האם תוכניות DR באחסון ישראלי שוות את הכסף?

הערה: פוסט זה, כמו פוסט קודם, אינו בא "ללכלך" או לפסול הצעות שרותים של ספקים ישראליים, אלא רק לתת חומר למחשבה. אחרי הכל, פתרונות DR זה דבר לא זול ומצריך מחשבה ותכנון ארוכים לפני שמחליטים ללכת לכאן או לכאן.

כשזה מגיע ל-DR בארץ, כל הגורמים המשתתפים בהקמה – בדרך כלל יכולים לחייך. אם חברה X רוצה להקים DR, הספקים והאינטגרטור מחייכים. מדוע? כי כשחברה צריכה DR, צריך לרכוש ציוד. זה מתחיל בסטורג' זהה למה שיש לחברה כיום (ברוב המקרים), שרתים, סוויצ'ים, אולי הרחבה של התקשורת היעודית בין החווה המקומית לחוות שרתים ששם תשכון תשתית ה-DR, אולי גם VPN, רשיונות מערכות הפעלה, רשיונות פלטפורמות, וירטואליזציה ובקיצור, מדובר על "לשפוך" כמות גדולה של כספים. תזכרו את הפיסקה הזו, נגיע אליה בהמשך.

אחד הדברים הראשונים שהכי חשובים לזכור לגבי DR ולא חשוב מה הפלטפורמה שמשתמשים קשור ל-איך זה יוקם ומה השימוש: ה-DR מטרתו לתת לנו המשכיות עבודה לזמן קצר (שעות, ימים) ואחת ההחלטות הראשונות שצריך להחליט היא בעצם איזה חלק מהתשתית יש צורך להקים כ"מראה" בצד של חוות השרתים החיצונית. על מנת לפשט את הדברים, נניח שיש חברה בשם "אבגד" שיש להם תשתית מקומית של 50 שרתים, 2 מכונות סטורג', ומספר מתגים. החברה בודקת אם להקים DR מול החווה של בזק נניח. האם החברה רוצה להקים בבזק 2 מכונות סטורג', 50 שרתים פיזיים ומתגים? או שהחברה רוצה לעשות DR שהתשתית בצד של בזק תהיה יותר מצומצמת כך שרק הדברים ההכרחיים ירוצו? בכל צד יש יתרונות וחסרונות וזהו שיקול חשוב שהחברה תצטרך לשקול.

מכיוון שיש ערימות של פלטפורמות ופתרונות DR שעובדות ומסנכרנות נתונים בדרכים שונות, אתאר את התהליך באופן כללי: אחרי שרכשנו את הציוד, ומתוך הנחה שהחברה משתמשת בוירטואליזציה, אנחנו נתקין את מערכת הוירטואליזציה הבסיסית (ESXI) בשרתים ולאחר שמכונות הסטורג' יסתנכרנו, נחבר דרך ה-vCenter את הסטורג' לשרתים, נגדיר את המתגים, כתובות IP ועוד ועוד. אחרי שמסיימים את הכל, התוכנה שמבצעת את עבודת הרפליקציה בין הסטורג' בחברה לחווה – ממשיכה לעבוד 24/7 וברוב הזמן היא מרפלקת לכיוון אחד (כי בצד של החווה אף אחד ברוב הזמן לא עובד על השרתים, עד למצב חרום או "תרגיל"). ברוב המקרים כשתהיה נפילה, פתרון תוכנת ה-DR ידע לשנות את הפרמטרים הנחוצים על מנת לאפשר עבודה מול החווה של בזק.

החסרון הגדול ב-DR בארץ הוא המחיר הראשוני לרכישה. אם החברה צריכה לרכוש את כל הברזלים, יהיה מדובר במחיר מאוד משמעותי. לאחר עלויות הרכישה, הקמה, רשיונות וכו' יהיה תשלום חודשי על תקשורת ודברים נוספים שנקבעים בין החברה לספק. אם לעומת זאת החברה שוכרת מהחווה את הציוד, העלות תהיה נמוכה משמעותית מרכישה, אולם אם יש תקלה לדוגמא בסטורג' או בתקשורת של החווה (החוצה/פנימה), כל התשתית DR של הלקוח תיפגע מכך.

ומה לגבי פתרונות בעננים ציבוריים? הנה משהו שהרבה מאוד אינטגרטורים יציעו שלא להשתמש כפתרון DR בגלל כל מיני סיבות: מחיר, Latency, ועוד…

מבחינת מחיר – אכן, עננים ציבוריים אינם דבר זול, אך בניגוד לתוכנות DR רבות, ב-AWS עם שימוש פלטפורמה כמו CloudEndure, אתה יכול לבחור אלו מכונות להעביר לענן בפקודה (או בקליק פשוט) וכל עוד יש בחברה ידע בשימוש AWS לדוגמא, כל תהליך ה-DR יקח מספר שעות (תלוי ברוחב הפס שיש לחברה). עלות השרות היא 99$ למכונה + עלות המכונה (Instance) עצמו כפי שניתן לראות כאן. וכאן ניתן לראות הדגמה של גיור מספר מערכות לענן של אמזון עם CloudEndure.

האם ניתן לקבל פתרונות יותר זולים? כן, אבל אז מדובר בעבודה "ידנית" של העלאת מכונות VM לתוך Region אצל ספק הענן, יש צורך בבניית רשת תקשורת לוגית, ואחרי שהכל הועבר בפעם הראשונה, אפשר להשתמש בשרות כמו Datasync לרפליקציה מתמשכת מחוות השרתים לענן הציבורי. מכיוון שמדובר ברפליקציה שברובה תתבצע בכיוון אחד, אין תשלום על התעבורה והתשלום לגבי נתוני הרפליקציה הוא ברובו על האחסון ו-4 סנט פר ג'יגהבייט על שרות Datasync.

אחד הדברים שהכי "מפחידים" חברות ועסקים – הם העלויות של התוכנות והשירותים של ספקי הענן. בהתחלה זה נראה קטן, אבל במשך הזמן זה גודל למחירים גבוהים. התשובה לכך היא שלא תמיד צריכים להשתמש באותם שרותים או שניתן להשתמש בשרותים האלו רק כ"גיבוי". אם לדוגמא אתם צריכים להריץ פלטפורמה יקרה שעולה המון פר שרת, ברוב המקרים תוכלו לייבא רשיונות שרכשתם או במקרים של DR בדרך כלל ספק התוכנה יתן מחיר מיוחד (ויותר זול מספקי הענן) שתוכלו להשתמש בו.

ומה לגבי עניין ה-Latency? ובכן, אחד היתרונות הגדולים של ספקי הענן, הוא שאין צורך לשלם מראש או לשלם סכום חודשי קבוע בכדי לנסות שרות, אפליקציה, פלטפורמה וכו'. אם לדוגמא אתם רוצים לדעת אם יש Latency רציני עם אפליקציות פרודקשן שאתם צריכים שירוצו ב-DR, כל מה שתצטרכו לעשות זה להיכנס ל-Market Place של אמזון לדוגמא, "לשכור" את התוכנה (המערכת תקים עבורכם את המכונות ותתן לכם כתובת IP עם פרטי התחברות). ברגע שזה רץ, מעלים נתונים ומגדירים את המערכת, ופשוט מנסים זאת. אצל ספק הענן תמיד ניתן יהיה לבחור מכונה יותר קטנה או גדולה מבלי לאבד נתונים וזה לוקח דקות ספורות.

אחרי שהקמתם ו"שיחקתם" עם המערכת, יהיו בידיכם נתונים ברורים האם ה-Latency משחק תפקיד, האם זה רץ יותר מהר או לאט ממה שיש לכם כיום (אפשר תמיד לבחור דיסק עם יותר IOPS והמכונות הן יותר חדשות ממה שיש לכם ויותר מהירות) – ואז תוכלו להחליט. עלות כל הבדיקה הזו – דולרים ספורים. לאחר שסיימתם, אל תשכחו למחוק את המכונה.

לסיכום: ענן ציבורי צריך לעניות דעתי להיחשב כאופציה נוספת לפני שמחליטים על תוכנית DR, איזה DRaaS וכו'. המחירים יקרים – כשמשלמים לפי שעה (אם לדוגמא משלמים מראש ל-3 שנים, יש עד 75% הנחה פר VM באמזון, לדוגמא). אין צורך לרכוש ציוד נוסף ותלוי בתהליך ה-DR שבחרתם, הוא יכול להתבצע תוך זמן קצר או כפרויקט. יכול להיות שההצעות מספקים מקומיים יהיו יותר זולים, אולי כדאי לחשב את הדברים מראש כתשלום ל-3 שנים ואז להשוות (שימו לב: כל ספקי הענן, ברוב המקרים, ישמחו לתת לכם אלפי עד עשרות אלפי דולר כקרדיטים לשנה הראשונה, כך שזה יכול בהחלט להשפיע על מחיר וההחלטה). אל תקשיבו לאלו שישר פוסלים הצעות של עננים ציבוריים, עדיף שיהיו בידכם המספרים המדוייקים והמעודכנים – ואז תוכלו להחליט.

(גילוי נאות: "חץ ביז" מציע את שרותי ה-DR לעננים ציבוריים)

סטארטאפים ואבטחת מידע בענן

כמו שכל אחד יודע, יש בישראל המון סטארטאפים, כמעט כולם משתמשים בענן לאחסן את המידע, האפליקציות ושאר דברים וכמובן שרובם משתמשים בשרותים שונים של ספקי הענן לצרכים שונים.

כמעט כל סטארט אפ מתחיל באדם אחד או 2 שבונים מעין אב טיפוס למוצר/שרות שהם מעוניינים לספק כחברה לכשיגדלו. לאחר שמשיגים מימון ממקורות שונים, בד"כ מתחילים לשכור מפתחים שיש להם גם קצת ידע בסיסטם או Devops (כן, אני יודע שזו מתודולוגיה, אבל בפוסט זה אני מתייחס לזה כמו רכזות כ"א שמסתכלות על זה, תזרקו עליי עגבניות אחרי זה) ובד"כ שוכרים איש Devops יעודי רק לאחר שיש כבר צוות פיתוח.

עד לשכירת איש Devops כל עבודות הסיסטם/אוטומציה/אבטחה וכו' נעשים ע"י מאן דהוא. זה יכול להיות יזם החברה שלמד פה ושם (או שהיה בעבר איש סיסטם), וזה יכול להיות אחד (או יותר) מאנשי הפיתוח – הכל תלוי בתקציב של הסטארטאפ וכמות הכסף שהוא השיג.

וכאן בדרך כלל מתחילות הבעיות הקשורות לאבטחת מידע.

לא מעט אנשים שמתחילים סטארטאפים חושבים להם שאם יקימו את התשתית שלהם בענן, ספק הענן יגן עליהם בצורות כלשהן וזו כמובן טעות ענקית. לא חשוב מי ספק הענן, כמות ההגנה המסופקת ללקוח היא ברמה אפסית (אינני מדבר על הגנות בתוספת תשלום כמו נגד DDoS). אתה יכול להפעיל Multi Factor Authentication כדי למנוע כניסת אנשים לא מורשים לחשבון בענן, אבל זה לא אומר כלום לגבי ה-Instances שאתה משתמש. מהרגע שיש לך Instance חי ויש לו כתובת IP ציבורית, עשרות אלפי סקריפטים ינסו לחדור לשרת שלך בכל דרך. כל שרות שתפעיל באותו Instance ושאינו סגור לכתובת הציבורית (כמו שרבים נוטים להשאיר פורטים פתוחים לשרותי SQL/NOSQL, GUI, או SSH עם סיסמא (ללא מפתחות) – הסקריפטים ינסו להיכנס, ואם הם יצליחו, חלקם יעבירו את המידע חזרה מבלי לנגוע במידע בשרת וחלק אחר של סקריפטים פשוט "יגייסו" את המכונה להריץ BOT או תולעים או 1001 דברים מזיקים אחרים ויש כמובן גם סקריפטים שישמחו פשוט למחוק את המכונה.

כשהסקריפטים מצליחים להיכנס ובעלי אותם שרותים נכנסים לפאניקה ורוצים לדעת מי נכנס ומה עשו, מתחילה הבעיה. כל עוד הפורץ נמצא או שהנוזקה נמצאת במכונה ורצה ב-Instance – ניתן לבצע פעולות פורנזיות שונות על מנת לגלות דברים (ויש לא מעט חברות שנותנות את השרות הזה בארץ), אולם מהרגע שפורץ נכנס, שהה ויצא, קשה מאוד לדעת בוודאות באלו קבצים הוא נגע, במיוחד אם הוא לא יצר שום קובץ. אפשר כמובן להסתכל מה הקבצים שהמשתמש ניגש אליהם לאחרונה ואפשר להסתכל על קובץ bash_history. של אותו משתמש לדוגמא, אך אם הפורץ לדוגמא מחק את ההיסטוריה, זו בעיה שאולי חברה שנותנת שרותים פורנזיים תוכל לסייע (אינני נותן שרותים פורנזיים) – כך שפריצות כאלו מצריכות הוצאת ממון רב ולא בטוח שהלקוח יקבל את מבוקשו.

לכן ההמלצה הראשונה שלי לכל סטארט אפ שכולל מס' קטן של מפתחים זה לקחת מישהו חיצוני שיעשה את עבודות הסיסטם ואבטחת מידע ברמה מספקת של הגנה כלשהי על התשתית. הגנה ברמה גבוהה מצריכה הרבה עבודה בכל מיני אספקטים כמו API, שרתי Web שנותנים את השרות, TLS ודברים רבים אחרים וכאן זה תלוי אם איש ה-Devops שלכם יודע לעשות זאת או שילוב של מישהו חיצוני שיעבוד יחד עם איש ה-Devops שלכם.

להלן מספר נקודות בסיסיות שיכולות לסייע לסטארטאפ בתחילת דרכו:

  • אם מדובר במספר עובדים בסטארטאפ אחד שיושבים במשרד כלשהו, דאגו ל-VPN וחברו את ה-VPN כ-Site To Site לחשבון הענן שלכם. מי שרוצה להתחבר מהבית, יתכבד הבחור ויתחבר ל-VPN שלכם ומשם לתשתית.
  • עבודה עם סיסמאות לכניסה לשרתי לינוקס היא no no. השתמשו במפתחות בלבד והחליפו את קבצי ה-PEM שניתנו לכם ע"י שרות הענן שלכם במפתחות שלכם בחלוקה של פרטי/ציבורי (עדיף ליצור עבור כל מפתח מפתח, להכניס את החלק הציבורי לשרת ואת החלק הפרטי למכונה של המפתח כך שאפשר לדעת מי נכנס עם איזה מפתח), כך שמי שצריך להיכנס למכונה יהיה לו את החלק הפרטי של המפתח (החלק הציבורי נמצא בשרת). קבצי ה-PEM למיניהם קל "לדוג" אותם מכל מיני פורומים, אימיילים ושאר מקומות.
  • מקימים DB? ראשית יש להקשיח את ה-DB לפני שמכניסים אליו נתונים. אם זה mysql לדוגמא, יש להריץ קודם כל mysql_secure_install, ואם זה mongoDB יש למחוק משתמש דוגמא,  ובכל המקרים יש לוודא כניסה רק דרך IP מסוים פנימי.
  • משתמשים בשרותים שונים של ספק הענן? ודאו שאתם משתמשים בכתובות IP פנימיות בלבד. זה לא מצליח? יש לכם בעיה עם ה-VPC (במקרה של אמזון), כדאי לבדוק הגדרות.
  • שימוש ב-DB – לפני שכותבים נתונים ל-DB, כדאי "להמליח" דברים כמו סיסמאות ומידע חשוב (להלן לינק לוידאו המסביר איך לעשות זאת ב-MySQL לדוגמא), כך שמי שיצליח לגנוב את ה-DB, לא יוכל לעשות הרבה עם זה. אפשר כמובן לשפר את זה ולהשתמש בכל מיני שרותי Vault לשמור את המפתח להמלחה אך זה כבר עניין אחר.
  • גיבויים ל-S3 או כל מקום ששומר Object Storage – לאחר יצירת הגיבוי, יש להצפין אותו ורק אז להעלות אותו (כמובן שכדאי לוודא שהרשאות ה-S3 שלכם מוגדרות בצמצום).
  • לא לקחת כתובות IP ציבוריות עבור כל Instance (טריק שלצערי ראיתי פעמים רבות שנעשה בחברות שונות). אם אין אפשרות להקים ולהשתמש ב-VPN ויש צורך להתחבר ממקומות שונים עם IP שונה, מומלץ להשתמש בטריק שנקרא Linux Bastion, זו מכונת לינוקס קטנה שבה נשתמש כ"מקפצה" (להלן לינק למאמר שמסביר זאת) ולמכונה זו יש להגדיר Security Groups עם הכתובות שיכנסו אליה (חשוב: לא להוסיף כל פעם כתובות אלא לעדכן ב-SG).
  • תעודות SSL – אם המכונה פונה החוצה ואין לכם עדיין תעודות SSL מסודרות, אפשר להשתמש ב-Let's Encrypt כדי ליצור תעודות SSL תקינות זמניות (שניתנות להארכה בפקודה פשוטה) במקום להשתמש ב-Self Signed Certificates. באותה הזדמנות כדאי לבטל Ciphers ישנים ולאפשר אך ורק ל-TLS מהגירסא האחרונה להיכנס.

לסיכום: לענננים ציבוריים יש שם של תשתיות רציניות ואבטחה גבוהה. זה מדבר על התשתיות הפנימיות לענן עצמו, לא ל-Instances שאתם מקימים או שרותים עצמאיים שאתם מקימים/בונים. אין לכם נסיון מספיק? קחו מישהו חיצוני, סכמו בנק שעות כך שיהיה למי לפנות אם יש תקלה. חשוב לשים לב להרבה דברים שצריך להגדיר כי בסופו של דבר הדבר האחרון שתרצו זה שיפרצו ויגנבו לכם מידע.

עוד נקודות חשובות לפני מעבר לענן

בפוסטים קודמים שכתבתי בבלוג זה (כאן, כאן) התייחסתי לאספקטים טכניים הקשורים לענן אולם 3 נקודות שהועלו לאחרונה ע"י לקוחות פוטנציאליים שלי הראו צורך בחידוד אותם נקודות שחשובות לפני כל מעבר לענן – יהיה אשר יהיה ספק הענן (אני מדבר על ספקי ענן ציבורי, לא דברים כמו OpenStack).

הנקודה הראשונה היא עניין הידע הטכני שקיים באותה חברה. בסטארטאפים לדוגמא, כל עניין ההקמה, תחזוקה, הגדרות, אוטומציה – נופל על איש (או צוות, בהתאם לגודל הסטארטאפ) ה-Devops. מכיוון שרוב מוחלט של הסטארטאפים מקימים את התשתית שלהם בגוגל או באמזון, קיימת חובה מצד איש ה-Devops לדעת היטב דברים כמו Bash, Python הבנה של פורמט קבצים כמו JSON, YAML וכמובן אוטומציה כמו Puppet או Chef, Ansible. בלי זה – איש ה-Devops לא יתקבל לעבוד ב-Startup. זה שמישהו מכיר סיסטם Windows או ניסה פעם אובונטו וגם אם הוא יודע PowerShell, ידע זה לא ירשים את המראיין והוא יפסול את המועמד.

לעומת זאת, חברות לא מעטות בארץ ובחו"ל מעדיפות את הענן של מיקרוסופט, וכאן איש ה-Devops יצטרך יודע ידע בטכנולוגיות של מיקרוסופט (PowerShell ואחרים) כדי לעבוד. מיקרוסופט נותנים SDK לשפות אחרות ו-CLI למערכות הפעלה פופולריות, אך מי שעובד לדוגמא הרבה עם AWS ויעבור להשתמש ב-Azure, יגלה לאחר זמן מה שמיקרוסופט יותר משקיעה בטכנולוגיות שלה מאשר בטכנולוגיות האחרות. כך לדוגמא אם תרצה לבצע אוטומציה עם הכלים הפופולריים בלינוקס, החיים שלך לא יהיו כל כך קלים.

לסיכום נקודה זו: Azure יותר מתאים לחברות שיש להן תשתית בסיס שמורכבת מתשתיות מבוססות מיקרוסופט (AD וכו') וגם יש לאותה חברה שרתי Linux (סתם דוגמא: 70 VM של Windows ו-30 לינווקס) עם אנשים שרובם מבינים בתשתית של מיקרוסופט. אם המצב לעומת זאת הפוך, הפתרונות של גוגל ושל אמזון (לעניות דעתי) יתאימו הרבה יותר לעבודה.

הנקודה השניה החשובה לדעתי זו המחשבה של העברת מכונות אחת לאחת מה-DC שלכם לענן (לדוגמא: העברת 100 VM מה-DC שלכם לענן הציבורי). לא חשוב איך תסתכלו או איזה ספק ענן תבחרו, החשבוניות שתקבלו יהיו מבהילות מסיבה אחת פשוטה: שום ספק ענן ציבורי לא מחפש למשוך לקוחות רק כדי לארח את ה-VM שלהם כ"ספק טיפש" כמו אלפי ספקי VPS בעולם. כל הנקודה של ספקי הענן היא שתשתמשו בשירותים שלהם. אל תרימו Exchange לדוגמא, אלא תשתמשו בשרותי המייל שלהם. אל תרימו SQL משלכם אלא תשתמשו בפתרון ה-SQL שלהם ובכך תוכלו להתחיל בקטן ולגדול עד למימדים מפלצתיים, הכל בתשלום לפי שעה (חלקם לפי דקה) ובמקרים כמו אמזון (בחלק מהמקרים) – ההמלצות הם להשתמש בדברים כמו Serverless ללא צורך ב-VM יעודי, במקום להשתמש ב-Load Balancer הקלאסי שכולנו מכירים – להשתמש בשרות (החדש) ALB שעושה Load Balancing לאפליקציות במקום שכבות.

קיימים מקרים שכמובן יהיה עדיף שתקימו VM משלכם עם פונקציות מסויימות שאתם רוצים במקום הפתרון של ספק הענן, אולם כדאי לבצע את החישובים מראש (או בזמן שיש קרדיטים) האם עלות התחזוקה והניהול של אותו VM שווה או שעדיף להשאיר את הכאב ראש לספק הענן ופשוט להשתמש בשרותים (במיוחד שלא צריך לשלם על רובם מראש).

הנקודה השלישית והאחרונה היא עניין המחיר: כמו בנקים, ספקי הענן גובים על כל פסיק כמה וכמה דולרים או סנטים לשעה. לקחת הקצאה של כתובות IP ולא השתמשת? עפו להם כמה דולרים. לא ידעת לחשב IOPS לדיסקים והחלטת ללכת על דיסקים SSD מהירים? תתכונן לעוד כמה אלפי דולרים חיוב בחשבון. האתר פופולרי? החשבונית בהתאם ועוד ועוד. יש ערימות של טיפים וטריקים כיצד לחסוך, וכיצד להשתמש בשרותים שיכולים להוריד את החשבונית בצורה ניכרת ולכן חשוב ללמוד את המערכת לעומקה ולא להסתפק בהכרה של כמה פונקציות/שרותים בסיסיים. אם אתם כבר עם חשבונית גדולה, קחו יעוץ מקצועי חיצוני או השקיעו בפרויקט אופטימיזציה, אבל בכל מקרה אל תסמכו על החישוב הכללי עם המחשבון של ספק הענן, ראיתי מספיק חברות שהופתעו בכל פעם מחדש.

בהצלחה 🙂

המעבר לעננים

עד לפני שנים ספורות שמעתי ספקנות מרובה ממנמר"ים בכל מה שקשור למעבר למחשוב ענן. זה מתחיל בטיעונים כמו "זה לא שרתים ותשתית שלנו", "מה יהיה אם מחר פורצים? לא רוצים להיכנס לזה", ועד ל"המחירים מטורפים, זה לא שווה את זה" וכמובן איך אפשר בלי "זה לא בארץ, זה יאיט לי את הכל". טיעונים שהם בהחלט לגטימיים (אם כי כמובן שלכל טיעון כזה יש תשובה, לא ניכנס לכך כרגע כי אינני עוסק במכירות או קידום מכירות לספק ענן ציבורי כלשהו).

אבל הפלא ופלא – מהרגע שמיקרוסופט החלה להציע את חבילת האופיס 365 – מאות (יש שיאמרו אלפים) חברות אצו רצו לחתום על מעבר לשרות הזה של מיקרוסופט (כמובן שעניין המחיר היותר זול בהשוואה להצעה הרגילה של מיקרוסופט – עזר מאוד). מבחינה טכנית הדברים לא ממש השתנו: השרתי מייל של מיקרוסופט עדיין לא יושבים בישראל, התקשורת לא הואצה וכן .. יש גם נפילות, לפעמים התמיכה גורמת לך להצמיח שערות לבנות – ובכל זאת, חברות עברו לשרות הזה, בהמוניהן.

האם המעבר לאופיס 365 תגרום ל-Corporates השונים בארץ לעבור לגמרי לענן? לעניות דעתי – לא כל כך מהר. בשביל Mail, השהיה (Latency) של 100 מילישניות לערך אינה כזה עניין גדול, לא מרגישים את זה, אך כשמדובר ב-RDP או פרוטוקולים אחרים כמו HTTP ואחרים – העניין הופך לבעייתי ובכלל בארץ, בניגוד לסטארטאפים שמתחילים מהדקה הראשונה עבודה על ענן, ה-Corporates מאוד שמרנים ויקח זמן עד שהם יעברו לענן. גוגל, אמזון ומיקרוסופט מודעות בהחלט לעניין, ומיקרוסופט לדוגמא מכינה את ה-Azure Stack – הנה לך אדוני המנמ"ר/CTO "מיני Azure" שכולו יושב ב-Data Center שלך. כל ה-DATA שלך יושב בחווה שלכם ושום דבר לא זז החוצה אם לא תרצה, ואם תרצה – תוכל לחבר את ה-Stack הזה בקלות ל-Azure הענן. גם אמזון התכוננו לרגע הזה והם חתמו עם VMWare על פרויקט חדש שנקרא VMWare Cloud on AWS שנותן לך גם פתרון שמשלב את ה-Data Center שלך עם AWS כך שתוכל להתרחב מה-DC שלך החוצה ל-AWS (והפוך). גם לגוגל יש פתרון שהוא בפיתוח ובשלב זה אין עליו מידע פתוח.

המעבר לענן, לעניות דעתי, לא יהיה שאלה של "אם" אלא "מתי". אני לא צופה שבשנה הקרובה חטיבות ה-Hosting בסלקום/בזק בינלאומי/אורנג'/טריפל C יודיעו בקרוב שהן עוברות להפסדים כי הלקוחות העיפו את השרתים מהן (לזה יקח זמן רב, אם בכלל) – אבל המחשבה והדיבור על מעבר של לפחות חלק מהתשתית לענן ציבורי תעלה שוב ושוב בכל "צומת" שהחברה תצטרך להשקיע סכומים נכבדים ב-IT: רכישת רשיונות למערכות הפעלה, מעבר לסטורג' גדול אחר, הקמת ענן פרטי (כמו OpenStack) וכו'. כמובן שיהיו גם מקרים רבים שגם בעוד 10 שנים השרתים יהיו פה ב-DC בגלל רגולציה במקרים שונים.

ובכל זאת, חברות רבות "מסתקרנות" לגבי מעבר לענן. הסיפורים של כל מיני סטארטאפים איך הם נותנים שרות למליוני אנשים ומשלמים רק כמה אלפי דולרים בודדים בחודש לספק הענן גורם לסקרנות ולרצון להתנסות, המחירים בסנטים גם קורצים לחברה שמסתקרנת רצון לטבול אצבעות, ואז הן הולכות למחשבונים של ספקי הענן ואחרי מספר חישובים הן נרתעות. סתם דוגמא: באמזון, שרת Windows יחיד עם 8 ליבות ו-32 ג'יגה זכרון עם דיסק (EBS) של 200 ג'יגה יעלה לחברה $733 בחודש וזה כמובן לא כולל תעבורה החוצה וגם התמיכה של אמזון היא ברמת הבסיס. זול – זה לא. (אגב, גם בגוגל וגם במיקרוסופט המחיר יהיה פחות או יותר זהה) – אז הרעיון לנסות מעבר כלשהו נכנס בחזרה למגירה.

הרווח הגדול של ספקי הענן הגדולים מגיע מהשכרת שרתים ובמיוחד מהליבות (cores). הם מוכרים כל ליבה במחיר מוערך של 30-50$ לחודש וגם הזכרון אינו זול (בערך 10-20$ לחודש, תלוי בקונפיגורציה, מערכת הפעלה, סוג תקשורת וכו'). מדוע? כי כמות הליבות שניתנת למכירה בשרת אינה כה גדולה. שרת עם 16 ליבות אפשר למכור לדוגמא ל-20 לקוחות שכל אחד מקבל ליבה, אבל לא ל-30 לקוחות – כי הלקוחות רוצים ביצועים (בניגוד לספקי VPS שדוחפים עשרות לקוחות על מכונה עם 8 ליבות). ספקי הענן יכולים לרכוש שרתים עם 8 מעבדים כשכל אחד מהם כולל 16 ליבות לדוגמא, אבל העלות של שרת כזה גבוהה מדי בשבילם ולכן ברוב המקרים אם תבדקו מה המעבד שנמצא במכונה שלקחתם מספק הענן, תמצאו שהמכונה מכילה מעבדים כמו Xeon E5 26XX (כלומר מקסימום 2 מעבדים ועד 8 ליבות פר מעבד, ברוב הזמן זה יהיה דגם של 4 ליבות). יש לספקי הענן גם מכונות עם מספר מעבדים וליבות גדולים, אך המחיר – גבוה בהרבה מהמחיר שציינתי.

לכן ספקי הענן מעוניינים שהלקוחות יקחו כמות קטנה של מכונות, אך ישתמשו יותר בשירותים של ספק הענן במקום להקים את השרותים השונים על המכונות. לא צריך להרים שרת מייל, יש שרות לכח, וכנ"ל לגבי DB, והשרות אמין יותר בהשוואה לשרות כזה שתקים בשרת שלך.

אז איך לדוגמא חברת X תוכל להתנסות בענן ציבורי מבלי לשרוף אלפי דולרים בחודש על PoC?

הדבר הראשון שנצטרך אינו טכני אלא יותר קשור ליצירת קשר עם ספק הענן שאתם בוחרים. כל ספקי הענן נותנים קרדיטים שיכולים להתחיל במאות דולרים וכלה בעשרות אלפי דולרים, תלוי מי אתם ואיזו חברה אתם מייצגים (יש לזכור שהקרדיטים ניתנים לשימוש רק במשך תקופה קבועה, כלומר לא השתמשתם – הקרדיט הלך), ואז סוגרים עם הספק כמות קרדיט מסויימת. כמה כדאי לבקש? כמה שאתם יכולים להשיג, יותר טוב.

אחרי שפתחנו חשבון אצל ספק הענן, נצטרך לבחור מה הפרויקט שאנחנו הולכים להעביר ואלו VM הולכים לעשות מעבר, והכי חשוב – כמה ג'יגהבייט/טרהבייט אתם הולכים להעביר לספק ענן. אם מדובר לדוגמא בג'יגהבייטים בודדים או עשרות בודדות של ג'יגהבייט, אפשר להעלות את קבצי ה-VM דרך האינטנט, אך אם מדובר בעשרות או מאות ג'יגהבייט או יותר – כדאי להשתמש בשרותי ה-import/export Disk של ספק הענן, כלומר תצטרכו להכין דיסק קשיח (או פתרון אחר בהתאם לספק הענן) ולשלוח אותו לפי הוראות ספק הענן. המחיר – דווקא די זול, בסביבות ה-80$ ועוד 2.50 דולר פר שעת עבודה להעלאת הנתונים (אמזון לדוגמא).

לאחר שהנתונים יועלו לספק הענן, נצטרך להתחיל לבנות את התשתית המאובטחת שלנו מבחינת כתובות IP פנימיות, Subnet, Internet Gateway וכו' וכו' ולהחיל אותם על ה-VM שלנו שבענן (אצל חלק מהספקים יש צורך בהקמת ה-VM מהגיבוי שהעלתם/שלחתם, אצל חלק זה אוטומטי). אחרי שיש לנו את ה-VM למעלה, יכול להיות שנצטרך לשנות כתובות IP בהתאם לתשתית שהגדרנו. המטרה הסופית היא שבסוף כל ה-VM ששלחתם יעלו ותהיה לכם תקשורת אליהם בדיוק כמו שיש אצלכם ב-DC (אם כי ישנם שינויים שתצטרכו לעשות, כמו לא לתת כתובת IP חיצונית לכל שרת אלא לעבוד בצורה מסודרת מול Gateway או עם Bastion אם אתם עובדים עם מכונות לינוקס). הכל עובד? מצוין. בשלב זה תתחילו לעבוד עם המערכת כמו שהיא בימים או שבועות הקרובים. קיבלתם קרדיט, זה לא עולה לכם שקל, נצלו את זה 🙂

בזמן שהמערכת עובדת, תכירו את השרותים שספק הענן מציע. איזה סוגי DB, איזה שרותים אחרים שיש וכמה הם עולים (בשביל זה יש Calculator). המטרה: להעיף כמה שיותר שרותים שאתם מריצים בשרתים – ולהשתמש בשרותים שספק הענן נותן. השרותים בד"כ רצים על מספר שרתים עם שרידות מאוד גבוהה אצל הספק כך שאתם גם תרוויחו שרידות וגם תוכלו להתחבר לשרותים ממספר שרתים מבלי להיות תלוים על שרות כזה שאתם מריצים על שרת יחיד לדוגמא.

לאחר שבחרנו את השרותים, כדאי לתכנן את המעבר ולהעביר את הדברים לאט לאט. יש לכם קרדיט, אף אחד לא רודף אחריכם עם חשבוניות היסטריות. נצלו מחירים זולים של שרותים, מיינו קבצים לדוגמא – יש לכם המון קבצים סטטיים? תשתמשו בשרותי Simple Storage (כמו S3) ברמות השונות של האחסון כדי לאחסן אותם ובכך לפנות מקום (יתכן ותצטרכו לשכתב חלק מהקוד כדי לקרוא לקבצים מה-Storage הנ"ל, קחו זאת בחשבון). צריכים לשלוח מייל? יש שרות מאוד זול לכך שלא נחסם ישירות כ-SPAM, וכך הלאה וכך הלאה.

לאחר שהעברתם את השרותים השונים לשרותי הספק, הגיע הזמן לתכנן VM חדשים שיכללו מערכת הפעלה, סקריפטים שאתם צריכים ורק את האפליקציות שאתם צריכים עם כמות דיסק שאתם צריכים, בלי שאר הדברים. זיכרו לבדוק כמה זכרון אתם צריכים עבור האפליקציות שלכם וכמה ליבות אתם חייבים. לאחר שהכנתם VM כזה, שמרו את ה-IMAGE שישמש כ"מאסטר". עם ה-IMAGE הזה נקים מכונות חדשות יותר קטנות ממה שהעלינו. זיכרו: עדיף מספר מכונות קטנות מאשר כמה מכונות גדולות בגלל עלות חישובי הליבות (למעט כמובן מקרים שאתם חייבים כמות ליבות גדולה כי האפליקציה מחייבת זאת או במקרים שצריך GPU). לאחר שהקמנו מכונות כאלו, נעבור להשתמש בהן ובהדרגה נעיף את המכונות שהעלינו בהתחלה.

בסופו של כל התהליך, נישאר עם כמה VM "רזים" (בד"כ) ושאר השרותים רצים מהשרותים שספק הענן נותן והמחיר יחתך בהשוואה בין החודש הראשון שהעליתם את ה-VM והתכנים לבין החודשים לאחר פיזור השרותים והעברה ל-VM רזים. סביר להניח שלאחר PoC כזה החשבונית (שעדיין אני מניח שאינכם משלמים עליה מכספי החברה אלא בקרדיטים) תהיה נוחה בהרבה לעיכול ע"י ההנהלה ואם כולם יהיו מרוצים, יהיה אפשר להעביר אולי חלקים נוספים.

לסיכום: העברת פרויקט לענן לא נעשית ביום או יומיים. קחו קרדיטים מספק הענן שבחרתם וקחו את הזמן לתכנן מראש ולעשות את העבודה. זה יכול לקחת כמה שבועות וגם כמה חודשים, אף אחד לא רודף אחריכם והחברה עדיין לא משלמת מכיסה על השרותים. בצעו אופטימיזציה, תכננו דברים מחדש וקחו את הזמן ליישם אותם. מבחינת בחירת ספק הענן, אני בהחלט מודע לכך ש-Corporates מעדיפים ברירת מחדל את Azure, אבל אני ממליץ בחום להסתכל גם על ההצעות של אמזון וגם של גוגל. ל-2 החברות הנ"ל יש נציגויות מכובדות ותמיכה מקומית בעברית וסיוע בהעברה לענן.

ולמי שמעוניין לעבור את התהליך או לקבל יעוץ – אשמח לסייע 🙂

הכנת VM מבוסס לינוקס לשימוש אצל ספקי ענן

חברות רבות משתמשות כיום בשרותיהן של ספקי ענן (אמזון, גוגל, Azure, Rack Space, Digital-Ocean ועוד) ובמקרים רבים אנשים מקימים לעצמם את השרתים בשיטה הקלאסית: בוחרים מערכת הפעלה מהתפריט שהספק מציע (או משתמשים ב-Image שהספק מציע), ולאחר מכן הם מבצעים כניסת SSH, ומשם הם ממשיכים להתקין חבילות, לבצע הגדרות, להעלות סקריפטים, להוסיף משתמשים וכו' וכו'.

שיטה זו היא שיטה מעולה – אם כל מה שיש לך זה שרת יחיד או כמות Fixed של שרתי VM. אחרי הכל, חברות רבות מעדיפות להקים מספר קבוע של X שרתים ועם זה הם יתמודדו, יגדירו Flow וכו'.

אך כשחברה, בין אם היא סטארט-אפ קטן או חברת שרותים טכנולוגיים גדולה – מצפה לקבל מיליוני כניסות, לא מומלץ לעבוד בשיטה הזו. הסיבה לכך היא שכשיש כמות גולשים רבה שנכנסת, משתמשים בשרותים שונים שנותנים Scale-Up, כלומר במקרה שקריטריון שהוגדר מראש מתממש – המערכת תרים שרת נוסף ותפנה אליו גולשים ואם יהיה צורך, המערכת תקים עוד ועוד שרתים ככל שהעומס דורש, ולאחר מכן שהעומס נרגע, היא "תהרוג" את רוב השרתים עד שנגיע למצב התחלתי עם מספר שרתים קטן.

הבעיה בהקמת שרת נוסף היא הזמן שלוקח לשרת כזה "לקום". הבלוג של חברת Flycops נותן דוגמא מצוינת לכך. במקרה שלהם, כל שרת חדש שהיה מוקם במסגרת ה-Scale Up לקח לו לא פחות מ-6 דקות עד שהוא היה מסוגל לקבל גולשים. זה אולי נשמע זמן קצר, אבל אלו 6 דקות שאתם כחברה תפסידו גולשים שמגיעים מכל מיני מקומות שונים (גוגל, בלוגים, אתרים שמפנים אליכם, לינקים מאימיילים וכו') וחבל.

לכן, במקרים של Scale Up שהמערכת שתשתמשו תרים עוד ועוד שרתים בהתאם לקריטריונים של עומס – כדאי לתכנן מראש Image שתבנו שהוא יעלה, שימשוך הגדרות מסויימות ושיהיה זמין לקבל גולשים.

איך עושים זאת? די פשוט:

  • בשלב ראשון נשתמש במערכת וירטואליזציה שיש לנו מקומית. זה יכול להיות ESXi, זה יכול להיות VMWare לדסקטופ, זה יכול להיות VirtualBox או יכול להיות (ומה שהח"מ משתמש) KVM.
  • נקים Guest חדש ונשתמש ב-ISO של הפצת הלינוקס המועדפת עלינו. מבחינת גודל דיסק, לא מומלץ "להשתולל" (במיוחד לאלו שאינם יכולים להקים מכונה עם Thin Provisioning) – ברוב המקרים 8-10 ג'יגה אמורים להספיק בהחלט. מבחינת Partitions, כל אחד יכול להחליט באיזה שיטה ללכת, עם או בלי LVM. אני ממליץ לבצע Partition יחיד (flat) שהכל ישב שם. חשוב: מבחינת חבילות לא מומלץ להתקין GUI גרפי, זה סתם יתפוס מקום ומשאבים.
  • לאחר שסיימנו עם ההתקנה נפעיל את המכונה הוירטואלית, נתחבר אליה (ב-SSH) ונוודא שיש לה חיבור לאינטרנט.
  • בשלב הבא אנחנו צריכים להתקין את האפליקציות שאנחנו צריכים שיהיו ב-VM. אני ממליץ לבחור באחת מהפתרונות הבאים:
    • יש את Packer (שכתובה ב-Go – תודה לעמוס על התיקון) שאיתה אפשר לבנות את כל ההתקנה שאתם צריכים על ה-VM. היא מתאימה מאוד לחובבי JSON.
    • יש את Cloud-Init שכתבו קנוניקל ורד-האט "אימצה" בשמחה. היתרון שלו שהוא הרבה יותר ידידותי לאנשי סיסטם שלא מעוניינים להתעסק יותר מדי "בקרביים". עם Cloud-init מגדירים מה המשתמשים שיהיו, מה החבילות שצריך, וב-reboot הבא המערכת כבר תעשה את הכל לבד.
      שימו לב: את Cloud-init יש להתקין בתוך ה-VM. מכיוון שהוא נמצא ב-REPO של EPEL, יש לבצע yum install epel-release (לא צריך את ה-URL עם הגירסה האחרונה אם אתם משתמשים ב-CentOS, זה אוטומטי), ולאחר מכן yum install cloud-init.
    • אפשרי לעבוד עם Puppet – כל עוד אתה יודע לעבוד ללא Puppet Master.
    • חשוב מאוד – בצעו update לאחר שהתקנתם את מה שרציתם. המכונות שיבוססו על ה-image הזה ישרתו אנשים מבחוץ ולא נעים לחטוף פריצה רק בגלל ששכחנו לעדכן את כל ה-DEB/RPM.

לאחר שבחרתם את הפתרון לעיל ויישמתם את כל מה שרציתם ב-VM, הגיע הזמן להכין אותו לעבודה אצל הספק. את ההוראות הבאות תצטרכו לבצע דרך מכונת לינוקס:

  • כבו את המכונה הוירטואלית וגשו למחיצה שבה היא נמצאת.
  • התקינו את חבילת libguestfs בהתאם להפצת לינוקס שאתם משתמשים בה (מחוץ ל-VM)
  • מכיוון שיכול להיות שהמכונה כוללת דברים שאין לנו צורך בהם (מפתחות שונים שהשתמשנו כדי להעתיק ממקומות אחרים, תעודות SSL, קבצי מטמון וכו') נשתמש בפקודה virt-sysprep כדי לנקות את ה-Image. הריצו את הפקודה virt-sysprep -a image.vmdk (כאשר image.vmdk זהו שם ה-image של ה-VM שלכם). פעולת ה-virt-sysprep תנקה את כל מה שלא צריך וגם תמחק את כל ה-MAC Address שיש לכרטיסי רשת.

לפני שאנחנו מעלים את ה-image לענן, חשוב לבדוק שאתם מגדירים partitions ודברים נוספים (kernel modules, הגדרות שונות) לפי מה שהספק ענן שלכם מבקש, וכל ספק עם השטיקים שלו.

אם אתם משתמשים ב-Ravello (כדי לבצע testing, PoC):
אנחנו צריכים להקטין את ה-image לגודל קטן (מכיוון שהתקנות יוצרות קבצים זמניים שנמחקים, ה-image בעקרון אינו קטן בצורה אוטומטית). לשם כך נשתמש בפקודה virt-sparsify (שוב, לשים לב שהמכונת VM כבויה) בפורמט הבא:
virt-sparsify image.qcow2 final.qcow2
(שוב, image.qcow2 הוא שם המכונה שלכם כרגע, final.qcow2 זה השם image לאחר ההקטנה).

אם אתם משתמשים ב-Google Compute Engine
במקרה זה מומלץ לעקוב אחר ההוראות כאן כיצד להעלות את ה-image ומה מומלץ שיהיה בו.

אם אתם משתמשים בשרות של אמזון
במקרה של שרות באמזון, לצערי בשלב זה הם אינם מקבלים קבצי qcow2 ולכן תצטרכו להמיר את ה-image שלכם ל-VMDK (ההוראות הן כמו הקישור לעיל, רק שבמקום O qcow2- תצטרכו לכתוב
O vmdk- ).

כעת נוכל להשתמש ב-image שהעלינו כ-Template. מומלץ לשמור את ה-image היכן שהוא ולעדכן אותו אחת לתקופה ולהעלות אותו שוב (לאחר שעבר virt-sysprep) לענן ולהשתמש ב-image החדש כ-template.

בחירת ספק VPS: אמזון מתאים לכולם?

אם יש ספק שרתים וירטואליים (VPS) שמגיע לו “שאפו”, זה אמזון (Amazon) עם שרותי ה-EC2. ב-2002 כשאמזון החלו להציע שרותים (עוד לפני שהם הציעו שרתי VPS) כמחשוב ענן, כולם הרימו גבה: מה לאמזון ולתחום הזה בכלל? אבל כיום אמזון מובילים בשוק מחשוב הענן והם אחד הספקים היחידים שאפשר לאמר עליהם שהם בהחלט מציעים מחשוב ענן אמיתי (בניגוד לכל מיני ספקים בארץ ובחו”ל שמציעים “מחשוב ענן” שהוא לא יותר מכמה הצעות לשרתי VPS ותו לא).

אמזון בהחלט יודעים לתמחר בצורה אגרסיבית את ההצעות שלהם ויש להם יותר הצעות פתרונות מחשוב ענן מכל ספק אחר. אמזון התרחבו וכיום הם מציעים גם שרותי Load Balancing, שרותי DNS, מייל המוני, ועוד כמה וכמה שרותים חשובים שיכולים לסייע לכל חברה.

השרותים של אמזון מתאימים מאוד לחברות תוכנה שמציעות שרותים למשתמשים רבים מאוד ברשת, ושיש ברשותם מתכנתים שיכולים להשתמש ב-API של אמזון כדי להקים ולהרוג מכונות, להשתמש בשרות ה-Load Balancing, ב-S3 וב-Storage שלהם. באתר של אמזון ניתן למצוא מגוון מדריכים לשימוש בשפות שונות כדי להשתמש ב-API, יש קהילה ערה שדנה בכל נושא, וחברות רבות ומפורסמות (כמו Twitter ואחרות) משתמשות בשרותים אלו.

אך האם הפתרונות של אמזון מתאימים לכל אחד שמעוניין בשרת VPS? לאו דווקא.

אתן לכם דוגמא אישית פשוטה: לעבדכם הנאמן יש שרת VPS באמזון (חבילת ה-Micro) שמשמש אך ורק כשרת DNS משני (Slave) ו-rsync פשוט לשמירת ה-Zones. אין בשרת שום שרות אחר שרץ. אמזון מציעים את השרות חינם בשנה ראשונה וזו השנה השניה שאני משתמש בשרות הזה. נכון לחודש זה, החשבונית שקיבלתי מאמזון על שרת זה: 19 דולר וקצת עודף.

לי, כאדם פרטי לא משתלם יותר השרת באמזון. בעבר הייתי יכול לקחת הצעה כמו Linode 512 של Linode באותו מחיר שאמזון גובה לי (כיום לנו יש הצעות במחירים מאוד נמוכים בכל הנוגע לשרתים באירופה ובארה”ב). בנוסף, הייתי יכול להעביר יותר נתונים פנימה והחוצה, והדיסק הקשיח היה יותר גדול. לאמזון יש תשובה: שלם כך וכך עשרות דולרים לשנה מראש, והמחיר פר שעה ירד ב-40%.

אבל האם עדיין לי, כאדם פרטי עם שרת VPS בודד, שווה לקחת את ההצעה הזו?

לא תמיד.

הנה מספר סיטואציות שיכולות לקרות לכל אחד:

  • שינית הרשאות קבצים ותיקיות "ביד נדיבה" (בלינוקס לדוגמא עם פרמטר כוכבית או R-)
  • הכנסת Kernel חדש למערכת אולם ביצעת שינוי "מינורי" ב-GRUB והשינוי היה שגוי
  • מודול מסויים נופל ומפיל דברים אחרים, מה שלא מאפשר לך לבצע SSH.
  • (תקלה מוכרת שחוזרת במקרים רבים): ישנו שיבוש ברמת ה-File system והמערכת ממתינה שתכניס סיסמא
  • כל תקלה אחרת שמונעת מהמערכת לסיים את ה-Boot
  • שינוי הגדרות רשת וכתוצאה מכך הרשת אינה עולה ב-VPS
  • במקרה של Windows – תקלת STOP

בכל התקלות הללו אי אפשר לטפל באופן עצמאי בשרות של אמזון. על מנת לטפל בהן, עליך לקחת את שרותי תמיכת הפרימיום של אמזון, במחיר של 50$ ומעלה (לקבלת תמיכה תוך 12 שעות, לפי הטבלה הזו). את ה-50$ לטפל בתקלות הנ”ל תוכל לחסוך אצל ספקים מתחרים שנותנים לך שרות של קונסולה (גישה ישירה לשרת הוירטואלי וכניסה בכל מצב). אצלנו לדוגמא מקבלים את השרות ללא תוספת תשלום.

כמובן שהנקודות הנ”ל אינן רלוונטיות במקרה של חברה שיש לה כמה וכמה שרתים באמזון, ואז אם התוכן אוחסן ב-EBS, כל מה שצריך לעשות הוא להרוג את השרת הבעייתי, להקים שרת נוסף, לבצע Mount ומספר הגדרות והבעיה נפתרה.

לסיכום: יש סיטואציות שהפתרונות של אמזון בהחלט יכולות להתאים לחברה זו או אחרת והצעות של ספקים אחרים לא יתאימו לאותה חברה (כמו שיש צורך ב-API להקמה ולהורדה של שרתים באופן דינמי, אחסון עצמאי וכו’), אך מצד שני, לקוח שיש לו אתר גדול או כמה אתרים קטנים ומחפש VPS, יכול להיות שהפתרונות של ספקים אחרים יתאימו לו יותר מאשר ההצעות של אמזון.

היכן לאחסן ומה לבדוק

שנים רבות אני שומע את השאלה הבאה בגרסאות שונות "אני בונה אתר ואני רוצה לאחסן אותו. מכיר מישהו מומלץ?" או "יש לי אתר באחסון XYZ אבל אני לא מרוצה מהשרות. מכיר חברה אחרת מומלצת?"

בעבר הייתי ממליץ על ספק זה או אחר, בארץ או בחו"ל. לפעמים הייעוץ היה טוב אבל לפעמים הספק המומלץ פישל בגדול . אי אפשר להיות "אחראי" על ספק ולתת המלצה שתחזיק לזמן ארוך, הכל תלוי איך אותו ספק יתנהג מחר, תלוי בלקוח ובהסכם שלו עם אותו ספק ויש עוד פרמטרים.

מכיוון שכיום "חץ ביז" זה כבר עסק עם מספר עובדים (פרילנסרים), אינני יכול להמליץ על ספק זה או אחר. לנו יש את החבילות שלנו (שרתי VPS, אחסון משותף ועוד) ולספקים אחרים יש את החבילות שלהם. במקרים מסויימים אנו מתחרים ובמקרים מסויימים אנו לא מוצאים הגיון בהצעת חבילות מסויימות (SEO Hosting, אחסון במחירים של דולרים בודדים לחודש) מסיבות שונות ואין לנו בעיה להודיע כי איננו מציעים את אותן חבילות ולהציע לפונה לפנות למתחרה ממול.

להלן טיפים שנתתי בעבר (וגם כיום) בכל הקשור לאחסונים שונים. שוב, לא מדובר בהמלצה על ספק מסויים אלא יותר "כללי אצבע":

  • אתר קטן או מספר אתרים קטנים: אם יש לך אתר קטן או מספר אתרים קטנים ואין חשיבות לזמן הטעינה שלהם, כמו בלוגים אישיים עם מספר מבקרים קטן, אתרים אישיים קטנים עם מספר נמוך של מבקרים ואתרים קטנים נוספים אשר אינם מקודמים (SEO) – אז אפשר לאחסן את האתר בארץ, בארה"ב או אירופה באחסון משותף.
  • בלוגים או אתרים קטנים עם מספר גולשים של מאות ביום או בלוגים מקודמים (SEO) עם קהל יעד ישראלי : בקידום אתרים יש חשיבות גדולה האם האתר נטען מהר או לא (לא רק ה-HTML של הדף הראשי אלא גם תמונות וכו') , ואתר קטן/בלוג עם כמות קוראים רבים צריך שהמידע יגיע כמה שיותר מהר לגולש – אתרים כאלו מומלץ לאחסן בארץ, ואם הפתרונות בארץ יקרים מדי לפונה, אחסון משותף באירופה יכול לתת תוצאות לא רעות (אם כי המהירות מאירופה וחו"ל אל ישראל יכולה להשתנות עקב האטת תקשורת מכוונת מצד ספקי התקשורת הישראליים).
  • אתרים בינוניים המיועדים לקהל הישראלי (מושכים כמות של אלפי גולשים ליום) – חד וחלק, חפשו אחסון משותף או שרת VPS (שרת וירטואלי) כאן בישראל. יכול להיות שהמחיר יהיה טיפה יותר יקר (על הבדלי המחירים אכתוב כאן בפוסט אחר), אך מצד שני הגולשים שלכם יקבלו את המידע בצורה מהירה וזורמת (תלוי כמובן בספק, רוחב הפס שלו, שרת VPS שלו וכו' – ואלו עניינים לפוסט אחר).
  • אתרים גדולים (עשרות אלפי גולשים, אלפי גולשים שמעלים תוכן ביום) המיועדים לקהל ישראלי – מומלץ לרכוש שרתים יעודיים מיבואני שרתים (DELL, HP, IBM וכו') ולארח אותם בחווה שהספק מארח. המחיר יצא זול בהרבה מאשר לקחת שרת וירטואלי מפלצתי שלא בטוח שיעמוד בעומסים ויהיה יקר בצורה משמעותית מאירוח שרת פיזי בחווה.
  • אתרים/שרותים בינוניים וגדלים המיועדים לקהל עולמי: כאן לצערי פתרון בישראל לא יסייע לך ("תודות" לספקי התקשורת הישראליים) אולם פתרון מקובל אחר שרבים משתמשים בו (השכרת שרתים/VPS בארה"ב) גם אינו הפתרון הכי יעיל. אם אתה מייעד את הפתרון שלך ככלל עולמי, עדיף לקחת פתרון באירופה (ישירות או דרך ספק ישראלי שיש לו שרתים באירופה). מדוע? כי רוחב הפס בין אירופה לשאר המקומות בעולם גדול משמעותית ממה שיש בין ארה"ב לשאר העולם.
  • פתרונות מורכבים (מספר שרתים וירטואליים ו/או יעודיים עם Load Balancer וכו') – רבים מעדיפים לקחת פתרונות כאלו מ-Amazon (כשמדובר בשרתים וירטואליים, אמזון אינה משכירה שרתים יעודיים ואינה נותנת שרותי Colo), אולם מומלץ לחשוב גם על פתרונות מספקים אחרים ולשקול אותם בגלל סיבה פשוטה: הפתרון של Amazon (ו-Amazon היא רק דוגמא אחת) הוא פתרון "נעול", כלומר אם מחר בבוקר לא תהיה מרוצה מהשרות שלהם/שרתים שלהם, אינך יכול לקום ולעבור ספק תוך יום יומיים, תצטרך לשנות מהקצה אל הקצה את כל התשתית שלך, דבר שיעלה לך לא מעט, ולכן לפעמים דווקא כדאי לקחת פתרונות סטנדרטיים (לדוגמא: מספר שרתים וירטואליים ו-Load Balancer בחומרה או תוכנה) כשהאיש הטכני שלך מגדיר אותם, ואם תרצה לעבור, כל מה שיהיה צריך לעשות זה לשכור חבילות זהות, וכל מה שנותר לאיש הטכני שלך יהיה להעתיק את התוכן מהשרתים הישנים לחדשים, לשנות כתובות, ולהגדיר את ה-LB מחדש, וזה לוקח רק חלקיק מהזמן שלוקח לעבור מ-Amazon.
  • לא להיות "יד רביעית": ישנם ספקים גדולים בעולם (המקרה הכי ידוע: חברת OVH) שמעדיפים לא לעבוד עם מדינות שונות (ובכללן ישראל) מסיבותיהן הפרטיות. מה קורה אז? מישהו באותה מדינה שוכר שרת/ים, משכיר אותם למישהו אחר (נניח בישראל) ואותו ישראלי משכיר לך את השרת, כלומר אתה בעצם "יד רביעית" (הספק עצמו, האזרח הזר, המשכיר הישראלי, ואתה) וכולם מרוויחים עליך לא רע. במקרה ויש לך תקלה או בקשת שדרוג והמשכיר הישראלי לא יודע או לא יכול  לפתור אותה, התקלה צריכה "להשתרשר למעלה" בכל המסלול, לכן מומלץ מאוד לשכור דרך נציג ישראלי שיש לו שרתים משלו (או שהוא שוכר שרתים) אצל הספק עצמו ולא דרך צד שלישי. זכור כי במידה והספק מצא לדוגמא שאתה ישראלי והוא אינו מעוניין לעשות עסקים עם ישראליים, הוא יכול פשוט לקום ולנתק את השרת, ולך תריב עם המוכר הישראלי או הבחור במדינה זרה שמכר לישראלי.
  • לא לשכור שרת VPS על סמך אתר בלבד: באתרים של ספקים הכל כתוב בצורה יפה ומושכת. המפרט הטכני מדבר על מעבדים חזקים, רוחב פס נדיב וכו'. אם אתה מעוניין בחבילה, בקש אותה ליום יומיים נסיון ותנסה "להתיש" את השרת VPS (לדוגמא) בסימולציות של מבקרים רבים, (בכמות שאתה מתכנן) ותוודא כי השרת עומד ביעדים שהגדרת. רק לאחר מכן כדאי שתסגור את העיסקה ותוודא שהשרת שקיבלת לניסוי – הוא זה שתקבל ולא אחר (טריק שיווקי ידוע).
  • חשוב לוודא שהספק נותן לך דברים מסויימים שאותם תצטרך בהמשך הדרך:
    • רוחב פס המוקצה לשרת שלך בכל הזמן (לא "מתפרץ"). מומלץ שתבדוק מדי פעם אם יש ברשותך את הרוחב הפס הנ"ל.
    • גישה לקונסולה ו/או KVM באופן מיידי (במקרה ואינך מצליח לגשת לשרת מרחוק אם בטעות נעלת את עצמך מרחוק). ספקים מסויימים לא נותנים זאת ובמקום זה מבקשים ממך סיסמת root על מנת לבצע מה שאתה רוצה – אל תיתן סיסמת root. אינך יודע מי הולך לטפל בשרת, מה הידע שלו ומה באמת הוא עושה.
    • הצמד שרות ניטור משלך לשרת הוירטואלי/יעודי שלך, לא תמיד תקבל התראה אם השרת שלך נפל.
    • ודא כי אם מדובר בשרת VPS, שהוירטואליזציה היא מלאה ואתה יכול לשדרג כל חלק במערכת עצמה ולא רק חלקים מסויימים, וכדאי שתבדוק באיזו וירטואליזציה מדובר.
    • החלף סיסמת root לאחר שקיבלת את המכונה וודא כי איש אינו נמצא במכונה זולתך.
    • ודא כי ישנה אפשרות התקנת כל העדכונים במערכת וודא כי האיש הטכני שלך מריץ עדכונים לפחות אחת לשבוע.

התחשבות בנקודות הנ"ל יכולה לסייע לך לא ליפול על ספקים שהשרות והחבילות המוצעות על ידיהן – מפוקפקות.

בהצלחה