שנת 2019 במעבדים – זו לא השנה של אינטל

אוטוטו מסתיימת לה שנת 2019 והגיע הזמן לסכם אותה מבחינת מעבדים שיצאו לשוק, הן לדסקטופ, הן לתחנות עבודה והן לשרתים, ואחד הדברים הראשונים שאפשר לאמר על התחום בשנת 2019 – שזו בפירוש לא השנה שאינטל היתה רוצה לזכור.

נובמבר 2018 – חברת AMD מכריזה על מעבדי ROME, הדור השני של מעבדי EPYC לשרתים. החברה כינסה את הכתבים והבלוגרים הטכניים ליום עיון טכני, ובסופו של דבר לאחר שהדברים החלו להתפרסם, התברר משהו פשוט אחד: ב-AMD הפיקו מהר מאוד לקחים מהדור הראשון (Naples) והם שינו את הארכיטקטורה (מ-NUMA ל-UMA). החברה עברה בהצלחה מ-14 ננומטר ל-7 ננומטר, והחברה ממשיכה לעבוד בשיטת ה-Chiplets במקום שבב ענק אחד – השיטה שאינטל עובדת (יעברו עוד כמה חודשים עד שאינטל תכריז כי בשבבים עתידיים שלה בעוד שנתיים, גם הם יעברו כ-Chiplets). חברת AMD החליטה לשנות בדרך גם מספר דברים פנימיים מבחינת עיבוד נתונים וגם להגדיר את ה-Cache לגדלים בומבסטיים. בסופו של דבר, כשיצאו המעבדים לשוק ותוצאות המבחנים הראו מעבר לכל ספק שמעבדי EPYC דור שני עוקפים כמעט בכל מבחן את המעבדים של אינטל, כל ספקי הענן הציבורי מיהרו לרכוש וכל יצרני השרתים החלו לקחת את AMD ברצינות והחלו להוציא הן דגמים מעודכנים עם מעבדי EPYC החדשים והן להכריז על משפחות שרתים חדשים שישתמשו במעבדים הללו. מכיוון ששדרוג שרתים נעשה באיטיות ולוקח לשינוי להתרחש במשך שנים בתחום ה-Enterprise, אף אחד לא ציפה ש-AMD תחטוף לאינטל פלח שוק גדול, וגם AMD עצמה הכריזו שהשאיפה שלהם היא להגיע עד 2020 ל-10%, ולפי דיווחים שונים, הם בהחלט בדרך לכך.

האירוניה הגדולה הקשורה לאינטל ולשוק זה – לאינטל יש מענה ל-ROME, והוא נקרא Xeon Platinum 9200, רק שיש מספר בעיות עם המענה הנ"ל:

  • אינטל בראש ובראשונה יעדה אותו אך ורק לשוק ה-HPC. ב-AMD מצהירים בפשטות שמי שרוצה ביצועים גבוהים וכמות ליבות גדולה, ישנם מספר דגמים עם 64 ליבות לרכישה.
  • מערכות השרתים שמריצות את ה-Xeon Platinum 9200 שונות לחלוטין ממערכות שרתים רגילות, הן בחשמל, הן במעבדים והן בתושבת (אין תושבת, המעבדים מולחמים ישירות על הלוח) – מה שלא מאפשר לשום יצרן שרתים לבנות ולמכור מכונות כאלו, זולת יצרנים שמייצרים לוחות אם Custom כמו Supermicro וכו'.
  • התמחור: במחיר של שרת עם מעבד יחיד, תוכל לרכוש שרת עם 2 מעבדי EPYC כשלכל אחד מהם 64 ליבות. עם הפרש מחירים כה גבוה, קשה מאוד לשכנע חברות לרכוש שרתים ועוד ישירות מאינטל (לאינטל אין נסיון רב במכירות שרתים ללקוח הסופי).

משוק השרתים נעבור לשוק ה-HEDT (כלומר: High End Desktop)

תחום ה-HEDT נוצר כתוצאה של תחרות בין אינטל ל-AMD. במקור, אינטל הוציאה סידרת מעבדים חדשה תחת משפחת Skylake, אלו מעבדים שיועדו לכל התחומים, מדסקטופ ועד שרתים. לדסקטופ אינטל הוציאה מספר מעבדים כאשר מקסימום הליבות פר מעבד הוא 4. AMD באותו זמן החלה להוציא פרטים על מעבדים חדשים, משהו שהחברה לא תכננה מראש והם תוצר פנימי של קבוצת מהנדסים שתכננו, הציגו להנהלה, בהנהלה אהבו את זה והחלו לייצר אותם. מהרגע שאינטל שמעה על זה, אינטל נכנסה לפאניקה והחלה לדרוש מיצרני לוחות האם לשנות את הלוחות שאמורים לצאת לשוק כדי לתמוך בכמויות יותר גדולה של PCIe, ולהוסיף תמיכה לסידרת מעבדים חדשה, ה-Skylake X, והכל כמובן היה תחת לחץ אטומי של אינטל לשנות הכל תוך .. 3 חודשים, והתוצאות גם ניכרו בהמשך כאשר לוחות שהחלו לצאת לשוק לא יכלו לתמוך מבחינת VRM וחום במעבדים החדשים. אז בזמן שאינטל הציגה רשימת מעבדים חדשה כשבראשה עומד ה-7980XE, חברת AMD הוציאו את ה-Threadripper עד 16 ליבות במחיר נמוך משמעותי מהמחירים שאינטל ביקשו. מאז החברות הוציאו דור שני למעבדי HEDT, ו-AMD הוציאה גם מעבדי Threadripper עם 32 ליבות.

בשבוע שעבר היתה לסוקרים ולבלוגרים הטכניים שמקבלים מעבדים לסקירה – "הפתעה" לא נעימה: אינטל החליטה להרים את ה-NDA כ-6 שעות לפני שהסוקרים יכלו להציג את מעבדי ה-Threadripper החדשים. ערוצי יוטיוב רציניים כמו Jaytwocents ו-Linus Tech tips די קטלו את אינטל על המהלך הנבזי הנ"ל (אינטל עם המהלך הזה רצתה להשיג סקירות שלא משוות את המעבדים החדשים ובמיוחד את ה-10980XE מול מעבדי ה-Threadripper) ובסופו של דבר רוב הסקירות שיצאו לשוק – די קטלו את המעבד החדש.

המעבד החדש, למרות שהוא מהיר בכ-400 מגהרץ בהשוואה לדור קודם (9980XE) קיבל חלק מתיקוני האבטחה, מה שגורם להאטת ביצועים מול ה-9980XE, כלומר מהירות השעון היא אכן יותר גבוהה, אך הביצועים יותר נמוכים. אינטל גם החליטה לחתוך במחצית את מחיר המעבד בהשוואה ל-9980XE כך שכולם ראו את התאוותנות של אינטל, ואז הגיעה ההשוואה מול מעבדי Threadripper החדשים של AMD (ה-3960X ו-3970X), וכאן – הפתעה: לא רק שה-Threadripper החדשים בועטים ב-10980XE כמעט בכל מבחן, ה-3950X, המעבד שמיועד בכלל לדסקטופ ויש לו "רק" 16 ליבות – גם הוא עוקף במבחנים רבים את ה-10980XE. בקיצור – אינטל נשארו עם עוגה על הפרצוף וההמלצה ברוב הסקירות היא שאם אין לך מערכת קודמת מבוססת X299, עדיף לבחור מהפתרונות של AMD.

שוק תחנות העבודה: הנה שוק שאינטל שולטת בו לחלוטין, והדבר היחיד החדש שהיה בו זה אינטל הוציאה לשוק זה את ה-Xeon W-3275. מעבד עם 28 ליבות במחיר של 4500$. רק לשם השוואה, ה-Threadripper 3970X עולה $2000 והוא "חוגג בסיבובים" ברוב מוחלט של המבחנים סביב המעבד הנ"ל של אינטל.

הגענו לשוק הדסקטופ, וכאן לאינטל השנה לא היה כמעט כלום מה לחדש. הם הוציאו מעבדים עם 8 ליבות שיכולים להגיע למהירות 5 ג'יגהרץ (כל הליבות), והם הוציאו גם כמה מעבדים ללא יחידת עיבוד גרפי פנימי (המבחנים הראו שחבל לרכוש אותם, לא מקבלים ביצועים יותר גבוהים). ב-AMD לעומת זאת "כיסו" עם שורת מעבדים את כל מה שאינטל מציעים, החל ממעבדים 2 ליבות ועד 16 ליבות – שרצים על לוחות אם חדשים וישנים (כל מה שצריך זה לעדכן BIOS) עם מחירים מאוד תחרותיים מול אינטל. המסקנה של רוב הסוקרים היתה פשוטה: אם אתה מחפש לרכוש/לבנות מערכת גיימינג שתתן לך את כל הפריימים עד האחרון שבהם, קח מעבד של אינטל ועדיף את ה-9900KS. אם יש לך צרכים מעורבים (כולל עריכת וידאו, אפקטים וכו'), תסתכל על ההצעות של AMD.

לסיכום: ל-AMD אין משאבים כמו שיש לאינטל, והשמועות על פלטפורמת Zen-2 (שכל המעבדים החדשים מתבססים עליה) החלו עוד באפריל 2018 ואני בטוח שאינטל ידעה הרבה יותר מהציבור, ובכל זאת, במהלך שנה וחצי, אינטל לא הוציאו שום מעבד תחרותי. אני פשוט המום מכך שחברה בשווי שוק של 254 מיליארד דולר לא מצליחה להוציא מעבדים תחרותיים בשעה שהמתחרה הקטנה שלה מצליחה לפתח ארכיקטורות חדשות (ה-Zen-3 שיצא בשנה הבאה היא הארכיטקטורה השלישית -AMD תוציא והיא מכוונת לנקודות החזקות של אינטל: Floating Point ו-IPC, ועוד כמה דברים). אני מאמין שאינטל תתעשת ותוציא ארכיטקטורות ומעבדים חדשים ויותר חזקים, אבל איך זה קורה ששנה וחצי אין שום התפתחות אצלם?

מיקרוסופט SQL ללינוקס – ההמשך

לפני כשנה כתבתי את הפוסט הזה לגבי Microsoft SQL 2017 גירסת לינוקס שמיקרוסופט הוציאה. מיקרוסופט הסבה את המוצר ללינוקס מכמה סיבות:

  • לכבוש נתח שוק מאורקל
  • לנסות לחדור לכל מיני שווקים שמשתמשים רק בלינוקס

מבחינת המרה, העבודה שמיקרוסופט עשתה יחסית לדור ראשון של מוצר היתה בהחלט מרשימה. היו לי מספר שיחות עם מנהלי IT בקשר להטמעה של המוצר ואחד הדברים שהייתי צריך לחדד לאותם אנשים שה-Core של SQL Server בלינוקס הוא בדיוק אותו Core ב-Windows, מיקרוסופט השתמשו בכלי שממיר קבצים בינאריים מ-Windows ללינוקס ועשו עבודה גדולה נוספת כדי שזה יעבוד בצורה טובה על לינוקס כאילו זה היה מוצר לינוקס "טבעי". יחד עם זאת, Windows ולינוקס הן סביבות שונות לחלוטין ולכן יש דברים ב-SQL Server בגירסת לינוקס שאינם נתמכים ויש גם באגים ידועים. כל הפרטים על כך נמצאים כאן.

במהלך השנה האחרונה התקנתי את המוצר בצורה רשמית לסטארט אפ ולחברה אחרת בצורה "לא רשמית" (כלומר – לא משהו לפרודקשן). בשני המקרים הלקוחות מרוצים הן מהצורה שזה רץ על לינוקס (בשני המקרים המערכת הותקנה על CentOS 7) אבל היו לא מעט מקרים שחברות גדולות חששו להתקין את המוצר כי הם לא היו בטוחים שמיקרוסופט מספיק רצינית לשחרר עדכונים וגרסאות חדשות ללינוקס.

מיקרוסופט הוכיחה לאחרונה שאין צורך לחשוש. הם בהחלט ממשיכים עם גירסת לינוקס ל-SQL עם Microsoft SQL 2019.

בגירסה החדשה ללינוקס, מיקרוסופט הוסיפה חלקים שלא היו קיימים ב-SQL 2017 ולראשונה יש תמיכה לא רק להרצה בתוך Docker אלא בתוך Kubernetes (אפשר לראות מה חדש כאן) וסוף סוף יש גם רפליקציה טבעית, תמיכה ל-PV/PVC (כלומר Persistent Volumes). הדוגמאות שמיקרוסופט נותנת בתיעוד קשורות אמנם ל-Azure אבל אני מאמין שזה ירוץ גם על Kubernetes מקומי ובשרותים של ספקי ענן ציבוריים מתחרים.

הבעיה היחידה שאני רואה קשורה יותר לתמחור. SQL בסביבה רגילה במצב שרידותי עובד ב-2 שרתים, הן Active/Passive או Active/Active וזה עובד יפה, אך ב-Kubernetes הדברים שונים לחלוטין, אין Active/Passive ודברים כאלו, יש רפליקציות של Pods וקונטיינרים לפי הגדרות שמחליטים, לדוגמא: אם משאבי זכרון/מעבד מגיעים ל-90% – תרים Pod נוסף עם הקונטיינרים הרלוונטיים, בצע Load Balance (תלוי בשכבת הרשת שהוגדרה ל-Kubernetes) בין ה-Pods שמריצים את ה-SQL. מה המחיר שמיקרוסופט תגבה על כל SQL כזה? אי אפשר לגבות מחיר בשיטה הישנה של Cluster.

לסיכום: לא מעט גופים מתחילים/התחילו לעבור לקונטיינרים ורצו או רוצים להשתמש ב-SQL של מיקרוסופט כי מדובר במוצר חזק ויציב והם מאוד שמחים שמיקרוסופט משחררת גירסה ללינוקס כך שאין צורך "לערבב" בין שרתי Windows ללינוקס (במיוחד בסביבות שזה מאוד בעייתי – כמו בעננים ציבוריים). המוצר עצמו יותר "בוגר" בהשוואה ל-SQL 2017 (אני חייב לציין שמיקרוסופט עשתה עבודה ממש מעולה הן בשחרור המוצר והן בתמיכה להפצות לינוקס שונות) – הדבר שיקבע אם הם ישתמשו בכך או לא – יהיה המחיר.

על קונטיינרים ו-Windows Server 2019

מיקרוסופט שחררה לפני זמן מה את Windows Server 2019 ואחד החידושים הגדולים שלו קשור לקונטיינרים. בעבר היית יכול להריץ עם Windows Server 2016 קונטיינרים, אולם המשאבים שכל קונטיינר היה תופס היו נכבדים (אין פלא, זה היה בעצם VM "מינימלי"), והיו מספר בעיות תאימות בהשוואה לקונטיינרים ללינוקס. כעת מיקרוסופט מכריזה שקונטיינרים ב-Windows Server 2019 הם הרבה יותר קרובים למה שניתן כיום להריץ על לינוקס, ואכן, כיום קונטיינר אינו VM אלא תהליך (Process) נפרד וכל הקונטיינרים רצים תחת אותו Kernel באותה מכונה.

ב-Windows Server 2019 ניתן להריץ קונטיינרים בדיוק כמו בלינוקס, כשאנחנו מדברים על קונטיינרים בודדים שאנחנו משתמשים ב-Docker, ואם אנחנו מעוניינים להריץ מספר קונטיינרים שמקושרים ביניהם – נשתמש ב-Docker Swarm.

הבעיה: כל העולם ואחותו (כולל הכלב והחתול העצבני) נטש בהמוניו את Docker Swarm לטובת מערכת הרבה הרבה יותר פופולרית – Kubernetes. מערכת Kubernetes נותנת הרבה יותר ממה ש-Docker Swarm נותן, היא תומכת באין ספור תוספים ופרוטוקולים, והיא גם יודעת לדבר עם סוגים שונים של Storage לאחסן דברים. בקיצור – אם תשאל כל חברה שמריצה קונטיינרים על לינוקס, התשובה תהיה פשוטה: תשתמש ב-Kubernetes.

אז .. איך Windows Server 2019 עם Kubernetes? התשובה: זה עובד. להכניס לפרודקשן? שלא תעיזו!. מיקרוסופט עדיין עובדים על זה.

ניסיתי בימים האחרונים את Windows Server 2019 עם Kubernetes (גירסה 1.13) והלן הערותיי:

  • תצטרכו לעבוד Multi OS, הווה אומר – ה-Master Node צריך לרוץ על מכונת לינוקס. אם אתם רוצים להשתמש בטריקים כמו HAProxy כדי לחשוף שרות (או NGINX) – תצטרכו גם Node מבוסס לינוקס, בנוסף למכונות Windows שישומשו כ-Nodes כדי להריץ אפליקציות מבוססות Windows.
  • בלינוקס Kubernetes משתמש ב-iptables כדי לנהל את התעבורה הפנימית. ב-Windows זה VFP כך שעדיין יש שימוש ב-Hyper-V. זה לא הולך לרדת.
  • מבחינת משאבים – Windows זה לא לינוקס, וכל קונטיינר מצריך פי 3 משאבים (במינימום!) בהשוואה לקונטיינר שרץ על לינוקס – גם בשביל קונטיינר שיציג Hello World, כך שאם אתם רוצים להריץ הרבה קונטיינרים מבוססי Windows – תצטרכו להקצות לא מעט משאבים לכך מבחינת מחשוב.
  • אין תאימות. בניתם דברים על Windows 10 או על Windows 2016 מבחינת קונטיינרים? תצטרכו לבנות אותם מחדש על Windows Server 2019.
  • וכן .. הכל עדיין דרך CLI (דרך PowerShell).

לכן, אם אתם חושבים להריץ קונטיינרים ואין למפתחים בחברה עדיין ידע רציני, הדבר הראשון שאני ממליץ למפתחים בחברה לעשות – זה לעבוד על לינוקס ולהכיר את הדברים, ובמקביל גם לנסות על Windows. כשזה מגיע ל-Kubernetes, הדגש צריך להיות עדיין על לינוקס. כשרוצים להריץ קונטיינר Windows, אפשר להשתמש ב-Node Selector כמו בדוגמא כאן בקובץ ה-YAML על מנת ש-Kubernetes יפעיל את הקונטיינר על מכונת Windows ולא על מכונת לינוקס.

האם ניתן לקחת אפליקציות שונות ולהמיר אותן לקונטיינרים? לא, זה לא לינוקס. כיום רוב מה שנתמך כקונטיינר ב-Windows הם אפליקציות Net.

עצה שלדעתי כדאי לחשוב עליה: אם לוקחים כבר קוד Net. – אז עדיף להמיר אותו לעבוד עם Net Core, וכך ניתן להריץ את הקוד ישירות על מכונת לינוקס כאפליקציה Native.

לסיכום: כן, ניתן להריץ Kubernetes על Windows, אך עדיין תצטרכו לפחות מכונת לינוקס אחת שתהיה ה-Master (ואם זה פרודקשן, זוג מכונות לינוקס שיעבדו כ-HA). מיקרוסופט עדיין עובדת על זה. תהליך ההתקנה עדיין מורכב (אם כי בגירסה האחרונה יותר קל להוסיף מכונות Windows לאשכול Kubernetes, וחשוב לשנות את קובץ ה-YAML לביצוע Deploy כדי שקונטיינר Windows ירוץ על מכונת Windows. ברגע שיש לכם אשכול כזה רץ, אפשר להגדיר את כלי ה-CI/CD שלכם להשתמש גם ב-Nodes מבוססי Windows ואפשר כמובן להשתמש ב-Draft, Helm לעשות את החיים קצת יותר קלים. לחברות שחושבות לעבור ל-OpenShift – בקרוב תצא גירסה שתומכת גם במכונות Windows. כמובן שאפשר לחסוך את כל הכאב ראש – עם תעברו ל-Net Core.

למעוניינים – להלן וידאו הדגמה משבוע שעבר איך Kubernetes רץ על Windows. (הוידאו ארוך: שעה וחצי!)

תכירו: Windows Server 2019

(לתוהים מה קרה שהחלטתי לכתוב על Windows – אמנם "חץ ביז" אינו נותן תמיכה רשמית ל-WIndows [בגלל שהשוק מוצף והמחיר נמוך], אבל הם מוציאים טכנולוגיות ואינני "אנטי מיקרוסופט")

מיקרוסופט הכריזה רשמית היום על גירסת Preview ל-Windows Server 2019. הגירסה זמינה להורדה (המפתחות כבר בתוך ה-ISO או VHDX) אבל כדאי לשים לב: זוהי גירסת CLI, תצטרכו להתקין כלים כדי להיכנס עם ממשק גרפי.

מה חדש בגירסה זו? יש כל מיני דברים. לא אפרט (אם אתם רוצים פירוט, זה זמין כאן), אבל ישנם כמה דברים מעניינים שאתייחס אליהם:

  • Cluster Set: כפי הנראה גם מיקרוסופט מבינה ש-Hyper Converge זה העתיד ומעתה ניתן להגדיל קלאסטרים וליצור Cluster ל-Compute, ל-Storage (הכוונה ל-Cluster של Storage Spaces Direct, כן, גם במיקרוסופט מבינים ש- Software Define Storage יותר עדיף מברזלים קנייניים), ומכונות ה-VM שלכם יכולים "לשוט" להם בתוך ה-Cluster Set לפי ביצועים או שרידות שתגדירו. נחמד.
  • Windows Defender מקבל חיזוק משמעותי בדמות ATP (כלומר Advanced Thread Protection) עם ערימת חיישנים וירטואליים לניטור זכרון, פסיקות (Interrupts) וכו'. אני ממליץ להיכנס ללינק שפרסמתי לעיל לקרוא את הדברים (ויש לא מעט). קצת מזכיר מעולם הסולאריס את DTrace רק שזה לשם הגנת המערכת.
  • מערכת WSL – מיקרוסופט מעתה משלבת את Windows System for Linux בתוך Windows Server 2019 כך שתוכלו להריץ את הפצת הלינוקס החביבה עליכם בתוך שרת Windows 2019. בנוסף מיקרוסופט מחזירה לחיים חלק ממה שהיה בעבר SFU (כלומר Services for Unix) עם SSH, TAR, CURL כך שיהיה אפשר לשלב את הדברים בתוך סקריפטים שלכם.
  • קונטיינרים – כן, מיקרוסופט עושה מאמצים כדי לשלב קונטיינרים ברמה הרבה יותר "טבעית", כך לדוגמא כל IMAGE לא ישקול 5 ג'יגהבייט והוא יקבל "דיאטה" ל-2 ג'יגה (הלו מיקרוסופט, בלינוקס זה בד"כ בין 100-200 מגה בשכבה הראשונה, דרושה עוד דיאטה), כך שתוכלו להריץ גם קונטיינרים של לינוקס ישירות בשרת Windows Server 2019. אוסיף כאן הערה אישית: כרגע ה-WSL נותן ביצועים מחרידים בכל הקשור ל-I/O של קבצים גם ב-2016 וגם ב-Windows 10, כך שבשלב זה הייתי ממליץ לאלו שרוצים להריץ קונטיינרים מבוססי לינוקס – תריצו את זה על מכונת לינוקס.
  • עוד על קונטיינרים – מיקרוסופט "מיישרת קו" עם השוק והיא תשלב את Kubernetes בתוך ה-Windows Server 2019 (כך שאם הלכתם על משהו שאינו תואם ל-Kubernetes – מומלץ לחשוב על "אחורה פנה")
  • פרויקט "הונולולו" – הממשק הגרפי החדש של מיקרוסופט ל-2019 שנותן לכם לא רק לנהל את השרת החדש, אלא גם להתממשק ל-Azure וליצור Hybrid Cloud.

עתה, הרשו לי לשתף אתכם במחשבותיי לגבי המערכת החדשה.

הקמתי את המערכת הזו ושיחקתי איתה פה אצלי ב-LAB הביתי שלי ואני חייב לציין שהתחושה שלי ש-Windows 2019 החדש יותר מזכיר משהו כמו WIndows Server 2016.1. יש שיפורים – אך הם אינם כאלו גדולים. מיקרוסופט כמובן תתנגד למה שציינתי ולראייה המחיר – Windows Server 2019 יהיה יותר יקר (במובן של CAL) מ-WIndows Server 2016 והסיבה לכך פשוטה: מיקרוסופט רוצים שפחות תתקינו את זה על הברזלים אצלכם ויותר תשתמשו בשרותי ה-Azure שלכם.

וכאן בגירסה זו של Windows Server, שרותי ה-Azure מודבקים על ימין ועל שמאל. רוצה DR? עם אז'ור. קלאסטרים, מיגרציה וכו'? עם Azure. זו כמובן זכותה של מיקרוסופט אבל זה די מאכזב לראות שמיקרוסופט שוב נוקטת בשיטות הישנות של כריכת שרות בשרות. אולי כדאי להזכיר למחלקה המשפטית של מיקרוסופט את השם "נילי קרוס"? (מי שהיתה נציבת ההגבלים העסקיים באיחוד האירופאי וקנסה את מיקרוסופט במיליארדי דולרים!). מן הראוי היה שמיקרוסופט תפתח איזה API לאפשר לשאר יצרני העננים הציבוריים (גוגל, אמזון) להתממשק ולאפשר לתחרות לעבוד.

לסיכום: Windows Server 2019 הוא בהחלט מוצר שמראה שמיקרוסופט דוחפת בכל הכח גם לעבודה של Multi Platform (לינוקס, Windows, קונטיינרים "טבעיים" וכו'), את עניין ה-Hyper Converge ואני מאמין שגם תהיה התממשקות מאוד הדוקה ל-Azure Stack לטובת חברות שמעוניינות להריץ את הכל פנימית על הברזלים המקומיים (עקב מגבלות חוקיות ורגולטריות). אלו בהחלט דברים מעולים, אך לעניות דעתי חוסר הפתיחות כלפי ספקי עננים מתחרים קצת פוגם בדברים.
גירסת ה-ISO זמינה במסגרת תוכנית Windows Insider וה-ISO יפעל עד חודש יולי. למנויים ל-LTSC תהיה גירסה של Windows Server 2019 בעוד מס' שבועות.