על בניית אתרים ואחסונם – דברים שחשוב לדעת

אם היו אוספים מספר אנשי לינוקס מקצועיים ומבקשים מהם לדרג אלו מכונות לינוקס חיצוניות הם היו צריכים לתחזק ומצב המכונות היה גרוע מבחינת תחזוקה, הגדרות ואבטחה – מכונות שמוקמות על ידי בוני אתרים היו ממוקמות אי שם למעלה. זו לא הגזמה, כאחד שהיה לו עסק לאחסון אתרים ומכונות VM אני יכול להבטיח לכם שבערך 95% מחברות בניית אתרים מבינות בלינוקס כמו החתולים שלי. אל תאמינו לי, תשאלו אנשי לינוקס אחרים.

ישנם בארץ חברות רבות שמציעות שרותי בניית אתרים בכל גודל שתרצו, החל מבניית אתר תדמית למוסך של עמוס ועד לאתרי CMS/CRM עמוסי תוכן, וידאו ומולטימדיה אחרים. יש כאלו שטובים בזה וכמו תמיד יש גם חאפרים. אתם יכולים לשאול אנשי מקצוע מה לחפש כשמחפשים חברה לבניית אתרים והם ישמחו לפרט לכם (תאימות דפדפנים, אבטחת SSL, עומס נמוך וכו' וכו')

אבל יש משהו אחד שחשוב מאוד לעשות אותו, כאשר האתר המדובר הוא עצמאי (והוא לא אתר שנבנה בפלטפורמה כמו Square Space, Wix וכו') – והדבר הוא: להפריד בין מה שיריץ את האתר לבין האתר, ובמילים אחרות: לא לקחת את השרות המוצע של לארח את האתר שלך אצל בוני האתר אלא להשכיר שרת, לתת למישהו מקצועי להקים ולהגדיר, "לשפוך" את האתר הבנוי בשרת החדש ושאיש המקצוע יסיים את ההגדרות ואז לחשוף אותו לעולם.

אני מכיר לא מעט מקרים שחוברות בונות אתרים מציעים כל מיני הצעות להעביר את האתר הנוכחי או לארח את האתר החדש על התשתית שלהם (הקטע הכי מצחיק: הם מדגישים שזה יושב בישראל וזה "חשוב ל-SEO". שטויות במיץ עגבניות. הבלוג הזה יושב בוירג'יניה בארה"ב, יש לו אפס SEO ויחד עם זאת יש המון מילות מפתח מהבלוג הזה שיושבים במקומות גבוהים בגוגל). הסיבה שהם עושים זאת כמובן קשורה לרווח – אפשר לגבות לך על תעבורה, אפשר לגבות לך על עדכונים ועל 1001 דברים נוספים.

לכן, אם מקימים לך אתר, כדאי לחשוב/לבצע את הדברים הבאים:

  • אם אין לך שרת וירטואלי, תשכור אחד, לא צריך בישראל ולא צריך לשלם הרבה. אמזון Lightsail מציעים מכונות החל במחיר של 3.5$ (אני ממליץ לקחת את החבילה של ה-20$ אם זה לא אתר נשכח שנכנסים אליו 2 גולשים בשבוע), ואם אתם לא מעוניינים בהצעות של אמזון, יש גם את Digital Ocean (המחירים די זהים)
  • קחו איש לינוקס מקצועי שיבצע את הדברים הבאים:
    • יקים את המכונה, יעדכן ויגדיר אותה בהתאם לצרכים
    • שיקבל את האתר ב-ZIP מבוני האתר (חברות רבות שבונים אתרים מבקשים גישת FTP. לא לפתוח את זה, שילמדו לעבוד עם GIT!), כולל DB DUMP אם צריך.
    • שיגדיר את כל הדברים הנחוצים כולל הרשאות קבצים, גישה לשרת, מפתחות, SSL וכו'
    • אם האתר הוא מסחרי, אנליטיקות וכו' – בקשו מאיש הלינוקס להריץ בדיקת עומסים. אם השרת לא מצליח לעמוד בעומס נורמלי שאתם צריכים, פנו לחברה שבנתה אותו, בדרך כלל מדובר בקוד SQL גרוע, או במקרים רבים – חוסר אופטימיזציה של קוד, אי שימוש ב-Cache וכו'.
    • במידה ומדובר באתר גדול עם אלפי גולשים, דאגו ליידע מראש הן את איש הלינוקס והן את בוני האתרים. יתכן שיתווספו דרישות לבניית האתר מאיש הלינוקס.
    • בכל ויכוח מקצועי לגבי מכונת הלינוקס – דעתו של איש הלינוקס קובעת, לא הדעה של חברת בוני האתרים (אין לי מספיק שערות בראש מכמות הויכוחים שעברתי בנושא הזה, שחברת בוני האתרים מילאה את ראשו של הלקוח בשטויות!)
  • במסגרת ההסכמים שלכם עם איש הלינוקס וחברת בניית האתרים, דאגו ש:
    • בתמחור לאיש הלינוקס תהיה חובת עדכון השרת אחת לחודש במשך שנה
    • חברת בוני האתרים יחויבו לעדכן את הקוד שלהם לגבי באגים וגרסאות תיקון של השפה בה הם מפתחים (NodeJS, PHP, Python וכו') – למשך שנה
  • כשאתם רוכשים את החבילה, בקשו מאיש הלינוקס גיבוי אוטומטי של השרת בהתאם לצורך (אחת ליום, אחת לשבוע וכו') כך שיאפשר שיחזור נתונים מיידי במקרה של תקלה/פריצה.
  • אם יש לכם את הכסף – העבירו את הקוד של חברת בניית האתר למישהו שיודע לבצע Code Auditing לקוד.
  • והכי חשוב: לא לתת גישת sudo/root לחברת בוני האתרים בשרת, בשום מקרה!

לסיכום: הפרדה בין התשתית לבין בניית האתר היא חשובה מאוד. ישנם לא מעט מקרים שחברות האתרים משתמשים בכל מיני פאנלים בשרת כדי לעשות לעצמם את החיים קלים באירוח האתרים ומכיוון שאבטחת הפאנלים היא די גרועה, יכול להיווצר מצב שאתר אחד שיפרץ יוביל לפריצה של כל האתרים, לביצוע Defacement, מחיקת האתר, השתלטת רוגלות ותוכנות זדוניות אחרות שיותקנו אצל מחשבי הגולשים. עשו טובה ותחסכו לכם כאבי ראש, תפרידו, קחו מישהו מקצועי ותחסכו המון בעיות.

אורקל מקימה region בישראל ומי צריך את זה?

אתמול התבשרנו במגוון אתרי חדשות שונים כי אורקל העולמית הולכת להקים Region של הענן הציבורי שלה בישראל, עם שני Data Centers לצורך שרידות. אני מניח כי מטבע הדברים, באורקל שמעו על פרויקט נימבוס שבו הממשלה תוציא מכרז לספקי עננים ציבוריים להקים פה Regions הן לשימוש ממשלתי והן לשימוש ציבורי – ולכן הם החליטו "לעלות על העגלה". כמובן שהקמת ה-Region לא תתבצע מחר בבוקר, אלא עד שנת 2020 (כולל).

החלטתי לנצל את ההודעה הזו כדי לענות על שאלה שאני רואה שנשאלת בכל מיני מקומות ופורומים ואולי גם בדרך לתת טיפים לאורקל ולכל ספק ענן ציבורי שחושב להקים פה Region (את החלק הזה הספקים הישראליים פחות יאהבו, כרגיל).

אתחיל ברשותכם בחלק של "מי צריך את זה?"

ספקי אינטרנט בישראל מוכרים מספר שרותים: קווי תקשורת, Colo (אחסון שרתים), עוד כמה שרותים, ושרות VPS מנוהל או לא מנוהל. בכל מה שקשור ל-Region לא תהיה ממש פגיעה במחלקת מכירת קווי תקשורת, אך יכולה להיות פגיעה בכל מה שקשור ל-Colo (במקום להשקיע ברכישת ברזל חדש, יכול להיות שההצעות מספקי ענן ציבורי עם Region מקומי יהיו קוסמות יותר). מה שבהחלט יפגע לדעתי – זה בכל מה שקשור ל-VPS. אין מה לעשות, ספקי הענן הציבורי מורידים מחירים מפעם לפעם, מה שלא קרה בארץ אפילו פעם אחת! תארו לכם שמישהו צריך להריץ אפליקציה על שרת VM ועד היום הוא שילם נניח 200 שקל על אותו VM ועתה ספקי הענן הציבורי עם Region מקומי מציעים לו את החבילה ב-100 שקל. כמה חברות לא ינטשו את הספקים הקודמים? לא הרבה. רובם ישמחו לעבור לענן הציבורי. אותו דבר גם לגבי חברות שרוצות DR מחוץ ל-DC המקומי שלהם. אם ההצעה החדשה אומרת שאתה לא צריך לרכוש כלום אלא לשלם מחיר נמוך (יחסית) בכדי לשכפל את המערכת שלך למערכת Instances בענן, אני מאמין שהרבה חברות יעברו, במיוחד שאין יותר בעיה של Latency גבוה.

יש לא מעט אנשים שחושבים שאין ממש צורך ב-Region מקומי, ואני חושב שזה יותר קשור ל"ביצה ותרנגולת". אדגים: נניח שאתה כחברה מעוניין בשרת MySQL עם 5 מכונות רפליקציה ושיקבל בממוצע חצי ג'יגהבייט מידע בשניה וישרת במקביל מאות או אלפי חיבורים. כאן, כרגע בארץ, אף ספק לא יכול להציע לך דבר כזה שבכמה קליקים תוכל להקים, תצטרך לשכור מישהו שיקים לך דבר כזה – כך שהעלות הראשונית תהיה גבוהה. מה שיש פה בארץ מבחינת מכונות VM אלו דברים שאמזון מציעה במסגרת שרות ה-Lightsail (רק שאמזון מציעה במחיר נמוך בהרבה בהשוואה למה שה-ISP בארץ מציעים לדוגמא). רוצה משהו יותר מורכב? קח מישהו שיקים לך את זה או שתלך ל-Regions החיצוניים של ספקי ענן ציבוריים.

כלומר פה בישראל יכול להיות בהחלט שיש דרישה, אך מכיוון שאף אחד לא מציע שרות כזה שניתן תוך דקות ספורות להקים – אותם דורשים חייבים להשתמש בתשתית בחו"ל של ספקי ענן ציבוריים, ואם היה Region של ספק ענן ציבורי שנותן זאת, יש סיכוי גבוה שחברות שונות היו שמחים להשתמש בשרות.

עוד דוגמא: אני צריך ליומיים הקרובים 6 שרתים עם 32 ליבות פיזיות ו-1 טרה זכרון פר שרת, ואני צריך את זה עכשיו. אני צריך את זה רק ליומיים לביצוע טסטים. יש ספק כלשהו שמציע דבר כזה בארץ? לא. ספקי ענן ציבורי מציעים בשמחה שרות כזה ואני בטוח שאני לא היחיד שרוצה להשתמש במשאבים גדולים לפרק זמן כלשהו ללא התחייבויות ומכירת כליה.

אז מי בעצם ישתמש ב-Region מקומי? הרבה! בלא מעט מקומות בישראל יש את אפקט כדור-השלג, אם המתחרים שלנו משתמשים, אולי כדאי גם לנו, ואם ממשלת ישראל על אלפי שרתיה חושבים לבצע מיגרציה ל-Region מקומי, מדוע שגם אנחנו לא נעבור? גם סטארטאפים ישראליים יכולים להשתמש ב-Region מקומי כדי לבצע את הפיתוח, ואת הפרודקשן להריץ ב-Regions כמו ארה"ב או אירופה לדוגמא, אוניברסטיאות יכולות לחשוב ברצינות לבצע מיגרציה לענן ל-Region ישראלי ויש עוד דוגמאות רבות. בקיצור – ברגע שיהיו כאן Region של ספקי ענן ציבורי שונים, תהיה לכך בהחלט דרישה.

וכעת, מספר טיפים לספקי ענן ציבורי שחושבים להקים Region כאן בארץ.

  • חושבים לארח את הברזלים בארץ אצל Colo זה או אחר? לא בטוח שזה יעבוד. למיטב ידיעתי, אף ספק בישראל לא בנוי לקבל או להתמודד עם ציודים בסטנדרט OCP. תביא שרת שמקבל הזנה של 48V-DC ותהיה לך בעיה לחבר את זה.אפשר כמובן להרים פאנל חשמל עם ממיר וכו', אבל כדאי לקחת זאת בחשבון. ככלל, אני בספק אם יש כאן ספק COLO שיכול לעמוד בסטנדרטים של Data Center של גוגל, אמזון או מיקרוסופט.
  • הטבות: אם תקים DC בצפון או בדרום, אתה יכול לקבל הנחות מפליגות בארנונה ומסים באותם אזורים. זה לא קשור ל"טובות" כלשהן, זה משהו שקיים מזמן – הממשלה (והרשויות המקומיות) מעניקות הנחות לחברות שמקימות תשתיות וחברות באזורים אלו ואז יכול להיות שבחישוב OPEX, יהיה זול יותר לך להקים חוות משלך.
  • קווי תקשורת: כמה שפחות לסמוך על ספקים מקומיים כולל ספקי תשתית. צריך קווי תקשורת לארה"ב ואירופה? צור קשר עם תמר'ס, מד-וואן, או בזק בינלאומי ותוודא שאתה לא מקבל משהו משותף, ואם אפשר – קח חיבור כפול על כפול. בכל הקשור לקווי הולכה עד ל-DC, קח בחשבון שגם כשיש SLA, השרות לא תמיד משהו, צפה לנפילות תקשורת פתאומיות.
  • אנרגיה חלופית: בישראל יש חברת חשמל אחת גדולה וכמה קטנות שפועלות עם גז. אם אתם בצפון, אתם יכולים לשוחח עם Energix Group לגבי חשמל מטחנות רוח וחברות אחרות מספקות אנרגיה סולארית – הכל תלוי במיקום ה-DC.
  • פוליטיקה: מבחינה פוליטית, השלום בין ישראל לירדן הוא "קר", השלום עם מצרים הוא "פושר", ושלום בין ישראל לרש"פ נע ונד, תלוי באיזה יום (פוליטית אנחנו "ברוגז", מבחינת ביזנס לעומת זאת, לא מעט חברות ישראליות שוכרות עובדים פלסטינים). יחד עם זאת, יכול להיות שמקומות אלו כן ירצו להתחבר ל-Region מקומי, כל עוד ה-Latency הוא נמוך. אולי כדאי לחשוב על כך.
  • פרויקט נימבוס: סביר להניח שכל ספק ענן ציבורי ירצה להתחרות במכרז זה ואולי לזכות. יחד עם זאת, לפני שמתחילים לתכנן את ה-Region הישראלי, מומלץ לחכות למסמכי המכרז עם פירוט השרותים שתצטרכו לספק (הימור שלי: משהו בגודל Outpost ממש לא יספיק) – יכול להיות שתצטרכו להקים משהו הרבה יותר רציני ממה שתוכנן מלכתחילה ואולי שת"פ עם COLO לא יהיה כל כך רלוונטי.

לסיכום: בניגוד לדעת רבים, אני מאמין ש-Region של ספקי ענן ציבורי כדאי ורווחי בישראל (מהסיבה הפשוטה שדברים אלו לא היו קיימים פה אי פעם), אני מאמין שספקי ISP פה יחטפו מכה רצינית בכל הקשור ל-VPS וכפועל יוצא מכך – יכול להיות שפחות ופחות חברות ירצו לרכוש ברזלים ל-DC מקומי, וגם שוק ה-DR יעבור כנראה ניעור. ספקי ענן ציבורי, מצד שני, יצטרכו ללמוד שכאן בארץ הדברים מעט שונים (אני כבר יכול לדמיין את השוק של נציגי ספקי עננים ציבוריים שיקבלו הצעות מחירים בארץ לגבי COLO, קווי תקשורת ורוחב פס) וכדאי להיערך בהתאם.

כשצריך תשתית של עננים ציבוריים – מקומית

חברות רבות התחילו להשתמש בענן ציבורי ולהעביר אליו תשתיות שלהם לאחר המרה. חלק מהחברות רק מתחילות להשתמש בעננים ציבוריים וחלקן עדיין חושבות על כך, אולם יש חלק מהחברות שהיו רוצות להשתמש בעננים ציבוריים אולם הרגולטור או סיבות אחרות מונעות זאת, אך יחד עם זאת הן היו שמחות להשתמש בתשתית כזו – אם היתה תשתית שהם היו יכולים להכניס ל-Data Center שלהם או אם היה Region ישראלי מקומי (בחלק מהמקרים).

לפני כחודשיים כתבתי פוסט על Azure Stack (ועל "אחיו" – Azure Stack HCI), הפתרון של מיקרוסופט לחברות שדורשות ענן ציבורי בתשתית שנמצאת מקומית או ב-DC של אותן חברות. מאז אותו פוסט גם אמזון עדכנה את הפרטים לגבי המוצר המתחרה שלה: Outpost. לפי ה-FAQ העדכני והפוסט הזה שפורסם לפני מספר ימים מתאר אלו שרותים יהיו זמינים ב-Outpost. גם כאן, כמו עם Azure Stack, אתה לא יכול להשתמש בשרתים או סטורג' משלך, והשרות בעצם כולל השכרה/רכישה של ברזלים יחודיים של ספק הענן, וכמו בכל ההצעות – אתה חייב חיבור אינטרנט לאותה תשתית מכיוון שמי שמנהל את אותה תשתית ענן ציבורי שנמצאת מקומית ב-DC שלך – זה ספק הענן הציבורי בלבד.

לפני כחודש פרסמתי פוסט על פרויקט "נימבוס" – הפרויקט שבו שואפת ממשלת ישראל להוציא מכרז לספקי ענן ציבורי (כל חברה יכולה להתחרות, אבל היא צריכה לעמוד בכמה תנאים שרוב מוחלט של ספקי הענן המקומי לא יכולים לעמוד בהם בין כה) – כדי להקים Region מקומי, על כל המשתמע מכך. מאז קיבלתי עוד מספר פרטים על כך ולמרות שלא חתמתי סודיות לאף אחד בנושא, אני אמתין שמשרד האוצר יפרסם יותר פרטים. מה שכן אפשר לפרסם – זה שה-Region יהיה זמין גם לציבור הישראלי והוא יהיה זמין אצל אותו ספק ענן ציבורי זוכה בדיוק כמו Regions אחרים, ולא מדובר בעצם בפרויקט כמו Govcloud של אמזון לממשל הפדרלי בארה"ב, כלומר חברות ישראליות שמוגבלות ע"י הרגולטור לאחסן את הנתונים רק בישראל, יוכלו להשתמש בשרות זה ולחסוך רכישה של מכונות יעודיות מספקי ענן ציבורי.

גם גוגל החלה להציע פתרון משלה לאלו שרוצים תשתית ענן ציבורי אך מקומית ב-DC שלהם, אם כי הוא שונה מהמתחרים. אם אצל המתחרים השלב הראשון הוא רכישת/השכרת ברזלים, בגוגל פשוט ממליצים לך להשתמש בתשתית המקומית שלך או בתשתית הענן הציבורי שלהם או של אחרים ושם המוצר הוא Anthos. עם Anthos הלקוח מקבל את פלטפורמת הקונטיינרים של (Google Cloud (GKE לשימוש מקומי. זה לא בדיוק נשמע משהו מלהיב – אחרי הכל, לרוב החברות יש מאות ואלפי מכונות VM שהם לא רוצים/לא יכולים להמיר לקונטיינרים ולכן גוגל כוללים בחבילה גם את Anthos Migrate שמאפשר לך להעביר מכונות VM (בשלב זה מכונות מבוססות לינוקס בלבד) מ-VM ישירות לקונטיינר, כאשר המערכת של גוגל מנתחת את ה-VM, מקימה קונטיינרים, מזרימה אליהם את המידע ותוך רגעים ספורים אתה יכול להשתמש בקונטיינרים במקום במכונות ה-VM, גם כשהמכונות VM עדיין לא הועברו בשלמותם לפתרון של גוגל.

לגבי שאר ספקי הענן הציבורי:

  • ל-IBM יש Cloud Private שנותן לך בעצם Kubernetes עם שרותים נוספים של IBM שירוצו מקומית.
  • ל-Alibaba, Huawei, Baidu יש גם פתרונות מקומיים אבל אני בספק אם הלקוח הישראלי החשדן יסכים לשכור מהם שרותים שישבו מקומית.
  • Oracle מציעים את Oracle Cloud at customer – שכוללים את "רוב" השרותים שהם מציעים בענן (אחרי שנברתי בערימת מסמכים רוויי Buzzwords – קשה להבין מה הם בדיוק נותנים, מה עוד שהתיעוד שלהם לגבי ספקי ענן מתחרים לוקה בחסר ולכן לא מומלץ לסמוך על התיעוד שלהם).
  • VMware – נכון, VMWare היא אינה ספק ענן ציבורי, אבל עם מוצר כמו Tanzu אתה יכול להרים תשתית קונטיינרים/Kubernetes מקומית (PKS) ובעננים ציבוריים גדולים.

לסיכום: אם אתה צריך תשתית ענן מקומית ב-DC שלך אך ללא שום חיבור אינטרנט (גם לא לציוד המקומי של ספק הענן הציבורי) אז כל הפתרונות הללו לא יעזרו לך כי כולם מנוהלים ע"י ספק הענן הציבורי. אם אתה צריך תשתית ענן מקומית ב-DC אבל יכול לספק לתשתית הענן הציבורי חיבור אינטרנט (מהיר וסינכרוני, זו הדרישה אצל כולם) – אז יש לכם מספר הצעות. אם לעומת זאת אתם חושבים שתצטרכו זאת אולי בעתיד (עוד שנתיים שלוש), יכול להיות שפרויקט נימבוס הממשלתי להקמת Region ע"י אחד מספקי הענן הציבורי בארץ – אולי יוכל לעזור לכם ואולי לא (אם לדוגמא נניח מיקרוסופט זכתה אבל אתם מעדיפים את הפתרונות של אמזון, אז פתרון כזה לא יעזור לכם).

פרילאנסר – הממשלה רוצה אותך

מי שקורא את הבלוג הזה בקביעות, בוודאי קרא את ההתמרמרות שלי לגבי משרד האוצר, אגף החשכ"ל, מינהל הרכש (ובקיצור – חשכ"ל) – מדוע הם חוסמים את הפרילאנסרים ואת העסקים הקטנים שלא יכולים לעמוד בתנאי מכרז כמו ערבות בנקאית של 150K וכו'. אחרי הכל, החברות שזוכות, במקרים רבים הן פונות לאותם פרילאנסרים לבצע את העבודה, רק שהמחיר שישולם לאותו פרילאנסר הוא מחיר "מכוסח" – כי הקבלן, התת-קבלן והתת-קבלן רוצים לגזור לעצמם קופון במחיר פר שעה/פר פרויקט.

נראה כי במינהל הרכש החליטו להקשיב לטענות אלו והם העלו אתר חדש: מכרז אספקת שרותים בתפוקות בעולם טכנולוגיות המידע – עם טוויסט קטן: מעתה גם פרילאנסרים ועסקים קטנים יוכלו להירשם למכרז, בסכומי פרויקטים עד 50K (כשמדובר בפרויקטים של הדרכה) ועד 150K (כשמדובר בפרויקטים של ניתוח ופיתוח בשפות שונות) מבלי להוציא ערבות בנקאית, ביטוחים ועוד.

עברתי על מסמכי המכרז (שנמצאים כאן. בהזדמנות זו רציתי לבקש מהמינהל היקר בקשה קטנה: יש מצב שתתחילו לשחרר בבקשה את הקבצים בפורמט PDF? הרבה יותר קל לקרוא את התוכן ממכשירי סמארטפון/טאבלטים ומחשבים שאינם מריצים Windows בפורמט PDF). המסמך עצמו הוא באורך 74 עמודים ומכיל תקנונים די כלליים. חשוב לזכור: מכרז זה אינו מיועד עבור פרויקט מסוים או עבודה מסויימת אלא עבור רישום כספק מורשה, כך שאם התקבלת בתחום שאתה נותן בו שרות, משרדים ממשלתיים יוכלו לפנות אליך ולשכור את שרותיך לביצוע פרויקט/עבודה. בקיצור: שאפו למינהל היקר.

לאחר שעברתי על המסמך, אני מעוניין לציין מספר דברים. לא בשביל ביקורת (או "קטלנות") אלא נקודות שלעניות דעתי כדאי לתת עליהן את הדעת:

  • קודם כל – Python ולא Paython.
  • עבודה עם Dot Net: אני ממליץ מאוד למינהל להתחיל בתכנון מעבר מ-Dot Net ל-Dot Net Core מהסיבה הפשוטה שקוד Dot Net Core יכול לרוץ גם על לינוקס, דבר שיעזור מאוד כשהקוד יצטרך לרוץ בענן הממשלתי. Dot Net Core מפותח ע"י מיקרוסופט ומיקרוסופט מספקת גם תיעוד כיצד לעבור מסביבה אחת לשניה.
  • פיתוח אפליקציות Mobile – אולי כדאי לחלק זאת לשתי סעיפים: iOS ו-Android. לא כל אחד שמפתח למערכת אחת, מומחה למערכת השניה.
  • סעיף "ארכיטקטורה" לא מובן לי. ב"ארכיקטורה" יש המון דברים הקשורים לתשתיות, אוטומציה, קונטיינרים, וירטואליזציה ועוד דברים רבים אחרים. האם המסמך יכול להכיל יותר פרטים?
  • הסבות בסיסי נתונים – על כך יש לי לאמר מספר דברים:
    • אני לא ממליץ ללכת על MySQL של אורקל אלא לעבור ל-MariaDB שכלול בתוך הפצת הלינוקס. למיטב ידיעתי, MariaDB מתפתח בקצב יותר מהיר וכולל תאימות לאחור ואין צורך לשלם עליו בנפרד.
    • ישנו פתרון RDBMS יותר רציני שנקרא PostgreSQL שגם נכלל בהפצות לינוקס (ונתמך ע"י רד-האט/SuSE בצורה רשמית) ויכול להיות שהוא יתאים יותר להסבה אליו מפתרונות DB אחרים.
    • הסבת נתונים מבסיסי נתונים כמו Oracle, MS-SQL, DB2, Adabas אל MySQL (או MariaDB) הם פרויקטים מסובכים וקשים. על מנת לעבור לדוגמא מ-MS-SQL ל-MySQL, יש מספר כלים ומתודות (כפי שניתן לראות כאן), אולם הקושי העיקרי הוא שינוי כל הקוד והלוגיקה באפליקציות שמשתמשות באותו DB. הרוב משתמשים ב-SQL כ"שפה" אבל לכל DB יש מימוש שונה. ב-DB אחרים כמו DB/2 ו-Adabas ההמרה תהיה הכי מורכבת.
    • אם אין בעיה של רשיונות, אפשר להתחיל להתעניין ב-SQL Server for Linux של מיקרוסופט (גירסת 2019 – זו הגירסה שיכולה לרוץ בקונטיינרים ובמערכות Kubernetes/Openshift).

נקודה חשובה נוספת היא עניין הניקוד ובדיקת העצמאים המציעים: התנאים מדברים על כך שהמציע ביצע לפחות 3 עבודות קודמות זהות באותו נושא (נניח ביצע שלושה פרויקטים של כתיבת אפליקציה ב-PHP), קבלת ממליצים ושיחה איתם – כחלק מהענקת ניקוד. הכל טוב ויפה אך קיימות כאן 3 בעיות:

  • איכות הקוד/מימוש הפרויקט: קבלת ממליצים ושיחה איתם לא תתן מידע שיכול להעיד על איכות הקוד של המתכנת או איכות ביצוע הפרויקט (מבחינה טכנית) ע"י המועמד. אם מישהו שוכר עצמאי לכתוב נניח אפליקציית שעון נוכחות, הדבר היחיד שמעניין את המזמין – הוא שהאפליקציה תעבוד ועדיף שיהיה גם תיעוד כלשהו לגבי תקלות. האם מזמין החברה יכול להעיד משהו על איכות הקוד של המפתח? לא. המקסימום שאפשר לקבל מידע מהממליץ, הם דברים "מסביב": האם המועמד ביצע את העבודה לשביעות רצון הלקוח, האם הוא עמד בלוח זמנים, האם הוא דאג "לסגור פינות", דברים כאלו, אבל שום דבר טכני שיכול להעיד על איכות הקוד, ולכן אני חושב שאולי כדאי להוסיף מבחן שהמועמד יצטרך לעמוד בו לכתוב קוד ושמישהו יבדוק את הקוד.
  • קוד הדוק ומאובטח: אנחנו נמצאים במדינה שמותקפת מבחינת סייבר מכל כיוון שתסתכל, ולא חשוב מה תשים "מקדימה" – אם הקוד גרוע מבחינת אבטחת מידע, יהיו דרכים לפרוץ למערכת. (לא צריך ללכת רחוק כדי להדגים – הנה מה שקרה עם מאגר נתוני האשראי רק לאחרונה), ולכן לעניות דעתי, אולי כדאי להוסיף מבחן או בדיקה של קוד מאובטח שיבדק ע"י מישהו שמבין ב-Code Auditing ושיתן ציון גבוה עבור קוד מאובטח.
  • Agile – זה שמישהו יודע לפתח זה טוב, אבל מה עם שימוש בכלים מודרניים? האם המפתח יודע להשתמש ב-GIT? האם הוא יודע לכתוב Pipeline ב-Jenkins לדוגמא? או Dockerfile (מאובטח) כדי להריץ את הקוד בקונטיינר? ומה שיותר חשוב – האם הוא יודע לכתוב Automated Tests בכדי לבדוק אוטומטית את הקוד שלו? גם לכך, לעניות דעתי, צריך לתת ציון.

לסיכום: אני רוצה לברך את מינהל הרכש שהחליט לתת גם לעסקים קטנים ולעצמאים את האפשרות לתת שרותים לממשלה ללא צורך בערבויות/בטחונות/ביטוחים וכו'. כולי תקווה שגם גופים אחרים (אהלן, בורסה לני"ע) יקחו צעדים בכיוון.

עננים ציבוריים: להתחיל בקטן ולגדול

כמעט כל פרילאנסר יכול לספר לכם שבמסגרת השרותים שהוא מציע, חלק מהעבודות שמגיעות הן ממש קטנות, עניין של כמה שעות, וחלק מהן גדולות, יכולות לקחת כמה חודשים ולפעמים שנים, ואתה צריך לנהל בצורה נכונה את הזמן שלך, אבל מה שהכי חשוב – לבחור נכונה את הפרויקטים. בכל המקרים מומלץ גם להיות הוגן כלפי הלקוח ולהמליץ לו על פתרון נכון, ולא רק לחשוב איך "לסחוט" מהלקוח מאות שעות עבודה, אם הפתרון שהוא צריך הוא פתרון קטן. אני יכול לתת דוגמא: לפני מס' שנים הזמינה אותי חברת "וואלה" לבצע איזה פרויקט שהוערך כי יקח שבוע עבודה. הזמן שבפועל זה לקח? 5 דקות, הואיל והאיש הטכני שלהם (שלא השתתף בישיבות) הכיר את הכלי אבל לא הכיר איך לבצע את הפקודות. "קורס" זריז וקצר מאוד במספר פקודות – והוא החל לעשות זאת. לא היה אפילו על מה לגבות.

כשזה מגיע לעננים ציבוריים, העבודות שם יכולות לקחת זמן קצר כדי להגדיר כמה דברים נקודתיים ויכולות להימשך גם מספר חודשים – אם לדוגמא הלקוח רוצה להתחיל להעביר את התשתית שלו לענן ציבורי מסוים, כולל את כל הדברים המורכבים שיש לו כרגע, וכולל גם חיבוריות, שימושיות "שקופה" בין התשתית המקומית לתשתית בענן הציבורי ועוד. לקוחות מסויימים מעוניינים בהקמת תשתית וירטואלית Scale Up ולקוחות מסויימים מעוניינים בפתרון Scale Out ועוד ועוד.

לעומת זאת, יש מקרים, שבהם לקוחות מסויימים שרוצים לעבור לענן ציבורי – הפתרון שאני מציע להם הוא דווקא הפתרון ה"בסיסי" ולא את פתרון הענן הציבורי המלא, וזאת מסיבה פשוטה אחת: תתחיל בקטן ותגדל.

אני מדבר על סטראטאפים או חברות שמתחילות רק לטבול את האצבע בעננים ציבוריים.

בואו נחשוב על סטארט אפ חשאי שרק מתחיל. אותו סטארט אפ עדיין לא גייס כספים (VC, אנג'לים וכו') וכמות העובדים: 1 או 2, כאשר מקים הסטארטאפ אפילו לא מושך לעצמו משכורת. במקרים כאלו לדוגמא, אני מציע את ה-Lightsail של אמזון.

ה-Lightsail של אמזון נועד להתחרות בחברות כמו Digital Ocean, Linode ואחרים, אולם המטרה העיקרית שלו היא לתת ללקוחות פתרונות מוכנים לאלו שאינם מכירים את הפלטפורמות של עננים ציבוריים ואותם סטארטאפים מעדיפים להשקיע את הזמן שלהם בבניית משהו שאפשר להדגים כ-PoC ואולי אפילו לגייס כמה לקוחות Beta ולהשתמש בשמם בהמשך כדי להשיג לקוחות משלמים.

במקרים כאלו ה-Lightsail הוא פתרון מעולה. השימוש בו ממש קל: אתה יכול להרים לך מספר מכונות, אתה יכול להשתמש בשרותי ה-DB המנוהלים של אמזון גם ללא הכרה של ה-RDS המורכב, אתה יכול להשתמש ב-Load Balancer הפשוט שאמזון מציעה כדי לנתב את התעבורה, ואתה יכול להשתמש בשרותי ה-Snapshot כדי לשכפל מכונות תוך דקות ספורות, ויש דברים נוספים שלא עולים לך כמעט כלום: אתה יכול להשתמש בשרות ה-SMS לשם משלוח מיילים החוצה (בכמויות שסטארטאפים קטנים מתחילים – הם לא ישלמו כלום), אתה יכול להרים GIT פרטי (5 משתמשים ראשונים זה בחינם), אתה יכול גם להשתמש בשרות ה-DB המנוהל עם אפשרות Cluster שיעבוד כ-Active/Passive עם גיבוי אוטומטי כל 5 דקות, ויש לך מגוון שרותים שאתה יכול להשתמש עם ה-Lightsail מבלי להכאיב לארנק.

ברגע שהסטארטאפ רוצה לגדול, Lightsail מאפשר לך להעביר את התשתית שלך כמו שהיא ל-AWS המלא. צור Snapshot למכונות, ותוכל להקים אותם כ-Instances ב-EC2 ואותו דבר לגבי ה-DB – תוכל להעביר אותו בקלות ל-RDS ולהשתמש בשרותים מתקדמים כמו רפליקות וכו'.

מבחינת תמחור, ב-Lightsail אין הפתעות והשרותים שאתה לוקח מחושבים לפי מחיר חודשי קבוע, כך שמה שאתה בוחר, את זה תשלם ולא תצטרך לשלם על דברים כמו תעבורה החוצה (אלא אם תעבור את כמות ה-Bandwidth הנדיבה בחבילה). דבר כזה יכול בהחלט לעזור לסטארטאפ שחנוק בהוצאות אבל עדיין לא מייצר שום הכנסות. לעומת זאת, עם AWS או בכל ענן ציבורי אחר, אם אין ידע טוב של ניהול התשתית בענן הציבורי, אתה בהחלט יכול לחטוף "חשבוניות שוק" ואין אפשרות לתשלום של "שוטף פלוס", ובכל מה שקשור לקרדיטים – אני ממליץ להתחיל בתהליך בקשת קרדיטים לפני שמתחילים לגדול ולפני שמצפים לכמות מבקרים גדולה שתצריך כמות משאבים רצינית. חשוב לזכור: לא חשוב כמה קרדיטים תקבל, הם מוגבלים בזמן, ולכן אם תקבל קרדיטים עכשיו אבל השקת המוצר/שרות תהיה רק בעוד שנה, הקרדיטים לא יעזרו לך הרבה.

ולכן ההמלצה שלי: אם אתם רק מתחילים להשתמש בענן ציבורי, קחו פרילאנסר שמבין ונותן שרות בתחום וסכמו על בנק שעות שיעזור לכם כבר מההתחלה. ככל שיעבור הזמן ותרצו לעבור לדברים היותר "כבדים" – אותו פרילאנסר יהיה שם לעזור לכם לבצע את הדברים ואולי לסייע לצוות להכיר את תשתיות הענן הציבורי ואיך להשתמש בכלים שונים כדי לנהל את הדברים, אבל אם אתם מתחילים רק עכשיו וכל מה שאתם צריכים זה 2 מכונות וירטואליות בענן הציבורי – אני ממליץ להסתכל על Lightsail של אמזון.

קצת על גניבות קוד, קניין רוחני ועוד

בחודשים האחרונים אני עוקב אחרי הפרשה של אנתוני לוונדובסקי. אנתוני עבד בחטיבת הרכב העצמוני של גוגל ולאחר מספר שנים הקים אנטוני את הסטארט-אפ Otto (שבניגוד לרכב העצמוני של גוגל, Otto מיועד להיות מוטמע במשאיות). גוגל טענה שאנתוני גנב את הקוד מגוגל והעביר אותו ל-Otto ומשם ל-אובר, שרכשה את Otto.

פרשיות כאלו מתרחשות כל הזמן: עובד עוזב חברה ו"משאיל" קוד מהחברה שעבד בה, או שמתחרים משכנעים עובדים מסויימים לגנוב קוד או סודות מסחריים תמורת סכומים נאים. קחו כל חברת תוכנה בינלאומית ותיקה ותשאלו בהנהלה, והם יוכלו לספר לכם על נסיונות גניבת קוד/קניין רוחני (ובחלק לא קטן מהמקרים – אותן חברות שמחו לקבל עובדים מסויימים… שהחבילה כללה גם קוד מהמתחרים). כל הדבר הזה לא ממש מעניין, למעט המקרה של אנתוני. במקרה הזה, היתה תביעה של גוגל נגד אובר, תביעה אזרחית לחלוטין, אבל התובע המחוזי החליט לערב בתיק את ה-FBI. אנתוני הורשע וכנראה בקרוב הוא יהיה בכלא.

זה נדיר. בדרך כלל חברה שגנבו ממנה קוד תובעת תביעה אזרחית, ברוב המקרים יהיו 2 תביעות: נגד הגונב ונגד החברה שמקבלת את הגניבה. ברוב מוחלט של המקרים – עורכי הדין משתי הצדדים יסגרו הסכם וסכומים מחוץ לכותלי בית המשפט ולאחר מכן יודיעו על כך לשופט שברוב המקרים יקבל את ההסכם ויסגור את התיק. כפי שציינתי – נדיר מאוד שפונים למשטרה או ל-FBI.

וכאן יש נקודה שלא מעט מפתחים עלולים למצוא את עצמם חשודים בגניבה. ברשותכם, אסביר:

חברות רבות נותנות לעובדיהם מחשבים ניידים כדי שיוכלו לעבוד מרחוק (בד"כ דרך VPN) על קוד או על תשתית של החברה (אני אתרכז יותר במפתחים). עובדים שעובדים מהבית בד"כ או שעובדים בצורה גמישה (משרד/בית) משתמשים במחשב הנייד כדי לקבל גישה לקוד (נניח דרך GIT), להוריד שינויים, לבצע שינויים קוד ולבצע Commit ו-Push. עד פה לאף אחד אין בעיה עם זה.

הבעיה מתחילה עם זה שאם מפתח רוצה לקמפל את הדברים מקומית על מחשב הדסקטופ שיש לו בבית במקום על המחשב הנייד (שמטבע הדברים הרבה יותר איטי) ואותו מפתח מעביר את הקוד מהמחשב הנייד אל הדסקטופ הביתי שלו. ברוב החברות דבר כזה לא ממש מקובל, אבל יש חברות שמוכנות לקבל דבר כזה, כל עוד הקוד לא יוצא החוצה.

עכשיו, נניח ואותו עובד מקים סטארט-אפ שמוציא מוצר קרוב למה שהוא עבד בחברה הקודמת או שהוא עובר לעבוד בחברה מתחרה לחברה הקודמת שהוא עבד בה. ברוב המקרים החברה הקודמת תעקוב באדיקות אחרי המתחרים וכשהמתחרים יוציאו מוצר, אותה חברה קודמת תהיה בין הראשונים לרכוש את המוצר ולנתח אותו על מנת לבדוק אם המתחרים השתמשו בקוד או בקניין רוחני גנוב. במידה והם מוצאים חשדות לכך, אותו עובד שעבר למתחרים יצטרך למצוא לעצמו מהר מאוד עורך דין טוב, כי אותה חברה קודמת לא תהסס לתבוע אותו ואת המעסיקים שלו.

במסגרת אותה תביעה, תבקש החברה למנות מומחה שיבדוק את מחשבי הנתבע (אותו עובד שעבר למתחרים) ואם אותו עובד העביר קוד מהמחשב הנייד שלו למחשבים הביתיים שלו, יווצר חשד רציני שהעובד בעצם גנב את הקוד, גם אם העובד בעצם העביר את הקוד כדי לקמפל יותר מהר בלבד. במסגרת אותה תביעה יבקשו בד"כ עורכי הדין של החברה התובעת למנות מומחה שיסתכל בקוד של המתחרים (הנתבעים) ואם המומחה הבלתי תלוי ימצא קוד זהה שבעצם "עבר דירה" מהתובעים, אז הנתבע יורשע וצפוי שגם המתחרים עצמם יצטרכו להכניס יד לכיס.

בקיצור – גניבת קוד היא דבר שלא מומלץ ולא משתלם. לא חשוב מה המתחרים מציעים לך, ברגע שמגלים זאת, יש מצב שתהרוס לעצמך ולמשפחתך את החיים.

אבל יש גם צד שני למטבע – והוא עניין ה-Innovation. רוב הסטאראפים, לדוגמא, מוקמים כדי לתת פתרון למשהו שהוא לא קיים או קיים והוא מורכב מדי או שלא נותן מענה מספק, ובחלק לא קטן מהמקרים, אותם סטארטאפים מוקמים על ידי אותם אנשים שעובדים בחברות שמפתחות מוצר, אבל אותם אנשים רואים שאותו מוצר לא נותן מענה לצרכים מסויימים.

אתן דוגמא מומצאת לחלוטין: תארו לעצמכם שחברת XYZ ממציאה שרת אפליקציה מהיר מאוד, רק שהוא לא תומך ב-SSL, לא תומך ב-Ciphers וממה שהחברה מודיעה בתקשורת, אין לה כוונה להוסיף את התמיכה הזו. יכול להיות שעובד מאותה חברה לא יאהב זאת ויפרוש על מנת להקים סטארטאפ שישווק תוסף שיתן תמיכת SSL למוצר של אותה חברה או שאותו סטארטאפ יקים מוצר מתחרה לאותו שרת אפליקציה שיכלול גם SSL.

לגטימי? כן.

וכאן יש נקודות שכל סטארטאפ צריך לעשות:

  • קוד נקי – אל תשתמש בתשתית החברה או בקוד שלה. תתחיל מאפס, ותעבוד מהבית.
  • מצא לעצמך עורך דין טוב המתמחה בפטנטים ותגיד בקשות לפטנטים. זה תהליך יקר, אבל שווה את הכסף, במיוחד אם אתה רוצה כסף מכל מיני Venture Capitals – זה יהיה הדבר הראשון שישאלו (אם יש לך פטנטים), ואם אין לך פטנטים, אתה תקשה בגיוס כספים.
  • תשתמש בקוד פתוח שנמצא ב-GIT ציבורי (כדאי לבדוק את הרשיון אם הוא מתאים לצרכים ולמה שאתה כותב, במיוחד לגבי רשיון כמו GPL). קשה מאוד להוכיח בעלות על משהו שזמין לכל הציבור.
  • ועוד טיפ קטן: יד לפה. יש לך רעיון לסטארט אפ? עדיף לא לשתף אותו עם אחרים, במיוחד לא בחברה (רוב החברות ינסו לטעון שמכיוון שהרעיון עלה לך בעת העבודה בחברה, זה שייך לחברה. כמה יש לדבר הזה "שיניים"? אינני יודע).

אישית, כפרילאנסר, היו לי לא מעט מקרים שהיה לי קוד של חברות לקוחות אצלי ב-LAB. את הגישה לקוד קיבלתי מאותן חברות וברוב המקרים הקוד היה נמחק מהתשתית שלי לאחר הקמת הפרויקט, למעט מקרים שהקוד נשאר אצלי כדי לשנות ולשפר אותו בהמשך הדרך לפי הצרכים ובאישורו של הלקוח, ולכן אם יש לך קוד של אחרים או של מעסיק, כדאי לתעד הכל, כולל אישורי הרשאות בצורה מסודרת, כך שאם מחר צצות שאלות, אפשר להציג תיעוד להכל.

לסיכום: לא חשוב אלו הצעות מפתות אתה מקבל ממתחרים, אל תעביר קוד ששייך למעסיק הנוכחי שלך. זה לא משתלם ואתה עלול לשרוף את עצמך (בכל זאת, אנחנו מדינה קטנה עם המון רכילויות). יש לך רעיון שעלה לך למוצר מתחרה ומשופר? תעבוד נקי, בלי קוד מהמעסיק, ותוציא פטנטים על כך (אה, וכדאי שיהיו לך חסכונות, אם אתה פותח סטארטאפ. תתפלא כמה מהר נשרף הכסף). בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם עורך דין שמבין בדברים לפני שמתחילים לעשות צעדים.

כשאין נסיון מספק בתחום

בעבר, לאלו שעובדים כשכירים, בתחום ה-IT החיים היו יחסית פשוטים: בדרך כלל היו מחפשים אנשים עם נסיון עשיר ב-Windows, קצת נסיון בתקשורת, נסיון באפליקציות נלוות (אופיס, Exchange, Sharepoint וכו'), אם אפשר – נסיון כלשהו בלינוקס, ויש סיכוי סביר שהיית מתקבל לעבודה. ברוב המקומות, גם אם לא היה לך נסיון מספק ב-Windows אבל עברת איזה קורס והיית מכוון לאיזו משרת ג'וניור ב-IT, היו מוכנים לקבל אותה לאיזו משרה זוטרה.

כפרילאנסר – החיים מאוד דינמיים ומאוד תובעניים. ככל שאתה מכוון ליותר "גבוה" לפרויקטים והזדמנויות רווחיות – אתה צריך "להשיל" תחומים מסויימים בגלל שהשוק באותם תחומים מוצף בעצמאים שיהיו מוכנים לתת מחיר תחרותי מאוד. לדוגמא: תחזוקת מכונות Windows Desktop או תחזוקת שרתי Windows – יש מספיק בשוק שיציעו מחירים של 70-150 לשעה. אם אני אבקש "מאות" שקלים לשעה, ההצעה תידחה ולכן בדברים כאלו צריך לוותר ולכוון לדברים היותר רווחיים – קונטיינריזציה, עננים ציבוריים, כלי CI/CD, אוטומציה, אינטגרציית לינוקס, מערכות  משובצות, HPC, Scale Out, אחסונים גדולים (מעל פטה) ועוד.

בכל הנושאים שהזכרתי לעיל, עצמאי שמציע שרותים לחברות ועסקים, חייב נסיון. יש אפס תקופת התלמדות. "ראיון העבודה" הוא בעצם אותה שיחת טלפון שנציג מהעסק מרים טלפון ומפרט מה הוא מחפש. במהלך אותו "ראיון" הנציג מתרשם מהיכולות ומהידע ומהבטחון שאתה משדר לגבי היכרות התחום והידע המקצועי בו ומהצד השני אתה, כעצמאי, צריך להתרשם מאותו נציג כמה הדברים רציניים והאם יש פה איזה "בשר", האם מדובר בפרויקט רלוונטי קרוב או שזה משהו שהם חושבים להקים ב-2025. אם התקדמתם לאספקטים פיננסיים, מקדמות וקבעתם להתחיל לעבוד – בפגישת העבודה מחפשים שתפגין את הידע שלך פה ועכשיו. אם תחמנת ואין לך באמת את הידע – אתה שרוף.

רבים חוששים ומתקשים למצוא עבודה עקב חוסר נסיון עם הידע שלהם במקומות עבודה. אני אנסה לתאר את הבעיה מהצד שלי כעצמאי: יעצתי בעבר לבנק גדול ולחברת אשראי גדולה בנושאי קונטיינריזציה, אבטחת מידע בנושא ועוד. אני יכול לציין שמות חברות (הן נמצאות בדף הלקוחות) אם ישאלו אותי, אבל אני לא יכול לפרט אלו דברים בדיוק יעצתי ולאיזה מחלקות בבנק ובחברת האשראי – בגלל NDA. מצד שני, אם אתה קורא את הבלוג הזה ואתה מציץ בערוץ הוידאו שלי בעברית, תוכל לראות איך אני מקים מערכות הדגמה כאלו, וכך תוכל לראות שיש לי ידע באותם נושאים שאני מציע בהם שרות.

וזה רלוונטי גם לשכיר: אם נניח יש לך נסיון קודם, יבקשו ממך שם ממליץ וסביר להניח שירימו אליו טלפון לשאול האם באמת יש לך נסיון. אותו ממליץ לא יתאר את המערכות שיש בחברה בפרוטרוט עקב סודיות, דבר מובן מאליו, אבל הדבר החשוב לאותו בודק המלצה זה לדעת האם באמת יש לך את הידע והאם אתה יודע לבצע Troubleshooting.

אז איך אפשר בעצם לתרגם ידע ל"נסיון" גם אם אין לך דה-פאקטו נסיון של כמה שנים בחברה קודמת? פשוט. פרסום עצמי. ברגע שאתם מפרסם פוסטים על נושאים שונים בנושא שאתה רוצה לעסוק בו ויש לך ידע מהלימוד הביתי שלך – אנשים יכולים להבין שיש לך נסיון. אתה כן יכול לחפש לך שאלות באתרים כמו Stack Exchange ואם יש לך תשובות, אז אתה יכול לענות שם, אבל מה שיותר חשוב – זה לכתוב פוסט על הבעיה שהשואל העלה, ואיך לפתור את אותה בעיה (עדיף עם צילומי מסך).

וכך, כשכיר, בעת הראיון, אתה יכול לאמר את האמת: אין לי נסיון בנושא X מחברה קודמת, אבל יש לי ידע טוב בנושא X ואתה יכול לקרוא בעצמך את הפוסטים שכתבתי בבלוג שלי בכתובת XYZ. בשביל המראיין, הפוסטים האלו מראים את הידע שלך, ואת העובדה שאתה יכול לפתור בעיות. אותו דבר לגבי מפתח – פוסטים עם קישורים ל-Github עם קוד משלך עוזר הרבה יותר מ-1001 המלצות, גם אם מדובר בסקריפט BASH פשוט, באוטומציה פשוטה וכו'. מישהו יכול לראות, להתרשם, ואז להמשיך במסלול עד לחתימת חוזה עבודה איתך.

עוד נקודה לשכירים – להכיר תחומים או דברים מסויימים ברמת ה-Overview וברמת תפעול כלשהי: כשכיר, יש סיכוי שהולך וגודל כל הזמן שתצטרך לעבוד (בין אם ב-IT או ב-Devops) מול ענן ציבורי כלשהו, ורוב החברות עובדות מול ענן ציבורי אחד. יחד עם זאת, יש סיכוי לא קטן שבחברה אחרת שתעבוד, הם עובדים עם ענן ציבורי אחר, ולכן, בזמן שאתה עובד באותה חברה נוכחית, תתחיל להכיר את העננים Azure, GCP, AWS ואם אתה צריך הדרכה אונליין, הנה קישור Referral שיכול לעזור לך להכיר את העננים האחרים, כך שאם ישאלו אותך אם יש לך נסיון ב-AWS לדוגמא, תוכל לענות "כן".

לסיכום: זה שאין לך נסיון בחברה קודמת בתחום שאתה רוצה לעבוד בו, לא אומר שלא ניתן למצוא עבודה. אתה כן יכול להראות את הידע שלך, את כישורי פתרון הבעיות שצצות באמצעים אחרים כמו פוסטים בבלוג, וידאו, מדיה חברתית ועוד. נכון, זה לא אותו דבר כמו ממליץ, אבל יש מראיינים מקצועיים רבים שמוכנים להציץ בדברים שאתה כותב ולהתרשם. נכון, זה יכול להוריד את סכום המשכורת שישולם לך, אבל עדיף סכום נמוך יותר מאשר אפס.

תכירו: vCompute Server של NVidia

במסגרת כנס VMWorld שנערך השבוע, חשפה NVidia את המוצר החדש שלה שהוא vCompute Server (נקרא לזה בקצרה VCS) שמתאים לאלו שצריכים להריץ עומסי AI, DL בסביבות וירטואליות.

עד היום, חברות שרצו להריץ למטרות Training ופיתוח עומסי AI בסביבה וירטואלית, היו צריכים לעשות זאת עם ה-vGPU ש-Nvidia מוכרת. בשיטה הזו מקצים חלק מכרטיס ה-GPU שיושב בשרת לכל VM (אגב, לידיעה: vSphere 6.7 U3 מאפשר לראשונה להצמיד מספר vGPU למכונת VM, לא רק vGPU יחיד).

לשיטה הזו יש כמה חסרונות רציניים:

  • ה-vGPU לא תוכנן מראש עם ה-CUDA לשימושי AI,DL. כן, הוא יכול להריץ זאת (גם מעבד גרפי נמוך מאוד כמו MX150 בלאפטופ יכול להריץ זאת), אך לא בצורה אופטימלית.
  • אם אתם משתמשים בקונטיינרים עם ה-Runtime Container של NVidia, זה לא היה מנצל את היכולות האמיתיות של הכרטיס (TCC, nVLink וכו') אלא היה מתייחס ל-vGPU בלבד.
  • אין תמיכת NVLink
  • אין אפשרות אגרגציה טבעית (מעבר למה שה-vGPU נותן).

הפתרון של NVidia הוא ה-VCS, מערכת חלופית שנותנת "vGPU" אבל למערכות AI,DL (כל עוד ה-VM לא מריץ שום דבר גרפי כי .. אין דרייבר גרפי).

מערכת ה-VCS פותרת את החסרונות של ה-vGPU ה"קלאסי" ונותנת את הפוקנציונאליות הבאה (אפשר לקרוא מעט יותר בהרחבה על כך בקובץ ה-PDF הזה):

  • אפשרות לחלק את ה-GPU לחלקים (Fraction) או לבצע אגרגציה של מספר v-GPU מכרטיסים שונים ובגדלים שונים.
  • מהירות עבודה יותר גבוהה (כי אין צורך לכרטיס לבצע רינדורי גרפיקה של מסכים וירטואליים/תלת מימד/וידאו וכו')
  • שימוש ב-NVLink בחיבור Peer to peer.
  • מיגרציה – מעתה אפשר לבצע vMotion (באשכולות לדוגמא) גם כשהמכונה רצה, לבצע suspend, resume.
  • תמיכה ב-Multi Tenant.
  • שימוש מ-NRC לקונטיינרים יהיה מהיר יותר, הואיל והמודול בלינוקס יודע להשתמש בכל היכולות של ה-GPU בשרת.

החסרונות:

  • אין דרייברים לגרפיקה (אז תשכחו מאובונטו גרפי – ואם אתם עדיין רוצים סביבה גרפית, תכירו את NoMachine)
  • אין דרייברים ל-Windows (כן, לכל גרסאות Windows)
  • אין יותר פרופילים קטנים, הן ברמת זכרון (המינימום הוא 4 ג'יגה, המקסימום הוא 48 ג'יגה) והן ברמת CPU (מינימום 4 ליבות, מקסימום 48 ליבות).
  • אין תמיכה ב-Quadro הישנים (יש תמיכה ב-Quadro RTX)

מבחינת רישוי: תצטרכו רישוי בתשלום שנתי, פר GPU.

פתרון ה-VCS בהחלט מתאים כמובן (ומומלץ) לשימוש עם Kubernetes, קונטיינרים וכו'.

ובעניין מעט שונה: נודע לי כי רוב החברות שרוכשות GPU בשרתים לצרכי AI – רוכשות RTX 2080TI ובכמויות נכבדות. כפי שציינתי בעבר, כרטיסים אלו אינם מתאימים לשרתים, הואיל והם צריכים כניסת אויר מצד שמאל ואילו כל הכרטיסי GPU לשרתים מצריכים איוורור מאחורי הכרטיס (בגלל זה הכרטיסים אטומים מצד שמאל). מהרגע שאתם מכניסים RTX 2080TI, אתם צריכים לקחת בחשבון שהכרטיס מהר מאוד יבצע שנמוך מהירות שעון הואיל ואין לו קירור מספק ואתם יכולים להגיע למהירות עיבוד של .. RTX 2070.

מעבר לכך, עם ה-VCS יש סוף סוף ניצול לחיבור ה-NVLink והעברת המידע ב-GPU בין הכרטיסים במהירות של 100 ג'יגהביט לשניה. ב-RTX 2080TI יש רק חיבור אחד כך שניתן לצוות מקסימום זוג כרטיסים. אם נכניס 8 כרטיסים כאלו לשרת וננסה להשתמש בכולם (הגדרת TCC), המערכת תצטרך לעבוד יותר לאט הואיל וה-DATA צריך לעבור הלוך ושוב בין ה-GPU (דרך המעבד וה-RAM בשרת) לדיסק וההיפך, ואילו עם כרטיסי Tesla וכרטיסים אחרים לשרתים (Quadro RTX) ה-DATA עובר בין כרטיסי ה-GPU דרך ה-NVLINK כך שהדברים רצים הרבה יותר, ועוד לא הזכרתי שמבחינה חוקית NVidia אוסרת על הפעלת כרטיסי RTX 2080TI (או כל RTX "ביתי") על שרתים והם יכולים מחר בבוקר בעדכון CUDA ודרייבר פשוט לבטל אפשרות שימוש בכרטיסים ביתיים בשרתים, כך שחשוב לקחת זאת בחשבון.

עוד נקודה ש-NVidia הכריזו היא הקמה של Repo חדש לקונטיינרים שמשתמש ביכולות CUDA ונקרא NGC. זה לא ממש חדש (ומשתמשים בו ב-DGX שלהם), אבל הפעם זה פתוח לקהל. לתשומת לב צה"ל, חברות בטחוניות וכו' שלא ממש מוכנים/יכולים לעבוד באופן ישיר מול האינטרנט – אין שום בעיה להוריד מה-REPO של NGC (ואחרים למען האמת) ולאכסן זאת דרך Registry משלכם. הנה לינק איך עושים זאת עם לינוקס.

לסיכום: אם אתם צריכים/משתמשים במערכת וירטואליזציה לצורך AI/DL או לשימוש עם קונטיינרים, הפתרון החדש של NVidia יכול בהחלט להתאים לכם. קחו בחשבון שאם אתם צריכים מקסימום מהירות, עדיף לרכוש את כרטיסי ה-Tesla או כרטיסי ה-Quadro (או כרטיסים עם האות V) עם חיבור NVLink כפול בכל GPU.

עדכונים בנושאי וירטואליזציה ו-VDI

מי שקורא את הבלוג הזה באופן די קבוע, קרא כנראה את הפוסט שלי שהבטחתי לגבי VDI זול לעסקים קטנים, אולי גם פוסטים בנושאי oVirt/RHV וגם פוסטים שלי בנושאי ענן. החלטתי לכתוב פוסט שמעדכן לגבי כל הנושאים הנ"ל.

אתחיל בנושא VDI.

תודות לחברת CRG שהשאילה לי כרטיס AMD S7150 לצרכי בדיקות VDI – התחלתי לבדוק את הנושא. לצערי הכרטיס הזה לא ממש עובד על מעבדי Xeon ישנים (סידרה V1-V2). הזמנתי לוחות אם של Supermicro יד שניה מסוחר ישראלי ו… גיליתי להפתעתי שהלוחות פגומים (פגומים במובן שכאילו מישהו העביר פטיש על תושבות המעבדים ועיקם את רוב הפינים!). מכיוון ששילמתי ב-Paypal, הצלחתי להחזיר את הלוחות ולקבל את הכסף בחזרה, כך שלא יכלתי להתקדם הרבה עם הכרטיס והחלטתי להחזיר אותו ל-CRG.

לא הרמתי ידיים, החלטתי לבצע בדיקות סימולציות משתמשי דסקטופ (כלי מצוין לכך: LoginVSI, יש גירסת התנסות בחינם) במובנים הבסיסיים לצרכי רואה חשבון ועורכי דין שמדי פעם גם צופים פה ושם בוידאו. התברר לי שכשמדובר בכמות קטנה (5-8 תחנות) של משתמשים, ואם משתמשים ב-RDP בלבד – לא יהיה צורך בכרטיס GPU לצרכי VDI. המעבדים בשרת מודרני יכולים לעמוד יפה בעומס. (אני ביצעתי את הניסויים על מעבד דסקטופ AMD Ryzen 7 2700X, כך שמעבדי Xeon יכולים לעשות זאת בקלות).

מכאן נעבור לברזלים: אני ממליץ על שרת בתצורת TOWER מהסיבה הפשוטה שלרבים אין מקום להכניס שרת 1U/2U רגילים מבלי לרכוש ארון תקשורת בעומק 80 ס"מ, מה גם שהוא מרעיש. שרת במארז Tower בדרך כלל הרבה יותר שקט והאיוורור בו הרבה יותר טוב ויעיל.

מבחינת אחסון, אני ממליץ להשתמש ב-Synology. אפשר כמובן להכניס דיסקים מכניים בשרת, אבל היתרון הגדול של Synology הוא שניתן לגבות גם מכונות ב-ESXI החופשי (כן, רוב התוכנות מאפשרות גיבוי רק אם יש לך את הסט שכולל vCenter וכו', התוכנה של Synology יודעת לעקוף זאת), כך שניתן להחליט אם להשתמש בדיסקים בשרת או ב-NAS (ולגבות לענן לדוגמא). עלות תוכנת הגיבוי כלולה ב-NAS עצמו, כך שאין צורך לשלם בנפרד, יש גיבויים מלאים, אינקרמנטליים, ואפשרות גם להריץ במקרה חרום VM מגובה מה-NAS עצמו אם VM ב-ESXI נדפק ואין זמן לשחזור מלא (את האופציה הזו מומלץ להשתמש אך ורק במקרה חרום. זה איטי).

מבחינת תקשורת: אני ממליץ  חיבור 10 ג'יגהביט בין השרת ל-Switch (לרוב המתגים יש Uplink של 10 ג'יגה בחיבור +SFP) – אם כל המשתמשים צופים בוידאו – קידוד ה-RDP + קידוד H.264 + תעבורה של הדסקטופ לוקחים לא מעט.

אסכם את הנושא כך: עם ESXI חינמי, עם מכונה בתצורת Tower שכוללת 2 מעבדים של 8 ליבות כל אחד, 128 ג'יגהבייט זכרון, דיסקים מקומיים, NAS של Synology ומתג נורמלי – אפשר לייצר "סביבת VDI". הפתרון, כמובן, לא VDI כמו Horizon או Terminal Services והוא גם לא מתיימר לכך, הוא בסך הכל נועד להעביר כמות קטנה של מכונות פיזיות ישנות ולהמירן ל-VM ולעבוד עליהן. אם מדובר על עשרות של מכונות פיזיות וכו' – אז כדאי בהחלט לחשוב על פתרון VDI מלא.

כולי תקווה לאחר החגים להוציא קובץ PDF שמסביר לפרטי פרטים הקמה, נקודות שצריך להתחשב, המרת מכונות וכו' כך שכל עסק שנותן שרותים ויש לו נסיון בוירטואליזציה – יוכל להציע זאת ללקוחותיו.

ומכאן – לוירטואליזציה (אצלי לפחות): עד היום עבדתי הן עם KVM והן עם oVirt/RHV (שמבוסס על KVM). ברמת המאקרו – הפתרון הזה הוא פתרון מעולה לוירטואליזציה, אבל ברמת המיקרו, יש כמה באגים וחוסרים קטנים שיכולים לשגע פילים: נסיון הוספה של Nodes שאינם מבוססים על מעבדי Intel מפיל את התהליך, כי התהליך לא יודע לזהות מעבדים אחרים ויש צורך להגדיר הכל ידנית ועוד כל מיני דברים קטנים. אפשר כמובן לדווח על באגים, אולם כל עוד אינך לקוח משלם – אולי תזכה ליחס ואולי לא. מכיוון שאני צריך להריץ על מספר מכונות כאשכולות, אני צריך פתרון רציני ולכן אני חוזר ל-vSphere, עם כל הצער שבכך.

עננים: במהלך השבועות הקרובים אתחיל להעלות קליפים נוספים הקשורים בתכנון מכונות על AWS, על שימוש ב-VPC (תתפלאו כמה חברות כלל לא מגדירות VPC ומשתמשות ב-Default), על Load Balacing ועוד.

אם יש נושאים שאתם רוצים לראות עליהם עוד פוסטים ו/או קליפים – אשמח לשמוע. כמו כן, בסקר שערכתי, הצביע הרוב על כך שאנשים רוצים גם פודקאסטים, אז גם זה יגיע בקרוב.

ה"היצמדות" ל-CUDA והעתיד

כפרילאנסר, אני מציע שרות שלא מעט חברות ועסקים זקוקים לו בהתחלה – והוא קשור ל-CUDA, הדרייבר של nVidia, והשבב הגרפי הפנימי שנמצאים במעבדים של אינטל (בתחנות עבודה). הצירוף של ה-GPU המובנה במעבד של אינטל וה-GPU של Nvidia לא תמיד יודעים "לעבוד" יחד, במיוחד בכל מה שקשור ל-OpenGL ו-Xorg וצריך לדעת איך "לפשר" ביניהם. מעבר לכך, ה-CUDA של Nvidia יכול לעבוד רק מגרסאות מסויימות בכרטיסי ה-GPU החדשים של NVidia כמו Tesla מסידרה T. כתוצאה מכך אני עוקב בזמני הפנוי אחרי גרסאות CUDA, דרייברים הן של אינטל והן של Nvidia.

מבחינת השוק כיום – בין אם מדובר בסטארטאפים, עצמאים וחברות שעובדים בתחומים הקשורים ל-AI, Deep learning וכו', כרטיסי ה-GPU המועדפים בצורה חד משמעית הם הכרטיסים של NVidia וכמובן הכל הולך לפי התקציב: למי שאין תקציב, רוכש כרטיסי RTX (כרטיסי ה-GTX כבר "מתו"), ולמי שיש תקציב – רוכש כרטיסי Tesla או Quadro. כשזה מגיע לשרתים, ההמלצה החד משמעית היא כרטיסי Tesla הואיל והאיוורור שיש בשרתים אינו מתאים לכרטיסי RTX (זה יעבוד, אבל הכרטיס יוריד עצמאית את מהירות העיבוד בצורה דרסטית בהתאם לטמפרטורות בכרטיס).

כתוצאה מכך, כל פלטפורמות הפיתוח (TensorFlow, Caffe וכו' וכו') תומכות בצורה מלאה ב-CUDA, כמו שהן תומכות בכרטיסי GPU אחרים (אם אין לך GPU של NVidia, אין שום בעיה לעבוד עם כרטיס GPU אחר, או עם ה-GPU המובנה או עם המעבד עצמו – הביצועים יהיו בהתאם). אם ביצועי GPU יחיד של NVidia אינם מספקים אותך (ורכשת כרטיס RTX 2080 ומעלה), תוכל להוסיף GPU נוסף (ויותר) ולחבר ביניהם עם מחבר NVLink שנמצא בחלק העליון של הכרטיס. פלטפורמת CUDA יודעת לזהות מיידית את הכרטיס ולחלק את העבודה ביניהם, תוך כדי שהיא נותנת "ציון" לכל GPU ובהתאם לכך היא מחלקת את העומסים.

כשזה מגיע לעננים ציבוריים, התמונה משתנה במעט. אם אתם משתמשים בעננים של אמזון או מיקרוסופט, אתם יכולים לשכור Instance הכולל GPU של Nvidia (מיקרוסופט מאפשרת כיום גם לשכור GPU של AMD, תיכף אתייחס לכך) ואילו גוגל מציעה ללקוחותיה לשכור Instance עם GPU של NVidia או עם פתרון משלהם שנקרא TPU (שנותן ביצועים שאינם נמוכים ממה ש-NVidia יכולה להציע גם עם הכרטיס הכי חזק שלה).

כאן מתחיל העניין שנקרא תחרות, ואת התחרות מייצג פתרון שנקרא OpenCL. פתרון OpenCL זקוק למימוש בדרייבר עצמו וכל יצרן (כולל NVidia) כותב זאת ומציע זאת ללקוחותיו. היתרון המוחץ של OpenCL על CUDA, הוא בכך שהוא מזכיר את OpenGL ו-DirectX – אתה יכול להשתמש באיזה GPU שתרצה, ובהתאם למימוש בדרייבר – התוצאות יהיו בהתאם. גם ה-TPU של גוגל וגם הפתרון GPU של AMD משתמשים ב-OpenCL במימושים שונים על מנת לאפשר למפתחים ולפלטפורמות את תמיכת ה-OpenCL שהן דורשות. (למעוניינים, להלן לינק המשווה בין OpenCL לבין CUDA. מי שמחפש את הגירסה המקוצרת: CUDA = פתרון סגור, OpenCL = פתרון פתוח לחלוטין שנתמך בכל GPU)

וכאן מגיע עניין חשוב שנקרא תחרות. נכון, NVidia שולטת כרגע בתחום ה-AI, DL, אולם מתחת לפני השטח דברים משתנים בקצב מאוד מהיר, להלן מספר מוצרים מתחרים:

  • אינטל הכריזה לאחרונה על שני פתרונות ל-AI (גאווה ישראלית: הם פותחו כאן בארץ). הפתרונות הללו לא רק תומכים ב-OpenCL אלא במגוון פלטפורמות וכמיטב המסורת של אינטל בקטע הזה, הכל בקוד פתוח. זהו הכרטיס הראשון ל-AI ו-DL שמשתמש ב-PCIe 4 X16. הקטע האירוני: בשביל להשתמש בכל רוחב הפס, תצטרך כיום .. מעבד ולוח של AMD..
  • עוד פתרון חומרה כחול לבן הוא של חברת Habana שמציעים את GOYA ככרטיס למחשב ושרת, ואת GAUDI כפתרון כחלק ממערכת מלאה (כרטיס יעודי). גם כאן, יש תמיכה מלאה ל-OpenCL ומגוון פלטפורמות AI ו-DL.
  • עוד פתרון מגיע מסין מחברה מאוד ידועה – Huawei, אם כי בניגוד לשאר, החברה הציגה מעבד בלבד (כלומר לא פתרון קצר) בשם Ascend 910 שהחברה טוענת שהוא מעבד ה-AI הכי מהיר בעולם.
  • ל-AMD יש כרגע את כרטיסי ה-GPU מסידרת Instinct ל-AI ו-DL. החברה מתעתדת בחודשים הקרובים להכריז על הדור הבא.
  • אינטל (כן, שוב) – מתעתדת בשנה הקרובה להוציא משפחת כרטיסי GPU חדשים שתתחרה הן ב-GPU הרגילים של NVidia ו-AMD והן GPU למטרות AI ו-DL – הם יהיו תחת משפחה בשם "Xe".

רוב המוצרים שתיארתי יתקשו להיכנס לשוק, למעט הפתרונות של אינטל. לאינטל יש כח שיווק אדיר ולכן חברות גדולות צריכות לצפות ל"הצפה שיווקית" מאינטל עם מחירים תחרותיים מאוד. מכיוון שאינטל אינה תומכת ב-CUDA, ותרצו להכניס את הפתרונות שלה, כדאי שתבדקו אם הפתרונות של אינטל יריצו את האפליקציות שלכם (כיום לפחות אינטל מכסה את הרוב המוחלט).

דבר שחשוב לדעת: שוק פתרונות החומרה ל-DL, AI מתחיל להשתנות ולפצל דברים ל-2: יש את פתרונות ה-Training (כלומר – הדברים שרצים אצלכם בחברה – אתם "מזינים" אלפי תמונות/וידאו וכו' ומאמנים את המערכת) ויש את החלק של Inference שצריך להתמודד עם העולם האמיתי, והחלק של ה-Inference אמור לכלול פתרון יעודי (כרטיס מיוחד או חלק מלוח אם) שישולב בפתרון החומרה שיותקן אצל הלקוח.

עוד נקודה חשובה: ישנם כל מיני אנשים שממליצים לבצע את ה-Inference על מעבדים. אם אתם רוצים לעשות זאת על מעבדים, קחו את המעבדי EPYC החדשים של AMD – גם תחסכו 40-70% במחיר (תלוי בכמות הליבות) ותוכלו לבחור מעבד עם עד 64 ליבות או 2 מעבדים עם 128 ליבות (שימו לב: אתם צריכים את הסידרה החדשה 7XX2, לא את הישנה 7XX1).

לסיכום: כמו תמיד, אינני ממליץ לשים את כל הביצים בסל אחד. כן, הפתרון של NVidia הוא פתרון מעולה אך הוא פתרון סגור שרץ רק על הכרטיסים של Nvidia. אם אתם מפתחים פלטפורמה או קוד בפלטפורמה או אפליקציה משלכם, תבדקו אם היא עובדת עם OpenCL. אחרי הכל – אינכם יודעים מה הלקוח שלכם ירצה להריץ וחבל למצוא את עצמכם בדקה ה-90 מציעים פתרון שלא יכול לרוץ בתשתית של הלקוח. השוק ישתנה ב-2020 ועוד יותר ב-2021 (לכל החברות "נפתחו העיניים" וכולם רוצים את הרווחים המאוד נאים ממכירות כרטיסים ופתרונות כאלו).