תמיכת מוצר מול הסכם בנק שעות

כעסק שנותן שרותים למערכות לינוקס, וירטואליזציה ודברים אחרים שמבוססים קוד פתוח, והשרותים ניתנים ללקוחות במסגרת הסכמי שעות/פרויקטים – אני יכול לאמר שלפעמים מתקבלים פניות שקשורות לשרות, אך הפניות יותר מזכירות את עולם ה-Legacy בחלק מהמקרים ומוצרים סגורים במקרים אחרים.

אתן דוגמא: במקרים מסויימים מתקבלים פניות לגבי האם ניתן שרות ברמות 1-3. בד"כ כשמתקבל אימייל כזה, אני מרים גבה. אישית – אני לא מכיר מה זה רמות 1-3 מהסיבה הפשוטה שכשעסק או חברה פונים ל"חץ ביז" – הם מחפשים פתרון לבעיה XYZ. עדיין היום אף לקוח או לקוח פוטנציאלי לא שאל אותי על רמות 1-3. השאלה העיקרית שנשאלת היא האם אפשר לקבל פתרון מ"חץ ביז" או לא. אם מדובר בבעיה ש"חץ ביז" נותן לה פתרון – אז בשמחה, מסכמים מחיר, תנאי תשלום וכו' ומתחילים לעבוד יחד. אם לא – אז לא.

רמות 1-3 (ושאר רמות) הן דרך מצוינת "לחלוב" מעסקים כספים. ככל שהרמה עולה, אתה משלם יותר. בעולם הלינוקס לדוגמא, רמות לא קיימות. כשאתה קונה לדוגמא SLES או RHEL, אז אתה מקבל תמיכה על גירסת הלינוקס שרכשת (בהמשך אכנס ליתרונות ולחסרונות). אם התמיכה בחבילה שרכשת אינה מספקת לסיטואציה שלך, אז אתה יכול לרכוש שרותי Incident או Consulting (כל חברה והמושגים שלה) שבה אתה תשלם כמה מאות דולרים לשעה, ויצרן ההפצה יקדיש לך מישהו שישב על המערכת שלה למצוא מה התקלה ואיך לפתור אותה. היכן יש רמות בעולם הלינוקס? ברמת הדחיפות. אם ניקח לדוגמא את רמות התמיכה של Red Hat, נוכל לראות שיש רמות ב-SLA. רוצה שרות טלפוני? שלם 800$ פר עותק הפצה. רוצה שרות מהיר? המחיר קופץ ל-1500$ פר עותק (שוב, המחירים אינם כוללים מצבים שבהם מהנדס מוצמד לעסק שלך לפתור את הבעיה, שם התשלום ליצרן ההפצה הוא בנפרד ממה ששילמת על ההפצה).

שיטת תשלום זו ועבודה כך מתאימה לעסק קטן שרכש לדוגמא RHEL כחלק מחבילה שכוללת תוכנה יעודית שרצה על לינוקס. במקרים כאלו העסק יכול לפנות ליצרן התוכנה היעודית אם יש לו תקלות, והוא יכול לפנות גם לרד-האט אם יש לו תקלות הקשורות ללינוקס עצמו. אין ממש הגיון ברכישת בנק שעות לתמיכה מצד ג' אלא אם רוצים לעבוד על הלינוקס אם תוכנות נוספות שאינן מסופקות במסגרת החבילה.

כשזה מגיע לעסקים וחברות שמריצים עשרות/מאות/אלפי מכונות לינוקס לעומת זאת, אין יתרון ברכישת מנוי שנתי לתמיכה של יצרן ההפצה. בעסקים וחברות, ברוב המקרים התוכנות שמריצים על הלינוקס – הן יותר חדשות ממה שמגיעים עם ההפצה. לדוגמא, גירסת PHP שמגיעה בהפצת RHEL 7.4 היא גירסה 5.4.16 כאשר הגירסה היציבה היום לפי אתר PHP היא 7.1.10. אם תתקין את 7.1.10 על ה-RHEL ויהיו לך בעיות שה-PHP לא מצליח לרוץ, רד-האט לא תתן לך שרות הואיל והם נותנים אך ורק שרות לחבילות שהגיעו עם ההפצה עצמה, לא מ-REPO נוספים. דוגמא נוספת: רוצה להשתמש ב-NodeJS? הגירסה שקיימת היום ב-EPEL REPO היא אכן גירסת ה-LTS האחרונה, אבל שוב – מכיוון שזה REPO חיצוני, אין תמיכה רשמית מצד רד-האט.

לכן אני ממליץ לחברות לחשוב על כמה נקודות:

  • אם יש בחברתכם IT שנותן תמיכת לינוקס, ואתם חושבים במהלך השנה להכניס טכנולוגיה/פלטפורמה חדשה – קחו יעוץ חיצוני (גם אם זה לשעות בודדות) שמכיר את הטכנולוגיה החדשה. חבל שתשרפו עשרות שעות על תקלות שהיועץ החיצוני כבר מכיר.
  • אם בחברתכם יש חובה להשתמש בהפצה מקורית (RHEL או SLES) ואתם רוצים עדכונים, אז מומלץ לחשוב על רשיונות SuSE Linux Enterprise עם Expanded Support – זה יתן לכם עדכונים גם ל-RHEL וגם ל-SUSE וזה גם יותר זול מ-RHEL מבחינת רישוי שנתי.
  • כיום כמעט בכל פרויקט לינוקס, החבילות מגיעות מבחוץ (Github או REPO חיצוניים) אינן נתמכות ע"י יצרן ההפצה ולכן אם אין לכם צוות לינוקס בחברה שיכול לבצע אינטגרציה במסגרת הזמן שאתם רוצים – קחו יעוץ חיצוני (כדאי לסכם שיכתבו עבורכם תיעוד).
  • אם אתם משתמשים (או חושבים לעבור) לאובונטו, עדיף לרכוש בנק שעות חודשי ליעוץ מומחה.

נקודות חשובות בשדרוג ל-CentOS 7.4

אחת למספר חודשים משחררת חברת רד-האט עדכון להפצות לינוקס שלה ועל מנת שלא לבלבל את הצרכנים, היא מעלה את גירסת ה-Minor של ההפצה. כך לדוגמא אם עד היום גירסת הלינוקס של רד-האט היתה 7.3, החל מעתה היא 7.4. יחד עם זאת, הפצות ישנות יותר של רד-האט (גירסאות 6 ו-5) עדיין מקבלות גם עדכונים, אם כי אלו מגיעים במועד מאוחר יותר וגם שם גירסת ה-Minor משתנה.

הפצת CentOS, למי שלא מכיר, היא הפצת לינוקס של רד-האט שנבנתה מחדש ותואמת במאת האחוזים, אם כי ללא כל הגרפיקה והלוגו של רד-האט, ומכיוון שכך, רבים נוטים להשתמש (כולל עבדכם הנאמן) בגירסת CentOS בשרתים (בדסקטופ אני מעדיף Fedora). תיקוני באגים ל-CentOS שמבוצעים ע"י הקבוצה שבונה את CentOS מוזרמים ישירות בחזרה לרד-האט על מנת לשמור על תאימות ואחידות.

כמו תמיד, בגרסאות עדכון Minor ישנם שינויים רבים בהפצה, אך שינויים אלו עדיין שומרים על תאימות בינארית, תאימות קבצי הגדרות וכו'. יחד עם זאת, בחלק מהמקרים מעדיפים ברד-האט (ונגזר מזה גם ב-CentOS) לשדרג חבילות מסויימות לגרסאות Major מתקדמות יותר ובלבד שתשאר התאימות. הסיבה לכך היא שהפצת לינוקס (בניגוד לגירסת Windows) כוללת אלפי חבילות (וזאת לפני הפעלת מאגר תוכנות מומלץ כמו EPEL) ואין לרד-האט את המשאבים לעקוב אחרי כל החבילות וליישם Backporting של עדכוני אבטחה. ברד-האט בודקים אם ישנן פריצות ידועות ואם הפריצות נחסמו בגירסה יציבה מתקדמת יותר, גירסת העדכון הבאה תכלול את הגירסה המתקדמת יותר (מה שנקרא בשפה המקצועית "Rebase").

ב-רד-האט שחררו מסמך ארוך לגבי השינויים ברד-האט 7.4 (וכמובן כל הדברים נמצאים ב-CentOS 7.4) שנמצא כאן ומאוד מומלץ לקריאה לפני שדרוג שרתים. ישנם שינויים כמעט בכל תחום, Kernel עם עדכוני מודולים, תמיכה בדרייברים חדשים, חבילות בגירסאות חדשות (ה-Rebase שהזכרתי לעיל). בלינק לעיל תוכלו למצוא את ה-General Updates שמדבר בכלליות על השינויים ומתחתיו פירוט לגבי השינויים.

ברוב המקרים, הרצת yum update תשדרג מערכת מכל גירסה קודמת (7.0, 7.1 וכו') לגירסה האחרונה בלי הרבה בעיות, אולם ישנם מקרים בהם השדרוג יכשל או יותר חמור – המכונה/VM לא תצליח לעשות Boot או לא תצליח להפעיל תקשורת דרך כניסות התקשורת הרגילות/וירטואליות.

להלן כמה נקודות חשובות שכדאי לשים אליהן לב לפני שמשדרגים לגירסה 7.4:

  • אם אתם משתמשים ב-iptables וב-ip6tables (הראשון מיועד ל-IPV4 והשני ל-IPV6, הן מותקנות כברירת מחדל בהתקנה רגילה). אם אתם מפעילים את שתיהם, יכולות להיווצר בעיות של תקשורת. הבאג מתוקן ב-CentOS 7.4 בחבילה iptables-1.4.21-18.0.1.el7 אך הוא עדיין לא מתוקן ברד-האט 7.4. הפתרון המומלץ כרגע – להפעיל רק אחד מהם ולבטל את השני (בעזרת פקודת systemctl disable).
  • אם אתם משתמשים ב-Xen, מכונת VM של CentOS 7.4 עם דרייברים Paravirtualized – ה-VM לא יצליח לבצע BOOT וכרגע הפתרון הוא HVM (או PV-on-HVM). תיקון לכך יצא בקרוב.
  • במקרים מסויימים הרצת yum update תתקין חבילות i686 ולא X86-64. הבעיה מתרחשת עקב התקנת RDMA. אם אתם משתמשים ב-RDMA, מומלץ להריץ yum install rdma-core && yum update. אם אתם עדיין רואים בעיה, מומלץ להריץ yum install rdma-core ibacm. 
  • אם אתם רוצים להתקין VirtualBox על תחנת עבודה שתריץ כ-host את CentOS 7.4, תצטרכו להתקין את גירסת VirtualBox 5.1.28 מהאתר. גירסה 5.1.26 לא תעבוד.
  • משתמשים ב-VMware ורוצים להקים VM מבוסס CentOS 7.4? עקב שינויים שרד-האט ביצעו בקרנל, התקשורת הוירטואלית לא תעבוד. יש צורך בהתקנת Patch ל-VMware tools. לפרטים – כנסו ובצעו את ההוראות בקישור הזה.
  • חבילת ה-initramFS הרבה יותר גדולה מבעבר, ולכן אם מחיצת ה-boot/ שלכם קטנה מ-1 ג'יגהבייט, תצטרכו להרחיב אותה לפני השדרוג ל-7.4 לפחות לגודל 1 ג'יגהבייט (אני ממליץ להרחיב לגודל 5 ג'יגהבייט אם הנכם מתקינים מספר גרסאות קרנל).
  • יכול להיות ששרות SAMBA יפול עם השגיאה symbol krb5_get_init_creds_opt_set_pac_request, not defined. במקרים כאלו יש להתקין את חבילת  krb5-libs-1.15.1-8.el7 ולהפעיל את שרות SAMBA מחדש.
  • ועוד בעניין SAMBA – אם אתם עובדים עם אותנטיקציית SSSD ומאפשרים SHARE, זה לא יעבוד. כרגע האפשרות היחידה היא לשנמך לגירסה שקיימת בסנטוס 7.3. כרגע רד-האט עובדים על הבאג הזה.
  • נדיר, אבל ראיתי מקרים שזה קורה: אתם מפעילים את ה-CentOS ואין תקשורת עד שאתם מבצעים Login או שהתקשורת לא מופעלת בזמן Boot. במקרים כאלו, עקבו אחר ההוראות כאן.
  • החל מגירסה 7.4, מינימום זכרון שנדרש עבור המערכת הוא 1 ג'יגהבייט. במקרים שאתם רוצים להריץ את ה-ISO כ-LIVE, יש צורך בלפחות 1.5 ג'יגהבייט זכרון.
  • עוד בענייני VMWare: אם אתם מגדירים ידנית VM לשימוש עם CentOS 7.4, אל תנסו לבחור דרייברים SCSI אלא אך ורק את ה-Paravirtualized. דרייברים ל-SCSI ש-VMWare השתמשו כבר לא קיימים בקרנל הזה.
  • אוהבים את פקודת ifconfig ו-netstat? תתכוננו לשכוח מהם. הם מסומנים כ-Deprecated והם אינם מותקנים כברירת מחדל עם CentOS 7.4, ולכן אם הרשת שלך לא עלתה, השתמשו בפקודת nmcli כדי להפעיל את כרטיס הרשת ואז תוכלו להתקין את החבילה (ותתכוננו לשנות סקריפטים שמשתמשים בפקודות הנ"ל).
  • בסנטוס 7.4 מותקנת גירסה חדשה של sudo שמשתמשת ב-var/db/sudo/lectured/ ולפיכך ההתראה הראשונה שמשתמשים ב-sudo (עם האזהרות וכו') תופיע מחדש לכל המשתמשים ב-sudo לאחר שדרוג לסנטוס 7.4.
  • אם אתם משתמשים ב-CentOS 7.4 עם GNOME, יכול להיות שמנהל הקבצים (Nautilus) יראה את האייקונים מאוד גדולים. הפתרון הוא להריץ את הפקודה: gsettings set org.gnome.nautilus.icon-view default-zoom-level 'small' ולבצע lougout ולאחר מכן login.
  • אם אתם משתמשים ב-CentOS 7.3 (או גרסאות 7 קודמות) ואתם מריצים על זה OpenLDAP ואתם מתכוונים לשדרג, יש לבצע את ההוראות בלינקים כאן וכאן או שתהיה לכם בעיה רצינית עם ה-OpenLDAP. בכל מקרה אם מדובר ב-VM, בצעו snapshot לפני כן.

בכל מקרה, תמיד מומלץ להסתכל בדף ה-Errata של רד-האט ולוודא שאין עדכונים שלא התקנתם או שלא שמתם לב אליהם.

לסיכום: ברוב המקרים, השדרוג ל-CentOS 7.4 עובד די טוב (שדרגתי את כל המכונות שלי בלי שום בעיה), אבל מומלץ להשקיע את המאמץ בקריאת השינויים ולהיערך בהתאם. חשוב לזכור שהשדרוגים אינם "בשביל היופי" אלא יותר לתקן באגים ועדכוני אבטחה, ולכן מומלץ לעשות זאת בהקדם.

טיפ בנושא: שדרוג מכונות RHEL

כל מי שמשתמש בארגון שלו ב-RHEL בוודאי מודע לכך ששדרוגים של RHEL שונים מהפצות לינוקס אחרות, גם אם תואמות RHEL כמו CentOS ואחרות. ההבדל הגדול ביותר הוא שיש צורך להירשם לרשת RHN של רד-האט על מנת להוריד עדכונים. בלי רישום – אין עדכונים.

כשיש לכם שרת אחד או 2, או מספר קטן מאוד של תחנות RHEL, אז העדכון הוא עניין די פעוט (מבחינת udates, מבחינת upgrade עם אותם עדכונים זה משהו אחר), אבל מה עושים כשיש לך כמה עשרות ואולי מאות שרתים/תחנות עבודה? לתת לכל מכונה להוריד את העדכונים שלה זה נחמד אבל זה לוקח זמן, רוחב פס ודיסק בכל פעם. האם אי אפשר לסדר זאת בתצורה כזו שכל המכונות ישאבו משרת אחד?

לרד-האט יש פתרו שנקרא Red Hat Satellite המאפשר לא רק עדכונים אלא life-cycle שלם למכונות ושרתים שכולל שרותים כמו דיווחי באגים, תמיכה, קבלת תיקונים, בדיקות, יצירת ISO לצרכים שונים וכו'. הכלי הוא כלי גדול וגם עולה בהתאם (כמה אלפי דולרים מחיר התחלתי). אנחנו לעומת זאת צריכים רק את העדכונים, לאחסן אותם על שרת שלנו ואנחנו כבר נפיץ אותם בזמן שנקבע.

על מנת לבצע זאת, נצטרך קודם כל לברר אלו גרסאות RHEL אנחנו משתמשים בחברה. 5? 6? עבור כל אחת מהגרסאות העיקריות נצטרך VM עם המון דיסק פנוי (במינימום 40-50 ג'יגה) וכמובן רשיונות, רשיון פר גירסה Major כך שאם אנחנו משתמשים בחברה ב-RHEL-6 וגם RHEL-5 ולשתיהם אנחנו צריכים עדכונים, אנחנו צריכים 2 רשיונות (כמובן שצריך רשיונות לכל תחנת/שרת RHEL כדי לקבל תמיכה וכו') על מנת לבצע את הקמת ה-REPO החדש שלנו.

ראשית, יש להקים VM עם גירסת RHEL הרצויה. ההתקנה מספיק שתהיה בסיסית עם גישת רשת החוצה ב-HTTP. ויש לבצע register של אותה מכונה ל-RHN. לאחר ההתקנה יש ליצור תיקיה שאליה נאחסן את הקבצים. נקרא לה var/repo/

כעת יש לוודא שחבילת yum-utils וחבילת createrepo מותקנות. אם לא, אפשר להתקין אותם ישירות מה-ISO או בעזרת yum.

כעת נוודא שהשרת רשום לערוץ שממנו אנו רוצים לשאוב עדכונים. לשם כך אפשר להשתמש בפקודה:

rhn-channel -l

אם הכל תקין, נקבל תשובה: rhel-x86_64-server-6 (במקרה שההתקנה היא 64 ביט גירסה 6).

כעת נתחיל לשאוב את העדכונים:

cd /var/repo
reposync -l --repoid=rhel-x86_64-server-6

עכשיו הגיע הזמן לקחת הפסקה, זה יקח זמן רב (תלוי בעומס התקשורת). מכיוון שאצל רד-האט אין הפרדה לגרסאות פר תיקיות (כמו ב-CentOS לדוגמא), הפקודה הנ"ל תוריד אליכם בערך 12000+ קבצי RPM, זה כמובן יקח זמן, אז תחזרו לזה אחרי שההורדה תסתיים.

הסתיים? מצוין, עכשיו ניצור ממה שירד repository עם הפקודה הבאה:

createrepo -v --update rhel-x86_64-server-6/getPackage/

זהו. יש לנו repo עם כל ה-RPMS שיש ב-RHEL-6 כולל דברים ישנים וחדשים.

על מנת לאפשר גישה לקבצים שהורדנו, נקים שרות httpd. התקינו את חבילת httpd ובתוך etc/httpd/conf.d/ נקים קובץ בשם repo.conf שיאפשר גישה לקבצים. הנה דוגמא לקובץ:

<VirtualHost *:80>
ServerName rhelrepo
DocumentRoot /var/repo/rhel-x86_64-server-6
ErrorLog logs/repo-error_log
CustomLog logs/repo-access_log common
<Directory "/var/repo/rhel-x86_64-server-6/">
Options Indexes FollowSymLinks
</Directory>
</VirtualHost>

שימו לב לשנות את שם ה-ServerName לשם השרת שלכם.

כעת נפעיל את שרות ה-httpd (עם הפקודה: service httpd restart) ועם הדפדפן ניגש לכתובת: http://rhelrepo/getPackage (שוב, שנו את השם rhelrepo לשם השרת שלכם). אם הכל תקין, תקבלו רשימה ארוכה של קבצי ה-RPM.

עכשיו מגיע החלק שתפיצו בעזרת כל כלי שתרצו – אל כל השרתים שלכם, קובץ repo שב בתיקיה etc/yum.repos.d/ שם ניצור קובץ שנקרא לו rhel6.repo

[RHEL-6-UPDATES]
name=RHEL-6.x Updates
baseurl=http://rhelrepo/getPackage/
enabled=1
gpgcheck=0

מומלץ למחוק את שאר הקבצים שנמצאים באותה תיקיה (ושמורידים את אותם עדכונים מרחוק).

כעת הגיע המבחן הגדול: הריצו yum update ותראו אם המערכת מוצאת עדכונים ומורידה אותם. אם כן, אז ברכותיי – הרמתם לכם שרת REPO מקומי משלכם.

מה שנשאר לעשות הוא להשתמש בפקודות ה-reposync וה-createrepo בתוך סקריפט שירוץ אחת ליום דרך ה-crontab ויעדכן את החבילות ישירות מרד-האט. את זמן ההפצה לכל השרתים והתחנות אתם קובעים לפי הנהלים באותה חברה.

אם אתם צריכים עדכונים ל-RHEL-5, ההבדל היחיד הוא בשם הערוץ, אותו תוכלו לקבל עם פקודת rhn-channel -l

בהצלחה

טיפ: להפוך מערכת CentOS ל-RHEL

בחברות שונות יש צורך להתקין מערכות RHEL במקום CentOS. זה יכול לקרות בגלל שמוצר שאתם רוצים להתקין מחייב RHEL רשמי (כמו תוכנות CAD מסחריות), או מקרים בהם חברות רוצות שהשרתי פרודקשן יהיו RHEL כדי לקבל תמיכה רשמית של רד-האט, או שהחברה התברכה בערימות מזומנים והם רוצים להעביר את כל (או חלק) מהמערכות ל-RHEL. 

בכל המקרים הנ"ל מדובר בהתקנה של המערכת מחדש, גם אם היה CentOS שתואם 1 ל-1 ל-RHEL. הפיכת המערכת ל-RHEL כעקרון לא מאושרת ע"י רד-האט, אבל מצד שני, מה שנעשה עכשיו, לא יתגלה ע"י רד-האט ונחסוך לעצמנו כאב ראש של התקנה.

לשם ההפיכה, נצטרך קודם כל את ה-ISO פרוס לקבצים בתיקיה כלשהי (אפשר כמובן על NFS, רק כדאי שתבצעו קודם כל mount במכונה שאנחנו הולכים לשנות). לאחר שביצענו mount נעבור למצב root (זה המצב שבו נישאר כרגע) עם sudo או – su.

עתה יש להריץ את הפקודה הבאה:

rpm -e --nodeps centos-release

כן, אני מניח שחלקכם כרגע די זועם על הפקודה ששוברת תלויות. חכו, לא סיימנו.

עתה, נרים לנו REPO משלנו עם הנקודה שאליה ביצענו mount. כנסו לתיקיית etc/yum.repos.d/ ושם ניצור קובץ dvd.repo – הנה דוגמא משלי:

[DVD]
name=DVD REPO
baseurl=///mnt/Server/
enabled=1
gpgcheck=0

במקרה הנ"ל, ה-mount שביצעתי היה לתוך תיקיית mnt/ כמו כן יש לשים לב שכמות הקו נטוי (/) היא בתוספת / כך שאם מדובר במערכת קבצים מקומית (ולא http) יש צורך שיהיו 3 קווים נטויים.

כעת יש להעיף את קבצי ה-repo האחרים של CentOS (הם מתחילים במילה CentOS)

עכשיו ננסה להשתמש ב-repo החדש שהוספנו. הריצו את הפקודה הבאה:

yum install redhat-release

סביר להניח שההתקנה תבקש לעדכן את initscripts. אשרו את ההתקנה.

כעת יש צורך להריץ yum update על מנת לעדכן חבילות שונות. הכל יבוצע אוטומטית.

אם אתם מעוניינים לרשום את המכונה בשרתים של רד-האט, יש להריץ את הפקודה הבאה:

yum install rhnlib rhnsd rhn-client-tools rhn-check yum-rhn-plugin rhn-setup

שימו לב לא להכניס מספרי גרסאות, המערכת תתקין את הגרסאות האחרונות מהיכן שהיא מוצאת ב-REPO.

כעת תוכלו להריץ rhn_register על מנת לרשום את השרת (אגב, אם אתם רושמים אותו רק בשביל עדכונים, תוותרו על התענוג. הפוסט הקרוב יתן לכם טריק חדש). 

זהו, כעת כל מה שנותר לבצע הוא reboot וכעת יש לכם שרת RHEL כאילו התקנתם אותו מאפס מה-ISO. תוכלו לבדוק זאת ע"י הקשת פקודת: lsb_release -d