התהליך המומלץ בעת ביצוע פרויקט ע"י יועץ

אתחיל במקרה שקרה לי לפני זמן מה אצל לקוח: הלקוח ביקש לבנות לו POC די גדול בקשר למעבר ממכונות וירטואליות לקונטיינרים. היו לו דרישות ספציפיות מאוד, פלטפורמה מועדפת וכו'. ישבתי עם הלקוח, שוחחנו על הפרויקט, קבענו מחירים, תשלום, מקדמות, הסכמים שונים ולסיום לחצנו ידיים וקבענו שהפרויקט יחל להיות מבוצע בעוד חודש. החברה, מטוב ליבה, החליטה להזמין את הח"מ לארוחת צהרים יחד עם מספר מנהלים נוספים. הלכנו לאכול ובזמן הארוחה ביקשתי להתעניין במוצר עצמו, מה הוא עושה, איך וכו'. הסכם סודיות כבר חתמתי, כך שלא אמורה להיות לנציגי החברה בעיה לפרט על מה מדובר.

מספר דקות לאחר שהתחילו להסביר לי על המוצר, החיוך שעל פניי נמחק והתאבון לאוכל נעלם. מסתבר שאף אחד לא טרח לאמר לי שמדובר על מוצר שמשלב גם רכיב חומרה וגם מודול קרנל בלינוקס יחודי למוצר, 2 דברים ש-Docker (וקונטיירים בפורמטים מתחרים) לא ממש תומכים בצורה טובה, ובמקרה שלהם יהיה צורך בשכתוב מאסיבי ל-Docker על מנת שיעבוד ושכתוב Docker הוא לא בדיוק שרות שהעסק שלי מספק. מכיוון שפתרון קונטיינרים לא יעבוד אצלם, ניסיתי להבין מה הבעיה שלהם עם פתרון הוירטואליזציה שלהם. על מנת לפתור את הבעיה היה צריך לכתוב להם מספר סקריפטים קצרים. העבודה בוצעה אולם כל הפרויקט השאיר טעם מר בפה: מפרויקט של כמה מאות שעות, הוא ירד … לשעה וחצי.

מצב זה מתרחש בלא מעט מקרים כאשר חברות מעוניינות לבצע פרויקט. חברות רבות שמציעות פרויקט, מציגות את הדרישות של הפרויקט ומה בדיוק הן רוצות שיוקם, וכאן בדיוק מתחילות הבעיות. מבחינה טכנית תמיד אפשר לעבוד בשיטת ה"ראש קטן" אולם הבעיה שאם הלקוח לא יהיה מרוצה מהפתרון, זה יהיה גם הפרויקט האחרון שהיועץ/אינטגרטור העצמאי יבצע עבור החברה, וברוב מוחץ של המקרים, עצמאים מעוניינים בביצוע עבודות נוספות לאותן חברות.

לעניות דעתי, דברים צריכים להתבצע בדיוק ההיפך.

נתחיל בהסכמה כללית: כשאתם שוכרים יועץ מומחה, אתם לוקחים מישהו שמבין באותו פתרון לא פחות מכם אם לא יותר. בכל זאת – זו המומחיות שעליה הוא הצהיר ואף אחד אינו מוכן שאותו יועץ "יתגלח" על המערכות שלכם. מעבר לכך, מומחה אמיתי משקיע הרבה יותר בתחומו ויש לו נסיון מצטבר רב. אתם משלמים מחיר לא זול על אותו אדם, ואתם מצפים לתוצאות בהתאם.

לכן, בשלב הראשון – תיאור הפרויקט צריך לכלול קודם כל את הפירוט מה האפליקציית קצה שצריכה לרוץ. האם מדובר במערכת Build? האם מדובר באפליקציות ישנות? גרסאות טסט של המוצר/שרות וכו' וכו'. יש מקומות שפתרון וירטואליזציה יתאים, ויש מקומות שפתרון קונטיינריזציה יתאים יותר ויש גם מקרים שעקב דרישות – יהיה צורך להריץ את זה על ברזל פיזי.

משם עוברים לשאר החלקים – אחסון (Storage), רשת (Network) ומחשוב (Compute). היכן מומלץ לחשוב על פתרון NFS והיכן מומלץ על פתרון בלוק כמו iSCSI? האם ללקוח יש תשתית תקשורת מתקדמת (10/25/50 ג'יגהביט) או שצריך לעבוד ב-Teaming? האם חיבור הסטורג' "יחנק" עקב עבודה מאומצת של הפתרון שהלקוח רוצה שירימו לו? האם הלקוח צריך לעבוד ב-HA או DR או שאם נופל הפתרון ויש השבתה זמנית זה לא יהיה קריטי בשבילו? ועוד לא דיברנו על שילוב אוטומציה, Workflow ועוד דברים אחרים.

לסיכום: חברות רבות רוצות פתרון X וזהו! במקרים רבים הם כבר עשו את החישובים שלהם או שהם רוצים "לטבול אצבעות" דרך POC עם פתרון X, וזה מעולה, אבל כשמביאים מומחה מבחוץ, הוא בד"כ יביא איתו הסתכלות נוספת, לפעמים אחרת, ולפעמים ההסתכלות הזו יכולה להאיר נקודות שלא חשבו עליהן לפני כן, או שהמומחה יכול להציע פתרונות שהם יותר זולים, יותר פתוחים, יותר קלים למימוש או שפשוט יותר מתאימים להצלחת הפרויקט.

Solaris / SPARC – הסוף

לפני מספר שבועות פרסמתי בפייסבוק הודעה כי בכל מה שקשור למערכת הפעלה Solaris – הסוף מגיע ממש בקרוב. בתגובה קיבלתי הודעה פרטית מאחת מהחברות שדוחפות את סולאריס שעצם זה שאני מפרסם "זה לא יפה", אז עניתי בנימוס שאינני יודע אם זה יפה או לא, אבל לי אישית חשוב שאם מנהל IT או מנמ"ר שקורא את הפוסטים שלי בפייסבוק, אז שידע לפחות את המצב ואם הוא רוצה – שיחליט לעשות מיגרציה למערכת הפעלה אחרת או שימצא לעצמו פתרונות תחזוקה. אני לא כותב את הדברים בשביל "לדחוף" שרותים של העסק שלי (העסק שלי כבר בין כה אינו נותן שרותים ל-Solaris אחרי שאורקל תבעה בחו"ל מספר אינטגרטורים שנתנו פתרונות ללא קשר לאורקל).

אז מדוע בעצם Solaris מתה? מדוע צוותי בניית מעבדי ה-Sparc בדרך לארוז את החפצים ולחפש עבודה אחרת? לעניות דעתי, התשובה לכך קשורה ב"שידוך"  בין 2 הצדדים. SUN היתה חברה שעברה שינוי מאוד קיצוני עד למכירתה (כל המוצרים של SUN – הקוד שלהם שוחרר תחת רשיונות שונים) ואילו אורקל הלכה בדיוק בכיוון ההפוך – הם סגרו וזרקו יותר ויותר פרויקטים מבוססי קוד פתוח שהחלו להיכתב באורקל (כמו BTRFS וכו'). אורקל קנתה את SUN כי אורקל חשבה שהיא כך תוכל להתרחב ותוכל למכור ללקוחות פתרונות משולבים חומרה ותוכנה עם רווח נאה מאוד לאורקל.

בהתחלה זה עבד לא רע. בכל זאת, ל-Sun היו שרתים כלל לא רעים, פתרונות סטורג' מבוססי ZFS, פתרונות משולבים כמו Exadata ועוד מוצרים שחברות גדולות רכשו, אך הבעיה הגדולה ביותר היתה – סטגנציה. מערכת ההפעלה Solaris לא קיבלה עדכונים רציניים, מערכת ה-ZFS גם לא קיבלה תכונות חדשות ורציניות מאז סולאריס 10, וגם מעבדי ה-SPARC החדשים לא ממש היוו איום רציני לאינטל (שבסופו של דבר כבשה את שוק השרתים בכל מובן). אינטל פתחה מרכזי לינוקס בתוך החוברה ובסבלנות ועבודה עם יצרני הפצות לינוקס כמו רד-האט ו-SuSE כדי לשפר עוד ועוד את ליבת הלינוקס (ואת המעבדים עצמם) על מנת לתת תוצאות לא-פחות-טובות מהשילוב של סולאריס ו-SPARC וכיום מבחינה טכנית, אין שום הצדקה טכנולוגית להטמיע Solaris. אם אתה מחפש פתרון מבוסס יוניקס, פשוט תתקין לינוקס ותגמור עם זה, שלא לדבר על כך שדברים שנכנסו חזק לטרנד כמו Machine Learning או IOT – אתה צריך לינוקס וסולאריס לא יתן לך פתרון (בהצלחה להפעיל כרטיסי Tesla עם סולאריס. מנסיון – זה לא כיף, גם כשיש דרייברים של nVidia).

כשחברה מפתחת מערכת הפעלה, בין אם מדובר במערכת שהבסיס שלה הוא קוד סגור (מיקרוסופט) או קוד פתוח (יוניקס) או משולב (zOS) – החברה צריכה להיות כמה שיותר "שקופה" ולסייע לכל מי שרוצה בכך, בין אם מדובר בחברות המפתחות תוכנה (ISV) או חומרה (IHV) או אינטגרטורים עצמאיים ולמעט עניין רשיונות למערכת הפעלה – הדבר האחרון שהחברה צריכה לעשות זה לשלוח מכתבי איום לאינטגרטורים שמנסים לתת פתרונות ללקוחות שמשתמשים במערכת ההפעלה של החברה. דבר נוסף הוא פתיחת טכנולוגיות – גם IBM, גם מיקרוסופט ובוודאי רד-האט, סוזה, אובונטו, VMWARE ואחרים – כשהם מפתחים דברים חדשים ורוצים לשתף את זה בציבור, אתה תמצא תוך זמן קצר את הקוד ב-GitHub ומפתחי החברה ישמחו לסייע בבעיות או בקבלת רעיונות ושיפורים לדברים החדשים שהם שחררו. ככה זה היום – חברות פיתוח מערכות הפעלה כבר הפסיקו לפחד מקוד פתוח והן דווקא מאמצות את המהלכים בחום. אתם יכולים להיכנס ל-GitHub ולראות לדוגמא פרויקטים של מיקרוסופט, IBM, VMWARE וגם Oracle (אם כי מה שאורקל מעלה זה סקריפטים וכלי עזר שהמהנדסים פיתחו, לא פרויקטים עצמאיים) כך שאם נמדוד ונדרג חברות מבחינת תרומת קוד ופרויקטים – נקבל את אורקל במקום די עגום שם למטה.

אורקל מנסה גם ללכת בשיטת ה-Me too. פתרון הוירטואליזציה שלהם? העתק של Xen. פתרון הלינוקס שלהם? העתקה ישירה מ-RHEL (של רד-האט) ואפילו הכלים המיוחדים שאורקל העבירו מסולאריס – כיום ב-2017 יש להם חלופות שהן בקוד פתוח לגמרי וכמובן רצות על כל הפצת לינוקס. גם בתחום הענן אורקל התעוררה מאוחר מדי ואם תסתכלו מבחינת דוחות Market Share, תוכלו לראות שאורקל נמצאת בד"כ בגרפים בתוך קטגוריית ה-Others. איך אורקל ישיגו לקוחות לענן שלהם? בכך שהם יעשו כל מאמץ לדחוף את הלקוחות שלהם שמשתמשים ב-Middleware וב-DB של אורקל – לענן תוך מתן הנחות (אני מנחש: זמניות) ולמי שמתעקש לעבוד On Premise – חכו לחשבוניות החידוש רשיון.

האם אורקל מחר הולכת "למות"? אני בספק, אבל מצד שני בינתיים לא רואים שום מנועי צמיחה רציניים שם. אם מחר חברתכם תחליט לעבור לענן, סביר להניח שהיא תבחר באמזון או מיקרוסופט ואולי גם יחשבו על פתרון הענן של גוגל, אבל אני מאוד בספק אם חברות יעברו לענן הציבורי של אורקל. גם בתחום ה-On Premise מחכה לאורקל תחרות לא קלה עם ההצעה החדשה של מיקרוסופט לחברות שמתעקשות להריץ את ה-DB שלהם באורקל תחת לינוקס: מיקרוסופט מוכנה לתת רשיון מלא ל-SQL Server החדש שרץ תחת לינוקס בחינם לכל לקוח שעובר מאורקל (ואגב, ה-SQL של מיקרוסופט יכול לרוץ גם כקונטיינר Docker בלינוקס) כך שכשחברות יצטרכו לחדש רשיון, יהיה להן קשה מאוד לסרב להצעה של מיקרוסופט, במיוחד שהן לא צריכות לשנות מערכת הפעלה..

לסיכום: ביום שישי האחרון אורקל כבר החלה להעיף מאות אנשים הביתה. מה זה אומר לך (אם אתה מריץ מוצרים שלהם בארגון)? שאם אתה מריץ את ה-DB שלהם אז כרגע אין לך ממה לחשוש, אבל אם אתה מריץ Solaris, הגיע הזמן לקדם תוכנית מיגרציה למעבר ללינוקס וכמה שיותר מוקדם יותר טוב. אורקל משתדלת לעשות שגיאות שאחרים עשו בעבר והחברה לא ממש רוצה להפיק לקחים. לך, כלקוח – כן כדאי להפיק לקחים ולא להישאר במצב שאם תצטרך עזרה ותמיכה – תקבל משהו לקוי.

מוגש כחומר למחשבה.

משפחת ה-Xeon W החדשה של אינטל. שווה לרכוש?

אפתח בסיפור קצר: לפני שנים רבות (קצת אחרי שעברתי מהצפון למרכז) עבדתי דרך מספר חברות כ"א שהפנו אותי לעבודות שונות אצל הלקוחות שלהן. לאחת מהחברות היה לקוח מאוד מעניין: ביטוח לאומי, וביקשו ממני ללכת להתראיין לעבודה שם. הראיון עבר בהצלחה וביקשו ממני להתחיל לעבוד בשבוע לאחר מכן. לפני שיצאתי החלטתי לשאול שאלה פשוטה: במהלך השיחה שלנו סיפר המראיין על המחשבים שיש לפקידים/ות שהם מחשבי IBM מקוריים (אז אלו היו ממשפחת ה-PS/2 היותר מתקדמים) ואני תהיתי – מדוע ביטוח לאומי אינם רוכשים תואמים מיבואן מקומי כלשהו, כך ביטוח לאומי היה יכול לחסוך יותר יותר מ-50% מתקציב הרכישה. תשובת המראיין: "בשביל השקט". כך למדתי לראשונה שחברות גדולות ירכשו בסכומים מאוד גבוהים מחשבים שלא יתנו שום יתרון טכני זולת אותו "שקט".

בשבוע שעבר אינטל הכריזה על משפחת מעבדים חדשה, ה-Xeon W שמיועדת (כפי שהאות W רומזת) לתחנות עבודה. מבחינת דירוג, מעבדים אלו לתחנות עבודה יושבים באמצע, כאשר ברמה הראשונית יש את ה-Xeon E3 (כלומר תקבל משהו שהוא טיפ טיפה יותר מ-i7 לדסקטופ, אבל עם מגבלות של 32 ג'יגהבייט זכרון), לאחר מכן מגיעים דגמי Xeon W ואם אתה צריך יותר מכך, אתה מוזמן לעבוד למשפחת ה-Xeon החדשים תחת שם הקוד Purley. אם נשווה זאת לדגמים קודמים, הרמה ההתחלתית היתה גם אז Xeon E3, אם אתה צריך יותר אז היית רוכש Xeon E5 V4 מסידרה 16XX ואם אתה צריך מערכת עם זוג מעבדים, היית רוכש מערכת עם מעבד (או 2 מעבדים) מסידרה 26XX. בתכל'ס – אף אחד מיצרני תחנות המותג לא היה מוכר מערכות עם 16XX אלא מערכות עם מעבדים 26XX כאשר היית יכול לרכוש מעבד יחיד ולהרחיב יותר מאוחר ל-2 מעבדים מאותה משפחה. אם לעומת זאת היית בונה מערכת, היית יכול לקנות לוח אם לתחנת עבודה ולהרכיב בו מעבד Xeon E5 V4 16XX ואם היית רוצה ביצועים נוספים, היית יכול להחליף אותו למעבד E5 26XX. טריק נוסף נחמד שהיה הוא האפשרות להחליף מעבד Xeon E5 דור 3 (כלומר V3) לדור 4 מבלי להחליף חומרה נוספת, רק עם עדכון BIOS והחלפת מעבד+קירור.

מאז שאינטל הוציאה את דור 4 ואת מעבדי ה-Kaby Lake לדסקטופ, חלו כמה שינויים גדולים בתחומי המעבדים. AMD יצאה עם משפחת ה-Ryzen והראתה שאפשר למכור לציבור מעבדים מכובדים עם יותר ליבות בפחות מהמחיר שאינטל מבקשת על Kaby Lake ולשם שינוי – גם לתת ביצועים מכובדים. בחודש שעבר AMD גם שחררה את משפחת ה-Threadripper שלה שנותנת ללקוחות ה-Prosumer מעבדים עם עד 16 ליבות ו-32 נימים, עם תמיכה של עד 1 טרהבייט זכרון ECC, עם 64 נתיבי PCIE ובלי שום נעילת מעבדים (מבחינת Overclocking) במחירים נמוכים בהרבה ממה שאינטל מציעה.

אינטל בתגובה הוציאה את מעבדי ה-Skylake-X עם Chipset חדש (ה-X299 – כך שאתה חייב להחליף לוח אם) ובמשפחת מעבדי ה-Skylake-X ישנם מעבדים שבקצה הנמוך הם עם 4 ליבות (ללא תצוגה ושמיד מבטלים לך חצי מפונקציונאליות לוח האם) ועם מעבדים די ראויים בסידרת ה-78XX כאשר בקצה העליון יש מעבד כמו 7890XE עם 18 ליבות, 36 נימים, 44 נתיבי PCI ואפילו RAID לדיסקים מבוססי NVME! כמובן שאינטל גובה על המחיר למעבדים אלו מחיר מפולפל. על ה-7890XE היא גובה 2000$ (זה כמובן לא כולל לוח אם די יקר). הפתרון המתחרה של AMD עולה 1000$ (עם פחות 2 ליבות אבל עם יותר פונקציונאליות) – אבל אינטל לא ממש מתעניינת בתחרות ואלו המחירים.

וכרגיל, כשזה מגיע לאינטל, עצם העובדה שהיא מוכנה למכור מעבדים עם יותר ליבות במחיר יותר גבוה – לא אומר שהיא תפתח פונקציונאליות שהיא מייעדת ל-Enterprise – למשתמשי ה-Prosumer! חס ושלום! רוצה זכרון? יופי, נגביל אותך ל-128 ג'יגהבייט. זכרון ECC? לא ולא! אז מה אם אתה תשלם מחיר יקר בהשוואה לפתרונות של AMD?

מה שמביא אותנו למעבדי ה-Xeon W החדשים. המעבדים האלו .. הם בעצם ה-Skylake-X רק שאינטל הפעילה כמה ביטים בתוך המעבד והגבילה את התאימות שלהם. זה שקנית לוח אם עם X299 Chipset לא אומר שתוכל לרכוש Xeon W ולהכניס אותם (למרות שהם בדיוק עם אותם כמות פינים – 2066). בשביל זה אינטל הוציאה Chipset חדש, ה-C422 וכמובן אותו Chipset מקבל רק Xeon W ואתה לא יכול לתחמן בהכנסת מעבד Skylake-X. גם מחירי ה-Xeon W קיבלו "שדרוג" ואתה תשלם בין 400-1000$ יותר על אפס תוספת בביצועים, אבל תוכל להכניס זכרון ECC (בלבד!) עד 512 ג'יגהבייט, ותקבל את שאר הבבל"ט של ה-RAS ושאר ירקות שאינטל דוחפת ללקוחות Enterprise.

עד לשנה האחרונה, לחברות שרצו תחנות עבודה או ביצועים של תחנות עבודה, לא היו הרבה ברירות. או Xeon עם המחירים הגבוהים או מעבדים כמו 6950X שהיה יותר מיועד ל-Enthusiasts עם תג מחיר מאוד גבוה. כיום לעומת זאת – המצב שונה לחלוטין. תחנות קצה רגילות (דסקטופ) לחברות – אפשר לרכוש עבורן Ryzen Pro (שכולל את הפונקציות ל-Enterprise) או Ryzen רגיל ולתחנות דסקטופ רגילות עבור הפקידות ניתן לרכוש מעבדים כמו Ryzen 3 (מגיע עם 4 ליבות ויותר זול מ-i3 שמגיע רק עם 2). לקצה הגבוה של תחנות עבודה אפשר לרכוש תחנות עם Skylake-X או AMD Threadripper (בהתחלת השנה כל יצרני המותג יאפשרו רכישה כזו), ואם מתעקשים על פונקציונאליות של Enterprise אז ניתן לרכוש את ה-Xeon W או לחלופין תחנה עם מעבד כמו EPYC 7401P שעולה $1050 אבל מגיע עם 24 ליבות, 48 נימים, 124 נתיבי PCIE ותמיכת זכרון ECC עד 2 טרהבייט ובעודף שנשאר במקום רכישת Xeon W אפשר לרכוש מספר SSD או כרטיס/ים GPU טוב/ים.

לסיכום: לראשונה אחרי שנים רבות, יש אלטרנטיבות ואופציות. לראשונה אפשר לקבל יותר בפחות, וכן, גם לקבל "שקט" לחברות גדולות בכך שניתן לרכוש את האופציות שתיארתי לעיל גם מיצרני מותג שחברות רוכשות מהן בדרך כלל.

אינטל מציגה – הדור השמיני .. בערך

אינטל הציגה שלשום את הדור ה-8 של המעבדים החדשים שלה. אנחנו רגילים לשמוע אחת לשנה מאינטל הכרזות שונות על המעבדים החדשים, כמה הם מעולים, כמה הם מהירים וכו' וכו'. הפעם, בניגוד לעבר, הדברים .. שונים במעט.

אינטל הציגה לפני כשנה (ב-20 לאוגוסט 2016) את משפחת ה-Kaby Lake, מעבדים חדשים לדסקטופ ולמובייל, הדור השביעי החדש. כשמנפים את כל הילולי היח"צ, מבינים אנשי מקצוע רבים שקניה של המעבדים הללו לא תועיל בהרבה. כן, יש שיפור של 10-15% (וגם זה רק במקרים מאוד מסויימים), אבל שינויים ושיפורים משמעותיים – אין ממש כאן. בהמשך הדרך אינטל הציגה את ה-Kaby Lake-X, משפחת מעבדים שצריכה לוח אם חדש עם צ'יפ X299, רק שעד היום רבים וטובים לא הצליחו להבין מה עבר בראש להנהלת אינטל בחיפה. קניה ושימוש במעבד כזה מבטיחה לך מיידית שהלוח אם היקר שקנית – מחצית ממנו מיד תהיה מושבתת ברגע שתכניס מעבד Kaby Lake-X לתושבת, ושלא לדבר על כך שאין אפילו את היחידה הגרפית במעבד. בקיצור – אתה משלם יותר ממחיר מעבד Kaby Lake (ואם תכלול את מחיר הלוח אז המחיר יוצא הרבה יותר), ואתה מקבל .. פחות. מה בדיוק הטעם לרכוש מעבד כזה ממשפחה כזו? אין לי ולאחרים מושג ירוק.

אז שלשום אינטל ניסתה את מזלה בפעם השלישית בהצגת .. Kaby Lake Refresh כלומר "דור שלישי" ל-Kaby Lake (ובקיצור KLR), וגם הפעם אינטל הבטיחה ניסים ונפלאות, רק שהם יותר התרכזו בתוכן וידאו ברזולוציית 4K (ואם מי שקורא את הוידאו חושב שמעבד כזה ללא כרטיס גרפי חיצוני יתן פתרון טוב לעריכה – הוא טועה טעות מרה), וכרגיל גם הפעם אינטל הצהירה שהמעבדים החדשים יהיו מהירים ב-10-15% בהשוואה ל-Kaby Lake (על Kaby Lake-X אף אחד לא דיבר במהלך החשיפה).

אבל הפעם הדברים מעט שונים ולשם שינוי, הדברים שונים לטובה. לקח לאינטל כמה שנים טובות ותחרות שהתחילה לפני כשנה פלוס מצד AMD (עוד בזמן שהכל היה רכילויות ושמועות) בשביל להפנים משהו פשוט: אנשים לא מחפשים עוד אחוזים בודדים של שיפור ביצועי מעבד, אנשים לא מחפשים גימיקים של תכונות שאפשר להשיג בצד ג' (Optane.. נו באמת!). אנשים מחפשים ליבות ונימים כדי שהמחשב הנייד יעבוד בצורה יותר טובה ומהירה, עם תמיכת זכרון מעבר ל-16 ג'יגהבייט, ואנשים רבים מחפשים זאת עם צריכת חשמל נמוכה.

להלן התשובה של אינטל (לחצו להגדלה):

עד היום בסידרת המעבדים U של אינטל בגירסת ה-15 וואט, היו 2 ליבות ו-4 נימים. אינטל סוף סוף בדגמים i7-8650U, i7-8550U, i5-8350U, i5-8250U מוסיפה 2 ליבות ומאיצה את מהירות השעון כשהמעבד נמצא במצב Turbo (אם כי מהירות הבסיס יותר נמוכה, לא באשמת אינטל, יש גבול למה שאפשר להוסיף במגבלת מעטפת של 15 וואט). בנוסף, אינטל הכפילה את זכרון המטמון בדגמי i7 ל-8 מגהבייט ובדגמי i5 ל-6 מגהבייט. אם נתרגם את זה לביצועים אז אם האפליקציה שאתה מריצה אינה מתפרסת על נימים וליבות נוספים, תקבל עוד 5-15% בביצועים אולם באפליקציות שיודעות לנצל כמות ליבות ונימים, תקבל ביצועים יותר גבוהים עד 40-50%. בכל הקשור לכמות זכרון במחשב, היצרנים יוכלו להציע עד כמות זכרון של 32 ג'יגהבייט (בניגוד למגבלת ה-16 ג'יגהבייט בעבר). שימו לב: המעבדים האלו לא יופיעו בכל המחשבים הניידים אלא יותר במחשבים בסקטור ה-Ultra Book במחירים שמתחילים ב-1000$ ומעלה (מחיר המעבד בלבד הוא בסביבות ה-410$!!)

אינטל בחודשים הקרובים תציג את שאר המעבדים שמיועדים לדסקטופ או למחשבים ניידים כתחנות עבודה (Mobile Workstation – סידרת ה-35 וואט) תחת השם Coffee Lake ובשנה הבאה היא תציג עוד מעבדים באותו דור (אם כי ביצור של 10 ננומטר) תחת שם הקוד Ice Lake. על מעבדי ה-Coffee Lake אפרסם פוסט בקרוב אבל ממה שכבר ידוע, אינטל החליטה להוסיף לכל המעבדים עוד 2 ליבות ולהרחיב את הזכרון מטמון בחלק מהמקרים.

כפי שציינתי לעיל, עניין הליבות הוא מאוד חשוב ואני שמח שאינטל החלה לזוז בעניין. אחד הצעדים המבורכים שאינטל עשתה היא להוציא את סידרת ה-Sky Lake X שסוף סוף מאפשרת לצרכנים לרכוש מעבדים ופתרונות עם 8 עד 18 ליבות מבלי למכור כליה או למשכן את הבית בקניית מעבדי Xeon (הסידרה הזו לא מחליפה את Kaby Lake אלא רק מוסיפה דגמים לשוק היותר מקצועי). אפשר לראות זאת גם בסידרת מעבדי ה-Atom C3000 החדשה שמיועדת לשרתים קטנים (דגש על "קטנים", זה מובנה בתוך לוח אם Mini ITX) ששם אינטל סוף סוף מציעה מעבדים עם 16 ליבות ו-16 מגהבייט זכרון מטמון במחיר זול (יחסית!) של 449$ (הלוח עם המעבד עולה בערך $1000).

מה שעכשיו אינטל צריכה לעשות, זה להפסיק עם ההתנהגות של "בשביל מה לך?". אינטל מדור לדור של מעבדים ו-Chipset מקצצת בכמות ניתובי ה-PCIe. מילא היה מדובר בחסכון מחיר לצרכן אך כפי ש-AMD מוכיחה עם מעבד ה-Threadripper 1900X שלה (ששם AMD מציעים 8 ליבות ו-16 נימים עם 60 ניתובי PCIe זמינים למשתמש! במחיר של 549$ למעבד) – אין כאן שום חסכון. גרוע מכך – בלוחות עם ה-X299 Chipset, כל מקל M.2 SSD עובר דרך ה-Chipset ואם יש לך 2 מקלות או יותר, אתה תקבל ביצועים שמוגבלים ע"י ה-Chipset. ב-AMD אין שום מגבלה כזו במעבדי ה-Threadripper, ואין שום בעיה להכניס אפילו 4 כרטיסים גרפיים ולקבל PCIe X16 על כל כרטיס, דבר שהוא בלתי אפשרי בלוחות המבוססים על X299 וחבל.

עוד נקודה שאינטל צריכה להבין – היא עניין המחירים. כש-AMD יצאו עם מעבדי ה-Ryzen, אינטל חתכה במכה אחת את המעבד עם הכי הרבה ליבות שהיה לה לדסקטופ (ה-6950X) מ-1700$ למחיר של 628$ (כיום באמזון ניתן להשיג אותו במחיר מצחיק של $359!). כיום בסידרת מעבדי ה-Sky Lake-X, מחיר מעבד של 16 ליבות ו-32 נימים שיצא בקרוב יעלה לא פחות מ-1700$ (בשעה שמעבד Threadripper עם 16 ליבות ו-32 נימים עולה $1000). כפי שתיארתי לעיל, גם מעבד כזה יסבול מהגבלות בגלל ה-X299 Chipset אולם עד כה אינטל לא חשבה להוריד מחירים.

לסיכום: לעניות דעתי, אינטל צריכה הרבה יותר להקשיב לצרכנים שהם הלקוחות שלה. מבחינת מכירות, אינטל מוכרת הרבה יותר ללקוחות הדסקטופ והמחשבים הניידים מאשר לשרתים או לסקטורים אחרים. לקוחות רוצים יותר ואם לקוחות מעוניינים, אז כדאי לספק להם את מה שהם רוצים במחיר הוגן. אם לקוח רוצה שהמחשב שלו ירוץ בצורה מעולה ללא תקלות ורוצה להשתמש בזכרון מסוג ECC – אינטל צריכה לאפשר לו במקום לחסום את זה ברמת ה-Chipset. אם לקוח רוצה להכניס 4 מקלות M.2 ולקבל מהירות מקסימלית ב-RAID-5 ולא להיות מוגבל על ידי Chipset – אפשרו לו ותחסכו את הפדיחות ש-AMD מציעה כל מה שלא הצעתם ובמחיר יותר זול.

עדכונים לגבי ESXI

זמן רב לא כתבתי על VMWare ESXI והגיע הזמן אולי לפרסם כמה דברים שחלק מהקוראים יודעים וחלק לא וגם לתת לכם זמן לחשוב לגבי גירסה עתידית של ESXI והאם כדאי יהיה לעבור אליה.

נתחיל בהווה: אם יש לכם גרסאות 4, 5, 5.1, 5.5 אז אולי הגיע הזמן יהיה לחשוב על שדרוג. לפי המסמך הזה של VMWare, גרסאות 4, 5.0, 5.1 כבר סיימו את חייהם מבחינת תמיכה ואם אתם מריצים גירסה 5.5 – היא תסיים את חייה ב-19/9/2018 כך שכדאי בתכנון התקציבי להכניס הוצאת שדרוג.

אם אתם משתמשים בגירסה 6.0 של ESXI אז מאוד מומלץ לשדרג לגירסה 6.5U1. השינויים בין 6.0 ל-6.5 הם רבים וכוללים שינויים ועדכונים ל-vSAN, עדכוני דרייברים רבים, מעבר ל-VSCA (ב-VMware ממש רוצים שתעבור ל-VCSA והם נותנים "הטבות" ב-VCSA כמו כלי מיגרציה, High Availability "טבעי", וגיבוי ושחזור "טבעיים" (של ה-Appliance, לגיבוי מכונות VM תמשיכו להשתמש ב-Veeam). ההתקנה של VCSA הרבה יותר קלה ואתם יכולים לקרוא על מגוון התכונות החדשות במסמך הארוך והרשמי כאן או בגירסה המקוצרת כאן. השדרוג מ-6.0 ל-6.5U1 עולה לכם … 0 שקלים מבחינת רישוי.

אם יש לכם גירסה 6.5, מאוד מומלץ לשדרג ל-6.5U1 בגלל כמה סיבות, להלן חלק מהן:

  • גירסת VSAN שודרגה ל-6.6 (והיא מצריכה ESXI 6.5 כולל VCSA 6.5 או אם אתם עדיין בגירסת Windows – אז vCenter Server 6.5 – מומלץ בחום לעבור ל-VCSA, הוא יעביר לכם את הנתונים אוטומטית) ואם אתם עובדים All Flash תקבלו הפתעה נחמדה – שיפור של 50% בביצועים. בנוסף תכנון גדילה עובר עתה תהליך Pre-check כך שהדברים יהיו יותר בטוחים ולא יפלו עקב חישוב שגוי מצד מנהל המערכת. בנוסף מקבלים את vRealize Operation Management, תהליך ה-Deploy יותר קל, תהליך בדיקת התקינות שופר מאוד, אין יותר צורך ב-Multicast (אני יכול לדמיין אנחת רווחה מאנשי התקשורת), שיפורים ב-Cross Site Protection (לאלו שמשתמשים בזה, לא מכיר כאלו) ועוד. אפשר לקרוא מה חדש כאן.
  • אם אתם חושבים לרכוש ברזלים חדשים כמו שרתים מבוססי מעבדי EPYC (שאפו!) או שרתים מבוססי דור 5 של Xeon – תצטרכו את ה-Update 1 של גירסה 6.5, אחרת תקבלו מסך סגול והמון עצבים. לאלו שרוצים להריץ בביתם כ-LAB את גירסה 6.5 על מעבדי Ryzen או Threadripper או Skylake-X – גם אתם תצטרכו את גירסת 6.5U1. (לא מומלץ לנסות על Kabylake-X – ניסיתי, זה נופל לאחר זמן מה מבחינת ביצועים ו-VMware אפילו לא מוכנים להתייחס לכך).
  • עדכוני דרייברים – ישנם עדכונים לכל כרטיסי הרשתות, החל מכרטיסים בסיסיים כמו כרטיסים מבוססי אינטל של 1 ג'יגהביט ועד לכרטיסים של 40/50 ג'יגהביט (למיטב ידיעתי כרטיסים של 100 ג'יגה תצטרכו דרייבר יצרן עדיין).
  • ה-vCenter יכול להיות ב-High Availability באופן טבעי ללא צורך בקפיצת ראש לבריכה בעומק חצי מטר. מגדירים Active, Passive ו-Witness ויאללה – יש HA. פונקציה זו אינה קיימת בגירסת Windows. כמו שאמרתי – VMWare מאוד רוצים שתעופו מגירסת ה-Windows לטובת גירסת ה-Appliance.
  • שדרוג מכונות ESXI הרבה יותר קל וברוב המקרים אוטומטי לגירסה אחרונה עם VCSA. שימו לב: קודם משדרגים Appliance ורק אז את ה-Hosts.
  • גם VUM עבר שדרוגים בכל הקשור לעדכונים ומעתה הוא יכול גם לשדרג אוטומטית (אם תרצו) מכונות VM לגירסה אחרונה (או גירסה שתקבעו) של תאימות VM.
  • בכל הקשור ל-Auto Deploy, מי שמנהל את ה-vSphere בחברה אולי ישמח לדעת שהוא פחות יצטרך להשתמש ב-PowerCLI ועכשיו יש ניהול גרפי מלא של הדברים וגם בניית Image חדש של ESXI Boot תוך כדי הוספה והעפה של דרייברים.
  • ויש עוד ערימות של תכונות חדשות…

אחד הדברים החשובים לגבי תשתית vSphere מהגירסאות הקיימות לגירסה 7 העתידית – זה שגירסה 7 העתידית תהיה שונה מאוד ממה שהיה עד כה. זה לא סוד ש-VMWare עובדים לאט (רק בגירסה 6.5 הם התחילו לתמוך ב-VMWare tools חתומים והתקנה של מערכות הפעלה עם Secure Boot), אבל בגירסה 7 הם רוצים לסגור פערים. העולם עובר לקונטיינרים וכרגע ל-VMware אין תשובה ב-vSphere באופן רשמי, כנ"ל לגבי פתרון תחרותי ל-OpenStack או Azure Stack של מיקרוסופט (אם כי יש להם כלי להקים OpenStack בתוך vSphere – ראו למטה), כך שגירסה 7 תהיה שונה לחלוטין מכל הגרסאות הקודמות. אי אפשר למסור עליה פרטים (אין לי הסכם NDA עם VMware אבל מצד שני אין לי חשק מחר לקום בבוקר ולקבל טלפון וצעקות מאנשים שם) אך מה שכן אפשר לאמר – שהיא בהחלט תקל על חברות גדולות שרוצות לעבור להשתמש בקונטיינרים (ויש לה כבר פרויקטים בקוד פתוח בנושא, אפשר לראות אותם כאן – ויש המון). משהו אחד שאני יכול להמר (אין לי בסיס משמועות לכך) זה ש-VMWare גם תבצע אינטגרציה של VMWare Integrated Openstack לתוך vSphere בעזרת מוצרים משלימים שיש כבר ל-VMware ובעזרת חלקים בקוד פתוח (שהיא תשחרר שינויים תחת אותם רשיונות). אגב, למי שלא מכיר את התוכנה – מוזמן לעקוב אחר המצגת הנחמדה כאן.

לסיכום: ישנם לא מעט חברות גדולות שרוצות להישאר רק על VM, לא ענן מבוסס OpenStack, לא קונטיינרים (אולי בעתיד) וחברות רבות הן גם מאוד שמרניות, לכן אני חושב שנראה כאן מעין "קו" וירטואלי בין מוצרים והטמעות שחברות יבחרו. עד גירסה 6.5U1 ה-vSphere סובב כולו סביב VM והתשתיות לספק את הדרישות ל-VM (רשתות, סטורג' וכו'). מגירסה 7 המוצר יהיה הרבה יותר גדול ומורכב בהרבה מהיום ולא בטוח שחברות ירצו לקפוץ אליו  ויש מצב שיותר ויותר חברות יחליטו להישאר עם 6.5U1 ואת השאר להעביר לעננים ציבוריים במקום לשדרג לגירסה 7 (ודרך אגב, אני מאמין שגירסה מוקדמת שלה אנו נראה ב-VMWorld שתתרחש עוד 18 יום ולאחר מכן ב-VMWare Europe. אגב, בכנס הזה נראה את התשובה של VMWare לאינטגרציה עם עננים ציבוריים, לא רק של אמזון).

הולך להיות מעניין…

קצת על רד-האט, BTRFS, פוליטיקה ומוכנות ל-Enterprise

אם נסתכל כיום על תשתיות של כל Enterprise או כל חברה גדולה, נראה שכיום רוב מכונות הלינוקס וה-Windows רצות כרגע על VM, בין אם זה רץ על ESXI, על Hyper-V, על OpenStack או בעננים ציבוריים או פרטיים. גם לינוקס וגם Windows רצים בלי בעיה כ-VM ולכל מערכת הפעלה יש תמיכה טובה בקישוריות בין ה-VM ל-Hypervisor שמריץ אותו.

הבעיות מתחילות כשצריכים להריץ הפצות לינוקס כמו רד-האט או סנטוס על "ברזל" פיזי או Appliance פיזי. אין שום בעיה להתקין לינוקס וברוב המקרים גם לא נצטרך דרייברים, וה-File system יעבוד כמו שצריך, אולם יש דברים בלינוקס שהם אינם קלים או מובנים למשתמשים רבים שאינם אנשי לינוקס ותיקים. יצירת RAID מבוסס תוכנה (Software RAID או Fake RAID) הם לא בדיוק דבר הכי קליל, במיוחד אם רוצים לשלב Volume Management בתוך אותו RAID תוכנה (אם כי כמובן יש אתרים שמסבירים כיצד לעשות זאת). את המשוכה הזו ניתן לדלג עליה די בקלות אולם אם אנחנו רוצים לבצע Snapshots או להוסיף SSD כ-Cache לאותו RAID, זה כבר נהיה יותר מורכב. רוצה גם לבצע Compression ו-DeDup בזמן אמת? כאן כבר תצטרך איש לינוקס טוב וזה לא תמיד אפשרי, תלוי במה קיים ובאפשרות לשנות דברים.

האם ניתן לעשות את הדברים בלינוקס? התשובה היא שבהחלט כן. אני כותב את הפוסט הזה בביתי ואחד משרתי ה-NAS שלי עושה בדיוק את הדברים הללו: ה-RAID הוא תוכנה, המערכת מייצאת iSCSI, CIFS, NFS החוצה למערכות אחרות (כל עריכת הוידאו שלי שאתם רואים בערוץ הוידאו של העסק מבוצעת על CIFS/SAMBA, לא על דיסק מקומי), יש DeDuplication  ויש דחיסה והכל רץ על "מפלצת" עם … מעבד i5 ועם 16 ג'יגהבייט זכרון, 5 דיסקים מכניים ו-2 דיסקים SSD ישנים שישבו אצלי במגירות. המערכת עצמה רצה על ZFS עם הפצת CentOS 7 ועם כל העומס שאני זורק עליה (ויש עומס) – היא עושה את עבודתה יציב כבר 4 שנים בלי תקלה אחת הקשורה ל-ZFS.

אז אם יש את זה, מדוע אינך רואה בהפצת לינוקס מבוססת רד-האט או סוזה אפשרות להקים מכונה עם ZFS? הרי ל-ZFS יש כבר ותק של בערך 12 שנה ב-Sun עם סולאריס (המערכת פותחה שם במשך 5 שנים לפני שהיא שולבה בסולאריס).

הסיבה הרשמית היא "בעיה ברשיון", הסיבה המציאותית יותר היא … פוליטית.

הרשיון ש-ZFS שוחרר כקוד פתוח הוא רשיון CDDL, רשיון המאפשר שילוב הקוד במסגרת פרויקטים בקוד פתוח אך אינו מאפשר שילוב עם קוד מבוסס GPL כמו קוד הליבה (Kernel) של לינוקס, כך שאנחנו לא נראה אף פעם את קוד ה-ZFS משולב בתוך קוד הליבה של לינוקס. יחד עם זאת, ישנם מספיק דרכים עוקפות (וחוקיות) לשלב את ZFS בהפצת הלינוקס עוד בשלב ההתקנה, בדיוק כמו שאובונטו עושים (החבילות אינן כלולות ב-ISO, הן פשוט ניתנות להורדה ויש הוראות כיצד להכין מערכת כזו שכולה תהיה ZFS.

העניין הוא שרד-האט לא מעוניינים להכניס דבר שאינו תחת רשיון GPL/BSD/MIT וכו' כמו ZFS (למרות שיש ל-ZFS יתרונות רבים על פני כל שיטה אלטרנטיבית) ורד-האט אינם מעוניינים לפנות לאורקל, לסכם על רשיון, להעביר סכום כסף ולשלב זאת בהפצה. זו המדיניות של רד-האט בכל מה שקשור לקוד חיצוני ופטנטים (בדיוק הפוך ממיקרוסופט – ששם היו פשוט רוכשים רשיון, רוכשים את הטכנולוגיה או את החברה, ולרד-האט לא חסר כסף).

ב-2008 החלה לקום מערכת ניהול קבצים ודיסקים חדשה בשם BTRFS. בעקרון, BTRFS אמור להיות התשובה ל-ZFS רק בקוד GPL והוא משולב בתוך הליבת לינוקס. אנחנו ב-2017 וכיום כל הפצת לינוקס תומכת ב-BTRFS אולם הבעיה הגדולה ביותר של BTRFS היא ביציבות. ה-BTRFS יציב מבחינת file-system אך יש לא מעט בעיות במימוש ה-RAID שלו ובחלקים אחרים. בזמנו הקוד נבנה תחת קורת הגג של אורקל, אולם מאז שאורקל החליטה לברוח מקוד פתוח כאילו מדובר במחלה מדבקת – התפזרו המפתחים לכל עבר ואין עבודה יציבה על BTRFS, מה שגרם לרד-האט להודיע שהיא "יורדת" מ-BTRFS בגירסאות הבאות של הפצת הלינוקס שלה (בינתיים שאר ההפצות ממשיכות לתמוך ב-BTRFS, וזו מערכת עיקרית בהפצות כמו SuSE).

נשמע כמו צעד די דרסטי – לא? אכן, רק שבימים האחרונים הסתבר מדוע רד-האט עשתה זאת. רד-האט רכשה חברה קטנה בשם Permabit ש.. מציעה בדיוק את השרותים שה-Enterprise צריך: דחיסה, Dedupe, thin provisioning וכו'. האם רד-האט תציע זאת בחינם לקהל הרחב? כן, אבל יקח זמן. במילים אחרות, במקום לחכות ש-BTRFS יבשיל, רד-האט העדיפה לקנות חברה וטכנולוגיה. במקביל הודיעה רד-האט שהם החלו פרויקט חדש שנקרא Stratis שיאפשר לבצע חלק מהדברים בצורה קלה ופשוטה. אל תחזיקו את נשימתכם, לפרויקט יקח כמה שנים עד שיהיו פירות וניתן יהיה להשתמש בו בצורה בטוחה.

לסיכום: כיום ב-8 מתוך 10 מקרים, כשמקימים מכונת לינוקס, מקימים אותה כ-VM. לא צריך RAID ב-VM (אבל כן צריך LVM אם תרצו להגדיל דיסק או להוסיף דיסק ל-VM) ו-snapshots ניתן לעשות ברמת VM – ועדיין, עקב כל מיני החלטות שאני קורא להן "פוליטיות" הפצות רשמיות עדיין לא כוללות (גם בגרסאות המסחריות) דברים ש-Enterprise צריכים כשמקימים מערכת עם דיסקים מקומיים. הרכישה ש-רד האט ביצעה מסייעת במשהו, אבל אם רד-האט היתה עושה צעדים לפני מס' שנים כדי לסגור עיסקה עם אורקל, אז היינו כיום עם מערכת כמו ZFS שנותנת את הדברים שאותם לקוחות חשובים צריכים, במיוחד במקומות שמעוניינים להרים Software defined storage בשיטה של Scale Up.

כמה מילים על תחנות עבודה לטיפול בוידאו

כאחד שמשתתף בפורום לעריכת וידאו בפייסבוק ובפורומים אחרים באנגלית, אני קורא שאלות רבות לגבי רכישת תחנות עבודה לעריכת וידאו/יצירת אפקטים וטיפול בתמונות סטילס (דוגמת פוטושופ). בפוסט זה אני מעוניין לעשות Demystify (לפשט) את הנושא כדי שגם אלו שאינם מבינים גדולים במחשבים יוכלו לדעת פרטים בפשטות וישכילו לעשות החלטות נכונות לגבי רכישה. (הערה: הח"מ אינו מוכר מחשבים).

תחנות עבודה לעריכה הם מחשבים שבאופן עקרוני אמורים להיות חזקים, בעלי דיסקים גדולים, דיסק SSD למערכת הפעלה (ולשימוש כ-Scratch Disk בתוכנות העריכה על מנת להאיץ דברים), הם אמורים להיות עם מעבד גרפי טוב ויש צורך בכמות זכרון יחסית גדולה. המחשב אמור להיות שקט, עם חיבור רשת של 1 ג'יגהביט לפחות, ובאופן כללי – אמור לתת מענה לפחות לשנתיים שלוש.

כשזה מגיע לבתי סטודיו שרוצים לשדרג כמות של מכונות ומבחינתם לשלם עוד $1000 זה לא ממש ביג דיל, אז ההמלצה שלי היא פשוטה: קנו מחשב מותג של יצרן מוכר, כלומר תחנות של Dell, HP או Lenovo. המכונות האלו בנויות כמו טנק, ניתן לשדרג שם (ללא שבירת אחריות) זכרונות, דיסקים וכרטיס גרפי, וכשאותו סטודיו רוכש את התחנות, הוא יכול להרחיב את האחריות ל-3 שנים ולכלול טכנאי עד העסק כך שאם יש תקלה, טכנאי מגיע ומחליף את החלק במקום ללא צורך בהמתנה שמחשב יגיע למעבדה, יטופל ויוחזר. החסרון היחיד שיש עם תחנות כאלו הוא שהסטודיו לא יכול לקבל תמיכה על התוכנות וידאו/אפקטים/תמונות שיותקנו על התחנה ובשביל זה כל סטודיו בד"כ חותם על חוזה שרות עם עצמאי שנותן להם את השרות או שהם שוכרים מישהו כשכיר שיתן תמיכה.

עוד מקום שניתן לרכוש ממנו תחנות עבודה הם כל מיני עסקים מקומיים בארץ שבונים את המחשבים בעצמם ונותנים תמיכה, רק שבניגוד ליצרנים הגדולים – העסקים המקומיים מציעים גם תמיכה לתוכנות וידאו/אפקטים/תמונות בנוסף לתמיכה במערכת ההפעלה. יש לא מעט עורכים שמחפשים בדיוק את זה – תן לי מחשב טוב במסגרת התקציב שלי, תן לי תמיכה – ואני רגוע.

האם באמת שווה לרכוש מאותם עסקים מקומיים את אותם מחשבים? האם באמת שווה להשקיע יותר?

אם נחזור לרגע ליצרני התחנות עבודה, הם לא נותנים תמיכה בתוכנות עריכת הוידאו אלא רק למערכת הפעלה (ואולי גם לאופיס, אם רכשתם את האופיס מהם). הם לא נותנים תמיכה לתוכנות וידאו/אפקטים/תמונות ולמען האמת אינכם זקוקים להם כל עוד רכשתם את התוכנות באופן חוקי. יצרן התוכנה ישמח לספק לכם תמיכה. אחרי הכל, אם אתם משתמשים במוצרים עדכניים של אדובי, אתם משלמים מדי חודש על כך, ואם רכשתם את AVID או Da-Vinci שילמתם לא מעט על התוכנות ומגיע לכם תמיכה רשמית, כך שמבחינת התוכנות הנ"ל – אתם מכוסים. כאחד שמקבל לא מעט תחנות עבודה מהיצרניות הגדולות לבדיקות שונות עבור לקוחות שונים, אני יכול בהחלט לאמר שהיצרנים משקיעים בתחנות הרבה עבודה, החל מתכנון לוח האם וכלה באיוורור טוב שלא ירעיש וספקי כח רציניים שיחזיקו מעמד גם בעומסים וגם לאורך חיים רציני. (רק שכדאי להעיף את תוכנות הזבל שהיצרנים מכניסים לתחנות עבודה, הן תופסות לא מעט משאבים).

לעומת זאת, מחשבים שמוכרים כאן עסקים ישראלים (לא מחשבים של היצרנים שציינתי לעיל) – הם במקרים רבים פשוט אינם שווים את הכסף. מחשב עם מעבד i5 עם זכרון 4 ג'יגהבייט ב-3500 שקל? מחשב כזה אפילו אינו ראוי להיקרא מחשב לעריכת וידאו או אפקטים או כל מדיה אחרת. מחשב כזה, ולא חשוב מה יהיה מחירו – מומלץ פשוט לא לרכוש וזה רק מראה שאותו עסק מבין בתחנות עבודה בערך כמו שהחתולים שלי מבינים.

לכן, תרשו לי לשתף אתכם במושגים בסיסיים כדי שתבינו מה הרכיבים העיקריים שיש. הדברים מיועדים בעיקר לאלו שעובדים מהבית או חושבים לרכוש מחשב עריכה לבית (לא לסטודיו) והם משלמים על המחשב מכיסם. אם את/ה עורך/ת וידאו, הידע הבא יעזור לך בהחלטה לרכוש מחשבים והמידע לוקח בחשבון במיוחד את החישוב של עלות מול ביצועים.

לוח אם

לוח האם הוא החלק העיקרי בו הכל יושב ודרך לוח האם הכל מתחבר יחדיו. ישנם לוחות אם מעשרות יצרנים וחשוב להבדיל ביניהם. לכל מעבד יש צורך בלוח אם מסוים (ומחיר שונה). 2 נקודות חשובות לגבי לוח אם:

  • כדאי מאוד שזה יהיה מיצרן מוכר ואמין. יצרנים כאלו הינם: ASUS, MSI, ASrock, Gigabyte. לוח שאינו מהיצרנים הללו עלול להתקלקל בעבודה מאומצת והשבתה לאורך זמן.
  • אם המחשב הזה הולך לשרת אתכם למשך 3 שנים, מומלץ להשקיע מעט יותר בלוח האם ולבקש לוח עם לפחות 2 תושבות לכרטיס גרפי. בלוחות כאלו ניתן להרחיב יותר זכרון ואפשר להכניס יותר כרטיסים גרפיים (כיום זה לא כל כך אקטואלי אבל אני מניח שבשנה שנתיים הקרובות יותר תוכנות של אדובי יתמכו בכך ועם 2 כרטיסים גרפיים הביצועיים יהיו כמעט כפולים).

מעבד

המעבד הוא ה"לב" של המערכת והוא מבצע עבודות רבות. הוא זה שמריץ את ה-WIndows, הוא זה שמנהל את כל העבודה במחשב והוא זה שמפנה נתונים לציודים השונים ולכן חשוב מאוד לבחור במעבד טוב. מעבדים כמו i3, i5 אינם שווים הסתכלות כשזה מדובר בתחנה לעריכת מדיה.

ישנם כיום 2 יצרנים של מעבדים: אינטל, ו-AMD. עד לפני חודשים ספורים כולם לקחו באופן ברור את המעבדים של אינטל כי לא היתה תשובה טובה ל-AMD אולם המעבדים החדשים של AMD (סידרת ה-Ryzen) נותנים ביצועים טובים יותר בהשוואה למעבד i7 של אינטל ובמחיר יותר נמוך.

בכל מעבד יש ליבות ויש נימים, הליבות בעצם מבצעים תהליכים באופן עצמאי בתוך המעבד והנימים מבצעים תהליכים עצמאיים בתוך הליבות. אם ניקח לדוגמא את אדובי פרמייר, כשאתם מרנדרים וידאו, תוכנת ה-Media Encoder (וגם יצירת הרינדור הזמני) מחלקת את העבודה בין הנימים והליבות, וכל שיש לך יותר ליבות ונימים – העבודה מתבצעת יותר מהר (תלוי כמובן מה הכרטיס הגרפי, אם כי יש לא מעט חלקים שתוכנת ה-Encoder שולחת למעבד ולא לכרטיס הגרפי) ולכן כדאי לקנות (במגבלת התקציב) מעבד עם כמה שיותר ליבות.

המתמודדים העיקריים כיום:

  • אינטל i7-7700K – מכיל 4 ליבות ו-8 נימים.
  • AMD Ryzen 7 1700 – מכיל 8 ליבות ו-16 נימים (ועולה פחות מה-i7-7700K של אינטל)
  • אינטל  i7-7800X – מכיל 6 ליבות ו-12 נימים – ה"תשובה" של אינטל ל-Ryzen 7 1700 של AMD, רק שהמחיר יותר גבוה מההצעה של AMD והביצועים (בעריכת מדיה) – יותר נמוכים. עלות הלוח אם של ה-i7-7800X מוסיפה לא מעט למחיר.

זכרון

הזכרון (RAM) – כל מה שאתם עושים על המחשב מצריך זכרון. ככל שיש יותר זכרון, דברים עובדים יותר מהר. לא אכנס כאן לפירוט זכרונות ומהירות זכרון כי ההבדל אינו כה חשוב בביצועים לעורך ביתי, אבל הדבר החשוב ביותר בכל מה שנוגע לזכרון – הוא הכמות. המינימום המומלץ הוא 16 ג'יגהבייט ועדיף 32 ג'יגהבייט זכרון. לאלו שעובדים על מספר פרויקטים במקביל ומריצים בעת ובעונה אחת את פרמייר ואת אפטר אפקטס ופוטשופ יחדיו – מומלץ להשקיע ב-64 ג'יגהבייט זכרון.

כרטיס גרפי (GPU)

הכרטיס הגרפי הוא שבסופו של דבר מתרגם את רוב העבודה שלכם למשהו ויזואלי, לפורמט וידאו שאתם רוצים, ובשביל זה צריכים כרטיס GPU טוב ולא מה שמוכרים לכם במחשב רגיל לשימוש עם אופיס וגלישה באינטרנט. 2 היצרנים המובילים הם AMD ו-nVidia.

מקודם הזכרתי זכרון ושם היה מדובר בזכרון למחשב. יש עוד זכרון והוא זכרון ב-GPU. הכרטיס הגרפי הוא בעל כמות מסויימת של זכרון (שלא ניתן להגדילה) ולכן חשוב לקנות כרטיס GPU עם לפחות 4 או 8 ג'יגהבייט זכרון בכרטיס. ככל שיש יותר זכרון, הכרטיס יכול לקבל יותר תוכן לעבד, ולכן:

  • כרטיסים מבוססי nVidia GTX 1050 ו-1060 לא מומלצים (יש בהם 2 או 3 ג'יגהבייט זכרון. יש כרטיס GTX 1060 עם 6 ג'יגהבייט זכרון אולם מבחינת משאבי עיבוד גרפי – המשאבים נמוכים). לפיכך ההמלצה שלי על ה"אמצע" – GTX 1070.
  • כרטיסי Radeon – דגמי RX480, RX580 מומלצים. RX560 מומלץ למי שאין לו עבודות גדולות.
  • כרטיסים מבוססי nVidia GTX 1080 או nVidia 1080TI – כרטיסים יקרים ולא ממש שווים את ההשקעה (אלא אם אתה אוהב להשתולל מבחינה פיננסית) מכיוון שהביצועים בין 1070 ל-1080 לא כזה גדול.

דיסק קשיח

כמו שכולם יודעים, התכנים, מערכת ההפעלה והכל – נשמר בדיסק הקשיח במחשב. בעבר היו ממליצים לקחת דיסק קשיח גדול או 2 דיסקים קשיחים עד מנת "לצמד" אותם ולקבל ביצועים יותר גבוהים. כיום ההמלצות הן:

  • דיסק SSD (זה הדיסק ה"קשיח" האלקטרוני הקטן, לא המכני הגדול) ובו תותקן מערכת ההפעלה והאפליקציות. הגודל המומלץ ל-SSD: כ-512 ג'יגהבייט זכרון (למי שחושב ש-256 ג'יגה יספיק – קחו בחשבון ש-Windows מוריד עדכונים גדולים וכנ"ל תוכנות של אדובי וכו'. בנוסף, בגלל מהירות ה-SSD מומלץ להגדיר את ה-Scratch Disk ויצירת קבצים אחרים בתוכנות כמו פוטושופ/פרמייר/אפטר-אפקטס – לאכן אותם על ה-SSD, כך תרוויחו מהירות ובגלל זה ההמלצה היא של 512GB.
  • דיסק קשיח מכני – יש את חברת Western Digital (או WD בקיצור) והדיסקים מסידרת BLUE או Black יתאימו לכם בהתאם לגודל של הדיסק שתרצו. מה שלא מומלץ זה סידרת RED, GREEN שהם דיסקים איטיים יותר ומתאימים להקלטות וידאו ממצלמות במעגל סגור. ישנם גם דיסקים של Seagate. הדבר הכי חשוב הוא מהירות סיבוב הדיסק (RPM – ככל שהמהירות יותר גבוהה, הוא יכול לכתוב ולקרוא נתונים יותר מהר) – כך שמומלץ שהדיסק יסתובב ב-7200 RPM וכדאי לבדוק שיש לדיסק אחריות ל-3 שנים. הדיסקים הללו די זולים (רכשתי לפני חודש דיסק של Seagate עם 4 טרהבייט זכרון – ב-625 שקל) ולכן מומלץ לרכוש אפילו 2.
  • דיסקים SSD מומלצים (שוב, ממליץ על 512 ג'יגהבייט):
    • Samsung EVO 850
    • Crucial MX300 או MX500
    • Toshiba OCZ VX500 (הוא קצת יקר אבל נותן ביצועים רציניים)

אם הזכרתי דיסקים – אם אין לכם מחשב נוסף (או שאתם רוצים לאכסן את התוכן בנפרד) מומלץ לקנות דיסק קשיח בגודל לדוגמא של 6 טרהבייט לאחסן פרוייקטים שגמרתם (לא בשביל לעבוד עליהם מחדש!). דיסק של WD מהסידרה הסגולה (Purple) בגודל 6 טרהבייט יעלה לכם 999 שקל ב-KSP ו-Ivory ועליו אפשר לשמור מה שסיימתם. הדיסק אינו מהיר ולכן לא מומלץ לערוך עליו תכנים אלא רק לשמור דברים גמורים או דברים לפני עריכה שלכם.

מחשבים ניידים

אם אתם מחפשים מחשבים ניידים לעריכת וידאו, אז הנקודה הכי חשובה שתצטרכו לדעת זה שאין תחנות עריכת וידאו ניידות. המחשבים הניידים היחידים שמתאימים לדברים הללו הם מחשבים לגיימרים ושם מומלץ לבדוק כמו מחשב נייח בתיאור שתיארתי לעיל, רק שכאן חשוב שהמעבד יהיה אינטל מסידרת 7700HQ ושיש GTX 1070 או 1080. החסרונות במחשב נייד כזה הם:

  • משקל – הם כבדים.
  • כח סוללה מאוד חלש. תתכוננו לשעה-שעתיים עבודה גג עם סוללה.

היתרונות (חוץ משיש לך את התחנה שלך ניידת):

  • אפשר להרחיב זכרון – עד 32 ג'יגהבייט
  • אפשר להרכיב דיסק קשיח או SSD נוסף (בחלק מהמקרים גם 2)
  • אפשר לחבר 2 מסכים חיצוניים בחלק גדול מהדגמים.
  • הוא הרבה יותר חזק מכל מק-בוק או מק-בוק פרו 🙂

לסיכום: אני בהחלט מכיר את הטיעון של "אנחנו עורכים אנחנו לא מבינים בזה ולכן נקנה ממקצוענים" ואני תוהה: אם מחר תרצה לשפץ את ביתך, תזרוק לשיפוצניק הראשון ישר את מלוא הכסף מראש? או שאולי תתעניין בכמה הצעות, תנסה אולי להבין מה צריך לעשות (בכדי שלא יתחמנו אותך) ורק אז תחליט? לא צריך להיות גאון מחשבים אבל כן צריך להפסיק להיות פראייר. הנקודות שתיארתי לעיל אינן כה מורכבות וברגע שמבינים אותם אפשר להבין מה המוכר מנסה "לדחוף" לך. בכל הקשור לתמיכה – אם קנית ברישיון Windows ואת התוכנות – אז יצרני התוכנות ומערכת ההפעלה עומדים לשירותך. Windows 10 אינו מצריך יותר הגדרות של "קוסם מחשבים" כדי שדברים יעבדו בצורה טובה.

בפוסט הבא אתן מספר דוגמאות למחשבים שניתן להדפיס ולתת בחנות המחשבים הסמוכה אליך כדי לרכוש.

מוגש כחומר למחשבה.

נקודות שיצרני Storage לא רוצים שתדעו

כפרילאנסר שמוכר שרות הטמעה/התקנה של SDS (כלומר Software Defined Storage) אני משתדל בדרך כלל להיות מעודכן גם ב"רכילות" של מה קורה אצל אלו שמוכרים פתרונות כ"קופסאות סגורות", מה-NetApp ו-Dell/EMC ועד ליצרני פתרונות AFA (כלומר All Flash Array) למיניהם. תמיד נחמד לדעת על כל מיני פתרונות שיצרני ה-AFA מכניסים או הולכים להכניס בשעה שהגדולים .. המהנדסים שלהם מדברים על פתרונות כאלו בארוחת צהרים, ההנהלה לא הכניסה את זה ל-Road Map עדיין.

כשזה מגיע ל-SDS, החיים קלים ופשוטים: הלקוח רוכש שרת, עם כל הציוד הנדרש, דיסקים וכו', הוא נניח שוכר את שרותיי, אני מציע לו מספר פתרונות, בין בקוד פתוח או סגור (כולם מבוססי לינוקס למעט Windows – ב-Windows יש לו כיום את Storage Spaces [שהוא אגב, אינטרגלי ב-Windows Server 2016] והוא ממש לא צריך אותי לשם כך), הלקוח בוחר, מרימים גירסה, אני מגדיר את כל מה שהלקוח מבקש, מריצים סידרת טסטים ואם הוא מרוצה – מכניסים לפרודקשן. במקרה ויש לו בעיות עם המערכת הוא פונה אליי ואני מטפל בבעיה אם מדובר בתוכנה או מבקש ממנו לפנות למי שהוא קנה ממנו את הברזל כדי להחליף דיסק/זכרון/לוח/כרטיס-רשת וכו'. פשוט וקל.

אבל כשזה מגיע לסטורג' סגור, אני ממליץ לעבוד בשיטה שאני קורא לה "הבן של מי אתה?"

דבר ידוע הוא שחברות גדולות קונות חברות קטנות, בין אם מדובר בחברה קטנה שנמצאת בקשיים פיננסיים או אם זו חברה קטנה שיש לה טכנולוגיה שמאוד מעניינת את החברה הגדולה (או יותר מכך – שלחברה הקטנה יש טכנולוגיה מהפכנית ויש לה פטנטים על כך). במקרה השני, ההנהלה של החברה הקטנה תקבל מהחברות ה"מחזרות" פינוקים וליטופים מכאן עד הודעה חדשה עד שהנהלת החברה הקטנה תסכים למכור את עצמה.

מהרגע שהחברה הגדולה שלפה צ'ק שמן ונתנה לחברה הקטנה, קורים במקרים רבים הדברים הבאים, כולם או חלקם (יש מקרים חריגים שבהם החברה הגדולה מאפשרת לחברה הקטנה להמשיך להיות כפי שהיא, רק שהרווחים עוברים לחברה הגדולה):

  • מוצרי החברה הקטנה ממשיכים להימכר עוד תקופה קצרה ולאחר מכן הם "נעלמים" מהשוק ולא נמכרים יותר.
  • לקוחות החברה הקטנה לשעבר בדרך כלל יקבלו אימייל שהחברה הקטנה נקנתה ע"י החברה הגדולה והבטחה שחוזה התמיכה יכובד ותמיד תקבלו תמיכה על המוצר שרכשתם (במסגרת זמן האחריות כמובן…), שזה נחמד, רק ש….
  • רוב עובדי התמיכה של החברה הקטנה מפוטרים או משולבים במערך התמיכה הגדול של החברה הגדולה. לקוח רכש ציוד של החברה הקטנה וצריך תמיכה כי הסטורג' מצפצף לו בסגנון הבה-נגילה? אה, תכיר את "פינג פונג התמיכה" – נעביר אותך בין מרכזי תמיכה שונים בעולם, נבקש ממך שתשלח לוגים שלרוב התומכים שלנו אין מושג ירוק מה לעשות עם זה ובקיצור – יש סיכוי לא קטן שתתחיל לתלוש שערות מעצבים (או שתשבור משהו… תלוי בך כמובן). בכל מקרה, התמיכה שתקבל מהחברה הגדולה לעולם לא יהיה כמו התמיכה שתקבל מהחברה הקטנה כי לחברה הקטנה יש מספר לא גדול של לקוחות והם יעשו הכל על מנת שתהיה מרוצה, מה שאומרים שהתומכים יהיו עם יותר ידע טכני לגבי המוצר ואפשר תוך דקות ספורות להוסיף לטיקט מהנדס שמבין עמוק ב"בפנוכו".

זה קורה עם לא מעט חברות גדולות (לא אציין שמות, אין לי כסף לבזבוז על תביעות SLAPP) ולא מעט אנשים אכלו אותה מזה כשהחברה הגדולה החלה למכור ציוד של חברה שנקנתה ולחברה הגדולה אין מושג ירוק לגבי ידע טכני עמוק על אותו מוצר, וגם לא ממש בתמיכה.

אז מה אפשר לעשות בנידון? כמה דברים פשוטים, בכל הדברים – גוגל הוא חברך הטוב, שב וחפש מידע (או שתאציל את זה למישהו):

  • אם אתם חושבים לרכוש סטורג' – ראשית מומלץ לבדוק לגבי המוצר שאתם רוצים לרכוש – האם הוא מוצר שיוצר בעבר ע"י חברה אחרת שנרכשה ע"י אותה חברה גדולה שאתה רוצה לרכוש ממנה. אם כן – עדיף לחפש מוצר אחר.
  • אם כבר רכשתם מוצר מחברה קטנה שנרכשה ע"י החברה הגדולה, תפנו זמן לצוות הטכני ותתנו להם הוראה להתחיל להתעמק ב"בפנוכו" של הסטורג', לא ברמת GUI אלא ברמת CLI. לא צריך לנסות דברים שיזיקו, אבל כדאי שיכירו את הפקודות, קבצי הקונפיגורציה ומי עושה מה.
    • עוד משהו שאתם יכולים לעשות – זה להיעזר בחברים ולרכוש בנק שעות תמיכה מאינטגרטור שמכיר את הסטורג' הזה. אישית אינני נותן שרותים לסטורג' סגורים, אבל מהיכרות עם חברים שנתנו תמיכה לכל מיני חברות ועסקים שיש להם סטורג'ים כאלו – ההשקעה בבנק שעות כזה הצילה חברות לא פעם ולא פעמיים בהשוואה ל"טקס מעבר-בגהינום" של התמיכה בחברה הגדולה. קנו לכם כמה עשרות שעות שיהיה לכם שקט במקרה של תקלות (יהיה לכם עדיין את היתרון שבמקרה ויש תקלת חומרה – החברה הגדולה תשלח נציג שיבוא ויחליף את הציוד התקול).
  • העולם עובר ל-Software Defined Everything, מסטורג' לרשת ודברים נוספים, ולכן מומלץ לשקול בחיוב לקחת פתרון Software Defined Storage. אל תאמינו לי, תשאלו את VMWare, Microsoft, Red Hat, Amazon וחברות מפורסמות אחרות. עם SDS אין לך שום "מסע גהינום" של תמיכה, יועץ/אינטגרטור נותן לך תמיכה ואם אינך מרוצה אפשר להחליף אותו ביועץ/אינטגרטור או חברה שנותנת את אותם שרותים ואם יש תקלת חומרה – החברה שמכרה לך את הברזל תחליף לך את הציוד, כך שזמן ההשבתה מתקצר משמעותית, יש למי לפנות וניתן לקבל בזמן קצר פתרונות.

לסיכום: כל עולם הסטורג' הוא עולם שמשתנה תדיר ורוב הדברים אינם יוצאים בהודעות רשמיות. קחו דוגמא רק מלפני 30 דקות: חברת Kaminario פיטרה מחצית מעובדיה באנגליה בסוף השבוע שעבר. האם זה אומר ש-Kaminario פושטת רגל מחר בבוקר? לא, אבל המכירות כפי הנראה אינן כפי שהחברה קיוותה. זה לא אומר שהלקוחות כבר צריכים להיכנס לפאניקה, אבל צריכים לדעת את הדברים, רק בתור ידיעה (בגלל זה אני מאוד ממליץ לעשות מנוי RSS על אתר The Register, יש להם דסק סטורג' עם המון ידע והם חושפים הרבה דברים לפני שאחרים מפרסמים). אם מחר יתפרסמו דברים על כל חברת סטורג' שהיא אוטוטו בדרך לצרות ויש לכם ציוד שלהם – תדעו כיצד להתמודד עם הדברים.

כמה מילים על הטמעת CUDA

יותר ויותר חברות משתמשות היום בתוכנות תלת מימד, תוכנות הדמיית ויזואליזציה, והמון המון חישובים מסוגים שונים, בין אם מדובר במסחר (Algotrading) והמון דברים אחרים, וגם לאחרונה CUDA נכנס גם בשימוש עם קונטיינרים – מספר קונטיינרים יכולים להשתמש ב-GPU יחיד או מספר GPU שנמצאים בשרת (זה פחות מתאים לכרטיסי GTX ויותר מתאים בכרטיסים כמו Grid, Tesla וכו').

לפני שניגש לעניינים הטכניים של הטמעת CUDA, כדאי קודם כל להכיר את הכרטיסים של nVidia שתומכים ב-CUDA. באופן עקרוני, כל צ'יפ של nVidia תומך ב-CUDA. לדוגמא: במחשב הנייד הישן שאני כותב את הפוסט הזה קיים מעבד (די עגלה) GT 720M של nVidia ולמרות שהוא ישן – הוא תומך ב-CUDA ואני נעזר בתמיכה הזו לרנדר וידאו באדובי פרמייר טרום פרסום הוידאו ביוטיוב.

בעקרון יש ל-nVidia מספר סוגי כרטיסי GPU, נתמקד כרגע על 2 סוגים: ה-GTX שיותר מתאים לצרכן שמשחק משחקים ופה ושם הוא מרנדר וידאו ואפקטים, ויש את ה-Quadro שמיועד עבור הצרכנים המסחריים שצריכים לבצע המון חישובים על ה-GPU, תלת מימד ויצירת אנימציה בתלת מימד. רבים חושבים שמכיוון ש-2 המשפחות משתמשות באותם מעבדי GPU הן ב-GTX והן ב-Quadro, אז מדובר באותם כרטיסים ופשוט אפשר לקחת את ה-GTX ולגמור עניין, וכאן הטעות הגדולה: נכון, 2 משפחות הכרטיסים משתמשים באותם מעבדי GPU אולם יש מספר שינויים:

  1. כרטיסי ה-Quadro מגיעים עם יותר זכרון (בגרסאות הדסקטופ, לא בגירסאות ה-Mobile) בהשוואה ל-GTX. בכרטיסים מסויימים יש לא פחות מ-24 ג'יגהבייט זכרון (שהוא מאוד יקר), מה שנותן לאפליקציות שמשתמשות ב-CUDA יותר מקום והביצועים מהירים פי כמה בהשוואה ל-GTX.
  2. הכרטיס כולו בנוי בצורה מעט שונה (אם כי לא רואים זאת ישר). כרטיסי Quadro מיועדים לעבוד 24/7 באופן רציף בתפוקה מלאה, וזאת בניגוד למשתמש טיפוסי של GTX שמשחק פה ושם משחקים או מרנדר וידאו מלא (או 2) ביום. הכרטיסים בנויים עם איוורור מעט שונה וגם האחריות בהתאם – לכרטיס Quadro יש אחריות ל-5 שנים.
  3. לכרטיסי Quadro יש דרייברים מיוחדים המפעילים פונקציות שאינן פעילות כלל ב-GTX. החסרון (אם אפשר לקרוא לזה כך) זה שכרטיסי Quadro אינם מתאימים כל כך למשחקים אך הם בהחלט מתאימים לעבודות מאסיביות והדרייברים מאפשרים שלל תכונות שדרושות בדיוק לסוג העבודות הללו.

לכן, למרות שהפיתוי הוא מאוד גדול לרכוש כרטיס GTX ולגמור עניין, עדיף להשקיע ב-Quadro (אם יש הרבה עבודה) ובכך להנות מביצועים טובים, אחריות ארוכה ודרייברים שמתאימים בדיוק לעבודות שאתם מריצים.

מכאן נעבור להתקנת CUDA.

יצא לי לפגוש לא מעט מקרים בשנה האחרונה שבהם מי שהתקין את ה-CUDA במערכת – לא התקין בצורה נכונה את CUDA. כן, כל מערכת ה-CUDA רצה אך יש דברים שחשוב מאוד לעשות ולהתקין לפי כן, על מנת שהמערכת תרוץ לאורך זמן:

  • כשזה מגיע לגירסת לינוקס – אין להתקין גירסת לינוקס שמיועדת לדסקטופ, כלומר אובונטו 15,16,17 (בין אם בגרסאות 04. או 10.) שמיועדות לדסקטופ אינן מתאימות לפרודקשן הואיל והעבודות שירוצו עם ה-CUDA הן למשך מספר שנים ולא לשנה שנתיים, ובנוסף – נדרשת יציבות מקסימלית ולכן יש להתקין את אחת מהפצות הלינוקס הבאות:
    • גירסת CentOS 7.3 (ואם אתם עדיין מתעקשים על גירסה 6 של CentOS – אז CentOS 6.9)
    • SLES 12 SP2 ומעלה – של SuSE
    • Debian 8-Jessie או Debian 9-Stretch. ניתן להשתמש גם ב-Debian 7-Wheezy אולם סביר להניח שיהיו בעיות קומפילציית מודולים בהמשך, קחו זאת בחשבון.
    • אובונטו – הנה הפתעה לקוראים: הגירסה היחידה המומלצת היא Ubuntu 16.04.2 LTS (אם יש לכם 16.04.01 – בצעו שדרוג ל-16.04.02). זו הגירסה היחידה לשרתים שקנוניקל משחררת ותעמוד מאחורי גירסה זו ל-5 שנים הקרובות. שאר הגרסאות מיועדות לדסקטופ והן משתנות תדיר, דבר שממש לא מומלץ להתקין בשרת.
  • אחת הטעויות הנפוצות (במיוחד מאנשי לינוקס שהתחילו עם אובונטו) היא התקנת סביבה גרפית גם בשרת. זו טעות, במיוחד אם אתם משתמשים בכרטיס GTX לעבודות CUDA. ה-GPU צריך לרנדר את הסביבה הגרפית 60 פעם בשניה (או 50 בחלק מהמקרים) וזה סתם מוסיף עבודה ל-GPU ולכן: בשרת, לא מתקינים סביבת עבודה גרפית. תתרגלו לטרמינל, מה קרה? 🙂
  • לא להריץ update/upgrade סתם כך! במקרים רבים עדכון הפצת הלינוקס ישדרג גם את הספריות והקרנל ובמקרים רבים אין קרנל מודול ל-GPU שמקומפל לקרנל החדש, מה שמצריך או קימפול מחדש או שימוש ב-kmod/dkms כדי לקמפל מודולים לקרנל החדש. שימוש בקרנל חדש מצריך reboot ולכן עדכונים ושדרוגים – יש לבצע בסוף יום עבודה או לקראת סופ"ש על מנת שלא להפיל עבודות שמשתמשות ב-CUDA.
  • לא להפעיל RAID תוכנה על השרת. תלוי בסוג העבודה, יכול להיות שבנוסף ל-GPU, גם ה-CPU יהיה מלא בעבודה ולכן בד"כ מומלץ שלא להקים RAID תוכנה אלא RAID חומרה עם כרטיס (למעט בשרתים בהם יש RAID חומרה על לוח האם). אני מודע לכך שזו נשמעת המלצה מוזרה, אולם ראיתי מקרים כאלו ש-RAID תוכנה נפל (במיוחד שמדובר בדיסקים SATA "ביתיים" פשוטים) כשה-CPU היה חנוק עם כל הליבות שלו. כרטיס RAID פשוט עולה 50$ ואם המערכת שלכם הולכת לייצר המוני קבצים לקריאה וכתיבה סימולטנית – חברו אותה לסטורג' או במינימום NAS טוב.
  • אם יש לכם הפצת CentOS – השתדלו לא להשתמש בקרנלים מ-ElRepo Repository. ה-REPO הזה נותן קרנלים חדשים ל-CentOS אולם מנסיוני הם מלאים באגים כרימון.

לסיכום: CUDA זה דבר מעולה (גם OpenCL ועל כך יהיה פוסט נפרד בעתיד), אבל כשמדובר בפרודקשן, מדובר ב"חיה" אחרת מדסקטופ שהצרכים שם שונים ויש לבדוק דברים ב-7 עיניים לפני שמחליטים מה להתקין ואיך.

בהצלחה.

[stextbox id='info' caption='גילוי נאות']הטמעות ותיקון תקלות הקשורות ב-CUDA זה חלק מהשרות ש"חץ ביז" נותן[/stextbox]

על הקשחות תחנות עבודה/דסקטופ ושרתים

פרסמתי בבלוג זה בעבר פוסטים על הקשחות שרתים, פוסט אחד על הקשחת שרת לינוקס ופוסט נוסף על "מאחורי הקלעים" של עולם האבטחה וההקשחות.

כשזה מגיע ל-Windows הדברים הם בערך פחות או יותר כמו בעולם הלינוקס. ביטול שירותים, שינויי הגדרות, חסימת פורטים ושאר ירקות…

אבל חשוב להבין כמה נקודות (ואני מדבר הפעם על Windows, בלינוקס החיים קצת יותר קלים):

  • אנשים מסתכלים על המאמרים של מיקרוסופט וחושבים שעניין האבטחה זה כמו שמיקרוסופט מפרסמת – 3-5 עמודים בלינקים שונים ואפשר לסמן ✔ על הנושא. זהו, שזה לא. אבטחת מידע רצינית בין אם זה על דסקטופ או שרת היא הרבה יותר מורכבת ואתם מוזמנים להעיף מבט על ה-CIS Benchmark שנחשב ה-דבר בהקשחה. על Windows 10 בלבד מדובר על 942 עמודים. Windows Server 2012 R2? זה 732 עמודים. (ועם CIS זה הולך לפי ניקוד לגבי השינויים שעושים, כל דבר מקבל ניקוד שונה)
  • אין "הקשחה אחידה". איש אבטחת המידע רוצה את מקסימום האבטחה, איש ה-IT רוצה פחות כדי שהוא אשכרה יוכל לעבוד בצורה נוחה, ולכן זה יקח לא מעט זמן לעבור על הנקודות ולבצע את הדברים.
  • "חיתוך פינות" – הנה משהו שאני שומע שוב ושוב מלקוחות פוטנציאליים: "כבר עשית את רוב העבודה ללקוחות קודמים, תביא את זה, נעשה תיאומים ונגמור עניין". הבעיה – עדיין לא פגשתי לקוח שמוכן שקוד או סקריפטים שכתבתי עבורו – יעברו הלאה ללקוחות אחרים, גם אם מדובר בדברים שכתבתי בביתי עם ה-LAB שלי. לקוחות רוצים משהו פשוט: שילמנו? זה נשאר אצלנו וזה לא עובר לאף לקוח, אז צריך לכתוב מחדש דברים שוב ושוב.
  • אוטומציה – האם אפשר לעשות את הדברים בצורה אוטומטית פחות או יותר? (להריץ אוטומציה בלי הגדרות פר שרת ששונים מאחד לשני יוביל להשבתה של המערכות שלכם. ראיתי כבר מישהו שניסה זאת פעם) – בהחלט, אבל זה דורש עבודה של 2-3 חודשים של כתיבה ומימוש כל הסעיפים והגדרת קובץ שבו יהיה אפשר לבחור מה יהיה enabled ומה יהיה Disabled, וכן, אני מדבר על אוטומציה ל-Windows עם דברים כמו Ansible.זו עבודה שאינה קלה שמצריכה המון snapshots הואיל וכל מימוש סעיף ובחינתו מצריך snapshot ו-rollback לאחר הבדיקה.
  • תחנות עבודה / דסקטופ – אפשר גם לעשות שם אוטומציה בנוגע להקשחה אולם עדיף לעשות Image מאסטר ולשכפל בין התחנות, תוך יצירת שינויים בהתאם לתפקיד התחנה/דסקטופ.
  • רגולציה / Conformance tests – יש הבדל ענק בין חברה לייבוא שימורים לבין חברת ביטוח או בנק שרוצים הקשחות. במקרים של הגופים הגדולים, חוץ ממחלקת אבטחת מידע צריך לערב את המחלקה שאחרית על מימוש רגולציות ו-Conformance tests (ראיתי מקרה שעבודה ענקית של הקשחה בוטלה ברגע האחרון לפני מימוש רק כי לא עירבו את המחלקה הזו. עבודה עבורי של חצי שנה נעלמה במחי מייל אחד מאותה מחלקה).
  • שילוב הקשחה של Windows ו-Linux. רעיון נחמד, לא ניתן לביצוע מכיוון שמדובר במערכות לגמרי שונות שמצריכות סקריפטים שונים לחלוטין.

לסיכום: כאחד שעשה עבודות כאלו לסטארטאפים ולחברות גדולות (ו-NDA מונע ממני פרסום שמות חברות, אפילו לא לספר לחבר'ה שקיבלת הצעה לבצע עבודה לאחת מהחברות הכי מסקרנות בעולם) אני יכול לאמר מנסיון שהדברים אפשריים, אפשר גם בדרך לשלב פתרונות לחסימות Ransomware וכו' – אבל זו חתיכת עבודה. לא משהו שמתחילים ב-9 בבוקר ומסיימים ב-6 בערב ביום אחד. בסופו של דבר זה נותן לא רק אבטחה, אלא גם פחות תקלות במערכות. יחד עם זאת, צריך לבצע זאת ממש בזהירות ולא ב"טורבו" – מספיק תקלה בשרתי ה-DC עקב מימוש לא נכון והעובדים מגיעים במבט עצבני אליך.