קטגוריה: יעוץ כללי

עמדה: מחשבי מק ושימושיות בחברות

לפני מספר חודשים התחלתי עם חברה מסויימת ב"גישושים" לתת להם שרותי יעוץ בכל הקשור לחומרה הקשורה במחשבים, שרתים, וירטואליזציה, קונטיינרים ולינוקס ובדברים הקשורים בקטגוריות הנ"ל. אחד הדברים שחברות כאלו מאוד מחבבות הוא דבר שנקרא RFC ואותה חברה ביקשה ממני לסייע באותו RFC לגבי הטמעת מחשבי מק בחברה. מטבע הדברים, אני לא יכול לחשוף מסמכים שכתבתי עבור חברות, אך אני יכול לכתוב בכלליות דברים שאולי יכולים לעזור לחברות ועסקים בכל הקשור לנושא.

לחברת אפל, בניגוד לחברות מחשבים אחרות, אין נגזרת "Enterprise". המחשבים שנמכרים לעצמאים ועסקים הם אותם מחשבים שנמכרים לחברות, משפחת המקבוק פרו היא אותה משפחה שנמכרת לחברות ואין דגמים "לחברות", ומשכך מה שעצמאי יכול לקנות בחנות אפל, זה מה שחברה יכולה לרכוש. בחברות אחרות כמו לנובו/HP/DELL ואחרות – ישנה שורה שלמה של מחשבים שמיועדים לחברות ושם הטכנולוגיה היא יותר "קונסרבטיבית". במחשבים לעסקים של אותן חברות, ניתן לשדרג דברים כמו זכרון, להחליף דיסקים ובמקרים של חברות כמו לנובו לדוגמא, אין שום בעיה שטכנאי פנימי של החברה יחליף חלקים פנימיים במחשבי דסקטופ – והאחריות תישאר.

לכן, כשזה מגיע למחשבי לאפטופ של אפל, בד"כ חברות ירכשו את המחשבים הניידים עם אחריות מורחבת כולל הגעת טכנאי לטיפול בתקלה במשרדי החברה, אולם אחד הדברים החשובים שכדאי לזכור לגבי לאפטופים של אפל, הוא העניין שלא ניתן לנתק את אמצעי האחסון, ומכיוון שכך ישנו חשש שמידע שקיים על המחשב הנייד יצא החוצה. לא מומלץ לסמוך על כך שחברה שנותנת שרותים על מחשבי מק תגרוט את הלוח אם, ואם מדובר בחברה בטחונית, מומלץ להגיע להסדר כלשהו שהטכנאי משאיר את לוח האם והחברה עצמה תגרוט.

כשזה מגיע למחשבי דסקטופ, יש לאפל מחשב 2 מחשבים (ה-iMac ו-iMac Pro) שניתנים לשדרוג הן מבחינת זכרון, מעבד, ואחסון. במחשבים אלו האחסון שליף כך שבמקרה ומחשב צריך החלפה של לוח אם לדוגמא, אין שום בעיה להוציא את זוג ה-SSD הקנייני שבמחשב ולהחליף לוח אם, ומחשבים אלו לעניות דעתי מומלצים יותר לרכישה מאשר אחיהם הלאפטופים הואיל וניתן בכל זמן לשדרג אותם. לאפל יש גם את ה-Mac Mini אך למעט הזכרון לא ניתן לשדרג מאומה, כך שכמו אחיו הלאפטופים, אם ישנה בעיה באחסון, יש צורך בהחלפה של כל לוח האם כולל הבעיה של המידע שקיים במחשב. אפל בחורף תוציא את ה-Mac Pro שיהיה אחד המחשבים היחידים של אפל שבו ניתן יהיה לשדרג סוף סוף הכל, כולל הכנסת כרטיסי PCIe של חברות שונות.

אחת התהיות שעולות עקב "לחץ מלמטה" היא התהיה האם כדאי להחליף את שלל המחשבים הניידים בחברה למחשבי Macbook Air או Macbook Pro. מבחינת ניהול מרכזי, קיימים מספר כלים לנהל מחשבים אלו יחד עם מחשבי PC אחרים בצורה מרוכזת, ומבחינת מערכת הפעלה Mac OS היא מערכת הפעלה מעולה ויציבה (לא רק עבור גרפיקאים ואנשי מדיה אלא גם למפתחים), אולם חשוב לזכור כי הבעיה המרכזית היא שכל מחשב נייד ל-Enterprise שתעמיד למבחן מול כל מחשב נייד של אפל – המחשב הנייד שאינו מחברת אפל יוכל להיות משודרג הן מבחינת זכרון והן מבחינת אחסון, וזהו יתרון ענק כאשר מסתכלים לטווח של שנה שנתיים לאחר רכישה שבהן עולות דרישות של יותר זכרון ויותר שטח אחסון. אחרי הכל, אף אחד לא רוצה לגרור את עצמו עם מחשב נייד ועם SSD חיצוני לכל מקום כי נגמר המקום בדיסק SSD הפנימי..

אסכם ברשותכם את הדברים כך: מבחינת תוכנות, Mac OS הגיע למצב שהוא נותן מענה כמעט לכל דבר ש-Windows נותן ומעבר לכך. הוא נותן יותר מכל מערכת דסקטופ גרפית מבוססת לינוקס – הן לאנשי מדיה, הן למפתחים ולשימושים אחרים, אך מבחינת מחשבים ניידים, אפל פשוט מתעלמת מרצונות לקוחותיה מבחינת שדרוגים, ולכן קשה לי להמליץ על רכישת המחשבים הניידים של אפל.

פרילאנס: חשיבות הלבוש בראיונות

פרסמתי בפורום IT בפייסבוק שאלה פשוטה: מה קורה כאתם צריכים שרות כלשהו ואתם מחפשים פרילאנסר שיתן השרות ולאחר סינונים נשארים 2 מועמדים, ראובן ושמעון: ראובן מגיע בחולצה ומכנס מחוייטים, בלי נעלי ספורט ומגולח. שמעון לעומת זאת מגיע עם ג'ינס, טי שירט ולא מגולח. את מי תבחרו לעבודה? התשובות, כפי שניתן לראות, נוטות ל-2 הצדדים וחלקם בצדק נותנים תשובת "תלוי".

אם תשאלו כל אשת HR, כל יועצת בחברת השמה, כל מישהו בדרג מנהלי כלשהו – תשמעו בדרך כלל את אותה תשובה: גם אם אתה פרילאנסר ובא להתראיין לבצע פרויקט אחד וזהו, תתלבש בלבוש נאות (מחויט) ועדיף מגולח.  את התשובה הזו בעצם תקבלו כמעט מכל אחד. אחד הסרטים שהראה זאת לאיזה קצה זה הגיע, היה סרט הקאלט American Psycho משנות ה-80 בכיכובו של כריסטיאן בייל, בסצינת כרטיס העסקים. לא זוכרים? תרשו לי לרענן את זכרונכם:

כן, אלו היו הימים טרם הופעת אייפונים, ולמרות שזה נראה קיצוני – זה היה די אמיתי.

עכשיו ניקח זאת לצד השני הקיצוני: זוכרים את הסידרה House עם הד"ר גרגורי האוס? הבה נדמיין שד"ר האוס קיים בדיוק כמו בסידרה – אבל במציאות, כולל ההתנהגות המזעזעת והטי-שירטים ה.. מעניינים. דמיינו שחס ושלום מישהו קרוב לכם חלה והרופא המשפחתי לא יכול לעזור. האם תיקחו את קרוב המשפחה לד"ר האוס, גם במחיר שתחטפו "קטילות" על ימין ועל שמאל ממנו? אני מאמין שכן.

מכאן נעבור לדוגמא מומצאת: ביטוח לאומי מזמין את ראובן ושמעון לראיון להקים להם מערכת ניטור ענפה על כל התשתית שלהם. גם חברת הסטארט-אפ Time-Machine מזמינה אותם להקים מערכת ניטור למאות המכונות הוירטואליות שיש להם בענן של אמזון.

כשזה מגיע ל-Time-Machine, פאקטור הלבוש ברוב מוחלט של המקרים יהיה לא רלוונטי, פשוט תסתכלו על העובדים. כמה מתוכם לבושים מחויט? אולי ההנהלה. זה שתבוא בג'ינס מהוה וטי שירט, לא מגולח – פשוט לא ישנה. מה כן ישנה?

  • הכימיה בין הפרילאנסר למראיין ו/או המשתתפים בראיון/ות
  • הפגנת פתיחות, שבירת קרח
  • הפגנת התמצאות מקצועית באותו תחום בו נדרשת העבודה
  • הפגנת התעניינות: כל המתחרים מול אותו פרילאנסר יתנו תשובה חיובית שהם יכולים להקים פתרון במחיר X, בתוך Y שעות. מי שיפגין יותר התעניינות, יעלה הצעות אלטרנטיביות (גם אם הם יפסלו על הסף) – יקבל יותר "קרדיט" מבחינת סיכוי לקבל את העבודה, כי המראיינים מבינים שאתה גם חושב על הפרויקט ואתה לא עוד אחד שסתם בא לעשות הטמעת מוניטורינג, להוציא חשבונית וללכת.

כלומר אם ראובן מקיים את 3 הנקודות לעיל אך לא את הרביעית ואילו שמעון כן מקיים גם את הרביעית – הסיכוי שלו לקבל את הפרויקט במקרים רבים יותר גבוה.

והנה נקודה שרבים לא יסכימו אך אני אומר אותה מנסיון אישי: אחד הדברים שכמעט כולם מתעכבים בו – הוא עניין המחיר שעה. כמה לבקש? 100? 200? 500? 600? אחרי הכל, רוב הפרילאסרים (או כולם) לא יודעים מה המחיר שאותו גוף הקציב או יכול לשלם, וכולם חוששים לקבל סירוב בגלל מחיר שביקשו. ובכן, חברים, אם קיימתם את הנקודות לעיל והצלחתם להרשים, והמחיר שביקשתם גבוה מדי – יאמרו לכם זאת ואתם תוכלו להיכנס למו"מ על מחיר.

מכאן נעבור לביטוח לאומי (שוב, זו רק דוגמא לגוף גדול). שם בדרך כלל הראיון הראשוני מורכב מכמה וכמה משתתפים, וכאן יש משהו שלא הרבה מודעים אליו והוא קיים בלא מעט גופים: ה-Title של אותם אנשים לא רלוונטי.

עכשיו, לפני שאני חוטף ערימת עגבניות רקובות – אסביר: נניח שיש 8 אנשים משתתפים בישיבה כולל הפרילאנסר. חלק מהאנשים אינו רלוונטי להחלטה, חלק מהם "פוליטיקאים", יכול להיות שהבכיר בישיבה הוא בכלל איזה מינוי מקורב למנכ"ל והוא בעצם מקשיב לאיש ה-Devops הבכיר, כך שאיש ה-Devops הבכיר הוא שקובע מי יקבל את העבודה והוא מצהיר לבכיר "אני רוצה את שמעון" לדוגמא (בחלק מהחברות זה הולך הפוך, אגב) – גם אם שמעון מבקש כפול מהמתחרים ואותו אחד שבתכל'ס מחליט – שמעון יתקבל, בכפוף אולי למו"מ.

הטריק פה – הוא שהפרילאנסר צריך "לקרוא" את המשתתפים, להבין מאוד מהר מי רלוונטי ומה לאמר ובמקרים רבים תשובות של "יסמנים" לא תמיד יספקו את הסחורה. בקיצור – כל הנקודות לעיל + "קריאה" נכונה יכולים לגרום לך לזכות בפרויקט גם אם אתה שמעון.

הדבר היחיד שנשאר הוא אותו קוד לבוש שיכול לפסול את שמעון, נכון? לא נכון. אם שמעון קיים את הנקודות לעיל וכל הבעיה קשורה לביגוד כי נניח שמעון צריך להיות הנציג הטכני עם איש ה-Pre Sale אצל לקוחות פוטנציאליים, פשוט יאמרו לשמעון שבפגישות הבאות יש לבוא עם חולצה מכופתרת. לא יפסלו אותו (הייתי כמה פעמים בתפקיד הזה, וקיבלתי את ההערה הזו בחיי המקצועיים פעם או פעמיים… 🙂 ).

לסיכום: בתור אחד שדווקא לא מסתדר עם לבוש מחויט (עקב נסיבות שלא אפרט כאן) אני יכול לציין לחיוב גופים גדולים מאוד שקיבלו את עבדכם הנאמן לראיונות שבסופם זכיתי בפרויקטים – שלא הטי-שירט הוא שיפסול אותך (כל עוד כמובן הטי שירט סולידי, ג'ינס ללא קרעים ונעלי ספורט נקיות, מסורק. הגילוח לא הכי חשוב) – הכל תלוי במה שיוצא לך מהפה ובנקודות שציינתי לעיל. אם חשוב למקום לבוש מחויט והצלחת להרשים – יאמרו לך זאת, לא יפסלו אותך על הסף. רוצים אותך בשביל המקצועיות, לא בשביל דוגמנות דולצ'ה וגבאנה.

אחסון: כמה שווה השקט שלכם?

כל חברה בארץ שרוכשת ציוד למחלקת ה-IT, דורשת אחריות ולעיתים היא מוכנה לשלם מעט יותר בשביל להרחיב אחריות. לא מעט חברות בארץ רוכשות לדוגמא שרתים שמגיעים כברירת מחדל עם 3 שנות אחריות ואותן חברות מעדיפות לשלם מעט יותר ולהרחיב את האחריות החל מהיום הראשון למשך 5 שנים, כי מצופה שהשרתים ירוצו לפחות ל-5 שנים. אחרי הכל, כמעט אף חברה פרטית או ציבורית לא רוכשת שרתים שירוצו למשך שנה שנתיים ומשם הם יעברו גריטה (טוב, חוץ ממשרד הבטחון, לא ניכנס לזה…)

אחד הדברים שגורם לשמיטת לסת אצל מנמר"ים, CTO, מנהלי IT וכו' – הוא מחיר הארכת אחריות פוסט רכישה – במיוחד בסטורג'. בשרתים זה לא ממש issue – נגמרה האחריות, מתחילים להזמין שרתים, מחברים אותם עם ה-HBA לסטורג', עושים מיגרציה ל-Cluster וקדימה, מתחילים לעבוד עם הברזלים החדשים.

אבל בסטורג', להגדיר את הדברים, להחליט מה החומר שיעבור, למפות את הדברים מחדש וכו' – זה פרויקט, בין אם מדובר ב-NAS מסכן קטן ובין אם מדובר בסטורג' שהוא Cluster אימתני במחיר של 7 ספרות בדולרים.

אז מה קורה שסטורג' מסיים את חייו מבחינת אחריות ורוצים לחדש? תקבלו הצעת מחיר נחמדה שמתחילה ב-10000 דולר ויכולה להגיע גם ל-20-50 אלף דולר לשנה אחת. כולם כמובן ימליצו לכם לשלם, אבל בואו נפרוט את זה לרגע. אתם הולכים לשלם סכום של 10-50 אלף דולר (תלוי בסטורג') על:

  • 2-3 שיחות טלפון לשאול שאלות תמיכה
  • 1-2 דיסקים תקולים להחליף.

וזהו.. (כל הדברים הם כמובן בממוצע).

מה עם הטיעון של "שקט" או "ניהול סיכונים"? פתאום כל מנמ"ר שרואה נייר ובו כתוב המחיר הזה לשנה – זורק את טיעון ה"שקט" מהחלון! הוא פשוט יבקש מהאנשים למצוא פתרונות אלטרנטיביים.

ואז מגיעה השאלה הקשה: לבלוע את הגלולה ולשלם על הארכת האחריות או להתחיל לחפש סטורג' אחר?

כעסק שנותן יעוץ בלתי תלוי שההגינות חשובה לו, אי אפשר לבוא לעסק ולאמר לו "תן לי $1000 בשביל לאמר לך ללכת לכאן או לכאן". מה אם יבוא יועץ אחר ויאמר הפוך? מי פה בעצם צודק?

אז כ-שרות לקוראים וללקוחות פוטנציאליים, הנה כמה נקודות שאני ממליץ עליהם אם אתם נמצאים במצב כזה (תרומות של שאוורמה וזירו או ציוד יד שניה יתקבלו בברכה 🙂 ):

  • הציוד שמתקלקל בדרך כלל בסטורג' הוא – דיסקים, בין אם מכניים או SSD, ולכן אני ממליץ לרכושחומרה-כמה-שווה-השקט-שלכם מהיצרן (או מחברות צד ג' כמו אולטרייד ואחרים) 2-3 דיסקים מכניים ו-SSD, מה שיש לכם בסטורג' – שישבו בארון. זו התקלה הכי שכיחה בסטורג' ובמקרה וילך לכם דיסק, יקח כמה דקות לטפל בתקלה בלי לשלם לאף אחד.
  • חפשו חברות צד ג' שנותנות שרות לסטורג' שלכם. אני חושב ש-We Ankor מספקת אבל אני לא בטוח לאיזה ציוד היא מספקת שרות ואם היא מספקת שרות כשלציוד תמה האחריות. אתם מוזמנים לשאול בפורומים בפייסבוק, חברים וכו' (לי אין קשר ישיר, אבל אם יש חברות שמוכרות שרותי תחזוקה/תמיכה לציודים כאלו – שלחו לי מייל, בהזדמנות אפרסם או אפנה אליכם אם יתקבלו פניות). מכיוון שאתם לא הולכים להשבית את הסטורג' שלכם מחר בבוקר, דברו עם צד ג' על אחריות לשנה פלוס.
  • תתחילו להוציא "קול קורא"/מכרז לרכישת סטורג' בין החברות השונות. הנה פוסט שכתבתי לפני זמן קצר על נקודות עקרוניות וכמובן אל תשכחו את עניין ה-IOPS.
  • סטורג' מבוסס מוצר קוד פתוח? בניגוד למה שהרבה חושבים, אין שום קשר בין אם החברה משתמשת במוצרי קוד פתוח לבין שימוש בסטורג' מבוסס קוד פתוח (אגב, כשאתם עושים קניות ומשלמים ב-PayPal לדוגמא – רוב התשתית שדרכה עוברים פרטיכם – היא בקוד פתוח). כשאני ממליץ על פתרון כזה, אני ממליץ על פתרון שיש לו "אבא ואמא" מצד החברה המוכרת ונותנת תמיכה כמו SuSE ישראל, כך שיש תמיכה מסביב לשעון אם יש בעיה, בדיוק כמו בסטורג' קנייני. ההבדלים הגדולים: מחיר הרבה יותר זול וחופש לבחור על איזה ציוד זה ירוץ. אני לא אתקין ללקוח לדוגמא מערכת Ceph שמשכתי מ-GitHub (למעט אם זה PoC וגם אז, בדרך כלל אני אתקין גירסת Trial מסחרית). אגב, בקרוב אעלה וידאו הדגמה של המוצר.
  • לא חשוב איזה סטורג' קנייני תרצו לרכוש – אם אתם רוצים IOPS גבוה, שרידות רצינית וכמות אחסון גבוהה (50 טרה ומעלה נטו) – המחיר הולך להיות גבוה, במקרים רבים יותר ממה שאתם חושבים בהתחלה. במקרים שאתם מקבלים הצעות מחיר והם מאוד רחוקים מהתקציב שחשבתם להשקיע – יהיה כדאי לחשוב על "Offload" של הדברים, כך שרק הדברים שחייבים מצב "פרודקשן" ישבו על הסטורג' החדש והשאר ירוץ על הסטורג' הישן או להקים סטורג' מבוסס קוד פתוח כסטורג' משני או שלישוני. כל סטורג' רציני שעולה עשרות אלפי דולרים ניתן להרחבה גם ל-100 טרה ומעלה בלי בעיה.
  • בקשו הצעות מחיר שכוללות 5 שנות אחריות או 7 שנים (כמדומני שכל הגדולים מציעים גם 7 שנים) מראש. כמו שציינתי, רכישת הארכת אחריות בנפרד היא דבר מאוד יקר ואת המחיר הזול אפשר להשיג בעת הרכישה, לא לאחר מכן.

לסיכום: קורים מצבים שעומדים בפני החלטה אם להאריך אחריות לסטורג' וכשמקבלים את הצעת המחיר, כמעט אף אחד לא אוהב את המספרים. לא צריך להיבהל, יש דברים שאפשר לעשות אבל חשוב גם באותה הזדמנות להתחיל להניע תהליכים של רכישת פתרון אחר ובמקביל חיפוש פתרון תמיכה גם מחברות צד ג' (אה, ותהיו בטוחים שתשמעו/תקראו מלא מעט אנשים שזה צעד לא מומלץ. אני הייתי ממליץ לא להקשיב לאותם אנשים).

לפני רכישה – כדאי לחשוב קדימה

כאן בארץ, לא חסרים ארגונים ועסקים שההתמחות שלהם היא בשיווק מוצרים לעסקים וחברות בכל מה שקשור ל-IT – בין אם מדובר בתוכנה, חומרה, שרותי אינטגרציה, תמיכה וכו'. זה הביזנס שלהם ומרביתם יכולים למכור לך כמעט כל מה שתרצה – בין אם זה כונן דיסקטים 5.25" ועד Mainframe – כולל שילוב ואינטגרציה של מה שהם מוכרים. לגטימי? בהחלט.

יש לא מעט מקרים, לעומת זאת, שהדברים שהולכים למכור לכם – לא תמיד מתאימים, והדבר יכול להתגלות כבר בזמן הקרוב או שנתיים שלוש קדימה. בפוסט זה אדגים 3 מקרים שונים שיכולים ללמד כמה מחלקות שיווק של חברות שונות – לא תמיד צודקות, גם אם יש להם ניירות שמוכיחים אחרת.

המקרה הראשון התרחש לפני מס' חודשים: קורא נאמן של הבלוג פנה אל עבדכם הנאמן בשאלה פשוטה: החברה הגדולה שהוא עובד שם מתכננים לרכוש 4 דיסקים Optane של אינטל מסוג P4800X דרך יצרן השרתים של החברה. הסיבה לרכישת הדיסקים האלו? מצגת שהראתה להם שבביצועי SQL – הדיסקים הללו יהיו מעולים לצרכיהם, הרבה יותר מכל סטורג' שהם יחברו (בקטע הזה המצגת צודקת. דגם ה-Optane הזה בהחלט מתאים ונותן ביצועים מטורפים!). הדיסקים האלו יכנסו לתוך שרת R740 של DELL, ימופו לתוך VM שיריץ שרת Windows Server 2016 ו-SQL Server. אמרתי לו שלדעתי תהיה בעיית ביצועים, אבל אם הם מעוניינים, אשמח לבדוק להם את העניין – בתשלום. החברה הסכימה. (בכל זאת, 2500$ פר SSD, כלומר $10000 דולר במחירי ארה"ב…)

תודות לכמה יבואנים הצלחתי להשיג את הציוד להשאלה אליי ל-LAB. השרת פורק, חיברתי את ה-backplane עם כניסות U.2, הצמדתי לדיסקים חיישני חום, הפעלתי והתחלתי להריץ בדיקות עומסים שונים. לקח 10 דקות עד שאחד ה-SSD הגיע ל-95 מעלות חום. כמה דקות אחרי זה שאר ה-SSD הגיעו בערך לאותו חום – והביצועים החלו לצלול. סיכום הדו"ח שלי ללקוח הצביע על הבעיה הפשוטה: הן שרתי ה-R740 (וגם כל שרת 2U של HPE או לנובו לצורך העניין) אינם מתאימים בתצורה זו ל-SSD מבוסס Optane של אינטל. הדיסקים הללו מפיקים הרבה יותר חום מדיסקים מכניים או SSD מתחרים. הדרך היחידה להכניס 4 כרטיסים כאלו היא לרכוש 4 SSD כאלו בתצורת AIC (כלומר כרטיס PCIe) ואז למפות אותם. עדיף במקום שרת 2U להשתמש בשרת 3U (אבל אז גם מחיר השרת מטפס הואיל ומה ש-DELL מוכרת בגירסת 3U זה שרת עם 4 מעבדים).

המקרה השני קשור לפלטפורמת קונטיינרים פופולרית – Kubernetes. מישהו ממשרד ממשלתי פנה אל עבדכם הנאמן ושאל מה דעתי על הפתרון הנ"ל, מכיוון שהוא מומלץ מאוד ע"י חברת האינטגרציה הגדולה שהם עובדים איתה. לי כמובן אין שום דבר נגד Kubernetes ואני נותן גם שרותים להטמעה של הפלטפורמה (אני גובה על יעוץ ואינטגרציה, לא על מכירה של תוכנות), אבל במקרה שלהם יהיו מספר בעיות אם הם יקחו את הפתרון:

  • אבטחה – עם כל הכבוד ל-Kubernetes, הפלטפורמה עדיין אינה מאובטחת כמו OpenShift (תודות ל-SELinux ועוד מספר רכיבים).
  • Auditing, Compliance – בחברות גדולות ומשרדים ממשלתיים מאוד רוצים את זה.
  • מיגרציה בהמשך – תחשבו 4 שנים קדימה, אם Kubernetes עדיין תהיה קיימת, יהיה קשה מאוד להעביר אליה דברים שבנינו השנה לגירסה שתצא אז. במוצר כמו OpenShift היצרן מציע כלים לבצע מיגרציה.

במילים אחרות: Kubernetes זה טוב, אבל במוסדות מסויימים צריכים את ה"מעטפת" מסביב ל-Kubernetes כולל מיגרציה בהמשך – על מנת להכניס מערכת כזו.

המקרה השלישי קשור יותר ל"התלהבות" הולכת וגודלת לכל ה-Hyper Converge בוירטואליזציה (למי שלא מכיר: מערכות כמו vSAN, Simplivity, Nutanix מציעות להקים שרתים שיתנו את כל השרותים הכוללים Storage, Network, Compute – ללא צורך בסטורג' מאסיבי, סוויצ'ים יקרים וכו').

כמו תמיד, חברות כמו VMWare ואחרות לא המציאו מאפס את עניין ה-Scale Out הזה. מערכות File System ל-Scale Out קיימות זמן רב, כמו Lustre FS, מערכת Open Vswitch לצרכי Network, ופתרונות וירטואליזציה שונים הציעו זאת בסביבת HPC כבר זמן רב.  החולשה שיש ב-HPC קיימת בדיוק אותו דבר גם בפתרונות וירטואליזציה Scale Out: אם אתה צריך כמות IOPS מאסיבית של 7 ספרות ומעלה, תצטרך או לרכוש סטורג' יעודי או לרכוש הרבה יותר שרתים פיזיים מכפי שאתה צריך עבור Compute. אם אין לך צרכים כאלו, אז כן, פתרון Hyper Converge יכול להיות פתרון טוב.

לסיכום: חוות דעת נוספת ועצמאית היא דבר שלעניות דעתי חשוב מאין כמוהו. ההסתמכות על האיש הטכני שמגיע מחברת האינטגרציה היא משהו שאני לא ממש ממליץ עליו כי בסופו של דבר הביאו אותו "לדחוף" את הפתרון שהם רוצים למכור לך. יועץ חיצוני בלתי תלוי הוא אחד שמרוויח מהיעוץ ואולי אם תהיה עבודת אינטגרציה, לא ממכירת רשיונות תוכנה שהוא מנסה לקבל אחוזים על מכירתה. כפי שאתם יכולים לראות מהדוגמאות לעיל, ההמלצות המתקבלות במקרים מסויימים אינן כוללות סייגים והתחשבות במה שהלקוח כן צריך לזמן הנוכחי ובעתיד.

קצת על Guacamole, כניסה מורשית ואבטחה

כמעט בכל עסק/חברה/מוסד יש לא מעט מקרים בהם יש צורך בעזרה מבחוץ כשיש תקלה טכנית בשרת כלשהו או בתוכנה כלשהי. באותם מקרים בדרך כלל יצרו קשר עם אותו יועץ/אינטגרטור/טכנאי חיצוני, יחברו אותו דרך תוכנה כמו Team Viewer/AnyDesk או תוכנות אחרות ואז אותו סיוע מבחוץ בעצם "משתלט" על התחנה המקומית ועושה את מה שהוא צריך לעשות כדי לטפל בבעיה/תקלה.

לשיטה הזו יש יתרון ברור: אתה רואה מה אותו אדם מבחוץ עושה, ואתה תמיד יכול לנתק אותו במידה ויש צורך בכך. החסרון לעומת זאת, די ברור: בזמן שהוא עובד, אתה לא יכול לעשות מאומה באותו מחשב. זה "נסלח" אם מדובר על משהו קצר כמו רבע שעה או חצי שעה, אבל אם טיפול בתקלה הולך לקחת כמה שעות, עניין השליטה מרחוק הופך לבעייתי. שימוש בלאפטופ עם תוכנת שליטה מרחוק זו אופציה לא רעה, כל עוד בלאפטופ אין מסך עם רזולוציית 4K – תוכנת השליטה לא ממש יודעת לטפל ברזולוציות כאלו. הן יודעות לבצע scale אבל במקרים רבים קשה לקרוא טקסט מרחוק כך.

שיטה נוספת שחלק משתמשתים בה – היא הגדרת משתמש וסיסמא ל-VPN של החברה, וכך מי שמסייע מבחוץ יתחבר עם הרשאות ה-VPN לרשת הפנימית ויטפל בתקלה. זה פתרון לא רע עם חסרון אחד גדול מבחינת אבטחת מידע: קשה לדעת מה המסייע מבחוץ עושה/יעשה ברשת. אפשר לבדוק בכלי אבטחת מידע (חומת אש וכו') איזו מכונה התחברה לאיזו מכונה אחרת ואפילו שם משתמש, אבל אי אפשר לדעת מה בדיוק נעשה. חוץ מזה, הרעיון שמישהו מבחוץ יהיה בתוך הרשת הפנימית של החברה יכול לגרום לאי נוחות אצל כמה אנשים הן במחלקת אבטחת מידע והן במחלקת ה-IT, גם אם זה מישהו מוכר לחברה.

הנה שיטה שאני משתמש בה ואולי היא יכולה להיות ישימה גם אצלכם.

קצת רקע: עבדכם הנאמן נותן שרותי יעוץ ואינטגרציה למגוון פלטפורמות. חלקן פופולריות ומוכרות (כמו vSphere) וחלקן קצת פחות – כמו oVirt, OpenShift, OpenStack, Ceph, Gluster, Kubernetes (ויש עוד לא מעט תוכנות) וכמובן מערכות לינוקס שונות. כל המערכות הללו רצות נון סטופ אצלי ב-LAB מסיבות שונות:

  • בחלק מהמקרים מדובר בהיכרות עם גרסאות חדשות והתנסות עליהן
  • בחלק מהמקרים אני מריץ מספר עותקים של הפלטפורמה כדי להכין PoC להדגמה מרחוק עבור לקוחות פוטנציאליים.
  • בחלק מהמקרים אני מריץ מערכת פגומה כדי לאפשר ליצרן התוכנה להתחבר ולראות את התקלה, במקום שהיצרן ינסה ליצור אותה (לא תמיד בהצלחה. כך לדוגמא ברגעים אלו יש לי כאן מערכת וירטואליזציה oVirt עם באג רציני ב-Nested Virtualization).
  • בחלק מהמקרים אני מתחבר מבחוץ כשאני בישיבה כשאני צריך להדגים מערכת, במקום להתחיל להתקין אותה על הלאפטופ שלי.

וכאן אולי אפתיע אתכם: אני לא משתמש ב-VPN או תוכנות שליטה מרחוק מבחוץ. זה לא בעיה של רשיונות או בעיה של התקנת VPN.

אני משתמש ב-Guacamole.

למי שלא מכיר, Guacamole היא אפליקציית Java שרצה תחת Appplication Server כמו Tomcat או Wildfly (או JBOSS) המאפשרת חיבור מכשירים, תחנות ושרתים לממשק Web מאוחד, הגדרת משתמשים והרשאות וכניסה דרך הדפדפן לתוך כל חיבור. יש כמובן מספר תוכנות כאלו שנמצאות בכל חברה המאפשרות להתחבר ב-SSH/Telnet/RDP/VNC, רק שאת Guacamole לא צריך להתקין על כל מכונה. מספיק שיש דפדפן סטנדרטי ומודרני.

כמובן שאחד הדברים החשובים הוא עניין ההגנה ואחריות. אחרי הכל, לתת לכל אחד גישה יהיה די נאיבי מצידי, ולכן אני נוקט בצעדים הבאים:

  • הראשון הוא עניין TOTP (כלומר Time-based One-time Password) – כך שמי שמתחבר מבחוץ יצטרך להשתמש ב-MFA בכל פעם שהוא מתחבר (בנוסף לשם משתמש וסיסמא)
  • הגישה שהוא מקבל – היא למכשיר/מכונה אחת או יותר שהוא צריך. אם הוא ינסה להיכנס למכונות אחרות – אני יוכל לראות זאת.
  • המכונה שהוא ניגש אליה – שמורה ב-snapshot ב-ZFS כך שאם הוא יגרום נזק, אפשר תוך שניות ספורות לחזור אחורה.
  • וכמובן הכל מוקלט – ל-Guacamole יש אפשרות "הקלטת session" שמקליט כל מקש שהמשתמש מבחוץ מקיש ומה הוא רואה על המסך, כך שאני יכול לראות בזמן אמת מה הוא מקיש ומאוחר יותר אני יכול להמיר את ההקלטה לקובץ MP4 כדי לראות בבירור מה בוצע במכונה.
  • מכונות קריטיות ב-LAB – אינן זמינות דרך ה-session.
  • הגישה מבחוץ זמינה רק לאחר שהפעלתי זאת. כברירת מחדל, אין גישה מבחוץ לשום דבר.

עניין ההקלטה חשוב לא רק לי, אלא גם לצד השני – זה שמשתמש או זה שמקבל את הטיפול/שרות, ולא רק אצלי אלא גם מקומות שאני ממליץ להם לשקול לעבוד בשיטה הזו מסיבה פשוטה: כשלקוח משלם פר שעה לדוגמא על טיפול בתקלה, הוא רוצה לדעת לא רק מה קרה, אלא איך התקלה טופלה. אני יכול להוציא מסמך המתאר צעדים שעשיתי, אולם צפיה בוידאו יכולה תמיד לתת יותר מידע "חי".

על מנת לממש את הדברים ב-LAN של חברה, מבצעים את הצעדים הבאים:

    • מקימים מכונת VM עם לינוקס ועליה מתקינים את Guacamole ומוסיפים את תוסף ה-TOTP (לחובבי אובונטו, יש בלינק הזה סקריפט מוכן להתקנת האפליקציה באופן אוטומטי)
    • מגדירים משתמשים (אפשר לחבר את זה ל-Active Directory לפי ההוראות בקובץ PDF זה. זה קצת מורכב) ומגדירים סשנים למכונות או ציוד שיש צורך בגישה אליהם. שימו לב – כל סשן למעט עם חיבור VNC מתנתק ברגע שסוגרים את ה-TAB, כך שאם רוצים להשאיר דברים רצים בלינוקס לדוגמא, אפשר להשתמש ב-nohup או להשתמש ב-screen או TMUX.
    • מגדירים אלו סשנים יהיו זמינים לאלו משתמשים
    • על מנת שסשן יוקלט, בכל הגדרת חיבור יש בסוף הדף הגדרות להקלטה. בד"כ יספיק path ושם כלשהו כדי להפעיל את ההקלטה (ההקלטה תישמר בתוך שרת ה-Guacamole, לא במכונה שמתחברים אליה דרך ה-Guacamole). חשוב לזכור, ההקלטה היא בפורמט דחוס שיש צורך בהמרה, ואותו כדאי לשמור בסטורג' או ב-NAS כך שמומלץ לחבר את שרת ה-Guacamole לאיזה NFS share על מנת לשמור הקלטות לעתיד לצרכי אבטחת מידע. כל הקלטה כזו ניתן מאוחר יותר להמיר לקובץ MP4 על מנת שלא לתפוס יותר מדי מקום באחסון.
    • ב-Firewall מגדירים Static NAT בין IP חיצוני ל-IP פנימי שמריץ את ה-Guacamole. את החוק הזה מכבים ומפעילים לפי צורך. (למתוחכמים – אפשר לכתוב סקריפט פשוט שמשתמש ב-CURL ומתחבר ל-API של ה-Firewall על מנת להפעיל/לכבות את החוק הספציפי).

לסיכום: Guacamole היא עוד אופציה לאפשר כניסה מרחוק לטיפול בבעיה מסויימת. היא לא השיטה שהכי תתאים לכל מצב (במיוחד אם לדוגמא המחשב פתוח ורואים את התקלה על המסך – שם Team Viewer מתאים מכיוון שעם Guacamole יש צורך בסשן חיבור חדש כל פעם למעט VNC – אבל אז צריך להתקין על כל מכונה VNC), אבל זו עוד אפשרות שנותנת משהו חשוב מבחינת אבטחת מידע: הקלטה של כל הפעילות שנעשית מרחוק.

עדכון ליבה בשרתי לינוקס – ללא Reboot

כשזה מגיע לתחזוקת שרתים, אחד הדברים שאנשי IT פחות אוהבים – הוא עניין העדכון. כשזה מגיע לשרתים שמריצים Windows Server, אתה לא תמיד תדע אם העדכון באמת עבר בדיקות איכות רציניות ומיקרוסופט "נתפסת" שוב ושוב עם בעיות עדכונים ששוברות תאימות. מילא זה – הבעיה הכי גדולה היא שבמקרים רבים – צריך לעשות Reboot ואינך יכול לדעת בוודאות של 100% שהמכונה תעלה והכל יפעל כשורה.

בלינוקס – ברוב המקרים אינך צריך לעשות Reboot לשרת גם לאחר שביצעת עדכונים. במקרה הכי גרוע אתה פשוט יכול להפעיל מחדש את השרותים שרצים על השרות – לאחר התקנת העדכונים. חברות כמו רד-האט ו-SuSE עושות את הכל כדי לשמור תאימות בינארית של 100% כך שקונפיגורציות ודברים אחרים פשוט אינם משתנים (ב-2 ההפצות, כשמתקינים גירסה חדשה של תוכנה על הגירסה הישנה, המערכת תייצר קבצי rpmsave באותה תיקיה שנשמרות בה ההגדרות של האפליקציה, כך שתוכל לראות מה השתנה).

כפי שציינתי לעיל – ברוב המקרים לא צריך לעשות Reboot, למעט עדכון ליבה (Kernel). עד לפני שנתיים בערך – עדכון Kernel היה מחייב Reboot. לא באופן מיידי – הפצת הלינוקס לא היתה מפעילה לך איזה טיימר ל-Reboot אוטומטי – אבל היה מומלץ לעשות זאת בהקדם האפשרי.

ואז הומצא מנגנון שנקרא ksplice (ש"נחטף" די מהר על ידי חברת אורקל עבור הפצת הלינוקס שלה). המנגנון הזה מאפשר את עדכון הליבה – לא רק על הדיסק אלא גם בזכרון של המכונה, כלומר המנגנון יודע להתקין את החלקים ההכרחיים (ולקמפל חלק מהם במידת הצורך), ולהטעין אותם מחדש לזכרון – וכל זה ללא Reboot, כך שהמערכת ממשיכה לעבוד כרגיל, רק שהיא כבר כוללת את עדכון האבטחה שהיה ב-Kernel.

לאחר זמן מה יצאה רד-האט עם kpatch וחברת SuSE יצאה עם Live patching. קנוניקל לא נשארה מאחור והם הכריזו על שרות שנקרא livepatch.

כל השרותים לעיל – הם בתשלום בלבד, כלומר העדכונים צריכים לעבור דרך מערכת עדכונים מורשית של ההפצה בלבד. לא מדובר באיזו חבילת RPM או DEB שאפשר להוריד ולהתקין חופשי על כל השרתים בחברה. ב-רד האט יש צורך לעשות זאת דרך שרות Satellite וב-SuSE דרך SuSE Manager. באובונטו נותנים בונוס למשתמשים – מי שנרשם, יכול לעדכן דרך שרות livepatch עד כ-3 מכונות דסקטופ בלבד (לא שרתים, זה כבר בתשלום).

יש לא מעט שמגיעים מעולם מיקרוסופט לעולם הלינוקס וחוששים מעדכון. לצערי לא מעט מאותם אנשים מתבלבלים בין עדכון לשדרוג. כן, שדרוגים לפעמים יכולים לשבור מערכות קיימות, אולם הדברים שחברות הפצת הלינוקס משחררות לאותה גירסת לינוקס הם עדכונים ששומרים על תאימות מלאה ולכן לעניות דעתי לא מומלץ לדחות התקנת עדכוני הפצת לינוקס – אותן הפצות לינוקס עושות עבודה הרבה יותר רצינית ממיקרוסופט בכל הקשור לבדיקה של עדכונים טרם שחרורם ללקוחות.

ומה עם הפצה כמו CentOS? בכל זאת, יש לא מעט כאלו מותקנות. ובכן, התשובה לכך שזה בהחלט אפשרי אבל .. די מורכב. נאמר כך: זה יותר מתאים לאלו שבונים לעצמם Kernel.

לסיכום: אם יש לכם שרתי לינוקס בפרודקשן והם שרתים מבוססים על Red Hat או SuSE או אובונטו בתשלום – כדאי להשתמש בשרות ה-Live Patching ותחסכו לעצמכם דאגות על אבטחה וענייני Reboot.

על קונטיינרים ו-Windows Server 2019

מיקרוסופט שחררה לפני זמן מה את Windows Server 2019 ואחד החידושים הגדולים שלו קשור לקונטיינרים. בעבר היית יכול להריץ עם Windows Server 2016 קונטיינרים, אולם המשאבים שכל קונטיינר היה תופס היו נכבדים (אין פלא, זה היה בעצם VM "מינימלי"), והיו מספר בעיות תאימות בהשוואה לקונטיינרים ללינוקס. כעת מיקרוסופט מכריזה שקונטיינרים ב-Windows Server 2019 הם הרבה יותר קרובים למה שניתן כיום להריץ על לינוקס, ואכן, כיום קונטיינר אינו VM אלא תהליך (Process) נפרד וכל הקונטיינרים רצים תחת אותו Kernel באותה מכונה.

ב-Windows Server 2019 ניתן להריץ קונטיינרים בדיוק כמו בלינוקס, כשאנחנו מדברים על קונטיינרים בודדים שאנחנו משתמשים ב-Docker, ואם אנחנו מעוניינים להריץ מספר קונטיינרים שמקושרים ביניהם – נשתמש ב-Docker Swarm.

הבעיה: כל העולם ואחותו (כולל הכלב והחתול העצבני) נטש בהמוניו את Docker Swarm לטובת מערכת הרבה הרבה יותר פופולרית – Kubernetes. מערכת Kubernetes נותנת הרבה יותר ממה ש-Docker Swarm נותן, היא תומכת באין ספור תוספים ופרוטוקולים, והיא גם יודעת לדבר עם סוגים שונים של Storage לאחסן דברים. בקיצור – אם תשאל כל חברה שמריצה קונטיינרים על לינוקס, התשובה תהיה פשוטה: תשתמש ב-Kubernetes.

אז .. איך Windows Server 2019 עם Kubernetes? התשובה: זה עובד. להכניס לפרודקשן? שלא תעיזו!. מיקרוסופט עדיין עובדים על זה.

ניסיתי בימים האחרונים את Windows Server 2019 עם Kubernetes (גירסה 1.13) והלן הערותיי:

  • תצטרכו לעבוד Multi OS, הווה אומר – ה-Master Node צריך לרוץ על מכונת לינוקס. אם אתם רוצים להשתמש בטריקים כמו HAProxy כדי לחשוף שרות (או NGINX) – תצטרכו גם Node מבוסס לינוקס, בנוסף למכונות Windows שישומשו כ-Nodes כדי להריץ אפליקציות מבוססות Windows.
  • בלינוקס Kubernetes משתמש ב-iptables כדי לנהל את התעבורה הפנימית. ב-Windows זה VFP כך שעדיין יש שימוש ב-Hyper-V. זה לא הולך לרדת.
  • מבחינת משאבים – Windows זה לא לינוקס, וכל קונטיינר מצריך פי 3 משאבים (במינימום!) בהשוואה לקונטיינר שרץ על לינוקס – גם בשביל קונטיינר שיציג Hello World, כך שאם אתם רוצים להריץ הרבה קונטיינרים מבוססי Windows – תצטרכו להקצות לא מעט משאבים לכך מבחינת מחשוב.
  • אין תאימות. בניתם דברים על Windows 10 או על Windows 2016 מבחינת קונטיינרים? תצטרכו לבנות אותם מחדש על Windows Server 2019.
  • וכן .. הכל עדיין דרך CLI (דרך PowerShell).

לכן, אם אתם חושבים להריץ קונטיינרים ואין למפתחים בחברה עדיין ידע רציני, הדבר הראשון שאני ממליץ למפתחים בחברה לעשות – זה לעבוד על לינוקס ולהכיר את הדברים, ובמקביל גם לנסות על Windows. כשזה מגיע ל-Kubernetes, הדגש צריך להיות עדיין על לינוקס. כשרוצים להריץ קונטיינר Windows, אפשר להשתמש ב-Node Selector כמו בדוגמא כאן בקובץ ה-YAML על מנת ש-Kubernetes יפעיל את הקונטיינר על מכונת Windows ולא על מכונת לינוקס.

האם ניתן לקחת אפליקציות שונות ולהמיר אותן לקונטיינרים? לא, זה לא לינוקס. כיום רוב מה שנתמך כקונטיינר ב-Windows הם אפליקציות Net.

עצה שלדעתי כדאי לחשוב עליה: אם לוקחים כבר קוד Net. – אז עדיף להמיר אותו לעבוד עם Net Core, וכך ניתן להריץ את הקוד ישירות על מכונת לינוקס כאפליקציה Native.

לסיכום: כן, ניתן להריץ Kubernetes על Windows, אך עדיין תצטרכו לפחות מכונת לינוקס אחת שתהיה ה-Master (ואם זה פרודקשן, זוג מכונות לינוקס שיעבדו כ-HA). מיקרוסופט עדיין עובדת על זה. תהליך ההתקנה עדיין מורכב (אם כי בגירסה האחרונה יותר קל להוסיף מכונות Windows לאשכול Kubernetes, וחשוב לשנות את קובץ ה-YAML לביצוע Deploy כדי שקונטיינר Windows ירוץ על מכונת Windows. ברגע שיש לכם אשכול כזה רץ, אפשר להגדיר את כלי ה-CI/CD שלכם להשתמש גם ב-Nodes מבוססי Windows ואפשר כמובן להשתמש ב-Draft, Helm לעשות את החיים קצת יותר קלים. לחברות שחושבות לעבור ל-OpenShift – בקרוב תצא גירסה שתומכת גם במכונות Windows. כמובן שאפשר לחסוך את כל הכאב ראש – עם תעברו ל-Net Core.

למעוניינים – להלן וידאו הדגמה משבוע שעבר איך Kubernetes רץ על Windows. (הוידאו ארוך: שעה וחצי!)

על תחנות עבודה/שרתים ל-AI/DL

יותר ויותר חברות נכנסות לתחומים כמו AI ו-Deep Learning (או DL בקצרה). לא מעט חברות מעדיפות להשתמש בשרותים שספקי ענן ציבוריים מוכרים. שרותים אלו נותנים API לשימוש. השרותים עצמם שונים בין ספק לספק ומומלץ להתייעץ עם אלו שמבינים בתחומים אלו בענן לפני שמתחילים לעבוד עם שרות מסוים, מאחר שיציאה משרות כזה בעתיד אינה קלה.

ויש כמובן את אלו שמעדיפים לעבוד עם ברזלים מקומיים. אני בהחלט יכול להבין אותם: מדובר ברוב המקרים בהשקעה חד פעמית (למעט שדרוג בעתיד של כרטיסים או אחסון מקומי) ואין תשלום חודשי נוסף. פוסט זה מיועד בדיוק לאותם חברות/סטאראטפים/ארגונים.

לפני שניגש לעניין התחנות, נסתכל על ה-GPU והשאלה הראשונה שצריכה להישאל היא: האם בחברה משתמשים ב-CUDA או ב-OpenCL? אם מדובר ב-CUDA, אז כרטיסים של חברת nVidia יכולים להיכלל. אם מדובר לעומת זאת ב-OpenCL, אז כרטיסים של AMD מסידרת Instinct (דרך פלטפורמת ROCm), ה-GPU הפנימי של מעבדי אינטל (לחישובים קטנים, או ב-CPU עצמו, זה גם עובד על מעבדים של AMD) או לכרטיסים שאינטל תוציא בשנה הבאה.

השאלה הבאה צריכה להישאל היא לגבי "שרשור" כרטיסי GPU. ל-nVidia יש את ה-NVLink שמאפשר להצמיד זוג כרטיסים ולקבל תקשורת ביניהם במהירות 100 ג'יגהביט לשניה. ל-AMD עם כרטיסי MI50 ו-MI60 יש את AMD Infinity Fabric לחבר בין זוג כרטיסים ולקבל מהירות של 200 ג'יגהביט לשניה. לכן חשוב לדעת מראש כמה כרטיסי GPU יהיו בתחנה, והאם אתם רוצים להצמיד כל זוג.

השאלה הבאה: כמה כרטיסים יהיו במכונה?

אם אנחנו מדברים על כרטיס 1 או זוג, אז כל דסקטופ רגיל יספק את העבודה, כל עוד יש במכונה ספק כח של 700 וואט (אפשר פחות אך לא מומלץ, במיוחד שההבדל במחירים נמוך) עם נצילות של 80+ זהב. בקשר למעבד – תלוי בכם, יכול להיות אינטל או AMD, אין הרבה הבדל.

אם אנחנו מדברים על 3 כרטיסים ואנחנו מתכוונים גם להשתמש גם באחסון בתצורת חיבור M.2 – מומלץ להסתכל על פתרון מבוסס AMD Threadripper מהסיבה הפשוטה שמעבד זה מציע יותר נתיבי PCIe (כ-64 נתיבים) בהשוואה לכל מעבד דסקטופ של אינטל. מעבד זה הוא היחיד שמאפשר לחבר 3 כרטיסים. לגבי כמות ליבות – יש מספר דגמים, כמו 2950X עם 16 ליבות, 2970WX עם 24 ליבות ו-2990WX עם 32 ליבות. ההבדל בינם מבחינת מחיר – כמה מאות בודדות של דולרים.

אם אנחנו מדברים על 4 כרטיסים (עם או בלי הצמדה) אני ממליץ להסתכל על פתרון מבוסס AMD EPYC. מעבד זה נותן לנו לא פחות מ-128 נתיבי PCIe, כך שאפשר "להשתולל" מבחינת מפרט מבלי "לחטוף" במחיר, הואיל ומעבד EPYC נחשב מעבד זול מבחינת מחיר (אבל הוא מעולה מבחינת ביצעים). מכיוון ש-EPYC הוא מעבד לתחנות עבודה יעודיות ושרתים, נזכיר גם את מעבדי Xeon SP של אינטל, ובמקרה כזה נצטרך פתרון של 2 מעבדים (תלוי בכמות הליבות שאנחנו רוצים). אם אנחנו מעוניינים בכמות גדולה של ליבות (16 ומעלה) עדיף לבחור את הפתרון של AMD מבחינת מחיר זול יותר.

אחרי שדיברנו על ה-GPU, השאלה הבאה תהיה: איזו מערכת הפעלה רוצים להריץ על המכונה? גם ב-AI וגם ב-DL רוב הדברים הזמינים ונתמכים – רצים על לינוקס, פחות על Windows. יש הרבה דברים פופולריים כמו TensorFlow שירוצו על Windows, אך יש פחות תמיכה על כך מהקהילה.

השאלה הבאה: מחשב בניה עצמית או מותג? אפשר לרכוש את החלקים ולהרכיב, או שאפשר לרכוש מכונות מותג. כל אחד והעדפותיו. אם אתם מחפשים מכונות מבוססות EPYC, ל-Gigabyte יש את W291-Z00 ואת SuperMicro עם השם המאוד-קליט A+ Server 4023S-TRT. מכונות מבוססות Xeon או מעבדי אינטל – תמצאו אצל כל יצרן.

דברים שכדאי לבדוק לפני הקניה:

  • כרטיס רשת 10 ג'יגהביט – אם יש לכם כמות גדולה של תכנים שצריכה להיות מוזרמת אל התחנה, מומלץ להשתמש בכרטיס 10 ג'יגהביט בין האחסון המרוכז לתחנת העבודה. אם מדובר על מאות קבצי BLOB (תמונות וכו') בדקה, כדאי לשדרג ל-25/40/50 ג'יגהביט.
  • כמה סשן של פעילות צורך זכרון GPU? כרטיסי RTX מעל 2080TI יקרים מאוד, כדאי אולי לרכוש זוג כרטיסים "ביתיים" מאשר כרטיס אחד שעולה הרבה יותר.
  • אם כל התוכן שצריך לעבור "אימון" לא עולה על 2 טרהבייט ויש מכונה אחת – כדאי לרכוש 2 מקלות אחסון כמו סמסונג 970 PRO (או EVO 860) ולהגדיר אותם כ-RAID-0 ולאחסן את התוכן עליהם.

לסיכום: תחנת עבודה עם מפרטים כמו שציינתי יכולה לעלות החל מ-5000$ ומעלה, ולחברות עם תקציב מצומצם כדאי לבדוק מספר אופציות. לפעמים כדאי לבדוק מעבדים אחרים שנותנים ביצועים מעולים אך במחיר נמוך משמעותי מהמתחרים, לפעמים כדאי לרכוש כרטיסים יותר "ביתיים" בזוגות מאשר כרטיסים יעודיים במחירים כפולים ומעלה.

כשצריכים שרת קטן

עם כל הכבוד לשרותי העננים הציבוריים, חברות ה-Hosting וכו' – ישנם עדיין מקרים בהם לעסקים קטנים וסטארט-אפים, יש צורך בשרתים פיזיים. זה יכול להיות עקב נסיבות בטחוניות, זה יכול להיות עסק שמעוניין לרכוש שרתים ולאחסן אותם בחוות שרתים פה בארץ ועוד.

כל יצרני השרתים מייצרים סוגים מסויימים של שרתים שנמכרים בכמויות גדולות, ואלו שרתי ה-1U וה-2U ה"רגילים": מעבד יחיד או זוג של Xeon, זכרון, דיסקים וכו'. מחירי השרתים הללו (חדשים) בדרך כלל מתחילים בסביבות ה-3000$ לתצורה מינימלית.

אבל מה עם אלו שרוצים לרכוש שרת, אבל לא מחפשים לזרוק 12,000+ שקל? הם נניח מעוניינים בשרת לא חזק, לא צריך הרבה זכרון, אך שניתן לשדרג זכרון, דיסקים, להוסיף כרטיסים וכו' ושהמחיר יהיה יותר זול מהשרתים הרגילים.

חברת DELL הוציאה לאחרונה בדיוק שרת כזה. תכירו – זהו שרת R340.

השרת הזה הוא שרת 1U אך הוא שרת שהוא קטן פיזית, כך שהוא יכול להיכנס בקלות בארון עם עומק של 80 ס"מ. השרת עצמו בנוי עם לוח אם ש"הושאל" מתחנת עבודה: אין לו תושבת LGA-3647 אלא תושבת של מעבדי דסקטופ (LGA-1151). המעבדים שנתמכים בשרת כזה הם מעבדים כמו ה-Intel® Pentium G5500 ועד מעבדי Intel® Xeon® E-2126G – עד 6 ליבות ו-12 נימים. מבחינת זכרון – אפשר להכניס עד 64 ג'יגהבייט זכרון (בהמשך יצא עדכון שיאפשר להכניס מקלות DIMM של 32 ג'יגהבייט זכרון וכך ניתן יהיה להרחיב את המכונה לזכרון של 128 ג'יגהבייט). מבחינת אכסון ניתן להכניס או 4 דיסקים 3.5" או 8 דיסקים 2.5". השרת כולל ניהול (iDRAC), ניתן להחליף את חיבורי הרשת (יש 2) מ-1 ג'יגהביט ל-10 ג'יגהביט, ויש גם תמיכה לכרטיסי מיקרו SD וגם למקלוני אחסון M.2.

בקיצור – שרת סולידי בקצה התחתון.

נו, אז מה המחיר של מכונה כזו? ובכן, מכונה כזו עם מעבד Xeon E-2124 עם 4 ליבות, 8 ג'יגהבייט זכרון ודיסק 1 טרהבייט יעלו לך (בארה"ב) כ-1569$. אני מאמין שבארץ המחיר יהיה שונה ויותר גבוה, אבל אני לא מאמין שזה יגיע לכפול מכך. למי שרוצה לחסוך עוד במחיר, יש גם את דגם R240 עם אותה קונפיגורציה ב-1319$ (שוב, מחירי ארה"ב Online), אך הוא אינו מתאים לאלו שרוצים להתחיל עם מעבד שאינו Xeon.

למי שרת כזה אינו מתאים? ל-LAB (עדיף לרכוש באותו מחיר שרת מדור קודם, כך שניתן לקבל יותר ליבות ולשדרג למעבדים הרבה יותר "כבדים"), ולחברות שרוצות שרתים חזקים להרצת מכונות וירטואליות רבות.

לסיכום: למי שחיפש לעסק הקטן או לאירוח בחווה שרת טוב (אך לא סופר-עוצמתי), חדש, דור נוכחי – וזול, ה-R340 (או ה-R240) יכולים להתאים לתקציב ולמשימה.

כמה מילים על המרה מערכת לניהול גרסאות קוד

בשנה האחרונה ביצעתי מספר פרויקטים הקשורים להמרת מערכת לניהול גרסאות קוד, ממערכות שונות למערכות מבוססות GIT (כמו GitLab, או Bit Bucket ואחרים), ורציתי לשתף עם הקוראים כמה תובנות בנושא.

אם יש סוג מסויים של עסקים בהם אין עבודה כזו, אלו הם הסטארטאפים. אני לא מכיר ולא שמעתי אפילו על סטארטאפ אחד שלא משתמש בפתרון מבוסס GIT (בין בשימוש שרת GIT, שימוש בשרותי GIT של ספקי הענן וכו'). בדרך כלל עניין ההמרה מתרחש אצל חברות ותיקות, ושם אצל אותן חברות ותיקות יש כל מיני פתרונות לניהול קוד, בין אם מדובר ב-TFS (או VSS), ב-Subversion או Mercurial, וכן .. יש גם חברות שמשתמשות ב-CVS. כמעט בכל חברה, מעבר למערכת ניהול קוד אחרת זה תהליך לא קל (בירוקרטית וניהולית, טכנית ניתן להמיר את הדברים ביום או יומיים, תלוי בכל מיני פרמטרים).

ככל שעובר הזמן, עניין המעבר ל-GIT נהיה פחות "אופציה" ויותר "צורך". חברות שחושבות לעבור להשתמש במערכות מבוססות קונטיינרים (בין אם זה Kubernetes, OpenShift, CaaS, Rancher, Mesos ועוד) יצטרכו להבין עוד בהתחלה שמבחינה טכנית ניתן איכשהו לעבור עם מערכת ניהול קוד הנוכחית שיש להן, אבל אם מכניסים מערכת קונטיינרים ל-Enterprise, הצורך לעבור ל-GIT יהיה יותר דחוף.

בדרך כלל כשלקוחות יוצרים עימי קשר לפרויקט כזה, רשימת הדרישות, פחות או יותר, היא זהה:

  • המרת קוד ממערכת קיימת למערכת GIT חדשה (מקומית, מכונה בענן, שרות GIT של ספק הענן) כולל היסטוריה ורוויזיות.
  • התאמת הכלים המקומיים שלהם לעבוד מול מערכת ה-GIT.
  • ביצוע "פרישה" (Retire) של מערכת הקוד הנוכחית.
  • תמיכה שוטפת.

וכאן נמצאים בדיוק הנקודות שעבדכם הנאמן צריך לחזור עליהן לכל לקוח, וכאן המקום להעלות אותן:

  • אם אתם חברה גדולה ומסודרת, ואני אוריד את מערכת הקוד הנוכחית ואמחק אותה, והמחלקה המשפטית שלכם תשמע את זה, הם ירדפו אחריי עם נבוטים. קוד ישן ומערכות ישנות צריכות להיות זמינות במקרה שהחברה נתבעת על העתקת קוד או הפרת פטנטים. ישנה חשיבות קריטית לזמנים (תאריכים, כולל שעה מדוייקת) של הכנסת קוד והדברים האלו יוצגו בבית משפט/דיונים מול התובעת כדי להראות סתירות בתביעה. לכן, מה שעושים לגבי מערכות ניהול קוד קיימות (לאחר מעבר לעבודה עם GIT) – הוא שמירת גיבוי, כיבוי המכונה אך לא למחוק אותן.
  • העברת היסטוריה מלאה של קוד קיים ממערכות ניהול קוד אחרות ל-GIT: זה אפשרי בחלק מהמקרים (לדוגמא: mercurial או TFS) אך בעייתי במקרים כמו CVS או Subversion, ולכן בדרך כלל ההמלצה היא להעביר קוד נוכחי ולשמור קוד/Branches ישנים במערכת הקודמת. מיקרוסופט בעבר הבטיחו ללקוחות כי הם יעבירו בקלות קוד מ-SVN ל-GIT כולל היסטוריה מלאה, ורק אחרי שהם התחילו את הפרויקט, הם ראו כמה זה לא ממש ריאלי (במיוחד אם יש קוד ענק של מספר שנים) ומאז הם ירדו מכך.
  • האם להשתמש בשרותי Code Repository של ספק הענן שאיתו אתם עובדים או להרים VM עם אפליקציית שרת GIT (כמו GitLab, BitBucket, GitHub Enterprise)? זה תלוי בכם. אם חתמתם עם ספק הענן על חבילת תמיכה רצינית, אז אולי כדאי להשתמש בשרות (שימו לב, שתצטרכו לשלם תשלום חודשי על כך. באמזון AWS ה-5 משתמשים ראשונים הם בחינם). לעומת זאת, אפשר להקים Instance ולהקים מערכת GIT כמו אלו שציינתי במחירים נוחים:
    • מערכת GitLab היא חינמית כל עוד אינכם צריכים תמיכה מסחרית מהחברה.
    • מערכת BitBucket היא חינמית ל-5 משתמשים ראשונים, 2$ לאחר מכן (מינימום 10 משתמשים) ואתם מקבלים גם אינטגרציה עם Jira.
      שימו לב: ב-2 המקרים אתם מקבלים גם תמיכת Pipelines כדי לבצע אוטומציה לקימפולים, קונטיינרים וכו'.
  • עבודה עם מערכת ניהול קוד נוכחית יחד עם GIT: אם יש לכם מערכת ניהול קוד ישן מבוססת Subversion, ניתן להקים מערכת (היא בתשלום אם יש יותר מ-10 משתמשים) המאפשרת לעבוד מול ה-Subversion והמערכת המסחרית תמיר מיידית את הקוד למערכת ה-GIT שלכם ולהיפך, כך שניתן להמיר את המפתחים לעבודה ב-GIT ואת האוטומציה (Jenkins, Team City וכו') בהדרגה ולא במכה אחת.
  • תמיכה והדרכה – חשוב לסגור את העניין במסגרת חוזה הפרויקט. קל מאוד לעשות שטויות מצד אחד ובמקרים רבים גם לא מנצלים את היתרון של מערכות מבוססות GIT מצד שני – וחבל.

לסיכום: אם לא עברתם בחברה ל-GIT, סביר להניח שתעברו בהמשך לעבוד מול GIT ולכן כדאי להכיר מה זה GIT. אתם יכולים להקים מערכת נחמדה שאני מריץ ב-LAB שנקראת GOGS שהיא מערכת מיניאטורית עם ממשק וובי לניהול GIT (דרישות החומרה שלה מאוד קטנות, היא רצה על כל מערכת הפעלה באופן טבעי וגם כקונטיינר, אבל היא לא מיועדת לארח פרויקטי קוד גדולים, היא יותר לדברים קטנים או סתם להתנסות מה זה Git עם ממשק וובי נחמד). אם אתם מעוניינים בפרויקט המרה, קחו בחשבון את הנקודות שציינתי לעיל.