הפצה מול הפצה: רד האט מול SuSE

בעולם ה-Enterprise יש כיום 2 הפצות לינוקס מרכזיות שנותנות פתרונות מלאים לשוק זה והן RHEL של חברת Red Hat ו-SLE של חברת SuSE. הפעם ננסה לבחון מי מהן טובה יותר בכל מיני קטגוריות, לא כולן טכניות.

נתחיל מבחינה טכנית של הטמעה ושימוש: לשתי ההפצות יש התקנה מסודרת שיודעת לתמוך במגוון ציודים שיש בשרת, בין אם הן רצות "על הברזל" או על מכונה וירטואלית או כ-Image בסיס לקונטיינר. ב-99% מהמקרים לא תצטרך לחפש דרייברים נוספים (למעט כרטיסים של nVidia, אם כי SuSE מציעה פתרון שאינו מצריך חיפוש והורדה של דרייברים). אם כל מה שאתם עושים בלינוקס נמצא בתוך החבילות של ההפצה, אין שום בעיה לעבוד עם כל אחת מההפצות, והשינויים בין הפצה אחת לשניה אינם כה מהותיים. פה yum ושם zypper.

למרות זאת, עם כל האהבה שלי ל-CentOS/RHEL, ל-SuSE יש מספר יתרונות על רד-האט שחשוב לדעת עליהם, לדוגמא:

  • הפצת SLE מתקדמת יותר מההפצת לינוקס של רד-האט. יש שם Kernel חדש יותר, והכלים עצמם יותר מעודכנים ויותר מודרניים, כך שאם לדוגמא מתקינים Kubernetes, אז לא צריך לחפש אותם במאגר צד ג' כלשהו, מה שמגיע עם ההפצה זו הגירסה האחרונה היציבה, וכנ"ל שאר כלים נוספים כולל קומפיילרים וסביבות פיתוח יותר עדכניות.
  • הפצת SLE קלה יותר להגדרת דברים. ב-SLE יש כלים כמו yast2 שמאפשרים להגדיר הרבה דברים במערכת, החל מ-NFS, iSCSI, רשת ועוד ועוד מבלי לדעת איזה פרמטרים להכניס בקבצי ההגדרה.
  • ויש עוד דברים…

נמשיך מכאן להפצות עבור שימוש בכלים או פלטפורמות יחודיות להפצה. לדוגמא OpenShift במקרה של Red Hat, או SES במקרה של SuSE או OpenStack במקרה של שתי ההפצות: הגרסאות שההפצות מוציאות רצות אך ורק על הפצות הלינוקס מתוצרתיהן, כך שלדוגמא OpenShift לא ירוץ על SLE וגירסת ה-SES או OpenStack של SuSE לא ירוצו על מערכת של Red Hat (ניתן כמובן לעשות טריקים שכן ירוצו אך לא תקבלו לכך תמיכה רשמית). לכל אחת מההפצות יש שינויים ותוספים יחודיים לה (לדוגמא מערכת OpenAttic שנמצאת ב-SES), כך שבמקרים כאלו אם ארגון מסויים מעוניין במערכת של אחד היצרנים והפצת הלינוקס אינה ההפצה הרגילה של שאר מערכותיו, הוא יכול להתקין את את ההפצה והפלטפורמה כמעין "Appliance". הן מערכות RHEL והן מערכות SLE ניתנות להגדרה בקלות לניטור ולביצוע פעולות אחרות והן אינן מערכות סגורות.

ומה לגבי כלים שמגיעים מיצרני תוכנה אחרים? ברוב המוחלט של המקרים, יצרני תוכנה דואגים להוצאת חבילות גם ל-RHEL וגם ל-SLE ולתמיכה רשמית בשתי ההפצות, כך שלא חשוב איזו הפצה בחרתם, רוב הסיכויים שלא תהיה בעיה להתקין תוכנות צד ג' (או לקמפל אם צריך).

ומהצד הטכני לצד השיווקי: אם משווים את Red Hat ל-SuSE בישראל, אז SuSE מנצחת. לחברת Red Hat אין נציגות שיווקית רשמית בארץ והשיווק נעשה ע"י מפיץ (Matrix) ומפיצי משנה, ומנסיון אני יכול לאמר שהמפיץ לא ממש מפיץ ומשווק באגרסיביות את רד-האט לעומת תוכנות ומערכות הפעלה אחרות. ב-SuSE המצב בארץ בדיוק הפוך: יש נציגות רשמית למכירה ולתמיכה טכנית בעברית כך שאם מדובר באינדיבידואל או חברה, הוא/הם יכולים ליצור קשר עם SuSE ישראל ולרכוש רשיונות ותמיכה.

לסיכום: יש יתרונות וחסרונות לכל הפצת לינוקס, ואני האחרון שאמליץ ללכת רק על הפצה X או הפצה Y מכיוון שאיש לינוקס טוב יוכל לתמוך בשתיהן די בקלות. לכל הפצה יש פתרונות שונים לנושאים שונים ולכן אני ממליץ להסתכל על כל הפתרונות, גם אם הפתרון רץ על הפצת לינוקס אחרת.

תכירו: Red Hat Storage One

חברת Red Hat הכריזה אתמול על פתרון חדש לסטורג' לחברות שנקרא Red Hat Storage One. הפתרון עצמו הוא די פשוט: אתה קובע פרמטרים מסויימים, אנחנו אומרים לך איזו מערכת יכולה לתת לך את מה שאתה רוצה ומוכרים לך אותה אין צורך ברכישת רשיונות נוספים. אתה רוכש בעצם מחברת Red Hat – ברזל מוכן. הקץ להתקנות ו-1001 קונפיגורציות וכך זה נראה (לחצו להגדלה):

אחת הבעיות הגדולות הקיימות ב-SDS בקוד פתוח, זה שאתה צריך מישהו שלא רק יקים לך את זה, אלא גם יתחזק ויתן פתרון לתקלות. אם יש לך מישהו חיצוני או ידע בצוות ה-IT, אז אין בעיה, אבל עד היום אם חיפשת פתרון מדף שיתן לך נגישות קלה ופתרון כמה שיותר אוטומטי של בעיות – זו היתה בעיה, במיוחד אם יש לך צוות לסטורג' אבל אין לו מושג ירוק בלינוקס (כן, יש לא מעט כאלו).

אז רד-האט מוציאים את Red Hat Storage One כפתרון סטורג'. זהו הפתרון הראשון ובהמשך יהיו פתרונות נוספים שלא מבוססים על GlusterFS אלא גם על Ceph, וכאן בד"כ נמצאת הבעיה בד"כ – לדעת את ההבדלים בין GlusterFS ל-Ceph ומה מתאים למה (ולא, הם לא מתאימים לכל הצרכים).

בוא נסתכל לשם הדוגמא בכל סטורג' קנייני בינוני. סביר להניח שאותו פתרון סטורג' יתן לך את כל מה שתרצה. רוצה להקים LUN ל-iSCSI? אהלן. שיתוף קבצים? שלם רשיון ויש לך CIFS. רוצה NFS? שוב, רשיון – ויש לך את זה. רוצה snapshots? אולי clones? זה בפנים. רוצה לגבות את הסטורג'? תצטרך תוכנה יעודית – אבל זה אפשרי. רוצה Cluster לסטורג'? זה אפשרי, תכין צ'ק שמן :).

פתרון סטורג' מבוסס קוד פתוח מאוד קורץ, אבל האם פתרונות GlusterFS או Ceph מתאימים לכל הצרכים? התשובה היא לא. לכל אחד מהם יש יתרונות וחסרונות שחשוב לדעת אותם לפני שמחליטים על פתרון. להלן מספר דוגמאות מה מתאים ומה לא.

  • גישת קבצים – CIFS או NFS – מערכת GlusterFS בנויה כולה על גישת קבצים ואת זה היא יודעת לעשות בצורה מהירה (במיוחד אם הכנסת כרטיס PCIe ל-Nodes עם 3DXpoint של אינטל). צריך Cluster של CIFS או NFS שגם יכול לגדול? GlusterFS הוא הפתרון. אם תנסו את Ceph ל-CIFS או NFS, תקבל בערך 50% פחות בביצועים מהסיבה הפשוטה ש-Ceph עובד מבפנים על Object Store וכך הוא מאחסן הכל, כך שכל גישה לקובץ מצריכה מהמערכת "להרכיב" את הקובץ מאובייקטים ולהגיש אותו, ולפני כן על ה-Client לברר דרך אחד משרתי ה-MDS איפה בכלל הקובץ נמצא, איזה Node זמין וכו', כך שאם אנחנו צריכים להעתיק 1000 קבצים – עשו את זה לקראת היציאה מהעבודה באותו יום, זה יקח זמן.
  • Block Storage. בסטורג' קנייני עניין ה-iSCSI ו-LUN מבוצע בד"כ ברמת חומרה + שימוש ב-NVRAM, כך שהביצועים מאוד גבוהים. ב-GlusterFS זה אפשרי, אבל הביצועים לא יהיו גבוהים כי המערכת לא מכוונת לעשות את זה (אבל למי שמתעקש – זה אפשרי אך עדיין תצטרך באמצע מכונה "מתווכת"). ב-Ceph לעומת זאת גישת Block Storage היא אפשרית בהחלט וזה עובד מעולה, במיוחד אם משתמשים במערכת OpenStack למכונות וירטואליות וקונטיינרים (או Swift). מצד שני יש תמיכה ב-iSCSI אבל שוב, יש צורך ש-2 מכונות (בשביל HA) שיבצעו המרה מ-Raw Block Device ל-iSCSI החוצה.
  • סטורג' לקונטיינרים או Object Store – כאן Ceph מנצח מבלי להתאמץ אפילו. הבסיס העיקרי של Ceph לכל הקבצים הם אחסון אובייקטים, כך שאם החברה רוצה להקים אחסון מדמה S3 כחלק מפתרון ל-OpenStack – אז Ceph נותן פתרון מעולה. גם כאן ל-GlusterFS יש פתרון אבל אם רוצים משהו גדול או ענק לאחסן מיליוני אובייקטים – Ceph עדיף.
  • פתרון Hyper Converge המשלב את הסטורג' יחד עם מכונות וירטואליות. כאן התשובה פשוטה: GlusterFS. מערכות Ceph צריכות להיות מוקמות על שרתים פיזיים נפרדים (שזה מה שהם יעשו בלבד) ו-Ceph אינו פתרון Hyper Converge (וכן, בדקתי, זה הזכיר לי את מהירות טעינות משחקים מקלטות בקומודור 64…).

לסיכום: יש מעכשיו פתרון סטורג' מבוסס קוד פתוח שניתן לרכוש כקופסאות. עדיין כמובן ניתן להקים את הפתרון מקוד פתוח או מוצר מסחרי מבוסס קוד פתוח אבל חשוב לראות מה כל מוצר נותן ומה הדרישות שלכם לפני שמחליטים על פתרון זה או אחר.

אחד מול השני: Ceph מול GlusterFS

בעולם הלינוקס הגענו למצב מאוד מעניין. בלינוקס יש כיום פתרונות אחסון, החל ממצב של מכונת אחסון בודדת שניתנת להגדלה בהוספת משאבים שונים (זכרון, מעבד, דיסקים, SSD כ-Cache ועוד) ועד למצבים שצריך לאחסן כמות עצומה של מדע (פטה בייטים ומעלה) עם שרידות מאוד חזקה תוך העברת DATA במהירות מאוד גבוהה לצד שביקש אותה.

2 הפתרונות שבגינן יש בלבול רב הם GlusterFS מול Ceph. למרות ש-2 הפתרונות הם פתרונות Scale Up, יש שוני גדול ביניהם שכדאי להכיר לפני שחושבים לאמץ פתרון זה או אחר.

נתחיל ב-Ceph. מערכת Ceph היא מערכת "חייתית" שהמטרה שלה אחת היא: לתת ביצועים מקסימליים לחברות שמוכנות להשקיע בתשתית. באופן עקרוני, מערכת Ceph שולטת במכונות האחסון בדברים מ-א' ועד ת' – הן שולטות על הדיסקים, המערכת שולטת לאן כל דבר יכתב ואיך יכתב ומהיכן צריך לשחזר ואיך לשחזר במקרה שקם צורך להתקין מכונה אחרת במקום אחת שהלכה, ובגלל זה חישוב האחסון הוא מעט שונה: על כל ג'יגהבייט שתרצה לאחסן, תצטרך בדיסקים מקום של 3 ג'יגהבייט לערך (יותר בכיוון 2.4) ומכונה אחת אינה מספיקה, יש צורך ב-3 מכונות (כאשר כל מכונה היא בעצם שרת 2 או 3U מלאה בדיסקים מכניים וחלק SSD) עם הרבה זכרון, רוחב פס של 40 ג'יגהביט (המינימום הוא 10 ג'יגהביט) ועם מעבדים חזקים, כך שכל דרישה להגדיל כמות אחסון או מענה מבחינת מהירות ורשת ללקוחות – מצריך הוספה של מכונות (במדריך ההטמעה של SuSE לדוגמא יש "רשימת קניות" מה הדרישות חומרה פר Node).

מי שיציץ בלינק יחשוב בוודאי שזה נשמע מוגזם מבחינת דרישות חומרה, וכאן בדיוק העניין: זהו פתרון שאינו מתאים לחברות קטנות ובינוניות. זה פתרון שיכול להתאים לבנקים, קופות חולים, חברות ביטוח, חברות פיננסיות גדולות שיש להן המון DATA ואותם נתונים אמורים להיות זמינים בכל דקה, 24/7/365 ועם Latency מאוד נמוך. האם הן כבר אצות רצות להטמיע? התשובה היא "עדיין לא". מנמר"ים, מנהלי IT ו-CTO רבים צריכים בשביל זה "להחליף דיסקט", וכשאני שומע מהם שהם מחפשים פתרון שיהיה Active/Active או Active/Passive אז אני מבין שהם עדיין לא ממש "נכנסו לראש" של Scale Out.

ולמי שמתעניין במחיר – לא חשוב כמה Nodes יהיו במערכת כזו, היא תמיד תהיה יותר זולה ממערכות Scale Out של היצרניות סטורג' הוותיקות ויחד עם זאת הן יכולות לתת ביצועים ופונקציונאליות בדיוק כמו הפתרון הסגור.

עם GlusterFS המצב שונה לחלוטין. נתחיל בכך שאם ב-Ceph כל השרת 2U/3U מיועד לשימוש הסטורג', ב-GlusterFS המצב הפוך. אם לדוגמא אתם מריצים vSphere/ESXi, אז אתם בוודאי מכירים את העניין שאפשר לעשות boot ל-ESXi מ-Disk on key או PXE ואין צורך בדיסק קשיח מקומי להתקנת ה-OS, אז אפשר על אותה מכונה להקים ESXI, להקים VM עם נניח 16 ג'יגהבייט זכרון, ולמפות אל ה-VM את כרטיס ה-RAID עם הדיסקים. ונצטרך להגדיר גם 2 חיבורי רשת פיזיים (האחד לקבל שרותים מה-Gluster והשני לחבר את כל המכונות שישתתפו ב-GlusterFS). לא צריך שרת חדש נוצץ מהניילונים, גם שרת R610/R710 דור 11 של DELL, שרתי HP G7, שרתי X3550/3650 M2 של לנובו/IBM יתאימו למטה (כל עוד הבקר תומך ב-SATA במהירות 6 ג'יגהביט), אפשר למלא דיסקים פשוטים (WD RED PRO ואחרים שנותנים מהירות 7200 RPM) ואולי 1-2 דיסקים SSD בחיבור SATA. שאר משאבי המערכת ישומשו טובת הרצת אפליקציות אחרות, מכונות וירטואליות, קונטיינרים (בפוסט קרוב אדגים איך Gluster FS יכול לעזור ל-Kubernetes בכך שתצטרך מעתה לבקש רק Volume Claim מבלי ליצור Volume, המערכת תיצור אוטומטית וניתן לגשת לאותו Volume ממספר קונטיינרים במקביל) וכו'.

גם כאן, כמות המכונות המשתתפות ביצירת Volume יכולה להיות מינימום 2 אך עדיף ברוב המקרים להתחיל עם 3, רק שכאן אם אתם רוצים להישאר עם 3 ולהוסיף דיסקים לדוגמא, חברו JBOD עם הדיסקים, צרו מהדיסקים דבר שנקרא Brick, והוסיפו אותו ל-Volume קיים. זה יספיק. מבחינת File system, ל-Gluster FS זה כלל לא משנה. תקים ZFS על הדיסקים ועל זה תריץ GlusterFS? אין בעיה. תרצה לפרמט עם בקר ה-RAID שלך את כל הדיסקים לאיזה RAID מסוים ועל זה להריץ GlusteFS? אין שום בעיה. גם כמות הדיסקים אינה ממש משנה, ואפשר אפילו להתחיל בדיסק יחיד (לא כל כך מומלץ אלא אם זה דיסק וירטואלי).

עכשיו החלק היותר מעניין: החלק הכי קריטי בבחירת מערכת זה החלק של השרותים. איזה שרותים אפשר לקבל עם הפתרון? גם עם Ceph וגם עם Gluster FS, אתה יכול לקבל את אותם פתרונות. רוצה iSCSI MP? יש. NFS כולל גירסה 4.1 או PNFS? יש. רוצה Object Store? יש. שרידות במקרה ששרת פיזי נופל? יש. מחפש Deduplication? ב-Gluster FS ניתן לקבל זאת כשמפרמטים את הדיסקים עם מערכת ZFS ובדרך גם ניתן לקבל דחיסה. (ב-Ceph כרגע אין את זה). מה עם Caching ו-Erasure Coding? יש ב-Ceph ויש גם ב-Gluster FS, וכן, לשתיהם יש גם ממשק WEB.

מה עם שרות ותמיכה? לגבי Ceph – גם SuSE ישראל וגם רד-האט ישראל (דרך הנציגים שלהם בארץ) מוכרים חבילה מסחרית ותמיכה מסביב לשעון של Ceph (ב-Suse זה נקרא SuSE enterprise storage 5, ב-רד-האט זה נקרא Red Hat Ceph Storage) עם תמיכה מסביב לשעון. כשזה מגיע ל-Gluster, רד-האט מוכרת את Red Hat Gluster Storage. אני ממליץ לשים לב לנקודה עקרונית: לא מומלץ להתקין את התוכנות אם אתם לא קונים ואין לכם מישהו שיתמוך לכם בתוכנה. נכון, Gluster FS לוקח חצי שעה להקים, אבל כשהתקלות מתחילות, אם אין ידע, זה כאב ראש (במיוחד ב-Ceph).

לסיכום: למי שמחפש פתרון סטורג' Scale Out, אלו 2 פתרונות טובים עם "גב" מאחוריהם. הפתרון של Gluster הוא טוב והוא יכול לתמוך גם בפטהבייט בלי שום בעיה והוא יכול להתאים לכל גוף שמחפש לעצמו פתרון אחסון חזק עם שרידות מעולה. הפתרון של Ceph לעומת זאת הוא פתרון "מפלצת" שנועד בראש ובראשונה לשרת אלפי, עשרות אלפי ומאות אלפי לקוחות בו זמנית ובנוסף, 2 הפתרונות נותנים לכם חופש מוחלט בבחירת הציודים שישמשו לאותו פתרון סטורג', כך שאין צורך יותר לשלם אלפי שקלים נוספים פר דיסק בגלל .. מדבקה (וכן, אני עומד מאחורי ההצהרה הזו). פתרון Active/Passive או Active/Active זה אחלה, אבל פתרון עם 3 מכונות נותן שרידות הרבה יותר טובה וגם נהנים ממהירות הביצועים.

נקודות חשובות בשדרוג ל-CentOS 7.4

אחת למספר חודשים משחררת חברת רד-האט עדכון להפצות לינוקס שלה ועל מנת שלא לבלבל את הצרכנים, היא מעלה את גירסת ה-Minor של ההפצה. כך לדוגמא אם עד היום גירסת הלינוקס של רד-האט היתה 7.3, החל מעתה היא 7.4. יחד עם זאת, הפצות ישנות יותר של רד-האט (גירסאות 6 ו-5) עדיין מקבלות גם עדכונים, אם כי אלו מגיעים במועד מאוחר יותר וגם שם גירסת ה-Minor משתנה.

הפצת CentOS, למי שלא מכיר, היא הפצת לינוקס של רד-האט שנבנתה מחדש ותואמת במאת האחוזים, אם כי ללא כל הגרפיקה והלוגו של רד-האט, ומכיוון שכך, רבים נוטים להשתמש (כולל עבדכם הנאמן) בגירסת CentOS בשרתים (בדסקטופ אני מעדיף Fedora). תיקוני באגים ל-CentOS שמבוצעים ע"י הקבוצה שבונה את CentOS מוזרמים ישירות בחזרה לרד-האט על מנת לשמור על תאימות ואחידות.

כמו תמיד, בגרסאות עדכון Minor ישנם שינויים רבים בהפצה, אך שינויים אלו עדיין שומרים על תאימות בינארית, תאימות קבצי הגדרות וכו'. יחד עם זאת, בחלק מהמקרים מעדיפים ברד-האט (ונגזר מזה גם ב-CentOS) לשדרג חבילות מסויימות לגרסאות Major מתקדמות יותר ובלבד שתשאר התאימות. הסיבה לכך היא שהפצת לינוקס (בניגוד לגירסת Windows) כוללת אלפי חבילות (וזאת לפני הפעלת מאגר תוכנות מומלץ כמו EPEL) ואין לרד-האט את המשאבים לעקוב אחרי כל החבילות וליישם Backporting של עדכוני אבטחה. ברד-האט בודקים אם ישנן פריצות ידועות ואם הפריצות נחסמו בגירסה יציבה מתקדמת יותר, גירסת העדכון הבאה תכלול את הגירסה המתקדמת יותר (מה שנקרא בשפה המקצועית "Rebase").

ב-רד-האט שחררו מסמך ארוך לגבי השינויים ברד-האט 7.4 (וכמובן כל הדברים נמצאים ב-CentOS 7.4) שנמצא כאן ומאוד מומלץ לקריאה לפני שדרוג שרתים. ישנם שינויים כמעט בכל תחום, Kernel עם עדכוני מודולים, תמיכה בדרייברים חדשים, חבילות בגירסאות חדשות (ה-Rebase שהזכרתי לעיל). בלינק לעיל תוכלו למצוא את ה-General Updates שמדבר בכלליות על השינויים ומתחתיו פירוט לגבי השינויים.

ברוב המקרים, הרצת yum update תשדרג מערכת מכל גירסה קודמת (7.0, 7.1 וכו') לגירסה האחרונה בלי הרבה בעיות, אולם ישנם מקרים בהם השדרוג יכשל או יותר חמור – המכונה/VM לא תצליח לעשות Boot או לא תצליח להפעיל תקשורת דרך כניסות התקשורת הרגילות/וירטואליות.

להלן כמה נקודות חשובות שכדאי לשים אליהן לב לפני שמשדרגים לגירסה 7.4:

  • אם אתם משתמשים ב-iptables וב-ip6tables (הראשון מיועד ל-IPV4 והשני ל-IPV6, הן מותקנות כברירת מחדל בהתקנה רגילה). אם אתם מפעילים את שתיהם, יכולות להיווצר בעיות של תקשורת. הבאג מתוקן ב-CentOS 7.4 בחבילה iptables-1.4.21-18.0.1.el7 אך הוא עדיין לא מתוקן ברד-האט 7.4. הפתרון המומלץ כרגע – להפעיל רק אחד מהם ולבטל את השני (בעזרת פקודת systemctl disable).
  • אם אתם משתמשים ב-Xen, מכונת VM של CentOS 7.4 עם דרייברים Paravirtualized – ה-VM לא יצליח לבצע BOOT וכרגע הפתרון הוא HVM (או PV-on-HVM). תיקון לכך יצא בקרוב.
  • במקרים מסויימים הרצת yum update תתקין חבילות i686 ולא X86-64. הבעיה מתרחשת עקב התקנת RDMA. אם אתם משתמשים ב-RDMA, מומלץ להריץ yum install rdma-core && yum update. אם אתם עדיין רואים בעיה, מומלץ להריץ yum install rdma-core ibacm. 
  • אם אתם רוצים להתקין VirtualBox על תחנת עבודה שתריץ כ-host את CentOS 7.4, תצטרכו להתקין את גירסת VirtualBox 5.1.28 מהאתר. גירסה 5.1.26 לא תעבוד.
  • משתמשים ב-VMware ורוצים להקים VM מבוסס CentOS 7.4? עקב שינויים שרד-האט ביצעו בקרנל, התקשורת הוירטואלית לא תעבוד. יש צורך בהתקנת Patch ל-VMware tools. לפרטים – כנסו ובצעו את ההוראות בקישור הזה.
  • חבילת ה-initramFS הרבה יותר גדולה מבעבר, ולכן אם מחיצת ה-boot/ שלכם קטנה מ-1 ג'יגהבייט, תצטרכו להרחיב אותה לפני השדרוג ל-7.4 לפחות לגודל 1 ג'יגהבייט (אני ממליץ להרחיב לגודל 5 ג'יגהבייט אם הנכם מתקינים מספר גרסאות קרנל).
  • יכול להיות ששרות SAMBA יפול עם השגיאה symbol krb5_get_init_creds_opt_set_pac_request, not defined. במקרים כאלו יש להתקין את חבילת  krb5-libs-1.15.1-8.el7 ולהפעיל את שרות SAMBA מחדש.
  • ועוד בעניין SAMBA – אם אתם עובדים עם אותנטיקציית SSSD ומאפשרים SHARE, זה לא יעבוד. כרגע האפשרות היחידה היא לשנמך לגירסה שקיימת בסנטוס 7.3. כרגע רד-האט עובדים על הבאג הזה.
  • נדיר, אבל ראיתי מקרים שזה קורה: אתם מפעילים את ה-CentOS ואין תקשורת עד שאתם מבצעים Login או שהתקשורת לא מופעלת בזמן Boot. במקרים כאלו, עקבו אחר ההוראות כאן.
  • החל מגירסה 7.4, מינימום זכרון שנדרש עבור המערכת הוא 1 ג'יגהבייט. במקרים שאתם רוצים להריץ את ה-ISO כ-LIVE, יש צורך בלפחות 1.5 ג'יגהבייט זכרון.
  • עוד בענייני VMWare: אם אתם מגדירים ידנית VM לשימוש עם CentOS 7.4, אל תנסו לבחור דרייברים SCSI אלא אך ורק את ה-Paravirtualized. דרייברים ל-SCSI ש-VMWare השתמשו כבר לא קיימים בקרנל הזה.
  • אוהבים את פקודת ifconfig ו-netstat? תתכוננו לשכוח מהם. הם מסומנים כ-Deprecated והם אינם מותקנים כברירת מחדל עם CentOS 7.4, ולכן אם הרשת שלך לא עלתה, השתמשו בפקודת nmcli כדי להפעיל את כרטיס הרשת ואז תוכלו להתקין את החבילה (ותתכוננו לשנות סקריפטים שמשתמשים בפקודות הנ"ל).
  • בסנטוס 7.4 מותקנת גירסה חדשה של sudo שמשתמשת ב-var/db/sudo/lectured/ ולפיכך ההתראה הראשונה שמשתמשים ב-sudo (עם האזהרות וכו') תופיע מחדש לכל המשתמשים ב-sudo לאחר שדרוג לסנטוס 7.4.
  • אם אתם משתמשים ב-CentOS 7.4 עם GNOME, יכול להיות שמנהל הקבצים (Nautilus) יראה את האייקונים מאוד גדולים. הפתרון הוא להריץ את הפקודה: gsettings set org.gnome.nautilus.icon-view default-zoom-level 'small' ולבצע lougout ולאחר מכן login.
  • אם אתם משתמשים ב-CentOS 7.3 (או גרסאות 7 קודמות) ואתם מריצים על זה OpenLDAP ואתם מתכוונים לשדרג, יש לבצע את ההוראות בלינקים כאן וכאן או שתהיה לכם בעיה רצינית עם ה-OpenLDAP. בכל מקרה אם מדובר ב-VM, בצעו snapshot לפני כן.

בכל מקרה, תמיד מומלץ להסתכל בדף ה-Errata של רד-האט ולוודא שאין עדכונים שלא התקנתם או שלא שמתם לב אליהם.

לסיכום: ברוב המקרים, השדרוג ל-CentOS 7.4 עובד די טוב (שדרגתי את כל המכונות שלי בלי שום בעיה), אבל מומלץ להשקיע את המאמץ בקריאת השינויים ולהיערך בהתאם. חשוב לזכור שהשדרוגים אינם "בשביל היופי" אלא יותר לתקן באגים ועדכוני אבטחה, ולכן מומלץ לעשות זאת בהקדם.

הכלים שמתאימים לניהול תשתיות וירטואליזציה

עד לפני מספר שנים, ב-Corporate השונים כל עניין התשתיות (כולל תשתיות הוירטואליזציה) היה הכל פנימי בתוך החברה. תשתית וירטואליזציה, רשתות, אפליקציות – הכל (או כמעט הכל) היה מנוהל פנימית, ולכל דבר היה את הניהול היחודי שלו.

כיום – הכל השתנה. המייל שלכם, סביר להניח שיושב אצל ספק ענן כלשהו (כמו מיקרוסופט או גוגל), אולי יש לכם גם תשתית וירטואליזציה בענן, אולי אתם משתמשים גם בכמה שרותי SAAS שונים לאחסן דברים חיצונית או לקבל שרותים חיצוניים מספק כלשהו בתשתיות SAAS/PAAS/IAAS וכו' ובקיצור: יותר ויותר דברים כבר אינם בבעלותכם הפיזית המלאה ואתם בעצם משלמים על שרותים שונים כשמי שמנהל את הברזלים לאותם שרותים – הוא אותו ספק, לא אתם. לכם מעתה יש "תשתיות" שמורכבות מדברים שיש לכם ב-DC המקומי ועוד דברים חיצוניים.

נוסיף לזה דברים שהם יותר מודרניים כמו קונטיינרים, ואם יש אצלכם בחברה מחלק/ות פיתוח אז אולי חושבים (או עברתם) לעבוד בשיטות Agile. דברים כמו אוטומציה שפעם זה היה נחשב ל"רעיון נחמד" – היום הם Must ומצפים מהצוותים השונים לעשות את הדברים כמה שיותר אוטומטיים ולא ידניים, והדובדבן בקצפת – חברות רבות רוצות לקצר תהליכים: אם פעם בשביל להקים VM היה תהליך שלוקח כמה שבועות עד חודשים (מכיוון שהיה צורך באישורים של מחלקות שונות) – היום מצפים שהדברים יתרחשו בדקות, שעות או מקסימום ימים ספורים. בחברות רבות כיום המשקיעים לוחצים על ההנהלה שלוחצת על המחלקות השונות "לתקתק דברים" ולא "להתמרח".

כל הדברים הנ"ל שהזכרתי (ודברים אחרים) מצריכים מחשבה ושינויים שונים ובמיוחד – כלים אחרים. אפשר כמובן לעבוד בשיטה של כל תשתית וכלי הניהול שלה, ואפשר לעבוד בצורה אחרת עם כלים שיודעים גם להתייחס ולנהל תשתיות שונות ובכך לחסוך תהליכים וזמן יקר. בפוסט זה אתייחס למספר כלים כאלו הקשורים לתשתיות אחסון ווירטואליזציה (כולל קונטיינרים).

כל הכלים שאזכיר בפוסט זה, אזכיר גם את גירסת הקוד הפתוח וגם את הגירסה המסחרית. יש חברות שרוצות את הקוד הפתוח בלבד ויש חברות שרוצות את הכלי המסחרי עם התמיכה כדי שיהיה "שקט" מבחינת טיפול ותמיכה בתקלות.

ענן פנימי

יש לכולם כיום תשתיות וירטואליזציה כמו vSphere או Hyper-V ואותן תשתיות עושות את העבודה בצורה לא רעה, אבל לפעמים צריך להתרחב – להוסיף דברים כמו קונטיינרים, ושרותי AAS שונים פנימיים, בין אם זה DB, Storage, imaging ועוד ועוד והפתרונות שהזכרתי בהתחלה לא בנויים לתת את השרותים הללו (אם שמוליק מהפיתוח צריך DB של 2 ג'יגהבייט, עם הפתרונות שהזכרתי בהתחלה תצטרך להקים לו VM או להקצות לו ב-DB הראשי מקום, והקצאה לטסטים לדוגמא ב-DB הראשי זה לא בדיוק רעיון טוב).

בשביל זה יש לדוגמא את OpenStack. מערכת OpenStack בעצם משתמשת בתשתית הוירטואליזציה הקיימת (וגם מאפשרת לנו להתרחב לתשתית וירטואליזציה חדשה נוספת שאינה דורשת תשלום גבוה) כדי להקצות מכונות VM (ובגירסה האחרונה – גם קונטיינרים) ושרותים שונים עבור המחלקות וה"לקוחות" בחברה. מבחינת משאבי תמיכה וטיפול – ככל שמשתמשים יותר ב-OpenStack, המערכות וירטואליזציה הישנות צריכות פחות תחזוקה כי מערכת OpenStack יודעת לפנות לתשתית ולארגן את הדברים (יצירת מכונות, מחיקה, הקצאת משאבים וכו') כך שהוספת Open Stack לא מחייבת הוספת איש נוסף קבוע לשנים הקרובות אלא רק בהתחלה מומלץ לקחת מישהו חיצוני שמקים את התשתית, מדריך את צוות ה-IT ונותן "ברקע"  תמיכה טכנית ופתרונות.

מערכת Open Stack קיימת כקוד פתוח שניתנת להורדה כאן ובנוסף היא קיימת כפרויקט RDO למשתמשי Fedora/CentOS/RedHat. שימו לב, המערכת מאוד מורכבת ואינה מקבלת תמיכה רשמית.

גירסת OpenStack מסחריות קיימות ל-Red Hat, ל-SuSE וגם לאובונטו. כל חברה דורשת מחיר אחר ואתם יכולים לבחור לפי ההפצה המועדפת עליכם.

קונטיינרים

קונטיינרים הם "הדבר החדש" אצל Corporate ויתרונם הגדול על פני מכונות VM הם הגודל (קונטיינרים הרבה יותר קטנים, מופעלים הרבה יותר מהר, לא משתמשים בהרבה זכרון ולא צריך להתקין מערכת הפעלה מלאה בשביל ליצור קונטיינר עם אפליקציה מסויימת שתרוץ על הקונטיינר).

ישנם מספר אפליקציות שבונות/מריצות קונטיינר אולם המערכת הכי פופולרית כיום היא כמובן מערכת Docker שקיימת לכל מערכת הפעלה פופולרית. (ישנם כמובן גם פתרונות אחרים שמבוססים בקוד פתוח)

תוכנת Docker היא תוכנה טובה להקים קונטיינרים בודדים ולהפעיל אותם, אולם כשצריך להפעיל קונטיינרים רבים שירוצו על שרתים פיזיים או על מכונות VM שונות, יש צורך בדבר שנקרא Scheduler שיודע להפעיל קונטיינרים (תוך שימוש ב-Docker), להזיז אותם בין מערכות (Nodes) שונים, לאגד אותם תחת שם שרות מסוים (כך שניתן יהיה לפנות ישירות לשם שרות – כמו mysite), להקים קונטיינרים חדשים במידה ויש עומס, לאזן עומסים בין קונטיינרים שונים ועוד.

ישנם פתרונות רבים בקוד פתוח לבצע את הדברים הנ"ל אולם הפתרון הכי פופולרי הוא Kubernetes שמאפשר דרך ה-Shell/CLI לעשות את הדברים הללו וכמובן ניתן להכניס את הכל לסקריפטים. Kubernetes מתאים למי שמכין קונטיינרים בעצמו / משתמש בקונטיינרים שניבנו ע"י אחרים, אולם Kubernetes אינו כולל את כל ה-Life Cycle של קונטיינרים ואינטגרציה עם כלי CI/CD, ממשק משתמש טוב, ניהול משתמשים ופרויקטים ועוד פונקציות רבות ש-Kubernetes אינו כולל.

לפיכך הכלי שאני ממליץ לדברים אלו הוא OpenShift (גירסה מסחרית) או OpenShift Origin (גירסת קוד פתוח) – של רד-האט. כלי נוסף שאני ממליץ עליו הוא Rancher שיתרונו הגדול על פני OpenShift הוא בכך שזו מערכת Multi Platform.

ניהול תשתיות וירטואליזציה

בין אם יש לכם בחברה OpenStack, קונטיינרים, vSphere, Hyper-V, או תשתית בעננים ציבוריים כמו Amazon AWS, Google Cloud Platform או Microsoft Azure – ניהול דברים אלו מצריך כלי ניהול נפרדים (או במקרה של כלי אוטומציה – כתיבת חלקים נפרדים).

הפתרון שיש בלינוקס לניהול כל התשתית שתיארתי לעיל (או חלקים, תלוי בכם) – הוא המוצר Cloudforms של רד-האט בגירסה המסחרית, או ManageIQ בגירסת הקוד הפתוח.

חשוב לציין – Cloudforms הוא "כלי מתרחב" – כלומר זהו כלי שניתן להרחבה לא רק ע"י תוספים אלא ע"י כתיבה ב-YAML כל מיני פונקציות נוספות שמתאימים לארגון. רבים מנסים להשוות את Cloudforms ל-"vcenter עם תמיכה בתשתיות נוספות", אך השוואה זו מוטעית. Cloudforms יכול להתרחב בצורה משמעותית בהשוואה ל-vcenter/VCSA והוא כולל מערכת שלמה לביצוע Orchestration, Life Cycle, עמידה בסטנדרטים פנימיים ועוד.

תשתית וירטואליזציה מתחרה

מקודם התייחסתי ל-OpenStack שיכול להתאים להקמת ענן פרטי בחברה, אולם לעיתים חברות מחפשות מערכת "פחות מפלצתית", משהו שיותר מזכיר את ה-vSphere או את ה-Hyper-V. הסיבות יכולות להיות קשורות בתקציב קטן או שאין תקציב גדול להרחבת תשתית וירטואליציה ב-R&D, מעבדות וכו'. איך אמר לי לקוח פעם "תבנה לי מטוס בתקציב של רכב סובארו".

כולם מכירים כמובן את VirtualBox, אך כלי זה אינו מתאים לסביבה מעבר לכמה מכונות VM בודדות שרצות על ברזל יחיד. הפתרון הכי טוב שיש בקוד פתוח הוא oVirt (גירסת קוד פתוח) או RHEV (בגירסה המסחרית) של רד-האט. שתי המוצרים מבוססים על פלטפורמת KVM בלינוקס והמוצרים יודעים לא רק להתממשק לסביבות וירטואליזציה אחרות (במידה וצריך), אלא לעשות את כל מה שמצפים מתשתית וירטואליזציה: Live Migration, Cloning, High Availability, Fault Tolerance, Load Balancing ועוד.

סיכום

עולם הקוד הפתוח מציע אלפי תוכנות ופתרונות לבעיות שונות בתחומים שונים ולדעתי תמיד כדאי לבדוק פתרונות קוד פתוח לפני שחותמים על חוזה הזמנת מוצר/שרות/תוכנה. בפוסט הזה התרכזתי בפתרונות מבוססים קוד פתוח לניהול תשתיות וירטואליזציה שונות. כל התוכנות שציינתי כאן זמינות לכולם הן כגרסאות מסחריות והן כקוד פתוח ללא תשלום. בד"כ כלים כאלו מיועדים להיות בשימוש מספר שנים ודברים כמו יציבות והמשך פיתוח הכלי ע"י יצרן התוכנה הם דברים שנלקחים בחשבון ומשפיעים – לפני שמחליטים סופית על רכישת/הטמעת מוצר, ולכן אני מציע תמיד – קחו DEMO או PoC של כלים אחרים מבוססי קוד פתוח לפני שאתם מחליטים את ההחלטה הסופית.

מכירות – לא עדיף לרכוש ישירות מיצרן התוכנה?

הנה שאלה שאני נשאל עליה פעמים רבות (עוד לפני ההכרזה שלי על מכירות פתרונות מיצרני לינוקס): האם לא עדיף לרכוש פתרון X ישירות מהחברה היצרנית?

הרקע לשאלה הזו: לקוחות רבים מגיעים מהעולם של מיקרוסופט. הבה נודה באמת: למיקרוסופט יש מוצרים רבים והם מעולים בשילוב המוצרים שלהם אחד בשני. שרת ה-Windows עובד מצוין עם שרת ה-SQL שלהם יחד עם פתרון הוירטואליזציה שלהם ומערכת ניטור השרתים שלהם ועוד. מיקרוסופט באמת עושים עבודה מעולה ואם החברה מושקעת חזק בעולם מיקרוסופט, רוב הסיכויים שהפתרונות של מיקרוסופט יספיקו לה ולכן קניה ממשווק מורשה של מיקרוסופט כלשהו תספיק לחברה.

בעולם הלינוקס – הדברים שונים והם דינמיים. קחו לדוגמא הפצות לינוקס בשימוש אצל מפתחים ובשרתים. בעבר (הלא רחוק, למען האמת) רוב העסקים השתמשו ב-CentOS גם לדסקטופ וגם לשרתים (בחברות גדולות על השרתים היה RHEL). כיום? רוב תחנות הדסקטופ בסטארטאפים ובחברות קטנות (וחלק מהגדולות) מריצים אובונטו רגיל ובשרתים Ubuntu LTS. אחת השאלות שאני מקבל כשאני מציע פתרון מסוים לפרויקט או כפתרון לבעיה – היא "זה רץ על אובונטו?". חברות מעדיפות לרכז את תשתית הלינוקס שלהם על הפצת לינוקס אחת (אם אפשר) ואם יש להם מספר הפצות לינוקס – הם יעדיפו לאחד.

בניגוד למיקרוסופט, ליצרני הפצות לינוקס אין פתרון לכל דבר. כשזה מגיע לפתרונות ניהול תשתיות, הפתרונות של רד האט יותר טובים, אבל כשזה מגיע ל-OpenStack או לפתרון אחסון Scale Out או פתרון עדכונים לשרתי Windows ולינוקס – הפתרונות של SuSE יותר טובים וכשזה מגיע לפתרון אחסון Scale Up הפתרונות של אף אחת מהיצרניות לינוקס אינו מספק ברמה טובה (במקרים כאלו עדיף לבנות אחד מקוד מקור ולמכור ללקוח תמיכה).  יותר מכך – פתרונות רבים כוללים תוכנות שונות שאין להן קשר לאף  אחת מהיצרניות. אם לדוגמא תרצה לנטר מאות ואלפי מכונות וירטואליות או קונטיינרים – פתרון של ZABBIX יעשה את הדברים באופן אוטומטי ואם רוצים גרפים יפים מאוד – אפשר לשלב בקלות את Grafana לדוגמא. מישהו מיצרני הפצות הלינוקס משווק זאת? לא. אפשר לבקש לשלב את הפתרונות מיצרן ההפצה, אך במקרים כאלו תתכונן לשלם הרבה "אקסטרא" מכיוון שמערכות התמיכה של יצרני ההפצה לא תומכות ב-Zabbix או Grafana (ותוכנות רבות אחרות) וזהו חסרון גדול של רכישה ישירות מיצרן הפצת הלינוקס.

לכן, המלצתי – עדיף לרכוש ממשווק (או אינטגרטור) שגם יכול לתת לך פתרון של התוכנות שאתה צריך (ולא רק מה שהיצרן "דוחף") עם תמיכה מלאה, כך שבמקרה והתקלה היא ב-OS, נותן הפתרון יכול לפתור אותה או להעלות אותה לתמיכה של היצרן ובמקרה והתקלה היא באפליקציות הנוספות שהותקנו ע"י האינטגרטור – גם אז תקבל תמיכה.

מעכשיו – יש גם מכירות

במחירים כאלו – אין לנו כל כוונה לרכוש את המוצר!

עד כה העסק שלי נמנע ממכירות ישירות של תוכנות של חברות רד-האט וסוזה. הסיבה לכך היתה פשוטה: לתת למשווקים להרוויח את לחמם ואני ארוויח את לחמי משרותים כמו התקנה, הטמעה, אינטגרציה, תמיכה נוספת וכו'.

עד ששבוע שעבר התרחש משהו שדי שכנע אותי לשנות דברים.

בשבוע שעבר פנה אליי מנמ"ר מחברה גדולה כלשהי כדי לשאול אם יש פתרון תוכנה לניהול מערכות VM מקומיות ובעננים. מכיוון שאני מכיר טוב את Cloudforms (והרמתי פתרונות כאלו) המלצתי לו על התוכנה, ומכיוון שאינני משווק, המלצתי לו לשאול את המשווקים הרשמיים לגבי עלויות. הוא הסביר לי כי מבחינתו זה נראה מעניין אבל הוא לא מרים PoC עד שהוא יקבל הצעות מחיר. לגטימי.

עברו 48 שעות ואותו מנמ"ר מרים אליי טלפון. ה-PoC שהוא חשב עליו? מבוטל. מדוע? הצעות המחיר שהוא קיבל היו לדבריו "מבהילות" והוא לא מוכן לשלם מחירים כאלו. מכיוון שאני מכיר מחירים, ביקשתי שישלח לי את ההצעות במייל, אולי יש כאן אי הבנה של איזה איש מכירות או משהו. קיבלתי את ההצעות ומכיוון שאני מכיר את המחירים של יצרן התוכנה – חשכו עיניי. קודם כל שהיו חסרים חלקים שגם עולים בתשלום אבל גם כך – הצעות המחיר היו בין 180 ל-250 אחוז מהמחיר שהיצרן מבקש וההצעות לא כללו מחירים נוספים הכוללים התקנה/אינטגרציה וכו'. פשוט קובץ ISO ומספרים סריאליים פר שרת.

אני בהחלט מודע לכך שמשווקים אינם מלכ"ר והם צריכים להרוויח את לחמם, יש להם עלויות משלהם ובסופו של דבר מדובר בביזנס. יחד עם זאת, לעניות דעתי – יש הבדל בין להרוויח לבין חזירות. בסופו של דבר – אם לקוח לא רוכש, אני לא אקבל פרויקט.

לכן, החלטתי שמעתה – גם אני אמכור, עם רווח, בלי חזירות. המחירים עצמם ינועו בין מחיר מוזל אם העיסקה כוללת שרות אינטגרציה, לבין מחיר מעט יותר יקר (ובשום מקרה הוא לא יהיה כמו המחירים הנ"ל) לתוכנה+רישוי בלבד (בכל זאת, הבנק וחברות האשראי מעוניינים בעמלות שונות..)

ההבדל בין המכירות של "חץ ביז" למכירות של משווקים אחרים – הוא שמדובר במכירות "בוטיק". לי אין כל כוונה לחתום עם עשרות חברות הסכמי שת"פ ולהתחיל "לדחוף" ללקוחות מוצרים. מה שהעסק שלי ימכור – אלו מוצרים שניסיתי, יש לי ידע טכני לגביהם ומה שהכי חשוב: שהמוצר עונה לצרכי הלקוח. לא מוצרים שלא עודכנו 3 שנים, לא מוצרים עתירי באגים ואין לי שום בעיה לאמר ללקוח פוטנציאלי ללכת למשווק אחר ולקנות מוצר X כי הוא מתאים יותר לצרכיו, גם אם אני לא אקבל מכך אגורה שחוקה. אמון זה דבר חשוב בעסקים ודבר שלא ניתן לרכוש בכסף.

אז החל מהיום, אם אתם מחפשים מוצרים ופתרונות של רד-האט או SuSE, "חץ ביז" הוא פרטנר רשמי של 2 החברות ואתם מוזמנים ליצור קשר

 

שאלות ותשובות על Cloudforms/ManageIQ

מאז שפירסמתי את הפוסט לגבי Cloudforms/ManageIQ קיבלתי במייל מספר שאלות והחלטתי שזו הזדמנות טובה לפרסם את השאלות והתשובות בפוסט אחד (שאני אעדכן לפי הצורך). הסימון, כרגיל הוא ש: (שאלה) ת: (תשובה). למען היעילות, בכל מקום שאכתוב CF/MIQ אני מתכוון כמובן ל-Cloudforms/ManageIQ

ש: האם CF/MIQ מתאים להחליף את הממשק ה-Windows/Flash/Web של vSphere?
ת: באופן עקרוני CF/MIQ בהחלט יכולים להחליף הממשק הקנייני של vSphere (או vCenter כפי רבים מכירים זאת), כמו שהוא יכול להחליף את ממשק ה-SCVMM בכל מה שקשור למכונות VM, אבל שימוש בכלי כזה רק לשם החלפת ממשק כמוהו כחיסול זבוב עם תותח 🙂

חשוב – שימוש ב-CF/MIQ אינו מייתר רכישת vSphere. ה-CF/MIQ מתממשק ישירות ל-CF/MIQ ולפיכך יש צורך ברכישת הרשיון vSphere.

המטרה העיקרית של CF/MIQ היא לנהל Life Cycle מלא של מכונות VM, וכדי לייעל תהליכים להקמת VM שאינם קשורים ישירות לפלטפורמת ה-VM שלך (פרטית או ענן). תהליכים הקשורים לבירוקרטיה בחברה, אורך חיי VM, פורטל בקשות הקמת VM ע"י הצוותים השונים בחברה, מימוש נהלים, עדכוני אבטחה (בשלב זה במכונות Linux Guest) ועוד. אם נשווה את זה לכלים המוכרים בתחום VMWare למשל, אז זה משהו כמו vRealize Orchestrator + vCenter Server – רק ש-CF/MIQ לוקחים את זה צעד קדימה לאפשר לך להתחבר גם לפלטפורמות VM אחרות ולעננים פרטיים וציבוריים.

ש: אם יש לי מספר פלטפורמות VM שונות, האם מספיקה מכונה אחת עם CF/MIQ?
ת: לא. לכל פלטפורמת VM יש צורך במכונת CF/MIQ. כל מכונה מתחברת לפלטפורמת ה-VM והתקשורת מבוצעת למעשה בין שרתי CF/MIQ שמעבירים את הפעולות הלאה לפלטפורמת ה-VM השונה יחד עם המידע והתוכן.

ש: האם ניתן להשתמש בחלק מה-Appliances גם בגירסה הפתוחה (MIQ) וגם בגירסה המסחרית (CF)
ת: ברוב המקרים התשובה היא "כן", אבל אז אינך יכול לקבל תמיכה רשמית למערכות CF/MIQ. חברות שמעוניינות בפתרון, צריכות או להשתמש בגירסה המסחרית או בגירסה החופשיה (ללא תמיכה רשמית).

ש: האם ישנה פלטפורמת אוטומציה ב-CF/MIQ?
ת: בהחלט! בברירת המחדל CF/MIQ תומכת ב-Puppet יחד עם Foreman, ניתן להשתמש גם ב-Chef וב-Ansible.

ש: האם CF/MIQ בנויה כמערכת סגורה או פתוחה לשינויים ותוספים?
ת: כמעט כמו כל מוצר קוד פתוח, גם CF/MIQ בהחלט פתוחה לשינויים ותוספים שקיימים או שמפתחים יכולים לכתוב. כתיבת התוספים, במידה ורוצים לשלב אותם בתוך CF/MIQ נעשית בשפת Ruby ובמקרים רבים חברות שמטמיעות מוצר כזה, כותבות לעצמן תוספים לפי הצרכים שלהם, הדבר יחסית די קל ויש תיעוד לכך.

ש: איזו גירסה יותר מעודכנת ועם יותר Features ואיזו גירסה נחשבת יציבה?
ת: ה-ManageIQ כולל את "המילה האחרונה" מבחינת תכונות המערכת. זו המערכת שמפותחת מדי יום (לתוך GIT מרכזי פתוח) וניתן לשלוף את הגירסה האחרונה או גרסאות קודמות. האם מערכת כזו נחשבת יציבה? כל עוד לא הולכים ל-Bleeding Edge (או ה-Master ב-GIT) – אז יחסית כן, אם כי יכולים לצוץ באגים פה ושם.

לעומת זאת ה-Cloudform זו מערכת שמבוססת על ManageIQ אם כי לא על הגירסה האחרונה של ManageIQ. לגירסה זו נערכים בדיקות ומתוקנים באגים ורק למוצר הרשמי ניתנת התמיכה הרשמית של רד-האט.

ש: מה המחיר של Cloudforms?
ת: עניין המחיר הוא דינמי, זה תלוי על איזו מכונה אתה מריץ את CF, כמה Appliances אתה צריך, מהו סוג השרות שאתה מחפש (NBD, 24/7 וכו'), האם אתם משתמשים בעוד מוצרי רד-האט וכו'. אינני יכול לתת מספרים אבל אני כן יכול לרמוז שהמחיר נמוך ממחיר vRealize Operations (ואתה מקבל יותר, ואף אחד לא "יושב לך על הצוואר" מבחינת כמות VM) 🙂

ש: אנחנו משתמשים באובונטו במערכות שלנו, האם המוצר (המסחרי או הפתוח) יכול לרוץ על VM אובונטו?
ת: מכיוון שה-CF הוא Appliance, הוא מגיע כ-VM מוכן שצריך רק לבצע לו Deploy, להגדיר כתובת IP (או DHCP), להיכנס למסך הניהול ולהגדיר את שאר הדברים משם (ניתן כמובן לבצע SSH ולהשתמש במכונה כמכונת לינוקס אם רוצים לשנות דברים, לא מומלץ אם לא מכירים CF/MIQ).
יחד עם זאת, אם אתם משתמשים בגירסת ManageIQ, ישנם הוראות ברשת איך להקים זאת על VM מבוסס אובונטו (ולכך כמובן לא ניתן לקבל תמיכה מרד-האט).

ש: היכן ניתן לראות רשימת Features שקיימים בגירסה האחרונה?
ת: הנה (לחצו להגדלה)

ש: בחברתנו חוששים להכניס מוצרים כאלו מכיוון שבמקרים רבים התיעוד לוקה בחסר. האם למוצר יש תיעוד מלא שנגיש ללקוחות?
ת: במקרה של Cloudforms כלקוח אתה מקבל גישה מלאה ואתה יכול להוריד את ההסברים וההוראות כקבצי PDF. בנוסף יש גם ספרות רשמית שניתנת להורדה.
גם ל-ManageIQ יש תיעוד (ברובו אותו תיעוד של Cloudforms) אולם יש לשים לב לשינויים שיש פה ושם בין ManageIQ לבין Cloudforms.

ש: האם למעט מחיר ה-Appliance (אם החלטנו לרכוש אותו) יש עלות נוספת שצריך לשלם לפלטפורמת ה-VM?
ת: במקרים של ספקי ענן ציבוריים, תצטרך לשלם לספק הענן הציבורי על Instance של מכונת לינוקס (לא ניתן בשלב זה לרכוש מכונה מוכנה + רשיון דרך ה-AWS Marketplace לדוגמא) + הדיסק והתעבורה.

ש: האם יש תמיכה ב-Cluster/High Availability?
ת: בהחלט! זה אחד הדברים הראשונים שהתיעוד מסביר איך לעשות אם אתה רוצה להשתמש במערכת כ-Cluster.

ש: כמה זמן לוקח לאינטגרטור מטעם רד-האט בארץ להקים PoC של Cloudform מקומית? האם יש גירסת Trial?
ת: זה מאוד תלוי ב-Scope של ה-PoC ותלוי במסמך ה-SoW. לדוגמא: הקמה של Appliance וחיבור לפלטפורמת ה-VM הנוכחית שלכם אפשר לבצע תוך יום עבודה. קאסטומיזציה, טפסים, כתיבת תוספים – אלו דברים שלוקחים זמן נוסף. כל פרויקט לגופו.

לגבי Trial – בהחלט יש.

ש: כשאנחנו מקימים VM, ה-VM צריך לעבור סידרת הגדרות שאנחנו דורשים, בדיקות אבטחה ועוד. האם ניתן לעשות זאת אוטומטית דרך CF/MIQ?
ת: בהחלט! אם יש לכם סקריפט מוכן לכך (לא חשוב באיזו שפה), ניתן להריץ אותו לאחר הקמת המכונה ולפני שהיא "משוחררת" לשימוש.

ש: יש לנו שרתים פיזיים רבים (שאינם מריצים VM אלא אפליקציות יעודיות). האם CF/MIQ יכול לסייע בהקמה/ניהול?
ת: כן. ה-CF/MIQ כולל התחברות לשרת PXE וניתן גם להתממשק ל-IPMI שיש בשרת, כך שהוא יכול להתקין מערכת עם Kickstart ולהריץ עליה אוטומציה לבצע דברים שדרושים לשרת.

ש: יש תמיכה ב-LDAP/Active Directory?
ת: בהחלט. מטרת המערכת בסופו של דבר לתת למספר אנשים גדול בחברה להיכנס ולמלא בקשות שונות ולמנהלים לתת הוראות ואישורים.

ש: האם יש תמיכה במחירים פנימיים (כלומר שכל מכונת VM עולה סכום מסוים מהתקציב) ואפשרויות של Chargeback?
ת: כן. יש תמיכה מלאה לכל עניין קרדיטים, תקציבים, Chargeback ועוד.

אם יש לכם עוד שאלות – אפשר לשלוח באימייל (או פה בתגובות) ואני אוסיף אותם לפוסט זה (וכמובן שאעדכן אתכם).