שרתי VPS, איזון עומסים, וישראל

אצלנו ב”חץ ביז” יש לא מעט לקוחות שיש להם מספר שרתים וירטואליים (מדוע לכל הרוחות חברות קוראות לזה “שרתים וירטואלים” עם י’ אחת? עברית?) עם Load Balancing (אני אקרא לזה LB במהלך הפוסט הנוכחי) וזהו אחד התחומים ששם נמצאת ההתמחות שלנו, ומתוקף זה חשבתי לשתף אתכם הקוראים בעניין שלא תמיד מקבל פתרון ראוי.

אם כיום לקוח יגיע לאינטגרטור רציני ויאמר לו “יש לי אתר גדול, ואני צריך 10 שרתים (בין אם זה פיזיים או וירטואליים – לא רלוונטי לשם הדוגמא) כשחלק יהיו DB, חלק שרתי ווב, חלק שרתי אפליקציה” – אז במרבית המקרים אותו אינטגרטור לכשיקבל את החוזה, ילך לאמזון או לאחת המתחרות שלהם בחו”ל, יקים שרתים (אולי ישתמש בשרות הקמת שרתים נוספים אוטומטית), ישתמש בשרותי Load Balancing ובקיצור – הוא ישתמש ב-API של אותו ספק כדי לבנות פתרון ללקוח.

עד פה הכל טוב ויפה.

אבל מה קורה שהלקוח רוצה פתרון פה מקומית בישראל? יש לכך סיבות:

  • הלקוח מעוניין ב-Latency הכי נמוך שאפשר
  • עקב סיבות משפטיות ובעצת עורכי דינו – הוא רוצה את זה פה בישראל
  • ללקוח “נכנס ג’וק לראש” והוא מתעקש מסיבותיו שלו שהפתרון יהיה כאן בארץ.

כפי שציינתי בעבר, בניגוד לפרסומים של חברות מסויימות, אין פה בארץ מחשוב ענן אמיתי ומסחרי (יש כמובן את Isragrid שהוא בהחלט פתרון מעולה, אבל הם לא מוכרים שרותים ללקוחות מסחריים.

אם תפנו לספקים שונים בארץ ותציינו כי אתם רוצים X שרתי VPS ו-LB (אני לא מדבר על שרותים יותר מתקדמים כמו HA וכו’) אתם תקבלו הצעת מחיר לא קטנה. כמה לא קטנה? חבר אינטגרטור ביקש עבור לקוח שלו הצעה מספקים שונים. כמה שהוא התווכח עם הספקים השונים (כולל הגדולים), המחיר לא ירד מתחת ל-5000 שקל + מע”מ לחודש על: LB, ו-4 שרתים עם 2 ליבות ו-4 ג’יגה זכרון, דיסקים של 200 ג’יגה ו-100 ג’יגה לאחד מהם.

הטעות שאותו אינטגרטור עשה? (חוץ מלשכוח שאנחנו קיימים וזה דווקא תחום שאנחנו די טובים בו) – הוא נתן את הצעת המחיר ללקוח כ”זה מה יש”. לקוחות גדולים לא אוהבים לשמוע “זה מה יש” ומהר מאוד הם הופכים זאת ל”תודה, לא תודה”, ולצערי אותו חבר הפסיד את חוזה האינטגרציה (למי שתוהה, אין לי מושג מי הלקוח, כך שאינני יכול להפנות אליו אינטגרטורים אחרים או לפנות אל הלקוח).

אז מה? האם באמת לפתרון הכולל LB ומפרט כפי שציינתי צריך לשלם 5000+מע”מ לחודש בארץ? כן, אם הלקוח רוצה לשכור 2 מכשירים של F5 מהדגמים המתקדמים + תשלום מופרז על שרתי VPS, אבל אפשר גם אחרת ואפשר לחסוך המון עם מספר נקודות פשוטות:

  • קודם כל, צריך לבדוק על מה הלקוח צריך LB בכלל. האם הוא צריך את זה על שרתי ווב כמו Apache? אם כן, יש מספר פתרונות מבוססי קוד פתוח, טריקים כמו Round Robin ועוד שיטות אחרות כדי לחלק את העומס בין שרתי הווב. חלק מהשיטות מצריכות שרת VPS שיקבל את הבקשות ויפנה, ובחלק מהשיטות אין צורך בכך.
  • שרותי SQL (בין אם זה מבוסס קוד פתוח או סגור) – כאן צריך לבדוק לעומק באיזו שיטה לעבוד. לדוגמא: MySQL מאפשר רפליקציה בשיטת Master/Slave, אך לא כל אפליקציה יודעת לעבוד מול Slave. אם לדוגמא הלקוח רוצה לעבוד עם אפליקציית וורדפרס כאפליקציה וובית ראשית, תהיה בעיה לחבר את הוורדפרס ל-Slave. במקרה של וורדפרס לדוגמא, ניתן להשתמש בתוסף כמו HyperDB.
  • שימוש בפתרונות “זוללי זכרון” כמו memcachd או Varnish – אלו פתרונות שאמנם מצריכות שרתי VPS עם יותר זכרון, אולם מצד שני הם יכולים להתמודד עם כמות גולשים יותר גדולה ובכך לחסוך בעצם כמות שרתים שצריך לשכור.

יש כמובן עוד הרבה מאוד פתרונות לחילוק עומסים, ביזור וכו’, ולא כל פתרון יכול להתאים לכל סיטואציה. צריך לבדוק מה הלקוח מריץ, איזו מערכת הפעלה, מה ניתן להריץ, איזו השקעה צריך לעשות (הגדרות, סקריפטים וכו’).

אז צריך לשלם 5000 שקל? התשובה היא לא. ככלל, אצל כל הספקים בארץ, מחיר המחירון הנקוב הוא מחיר עבור שרת יחיד. אם אתם צריכים 4 שרתים ומעלה, המחירים ישתנו באופן ניכר.

תבדקו כתובות IP

לפני מספר ימים הייתי צריך לארגן שרת עבור לקוח בחו"ל. במקרה זה הלקוח לא שכר את שרותינו כספקי שרתים אלא שכר את שרותיי כפרילאנסר שיפנה לחברה שהוא מבקש שאסכם איתם חוזים, הקמה ותחזוקה של השרת והוא ישלם על כך להם ולי.

שוחחתי עם החברה, סיכמנו תשלומים, קיבלתי שרת, התחלתי להתקין אותו, להגדיר את הכל ואז ניסיתי לשלוח אימייל נסיון ל-GMAIL שלי לראות שהכל תקין.

ל-GMAIL שלי לא הגיע מייל. לשרת עצמו כן הגיע מייל.. מגוגל. מסתבר שהכתובת שרת נמצאת ב"רשימה השחורה", כלומר זו כתובת שבעבר השתמש בה ספאמר. ניסיתי עוד כתובות מהטווח שהספק נתן לי וכולם היו ברשימה השחורה.

לקח לי 3 ימים של תחנונים, "נקיון" של כתובות, קבלת כתובות אחרות (שחלק מהם גם היו ברשימה השחורה) להגיע למצב שיש לי טווח כתובות נקי.

זו נקודה שרבים מאלו ששוכרים שרתים (בין אם שרתי VPS או שרתים יעודיים) לא בודקים.

כשאתם שוכרים VPS או שרת, סביר להניח שתקבלו כתובת אחת נטו (תלוי בהפרדה אם יש VLAN או אין, אם הספק מקצה "ברוטו" 4 כתובות או כתובת אחת), והכתובת הזו היא שתייצג אתכם, ואם היא נמצאת באיזו רשימה שחורה כלשהי, סביר להניח שיהיו לכם בעיות במשלוח מיילים לחלק מהחברות.

לכן, הדבר הראשון שכדאי לעשות עוד לפני שמקימים שרת, זה לקחת את הכתובת של השרת ולהריץ בדיקה עליה באתר כמו MX TOOLBOX, ולוודא שהכתובת לא נמצאת ברשימה השחורה. אם היא נמצאת כבר שם, בקשו מהספק כתובת אחרת! ספקים רבים יתנגדו לכך ויציעו לנקות את הכתובת עבורכם או יתנו לכם הוראות איך לנקות אותה. הבעיה במקרה כזה שאם גוגל לדוגמא חסם אותה, יקח זמן רב עד שגוגל יעיפו אותה מהרשימה השחורה. במקרה כזה מומלץ לבקש מהתמיכה לעשות אסקלציה לטיקט ולהגיע למנהל. אלו ברגע שהם שומעים צעקות מוכנים לעיתים לחרוג ולתת לכם כתובת אחרת. קיבלתם כתובת? תריצו בדיקות עליה שוב.

ספקים רבים, לצערי, אינם בודקים את הכתובות שלהם אחת לתקופה, וכך מגיעים מצבים שספאמר שוכר טווח גדול של כתובות (לדוגמא – מספר קלאסי C מלאים בתואנה שהוא צריך אותם לתעודות SSL או ל-VPS עצמאיים), מפציץ דרכם ספאם עד שהוא נחסם לחלוטין אצל כל העולם ואחותו, ואז הוא נוטש את הספק. הלקוח הבא – יסבול מכך והספאמר לא ישלם אפילו סנט אחד נזק.

לכן – בדקו כתובות לפני שאתם מכניסים שרת חיצוני לפרודקשן. תחסכו לעצמכם את האי נעימות מהתלונות של לקוחות שלכם מדוע הם לא מצליחים להוציא אימיילים החוצה.

חנות באינטרנט

כיום יותר ויותר בעלי עסקים מעוניינים להקים חנות באינטרנט, וחלק לא קטן מהם אינם יודעים במה לבחור. ישנם עסקים המציעים ללקוח: קח פלטפורמה מוכנה, הכנס לוגו, טקסט, הכנס מוצרים ותתחיל למכור. אתה תשלם מחיר חודשי על תחזוקה והאתר שלך יהיה למעלה.

זו שיטה נחמדה, אבל בעייתית מכמה סיבות.

סיפור קטן: כשעבדכם הנאמן הקים את העסק ("חץ ביז"), לא היה לי מספיק תקציב וזמן להקים אתר ראוי למכירת שרתים ושרותים. החלק הארי של התקציב הלך לרכישת שרתים, השאר הלך לכל מיני דברים אחרים שקשורים בעקיפין לעסק, ולכן ניסיתי לבדוק מספר ספקים שמציעים חנויות כפי שתיארתי לעיל.

החוויה היתה טראומתית: ספקים טוענים שהם "מתחזקים" אתרים, אולם רוב העסקים נותנים ללקוח מספר קטן מאוד של עיצובים, התואמות לדפדפנים שאינם אקספלורר (יותר ממחצית מהגולשים כבר לא משתמשים באקספלורר) היתה גרועה, והמחיר פשוט היה מוגזם בטירוף במיוחד כשהספק לא מוכן לתקן תקלות של עיצוב (כפי שטען אחד הספקים באוזניי "זה מה יש").

כלקוח, כשאתה בוחר לפתוח חנות באחד העסקים שמציעים חנויות, במקרים רבים אתה תשלם הרבה יותר מכל הצעת אחסון שתמצא בישראל או בחו"ל. כמה יותר? אם נאמר שחבילת אחסון קטנה בארץ תעלה לך בסביבות ה-30-70 שקלים, אתה תשלם אצל אותו עסק 120 שקלים ומעלה לחודש, וזה על "תחזוקת האתר ושרתים", למרות שבמקרים רבים לא תראה שום שינוי.

גרוע מכך: אם לאחר תקופה תרצה לעבור לספק אחר (ולא חשוב אם התקופה היא אחרי חודש או שנה או שנתיים) לא תוכל להעביר את החנות שלך כמו שהיא, ואתה תצטרך לשכור בונה אתרים שיבנה לך חנות ושיעביר את החומרים או שיקים את הפריטים, הקטגוריות מ-אפס בצורה ידנית, מה שאומר כמובן שהעלות תהיה גבוהה.

לכן, כשאתה מעוניין להקים אתר שימכור ללקוחות, כדאי לך לבצע את השלבים הבאים:

  1. מצא לך בונה אתרים מקצועי (אחד שיש לו כמה שנות ותק ונסיון עשיר) ותאר לו מה אתה רוצה להקים, איך זה יראה, מה הדברים שיהיו בו ועוד. בונה האתרים יוכל לאמר לך מה תצטרך, מה העלויות וסביר להניח שהוא גם יקשר אותך לגרפיקאי שיבצע עבורך את העיצוב (ניתן לרכוש גם עיצובים בחו"ל ובונה האתר יוכל "לגייר" אותם בתשלום לעברית)
  2. מצא לך אחסון אתרים אמין (יש מספר ספקים גדול בארץ שמספק זאת. אם אינך מבין באחסון אתרים, תוכל לשאול את בונה האתרים על כך והוא יוכל להמליץ לך על ספק זה או אחר) וסגור חבילה עם הספק, ותן את הפרטים הטכניים לבונה האתר שלך (הסיבה שעדיף לך לעשות זאת בעצמך ולא עם בונה האתרים היא פשוטה: עדיף שהשליטה בנושא אחסון האתר תהיה שלך, אתה בסופו של דבר הלקוח).
  3. אם יש לך המון (מאות או אלפי פריטים), אתה רוצה להחזיק מאגר לקוח, לעשות סליקת כרטיסים מאובטחת, כדאי לך לקחת במקום חבילת אחסון אתרים, שרת וירטואלי (VPS). המחיר הוא יותר גבוה בהשוואה לאחסון אתרים, אולם ב-VPS יש לך שליטה מלאה ומי שינהל לך את האתר והשרת יוכל לדאוג למקסימום אבטחה.
  4. במרבית המקרים בונה האתרים יקח פלטפורמה לניהול תוכן כדי להקים את אתר המכירות שלך, בקש ממנו שיוודא כי הגירסה של התוכנות תהיה עדכנית.
  5. לקראת סיום הבניה, ודא כי האתר שלך עולה ונראה טוב בכל הדפדפנים הסטנדרטיים כמו פיירפוקס, כרום, אופרה ואקספלורר, ומומלץ לוודא כי האתר עולה ונראה טוב גם באייפון או טלפונים כמו גלקסי.
  6. ודא כי החוזה בינך לבין בונה האתר כולל: תחזוקה חודשית ועדכוני תוכנה, ותמיכה. סביר להניח שזה יוסיף מעט למחיר, אך זה שווה את הסכום: הדבר האחרון שתרצה לראות שקורה לאתר שלך שהוא נהפך מחנות לאתר עם דגל פלסטין וקללות.

אלו בכלליות הדברים שכדאי לך לבצע. ההשקעה הראשונית היא יחסית יקרה (עניין של כמה אלפי שקלים), אולם ברוב המקרים היא השקעה חד פעמית וכך לא תצטרך לשלם מאוד שקלים בחודש לכל מיני עסקים שמציעים חנויות שלא ממש מתאימים לטעם או לצרכים שלך.

בהצלחה

טכנולוגיות וירטואליזציה מבוססות מעבד

למי שעוקב אחרי בלוג זה, עד כה דיברתי על שרתים וירטואלים (VPS) ששוכרים מחברות וספקים שונים, אולם כפי שכל אחד יודע, יש גם את הצד השני, כשרוצים VPS בבית או שמקימים "מחשוב ענן" פרטי בחברה, וכאן יש שיקולים נוספים שכדאי לקחת בחשבון כשקונים מחשב או שרת חדש לשם שימוש בוירטואליזציה.

כשזה מגיע לרכישת מחשב אישי, חשוב מאוד לפני שרוכשים לבדוק האם במעבד שיהיה במחשב החדש ישנה תמיכת וירטואליזציה. אינטל קוראים לזה Intel-VT ו-AMD קוראים לזה AMD-V. רבים נוטים לחשוב כי אם הטכנולוגיה ותיקה (היא קיימת משנת 2005), היא נמצאת על כל מעבד חדש שיוצר לאחרונה, אולם אין הדבר כך. אדרבא, במקרים רבים (במיוחד במעבדים של אינטל) המחיר הזול של המעבד כולל גם "הפתעה" קטנה: אין תמיכת VT במעבד, לכן כשאתם נמצאים בחנות לרכוש מחשב, בדקו איזה דגם המעבד, והריצו חיפוש בגוגל (בד"כ התוצאה הראשונה תהיה דף המפרט הטכני באתר של אינטל). כנסו לדף זה, והסתכלו כמעט בסוף הדף: האם קיימת תמיכת VT? (זה יופיע כ-Yes או No).

אם יש תמיכת VT, אז כל פתרונות הוירטואליזציה יעבדו. אם אין, רק VMWare Workstation יעבוד וגם אז במהירות מוערכת של חצי ממה שהמעבד שלכם מסוגל להנפיק. פתרונות תוכנה כמו VirtualBox, או פתרונות של מיקרוסופט (Hyper-V) לא יעבדו.

כשזה מגיע לשרתים.. כאן הסיפור נהיה יותר מסובך. לאינטל יש 2 טכנולוגיות נוספות שמסייעות בוירטואליזציה:

  • אם אתם הולכים לרכוש שרת שתהיה בו עבודה רבה של תקשורת (בין אם מדובר בתקשורת בין המכונות הוירטואליות בשרת עצמו או בין שרתים פיזיים אחרים), כדאי לבדוק אם המעבדים שאתם רוכשים לשרת כוללים תמיכה של VT-C, או בשם המפוצץ שאינטל נתנה לכך: Intel® Ethernet Virtualization Technology for Connectivity. טכנולוגיה זו משפרת (במקרים מסויימים במעט, במקרים מסויימים בצורה רבה) את התקשורת Ethernet.

יש עוד טכנולוגיה שנקראת VT-D (מסמך PDF). הטכנולוגיה הזו מאפשרת לעשות משהו מעניין והוא למפות כרטיס PCI אל מכונה וירטואלית. כך לדוגמא, אם אתם מריצים שרת SQL עצבני שאוכל דיסקים כאילו אין מחר, אפשר למפות אליו מערך דיסקים+כרטיס RAID, ושאר המכונות הוירטואליות יהיו מחוברות לדיסקים הרגילים שבשרת (או ל-NFS, iSCSI, NAS וכו'). היתרון העצום? מערכת ההפעלה הוירטואלית תקבל אקסלוסיביות לציוד הנ"ל מבלי שמערכות אחרות או הוירטואליזציה "תפריע באמצע".

אבל.. ל-VT-D יש בעיה קטנה הקשורה יותר להחלטות של חברות טכנולוגיה. אינטל כוללת VT-d רק בחלק קטן מהמעבדים, וגם אם יש לך במעבד תמיכת VT-d, יש סיכוי לא קטן שב-BIOS בלוח האם אין תמיכה לזה (הבעיה הזו קיימת עוד מ-2006!), כך שאם החברה שלכם חושבת להשתמש בטכנולוגיה זו, יש לבדוק עם המשווק שיש תמיכה גם במעבד וגם בלוח האם.

יש תמיכה ב-VT-d גם במעבד וגם בלוח? מצוין. עוד לא סיימנו עם הבעיות…

איזו טכנולוגיית וירטואליזציה אתה הולך להשתמש בחברה? Hyper-V של מיקרוסופט? סורי, אין תמיכה. ל-ESX/I של VMWare, ל-KVM של רד-האט, ל-Xen של Citrix יש תמיכה, אולם לעיתים היא חלקית (כמו במקרה של Xen), לכן מומלץ לבדוק לגבי הוירטואליזציה שאתה הולך להשתמש אם יש תמיכה ל-VT-d.

ולבסוף, כמיטב המסורת של אינטל, יש גם מידע קצת סותר: יכול להיות שתפגוש את המושג VT-x. מה שהיה בעבר VT-x (ואינטל דובקת במושג זה) נקרא היום מחוץ לאינטל VT, כך שאם יש במעבד שלך תמיכה ב-VT, יש לך תמיכה ב-VT-x.

שרתים יעודיים – מה לא לשכור

בעלי עסקים רבים מעוניינים לעיתים לשכור שרת על מנת להתקין ולאחסן בו את האתר שלהם ולתת משם שרות ללקוחותיהם. המחשבה עצמה היא נכונה: בשרת יעודי אתה אדון לעצמך, אתה יכול לשנות כל הגדרה, לנטר את הדיסקים והמערכת ובקיצור – אתה ה"אדון" על השרת.

המחשבה הזו היא נכונה ומתאימה ללקוח שמעוניין לשכור שרת, העניין הוא שלא תמיד אומרים ללקוח את הדברים שיכתבו כאן.

כשאתה, כלקוח פוטנציאלי רוכש שרת חדש ממשווק מורשה של HP, Dell, IBM ואחרים, אתה תקבל שרת חדש לחלוטין "עם הניילונים" וערימת הפלסטיקים וניירת שמגיעה עם השרת. אתה תקבל שנה אחריות (או 3 שנים בהתאם למה שסיכמת) ומכיוון שמדובר בשרתים שלא ניתן בקלות להוציא ולהביא למשרדי המשווק, סביר להניח שהאחריות תגיע עם שרות של טכנאי שמגיע להיכן שהשרת שלך שם.

עם שרתים חדשים, אין שום בעיה של חלקי חילוף. נשרף מעבד, התקלקל זכרון, מאווררים לא עובדים, דיסקים תקולים, בעיה בלוח אם, ספקים שאינם עובדים – לטכנאי יהיו חלקים מקוריים להחליף ובכך לתקן את השרת. הוא לא יוציא מלחם ולא יתן לך חלקים ישנים או חלקים ללא שם, אלא רק חלקים שהיצרן מאשר.

במהלך ה-6 שנים האחרונות חברות רבות אימצו את טכנולוגיות הוירטואליזציה ופתרונות אלו נהיו "להיט": מדוע אתה צריך 20 שרתים שרוב הזמן לא עובדים יותר מ-20% ממה שהם יכולים לתת, אם אפשר "לאחד" את כל השרתים האלו על שרת עוצמתי אחד או שתיים? כך אתה חוסך המון: גם מבחינת תחזוקה פיזית, גם חשמל, גם מקום וגם ניהול. כך קרה שחברות גדולות החלו "להיפטר" מעשרות שרתים שברשותם ומכרו את השרתים לחברות כמו All trade ואחרות.

חברות ספקי אחסון מסויימות לעומת זאת, החלו לרכוש שרתים ישנים כאלו (מחברות כמו All trade ואחרות) בכמויות וכיום הן מציעות ללקוחות: הנה שרת יעודי, כולו שלך, תמורת כך וכך מאות שקלים לחודש (בהתאם למפרט כמובן).

כאן אנו חוזרים לאותה נקודה בהתחלה: אנשים רוצים שרתים יעודיים כי הם רוצים עצמאות מוחלטת.

אולם נשאלת השאלה: האם זה שווה את הכסף?

התשובה מתחלקת ל-2: כן זה שווה אם הספק משכיר לך שרת חדש או שרת בן שנה-3 שנים מהיום (אפשר לבדוק זאת ע"י בקשת הדגם הספציפי או מספר סידורי של השרת ואז להריץ את מה שקיבלתם בגוגל). במקרים כאלו מדובר על שרתים שיכולים לתת לכם יותר ממה ש-VPS יכול לתת.

מתי התשובה היא "לא"? כשאתם מקבלים נתונים חלקיים (לדוגמא: אם הספק מציין שמדובר "במעבד XEON" אך לא מציין איזה דגם), אם גודל הדיסק הקשיח קטן, או אם הדגם מאוד ישן ויצורו הופסק ממזמן. במקרים כאלו השרת שתקבלו:

  • יכלול דיסקים קשיחים שהבעלים הקודמים כבר עבד עליהם רבות והסיכויים לסקטורים פגומים מאוד גבוה.
  • אין מערך RAID או אפשרות של RAID
  • המעבד אינו כולל תמיכה ב-VT (וירטואליזציה)
  • החלקים הנעים בשרת (מאווררים) יעבדו ביעילות מופחתת (גם אחרי שניקו את השרת עם מפוח אויר, האבק נמצא בתוך החלקים הפנימיים של הלהבים)
  • הסיכויים לתקלות חומרה גבוהים פי כמה וכמה בהשוואה לשרת חדש
  • אין אפשרות לרכוש חלקים חדשים (דיסקים, זכרון וכו') כך שכל ציוד שיוחלף – גם הוא יהיה ישן ולאו דווקא אמין
  • אם מתקלקל משהו, סביר להניח שהספק יחליף לך בציוד ישן לא פחות ממה שיש לך כיום
  • והעיקר: שרת VPS טוב יתן לך ביצועים יותר גבוהים עם אותה פרטיות וניהול כמו שתקבל בשרת יעודי ואתה תשלם פחות ממחיר השכרת השרת היעודי.

לכן, אם אתה מעוניין בשרת יעודי עוצמתי, ערוך סקר שוק ובדוק כמה יעלה לך לרכוש שרת כזה (לא אצל ספקי האחסון הגדולים – הם תמיד יהיו יקרים בהרבה!). היתרון ברכישת שרת כזה הוא העלות האירוח (יעלה לך בין 300 ל-600 שקלים לחודש, תלוי בגודל הפיזי של השרת, רוחב פס שתקבל, כמות נקודות חשמל ועוד). השכרת שרת ישן אינה דבר מומלץ, במיוחד אם חשוב לך שהאתר שלך יהיה תמיד למעלה כי אתה מרוויח את לחמך ממנו (אתה לא באמת רוצה להמתין יום או לגלות להפתעתך שלספק אין ציוד חלופי תואם לשרת שלקחת בזול, נכון?). במקרים כאלו – מומלץ לשכור שרת וירטואלי (VPS). שרת וירטואלי יתן לך ביצועים גבוהים, אחסון המכונה על RAID או SAN (תלוי בספק), אפשר להוסיף זכרון ומשאבים נוספים תוך זמן קצר מאוד, ואתה תהיה פטור מהכאב ראש של בעיות חומרה.

מבוך מבלבל בהבטחות

כל ספק שרתי VPS מנסה לייחד את עצמו ובעבר הזכרתי את עניין היצירתיות בבניית/הצעת חבילות מסויימות אצל ספקים מסויימים, אולם לפעמים יש הבטחות מסויימות לדברים מסויימים שלא כל כך ברורים למרות שזה נראה כביכול ברור ממבט ראשון.

רוצים דוגמא פשוטה מהחיים? קחו את ביטוח הבית שלכם וקראו אותו לעומק. הציצו לדוגמא בעניין של ביטוח נגד נזילות בצנרת, ואולי תגלו שאם יש בעיות באסלה לדוגמא, אז האסלה עצמה לא מכוסה, ואם יש בעיות בכיור, גם הוא לא מכוסה וכנ"ל לגבי האמבט, כלומר הביטוח מכסה את עלות הצינור וחלקית את עלות העובד (יש כמובן השתתפות עצמית שלכם).

נעבור לספקי שרתי VPS: יש כאלו המציעים "ניהול מלא", אבל הם מתכוונים בעצם לכל מה שמוצע בפאנל, אולי גם בדיקת תקשורת ו-Boot, אבל כל דבר מעבר לכך – זה בתשלום נוסף. שיטה אחרת היא "הגדרות כלול בחבילת ניהול", אך בעצם מדובר בהגדרות ראשוניות, כך שאם לדוגמא השרת שלך צריך לקבל 10,000 איש ליום, אותן הגדרות אינן נכללות במחיר החבילה ויש לשלם עבור שינויי הגדרות בנפרד. נדפקו הגדרות? הקמת הגדרות חדשות בתשלום נוסף בלבד.

השיטות של דברים בתוספת תשלום אינם דבר שלילי, אחרי הכל – זהו אחד הדברים שחברות מרוויחות ממנו את לחמם, אולם חשוב שתדע לפני שאתה סוגר עיסקה – מה אתה מקבל, ומומלץ לך לבקש את רשימת הדברים שאתה תקבל במסמך נפרד לפני סגירת עיסקה, כדי שתוכל לחשב את הדברים מבלי שיהיו לך הפתעות בדרך.

נקודה נוספת היא שרות העברת אתרים: חלק מהספקים יתנו לך שרות ללא תשלום, אולם חשוב לדעת כיצד מבוצעת העברה. אם לדוגמא ההעברה מבוצעת דרך פאנל, אז הפאנל יעשה את העבודה, אבל הוא רובוט, והוא לא תמיד יהיה מספיק חכם כדי להעביר דברים שנמצאים באותו שרת אבל על תת חשבון אחר, כך שההעברה תהיה חלקית  ולשלם השלמת ההעברה תצטרך לשלם תשלום נוסף, לכן חשוב לטפל בנקודה זו לפני סגירת העיסקה.

עוד נקודה: תוספות. חשוב מאוד להסתכל על עלות התוספות שתצטרך בהמשך הדרך. כמה עולה עוד IP נוסף? תעודת SSL? דיסק נוסף? לעיתים המחיר לחבילה יראה מאוד מפתה, אולם אם מוסיפים אפשרויות אחרות שתצטרך אותן בהמשך הדרך, העלות כבר לאת היה שווה כל כך.

לכן, כדאי לקחת את הזמן, להסתכל לעומק בהצעות ורק אז להחליט איזה ספק סוגרים איתו עיסקה.

בהצלחה

VPS – "מצב האומה"

אתמול היה הכנס השנתי של איגוד האינטרנט הישראלי (כן, זהו אותו איגוד שמוכר דומיינים), והיום הופיעה כתבה בוואלה שמסכמת את ההרצאות והפאנל שהיה שם. נחמד לדעת ש-52% מהזמנות הפיצה דרך דומינוס פיצה נעשים דרך הרשת 🙂

אבל כאן זה בלוג שמדבר על שרתים וירטואליים, אותם שרתי VPS שספקים קטנים כגדולים מוכרים ללקוחות, וכאן בישראל אפשר לסכם את השנה הזו ב-6 מילים:

משתפר, אבל עדיין מאוד רחוקים מחו"ל..

הנה דבר שרבים לא מודעים אליו: זירת ה"אקשן", היכן שניתן לרכוש שרת VPS במחיר תחרותי אינה נמצאת אצל הספקים הגדולים (שהם גם ספקי האינטרנט) אלא אצל הספקים הבינוניים והקטנים. הספקים הללו מעדכנים מדי פעם את המחירים (לא כולם, לא תמיד, אבל עדיין) ונותנים הצעות שהן יותר משתלמות מהספקים הגדולים (הספקים הגדולים המוזכרים לעיל גובים מחירי עתק והשרות וידע של אותם "תומכים" ברוב המקרים גרוע מתמיכה של ספק בינוני) ואפשר למצוא באופן ברור ירידות מחירים משנה שעברה לשנה זו, וזה בהחלט דבר מבורך וטוב לתחרות.

אבל כשזה מגיע לטכנולוגיות ופתרונות לשוק העסקי, ישראל נמצאת הרחק מאחור בכל הקשור למחשוב ענן. חברות רבות בארץ אימצו את ה-Buzzword, אבל כשמסתכלים היטב על ההצעות שהן מציעות, רואים שאין הבדל בין הצעות שרתי VPS של ספקים שונים לבין אותם ספקים המתהדרים בנוצות של "מחשוב ענן". אין API, אין אפשרות להגדיל ולהקטין את כמות השרתים שלך דרך אותו API, אין אפשרות להוסיף ולהוריד כתובות IP, הגדרות רשת פרטיות ו/או יצירת רשת חצי פנימית חצי חיצונית, אכסון עצמאי נגיש ושלל דברים נוספים שחברות כמו אמזון ואחרות מציעות בארה"ב ובעולם.

מה כן יש בארץ? פוסטרים של חברות עם המון עננים ומכירת פתרונות VPS במסווה של "מחשוב ענן".

גם בתחום התקשורת בין ישראל לחו"ל אנחנו עדיין באותו מצב כמו מלפני שנה ומעלה. בזק בינלאומי סללה בקול תרועה גדול סיב אופטי (שעובר בדיוק את אותו מסלול כמו של MED-1.. צעד לא חכם במיוחד), אך עדיין המחירים והתעדוף המגוחך בארץ נשאר כמו שהוא. הקשר ל-VPS? אם אתה מסנכרן בין שרת VPS בארץ לשרת VPS בחו"ל, אתה עדיין תסבול איטיות בתקשורת החוצה ופנימה מחו"ל / אל חו"ל.

ומה הלאה?

לפני זמן מה כתבתי בבלוג האישי שלי כמה דברים, ואני רוצה להזכיר כאן נקודה מסויימת שלדעתי היא חשובה: יותר מ-יזם אחד שאל אותי לגבי מחשוב ענן בארץ, וכמו שעניתי לו וכתבתי בבלוג שם אכתוב כאן: יש בהחלט מקום למחשוב ענן בארץ, יש בהחלט מקום ל-On Demand ושאר שרותי ענן שנהוגים בחו"ל. יש הרבה לקוחות שמתעניינים בכך, כך שיש בהחלט מקום למחשוב ענן רציני בארץ.

אך מחשוב ענן רציני אינו רכישה של כמה מאות שרתים, מתגים, נתבים, חומות אש ו-ESXI. יש צורך בהשקעה מאוד רצינית בפיתוח, בתמחור וחישובים שונים, ובעוד דברים שלא "חץ ביז" ולא שום ספק בינוני אחר יכולים להקים, כי מדובר בהשקעה כספית גדולה ובעוד דברים על מנת לגרום לחברות ישראליות לבוא להתארח בפתרון כזה ולא לרוץ לחו"ל.

יש יצירתיות ויש יצירתיות

כשזה מגיע למגיע למכירות, כל ספק שרת וירטואלי (VPS) מנסה לבדל את עצמו מהשאר. חוץ מתשבוחות והצגה בולטת של היתרונות, ספקים משתמשים גם במיתוג של שמות שונים. כך לדוגמא אצל VPS נקרא אצל ספקים רבים “שרתי וירטואלי” וספקים אחרים קוראים לזה בשמות אחרים: “שרת מיני יעודי”, SDS, SGS, Private Server ועוד ועוד.

עד כאן הכל טוב ולגטימי לחלוטין.

אולם לעיתים ספקים קצת “מגמישים” את תאור המוצרים שלהם, וכתוצאה מכך המוצר שנמכר הוא לא המוצר שלקוחות מחפשים אלא משהו אחר “בתחפושת” של אותו מוצר שלקוחות מחפשים.

הנה דוגמא: לקוח פוטנציאלי פנה אלינו היום וביקש הצעת מחיר מול הספק שהוא נמצא עימו היום. אותו ספק מציע לאותו לקוח את הדבר הבא:

vps

ההצעה הזו היא מוזרה, כי היא מדברת על 2 דברים שונים לחלוטין:

  • ריסלר (Reseller) זה מושג בתחום אחסון אתרים (ואחסון משותף) שבו אתה משלם סכום מסויים והחשבון שלך מוגדר בפאנל כ-Resller, כלומר אתה יכול לפתוח X תתי חשבונות תחת החשבון שלך (כאשר X נקבע על ידי הספק). כל החשבונות יתארחו על אותו שרת אחסון שיתופי יחד עם לקוחות אחרים שלא קשורים כלל לאותו Reseller, והם יושבים על אותו שרת ועל אותו דיסק ובאותה מערכת הפעלה.
  • VPS – הוא שרת וירטואלי עצמאי שנבנה על תוכנת וירטואליזציה, אך הוא כשלעצמו עצמאי, כלומר אתה יכול להחליף בו כל רכיב תוכנה, אתה יכול לפתוח עליו כמה חשבונות שתרצה, להריץ עליו מה שתרצה (ההגבלות הן בגודל הדיסק, רוחב הפס שמוקצה לשרת הוירטואלי עצמו ומהירות הליבה או המעבד שמוקצים לך). טכנית אם אתה מתקין פאנל על אותו VPS, אתה יכול להציע בעצמך ללקוחות חבילת Reseller, כי השרת הוא בעצם שלך.

כלומר יש פה משהו שהוא מעין “מיש-מש” אבל לא קולע לכלום אלא מנסה לשלב 2 דברים שונים, ואם הלקוח יטריח את עצמו באותו אתר של הספק להסתכל על חבילות ה-VPS, הוא ימצא שם דברים שונים לחלוטין.

הדוגמא הנ”ל אינה דוגמא שלילית, אלא היא יותר קשורה לכך שמישהו בשיווק אצל אותו ספק לא מבין דברים או שאינו יודע להסביר את עצמו נכונה.

דוגמא אחרת היא דוגמא שמנסים “לשחק” עם המספרים ולמכור ללקוח משהו שהוא לא מקבל בזמן הרכישה.

אחד מהספקים לדוגמא, “משחק” במספרים של הרוחב פס. הוא טוען בפרסומיו השונים שהוא נותן ללקוחות רוחב פס של 10 מגהביט. אם עושים בדיקה מהירה עם הספק, אז יוצאת האמת: הוא לוקח מספר ומנסה “לחלק אותו”. במקרה דנן, הוא לוקח רוחב פס סימטרי של 5 מגהביט (כלומר 5 מגהביט החוצה מהשרת ו-5 מגהביט פנימה לשרת) ומנסה להציג זאת כ-10 מגהביט, וזו הטעיה. קו 10 מגהביט אמור לתת לך 10 מגהביט (ברוטו) פנימה או החוצה מהשרת. מה שאותו ספק נותן זה 5, לא 10. כך יוצא שלקוח שמשלם X שקלים על אותם “10 מגהביט” מקבל בעצם חצי ממה שהובטח לו, וזה רע.

לסיכום: שיווק טוב הוא שיווק שאתה מדגיש את המוצר שלך, אתה מדגיש את היתרונות שלו מול מוצרים אחרים או מוצרים מתחרים. שיווק שאינו טוב הוא שיווק שבו הצרכן לא מבין על מה מדובר, ולא מבין את מה שהספק מציג לו. שיווק מאוד גרוע הוא שיווק שהספק “משחק” עם המספרים ואינו אומר אמת.

כמה מילים על קורסי אבטחת מידע

קיימים בשוק כיום קורסים רבים למחשבים וצעירים רבים שאינם מוצאים עבודה בתפקידים שונים, מעוניינים “לעלות על עגלת ההיי-טק”, ואחד הקורסים שחברות מציעות זה קורס אבטחת מידע, תחום שקיבל לאחרונה פופולריות מאז אותם התקפות של אנונימוס בחו”ל, ה”פורץ הסעודי” בישראל, ובכלל, “הילת” ה-אבטחת מידע נשמעת מאוד מושכת לצעירים רבים.

ומה עושים כל מיני חברות שמעוניינות להרוויח כמה שיותר וכמה שיותר מהר בכך שהם “מפמפמות” קורסים? מציעים חיש קל קורס אבטחת מידע. במקרים רבים אותם חברות חותמות עם איש אבטחת מידע, הוא יוצר להן איזו “תוכנית לימודים” ואותן חברות מתחילות לשווק זאת במרץ.

רק שאותן חברות לא ממש שמות תנאי סף, אלא משווקות את זה לכולם. משעמם לך בעבודה? לא מוצא עבודה? תבוא אלינו, תלמד אבטחת מידע (“תחום מאוד חם היום”, אתה בוודאי תשמע את זה מפי איש המכירות של אותו בית ספר/מכללה), ויבטיחו לך שתוך זמן קצר מסיום הלימודים – יחטפו אותך לעבודה עם משכורת גבוהה ותנאים מאוד מפנקים.

 

אז תרשו לי לפוצץ את הבלון הזה ולחסוך לכם עוגמת נפש.

אבטחת מידע היא אינה עניין של מה בכך, ואם אין ברשותך ידע עמוק, גדול ורציני במחשבים אף אחד לא יקח אותך ולא יצא לך מהלימודים האלו מאומה.

אבטחת מידע מתחלקת לכל מיני חלקים, אני אתייחס ל-2 העיקריים:

  • אבטחת מידע בתכנות – בשביל ללמוד את החלק הזה, אתה צריך לדעת תכנות בצורה טובה, עם מספר שנות נסיון, ועדיף שיהיה לך ידע בכמה שפות תכנות. (ולא, ידיעה של Visual Basic לא נחשבת שפת תכנות רצינית). רק לאחר שיש לך ידע רציני עם מספר שנות נסיון, אתה יכול ללמוד על אבטחת מידע, על מה לחפש, ואתה חייב להיות יצירתי ולחשוב כמו פורץ שהולך לפרוץ ולהזיק לאפליקציה הנכתבת שבאת להגן עליה.
  • אבטחת מידע במובן הסיסטם – זה בדרך כלל הכוונה של אותם קורסים ובשביל זה צריך שיהיה לך נסיון עשיר כאיש סיסטם, עדיף עם ידע ב-Linux, ולא רק מה שמלמדים כמו תוכי בקורסים של מיקרוסופט! אתה צריך לדעת להכיר דברים כמו 7 השכבות (OSI Model), הכרה עמוקה של 4 שכבות TCP/IP, ניתוב, ראוטרים, סוויצ’ים, BGP ועוד 1001 מושגים ויש צורך בהיכרות רצינית שלא נרכשת בקורס (למרות שיבטיחו לך שכן), נסיון בהקמה של הדברים, הגדרות שלהם במערכות הפעלה שונות, וגם התנסות בדברים. אתה צריך ראש יצירתי (ולא מרובע!) כדי לחשוב איך פורץ הולך לתקוף את המערכת שלך, להכיר את התוכנות שמגינות ובמיוחד את הכלים בקוד פתוח (nmap, snort ועוד רבים אחרים) שמאפשרות לך לסרוק ולמצוא את הדברים ולהבין במה מדובר.

אני בהחלט יכול להבין צעירים רבים שרוצים לעשות הסבת מקצוע ולהיכנס לתחום ההיי-טק וגם לעסוק באבטחת מידע (כי הם שמעו שזה מאוד רווחי), אבל אם תאזין לאותן חברות/בתי-ספר/מכללות, ואין לך ידע עשיר (הרבה יותר משנה נסיון, אגב), אתה פשוט תשרוף את כספך/מענק השחרור שלך וכשתלך לראיונות אתה תשמע את המשפט האלמותי “תודה, אנחנו נתקשר אליך” (וכמובן לא יתקשרו אליך).

אינני מנסה לייאש צעירים שרוצים להיכנס להיי-טק. יש בהחלט דרישה לאנשים, אבל צריך לדעת מה ללמוד, ותרשו לי להמליץ על 2 דברים שונים שכדאי ללמוד:

  1. Linux – קחו גירסת Linux כלשהיא (Fedora, Ubuntu), הקימו בבית מכונה וירטואלית, התקינו את המערכת ולימדו אותה עם דגש על לימוד הפונקציונאליות דרך שורת הפקודה וטרמינל, לאו דווקא דרך הממשק הגרפי. חסרים אנשי Linux טובים בשוק והידע הזה רק יסייע לך.
  2. מתכנתים – כל סטארט-אפ, כל עסק שכותב אפליקציות מחפש מתכנתים טובים, אבל מתכנתים שיודעים להתמודד עם שפות כמו Java, או ++C, או C. כך לדוגמא, שוק פיתוח האפליקציות עבור iPhone/iPad/iPod ומצד שני ה-Android מצריך ידע טוב ב-JAVA (אנדרואיד) וב-C (אייפון/אייפד). מה שהשוק לא כל כך מחפש זה מפתחים בפלטפורמות של מיקרוסופט – יש הצפה של בוגרי קורסים והמשכורות ירדו בהתאם.

אם יש לך נסיון ב-2 הסעיפים, תוכל למצוא עבודה בשוק הישראלי. אתה יכול לשפר את הסיכויים שלך אם תשתתף באחד ממאות ואלפי פרוייקטים בקוד פתוח בכך שתוריד את הקוד, תשפר אותו ותתרום חזרה את השינויים. אזכור של השתתפות אקטיבית במספר פרוייקטים בקוד פתוח יכולה להזניק את הסיכוי שלך לקבל עבודה בצורה רצינית.

בהצלחה