קונטיינרים, OpenStack ושינוי מערכות

שוק טכנולוגיות הוירטואליזציה והקונטיינרים משתנה תדיר, טכנולוגיות הקונטיינרים נכנסה באופן די חזק לשוק, ובשעה ש-OpenStack מקבל פחות חשיפה ציבורית כיום מבעבר – עדיין יש התעניינות לגביו והעניין שהכי מטריד אנשי IT הוא "מה עושים עם מה שיש לנו כרגע?"

אז החלטתי לכתוב פוסט שינסה לתת כמה טיפים לגבי נושאים אלו.

נתחיל ב-OpenStack: למרות שזו פלטפורמה מעולה לוירטואליזציה ומערכת ליצירת שרותי PAAS/SAAS/IAAS, כדאי לקחת בחשבון את העלויות שלה. כן, ישנה גירסה חופשית אך גירסה זו משתנה מדי כמה חודשים ואין שום בטחון שגירסה שתצא עוד חצי שנה תהא תואמת לגירסה הנוכחית ולכן מומלץ לחברות שרוצות OpenStack לרכוש את הגירסה שהפצות הלינוקס ומספר חברות אחרות מציעות (לא את הגירסה שכל מיני חברות מציעות של HP כ-Helion כי זו גירסה די מתה). המחיר אינו זול (מ-20K$ ומעלה) אולם אתם כחברה יכולים להיות שקטים שהמערכת שלכם תיתמך לשנים הקרובות (בין 3 ל-5, תלוי איזו גירסה קניתם ומתי) ותקבל עדכוני אבטחה ותיקוני באגים קריטיים.

יחד עם זאת, חשוב לקחת בחשבון לשם מה אתם רוצים את ה-OpenStack. הוא יכול לשמש כפתרון וירטואליזציה ראוי (בנוסף לכל תוכנותיו) ובמקביל הוא יכול להשתמש בתשתית הוירטואליזציה הקיימת שלכם כך שאתם בעצם תשמרו על ההשקעה הקיימת שלכם שהשקעתם בוירטואליזציה ואז אפשר להשתמש ב-OpenStack לפונקציות אחרות שהמערכת נותנת ובכך לא תצטרכו להמיר מכונות ו/או לזרוק השקעה. יש כמובן מקרים אחרים בהם רוצים ליצור הפרדה מוחלטת בין המערכות ומוכנים לבנות תשתית חדשה, במקרים כאלו אולי כדאי לרכוש את OpenStack או להתחיל POC על גירסת קוד פתוח ולאחר מכן להסיק מסקנות אם המערכת מתאימה לדרישותיכם ואז לרכוש ולהטמיע.

מכאן – לקונטיינרים: קונטיינרים, מיקרו-שרותים, הטמעה מואצת וכו' הם הדבר "החם" כיום שחברות חושבות ברצינות לעבור אליו וחלקן כבר התחילו "לשחק" עם זה. אם ניקח את OpenStack, בגרסאות האחרונות שלו יש תמיכה בקונטיינרים כך שניתן לשלב הקמה ושימוש בקונטיינרים ו-OpenStack.

יחד עם זאת, מעבר לקונטיינרים מחייב הבנה כי קונטיינרים אינם מכונות וירטואליות והדברים עובדים בצורה שונה לחלוטין בכל הרמות, החל מהקמה, הרצה, עדכוני קונטיינרים, כתיבה/קריאה ל-Shared storage חיצוני ועוד ועוד.

להלן שאלה שהח"מ נשאל עליה תדירות: האם להעביר VM לקונטיינרים? והתשובה היא: לא. קודם כל יש להכיר את עולם הקונטיינרים ורק לאחר שמכירים אותו בונים את הדברים בצורה אחרת מ-VM בכל אספקט, כך שאין כאן תהליך של "המרה", יש תהליך של בניה מחדש של Images ובשימוש ה-Images מקימים קונטיינרים, שזה די הפוך מ-VM.

כך לדוגמא, אם יש לכם אפליקציית JAVA שרצה על JBoss, תצטרכו קודם לחפש לכם פתרון אחר במקום JBoss (כמו Wildfly, tomcat וכו'), להעביר את הקוד של האפליקציה ל-GIT ואז להשתמש בכלים כמו S2I או מערכות כמו Jenkins כדי להקים את ה-Images שכוללים את האפליקציית Server להרצת ה-JAVA וכשהיא תרוץ, היא תפעיל את האפליקציה שלכם שכתבתם ב-JAVA (או להשתמש ב-OpenShift שיעשה לכם את רוב העבודה 🙂 )

למרות ש-OpenStack יכול להריץ קונטיינרים, מומלץ יהיה להשתמש במערכת Scheduling כמו OpenShift, Kubernetes, Docker Swarm, Rancher ואחרות כדי להריץ את הקונטיינרים, כלומר אם משתמשים ב-OpenStack, עדיף להרים מכונות VM שישמשו כ-Nodes כדי להריץ את הדברים הללו.

כשזה מגיע ל-Storage, אינני ממליץ לזרוק את ה-Storage מהחלון, אולם כדאי לחשוב על חלוקה מעט שונה של ה-Storage לצרכים השונים. OpenStack יכול להסתדר עם iSCSI ו-NFS, אולם קונטיינרים צריכים NFS בלבד. אם אתם משתמשים ב-Object Storage על מנת לאחסן קבצים סטטיים או תמונות לדוגמא, יכול להיות שיהיה עדיף להקים "מיני סטורג'" שמורכב משרת עם דיסקים + JBOD (במקרה הצורך) הואיל ו-Object Storage אינו מצריך מהירות גבוהה.

לסיכום: POC של כל טכנולוגיה שציינתי אפשר גם לעשות על PC פשוט עם דיסק מקומי. יחד עם זאת, טכנולוגיות שונים מצריכים לא רק שינויים ותוספות חומרה, אלא לימוד והשקעה רצינית מצד מפתחים, אנשי IT וכו'. השיטה של "נקים את זה על התשתיות והשרתים שלנו" יכולה להיות טובה אך לפעמים יכולה לעשות מעט בעיות אם מוצאים פתאום שחסר משאב שלא חשבו שיהיה בו צורך בזמן התכנון.  לכן מומלץ לחשוב האם כדאי לרכוש ברלים נוספים במידת הצורך, שימוש בענן במקום בתשתית מקומית וכו' וזה אחד הדברים שלוקח הכי הרבה זמן להחליט ולתקצב.

גילוי נאות
שרותים אלו ניתנים ע"י חץ ביז

קוד פתוח מול קוד סגור ו"נעילת" לקוחות

כיועץ לארגונים בכל מה שקשור לתוכנות הקשורות לאוטומציה, עננים, קונטיינרים וכו' – אני נזהר מלהיהפך לאיש מכירות קלאסי. כוונתי היא שכשאני מגיע לחברה ואני צריך להציג רעיונות לפתרון או טכנולוגיה – אני מציג שמות (ו/או הדגמות) של מוצרים שיכולים לפתור את הבעיה או ביצוע הפרויקט, אבל אני גם מציג גרסאות מתחרות שהם גם בקוד פתוח.

אישית – הדבר האחרון שאני רוצה להתקין אצל לקוח זה מוצר ש"נועל" את הלקוח עם אפליקציה או פלטפורמה כלשהי.

ניקח דוגמא: חברות גדולות שונות רכשו בעבר רשיונות רד-האט לינוקס לשרתים אבל יש להם גם מכונות שמריצות את אותו לינוקס בגירסת CentOS. אחרי זמן מה החברה רואה שהאנשים שעובדים עם ה-CentOS מקבלים עדכונים כמו גירסאות RHEL והחברה לא ממש משתמשת בשרותי התמיכה של רד-האט והם רוצים להעביר את מכונות הרד-האט הרשמיות ל-CentOS. רד-האט כמובן מתנגדת לרעיון ולעיתים היא יכולה לאיים שזה "לא חוקי" כי יש קניין רוחני בהפצה הרשמית, אבל מבחינה טכנית אין שום בעיה בעזרת מספר פקודות להעביר מכונה כזו ל-CentOS תוך הסרת הקניין הרוחני/גרפיקה/דברים נוספים של רד-האט. (אגב, אפשר גם לעשות את ההיפך). רד-האט יפסידו או ירוויחו מזה? לא ממש מעניין אותי ואינני רואה שום בעיה חוקית לבצע זאת. אני מציע מוצרים ואלטרנטיבות, ואינני מרוויח שקל ממכירת מוצרים. אני עושה את כספי משרותים שצריך לעשות עם המוצר הרשמי או בגרסאות הקוד הפתוח ובלבד שהעבודה שאני מבצע תהיה מלאה והלקוח יהיה מרוצה. זו, אגב, הסיבה שאני "דוחף" פה בבלוג את כל העניין של קונטיינרים – החיים למפתחים, ולמתחזקי התשתית כל-כך-קלים לאחר מכן!

אחד הדברים שאני מעוניין לשמוע מלקוחות פוטנציאליים או מתעניינים לגבי פתרון זה או אחר – הוא שימוש בקוד פתוח בחברה. באיזה כלים או פלטרפורמה הם משתמשים? האם הם מעוניינים להשתמש בקוד הפתוח ובמוצרי קוד פתוח בשאר מוצרים ובתשתית החברה? או שמבחינתם אין בעיה "להינעל" עם פתרון כלשהו שפעיל רק בזמן שמשלמים דמי מנוי חודשיים/שנתיים/דו-שנתיים/תלת-שנתיים וכו'?

הנה דוגמא: לא מעט חברות שנכנסות יותר ויותר בשימוש עננים ציבוריים "מגלים" כשהם משתמשים בלינוקס ומערכות CI/CD את האוטומציה, ותתפלאו – חברות רבות לדוגמא עד היום לא הכניסו שום אוטומציה. יש פלטפורמות אוטומציה רבות ללינוקס כמו Chef, Puppet, SALT ובוודאי עוד כמה – אולם אני ממליץ ספציפית על Ansible מכמה סיבות:

  • הקוד של "המנוע" – פתוח לחלוטין וכתוב ב-Python.
  • אין צורך ב-"שרת" Ansible. כל הפעילות היא Serverless לחלוטין.
  • הכתיבה של ה"תסריטים" (או Playbooks איך שזה נקרא ב-Ansible) היא פשוטה ולוגית. המשתמש יכול תוך שעה שעתיים אחרי שהוא קרא את התיעוד לכתוב דברים בסיסיים שיכולים לרוץ על המכונה שלו ומכונות אחרות, כך שעקומת הלימוד – היא די קטנה.
  • יש לכם שרתי Windows? אולי הגיע הזמן גם ששם תהיה אוטומציה? אז ל-Ansible יש גם מודולים ל-Windows, בין אם מדובר להתקין קבצי MSI, להגדיר IIS, להעתיק קבצים, פעולות דוט NET, ניהול משתמשים וקבוצות ודברים נוספים. העלות לחברה? יקרה מאוד .. אפס שקלים.
  • מחפשים ממשק Web? אתם יכולים לרכוש את Ansible Tower (וביחד עם זאת לקבל תמיכה רשמית מ-רד-האט) או שאתם יכולים להשתמש בממשק וובי אחר (ויותר בסיסי) בקוד פתוח שנקרא Ansible Semaphore.
  • חושבים לעבור לאוטומציה אחרת מסיבה כלשהי? לרוב המתחרים יש כלים אוטומטיים להעביר את ה-Playbooks שכתבתם אל המערכת החדשה (אם כי עדיין לא נתקלתי בחברה שעברה מ-Ansible למערכת אחרת).

כך, בעזרת פתרון כמו Ansible אין אפשרות "לכלוא" את הלקוח, וזאת בניגוד לכלים מתחרים סגורים/סמי סגורים (שימו לב שכלי אוטומציה מסויימים מציגים את עצמם כ"קוד פתוח" למרות שה"מנוע" שלהם הוא קוד סגור לחלוטין וקנייני ואי הארכת חוזה תיצור בעיות בקבלת תמיכה ובהמשך עבודה עם הכלי!) והלקוח יכול לעשות בכלי כרצונו.

אותו הדבר גם בכלים לניהול סביבת חיים (Life Cycle) של קונטיינרים וסביבות המורכבות מעננים פרטיים וציבוריים. ניקח לדוגמא את קטגוריית ה-CMP (כלומר Cloud Management Platform). בתחום זה יש מתחרים רבים, החל מ-VMWare עם ה-vRealize לגרסאותיו, RightScale, ועוד. האם פלטפורמות אלו מבצעות את מה שהן מבטיחות? בהחלט! אולם אם תפסיק לשלם את התשלום החודשי או השנתי, תיתקלו באחת מהסיטואציות הבאות:

  • במקרים כמו של RIghtScale – אתה "בן ערובה", כל עוד שתשלם – הכל עובד. הפסקת לשלם, תתחיל לבנות מחדש את כל מה שבנית – על מוצר אחר.
  • במקרים כמו vRealize אם אתה מפסיק לשלם, המערכת לא תתעדכן לשרותים והגדרות חדשות של עננים ציבוריים, OpenStack ואחרים, אין תמיכה ואין עדכונים לגרסאות חדשות.

לעומת זאת, במוצר כמו CloudForms שנותן לך לבצע CMP (כולל כמובן עמידה ברגולציות וכו'), אם לא בא לך לשלם יותר, אתה יכול לייצא ולייבא את ההגדרות, הקבצים והתכנים לגירסת הקוד הפתוח (ManageIQ) בדיוק כמו שאתה יכול לעבור מ-RHEL ל-CentOS מבלי לאבד פונקציונאליות או תאימות. כשזה מגיע לקונטיינרים, אתה יכול לעבור מגירסת OpenShift מסחרית ל-OpenShift Origin שמבוססת על Kubernetes כך שבעצם למעט שרותי תמיכה (שאותם תוכל לקבל מצד ג' בין כה), אינך מפסיד דבר. להיפך: אתה שומר על כל העבודה שהצוות ביצע ואפשר לאחר המרה לגירסת קוד פתוח – להמשיך לעבוד כרגיל.

לסיכום: לא חשוב אם החברה היא סטארט-אפ שממומנת בחסכונות של המייסד או אם מדובר בחטיבות מחשוב של בנק גדול ועתיר תקציבים: ה-ROI, ה-TCO והשימוש החוזר (re-usability) בפלטפורמה ובכלים הם לדעתי הדברים החשובים. ראיתי מספיק מקרים בהם הוצע ללקוחות כלי כלשהו בקוד סגור בעלות נמוכה (כי מדובר בחברה גדולה ומוכרת שרבים מקשיבים לפתרונות שהיא מקימה) ועתה כשצריך לעבור לעננים וקונטיינרים – החברה צריכה להשקיע תקציבים גדולים כדי לעבור לפלטפורמות קוד פתוח. לכן – חשוב מאוד לבדוק גם כלים בקוד פתוח או כלים מבוססי קוד פתוח וגם להשקיע במחשבה איך לא למצוא את עצמכם "נעולים" באותו כלי או באותה פלטפורמה.

שבוע טוב 🙂

אז אתם רוצים ללמוד על קונטיינרים

אני רוצה להתחיל את הפוסט במשהו שאמרתי למפתחים בחברה גדולה (שאינה חברת תוכנה): יכול להיות שאינכם משתמשים כיום בקונטיינרים, אבל מחר, מחרתיים, אולי עוד שנה ואולי מעט יותר – אתם תעברו להשתמש בקונטיינרים וה-Push לעבור לקונטיינרים יגיע מכל מיני כיוונים, אם זה מצד יצרני מערכות הפעלה (מיקרוסופט, רד-האט, SuSE, סאן/אורקל), אם זה מהמנמ"ר או מנהל ה-IT הראשי שיבינו שעל אותה תשתית שמריצה כיום את האפליקציות אפשר להריץ יותר אפליקציות ומכל מיני כיוונים אחרים – זה יגיע בסוף. קונטיינרים זה לא משהו שקשור לטרנד (זה קיים בתצורות שונות כבר 30 שנה, תשאלו את IBM, ואת Sun לשעבר) – זה קשור לניצול תשתית בצורה טובה יותר, לחסכון בעלויות (כשאתם משתמשים בתשתיות של ספקי ענן/פלטפורמה ציבורית) ובקיצור – זה לא משהו שאולי תעברו אליו, זו שאלה של מתי תעברו לזה. קונטיינרים אינם מחליפים תשתית וירטואליזציה, הם משתמשים באותה תשתית וירטואליזציה קיימת כך שאין צורך להחליף תשתיות.

אבל לימוד לגבי קונטיינרים שונה באופן די משמעותי מדברים אחרים.

הבה ניקח שפה כמו Python. נניח שאתם רוצים ללמוד את השפה. אתם לוקחים ספר, אולי קורס וידאו אונליין ואתם מתחילים לאט לאט ללמוד איך לבנות מערכים, מחרוזות, איך להדפיס למסך, איך לקרוא ולכתוב קבצים ועוד דברים רבים. בשביל לנסות את הדברים ולכתוב בעצמכם, אתם תתקינו Python על מערכת ההפעלה החביבה עליכם (בלינוקס ובמק זה מובנה) ואתם תתחילו לעבוד עם כל עורך טקסטים כדי לבנות את קבצי ה-Python ולאחר מכן להריץ אותם בעזרת פקודת python פשוטה. מאוחר יותר שתרצו לבנות פרויקטים ב-Python (ובעצם כמעט בכל שפה אחרת) אתם תשתמשו ב-IDE כלשהו שיעשה לכם את החיים יותר קלים. אם אתם עובדים בצוות, אז סביר להניח שתשתמשו ב-GIT כדי לאחסן את הקוד (ובוודאי ה-IDE יתמוך ב-GIT כדי להקל על העבודה). בקיצור – אם אתה מכיר Python, את עניין העבודה בצוות ושימוש בכלים שונים או ב-API שונים תוכל ללמוד תוך זמן קצר. אף אחד לא יסרב לשכור אותך אם אינך מכיר API זה או אחר או כלי IDE זה או אחר.

עם קונטיינרים לעומת זאת .. הדברים שונים. (בפוסט זה אני אתייחס לקונטיינרים וכו' כשהם רצים על תשתית שלכם מקומית או על מכונות EC2, ולא ECS של אמזון או GKE של גוגל). עם קונטיינרים יש לנו 2 (או 3) "שכבות שונות".

הדבר הראשון שאתם צריכים להכיר, זה: מה זה קונטיינר? את העניין שקונטיינר הוא בשום פנים ואופן לא מכונה וירטואלית (VM), את העניין של מה זה DockerFile (או docker compose – כל אחד והעדפותיו… לא שופט), מהו Image, איך הוא נוצר, מהם 2 מצבי הרשת שיש לקונטיינרים, איך קונטיינרים מתקשרים בינם לבין עצמם ובינם ל-Host, מהם "שכבות" ה-File-system בקונטיינרים, שימוש ב-Container Registry, אבטחת קונטיינרים ויש עוד כמה וכמה נושאים שצריך ללמוד בכדי להכיר טוב קונטיינרים. כמו שאתם יכולים להבין, לא מדובר במשהו שיושבים אחה"צ או באיזה ערב אחד בבית ולומדים במכה אחת. תצטרכו לזה כמה ימים כדי להכיר זאת – והכרת הקונטיינרים היא חובה לכל איש Devops או לכל מי שיבנה קונטיינרים בחברה.

אחרי שלמדנו את הבסיס על קונטיינרים, אנחנו נגלה שהמערכת (כמו Docker) שמריצה את הקונטיינרים היא מערכת די "טיפשה". היא לא יודעת לצוות כמה קונטיינרים ביחד, היא לא יודעת לעשות Load Balancing, היא לא יודעת לעשות Scaling, היא לא יודעת להפעיל שרידות אם קונטיינר נפל והיא לא יודעת לעשות דברים רבים – מהסיבה הפשוטה שמערכת כמו Docker לא בנויה לזה. בשביל זה אנחנו צריכים את השלב השני.

השלב השני הוא מה שנקרא מערכת ניהול Scheduling – זו בעצם תהיה המערכת שתעשה מה שתיארתי לעיל והרבה יותר, וזו מערכת שמשתשמת ב-Docker כדי לבצע את הדברים אך היא מוסיפה דברים רבים (שוב, כפי שתיארתי לעיל וזהו תיאור מאוד מתומצת). ישנן מערכות ניהול רבות אבל בד"כ אתם תשתמעו על Kubernetes, Docker-Swarm, ו-Apache Mesos (ויש כמובן עוד אחרות).

איזו מהמערכות כדאי ללמוד? (חשוב לשים לב – כמות הלימוד בשלב זה היא גדולה בהרבה מאשר לימוד על קונטיינרים שבשלב הראשון) זה מאוד תלוי: אם אתם לומדים זאת כחלק מהעבודה, אז כמובן שמומלץ ללמוד על המערכת שאתם משתמשים/הולכים להשתמש. אם לעומת זאת אתם לומדים בבית כחלק מתגבור הידע שלכם, אז מומלץ ללמוד על Kubernetes. ה-Kubernetes היא מערכת בקוד פתוח שמפותחת ע"י גוגל ורד-האט וכיום היא הכי פופולרית בשוק (ברגע שתפסתם ולמדתם טוב את Kuberenetes, המעבר למערכות כמו Docker Swarm הוא די קל, אם כי הוא לא כזה קל כשצריכים לעבוד עם Mesos).

הלימוד על Kubernetes הוא יותר מורכב מלימוד על קונטיינרים, אתם תצטרכו ללמוד על מושגים רבים וגם לא מעט על לינוקס, על Nodes, Pods ועוד כל מיני דברים – אבל מנסיון אני יכול לאמר – זה שווה. ברגע שמכירים את המערכת, יכולים ליצור דברים מופלאים.

השלב הבא הרבה יותר קצר והוא מצריך שתהיה לכם גישה למערכת וירטואליזציה כלשהו (גם VirtualBox יספיק לשם כך). בשלב זה כדאי ללמוד על מערכות הפעלה רזות. בלינוקס זה מערכת כמו Atomic. ה-Atomic זו מערכת הפלה מאוד רזה שנועדה להתקנה על שרתים או מכונות VM שיריצו את הקונטיינרים, את Kubernetes ועוד. זו אינה מערכת שמבוססת על DEB או RPM אלא מערכת של קובץ אחד (כך שאין אפשרות לעדכן חלק אחד בה. עדכון שלה הוא עדכון של כל המערכת והיא אינה שומרת מאומה למעט דברים מסויימים בתיקיה מסויימת). יתרונה הגדול על פני מערכות לינוקס מסורתיות הוא שמבחינת משאבים – המערכת מנצלת מעט מאוד. אם אתם משתמשים ב-Windows, אז כדאי שתכירו את ה-Nano Server שעליו ירוצו הקונטיינרים ומערכת ה-Scheduling.

סיימנו? כמעט 🙂

אחרי שתלמדו את Kubernetes, אתם תלמדו שלמערכת יש יתרונות רבים אבל יש לה גם חסרונות כמו אבטחה, עבודה בצוותים, שילוב ב-CI/CD, יצירת חיים יותר קלים למפתחים (שלא יצטרכו שוב ושוב לכתוב Dockerfile ודברים נוספים) וגם יהיה צורך להתגבר על הרעיון ש-Kubernetes בברירת מחדל לא מאפשר גלישה/גישה לקונטיינרים מבלי לשבור את הראש ולהשקיע בכל מיני פתרונות חצי אפויים (בניגוד לעבודה בענן, שם Kubernetes יכול עם פקודה אחת לתת גישה מבחוץ לקונטיינרים ולאפליקציות לקונטיינרים).

וכאן אני ממליץ על OpenShift – גירסת הקוד הפתוח (Origin) או הגירסה המסחרית. OpenShift בעצם מרחיב את היכולות של Kubernetes בכך שהמערכת עצמה מוסיפה דברים שתיארתי לעיל כמו projects, HAProxy, אבטחה עם SELinux, עבודה באופן מסודר עם Storage (תוך הפרדה של יצירת Volume ע"י מנהל המערכת ושימוש ב-Volume ע"י משתמש רגיל. משתמש רגיל אינו יכול ליצור Volume ב-OpenShift אבל מכיוון ש-Kubernetes לא ממש מכיר אבטחה, הוא מאפשר לכל משתמש גם ליצור Volume, לחרדת מנהל הסטורג' בחברה). עם OpenShift אנחנו יכולים לבנות את השרותים, קונטיינרים וכל הדברים דרך ממשק ה-WEB או דרך קבצי YAML או JSON (שוב, כל אחד והעדפותיו…), תוך שימוש במשאבים נוספים הקיימים כמו קטלוג שרותים שהוקם לחברה פנימית (דבר שלא קיים ב-Kubernetes). יתרון נוסף שיחשף בקרוב (לגבי Kubernetes ו-OpenShift) זה שבגירסה הבאה תוכלו להריץ קונטיינרים גם על Windows וגם על לינוקס על מערכת Kubernetes/OpenShift אחת.

אני מניח שאחת השאלות שישלחו אליי לאחר פוסט זה תהיה לגבי תיעוד, וכאן ההמלצה שלי היא לקחת תיעוד נפרד לכל דבר. גם על Kuberentes וגם על Docker יש תיעוד מעולה של חברת Oreilly. אם אתם רוצים ללמוד על OpenShift – התיעוד הרשמי הוא די טוב – רק אם למדתם טוב את 2 הדברים שציינתי, אחרת התיעוד שקיים לא יעזור לכם הרבה (מנסיון! מה לעשות שכשזה מגיע לתיעוד טוב, תמצאו 2 חברות שעושות טוב את העבודה: IBM ו-מיקרוסופט).

לסיכום: אם אתה רוצה להיות איש Devops, אז אתה צריך ללמוד את הדברים הללו אתמול. אם אתה לומד שפת תכנות כלשהי, הכרת קונטיינרים רק תעלה את ההערכה אליך בעת הראיון (אם תזכיר כמובן את הידע הזה בקורות החיים או בראיון..). אם אתה איש תשתיות IT, הכרה לפחות בסיסית של קונטיינרים יכולה לעזור לך בהסברה הפנימית בחברה אם לקחת/להטמיע/לרכוש תשתית קונטיינרים זו או אחרת.

חג שבועות שמח לכולם 🙂

שאלות ותשובות על Cloudforms/ManageIQ

מאז שפירסמתי את הפוסט לגבי Cloudforms/ManageIQ קיבלתי במייל מספר שאלות והחלטתי שזו הזדמנות טובה לפרסם את השאלות והתשובות בפוסט אחד (שאני אעדכן לפי הצורך). הסימון, כרגיל הוא ש: (שאלה) ת: (תשובה). למען היעילות, בכל מקום שאכתוב CF/MIQ אני מתכוון כמובן ל-Cloudforms/ManageIQ

ש: האם CF/MIQ מתאים להחליף את הממשק ה-Windows/Flash/Web של vSphere?
ת: באופן עקרוני CF/MIQ בהחלט יכולים להחליף הממשק הקנייני של vSphere (או vCenter כפי רבים מכירים זאת), כמו שהוא יכול להחליף את ממשק ה-SCVMM בכל מה שקשור למכונות VM, אבל שימוש בכלי כזה רק לשם החלפת ממשק כמוהו כחיסול זבוב עם תותח 🙂

חשוב – שימוש ב-CF/MIQ אינו מייתר רכישת vSphere. ה-CF/MIQ מתממשק ישירות ל-CF/MIQ ולפיכך יש צורך ברכישת הרשיון vSphere.

המטרה העיקרית של CF/MIQ היא לנהל Life Cycle מלא של מכונות VM, וכדי לייעל תהליכים להקמת VM שאינם קשורים ישירות לפלטפורמת ה-VM שלך (פרטית או ענן). תהליכים הקשורים לבירוקרטיה בחברה, אורך חיי VM, פורטל בקשות הקמת VM ע"י הצוותים השונים בחברה, מימוש נהלים, עדכוני אבטחה (בשלב זה במכונות Linux Guest) ועוד. אם נשווה את זה לכלים המוכרים בתחום VMWare למשל, אז זה משהו כמו vRealize Orchestrator + vCenter Server – רק ש-CF/MIQ לוקחים את זה צעד קדימה לאפשר לך להתחבר גם לפלטפורמות VM אחרות ולעננים פרטיים וציבוריים.

ש: אם יש לי מספר פלטפורמות VM שונות, האם מספיקה מכונה אחת עם CF/MIQ?
ת: לא. לכל פלטפורמת VM יש צורך במכונת CF/MIQ. כל מכונה מתחברת לפלטפורמת ה-VM והתקשורת מבוצעת למעשה בין שרתי CF/MIQ שמעבירים את הפעולות הלאה לפלטפורמת ה-VM השונה יחד עם המידע והתוכן.

ש: האם ניתן להשתמש בחלק מה-Appliances גם בגירסה הפתוחה (MIQ) וגם בגירסה המסחרית (CF)
ת: ברוב המקרים התשובה היא "כן", אבל אז אינך יכול לקבל תמיכה רשמית למערכות CF/MIQ. חברות שמעוניינות בפתרון, צריכות או להשתמש בגירסה המסחרית או בגירסה החופשיה (ללא תמיכה רשמית).

ש: האם ישנה פלטפורמת אוטומציה ב-CF/MIQ?
ת: בהחלט! בברירת המחדל CF/MIQ תומכת ב-Puppet יחד עם Foreman, ניתן להשתמש גם ב-Chef וב-Ansible.

ש: האם CF/MIQ בנויה כמערכת סגורה או פתוחה לשינויים ותוספים?
ת: כמעט כמו כל מוצר קוד פתוח, גם CF/MIQ בהחלט פתוחה לשינויים ותוספים שקיימים או שמפתחים יכולים לכתוב. כתיבת התוספים, במידה ורוצים לשלב אותם בתוך CF/MIQ נעשית בשפת Ruby ובמקרים רבים חברות שמטמיעות מוצר כזה, כותבות לעצמן תוספים לפי הצרכים שלהם, הדבר יחסית די קל ויש תיעוד לכך.

ש: איזו גירסה יותר מעודכנת ועם יותר Features ואיזו גירסה נחשבת יציבה?
ת: ה-ManageIQ כולל את "המילה האחרונה" מבחינת תכונות המערכת. זו המערכת שמפותחת מדי יום (לתוך GIT מרכזי פתוח) וניתן לשלוף את הגירסה האחרונה או גרסאות קודמות. האם מערכת כזו נחשבת יציבה? כל עוד לא הולכים ל-Bleeding Edge (או ה-Master ב-GIT) – אז יחסית כן, אם כי יכולים לצוץ באגים פה ושם.

לעומת זאת ה-Cloudform זו מערכת שמבוססת על ManageIQ אם כי לא על הגירסה האחרונה של ManageIQ. לגירסה זו נערכים בדיקות ומתוקנים באגים ורק למוצר הרשמי ניתנת התמיכה הרשמית של רד-האט.

ש: מה המחיר של Cloudforms?
ת: עניין המחיר הוא דינמי, זה תלוי על איזו מכונה אתה מריץ את CF, כמה Appliances אתה צריך, מהו סוג השרות שאתה מחפש (NBD, 24/7 וכו'), האם אתם משתמשים בעוד מוצרי רד-האט וכו'. אינני יכול לתת מספרים אבל אני כן יכול לרמוז שהמחיר נמוך ממחיר vRealize Operations (ואתה מקבל יותר, ואף אחד לא "יושב לך על הצוואר" מבחינת כמות VM) 🙂

ש: אנחנו משתמשים באובונטו במערכות שלנו, האם המוצר (המסחרי או הפתוח) יכול לרוץ על VM אובונטו?
ת: מכיוון שה-CF הוא Appliance, הוא מגיע כ-VM מוכן שצריך רק לבצע לו Deploy, להגדיר כתובת IP (או DHCP), להיכנס למסך הניהול ולהגדיר את שאר הדברים משם (ניתן כמובן לבצע SSH ולהשתמש במכונה כמכונת לינוקס אם רוצים לשנות דברים, לא מומלץ אם לא מכירים CF/MIQ).
יחד עם זאת, אם אתם משתמשים בגירסת ManageIQ, ישנם הוראות ברשת איך להקים זאת על VM מבוסס אובונטו (ולכך כמובן לא ניתן לקבל תמיכה מרד-האט).

ש: היכן ניתן לראות רשימת Features שקיימים בגירסה האחרונה?
ת: הנה (לחצו להגדלה)

ש: בחברתנו חוששים להכניס מוצרים כאלו מכיוון שבמקרים רבים התיעוד לוקה בחסר. האם למוצר יש תיעוד מלא שנגיש ללקוחות?
ת: במקרה של Cloudforms כלקוח אתה מקבל גישה מלאה ואתה יכול להוריד את ההסברים וההוראות כקבצי PDF. בנוסף יש גם ספרות רשמית שניתנת להורדה.
גם ל-ManageIQ יש תיעוד (ברובו אותו תיעוד של Cloudforms) אולם יש לשים לב לשינויים שיש פה ושם בין ManageIQ לבין Cloudforms.

ש: האם למעט מחיר ה-Appliance (אם החלטנו לרכוש אותו) יש עלות נוספת שצריך לשלם לפלטפורמת ה-VM?
ת: במקרים של ספקי ענן ציבוריים, תצטרך לשלם לספק הענן הציבורי על Instance של מכונת לינוקס (לא ניתן בשלב זה לרכוש מכונה מוכנה + רשיון דרך ה-AWS Marketplace לדוגמא) + הדיסק והתעבורה.

ש: האם יש תמיכה ב-Cluster/High Availability?
ת: בהחלט! זה אחד הדברים הראשונים שהתיעוד מסביר איך לעשות אם אתה רוצה להשתמש במערכת כ-Cluster.

ש: כמה זמן לוקח לאינטגרטור מטעם רד-האט בארץ להקים PoC של Cloudform מקומית? האם יש גירסת Trial?
ת: זה מאוד תלוי ב-Scope של ה-PoC ותלוי במסמך ה-SoW. לדוגמא: הקמה של Appliance וחיבור לפלטפורמת ה-VM הנוכחית שלכם אפשר לבצע תוך יום עבודה. קאסטומיזציה, טפסים, כתיבת תוספים – אלו דברים שלוקחים זמן נוסף. כל פרויקט לגופו.

לגבי Trial – בהחלט יש.

ש: כשאנחנו מקימים VM, ה-VM צריך לעבור סידרת הגדרות שאנחנו דורשים, בדיקות אבטחה ועוד. האם ניתן לעשות זאת אוטומטית דרך CF/MIQ?
ת: בהחלט! אם יש לכם סקריפט מוכן לכך (לא חשוב באיזו שפה), ניתן להריץ אותו לאחר הקמת המכונה ולפני שהיא "משוחררת" לשימוש.

ש: יש לנו שרתים פיזיים רבים (שאינם מריצים VM אלא אפליקציות יעודיות). האם CF/MIQ יכול לסייע בהקמה/ניהול?
ת: כן. ה-CF/MIQ כולל התחברות לשרת PXE וניתן גם להתממשק ל-IPMI שיש בשרת, כך שהוא יכול להתקין מערכת עם Kickstart ולהריץ עליה אוטומציה לבצע דברים שדרושים לשרת.

ש: יש תמיכה ב-LDAP/Active Directory?
ת: בהחלט. מטרת המערכת בסופו של דבר לתת למספר אנשים גדול בחברה להיכנס ולמלא בקשות שונות ולמנהלים לתת הוראות ואישורים.

ש: האם יש תמיכה במחירים פנימיים (כלומר שכל מכונת VM עולה סכום מסוים מהתקציב) ואפשרויות של Chargeback?
ת: כן. יש תמיכה מלאה לכל עניין קרדיטים, תקציבים, Chargeback ועוד.

אם יש לכם עוד שאלות – אפשר לשלוח באימייל (או פה בתגובות) ואני אוסיף אותם לפוסט זה (וכמובן שאעדכן אתכם).

עבודה כ-Devops

לעיתים יוצא לי לשוחח עם אנשים שעבדו במחשבים (או שעשו הסבה למחשבים) ורובם שואלים פחות או יותר לגבי נושא אחד: האם כדאי להשקיע בקורסים ולימוד לתחום סיסטם? (לינוקס, ווינדוז), האם יש עבודה בתחום, ואם לא – מה כדאי ללמוד?

אז נתחיל בעניין הסיסטם: בעבר, תחום הסיסטם היה מאוד פופולרי. אנשים היו לומדים MCSE (אם זה היה לגבי Windows) או RHCE או בחינה אחרת (לגבי לינוקס) והיו מתחילים לחפש עבודה בתחום. המשכורות אינם גבוהות אם אין לך נסיון – אבל היה אפשר למצוא עבודה.

כיום עדיין כמובן ניתן למצוא עבודה כאיש סיסטם מיקרוסופט או לינוקס, אולם יותר ויותר חברות פחות מחפשות אנשי סיסטם (במיוחד לא סטארטאפים וחברות שהשרותים שלהם באינטרנט) אלא יותר Devops.

שני הדברים שהכי קובעים בקבלת מועמד לעבודה הם ידע ונסיון. כשאדם לומד מ-ספר או קורס, יהיה עדיין חסר לו בין 50-90% מהידע שחברה צריכה. כך לדוגמא מבחינת Troubleshooting – רוב הקורסים בקושי נוגעים בנושא (וברוב עבודות הסיסטם הזמן שנשרף הוא על תקלות, בין אם זה AD שעושה צרות, SQL שעובד לאט, תקשורת איטית, תקלות ב-1001 שרותים ואפליקציות וכו' – ובלינוקס זה יכול להיות תקלות של ביצועי שרותים, שרת שלא עולה, הרשאות לא נכונות, Segfault של אפליקציות ועוד המון המון סוגי תקלות). בקורסים אולי מלמדים אותך איך להקים מערכות ושירותים – אבל בקושי נוגעים ב-Troubleshooting, ולכן חשוב לבדוק כמה שנות נסיון אמיתיות יש למועמד.

בתחום הסיסטם תמיד כדאי שיהיה לך נסיון בשפת סקריפטים כלשהי. בעולם המיקרוסופט כדאי מאוד שיהיה לך נסיון ב-Powershell וגם ב-Batch. בלינוקס – כדאי מאוד שיהיה לך נסיון לפחות ב-BASH ועדיף גם נסיון ב-Python או PHP, כלומר ידע ונסיון בשפת סקריפטים – חובה. ידע בשפת תכנות אחרות – זה פלוס.

בעולם ה-Devops לעומת זאת, אם יש לך נסיון בסיסטם (בין אם שנתיים או 5) – הידע הזה הוא פחות מהבסיס שצריך לאיש Devops. איש Devops צריך להכיר את הדברים בצורה הרבה יותר רחבה.

כמה רחבה? בניגוד לאיש סיסטם, איש Devops הוא בעצם ה"מכתיב" בכל התחומים שקשורים החל משרתים ועד לפיתוח. כך לדוגמא אם איש סיסטם הכיר Puppet לאוטומציה, איש Devops טוב יצטרך להכיר גם Chef וגם Ansible. הוא לא חייב להכיר אותם עד רמת הבורג, אבל צריך שיהיה לו ידע בהרמה לדוגמא של 2 שרתים, "חיבור" למערכת אוטומציה והתקנת שרות כלשהו, לדוגמא. עניין אחר הוא בשינוי מתודת פיתוח אפליקציות של החברה (במיוחד של חברות שנותנות שרותי SaaS לדוגמא) – בעבר חברות היו מפתחות גירסה 1 ואחר כך היו מתחילים לעבוד על גירסה 1.1 או 2. כיום חברות רבות עוברות לשיטה שבה הפיתוח הוא מתמשך ו"נזרק" מיד לפרודקשן לאחר שהוא מתקמפל ועובר סט בדיקות אוטומטי (מה שנקרא CI או Continuous Integration) ובשביל זה קיימים כלים כמו Jenkins. מי שצריך להרים מערכת CI, לכתוב לה סקריפטים, לכתוב בדיקות וכו' – הוא איש ה-Devops.

עדכון: להלן כמה דברים שאנשי Devops כותבים לגבי הנושא:

יבגני זיסלס כותב: "בוא נתחיל מזה שדבאופס, כפי שהגו האנשים שהכניסו לנו את המושג, זה בכלל לא קשור לכלי כזה או אחר. וזה גם לא ״בן אדם״, ז״א אין דבר כזה ״מהנדס דבאופס״ או ״צוות דבאופס״. אבל כמו כשציינתי, ככה מסתכלים על זה האנשים שהגו את המושג. היום יש גם את כל החברות והציידי ראשים והמחפשי עבודה שכמובן רואים את זה אחרת לגמרי, אבל אני קופץ קדימה מדי.
דבאופס לפי ההגדרה הראשונית, זה עניין של תרבות חברה. וכל הכנסים והפרסומים שמבטיחים שדבאופס יתן כל מני אחוזים ענקיים בשיפור העסק, כל זה מסתמך על השוואה של חברות שיש בהן תרבות דבאופס, לבין אלו שאין. אני מזמין אותך לקרוא את סקר ה-״דבאופס״ שחברת פאפטלאבס הכינו ב-2015 ו-2014, וכאשר אתה קורא את התוצאות שים לב שמדובר בתרבות, לא כלים.
אבל בוא נחזור אל מחפש העבודה הממוצע שחושב לעשות תיקון קריירה ולקרוא לעצמו ״דבאופס״. תתחיל בזה שכנראה הוא, והחברה שרוצה לגייס אותו, לא יועץ או פרילנסר. לכן לא באמת יש סיבה למישהו שעובד בחברה שעושה שימוש בשף, שיהיה לו ידע בסיסי בדברים אחרים. וכמובן גם חברה שמחפשת אנשים עם ידע בשף, לא צריכה את אלה שלא מכירים אותו.
עניין הנסיון הוא באמת משחק תפקיד די גדול אצל מישהו כזה שקורא לעצמו ״דבאופס״, אחרי הכל הכלים שאותו אדם טוען לדעת לא טריוויאליים, ולרוב לא היו בשימוש בעבר בשום מקצוע אחר (לא סיסטם ולא מתכנת ולא הלפדסק ולא בדיקות). אז יש כלי חדש, צריך תווית חדשה, ולמזלנו בדיוק הגיע ה״דבאופס״ הזה, אז למה לא. אבל נסיון בשימוש בכלי הוא שום דבר ליד נסיון בהבנה של מערכות, ויותר חשוב, בהבנה של מערכות של אנשים.
אתה בטח מכיר ארגונים שבהם הפוליטיקה שולטת, אז דמיין בן אדם בארגון כזה שיודע להשיג דברים שהוא רוצה שיקרו כאילו אין שום פוליטיקה … זה מיומנות, גם כאן יש אנשים עם נסיון בזה וכאלה בלי נסיון, וגם זה דוגמא לכלי, לא פחות חשוב משף או ג'נקינס.
קיצור, העליתי כמה נקודות, אבל המאמר בא לחזק בדיוק את הדברים שאנשים בעולם ה״דבאופס״ מנסים להעלים." (יבגני גם ממליץ לקרוא את ה-Agile Manifesto וגם את הקישור הבא)

עמוס שפירא כותב: "…בכלל מזה "איש DevOps"? הרי DevOps זה צורת מבט על כל תהליך הפיתוח (Dev) והרצת שרתים (Ops) כשלבים מאד קשורים אחד לשני, לעומת המודלים הקודמים שבהם אנשי הפיתוח לא יודעים כלום ולא מעניין אותם איך הקוד שלהם רץ בשטח והתפקיד שלהם נגמר כשהם " זורקים את הקוד מעבר לגדר" ("chuck over the fence").
מבחינת אנשי סיסטם (ואני לא בטוח כמה זה קשור ספציפית ל-Devops), איש סיסטם עדכני צריך להבין את החלק שלו בכל התהליך מהגדרת המוצר וכתיבת התוכנה (ששם הוא יכול לתרום בהסבר מראש מה הוא צריך כדי לעשות את החלק שלו) וכן לממש "infrastructure as code", אוטומציה של תהליכים, תמיכה בשרשרת הבניה והבדיקות של התוכנה וכו'." (למעוניינים, ישנו שרשור של אנשי Devops המתייחסים לפוסט זה ואנשי Devops מסבירים מה הוא המקצוע)

איש ה-Devops ברמת המאקרו צריך להכיר המון טכנולוגיות חדשות ועדיף שיהיה לו מבחינת שפות ידע ב-Python, JAVA ואם אפשר – גם RUBY (ולאחרונה מה שנהיה פופולרי – שפת Go של גוגל), אך כאן זה לא נעצר – איש Devops חייב להמשיך להכיר טכנולוגיות חדשות בזמן  העבודה או מחוץ לעבודה. מכיר קונטיינרים? אם לא – תכיר. אתה צריך להרים מכונות VM בצורה אוטומטית? תכיר את Vagrant והרשימה ארוכה ומתארכת כמעט כל יום או כל שבוע. כך לדוגמא בעבר אם היה לך נסיון ב-RDBMS כלשהו (החל מ-MySQL או SQL server של מיקרוסופט או Oracle DB) – כיום חברות רבות מחפשות ידע בשרותי DB שמבוססים NoSQL (כמו MongoDB ואחרים).

ואחד הנושאים הכי חשובים שאיש Devops צריך להכיר ברמה מעולה – הם העננים הציבוריים. פחות ESXI/Xen ויותר אמזון AWS, מיקרוסופט Azure, או גוגל Cloud Computing. כל אחד מהעננים הציבוריים מציע עשרות (ובמקרה של אמזון מאות) שרותים שונים ורוב מוחלט של חברות שמציעים שרותים באינטרנט – מארחות בענן ואותם שרותים שמציעים העננים הציבוריים נגישים דרך API או SDK (ומי ש"בונה" על ממשק GUI של ספק הענן – שיקח בחשבון שבמקרים רבים ה-GUI מספק פונקציונאליות פחותה מה-API) ובשביל להשתמש ב-API או SDK – יש צורך בידע בשפות כמו Python או JAVA ובמקרים מסויימים Javascript וידע ב-JSON לדוגמא.

לסיכום: המקצוע של איש Devops שונה מתפקיד של איש System. הוא כולל את התפקיד של איש סיסטם ולוקח אותו כמה צעדים (די הרבה, למען האמת) קדימה. איש Devops להישאר במצב של לימוד X והלימודים הבאים שלו יהיו שנה הבאה אם בכלל. הוא חייב להשקיע המון בלימודים של דברים חדשים. אלו שהתרגלו לעולם של מיקרוסופט יצטרכו לבצע לעצמם הסבה ללינוקס (מה לעשות, אמזון שולטת בשוק הענן הציבורי), הכרת VI (או emacs, לא nano), הכרת רשת על לינוקס, שרותים, סקריפטים ועוד ועוד.

ולאלו שמתעניינים במיוחד בשורה התחתונה של "כמה מקבלים" – באופן עקרוני, איש Devops מקבל יותר מאיש סיסטם, אבל שוב – תלוי כמה נסיון יש. אפשר להגיע ל-30K+ אם יש לך נסיון עשיר ב-Devops, Linux ונסיון טוב עם שרותי ענן של אמזון לדוגמא.

(גילוי נאות: כותב שרות אלו מציע שרותי Devops כפרילאנסר)

טיפ ל-VMWARE ESX/I: סיסמת root

כל איש סיסטם/Devops שמשתמש ב-VMWare ESXI יודע שהחיים עם VMWare הם יחסית לא רעים. החברה מנפיקה כלים לנהל/להקים/לתחזק את המערכות הוירטאוליות וחברות צד שלישי כותבות כל מיני אפליקציות שנותנות ערך מוסף (כמו VEEAM עם הגיבויים והמיגרציה שלהם וכו’).

בעקרון כל מערכות ה-vSphere של VMWare מומלץ שיעבדו מול Storage שעליו יאוחסנו ושם בעצם ימצאו הדיסקים הקשיחים הוירטואליים. אם אין לך Storage, בגירסה 5 הוסיפו VMWare תכונות להקים Storage קטן ופשוט (יחסית). זה לא מה שיחליף פתרונות של EMC או NETAPP במקרים מסויימים, אבל זה יכול לשמש כפתרון לא רע בשלב התחלתי.

אחת הסיטואציות שקורות גם עם VMWare אבל גם עם כל מערכת הפעלה רגילה אחרת, זה ששוכחים את סיסמת מנהל השרת (ה-root או ה-Administrator) לשרת מסוים. ב-Windows אם אתה משתמש ב-Active Directory והשרת משוייך ל-AD, אתה יכול להתחמק מכך בכך שתבחר את ה-AD, תכניס שם משתמש וסיסמא של בעל הרשאות אדמיניסטרציה ותגמור עם זה. בלינוקס אתה יכול פשוט לעשות boot במצב Single mode (במערכות אובונטו או דביאן תצטרך לבצע שינוי זמני ב-GRUB בזמן שאתה מפעיל את השרת), ולאחר שנכנסת למצב המינימלי תוכל להריץ פקודת passwd לשנות סיסמא, ולהפעיל את השרת מחדש (reboot) או לעבור ל-mode אחר (telinit 2 דביאן, telinit 3 ב-CentOS לדוגמא).

ב-VMWare אין לך אף לוקסוס כזה. שכחת את סיסמת ה-root, אין אפשרות לבצע rescue boot ולשכתב סיסמא מחדש. הפתרון הרשמי של VMWare זה שתעשה vmotion לכל המכונות שלך לשרתים פיזיים אחרים, תפרמט ותתקין את ה-ISO מחדש. לאחר ההתקנה תבצע שוב vmotion מהשרתים האחרים לשרת שהתקנת הרגע ונגמרה הבעיה.

הכל טוב ויפה, אבל מה אם אין לך Storage? מה אם שכרת שרת או 2 בחוות שרתים וזה מה שיש לך? אתה יכול לשכור עוד שרתים פיזיים ולהעביר אליהם את המכונות הוירטואליות, אבל אז ה-Migration הוא מה שנקרא Cold, כלומר העברת המכונה תהיה בתהליך של יצירת snapshot, העברת כל ה-VMDK ושאר קבצים, עוד snapshot, העברת ה-Delta, והפעלה מחדש (אם כמובן כל ההגדרות רשת תואמות וכו’, אחרת תצטרך לשנות ידנית כל מכונה). כל התהליך הזה כרוך ב-Down time, אבל הוא כרוך בהמון עבודה, תלוי כמה מכונות יש לך על כל שרת – אתה יכול לצפות לעבודה של לפחות כמה שעות טובות או לפחות יום (שוב, תלוי בכמות שרתים, תעבורת תקשורת וכו’).

יש פתרון חלופי לבעיה זו. זה לא פתרון רשמי של VMWare אבל הוא בהחלט עובד. הפתרון אמנם כרוך ב-Downtime מוערך בדקה או 2 של השרת הפיזי, אבל זה הרבה יותר משתלם מאשר להתחיל להעביר את כל המכונות הלוך ושוב.

להלן הצעדים לביצוע התהליך (הכל דרך vcenter).

  • ודא כי המכונה הנ”ל מחוברת ל-vcenter שלך, בלעדי זה אי אפשר לבצע את התהליך כי אין לך כניסה ב-SSH למכונה (אין לך סיסמת root זוכר?).
  • כבה את כל המכונות הוירטואליות
  • בחר לעבור למצב Maintenance mode (לחיצה ימנית על השרת, ובחירת האופציה הנ”ל)
  • בתפריט ה-Host profile (שמופיע עם לחיצה ימנית על השרת הפיזי) בחר Create Profile from host – תן לזה שם שתכיר שזו המכונה הנ”ל ועדיף שתכתוב קצת תיאור ב-Description, אם תצטרך זאת יום אחד.
  • לאחר שיצרנו פרופיל – נערוך אותו: לחץ על ה-Home משמאל למעלה, ובחר Host Profiles (בד”כ מופיע בשורה שלישית)
  • מצד שמאל יופיעו לנו הפרופילים. בחר את הפרופיל שיצרת, לחץ כפתור ימני עליו ובחר Edit profile
  • יופיע חלון חדש עם “עץ”, בתוך ה”עץ” בחר את Security configuration ובתוכו את Administrator Password
  • לאחר שלחץ על Administrator Password מצד ימין, החלק הימני של החלון יעודכן, בחר מתוך ה-Drop Down את האפשרות Configure a fixed administrator password, כך אנחנו בעצם נקבע סיסמא חדשה
  • כעת החלק החשוב: הקש סיסמא מורכבת, הווה אומר לפחות 8 סימנים המורכבים מאותיות ומספרים (אפשר גם סימנים אחרים). סיסמאות של 6 אותיות או 6 מספרים יכשילו את התהליך. כתוב שוב את הסיסמא בקוביית ה-confirm.
  • לחץ על OK
  • כעת חזור אל העמוד עם פירוט השרתים (לחץ על Home למעלה משמאל ועל Host & Clusters)
  • בחר את השרת הפיזי, לחץ על כפתור ימני, ובחר Manage Profile. אם תקבל אזהרה על כך שכבר מוצמד פרופיל למכונה, לחץ על Cancel. אם תקבל חלון עם רשימת הפרופילים, בחר את הפרופיל שיצרת
  • אם השרת הפיזי אינו נבחר כרגע בחלון ה-vcenter, בחר אותו ותסתכל על חוצץ ה-Summary. כמעט בסוף המלבן השמאלי מופיע Profile Compliance – ואם הכל תקין, אמור להופיע עיגול ירוק עם סימון V. אם לא, משהו בהגדרות פרופיל שלך אינו נכון, חזור אחורה וערוך את הפרופיל עם סיסמא מורכבת.
  • לחץ כפתור ימני על השרת הפיזי, ובחר ב-Host profile את Apply Profile. התהליך יקח כמה שניות ותוכל לעקוב אחריו בחלונית ה-Tasks. אם הכל תקין, אתה תראה ב-Tasks הודעת Completed. אם לא, תקבל שגיאה, סביר להניח שקשורה לסיסמא. סיסמא מורכבת, כבר אמרתי?
  • הפעל את שרות SSH (בחירה מתוך חוצץ Configuration, בחר Security Profile, לחץ על Propteries למעלה מימין, בחר את SSH, לחץ על Options ולחץ על Start ואחר כך כפתור OK. אתה תראה את SSH כ-running.
  • פתח תוכנת טרמינל כמו Putty (או terminal במק או לינוקס), הכנס את כתובת ה-IP של השרת, פורט 22 (על מק או לינוקס יש לכתוב ssh root@ip-address כאשר ה-ip-address זו כתובת ה-IP של השרת הפיזי). אם תתבקש להכניס שם משתמש, הוא כמובן root והסיסמא היא אותה סיסמא שבחרת מקודם. הקש אותה ואם קיבלת את סימן ה-# אז אתה יכול לנשום לרווחה, הכל תקין.
  • חזור ל-vCenter, לחץ על כפתור ימני על השרת הפיזי, ובחר Exit Maintenance mode ולאחר מכן הפעל את המכונות הוירטואליות.
  • ברכותיי, לא צריך לפרמט את השרת. אל תשכח לחזור ל-Security Profile ולבטל את שרות ה-SSH (כמו שהפעלת רק שהפעם בחר Stop).

זהו, אפשר להמשיך לעבוד עם המכונה, רק שהפעם מומלץ לרשום את סיסמת ה-root היכן שהוא  Smile

מה לבקש מבוני אתרים?

לאחרונה שמתי לב שלקוחות המחפשים לעצמם בוני אתרים על מנת לבנות את האתרים שלהם, אינם מבינים מה לבקש ועל מה להתעקש, וכתוצאה מכך במקרים רבים אותם לקוחות נשארים עם חצי תאוותם ביידם, עם אתרים שנפרצים על ימין ועל שמאל (ולא חשוב איזה ספק אחסון הם מאחסנים את האתרים שלהם, בארץ או בחו”ל), עם אתרים שאי אפשר לשדרג ועוד.

לכן החלטתי לכתוב מספר כללים מומלצים כדי שלקוחות ידעו על מה לעמוד בעת המו”מ, על מנת שלא לתת לכל מיני בוני אתרים “חאפרים” לגבות כספים רבים ולתת חצי עבודה מבלי שהלקוח יודע בעצם שהוא מקבל מוצר נחות.

להלן ההמלצות:

  • לעבוד תמיד עם פלטפורמות ידועות ומוכרות ולא להתפתות לכל מיני פלטפורמות נישה שהיום הם כאן ומחר אף אחד לא יודע מה קורה איתן. הפלטפורמות המוכרות הן: WordPress, Joomla, Drupal. הפלטפורמות הנ”ל מפותחות ומתעדכנות תדיר, ובעיות אבטחה בהן נסגרות במהירות, והן מספיק גמישות לתת פתרונות מבוססי תוכן החל מאתר קטן ועד לבלוגים ענקיים (CNN לדוגמא משתמשים בוורדפרס לבלוגים שלהם).
  • להשתמש רק בגרסאות האחרונות היציבותשל הפלטפורמה. לא מעט בוני אתרים מנסים לחסוך זמן בכך שהם מעתיקים ממערכת אחרת שהם בנו, וכך הלקוח יקבל גירסה ישנה עם חורי אבטחה שינוצלו על ידי כל מיני ילדים ופורצים למיניהם. נכון להיום הגרסאות האחרונות של הפלטפורמות הנ”ל הן:
    • ב-Joomla נכון לכתיבת שורות אלו הגירסה היציבה האחרונה היא 2.5.7
    • ב-Wordpress נכון לכתיבת שורות אלו הגירסה היציבה האחרונה היא: 3.4.2
    • ב-Drupal נכון לכתיבת שורות אלו הגירסה היציבה האחרונה היא: 7.16
  • יש לציין בהסכם בין הלקוח לבוני האתר כי אסור שבוני האתר ישנה קוד בפלטפורמה. לצערי רבים מבוני האתרים מנסים “לחתוך פינות” ולשנות קוד בתוך הפלטפורמה. הבעיה? שדרוג גירסה (דבר שצריך לבצע לפחות אחת לחודש או חודשיים) יגרום לאתר לא לעבוד. בונה האתר, אם יש לו צורך בשינוי, צריך לכתוב או להשתמש במודולים חיצוניים ש”מתלבשים” על הפלטפורמה. אותו הדבר לגבי עיצובים – אם יש צורך בשינוי בעיצוב, השינוי צריך להיות בקוד העיצוב בלבד ולא בפלטפורמה.
  • בכל הנוגע לעיצובים, ההמלצה שלי היא לרכוש עיצוב מאתרים בחו”לולשלם לבונה האתר על תרגום/”גיור” העיצוב לעברית/ימין-שמאל. הסיבה לכך היא שלצערי לא מעט מבוני אתרים משתמשים בעיצובים שהם השיגו בעבר (בין בצורה חוקית ובין שלא) ובאותם עיצובים יש חורי אבטחה. כאשר רוכשים עיצוב מאתרים גדולים בחו”ל (בד”כ הסכום הוא בסביבות כמה עשרות דולרים), מקבלים חינם שנה של עדכונים לעיצוב, ובאתרים רבים, ניתן באותו מחיר לקבל מספר עיצובים, כך שאם אתם הלקוחות יש לכם מספר אתרים, תוכלו להוריד עיצוב שונה לכל אתר.
    • אם הזכרתי כבר עיצובים, כדאי לבחור עיצובים שתומכים בשפות נוספות (רבים מהעיצובים תומכים בכך, חלקם גם תומכים באתרים עם ימין-שמאל כמו עברית, ערבית, פרסית וכו’), כך שמתרגם העיצוב יצטרך לכתוב קובץ תרגום פשוט, וקובץ CSS למיצוב/עיצוב אלמנטים. במקרה ויהיה צורך בעדכון, ניתן יהיה לעדכן בקלות ויהיה צורך רק בהחלפת קובץ CSS לאחר העדכון.
  • בכל הקשור לחנויות, תוכנת OsCommerce כבר מזמן “מתה” (גירסה 2.3 לא עודכנה זמן רב וקיימות לה פריצות רבות, גירסה 3.0 נמצאת בפיתוח זמן רב והם לא ממליצים להכניס אותה לשימוש בחנויות פעילות או חדשות). יש פלטפורמה בשם Magnto בגירסה חופשית או מסחרית, אולם כיום ישנם תוספים רבים שיודעים להתלבש על הפלטפורמות שהזכרתי לעיל שנותנות פונקציונאליות זהה. לא מומלץ להשתמש בפתרונות קנייניים שבונה האתר כתב לדוגמא, הואיל ושימוש בפתרון כזה “כולא” אותך עם הפתרון הנ”ל ללא אפשרות לבחור פתרון אחר.
  • הסכם עדכונים: מומלץ לסגור בהסכם עם בונה האתרים כי אחת לחודש הוא יכנס לחשבונכם אצל הספק בו הינכם מאחסנים את האתר שלכם כדי לעדכן את כל מה שצריך עדכון: פלטפורמה, תוספים/מודולים,חבילת עיצוב. ללא הסכם כזה, אתם חשופים לפריצות שיתגלו בהמשך הדרך ולהפסד לקוחות והכנסות אם האתר יפרץ (שחזור של הספק אינו מהווה פתרון, ושום ספק אינו מקבל על עצמו לבצע עדכונים אלו ללקוח).
  • בחרו רק בונה אתרים שנותן להם באחריות אבטחה: ב-99% מהמקרים שאתר נפרץ, הבעיה אינה נמצאת בתשתית של הספק אלא ב-חורי אבטחה שהתגלו לאותה פלטפורמה שהאתר שלכם משתמש. לצערי לא מעט בוני אתרים מנסים להתחמק בכך שהם מאשימים את הספק וכל העולם, אך אינם בודקים את הקוד שלהם (או שהם אינם מבינים מספיק בקוד או באבטחת קוד). ראיתי מקרים בעבר שבונה אתרים המליץ ללקוחותיו להשתמש בכל מיני פתרונות CDN (טכנולוגיה שמפיצה את האתר שלך בשרתים אחרים בעולם הקרובים גיאוגרפית למשתמשים) כפתרון אבטחה, אולם פתרון זה ברוב המקרים כלל לא עוזר אם יש חורי אבטחה בקוד הפלטפורמה/מודולים/תוספים/עיצוב.

שימוש בהמלצות אלו יכול לחסוך לכם כאב ראש ונפילות אתרים, במיוחד אם אתם מרוויחים כסף מאותם אתרים. לצערי לא קל למצוא בוני אתרים מוכשרים שנותנים פתרונות טובים, אולם כדאי (לעניות דעתי) להשקיע במאמץ חיפוש ולא להתפשר על ילד/צעיר שעושה את צעדיו הראשונים ומבקש מחירי רצפה. מחיר הרצפה הזה יכול לעלות לכם ביוקר.

הערה: כפי שהעירו מספר אנשים, שרותים כמו אבטחה ושדרוג אינם ניתנים בחינם (בכל זאת, בונה האתרים צריך להרוויח, זה ביזנס), ולכן מומלץ לכרוך זאת בעיסקת החבילה.

שרתי VPS, איזון עומסים, וישראל

אצלנו ב”חץ ביז” יש לא מעט לקוחות שיש להם מספר שרתים וירטואליים (מדוע לכל הרוחות חברות קוראות לזה “שרתים וירטואלים” עם י’ אחת? עברית?) עם Load Balancing (אני אקרא לזה LB במהלך הפוסט הנוכחי) וזהו אחד התחומים ששם נמצאת ההתמחות שלנו, ומתוקף זה חשבתי לשתף אתכם הקוראים בעניין שלא תמיד מקבל פתרון ראוי.

אם כיום לקוח יגיע לאינטגרטור רציני ויאמר לו “יש לי אתר גדול, ואני צריך 10 שרתים (בין אם זה פיזיים או וירטואליים – לא רלוונטי לשם הדוגמא) כשחלק יהיו DB, חלק שרתי ווב, חלק שרתי אפליקציה” – אז במרבית המקרים אותו אינטגרטור לכשיקבל את החוזה, ילך לאמזון או לאחת המתחרות שלהם בחו”ל, יקים שרתים (אולי ישתמש בשרות הקמת שרתים נוספים אוטומטית), ישתמש בשרותי Load Balancing ובקיצור – הוא ישתמש ב-API של אותו ספק כדי לבנות פתרון ללקוח.

עד פה הכל טוב ויפה.

אבל מה קורה שהלקוח רוצה פתרון פה מקומית בישראל? יש לכך סיבות:

  • הלקוח מעוניין ב-Latency הכי נמוך שאפשר
  • עקב סיבות משפטיות ובעצת עורכי דינו – הוא רוצה את זה פה בישראל
  • ללקוח “נכנס ג’וק לראש” והוא מתעקש מסיבותיו שלו שהפתרון יהיה כאן בארץ.

כפי שציינתי בעבר, בניגוד לפרסומים של חברות מסויימות, אין פה בארץ מחשוב ענן אמיתי ומסחרי (יש כמובן את Isragrid שהוא בהחלט פתרון מעולה, אבל הם לא מוכרים שרותים ללקוחות מסחריים.

אם תפנו לספקים שונים בארץ ותציינו כי אתם רוצים X שרתי VPS ו-LB (אני לא מדבר על שרותים יותר מתקדמים כמו HA וכו’) אתם תקבלו הצעת מחיר לא קטנה. כמה לא קטנה? חבר אינטגרטור ביקש עבור לקוח שלו הצעה מספקים שונים. כמה שהוא התווכח עם הספקים השונים (כולל הגדולים), המחיר לא ירד מתחת ל-5000 שקל + מע”מ לחודש על: LB, ו-4 שרתים עם 2 ליבות ו-4 ג’יגה זכרון, דיסקים של 200 ג’יגה ו-100 ג’יגה לאחד מהם.

הטעות שאותו אינטגרטור עשה? (חוץ מלשכוח שאנחנו קיימים וזה דווקא תחום שאנחנו די טובים בו) – הוא נתן את הצעת המחיר ללקוח כ”זה מה יש”. לקוחות גדולים לא אוהבים לשמוע “זה מה יש” ומהר מאוד הם הופכים זאת ל”תודה, לא תודה”, ולצערי אותו חבר הפסיד את חוזה האינטגרציה (למי שתוהה, אין לי מושג מי הלקוח, כך שאינני יכול להפנות אליו אינטגרטורים אחרים או לפנות אל הלקוח).

אז מה? האם באמת לפתרון הכולל LB ומפרט כפי שציינתי צריך לשלם 5000+מע”מ לחודש בארץ? כן, אם הלקוח רוצה לשכור 2 מכשירים של F5 מהדגמים המתקדמים + תשלום מופרז על שרתי VPS, אבל אפשר גם אחרת ואפשר לחסוך המון עם מספר נקודות פשוטות:

  • קודם כל, צריך לבדוק על מה הלקוח צריך LB בכלל. האם הוא צריך את זה על שרתי ווב כמו Apache? אם כן, יש מספר פתרונות מבוססי קוד פתוח, טריקים כמו Round Robin ועוד שיטות אחרות כדי לחלק את העומס בין שרתי הווב. חלק מהשיטות מצריכות שרת VPS שיקבל את הבקשות ויפנה, ובחלק מהשיטות אין צורך בכך.
  • שרותי SQL (בין אם זה מבוסס קוד פתוח או סגור) – כאן צריך לבדוק לעומק באיזו שיטה לעבוד. לדוגמא: MySQL מאפשר רפליקציה בשיטת Master/Slave, אך לא כל אפליקציה יודעת לעבוד מול Slave. אם לדוגמא הלקוח רוצה לעבוד עם אפליקציית וורדפרס כאפליקציה וובית ראשית, תהיה בעיה לחבר את הוורדפרס ל-Slave. במקרה של וורדפרס לדוגמא, ניתן להשתמש בתוסף כמו HyperDB.
  • שימוש בפתרונות “זוללי זכרון” כמו memcachd או Varnish – אלו פתרונות שאמנם מצריכות שרתי VPS עם יותר זכרון, אולם מצד שני הם יכולים להתמודד עם כמות גולשים יותר גדולה ובכך לחסוך בעצם כמות שרתים שצריך לשכור.

יש כמובן עוד הרבה מאוד פתרונות לחילוק עומסים, ביזור וכו’, ולא כל פתרון יכול להתאים לכל סיטואציה. צריך לבדוק מה הלקוח מריץ, איזו מערכת הפעלה, מה ניתן להריץ, איזו השקעה צריך לעשות (הגדרות, סקריפטים וכו’).

אז צריך לשלם 5000 שקל? התשובה היא לא. ככלל, אצל כל הספקים בארץ, מחיר המחירון הנקוב הוא מחיר עבור שרת יחיד. אם אתם צריכים 4 שרתים ומעלה, המחירים ישתנו באופן ניכר.

חנות באינטרנט

כיום יותר ויותר בעלי עסקים מעוניינים להקים חנות באינטרנט, וחלק לא קטן מהם אינם יודעים במה לבחור. ישנם עסקים המציעים ללקוח: קח פלטפורמה מוכנה, הכנס לוגו, טקסט, הכנס מוצרים ותתחיל למכור. אתה תשלם מחיר חודשי על תחזוקה והאתר שלך יהיה למעלה.

זו שיטה נחמדה, אבל בעייתית מכמה סיבות.

סיפור קטן: כשעבדכם הנאמן הקים את העסק ("חץ ביז"), לא היה לי מספיק תקציב וזמן להקים אתר ראוי למכירת שרתים ושרותים. החלק הארי של התקציב הלך לרכישת שרתים, השאר הלך לכל מיני דברים אחרים שקשורים בעקיפין לעסק, ולכן ניסיתי לבדוק מספר ספקים שמציעים חנויות כפי שתיארתי לעיל.

החוויה היתה טראומתית: ספקים טוענים שהם "מתחזקים" אתרים, אולם רוב העסקים נותנים ללקוח מספר קטן מאוד של עיצובים, התואמות לדפדפנים שאינם אקספלורר (יותר ממחצית מהגולשים כבר לא משתמשים באקספלורר) היתה גרועה, והמחיר פשוט היה מוגזם בטירוף במיוחד כשהספק לא מוכן לתקן תקלות של עיצוב (כפי שטען אחד הספקים באוזניי "זה מה יש").

כלקוח, כשאתה בוחר לפתוח חנות באחד העסקים שמציעים חנויות, במקרים רבים אתה תשלם הרבה יותר מכל הצעת אחסון שתמצא בישראל או בחו"ל. כמה יותר? אם נאמר שחבילת אחסון קטנה בארץ תעלה לך בסביבות ה-30-70 שקלים, אתה תשלם אצל אותו עסק 120 שקלים ומעלה לחודש, וזה על "תחזוקת האתר ושרתים", למרות שבמקרים רבים לא תראה שום שינוי.

גרוע מכך: אם לאחר תקופה תרצה לעבור לספק אחר (ולא חשוב אם התקופה היא אחרי חודש או שנה או שנתיים) לא תוכל להעביר את החנות שלך כמו שהיא, ואתה תצטרך לשכור בונה אתרים שיבנה לך חנות ושיעביר את החומרים או שיקים את הפריטים, הקטגוריות מ-אפס בצורה ידנית, מה שאומר כמובן שהעלות תהיה גבוהה.

לכן, כשאתה מעוניין להקים אתר שימכור ללקוחות, כדאי לך לבצע את השלבים הבאים:

  1. מצא לך בונה אתרים מקצועי (אחד שיש לו כמה שנות ותק ונסיון עשיר) ותאר לו מה אתה רוצה להקים, איך זה יראה, מה הדברים שיהיו בו ועוד. בונה האתרים יוכל לאמר לך מה תצטרך, מה העלויות וסביר להניח שהוא גם יקשר אותך לגרפיקאי שיבצע עבורך את העיצוב (ניתן לרכוש גם עיצובים בחו"ל ובונה האתר יוכל "לגייר" אותם בתשלום לעברית)
  2. מצא לך אחסון אתרים אמין (יש מספר ספקים גדול בארץ שמספק זאת. אם אינך מבין באחסון אתרים, תוכל לשאול את בונה האתרים על כך והוא יוכל להמליץ לך על ספק זה או אחר) וסגור חבילה עם הספק, ותן את הפרטים הטכניים לבונה האתר שלך (הסיבה שעדיף לך לעשות זאת בעצמך ולא עם בונה האתרים היא פשוטה: עדיף שהשליטה בנושא אחסון האתר תהיה שלך, אתה בסופו של דבר הלקוח).
  3. אם יש לך המון (מאות או אלפי פריטים), אתה רוצה להחזיק מאגר לקוח, לעשות סליקת כרטיסים מאובטחת, כדאי לך לקחת במקום חבילת אחסון אתרים, שרת וירטואלי (VPS). המחיר הוא יותר גבוה בהשוואה לאחסון אתרים, אולם ב-VPS יש לך שליטה מלאה ומי שינהל לך את האתר והשרת יוכל לדאוג למקסימום אבטחה.
  4. במרבית המקרים בונה האתרים יקח פלטפורמה לניהול תוכן כדי להקים את אתר המכירות שלך, בקש ממנו שיוודא כי הגירסה של התוכנות תהיה עדכנית.
  5. לקראת סיום הבניה, ודא כי האתר שלך עולה ונראה טוב בכל הדפדפנים הסטנדרטיים כמו פיירפוקס, כרום, אופרה ואקספלורר, ומומלץ לוודא כי האתר עולה ונראה טוב גם באייפון או טלפונים כמו גלקסי.
  6. ודא כי החוזה בינך לבין בונה האתר כולל: תחזוקה חודשית ועדכוני תוכנה, ותמיכה. סביר להניח שזה יוסיף מעט למחיר, אך זה שווה את הסכום: הדבר האחרון שתרצה לראות שקורה לאתר שלך שהוא נהפך מחנות לאתר עם דגל פלסטין וקללות.

אלו בכלליות הדברים שכדאי לך לבצע. ההשקעה הראשונית היא יחסית יקרה (עניין של כמה אלפי שקלים), אולם ברוב המקרים היא השקעה חד פעמית וכך לא תצטרך לשלם מאוד שקלים בחודש לכל מיני עסקים שמציעים חנויות שלא ממש מתאימים לטעם או לצרכים שלך.

בהצלחה

כמה מילים על קורסי אבטחת מידע

קיימים בשוק כיום קורסים רבים למחשבים וצעירים רבים שאינם מוצאים עבודה בתפקידים שונים, מעוניינים “לעלות על עגלת ההיי-טק”, ואחד הקורסים שחברות מציעות זה קורס אבטחת מידע, תחום שקיבל לאחרונה פופולריות מאז אותם התקפות של אנונימוס בחו”ל, ה”פורץ הסעודי” בישראל, ובכלל, “הילת” ה-אבטחת מידע נשמעת מאוד מושכת לצעירים רבים.

ומה עושים כל מיני חברות שמעוניינות להרוויח כמה שיותר וכמה שיותר מהר בכך שהם “מפמפמות” קורסים? מציעים חיש קל קורס אבטחת מידע. במקרים רבים אותם חברות חותמות עם איש אבטחת מידע, הוא יוצר להן איזו “תוכנית לימודים” ואותן חברות מתחילות לשווק זאת במרץ.

רק שאותן חברות לא ממש שמות תנאי סף, אלא משווקות את זה לכולם. משעמם לך בעבודה? לא מוצא עבודה? תבוא אלינו, תלמד אבטחת מידע (“תחום מאוד חם היום”, אתה בוודאי תשמע את זה מפי איש המכירות של אותו בית ספר/מכללה), ויבטיחו לך שתוך זמן קצר מסיום הלימודים – יחטפו אותך לעבודה עם משכורת גבוהה ותנאים מאוד מפנקים.

 

אז תרשו לי לפוצץ את הבלון הזה ולחסוך לכם עוגמת נפש.

אבטחת מידע היא אינה עניין של מה בכך, ואם אין ברשותך ידע עמוק, גדול ורציני במחשבים אף אחד לא יקח אותך ולא יצא לך מהלימודים האלו מאומה.

אבטחת מידע מתחלקת לכל מיני חלקים, אני אתייחס ל-2 העיקריים:

  • אבטחת מידע בתכנות – בשביל ללמוד את החלק הזה, אתה צריך לדעת תכנות בצורה טובה, עם מספר שנות נסיון, ועדיף שיהיה לך ידע בכמה שפות תכנות. (ולא, ידיעה של Visual Basic לא נחשבת שפת תכנות רצינית). רק לאחר שיש לך ידע רציני עם מספר שנות נסיון, אתה יכול ללמוד על אבטחת מידע, על מה לחפש, ואתה חייב להיות יצירתי ולחשוב כמו פורץ שהולך לפרוץ ולהזיק לאפליקציה הנכתבת שבאת להגן עליה.
  • אבטחת מידע במובן הסיסטם – זה בדרך כלל הכוונה של אותם קורסים ובשביל זה צריך שיהיה לך נסיון עשיר כאיש סיסטם, עדיף עם ידע ב-Linux, ולא רק מה שמלמדים כמו תוכי בקורסים של מיקרוסופט! אתה צריך לדעת להכיר דברים כמו 7 השכבות (OSI Model), הכרה עמוקה של 4 שכבות TCP/IP, ניתוב, ראוטרים, סוויצ’ים, BGP ועוד 1001 מושגים ויש צורך בהיכרות רצינית שלא נרכשת בקורס (למרות שיבטיחו לך שכן), נסיון בהקמה של הדברים, הגדרות שלהם במערכות הפעלה שונות, וגם התנסות בדברים. אתה צריך ראש יצירתי (ולא מרובע!) כדי לחשוב איך פורץ הולך לתקוף את המערכת שלך, להכיר את התוכנות שמגינות ובמיוחד את הכלים בקוד פתוח (nmap, snort ועוד רבים אחרים) שמאפשרות לך לסרוק ולמצוא את הדברים ולהבין במה מדובר.

אני בהחלט יכול להבין צעירים רבים שרוצים לעשות הסבת מקצוע ולהיכנס לתחום ההיי-טק וגם לעסוק באבטחת מידע (כי הם שמעו שזה מאוד רווחי), אבל אם תאזין לאותן חברות/בתי-ספר/מכללות, ואין לך ידע עשיר (הרבה יותר משנה נסיון, אגב), אתה פשוט תשרוף את כספך/מענק השחרור שלך וכשתלך לראיונות אתה תשמע את המשפט האלמותי “תודה, אנחנו נתקשר אליך” (וכמובן לא יתקשרו אליך).

אינני מנסה לייאש צעירים שרוצים להיכנס להיי-טק. יש בהחלט דרישה לאנשים, אבל צריך לדעת מה ללמוד, ותרשו לי להמליץ על 2 דברים שונים שכדאי ללמוד:

  1. Linux – קחו גירסת Linux כלשהיא (Fedora, Ubuntu), הקימו בבית מכונה וירטואלית, התקינו את המערכת ולימדו אותה עם דגש על לימוד הפונקציונאליות דרך שורת הפקודה וטרמינל, לאו דווקא דרך הממשק הגרפי. חסרים אנשי Linux טובים בשוק והידע הזה רק יסייע לך.
  2. מתכנתים – כל סטארט-אפ, כל עסק שכותב אפליקציות מחפש מתכנתים טובים, אבל מתכנתים שיודעים להתמודד עם שפות כמו Java, או ++C, או C. כך לדוגמא, שוק פיתוח האפליקציות עבור iPhone/iPad/iPod ומצד שני ה-Android מצריך ידע טוב ב-JAVA (אנדרואיד) וב-C (אייפון/אייפד). מה שהשוק לא כל כך מחפש זה מפתחים בפלטפורמות של מיקרוסופט – יש הצפה של בוגרי קורסים והמשכורות ירדו בהתאם.

אם יש לך נסיון ב-2 הסעיפים, תוכל למצוא עבודה בשוק הישראלי. אתה יכול לשפר את הסיכויים שלך אם תשתתף באחד ממאות ואלפי פרוייקטים בקוד פתוח בכך שתוריד את הקוד, תשפר אותו ותתרום חזרה את השינויים. אזכור של השתתפות אקטיבית במספר פרוייקטים בקוד פתוח יכולה להזניק את הסיכוי שלך לקבל עבודה בצורה רצינית.

בהצלחה