אבטחת מידע: קצת על Cloud Hopper

בעשור האחרון בעולם חל גידול מאסיבי בשימוש בעננים. יש כמובן את שלושת האמיגוס (אמזון,גוגל,מיקרוסופט) אבל ישנן חברות רבות, כולל יצרני שרתים, ספקי Hosting שונים ברחבי העולם שהציעו שרותים שונים, החל מ-Hybrid Cloud, תשתית "רק בענן" או שימוש בשרותים שונים כ-SAAS. האמת היא שברוב החברות בארץ ובעולם, יש לפחות שימוש בשרות SAAS אחד או יותר (זוכרים שפעם שרת המייל היה יושב בארגון, לדוגמא?)

הוול-סטריט ג'ורנל פירסם לאחרונה מאמר גדול וארוך על "פרויקט" בשם Cloud Hopper ומנויי WSJ יכולים לקרוא אותו כאן. מכיוון שרוב הגולשים כאן אינם מנויים על WSJ, הנה לינק למאמר סיכום של Fox Business על הנושא, ואני רוצה להרחיב בנידון בפוסט זה..

לפני מספר חודשים קראתי איזה מאמר (שלצערי אין לי את הלינק אליו) שדירג את המדינות המממנות פריצות לממשלות ולחברות ציבוריות ופרטיות. את המקום הראשון קטף המשרד לבטחון הפנים הסיני ששופך מיליארדי דולרים כל שנה על הפעילות הזו. רוסיה נמצאת במקום השני, איראן כמדומני היתה רביעית ואנחנו אם אני זוכר נכון – היינו במקום שביעי. צר לי אם אני טועה במיקומים, אם אמצא את הכתבה, אקשר אליה ואעדכן פוסט זה.

אחד הדברים המייחדים את הסינים בכל הקשור לריגול, גניבות, פריצות וכו' – זה הסדר שהם עובדים. אין "קפריזות". יש צוותים (שמוזכרים בקצרה בפוסט של Fox Business) וכל צוות אחראי על משהו אחר: צוות שאחראי על בדיקת הפריצות, על שמות משתמשים וסיסמאות שלא שונו, צוות שאחראי על מיפוי חוזר ונשנה של תשתיות החברות הנפרצות, צוות (גדול) שאחראי על התמודדויות מול אנטי-וירוסים, IPS/IDS, צוות שאחראי על כתיבת סקריפטים וכלים שונים כמו C&C, צוות שבודק פריצות חדשות שלא ידועות ציבורית, צוות שאחראי על קבלת Payload, רישומי דומיינים – ויש בוודאי עוד כמה צוותים.

הסינים לא באים לפרוץ ולגנוב. הם יריצו כלים שונים כדי למצוא פריצה, ולאחר שמצאו – הם יעבירו את הממצאים לצוות אחר. הם רוצים לפרוץ ולא מצליחים? הם לא יתקיפו ב-DDoS, הם יפנו את המטרה לצוות אחרת שיפתח ב-ריגול למצוא דרך מי הם כן יכולים לפרוץ: קבלני משנה שנותנים לאותה חברה שרותים, חברות שנותנות שרותים לאותה מטרה, חברות שנותנות שרותי Cloud לאותה מטרה וכו'. התהליך שלהם אולי איטי אבל יסודי.

פרויקט Cloud Hopper הוא פרויקט של הפורצים שמימן המשרד לבטחון הפנים הסיני. הקבוצה העיקרית שהיתה אחראית על הפרויקט נקראת APT10 וזו קבוצה סופר מתוחכמת שלא רק מכירה למי הם פורצים, הם בדרך כלל מכירים גם את רמת הידע של חברות שמנסות להגן על הלקוחות נגד פריצות וה-APT10 לא ממש ביישנים: הם יודעים מי מנסה "לצוד" אותם והם משאירים strings בכלים המותקנים על המכונות הפרוצות עם כל מיני הקנטות, כולל רמזים ללמוד איך עובד אנטי וירוס והמעקפים בכך שהם הפנו את ה-C&C לדומיין: gostudyantivirus.com ועוד (הטריק הזה אקסלוסיבי לא רק לסינים כמובן, גם החבר'ה ב-8200 ואחרים משתמשים בו)

קבוצת APT10 במסגרת Cloud Hopper החליטה למצוא לה אי שם ב-2014 מטרה חדשה: ספקי Cloud (או CSP כפי שזה מוכר יותר בשוק), לחדור אל תשתיות ה-CSP, להשיג הרשאות לתשתיות הוירטואליות של הלקוחות ופשוט להיכנס, לגנוב מידע, ולקפוץ (Hopping) מלקוח ללקוח באותה תשתית, כאשר לא מדובר בגניבה חד פעמית אלא מתמשכת.

ומי היו ה-CSP? אולי שמעתם את השמות, הכי מפורסמים הם HPE ו-IBM והיו עוד כמה עשרות CSP יותר קטנים. מי הלקוחות שנפרצו? גם כאן, אולי שמעתם עליהם: חברת Ericsson (כן, חברת התקשורת), פיליפס, חברת TATA ההודית, פוג'יטסו, ועוד רבים אחרים. המצב ב-HPE היה כל כך גרוע, שהפורצים פשוט "דרסו" כל נסיון חסימה מצד מנהלי אבטחת המידע של HPE והם נכנסו שוב ושוב לתשתית. אגב, ללקוחות ה-CSP לא הודיעו מאומה מחשש לתביעות (ואולי מחשש שהלקוח ינסה תוך שעות ספורות לעבור מיידית לספק אחר).

מה הנזק? כמה הצליחו הסינים לגנוב? קשה לאמר, הן בגלל שהחברות שנפרצו מכחישות הכל (כמובן) והן מכיוון שהדברים לא פורסמו. יחד עם זאת, אני מתקשה להאמין שהסינים פרצו רק בשביל לבדוק ולהתרשם מאיכות הקוד שכתבו מהנדסים באותן חברות.

על ה-Cloud Hopper תוכלו לקרוא באתרים שונים, אבל אם יש משהו אחד שלא תמצאו שם – זה פריצה לשלושת האמיגוס. אין ספק שתוכלו למצוא מאמרים על פריצות לכל מיני מאגרים שהיו שמורים בתוך S3 Buckets שטיפשים לא הגדירו להם אבטחה מספקת, לתשתיות וירטואליות של לקוחות שהגדרות האבטחה בהן היו בדיחה – אבל לא תמצאו מאמרים על פריצות לתשתיות הפיזיות של AWS, GCP או Azure או לחלקים המאפשרים כניסה לתשתיות וירטואליות של לקוחות, מכיוון שאותה שלישיה בונה את הדברים בצורה שונה לחלוטין, משקיעה הרבה יותר מכל CSP שהחליט שזה אחלה רעיון לקרוא לעצמו "ענן", כולל השקעה בצוותים שאשכרה מנסים לפרוץ בכל דרך מבחוץ פנימה נון סטופ ומיישמים מיידית את הלקחים, במקום לסמוך על כל מיני חומות אש, IPS/IDS ו-MFA (להלן החדשות: רוב שיטות ה-MFA כבר נפרצו עוד לפני שנתיים!).

אז מה חברות יכולות ללמוד מאותו פרויקט פריצה מאסיבי? כמה דברים, לעניות דעתי:

  • Firewall, IPS/IDS, Antivirus, Malware protection, עדכוני אבטחה – כל הדברים הללו נחמדים, אבל פורצים מקצועיים יודעים לעקוף את אותם כלים. אף אחד לא ינסה להיכנס ל-Firewall שלך ולשנות פורטים כי אין צורך בכך, וכל כלי שפורצים כותבים עובר בדיקה מול כל אנטיוירוס מסחרי אם הכלי מתגלה או לא (ואם כן אז משנים את הקוד), ולגבי IPS/IDS – ארמוז בעדינות שיש מספר דרכים לנצל חולשות שלו בתוך ה-LAN, ומדובר על רוב המוצרים המסחריים המצויים בשוק. לא קשה כל כך לזייף ב-Stream פיסות Headers.
  • כמו שמחליפים גירסת לינוקס או Windows, כדאי אחת לתקופה להחליף חלקים גדולים ממערך האבטחה – כלים, מתודות וכו'. תתחילו בשני דברים פשוטים: Zero Trust (זה מה שהשלישיה משתמשים), ו-U2F.
  • אתם מרימים תשתית וירטואלית בענן מקומי? (גם אם זה DR) – אל תתנו לאף אחד גישה ועדיף שזה יהיה על ברזלים ותשתית נפרדת שלכם, ואם צריך קו יעודי לכך שלא מחובר לתשתית של הספק בתוך ה-DC. לחשוב ש-VLAN מגן על משהו – זו בדיחה במקרה הטוב, לא מסובך לפורץ מקצועי להיכנס למתג. רק קחו בחשבון שספקים מקומיים ינתקו לכם את התקשורת אם אתם מותקפים ב-DDoS.
  • אם אתם מקימים תשתית וירטואלית אצל אחד משלישיית האמיגוס, תשתמשו בכלי אבטחה שלהם ולא בכלים צד ג'. הכלים של אותם ספקי ענן ציבורי הרבה יותר רציניים, מעודכנים תדיר (לא רק כשמגלים חור אבטחה וסוגרים אותו כמה ימים אחרי זה כמו אצל רוב הכלים המסחריים!), יכולים לבצע Scaling רציני ומנוסים שוב ושוב על ידי מאות אלפי לקוחות. להגדיר Security Groups ולחשוב שאתם מאובטחים – אתם ממש לא.
  • "התקמצנות" במפתחות פרטים/ציבוריים. רוצים לבצע Passwordless SSH? תשאירו את זה בצורה סופר מצומצמת לצרכי אוטומציה. בשאר המקרים – תקנו Yubikey ותשתמשו בו או מפתח Titan מ-גוגל. אפשר גם 2FA אבל תיזהרו לא ליפול לטריקים כאלו. זיכרו: העצלנות היא הגורם מספר אחד לפריצות קלות.
  • בעננים ציבוריים במיוחד – אף ספק ענן ציבורי לא נותן לך אבטחה כברירת מחדל ולכן תצטרך להשתמש בשרותים שלהם לצרכים אלו, ב-AWS יש רשימה שלמה, תעברו עליה, תבחרו ותגדירו את מה שאתם צריכים (הנה גם ל-Azure, אל תאכלו לי את הראש)
  • אני ממליץ לחשוב מחדש (לכיוון ויתור) על שירותי ניהול מרוחקים. אתם יכולים להגן על התשתית שלכם כמה שתרצו אבל אם עובד משרותי הניהול הוא סופר אהבל ופורצים למחשב הנייד/נייח שלו – ההגנות שלכם לא שוות כלום ומכיוון שיש לו הרשאות admin ברוב המקרים (כי הם מנהלים את התשתית) – יהיו לפורץ את אותן ההרשאות.
  • בדיקות Pen testing זה נחמד, אבל זה עובד מול שורת פריצות ופרמטרים ידועים מראש בתוך הכלי. רוצים להיות יותר בטוחים שאתם מוגנים? תשכרו מישהו שאשכרה ינסה לפרוץ בצורות קצת יותר .. מקוריות.

לסיכום: אבטחת מידע היא אינה דבר סטטי. היא חייבת להשתנות כל הזמן, חייבים להתעדכן בטכנולוגיות החדשות ולפעמים גם להקריב נוחות לשם אבטחה (כמו .. לא לשמור סיסמאות RDP בתוך קבצי RDP?). ככל שאתם חברה גדולה יותר, החברה שלכם צפויה להיות מטרה עבור הסינים ומדינות אחרות שאינן בוחלות בפריצה וגניבת מידע. זה לא שאלה של "אם" אלא "מתי", והכל תלוי בכמה תשקיעו ובכמה תקשו על הפורצים.

ZFS על לינוקס בהשוואה לפתרונות ZFS אחרים

לפני מספר שנים, חברת Sun שחררה כקוד פתוח את הקוד של ZFS, Solaris וכלים אחרים, והפצות יוניקס שונות אימצו את קוד ה-ZFS בשמחה. כך לדוגמא הפצות מבוססות BSD לגרסאותיו מגיעות עם תמיכה מובנית של ZFS, כמו גם גרסאות קוד פתוח של Open Solaris.

לאחר שחברת Sun נקנתה ע"י Oracle, פרוייקטי הקוד הפתוח נסגרו ומה שנשאר בחוץ – היווה הבסיס ל-ZFS שבשנים האחרונות קיבל Push משמעותי באותן הפצות יוניקס, כמו גם ZFS על לינוקס (שנקרא במקרים רבים ZoL, כלומר ZFS On Linux).

כיום ישנן הפצות יוניקס "ידידותיות" כמו FreeNAS ואחרות שמיועדות לרוץ מ-Disk On Key על מחשב פשוט, ובכך ניתן תוך דקות ספורות להרים "שרת" שיתן שרותי שיתוף שמערכת הקבצים הינה ZFS. ישנה גם מערכת של חברת Nexenta שרצה תחת גירסת קוד פתוח של Solaris אשר מאפשרת לך להרים בעזרת ממשק Web (לא ממש ידידותי, לעניות דעתי) מערכת ZFS.

האם אני ממליץ על מערכות אלו ל-Corporate? לא כל כך, וברשותכם, אסביר.

אחד היתרונות הגדולים של לינוקס הוא התמיכה בחומרה על תצורותיה השונות. כיום כל חברה שמייצרת שבבים לשרתים, חברות שמייצרות שרתים, חברות כמו AMD, אינטל ואחרות – מעסיקות צוותי פיתוח שכל יעודן הוא לפתח דרייברים ושאר חלקי תוכנה, על מנת שהחומרה תוכל להתממשק ללינוקס בצורה הכי טובה שאפשר. כיום זה הגיע למצב שאם מישהו עוקב אחר התפתחות ה-Kernel של לינוקס, הוא יוכל לראות תמיכה לכל מיני Chipsets שאפילו עוד לא יצאו לשוק לשיווק, כך לדוגמא נוהגות חברות אינטל ו-IBM. חברות אחרות, יותר קטנות, משכירות מפתחים או שרותי חברות פיתוח על מנת לפתח דרייברים ללינוקס.

המצב שונה לחלוטין בגרסאות BSD למיניהן, וגם בגרסאות הקוד הפתוח של Solaris (כמו Open Indiana) – שם כמות הפיתוח נמוכה משמעותית ובמקרים רבים היא נעשית ע"י חברות קטנות שמפתחות דרייברים עבור שרת מסוים או Appliance מסוים. אם זה ירוץ על כרטיסים אחרים – מה טוב, ואם לא .. אז תממן פיתוח (כפי שאמרו לי חברת iX systems כשניסיתי להריץ FreeNAS ללקוח עקשן על שרתי DELL מסדרות R7XX).. כמה חברות אתם מכירים שמוכנים לשפוך כמה עשרות אלפי דולרים על פיתוח דרייברים בשביל שמערכת כלשהי תרוץ על שרת שהם רוצים? לא הרבה.

ומה עם אורקל? או, שאלה מצויינת.

אורקל מפתחת דרייבים ל-Solaris הסגור כל עוד השבבים נמצאים בתוך השרתים שהם מוכרים והם גם תומכים ומתקנים באגים אך לשם כך עליך להשתמש ב-Solaris הסגור (ואם אינך משתמש במכונה של Sun/Oracle, התעריף למערכת ההפעלה נע בין 1000-3000 דולר למכונה עם 1-4 מעבדים + 200 דולר עבור DVD – התקליטור, לא הכונן) ומחיר זה מקנה לך את מערכת ההפעלה עצמה, שום דבר אחר.

cw20v1-zfs-zs3-ba-04-2267398לאורקל יש ארונות שלמים וגם פתרונות של 4U, 20U ו-36U (תוכל לראות את הדגמים כאן) והמחירים כמובן בשמיים. על גירסת 4U לדוגמא שנותנת 6 טרהבייט (שמורכבים מ-20 דיסקים של 300 ג'יגה + מאיץ כתיבה [כונן SSD]) תצטרך לשלם פה בארץ משהו כמו 200,000 שקל (יש צורך להוסיף מיסוי, תוספת של יבואן וכו' למחיר המופיע בקישור). חשקה נפשך במשהו שנותן כמעט 400 טרהבייט של אחסון מהיר? המנכ"ל יצטרך להיות מעורב, כי בארץ זה יצא בערך מיליון שקל וגירסת ה-736 טרהבייט תצא בין 1.5-2 מיליון שקלים. אגב, מחירים אלו כוללים תמיכה רק לשנה הראשונה. לשנה השניה והלאה, יש צורך בהפרשה של סכומים ניכרים נוספים לתמיכה.

במחירים כאלו, אני בהחלט ממליץ לבדוק פתרונות מתחרים, למרות היתרונות הרבים של ZFS.

שאלה שאני נתקל בה במקרים רבים היא "איזו גירסת ZFS הכי מתקדמת?", ולצערי אין תשובה מאוד פשוטה לכך. ZFS מפותח גם בלינוקס וגם ב-Illumos, אך Illumos הוא Kernel ויש הפצות שונות שמכילות אותו, וגם שם קיימים בעיות של דרייברים לציוד חדש ויש צורך בידע רציני ב-Solaris על מנת להקים ולהתאים מערכת ZFS. יחד עם זאת, החדשות הטובות הן שהצוות שמפתח את ZFS מתייחס גם ל-ZFS On Linux והוא משחרר את רוב הפיתוחים גם לגירסת הלינוקס.

עוד שאלה שאני נשאל: האם גירסת ZFS ללינוקס מכילה את כל מה שיש ב-ZFS ל-Solaris, והתשובה היא "לא" כאשר החלק העיקרי שחסר הוא הצפנת קבצים, (אם כי בלינוקס ישנם מספר פתרונות עקיפים) וכיום גירסת ה-ZFS של אורקל אינה תואמת לשום דבר אחר שקיים בשוק, אך הגירסאות ZFS שקיימות ללינוקס ולמערכות Solaris בקוד פתוח תואמות אחת עם השניה וניתן לייבא ולייצא מערכת קבצים (pool) בין אחת לשניה. יחד עם זאת, גירסת ZFS ללינוקס נחשבת בהחלט ליציבה ומשמשת חברות שונות בסביבות פרודקשן.

אז מה ההמלצה שלי? המלצתי מחולקת למספר חלקים:

  • אם אתם לוקחים PC פשוט ולא חדש (כלומר שיש לו תמיכה ב-BIOS או ב-Legacy Mode ב-UEFI) ויש לכם את הכח ללמוד ולהתנסות על דרך הלימוד והטעיה ואתם צריכים ממשק WEB ולהרים מערכת עכשיו – אתם יכולים לנסות את FreeNAS. החסרון: תמיכה בפורומים לפי המזל שלך. בעבר שיגרתי כמה בעיות רציניות שגיליתי עם FreeNAS שהיה מחובר ל-VCSA, רק כדי לגלות שאף אחד לא עונה.
  • אם המכונה היא PC (לא חדש) או שרת ישן (בן לפחות 3-4 שנים) עם BIOS, אתם יכולים להתקין Nexenta (כל עוד המערכת תכיר בדיסקים, בקרים, רשת ושאר ציוד, לא תמיד הציוד מוכר) עם מגבלה של גירסת ה-Community שלא מקבלת תמיכה רשמית, והגודל (ברוטו) אינו יותר מ-18 טרהבייט (כך שאם יש לך 2 דיסקים של 3 טרהבייט והם יהיו Mirror, אז החישוב הוא של 6 טרה, לא 3). מעבר לכך, המחיר הוא בערך $1800 דולר לשנה (אתם יכולים לראות רשימת מחירים של משווקים שלהם כאן) והמחיר עולה בהתאם לכמות האחסון וברמת התמיכה הרצויה.
  • אם מדובר בשרת רציני או שרת חדש (2 מעבדים ומעלה, 16 ג'יגה זכרון ומעלה, כמות רצינית של דיסקים) ואתם צריכים משהו חזק ויציב – אז ZFS שרץ על לינוקס יכול להוות פתרון מעולה (אפשר ליצור במייל קשר בנושא).

בפוסט הבא אסביר את ההבדל בין ZFS ל-File systems "מתחרים" שקיימים בשוק. פוסט נוסף שמסביר יותר לגבי חסרונות של ZFS On Linux ותשובות לבעיות – מופיע כאן.

[stextbox id="info" caption="גילוי נאות"]כותב פוסט זה נותן שרותי הקמה/תמיכה/אינטגרציה של ZFS לארגונים.[/stextbox]

מה לבקש מבוני אתרים?

לאחרונה שמתי לב שלקוחות המחפשים לעצמם בוני אתרים על מנת לבנות את האתרים שלהם, אינם מבינים מה לבקש ועל מה להתעקש, וכתוצאה מכך במקרים רבים אותם לקוחות נשארים עם חצי תאוותם ביידם, עם אתרים שנפרצים על ימין ועל שמאל (ולא חשוב איזה ספק אחסון הם מאחסנים את האתרים שלהם, בארץ או בחו”ל), עם אתרים שאי אפשר לשדרג ועוד.

לכן החלטתי לכתוב מספר כללים מומלצים כדי שלקוחות ידעו על מה לעמוד בעת המו”מ, על מנת שלא לתת לכל מיני בוני אתרים “חאפרים” לגבות כספים רבים ולתת חצי עבודה מבלי שהלקוח יודע בעצם שהוא מקבל מוצר נחות.

להלן ההמלצות:

  • לעבוד תמיד עם פלטפורמות ידועות ומוכרות ולא להתפתות לכל מיני פלטפורמות נישה שהיום הם כאן ומחר אף אחד לא יודע מה קורה איתן. הפלטפורמות המוכרות הן: WordPress, Joomla, Drupal. הפלטפורמות הנ”ל מפותחות ומתעדכנות תדיר, ובעיות אבטחה בהן נסגרות במהירות, והן מספיק גמישות לתת פתרונות מבוססי תוכן החל מאתר קטן ועד לבלוגים ענקיים (CNN לדוגמא משתמשים בוורדפרס לבלוגים שלהם).
  • להשתמש רק בגרסאות האחרונות היציבותשל הפלטפורמה. לא מעט בוני אתרים מנסים לחסוך זמן בכך שהם מעתיקים ממערכת אחרת שהם בנו, וכך הלקוח יקבל גירסה ישנה עם חורי אבטחה שינוצלו על ידי כל מיני ילדים ופורצים למיניהם. נכון להיום הגרסאות האחרונות של הפלטפורמות הנ”ל הן:
    • ב-Joomla נכון לכתיבת שורות אלו הגירסה היציבה האחרונה היא 2.5.7
    • ב-Wordpress נכון לכתיבת שורות אלו הגירסה היציבה האחרונה היא: 3.4.2
    • ב-Drupal נכון לכתיבת שורות אלו הגירסה היציבה האחרונה היא: 7.16
  • יש לציין בהסכם בין הלקוח לבוני האתר כי אסור שבוני האתר ישנה קוד בפלטפורמה. לצערי רבים מבוני האתרים מנסים “לחתוך פינות” ולשנות קוד בתוך הפלטפורמה. הבעיה? שדרוג גירסה (דבר שצריך לבצע לפחות אחת לחודש או חודשיים) יגרום לאתר לא לעבוד. בונה האתר, אם יש לו צורך בשינוי, צריך לכתוב או להשתמש במודולים חיצוניים ש”מתלבשים” על הפלטפורמה. אותו הדבר לגבי עיצובים – אם יש צורך בשינוי בעיצוב, השינוי צריך להיות בקוד העיצוב בלבד ולא בפלטפורמה.
  • בכל הנוגע לעיצובים, ההמלצה שלי היא לרכוש עיצוב מאתרים בחו”לולשלם לבונה האתר על תרגום/”גיור” העיצוב לעברית/ימין-שמאל. הסיבה לכך היא שלצערי לא מעט מבוני אתרים משתמשים בעיצובים שהם השיגו בעבר (בין בצורה חוקית ובין שלא) ובאותם עיצובים יש חורי אבטחה. כאשר רוכשים עיצוב מאתרים גדולים בחו”ל (בד”כ הסכום הוא בסביבות כמה עשרות דולרים), מקבלים חינם שנה של עדכונים לעיצוב, ובאתרים רבים, ניתן באותו מחיר לקבל מספר עיצובים, כך שאם אתם הלקוחות יש לכם מספר אתרים, תוכלו להוריד עיצוב שונה לכל אתר.
    • אם הזכרתי כבר עיצובים, כדאי לבחור עיצובים שתומכים בשפות נוספות (רבים מהעיצובים תומכים בכך, חלקם גם תומכים באתרים עם ימין-שמאל כמו עברית, ערבית, פרסית וכו’), כך שמתרגם העיצוב יצטרך לכתוב קובץ תרגום פשוט, וקובץ CSS למיצוב/עיצוב אלמנטים. במקרה ויהיה צורך בעדכון, ניתן יהיה לעדכן בקלות ויהיה צורך רק בהחלפת קובץ CSS לאחר העדכון.
  • בכל הקשור לחנויות, תוכנת OsCommerce כבר מזמן “מתה” (גירסה 2.3 לא עודכנה זמן רב וקיימות לה פריצות רבות, גירסה 3.0 נמצאת בפיתוח זמן רב והם לא ממליצים להכניס אותה לשימוש בחנויות פעילות או חדשות). יש פלטפורמה בשם Magnto בגירסה חופשית או מסחרית, אולם כיום ישנם תוספים רבים שיודעים להתלבש על הפלטפורמות שהזכרתי לעיל שנותנות פונקציונאליות זהה. לא מומלץ להשתמש בפתרונות קנייניים שבונה האתר כתב לדוגמא, הואיל ושימוש בפתרון כזה “כולא” אותך עם הפתרון הנ”ל ללא אפשרות לבחור פתרון אחר.
  • הסכם עדכונים: מומלץ לסגור בהסכם עם בונה האתרים כי אחת לחודש הוא יכנס לחשבונכם אצל הספק בו הינכם מאחסנים את האתר שלכם כדי לעדכן את כל מה שצריך עדכון: פלטפורמה, תוספים/מודולים,חבילת עיצוב. ללא הסכם כזה, אתם חשופים לפריצות שיתגלו בהמשך הדרך ולהפסד לקוחות והכנסות אם האתר יפרץ (שחזור של הספק אינו מהווה פתרון, ושום ספק אינו מקבל על עצמו לבצע עדכונים אלו ללקוח).
  • בחרו רק בונה אתרים שנותן להם באחריות אבטחה: ב-99% מהמקרים שאתר נפרץ, הבעיה אינה נמצאת בתשתית של הספק אלא ב-חורי אבטחה שהתגלו לאותה פלטפורמה שהאתר שלכם משתמש. לצערי לא מעט בוני אתרים מנסים להתחמק בכך שהם מאשימים את הספק וכל העולם, אך אינם בודקים את הקוד שלהם (או שהם אינם מבינים מספיק בקוד או באבטחת קוד). ראיתי מקרים בעבר שבונה אתרים המליץ ללקוחותיו להשתמש בכל מיני פתרונות CDN (טכנולוגיה שמפיצה את האתר שלך בשרתים אחרים בעולם הקרובים גיאוגרפית למשתמשים) כפתרון אבטחה, אולם פתרון זה ברוב המקרים כלל לא עוזר אם יש חורי אבטחה בקוד הפלטפורמה/מודולים/תוספים/עיצוב.

שימוש בהמלצות אלו יכול לחסוך לכם כאב ראש ונפילות אתרים, במיוחד אם אתם מרוויחים כסף מאותם אתרים. לצערי לא קל למצוא בוני אתרים מוכשרים שנותנים פתרונות טובים, אולם כדאי (לעניות דעתי) להשקיע במאמץ חיפוש ולא להתפשר על ילד/צעיר שעושה את צעדיו הראשונים ומבקש מחירי רצפה. מחיר הרצפה הזה יכול לעלות לכם ביוקר.

הערה: כפי שהעירו מספר אנשים, שרותים כמו אבטחה ושדרוג אינם ניתנים בחינם (בכל זאת, בונה האתרים צריך להרוויח, זה ביזנס), ולכן מומלץ לכרוך זאת בעיסקת החבילה.