ברודקום רכשה את VMWare – ההמשך

בתחילת השנה פרסמתי פוסט על כך שחברת Broadcom רכשה את חברת VMWare בסכום של 69 מיליארד דולר, ובאותו פוסט/קליפ חיוותי את דעתי, וחשבתי שסיימתי עם הנושא… עד שקיבלתי טלפון מחברה מנמ"ר שביקש ממני לבדוק יותר לעומק ולחוות דעה יותר מפורטת. החלטתי שאם אני בין כה עושה זאת, אני גם אפרסם זאת כאן.

להלן תקציר:

למי שלא מכיר את חברת ברודקום, החברה רוכשת חברות שונות, ולאחר הרכישה היא מוכרת חלקים שונים של החברה הנרכשת, מקצצת בהשקעות בצורה משמעותית בחברה הנרכשת, כך שבמקרים רבים, החברה הנרכשת אינה יותר מ"שלד" ממה שהיתה בעבר חברה גדולה. דוגמאות לא חסר: CA, symantec ויש עוד כמה. גם רכישת VMWare אינה הרכישה האחרונה, החברה רכשה מאז את ConnectAll.

בחודשים האחרונים התקיימו מספר ישיבות עם הנהלת ברודקום, VMware, שותפים ואחרים, בהם התגלו הדברים הבאים:

  • החברה מחסלת את תוכנית השותפים המקורית של VMware וברדקום מעתה היא המחליטה מי יהיו השותפים והתנאים החדשים.
  • החברה משנה לחלוטין את פורטפוליו המוצרים של VMWare ומעתה יהיו שני מוצרי "אב", ורוב המוצרים האחרים של החברה לא יהיו זמינים יותר לרכישה עצמאית, אלא כ"תוספים" לאותם "מוצרי אב" – ארחיב בנושא בהמשך הפוסט
  • ברודקום החליטה ש-VMWare תצא מכל מה שקשור לוירטואליזציית קצה (VDI), ניהול מערכות קצה, וכל מה שקשור ל-End User Computing והיא מציעה את החטיבה למכירה עד סוף השנה הקלנדרית הנוכחית בסכום של 5 מיליארד דולר.

עתה נתרכז בעניין אותם "מוצרי אב": החברה תציע בעצם שני משפחות חדשות, הראשונה תיקרא VCF (ר"ת VMware Cloud Foundation) וחבילה זו תציע את כל מה שיש ל-VMWare להציע בתחום וירטואליזציה מנוהלת, מקומית או בענן (או בצורה משולבת) , כולל חלקים רבים שהוצעו כפתרנות נפרדים ומעתה יוצעו כ-Add-ons (תוסף) למי שרוכש את VCF. להלן תרשים דוגמא למה יוצע לרוכשים (לחצו להגדלה)

קרדיט: William Lam

מוצר האב השני הוא VVF (ר"צ VMware vSphere Foundation) – שזו כמובן חבילת ה-vSphere שמיועדת לקצה הגבוה וללקוחות הגדולים. כמו ב-VCF, גם כאן, מוצרים שהיו בעבר עצמאיים וניתנים לרכישה נפרדת, ימכרו מעתה רק כ-Addons. להלן תרשים החבילה (לחצו להגדלה):

קרדיט: William Lam

כפי שניתן לראות מהתרשימים, ישנם מספר חבילות מוצרים שהחברה כורכת, בין אם הלקוח רוצה או לא. כך לדוגמא, מעתה חבילת ARIA כלולה ב-VVF. יש לך מערכת אחרת לניתוח קבצי LOG  לדוגמא? או שתיפטר מהמערכת או שתשלם עבור חלק שלא תשתמש. מצד שני, ישנם חלקים שמעתה זמינים רק אם רוכשים את VCF – כמו VMWare firewall או ATP.

אחרי שברודקום/VMWare פרסמו את הדברים (הם פרסמו מאז מספר "עדכונים" – פוסט זה כולל אותם), ולאחר שהם הבינו כי המתחרים כבר פונים ללקוחות החברה, הם הוציאו "הבהרה" נוספת שישנן עוד 2 "חבילות אב".

החבילה הקטנה הנוספת היא חבילת VMware vSphere Standard (VVS) – להלן התרשים (לחצו להגדלה):

כפי שאתם יכולים לראות, מספר התוספים הזמינים לרכישה – קטן מאוד ולא ניתן לרכוש תוספים אחרים שקיימות בחבילות אב אחרות.

ההצעה האחרונה שיש לברודקום/VMWare להציע נקראת VMware vSphere Essentials Plus Kit (VVEP) והיא די זהה ל-VVS. להלן התרשים (ההגבלה ל-3 שרתים היא במקור – לחצו להגדלה):

אלו הם ההצעות הזמינות ללקוחות, כאשר מעתה הכל זמין כמנוי (Subscription) בלבד. לאלו המעוניינים במידע לגבי ה-Validated solution על VCF, אפשר לראות פרטים כאן.

בקליפ שפרסמתי בפוסט הקודם, ציינתי כי חברות גדולות לא יתרגשו מעליית המחיר הצפויה (והיא בהחלט צפויה – מפוסטים שונים ברשת רואים עליה שנעה בין 100 ל-300 אחוז, אבל תמיד כדאי לשאול את הנציגות שמולה אתם עובדים), אך הבעיה המהותית קשורה לעיקר: שום חברה לא מוכנה "לבלוע" עליית מחיר כה גבוהה כשמדובר בדיוק באותו מוצר שהיה זמין במחיר נמוך משמעותית בעבר (כבר ציינתי כי רוב מוצרי VMWare הפסיקו להיות זמינים לרכישה עצמאית ו/או רשיון Perpetual? הנה פוסט של VMware עצמה על כך לגבי רשיונות, כל המוצרים ושרותי SAAS) ולכן רבים מתחילים להתעניין בפתרונות מתחרים (ספקי הענן כבר מציעים הצעות מפתות, Nutanix גם מציעים)

מה ניתן לעשות? על מה מומלץ להסתכל ולבחון? על כך – בפוסט הבא שיפורסם בסופ"ש זה.

שימוש ב-Wireguard כפתרון VPN מלא

יש לא מעט מקרים בהם VPN הוא דבר חיוני ונדרש, בין אם בחיבור בין 2 אתרים (Site to site), בין אם חיבור חיצוני לתשתית בענן ציבורי, בין אם חיבור מהבית לתשתית בעבודה וכמובן – כשרוצים להתחבר לתשתית בבית כדי לבדוק דברים או כדי להשתמש בשרותים שונים שרצים בבית – מבחוץ.

עד כה הפתרונות המוכרים ורצים במקומות שונים, היו פתרונות כמו IPsec, או OpenVPN או פתרונות קנייניים של יצרנים שונים (גם יצרני נתבים ביתיים כמו ASUS הוציאו פתרונות VPN כמו Instant Guard … שלא נתמך ב-Windows , Mac או לינוקס אלא רק למובייל) שעובדים בצורה מעולה. הבעיה בדרך כלל כשמדובר על גוף עם תקציב קטן (או ברצון לא להוציא כסף) – הפתרונות הנ"ל לא היו יכולים לבוא בחשבון, ומה שכן בא בחשבון סבל ממגבלות של רישוי (OpenVPN – מקסימום 2 משתמשים), ניצול גרוע של רוחב פס (במיוחד כשמתחברים לתשתית ביתית או upload בכמות מגהביט מזערית) והבעיה הגדולה מכולן – חוסר עדכונים לפתרונות הללו. בנוסף, פתרונות רבים מבוססי נתבים ביתיים מקבלים כמות קטנה מאוד של עדכוני תוכנה, כך שפתרון VPN מבוסס נתבים כאלו יכול להיות פתרון די מסוכן.

הפתרון שמקבל תאוצה בשנים האחרונות מגיע מכיוון אחר, מעולם הלינוקס, והוא פתרון ה-Wireguard. למי שלא מכיר, Wireguard מממש פתרון VPN, אולם הוא עושה זאת תוך שימוש בצופנים מודרניים שאינם "חונקי מעבד" ולא מצריכים פתרונות חומרה במעבדים. כך לדוגמא, Wireguard שרץ על Raspberry Pi 4 ויכול לתת תעבורה מוצפנת במהירות של 400 מגהביט, מספר הרבה יותר גבוה מ-OpenVPN (שנותן רבע או שליש מזה) ובחלק מהמקרים הוא עוקף פתרונות IPSec שונים מבחינת ביצועים ורוחב פס.

ל-Wireguard יש מספר יתרונות גדולים:

  1. ההגדרות עצמן די קלות, ולמי שמסתבך, יש כלי שנקרא PiVPN (שגם רץ על דביאן ואובונטו על מכונות X86-64) שעוזר להגדיר את ה"שרת" ואת ה-Clients בקלות.
  2. אין צורך בהגדרות משתמשים וסיסמאות. שרת ה-VPN צריך בסך הכל את המפתח הציבורי של ה-Client וה-Client צריך את המפתח הציבורי של השרת. השאר – הם הגדרות כתובת IP, DNS ומספר דברים נוספים לא ממש מורכבים.
  3. מבחינת שינויים בנתב – השינוי היחיד שצריך לבצע הוא הגדרת Port forward ב-UDP אל המכונה שמריצה את ה-Wireguard כשרת. אפילו הנתבים של בזק יכולים לתת זאת בלי בעיה. (הערה: בימים האחרונים פרסמתי כי יש לי בעיה בנתבים מסויימים עם הגדרות ל-Wireguard, מסתבר כי זו היתה בעיית הגדרה של firewalld במכונה)
  4. אתה יכול לנצל את מלוא רוחב הפס Upload שיש לך להנאתך. במקרים של חיבורים כמו DSL או כבלים, רוחב ה-Upload הוא מספר נמוך מאוד של Megabits (בד"כ עד 5) ופתרונות VPN מתחרים יוציאו מתוך זה אולי 1-2 מגהביט. עם Wireguard לפי נסיון שערכתי – מתוך 4 מגהביט Upload, קיבלתי רוחב פס של כ-3.5 מגהביט מוצפן החוצה (Upload).
  5. מבחינת Clients – כל מערכת הפעלה תומכת ב-Wireguard – כל הפצות הלינוקס, אנדרואיד, iOS, מק, Windows, כולל Tizen (אם יש לך את ה-SDK ואתה רשום כמפתח..).
  6. הגדרות Client די קלות במובייל – צור Tunnel, צלם תמונה (עקוב אחר ההוראות של PiVPN), שמור. נגמר. ההגדרות גם קלות ב-Windows ומק – העבר קובץ conf שיצרת עבור ה-client למערכת ההפעלה הנבחרת, הפעל Wireguard client, בצע יבוא (Import tunnel) והפעל.
  7. הקץ להעברת כל התעבורה דרך VPN – הגדרת AllowedIPs תאפשר להגדיל ניתוב VPN רק לתשתית מסויימת (Split DNS), וכל השאר יעבור בצורה רגילה דרך האינטרנט. הקץ לגלישה שעושה "טיול" בחו"ל – לאתרים מקומיים.
  8. כשמדברים על מערכות עם עדכוני אבטחה, כל הפצת לינוקס שתתקין (למעט Fedora) תגיע עם הבטחת עדכונים ל-5 שנים לפחות (גרסאות כמו Rocky/Alma/Oracle לינוקס – ל-10 שנים)

כל הדברים שציינתי קיימים גם בפתרונות מסחריים כמובן, עם תוספות שונות, ופונקציונאליות שונה, אולם הפשטות מצד אחד והאבטחה הרצינית מצד שני של הפתרון – נותנים ל-Wireguard ניקוד בדירוג טוב, ולפחות לשימוש ביתי או לשימושים של סטארט אפ דל-תקציב – הפתרון יכול להיות בהחלט פתרון לא רע.

תכירו: משפחת ה-Ryzen 5000

חברת AMD הכריזה לפני כשבועיים על מעבדי ה-Ryzen דור רביעי לדסקטופ (מבחינת מספרי הדגמים, הם החליטו לקפוץ מ-3000 ל-5000 לאחר שהם הצליחו ליצור סלט שלם בדגמי ה-4000). בפוסט זה אתייחס הן לדגמי הדסקטופ והן למעבדי ה-EPYC לשרתים שיצאו כבר בקרוב.

מעבדי Desktop לשרתים

מבחינת מעבדי הדסקטופ, ב-AMD ממשיכים להוציא את אותם מספרי דגמים שהוציאו בגירסה הקודמת, בקצה הגבוה נמצא 5950X עם 16 ליבות, 5900X עם 12 ליבות, 5800X עם 8 ליבות ו-5600X עם 6 ליבות, בדיוק כמו שהיה עם ה-3950X, 3900X, 3800X, 3600X, רק שהפעם אין בשלב זה דגמים ללא X כמו שהיו בדגמי ה-3000 (אלו יצאו בשנה הבאה). המחירים – עלו במעט, בממוצע כ-50$ בהשוואה למעבדים מסידרה 3000.

מבחינת ביצועים (שזה כמובן הדבר הכי חשוב למשתמשים) – AMD הציגה עליה משמעותית בביצועים של עד 19% – במיוחד בעבודות Single Threaded, ולראשונה במבחנים סינטתיים – AMD עוקפת את כל המעבדים שאינטל מוכרת בגיזרת הדסקטופ (שוב, בעבודות Single Threaded, ב-Multi Threaded המעבדים של AMD עוקפים ממזמן את המעבדים של אינטל). במבחן כמו Cinebench, מעבד כמו ה-5950X מגיע ל-640 ב-Single Threaded ומעבד 5900X מציג באותו מבחן את המספר 631. לשם השוואה, מעבד ה-10900K מגיע ל-539 באותו מבחן ומעבד כמו ה-Tiger Lake החדש לדסקטופ (דגם: Core i7-1185G7) מגיע ל-598 (אך זהו אינו מעבד לדסקטופ, זהו מעבד למחשב נייד).

ישנם שיפורים רבים בתוך המעבדים החדשים, מבנה Cache חדש שנותן ביצועים גבוהים בצורה משמעותית, ושינויים רבים נוספים ש-AMD תפרט עליהם יותר בהרחבה כבר בשבועות הקרובים.

ישנם לא מעט אנשים שכבר יש ברשותם מעבדי Ryzen והם מעוניינים לשדרג – הנה מספר נקודות לגבי הנושא:

  • אם יש לכם לוח אם מבוסס Chipset כמו X570 או B550 – תוכלו כבר בחודש הבא לרכוש את המעבד, לשדרג את ה-BIOS, להחליף את המעבד ולהמשיך לעבוד כרגיל.
  • אם יש לכם לוח אם מבוסס Chipset כמו X470 או B450 – לרוב הדגמים יצא שדרוג BIOS במהלך חודש ינואר אשר יוסיף תאימות למעבדים החדשים (אך יסיר תאימות ממעבדים ישנים כמו Ryzen מסידרה 1000 ו-2000, פשוט אין מקום בשבב הפלאש לכל העדכונים).
  • רשמית – המעבדים יצאו לשוק ב-5/11. הסיכוי שלכם לרכוש ולקבל מעבד כזה בארץ בתאריך הנ"ל – די טוב (נודע לי לאחרונה כי כבר יש מלאי בארץ, אך המכירה אסורה עד ה-5/11).
  • לאלו שאין ברשותם מעבד Ryzen וחושבים לרכוש (במסגרת בניה עצמית של מחשב) לוח אם ואז את המעבד, אני ממליץ להמתין: בהשקה הרשמית יכריזו יצרני לוח האם על לוחות אם חדשים עם תכנונים משופרים.

חשוב לזכור: כמו שזה נראה כרגע, כנראה שסידרת ה-Ryzen מסידרה 5000 הם "תחנה אחרונה", וכשיצאו מעבדי ה-Ryzen 6000 יהיה צורך בלוח אם חדש וכנראה זכרונות חדשים (DDR5), ולכן אם חושבים להשקיע סכום מהותי ברכישת לוח אם חדש ובמעבד, כדאי לקחת בחשבון שכנראה לא ניתן יהיה לשדרג את המערכת למעבדי Ryzen עתידיים.

מעבדי EPYC לשרתים

באופן רשמי, ב-AMD עדיין לא מדברים/מספרים על מעבדי ה-EPYC מסידרה 7003 (שם קוד: Milan), והדברים יפורסמו באופן רשמי במהלך השבועות הקרובים (אני מאמין שבמהלך נובמבר), אבל עד אז – הנה כמה נקודות מעניינות:

  • שיפור ביצועים משמעותי בהשוואה ל-EPYC דור קודם (7002): כמו ב-Ryzen, גם כאן יש תכנון חדש לזכרון המטמון ברמות 1 ו-2, כך שבפועל ה-Latency נחתך בצורה משמעותית, מה שמתורגם לביצועים גבוהים, כאשר ברוב המקרים מדובר על שיפור דו ספרתי.
  • מבחינת וירטואליזציה – מעבד EPYC דור 7002 (הדור הנוכחי) נתנו מספר יתרונות מבחינת אבטחת וירטואליזציה בהשוואה למה שאינטל נותנים (אינטל תתן פתרון מועתק במשפחת מעבדי ה-Xeon הבאים בשנה הבאה, ע.ע. TME) ולאחרונה התבשרנו כי vSpehre 7 עדכון 1 יתן תמיכה בפונקציות החדשות להצפנת מכונות וירטואליות, דבר שיתקבל בהחלט בברכה במקומות שאבטחה היא במקום הראשון. במעבדי EPYC דור 7003 אנחנו צפויים לקבל עוד מספר שיפורים חדשים באבטחת וירטואליזציה (אם כי מבחינת תמיכה, זה אולי יהיה ב-vSphere 7U2 או בגירסה 8, אך אם משתמשים בוירטואליזציה מבוססת KVM – התמיכה תגיע בחודשים הקרובים)
  • אחת הנקודות שעולות שוב ושוב בפורומים שונים של משתמשי EPYC היא תאימות לאפליקציות שאינטל מבצעת בהם אופטימיזציה, כמו הוספת תמיכה ב-AVX 512. ובכן, בדגמי ה-EPYC החדשים יש תמיכה ל-AVX 512 ולעוד מספר טכנולוגיות ידועות.
  • תאימות לאחור – גם הפעם, יהיה אפשר להשתמש במעבד EPYC מסידרה 7003 על שרתים ישנים יותר (3 דורות אחורה). חשוב לציין כי את התמיכה לכך יש צורך לקבל מיצרן השרתים (בד"כ זה יהיה במסגרת KIT הכולל מעבד חדש או במסגרת עדכונים שהיצרן מוציא לשרתים). כל היצרנים יתמכו בשדרוג ממעבדי EPYC דור 7002 לדור 7003, אולם רק חלק מהם יתנו תמיכה לשדרוג מ-EPYC דור 7001.
  • שיפור ביצועים משמעותי בכל הקשור ללינוקס: ב-AMD הוסיפו פקודות חדשות, והוסיפו שיפורים למהדר כמו GCC (זה נקרא Znver3), כך שאם רוצים שיפורים מעבר לשיפורים שמקבלים כברירת מחדל, אפשר לקמפל עם הפרמטרים החדשים ולקבל ביצועים עוד יותר גבוהים

חשוב לציין: גם כאן, כמו עם מעבדי Ryzen, המעבדים שיצאו יהיו כנראה בחזקת "תחנה אחרונה". ב-AMD עובדים במרץ על EPYC דור 7004 (שם קוד: Genoa) שיתן תמיכה ב-PCIe 5, זכרון DDR5, תמיכה ב-CXL, וטכנולוגיות רבות אחרות, כולל שינוי כל ה"שיחה" בין ה-CPU לכרטיסי GPU (בהצלחה ל-NVIDIA עם NVLINK), ומעבדים אלו לא יהיו תואמים אחורה.

לסיכום: AMD פתחה את הרבעון האחרון של 2020 בהכרזה על מעבדי Ryzen, בהמשך החודש על כרטיסי ה-GPU לדסקטופ, ולאחר מכן יגיעו ההכרזות על מעבדי EPYC לשרתים, כרטיסי GPU לצרכי ML/DL. התחרות בתחומי ה-GPU – בשיאה (NVIDIA כבר הכריזה על הכרטיסים שלה, AMD יכריזו בחודש הקרוב, ואינטל במחצית הראשונה של השנה הבאה) והתחרות בתחום המעבדים תתחיל החודש הבא ואילו אינטל תתן מענה הן בתחילת שנה הבאה (ICE Lake, מעבדים שאני לא ממליץ לרכוש, הואיל ואלו מעבדים שיהיו רלוונטיים אולי במשך חצי שנה) והן במחצית השניה של 2021 שבה היא תציג את מעבדי ה-Sapphire Rapids שיהיו מבוססים ארכיטקטורה חדשה (ביי ביי, Skylake), ויהיו שונים מהותית ממה שאינטל מוכרת כיום, ועם שיפורים מדהימים ורעיונות.. יצירתיים.

בעקבות אירועי אבטחה וקורונה: כדאי VDI?

אם מחר יצא לי לפגוש חבר שהולך להתחיל את צעדיו בעולם הפרילאנס, בתחומים כמו יעוץ, אינטגרציית פתרונות וכו' – הייתי שמח לתת לו 3 טיפים חשובים בתור התחלה:

  1. לא חשוב מה הפתרון – חברות רוצות לראות שאחרים (לפחות בגודל של אותו לקוח, עדיף יותר גדול) משתמשים בפתרון
  2. שהפתרון לא יהיה Bleeding Edge
  3. הלקוח ירצה לנהל את הפתרון In House עם כמה שפחות תלות מבחוץ.

בפעם האחרונה שהממשלה החליטה פה על סגר, כמעט כל החברות, גדולות כקטנות – עטו על יבואני מחשבים ניידים, מצלמות Web וכו'.

וזו היתה טעות רצינית. לעניות דעתי.

מדינות שונות שיש ברשותן זרועות סייבר שמנסות לפרוץ ולמצוא חולשות או לגנוב מידע – יעשו הכל על מנת שלא להתגלות ברדאר של הלקוח. הם ימפו את הרשת הפנימית והחיצונית של הלקוח, ימצאו חולשות, ימשכו קבצים של סיסמאות כדי להשתמש מבחוץ ב-"Rainbow Table" כדי לפענח סיסמאות, הם ימצאו דרכים לשאוב ולגנוב מידע, והעיקר: הם יבצעו כמעט אפס שינויים במערכות בארגון. אף אחד לא יקבל בארגון אימייל מהארגון הפורץ "פרצנו וגנבנו לכם הכל, חה חה חה". הם ישתמשו במידע הזה יותר מאוחר, בין אם למכור אותו לחברות וארגונים אחרים, ובין אם להשתמש בו לשימושים אחרים שונים.

לאפטופים לעובדים לעבוד מהבית דרך VPN היא דרך מעולה כדי להחליש בצורה משמעותית את כל עניין אבטחת המידע. לאפטופ, בסופו של יום, ישומש גם באינטרנט פתוח (ביתי, בחוץ) ולמומחים לפרוץ Windows לוקח דקות ספורות, נתב ביתי – פחות מכך (בהתחשב בכך שאף ארגון שמוכר את הראוטרים הללו לא מעדכן עדכוני אבטחה באופן אוטומטי, שלא לדבר על כך שאף אחד לא שולח התראות אבטחה על עדכונים חדשים. קיבלתם איזו הודעה כזו לאחרונה מ-בזק/הוט?), ולאחר פריצה ללאפטופ (אותם ארגונים יודעים איך לעקוף כל AV וכל מיני פתרונות אחרים) – כל מה שהם צריכים לעשות זה להטמיע אפליקציה או סקריפטים שרצים ברקע, וכשהמשתמש מתחבר ל-VPN – אפשר להתחיל לחגוג!!

בעולם ה-VDI הדברים שונים. לחלוטין.

הרעיון המרכזי ב-VDI הוא שאתה יכול להתחבר אל הדסקטופ הוירטואלי עם כל סוג של ציוד, כל עוד אותו ציוד מכיל אפליקציה שיודעת "לדבר" בשפת התקשורת להתחברות ל-VDI (הדוגמא הכי נפוצה: RDP), כלומר אותו ציוד שתתחבר איתו, יכול להיות בעל מערכת הפעלה אחרת (לינוקס לדוגמא), מעבד שאינו X86 (כמו ARM), או Form Factor שאינו כולל מסך נייח (סמארטפון, טאבלט). פתרון החיבור מעביר בסופו של דבר כברירת מחדל את הקשות המקלדת, תנועות עכבר ותצוגה – דרך תקשורת מוצפנת. בברירת המחדל, אין גישה לשום ציוד מקומי כמו מדפסת, דיסקים קשיחים, חיבורי USB (שאינם מקלדת ועכבר) וכו' ובדרך כלל תהיה גם הפרדה ברמת הרשת בין גישת ה-RDP לבין התקשורת שהדסקטופ הוירטואלי עצמו משתמש – לצורך גלישה באינטרנט/אינטרה-נט לדוגמא, כך שגם אם מחשב פרוץ מתחבר, אין לו גישה ישירה אל הקבצים והתיקיות בדיסק הקשיח הוירטואלי או דרך להריץ סקריטפים מהמחשב הנייד הנגוע למכונת הדסקטופ הוירטואלית. שכבה נוספת של הגנה שקיימת בפתרונות כמו Horizon של VMware היא שימוש חד פעמי בדסקטופ וירטואלי, כך שאם המשתמש התנתק/ביצע Log out – אותו VM פשוט ימחק ויבנה מחדש, כך שגם אם מישהו הצליח לפרוץ, אותו VM "יחיה" רק בזמן סשן החיבור של המשתמש, ולאחריו – (לפי ה-Policy שנקבע) המכונה תימחק.

כל מה שתיארתי הוא די בסיסי מבחינת אבטחת מידע. אפשר מכאן והלאה לקחת את זה לרמות יותר גבוהות הכוללות בדיקת Integrity של הציוד שיתחבר (לדוגמא באנדרואיד יש SafetyNet, ב-iOS יש מספר דרכים לבדוק אם המכשיר עבור Jailbreak, וב-Windows מיקרוסופט עובדת על פתרון "שרשרת" שעובר מה-BIOS והלאה כדי לבדוק שדברים לא שונו. בלינוקס יש מספר דרכים, כאשר הדרך הפופולרית ביותר היא לחתום עם TPM על ה-Image, לבצע mount כ-read only ועוד מספר דברים על מנת למנוע tampering ב-thin client) – ובכך למנוע כמה שיותר נסיונות פריצה לרשת הפנימית של הארגון.

לסיכום: ארגונים שמריצים מערכות דסקטופ רבות (לפחות אחת פר עובד) – אני ממליץ להן לשקול ברצינות מעבר ל-VDI. כיום דרישות החומרה אינן כה גבוהות (אפשר אפילו לעשות זאת גם ללא רכישת סטורג' All Flash NVME ב-7 ספרות בדולרים) אם משתמשים בשרתים מודרניים, ולגבי מחירי License אפשר תמיד למצוא פתרון עם נציגי המכירות של יצרני פתרונות VDI השונים. אם הנתונים שלכם בחברה חשובים – כדאי לשקול זאת.

על תחנות עבודה ומחשבי דסקטופ לעריכת תכנים

בישראל, המצב הקיים כיום בכל הקשור לעריכת תכני מדיה (תמונות, וידאו, אודיו) הוא שיש תחרות עזה ומגוונת. עצמאים וחברות שמציע את השרותים הללו לכל סגמנט אפשרי, החל מהכנת לוגו ועד לעריכה של קליפים, סרטים וכו'. הכל תלוי כמובן בדרישות ובתקציב ולמי פונים.

כיום, חלק לא קטן מאותם אנשים עובדים על מחשבים ניידים (מקבוק/מקבוק-פרו) של אפל. בפוסט הזה לא אתייחס לסגמנט הזה (אין הרבה מה לאמר בנידון. מי שרוצה את הביצועים הכי טובים שמחשב מקבוק-פרו יכול להציע – שירכוש את גירסת ה-16 אינטש שאפל שחררה לא מזמן) ולכן אתייחס בפוסט זה לאלו שמבצעים את העבודה על PC (מחשבי מותג או מחשבים לבנים מהרכבה)

לא מעט עצמאים וכמעט כל החברות – מחפשים בדרך כלל תחנות עבודה או מחשבים – שיהיו של מותג, זה יכול להיות HPE, Dell, Lenovo או מותגים בינלאומיים אחרים (במקרים מסויימים נמכרות לחברות חבילות שלמות הכוללות חומרה נלווית ואחד התנאים לרכישה – הוא רכישה של מחשבי מותג מסויימים, לא אכנס לכך בפוסט זה). בשביל חברות, רכישת מחשבי מותג היא דבר רצוי הואיל ויש תמיכה מהיצרן בתוכנה ובחומרה, ואם יש תקלת חומרה, טכנאי יגיע למשרדי החברה ויטפל בתקלה.

הבעיה שאני רואה בדרך כלל, קשורה יותר לאי התאמה של תוכנה עיקרית שתרוץ – והמחשב שיבחרו להריץ אותה.

אתן דוגמא: נניח ויש בחברה גרפיקאית שצריכה לעבוד על תוכן סטטי (תמונות, תרשימים, אילוסטרציות וכו') והחברה מעוניינת לרכוש לה תחנת עבודה טובה. אם החברה מבקשת הצעה מהמפיץ ובמפרט המוצע מופיעה שורה לגבי המעבד שמתחילה ב-Xeon – כדאי לפסול את ההצעה. מדוע? מכיוון שתוכנות כמו פוטושופ צריכות מהירות שעון כמה שיותר גבוהה, ולכן במקרה של הגרפיקאית שעורכת תכנים סטטיים, כדאי לרכוש מכונת דסקטופ (מותג או לא, לשיקולה של החברה) עם מעבד i9-9900KS של אינטל, עם 32 ג'יגהבייט זכרון ועם SSD מהיר עבור מערכת הפעלה, אפליקציות ואולי SSD נוסף לאחסון מדיה (אם אין בחברה פתרון אחסון לדוגמא).

כשזה מגיע לתכנים יותר דינמיים (אפקטים, עריכת וידאו/אודיו) בתוכנות שונות, עצמאים עם איתנות פיננסית טובה וחברות – בחרו לרכוש תחנות עבודה ממותגות עם כרטיסים יוקרתיים של nVidia ומעבדי Xeon וזכרון ECC. הבחירה הזו היתה עד לפני חודשים ספורים בחירה טובה והגיונית, אולם משהכריזה AMD על מעבדי הדור השלישי שלה לדסקטופ ול-HEDT/תחנות עבודה, הדברים השתנו. אם לדוגמא ניקח את המבחנים של חברת Puget (מבחנים שמוכרים לכל אנשי מקצוע כמבחנים אמינים בתוצאות) ונשווה את מעבדי הדסקטופ הנוכחיים של אינטל למעבדי ה-12 וה-16 ליבות של AMD, אז AMD מנצחת ב-After Effects, וב-Premiere Pro. בפרמייר, אגב, מעבד ה-3950X מייצא במהירות יותר גבוהה של 15-30% בהשוואה למעבד הדסקטופ בקצה העליון של אינטל (i9-9900K). המעבדים הנ"ל מ-AMD מיועדים לשוק ה-Desktop.

אבל מה קורה אם אנחנו רוצים להשוות מול מעבדי Xeon לתחנות עבודה ולא מול מעבדי דסקטופ? כאן AMD מציעה לשוק מעבדי Threadripper עם 24 ליבות (3960X) ו-32 ליבות (3970X). המעבדים עצמם עולים בערך כמחצית מהמחיר של אינטל מבקשת. אם נסתכל שוב במבחנים של Puget בתחום הוידאו (פרמייר, Davinci Resolve) נוכל לראות בגרפים כי ה-3970X ו-3960X נמצאים במקום הראשון והשני – בהתאמה. משהו אחד שחשוב לשים לב לגביו: אין השוואה בקישור בין מעבדי Threadripper למעבדי Xeon. אם אתם רוצים לראות השוואה מול מעבדי Xeon בקצה העליון ולא רק בעריכת וידאו, אתם מוזמנים לצפות בקליפ הזה. השוואות רשמיות יותר למעבדי Xeon יצאו בסביבות ינואר-פברואר, כש-AMD תכריז על Chipset חדש (TRX80) שמיועד לתחנות עבודה ושורה של יצרני תחנות עבודה יציגו תחנות עם מעבדי Threadripper.

ויש עוד שוק אחד למעבדים – ה-HEDT (כלומר High End Desktop). המעבדים של אינטל לסגמנט הזה הם בעצם מעבדי Xeon רק ללא תמיכת זכרון ECC, ללא תמיכה של שליטה מרחוק, ואפשר לבצע להם Overclocking. אינטל הוציאה לאחרונה את סידרת i9-109XX עם Chipset מסוג X299 (שמייצג את משפחת המעבדים Skylake-X). המקרה היחיד שבו אני ממליץ להסתכל על מערכת כזו – זה כשיש לחברה/עצמאים מערכת כזו והם רוצים לשדרג את המעבד לגירסה החדשה שאינטל הוציאה. בשאר המקרים זה לא ממש שווה את הכסף כשמשווים ביצועים מול Ryzen דסקטופ או Threadripper.

מה עם תחנות עבודות חזקות המכילות מעבדים כפולים? כאן, לצערי, התשובה תהיה: אם מדובר לעבודה של עריכת וידאו, אפקטים, אודיו וכו' – מדובר בבזבוז כספים. אף תוכנה שקיימת כיום (כולל AVID, אגב) פשוט לא יודעת לנצל כמות גדולה של ליבות (מעל 32), וגם Windows עצמו די גרוע בניהול יותר מ-32 ליבות, אז חבל לרכוש מכונה כזו. אלו מכונות שיכולות להתאים לצרכי Deep Learning, AI וכו' כשמערכת ההפעלה היא הפצת לינוקס, לא Windows.

אני רוצה לסכם את הפוסט בנקודות שחשובות לבדוק לפני רכישה:

  • מה האפליקציה (או האפליקציות) העיקרי(ות) שתרוץ/ירוצו על המחשב? כל עוד מדובר בדברים סטטיים (שאינם וידאו,אפקטים, אודיו) כדאי אולי לחשוב לרכוש מכונת דסקטופ עם המפרט שציינתי.
  • טיוב מפרט: מעבדי Xeon לא תמיד נותנים מענה במקרים בהן המכונות צריכות לייצור ברציפות הכנסות (תחנות עריכה באולפן שידור לדוגמא) וקניית מעבדים כפולים מרובי ליבות (מעל 16 פר מעבד) פשוט לא שווה את ההשקעה הכספית, ולכן כדאי לבקש מהמפיצים מפרט עם מעבד אחר. אותו דבר לגבי GPU – לא חייבים Quadro לעיבוד גרפי ואם צריכים הרבה זכרון, Titan RTX יהיה הרבה יותר זול ויעשה בדיוק את אותה עבודה במחיר יותר נמוך.
  • מחיר ומפרט: ההצעה שתוגש לכם בד"כ היא "נקודת פתיחה", תתייעצו עם מישהו מקצועי לגבי המפרט, אם ניתן לשנות ואם ניתן להוזיל, האם המחיר כולל תמיכה אצלכם במשרדים, תמיכה ביום העסקים הבא או תוך 4 שעות (SLA) וכו'.
  • אנימציה ורינדור על מחשבים (חוות רינדור): עדיף לבחור בפלטפורמות פתוחות כך שבבוא הזמן אפשר לשדרג ולקבל ביצועים יותר גבוהים בהחלפה למעבדים מהדור הבא. בחלק גדול מתחנות העבודה הממותגות ניתן לשדרג רק למעבדים מהדור הנוכחי.
  • מחשבי מותג או לא – זה לשיקולו של הלקוח, אולם לדעתי אצל עצמאים שאין להם תקציב גדול, לפעמים עדיף לקנות מחשב בהרכבה ולבחור מפרט יותר גבוה על חשבון תמיכה יקרה.

מעבדי EPYC דור שני – סקירה

אני רוצה לפתוח את הפוסט עם סיפור קצר "מאחורי הקלעים".

תכננתי זמן רב לכתוב את הפוסט הזה ולשחרר אותו היום (לאחר שהסתיים האמברגו אתמול) על המעבדים החדשים של AMD לשרתים, מעבדי EPYC דור שני (סידרה 7002) ולהשוות אותם למעבדים הנוכחיים של אינטל שמגיעים עם עד 56 ליבות במעבד. מהנדסי אינטל עשו עבודה מצויינת והמעבדים עם 40 או 56 ליבות יכולים לתת "פייט" מצוין למעבדי EPYC דור שני של AMD, אבל קרה מה שקורה לפעמים בחברות גדולות – בהנהלה באינטל "נפתח התאבון" והם החליטו שמעבדים בסידרה 92XX יהיו שונים פיזית ממעבדי Xeon Scalable האחרים. אם תיקחו מעבד כזה ותהפכו אותו, לא תמצאו פינים או ריבועי זהב קטנטנים. אתם תמצאו כדורים או מה שנקרא בשפה המקצועית BGA (כלומר Ball Grid Array), ובמילים אחרות – המעבדים הללו חייבים להיות מולחמים ללוח אם. בנוסף, אינטל החליטו שיצרן המעוניין לרכוש מעבדים כאלו ומעוניין לשלב אותם בשרתים – יצטרך גם לרכוש מאינטל עוד כמה שבבים והם מחוייבים להיות מוטמעים בשרתים ומה לעשות – אותם שבבים מתחרים בדיוק במה שהיצרנים מוכרים מבחינת ניהול – iDrac, iLO וכו'.

כך שכיום – גם אם יש לכם כסף, מערכות X86 הכוללים מעבדים עם יותר מ-28 ליבות –  לא תוכלו לרכוש כי אף יצרן לא מוכן לתנאים הללו. באינטל הבינו את השגיאה הפטאלית רק לפני מס' חודשים והיא תתוקן ב-2020 עם המשפחה החדשה Ice Lake AP.

בקיצור – AMD צריכים לשלוח פרחים ואולי עוגה עם שלט גדול של "תודה" לאינטל.

המעבדים החדשים של AMD – סידרה 7002 הם מעבדים שרבים מאוד בתעשיות השונות חיכו להם. מעבדי EPYC דור ראשון (סידרה 7001) היוו כניסה מחדש של AMD לתחום השרתים לאחר ש-AMD שחררה לפני יותר מעשור את מעבדי ה-Opteron שהיו מאכזבים בכל תחום למעט המחיר ואינטל לא היו צריכים להתאמץ יותר מדי בכדי לכבוש 99% מהשוק מאז 2006. ל-AMD לא היו שום פתרונות עם שהם פיתחו את ארכיטקטורת ZEN וגם כש-AMD הוציאו את ה-EPYC דור ראשון, לאותם מעבדים היה יתרון בהרצת מכונות וירטואליות, פתרונות VDI וקונטיינרים, אבל כשזה מגיע להרצת אפליקציות גדולות ופלטפורמות פיתוח על כל המעבדים בשרת (ללא וירטואליזציה) – אינטל ניצחה מבחינת ביצועים כמעט בכל קטגוריה.

בדור שני של ארכיטקטורת ZEN, ה-ZEN-2, הפיקו ב-AMD לקחים רבים ובאותה הזדמנות החליטו לשנות הכל. ה-EPYC סידרה 7002 זו ארכיטקטורה שונה לחלוטין מהדור הראשון, לא רק בתוספות ש-AMD הוסיפו, אלא גם בתכנון עצמו. בדור הראשון של EPYC היו בעצם 4 מעבדים שיצרו תצורת NUMA שהצריכו הגדרות וכיוונונים שונים על מנת לקבל ביצועים טובים וגם אז – היה Latency לא קטן עקב התצורה. בדור השני לעומת זאת, ישנו Chiplet מרכזי גדול (כפי שאתם יכולים לראות בתמונה לעיל) שאחראי לכל ה-I/O וכל שבבי הליבות "מדברים" דרכו בלבד, מה שחוסך בצורה ניכרת את ה-Latency. ככלל, תצורת המעבדים הללו (כמו גם מעבדי ה-Ryzen ש-AMD שחררו ומעבדי ה-Threadripper שישוחררו כנראה בחודש הבא) היא תצורה חדשה ושונה לחלוטין ממה שאינטל מתכננים ומייצרים מעבדים – וזה גם הכיוון שאינטל יעברו אליו במהלך השנה שנתיים הקרובות. חברה קטנה כמו AMD מקדימה את אינטל הענקית. כמה מרענן לראות זאת.

כפי שכתבתי, יצרניות רבות של שרתים, ספקי הענן הציבורי, יצרנים תעשייתיים של ציוד לשרתים וכו' חיכו ל-EPYC החדש מהסיבה הפשוטה שסוף סוף אפשר להתחיל מאפס עם טכנולוגיות יותר מתקדמות ממה שאינטל מציעה. עם 128 נתיבי PCIe אפשר לבנות דברים מדהימים ללא צורך ברכיבי מיתוג סופר-יקרים ליצרן (שמגלגל זאת כמובן ללקוח הסופי), אפשר להשתמש בזכרון יותר מהיר (3200 מגהרץ), אפשר לקבל תקשורת יותר מהירה כי כמעט כל תושבות ה-PCIe הם PCIe 4.0 עם רוחב פס של 16 ג'יגהבייט לשניה (כפול מ-PCIe 3.0), אפשר להכניס הרבה יותר דיסקים SSD NVME (לנובו בהחלט "משתוללים" בקטע הזה עם השרתים מבוססי EPYC שהם מציעים החל משבוע הבא. צפו בוידאו הזה), יש מעבדים עם עד 64 ליבות, יש זכרון מסמון בגודל 256 מגהבייט, ועוד ועוד. מי שרוצה את "רשימת המכולת" מוזמן לעיין בפוסט הארוך ש-STH שחררו כאן.

להלן טבלה שמראה את ההבדלים בין הדור השני של Xeon Scalable מבית אינטל ל-EPYC דור שני מבית AMD:

אחת השאלות שכמובן מיד עולה היא: איך הביצועים? וכאן AMD מפתיעה. ברוב מוחלט של המבחנים מעבדי ה-EPYC פשוט עוקפים את המעבדים בקצה הגבוה (28 ליבות) של אינטל עם 50-90% ביצועים יותר מהירים, גם כשלאינטל יש יתרון כמו AVX512 – מעבדי EPYC עוקפים זאת (ע"י שימוש ברוחב פס כפול לתעבורת פקודות) ובמילים אחרים – לא חשוב מה ה-Work Load שאתה צריך להריץ, אם אתה חושב לרכוש ברזלים חדשים או לקחת Instances אצל ספק ענן ציבורי – כדאי מאוד להסתכל על מכונות המכילות את מעבדי EPYC החדשים. אגב, מיקרוסופט וגוגל הכריזו כי ניתן כבר מהיום לשכור Instances מבוססי EPYC דור שני. באמזון אם הבנתי נכון, זה יוצע בחודש הבא.

ומה בנוגע למחיר?

ובכן, בקצה הגבוה של מעבדי אינטל מהסידרה 9200 (כן, אלו שאי אפשר לרכוש כרגע מהיצרנים הפופולריים) אינטל דורשת לבלב, ריאה או משכנתא קטנה. מעבד בקצה הכי גבוה – Xeon 9282 עם 56 ליבות, מתחיל במחיר של $25000 (המחיר כמובן הוא לא מחיר ללקוח סופי, אלא ליצרן שרתים, אז המספר יעלה). לעומת זאת, המעבד בקצה הכי גבוה של AMD, ה-EPYC 7742 עם 64 ליבות עולה פחות משליש – ב-AMD מסתפקים ב-$6950.

ככלל, המשוואה ש-AMD מציעה היא פשוטה: תחליט כמה ליבות פר מעבד אתה צריך במעבדים של המתחרים. יש לך מספר? יפה. תוסיף בערך 100-150$ ותקבל כמות ליבות כפולה ובאותה הזדמנות יש מצב שלא תצטרך שרת עם 2 מעבדים אם אתה רוכש מעבד מבוסס EPYC דור שני.

יתרון גדול נוסף ללקוח הסופי הוא מבחינת רישוי. AMD מציעה לך מעבדים עם עד 64 ליבות ואם אתה משתמש בוירטואליזציה של VMWare, אז אתה חוסך 50% פר שרת במחיר הרישוי.

מבחינת זמינות שרתים לרכישה, אלו השרתים הזמינים כיום ובקרוב. חשוב לשים לב אלו מעבדים אתם בוחרים, המעבדים החדשים מתחילים במספר 77 ומסתיימים ב-2. לדוגמא: 7742.

  • HPE – מציעים את ה-DL325, DL385 ו-Apollo 35. את השרתים הללו ניתן לרכוש כבר כיום עם מעבדי EPYC דור ראשון או שני (יש תאימות אחורה). HPE הכריזו כי במהלך 2019-2020 הם יוציאו עוד 9 דגמים של שרתים מבוססי EPYC דור שני. השרתים המוצעים כיום הם עם PCIe 3.0 ולא עם PCIe 4.0.
  • DELL מציעים את שרתי R7425, R7415, R6415. את כל השרתים הללו ניתן לרכוש עם מעבדים דור קודם או נוכחי. בחודש ספטמבר DELL יציגו שרתים חדשים ובמהלך השנה הבאה יוצגו עוד 6 שרתים מבוססי EPYC דור שני.
  • LENOVO מציעים את SR635 ו-SR655. לנובו הם היחידים שמציעים החל משבוע הבא שרתים עם לוח אם שתוכנן מאפס למעבדי דור EPYC דור שני. גם לנובו יציעו החל מתחילת הבאה עוד מספר דגמי שרתים מבוססי EPYC דור שני.
  • Supermicro – החברה מציעה כרגע 4 שרתים דור 12 (H12) שניתן לראות כאן (נכון לכתיבת שורות אלו יש להם כמה בעיות באתר) כאשר Supermicro דוחפת יותר לכיוון ה-Twin (כלומר 2 שרתים במארז 2U).
  • Gigabyte – החברה החליטה להוציא לא פחות מ-13 שרתים מבוססי EPYC דור שני (די מדהים, בהתחשב שבדור הקודם של EPYC היו לחברה .. רק 2 שרתים להציע). אתם יכולים לראות את הרשימה כולה כאן.
  • TYAN (יש להם נציג בארץ?) – מציגים 6 שרתים ו-2 לוחות אם (לבנייה ואינטגרציה). הרשימה – כאן.
  • ASUS – בעת כתיבת שורות אלו, החברה הכריזה על שרתים חדשים (E10) ולוחות אם מבוססי EPYC דור שני. האתר עצמו עדיין לא מכיל את רשימת השרתים, סביר להניח שזה יעודכן היום או מחר.

לסיכום: אם אתם הולכים לרכוש שרתים בקרוב, סביר להניח שתיתקלו בשם "EPYC" מכאן ועד הודעה חדשה מצד כל יצרן שרתים. מבחינת ביצועים – מדובר בשיפור מאוד שנותן ביצועים יותר גבוהים בהשוואה למה שאינטל נותנת ומבחינת המחיר, מדובר בהנחה משמעותית מאוד בהשוואה לכל ה-SKU של אינטל. לאינטל יש מענה למעבדים הללו, אבל המענה (Ice Lake לשרתים) יצא רק בשנה הבאה – בערך באותו זמן ש-AMD תוציא את EPYC דור שלישי (Milan).

עכשיו אחרי ש-AMD הוציאו את EPYC, החברה הולכת לשחרר כנראה בחודש הבא את Threadripper דור שלישי שיהיה שונה משמעותית מהדורות הקודמים והוא מיועד לתחנות עבודה ועל כך אכתוב בפוסט אחר.

למעוניינים, להלן כמה קטעי וידאו שיכולים לעניין אתכם מבחינת ביצועים:

הראשון – מבחן ביצועים VMMark של VMWare:

השני – קונטיינרים (מבוססי Docker):

כשצריכים אחסון מהיר (SSD) מקומית

כפרילאנסר שנותן שרותי תכנון פתרונות חומרה בתחומים שונים, אני נתקל במקרים רבים בתחומים שונים – שיש פתרון, אבל הרוב לא מכירים אותו וכתוצאה מכך הם משתמשים בפתרונות שנותנים ביצועים נמוכים, לפעמים מאוד נמוכים.

להלן 2 תחומים שונים לחלוטין שמצריכים גישה מקומית מהירה לנתונים ופתרון של אחסון רשת (NAS/SAN) בין במהירות 1 ג'יגהביט או 10 ג'יגהביט – לא ממש תספק.

נתחיל בעריכת וידאו. אישית אני מכניס את הוידאו שמוקלט ישירות לשרת ZFS שלי ואני ממפה את השרת דרך SMB למכונת Windows ואני עורך ישירות מהרשת. צרכי העריכה שלי צנועים מאוד (לחתוך פה ושם, להוסיף לוגו, אולי להוסיף תמונות וזהו) אז חיבור 1 ג'יגהביט שיש בין מכונת ה-Windows ל-ZFS מספק לחלוטין, אבל שוב – זה במקרה שלי ולצרכים שלי.

אבל בואו ניקח עורך וידאו מקצועי, אחד כזה שצריך לערוך ערימות של קליפים מכמה מצלמות שצולמו במקביל/בזמנים שונים – בפרויקט, להשתמש בפרמייר ואפטר ואולי בעוד כמה תוכנות. במקרה של תחנות עבודה יש כאלו שיקנו מארז 1U עם 4 דיסקים וחיבור SFF-8088, יתקינו כרטיס RAID במחשב ויעבדו. אחרים ירכשו לעצמם NAS קטן של Synology או QNAP עם 4 דיסקים, יתחברו בחיבור של 1 ג'יגהביט דרך סוויצ' קטן וכך הם יעבדו.

נעבור מכאן לדוגמא שניה: מישהו שעובד על Deep Learning. יש לו אלפי תמונות או תכנים שונים שהוא צריך להריץ אותם כ-Training עם האלגוריתמים שהוא כותב/משתמש. כאן הפתרונות הידועים יהיו בערך כמו של העורך וידאו או במקרה של עבודה בחברה – יהיה חיבור רשת ל-NAS/SAN בחברה ושהחומר יאוחסן שם.

ב-2 המקרים, הפתרונות הללו פשוט איטיים. חיבור של 1 ג'יגהביט יתן מהירות של 100-110 מגהבייט לשניה וחיבור של 10 ג'יגהביט יתן חיבור של 1 ג'יגהבייט לשניה. יש כמובן את כל הקופסאות החיצוניות האלו שניתן להכניס בהם 2/4/8 דיסקים וניתן יהיה לחשוב שתקבלו מהירות יותר גבוהה מקומית, אבל בד"כ עיון במפרטים של הציודים האלו מראה שהיצרן נותן חיבור של USB 3.0 (שם מקבלים מקסימום 600 מגהבייט לשניה) או חיבור eSATA (שכבר מת מהעולם) ששם מקבלים מהירות של .. 500 מגהבייט לשניה בערך.

בדרך כלל הפתרון שאני מציע, הוא להשתמש בפתרון "כלובים" (Cage) – פתרון כזה נכנס לתושבת 5.25" במכונת דסקטופ (איפה שהיה פעם CDROM/DVD-ROM).

ניקח לדוגמא את הפתרון (הישן יותר) של חברת Icy Dock. קופסא כזו יכולה להכיל 8 דיסקים SSD (כשכל SSD יכול להכיל עד 2 טרהבייט). את הקופסא הזו אנחנו מכניסים היכן שהיה ה-CD-ROM או במקום בגודל זהה פנוי במחשב, ובצד האחורי אנחנו מחברים 2 חיבורי כח של SATA ואת כל חיבורי ה-SATA אנחנו מחברים אל לוח האם או אל כרטיס RAID זול ופשוט (כמו זה שעולה 103 שקל ומשלוח חינם מחו"ל. אפילו לא תצטרכו לשלם מיסים/מע"מ על זה). כשמפעילים את המחשב יופיעו מספר שורות לפני עליית מערכת ההפעלה ללחוץ מקש מסוים (אם רוצים) וכשלוחצים מופיעה אפליקציה קטנה ופשוטה להגדיר RAID מהדיסקים שהכנסנו. לאחר שנשמור את ההגדרות והמחשב יופעל מחדש, במערכת ההפעלה שלנו נוכל להגדיר "כונן" חדש שיורכב מהדיסקים שהגדרנו וכל מה שנותר לנו לעשות זה פשוט להעתיק את התכנים לתוך אותו "כונן" חדש, ולאחר שסיימנו עם הפרויקט – להעביר אותו לאחסון האיטי. תיאורתית מארז כזה יכול להכיל עד 16 טרהבייט של מקום.

והמהירות? מבחינת קריאה – תקבלו מהירות של 4 ג'יגהבייט לשניה (לא ג'יגהביט), ומבחינת כתיבה – זה תלוי ב-SSD שתכניסו ותלוי כמה תשקיעו ב-SSD טוב. בכל מקרה המהירות כתיבה תהיה יותר גבוהה מאשר כתיבה לדיסק מכני.

וכך, עבודה עם הפתרון הנ"ל במקרה של עריכת וידאו לדוגמא – תייתר את הצורך ביצירת קבצי Proxy (ניסיתי, לקחתי את קבצי הדוגמאות של Puget כדי לנסות את הדברים לפני כתיבת פוסט זה), ואותו אדם שעובד עם Deep Learning יוכל להריץ Training בקצב הרבה יותר זריז, מה גם שאין יותר תלות באחסון הרשתי.

התנסיתי בעבר עם מספר מוצרים של החברה לגבי כונני SSD ולהלן 3 מוצרים שאני יכול להמליץ עליהם:

  • דגם MB998SK-B – בדגם זה משתמשים בכבל SFF-8087 שמתפצל ל-4 חיבורי SATA (כך שצריך 2 כבלים כאלו ל-8 דיסקים) ויש צורך בכרטיס RAID כזה לדוגמא.
  • דגם MB608SP-B – כמו הדגם הקודם אבל ל-6 דיסקים, יש צורך באותם כבלים ובקר RAID.
  • דגם MB998IP-B – כמו הדגם הראשון אבל עם חיבור יותר מודרני של SFF-8643. כאן יש צורך בכרטיס RAID כמו זה. דגם זה, אגב, אמור להגיע ארצה במהלך השבועות הקרובים.

יש כמובן אפשרות לקבל מהירות של 16 ג'יגהבייט לשניה, אבל כאן כבר מדובר על הוצאה הרבה יותר מכובדת, והפתרון לא כל כך מתאים לחלק גדול מתחנות העבודה. על כל אפרסם פוסט בעתיד.

שימו לב: ישנם ב-eBay ו-Ali Express פתרונות שנראים זהים, אך עם מאוורר יחיד. עם SSD יש צורך בקירור טוב עם 2 מאווררים (ואם רוצים שקט כמעט מוחלט, אגב, אפשר להחליף עם המאווררים של Noctua) – ואני לא ממליץ עליהם הואיל והם אינם מוציאים חום בצורה טובה, מה שיגרום לדיסקים SSD להאט את מהירותם על מנת שלא לשרוף את הלוח SSD.

למעוניינים לרכוש את הקופסאות פה בארץ, ניתן לפנות לחברת דיגיטל מאסטר טכנולוגיות – היבואנית של IcyDock בארץ. למי שמחפש דיסקים SSD טובים ולא סופר-יקרים, אני יכול להמליץ על Crucial שניתן לרכוש מחברת CRG. (הערה: הפוסט או ההפניה אינם מקנים לי אחוזים במכירות כלשהן).

לסיכום: הכל מתחיל ונגמר ב-Work Flow שלך. אם תרצה להשקיע ולרכוש פתרון כזה ולעבוד איתו, תוכל להאיץ את העבודה שלך. כיום ישנם SSD שקיימים בשוק הביתי/סמי-מקצועי שכבר אינם כה יקרים, ופתרון כמו שהצעתי יכול גם לסבול (תלוי בהגדרות RAID) דיסק או 2 תקולים ועדיין להמשיך לעבוד.

על תחנות עבודה/שרתים ל-AI/DL

יותר ויותר חברות נכנסות לתחומים כמו AI ו-Deep Learning (או DL בקצרה). לא מעט חברות מעדיפות להשתמש בשרותים שספקי ענן ציבוריים מוכרים. שרותים אלו נותנים API לשימוש. השרותים עצמם שונים בין ספק לספק ומומלץ להתייעץ עם אלו שמבינים בתחומים אלו בענן לפני שמתחילים לעבוד עם שרות מסוים, מאחר שיציאה משרות כזה בעתיד אינה קלה.

ויש כמובן את אלו שמעדיפים לעבוד עם ברזלים מקומיים. אני בהחלט יכול להבין אותם: מדובר ברוב המקרים בהשקעה חד פעמית (למעט שדרוג בעתיד של כרטיסים או אחסון מקומי) ואין תשלום חודשי נוסף. פוסט זה מיועד בדיוק לאותם חברות/סטאראטפים/ארגונים.

לפני שניגש לעניין התחנות, נסתכל על ה-GPU והשאלה הראשונה שצריכה להישאל היא: האם בחברה משתמשים ב-CUDA או ב-OpenCL? אם מדובר ב-CUDA, אז כרטיסים של חברת nVidia יכולים להיכלל. אם מדובר לעומת זאת ב-OpenCL, אז כרטיסים של AMD מסידרת Instinct (דרך פלטפורמת ROCm), ה-GPU הפנימי של מעבדי אינטל (לחישובים קטנים, או ב-CPU עצמו, זה גם עובד על מעבדים של AMD) או לכרטיסים שאינטל תוציא בשנה הבאה.

השאלה הבאה צריכה להישאל היא לגבי "שרשור" כרטיסי GPU. ל-nVidia יש את ה-NVLink שמאפשר להצמיד זוג כרטיסים ולקבל תקשורת ביניהם במהירות 100 ג'יגהביט לשניה. ל-AMD עם כרטיסי MI50 ו-MI60 יש את AMD Infinity Fabric לחבר בין זוג כרטיסים ולקבל מהירות של 200 ג'יגהביט לשניה. לכן חשוב לדעת מראש כמה כרטיסי GPU יהיו בתחנה, והאם אתם רוצים להצמיד כל זוג.

השאלה הבאה: כמה כרטיסים יהיו במכונה?

אם אנחנו מדברים על כרטיס 1 או זוג, אז כל דסקטופ רגיל יספק את העבודה, כל עוד יש במכונה ספק כח של 700 וואט (אפשר פחות אך לא מומלץ, במיוחד שההבדל במחירים נמוך) עם נצילות של 80+ זהב. בקשר למעבד – תלוי בכם, יכול להיות אינטל או AMD, אין הרבה הבדל.

אם אנחנו מדברים על 3 כרטיסים ואנחנו מתכוונים גם להשתמש גם באחסון בתצורת חיבור M.2 – מומלץ להסתכל על פתרון מבוסס AMD Threadripper מהסיבה הפשוטה שמעבד זה מציע יותר נתיבי PCIe (כ-64 נתיבים) בהשוואה לכל מעבד דסקטופ של אינטל. מעבד זה הוא היחיד שמאפשר לחבר 3 כרטיסים. לגבי כמות ליבות – יש מספר דגמים, כמו 2950X עם 16 ליבות, 2970WX עם 24 ליבות ו-2990WX עם 32 ליבות. ההבדל בינם מבחינת מחיר – כמה מאות בודדות של דולרים.

אם אנחנו מדברים על 4 כרטיסים (עם או בלי הצמדה) אני ממליץ להסתכל על פתרון מבוסס AMD EPYC. מעבד זה נותן לנו לא פחות מ-128 נתיבי PCIe, כך שאפשר "להשתולל" מבחינת מפרט מבלי "לחטוף" במחיר, הואיל ומעבד EPYC נחשב מעבד זול מבחינת מחיר (אבל הוא מעולה מבחינת ביצעים). מכיוון ש-EPYC הוא מעבד לתחנות עבודה יעודיות ושרתים, נזכיר גם את מעבדי Xeon SP של אינטל, ובמקרה כזה נצטרך פתרון של 2 מעבדים (תלוי בכמות הליבות שאנחנו רוצים). אם אנחנו מעוניינים בכמות גדולה של ליבות (16 ומעלה) עדיף לבחור את הפתרון של AMD מבחינת מחיר זול יותר.

אחרי שדיברנו על ה-GPU, השאלה הבאה תהיה: איזו מערכת הפעלה רוצים להריץ על המכונה? גם ב-AI וגם ב-DL רוב הדברים הזמינים ונתמכים – רצים על לינוקס, פחות על Windows. יש הרבה דברים פופולריים כמו TensorFlow שירוצו על Windows, אך יש פחות תמיכה על כך מהקהילה.

השאלה הבאה: מחשב בניה עצמית או מותג? אפשר לרכוש את החלקים ולהרכיב, או שאפשר לרכוש מכונות מותג. כל אחד והעדפותיו. אם אתם מחפשים מכונות מבוססות EPYC, ל-Gigabyte יש את W291-Z00 ואת SuperMicro עם השם המאוד-קליט A+ Server 4023S-TRT. מכונות מבוססות Xeon או מעבדי אינטל – תמצאו אצל כל יצרן.

דברים שכדאי לבדוק לפני הקניה:

  • כרטיס רשת 10 ג'יגהביט – אם יש לכם כמות גדולה של תכנים שצריכה להיות מוזרמת אל התחנה, מומלץ להשתמש בכרטיס 10 ג'יגהביט בין האחסון המרוכז לתחנת העבודה. אם מדובר על מאות קבצי BLOB (תמונות וכו') בדקה, כדאי לשדרג ל-25/40/50 ג'יגהביט.
  • כמה סשן של פעילות צורך זכרון GPU? כרטיסי RTX מעל 2080TI יקרים מאוד, כדאי אולי לרכוש זוג כרטיסים "ביתיים" מאשר כרטיס אחד שעולה הרבה יותר.
  • אם כל התוכן שצריך לעבור "אימון" לא עולה על 2 טרהבייט ויש מכונה אחת – כדאי לרכוש 2 מקלות אחסון כמו סמסונג 970 PRO (או EVO 860) ולהגדיר אותם כ-RAID-0 ולאחסן את התוכן עליהם.

לסיכום: תחנת עבודה עם מפרטים כמו שציינתי יכולה לעלות החל מ-5000$ ומעלה, ולחברות עם תקציב מצומצם כדאי לבדוק מספר אופציות. לפעמים כדאי לבדוק מעבדים אחרים שנותנים ביצועים מעולים אך במחיר נמוך משמעותי מהמתחרים, לפעמים כדאי לרכוש כרטיסים יותר "ביתיים" בזוגות מאשר כרטיסים יעודיים במחירים כפולים ומעלה.

חושבים לרכוש מחשבי דסקטופ חדשים לחברה?

אחד המצבים הטובים בחברות זה המצב שצריך לרכוש ציוד נוסף, בין אם זה שרתים, מחשבי דסקטופ, מדפסות וכו'. כשצריכים לרכוש – זה סימן שהחברה גודלת, פורחת, וזה מצב שכל הנהלה מעוניינת בו.

במצבים כאלו, כשצריכים לדוגמא לרכוש מחשבים נוספים עבור העובדים (ולא מעוניינים בפתרונות VDI מכל מיני סיבות), מתחילות לצוץ השאלות. כן, במחלקת ה-IT יודעים בערך את ההבדלים בין המעבדים השונים של אינטל, ויותר מכך – את ההבדלים בין דגמי הדסקטופ השונים של היצרנים השונים. גם אם החלטתם לעשות לעצמכם חיים קלים וללכת עם יצרן ספציפי מסוים – בדרך כלל יהיו לו כמה דגמים ולכל דגם יש מספר אפשרויות. נוסיף את העובדה שחברות ומוסדות גדולים לא יפנו למישהו מסוים לבקש הצעת מחיר לעשרות מחשבים אלא יוציאו מכרז ואז המחליטים יתקלו במבול הצעות שקשה לדעת מה באמת הצעה שווה (אם מסתכלים לא רק על שורת המחיר) – ונקבל סלט של מידע שמתוכו צריך לבחור את ההצעה הזוכה.

כאחד שמוכר שרותי יעוץ לחברות (אני מקבל את ההצעות שהחברה קיבלה ועוזר להם להחליט במי לבחור ומה האלטרנטיבות) בנושא, רציתי לשתף את הקוראים בחלק מהתהליך, ספציפית – בחלק הראשון, החלק שהחברה כותבת מסמך מכרז ובו היא מפרטת מה היא רוצה שיהיה במחשב.

לכאורה, הדבר נשמע קל. תן לי מעבד בינוני (נניח i5), כ-8 ג'יגה זכרון, דיסק קשיח מכני או SSD קטן, חיבור רשת ומסכים – וכל השאר זה בונוס אופציונאלי. קל, לא? אז זהו. שלא. האמינו לי, לפני מספר שנים היתה חברה גדולה שעשתה בדיוק כך ולאחר כשנה הם היו צריכים לרכוש חצי מהמחשבים מחדש (כי המחשבים שהם קנו לא היו ניתנים לשדרוג).

נתחיל בקהל היעד. מי הם המשתמשים שהולכים להשתמש? רבים לדוגמא מאחדים את הדרישות נניח של הנהלת החשבונות ושל המחלקה המשפטית וזו טעות. עורכי הדין והעובדים במחלקה המשפטית, בדרך כלל ישתמשו באופיס ודפדפן ואולי תוכנה משפטית כלשהי. לעומת זאת בהנהלת חשבונות משתמשים במספר תוכנות במקביל ולכן צריכת הזכרון של מחשבים בהנח"ש היא יותר גדולה ושם כדאי להכניס 16 ג'יגהבייט, בזמן שבמחלקה המשפטית בד"כ אפשר להסתפק ב-8 ג'יגהבייט. יהיו כאלו שיחליטו שכל המכונות יהיו עם 16 ג'יגהבייט זכרון, אולם כאן כדאי לדעת כי זכרון DDR4 הוא יקר (המחיר אמור לרדת לפי התחזיות ברבעון הראשון של 2019, אך אף אחד לא ערב לכך) ומשפיע מאוד על מחיר המכונה.

לכן, כדאי לבדוק מי אלו שהולכים להשתמש במחשבים ולהפריד את המפרט או להשקיע כסף במפרט קצת יותר גבוה. מפתחים צריכים מכונות יותר חזקות ממה שמחלקות הבירוקרטיות השונות צריכות.

מעבדים: כולם מכירים את המעבדים של אינטל (i3,i5,i7) אך לאינטל יש גם תתי דגמים למעבדים השונים. הדגמים שציינתי, אם יש להם בסוף U לדוגמא, כמות הליבות היא כמחצית ממעבד ללא האות U, והם נמצאים במחשבים היותר קטנים (מה שנקרא SFF) אך הם אינם יותר זולים (תתפלאו, במקרים רבים הם יותר יקרים מהמעבדים ללא האות U). בל נשכח שמחירי המעבדים במחצית השנה האחרונה עלו בממוצע בכ-20%.

נקודה חשובה לציין: במחשבי ה-SFF המעבדים יעבדו בערך במחצית המהירות של מעבדים רגילים הואיל והקירור במקרים רבים הוא פאסיבי או עם מאוורר קטן (החלפה של המאוורר לא תעזור הואיל וזה קשור למעבד, לא לקירור)
אפשרות שתמיד קיימת לכם – היא לבחון את מעבדי AMD. בדרך כלל המחיר שלהם נמוך בכ-400-600 שקל מהמעבד המקביל של אינטל מבלי לספוג הנחתת ביצועים רצינית (הבדלי הביצועים נעים בכ-5-9% לטובת אינטל) כך שניתן לקבל הנחה רצינית פר מכונה. בנוסף, מקבלים גם ניהול מרחוק שבנוי בתוך המעבד לטובת התמיכה הטכנית הפנימית בחברה (כמו ה-vPro של אינטל).

זכרון: בעקרון המינימום המומלץ כיום הוא 8 ג'יגהבייט לפקידות, ו-16 ג'יגהבייט לשאר (למפתחים מומלץ 32 ג'יגהבייט). מהירות הזכרון המינימלית המומלצת היא 2666 מגהרץ וחשוב מאוד: הזכרון אמור להגיע בזוגות, כלומר אם אנחנו מזמינים מכונה עם 8 ג'יגהבייט של זכרון, שזה יגיע ב-2 מקלות של 4 ולא במקל אחד של 8 ג'יגהבייט, אחרת סתם מפסידים ביצועים.

דיסק קשיח: ברוב המקרים מומלץ לקחת SSD, הואיל ודיסק קשיח זול פחות אמין מ-SSD מהדור הנוכחי. המינימום המומלץ: 250 ג'יגהבייט אבל עדיף לשקול את גרסאות ה-500 ג'יגהבייט, בהתאם למחיר שיתנו לכם.

כרטיסים גרפיים ומסכים: ברוב המקרים המחשבים שתרכשו כבר כוללים פתרון גרפי או במעבד או ככרטיס במחשב. אם אלו מחשבים חדשים ואתם הולכים לרכוש איתם מסכים, ריכשו מסכים עם חיבור Display Port שהוא חיבור הרבה יותר אמין מ-VGA או DVI וכל המסכים כיום תומכים בו. ככלל, מחירי המסכים ירדו (גם בארץ) וניתן להשיג גם מסכים שהם יותר מ-20 אינטש במחיר זול מאוד ולכן מומלץ לחשוב על הוצאת רכישת מסכים במכרז נפרד.

שרות ותמיכה: בדרך כלל את החלק הזה אתם תקבלו מהיצרן המחשב (ולא מהחברה שמשווקת לכם את המחשבים), אבל חשוב לציין בחוזה שלכם שמורה הזכות לשדרג את המחשב (זכרון, דיסק, הוספת כרטיס) מבלי שהאחריות תתבטל.

אלו הם כללי האצבע העיקריים. כל חברה כמובן יכולה להוסיף עוד כללים שהיא מעוניינת, אבל לאחר קבלת ההצעות חשוב לבדוק מה המפרט שאתם מקבלים. יהיו מקרים שתקבלו 2 הצעות מחיר ממשווקים שונים, שתי ההצעות ידברו על אותו דגם ובכל זאת יהיה הפרש מחיר ניכר וצריך לראות מדוע יש הפרש ומה בדיוק כל ציוד שאתם מקבלים באותו דגם מחשב.

לסיכום: חשוב לשים לב מה אתם רוצים לרכוש לפני שאתם מוציאים מכרז. אפשר ורצוי להפריד סוגי מחשבים אם אתם צריכים מחשבים ל-2 מחלקות שונות כאשר כל אחת צריכה מפרט שונה, ולא מומלץ ללכת על ה-Low Bottom, במיוחד שמחשבים אלו אמורים לשרת את המשתמשים במשך 4+ שנים. אם יש לכם שאלות, אפשר ליצור קשר.

על VDI ועל GPU בשרתים

כשאנחנו מקימים פתרון וירטואליזציה, ברוב המקרים אנחנו מקימים מערכות VM עם מערכת הפעלה לשרתים, כמו הפצות לינוקס למיניהן, גרסאות Windows Server, אולי FreeBSD וגם Appliances וירטואליים למיניהן. המכנה המשותף לכל אלו – אנחנו לא צריכים כרטיס גרפי יעודי בשרת בשביל להשתמש באותן מכונות וירטואליות.

אנחנו כמובן יכולים גם להקים מכונות וירטואליות לדסקטופ. אם נרים כמה מכונות Windows 10 לדוגמא, אנחנו נוכל להשתמש בהן לדברים בסיסיים כמו אופיס, גלישה בסיסית וכו'. הבעיה הרצינית היא שבכל המערכת אין שום כרטיס גרפי (GPU) וכל העבודה הגרפית נעשית על המעבדים שבשרת, כך שהמעבדים יכולים לסבול כמות של כמה מכונות דסקטופ וירטואליות, אבל מעבר לזה אנחנו "חונקים" את המערכת.

לכן, כשאנחנו רוצים להקים מערכת VDI רצינית ל-50+ מכונות וירטואליות, אנחנו נצטרך כרטיסים גרפיים בשרת.

אז נתחיל במשהו פשוט: מה בעצם תפקיד ה-GPU בסביבה הוירטואלית?

התפקיד המרכזי של GPU בפתרון וירטואליזציה (וזה לא משנה איזו וירטואליזציה) הוא בעצם לקחת את כל העניין של "ציור" המסך הוירטואלי ולהזרים אותו אל ה-Client שרץ על המכונה הקטנה שנמצאת אצל המשתמש הסופי. לשם כך, כשאנחנו מתקינים GPU המיועד לשרתים, אנחנו מתקינים על כל VM תוספת שנקרא vGPU או Virtual GPU. במערכת זה יופיע כמעין "כרטיס" נוסף ב-Device Manager ואנחנו נצטרך Client יעודי (למעט במקרים של מיקרוסופט ששם RDP עדכני נותן את הפתרון עם תמיכה ל-RemoteFX. שימו לב ש-RemoteFX עובד טוב עם תוכנות תלת מימד רק ב-Windows Server 2016 ומעלה) להתחבר אליו ומשם נקבל את ההאצה.

מהי בעצם אותה האצה? ה-GPU בשרת הוירטואליזציה יוצר בעצם מסך (כמו המסך שמולכם) כרגע ועליו הוא "מצייר" את החלונות, הגרפיקה ואלמנטים ויזואליים נוספים. ברגע שהוא מסיים ליצור Frame של המסך, הוא משדר זאת בזרימת (Stream) וידאו אל ה-Client, כאשר ה-Client יכול להיות PC פשוט, מק, מכונת לינוקס מקומית, iPAD, iPhone או טלפון/טאבלט עם אנדרואיד. לא חשוב מה היכולות הגרפיות של מכשיר הקצה.

כשה-Client מקבל את זרימת הוידאו, הוא מוצג למשתמש, והמשתמש לוחץ על המסך או מקליד או או משתמש בעכבר. כל הדברים האלו מועברים בחזרה אל ה-VM ול-GPU ונקלטים כאילו מדובר במחשב רגיל. המערכת מעבדת את הנתונים, ה-GPU יוצר עוד פריימים וכך הלאה וכך הלאה. כל העניין רץ מאוד מהר (בסביבות ה-30-60 פריימים לשניה) וכך בעצם המשתמש הסופי מקבל חוויה כאילו ה-Client שלו הוא PC חזק, למרות שמדובר במערכות קצה חלשות.

דסקטופ הוא כמובן דבר דינמי. יש הבדל גדול בין משתמשת כמו רויטל שמשתמש באופיס + דפדפן וזהו לבין גלית שצריכה להשתמש בתוכנות תלת מימד. אם נשתמש בכרטיס GPU לשרתים מהקצה הנמוך, מכונה כמו של גלית תתקשה להריץ דברים באופן חלק.

וכאן מגיעים כרטיסי GPU שונים.

בניגוד לפתרונות וירטואליזציה ששם אפשר "לדחוף" כמה שיותר מכונות וירטואליות, כל עוד יש מספיק משאבי זכרון ומעבד פנויים, ב-GPU הדברים מוגבלים. כמה מוגבלים? בד"כ GPU לשרתים יכול לשרת מקסימום בין 16 ל-32 משתמשים על אותו GPU. לכל מכונה וירטואלית אנחנו מגדירים כמות זכרון מה-GPU (בין חצי ג'יגה לדסקטופ בסיסי ועד 4 או 8 ג'יגה לדסקטופ וירטואלי שמריץ מערכות גרפיקה כבדות) ואין אפשרות ל-Over Provision, כלומר אם נרצה להרים 60 מכונות וירטואליות כ-VDI למשתמשי קצה, נצטרך בעצם 2 כרטיסי GPU יקרים שאת הזכרון שלהם בין המכונות הוירטואליות.

וכאן יש תסבוכת נוספת: אם אנחנו רוצים ביצועים טובים לגלית בגלל תוכנות התלת מימד שלה, אנחנו נצטרך כרטיס GPU לשרת מהקצה העליון כדי שהוא ואחרים שמשתמשים בתוכנות תלת מימד כבדות יקבל ביצועים טובים.

אז מה יש לשוק להציע מבחינת GPU?

אם נסתכל בפתרונות של nVidia המוצעים לשוק, יש את כרטיסי ה-GRID K1 ו-K2. אלו כרטיסים שיכולים להעביר סשנים של דסקטופ בסיסי (שוב – אופיס, דפדפן) בצורה לא רעה, אך אלו כרטיסים ישנים. כיום ל-nVidia יש כרטיסי TESLA, כאשר סידרה M מתאימה לדסקטופ בסיסי וסידרה P יותר מתאימה למשתמשים כבדים ואילו סידרה V מתאימה למשתמשים ממש כבדים (עריכת וידאו, פוטושופ בצורה מסחרית וכו').

מהצד של AMD יש את משפחת ה-Radeon Pro ודגמי S7150 (שמתאים עד ל-16 משתמשים) ו-S7150 X2 שמתאים עד ל-32 משתמשים כולל עבודות תלת מימד. כרטיס נוסף ש-AMD מוציאה בקרוב הוא ה-Radeon Pro V340 שמתאים למשתמשים כבדים (עד 32 משתמשים). היתרון של AMD מול nVidia הם מחירים נמוכים (לעיתים חצי מהמחיר ש-nVidia מבקשת) בלי להתפשר על ביצועים.

מי ממערכות הוירטואליזציה הקיימות צריך GPU למכונות VM דסקטופ? התשובה פשוטה: כולם.

ומה בדבר הכנסת כרטיסים "ביתיים" פשוטים לשרת כמו Geforce GTX 1080TI או VEGA 56/64 כפתרון זול? את זה לא תוכלו לעשות מכיוון שהדרייברים מזהים את הכרטיסים ומסרבים לעבוד איתם. פתרון של כרטיסים ביתיים בוירטואליזציה מתאים רק כשממפים (PCI Passthrough) את הכרטיס למכונת VM יחידה (רק מי בדיוק ירצה לעבוד מול שרת רועש?). פתרון של כרטיס ביתי יכול להתאים אם מריצים פתרון וירטואליזציה מקומי כמו KVM על לינוקס בתחנת עבודה כאשר מכונת VM של Windows משתמשת ב-KVM עם מיפוי לכרטיס ה-GPU. העניין קצת מורכב (ולא קיים בפתרונות כמו VMWare workstation, VirtualBox).

ישנן חברות רבות שחושבות על VDI אבל לא בטוחות אם זה שווה, אם זה רץ וכו', ולשם כך ב-nVidia מציעים לכם להירשם ולקבל יומיים נסיון על מכונה וירטואלית שרצה בענן כדי שתתנסו ותתרשמו. אני ממליץ להתרשם ולהתנסות בכך.

בפוסט הבא נדבר על השורה התחתונה, הכסף.

לסיכום: לא חשוב איזה פתרון וירטואליזציה ל-VDI אתם רוצים, אתם תצטרכו כרטיסי GPU להכניס לשרתים (ולא לשרתים ישנים בני 5 שנים ומעלה מכיוון שגירסת ה-PCIe נמוכה מדי וגם קיימת בעיית איוורור לכרטיסי ה-GPU. אז עוד לא חשבו להכניס GPU לשרתים). יש מספר דגמים ו-2 יצרנים וצריך יעוץ כדי לבדוק איזה כרטיסים מתאימים ולאלו עומסים.