VPS בארץ או בחו"ל?

לקוחות פוטנציאליים שמעוניינים בשרת VPS מתחבטים לעיתים קרובות היכן לשכור אותו. האם מספקים ישראלים או מספקים בחו"ל? לשכירת שרת VPS יש כל מיני נקודות שחשוב לשקול אותן, אולם לא תמיד עניין מיקום שרת ה-VPS נלקח בחשבון בצורה נכונה.

השאלה הראשונה שצריכה להיענות היא: מהיכן מגיעים הגולשים שלך?

אם התשובה היא "הרוב מישראל", אז הבחירה היא יותר קלה: ספקים ישראלים רבים מציעים שרתי VPS במחירים שונים, חלקם מתחרים בכבוד במחירים בחו"ל, תלוי בקונפיגורציה, מערכת ההפעלה, חוזה תמיכה ועוד.

אם התשובה "כל העולם", אז כאן התשובה מהיכן לקחת נהיית קצת יותר מסובכת.

לקוחות רבים (במיוחד סטארט-אפים) אצים רצים לספקים בארה"ב, חותמים חוזה וסוגרים עניין, אולם זוהי טעות נפוצה מכיוון שהמידע על רוחב פס קיים אינו נכון אצל אותם לקוחות. בארצות הברית אין את רוחב הפס הכי גדול לשרות גולשים מכל העולם.

לאירופה יש, ויש ספקים שיכולים להציע זאת… (אההממ… גם אנחנו)

באירופה, האיחוד האירופאי וגופים שונים השקיעו הון עתק בחיבורי אינטרנט של מאות טרהביט באיחוד עצמו ומחוצה לו, ואת זה רבים מחברות הסטארט-אפ (לדוגמא) לא יודעים. מי כן יודע? 2 תעשיות שצורכות המון רוחב פס: פורנו ומשחקי ההימורים. נכון, בארה"ב יש איסור על הפעלת קזינו און-ליין משרתים בארה"ב, אולם גם לפני כן, רוב התעשיה עצמה הקימה את השרתים שלה באירופה.

רוחב הפס האירופאי מאפשר להעביר קבצים גדולים במהירות של עשרות ומאות מגהביט גם בלי לשלם אלפי יורו נוספים מדי חודש. לעומת זאת, קחו שרת VPS ממוצע בארה"ב ותנסו לזרוק קבצים של ג'יגות מארה"ב לאירופה, תוך שניות ספורות תראו את המהירות… או חוסר מהירות. הסיבה לכך? ספקים רבים בארה"ב מפעילים QoS ברמת הראוטר שמאיט את קצב העברת הנתונים. לא מאיטים כמו בישראל, אבל יש האטה, אפשר לראות זאת באמזון, Rackspace, Softlayer ועוד.

נכון להיום, אין פתרון מסויים של בחירת שרת VPS אצל ספק מיבשת מסוימת על מנת לתת שרות מהיר ואמין לכל הגולשים מהעולם. לשם כך יש צורך להשתמש ב-CDN אבל CDN אינו עניין זול (במיוחד אם יש לך הרבה מידע להעביר לכל גולש) ולכן יש צורך בבחירה של ספק שרתי VPS שיתן מהירות גבוהה גם לגולשים מאירופה, גם ארה"ב וגם למזרח ואולי לכאן, לישראל.

חשוב מאוד: לא להאמין להבטחות סרק. לפני שמתחייבים או מחליטים על ספק, כדאי לבצע את הנסיון הבא: פתחו לכם שרת VPS אצל ספק ענן כמו אמזון (החבילה הכי קטנה תספיק) באזורים שונים, לדוגמא בארה"ב, ובקשו מהספק שאתם מעוניינים בשירותיו לינק לקובץ גדול להורדת מבחן. בשרת שפתחתם, בצעו פקודת wget לאותו קובץ ותראו מה המהירות שאתם מקבלים. המהירות מספקת? נסו באזור אחר לבצע wget לאותו לינק ובדקו מהירות. המהירות גם שם מספקת? אפשר לסגור עיסקה (מומלץ למחוק את המכונות שהקמתם אחרת תחוייבו על כך כספים נוספים). המהירות מגיעה בקושי לחצי מגהביט? חפשו ספק אחר.

בהצלחה

ההבדל העצום בין VPS אמיתי ל-VPS “כאילו”

היום ב-6 בבוקר קיבלתי צלצול מ-חבר שיש לו VPS אצל ספק ידוע בחו”ל. הבעיה? כל החומר שלו נעלם וגם כששיחזרו לו את החומר והוא לא מפעיל את האתר – מישהו מצליח להיכנס ולמחוק לו את התוכן. לאחר שבדקתי קצת את המערכת, הצלחתי להבין שהפריצה לא מגיעה מהחשבון של אותו בחור, אלא שמישהו מצליח להיכנס דרך חור ישן בשרת Apache והצליח ליצור יוזר, לעשות אסקלציית הרשאות ל-root ואותו פורץ יכול להיכנס לכל חשבון באותו שרת ולעשות כרצונו.

מכיוון שזה משהו מאוד חמור, עשינו שיחת ועידה עם אותו ספק ידוע, וניסיתי להסביר לתומך על הבעיה הרצינית הזו. תגובתו? אם הלקוח מעוניין, ניתן לשחזר את הגיבוי שלו. ניסיתי להסביר שוב לתומך שהבעיה היא לא בשחזור הגיבוי אלא החור אבטחה הרציני שיש להם במערכת. התומך, כצפוי, חזר על אותו משפט כמו תוכי: אם הלקוח רוצה, ניתן לשחזר את הגיבוי שלו.

בסופו של דבר נתתי לאותו חבר VPS מהשרתים הוירטואליים שלנו באירופה עד שיחליט מה הוא מעוניין לעשות, והסברתי לו את הדברים הבאים שאני רוצה להסביר כאן:

המושג VPS “נמתח” על ידי כל מיני ספקים לכאן ולכאן, וחלק מאותה “מתיחה” היא בעצם מתיחה, בלוף. כאשר ספק כמו Dreamhost מציע VPS, אותה הצעה היא לא יותר מאשר אחסון משותף עם Shell. אומרים לך שיש לך root access אבל אין לך באמת גישת root. נסה להתקין חבילות RPM או DEB על הפצת הלינוקס שם ותמצא מהר מאוד שהמערכת לא מאפשרת לך זאת. אותו root כביכול שיש לך מוגבל אך ורק לתיקיה שלך, אתה לא יכול להגיע לתיקיות בתוך var/ (שם מאוחסנים קבצי ה-RPM וה-DB של כל החבילות), וזה בדיוק המצב בחבילת אחסון משותפת, רק ששם לא עובדים עליך עם root מזויף.

שרת VPS אמיתי מאפשר לך לשנות את כל המערכת שלך, מה-Kernel ועד קבצי ההגדרות. הכל אתה יכול להגדיר, למחוק, לשנות ולעשות כרצונך. מערכת וירטואליזציה רצינית תגביל אותך במשאבים בלבד (זכרון, גודל דיסק, כמות כח עיבוד, רוחב פס) אך לא ב-File system או ב-Guest (כלומר במערכת הפעלה שלך).

חברות רבות מציעות בארה”ב ובאירופה VPS בזול, כי הם רוכשים Virtuozzo ואז מקבלים פאנל ללקוחות בחינם, אבל ה”זול” הזה הוא בדיוק הדבר שיכול לעלות לך ביוקר, במיוחד שיש צורך להתקין עדכוני מערכת דחופים וספקים לא עושים זאת כי יש צורך ב-Reboot של השרתים הפיזיים וזה הדבר האחרון שהם מחפשים לעשות, אז דוחים ואז מגיעים פורצים שמנסים לפרוץ עם אותם חורים – ואז יש “שמחה וששון” ובעברית – הבלאגן מתחיל.

לכן, כאשר מסתכלים על חבילות שרתי VPS, חשוב מאוד לבדוק מהי הוירטואליזציה שרצה שם. אם הנציג אומר SolusVM, OpenVZ, Virtuozzo או Proxmoxx (עם OpenVZ כוירטואליזציה) מומלץ לחפש ספק אחר. זו שיטת וירטואליזציה ישנה שגם לא תמיד תואמת אפליקציות, עם אבטחה גרועה, וחוסר אפשרות הפרדת ביצועים בין לקוח אחד למישנהו (ובעברית: כשלקוח אחד מנצל 100% מעבד, השאר סובלים).

אלו וירטואליזציות כן מומלצות? Xen, KVM, או VMWare. כל הוירטואליזציות הנ”ל בנויות עם לקחים מהוירטואליזציות הקודמות, והן הרבה יותר מתקדמות. איזו וירטואליזציה לא הזכרתי? Hyper-V של מיקרוסופט. הסיבה? הוירטואליזציה א-י-ט-י-ת בהשוואה לשלושת הפתרונות הנ”ל.

למידע נוסף על סוגי וירטואליזציות, אתם מוזמנים לקרוא את המאמר הקודם שכתבתי בנושא.

מבוך מבלבל בהבטחות

כל ספק שרתי VPS מנסה לייחד את עצמו ובעבר הזכרתי את עניין היצירתיות בבניית/הצעת חבילות מסויימות אצל ספקים מסויימים, אולם לפעמים יש הבטחות מסויימות לדברים מסויימים שלא כל כך ברורים למרות שזה נראה כביכול ברור ממבט ראשון.

רוצים דוגמא פשוטה מהחיים? קחו את ביטוח הבית שלכם וקראו אותו לעומק. הציצו לדוגמא בעניין של ביטוח נגד נזילות בצנרת, ואולי תגלו שאם יש בעיות באסלה לדוגמא, אז האסלה עצמה לא מכוסה, ואם יש בעיות בכיור, גם הוא לא מכוסה וכנ"ל לגבי האמבט, כלומר הביטוח מכסה את עלות הצינור וחלקית את עלות העובד (יש כמובן השתתפות עצמית שלכם).

נעבור לספקי שרתי VPS: יש כאלו המציעים "ניהול מלא", אבל הם מתכוונים בעצם לכל מה שמוצע בפאנל, אולי גם בדיקת תקשורת ו-Boot, אבל כל דבר מעבר לכך – זה בתשלום נוסף. שיטה אחרת היא "הגדרות כלול בחבילת ניהול", אך בעצם מדובר בהגדרות ראשוניות, כך שאם לדוגמא השרת שלך צריך לקבל 10,000 איש ליום, אותן הגדרות אינן נכללות במחיר החבילה ויש לשלם עבור שינויי הגדרות בנפרד. נדפקו הגדרות? הקמת הגדרות חדשות בתשלום נוסף בלבד.

השיטות של דברים בתוספת תשלום אינם דבר שלילי, אחרי הכל – זהו אחד הדברים שחברות מרוויחות ממנו את לחמם, אולם חשוב שתדע לפני שאתה סוגר עיסקה – מה אתה מקבל, ומומלץ לך לבקש את רשימת הדברים שאתה תקבל במסמך נפרד לפני סגירת עיסקה, כדי שתוכל לחשב את הדברים מבלי שיהיו לך הפתעות בדרך.

נקודה נוספת היא שרות העברת אתרים: חלק מהספקים יתנו לך שרות ללא תשלום, אולם חשוב לדעת כיצד מבוצעת העברה. אם לדוגמא ההעברה מבוצעת דרך פאנל, אז הפאנל יעשה את העבודה, אבל הוא רובוט, והוא לא תמיד יהיה מספיק חכם כדי להעביר דברים שנמצאים באותו שרת אבל על תת חשבון אחר, כך שההעברה תהיה חלקית  ולשלם השלמת ההעברה תצטרך לשלם תשלום נוסף, לכן חשוב לטפל בנקודה זו לפני סגירת העיסקה.

עוד נקודה: תוספות. חשוב מאוד להסתכל על עלות התוספות שתצטרך בהמשך הדרך. כמה עולה עוד IP נוסף? תעודת SSL? דיסק נוסף? לעיתים המחיר לחבילה יראה מאוד מפתה, אולם אם מוסיפים אפשרויות אחרות שתצטרך אותן בהמשך הדרך, העלות כבר לאת היה שווה כל כך.

לכן, כדאי לקחת את הזמן, להסתכל לעומק בהצעות ורק אז להחליט איזה ספק סוגרים איתו עיסקה.

בהצלחה

VPS – "מצב האומה"

אתמול היה הכנס השנתי של איגוד האינטרנט הישראלי (כן, זהו אותו איגוד שמוכר דומיינים), והיום הופיעה כתבה בוואלה שמסכמת את ההרצאות והפאנל שהיה שם. נחמד לדעת ש-52% מהזמנות הפיצה דרך דומינוס פיצה נעשים דרך הרשת 🙂

אבל כאן זה בלוג שמדבר על שרתים וירטואליים, אותם שרתי VPS שספקים קטנים כגדולים מוכרים ללקוחות, וכאן בישראל אפשר לסכם את השנה הזו ב-6 מילים:

משתפר, אבל עדיין מאוד רחוקים מחו"ל..

הנה דבר שרבים לא מודעים אליו: זירת ה"אקשן", היכן שניתן לרכוש שרת VPS במחיר תחרותי אינה נמצאת אצל הספקים הגדולים (שהם גם ספקי האינטרנט) אלא אצל הספקים הבינוניים והקטנים. הספקים הללו מעדכנים מדי פעם את המחירים (לא כולם, לא תמיד, אבל עדיין) ונותנים הצעות שהן יותר משתלמות מהספקים הגדולים (הספקים הגדולים המוזכרים לעיל גובים מחירי עתק והשרות וידע של אותם "תומכים" ברוב המקרים גרוע מתמיכה של ספק בינוני) ואפשר למצוא באופן ברור ירידות מחירים משנה שעברה לשנה זו, וזה בהחלט דבר מבורך וטוב לתחרות.

אבל כשזה מגיע לטכנולוגיות ופתרונות לשוק העסקי, ישראל נמצאת הרחק מאחור בכל הקשור למחשוב ענן. חברות רבות בארץ אימצו את ה-Buzzword, אבל כשמסתכלים היטב על ההצעות שהן מציעות, רואים שאין הבדל בין הצעות שרתי VPS של ספקים שונים לבין אותם ספקים המתהדרים בנוצות של "מחשוב ענן". אין API, אין אפשרות להגדיל ולהקטין את כמות השרתים שלך דרך אותו API, אין אפשרות להוסיף ולהוריד כתובות IP, הגדרות רשת פרטיות ו/או יצירת רשת חצי פנימית חצי חיצונית, אכסון עצמאי נגיש ושלל דברים נוספים שחברות כמו אמזון ואחרות מציעות בארה"ב ובעולם.

מה כן יש בארץ? פוסטרים של חברות עם המון עננים ומכירת פתרונות VPS במסווה של "מחשוב ענן".

גם בתחום התקשורת בין ישראל לחו"ל אנחנו עדיין באותו מצב כמו מלפני שנה ומעלה. בזק בינלאומי סללה בקול תרועה גדול סיב אופטי (שעובר בדיוק את אותו מסלול כמו של MED-1.. צעד לא חכם במיוחד), אך עדיין המחירים והתעדוף המגוחך בארץ נשאר כמו שהוא. הקשר ל-VPS? אם אתה מסנכרן בין שרת VPS בארץ לשרת VPS בחו"ל, אתה עדיין תסבול איטיות בתקשורת החוצה ופנימה מחו"ל / אל חו"ל.

ומה הלאה?

לפני זמן מה כתבתי בבלוג האישי שלי כמה דברים, ואני רוצה להזכיר כאן נקודה מסויימת שלדעתי היא חשובה: יותר מ-יזם אחד שאל אותי לגבי מחשוב ענן בארץ, וכמו שעניתי לו וכתבתי בבלוג שם אכתוב כאן: יש בהחלט מקום למחשוב ענן בארץ, יש בהחלט מקום ל-On Demand ושאר שרותי ענן שנהוגים בחו"ל. יש הרבה לקוחות שמתעניינים בכך, כך שיש בהחלט מקום למחשוב ענן רציני בארץ.

אך מחשוב ענן רציני אינו רכישה של כמה מאות שרתים, מתגים, נתבים, חומות אש ו-ESXI. יש צורך בהשקעה מאוד רצינית בפיתוח, בתמחור וחישובים שונים, ובעוד דברים שלא "חץ ביז" ולא שום ספק בינוני אחר יכולים להקים, כי מדובר בהשקעה כספית גדולה ובעוד דברים על מנת לגרום לחברות ישראליות לבוא להתארח בפתרון כזה ולא לרוץ לחו"ל.

פדיחות במבצע

אתמול נודע לי כי אחד המתחים יוצא ב”מבצע” ענק. הוא פירסם תחת כל עץ רענן את המודעה שלו, הנה חלק ממנה (פרטי הספק הוסתרו).

vps-1

התמונה היתה מוכרת לי, ולכן פשפשתי קצת אחורה דרך גוגל במבצעים שאותו ספק פירסם ואכן מצאתי מודעה דומה של אותו ספק, משנה שעברה.

vps-2

שמים לב להבדל במחיר? זהו אותו מוצר עם אותו מפרט אחד לאחד. ההבדל? המחיר הוכפל. אותו ספק גם פירסם את המבצע בשנה שעברה בפורום שלנו.

עצוב לראות שבישראל סומכים על הזכרון הקצר של לקוחות פוטנציאליים.

יש יצירתיות ויש יצירתיות

כשזה מגיע למגיע למכירות, כל ספק שרת וירטואלי (VPS) מנסה לבדל את עצמו מהשאר. חוץ מתשבוחות והצגה בולטת של היתרונות, ספקים משתמשים גם במיתוג של שמות שונים. כך לדוגמא אצל VPS נקרא אצל ספקים רבים “שרתי וירטואלי” וספקים אחרים קוראים לזה בשמות אחרים: “שרת מיני יעודי”, SDS, SGS, Private Server ועוד ועוד.

עד כאן הכל טוב ולגטימי לחלוטין.

אולם לעיתים ספקים קצת “מגמישים” את תאור המוצרים שלהם, וכתוצאה מכך המוצר שנמכר הוא לא המוצר שלקוחות מחפשים אלא משהו אחר “בתחפושת” של אותו מוצר שלקוחות מחפשים.

הנה דוגמא: לקוח פוטנציאלי פנה אלינו היום וביקש הצעת מחיר מול הספק שהוא נמצא עימו היום. אותו ספק מציע לאותו לקוח את הדבר הבא:

vps

ההצעה הזו היא מוזרה, כי היא מדברת על 2 דברים שונים לחלוטין:

  • ריסלר (Reseller) זה מושג בתחום אחסון אתרים (ואחסון משותף) שבו אתה משלם סכום מסויים והחשבון שלך מוגדר בפאנל כ-Resller, כלומר אתה יכול לפתוח X תתי חשבונות תחת החשבון שלך (כאשר X נקבע על ידי הספק). כל החשבונות יתארחו על אותו שרת אחסון שיתופי יחד עם לקוחות אחרים שלא קשורים כלל לאותו Reseller, והם יושבים על אותו שרת ועל אותו דיסק ובאותה מערכת הפעלה.
  • VPS – הוא שרת וירטואלי עצמאי שנבנה על תוכנת וירטואליזציה, אך הוא כשלעצמו עצמאי, כלומר אתה יכול להחליף בו כל רכיב תוכנה, אתה יכול לפתוח עליו כמה חשבונות שתרצה, להריץ עליו מה שתרצה (ההגבלות הן בגודל הדיסק, רוחב הפס שמוקצה לשרת הוירטואלי עצמו ומהירות הליבה או המעבד שמוקצים לך). טכנית אם אתה מתקין פאנל על אותו VPS, אתה יכול להציע בעצמך ללקוחות חבילת Reseller, כי השרת הוא בעצם שלך.

כלומר יש פה משהו שהוא מעין “מיש-מש” אבל לא קולע לכלום אלא מנסה לשלב 2 דברים שונים, ואם הלקוח יטריח את עצמו באותו אתר של הספק להסתכל על חבילות ה-VPS, הוא ימצא שם דברים שונים לחלוטין.

הדוגמא הנ”ל אינה דוגמא שלילית, אלא היא יותר קשורה לכך שמישהו בשיווק אצל אותו ספק לא מבין דברים או שאינו יודע להסביר את עצמו נכונה.

דוגמא אחרת היא דוגמא שמנסים “לשחק” עם המספרים ולמכור ללקוח משהו שהוא לא מקבל בזמן הרכישה.

אחד מהספקים לדוגמא, “משחק” במספרים של הרוחב פס. הוא טוען בפרסומיו השונים שהוא נותן ללקוחות רוחב פס של 10 מגהביט. אם עושים בדיקה מהירה עם הספק, אז יוצאת האמת: הוא לוקח מספר ומנסה “לחלק אותו”. במקרה דנן, הוא לוקח רוחב פס סימטרי של 5 מגהביט (כלומר 5 מגהביט החוצה מהשרת ו-5 מגהביט פנימה לשרת) ומנסה להציג זאת כ-10 מגהביט, וזו הטעיה. קו 10 מגהביט אמור לתת לך 10 מגהביט (ברוטו) פנימה או החוצה מהשרת. מה שאותו ספק נותן זה 5, לא 10. כך יוצא שלקוח שמשלם X שקלים על אותם “10 מגהביט” מקבל בעצם חצי ממה שהובטח לו, וזה רע.

לסיכום: שיווק טוב הוא שיווק שאתה מדגיש את המוצר שלך, אתה מדגיש את היתרונות שלו מול מוצרים אחרים או מוצרים מתחרים. שיווק שאינו טוב הוא שיווק שבו הצרכן לא מבין על מה מדובר, ולא מבין את מה שהספק מציג לו. שיווק מאוד גרוע הוא שיווק שהספק “משחק” עם המספרים ואינו אומר אמת.

כמה מילים על קורסי אבטחת מידע

קיימים בשוק כיום קורסים רבים למחשבים וצעירים רבים שאינם מוצאים עבודה בתפקידים שונים, מעוניינים “לעלות על עגלת ההיי-טק”, ואחד הקורסים שחברות מציעות זה קורס אבטחת מידע, תחום שקיבל לאחרונה פופולריות מאז אותם התקפות של אנונימוס בחו”ל, ה”פורץ הסעודי” בישראל, ובכלל, “הילת” ה-אבטחת מידע נשמעת מאוד מושכת לצעירים רבים.

ומה עושים כל מיני חברות שמעוניינות להרוויח כמה שיותר וכמה שיותר מהר בכך שהם “מפמפמות” קורסים? מציעים חיש קל קורס אבטחת מידע. במקרים רבים אותם חברות חותמות עם איש אבטחת מידע, הוא יוצר להן איזו “תוכנית לימודים” ואותן חברות מתחילות לשווק זאת במרץ.

רק שאותן חברות לא ממש שמות תנאי סף, אלא משווקות את זה לכולם. משעמם לך בעבודה? לא מוצא עבודה? תבוא אלינו, תלמד אבטחת מידע (“תחום מאוד חם היום”, אתה בוודאי תשמע את זה מפי איש המכירות של אותו בית ספר/מכללה), ויבטיחו לך שתוך זמן קצר מסיום הלימודים – יחטפו אותך לעבודה עם משכורת גבוהה ותנאים מאוד מפנקים.

 

אז תרשו לי לפוצץ את הבלון הזה ולחסוך לכם עוגמת נפש.

אבטחת מידע היא אינה עניין של מה בכך, ואם אין ברשותך ידע עמוק, גדול ורציני במחשבים אף אחד לא יקח אותך ולא יצא לך מהלימודים האלו מאומה.

אבטחת מידע מתחלקת לכל מיני חלקים, אני אתייחס ל-2 העיקריים:

  • אבטחת מידע בתכנות – בשביל ללמוד את החלק הזה, אתה צריך לדעת תכנות בצורה טובה, עם מספר שנות נסיון, ועדיף שיהיה לך ידע בכמה שפות תכנות. (ולא, ידיעה של Visual Basic לא נחשבת שפת תכנות רצינית). רק לאחר שיש לך ידע רציני עם מספר שנות נסיון, אתה יכול ללמוד על אבטחת מידע, על מה לחפש, ואתה חייב להיות יצירתי ולחשוב כמו פורץ שהולך לפרוץ ולהזיק לאפליקציה הנכתבת שבאת להגן עליה.
  • אבטחת מידע במובן הסיסטם – זה בדרך כלל הכוונה של אותם קורסים ובשביל זה צריך שיהיה לך נסיון עשיר כאיש סיסטם, עדיף עם ידע ב-Linux, ולא רק מה שמלמדים כמו תוכי בקורסים של מיקרוסופט! אתה צריך לדעת להכיר דברים כמו 7 השכבות (OSI Model), הכרה עמוקה של 4 שכבות TCP/IP, ניתוב, ראוטרים, סוויצ’ים, BGP ועוד 1001 מושגים ויש צורך בהיכרות רצינית שלא נרכשת בקורס (למרות שיבטיחו לך שכן), נסיון בהקמה של הדברים, הגדרות שלהם במערכות הפעלה שונות, וגם התנסות בדברים. אתה צריך ראש יצירתי (ולא מרובע!) כדי לחשוב איך פורץ הולך לתקוף את המערכת שלך, להכיר את התוכנות שמגינות ובמיוחד את הכלים בקוד פתוח (nmap, snort ועוד רבים אחרים) שמאפשרות לך לסרוק ולמצוא את הדברים ולהבין במה מדובר.

אני בהחלט יכול להבין צעירים רבים שרוצים לעשות הסבת מקצוע ולהיכנס לתחום ההיי-טק וגם לעסוק באבטחת מידע (כי הם שמעו שזה מאוד רווחי), אבל אם תאזין לאותן חברות/בתי-ספר/מכללות, ואין לך ידע עשיר (הרבה יותר משנה נסיון, אגב), אתה פשוט תשרוף את כספך/מענק השחרור שלך וכשתלך לראיונות אתה תשמע את המשפט האלמותי “תודה, אנחנו נתקשר אליך” (וכמובן לא יתקשרו אליך).

אינני מנסה לייאש צעירים שרוצים להיכנס להיי-טק. יש בהחלט דרישה לאנשים, אבל צריך לדעת מה ללמוד, ותרשו לי להמליץ על 2 דברים שונים שכדאי ללמוד:

  1. Linux – קחו גירסת Linux כלשהיא (Fedora, Ubuntu), הקימו בבית מכונה וירטואלית, התקינו את המערכת ולימדו אותה עם דגש על לימוד הפונקציונאליות דרך שורת הפקודה וטרמינל, לאו דווקא דרך הממשק הגרפי. חסרים אנשי Linux טובים בשוק והידע הזה רק יסייע לך.
  2. מתכנתים – כל סטארט-אפ, כל עסק שכותב אפליקציות מחפש מתכנתים טובים, אבל מתכנתים שיודעים להתמודד עם שפות כמו Java, או ++C, או C. כך לדוגמא, שוק פיתוח האפליקציות עבור iPhone/iPad/iPod ומצד שני ה-Android מצריך ידע טוב ב-JAVA (אנדרואיד) וב-C (אייפון/אייפד). מה שהשוק לא כל כך מחפש זה מפתחים בפלטפורמות של מיקרוסופט – יש הצפה של בוגרי קורסים והמשכורות ירדו בהתאם.

אם יש לך נסיון ב-2 הסעיפים, תוכל למצוא עבודה בשוק הישראלי. אתה יכול לשפר את הסיכויים שלך אם תשתתף באחד ממאות ואלפי פרוייקטים בקוד פתוח בכך שתוריד את הקוד, תשפר אותו ותתרום חזרה את השינויים. אזכור של השתתפות אקטיבית במספר פרוייקטים בקוד פתוח יכולה להזניק את הסיכוי שלך לקבל עבודה בצורה רצינית.

בהצלחה

איך מגינים על שרת וירטואלי?

אנשים לוקחים לצרכיהם שרתים וירטואלים, בין אם בארץ או בחו"ל (יותר מוכר בארץ כ-שרתי VPS בחו"ל זה יותר מוכר כ-Virtual Hosting או Virtual Server) כדי להריץ על השרת כל מיני דברים, בין אם אתר בינוני עד גדול, אפליקציות וכו'. טכנולוגיית הויטוראליזציה עצמה אינה משנה לתוכן פוסט זה, בין אם זה KVM, Hyper-V, Virtuozzo, Xen, OpenVZ או VMWare.

העניין הוא שרבים לחסוך ולחתוך מחירים, ובד"כ הם מוותרים על שרותי סיסטם מצד הספק. אחרי הכל "כמה זה כבר מסובך לנהל אבטחה של Linux או Windows? יש לי כזה בבית שרץ על VMWare / VirtualBox ולא קרתה שום בעיה עם מה שאני מתקין ועושה". כך אמר לי לדוגמא אדם אחד שרצה לשכור את שרותי הפרילנס שלי לטפל ב"תקלה קטנה". מהות התקלה? שום דבר מיוחד, הוא בטעות מחק את תיקיות sbin, /bin, /usr/ והוא התפלא למה המערכת לא עולה.

מכיוון שזהו אינו פוסט "בואו קחו את שרותיי", אלא פוסט "מה אתם יכולים לעשות כדי להגן על המכונה שלכם", נתחיל בכמה צעדים בסיסיים כדי להגן. פוסט זה מדבר ספציפית על Linux, לא חשוב איזו הפצה: בניגוד למכונה שלך בבית, שרת וירטואלי אצל רוב הספקים מקבל IP אמיתי (בין אם דרך רכיב NAT בתשתית הספק ובין אם מוגדרת כתובת IP על השרת עצמו). בבית שלך, אתה מאחורי NAT של הראוטר שלך אז בברירת המחדל אף אחד לא מגיע אליך (כמעט), מה שאומר שהמכונה שלך מרגע שהיא עלתה, היא חשופה ולא חשוב איזו חומת אש יש מעליה, לפיכך חשוב לבצע את הצעדים הבאים:

  1. לא לעבוד כ-root! הנה טעות שרבים עושים – מתקינים מכונת Linux (או מקבלים התקנה מוכנה מהספק) עם שם וסיסמא ומשאירים את המצב כך. חובה להגדיר משתמש רגיל ולעבוד אך ורק איתו ולא כ-root. איך עושים פעולות של root עם משתמש רגיל? אם אתה משתמש ב-CentOS אז תוכל לקרוא כאן איך להשתמש ב-sudo. בהפצות כמו אובונטו, שם המשתמש הראשון שמוגדר בעת ההתקנה יש לו הרשאות sudo.
  2. לבטל כניסת משתמש root – סקריפטים רבים שמנסים לפרוץ לשרתים (יש המון כאלו) בודקים קודם כל אם יש כניסה למשתמש root עם כל מיני סיסמאות, ולכן מומלץ לבטל אפשרות כניסת root ע"י שינוי קובץ etc/ssh/sshd_config/ השינוי: חפש את PermitRootLogin Yes – תמצא בהתחלה סולמית (#) ליידו, מחק את הסולמית ושנה את ה-Yes ל-No, ולאחר מכן הפעל את שרות ה-ssh מחדש (פקודת: service sshd restart). הדבר אינו פוגע בכניסת משתמש root דרך הקונסולה (לא דרך SSH) אם ספק השרות נותן לך קונסולה. מומלץ באותה הזדמנות לשנות את כניסת (פורט) SSH מ-22 למשהו אחר (נניח 1340 או מספר אחר מעל 1024).
  3. אם הינך משתמש ב-MySQL והשרת שלך הוא התקנה חדשה, הרץ (עם sudo) את פקודת mysql_secure_installation והזן את הפרטים שהתוכנה מבקשת ממך. לאחר הזנת הפרטים, המערכת תסגור כניסות ותמחק משתמשים מיותרים.
  4. אם יש לך מספר אתרים שמתארחים על השרת, פתח לכל אחד שם משתמש וקבוצה משלו (UID, GID) והשתמש בדברים כמו mod_suphp (ניתן להתקין את זה בפקודת yum install suphp על Centos או apt-get install suphp באובונטו/Debian). כאן תוכל למצוא הוראות איך להשתמש ב-suphp עם CentOS וכאן עם דביאן/אובונטו. בשיטה זו, תוכל לראות בקלות איזה אתר משתמש במשאבים ובכמה.
  5. תוכנות כמו Putty ב-Windows או תוכנות טרמינל במק ובלינוקס מאפשרות בקלות ליצור ולהשתמש במפתחות על מנת להיכנס (Login) לשרות. מומלץ להשתמש בשרות זה במקום סיסמאות, כך תוכל להגן על השרת שלך הרבה יותר, מכיוון שאף אחד לא יוכל לנסות לעשות Login לשרת שלך. איך עושים זאת? עוקבים אחר ההוראות כאן (ההוראות מתאימות לכל ההפצות).
  6. אל תפתח סתם פורטים: רבים אוהבים את השימוש בתוכנות גרפיות כדי לנהל דברים כמו MySQL עם Client שמותקן על המחשב בבית ולשם כך הם פותחים את פורט 3306. זו שגיאה נפוצה כי פורצים יכולים להאזין למידע ומשם לפרוץ בקלות לשרת שלך. אם אתה רוצה כלי וובי טוב לנהל בקלות MySQL, כדאי להשתמש ב- phpmyadmin (שימו לב להגדיר את האבטחה שבו, כי גם תוכנה זו פופולרית מאוד בקרב הסקריפטים המנסים לפרוץ לשרתים).
  7. סגור שרותים שאינך צריך: אצל ספקים שונים, הלינוקס מותקן כמו שהוא ללא שום הגדרות אבטחה מסויימות וללא ביטול שרותים שאינם נחוצים (מתי לאחרונה השתמשת בשרות Bluetooth על שרת?). ב-CentOS תוכל להשתמש בפקודה chkconfig ובדביאן/אובונטו תוכל להשתמש בפקודות שמופיעות כאן כדי להגדיר מה יפעל ומה לא. אם אינך יודע מהו כל שרות, גוגל יכול לסייע לך.
  8. ודא כי כל הסיסמאות הן סיסמאות חזקות, הווה אומר לפחות 3 מספרים ו-5 אותיות (גדולות וקטנות) מוגדרות לכל בסיס נתונים, שם משתמש וכו'.
  9. אל תסמוך על חומת האש של הספק! לקוחות רבים שומעים מאנשי מכירות כמה הספק השקיע בתשתית ויש חומת אש אכזרית של צ'ק פוינט/סיסקו שעולה מליוניםם ושהיא הודפת התקפות בקלות ושלל מעשיות נוספות, אבל גם חומת אש הכי יקרה בעולם יכולה לשמש כאבן שאין לה הופכים אם יש איש סיסטם מטומטם שמגדיר חוקים עם ANY ANY לכל הכתובות, לכן חשוב להגדיר את חומת האשהפנימית בשרת שלך שתגן על המכונה שלך.
  10. גיבויים – שוב, ספקים רבים מבטיחים גיבוי, אבל מי ערב לך שהגיבוי עובד ותקין ולא מוזנח (כי לאנשי הסיסטם יש משימות אחרות והם לא טיפלו חודשים רבים בגיבוי… ראיתי כבר ספקים עם המצב הנ"ל) וביום פקודה זה לא יעבוד? לכן חשוב מאוד לעשות גיבוי משלך למקום אחר (עדיף לאחסן את הגיבוי מחוץ לתשתית המקומית של הספק, או להשתמש באחסון חיצוני כמו S3 של אמזון).
  11. כשזה מגיע לבסיסי נתונים, תהיה מקורי בשמות בסיסי הנתונים. אם יש לך בלוג וורדפרס לדוגמא, בסיס נתונים עבורו בשם wpdb זה רעיון לא טוב! חשוב ליצור שמות מקוריים ויחודיים על מנת שלא לעשות חיים קלים לאלו הפורצים אתרים. זכור גם להכניס סיסמאות מסובכות (צריך שרות ליצירת סיסמאות מסובכות? קבל)
  12. הכר את נושא ה-Cross Site Scripting (נקרא גם XSS) – זו אחת השיטות הידועות ביותר לפרוץ לאתרים ורוב האתרים המסחריים בארץ חשופים לשיטה זו, לכן אם הנתונים חשובים לך, אז יש צורך בעדיפות עליונה להגן על האתר שלך נגד שיטת פריצה זו. אם אתה משתמש בדפדפן Firefox לדוגמא, אז תוסף XSS-ME יכול לבדוק את האתר שלך אם אתה פרוץ או לא בכל מיני מקומות באתרים שלך.
  13. עדכונים – חשוב תמיד לעדכן את המערכת שלך בעדכוני האבטחה האחרונים. עדכוני מערכת ניתן לעדכן בקלות בעזרת פקודת yum update (ב-CentOS) או apt-get upgrade בדביאן/אובונטו.
  14. לעקוב אחרי ה-Logs – בדרך כלל ניתן לראות היכן מתחילות הבעיות – ברישומי לוגים. אנשים עם מכונות אובונטו/דביאן מוזמנים לקרוא בנושא כאן. ב-CentOS יש פרק שלם על כך כאן.

אלו חלק מהצעדים שצריך לעשות כדי להגן על המכונה שלכם. יש עוד הרבה צעדים (הגדרות Apache ועוד), כך שכדאי לעשות זאת בשלבים אם אינכם מכירים מספיק טוב Linux.

זיכרו: עדכון, מעקב ומניעה – יכולים לתת לכם מכונה שתשרת אתכם לזמן רב בצורה יציבה.

על שרתים וירטואליים (VPS) ו-DNS

לקוחות רבים שוכרים שרתים וירטואליים (VPS) ומאחסנים עליהם את האתרים שלהם. יש כאלו המאחסנים מספר קטן של אתרים ויש כאלו המאחסנים מאות אתרים.

מטבע הדברים, לכל אתר מגיעים עם שם הדומיין. היכן מוגדר שם הדומיין כדי שיוכר בעולם? ב-DNS כמובן, ומטבע הדברים, אלו שמשכירים שרתים וירטואליים ברוב המקרים מגדירים את השרת גם להיות שרת ה-DNS, ומכיון שבשביל DNS יש צורך ב-2 שרתים, כמעט כולם מגדירים את שרת ה-DNS שישמש כ"אדון" (Master) ו-Slave ("עבד").

כאן מתחילה הבעיה (והיא לא קשורה לספק כלשהו אלא בכלל).

כל שרת VPS מצריך לפעמים הפעלה מחדש, אם בגלל בעיות כלשהן (שרבים לצערי מנסים להפנים את ה"לקח" של מכונות PC ביתיות וחושבים ש-Reboot לשרת הוא פתרון לכל בעיה) או אם בגלל צורך עקב עדכונים אחרונים שמחייבים זאת (במיוחד בשרתי Windows).

הבעיה המרכזית: לאחר שעשית Reboot לשרת, יכול לקחת בין כמה דקות לכמה שעות (תלוי בכמות הדומיינים שהגדרת בשרת) עד שניתן יהיה בכלל לגשת אליהם, אפילו עם Ping. הסיבה לכך? מכיוון שהשרת שלך גם משמש שרת DNS, אתה "נעלמת" מהעולם, ולשרתי DNS אחרים (כמו של ספקי האינטרנט, לדוגמא) יקח זמן "למצוא" אותך, ובאותו זמן אף לקוח פוטנציאלי לא יכול לגלוש אל האתרים שלך.

כלומר הפתרון של לאחסן את רישומי ושרות ה-DNS בתוך שרת ה-VPS שלך אינו רעיון טוב.

מה עושים? אני מציע 3 פתרונות, שוב, ללא קשר לספק, את הפתרונות האלו כמעט כל ספק יכול למכור לך.

  • אם יש לך מספר קטן של דומיינים (נניח כמה עשרות דומיינים) מספיקה חבילת אחסון משותף (נקראת גם "אחסון אתרים" או "אכסון אתרים") בתצורת "ריסלר" (ישנם ספקים שקוראים לזה שמות אחרים, אתה צריך לבקש חבילה שאתה יכול לרשום בה דומיינים דרך הפאנל). חשוב לוודא שלאותו ספק שרתי ה-DNS שלו מופרדים (מומלץ שיהיו מופרדים ברמה הפיזית כך שכל שרת DNS ישב בשרת פיזי אחר). עם חבילה זו תוכל לרשום את הדומיינים שלך אצל אותו ספק ולהפנות את ה- A record לכתובת ה-IP של שרת ה-VPS שלך (אפשר גם רישומים אחרים כמו MX, CNAME ועוד, ועל כך מומלץ להתייעץ עם הספק או עם מישהו מקצועי שמבין ב-DNS ובהתאם לצרכים). ודא עם הספק שהרישומים שיצרת מסונכרנים אוטומטית עם שרת ה-DNS השני שלו. במקביל, כשרשמת בחבילה את הדומיינים, הספק יתן לך 2 רישומים (או יותר) של Name Servers שאלו בד"כ שמות שרתי ה-DNS שלו. את הרישומים האלו אתה צריך להכניס אצל רשם הדומיינים, היכן שרכשת את הדומיינים.
  • אם יש לך כמות גדולה של דומיינים (מאות ומעלה), מומלץ לשכור מספק אחר שרת VPS מאוד קטן (256 מגהבייט זכרון, דיסק קשיח וירטואלי קטן, עוצמת השרת אינה חשובה), ולהרים עליו שרת DNS. אם הינך משתמש בשרת ה-VPS העיקרי שלך עם cPanel, אז הנה חדשות טובות: אתה יכול להוריד ולהתקין ללא תשלום בשרת ה-VPS הקטן את cPanel DNS Only ולעקוב אחר ההוראות שם. תוכל להגדיר דומיינים בשרת ה-VPS העיקרי שלך והוא יסנכרן את הרישומים אוטומטית עם שרת ה-VPS הקטן שלך. (אגב, הסיבה לספק אחר נעוצה בעניין שאם יש תקלה כלשהי אצל הספק העיקרי שלך, שרותי DNS עדיין יוכלו לזהות את הדומיינים שלך בעולם).
  • אפשרות שלישית (והכי זולה, אם כי לא תמיד אפשרית): להשאיר את ניהול ה-DNS אצל רשם הדומיינים שלך. רובם מציעים פאנל כלשהו לשינוי ה-A record וכו' בקלות, וכך גם אם השרת הוירטואלי שלך נופל, שרתי ה-DNS בעולם עדיין ידעו לגבי הדומיינים שלך. החסרון בשיטה זו: אצל רוב הרשמי דומיינים הישראליים, העדכון עצמו מתרחש רק לאחר 24 שעות ועד אז לוקח עוד 24 שעות עד שזה מתעדכן בארץ (בהשוואה לחו"ל שזה עניין של שניות). לצערי, בנושאי DNS, "תודות" לספקי האינטרנט הגדולים ולאיגוד האינטרנט (ולכל תהליך רישומי דומיינים מקומיים), אנחנו עדיין "תקועים" בשנות ה-90.

ניהול DNS בצורה נבונה יכול לחסוך לך כבעל שרת VPS (או שרת יעודי) הרבה טלפונים מלקוחות זועמים מדוע האתר שלהם אינו זמין, אם קרתה תקלה והשרת שלך היה למטה לזמן קצר ועלה כרגע והעלויות הקטנות הכרוכות בניהול נכון, שוות לדעתי כל שקל.

על שרתים וירטואליים (VPS) והתקפות

בתקופה האחרונה אנו עדים לכך שאתרים ישראליים מותקפים בהתקפות DDoS. האתרים "יורדים" מהאוויר, התקשורת חוגגת ו"כתרים" נקשרים לראשם של "פורצים" ללא שום פרופורציה. במאמר זה אנסה להסביר כמה דברים לגבי התקפות, ומה ניתן לעשות. כמו בכל מצב שיש בעיה, תמיד מגיעים כל מיני ספקים (בארץ ובחו"ל) ומציעים פתרונות קסם ש"יפתרו את הבעיה". ברוב המקרים מדובר על פתרון חלקי מאוד, ובמקרים אחרים מדובר על שקר מוחלט.

אתחיל, ברשותכם, עם הסבר מהו DDoS (למי שמעוניין בהסבר מלא לגבי DDoS, ניתן לקרוא זאת במאמר המצוין בוויקיפדיה). בעקרון התקפה כזו (וישנם סוגים שונים של התקפות שרובם כתובים במאמר שציינתי בקישור) מטרתה היא "לחנוק" את שרת ה-VPS שלך כך שהוא לא יוכל לתת שום שרות.

איך זה מבוצע? ישנם מאות אלפי מחשבים בעולם שלא מעודכנים בעדכוני תוכנה שסוגרים פרצות, ומחשבים אלו הותקפו בעבר והותקן עליהם (ללא ידיעת המשתמש כמובן) תוכנה זדונית שמחברת אותם למעין "רשת" ולאותה רשת יש שרת (או כמה שרתים) עם מפעיל (או מספר מפעילים) וברגע שהמפעיל נותן פקודת התקפה, אותם מחשבים אישיים בעולם שהותקנה עליהם התוכנה הזדונית, משמשים בעצם כ"עבדים" והם מתחילים לשלוח (שוב, ללא ידיעת המשתמש) בקשות מזוייפות לכתובת IP מסויימת שניתנה על ידי המפעיל. שרת ה-VPS המותקף מקבל את הפקודות ומנסה להחזיר תשובות, אך הבעיה היא שכתובת היעד (לאן שרת ה-VPS אמור לשלוח את התוכן שהוא התבקש לספק) מזוייפת ולכן השרת לא יכול לספק את הבקשה ועד שהוא "מבין" שיש לו בעיה, לוקחות מספר שניות. נכפיל את זה בבקשות של עשרות או מאות אלפים שמגיעות בעת ובעונה אחת, וכל שרת VPS "יחנק" תוך מספר דקות והאתר ירד מהאוויר.

בעבר המצב היה כזה, שעל מנת להתקיף אתר מסויים, היה צריך שיתוף פעולה מאסיבי מצד חוליגנים שונים. הם היו צריכים להתקין תוכנה על המחשב ולהשתתף (מה שכמובן מפליל, ולך תסביר לילד משועמם שהשתתף שהרגע הוא עוד חשוד ברשימת המתקיפים אם ה-FBI חוקר זאת). כיום, "תודות" לקבוצה בשם אנונימוס, פותח טריק חדש: תן Like לעמוד מסויים, והמחשב שלך (גם בלי שום תוכנה מותקנת להתקפה) מתחיל להתקיף יעד מסויים, כלומר משתמשים רבים שכלל לא התכוונו להתקיף מישהו בחיים שלהם, נמצאים עכשיו מתקיפים שרתים מסויימים שמי שבנה את דף הלייק – התכוון אליהם.

מצב ממש לא נעים.

אז מה ניתן לעשות? אין "פתרון קסם", ותלוי בהתקפה. הנה כמה דוגמאות:

התקפות קטנות (מאות עד אלפים בודדים)

  • אתם רואים שהשרת שלכם בקושי מגיב וכל החיבורים של שרת ה-Web שלכם תפוסים (אפשר לראות זאת בלינוקס דרך SSH עם הפקודה: server httpd status או service httpd fullstatus – ב-CentOS/RHEL/Fedora. להפצות אחרות יש שינוי קטן מבחינת פקודות). הדבר הראשון שניתן לעשות הוא לגבות את קובץ httpd.conf (אם יש לכם cPanel לדוגמא, הוא נמצא ב- usr/local/apache/conf/httpd.conf ואם זה הגירסה שמגיעה עם CentOS/RHEL/Fedora אז המקום הוא etc/httpd/conf.d/httpd.conf/) ולשנות אותו בהתאם להוראות שמופיעות כאן. שימו לב: מומלץ לאחר ההתקפה להחזיר את המצב לקדמותו. מומלץ לאחר ביצוע השינויים להתחיל את השרת עם פקודת restart ולא עם reload.
  • אם יש לך חומת אש פנימית בשרת מבוסס Linux, מומלץ להתקין חומת אש חינמית כמו CSF ואז ניתן להשתמש בהגדרות כמו שמופיעות כאן כדי להפחית ולחסום התקפות אם הן קטנות עד בינוניות (תלוי בכמות המתקיפים, גודל שרת VPS, כמות זכרון, רוחב פס וכו')
  • התקנת מודול ב-Apache שנקרא Mod_Evasive. מודול זה יודע להבין בצורה לא רעה שהשרת Apache מותקף והוא יודע לנהוג בהתאם. מומלץ לקרוא את ההוראות איתו (למשתמשי cPanel החיים קלים, פשוט תעקבו אחרי ההוראות כאן).
  • ניתן באמצעות פקודה כמו הפקודה בשורה הבאה כדי לקבל מעין טבלה עם 2 קבוצות מספרים. מצד שמאל יהיה בסדר עולה כמות הבקשות ומצד ימין כתובת ה-IP ששולחת את הבקשות לשרת שלכם. כל מה שצריך לעשות זה לכתוב חוק דינמי (עם CSF זה csf -d ip כאשר ip זו הכתובת שרוצים לחסום) לחסום את הכתובות עם הכי הרבה בקשות, רק שימו לב שלא לחסום את עצמכם בטעות אם רצות אפליקציות שלכם פנימית בשרת:
netstat -anp |grep 'tcp|udp' | awk '{print $5}' | cut -d: -f1 | sort | uniq -c | sort -n

 התקפות בינוניות עד מאסיביות

הספק שלכם, זוכרים שהוא אמר שיש לו חומת איש פיזית "משהו משהו"? תרימו אליו טלפון ותבקשו שיפעיל אצלו הגנה נגד DDoS (ברוב המקרים אנשים יחייגו הרבה לפני כן). כך הוא בעצם "יספוג" עבורך את ההתקפות וישאיר לגולשים הלגטימיים אפשרות לגלוש לאתרים שלך.

הבעיה בשיטה זו: רוב הספקים לא יסכימו לכך (כן, אני מדבר גם על הספקים הגדולים במדינה), כי זה יפגע בגלישה של אתרים אחרים, לכן בדוק את ההסכם מול הספק שלך ואם הוא מוכן לספוג, בקש זאת בכתב. במקרה כזה הספק יספוג והאתר שלך ירגיש יותר איטי, אבל עדיין יתן שרות.

אפשרות נוספת (וקצת יותר יקרה): לקחת שרת וירטואלי (VPS) אחר לא מאותו ספק (אי אפשר לדעת אף פעם אם התקפה היא רק מול IP אחד או מול טווח ענק של כתובות של אותו ספק) ועליו להקים אתר בסיסי של השרות שלך, לבנות רפליקציה של ה-DB בין האתרים. ב"יום הדין" בשרת העיקרי תצטרך לעשות את הדברים הבאים:

  • קובץ robots.txt שיודיע לגוגל לא לסרוק בכלל את האתר שלך ( /  :Disallow ). הדבר האחרון שאתה רוצה שגוגל יאנדקס את הדף בסעיף הבא. (מקדמי אתרים אינם ממליצים זאת).
  • שינוי קובץ httpd.conf בשרת ה-Apache לפי ההוראות מעלה
  • קובץ index.html (לא PHP ולא בשום שפה אחרת שמכריחה את השרת Apache/NGINX לפנות למודולים שונים כדי ליצור את הקובץ) ובו יהיה הסבר קצרצר על כך שיש התקפה נגדך, ולינק ל-VPS השני שלך (בלי redirect, בלי קוד 301, בלי הפניה אוטומטית, אתה לא רוצה לקחת את ההתקפה איתך ל-VPS השני). כך הלקוח עדיין יוכל לקבל ממך שרות.

והכי חשוב: לא להיכנס לפאניקה. זה קורה בחברות ענק, זה יכול לקרות לכולנו וכולי תקווה שזה לא יקרה לאף אחד. יחד עם זאת, אם אתם חווים התקפות DDoS אחת לחודש, נראה שהספק שלכם מוכן לקבל כל לקוח בלי לבדוק אותו וחלק מהלקוחות "מושכים אש", מומלץ במקרה כזה לחפש ספק אחר.

ישנם גם פתרונות אחרים נגד התקפות DDoS ו-DoS הכוללים קופסאות שבעצם יודעות לנטר את הרשת ולהבחין בנקל בהתקפה ו"להרוג" חלק לא קטן ממנה, אבל כל קופסא כזו עולה בסביבות ה-10,000 דולר ומעלה (כמו של IntruGuard). יש גם פתרונות מבוססי מכונות וירטואליות כמו של Sophos אבל במקרים רבים הם פתרונות ברמה של ספק קטן או ללקוח שיש לו כמה שרתים. בכל מקרה, כיום גם עם מכונת Linux רגילה ניתן למנוע התקפות שונות.