האם תוכניות DR באחסון ישראלי שוות את הכסף?

הערה: פוסט זה, כמו פוסט קודם, אינו בא "ללכלך" או לפסול הצעות שרותים של ספקים ישראליים, אלא רק לתת חומר למחשבה. אחרי הכל, פתרונות DR זה דבר לא זול ומצריך מחשבה ותכנון ארוכים לפני שמחליטים ללכת לכאן או לכאן.

כשזה מגיע ל-DR בארץ, כל הגורמים המשתתפים בהקמה – בדרך כלל יכולים לחייך. אם חברה X רוצה להקים DR, הספקים והאינטגרטור מחייכים. מדוע? כי כשחברה צריכה DR, צריך לרכוש ציוד. זה מתחיל בסטורג' זהה למה שיש לחברה כיום (ברוב המקרים), שרתים, סוויצ'ים, אולי הרחבה של התקשורת היעודית בין החווה המקומית לחוות שרתים ששם תשכון תשתית ה-DR, אולי גם VPN, רשיונות מערכות הפעלה, רשיונות פלטפורמות, וירטואליזציה ובקיצור, מדובר על "לשפוך" כמות גדולה של כספים. תזכרו את הפיסקה הזו, נגיע אליה בהמשך.

אחד הדברים הראשונים שהכי חשובים לזכור לגבי DR ולא חשוב מה הפלטפורמה שמשתמשים קשור ל-איך זה יוקם ומה השימוש: ה-DR מטרתו לתת לנו המשכיות עבודה לזמן קצר (שעות, ימים) ואחת ההחלטות הראשונות שצריך להחליט היא בעצם איזה חלק מהתשתית יש צורך להקים כ"מראה" בצד של חוות השרתים החיצונית. על מנת לפשט את הדברים, נניח שיש חברה בשם "אבגד" שיש להם תשתית מקומית של 50 שרתים, 2 מכונות סטורג', ומספר מתגים. החברה בודקת אם להקים DR מול החווה של בזק נניח. האם החברה רוצה להקים בבזק 2 מכונות סטורג', 50 שרתים פיזיים ומתגים? או שהחברה רוצה לעשות DR שהתשתית בצד של בזק תהיה יותר מצומצמת כך שרק הדברים ההכרחיים ירוצו? בכל צד יש יתרונות וחסרונות וזהו שיקול חשוב שהחברה תצטרך לשקול.

מכיוון שיש ערימות של פלטפורמות ופתרונות DR שעובדות ומסנכרנות נתונים בדרכים שונות, אתאר את התהליך באופן כללי: אחרי שרכשנו את הציוד, ומתוך הנחה שהחברה משתמשת בוירטואליזציה, אנחנו נתקין את מערכת הוירטואליזציה הבסיסית (ESXI) בשרתים ולאחר שמכונות הסטורג' יסתנכרנו, נחבר דרך ה-vCenter את הסטורג' לשרתים, נגדיר את המתגים, כתובות IP ועוד ועוד. אחרי שמסיימים את הכל, התוכנה שמבצעת את עבודת הרפליקציה בין הסטורג' בחברה לחווה – ממשיכה לעבוד 24/7 וברוב הזמן היא מרפלקת לכיוון אחד (כי בצד של החווה אף אחד ברוב הזמן לא עובד על השרתים, עד למצב חרום או "תרגיל"). ברוב המקרים כשתהיה נפילה, פתרון תוכנת ה-DR ידע לשנות את הפרמטרים הנחוצים על מנת לאפשר עבודה מול החווה של בזק.

החסרון הגדול ב-DR בארץ הוא המחיר הראשוני לרכישה. אם החברה צריכה לרכוש את כל הברזלים, יהיה מדובר במחיר מאוד משמעותי. לאחר עלויות הרכישה, הקמה, רשיונות וכו' יהיה תשלום חודשי על תקשורת ודברים נוספים שנקבעים בין החברה לספק. אם לעומת זאת החברה שוכרת מהחווה את הציוד, העלות תהיה נמוכה משמעותית מרכישה, אולם אם יש תקלה לדוגמא בסטורג' או בתקשורת של החווה (החוצה/פנימה), כל התשתית DR של הלקוח תיפגע מכך.

ומה לגבי פתרונות בעננים ציבוריים? הנה משהו שהרבה מאוד אינטגרטורים יציעו שלא להשתמש כפתרון DR בגלל כל מיני סיבות: מחיר, Latency, ועוד…

מבחינת מחיר – אכן, עננים ציבוריים אינם דבר זול, אך בניגוד לתוכנות DR רבות, ב-AWS עם שימוש פלטפורמה כמו CloudEndure, אתה יכול לבחור אלו מכונות להעביר לענן בפקודה (או בקליק פשוט) וכל עוד יש בחברה ידע בשימוש AWS לדוגמא, כל תהליך ה-DR יקח מספר שעות (תלוי ברוחב הפס שיש לחברה). עלות השרות היא 99$ למכונה + עלות המכונה (Instance) עצמו כפי שניתן לראות כאן. וכאן ניתן לראות הדגמה של גיור מספר מערכות לענן של אמזון עם CloudEndure.

האם ניתן לקבל פתרונות יותר זולים? כן, אבל אז מדובר בעבודה "ידנית" של העלאת מכונות VM לתוך Region אצל ספק הענן, יש צורך בבניית רשת תקשורת לוגית, ואחרי שהכל הועבר בפעם הראשונה, אפשר להשתמש בשרות כמו Datasync לרפליקציה מתמשכת מחוות השרתים לענן הציבורי. מכיוון שמדובר ברפליקציה שברובה תתבצע בכיוון אחד, אין תשלום על התעבורה והתשלום לגבי נתוני הרפליקציה הוא ברובו על האחסון ו-4 סנט פר ג'יגהבייט על שרות Datasync.

אחד הדברים שהכי "מפחידים" חברות ועסקים – הם העלויות של התוכנות והשירותים של ספקי הענן. בהתחלה זה נראה קטן, אבל במשך הזמן זה גודל למחירים גבוהים. התשובה לכך היא שלא תמיד צריכים להשתמש באותם שרותים או שניתן להשתמש בשרותים האלו רק כ"גיבוי". אם לדוגמא אתם צריכים להריץ פלטפורמה יקרה שעולה המון פר שרת, ברוב המקרים תוכלו לייבא רשיונות שרכשתם או במקרים של DR בדרך כלל ספק התוכנה יתן מחיר מיוחד (ויותר זול מספקי הענן) שתוכלו להשתמש בו.

ומה לגבי עניין ה-Latency? ובכן, אחד היתרונות הגדולים של ספקי הענן, הוא שאין צורך לשלם מראש או לשלם סכום חודשי קבוע בכדי לנסות שרות, אפליקציה, פלטפורמה וכו'. אם לדוגמא אתם רוצים לדעת אם יש Latency רציני עם אפליקציות פרודקשן שאתם צריכים שירוצו ב-DR, כל מה שתצטרכו לעשות זה להיכנס ל-Market Place של אמזון לדוגמא, "לשכור" את התוכנה (המערכת תקים עבורכם את המכונות ותתן לכם כתובת IP עם פרטי התחברות). ברגע שזה רץ, מעלים נתונים ומגדירים את המערכת, ופשוט מנסים זאת. אצל ספק הענן תמיד ניתן יהיה לבחור מכונה יותר קטנה או גדולה מבלי לאבד נתונים וזה לוקח דקות ספורות.

אחרי שהקמתם ו"שיחקתם" עם המערכת, יהיו בידיכם נתונים ברורים האם ה-Latency משחק תפקיד, האם זה רץ יותר מהר או לאט ממה שיש לכם כיום (אפשר תמיד לבחור דיסק עם יותר IOPS והמכונות הן יותר חדשות ממה שיש לכם ויותר מהירות) – ואז תוכלו להחליט. עלות כל הבדיקה הזו – דולרים ספורים. לאחר שסיימתם, אל תשכחו למחוק את המכונה.

לסיכום: ענן ציבורי צריך לעניות דעתי להיחשב כאופציה נוספת לפני שמחליטים על תוכנית DR, איזה DRaaS וכו'. המחירים יקרים – כשמשלמים לפי שעה (אם לדוגמא משלמים מראש ל-3 שנים, יש עד 75% הנחה פר VM באמזון, לדוגמא). אין צורך לרכוש ציוד נוסף ותלוי בתהליך ה-DR שבחרתם, הוא יכול להתבצע תוך זמן קצר או כפרויקט. יכול להיות שההצעות מספקים מקומיים יהיו יותר זולים, אולי כדאי לחשב את הדברים מראש כתשלום ל-3 שנים ואז להשוות (שימו לב: כל ספקי הענן, ברוב המקרים, ישמחו לתת לכם אלפי עד עשרות אלפי דולר כקרדיטים לשנה הראשונה, כך שזה יכול בהחלט להשפיע על מחיר וההחלטה). אל תקשיבו לאלו שישר פוסלים הצעות של עננים ציבוריים, עדיף שיהיו בידכם המספרים המדוייקים והמעודכנים – ואז תוכלו להחליט.

(גילוי נאות: "חץ ביז" מציע את שרותי ה-DR לעננים ציבוריים)

כמה מילים על ענני צעצוע

כשפתחתי את "חץ ביז" לפני מס' שנים, התחום הראשון שנכנסתי אליו היה עסקי ה-Hosting עם טוויסט מסוים: יש לי נסיון עשיר באופטימיזציה, כך שהלקוחות מקבלים מכונות VM מהירות על שרתים שלא יהיו עמוסים. התחרות באותן שנים היתה רצינית מאוד, וספקי הענן הציבורי הציעו תצורות יקרות, ולא ממש קלות לשימוש ולהגדרה על ידי משתמש ממוצע שאין לו מושג ירוק מה זה AWS. אחרי כשנתיים, כשראיתי שההכנסות מהתחום לא ממש מכסות את ההוצאות (במיוחד לאחר שמחיר התשתית ששכרתי עלה ביום אחד ב-100%) – העברתי את הפעילות העסקית הזו לקבוצת OMC.

חלפו מספר שנים מאז אותה תקופה, והתחרות נהייתה הרבה יותר רצינית – מחו"ל. חברות כמו Linode, Digital Ocean ואחרות הציעו חבילות במחיר מפתה ולשוק הזה נכנסה בשנים האחרונות אמזון עם חבילות Lightsail שהוצעו במחירים המתחרים באותם ספקי Hosting. כאן בישראל לעומת זאת, נסגרו מספר ספקי Hosting ונכנסו ספקים גדולים – רוב ספקי התקשורת וה-Hosting הגדולים בארץ – שהחלו להציע "ענן" ללקוחות פרטיים ועסקים. במקביל, בשנתיים האחרונות ספקי CDN החלו "לגלות" את ישראל והם הקימו כאן נקודות Edge כך שלקוחות ישראלים יוכלו להנות ממהירות גלישה מקומית (לאתרים שמשתמשים באותן רשתות CDN).

בעסקים כמו בעסקים, אף חברה לא תציע שרותי ענן אם אין לה הכנסות כמו שהיא מצפה או שפתרון ענן לא נותן לה את מה שהיא מצפה (לדוגמא: "ענן" כ-Loss leader כשהכסף הרציני מגיע מהשכרת שרותים שהחברה מספקת לאותם לקוחות ענן). איך חברות עננים מקומיות מרוויחות מהשכרת מכונות VM? פשוט: חוסר ידע של לקוחות. מישהו מקצועי שמבין טוב בלינוקס לדוגמא שיודע להריץ מספר אפליקציות Benchmark, היה מסתכל על המספרים ומיד מבטל את העיסקה תוך שעה-שעתיים, אך מכיוון ש-99% מאותם לקוחות לא מבינים איך אפילו להריץ Benchmark, הם שוכרים תוך מחשבה שהם מקבלים יתרונות של ענן כמו משאבים חזקים, שרידות, גדילה וכו'.

כיום אין שום בעיה לכל אחד ולכל ספק תקשורת כלשהו לקחת פתרון וירטואליזציה כלשהו, כמה שרתים (עם דיסקים מקומיים), אולי לקנות סטורג' בינוני ומטה, כמה סוויצ'ים, לשכור כתובות IP ותקשורת – ותוך יום יש לנו "ספק ענן" או כפי שאני קורא לכך – ענן צעצוע. לפתרונות כאלו אין אפילו את הבסיס המינימלי שספק ענן ציבורי (אמזון/גוגל/מיקרוסופט) מציע, כמו:

  • שרידות – אם VM נופל ומריצים אותו מחדש, הוא ירוץ על מכונה אחרת. אצל ספק צעצוע: זה ירוץ מחדש על אותו שרת, כך שאם יש תקלה בשרת, יהיה מצב שמכונת ה-VM תיפול שוב ושוב.
  • אחסון – אצל ספק ענן ציבורי, ה"דיסק" של המכונה הוירטואלית יושב במערך ענק של דיסקים עם שרידות הרבה יותר גבוהה מ-Five Nines. אצל ספק ענן צעצוע? או שזה ישב בדיסקים מקומיים בשרת או על סטורג' כלשהו, והביצועים ירדו ככל שיש יותר ויותר מכונות VM.
  • HA – ברוב מוחלט של המקרים אין את זה לספקי ענני צעצוע. אצל ספק ענן ציבורי ניתן להגדיר זאת די בקלות, הנה דוגמא ב-AWS.
  • גדילה דינמית – קיים אצל ספק ענן ציבורי, לא קיים אצל ספק ענן צעצוע.
  • אחסון אובייקטים – כנ"ל.

אני יכול להמשיך את הרשימה לעוד כמה עמודים אבל אני חושב שהנקודה מובנת.

האמת הפשוטה היא שכיום – אם הרגולטור לא חוסם אותך מלארח או להקים תשתית אצל ספק ענן ציבורי בחו"ל,כמעט ואין סיבה להקים אצל ספקי ענני צעצוע בארץ. יש לך תקציב קטן? לך על Amazon Lightsail. צריך שהגולשים לאתרים שלך יקבלו את הדפים מהר? חבר את האתרים שלך ל-Cloudflare. אותם פתרונות מקומיים יכולים להתאים אם מישהו מחפש תמיכה בעברית או שהרגולטור אוסר על הלקוח להריץ תשתית בחו"ל.

חשוב לי להבהיר: אני לא רואה בספקים המקומיים שמציעים "עננים" כחברות שמתחמנות או משקרות ללקוחות. לכל חברה מותר להציע מה שהיא רוצה להשכרה. יחד עם זאת, ברוב המקרים מחלקות השיווק והמכירות של אותן חברות די "נסחפות" בסופרלטיבים ובתיאור המערכת (ובמקרים רבים – בהפרזות).

לסיכום: לעניות דעתי, כיום, ברוב מוחלט של המקרים, אני לא רואה שום סיבה להשכיר תשתיות וירטואליות/מכונות וירטואליות מספקים מקומיים, ואני ממליץ להסתכל על ההצעות של ספקי הענן הציבורי. הביצועים לא רק שיהיו גבוהים יותר במקרים רבים, גם התשתית עצמה תהיה הרבה יותר רצינית ועמידה לכל מיני בעיות וגם מבחינת מחיר יש מספיק הצעות שיכולות להתאים לכל כיס.

פרויקט נימבוס – מחשוב הענן הממשלתי

במשרד האוצר הגיעו מזה זמן מה למסקנה כי מדינת ישראל צריכה מחשוב ענן רציני לצרכי הממשלה וליחידות הסמך. זהו צעד בהחלט מבורך. המשרד עדיין לא פרסם מכרז מקיף לפרויקט (שנקרא "נימבוס"), אך הוא פירסם מסמך מקדים שהוא מסמך התייחסות לפניות הציבור בנושא. להלן המסמך:

anan

המסמך עצמו, לאחר שקראתי אותו, הפתיע אותי במספר נקודות, ויש גם כמה נקודות שלדעתי מצריכות התייחסות ומחשבה מצד משרד האוצר. הרשו לי לשתף אותם אתכם:

  1. אחד הדברים הבולטים לטובה במסמך הוא התייחסות למחשוב ענן כמו שספקי הענן הציבורי מציגים ומוכרים ולא כל מיני "ענני צעצוע" שכל מיני חברות בארץ מציעות/מוכרות. התנאים עצמם ישר פוסלים את אותם "ענני צעצוע" בכך שיש דרישות שלספקים בארץ אין אותם, הן מבחינת הכנסות והן מבחינת Availability Zones (שמשום מה במסמך הם נקראים "Domains"), מיקומים גיאוגרפים וכו' ואף אחד מהספקים בארץ גם לא מציע 500+ שרותים שונים באותו ענן.
  2. אני שמח לראות שבמשרד האוצר מחפשים שהזוכה יקים בעצם Region אחד ובתוכו Availability Zones אולם לעניות דעתי, חשוב שבמשרד יתעקשו על כך שה-AZ יהיו במרחק רב אחד מהשני.
  3. נקודה שלדעתי חסרה במסמך וחשוב שתצוין (ושהמשרד יעמוד על כך) – שה-AZ יהיה מחובר בחיבורי תקשורת מספקי אינטרנט שונים ולא מספק יחיד. רק לפני חודשים ספורים אלפי אתרים נותקו מהאינטרנט עקב "תקלת תקשורת" של ספק אינטרנט מרכזי. האם משרד האוצר רוצה לחוות חוויה כזו?
  4. אם המתמודדים הם בעצם ספקי הענן הציבורי, מומלץ לבקש לדעתי במסמכי המכרז כי הספק הזוכה ייבא וישתמש בציוד שלהם ולא בציוד COTS. הציוד של ספקי הענן שונה לחלוטין מציוד שחברות רוכשות החל ברמת המעבדים, זכרונות, לוחות, אחסון, תשתיות תקשורת וכו' ויש סיבה טובה לכך – ביצועים הרבה יותר גבוהים.
  5. בבקשה, בבקשה – בלי Azure Stack. כתבתי כאן מדוע לא.
  6. נקודה נוספת שאולי כדאי שמשרד האוצר יחשוב לגביה – שה-AZ יהיו מחוץ ל-Data Centers של ספקי האינטרנט שונים במיקומים כמו הגליל ובאר שבע לדוגמא. בחירה במקומות כאלו יכולה לייצר באופן ישיר מספר מקומות עבודה ובאופן עקיף לאורך זמן – יותר ויותר חברות שיעבדו במקומות אלו.

מבחינת תחרות, אין ספק שכל ספקי הענן הציבורי ישמחו להתחרות: מיקרוסופט, אמזון, גוגל, אורקל ו-IBM. המכרז כמובן יהיה פתוח למתמודדים שיעמדו בתנאים שהמשרד יקבע, אולם כבר מעתה אני יכול להמר על המיקומים, מהספק עם הסיכוי הגדול ביותר עד לספק שלא יקבל פירור:

  • מיקרוסופט – Azure
  • אמזון – AWS
  • גוגל – GCP
  • אורקל – Oracle Cloud
  • IBM Cloud

הסיבה? אם נלמד מההיסטוריה, בכל צומת אפשרית משרד האוצר בחר בפתרונות של מיקרוסופט, גם כשלא היה מדובר ב-Client. נכון, משרד האוצר גם בחר בפתרונות של רד-האט (ו-SuSE?) אולם במקרה הזה אני בספק אם מיקרוסופט לא תזכה. אחרי הכל, בשביל "לקוח" אסטרטגי כזה שהוא ממשלתי – מיקרוסופט תסכים לעשות כל פליק פלאק אפשרי. אם אמזון או גוגל יזכו – אהיה בהחלט מופתע.

יש משהו אחד שקצת לא מסתדר לי עם המכרז והפרויקט עצמו. כן, זה בהחלט דבר טוב שמשרד האוצר עושה צעדים להקים פה Region, אבל הבעיה הגדולה ביותר קשורה לשיטות העבודה והפיתוח במשרדי הממשלה השונים ושוחחתי בעבר עם לא מעט עובדים במשרדים הממשלתיים על כך: צריך לשנות מקצה לקצה את כל מתודות העבודה. להתחיל לעבוד מול GIT, לשלב CI/CD, אוטומציה, להוריד כמה שיותר את העבודה עם מכונות וירטואליות ולהתחיל לעבוד מול קונטיינרים ומול שרות/פלטפורמה כמו Kubernetes/OpenShift, לעבוד במתודה של Scale Out, להשתמש ב-Object Storage, להתחיל לעבוד במתודות Serverless אולי, ועוד ועוד – וכל אלו הם דברים שונים ממה שהמשרדים משתמשים כיום. אם משרד האוצר הולך לשלם על Region עם מספר AZ ושיטות העבודה ישארו השיטות הישנות, אז ניצול ה-Region יהיה אחוזים בודדים בלבד, ובכך יווצר בזבוז כספים משווע (ומה לעשות, לא מדובר פה בתשלום חד פעמי אלא חודשי), ולכן אני תוהה אם משרד האוצר מוכן כבר עכשיו לתכנן מהלך הדרגתי לעבור למתודות העבודה החדשות.

לסיכום: לעניות דעתי, הקמת Region בארץ זהו צעד מבורך, אולם כדאי לשים לב לדברים שונים כדי שהפרויקט יצליח, ובמיוחד כדאי כבר מעכשיו לחשוב איך להעביר את כל הצוותים במשרדי הממשלה וביחידות הסמך לעבוד לעבור במתודות מודרניות.

תנו להם הזדמנות?

for hireאתחיל את הפוסט זה בסיפור על רמי (שם בדוי). רמי, בחור בן +30, שירת בצבא ב-8200, ועבד לפרנסתו כמפתח בחברות שונות עד שהחל להיות פרילאנסר. מבחינה מקצועית, רמי הוא עילוי נדיר, אדם שמכיר שפות תכנות ופלטפורמות רבות בצורה כזו עמוקה שזה פשוט מדהים.

לפני כשנה פנתה אליי חברה בטחונית מסוימת שחיפשה מפתח לכלי שהיא מפתחת ורוצה לשווק. התנאי כמובן הוא דירוג סודי גבוה (אני לא מומחה בדרגות סיווג). מכיוון שלרמי יש את הדרגות סודיות, החלטתי "לשדך" בין אותה חברה לרמי, העברתי ביניהם מידע אחד כלפי השני ורמי זומן לראיון.

מספר ימים לאחר הראיון החלטתי לבדוק מה קורה. רמי טען שהם לא חזרו אליו. הרמתי טלפון לאותה אחת שיצרה איתי קשר וביקשתי לדעת מדוע לא חוזרים לרמי. תשובתה (אחרי מספר נסיונות התחמקות): הוא לא הרשים אותם מספיק מבחינה אישיותית. לא ממש הבנתי איזה רושם היא רוצה: הוא פרילאנסר, ומבחינה מקצועית אני בטוח שהוא מכיר את החומר בצורה מעולה. אחרי הכל, הבחור כתב קומפיילרים והצליח לבצע דברים טכניים שהייתי בהלם כשראיתי שהצליח לעשות זאת (נסו לתקן דרייבר GPU בלי שום קוד).

כפרילאנסר, לא קל למצוא עבודה. לא חשוב כמה אתה טוב, הכל תלוי כמה אתה ידוע ומפורסם בתחומך. שיטה כמו Ad words בגוגל לדוגמא היא מתכון בטוח לשריפת כספים. יש כאלו שממליצים ללכת לכל מיני Meetup אבל לפחות מ-2-3 מפגשים כאלו שהלכתי – למדתי שזה מקום שיותר מתאים לשכירים שמחפשים "לרחרח" לגבי מקום עבודה חדש ואולי קצת mingling כדי שיכירו אותך, שזה פוטנציאלית יכול אולי, אולי, לעזור בעתיד.

איך אתה מתפרסם? זו שאלה מצוינת. חלק מהאנשים עושים מה שעבדכם הנאמן עושה – מפרסמים בלוג, או מאמרים במקומות שונים. יש לי 2 ערוצי יוטיוב (זה בעברית וזה באנגלית) ויש את הבלוג הזה כמובן ולאלו שמתעניינים ורוצים לדעת למי נתתי שרות או יעוץ – יש את דף רשימת הלקוחות. את כל הדברים האלו כל פרילאנסר יכול לעשות, ולהתפרסם באינטרנט – ואלו דברים שאני ממליץ לכל פרילאנסר לעשות. אחרי הכל, 5$ לחודש ב-Amazon Lightsail, וורדפרס – ויש לך נוכחות באינטרנט.

רק שכאן יש את העניין שבגינו הזכרתי את רמי. איך אתה "מוכר" את עצמך.

הנה סיפור אמיתי: במסגרת שת"פ עם חברה צד ג', הגעתי לתת יעוץ לחברות ויזה כא"ל, וה-טוטו. כמו תמיד, בהתחלה כולם יושבים, כל אחד מספר מיהו. ממש שולחן עגול. מגיע תורי ואני מספר ב-2-3 משפטים על עצמי. את המבט שקיבלתי בכל המקרים אפשר לתאר כאילו ריבה מרוחה על פרצופי. מסתבר כי המשתתפים רוצים לדעת הרבה יותר עליי ולשמחתי הבחור מחברה צד ג' שמח לשתף עוד פרטים עליי (ולגרום לי להסמיק כמובן) – וזהו כמובן חלק לא קטן שקובע אם תהיה לך דריסת רגל ועבודה באותה חברה מכובדת או לא. בשבילי זה היה שיעור חשוב.

אבל מה עם אחרים? אלו שהם מאוד מקצועיים, כמו אותו רמי שהרבה יותר נח להם לשבת שעות מול מחשב, אבל כמה שפחות אינטרקציה "חברתית" עם בני אדם, כי הם ביישנים או מופנמים? אחרי הכל, זה לא שאפשר לאמר למישהו כזה "תיפתח קצת" והוקוס פוקוס אותו אדם יהיה הרבה יותר מקסים עם ערימות כריזמה. יש כאלו שיש להם את זה ויש כאלו שאין.

וכאן מגיע החלק שאני קורא למעסיקים לתת הזדמנות לאלו המופנמים/ביישנים אך מקצועיים – זה דבר אחד לראיין מישהו למשרה קבועה, זה דבר אחר לראיין פרילאנסר לפרויקט. תבחנו אותו ותאתגרו אותו מקצועית. יש לו את הידע המתאים? תעברו שלב לעניינים הכספיים, לו"ז וכו'. לא מתאים? תאמרו לו את זה ואל תשאירו אותו באויר (HR ברוב המקרים עושים זאת, אל תעתיקו אותם).

לסיכום: ערוצי השיווק שקיימים לפרילאנסרים אינם כה רבים וצריך לדעת איך לנצל ולהשתמש בהם כדי להתפרסם ולקבל עבודות, וללמוד מאחרים איך לשפר דברים (אני רוצה בהזדמנות זו להודות לדוראל ישי, מנכ"ל Any App על הטיפים), איך להתנהל מול לקוחות, מתי להקשיב לתחושות בטן וכיצד "למכור" את עצמך בראיונות, אבל יש כאלו שאין להם את הידע השיווקי או הכריזמה לשווק את עצמם אך יש להם את הידע מקצועי. לו רק המעסיק ידלג קמעא מהחלק השיווקי ויגש ישר לחלק המקצועי, אולי הוא ימצא פרילאנסר מאוד מקצועי שיוכל לעזור לו בפרויקט כזה ובפרויקטים אחרים.

אז אכפת לכם לתת להם הזדמנות?

מיקרוסופט SQL ללינוקס – ההמשך

לפני כשנה כתבתי את הפוסט הזה לגבי Microsoft SQL 2017 גירסת לינוקס שמיקרוסופט הוציאה. מיקרוסופט הסבה את המוצר ללינוקס מכמה סיבות:

  • לכבוש נתח שוק מאורקל
  • לנסות לחדור לכל מיני שווקים שמשתמשים רק בלינוקס

מבחינת המרה, העבודה שמיקרוסופט עשתה יחסית לדור ראשון של מוצר היתה בהחלט מרשימה. היו לי מספר שיחות עם מנהלי IT בקשר להטמעה של המוצר ואחד הדברים שהייתי צריך לחדד לאותם אנשים שה-Core של SQL Server בלינוקס הוא בדיוק אותו Core ב-Windows, מיקרוסופט השתמשו בכלי שממיר קבצים בינאריים מ-Windows ללינוקס ועשו עבודה גדולה נוספת כדי שזה יעבוד בצורה טובה על לינוקס כאילו זה היה מוצר לינוקס "טבעי". יחד עם זאת, Windows ולינוקס הן סביבות שונות לחלוטין ולכן יש דברים ב-SQL Server בגירסת לינוקס שאינם נתמכים ויש גם באגים ידועים. כל הפרטים על כך נמצאים כאן.

במהלך השנה האחרונה התקנתי את המוצר בצורה רשמית לסטארט אפ ולחברה אחרת בצורה "לא רשמית" (כלומר – לא משהו לפרודקשן). בשני המקרים הלקוחות מרוצים הן מהצורה שזה רץ על לינוקס (בשני המקרים המערכת הותקנה על CentOS 7) אבל היו לא מעט מקרים שחברות גדולות חששו להתקין את המוצר כי הם לא היו בטוחים שמיקרוסופט מספיק רצינית לשחרר עדכונים וגרסאות חדשות ללינוקס.

מיקרוסופט הוכיחה לאחרונה שאין צורך לחשוש. הם בהחלט ממשיכים עם גירסת לינוקס ל-SQL עם Microsoft SQL 2019.

בגירסה החדשה ללינוקס, מיקרוסופט הוסיפה חלקים שלא היו קיימים ב-SQL 2017 ולראשונה יש תמיכה לא רק להרצה בתוך Docker אלא בתוך Kubernetes (אפשר לראות מה חדש כאן) וסוף סוף יש גם רפליקציה טבעית, תמיכה ל-PV/PVC (כלומר Persistent Volumes). הדוגמאות שמיקרוסופט נותנת בתיעוד קשורות אמנם ל-Azure אבל אני מאמין שזה ירוץ גם על Kubernetes מקומי ובשרותים של ספקי ענן ציבוריים מתחרים.

הבעיה היחידה שאני רואה קשורה יותר לתמחור. SQL בסביבה רגילה במצב שרידותי עובד ב-2 שרתים, הן Active/Passive או Active/Active וזה עובד יפה, אך ב-Kubernetes הדברים שונים לחלוטין, אין Active/Passive ודברים כאלו, יש רפליקציות של Pods וקונטיינרים לפי הגדרות שמחליטים, לדוגמא: אם משאבי זכרון/מעבד מגיעים ל-90% – תרים Pod נוסף עם הקונטיינרים הרלוונטיים, בצע Load Balance (תלוי בשכבת הרשת שהוגדרה ל-Kubernetes) בין ה-Pods שמריצים את ה-SQL. מה המחיר שמיקרוסופט תגבה על כל SQL כזה? אי אפשר לגבות מחיר בשיטה הישנה של Cluster.

לסיכום: לא מעט גופים מתחילים/התחילו לעבור לקונטיינרים ורצו או רוצים להשתמש ב-SQL של מיקרוסופט כי מדובר במוצר חזק ויציב והם מאוד שמחים שמיקרוסופט משחררת גירסה ללינוקס כך שאין צורך "לערבב" בין שרתי Windows ללינוקס (במיוחד בסביבות שזה מאוד בעייתי – כמו בעננים ציבוריים). המוצר עצמו יותר "בוגר" בהשוואה ל-SQL 2017 (אני חייב לציין שמיקרוסופט עשתה עבודה ממש מעולה הן בשחרור המוצר והן בתמיכה להפצות לינוקס שונות) – הדבר שיקבע אם הם ישתמשו בכך או לא – יהיה המחיר.

על שני פרויקטים מוצלחים – ולקחים

במהלך החודשים האחרונים הקמתי שני פרויקטים גדולים שעלותם מאות אלפי דולרים (פר פרויקט). שני הפרויקטים הוכתרו בהצלחה ואלמלא מסמכי NDA שחתמתי עם אותן חברות, הייתי שמח לפרסם פרטים עליהם. יחד עם זאת, אני כן אפרסם פרטים כלליים ואתמקד יותר בחלקים שיכולים לחסוך כסף ללקוח ולתת תפוקה יותר טובה מהמערכת. אדגיש: לא מדובר בביקורת, אלא רק רעיונות איך לשפר דברים לקראת פרויקטים עתידיים.

באותם פרויקטים שהקמתי, היו מספר רב של שרתים שהריצו מערכת DB שהיא Scale Out ובחלק מהשרתים רצות אפליקציות שונות שמשתמשות ב-DB כדי להעביר פנימה והחוצה נתונים לשם ניתוח. בנוסף רצו מכונות VM שונות לתשתית שנתנו שרותים שונים על מערכות הפעלה שונות.

להלן כמה נקודות שכדאי לחשוב עליהן לקראת פרויקטים עתידיים, ולא רק פרויקטים שקשורים ל-DB זה או אחר.

  • מיישם הפרויקט – צריך להשתתף בפרויקט עוד בשלבים המוקדמים: במקרים רבים מתבצעת התקשרות עם איש מקצוע להקמת תשתית/פתרון אחרי שנבחרה חומרה שתריץ את הדברים. ההחלטות לגבי החומרה מתקבלות ע"י האיש המקצועי בחברה או שמוגשות המלצות ע"י אנשי השיווק של יצרן החומרה ואז אחד הקודקודים בחברה מחליט אם לרכוש או לא ומה לשנות (פקטור של מחיר וכו'). אני מבין את התהליך, אולם לעיתים יש דברים שניתן לשנות מבלי להרים את תקרת המחיר – שנותנים ביצועים יותר גבוהים או שרידות גבוהה, ולכן כדאי לשכור את האיש מקצוע לפני קבלת ההחלטות לגבי הברזלים.
  • תוכנות בקוד פתוח מסחרי או רגיל: אחת הנקודות שחשוב לתת עליה את הדעת עוד בשלב החישובים הכספיים, היא ההחלטה אם במערכת החדשה יוטמע פתרון מבוסס קוד פתוח חינמי שמורידים מהאינטרנט, או שרוכשים פתרון קוד פתוח עם תמיכה מסחרית מיצרן התוכנה. דוגמאות לכך לא חסר: OpenStack, Ceph, GlusterFS, RHV ועוד ועוד. אפשר כמובן להוריד מהאינטרנט ולהתקין בלי לשלם שקל, אולם מה קורה כאשר המערכת הזו תהיה פרודקשן ויש תקלה באפליקציה המרכזית? במקרים כמו OpenStack או Ceph לדוגמא, כמות האנשים בארץ שיכולים "לחטט" בקוד ולתקן באגים מאוד קטנה וללא תמיכה מסחרית רשמית – מערכת פרודקשן כזו יכולה להיות מושבתת למשך ימים, ולכן אם מדובר במערכת פרודקשן שתיצור הכנסות – מומלץ לבחור בדרך המסחרית. זה יותר יקר מבחינה כספית – אבל זה נותן שקט ומענה לבעיות בטווח הארוך.
  • כמה שפחות תלויות: לא משנה מי הפרילאנסר או החברה שמקימה עבורכם את הפתרון, חשוב לכלול כמות שעות מסויימת שתוקדש לתיעוד והדרכה של הצוות בחברה, ובמיוחד Troubleshooting. אם לדוגמא המערכת מנותקת מהאינטרנט ויש תקלה, הצוות בחברה (בהינתן הידע) יכול לטפל בתקלה הרבה יותר מהר מאשר פתיחת טיקט, המתנה, ולאחר מכן עבודה בשיטה של copy/paste מהטיקט למכונות.
  • חיבור אינטרנט למערכת: לא מעט לקוחות מבקשים להקים מערכת שבמצב פרודקשן תהיה מנותקת לחלוטין מהאינטרנט. זהו דבר מובן ומקובל, אבל עדיין חשוב לבנות חיבור אינטרנט (ישיר או עקיף, ע"י הקמת Proxy או VPN לדוגמא) לעדכונים ותיקונים חשובים. ראיתי לא מעט מקרים בהם אנשים הורידו קבצי RPM וחשבו שהם יוכלו להתקין אותם ישירות בפרודקשן מדיסק און קי, ואז הם ראו דרישה מהמערכת לערימת קבצי RPM נוספים כתלויות. על מנת לאבטח את המערכת, חיבור כזה צריך להיות מופעל ידנית כמובן כך שלא ניתן להיכנס אוטומטית מרחוק.
  • דאגו ל-Gateway: נניח שיש לי 50 שרתים, כולם תחת אותו Class של כתובות (נניח 24/). מטבע הדברים יספיק שרת DNS פנימי פשוט כדי שהמכונות יכולות לשוחח בינן לבין עצמן ואין צורך בשום Gateway, אבל הבעיה מתחילה בכך שאם נניח מכונות 3,8,10,14,30 צריכות עכשיו להתחבר לאינטרנט להוריד דברים מסוימים (ואין Proxy), בלי Gateway זה יהיה בעייתי, ולכן מומלץ שאפילו ה-Switch המקומי ישמש כ-Gateway מקומי.
  • לוח זמנים – בחיים ניתן לשלוט על דברים רבים, אך יש דברים שאין עליהם שליטה. פרויקט אמור להימסר ללקוח בעוד חודשיים אך עדין לא מצאו איש מקצוע בתחום מסוים. יש צורך בהחלפת רכיב מסוים בכל השרתים. יש צורך בשינוי דחוף בארכיטקטורה. הלקוח לא מרוצה מהביצועים – קחו טווח זמן יותר ארוך ממה שאתם חושבים שתצטרכו.

יש מישהו אחד שלימד אותי על אופטימיות ו"תהיה אופטימי" – יוחאי אזולאי, מנכ"ל קבוצת OMC ואת השיעור הזה אני מנסה ליישם כל יום. אישית, אני אבצע את הפרויקט גם אם מדובר בשרת עתיק (וביצעתי בשנה שעברה לדוגמא פרויקט על שרתי Xeon הראשונים שיצאו לפני עשור), ואני אעשה הכל על מנת שהכל ירוץ בצורה חלקה ומהירה ואני יכול לאמר שרוב מוחלט של הפרויקטים שביצעתי – הלקוחות היו מרוצים, אבל כשיש מגבלות חומרה או מגבלת זמן סופר קצרה, קשה לעקוף זאת ואין זה משנה מי יבצע את הפרויקט, ולכן על מנת שהלקוח יהיה מרוצה, כדאי לעניות דעתי לקחת לתשומת הלב את הדברים שכתבתי לעיל.

האם ה-Nvidia Grid עדיין רלוונטי?

כל מי שמתכנן וכל מי שהתחיל לעבוד עם מכונות וירטואליות בתצורת VDI בוודאי שמע ומכיר את ה-Grid של nvidia. פתרון ה-Grid מבוסס על מספר חלקים כמו ה-GPU, שרת רשיונות וכמובן חלקים נוספים הקשורים לפתרון ה-VDI עצמו בשרת וב-Client.

הפתרון של Nvidia נהנה מפופולריות עצומה ולא בכדי. מדובר על פתרון יציב, ותיק, ושאינו מצריך ברוב המקרים "פליק פלאק" מבחינת הגדרות. יש מקרים שצריך להשקיע יותר על מנת להגדיר דברים באופן מדויק ופרטני, אולם ברוב המקרים אפשר להקים מערכת מאפס (אם יש לך כבר את הציוד והוא מותקן ומוגדר) תוך זמן קצר.

הבעיה קשורה יותר לכסף. בעבר הרחוק היית רוכש את פתרון התוכנה, את כרטיסי ה-GPU, מגדיר את הדברים ומתחיל לתת לעובדים שלך לעבוד, אבל כיום הדברים כרוכים בתשלום חודשי, והדברים מגיעים לכך שבחישובים של תשלום ל-3 שנים לדוגמא, עדיף לרכוש את הפתרונות של AMD המתחרה. שם אין תשלום חודשי והביצועים אינם פוחתים בהשוואה למה ש-nvidia נותנת, כולל פתרונות הדורשים OpenGL או DirectX 11/12 לעבודה, ויש תמיכה מלאה בפרוטוקולי Client של VMWare, של Citrix ושל מיקרוסופט.

אחד הנושאים שעולים לאחרונה בכל הקשור ל-Virtual GPU/Grid ותמיכה – קשור ל-AI ו-Deep learning. יותר ויותר חברות גדולות מגלות פלטפורמות כמו Tensor Flow או Caffe ומעוניינים לרתום את תשתית ה-Grid שלהם לשימוש עם אותם פלטפורמות.

טכנית – זה בחלט אפשרי. אם לדוגמא עובדים עם CUDA – אז אין שום בעיה להריץ/לאמן/לקמפל קוד גם על מעבד גרפי סופר פשוט שקיים במחשב נייד, ובוודאי שעל Virtual GPU אם הוא קיים על מכונות וירטואליות. האם זה יעבוד? כן.

אבל מבחינת ביצועים – כל כרטיסי ה-GPU מסידרה K,M,P במשפחת ה-GRID או Tesla או Quadro לא יתנו ביצועים גבוהים, במיוחד אם משתמשים בכרטיסים אלו לצרכי VDI – או אז במקרים כאלו המכונה מקבלת רק חלק קטן מה-GPU והביצועים .. בהתאם. כרטיסי Tesla או Quadro מסידרה V או T הרבה יותר מתאימים ליישומים אלו, אולם אם מדובר בכמות עבודה רצינית שאינה חד פעמית, אני ממליץ לנטוש מערכת GRID ולרכוש שרתים שיכולים להכיל מספר כרטיסי GPU ואז למפות מספר כרטיסים למכונה וירטואלית או מיפוי 1:1 בין GPU למכונה וירטואלית. יש כמובן גם אפשרות לרכוש כרטיסי RTX אולם כרטיסים אלו אינם מתאימים כל כך לשרתים הואיל והאיוורור שלהם הוא מהצד (Blower) ובמקרים רבים השרתים אינם בנויים לאיוורור כרטיסי GPU מהצד אלא מאחור.

נקודה חשובה לסיום: CUDA היא טכנולוגיה של Nvidia וחברות רבות משתמשות בטכנולוגיה זו במקום ב-OpenCL שנתמכת על ידי כל החברות האחרות. כבר בשנה הקרובה, אינטל הולכת להיכנס בסערה לשוק כרטיסי ה-GPU והיא תעשה את כל המאמצים לשכנע עסקים וחברות לרדת מ-CUDA ולהשתמש באותן פלטפורמות פיתוח עם OpenCL וכמובן – עם הכרטיסים שהיא תציע.

לסיכום: אם אצלכם בחברה חושבים להשתמש/לפתח בתחומי ה-AI או ה-Deep Learning, כדאי לחשוב על הנקודות שצוינו בפוסט זה. פתרונות ישנים לא תמיד מתאימים ולמרות הפתרונות של Nvidia – היא אינה השחקן היחיד בשוק ואין צורך לוותר על תאימות פלטפורמות כדי לעבוד לכרטיסי GPU אחרים או ל-OpenCL.

תכירו את rCUDA

כל מי שעובד/מפתח AI, או Deep Learning או מבצע Training למודלים שונים בתחומים הנ"ל, מכיר את העובדה הפשוטה והידועה: אם אתה רוצה ביצועים, אתה חייב GPU טוב באותה מכונה שאתה מריץ עליה את הקוד. לא חשוב כמה חזק השרת שאתה מריץ עליו את הקוד, אם תריץ את הקוד על ה-CPU – הביצועים יהיו גרועים (אינטל חולקת על כך ומציעה את מעבדי ה-Cascade Lake AP לשם כך, רק שהביצועים של אותם מעבדים בלינוקס נכון להרגע – הם לא משהו לרוץ לספר לחבר'ה. יש טלאי שמתקן זאת שיצא לפני מס' ימים, אבל יקח כמה חודשים עד שהפצות הלינוקס יכניסו אותו ל-Kernel שלהם).

מי שמכיר את עניין ה-Training, מודע בוודאי לסיטואציה שגם אם יש לכם שרת מפלצת עם 4,8 או אפילו 10 כרטיסי GPU – אם הוא עמוס מבחינת עבודה על GPU אבל לא עמוס מבחינת CPU – אתה לא יכול "לגייס" מכונות אחרות שיש להן כרטיסי GPU והן לא עמוסות כרגע.

וכאן מגיעה תוכנת rCUDA לסייע.

תוכנת rCUDA מאפשרת לעשות משהו חדש: לבצע הידור או אימון (Training) במכונה מרוחקת (גם כשהקוד נמצא מקומית) עם כרטיס GPU אחד, עם מספר כרטיסי GPU באותה מכונה, או בשיטת ביזור של ניצול מספר מכונות שיש להן כרטיסי GPU. כך לדוגמא אם יש לך קוד על המכונה שלך ויש 4 שרתים כשבכל אחד מהם יש 2 כרטיסי GPU – תוכל להשתמש בכל ארבעת השרתים לבצע את הקימפול/אימון ללא שינויי קוד. אתה כמובן תוכל להריץ את הקוד או את האימון גם אם ישנם דגמים שונים של כרטיסי GPU (כל עוד מדובר בכרטיסים של nVidia מהדורות האחרונים – Pascal ומעלה).

השיטה שבה rCUDA עובדת היא שיטת Client/Server: בכל מכונה שיש בה כרטיסי GPU רץ Daemon שמקבל את הנתונים מהמכונות המרוחקות ומזין אותו אל ה-GPU פנימה והחוצה דרך הרשת, כך שבמקום המצב הרגיל שכל התוכנה נמצאת ב-RAM וקבצי האימון נמצאים על דיסקים מקומיים (לדוגמא) – פה הכל עובר דרך הרשת המקומית וה-Daemon מקבל את המידע דרך הרשת, מזין ל-GPU ומוציא את המידע בחזרה למי ששלח אותו. בצד ה-Client ישנם קבצים בינאריים שדואגים לעניין הקבלה והשליחה, כך שהכל נעשה בצורה שקופה ובד"כ מצריך רק הגדרות של מספר Variables ואפליקציה קטנה ב-Client וב-Server.

כך בשיטה זו אנחנו יכולים להשתמש בכל משאבי ה-GPU שנמצאים בחברה (בשרתים לדוגמא), בין אם הם נמצאים בשרת אחד או במספר שרתים, וניתן להריץ מספר עבודות ממשתמשים שונים במקביל לאותם משאבי GPU.

עד פה הצד המלהיב, עכשיו הצד שקצת פחות ילהיב את חלק מהקוראים:

  • בשביל להריץ את כל הדבר הזה, יש צורך ברשת מהירה. כמה מהירה? לפחות Infiniband או תקשורת Ethernet של 50 ג'יגהביט ומעלה. במידה וכל הקוד רץ על ה-GPU בלבד וכל תוכן ה-Training נמצא ב-NFS/iSCSI לדוגמא – יהיה אפשר לדעתי לרדת לתקשורת במהירות 10 ג'יגהביט, אך תקשורת במהירות 1 ג'יגהביט – תזחל.
  • מבחינת הרצת קוד – אפשר להריץ קוד שמשתמש ב-CUDA עד גירסה 9.0 (תמיכה לגירסה 10.1 תהיה בתחילת שנה הבאה) ואפשר להשתמש גם ב-CuDNN, TensorFlow, Caffe וכו'.
  • התוכנה אינה מבוססת קוד פתוח ומה שמקבלים זה קבצים בינאריים בלבד.
  • בשלב זה התוכנה אינה עולה כסף אך יש צורך בהרשמה על מנת לקבל רשיון. בעתיד, יכול להיות שהתוכנה תעלה כסף.
  • שינוי שיטת העבודה (ממקומית ל-רשת) יכול לגרום למצב שתצטרכו שדרוג או רכישת סטורג' על מנת לאחסן את כל ה-DATA, הואיל והכל צריך לעבור דרך הרשת, והעברת DATA ל-Training מתחנת עבודה לשרת זה דבר איטי מאוד.
  • האפליקציה (rCUDA) עם השרותים – רצים רק על לינוקס.

לסיכום: rCUDA יכול לסייע רבות כשרוצים להשתמש במשאבי GPU שונים בצורה מרוכזת, גם כשהם לא נמצאים בשרת פיזי אחד. יחד עם כך, יש צורך להיערך בהתאם ולקחת בחשבון שאין את התמיכה לגירסת CUDA האחרונה ויכול להיות שחלק אחר מהאפליקציות לא יעבדו (כמו שימוש ב-API של הדרייברים של ה-GPU), כך שאם זה מעניין אתכם, מומלץ לעשות PoC לפני שמשקיעים בתשתית.

להלן וידאו עם הדגמה:

כמה מילים על Azure Stack וספקי אינטרנט

ספקי ענן ציבוריים, כמו ספקי שרות אינטרנט (ISP) מחפשים דרכים שונות כדי לגדול. אחת הבעיות הגדולות ביותר שיש לספקי ענן ציבורי הן חברות שהיו רוצות לזרוק את הכל לענן – אך אינן יכולות עקב סיבות בטחוניות, רגולציה, חששות שונים ועוד, ולפיכך החלו ספקי הענן להציע "שרות מקומי" – השרתים יושבים אצלך בחווה, ואתה מקבל מעין ענן קטנטן – עם כל המגבלות שתיכף ארחיב לגביהן. אמזון מציע שרות כזה בשם Outposts ומיקרוסופט מציעה את Azure Stack.

בישראל החלה חברת Med One להציע שרותים המבוססים על Azure Stack ואני מאמין שהמתחרים בארץ כבר במחשבות או בדרך לרכוש ולהציע את השרותים הללו. חשוב לי להדגיש – הפוסט הזה אינו בא "לקטול" ספק ISP זה או אחר אלא לתת דגש לגבי פתרון Azure Stack (אם יש איזו חברה בארץ שהולכת להכניס את ה-Outposts של אמזון – אשמח אם היא תוכל ליצור עימי קשר).

קצת על Azure Stack: מיקרוסופט פיתחה מערכת שהיא "מיני Azure". מיני בכל מובן: מעט מהשרותים שתמצא בענן של Azure תמצא אותם כאן, התמחור שונה בהשוואה להשכרה  קלאסית של מכונות VM/קונטיינרים/אחסון בלוק/אחסון אובייקטים וכמובן – תעבורה. על כל פיפס אתה צריך לשלם – כמו בענן של Azure, גם ב-Azure Stack (כן, גם אם רכשתם בעצמכם את ה-Azure Stack לחברה שלכם, אגב).

מערכת Azure Stack בנויה לשימוש ב-2 אופנים: Connected ו-Disconnected, כאשר ב-Connected אתם יכולים להעביר את התשתית הוירטואלית/מכונות/קונטיינרים/אחסון לענן האמיתי של Azure ובמצב Disconnected – האינטרנט מנותק, והכל רץ מקומית בארונות של ספק ה-Azure Stack שלכם (או אצלכם מקומית אם רכשתם את המערכת).

השאלה הראשונה שהכי חשובה שתישאל – למי זה מיועד? וכאחד ניטרלי שמסתכל מהצד, קשה לי לענות על כך. אם אתם רוצים לעבוד עם ענן של מיקרוסופט, לכו ישר ל-Azure. חברות בטחוניות? יכולות לרכוש בעצמן ולעצמן את המערכת (כל יצרני השרתים מוכרים – ממש "בזול" – 7 ספרות בדולרים!). אלו שחייבים שה-DATA שלהם ישאר רק בארץ? אולי הם.

החסרונות של Azure Stack לעומת היתרונות – גדולים:

  • הסיבה המרכזית שחברות עוברות לענן – זה ה-Scaling שאותו לא מקבלים באותה צורה ובאותו גדול בהשוואה לענן עצמו. כנ"ל לגבי שרידות – לכל ספק ענן ציבורי יש Zones ויש Regions ואפשר להקים שרידות נפלאה. איזו שרידות תקים ב-Azure Stack? בין שרתים שהכל מקומית? אנשים שוכחים בכל פעם את התקלות שיש פה לכל מיני ISP שמשביתות אלפי לקוחות במכה אחת, ובענן ציבורי אפשר לבנות מערכת שגם תעמוד ברעידות אדמה, זה לא כזה מסובך.
  • ביצועים – עם Azure Stack אנחנו חוזרים שוב למודל ה-Enterprise מבחינת ציוד, וזאת בניגוד מוחלט למה שיש בענן ציבורי: באף ענן ציבורי אין שרתי מותג, אין דיסקים Enterprise, אין מתגים של מותג מסוים – הכל בניה "מקומית", החל מרמת המעבד והזכרון וכלה באוורור, ובעברית: מכונת VM שרצה בענן תרוץ יותר לאט על השרתים הקנייניים שמריצים את Azure Stack כי גם המעבד וגם הזכרון שונים (ספקי ענן רוכשים גרסאות Custom של מעבדים וזכרונות הרבה יותר מהירים ממה שיש בשרתים הרגילים).
  • מחירים: בניגוד למצב רגיל שאתה לוקח מספק Hosting כלשהו מכונת VM נניח עם 4 ליבות, 8 ג'יגה זכרון, 40 ג'יגה דיסק ותעבורה של 5 מגהביט והכל כלול במחיר אחד – כאן הכל שונה, אתה משלם על כל פיפס בנפרד. נתראה בחשבונית החודשית (וכן – התכוונתי ל-Azure Stack. מיקרוסופט מכתיבה זאת).
  • שרותים – הבסיסיים נמצאים + עוד כמה שרותים. השאר? עדיין נמצאים רק בענן הציבורי.
  • תאימות API בין ריצה ב-Azure Stack ל-Azure הרגיל – חלקית בלבד. תצטרכו לעשות לא מעט פליק פלאק כדי להעביר דברים מהענן מקומית וההיפך.

מיקרוסופט מנסה כבר שנתיים למכור את ה-Azure Stack ואין לה הרבה הצלחה עם זה. היא גם מוציאה את Azure Stack HCI שמנסה להתחרות בפתרונות מקומיים (vSAN, Nutantix, Simplivity) שהיתרון היחיד שלו – זה אינטגרציה עם Azure. זה יכול להיות מעניין אולי עבור חלק מהחברות, רק שכדאי לקחת בחשבון שלהגדיר את הדברים שם – אתם תתלשו שערות מהראש.

לסיכום: אני לא מוצא ממש יתרונות לשימוש ב-Azure Stack מקומי או אצל ספק ISP. אם אתם צריכים משהו סגור וגדול – תחשבו על Open Stack כי גם עם Azure Stack תצטרכו צוות שלם (שעדיף שידע לינוקס) כדי לתחזק את הדבר הזה, שלא לדבר על כך שאתם תצטרכו לרכוש את הכל מחדש (אין אפשרות להשתמש בציוד קיים), רק שבמקרה של Open Stack אתם יכולים להשתמש בתשתית קיימת והוא גם הרבה יותר זול. אם אתם מחפשים להשתמש בגלל ה-Latency, אז תחשבו לשלב שימוש בשרות CDN וכך יהיה אפשר לנטרל חלק גדול מה-Latency.

אחסון: כמה שווה השקט שלכם?

כל חברה בארץ שרוכשת ציוד למחלקת ה-IT, דורשת אחריות ולעיתים היא מוכנה לשלם מעט יותר בשביל להרחיב אחריות. לא מעט חברות בארץ רוכשות לדוגמא שרתים שמגיעים כברירת מחדל עם 3 שנות אחריות ואותן חברות מעדיפות לשלם מעט יותר ולהרחיב את האחריות החל מהיום הראשון למשך 5 שנים, כי מצופה שהשרתים ירוצו לפחות ל-5 שנים. אחרי הכל, כמעט אף חברה פרטית או ציבורית לא רוכשת שרתים שירוצו למשך שנה שנתיים ומשם הם יעברו גריטה (טוב, חוץ ממשרד הבטחון, לא ניכנס לזה…)

אחד הדברים שגורם לשמיטת לסת אצל מנמר"ים, CTO, מנהלי IT וכו' – הוא מחיר הארכת אחריות פוסט רכישה – במיוחד בסטורג'. בשרתים זה לא ממש issue – נגמרה האחריות, מתחילים להזמין שרתים, מחברים אותם עם ה-HBA לסטורג', עושים מיגרציה ל-Cluster וקדימה, מתחילים לעבוד עם הברזלים החדשים.

אבל בסטורג', להגדיר את הדברים, להחליט מה החומר שיעבור, למפות את הדברים מחדש וכו' – זה פרויקט, בין אם מדובר ב-NAS מסכן קטן ובין אם מדובר בסטורג' שהוא Cluster אימתני במחיר של 7 ספרות בדולרים.

אז מה קורה שסטורג' מסיים את חייו מבחינת אחריות ורוצים לחדש? תקבלו הצעת מחיר נחמדה שמתחילה ב-10000 דולר ויכולה להגיע גם ל-20-50 אלף דולר לשנה אחת. כולם כמובן ימליצו לכם לשלם, אבל בואו נפרוט את זה לרגע. אתם הולכים לשלם סכום של 10-50 אלף דולר (תלוי בסטורג') על:

  • 2-3 שיחות טלפון לשאול שאלות תמיכה
  • 1-2 דיסקים תקולים להחליף.

וזהו.. (כל הדברים הם כמובן בממוצע).

מה עם הטיעון של "שקט" או "ניהול סיכונים"? פתאום כל מנמ"ר שרואה נייר ובו כתוב המחיר הזה לשנה – זורק את טיעון ה"שקט" מהחלון! הוא פשוט יבקש מהאנשים למצוא פתרונות אלטרנטיביים.

ואז מגיעה השאלה הקשה: לבלוע את הגלולה ולשלם על הארכת האחריות או להתחיל לחפש סטורג' אחר?

כעסק שנותן יעוץ בלתי תלוי שההגינות חשובה לו, אי אפשר לבוא לעסק ולאמר לו "תן לי $1000 בשביל לאמר לך ללכת לכאן או לכאן". מה אם יבוא יועץ אחר ויאמר הפוך? מי פה בעצם צודק?

אז כ-שרות לקוראים וללקוחות פוטנציאליים, הנה כמה נקודות שאני ממליץ עליהם אם אתם נמצאים במצב כזה (תרומות של שאוורמה וזירו או ציוד יד שניה יתקבלו בברכה 🙂 ):

  • הציוד שמתקלקל בדרך כלל בסטורג' הוא – דיסקים, בין אם מכניים או SSD, ולכן אני ממליץ לרכושחומרה-כמה-שווה-השקט-שלכם מהיצרן (או מחברות צד ג' כמו אולטרייד ואחרים) 2-3 דיסקים מכניים ו-SSD, מה שיש לכם בסטורג' – שישבו בארון. זו התקלה הכי שכיחה בסטורג' ובמקרה וילך לכם דיסק, יקח כמה דקות לטפל בתקלה בלי לשלם לאף אחד.
  • חפשו חברות צד ג' שנותנות שרות לסטורג' שלכם. אני חושב ש-We Ankor מספקת אבל אני לא בטוח לאיזה ציוד היא מספקת שרות ואם היא מספקת שרות כשלציוד תמה האחריות. אתם מוזמנים לשאול בפורומים בפייסבוק, חברים וכו' (לי אין קשר ישיר, אבל אם יש חברות שמוכרות שרותי תחזוקה/תמיכה לציודים כאלו – שלחו לי מייל, בהזדמנות אפרסם או אפנה אליכם אם יתקבלו פניות). מכיוון שאתם לא הולכים להשבית את הסטורג' שלכם מחר בבוקר, דברו עם צד ג' על אחריות לשנה פלוס.
  • תתחילו להוציא "קול קורא"/מכרז לרכישת סטורג' בין החברות השונות. הנה פוסט שכתבתי לפני זמן קצר על נקודות עקרוניות וכמובן אל תשכחו את עניין ה-IOPS.
  • סטורג' מבוסס מוצר קוד פתוח? בניגוד למה שהרבה חושבים, אין שום קשר בין אם החברה משתמשת במוצרי קוד פתוח לבין שימוש בסטורג' מבוסס קוד פתוח (אגב, כשאתם עושים קניות ומשלמים ב-PayPal לדוגמא – רוב התשתית שדרכה עוברים פרטיכם – היא בקוד פתוח). כשאני ממליץ על פתרון כזה, אני ממליץ על פתרון שיש לו "אבא ואמא" מצד החברה המוכרת ונותנת תמיכה כמו SuSE ישראל, כך שיש תמיכה מסביב לשעון אם יש בעיה, בדיוק כמו בסטורג' קנייני. ההבדלים הגדולים: מחיר הרבה יותר זול וחופש לבחור על איזה ציוד זה ירוץ. אני לא אתקין ללקוח לדוגמא מערכת Ceph שמשכתי מ-GitHub (למעט אם זה PoC וגם אז, בדרך כלל אני אתקין גירסת Trial מסחרית). אגב, בקרוב אעלה וידאו הדגמה של המוצר.
  • לא חשוב איזה סטורג' קנייני תרצו לרכוש – אם אתם רוצים IOPS גבוה, שרידות רצינית וכמות אחסון גבוהה (50 טרה ומעלה נטו) – המחיר הולך להיות גבוה, במקרים רבים יותר ממה שאתם חושבים בהתחלה. במקרים שאתם מקבלים הצעות מחיר והם מאוד רחוקים מהתקציב שחשבתם להשקיע – יהיה כדאי לחשוב על "Offload" של הדברים, כך שרק הדברים שחייבים מצב "פרודקשן" ישבו על הסטורג' החדש והשאר ירוץ על הסטורג' הישן או להקים סטורג' מבוסס קוד פתוח כסטורג' משני או שלישוני. כל סטורג' רציני שעולה עשרות אלפי דולרים ניתן להרחבה גם ל-100 טרה ומעלה בלי בעיה.
  • בקשו הצעות מחיר שכוללות 5 שנות אחריות או 7 שנים (כמדומני שכל הגדולים מציעים גם 7 שנים) מראש. כמו שציינתי, רכישת הארכת אחריות בנפרד היא דבר מאוד יקר ואת המחיר הזול אפשר להשיג בעת הרכישה, לא לאחר מכן.

לסיכום: קורים מצבים שעומדים בפני החלטה אם להאריך אחריות לסטורג' וכשמקבלים את הצעת המחיר, כמעט אף אחד לא אוהב את המספרים. לא צריך להיבהל, יש דברים שאפשר לעשות אבל חשוב גם באותה הזדמנות להתחיל להניע תהליכים של רכישת פתרון אחר ובמקביל חיפוש פתרון תמיכה גם מחברות צד ג' (אה, ותהיו בטוחים שתשמעו/תקראו מלא מעט אנשים שזה צעד לא מומלץ. אני הייתי ממליץ לא להקשיב לאותם אנשים).