על בעיה X ופתרון Y

כאחד שנותן יעוץ לחברות, יוצא לי בלא מעט מקרים להיפגש עם נציגים טכניים של חברות שונות, מסטארט-אפים ועד לחברות גדולות – בכדי לתת להם יעוץ בנושא פתרון טכנולוגי זה או אחר לצורך פתרון בעיות או לצורך הטמעת פתרון חדש או משופר בהשוואה למה שיש להם כיום. דוגמא פשוטה: חברה מעוניינת לרכוש סטורג' חדש, והם מעוניינים לדעת האם פתרונות מבוססי קוד פתוח יכולים לתת להם מענה במחיר יותר זול מפתרון סטורג' קנייני. אי אפשר לעשות יעוץ בטלפון של שיחה כמו:

לקוח פוטנציאלי: היי חץ, יש לנו NetApp ואנחנו רוצים לדעת, יש פתרון מבוסס קוד פתוח שיכול להחליף?
חץ בן חמו: אולי.

בשביל לייעץ לבעיה כמו שציינתי לעיל, צריך לשבת עם הלקוח הפוטנציאלי לפגישת יעוץ מלאה, ולשמוע ממנו את הדברים הבאים:

  • מה הפונקציונאליות שהוא מחפש
  • מה הפונקציונאליות שמאוד חשובה לו, ומה הפונקציונאליות שבשבילו זה יהיה "נחמד" אם קיים אך אותה פונקציונאליות אינה קריטית.
  • האם הוא מחפש פתרון Scale Up או Scale Out
  • האם הוא מחפש פתרון שישולב כ-Hyper Converge או שהוא מחפש פתרון של ברזלים נפרדים
  • ויש עוד לא מעט שאלות…

ההבדלים ביני (וכמובן אחרים), כיועץ ואינטגרטור בלתי תלוי (כלומר אחד שהוא אינו בעצם Reseller של ברזלים ממותגים) הם דברים חשובים כגון:

  • אינטגריטי – אם מישהו יבוא אליי ויבקש לדוגמא פתרון סטורג' Scale Out והדבר הכי חשוב לו זה iSCSI לדוגמא, אז אני אומר לו בפשטות שכרגע אין פתרון Scale Out בקוד פתוח (גם כמוצר מסחרי) שיש לו פתרון iSCSI ל-Scale Out בצורה טובה והוא יצטרך פתרון קנייני.
  • על מה הפתרון אמור לענות? לקוח רוצה X על מנת לפתור את בעיית Y. נעזוב לרגע את X, ונשמע מהלקוח מהו אותו Y. אין ספק, דרישותיו של הלקוח הן חשובות, אולם ברגע שמספרים לי מהו אותו Y, אז ניתן להעלות מספר פתרונות שיכולים לענות על Y וגם להתחשב בצרכי הלקוח.
    לדוגמא: ללקוח יש 20 מכונות VM שמשמשות לפיתוח והלקוח רוצה פתרון סטורג' עבורם Scale Up. במקרה כזה אני יכול להציע לדוגמא פתרונות מבוססים ZFS, בין אם כקוד פתוח נטו או מוצרים מסחריים ובהצעה שאגיש לו יוסבר מדוע הפתרון הזה טוב ויוצעו ללקוח מספר פתרונות מבוססים ZFS, כך שבסופו של דבר ה-Y הם אותם 20 מכונות VM וה-X יהיה פתרון מבוסס ZFS.

וכאן בעצם מגיעה השאלה המרכזית שלי…

לא לי ולא לאף פרילאנסר יועץ או אינטגרטור, אין מכונה לקריאת מחשבות, ולא קל "להוציא" מלקוחות פוטנציאליים את אותו Y. יחד עם זאת, בכל חברה, תמיד יש חיפוש לפתרונות לבעיות Y כלשהן, וכאן הייתי רוצה (ובוודאי פרילאנסרים אחרים) לשמוע מהן אותן בעיות Y שחברתכם מחפשת אליהן פתרון (מבוסס לינוקס או מבוסס קוד פתוח). אתם מוזמנים לענות כאן (ללא ציון שם חברה או פרטים מזהים אחרים של מקום עבודתכם) ואולי תקבלו הצעות מעניינות של פתרונות שונים ואם תרצו תוכלו לפנות למציע (כל פרילאנסר יכול כמובן לענות).

חושבים לשדרג את הפצת הלינוקס שלכם? קראו

כפרילאנסר, אני תמיד מחפש עבודות במגוון תחומים (יש רשימה ארוכה של נושאים שאני נותן בהם שרות, מי שרוצה, קורות חיים תמיד זמינים כאן), ולפעמים אני מקבל משימות שבהם הלקוח מעוניין לשדרג את הפצת הלינוקס. לפעמים זה לשרת אחד, לפעמים זה ל-Image של Appliance, ולפעמים מגיעים הפרויקטים של שדרוג שמהווה אתגר גדול – מעבר בין הפצת לינוקס X להפצת לינוקס Y כשאין תאימות (במיוחד שצריך להעביר קבצים בינאריים ללא קוד מקור…).

השדרוגים הכי קלים לביצוע הם בגרסאות minor version. בד"כ כל הפצת לינוקס שמכבדת את עצמה שומרת על תאימות בינארית מלאה כך שאם התקנת לדוגמא CentOS או RHEL גירסה 7.0 ושדרגת לגירסה 7.5, התאימות הבינארית תישאר לגמרי (למעט kernel modules חיצוניים שאותם יש צורך לשדרג, לפעמים בנפרד, אבל בלינוקס יש את GRUB ותמיד אפשר לחזור גירסת kernel אחורה על מנת להעלות את המערכת ולהשתמש ב-DKMS כדי לשדרג לקרנל האחרון באופן אוטומטי).

השדרוגים היותר בעייתיים הם גרסאות Major, נניח מגירסת RHEL 6 ל-RHEL-7 (אגב, RHEL-8 בטא יחל בקרוב). מי שיעיין בתיעוד של ההפצה (כן, יש הפצות שעושים חתיכת תיעוד – כמו SuSE ו-RHEL, ויש כאלו שכותבים תיעוד כמו מברקים) יוכל לראות מה הדברים שהשתנו ולהיערך בהתאם (כן, קרה לי כבר כמה מצבים שהזמינו אותי לאחר שניסו לשדרג מבלי לקרוא והמכונות תקועות..). חשוב לזכור: כל הפצות הלינוקס שוברות תאימות בינארית בצורה זו או אחרת כשמשדרגים גרסאות Major ואם אתה מתעקש להריץ קבצים בינאריים ישנים שלא נוצרו עבור המערכת החדשה, אז תצטרך להכיר מקרוב את ספריות ה-compat למיניהן (וגם זה סיפור לא קל, אם קבצי ה-DEB או RPM מתעקשים לקבל רק ספריות שונות). במקרים רבים יש גם שוני בקבצי קונפיגורציה או בכלל במערכת השרותים (כמו המעבר ל-SystemD). חברות יצרניות ההפצה אינן מאלו ש"יזרקו לקוחות לכלבים" בכל הנוגע למעבר והן מציעות באותה גירסת Major תאימות אחורה (לשרותי upstart לדוגמא) כך שהסקריפטים שלך ירוצו, אבל מומלץ בחום לנצל את ההזדמנות ולעשות פרויקט המרה של הסקריפטים לשרותים החדשים (לאחר השדרוג).

השדרוג היותר מאתגר הוא שדרוג בין 2 גרסאות שונות של אותה הפצת לינוקס (נניח RHEL 5 ל-RHEL 7). במקרים רבים, נסיון שדרוג של החלפת קבצי REPO והרצת YUM UPDATE לדוגמא יתנו מערכת שאולי תרוץ, אבל זו תהיה מערכת שעלולה כל רגע לקרוס, ולכן לא מומלץ לשדרג ב"קפיצות" כאלו כלל וכלל אלא להקים מערכת חדשה, להגדיר אחד אחד את השרותים שצריך, ואז להעביר את האפליקציות. ברוב המקרים גם קבצי הקונפיגורציה יצטרכו להשתנות (ובחלק מהמקרים גם המיקומים שלהם… אהלן Docker עם גירסת CE מול גירסת הפצה!), ולכן שדרוגים כאלו יכולים לקחת גם ימים ספורים (תלוי במורכבות אותה מכונה. יש לא מעט כאלו שהתקינו בעבר לפני מעבר לוירטואליזציה 30 שרותים שונים על מכונת לינוקס אחת, לך תמיר את זה לגירסת לינוקס מודרנית).

העבודה הכי קשה היא להמיר מכונות לינוקס קיימות להפצת לינוקס אחרת שאינה תואמת (נניח SLES ל-Debian). כל עוד הדברים קיימים כחבילות בינאריות רשמיות, הדברים יחסית די קלים (אבל עדיין לוקחים זמן, כל הפצה וההגדרות שלה, ואפליקציית Alien לא תמיד עוזרת בהמרה), אבל אם לדוגמא לקוח רוצה להעביר מרכזיה קיימת עם אותם קבצים בינאריים מהפצה להפצה, זו חתיכת עבודה שבמקרים לא מעטים גם מחייבת קימפול או השגת תאימות בינארית מהמכונה הישנה לחדשה, לא דבר כל כך קליל.

לכן, אני ממליץ לחשוב לגבי הנקודות הבאות:

  • עדכונים בתוך אותה הפצה (כלומר עדכוני אבטחה ובאגים) – לעדכן תדיר, אחת לשבועיים או אחת לחודש.
  • שדרוג הפצה לגירסת Major הבאה – להמתין מעט ולא לרוץ לעשות זאת מיד כשההפצה יוצאת (במיוחד כשמדובר ב-Ubuntu ששם לצערי כמות הטסטים שמבוצעים היא די זעומה, גם בגרסאות LTS, חטפתי מספיק Kernel Panic גם כזה LTS). חכו עם זה חודשיים שלוש.
  • לא לשדרג הכל במכה אחת! נכון, יש היום Ansible ו-Puppet ו-Chef ומאוד מתחשק להשתמש בכלים הללו לשדרג באופן אוטומטי, אבל יש סיכוי גדול שיחד עם אותה אוטומציה תקבלו מספר מכונות שלא יעבדו, ולכו תסבירו לבוס מדוע המכונות לא עובדות.
  • אם אין לכם מומחה לינוקס ויש לכם מס' מכונות לינוקס שאתם רוצים לשדרג לגירסה החדשה – קחו יעוץ חיצוני לפני השדרוג (אני מכיר מקרה שאיש סיסטם חשב שגירסת שרתים זה גירסת Desktop והוא פשוט הריץ sudo apt update && sudo apt dist-upgrade לכל מכונות הרינדור ופתאום לא היה להם שום מכונת רינדור) וקחו את הזמן לשדרג, לא עושים זאת במהירות.
  • מעבר בין הפצות לינוקס או מעבר "קפיצה" בין גרסאות ישנה מאוד לחדשה – עדיף להתחיל מאפס ולהעביר שרותים וקבצים וקבצי קונפיגורציה לאט ובזהירות. להשאיר את המכונה הישנה פועלת, להעביר, לעבור לחדשה (עוד לא למחוק את הישנה) ורק כשהכל תקין וכולם מאשרים שהשרותים שהם משתמשים פועלים – אז אפשר לכבות את המכונה הישנה ועדיף לא למחוק אותה.

לגבי מכונות דסקטופ/לאפטופים והפצות לדסקטופ – יצאה גירסה חדשה? אחלה, אל תרוצו לשדרג, תנו לזה חודש חודשיים עד שיתקנו את הבאגים, כי מה לעשות, יש לא מעט מצבים בהם שדרוגים שוברים דברים קיימים במחשב, קימפולים של היצרן שמשאירים Unresolved symbol (מה שגורם לאפליקציות לא לרוץ), או שסתם דופקים את כל ה-REPO הפנימי ובשום מקרה לא להשתמש בפרמטר force (אלא אם בא לכם לשרוף כמה שעות טובות ולדפוק את הראש בקיר). נקודה חשובה נוספת: משתמשים בכרטיס nVidia או כל ציוד שמצריך מודול בינארי? המודולים לא יהיו תואמים במרבית המקרים להפצה שיצאה רק אתמול, אז תמתינו בסבלנות.

לסיכום: זה כיף להיות עם הפצת הלינוקס בגירסה האחרונה שהמילה האחרונה בטכנולוגיה מותקנת אצלך, אבל צריכים להיות זהירים וסבלניים. תקלות יקרו, טעויות יגרמו. אנחנו בני אדם ולפעמים לא שמים לב לדברים, ולכן לא מומלץ לעשות דברים בחופזה.

קוד פתוח מול קוד סגור ו"נעילת" לקוחות

כיועץ לארגונים בכל מה שקשור לתוכנות הקשורות לאוטומציה, עננים, קונטיינרים וכו' – אני נזהר מלהיהפך לאיש מכירות קלאסי. כוונתי היא שכשאני מגיע לחברה ואני צריך להציג רעיונות לפתרון או טכנולוגיה – אני מציג שמות (ו/או הדגמות) של מוצרים שיכולים לפתור את הבעיה או ביצוע הפרויקט, אבל אני גם מציג גרסאות מתחרות שהם גם בקוד פתוח.

אישית – הדבר האחרון שאני רוצה להתקין אצל לקוח זה מוצר ש"נועל" את הלקוח עם אפליקציה או פלטפורמה כלשהי.

ניקח דוגמא: חברות גדולות שונות רכשו בעבר רשיונות רד-האט לינוקס לשרתים אבל יש להם גם מכונות שמריצות את אותו לינוקס בגירסת CentOS. אחרי זמן מה החברה רואה שהאנשים שעובדים עם ה-CentOS מקבלים עדכונים כמו גירסאות RHEL והחברה לא ממש משתמשת בשרותי התמיכה של רד-האט והם רוצים להעביר את מכונות הרד-האט הרשמיות ל-CentOS. רד-האט כמובן מתנגדת לרעיון ולעיתים היא יכולה לאיים שזה "לא חוקי" כי יש קניין רוחני בהפצה הרשמית, אבל מבחינה טכנית אין שום בעיה בעזרת מספר פקודות להעביר מכונה כזו ל-CentOS תוך הסרת הקניין הרוחני/גרפיקה/דברים נוספים של רד-האט. (אגב, אפשר גם לעשות את ההיפך). רד-האט יפסידו או ירוויחו מזה? לא ממש מעניין אותי ואינני רואה שום בעיה חוקית לבצע זאת. אני מציע מוצרים ואלטרנטיבות, ואינני מרוויח שקל ממכירת מוצרים. אני עושה את כספי משרותים שצריך לעשות עם המוצר הרשמי או בגרסאות הקוד הפתוח ובלבד שהעבודה שאני מבצע תהיה מלאה והלקוח יהיה מרוצה. זו, אגב, הסיבה שאני "דוחף" פה בבלוג את כל העניין של קונטיינרים – החיים למפתחים, ולמתחזקי התשתית כל-כך-קלים לאחר מכן!

אחד הדברים שאני מעוניין לשמוע מלקוחות פוטנציאליים או מתעניינים לגבי פתרון זה או אחר – הוא שימוש בקוד פתוח בחברה. באיזה כלים או פלטרפורמה הם משתמשים? האם הם מעוניינים להשתמש בקוד הפתוח ובמוצרי קוד פתוח בשאר מוצרים ובתשתית החברה? או שמבחינתם אין בעיה "להינעל" עם פתרון כלשהו שפעיל רק בזמן שמשלמים דמי מנוי חודשיים/שנתיים/דו-שנתיים/תלת-שנתיים וכו'?

הנה דוגמא: לא מעט חברות שנכנסות יותר ויותר בשימוש עננים ציבוריים "מגלים" כשהם משתמשים בלינוקס ומערכות CI/CD את האוטומציה, ותתפלאו – חברות רבות לדוגמא עד היום לא הכניסו שום אוטומציה. יש פלטפורמות אוטומציה רבות ללינוקס כמו Chef, Puppet, SALT ובוודאי עוד כמה – אולם אני ממליץ ספציפית על Ansible מכמה סיבות:

  • הקוד של "המנוע" – פתוח לחלוטין וכתוב ב-Python.
  • אין צורך ב-"שרת" Ansible. כל הפעילות היא Serverless לחלוטין.
  • הכתיבה של ה"תסריטים" (או Playbooks איך שזה נקרא ב-Ansible) היא פשוטה ולוגית. המשתמש יכול תוך שעה שעתיים אחרי שהוא קרא את התיעוד לכתוב דברים בסיסיים שיכולים לרוץ על המכונה שלו ומכונות אחרות, כך שעקומת הלימוד – היא די קטנה.
  • יש לכם שרתי Windows? אולי הגיע הזמן גם ששם תהיה אוטומציה? אז ל-Ansible יש גם מודולים ל-Windows, בין אם מדובר להתקין קבצי MSI, להגדיר IIS, להעתיק קבצים, פעולות דוט NET, ניהול משתמשים וקבוצות ודברים נוספים. העלות לחברה? יקרה מאוד .. אפס שקלים.
  • מחפשים ממשק Web? אתם יכולים לרכוש את Ansible Tower (וביחד עם זאת לקבל תמיכה רשמית מ-רד-האט) או שאתם יכולים להשתמש בממשק וובי אחר (ויותר בסיסי) בקוד פתוח שנקרא Ansible Semaphore.
  • חושבים לעבור לאוטומציה אחרת מסיבה כלשהי? לרוב המתחרים יש כלים אוטומטיים להעביר את ה-Playbooks שכתבתם אל המערכת החדשה (אם כי עדיין לא נתקלתי בחברה שעברה מ-Ansible למערכת אחרת).

כך, בעזרת פתרון כמו Ansible אין אפשרות "לכלוא" את הלקוח, וזאת בניגוד לכלים מתחרים סגורים/סמי סגורים (שימו לב שכלי אוטומציה מסויימים מציגים את עצמם כ"קוד פתוח" למרות שה"מנוע" שלהם הוא קוד סגור לחלוטין וקנייני ואי הארכת חוזה תיצור בעיות בקבלת תמיכה ובהמשך עבודה עם הכלי!) והלקוח יכול לעשות בכלי כרצונו.

אותו הדבר גם בכלים לניהול סביבת חיים (Life Cycle) של קונטיינרים וסביבות המורכבות מעננים פרטיים וציבוריים. ניקח לדוגמא את קטגוריית ה-CMP (כלומר Cloud Management Platform). בתחום זה יש מתחרים רבים, החל מ-VMWare עם ה-vRealize לגרסאותיו, RightScale, ועוד. האם פלטפורמות אלו מבצעות את מה שהן מבטיחות? בהחלט! אולם אם תפסיק לשלם את התשלום החודשי או השנתי, תיתקלו באחת מהסיטואציות הבאות:

  • במקרים כמו של RIghtScale – אתה "בן ערובה", כל עוד שתשלם – הכל עובד. הפסקת לשלם, תתחיל לבנות מחדש את כל מה שבנית – על מוצר אחר.
  • במקרים כמו vRealize אם אתה מפסיק לשלם, המערכת לא תתעדכן לשרותים והגדרות חדשות של עננים ציבוריים, OpenStack ואחרים, אין תמיכה ואין עדכונים לגרסאות חדשות.

לעומת זאת, במוצר כמו CloudForms שנותן לך לבצע CMP (כולל כמובן עמידה ברגולציות וכו'), אם לא בא לך לשלם יותר, אתה יכול לייצא ולייבא את ההגדרות, הקבצים והתכנים לגירסת הקוד הפתוח (ManageIQ) בדיוק כמו שאתה יכול לעבור מ-RHEL ל-CentOS מבלי לאבד פונקציונאליות או תאימות. כשזה מגיע לקונטיינרים, אתה יכול לעבור מגירסת OpenShift מסחרית ל-OpenShift Origin שמבוססת על Kubernetes כך שבעצם למעט שרותי תמיכה (שאותם תוכל לקבל מצד ג' בין כה), אינך מפסיד דבר. להיפך: אתה שומר על כל העבודה שהצוות ביצע ואפשר לאחר המרה לגירסת קוד פתוח – להמשיך לעבוד כרגיל.

לסיכום: לא חשוב אם החברה היא סטארט-אפ שממומנת בחסכונות של המייסד או אם מדובר בחטיבות מחשוב של בנק גדול ועתיר תקציבים: ה-ROI, ה-TCO והשימוש החוזר (re-usability) בפלטפורמה ובכלים הם לדעתי הדברים החשובים. ראיתי מספיק מקרים בהם הוצע ללקוחות כלי כלשהו בקוד סגור בעלות נמוכה (כי מדובר בחברה גדולה ומוכרת שרבים מקשיבים לפתרונות שהיא מקימה) ועתה כשצריך לעבור לעננים וקונטיינרים – החברה צריכה להשקיע תקציבים גדולים כדי לעבור לפלטפורמות קוד פתוח. לכן – חשוב מאוד לבדוק גם כלים בקוד פתוח או כלים מבוססי קוד פתוח וגם להשקיע במחשבה איך לא למצוא את עצמכם "נעולים" באותו כלי או באותה פלטפורמה.

שבוע טוב 🙂

עוד נקודות חשובות לפני מעבר לענן

בפוסטים קודמים שכתבתי בבלוג זה (כאן, כאן) התייחסתי לאספקטים טכניים הקשורים לענן אולם 3 נקודות שהועלו לאחרונה ע"י לקוחות פוטנציאליים שלי הראו צורך בחידוד אותם נקודות שחשובות לפני כל מעבר לענן – יהיה אשר יהיה ספק הענן (אני מדבר על ספקי ענן ציבורי, לא דברים כמו OpenStack).

הנקודה הראשונה היא עניין הידע הטכני שקיים באותה חברה. בסטארטאפים לדוגמא, כל עניין ההקמה, תחזוקה, הגדרות, אוטומציה – נופל על איש (או צוות, בהתאם לגודל הסטארטאפ) ה-Devops. מכיוון שרוב מוחלט של הסטארטאפים מקימים את התשתית שלהם בגוגל או באמזון, קיימת חובה מצד איש ה-Devops לדעת היטב דברים כמו Bash, Python הבנה של פורמט קבצים כמו JSON, YAML וכמובן אוטומציה כמו Puppet או Chef, Ansible. בלי זה – איש ה-Devops לא יתקבל לעבוד ב-Startup. זה שמישהו מכיר סיסטם Windows או ניסה פעם אובונטו וגם אם הוא יודע PowerShell, ידע זה לא ירשים את המראיין והוא יפסול את המועמד.

לעומת זאת, חברות לא מעטות בארץ ובחו"ל מעדיפות את הענן של מיקרוסופט, וכאן איש ה-Devops יצטרך יודע ידע בטכנולוגיות של מיקרוסופט (PowerShell ואחרים) כדי לעבוד. מיקרוסופט נותנים SDK לשפות אחרות ו-CLI למערכות הפעלה פופולריות, אך מי שעובד לדוגמא הרבה עם AWS ויעבור להשתמש ב-Azure, יגלה לאחר זמן מה שמיקרוסופט יותר משקיעה בטכנולוגיות שלה מאשר בטכנולוגיות האחרות. כך לדוגמא אם תרצה לבצע אוטומציה עם הכלים הפופולריים בלינוקס, החיים שלך לא יהיו כל כך קלים.

לסיכום נקודה זו: Azure יותר מתאים לחברות שיש להן תשתית בסיס שמורכבת מתשתיות מבוססות מיקרוסופט (AD וכו') וגם יש לאותה חברה שרתי Linux (סתם דוגמא: 70 VM של Windows ו-30 לינווקס) עם אנשים שרובם מבינים בתשתית של מיקרוסופט. אם המצב לעומת זאת הפוך, הפתרונות של גוגל ושל אמזון (לעניות דעתי) יתאימו הרבה יותר לעבודה.

הנקודה השניה החשובה לדעתי זו המחשבה של העברת מכונות אחת לאחת מה-DC שלכם לענן (לדוגמא: העברת 100 VM מה-DC שלכם לענן הציבורי). לא חשוב איך תסתכלו או איזה ספק ענן תבחרו, החשבוניות שתקבלו יהיו מבהילות מסיבה אחת פשוטה: שום ספק ענן ציבורי לא מחפש למשוך לקוחות רק כדי לארח את ה-VM שלהם כ"ספק טיפש" כמו אלפי ספקי VPS בעולם. כל הנקודה של ספקי הענן היא שתשתמשו בשירותים שלהם. אל תרימו Exchange לדוגמא, אלא תשתמשו בשרותי המייל שלהם. אל תרימו SQL משלכם אלא תשתמשו בפתרון ה-SQL שלהם ובכך תוכלו להתחיל בקטן ולגדול עד למימדים מפלצתיים, הכל בתשלום לפי שעה (חלקם לפי דקה) ובמקרים כמו אמזון (בחלק מהמקרים) – ההמלצות הם להשתמש בדברים כמו Serverless ללא צורך ב-VM יעודי, במקום להשתמש ב-Load Balancer הקלאסי שכולנו מכירים – להשתמש בשרות (החדש) ALB שעושה Load Balancing לאפליקציות במקום שכבות.

קיימים מקרים שכמובן יהיה עדיף שתקימו VM משלכם עם פונקציות מסויימות שאתם רוצים במקום הפתרון של ספק הענן, אולם כדאי לבצע את החישובים מראש (או בזמן שיש קרדיטים) האם עלות התחזוקה והניהול של אותו VM שווה או שעדיף להשאיר את הכאב ראש לספק הענן ופשוט להשתמש בשרותים (במיוחד שלא צריך לשלם על רובם מראש).

הנקודה השלישית והאחרונה היא עניין המחיר: כמו בנקים, ספקי הענן גובים על כל פסיק כמה וכמה דולרים או סנטים לשעה. לקחת הקצאה של כתובות IP ולא השתמשת? עפו להם כמה דולרים. לא ידעת לחשב IOPS לדיסקים והחלטת ללכת על דיסקים SSD מהירים? תתכונן לעוד כמה אלפי דולרים חיוב בחשבון. האתר פופולרי? החשבונית בהתאם ועוד ועוד. יש ערימות של טיפים וטריקים כיצד לחסוך, וכיצד להשתמש בשרותים שיכולים להוריד את החשבונית בצורה ניכרת ולכן חשוב ללמוד את המערכת לעומקה ולא להסתפק בהכרה של כמה פונקציות/שרותים בסיסיים. אם אתם כבר עם חשבונית גדולה, קחו יעוץ מקצועי חיצוני או השקיעו בפרויקט אופטימיזציה, אבל בכל מקרה אל תסמכו על החישוב הכללי עם המחשבון של ספק הענן, ראיתי מספיק חברות שהופתעו בכל פעם מחדש.

בהצלחה 🙂

ZFS על לינוקס וחסרונות

בפוסטים הקודמים כתבתי רבות על יתרונותיו של ZFS על לינוקס (הקהילה קוראת לזה בקיצור – ZoL), אך כמו לכל דבר, יש יתרונות וישנן חסרונות.

השימוש ב-ZoL קיים בחברות רבות בעולם בגלל היתרונות שיש ללינוקס ושדרושים בחברות (יצרן שמוכר רשיונות ללינוקס ונותן תמיכה לדוגמא), ובגלל היתרונות שיש ל-ZFS. בחברות רבות משתמשים ב-ZoL לעומסים שונים, הנה מספר דוגמאות:

  • עריכות וידאו (כאשר ישנן מספר תחנות שעליהן עורכים וידאו וכל התכנים יושבים על שרת ZoL)
  • VOD – לשידור וידאו החוצה ללקוחות
  • גיבויים ושחזורים, ארכיב
  • שרת PXE/BOOT לתחנות Diskless
  • שרת קבצים (CIFS, iSCSI, NFS)

כפי שציינתי בפוסטים קודמים, עם ZFS אין לך בעיה של התרחבות. נגמר לך המקום בשרת מבחינת כמות דיסקים שאפשר להכניס? חבר JBOD כלשהו ואם זה JBOD שאתה בונה, אני ממליץ להשתמש בפאנל של Areca מסוג 8026 או 8028, כך שאתה יכול לחבר אליו עוד 2 JBOD נוספים ואם צריך, לשרשר אליהם (אם כי במקרים כאלו אני ממליץ לפצל את חיבור ה-SAS מה-JBOD השונים בשרת עצמו למספר כרטיסים). ל-ZoL/ZFS אין שום בעיה לתמוך בעשרות אלפי כוננים ובאקסבייטים של נתונים והעבודה עצמה לאחר ההרכבה מאוד פשוטה: להגדיר RAIDZ ברמה כלשהי (אם יש לך הרבה דיסקים אז רמת RAIDZ3 מומלצת, כך שעד 3 דיסקים קשיחים יכולים להתקלקל והמכונה עדיין תמשיך לעבוד בצורה חלקה), ומיד תראה שיש לך מקום שזמין לכל השרותים שאתה מריץ על השרתים השונים ללא צורך בהגדרות LVM.

יחד עם זאת, יש מקרים ש-ZoL אינו הפתרון הכי מתאים (גילוי נאות: אצלנו מרימים ZFS גם על דברים שהם אינם לינוקס, כל עוד אנו בודקים שהציוד עצמו נתמך בצורה טובה).

אחת הדוגמאות לכך היא שרותי NFS לשרתי ESXI.

הבעיה עצמה מחולקת ל-2 חלקים, כאשר ZFS עצמו אינו אשם במצב, אלא המערכת מתחת שנותנת שרותי NFS וגם VMware קצת אשמים.

יצרני הפצות לינוקס (במיוחד רד-האט) דוחפים תמיד את ההפצה קדימה מבחינת טכנולוגיות שהלינוקס בהפצה נותן ללקוחות. כך לדוגמא בלינוקס יש NFS גירסה 3 וגם NFS גירסה 4.1 (מ-RHEL 7 ומעלה), אבל ה-NFS-3 שקיים ללינוקס לא יכול להשתוות בביצועים שלו ל-NFS-3 של סולאריס כי מדובר ב-2 מימושים שונים לחלוטין. בלינוקס פשוט החליטו לא להשקיע יותר מדי ועברו למימוש גירסה 4 ו-4.1 שנותנים ביצועים הרבה יותר טובים וגם אבטחה הרבה יותר גבוהה עם אפשרויות התחברות מקביליות (pNFS), ואפשר לקבל יותר פרטים ממסמך ה-PDF הזה.

כשמחברים שרת לינוקס לשרת ZoL אפשר להתגבר על הבעיות ביצועים עם mount options שונים כמו rsize,wsize וכו', וכאן צצה הבעיה שמגיעה ל-VMWare.

ב-VMware, כשאתה מחבר NFS דרך vSphere או vCenter או VSA לשרתי ESXI (או ישירות לשרת ESXI מסויים) אין לך יותר מדי מקום "לשחק". אתה צריך לתת לו את שם השרת, שם ה-Share, השם שיהיה ל-Datastore וזהו. אתה לא יכול להכניס פרמטרים ובנוסף לכך – התמיכה היא רק ב-NFS-3, כלומר התמיכה ב-NFS במוצרים של VMWare כבר מהרגע הראשון היא לא מי יודע מה. המימוש עצמו עובד עם כל השרותים של vCenter/VSA כמו DR, HA, DRS וכו' מול NFS, אבל גם אז הביצועים לא יהיו הכי טובים שניתן לקבל.

מהצד של VMware הבעיה תוקנה באופן רשמי בגירסת ה-vSphere החדשה (גירסה 6) ששוחררה חודש שעבר. סוף סוף יש תמיכה ב-NFS 4.1 עם אותנטיקציה כך ששרת vSphere 6 מול ZoL יעבוד בצורה טובה מאוד.

תיקון לבעיה הזו קיים בגירסה 0.6.4 של ZoL והמצב יותר טוב, אך עדיין, אם יש לך שרתי vSphere 5 ואתה רוצה לחבר אותם רק דרך NFS ל-ZFS, אולי כדאי גם לבדוק פתרון מבוסס Opensolaris (כמו Openindiana) ואז לראות מי נותן לך פתרון יותר טוב.

חסרון שני שקיים הוא חסרון שלא ממש באשמת ZoL או כל מימוש פתוח של ZFS על מערכות לינוקס או יוניקס, והוא עניין התאימות לסולאריס הרשמי.

טכנית, ב-ZFS הדבר הראשון שמגדירים הוא ה-Pool, שזו ההגדרה הראשית כל מערכת הקבצים של ZFS שמתחתה יושבים כל ה-RAIDZ, הגדרות וכו' וכו'. הבעיה? גירסת ה-Pool.

כל מימושי ה-ZFS השונים, בין אם זה תחת לינוקס, BSD, גירסאות פתוחות של סולאריס משתמשים בגירסה אחידה שנקראת 5000 ומערכות ZFS יודעות לייבא Pool מגרסאות ישנות יותר עד גירסה 28. סולאריס הרשמית נמצאת כיום בגירסה 35 אבל שום גירסת ZFS פתוחה לא יכולה לתמוך בכל משהו שהוא מעל גירסה 28, כלומר אם הרמת Pool על BSD או על גירסת סולאריס פתוחה, אין שום בעיה להביא את הדיסקים למכונת לינוקס, להריץ פקודת zfs import והוא יכניס מיידית את הדיסקים שהבאת לשימוש, הפורמט נשמר ותואם, אולם אם ה-pool נוצר בסולאריס סגור  (מגירסה 11 ומעלה), לא תוכל להשתמש ב-pool הזה בשום גירסת ZFS פתוחה. הכל "תודות" לאורקל שסגרו את הקוד. אגב, ההבדל הגדול בין גירסה מעל 28 ל-5000 זה שיש הצפנה, ובגירסה 5000 יש פתרון עקיף להצפנה בשימוש אפליקציה נוספת שעושה זאת.

ו"חסרון" אחרון שהוא יותר פסיכולוגי הוא עניין גירסת ה-ZoL. כיום יש את גירסת 0.6.3 ובשבועות הקרובים תצא גירסת 0.6.4 שתשפר מספר דברים. היכן גירסה 1.0? היא כנראה תצא בשנה הבאה, אולם אין צורך להמתין לה. גירסה 0.6.3 מוכרזת כ-Production Ready, כלומר אפשר להתחיל ולהשתמש בהן כבר עכשיו. גרסאות חדשות שיצאו בהמשך הן גרסאות תואמות, תוכל פשוט לבצע yum update, להפעיל את השרת מחדש ולהריץ פקודת zpool upgrade, וזהו. אין שינויים שתצטרך להתכונן אליהם במיוחד וגם השינויים שמבוצעים בגרסאות לא משפיעים מבחינת הגדרות, השרת יכול להמשיך לעבוד ולשרת את השרתים ותחנות אחרים.

מחשבים, לעניות דעתי, זה לא "דת". אין פה עניין של "לינוקס הכי טוב וזהו", או "סולאריס הכי טוב וזהו". יש יתרונות, יש חסרונות ואם צריך, תמיד אפשר להרים מערכת אחת או 2 שונות ולבדוק את טיב הביצועים ואז להחליט.

שימוש ב-ZFS בשרת קבצים מבוסס לינוקס

כיועץ וכמיישם פתרונות אינטגרציה לשרתי קבצים מבוססי לינוקס בחברות, אני נתקל במקרים רבים בתופעה הבאה אצל לא מעט חברות. להלן הסיטואציה, אולי זה גם קורה אצלכם:

יש בחברה שרת קבצים מאוד רציני שנותן שרותים שונים: CIFS/SMB, NFS, iSCSI ועוד. הוא מתממשק ל-Active Directory של החברה ודרכו שרתים שונים ותחנות עבודה מקבלים שיתופים שונים, הן בצורת "כוננים", כ-LUN וכו'. שרת הקבצים הזה (יכול להיות של NetApp או EMC או של IBM לדוגמא) מאוד קריטי בחברה והוא מאוד יקר, הן מבחינת תכנים שיש עליו והן מבחינת ה"ברזלים" שבו. כל מגהבייט מחושב בקפידה ואי אפשר לבוא למי שמנהל אותו ולבקש "תן לי 2 טרהבייט LUN למספר בדיקות שאני צריך לעשות". בקשה כזו בד"כ תצטרך להיות מלווה בנוהל שמצדיק את המקום, עם תאור מה הולכים לעשות ולמה צריכים את המקום, במקרים רבים יש ישיבות ולבסוף מחליטים אם לאשר או לא, ואם התשובה היא שלילית, ינתן פתרון אלטרנטיבי כלשהו.

מוכר לכם? גם לי זה מוכר.

סיטואציה נוספת שקיימת היא שיש צורך בשרת קבצים מחלקתי, נניח עבור קבוצת מפתחים, ומפתחים בד"כ "משתוללים" עם הצרכים שלהם. הם משתמשים ב-Version Control כלשהו ש"מטיס" המון קבצים מפה לשם, פתאום לכל משתמש יש כמה מאות קבצים בתיקיה והמספר הולך וגודל בקצב מהיר מאוד, לפעמים יש גם צורך בהקמת מכונות וירטואליות לטסטים שצריכים לא רק מקום אלא גם חיבור מהיר ותגובה מהירה מצד השרת (שלא לדבר על קצב IOPS…). כל הדברים הללו יכולים לשבת בשרת קבצים יקר, אך אם תשאלו כמעט כל מנהל Storage, הוא יעדיף שאת כל ה"השתוללות" הזו שתבוצע בשרת קבצים אחר ופעם ביום יהיה גיבוי אליו שלאחר מכן יועבר למערכת הגיבוי המרכזית, לדוגמא. אני לא מכיר אף מנהל מערכת Storage שממש מחפש לראות איך המערכת שלו "נחנקת" על ידי 1001 דברים שאפשר להפנות אותם לפתרונות משניים.

אז אפשר להרים שרת לינוקס שיתן את השרותים הנ"ל, אבל הבעיות מתחילות יותר מאוחר יותר (ליתר דיוק, מספר רגעים לאחר שהשרת עצמו מוכן לשימוש ועדיין לא התחילו להשתמש בו)

  • הביצועים של שרת כזה במקרים רבים הם לא בדיוק מהירים, במיוחד שמחברים אותו לשרותים תובעניים כמו vSphere. ב-vSphere אם לדוגמא תרים מכונות וירטואליות דרך NFS, וכל הדיסקים בשרת קבצים הם דיסקים מכניים (לא SSD) – אתה תכיר את העובדה ש-vSphere מחכה בכל פעם שיש כתיבה לדיסק דרך NFS, שהשרת קבצים באמת כתב כל בייט לדיסק (תקימו מכונת VM מבוססתWindows 7 או 8 ותראו זאת כבר בהתחלה, לדוגמא).
  • גיבוי של שרת כזה מצריך לעיתים פתרונות די "יצירתיים". אם אתה משתמש ב-LVM על הלינוקס, אתה יכול להשתמש בפונקציית ה-Snapshot שלו, אך פתרון זה הוא פתרון די מורכב (והוא בכלל ברמה של מתחת ל-File system). אם תשתמש בפתרונות מבוססים tar או rsync, סביר להניח שתיתקל בבעיות אחרות (במיוחד שכל המכונות הוירטואליות רצות), שלא לדבר על ביצועים נחותים יותר בזמן הגיבוי. (אפשר כמובן לגבות מכונות וירטואליות עם VEEAM לדוגמא, אבל אז מדובר בצורך ברכישת רישוי וכו').
  • אם יש לך הפסקת חשמל או ששרת הקבצים נופל בגלל סיבה כלשהי (בעיות בקר דיסק לדוגמא או כבל SAS סורר), תצטרך לטפל בשרת קבצים ולקוות שה-VMs לא נדפקו, במיוחד אם הם היו עסוקים בפעילות אינטנסיבית של כתיבת קבצים רבים ורק אחר כך לטפל בכל המערכת וירטואליזציה, והסיפור נהיה יותר מורכב כשמדובר ב-Version Control שונים.
  • ויש עוד מספר אתגרים. (חוק מרפי מאוד אוהב מצבים כאלו).

שימוש ב-ZFS לעומת זאת על שרת קבצים כזה יכול להקל על החיים של מי שינהל את השרת בכמה אספקטים:

  1. מבחינת "חזרה לאחור" (הערה: snapshots בכל מערכת אינם גיבויים), אפשר לבצע snapshots מיידים שלא לוקחים כמעט שום מקום ואותם snapshots זמינים מיידית לקריאה והעתקה מהם/שחזור מהם. כך לדוגמא אני מממש סכמת Snapshots:
    1. יצירת snapshot כל רבע שעה (בשיטת FIFO כך שהראשון מושמד בהתחלת שעה וכו')
    2. יצירת snapshot כל שעה עגולה (שוב, בשיטת FIFO) כאשר ה-24 ה-snapshots האחרונים זמינים לי.
    3. יצירת snapshot יומי לכל החודש (31 סטים סה"כ)
    4. יצירת snapshot שבועי (4 סטים סה"כ)
    5. יצירת snapshot דו שבועי (2 סטים סה"כ)
    6. יצירת snapshot חודשי (12 סטים)
  2. לכל הקבצים במערכת יש checksum שנכתב ונבדק אוטומטית ע"י ה-ZFS, כך שאני בטוח מבחינת קבצים וסקטורים מקולקלים. יש בעיה בקובץ? ה-ZFS יקח אוטומטית את הקובץ ממקום אחר (mirror).
  3. אין לי צורך בשום LVM, ואני ממש לא צריך לחשוב על Partitions למיניהם, שלא לדבר על מקום שנגמר בווליום כלשהו. ב-ZFS הכל מחובר ביחד ואפשר לתת מקום לכולם ומצד שני אפשר להגביל מקום או לשמור מקום לצרכים שונים.
  4. יש לי את כל השרותי שיתוף שאני צריך זמינים מיידית. כך לדוגמא אם אני רוצה להגדיר שיתוף NFS, באותה שורה שאני יוצר את השיתוף דרך ה-command line, אני יכול לאמר לו מה יהיה השיתוף ועם מי. גם מבחינת iSCSI אני לא צריך להסתבך יותר מדי ואני יכול להגדיר לי אחד בגודל שאני רוצה (כולל תמיכה ל-thin provisioning) בפקודה אחת פשוטה.
  5. בסופ"ש מערכת ZFS יכולה להריץ פעולת "קרצוף" (scrub) שבודקת כל כל הקבצים בכל הדיסקים ומסמנת לעצמה מה תקין ומה לא ויודעת לנתב אוטומטית ולמפות לעצמה את התוצאות קרצוף.
  6. אני יכול בעזרת מספר פעולות פשוטות לראות איך הביצועים של המערכת מבחינת שיתוף התוכן ולראות היכן הביצועים יורדים, כך שאני יכול לתכנן איך אשדרג כדי לקבל ביצועים יותר גבוהים.
  7. אני יכול להגדיל את המערכת לכמה שצריך, תיקיות יכולות להכיל מאות אלפי או מיליוני קבצים מבלי לשתות קפה ולהמתין לקבלת פלט של ls בתיקיה "מפוצצצת" בקבצים. אין שום בעיה לצרף מספר JBODs כדי לקבל מאות טרהבייטים, פטהבייטים ומעלה.
  8. החלפת דיסקים היא פעולה פשוטה מאוד, ואני יכול להגדיר מערכי RAID (שנקראים RAIDZ ב-ZFS) שבהם גם מצב ש-3 דיסקים הם תקולים – המערכת תמשיך לעבוד.
  9. חשוב: אני לא חייב שכל הדיסקים יהיו SSD או SAS. אני יכול להשתמש בדיסקים מבוססי SATA (אני ממליץ על סידרת Red Pro של WD) ואני יכול להסתפק בכמות מצומצמת (מומלץ 2) של כונני SSD (לא חייבים סדרות שמיועדים ל-Enterprise) על מנת לקבל ביצועים טובים.
  10. אין לי יותר את הבעיה של הפסקת חשמל פתאומית בזמן שהמערכת בדיוק כתבה קבצים, כי ZFS מכיל דבר שנקרא ZIL שיודע להסתדר לבד ברגע שהחשמל יחזור (תאמינו לי, מנסיון של הפסקות חשמל מהסופות האחרונות, זה עובד יופי).
  11. אין לי צורך בבקרי RAID יקרים עם זכרון CACHE או סוללת גיבוי. יספיק לי כרטיס RAID פשוט במצב טיפש (JBOD).
  12. מבחינת גיבוי שרת הקבצים, 2 פקודות פשוטות יבצעו לי גיבוי מהיר לשרת ZFS משני או שאני יכול להתקין כל Client של מערכת גיבוי מרכזית, היא תראה את השרת ZFS כשרת לינוקס רגיל, כל מה שאני צריך זה להגדיר מה אני רוצה לגבות.
  13. אם כבר דיברנו על גיבוי – קל מאוד להתאים אותו לשימוש עם Windows, כך שגם משתמש פשוט יוכל לשחזר קבצים שלו דרך Restore Previous Versions ב-Windows במקום לבקש שישחזרו לו מגיבוי שנמצא על קלטות..

ואפשר גם לגדול:

  1. יש לך כמות דיסקים גדולה בשרת ואתה רוצה שקט נפשי? חלק את הדיסקים ל-2 בקרים שונים (בגלל שזה ZFS הבקרים יכולים להיות בקרי LSI מבוססי SAS2008 פשוטים שאפשר לקנות ב-100$) ומכיוון שאתה רץ על לינוקס, לא תהיה ללינוקס להכיר גם ב-5 בקרים על שרת אחד (מנסיון..)
  2. צריך לשרת יותר שרתים/תחנות? בשמחה! אתה יכול להשתמש ב-Lustre או Gluster עם ZFS, בין אם בשיטה של Active/Active או Active/Passive.
  3. צריך יותר רוחב פס? אתה משתמש בלינוקס, ולינוקס תומך כבר בכל כרטיס שנותנת תקשורת כלשהי, בין אם זה 10G או 40G או אפילו 100G, בין אם מדובר ב-Infiniband וגם פתרון משולב כמו FCoE וגם פתרונות של מספר כרטיסי רשת שונים באותו שרת. הכל רץ ונתמך בלינוקס.
  4. ZFS הוא מאוד גמיש, אפשר להתאים אותו החל מצרכים שלא דורשים הרבה תעבורה החוצה (לדוגמא: ארכיב), או הפוך (לדוגמא: VOD). אפשר להתאים אותו לצרכים תובעניים (לשרת הרבה מכונות VM, בין אם ה-Hypervisor או Hyper-V, vSphere, Xen או KVM).

ZFS הוא שילוב מעולה בין לינוקס למערכת File System הכי טובה שיש כיום. הפצות לינוקס כמו Red Hat או CentOS (וגם SuSE) יודעות לתמוך בשרתים החל מהרמה של שרתים מבוססי מעבדי Atom (סדרות C2XXX) ועד שרתי מפלצת עם 8 מעבדים ו-4 טרהבייט זכרון. לינוקס דואג לכל עניין תמיכת החומרה מבחינת דרייברים בהכל ובצורה הרבה יותר טובה מכל מערכת הפעלה מבוססת יוניקס אחרת (על כך הפוסט הבא ירחיב). ZFS משתלב עם הלינוקס המותקן כך ש-ZFS לא צריך לדאוג לשכבות מתחת ל-File System (חומרה ודרייברים).

מה עם פתרונות שהם ZFS שאינם מבוססי לינוקס כמו הפתרון של אורקל, ופתרונות אחרים כמו FreeNAS וכו'? על כך בפוסט הבא.

[stextbox id="info" caption="גילוי נאות"]כותב פוסט זה נותן שרותי הקמה/תמיכה/אינטגרציה של ZFS לארגונים.[/stextbox]

על שרתים וירטואליים (VPS) והתקפות

בתקופה האחרונה אנו עדים לכך שאתרים ישראליים מותקפים בהתקפות DDoS. האתרים "יורדים" מהאוויר, התקשורת חוגגת ו"כתרים" נקשרים לראשם של "פורצים" ללא שום פרופורציה. במאמר זה אנסה להסביר כמה דברים לגבי התקפות, ומה ניתן לעשות. כמו בכל מצב שיש בעיה, תמיד מגיעים כל מיני ספקים (בארץ ובחו"ל) ומציעים פתרונות קסם ש"יפתרו את הבעיה". ברוב המקרים מדובר על פתרון חלקי מאוד, ובמקרים אחרים מדובר על שקר מוחלט.

אתחיל, ברשותכם, עם הסבר מהו DDoS (למי שמעוניין בהסבר מלא לגבי DDoS, ניתן לקרוא זאת במאמר המצוין בוויקיפדיה). בעקרון התקפה כזו (וישנם סוגים שונים של התקפות שרובם כתובים במאמר שציינתי בקישור) מטרתה היא "לחנוק" את שרת ה-VPS שלך כך שהוא לא יוכל לתת שום שרות.

איך זה מבוצע? ישנם מאות אלפי מחשבים בעולם שלא מעודכנים בעדכוני תוכנה שסוגרים פרצות, ומחשבים אלו הותקפו בעבר והותקן עליהם (ללא ידיעת המשתמש כמובן) תוכנה זדונית שמחברת אותם למעין "רשת" ולאותה רשת יש שרת (או כמה שרתים) עם מפעיל (או מספר מפעילים) וברגע שהמפעיל נותן פקודת התקפה, אותם מחשבים אישיים בעולם שהותקנה עליהם התוכנה הזדונית, משמשים בעצם כ"עבדים" והם מתחילים לשלוח (שוב, ללא ידיעת המשתמש) בקשות מזוייפות לכתובת IP מסויימת שניתנה על ידי המפעיל. שרת ה-VPS המותקף מקבל את הפקודות ומנסה להחזיר תשובות, אך הבעיה היא שכתובת היעד (לאן שרת ה-VPS אמור לשלוח את התוכן שהוא התבקש לספק) מזוייפת ולכן השרת לא יכול לספק את הבקשה ועד שהוא "מבין" שיש לו בעיה, לוקחות מספר שניות. נכפיל את זה בבקשות של עשרות או מאות אלפים שמגיעות בעת ובעונה אחת, וכל שרת VPS "יחנק" תוך מספר דקות והאתר ירד מהאוויר.

בעבר המצב היה כזה, שעל מנת להתקיף אתר מסויים, היה צריך שיתוף פעולה מאסיבי מצד חוליגנים שונים. הם היו צריכים להתקין תוכנה על המחשב ולהשתתף (מה שכמובן מפליל, ולך תסביר לילד משועמם שהשתתף שהרגע הוא עוד חשוד ברשימת המתקיפים אם ה-FBI חוקר זאת). כיום, "תודות" לקבוצה בשם אנונימוס, פותח טריק חדש: תן Like לעמוד מסויים, והמחשב שלך (גם בלי שום תוכנה מותקנת להתקפה) מתחיל להתקיף יעד מסויים, כלומר משתמשים רבים שכלל לא התכוונו להתקיף מישהו בחיים שלהם, נמצאים עכשיו מתקיפים שרתים מסויימים שמי שבנה את דף הלייק – התכוון אליהם.

מצב ממש לא נעים.

אז מה ניתן לעשות? אין "פתרון קסם", ותלוי בהתקפה. הנה כמה דוגמאות:

התקפות קטנות (מאות עד אלפים בודדים)

  • אתם רואים שהשרת שלכם בקושי מגיב וכל החיבורים של שרת ה-Web שלכם תפוסים (אפשר לראות זאת בלינוקס דרך SSH עם הפקודה: server httpd status או service httpd fullstatus – ב-CentOS/RHEL/Fedora. להפצות אחרות יש שינוי קטן מבחינת פקודות). הדבר הראשון שניתן לעשות הוא לגבות את קובץ httpd.conf (אם יש לכם cPanel לדוגמא, הוא נמצא ב- usr/local/apache/conf/httpd.conf ואם זה הגירסה שמגיעה עם CentOS/RHEL/Fedora אז המקום הוא etc/httpd/conf.d/httpd.conf/) ולשנות אותו בהתאם להוראות שמופיעות כאן. שימו לב: מומלץ לאחר ההתקפה להחזיר את המצב לקדמותו. מומלץ לאחר ביצוע השינויים להתחיל את השרת עם פקודת restart ולא עם reload.
  • אם יש לך חומת אש פנימית בשרת מבוסס Linux, מומלץ להתקין חומת אש חינמית כמו CSF ואז ניתן להשתמש בהגדרות כמו שמופיעות כאן כדי להפחית ולחסום התקפות אם הן קטנות עד בינוניות (תלוי בכמות המתקיפים, גודל שרת VPS, כמות זכרון, רוחב פס וכו')
  • התקנת מודול ב-Apache שנקרא Mod_Evasive. מודול זה יודע להבין בצורה לא רעה שהשרת Apache מותקף והוא יודע לנהוג בהתאם. מומלץ לקרוא את ההוראות איתו (למשתמשי cPanel החיים קלים, פשוט תעקבו אחרי ההוראות כאן).
  • ניתן באמצעות פקודה כמו הפקודה בשורה הבאה כדי לקבל מעין טבלה עם 2 קבוצות מספרים. מצד שמאל יהיה בסדר עולה כמות הבקשות ומצד ימין כתובת ה-IP ששולחת את הבקשות לשרת שלכם. כל מה שצריך לעשות זה לכתוב חוק דינמי (עם CSF זה csf -d ip כאשר ip זו הכתובת שרוצים לחסום) לחסום את הכתובות עם הכי הרבה בקשות, רק שימו לב שלא לחסום את עצמכם בטעות אם רצות אפליקציות שלכם פנימית בשרת:
netstat -anp |grep 'tcp|udp' | awk '{print $5}' | cut -d: -f1 | sort | uniq -c | sort -n

 התקפות בינוניות עד מאסיביות

הספק שלכם, זוכרים שהוא אמר שיש לו חומת איש פיזית "משהו משהו"? תרימו אליו טלפון ותבקשו שיפעיל אצלו הגנה נגד DDoS (ברוב המקרים אנשים יחייגו הרבה לפני כן). כך הוא בעצם "יספוג" עבורך את ההתקפות וישאיר לגולשים הלגטימיים אפשרות לגלוש לאתרים שלך.

הבעיה בשיטה זו: רוב הספקים לא יסכימו לכך (כן, אני מדבר גם על הספקים הגדולים במדינה), כי זה יפגע בגלישה של אתרים אחרים, לכן בדוק את ההסכם מול הספק שלך ואם הוא מוכן לספוג, בקש זאת בכתב. במקרה כזה הספק יספוג והאתר שלך ירגיש יותר איטי, אבל עדיין יתן שרות.

אפשרות נוספת (וקצת יותר יקרה): לקחת שרת וירטואלי (VPS) אחר לא מאותו ספק (אי אפשר לדעת אף פעם אם התקפה היא רק מול IP אחד או מול טווח ענק של כתובות של אותו ספק) ועליו להקים אתר בסיסי של השרות שלך, לבנות רפליקציה של ה-DB בין האתרים. ב"יום הדין" בשרת העיקרי תצטרך לעשות את הדברים הבאים:

  • קובץ robots.txt שיודיע לגוגל לא לסרוק בכלל את האתר שלך ( /  :Disallow ). הדבר האחרון שאתה רוצה שגוגל יאנדקס את הדף בסעיף הבא. (מקדמי אתרים אינם ממליצים זאת).
  • שינוי קובץ httpd.conf בשרת ה-Apache לפי ההוראות מעלה
  • קובץ index.html (לא PHP ולא בשום שפה אחרת שמכריחה את השרת Apache/NGINX לפנות למודולים שונים כדי ליצור את הקובץ) ובו יהיה הסבר קצרצר על כך שיש התקפה נגדך, ולינק ל-VPS השני שלך (בלי redirect, בלי קוד 301, בלי הפניה אוטומטית, אתה לא רוצה לקחת את ההתקפה איתך ל-VPS השני). כך הלקוח עדיין יוכל לקבל ממך שרות.

והכי חשוב: לא להיכנס לפאניקה. זה קורה בחברות ענק, זה יכול לקרות לכולנו וכולי תקווה שזה לא יקרה לאף אחד. יחד עם זאת, אם אתם חווים התקפות DDoS אחת לחודש, נראה שהספק שלכם מוכן לקבל כל לקוח בלי לבדוק אותו וחלק מהלקוחות "מושכים אש", מומלץ במקרה כזה לחפש ספק אחר.

ישנם גם פתרונות אחרים נגד התקפות DDoS ו-DoS הכוללים קופסאות שבעצם יודעות לנטר את הרשת ולהבחין בנקל בהתקפה ו"להרוג" חלק לא קטן ממנה, אבל כל קופסא כזו עולה בסביבות ה-10,000 דולר ומעלה (כמו של IntruGuard). יש גם פתרונות מבוססי מכונות וירטואליות כמו של Sophos אבל במקרים רבים הם פתרונות ברמה של ספק קטן או ללקוח שיש לו כמה שרתים. בכל מקרה, כיום גם עם מכונת Linux רגילה ניתן למנוע התקפות שונות.