מעכשיו – יש גם מכירות

[blockquote author="(לקוח פוטנציאלי)"]במחירים כאלו – אין לנו כל כוונה לרכוש את המוצר![/blockquote]

עד כה העסק שלי נמנע ממכירות ישירות של תוכנות של חברות רד-האט וסוזה. הסיבה לכך היתה פשוטה: לתת למשווקים להרוויח את לחמם ואני ארוויח את לחמי משרותים כמו התקנה, הטמעה, אינטגרציה, תמיכה נוספת וכו'.

עד ששבוע שעבר התרחש משהו שדי שכנע אותי לשנות דברים.

בשבוע שעבר פנה אליי מנמ"ר מחברה גדולה כלשהי כדי לשאול אם יש פתרון תוכנה לניהול מערכות VM מקומיות ובעננים. מכיוון שאני מכיר טוב את Cloudforms (והרמתי פתרונות כאלו) המלצתי לו על התוכנה, ומכיוון שאינני משווק, המלצתי לו לשאול את המשווקים הרשמיים לגבי עלויות. הוא הסביר לי כי מבחינתו זה נראה מעניין אבל הוא לא מרים PoC עד שהוא יקבל הצעות מחיר. לגטימי.

עברו 48 שעות ואותו מנמ"ר מרים אליי טלפון. ה-PoC שהוא חשב עליו? מבוטל. מדוע? הצעות המחיר שהוא קיבל היו לדבריו "מבהילות" והוא לא מוכן לשלם מחירים כאלו. מכיוון שאני מכיר מחירים, ביקשתי שישלח לי את ההצעות במייל, אולי יש כאן אי הבנה של איזה איש מכירות או משהו. קיבלתי את ההצעות ומכיוון שאני מכיר את המחירים של יצרן התוכנה – חשכו עיניי. קודם כל שהיו חסרים חלקים שגם עולים בתשלום אבל גם כך – הצעות המחיר היו בין 180 ל-250 אחוז מהמחיר שהיצרן מבקש וההצעות לא כללו מחירים נוספים הכוללים התקנה/אינטגרציה וכו'. פשוט קובץ ISO ומספרים סריאליים פר שרת.

אני בהחלט מודע לכך שמשווקים אינם מלכ"ר והם צריכים להרוויח את לחמם, יש להם עלויות משלהם ובסופו של דבר מדובר בביזנס. יחד עם זאת, לעניות דעתי – יש הבדל בין להרוויח לבין חזירות. בסופו של דבר – אם לקוח לא רוכש, אני לא אקבל פרויקט.

לכן, החלטתי שמעתה – גם אני אמכור, עם רווח, בלי חזירות. המחירים עצמם ינועו בין מחיר מוזל אם העיסקה כוללת שרות אינטגרציה, לבין מחיר מעט יותר יקר (ובשום מקרה הוא לא יהיה כמו המחירים הנ"ל) לתוכנה+רישוי בלבד (בכל זאת, הבנק וחברות האשראי מעוניינים בעמלות שונות..)

ההבדל בין המכירות של "חץ ביז" למכירות של משווקים אחרים – הוא שמדובר במכירות "בוטיק". לי אין כל כוונה לחתום עם עשרות חברות הסכמי שת"פ ולהתחיל "לדחוף" ללקוחות מוצרים. מה שהעסק שלי ימכור – אלו מוצרים שניסיתי, יש לי ידע טכני לגביהם ומה שהכי חשוב: שהמוצר עונה לצרכי הלקוח. לא מוצרים שלא עודכנו 3 שנים, לא מוצרים עתירי באגים ואין לי שום בעיה לאמר ללקוח פוטנציאלי ללכת למשווק אחר ולקנות מוצר X כי הוא מתאים יותר לצרכיו, גם אם אני לא אקבל מכך אגורה שחוקה. אמון זה דבר חשוב בעסקים ודבר שלא ניתן לרכוש בכסף.

אז החל מהיום, אם אתם מחפשים מוצרים ופתרונות של רד-האט או SuSE, "חץ ביז" הוא פרטנר רשמי של 2 החברות ואתם מוזמנים ליצור קשר

 

תכירו את Open Shift

יותר ויותר חברות כיום משתמשות בקונטיינרים להרצת אפליקציות במקום להרים שרתים וירטואלים – כדי להריץ את אותן אפליקציות. הסיבות לכך די ברורות: קונטיינר אינו זקוק למערכת הפעלה מלאה, קונטיינרים לא חייבים להיות בגדלים של VM ויכולים להיות הרבה יותר קטנים (מבחינת דיסק, זכרון וצרכי מעבד), וכשזה מגיע לחישובי ליבות – עם קונטיינרים אפשר לרדת גם לגדלים של עשירית ליבה לדוגמא אם האפליקציה שרצה על הקונטיינרים לא מריצה משהו כבד או שמדובר בטסט קטן.

אם נסתכל במצב כיום ב-Corporate, ישנם דרישות ל-VM נוספים כל הזמן. מתכנתים רוצים לנסות דברים, להריץ מספר גרסאות במקביל, לקבל פידבק ממשתמשים, או שצריכים להוסיף VM כדי לעמוד בעומסים. ב-Corporate, בניגוד לחברות קטנות וסטארט-אפים, תהליך הקמת ה-VM הוא תהליך לא קצר. המשתמש מגיש את דרישותיו לגבי ה-VM, ה-IT לא מוכן תמיד לאשר, צוות הנטוורקינג אולי לא אוהב את ההגדרות (במיוחד אם הדורש מבקש … סוויץ' וירטואלי חדש במערכת הוירטואליזציה.. מנסיון). גם למחלקת אבטחת מידע יש מה לאמר פר VM, כך שתהליך שטכנית אמור לקחת דקות ספורות – לוקח ימים, ולפעמים שבועות ומעלה.

אם נסתכל בתשתית ה-Corporate במחלקות הפיתוח לדוגמא, נמצא במקרים שרת SCM כמו GIT (או SVN, מרקיוריאל ואפילו רחמנא ליצלן .. CVS וכו'), אלו שהחלו להיכנס לעולם ה-CI/CD הקימו בוודאי שרת Jenkins ואולי כמה Slaves, אם החברה מפתחת ב-JAVA אז יש בוודאי איזה שרת Nexus, בנוסף ישנם מספר שרתים שמריצים אפליקציות Web, שרת Apache או NGINX (או IIS). הכל רץ טוב ויפה (כשזה רץ…), אבל כשצריך להגדיל את התשתית, מישהו יצטרך לחפש כדורים נגד כאבי ראש עם כל הבירוקרטיה שיש ב-Corporate.

עם Open Shift הדברים שונים. Open Shift (שאגב, היא מערכת PAAS לכל דבר ועניין!) משתמשת בקונטיינרים כדי להריץ את מה שאתה צריך כשכל דבר רץ בקונטיינר נפרד. יש לך אפליקציה ב-PHP שצריכה לכתוב ל-MySQL? כמה קליקים ויש לך 2 קונטיינרים, תוסיף Route ושתיהם מדברים אחד עם השני, שתיהם לא צריכים לשם טסטים לדוגמא להיות עם יותר מ-1 ג'יגה זכרון (סה"כ ל-2 הקונטיינרים) ושתיהם יחד לא יצטרכו יותר מליבה אחת של המעבד בשרת וזה ירוץ מעולה תחת POD יחיד (POD זו ההגדרה של מספר קונטיינרים שרצים בקבוצה). רוצים לגדול עם האפליקציית PHP? שתי קליקים עם העכבר בממשק ה-WEB ותוך שניות ספורות יש עוד קונטיינרים שמוכנים לקבל גולשים, ולא – אתה לא צריך לשבור את הראש על Routing, על Load Balancing וכו' – בתוך Open Shift יש את Kubernetes שעושה את העבודה לבד ברקע. כך גם אם קונטיינר מסוים יפול, המערכת תרים מיידית קונטיינר נוסף תוך שניות ספורות (במקום לחכות כמה דקות עד שיקום VM עם כל התהליכים שהוא צריך לאתחל) והמערכת יכולה להמשיך לתת שרות.

מערכת Open Shift באה בעצם להקל על צוותי ה-IT, אבטחת המידע, נטוורקינג וכו'. עם Open Shift מגדירים יוזרים למערכת שנכנסים לפורטל כלשהו, וכל יוזר מקבל "קיצבה" מסויימת של משאבים ובאותם משאבים הוא יכול להרים קונטיינרים עם הדברים שהוא צריך. הוא לא יכול להרים כל דבר שהוא רוצה, יש קטלוג מסודר של אפליקציות או Frameworks שהוא יכול להשתמש בהם (ואם צריך להרחיב – זו אחריותו של מנהל ה-Open Shift).

אז איך בעצם זה עובד? הנה תהליך עבודה פשוט לדוגמא:

מפתח כותב קוד ובודק אותו מקומית. לאחר שהוא מרוצה מהקוד, הוא "דוחף" אותו ל-SCM של החברה ואז מערכת ה-CI/CD נכנסת לפעולה (אם זה פרויקט קיים), מקמפלת את הקוד, מריצה בדיקות או מה שמוגדר ב-Pipeline ולסיום היא פונה ל-Open Shift. ה-Open Shift לוקח את הקבצים הבינאריים (Artifacts לדוגמא) ובונה מהם יחד עם הדברים שצריך (סביבת ריצה וכו') קונטיינר והמערכת מפעילה את הקונטיינר. המפתח יכול לקבל הודעה במייל שהכל מוכן וכשהוא נכנס לפורטל של Open Shift, יש URL שלחיצה עליו תעביר את המפתח לאתר שהקונטיינר מריץ. עכשיו המפתח יכול להוסיף תכונות, לתקן וכו' – והכל חוזר מחדש. מפתחים בד"כ לא עובדים לבד – והמערכת תומכת בקבוצות כך שמפתחים יכולים לעבוד יחדיו על אותו פרויקט.

צריך להריץ Deployment בשיטות כמו Blue-Green או AB? שתי השיטות נתמכות.

אחרי שהקוד מוכן, נרצה להריץ אותו בפרודקשן. מה אז?

כאן מגיע יתרון גדול של Open Shift. לא משנה איזו תשתית וירטואליזציה יש לך, תהיה הפופולרית ביותר או אזוטרית ביותר, בין אם זה מקומית או בענן פרטי או ציבורי – Open Shift תרוץ. כל מה שאתה צריך זה מספר מכונות VM (או ברזלים פיזיים) ו-Subnet כתובות פרטי וציבורי. מה שנשאר לך לעשות זה להקים Open Shift במכונה אחת (או כאשכול), "לשדך" את שאר מכונות ה-VM שיריצו מערכת Atomic Host (זו גירסת לינוקס מאוד מצומצמת שנועדה להריץ קונטיינרים) ומשם לקמפל את הגירסה היציבה ולהריץ אותה עם רפליקציה. מערכת ה-Kubernetes הפנימית תדע להפיץ את הקונטיינרים בין מכונות ה-VM (וכן, יש גם Auto Scaling ו-HA) ואם אתם מריצים את זה בענן, שרות ה-Load Balancer ידע להעביר את התעבורה ל-IP חיצוני (לא צריך ציוד יעודי יותר בתוך החברה שיעשה LB). קונטיינר נופל? VM נופל? המערכת תדע להתאושש לבד.

ומה עם אבטחת מידע? כאן דווקא החיים יותר קלים. עם VM כשיש אבטחת מידע, אתה צריך לעבור מכונה מכונה ולהתקין את עדכוני האבטחה. תארו לכם שיש לכם מאות (או אלפי) VM ואתם יכולים לדמיין לבד את הכאב ראש הכרוך בכך. עם קונטיינרים לעומת זאת, בין אם יש חור אבטחה בקוד שלכם או באחת מהחבילות שהקונטיינר משתמש, כל מה שתצטרכו לעשות זה Rebuild לקונטיינר ואם יש לכם רפליקציה של הקונטיינר, המערכת תוריד כל פעם קונטיינר ותשאיר את השאר רצים (תוך עדכון ה-Load Balancer) כך שמבחינת הגולשים המערכת תהיה זמינה וכך כל הקונטיינרים יוחלפו בגרסאות מעודכנות (בזמן ה-Build המערכת מורידה את הגרסאות של החלקים השונים עם התיקוני אבטחה אוטומטית). כך שכשזה מגיע לבעיית אבטחה, כל התהליך לוקח דקות ולא שעות או ימים!

עד כה כל הטכנולוגיה שדיברתי עליה מדברת על הרצת דברים שכתובים ללינוקס, אבל מה עם אלו שכותבים ב-DotNet? ובכן, מאז שמיקרוסופט ורד-האט חתמו על הסכמי שת"פ, האהבה פורחת ביניהם וכיום ניתן לקחת אפליקציות שכתובות ב- #C עם DotNet ולבנות אותן על לינוקס ולהרים קונטיינר כזה. בשלב זה טכנולוגיות הקונטיינרים של מיקרוסופט עדיין לא עובדת ישירות טוב עם Open Shift אבל אפשר לבנות להריץ אפליקציות כפי שציינתי. אגב, ניתן לשלוט על Open Shift בעזרת ה-CLI גם מתוך Windows (כל מה שצריך זה להתקין Ruby, Git ולהריץ מספר קטן של פקודות).

להלן הדגמה של ASP שרץ עם Open Shift:

הוידאו הבא ידגים איך מקימים מערכת CI/CD מלאה יחד עם Open Shift:

ומה לגבי הטמעת מערכת כזו בחברה?

גם כאן, כמו ב-CloudForms/ManageIQ ישנם מספר גרסאות:

  • יש גירסה שרצה על הענן של רד-האט ומשלמים Pay As you Go, בין אם ב-VM או בברזלים נפרדים.
  • יש גירסת קוד פתוח (גירסה שמהנדסי רד-האט מפתחים, יכולים לצוץ באגים!) שנקראת Open Shift Origin.
  • וישנה גירסת ה-Open Shift Enterprise בתשלום עם תמיכה לשנה או 3 שנים במסלולים שונים.

מבחינת הטמעה וקאסטומיזציה – זה מאוד תלוי בחברה ובדרישות. הקוד של Open Shift כתוב ב-GO.

מבחינת הדרכה – מכיוון שמדובר במוצר שיש לו אינטרקציה ישירות עם מפתחים, QA, IT ועוד – יש צורך בהדרכות (הדרכה בסיסית שיכולה לקחת חצי יום – יום והדרכה שלוקחת קצת יותר ל-IT ולמי שינהל את המערכת).

לסיכום: קונטיינרים יכולים לחסוך הקמת VM מרובים ותחזוקתם. מערכת Open Shift יכולה להקל בצורה רצינית על כל תהליך הקמת סביבות הרצת טסטים, פרודקשן, ועוד. בכל מה שקשור למעבר לענן, Open Shift מקלה על בחירת ספקי ענן ובמקביל מגדילה את המבחר ספקים (כך לדוגמא אפשר להשתמש בספק כמו Digital Ocean עם מכונות במחירים זולים בהרבה מספקי ענן ציבורי ובמקרים רבים החבילה תכלול מספיק תעבורה כך שלא תצטרכו לשלם על כך בנוסף!)

[stextbox id="info" caption="גילוי נאות"]הטמעות והדרכות לגבי מוצר זה מסופקים ע"י "חץ ביז"[/stextbox]

שאלות ותשובות על Cloudforms/ManageIQ

מאז שפירסמתי את הפוסט לגבי Cloudforms/ManageIQ קיבלתי במייל מספר שאלות והחלטתי שזו הזדמנות טובה לפרסם את השאלות והתשובות בפוסט אחד (שאני אעדכן לפי הצורך). הסימון, כרגיל הוא ש: (שאלה) ת: (תשובה). למען היעילות, בכל מקום שאכתוב CF/MIQ אני מתכוון כמובן ל-Cloudforms/ManageIQ

ש: האם CF/MIQ מתאים להחליף את הממשק ה-Windows/Flash/Web של vSphere?
ת: באופן עקרוני CF/MIQ בהחלט יכולים להחליף הממשק הקנייני של vSphere (או vCenter כפי רבים מכירים זאת), כמו שהוא יכול להחליף את ממשק ה-SCVMM בכל מה שקשור למכונות VM, אבל שימוש בכלי כזה רק לשם החלפת ממשק כמוהו כחיסול זבוב עם תותח 🙂

חשוב – שימוש ב-CF/MIQ אינו מייתר רכישת vSphere. ה-CF/MIQ מתממשק ישירות ל-CF/MIQ ולפיכך יש צורך ברכישת הרשיון vSphere.

המטרה העיקרית של CF/MIQ היא לנהל Life Cycle מלא של מכונות VM, וכדי לייעל תהליכים להקמת VM שאינם קשורים ישירות לפלטפורמת ה-VM שלך (פרטית או ענן). תהליכים הקשורים לבירוקרטיה בחברה, אורך חיי VM, פורטל בקשות הקמת VM ע"י הצוותים השונים בחברה, מימוש נהלים, עדכוני אבטחה (בשלב זה במכונות Linux Guest) ועוד. אם נשווה את זה לכלים המוכרים בתחום VMWare למשל, אז זה משהו כמו vRealize Orchestrator + vCenter Server – רק ש-CF/MIQ לוקחים את זה צעד קדימה לאפשר לך להתחבר גם לפלטפורמות VM אחרות ולעננים פרטיים וציבוריים.

ש: אם יש לי מספר פלטפורמות VM שונות, האם מספיקה מכונה אחת עם CF/MIQ?
ת: לא. לכל פלטפורמת VM יש צורך במכונת CF/MIQ. כל מכונה מתחברת לפלטפורמת ה-VM והתקשורת מבוצעת למעשה בין שרתי CF/MIQ שמעבירים את הפעולות הלאה לפלטפורמת ה-VM השונה יחד עם המידע והתוכן.

ש: האם ניתן להשתמש בחלק מה-Appliances גם בגירסה הפתוחה (MIQ) וגם בגירסה המסחרית (CF)
ת: ברוב המקרים התשובה היא "כן", אבל אז אינך יכול לקבל תמיכה רשמית למערכות CF/MIQ. חברות שמעוניינות בפתרון, צריכות או להשתמש בגירסה המסחרית או בגירסה החופשיה (ללא תמיכה רשמית).

ש: האם ישנה פלטפורמת אוטומציה ב-CF/MIQ?
ת: בהחלט! בברירת המחדל CF/MIQ תומכת ב-Puppet יחד עם Foreman, ניתן להשתמש גם ב-Chef וב-Ansible.

ש: האם CF/MIQ בנויה כמערכת סגורה או פתוחה לשינויים ותוספים?
ת: כמעט כמו כל מוצר קוד פתוח, גם CF/MIQ בהחלט פתוחה לשינויים ותוספים שקיימים או שמפתחים יכולים לכתוב. כתיבת התוספים, במידה ורוצים לשלב אותם בתוך CF/MIQ נעשית בשפת Ruby ובמקרים רבים חברות שמטמיעות מוצר כזה, כותבות לעצמן תוספים לפי הצרכים שלהם, הדבר יחסית די קל ויש תיעוד לכך.

ש: איזו גירסה יותר מעודכנת ועם יותר Features ואיזו גירסה נחשבת יציבה?
ת: ה-ManageIQ כולל את "המילה האחרונה" מבחינת תכונות המערכת. זו המערכת שמפותחת מדי יום (לתוך GIT מרכזי פתוח) וניתן לשלוף את הגירסה האחרונה או גרסאות קודמות. האם מערכת כזו נחשבת יציבה? כל עוד לא הולכים ל-Bleeding Edge (או ה-Master ב-GIT) – אז יחסית כן, אם כי יכולים לצוץ באגים פה ושם.

לעומת זאת ה-Cloudform זו מערכת שמבוססת על ManageIQ אם כי לא על הגירסה האחרונה של ManageIQ. לגירסה זו נערכים בדיקות ומתוקנים באגים ורק למוצר הרשמי ניתנת התמיכה הרשמית של רד-האט.

ש: מה המחיר של Cloudforms?
ת: עניין המחיר הוא דינמי, זה תלוי על איזו מכונה אתה מריץ את CF, כמה Appliances אתה צריך, מהו סוג השרות שאתה מחפש (NBD, 24/7 וכו'), האם אתם משתמשים בעוד מוצרי רד-האט וכו'. אינני יכול לתת מספרים אבל אני כן יכול לרמוז שהמחיר נמוך ממחיר vRealize Operations (ואתה מקבל יותר, ואף אחד לא "יושב לך על הצוואר" מבחינת כמות VM) 🙂

ש: אנחנו משתמשים באובונטו במערכות שלנו, האם המוצר (המסחרי או הפתוח) יכול לרוץ על VM אובונטו?
ת: מכיוון שה-CF הוא Appliance, הוא מגיע כ-VM מוכן שצריך רק לבצע לו Deploy, להגדיר כתובת IP (או DHCP), להיכנס למסך הניהול ולהגדיר את שאר הדברים משם (ניתן כמובן לבצע SSH ולהשתמש במכונה כמכונת לינוקס אם רוצים לשנות דברים, לא מומלץ אם לא מכירים CF/MIQ).
יחד עם זאת, אם אתם משתמשים בגירסת ManageIQ, ישנם הוראות ברשת איך להקים זאת על VM מבוסס אובונטו (ולכך כמובן לא ניתן לקבל תמיכה מרד-האט).

ש: היכן ניתן לראות רשימת Features שקיימים בגירסה האחרונה?
ת: הנה (לחצו להגדלה)

ש: בחברתנו חוששים להכניס מוצרים כאלו מכיוון שבמקרים רבים התיעוד לוקה בחסר. האם למוצר יש תיעוד מלא שנגיש ללקוחות?
ת: במקרה של Cloudforms כלקוח אתה מקבל גישה מלאה ואתה יכול להוריד את ההסברים וההוראות כקבצי PDF. בנוסף יש גם ספרות רשמית שניתנת להורדה.
גם ל-ManageIQ יש תיעוד (ברובו אותו תיעוד של Cloudforms) אולם יש לשים לב לשינויים שיש פה ושם בין ManageIQ לבין Cloudforms.

ש: האם למעט מחיר ה-Appliance (אם החלטנו לרכוש אותו) יש עלות נוספת שצריך לשלם לפלטפורמת ה-VM?
ת: במקרים של ספקי ענן ציבוריים, תצטרך לשלם לספק הענן הציבורי על Instance של מכונת לינוקס (לא ניתן בשלב זה לרכוש מכונה מוכנה + רשיון דרך ה-AWS Marketplace לדוגמא) + הדיסק והתעבורה.

ש: האם יש תמיכה ב-Cluster/High Availability?
ת: בהחלט! זה אחד הדברים הראשונים שהתיעוד מסביר איך לעשות אם אתה רוצה להשתמש במערכת כ-Cluster.

ש: כמה זמן לוקח לאינטגרטור מטעם רד-האט בארץ להקים PoC של Cloudform מקומית? האם יש גירסת Trial?
ת: זה מאוד תלוי ב-Scope של ה-PoC ותלוי במסמך ה-SoW. לדוגמא: הקמה של Appliance וחיבור לפלטפורמת ה-VM הנוכחית שלכם אפשר לבצע תוך יום עבודה. קאסטומיזציה, טפסים, כתיבת תוספים – אלו דברים שלוקחים זמן נוסף. כל פרויקט לגופו.

לגבי Trial – בהחלט יש.

ש: כשאנחנו מקימים VM, ה-VM צריך לעבור סידרת הגדרות שאנחנו דורשים, בדיקות אבטחה ועוד. האם ניתן לעשות זאת אוטומטית דרך CF/MIQ?
ת: בהחלט! אם יש לכם סקריפט מוכן לכך (לא חשוב באיזו שפה), ניתן להריץ אותו לאחר הקמת המכונה ולפני שהיא "משוחררת" לשימוש.

ש: יש לנו שרתים פיזיים רבים (שאינם מריצים VM אלא אפליקציות יעודיות). האם CF/MIQ יכול לסייע בהקמה/ניהול?
ת: כן. ה-CF/MIQ כולל התחברות לשרת PXE וניתן גם להתממשק ל-IPMI שיש בשרת, כך שהוא יכול להתקין מערכת עם Kickstart ולהריץ עליה אוטומציה לבצע דברים שדרושים לשרת.

ש: יש תמיכה ב-LDAP/Active Directory?
ת: בהחלט. מטרת המערכת בסופו של דבר לתת למספר אנשים גדול בחברה להיכנס ולמלא בקשות שונות ולמנהלים לתת הוראות ואישורים.

ש: האם יש תמיכה במחירים פנימיים (כלומר שכל מכונת VM עולה סכום מסוים מהתקציב) ואפשרויות של Chargeback?
ת: כן. יש תמיכה מלאה לכל עניין קרדיטים, תקציבים, Chargeback ועוד.

אם יש לכם עוד שאלות – אפשר לשלוח באימייל (או פה בתגובות) ואני אוסיף אותם לפוסט זה (וכמובן שאעדכן אתכם).

כשזה מגיע לניהול מערכות VM

כאן בישראל, מעט אחרי ארה"ב, ה-Corporates המסורתיים, חברות תוכנה גדולות/בינוניות/קטנות (סטאראטפים עשו זאת ממזמן) – מתחילים להגיע למסקנה שכדאי להצטרף לכל מה שנקרא "עננים", בין אם מדובר בעננים ציבוריים (אמזון, גוגל, מיקרוסופט), ובין אם מדובר בעננים פרטיים (החל מ-OpenStack וכלה ב-vSphere on Cloud ושאר פתרונות). את היתרונות והחסרונות רוב החברות מכירות (וכתבתי על כך כאן בבלוג מספר פוסטים).

הבעיה בד"כ מגיעה לניהול המערכות הללו. אם אתה משתמש ב-Hyper-V אז אתה בוודאי משתמש בפתרון של מיקרוסופט ואם אתה בנוסף משתמש ב-Azure אז מיקרוסופט עשתה לך חיים (יחסית, יחסית) קלים, ולא לוקח הרבה זמן וידע להעביר מכונה ממצב שהיא נמצאת מקומית אצלך ב-DC לענן ובחזרה, ואתה יכול לשלוט במכונות, הגדרות וכו' תחת ממשק אחד (פחות או יותר). בסך הכל, שחברה מבוססת על טכנולוגיות של חברת תוכנה אחת, החיים לא-כאלו מסובכים.

אבל מה לעשות, ברוב המקרים הטכנולוגיות הן שונות. להרבה חברות לדוגמא יש את Hyper-V מצד אחד או vSphere מקומי ומצד שני הם רוצים לעבוד עם אמזון או גוגל (או במקרים יותר מעניינים – Hyper-V עם אמזון או גוגל). אז לאמזון יש כלי שבקרוב יצא שיתן לך לחבר את AWS אל ה-vSphere שלך (חכו לחשבוניות השוק..), אבל גם פתרון כזה לא מכסה אפילו עשירית ממה ש-AWS מציע מבחינת שרותים וכשזה מגיע לחסכון – אתה חייב להכיר את השרותים השונים בכדי לחסוך. יש מקרים גם שצריך להרים עננים פרטיים (כמו ה-OpenStack) ומה לגבי קונטיינרים? מיקרוסופט ואחרים מאוד מעודדים להשתמש בקונטיינרים.

ישנם בשוק כלים שונים החל מ-Terraform, המשך ב-Ansible, Chef, Puppet ועוד – שהם מיועדים לכתיבת אוטומציה של בניה והגדרות התשתיות הללו, והם אכן מעולים לכך ואני ממליץ עליהם (עם העדפה ל-Ansible) לשימוש בתוך החברות. עם כלים כאלו אפשר לכתוב אוטומציה החל ברמה של הרמת VM ועד ההגדרות הכי קטנות ופרטניות בתוך ה-VM. תן לאוטומציה להריץ סקריפט (או Playbook או Recepie) שכתבת עבור הקמה כזו – והוא אץ רץ להקים זאת.

העניין הוא שחברות רוצות כלי שיש לו:

  • GUI
  • פופולריות רצינית בשוק כך שאפשר למצוא פתרונות לבעיות
  • שניתן להרחבה בקלות בעתיד
  • שיש לו "אבא" – שאפשר לקבל ממנו את התמיכה (ואם ה"אבא" לא אחראי על הקוד שלו, אפשר לתבוע לו את הצורה… שיטה מקובלת מאוד אצל האמריקאים, מה שנקרא indemnification).

ישנם מספר כלים כאלו, ואני רוצה להמליץ על כלי כזה שקיים הן כתצורה מסחרית והן כקוד פתוח (תיכף אסביר מה ההבדל).

תכירו את Cloudforms של חברת רד-האט.

ה-Cloudforms הוא כלי מרכזי שמאפשר למנהלי IT (ואחרים – כמו מפתחים, בודקי תוכנה ואחרים, הכל לפי הרשאות) לראות ולנהל את כל תשתית הענן שלהם ולא משנה ממה היא מורכבת. יש לכם Hyper-V? OpenStack? GCE? AWS? Kubernetes? ברזלים ללא VM? (ועוד רבים אחרים, יש ערימות תוספים) – אין שום בעיה. תגדירו אותם במערכת ותתחילו לעבוד. צריכים Orchestration? יש בפנים. רוצים לנהל אותה מבחוץ עם Puppet או Ansible? זה כבר כלול. רוצים גרפים יפים כדי להראות על מסך 50" בחדר ה-NOC? חיבור ל-Grafana מבוצע בקלות! צריכים להעביר VM מכאן בישראל לענן כלשהו ולא חשוב איזה ענן? אין שום בעיה! צריכים סטטיסטיקות מה קורה עם התשתית? כמה קליקים ויש לכם גם את זה. גדילה אוטומטית במקרים של עומס? יש. ויש עוד פונקציות נוספות רבות.

כלי כזה יכול לסייע ולהאיץ תהליכים בחברה בכל הקשור לתשתיות ה-VM/קונטיינרים שלכם. סתם סיטואציה: ספק ענן כלשהו בא עם הבטחות מכאן ועד להודעה חדשה והנה קרדיטים לנסיון. אין בעיה. חברו את החשבון שלכם בענן ל-Cloudforms ותנו למערכת להעביר כמה מכונות VM מכאן לשם. לא תהיו מרוצים? כמה קליקים ואפשר להעביר את המכונות בחזרה לתשתית שלכם מקומית או בענן שאתם כבר משתמשים.

רד-האט, כמו תמיד (ובניגוד לחברות מסחריות רבות) משחררת את הקוד למוצרים שהם מוכרים וגם כאן היא עושה את אותו דבר, כך שיש בעצם 2 גרסאות ואת שתיהן אני ממליץ לבדוק עם PoC.

המוצר המסחרי נקרא, כמו שציינתי לעיל – Cloudforms. זהו מוצר שנמכר ע"י רד-האט והוא מקבל עדכונים ויש לכם תמיכה רשמית מרד-האט. מוצר זה אינו קיים בגירסה חופשית ויש צורך לרכוש אותו בהתאם לתשתיות שלכם.

המוצר השני (שהוא בעצם גירסת הפיתוח של Cloudforms) נקרא ManageIQ וזו הגירסה שמפתחי Cloudform בונים (ומאוחר יותר גירסה מתוכו "תיחתך", יבוצע עליה QA והיא תימכר כמוצר מסחרי). הרעיון דומה לרעיון ה-Fedora של רד-האט: גירסת נסיונות חופשית, גירסה יציבה – מוצר מסחרי.

איזה מהמוצרים מתאים לכם? אם אתם חברה שאין בה אנשי לינוקס עם ידע רציני, ואתם לוקחים אינטגרטור רק להקמה ואולי לתמיכה – אז גירסת ה-Cloudforms תתאים לכם (יש גם Trial ל-PoC). לעומת זאת, אם אתם חברה שלינוקס זה חלק מהתשתיות שלכם ויש לכם אנשי לינוקס עם ידע רציני, אז ManageIQ יכול להיות פתרון די טוב עבורכם (כל עוד אינכם צריכים תמיכה רשמית).

פתרון אלטרנטיבי אחר (גם מבוסס לינוקס) הוא SuSE Manager (עם תמיכה ישראלית של סוזה ישראל) והוא יותר מתאים לחברות שלא מחפשות להשתמש בשרותים שספק הענן מציע (SQL, מייל וכו') אלא אך ורק להריץ מכונות VM, לנהל את מכונות ה-VM, עדכונים, Policy וכו'. המוצר זמין כגירסה מסחרית בלבד (עם גירסת Trial ל-60 יום).

הנה וידאו של חברה גדולה (General Mills) שעברה להשתמש ב-Cloudforms.

עריכה: לאחר שכתבתי את הפוסט, הגיעו שאלות מגולשים שעליהם עניתי כאן.

על דיסקים SSD בתצורת NVMe/PCIe

בשנתיים האחרונות נכנסה טכנולוגיית דיסקים (SSD) חדשה לשוק – טכנולוגיית ה-NVMe SSD (או PCI SSD – זה אותו דבר). רבים לקחו את עניין ה-SSD הנ"ל כמשהו שהוא יותר אבולוציה מאשר רבולוציה. עד היום היה לנו דיסקים SATA, NL-SAS, SAS ועכשיו יש לנו PCI/NVMe. לא?

זהו, שלא כל כך.

טכנולוגיית ה-NVMe משנה את כל עניין התקשורת של הדיסק SSD עם המחשב. בעבר בכל שרת שמכבד את עצמו היה בקר RAID שאליו היו מחוברים דיסקים. בחלק מהמקרים הדיסקים היו מחוברים ל-2 בקרי RAID, בחלק מהמקרים חצי מהדיסקים בשרת היו מחוברים לבקר אחד והחצי השני לבקר אחר, כל יצרן והשטיקים שלו.

ואז הגיע ה-NVMe SSD עם "הפתעה": אין בקר RAID. תכניסו דיסק NVMe/PCIe לתוך השרת שלכם (אם הוא תומך בטכנולוגיה), כנסו להגדרות ה-RAID חומרה שלכם והופס .. הדיסקים החדשים לא מופיעים. לא, לא מדובר בתקלה. מדובר במשהו שתוכנן כך מראש.

בקרי RAID נועדו בראש ובראשונה ליצור לנו "אשכולות" של דיסקים שיחדיו יוכרו כ-RAID Volume. קח לדוגמא אנו יכולים לקחת מספר דיסקים ולבנות RAID 5, או 2 דיסקים ולבנות מהם RAID-1 או RAID-0 אם אנחנו רוצים לאכסן דברים שלא אכפת לנו שימחקו אם דיסק נפל (לדוגמא: Cache לאפליקציות). בקר ה-RAID גם "לקח אחריות" על כל מה שקורה מבחינת חיי ותקינות הדיסקים: בעיות כתיבה/קריאה? הוא יקרא מדיסק אחר. צריך לשמור נתונים בעת הפסקת חשמל? יש זכרון וסוללה על בקר ה-RAID וכך הנתונים ישמרו עד שיחזור החשמל וכשהוא יחזור הבקר יכתוב את הנתונים בצורה נכונה לדיסקים. זה הרעיון המרכזי של בקר RAID.

ב-NVMe לעומת זאת, הדיסק לא מדבר לשום בקר. הדיסק, כמו כל כרטיס PCIe, מדבר ישירות למערכת דרך ה-DMI, כלומר הנתונים עוברים ישירות אל הזכרון (RAM) בשרת וכך נחסך כל ה"תיווך" של הבקר.

אבל עדיין – כמו שכולנו יודעים – צריך בקר לאמצעי אחסון. יש תקלות קריאה/כתיבה, צריך לשמור נתונים בעת הפסקת חשמל, וכאן בדיוק הסיבה מדוע דיסק NVMe הוא דיסק שהוא יקר מדיסק SATA SSD או SAS SSD. בתוך הדיסק עצמו יש בקר (בחלק מהמקרים עם מעבד ARM בעל 2 או 3 ליבות) שכבר מטפל בכל עניין תעבורה ותחזוקת הנתונים. הדיסק עצמו מחולק פנימית ל-RAID-0 (רק בניגוד ל-RAID-0 רגיל, במקרה ויש תקלה בנתונים, הבקר יודע לטפל בה מבלי שהנתונים ינזקו), יש "סופר כבלים" (Super Capacitors) שיודעים לשמור נתונים במקרה של הפסקת חשמל, ומבחינת ביצועים – ה-NVMe ל-Enterprise נע בסביבות ה-2.4 ג'יגהבייט כתיבה לשניה ו-3 ג'יגהבייט קריאה לשניה. יותר זריז מכל SSD RAID שתכינו!

ומה לגבי עמידות/שרידות? הרי לא תסכימו לזרוק את כל הנתונים על דיסק אחד מבלי שיהיה לכך איזה סוג של בטחון, והתשובה לכך נקראת DWPD או Endurance (תלוי ביצרן דיסקים). ה-DWPD מציין כמה פעמים אתה יכול לכתוב על כל הדיסק נתונים ביום והדיסק עדיין יהיה תקין. קחו לדוגמא את ה-DC P3600 של אינטל, שמתאים ל-Enterprise: אם נניח מדובר בגירסת 2 טרהבייט, אז אתה יכול לכתוב עליו עד 6 טרהבייט ליום (מחיקה וכתיבה) והדיסק יעבוד טוב ויעמוד באחריות יצרן.

אז כפי שניתן להבין – אין כיום שום בקר RAID לדיסקים PCI SSD ושיטת העבודה צריכה להיות שונה. חושבים לדוגמא להרים ESXI על מערכת עם 2+ דיסקים כאלו? בהצלחה, תצטרכו לפרמט כל דיסק כ-Datastore בפני עצמו. לעומת זאת, אם אתם מרימים מערכת הפעלה Windows, ודאו שמדובר ב-Windows 2012 ואם זה לינוקס אז Ubuntu LTD האחרון או RedHat/CentOS 7 ומעלה. בתוך מערכת ההפעלה תוכלו לבחור את הדיסקים ולהקים את ה-RAID שרציתם (ותרו על RAID-0 – לא תקבלו ביצועים יותר גבוהים בגלל הארכיטקטורה של NVMe ו-RAID-5 יהווה בזבוז ושחיקת דיסקים לשווא). כמובן שלשם כך יהיה כדאי לצרף לשרת דיסק SSD שאינו NVMe/PCIe כדי להתקין עליו את מערכת ההפעלה.

באם אתם חושבים להרים שרת קבצים (לא חשוב איזו מערכת הפעלה) שתהיה מאוד מהירה וניתנת לגידול בהוספת דיסקים או JBOF – אז מערכת מבוססת דיסקים כאלו (ועדיף שתהיה מחוברת לכרטיסי רשת 10 ג'יגהביט ומעלה בלבד!) תהיה פתרון מעולה. אם אתם רוצים פונקציות כמו הסטורג'ים הגדולים (טוב, לפחות חלק מהפונקציות) כמו DeDup, Compression וכו' – כדאי לחשוב על ZFS.

לסיכום: דיסקים PCIe SSD הם ההווה והעתיד בכל מה שקשור לביצועים. זה לא אומר שצריך לזרוק את כל הדיסקים SAS לפח (מגנטי או SSD) אבל אם משלבים את ה-NVMe SSD כדאי לקחת בחשבון את היתרונות שלו ולהיערך בהתאם ואם אתם קונים שרתים חדשים, אני ממליץ לוודא כי ניתן להכניס אליהם דיסקים של יצרנים אחרים (במיוחד סמסונג, סאנדיסק ואינטל – כולם מאוד אמינים, מנסיון) ואתם לא "נעולים" רק על הדיסקים שמשווק יצרן השרתים שלכם (כמו HPE דור 9) מכיוון שהתחרות בשוק כיום מאוד אגרסיבית והמחירים צונחים משנה לשנה בעשרות אחוזים. דיסקים כאלו גם יכולים להוות בסיס טוב אם אתם רוצים להרים אשכולות (Clusters) מכיוון שכל דיסק נחשב כמספר דיסקים+בקר RAID. השמיים הם הגבול.

אהההמ.. ואם אתם רוצים להקים "חייה" של דיסקים NVMe, תכירו את המכונות האלו של SuperMicro 🙂

על בניית מערכת מוקשחת לאנדרואיד

בארגונים רבים יש נוהל בו ניתן טלפון סלולרי לעובד מחברה כלשהי. מכשיר זה בד"כ מנוהל ע"י צוות ה-IT והוא מקבל עדכונים רשמיים הן מיצרן המכשיר והן דרך תשתית ה-IT (או חנות האפליקציות – כמו Google Play Store או ה-Appstore של אפל). בד"כ מנהל ה-IT יוכל להגדיר לשם אבטחה ביטול או חסימת אפליקציות ושרותים מסויימים. ארגונים שמחפשים להגן על תוכן וגישה לאפליקציות מסויימות במכשיר, יכולים להשתמש בתשתית כמו KNOX (במקרים של סמסונג) או בדברים יותר פשוטים כמו Applock שמאפשרים לנעול אפליקציות מסויימות כך שניתן יהיה להשתמש בהן רק עם טביעת אצבע או קוד מיוחד שיש רק לבעל המכשיר.

אולם יש מקרים בהן חברות (במיוחד חברות אבטחה) רוצות שהמכשירים יהיו לחלוטין מוקשחים, עם רשימת דרישות משלהם, אחרת המכשיר לא יכנס לשרות, וכאן לעיתים יש בלבול בין הקשחות שרתים ודסקטופים שרבים מאנשי האבטחה מכירים – לבין הקשחת מכשיר אנדרואיד.

בואו נסתכל לדוגמא על שרת לינוקס או שרת Windows: לא חשוב אלו הוראות תבצעו ע"מ להקשיח את השרת, ברוב מוחלט של המקרים הדברים מדובר בין היתר על ביצוע הפעולות הבאות:

  • הסרת שרותים שונים שמותקנים בשרת (או ביטול התקנה שלהם אם זה שרת חדש)
  • סגירת כניסות ויציאות שונות (הן פיזית והן ברמת תקשורת)
  • שינוי הגדרות שונות לפי ההוראות שיש (לדוגמא של CIS)

לעומת זאת, במכשירי אנדרואיד (ובמידה מסוימת iOS) – אין לך שום אפשרות כזו. אתה יכול להסיר רק חלק מהאפליקציות, וחלק אחר של האפליקציות אתה יכול "להקפיא" (שזה כמובן לא פתרון, המשתמש עדיין יוכל "להחיות" אותן מחדש). ההגדרות היחידות שאתן יכול לשנות במכשיר הן ההגדרות שמופיעות במסך "הגדרות" (Settings). בחלק מהמקרים אפשר להגביל את המשתמש שלא יוכל לשנות הגדרות מסוימות, אבל אם תשאלו אנשי אבטחה במוסדות בטחוניים שונים – זהו אינו פתרון מספק.

על מנת לשלוט טוטאלית על מה שיהיה במכשיר ומה לא יהיה, אלו פונקציות יהיו פעילות ואלו לא יהיו קיימות – יש צורך "לבנות" את האנדרואיד מחדש למכשיר ולקמפל כמעט הכל מחדש על מנת ליצור מספר Images שונים – וכאן ה-"Fun" מתחיל…

הנה סיפור קצרצר: לפני מס' חודשים פנתה אליי חברה עם 2 מכשירי גלקסי S7 ו-S7 Edge עם "רשימת מכולת" הכוללת בערך 50 דברים שהחברה לא רוצה לראות במכשיר ודברים שהיא רצתה שיפעלו ללא אפשרות כיבוי ועוד הגדרות שונות. שאלתי את החברה האם יש שיתוף פעולה מצד סמסונג בכך שיתנו את הקוד מקור והאם שינויים אלו לא יפרו את האחריות. התשובה ל-2 השאלות היתה "לא". בצער רב החזרתי את המכשירים לחברה באותו יום עם הסבר מדוע לא אוכל לבצע את הפרויקט המבוקש, ולהלן הסיבות:

  • כל שינוי הגדרות שאינו שינוי שמשתמש יכול לבצע (כמו הפעלת Root – דבר הכרחי כדי לשנות דברים ברמת הבסיס) מבטל מיד קבלת העדכונים שהיצרן (במקרה זה: סמסונג) משחרר מדי חודש או חודשיים למכשירים (ניתן לראות ולוודא זאת בכניסה למסך הגדרות, "אודות המכשיר", "סטטוס", ובסוף אותו דבר ישנו "סטטוס מכשיר" – אם הוא רשמי, תקבלו עדכונים. אם לא, מכשירכם לא יקבל עדכונים).
  • בנוסף, שינוי שאינו מורשה ע"י היצרן גם מבטל אחריות של המכשיר, בין בטיפול בתקלת תוכנה או תקלת חומרה. שינית? להתראות לאחריות (ואגב, השינויים במכשירים כמו של סמסונג מפעילים Trigger כך שכשמפעילים את המכשיר ולוחצים על מספר כפתורים יחד, ניתן לראות מיד אם בוצע שינוי או לא, וברוב המקרים לא ניתן גם "למחוק" את הסטטוס הזה).

אז האם ניתן "לבנות" את תוכנת המכשיר מחדש עם צרכי הלקוח? בהחלט, אולם לשם כך יש צורך במספר דברים:

  • ראשית, יש צורך בשיתוף פעולה מצד יצרן המכשיר במסירת קוד המקור למכשיר או שיתוף פעולה ע"י יצרן המעבד. הסיבה העיקרית לכך היא שישנם חלקים רבים של קוד שאינם קוד פתוח ובלעדיהם לא ניתן לבנות מערכת חדשה. קחו לדוגמא את עניין הדרייברים: ללא קוד מקור לדרייברים, לא ניתן לבצע קימפול אפילו לקוד שמפעיל אפשרות להתחבר לרשת סלולרית או WIFI, מסך מגע או תצוגה חלקה של המסך. ללא שיתוף פעולה ניתן "לקושש" באינטרנט אחר דרייברים בינאריים שנבנו עבור גירסה מסויימת לאנדרואיד, אולם אין שום בטחון שהם יפעלו.
  • רוב יצרני הטלפונים הסלולריים נועלים את מכשיריהם בפני עדכונים לא-מורשים בכך שהם חותמים כל עדכון עם שילוב מפתח פרטי/ציבורי, כך שכל Image שיבנה עבור המכשיר – לא יוכל להיות מותקן על המכשיר. כשיש שיתוף פעולה עם היצרן, ניתן להעביר אליו בקשות חתימה ולעדכן בעזרת תוכנות שונות את קושחת המכשיר. ללא שיתוף פעולה של היצרן – יש צורך בלבצע Root, להתקין תוכנת Recovery (כמו TWRP), לבטל מספר בדיקות שאמורות להגן על המכשיר משינויים ורק אז ניתן להתקין Image שנבנה עבור הלקוח.
  • במידה ומדובר במכשיר שמיוצר עבור החברה (נניח בסין) אז בהחלט ניתן לבנות Image, אולם יש לקחת בחשבון שהעבודה צריכה להתבצע מאפס. אני לא ממליץ לשום חברה בטחונית (או חברה שאבטחת המידע חשובה לה) להסתמך על קושחה/ROM של היצרן הסיני, המכשירים בד"כ מגיעים קושחה עמוסת חורי אבטחה ולפעמים גם הקושחה מגיעה עם תוכנות ש"מחייגות הביתה".
  • עבודת בניית Image היא פרויקט שלוקח זמן (זו הסיבה שיצרני חומרה משחררים עדכוני קושחה רק לאחר מספר חודשים) הואיל וישנם דברים רבים שצריך לכוון ולהגדיר לפי הבקשות של הלקוח. בנוסף, אלו בד"כ פרויקטים מתמשכים – הואיל וגוגל משחררת מדי חודש עדכוני אבטחה ויש צורך לבנות עדכון על סמך העדכונים של גוגל. בנוסף, גוגל משחררת גרסאות אנדרואיד חדשות כל שנה ויש צורך לבצע את רוב העבודה מחדש (גירסת Kernel מוחלפת ואז יש צורך לוודא אם הדרייבים מצליחים לפעול או שצריך לחכות לדרייברים חדשים מיצרן החלק הספציפי של החומרה) – בקיצור אם מישהו חושב שזה תהליך שלוקח שבוע, הוא "טיפה" טועה 🙂

לסיכום: אפשר בהחלט לבנות את מערכת ההפעלה למכשירי אנדרואיד מחדש לפי דרישות לקוח, אולם כדאי להתחיל את הפרויקט לפני שמחליטים איזה מכשיר לרכוש ומה צריך שיהיה במכשיר בסוף – ולא להגיע למצב שיש ללקוח 500 מכשירים ועכשיו צריך לבנות להם קושחה חדשה. פרויקטים כאלו דורשים זמן על מנת לבצע אותם (הכוונה זמן שלוקח חודשים, לא שנים, עדכונים לוקח זמן קצר יותר של ימים או שבועות – רוב הזמן בייצור עדכונים הולך על בדיקות תאימות).

על "ספריות" וריבוי עננים

לא מעט חברות שרוצות לעבור להשתמש בעננים (לא משנה אם פרטי או ציבורי) מתקשות להחליט לאיזה פתרון ללכת. אמזון עם AWS מציעה המון שרותים במחירים די טובים אולם לעיתים המתחרים מציעים דברים שקצת יותר מתאימים לחלק מהלקוחות (כמו AZURE או GCE). במקרים אחרים יש פתרונות ענן די פשוטים שיכולים לעזור במקרים מסויימים אך הלקוחות לא מודעים לכך או שאינם בטוחים אם כדאי להם להשתמש בשרותים הנ"ל.

ישנם כמובן סיטואציות שונות בהם ספק הענן שבחרת לעבוד איתו, לא יכול לספק לך דברים מסויימים. זה יכול להיות עקב העניין שאין לו תשתית במיקום שאתה דורש (סיליקון ואדי, מוכר לכם?), בחלק אחר מהמקרים המחירים גבוהים מדי לדברים שאתה צריך/מעוניין וכמובן ישנו החלק הרגולטרי שלא מאפשר לאכסן חומרים בחו"ל או לא מאפשר הקמת תשתית בחו"ל. הסיטואציה שהכי נפוצה היא שיש לך תשתית וירטואליזציה/ענן פרטי בחברה ואתם רוצים להתרחב לעננים אחרים מכל מיני סיבות.

הבעיה הכי גדולה בד"כ כשמנסים להתממשק במקביל לענן פרטי וענן ציבורי, זה שכל ענן מצריך סקריפטים ו/או אפליקציות שונות להתחבר אליהם. ה-vSphere Client שלך לדוגמא לא יכול לדבר עם Azure או GCE, ולמרות שניתן לחבר אותו ל-AWS, לא ניתן לבצע דברים מרובים שקשורים בסטורג' בענן כמו S3 או דברים אחרים (כמו EFS לדוגמא). חמור מכך – כשיש לך תשתית מורכבת בענן הפרטי ובענן ציבורי, שתיהם יצטרכו תחזוקה אחרת. אחרי הכל, אם אתה משתמש לדוגמא ב-CloudFormation של אמזון, זה לא יעזור לך ממש מול כל ענן אחר, פרטי או ציבורי.

ישנם מספר פתרונות לכך, כולם מבוססים על ספריית libcloud של Apache והם:

פתרונות אלו יכולים לתת לחברה חופש לעבוד כמעט עם כל פתרונות וירטואליזציה מקומית (למעט Hyper-V – זה יותר באשמת מיקרוסופט שעדיין לא מתקנת את התמיכה שלה ב-libvirt) ובמקביל מאפשרת לעבוד עם כל ענן ציבורי, מהגדולים ועד הקטנים (הרשימה המלאה כאן). כך לדוגמא, אם אתה רוצה להרים מספר מכונות עם תשתית רשת פשוטה לצורך ביצוע עבודות שונות, אתה יכול לבחור לדוגמא ב-Digital Ocean או Linode ששם המחירים יותר זולים מהמחירים של ספקי הענן הגדולים ובנוסף אתה לא משלם על התעבורה החוצה (עד 3 או 5 טרהבייט כל חודש). אינך צריך לבנות את הסקריפטים מאפס אלא פשוט להשתמש בספריית libcloud ובפתרון שמתאים לשפה שאתם עובדים איתה כדי להרים את התשתית, לבצע שינויים וכו' ובכך תוכל בשימוש בספריה הזו לשלוט בכל תשתיות הענן שאתם משתמשים ללא צורך בכתיבה מיותרת של ערימות סקריפטים.

חשוב לציין: libcloud לא בא להחליף דברים ספציפיים ויחודיים של ספקי ענן. כפי שציינתי לעיל, זה לא יכול להחליף את cloudformation וזה לא יכול להחליף כלי מדידה קנייניים של ספק הענן, לשם כך תצטרכו פתרונות אחרים (ולשם כך אני ממליץ בחום על Zabbix ו-Grafana), אבל מצד שני – libcloud יותר מתאים לאלו שלא מעוניינים להיות "נעולים" עם שרותים של ספק ענן כלשהו והם מחפשים את החופש להשתמש בשרותי ענן שונים כשהם יכולים לנוע מענן לענן בקלות.

לסיכום: ספקי ענן ציבורי (או במקרה של VMWare פתרון ה-vSphere שלהם או Oracle VM) יעשו הכל כדי לנעול אתכם בעננים שלהם. שרותים שונים שמנוהלים ע"י ספק הענן במחירים נוחים, אוטומציה קניינית, ניטור קנייני ו-1001 דברים אחרים – הכל שתשתמשו רק בתשתיות שלו ושתשלמו על כך. לחלק מהעסקים זה מתאים אך לחלק אחר שמחפשים יותר להשתמש בשרותי הענן כשרותים "טיפשים" – זה לא מתאים ולפיכך הפתרונות לעיל יכולים לעזור וגם לקצץ את כמות הקוד לתחזוקת השרתים ואת כמות המשאבים לתחזוקה.

על אחסון ווידאו בחברות מדיה

רוב קוראי בלוג זה מכירים את תחומי הסטורג' ברמות שונות, החל ברמה כללית (מה זה סטורג', מה ההבדל בין NAS ל-SAN) ועד לרמות של הבדלים בין יצרני סטורג' שונים והגדרות של הסטורג', אופטימיזציות שונות וכו'. בפוסט זה לא אתייחס לסטורג' קנייני מסוים אלא על Overview של צרכים בעולם הוידאו (עריכה, אוןליין, אחסון ושליפה) והיכן כדאי לחשוב על פתרונות אחרים.

בעולם ה-Corporate, סטורג' הינו חלק קריטי מהתשתית. מכונות VM מאוחסנות על סטורג' ולא על דיסקים מקומיים, אפליקציות כמו SQL/Oracle DB דורשות סטורג' (במיוחד אם מריצים כתצורת אשכול [cluster]), כל קבצי העבודה של העובדים (מסמכים, קוד וכו') מאוחסנים בסטורג', גיבויים זמניים מאוחסנים בסטורג' ובקיצור – הסטורג' "נוגע" כמעט בכל תחום. אחרי הכל, כולם מכירים: כשסטורג' נופל – ההיסטריה בשיאה.

בשנים האחרונות, עם חדירת העננים הציבוריים ל-Corporate – השימוש ב-Storage פוחת במעט (ככל שמעבירים VM ושרותים לענן), אך עדיין לסטורג' יש מקום מאוד שוב. יחד עם זאת, כמות השדרוגים או רכישות סטורג' חדש – מתמעטת. אחרי הכל, אם "העפתי" 50 VM ל-AWS לדוגמא, והם יעבדו ב-AWS באופן קבוע, אני אשמור מקומית גיבוי, אבל אני לא אצטרך להשאיר אותם ב-Datastore היקר המקומי, אני אמחק אותם ואז יתפנה לי מקום בסטורג', מה שאומר שרכישת עוד מדף סטורג' תיהפך למיותרת. בנוסף, בעולם ה-Corporate הגדילה היא איטית. לא כל יום מרימים עוד 100 VM (וגם אם מרימים, משתמשים ב-Template כך שרק השינויים נשמרים ולא כל VM שוקל 10 ג'יגה ומעלה).

בעולם הסטארטאפ הדברים אחרים לחלוטין. כמעט אף אחד לא רוכש שום סטורג'. מרימים הכל בענן ושוכחים בכלל מעניינים הקשורים לסטורג' ותחזוקה. אתה לא צריך לדאוג יותר לדיסקים להחלפה, לצוואר בקבוק בסטורג' או דברים כאלו, אלו עניינים שספק הענן מטפל בהם ברקע ואתה לא נתקל אפילו בבעיה של "דיסק תקול".

מכאן נעבור לעולם הוידאו: נדמיין חברה שמצלמת עבור לקוחותיה כתבות שונות או יוצרת קטעי וידאו רבים (תלת מימד, הדגמות, שילוב של וידאו מצולם יחד עם תמונות סטילס וכו'). בחברות אלו הצורך בסטורג' הולך וגדל. הסטורג' שנרכש לפני שנתיים עם 100 טרה לדוגמא, הולך להיות מנוצל כבר בקרוב.

מדוע? כי חברות הוידאו דורשות צילום איכותי וגבוה. פעם היו מסתפקים ברזולוציית SD ולאחר מכן העולם קפץ ל-HD ול-Full HD וכיום הרוב מצולם ב-4K או 5K ו-6K וחלק (שמשתמשים ב-RED לדוגמא) מצולם בכלל ב-8K. בניגוד לצילום באייפון (או גוגל פיקסל) – מצלמות מקצועיות מצלמות ב-Bitrate החל מ-20 מגהביט ועד 80-130 מגהביט (ומעלה במקרה של RED אם לא משתמשים ב-REDCODE) ועוד לא דיברנו על ביטים פר ערוץ צבע (8,10,12 וכו') ועוד. במקרים רבים מצלמים ב-2 מצלמות (או יותר), נוסיף אודיו שמוקלט בנפרד, צילומי סטילס (בחלק מהמקרים). את כל הערימה הזו צריך להעלות לאיזה סטורג' כלשהו ובחלק מהמקרים צריך גם לתרגם (Transcode) ל-Codec אחר (מה שנקרא Mezzanine Codec) בכדי לאפשר עבודה רציפה על התכנים בהתאם לתוכנת העריכה המועדפת על החברה. אחרי זה יש צורך בעריכה של הקובץ, הוספת תכנים שונים (אפקטים, תלת מימד, אנימציות, אודיו וכו'), ולבסוף יש צורך שוב בהמרה של התכנים לפורמטים שונים (הוצאה לאולפנים שונים בהתאם לדרישות שלהם, יוטיוב, סטרימינג וכו').

כמו שאתם מבינים – ככל שהחברה יותר גדולה, צרכי הסטורג' שלה גודלים במהירות (ועוד לא דיברנו על אולפני שידור ששם הצרכים שונים).

אז איך יכולה חברת וידאו לעבוד בצורה יעילה, במיוחד שהיא צריכה את התכנים היותר ישנים בצורה זמינה ללא שימוש בטייפים ומבלי לרכוש סטורג' נוסף?

הבה נאמר שלחברה יש סטורג' כיום זמין שאליו מתחברים עורכי הוידאו ומשתמשים בתכנים. אחרי שהתוכן עבר עריכה והמרה – יש צורך לאחסן את התכנים על מנת שיהיו זמינים מיידית. כאן פתרון Scale Up פתוח (כמו ZFS) יכול להוות פתרון מעולה תוך שימוש בשרת יחיד שאליו משורשרים מספר JBOD ובתוך אותה מערכת יש מספר קטן של דיסקים SSD מהירים והשאר – דיסקים SATA פשוטים (או SAS או NL-SAS, בהתאם לתקציב) וגדולים מאוד (8,10,12 טרהבייט) עם תצורת RAIDZ שמאפשרת מצב שגם אם 2 דיסקים קשיחים נדפקים, התוכן נשאר תקין בצורה זמינה. זיכרו – סטורג' זה משמש רק לאחסון ולא לעבודה ישירות, כך שעורך שצריך תוכן כלשהו, רואה את הקבצים כ-Read Only ללא אפשרות שינוי. נגמר המקום? מוסיפים JBOD גדול עם 36 דיסקים (לדוגמא) וכל דיסק הוא בגודל 10 טרהבייט, ב-RAIDZ2, הרי שנטו נקבל תוספת של 309 טרהבייט, ואם חברה רוצה ממש אחסון של 1 פטהבייט, אז 4 JBOD כאלו מלאים יתנו 1.2 פטהבייט עם שרידות טובה.

מצד שני, לא מעט חברות מעוניינות שהעורכים לא יעתיקו את הקבצים לדיסקים מקומיים על מנת לעבוד עליהם אלא יעבדו על הסטורג' כולל אחסון הדברים הישנים באותו סטורג'. סטורג' קנייני בהחלט יכול לענות על צרכים אלו אולם יש צורך בכיסים מאוד עמוקים לחברה, הואיל וכל דיסק של סטורג' קנייני עולה יותר מדיסק שניתן לרכוש מיבואן. במקרים כאלו פתרון אפשרי הוא Ceph שהוא פתרון Scale Out. הפתרון הזה פותר בעיות של צוואר בקבוק (מכיוון שזהו פתרון שרץ על מספר שרתי Ceph במקביל), יש לו תמיכה רשמית (של SuSE בארץ), הוא שורד גם נפילה מוחלטת של שרת, וקל להרחיב אותו בהתאם לצרכים.

לסיכום: סטורג' קנייני אינו הולך להיעלם בקרוב (אבל המכירות שלו לא הולכות לטפס חזק בקרוב), ולפעמים כדאי לחשוב על פתרון סטורג' שמבוסס ציוד סטנדרטי עם תוכנה שיש לה תמיכה מקומית. יש פתרונות שהם Scale Up ויש פתרונות Scale Out, וכל חברה צריכה (לעניות דעתי) לשקלל נתונים אלו לפני הרכישה הסופית.

סיכום שנת 2016 – אחסון מבוסס קוד פתוח

שנת 2016 לא התאפיינה בטכנולוגיות פורצות דרך חדשות בעולם ה-Storage בכל הקשור לפתרונות קוד פתוח חינמיים/סמי חינמיים. יחד עם זאת, מי שקיבל תנופה הם פתרונות ה-Scale Out בכל הקשור לסטורג'.

מבחינת מוצרים מסחריים, ScaleIO של EMC יצא השנה בגירסה 2.0 עם שיפורים ניכרים הן בטכנולוגיה והן מבחינת ביצועים (לתשומת ScaleIO – אכפת לכם לרדת משמות ציודים כמו dev/sda/? היום הכל הולך ב-UUID, כך שמי שמזיז דיסקים, לא יקבל שמות שונים ומערכת שנופלת!). עוד ועוד חברות מוציאות Appliances שמשתמשים במוצרי קוד פתוח קיימים (Gluster, Ceph, ZFS) כדי למכור פתרונות Scale Out המאפשרים הרחבה לגדלים של פטהבייטים ומעלה. קשה לפרט כי יש המון כאלו.

מבחינת פתרונות Scale Up, עדיין ZFS שולט בראש, ומוצרים הכוללים אותו (QuantaStor, FreeNAS ואחרים) הולכים ומשתפרים "מסביב" – כלומר הטכנולוגיה נשארת אותה טכנולוגיה, רק שנוספים דברים כמו תמיכה יותר טובה ל-Active Directory, מכונות וירטואליות קטנות שניתן להרים על הקופסא הפיזית של ה-Storage (במקרה של FreeNAS) ועוד. השנה גם אינטל החלה להיכנס בזהירות לתוך ZFS (במיוחד ללינוקס) עם תרומות קוד בכל הקשור לטסטים ונסיונות על מכונות עם דיסקים מרובים (מה לעשות, אין הרבה חברות שמרימות מכונות עם 40+ דיסקים מכניים + SSD רק לשם טסטים). השנה גם עניין ההצפנה נכלל באופן טבעי ב-ZFS עם מספר אפשרויות להצפנה הן ברמת קובץ או Volume וכו'.

מבחינת Scale Out – פתרונות CEPH שולטים כפתרונות קוד פתוח וחינמי/זול. השנה סוף סוף הגיעה היציבות ל-CephFS כך שניתן לבצע ישירות mount ל-CephFS לשרתי לינוקס שונים ללא צורך בהגדרות מיוחדות. השנה החלה גם להיכנס (עדיין לא בצורה יציבה אלא כ-Technology Preview) ה-BlueStore – טכנולוגיה שכותבת את המידע שמגיע ל-Ceph בצורה שונה ויותר אופטימלית כך ששימוש ב-SSD ב-Ceph יכול לתת ביצועים פי 2 ומעלה. עוד דבר חשוב – טכנולוגיות דיסקים חדשות (PMR, SMR וכו') נתמכות ב-BlueStore עוד הרבה לפני הפתרונות הסגורים המסחריים (לא מומלץ להכניס דיסקים SMR לפתרונות סטורג' ל-VM או דברים כאלו, אלו דיסקים שמיועדים לגיבוי וארכיבאות בלבד)

וכמובן, 2 שאלות שאני תמיד נשאל היא "האם שווה לנו לרכוש פתרון כזה? זה נותן מענה?"

למי שמחפש את התשובה בגירסה הקצרה, הנה וידאו קצר שהכנתי בנושא.

למי שמחפש את הגירסה הארוכה:

אם נסתכל מבחינת ביצועים נטו, הן ZFS והן Ceph יכולים להוציא מיליוני IOPS בלי יותר מדי בעיות ולשרת משתמשים מרובים בצורה חלקה. כמובן שיש צורך בלהגדיר דברים רבים בשביל להגיע לתוצאות אלו – אך זה בהחלט דבר אפשרי, הן לעבודה מול שרתי וירטואליזציה, עיבוד תמונה, עיבוד וידאו, הזרמת וידאו וכו' וכו'. יחד עם זאת – אני לא ממהר להמליץ לזרוק את ה-Netapp/EMC/3PAR שלכם לטובת מערכות כאלו מהסיבה הפשוטה שיש הרבה דברים שהמערכות הסגורות נותנות וזה כולל ממשק נוח, הרחבות שונות קנייניות שעוזרות בעבודה של הסטורג' ועוד.

ב-2 הפתרונות, ניתן לייצא החוצה קבצים ב-CIFS ו-NFS וכמו כן Block Devices (כמו iSCSI).

בד"כ הסיטואציות שאני ממליץ להשתמש בפתרונות קוד פתוח הן:

  • בתוך LAB
  • בשימוש בוירטואליזציות קוד פתוח (Open Stack, KVM, Xen, Oracle VM, VirtualBox)
  • שרת אחסון נתונים הן כגיבוי והן כהזרמה (Streaming – לגיבוי אני יותר ממליץ את ZFS)
  • צוותי פיתוח (לזה אני ממליץ יותר את ZFS)
  • מקומות עריכה גדולים של וידאו (4K), אודיו וסטילס (פוטושופ)

מבחינת בחירת פתרון – Ceph ו-ZFS דורשים פתרונות חומרה שונים לחלוטין. ב-Ceph מתחילים עם 3 שרתים יעודיים (שלא יריצו כלום חוץ מ-Ceph) ומתג רציני (10 או 40 ג'יגה) וזה הפתרון שמאוד מתאים לחברות שרוצות להגדיל את הנפחים ומהר או להתחיל מההתחלה במאות טרה בייט ולגדול לפטהבייטים ומעלה. לעומת זאת, ZFS שאמנם יכול לגדול ל-Zettabyte עם תוספת בקרים שונים וקופסאות JBOD נוספות, אך הגדילה שלו מעבר לפטהבייטים מצריכה הרמת אשכולות ZFS ושימוש בפתרונות כמו Lustre וזהו עניין שבהחלט אפשרי – אך מורכב.

מבחינת חסכון: פתרון קוד פתוח לא מבטיח עלות אפס גם אם אתם מיישמים לבד הכל. כן, זה יהיה יותר זול מפתרון קנייני, אבל דיסקים, דיסקים SSD ל-Enterprise, המכונות עצמן, מתגים וכו' – עולים לא מעט ותחזוקת החומרה היא עליכם. בנוסף, יש לא מעט מקרים שאני ממליץ (במיוחד ב-Ceph) לרכוש את הגירסה המסחרית של תוכנת הקוד הפתוח על מנת לקבל עדכוני תוכנה ותיקוני תוכנה וכדאי לקחת זאת בחשבון (במקרה של Ceph ישנו הפתרון בישראל של SuSE SES 4 ו-RedHat Storage 2.1 – שתיהן מבוססות על Ceph בגירסת Jewel).

ככלל, פתרונות סטורג' בקוד פתוח מתאימות לחברות שיש בהן ידע טכני בלינוקס (או שיש להן חוזה שרות עם גורם עם ידע טכני בלינוקס) וש-CLI אינו מפחיד אותן.

לסיכום: האם פתרונות סטורג' בקוד פתוח הגיעו למצב יציבות רציני? בהחלט. האם פתרונות אלו יכולים להחליף פתרונות קניינים? בחלק מהמקרים. האם זה יוזיל את המחיר משמעותית? אני מאמין שכן. האם זה מתאים לכל סיטואציה? מאוד תלוי בצרכי הלקוח.

המעבר לעננים

עד לפני שנים ספורות שמעתי ספקנות מרובה ממנמר"ים בכל מה שקשור למעבר למחשוב ענן. זה מתחיל בטיעונים כמו "זה לא שרתים ותשתית שלנו", "מה יהיה אם מחר פורצים? לא רוצים להיכנס לזה", ועד ל"המחירים מטורפים, זה לא שווה את זה" וכמובן איך אפשר בלי "זה לא בארץ, זה יאיט לי את הכל". טיעונים שהם בהחלט לגטימיים (אם כי כמובן שלכל טיעון כזה יש תשובה, לא ניכנס לכך כרגע כי אינני עוסק במכירות או קידום מכירות לספק ענן ציבורי כלשהו).

אבל הפלא ופלא – מהרגע שמיקרוסופט החלה להציע את חבילת האופיס 365 – מאות (יש שיאמרו אלפים) חברות אצו רצו לחתום על מעבר לשרות הזה של מיקרוסופט (כמובן שעניין המחיר היותר זול בהשוואה להצעה הרגילה של מיקרוסופט – עזר מאוד). מבחינה טכנית הדברים לא ממש השתנו: השרתי מייל של מיקרוסופט עדיין לא יושבים בישראל, התקשורת לא הואצה וכן .. יש גם נפילות, לפעמים התמיכה גורמת לך להצמיח שערות לבנות – ובכל זאת, חברות עברו לשרות הזה, בהמוניהן.

האם המעבר לאופיס 365 תגרום ל-Corporates השונים בארץ לעבור לגמרי לענן? לעניות דעתי – לא כל כך מהר. בשביל Mail, השהיה (Latency) של 100 מילישניות לערך אינה כזה עניין גדול, לא מרגישים את זה, אך כשמדובר ב-RDP או פרוטוקולים אחרים כמו HTTP ואחרים – העניין הופך לבעייתי ובכלל בארץ, בניגוד לסטארטאפים שמתחילים מהדקה הראשונה עבודה על ענן, ה-Corporates מאוד שמרנים ויקח זמן עד שהם יעברו לענן. גוגל, אמזון ומיקרוסופט מודעות בהחלט לעניין, ומיקרוסופט לדוגמא מכינה את ה-Azure Stack – הנה לך אדוני המנמ"ר/CTO "מיני Azure" שכולו יושב ב-Data Center שלך. כל ה-DATA שלך יושב בחווה שלכם ושום דבר לא זז החוצה אם לא תרצה, ואם תרצה – תוכל לחבר את ה-Stack הזה בקלות ל-Azure הענן. גם אמזון התכוננו לרגע הזה והם חתמו עם VMWare על פרויקט חדש שנקרא VMWare Cloud on AWS שנותן לך גם פתרון שמשלב את ה-Data Center שלך עם AWS כך שתוכל להתרחב מה-DC שלך החוצה ל-AWS (והפוך). גם לגוגל יש פתרון שהוא בפיתוח ובשלב זה אין עליו מידע פתוח.

המעבר לענן, לעניות דעתי, לא יהיה שאלה של "אם" אלא "מתי". אני לא צופה שבשנה הקרובה חטיבות ה-Hosting בסלקום/בזק בינלאומי/אורנג'/טריפל C יודיעו בקרוב שהן עוברות להפסדים כי הלקוחות העיפו את השרתים מהן (לזה יקח זמן רב, אם בכלל) – אבל המחשבה והדיבור על מעבר של לפחות חלק מהתשתית לענן ציבורי תעלה שוב ושוב בכל "צומת" שהחברה תצטרך להשקיע סכומים נכבדים ב-IT: רכישת רשיונות למערכות הפעלה, מעבר לסטורג' גדול אחר, הקמת ענן פרטי (כמו OpenStack) וכו'. כמובן שיהיו גם מקרים רבים שגם בעוד 10 שנים השרתים יהיו פה ב-DC בגלל רגולציה במקרים שונים.

ובכל זאת, חברות רבות "מסתקרנות" לגבי מעבר לענן. הסיפורים של כל מיני סטארטאפים איך הם נותנים שרות למליוני אנשים ומשלמים רק כמה אלפי דולרים בודדים בחודש לספק הענן גורם לסקרנות ולרצון להתנסות, המחירים בסנטים גם קורצים לחברה שמסתקרנת רצון לטבול אצבעות, ואז הן הולכות למחשבונים של ספקי הענן ואחרי מספר חישובים הן נרתעות. סתם דוגמא: באמזון, שרת Windows יחיד עם 8 ליבות ו-32 ג'יגה זכרון עם דיסק (EBS) של 200 ג'יגה יעלה לחברה $733 בחודש וזה כמובן לא כולל תעבורה החוצה וגם התמיכה של אמזון היא ברמת הבסיס. זול – זה לא. (אגב, גם בגוגל וגם במיקרוסופט המחיר יהיה פחות או יותר זהה) – אז הרעיון לנסות מעבר כלשהו נכנס בחזרה למגירה.

הרווח הגדול של ספקי הענן הגדולים מגיע מהשכרת שרתים ובמיוחד מהליבות (cores). הם מוכרים כל ליבה במחיר מוערך של 30-50$ לחודש וגם הזכרון אינו זול (בערך 10-20$ לחודש, תלוי בקונפיגורציה, מערכת הפעלה, סוג תקשורת וכו'). מדוע? כי כמות הליבות שניתנת למכירה בשרת אינה כה גדולה. שרת עם 16 ליבות אפשר למכור לדוגמא ל-20 לקוחות שכל אחד מקבל ליבה, אבל לא ל-30 לקוחות – כי הלקוחות רוצים ביצועים (בניגוד לספקי VPS שדוחפים עשרות לקוחות על מכונה עם 8 ליבות). ספקי הענן יכולים לרכוש שרתים עם 8 מעבדים כשכל אחד מהם כולל 16 ליבות לדוגמא, אבל העלות של שרת כזה גבוהה מדי בשבילם ולכן ברוב המקרים אם תבדקו מה המעבד שנמצא במכונה שלקחתם מספק הענן, תמצאו שהמכונה מכילה מעבדים כמו Xeon E5 26XX (כלומר מקסימום 2 מעבדים ועד 8 ליבות פר מעבד, ברוב הזמן זה יהיה דגם של 4 ליבות). יש לספקי הענן גם מכונות עם מספר מעבדים וליבות גדולים, אך המחיר – גבוה בהרבה מהמחיר שציינתי.

לכן ספקי הענן מעוניינים שהלקוחות יקחו כמות קטנה של מכונות, אך ישתמשו יותר בשירותים של ספק הענן במקום להקים את השרותים השונים על המכונות. לא צריך להרים שרת מייל, יש שרות לכח, וכנ"ל לגבי DB, והשרות אמין יותר בהשוואה לשרות כזה שתקים בשרת שלך.

אז איך לדוגמא חברת X תוכל להתנסות בענן ציבורי מבלי לשרוף אלפי דולרים בחודש על PoC?

הדבר הראשון שנצטרך אינו טכני אלא יותר קשור ליצירת קשר עם ספק הענן שאתם בוחרים. כל ספקי הענן נותנים קרדיטים שיכולים להתחיל במאות דולרים וכלה בעשרות אלפי דולרים, תלוי מי אתם ואיזו חברה אתם מייצגים (יש לזכור שהקרדיטים ניתנים לשימוש רק במשך תקופה קבועה, כלומר לא השתמשתם – הקרדיט הלך), ואז סוגרים עם הספק כמות קרדיט מסויימת. כמה כדאי לבקש? כמה שאתם יכולים להשיג, יותר טוב.

אחרי שפתחנו חשבון אצל ספק הענן, נצטרך לבחור מה הפרויקט שאנחנו הולכים להעביר ואלו VM הולכים לעשות מעבר, והכי חשוב – כמה ג'יגהבייט/טרהבייט אתם הולכים להעביר לספק ענן. אם מדובר לדוגמא בג'יגהבייטים בודדים או עשרות בודדות של ג'יגהבייט, אפשר להעלות את קבצי ה-VM דרך האינטנט, אך אם מדובר בעשרות או מאות ג'יגהבייט או יותר – כדאי להשתמש בשרותי ה-import/export Disk של ספק הענן, כלומר תצטרכו להכין דיסק קשיח (או פתרון אחר בהתאם לספק הענן) ולשלוח אותו לפי הוראות ספק הענן. המחיר – דווקא די זול, בסביבות ה-80$ ועוד 2.50 דולר פר שעת עבודה להעלאת הנתונים (אמזון לדוגמא).

לאחר שהנתונים יועלו לספק הענן, נצטרך להתחיל לבנות את התשתית המאובטחת שלנו מבחינת כתובות IP פנימיות, Subnet, Internet Gateway וכו' וכו' ולהחיל אותם על ה-VM שלנו שבענן (אצל חלק מהספקים יש צורך בהקמת ה-VM מהגיבוי שהעלתם/שלחתם, אצל חלק זה אוטומטי). אחרי שיש לנו את ה-VM למעלה, יכול להיות שנצטרך לשנות כתובות IP בהתאם לתשתית שהגדרנו. המטרה הסופית היא שבסוף כל ה-VM ששלחתם יעלו ותהיה לכם תקשורת אליהם בדיוק כמו שיש אצלכם ב-DC (אם כי ישנם שינויים שתצטרכו לעשות, כמו לא לתת כתובת IP חיצונית לכל שרת אלא לעבוד בצורה מסודרת מול Gateway או עם Bastion אם אתם עובדים עם מכונות לינוקס). הכל עובד? מצוין. בשלב זה תתחילו לעבוד עם המערכת כמו שהיא בימים או שבועות הקרובים. קיבלתם קרדיט, זה לא עולה לכם שקל, נצלו את זה 🙂

בזמן שהמערכת עובדת, תכירו את השרותים שספק הענן מציע. איזה סוגי DB, איזה שרותים אחרים שיש וכמה הם עולים (בשביל זה יש Calculator). המטרה: להעיף כמה שיותר שרותים שאתם מריצים בשרתים – ולהשתמש בשרותים שספק הענן נותן. השרותים בד"כ רצים על מספר שרתים עם שרידות מאוד גבוהה אצל הספק כך שאתם גם תרוויחו שרידות וגם תוכלו להתחבר לשרותים ממספר שרתים מבלי להיות תלוים על שרות כזה שאתם מריצים על שרת יחיד לדוגמא.

לאחר שבחרנו את השרותים, כדאי לתכנן את המעבר ולהעביר את הדברים לאט לאט. יש לכם קרדיט, אף אחד לא רודף אחריכם עם חשבוניות היסטריות. נצלו מחירים זולים של שרותים, מיינו קבצים לדוגמא – יש לכם המון קבצים סטטיים? תשתמשו בשרותי Simple Storage (כמו S3) ברמות השונות של האחסון כדי לאחסן אותם ובכך לפנות מקום (יתכן ותצטרכו לשכתב חלק מהקוד כדי לקרוא לקבצים מה-Storage הנ"ל, קחו זאת בחשבון). צריכים לשלוח מייל? יש שרות מאוד זול לכך שלא נחסם ישירות כ-SPAM, וכך הלאה וכך הלאה.

לאחר שהעברתם את השרותים השונים לשרותי הספק, הגיע הזמן לתכנן VM חדשים שיכללו מערכת הפעלה, סקריפטים שאתם צריכים ורק את האפליקציות שאתם צריכים עם כמות דיסק שאתם צריכים, בלי שאר הדברים. זיכרו לבדוק כמה זכרון אתם צריכים עבור האפליקציות שלכם וכמה ליבות אתם חייבים. לאחר שהכנתם VM כזה, שמרו את ה-IMAGE שישמש כ"מאסטר". עם ה-IMAGE הזה נקים מכונות חדשות יותר קטנות ממה שהעלינו. זיכרו: עדיף מספר מכונות קטנות מאשר כמה מכונות גדולות בגלל עלות חישובי הליבות (למעט כמובן מקרים שאתם חייבים כמות ליבות גדולה כי האפליקציה מחייבת זאת או במקרים שצריך GPU). לאחר שהקמנו מכונות כאלו, נעבור להשתמש בהן ובהדרגה נעיף את המכונות שהעלינו בהתחלה.

בסופו של כל התהליך, נישאר עם כמה VM "רזים" (בד"כ) ושאר השרותים רצים מהשרותים שספק הענן נותן והמחיר יחתך בהשוואה בין החודש הראשון שהעליתם את ה-VM והתכנים לבין החודשים לאחר פיזור השרותים והעברה ל-VM רזים. סביר להניח שלאחר PoC כזה החשבונית (שעדיין אני מניח שאינכם משלמים עליה מכספי החברה אלא בקרדיטים) תהיה נוחה בהרבה לעיכול ע"י ההנהלה ואם כולם יהיו מרוצים, יהיה אפשר להעביר אולי חלקים נוספים.

לסיכום: העברת פרויקט לענן לא נעשית ביום או יומיים. קחו קרדיטים מספק הענן שבחרתם וקחו את הזמן לתכנן מראש ולעשות את העבודה. זה יכול לקחת כמה שבועות וגם כמה חודשים, אף אחד לא רודף אחריכם והחברה עדיין לא משלמת מכיסה על השרותים. בצעו אופטימיזציה, תכננו דברים מחדש וקחו את הזמן ליישם אותם. מבחינת בחירת ספק הענן, אני בהחלט מודע לכך ש-Corporates מעדיפים ברירת מחדל את Azure, אבל אני ממליץ בחום להסתכל גם על ההצעות של אמזון וגם של גוגל. ל-2 החברות הנ"ל יש נציגויות מכובדות ותמיכה מקומית בעברית וסיוע בהעברה לענן.

ולמי שמעוניין לעבור את התהליך או לקבל יעוץ – אשמח לסייע 🙂