מערכת שכתובה בשפה שאינני מכיר אותה מספיק טוב ויש בקוד מספר תקלות רציניות (הוא ידע על כך מראש והוא לא לקח אותי כדי לכתוב באותה שפה אלא לדברים אחרים לחלוטין). הצעתי לו שאחפש לו ללא תשלום מישהו אחר שיעשה ספציפית והוא ישלם לאותו לקוח בנפרד. הגיעו 2 הצעות מחברות, חברה אחת הציעה מחיר של 600 שקל לשעה עם מינימום 5 שעות עבודה, והחברה השניה הציעה 650 שקל לשעה (עם מינימום 4 שעות עבודה). סתם לשם השוואה, מאותו לקוח גביתי כ-300 ש"ח לשעה. בסופו של דבר מצאתי עצמאי שגבה מאותו לקוח 280 ש"ח לשעה עם מינימום 3 שעות עבודה (היו הרבה שעות עבודה בין כה). האם אותו לקוח חסך? בהחלט, בכך שהוא לקח את העצמאי לעשות את אותה עבודה (ואותו עצמאי בסופו של דבר קיבל מאותה חברה פרויקט גדול נוסף בעקבות עבודתו המעולה).

מה שרבים שוכחים הוא שכשלוקחים עצמאי וחותמים איתו חוזה או זכרון דברים – הוא שהעצמאי מחויב ללקוח בהתאם למה שסוכם. רוצים למנוע סיכונים? בקשו המלצות מלקוחות קודמים, תנו לו לראות על מה מדובר לפני שהוא מתחייב על העבודה. סכמו איתו כמות שעות עבודה בחודש (או אחוזי משרה), ואם הוא לא יכול להיות במשרד (או שאין לכם מקום במשרד) – אשרו לו חיבור VPN. עצמאים מעוניינים בעבודה לא פחות משהלקוח רוצה בפתרון. חוששים מ"השתוללות" מחיר? דרשו מחיר Fixed. יש לכם את הזכות לעצור את עבודתו (אם אינכם מרוצים) מתי שתרצו (זיכרו לעגן זאת בחוזה או בזכרון דברים) ואני יכול להבטיח לכם שהעסקת עצמאי בפרויקטים משלכם תחסוך לכם כסף

רוצים עדיין להעסיק חברה בשביל השקט הנפשי? תמצאו עצמאי ובקשו שיעבוד דרך אותה חברה כאשר החברה מקבלת אחוז מסוים שהעצמאי מודע לו. אני לא מכיר שום עצמאי שיוותר על פרויקט גדול אם אותה חברה שהוא יעבוד דרכה תיקח נניח 10% מסך הפרויקט. כך גם תקבלו מישהו מקצועי וגם הדרג הבכיר יהיה רגוע יותר.

לסיכום: יש מאות ואלפי עצמאים בישראל שמשוועים לעבודה – מתכנתים, אינגרטורים, Devops, סיסטם ועוד! במקום לשלם כפול ולא לדעת את מי אתם מקבלים – תנו להם צ'אנס. לעולם אינך יכול לדעת אם אותו עצמאי שבא לכמה שעות בשביל לעשות עבודה קטנה – יכול לבצע לך פרויקטים שלמים כי יש לו את הידע והנסיון! ברוב המקרים לתת צ'אנס לא כרוך בסיכון גדול, והחסכון בכיס – גדול.

מכירות – לא עדיף לרכוש ישירות מיצרן התוכנה?

הנה שאלה שאני נשאל עליה פעמים רבות (עוד לפני ההכרזה שלי על מכירות פתרונות מיצרני לינוקס): האם לא עדיף לרכוש פתרון X ישירות מהחברה היצרנית?

הרקע לשאלה הזו: לקוחות רבים מגיעים מהעולם של מיקרוסופט. הבה נודה באמת: למיקרוסופט יש מוצרים רבים והם מעולים בשילוב המוצרים שלהם אחד בשני. שרת ה-Windows עובד מצוין עם שרת ה-SQL שלהם יחד עם פתרון הוירטואליזציה שלהם ומערכת ניטור השרתים שלהם ועוד. מיקרוסופט באמת עושים עבודה מעולה ואם החברה מושקעת חזק בעולם מיקרוסופט, רוב הסיכויים שהפתרונות של מיקרוסופט יספיקו לה ולכן קניה ממשווק מורשה של מיקרוסופט כלשהו תספיק לחברה.

בעולם הלינוקס – הדברים שונים והם דינמיים. קחו לדוגמא הפצות לינוקס בשימוש אצל מפתחים ובשרתים. בעבר (הלא רחוק, למען האמת) רוב העסקים השתמשו ב-CentOS גם לדסקטופ וגם לשרתים (בחברות גדולות על השרתים היה RHEL). כיום? רוב תחנות הדסקטופ בסטארטאפים ובחברות קטנות (וחלק מהגדולות) מריצים אובונטו רגיל ובשרתים Ubuntu LTS. אחת השאלות שאני מקבל כשאני מציע פתרון מסוים לפרויקט או כפתרון לבעיה – היא "זה רץ על אובונטו?". חברות מעדיפות לרכז את תשתית הלינוקס שלהם על הפצת לינוקס אחת (אם אפשר) ואם יש להם מספר הפצות לינוקס – הם יעדיפו לאחד.

בניגוד למיקרוסופט, ליצרני הפצות לינוקס אין פתרון לכל דבר. כשזה מגיע לפתרונות ניהול תשתיות, הפתרונות של רד האט יותר טובים, אבל כשזה מגיע ל-OpenStack או לפתרון אחסון Scale Out או פתרון עדכונים לשרתי Windows ולינוקס – הפתרונות של SuSE יותר טובים וכשזה מגיע לפתרון אחסון Scale Up הפתרונות של אף אחת מהיצרניות לינוקס אינו מספק ברמה טובה (במקרים כאלו עדיף לבנות אחד מקוד מקור ולמכור ללקוח תמיכה).  יותר מכך – פתרונות רבים כוללים תוכנות שונות שאין להן קשר לאף  אחת מהיצרניות. אם לדוגמא תרצה לנטר מאות ואלפי מכונות וירטואליות או קונטיינרים – פתרון של ZABBIX יעשה את הדברים באופן אוטומטי ואם רוצים גרפים יפים מאוד – אפשר לשלב בקלות את Grafana לדוגמא. מישהו מיצרני הפצות הלינוקס משווק זאת? לא. אפשר לבקש לשלב את הפתרונות מיצרן ההפצה, אך במקרים כאלו תתכונן לשלם הרבה "אקסטרא" מכיוון שמערכות התמיכה של יצרני ההפצה לא תומכות ב-Zabbix או Grafana (ותוכנות רבות אחרות) וזהו חסרון גדול של רכישה ישירות מיצרן הפצת הלינוקס.

לכן, המלצתי – עדיף לרכוש ממשווק (או אינטגרטור) שגם יכול לתת לך פתרון של התוכנות שאתה צריך (ולא רק מה שהיצרן "דוחף") עם תמיכה מלאה, כך שבמקרה והתקלה היא ב-OS, נותן הפתרון יכול לפתור אותה או להעלות אותה לתמיכה של היצרן ובמקרה והתקלה היא באפליקציות הנוספות שהותקנו ע"י האינטגרטור – גם אז תקבל תמיכה.

מעכשיו – יש גם מכירות

במחירים כאלו – אין לנו כל כוונה לרכוש את המוצר!

עד כה העסק שלי נמנע ממכירות ישירות של תוכנות של חברות רד-האט וסוזה. הסיבה לכך היתה פשוטה: לתת למשווקים להרוויח את לחמם ואני ארוויח את לחמי משרותים כמו התקנה, הטמעה, אינטגרציה, תמיכה נוספת וכו'.

עד ששבוע שעבר התרחש משהו שדי שכנע אותי לשנות דברים.

בשבוע שעבר פנה אליי מנמ"ר מחברה גדולה כלשהי כדי לשאול אם יש פתרון תוכנה לניהול מערכות VM מקומיות ובעננים. מכיוון שאני מכיר טוב את Cloudforms (והרמתי פתרונות כאלו) המלצתי לו על התוכנה, ומכיוון שאינני משווק, המלצתי לו לשאול את המשווקים הרשמיים לגבי עלויות. הוא הסביר לי כי מבחינתו זה נראה מעניין אבל הוא לא מרים PoC עד שהוא יקבל הצעות מחיר. לגטימי.

עברו 48 שעות ואותו מנמ"ר מרים אליי טלפון. ה-PoC שהוא חשב עליו? מבוטל. מדוע? הצעות המחיר שהוא קיבל היו לדבריו "מבהילות" והוא לא מוכן לשלם מחירים כאלו. מכיוון שאני מכיר מחירים, ביקשתי שישלח לי את ההצעות במייל, אולי יש כאן אי הבנה של איזה איש מכירות או משהו. קיבלתי את ההצעות ומכיוון שאני מכיר את המחירים של יצרן התוכנה – חשכו עיניי. קודם כל שהיו חסרים חלקים שגם עולים בתשלום אבל גם כך – הצעות המחיר היו בין 180 ל-250 אחוז מהמחיר שהיצרן מבקש וההצעות לא כללו מחירים נוספים הכוללים התקנה/אינטגרציה וכו'. פשוט קובץ ISO ומספרים סריאליים פר שרת.

אני בהחלט מודע לכך שמשווקים אינם מלכ"ר והם צריכים להרוויח את לחמם, יש להם עלויות משלהם ובסופו של דבר מדובר בביזנס. יחד עם זאת, לעניות דעתי – יש הבדל בין להרוויח לבין חזירות. בסופו של דבר – אם לקוח לא רוכש, אני לא אקבל פרויקט.

לכן, החלטתי שמעתה – גם אני אמכור, עם רווח, בלי חזירות. המחירים עצמם ינועו בין מחיר מוזל אם העיסקה כוללת שרות אינטגרציה, לבין מחיר מעט יותר יקר (ובשום מקרה הוא לא יהיה כמו המחירים הנ"ל) לתוכנה+רישוי בלבד (בכל זאת, הבנק וחברות האשראי מעוניינים בעמלות שונות..)

ההבדל בין המכירות של "חץ ביז" למכירות של משווקים אחרים – הוא שמדובר במכירות "בוטיק". לי אין כל כוונה לחתום עם עשרות חברות הסכמי שת"פ ולהתחיל "לדחוף" ללקוחות מוצרים. מה שהעסק שלי ימכור – אלו מוצרים שניסיתי, יש לי ידע טכני לגביהם ומה שהכי חשוב: שהמוצר עונה לצרכי הלקוח. לא מוצרים שלא עודכנו 3 שנים, לא מוצרים עתירי באגים ואין לי שום בעיה לאמר ללקוח פוטנציאלי ללכת למשווק אחר ולקנות מוצר X כי הוא מתאים יותר לצרכיו, גם אם אני לא אקבל מכך אגורה שחוקה. אמון זה דבר חשוב בעסקים ודבר שלא ניתן לרכוש בכסף.

אז החל מהיום, אם אתם מחפשים מוצרים ופתרונות של רד-האט או SuSE, "חץ ביז" הוא פרטנר רשמי של 2 החברות ואתם מוזמנים ליצור קשר

 

תכירו את Open Shift

יותר ויותר חברות כיום משתמשות בקונטיינרים להרצת אפליקציות במקום להרים שרתים וירטואלים – כדי להריץ את אותן אפליקציות. הסיבות לכך די ברורות: קונטיינר אינו זקוק למערכת הפעלה מלאה, קונטיינרים לא חייבים להיות בגדלים של VM ויכולים להיות הרבה יותר קטנים (מבחינת דיסק, זכרון וצרכי מעבד), וכשזה מגיע לחישובי ליבות – עם קונטיינרים אפשר לרדת גם לגדלים של עשירית ליבה לדוגמא אם האפליקציה שרצה על הקונטיינרים לא מריצה משהו כבד או שמדובר בטסט קטן.

אם נסתכל במצב כיום ב-Corporate, ישנם דרישות ל-VM נוספים כל הזמן. מתכנתים רוצים לנסות דברים, להריץ מספר גרסאות במקביל, לקבל פידבק ממשתמשים, או שצריכים להוסיף VM כדי לעמוד בעומסים. ב-Corporate, בניגוד לחברות קטנות וסטארט-אפים, תהליך הקמת ה-VM הוא תהליך לא קצר. המשתמש מגיש את דרישותיו לגבי ה-VM, ה-IT לא מוכן תמיד לאשר, צוות הנטוורקינג אולי לא אוהב את ההגדרות (במיוחד אם הדורש מבקש … סוויץ' וירטואלי חדש במערכת הוירטואליזציה.. מנסיון). גם למחלקת אבטחת מידע יש מה לאמר פר VM, כך שתהליך שטכנית אמור לקחת דקות ספורות – לוקח ימים, ולפעמים שבועות ומעלה.

אם נסתכל בתשתית ה-Corporate במחלקות הפיתוח לדוגמא, נמצא במקרים שרת SCM כמו GIT (או SVN, מרקיוריאל ואפילו רחמנא ליצלן .. CVS וכו'), אלו שהחלו להיכנס לעולם ה-CI/CD הקימו בוודאי שרת Jenkins ואולי כמה Slaves, אם החברה מפתחת ב-JAVA אז יש בוודאי איזה שרת Nexus, בנוסף ישנם מספר שרתים שמריצים אפליקציות Web, שרת Apache או NGINX (או IIS). הכל רץ טוב ויפה (כשזה רץ…), אבל כשצריך להגדיל את התשתית, מישהו יצטרך לחפש כדורים נגד כאבי ראש עם כל הבירוקרטיה שיש ב-Corporate.

עם Open Shift הדברים שונים. Open Shift (שאגב, היא מערכת PAAS לכל דבר ועניין!) משתמשת בקונטיינרים כדי להריץ את מה שאתה צריך כשכל דבר רץ בקונטיינר נפרד. יש לך אפליקציה ב-PHP שצריכה לכתוב ל-MySQL? כמה קליקים ויש לך 2 קונטיינרים, תוסיף Route ושתיהם מדברים אחד עם השני, שתיהם לא צריכים לשם טסטים לדוגמא להיות עם יותר מ-1 ג'יגה זכרון (סה"כ ל-2 הקונטיינרים) ושתיהם יחד לא יצטרכו יותר מליבה אחת של המעבד בשרת וזה ירוץ מעולה תחת POD יחיד (POD זו ההגדרה של מספר קונטיינרים שרצים בקבוצה). רוצים לגדול עם האפליקציית PHP? שתי קליקים עם העכבר בממשק ה-WEB ותוך שניות ספורות יש עוד קונטיינרים שמוכנים לקבל גולשים, ולא – אתה לא צריך לשבור את הראש על Routing, על Load Balancing וכו' – בתוך Open Shift יש את Kubernetes שעושה את העבודה לבד ברקע. כך גם אם קונטיינר מסוים יפול, המערכת תרים מיידית קונטיינר נוסף תוך שניות ספורות (במקום לחכות כמה דקות עד שיקום VM עם כל התהליכים שהוא צריך לאתחל) והמערכת יכולה להמשיך לתת שרות.

מערכת Open Shift באה בעצם להקל על צוותי ה-IT, אבטחת המידע, נטוורקינג וכו'. עם Open Shift מגדירים יוזרים למערכת שנכנסים לפורטל כלשהו, וכל יוזר מקבל "קיצבה" מסויימת של משאבים ובאותם משאבים הוא יכול להרים קונטיינרים עם הדברים שהוא צריך. הוא לא יכול להרים כל דבר שהוא רוצה, יש קטלוג מסודר של אפליקציות או Frameworks שהוא יכול להשתמש בהם (ואם צריך להרחיב – זו אחריותו של מנהל ה-Open Shift).

אז איך בעצם זה עובד? הנה תהליך עבודה פשוט לדוגמא:

מפתח כותב קוד ובודק אותו מקומית. לאחר שהוא מרוצה מהקוד, הוא "דוחף" אותו ל-SCM של החברה ואז מערכת ה-CI/CD נכנסת לפעולה (אם זה פרויקט קיים), מקמפלת את הקוד, מריצה בדיקות או מה שמוגדר ב-Pipeline ולסיום היא פונה ל-Open Shift. ה-Open Shift לוקח את הקבצים הבינאריים (Artifacts לדוגמא) ובונה מהם יחד עם הדברים שצריך (סביבת ריצה וכו') קונטיינר והמערכת מפעילה את הקונטיינר. המפתח יכול לקבל הודעה במייל שהכל מוכן וכשהוא נכנס לפורטל של Open Shift, יש URL שלחיצה עליו תעביר את המפתח לאתר שהקונטיינר מריץ. עכשיו המפתח יכול להוסיף תכונות, לתקן וכו' – והכל חוזר מחדש. מפתחים בד"כ לא עובדים לבד – והמערכת תומכת בקבוצות כך שמפתחים יכולים לעבוד יחדיו על אותו פרויקט.

צריך להריץ Deployment בשיטות כמו Blue-Green או AB? שתי השיטות נתמכות.

אחרי שהקוד מוכן, נרצה להריץ אותו בפרודקשן. מה אז?

כאן מגיע יתרון גדול של Open Shift. לא משנה איזו תשתית וירטואליזציה יש לך, תהיה הפופולרית ביותר או אזוטרית ביותר, בין אם זה מקומית או בענן פרטי או ציבורי – Open Shift תרוץ. כל מה שאתה צריך זה מספר מכונות VM (או ברזלים פיזיים) ו-Subnet כתובות פרטי וציבורי. מה שנשאר לך לעשות זה להקים Open Shift במכונה אחת (או כאשכול), "לשדך" את שאר מכונות ה-VM שיריצו מערכת Atomic Host (זו גירסת לינוקס מאוד מצומצמת שנועדה להריץ קונטיינרים) ומשם לקמפל את הגירסה היציבה ולהריץ אותה עם רפליקציה. מערכת ה-Kubernetes הפנימית תדע להפיץ את הקונטיינרים בין מכונות ה-VM (וכן, יש גם Auto Scaling ו-HA) ואם אתם מריצים את זה בענן, שרות ה-Load Balancer ידע להעביר את התעבורה ל-IP חיצוני (לא צריך ציוד יעודי יותר בתוך החברה שיעשה LB). קונטיינר נופל? VM נופל? המערכת תדע להתאושש לבד.

ומה עם אבטחת מידע? כאן דווקא החיים יותר קלים. עם VM כשיש אבטחת מידע, אתה צריך לעבור מכונה מכונה ולהתקין את עדכוני האבטחה. תארו לכם שיש לכם מאות (או אלפי) VM ואתם יכולים לדמיין לבד את הכאב ראש הכרוך בכך. עם קונטיינרים לעומת זאת, בין אם יש חור אבטחה בקוד שלכם או באחת מהחבילות שהקונטיינר משתמש, כל מה שתצטרכו לעשות זה Rebuild לקונטיינר ואם יש לכם רפליקציה של הקונטיינר, המערכת תוריד כל פעם קונטיינר ותשאיר את השאר רצים (תוך עדכון ה-Load Balancer) כך שמבחינת הגולשים המערכת תהיה זמינה וכך כל הקונטיינרים יוחלפו בגרסאות מעודכנות (בזמן ה-Build המערכת מורידה את הגרסאות של החלקים השונים עם התיקוני אבטחה אוטומטית). כך שכשזה מגיע לבעיית אבטחה, כל התהליך לוקח דקות ולא שעות או ימים!

עד כה כל הטכנולוגיה שדיברתי עליה מדברת על הרצת דברים שכתובים ללינוקס, אבל מה עם אלו שכותבים ב-DotNet? ובכן, מאז שמיקרוסופט ורד-האט חתמו על הסכמי שת"פ, האהבה פורחת ביניהם וכיום ניתן לקחת אפליקציות שכתובות ב- #C עם DotNet ולבנות אותן על לינוקס ולהרים קונטיינר כזה. בשלב זה טכנולוגיות הקונטיינרים של מיקרוסופט עדיין לא עובדת ישירות טוב עם Open Shift אבל אפשר לבנות להריץ אפליקציות כפי שציינתי. אגב, ניתן לשלוט על Open Shift בעזרת ה-CLI גם מתוך Windows (כל מה שצריך זה להתקין Ruby, Git ולהריץ מספר קטן של פקודות).

להלן הדגמה של ASP שרץ עם Open Shift:

הוידאו הבא ידגים איך מקימים מערכת CI/CD מלאה יחד עם Open Shift:

ומה לגבי הטמעת מערכת כזו בחברה?

גם כאן, כמו ב-CloudForms/ManageIQ ישנם מספר גרסאות:

  • יש גירסה שרצה על הענן של רד-האט ומשלמים Pay As you Go, בין אם ב-VM או בברזלים נפרדים.
  • יש גירסת קוד פתוח (גירסה שמהנדסי רד-האט מפתחים, יכולים לצוץ באגים!) שנקראת Open Shift Origin.
  • וישנה גירסת ה-Open Shift Enterprise בתשלום עם תמיכה לשנה או 3 שנים במסלולים שונים.

מבחינת הטמעה וקאסטומיזציה – זה מאוד תלוי בחברה ובדרישות. הקוד של Open Shift כתוב ב-GO.

מבחינת הדרכה – מכיוון שמדובר במוצר שיש לו אינטרקציה ישירות עם מפתחים, QA, IT ועוד – יש צורך בהדרכות (הדרכה בסיסית שיכולה לקחת חצי יום – יום והדרכה שלוקחת קצת יותר ל-IT ולמי שינהל את המערכת).

לסיכום: קונטיינרים יכולים לחסוך הקמת VM מרובים ותחזוקתם. מערכת Open Shift יכולה להקל בצורה רצינית על כל תהליך הקמת סביבות הרצת טסטים, פרודקשן, ועוד. בכל מה שקשור למעבר לענן, Open Shift מקלה על בחירת ספקי ענן ובמקביל מגדילה את המבחר ספקים (כך לדוגמא אפשר להשתמש בספק כמו Digital Ocean עם מכונות במחירים זולים בהרבה מספקי ענן ציבורי ובמקרים רבים החבילה תכלול מספיק תעבורה כך שלא תצטרכו לשלם על כך בנוסף!)

גילוי נאות
הטמעות והדרכות לגבי מוצר זה מסופקים ע"י "חץ ביז"

שאלות ותשובות על Cloudforms/ManageIQ

מאז שפירסמתי את הפוסט לגבי Cloudforms/ManageIQ קיבלתי במייל מספר שאלות והחלטתי שזו הזדמנות טובה לפרסם את השאלות והתשובות בפוסט אחד (שאני אעדכן לפי הצורך). הסימון, כרגיל הוא ש: (שאלה) ת: (תשובה). למען היעילות, בכל מקום שאכתוב CF/MIQ אני מתכוון כמובן ל-Cloudforms/ManageIQ

ש: האם CF/MIQ מתאים להחליף את הממשק ה-Windows/Flash/Web של vSphere?
ת: באופן עקרוני CF/MIQ בהחלט יכולים להחליף הממשק הקנייני של vSphere (או vCenter כפי רבים מכירים זאת), כמו שהוא יכול להחליף את ממשק ה-SCVMM בכל מה שקשור למכונות VM, אבל שימוש בכלי כזה רק לשם החלפת ממשק כמוהו כחיסול זבוב עם תותח 🙂

חשוב – שימוש ב-CF/MIQ אינו מייתר רכישת vSphere. ה-CF/MIQ מתממשק ישירות ל-CF/MIQ ולפיכך יש צורך ברכישת הרשיון vSphere.

המטרה העיקרית של CF/MIQ היא לנהל Life Cycle מלא של מכונות VM, וכדי לייעל תהליכים להקמת VM שאינם קשורים ישירות לפלטפורמת ה-VM שלך (פרטית או ענן). תהליכים הקשורים לבירוקרטיה בחברה, אורך חיי VM, פורטל בקשות הקמת VM ע"י הצוותים השונים בחברה, מימוש נהלים, עדכוני אבטחה (בשלב זה במכונות Linux Guest) ועוד. אם נשווה את זה לכלים המוכרים בתחום VMWare למשל, אז זה משהו כמו vRealize Orchestrator + vCenter Server – רק ש-CF/MIQ לוקחים את זה צעד קדימה לאפשר לך להתחבר גם לפלטפורמות VM אחרות ולעננים פרטיים וציבוריים.

ש: אם יש לי מספר פלטפורמות VM שונות, האם מספיקה מכונה אחת עם CF/MIQ?
ת: לא. לכל פלטפורמת VM יש צורך במכונת CF/MIQ. כל מכונה מתחברת לפלטפורמת ה-VM והתקשורת מבוצעת למעשה בין שרתי CF/MIQ שמעבירים את הפעולות הלאה לפלטפורמת ה-VM השונה יחד עם המידע והתוכן.

ש: האם ניתן להשתמש בחלק מה-Appliances גם בגירסה הפתוחה (MIQ) וגם בגירסה המסחרית (CF)
ת: ברוב המקרים התשובה היא "כן", אבל אז אינך יכול לקבל תמיכה רשמית למערכות CF/MIQ. חברות שמעוניינות בפתרון, צריכות או להשתמש בגירסה המסחרית או בגירסה החופשיה (ללא תמיכה רשמית).

ש: האם ישנה פלטפורמת אוטומציה ב-CF/MIQ?
ת: בהחלט! בברירת המחדל CF/MIQ תומכת ב-Puppet יחד עם Foreman, ניתן להשתמש גם ב-Chef וב-Ansible.

ש: האם CF/MIQ בנויה כמערכת סגורה או פתוחה לשינויים ותוספים?
ת: כמעט כמו כל מוצר קוד פתוח, גם CF/MIQ בהחלט פתוחה לשינויים ותוספים שקיימים או שמפתחים יכולים לכתוב. כתיבת התוספים, במידה ורוצים לשלב אותם בתוך CF/MIQ נעשית בשפת Ruby ובמקרים רבים חברות שמטמיעות מוצר כזה, כותבות לעצמן תוספים לפי הצרכים שלהם, הדבר יחסית די קל ויש תיעוד לכך.

ש: איזו גירסה יותר מעודכנת ועם יותר Features ואיזו גירסה נחשבת יציבה?
ת: ה-ManageIQ כולל את "המילה האחרונה" מבחינת תכונות המערכת. זו המערכת שמפותחת מדי יום (לתוך GIT מרכזי פתוח) וניתן לשלוף את הגירסה האחרונה או גרסאות קודמות. האם מערכת כזו נחשבת יציבה? כל עוד לא הולכים ל-Bleeding Edge (או ה-Master ב-GIT) – אז יחסית כן, אם כי יכולים לצוץ באגים פה ושם.

לעומת זאת ה-Cloudform זו מערכת שמבוססת על ManageIQ אם כי לא על הגירסה האחרונה של ManageIQ. לגירסה זו נערכים בדיקות ומתוקנים באגים ורק למוצר הרשמי ניתנת התמיכה הרשמית של רד-האט.

ש: מה המחיר של Cloudforms?
ת: עניין המחיר הוא דינמי, זה תלוי על איזו מכונה אתה מריץ את CF, כמה Appliances אתה צריך, מהו סוג השרות שאתה מחפש (NBD, 24/7 וכו'), האם אתם משתמשים בעוד מוצרי רד-האט וכו'. אינני יכול לתת מספרים אבל אני כן יכול לרמוז שהמחיר נמוך ממחיר vRealize Operations (ואתה מקבל יותר, ואף אחד לא "יושב לך על הצוואר" מבחינת כמות VM) 🙂

ש: אנחנו משתמשים באובונטו במערכות שלנו, האם המוצר (המסחרי או הפתוח) יכול לרוץ על VM אובונטו?
ת: מכיוון שה-CF הוא Appliance, הוא מגיע כ-VM מוכן שצריך רק לבצע לו Deploy, להגדיר כתובת IP (או DHCP), להיכנס למסך הניהול ולהגדיר את שאר הדברים משם (ניתן כמובן לבצע SSH ולהשתמש במכונה כמכונת לינוקס אם רוצים לשנות דברים, לא מומלץ אם לא מכירים CF/MIQ).
יחד עם זאת, אם אתם משתמשים בגירסת ManageIQ, ישנם הוראות ברשת איך להקים זאת על VM מבוסס אובונטו (ולכך כמובן לא ניתן לקבל תמיכה מרד-האט).

ש: היכן ניתן לראות רשימת Features שקיימים בגירסה האחרונה?
ת: הנה (לחצו להגדלה)

ש: בחברתנו חוששים להכניס מוצרים כאלו מכיוון שבמקרים רבים התיעוד לוקה בחסר. האם למוצר יש תיעוד מלא שנגיש ללקוחות?
ת: במקרה של Cloudforms כלקוח אתה מקבל גישה מלאה ואתה יכול להוריד את ההסברים וההוראות כקבצי PDF. בנוסף יש גם ספרות רשמית שניתנת להורדה.
גם ל-ManageIQ יש תיעוד (ברובו אותו תיעוד של Cloudforms) אולם יש לשים לב לשינויים שיש פה ושם בין ManageIQ לבין Cloudforms.

ש: האם למעט מחיר ה-Appliance (אם החלטנו לרכוש אותו) יש עלות נוספת שצריך לשלם לפלטפורמת ה-VM?
ת: במקרים של ספקי ענן ציבוריים, תצטרך לשלם לספק הענן הציבורי על Instance של מכונת לינוקס (לא ניתן בשלב זה לרכוש מכונה מוכנה + רשיון דרך ה-AWS Marketplace לדוגמא) + הדיסק והתעבורה.

ש: האם יש תמיכה ב-Cluster/High Availability?
ת: בהחלט! זה אחד הדברים הראשונים שהתיעוד מסביר איך לעשות אם אתה רוצה להשתמש במערכת כ-Cluster.

ש: כמה זמן לוקח לאינטגרטור מטעם רד-האט בארץ להקים PoC של Cloudform מקומית? האם יש גירסת Trial?
ת: זה מאוד תלוי ב-Scope של ה-PoC ותלוי במסמך ה-SoW. לדוגמא: הקמה של Appliance וחיבור לפלטפורמת ה-VM הנוכחית שלכם אפשר לבצע תוך יום עבודה. קאסטומיזציה, טפסים, כתיבת תוספים – אלו דברים שלוקחים זמן נוסף. כל פרויקט לגופו.

לגבי Trial – בהחלט יש.

ש: כשאנחנו מקימים VM, ה-VM צריך לעבור סידרת הגדרות שאנחנו דורשים, בדיקות אבטחה ועוד. האם ניתן לעשות זאת אוטומטית דרך CF/MIQ?
ת: בהחלט! אם יש לכם סקריפט מוכן לכך (לא חשוב באיזו שפה), ניתן להריץ אותו לאחר הקמת המכונה ולפני שהיא "משוחררת" לשימוש.

ש: יש לנו שרתים פיזיים רבים (שאינם מריצים VM אלא אפליקציות יעודיות). האם CF/MIQ יכול לסייע בהקמה/ניהול?
ת: כן. ה-CF/MIQ כולל התחברות לשרת PXE וניתן גם להתממשק ל-IPMI שיש בשרת, כך שהוא יכול להתקין מערכת עם Kickstart ולהריץ עליה אוטומציה לבצע דברים שדרושים לשרת.

ש: יש תמיכה ב-LDAP/Active Directory?
ת: בהחלט. מטרת המערכת בסופו של דבר לתת למספר אנשים גדול בחברה להיכנס ולמלא בקשות שונות ולמנהלים לתת הוראות ואישורים.

ש: האם יש תמיכה במחירים פנימיים (כלומר שכל מכונת VM עולה סכום מסוים מהתקציב) ואפשרויות של Chargeback?
ת: כן. יש תמיכה מלאה לכל עניין קרדיטים, תקציבים, Chargeback ועוד.

אם יש לכם עוד שאלות – אפשר לשלוח באימייל (או פה בתגובות) ואני אוסיף אותם לפוסט זה (וכמובן שאעדכן אתכם).

כשזה מגיע לניהול מערכות VM

כאן בישראל, מעט אחרי ארה"ב, ה-Corporates המסורתיים, חברות תוכנה גדולות/בינוניות/קטנות (סטאראטפים עשו זאת ממזמן) – מתחילים להגיע למסקנה שכדאי להצטרף לכל מה שנקרא "עננים", בין אם מדובר בעננים ציבוריים (אמזון, גוגל, מיקרוסופט), ובין אם מדובר בעננים פרטיים (החל מ-OpenStack וכלה ב-vSphere on Cloud ושאר פתרונות). את היתרונות והחסרונות רוב החברות מכירות (וכתבתי על כך כאן בבלוג מספר פוסטים).

הבעיה בד"כ מגיעה לניהול המערכות הללו. אם אתה משתמש ב-Hyper-V אז אתה בוודאי משתמש בפתרון של מיקרוסופט ואם אתה בנוסף משתמש ב-Azure אז מיקרוסופט עשתה לך חיים (יחסית, יחסית) קלים, ולא לוקח הרבה זמן וידע להעביר מכונה ממצב שהיא נמצאת מקומית אצלך ב-DC לענן ובחזרה, ואתה יכול לשלוט במכונות, הגדרות וכו' תחת ממשק אחד (פחות או יותר). בסך הכל, שחברה מבוססת על טכנולוגיות של חברת תוכנה אחת, החיים לא-כאלו מסובכים.

אבל מה לעשות, ברוב המקרים הטכנולוגיות הן שונות. להרבה חברות לדוגמא יש את Hyper-V מצד אחד או vSphere מקומי ומצד שני הם רוצים לעבוד עם אמזון או גוגל (או במקרים יותר מעניינים – Hyper-V עם אמזון או גוגל). אז לאמזון יש כלי שבקרוב יצא שיתן לך לחבר את AWS אל ה-vSphere שלך (חכו לחשבוניות השוק..), אבל גם פתרון כזה לא מכסה אפילו עשירית ממה ש-AWS מציע מבחינת שרותים וכשזה מגיע לחסכון – אתה חייב להכיר את השרותים השונים בכדי לחסוך. יש מקרים גם שצריך להרים עננים פרטיים (כמו ה-OpenStack) ומה לגבי קונטיינרים? מיקרוסופט ואחרים מאוד מעודדים להשתמש בקונטיינרים.

ישנם בשוק כלים שונים החל מ-Terraform, המשך ב-Ansible, Chef, Puppet ועוד – שהם מיועדים לכתיבת אוטומציה של בניה והגדרות התשתיות הללו, והם אכן מעולים לכך ואני ממליץ עליהם (עם העדפה ל-Ansible) לשימוש בתוך החברות. עם כלים כאלו אפשר לכתוב אוטומציה החל ברמה של הרמת VM ועד ההגדרות הכי קטנות ופרטניות בתוך ה-VM. תן לאוטומציה להריץ סקריפט (או Playbook או Recepie) שכתבת עבור הקמה כזו – והוא אץ רץ להקים זאת.

העניין הוא שחברות רוצות כלי שיש לו:

  • GUI
  • פופולריות רצינית בשוק כך שאפשר למצוא פתרונות לבעיות
  • שניתן להרחבה בקלות בעתיד
  • שיש לו "אבא" – שאפשר לקבל ממנו את התמיכה (ואם ה"אבא" לא אחראי על הקוד שלו, אפשר לתבוע לו את הצורה… שיטה מקובלת מאוד אצל האמריקאים, מה שנקרא indemnification).

ישנם מספר כלים כאלו, ואני רוצה להמליץ על כלי כזה שקיים הן כתצורה מסחרית והן כקוד פתוח (תיכף אסביר מה ההבדל).

תכירו את Cloudforms של חברת רד-האט.

ה-Cloudforms הוא כלי מרכזי שמאפשר למנהלי IT (ואחרים – כמו מפתחים, בודקי תוכנה ואחרים, הכל לפי הרשאות) לראות ולנהל את כל תשתית הענן שלהם ולא משנה ממה היא מורכבת. יש לכם Hyper-V? OpenStack? GCE? AWS? Kubernetes? ברזלים ללא VM? (ועוד רבים אחרים, יש ערימות תוספים) – אין שום בעיה. תגדירו אותם במערכת ותתחילו לעבוד. צריכים Orchestration? יש בפנים. רוצים לנהל אותה מבחוץ עם Puppet או Ansible? זה כבר כלול. רוצים גרפים יפים כדי להראות על מסך 50" בחדר ה-NOC? חיבור ל-Grafana מבוצע בקלות! צריכים להעביר VM מכאן בישראל לענן כלשהו ולא חשוב איזה ענן? אין שום בעיה! צריכים סטטיסטיקות מה קורה עם התשתית? כמה קליקים ויש לכם גם את זה. גדילה אוטומטית במקרים של עומס? יש. ויש עוד פונקציות נוספות רבות.

כלי כזה יכול לסייע ולהאיץ תהליכים בחברה בכל הקשור לתשתיות ה-VM/קונטיינרים שלכם. סתם סיטואציה: ספק ענן כלשהו בא עם הבטחות מכאן ועד להודעה חדשה והנה קרדיטים לנסיון. אין בעיה. חברו את החשבון שלכם בענן ל-Cloudforms ותנו למערכת להעביר כמה מכונות VM מכאן לשם. לא תהיו מרוצים? כמה קליקים ואפשר להעביר את המכונות בחזרה לתשתית שלכם מקומית או בענן שאתם כבר משתמשים.

רד-האט, כמו תמיד (ובניגוד לחברות מסחריות רבות) משחררת את הקוד למוצרים שהם מוכרים וגם כאן היא עושה את אותו דבר, כך שיש בעצם 2 גרסאות ואת שתיהן אני ממליץ לבדוק עם PoC.

המוצר המסחרי נקרא, כמו שציינתי לעיל – Cloudforms. זהו מוצר שנמכר ע"י רד-האט והוא מקבל עדכונים ויש לכם תמיכה רשמית מרד-האט. מוצר זה אינו קיים בגירסה חופשית ויש צורך לרכוש אותו בהתאם לתשתיות שלכם.

המוצר השני (שהוא בעצם גירסת הפיתוח של Cloudforms) נקרא ManageIQ וזו הגירסה שמפתחי Cloudform בונים (ומאוחר יותר גירסה מתוכו "תיחתך", יבוצע עליה QA והיא תימכר כמוצר מסחרי). הרעיון דומה לרעיון ה-Fedora של רד-האט: גירסת נסיונות חופשית, גירסה יציבה – מוצר מסחרי.

איזה מהמוצרים מתאים לכם? אם אתם חברה שאין בה אנשי לינוקס עם ידע רציני, ואתם לוקחים אינטגרטור רק להקמה ואולי לתמיכה – אז גירסת ה-Cloudforms תתאים לכם (יש גם Trial ל-PoC). לעומת זאת, אם אתם חברה שלינוקס זה חלק מהתשתיות שלכם ויש לכם אנשי לינוקס עם ידע רציני, אז ManageIQ יכול להיות פתרון די טוב עבורכם (כל עוד אינכם צריכים תמיכה רשמית).

פתרון אלטרנטיבי אחר (גם מבוסס לינוקס) הוא SuSE Manager (עם תמיכה ישראלית של סוזה ישראל) והוא יותר מתאים לחברות שלא מחפשות להשתמש בשרותים שספק הענן מציע (SQL, מייל וכו') אלא אך ורק להריץ מכונות VM, לנהל את מכונות ה-VM, עדכונים, Policy וכו'. המוצר זמין כגירסה מסחרית בלבד (עם גירסת Trial ל-60 יום).

הנה וידאו של חברה גדולה (General Mills) שעברה להשתמש ב-Cloudforms.

עריכה: לאחר שכתבתי את הפוסט, הגיעו שאלות מגולשים שעליהם עניתי כאן.

על דיסקים SSD בתצורת NVMe/PCIe

בשנתיים האחרונות נכנסה טכנולוגיית דיסקים (SSD) חדשה לשוק – טכנולוגיית ה-NVMe SSD (או PCI SSD – זה אותו דבר). רבים לקחו את עניין ה-SSD הנ"ל כמשהו שהוא יותר אבולוציה מאשר רבולוציה. עד היום היה לנו דיסקים SATA, NL-SAS, SAS ועכשיו יש לנו PCI/NVMe. לא?

זהו, שלא כל כך.

טכנולוגיית ה-NVMe משנה את כל עניין התקשורת של הדיסק SSD עם המחשב. בעבר בכל שרת שמכבד את עצמו היה בקר RAID שאליו היו מחוברים דיסקים. בחלק מהמקרים הדיסקים היו מחוברים ל-2 בקרי RAID, בחלק מהמקרים חצי מהדיסקים בשרת היו מחוברים לבקר אחד והחצי השני לבקר אחר, כל יצרן והשטיקים שלו.

ואז הגיע ה-NVMe SSD עם "הפתעה": אין בקר RAID. תכניסו דיסק NVMe/PCIe לתוך השרת שלכם (אם הוא תומך בטכנולוגיה), כנסו להגדרות ה-RAID חומרה שלכם והופס .. הדיסקים החדשים לא מופיעים. לא, לא מדובר בתקלה. מדובר במשהו שתוכנן כך מראש.

בקרי RAID נועדו בראש ובראשונה ליצור לנו "אשכולות" של דיסקים שיחדיו יוכרו כ-RAID Volume. קח לדוגמא אנו יכולים לקחת מספר דיסקים ולבנות RAID 5, או 2 דיסקים ולבנות מהם RAID-1 או RAID-0 אם אנחנו רוצים לאכסן דברים שלא אכפת לנו שימחקו אם דיסק נפל (לדוגמא: Cache לאפליקציות). בקר ה-RAID גם "לקח אחריות" על כל מה שקורה מבחינת חיי ותקינות הדיסקים: בעיות כתיבה/קריאה? הוא יקרא מדיסק אחר. צריך לשמור נתונים בעת הפסקת חשמל? יש זכרון וסוללה על בקר ה-RAID וכך הנתונים ישמרו עד שיחזור החשמל וכשהוא יחזור הבקר יכתוב את הנתונים בצורה נכונה לדיסקים. זה הרעיון המרכזי של בקר RAID.

ב-NVMe לעומת זאת, הדיסק לא מדבר לשום בקר. הדיסק, כמו כל כרטיס PCIe, מדבר ישירות למערכת דרך ה-DMI, כלומר הנתונים עוברים ישירות אל הזכרון (RAM) בשרת וכך נחסך כל ה"תיווך" של הבקר.

אבל עדיין – כמו שכולנו יודעים – צריך בקר לאמצעי אחסון. יש תקלות קריאה/כתיבה, צריך לשמור נתונים בעת הפסקת חשמל, וכאן בדיוק הסיבה מדוע דיסק NVMe הוא דיסק שהוא יקר מדיסק SATA SSD או SAS SSD. בתוך הדיסק עצמו יש בקר (בחלק מהמקרים עם מעבד ARM בעל 2 או 3 ליבות) שכבר מטפל בכל עניין תעבורה ותחזוקת הנתונים. הדיסק עצמו מחולק פנימית ל-RAID-0 (רק בניגוד ל-RAID-0 רגיל, במקרה ויש תקלה בנתונים, הבקר יודע לטפל בה מבלי שהנתונים ינזקו), יש "סופר כבלים" (Super Capacitors) שיודעים לשמור נתונים במקרה של הפסקת חשמל, ומבחינת ביצועים – ה-NVMe ל-Enterprise נע בסביבות ה-2.4 ג'יגהבייט כתיבה לשניה ו-3 ג'יגהבייט קריאה לשניה. יותר זריז מכל SSD RAID שתכינו!

ומה לגבי עמידות/שרידות? הרי לא תסכימו לזרוק את כל הנתונים על דיסק אחד מבלי שיהיה לכך איזה סוג של בטחון, והתשובה לכך נקראת DWPD או Endurance (תלוי ביצרן דיסקים). ה-DWPD מציין כמה פעמים אתה יכול לכתוב על כל הדיסק נתונים ביום והדיסק עדיין יהיה תקין. קחו לדוגמא את ה-DC P3600 של אינטל, שמתאים ל-Enterprise: אם נניח מדובר בגירסת 2 טרהבייט, אז אתה יכול לכתוב עליו עד 6 טרהבייט ליום (מחיקה וכתיבה) והדיסק יעבוד טוב ויעמוד באחריות יצרן.

אז כפי שניתן להבין – אין כיום שום בקר RAID לדיסקים PCI SSD ושיטת העבודה צריכה להיות שונה. חושבים לדוגמא להרים ESXI על מערכת עם 2+ דיסקים כאלו? בהצלחה, תצטרכו לפרמט כל דיסק כ-Datastore בפני עצמו. לעומת זאת, אם אתם מרימים מערכת הפעלה Windows, ודאו שמדובר ב-Windows 2012 ואם זה לינוקס אז Ubuntu LTD האחרון או RedHat/CentOS 7 ומעלה. בתוך מערכת ההפעלה תוכלו לבחור את הדיסקים ולהקים את ה-RAID שרציתם (ותרו על RAID-0 – לא תקבלו ביצועים יותר גבוהים בגלל הארכיטקטורה של NVMe ו-RAID-5 יהווה בזבוז ושחיקת דיסקים לשווא). כמובן שלשם כך יהיה כדאי לצרף לשרת דיסק SSD שאינו NVMe/PCIe כדי להתקין עליו את מערכת ההפעלה.

באם אתם חושבים להרים שרת קבצים (לא חשוב איזו מערכת הפעלה) שתהיה מאוד מהירה וניתנת לגידול בהוספת דיסקים או JBOF – אז מערכת מבוססת דיסקים כאלו (ועדיף שתהיה מחוברת לכרטיסי רשת 10 ג'יגהביט ומעלה בלבד!) תהיה פתרון מעולה. אם אתם רוצים פונקציות כמו הסטורג'ים הגדולים (טוב, לפחות חלק מהפונקציות) כמו DeDup, Compression וכו' – כדאי לחשוב על ZFS.

לסיכום: דיסקים PCIe SSD הם ההווה והעתיד בכל מה שקשור לביצועים. זה לא אומר שצריך לזרוק את כל הדיסקים SAS לפח (מגנטי או SSD) אבל אם משלבים את ה-NVMe SSD כדאי לקחת בחשבון את היתרונות שלו ולהיערך בהתאם ואם אתם קונים שרתים חדשים, אני ממליץ לוודא כי ניתן להכניס אליהם דיסקים של יצרנים אחרים (במיוחד סמסונג, סאנדיסק ואינטל – כולם מאוד אמינים, מנסיון) ואתם לא "נעולים" רק על הדיסקים שמשווק יצרן השרתים שלכם (כמו HPE דור 9) מכיוון שהתחרות בשוק כיום מאוד אגרסיבית והמחירים צונחים משנה לשנה בעשרות אחוזים. דיסקים כאלו גם יכולים להוות בסיס טוב אם אתם רוצים להרים אשכולות (Clusters) מכיוון שכל דיסק נחשב כמספר דיסקים+בקר RAID. השמיים הם הגבול.

אהההמ.. ואם אתם רוצים להקים "חייה" של דיסקים NVMe, תכירו את המכונות האלו של SuperMicro 🙂

על בניית מערכת מוקשחת לאנדרואיד

בארגונים רבים יש נוהל בו ניתן טלפון סלולרי לעובד מחברה כלשהי. מכשיר זה בד"כ מנוהל ע"י צוות ה-IT והוא מקבל עדכונים רשמיים הן מיצרן המכשיר והן דרך תשתית ה-IT (או חנות האפליקציות – כמו Google Play Store או ה-Appstore של אפל). בד"כ מנהל ה-IT יוכל להגדיר לשם אבטחה ביטול או חסימת אפליקציות ושרותים מסויימים. ארגונים שמחפשים להגן על תוכן וגישה לאפליקציות מסויימות במכשיר, יכולים להשתמש בתשתית כמו KNOX (במקרים של סמסונג) או בדברים יותר פשוטים כמו Applock שמאפשרים לנעול אפליקציות מסויימות כך שניתן יהיה להשתמש בהן רק עם טביעת אצבע או קוד מיוחד שיש רק לבעל המכשיר.

אולם יש מקרים בהן חברות (במיוחד חברות אבטחה) רוצות שהמכשירים יהיו לחלוטין מוקשחים, עם רשימת דרישות משלהם, אחרת המכשיר לא יכנס לשרות, וכאן לעיתים יש בלבול בין הקשחות שרתים ודסקטופים שרבים מאנשי האבטחה מכירים – לבין הקשחת מכשיר אנדרואיד.

בואו נסתכל לדוגמא על שרת לינוקס או שרת Windows: לא חשוב אלו הוראות תבצעו ע"מ להקשיח את השרת, ברוב מוחלט של המקרים הדברים מדובר בין היתר על ביצוע הפעולות הבאות:

  • הסרת שרותים שונים שמותקנים בשרת (או ביטול התקנה שלהם אם זה שרת חדש)
  • סגירת כניסות ויציאות שונות (הן פיזית והן ברמת תקשורת)
  • שינוי הגדרות שונות לפי ההוראות שיש (לדוגמא של CIS)

לעומת זאת, במכשירי אנדרואיד (ובמידה מסוימת iOS) – אין לך שום אפשרות כזו. אתה יכול להסיר רק חלק מהאפליקציות, וחלק אחר של האפליקציות אתה יכול "להקפיא" (שזה כמובן לא פתרון, המשתמש עדיין יוכל "להחיות" אותן מחדש). ההגדרות היחידות שאתן יכול לשנות במכשיר הן ההגדרות שמופיעות במסך "הגדרות" (Settings). בחלק מהמקרים אפשר להגביל את המשתמש שלא יוכל לשנות הגדרות מסוימות, אבל אם תשאלו אנשי אבטחה במוסדות בטחוניים שונים – זהו אינו פתרון מספק.

על מנת לשלוט טוטאלית על מה שיהיה במכשיר ומה לא יהיה, אלו פונקציות יהיו פעילות ואלו לא יהיו קיימות – יש צורך "לבנות" את האנדרואיד מחדש למכשיר ולקמפל כמעט הכל מחדש על מנת ליצור מספר Images שונים – וכאן ה-"Fun" מתחיל…

הנה סיפור קצרצר: לפני מס' חודשים פנתה אליי חברה עם 2 מכשירי גלקסי S7 ו-S7 Edge עם "רשימת מכולת" הכוללת בערך 50 דברים שהחברה לא רוצה לראות במכשיר ודברים שהיא רצתה שיפעלו ללא אפשרות כיבוי ועוד הגדרות שונות. שאלתי את החברה האם יש שיתוף פעולה מצד סמסונג בכך שיתנו את הקוד מקור והאם שינויים אלו לא יפרו את האחריות. התשובה ל-2 השאלות היתה "לא". בצער רב החזרתי את המכשירים לחברה באותו יום עם הסבר מדוע לא אוכל לבצע את הפרויקט המבוקש, ולהלן הסיבות:

  • כל שינוי הגדרות שאינו שינוי שמשתמש יכול לבצע (כמו הפעלת Root – דבר הכרחי כדי לשנות דברים ברמת הבסיס) מבטל מיד קבלת העדכונים שהיצרן (במקרה זה: סמסונג) משחרר מדי חודש או חודשיים למכשירים (ניתן לראות ולוודא זאת בכניסה למסך הגדרות, "אודות המכשיר", "סטטוס", ובסוף אותו דבר ישנו "סטטוס מכשיר" – אם הוא רשמי, תקבלו עדכונים. אם לא, מכשירכם לא יקבל עדכונים).
  • בנוסף, שינוי שאינו מורשה ע"י היצרן גם מבטל אחריות של המכשיר, בין בטיפול בתקלת תוכנה או תקלת חומרה. שינית? להתראות לאחריות (ואגב, השינויים במכשירים כמו של סמסונג מפעילים Trigger כך שכשמפעילים את המכשיר ולוחצים על מספר כפתורים יחד, ניתן לראות מיד אם בוצע שינוי או לא, וברוב המקרים לא ניתן גם "למחוק" את הסטטוס הזה).

אז האם ניתן "לבנות" את תוכנת המכשיר מחדש עם צרכי הלקוח? בהחלט, אולם לשם כך יש צורך במספר דברים:

  • ראשית, יש צורך בשיתוף פעולה מצד יצרן המכשיר במסירת קוד המקור למכשיר או שיתוף פעולה ע"י יצרן המעבד. הסיבה העיקרית לכך היא שישנם חלקים רבים של קוד שאינם קוד פתוח ובלעדיהם לא ניתן לבנות מערכת חדשה. קחו לדוגמא את עניין הדרייברים: ללא קוד מקור לדרייברים, לא ניתן לבצע קימפול אפילו לקוד שמפעיל אפשרות להתחבר לרשת סלולרית או WIFI, מסך מגע או תצוגה חלקה של המסך. ללא שיתוף פעולה ניתן "לקושש" באינטרנט אחר דרייברים בינאריים שנבנו עבור גירסה מסויימת לאנדרואיד, אולם אין שום בטחון שהם יפעלו.
  • רוב יצרני הטלפונים הסלולריים נועלים את מכשיריהם בפני עדכונים לא-מורשים בכך שהם חותמים כל עדכון עם שילוב מפתח פרטי/ציבורי, כך שכל Image שיבנה עבור המכשיר – לא יוכל להיות מותקן על המכשיר. כשיש שיתוף פעולה עם היצרן, ניתן להעביר אליו בקשות חתימה ולעדכן בעזרת תוכנות שונות את קושחת המכשיר. ללא שיתוף פעולה של היצרן – יש צורך בלבצע Root, להתקין תוכנת Recovery (כמו TWRP), לבטל מספר בדיקות שאמורות להגן על המכשיר משינויים ורק אז ניתן להתקין Image שנבנה עבור הלקוח.
  • במידה ומדובר במכשיר שמיוצר עבור החברה (נניח בסין) אז בהחלט ניתן לבנות Image, אולם יש לקחת בחשבון שהעבודה צריכה להתבצע מאפס. אני לא ממליץ לשום חברה בטחונית (או חברה שאבטחת המידע חשובה לה) להסתמך על קושחה/ROM של היצרן הסיני, המכשירים בד"כ מגיעים קושחה עמוסת חורי אבטחה ולפעמים גם הקושחה מגיעה עם תוכנות ש"מחייגות הביתה".
  • עבודת בניית Image היא פרויקט שלוקח זמן (זו הסיבה שיצרני חומרה משחררים עדכוני קושחה רק לאחר מספר חודשים) הואיל וישנם דברים רבים שצריך לכוון ולהגדיר לפי הבקשות של הלקוח. בנוסף, אלו בד"כ פרויקטים מתמשכים – הואיל וגוגל משחררת מדי חודש עדכוני אבטחה ויש צורך לבנות עדכון על סמך העדכונים של גוגל. בנוסף, גוגל משחררת גרסאות אנדרואיד חדשות כל שנה ויש צורך לבצע את רוב העבודה מחדש (גירסת Kernel מוחלפת ואז יש צורך לוודא אם הדרייבים מצליחים לפעול או שצריך לחכות לדרייברים חדשים מיצרן החלק הספציפי של החומרה) – בקיצור אם מישהו חושב שזה תהליך שלוקח שבוע, הוא "טיפה" טועה 🙂

לסיכום: אפשר בהחלט לבנות את מערכת ההפעלה למכשירי אנדרואיד מחדש לפי דרישות לקוח, אולם כדאי להתחיל את הפרויקט לפני שמחליטים איזה מכשיר לרכוש ומה צריך שיהיה במכשיר בסוף – ולא להגיע למצב שיש ללקוח 500 מכשירים ועכשיו צריך לבנות להם קושחה חדשה. פרויקטים כאלו דורשים זמן על מנת לבצע אותם (הכוונה זמן שלוקח חודשים, לא שנים, עדכונים לוקח זמן קצר יותר של ימים או שבועות – רוב הזמן בייצור עדכונים הולך על בדיקות תאימות).