כשצריכים עדכוני אבטחה ואי אפשר לשדרג הפצת לינוקס

הנה סיטואציה שבוודאי מוכרת לחלק מהקוראים: עלה צורך בלשדרג הפצות לינוקס לגרסאות יותר חדשות. מטבע הדברים, כשינסו לשדרג, סביר להניח שיהיו לא מעט מקרים בהם השדרוג מבחינה טכנית יצליח, אך האפליקציות לא ירוצו, סקריפטים יסרבו לפעול, ועוד לא הזכרתי תאימות ל-SystemD שעדיין רבים מעדיפים להתעלם מקיומו, למרות שכל הפצה מודרנית שילבה אותו.

אז מה עושים אם יש לנו מכונת אובונטו מגירסה ישנה כמו 14? זה כבר לא נתמך במסגרת ה-LTS (כלומר Long Term Support) שלא לדבר על המקרים בהם הותקנה גירסת אובונטו אך משום מה לא התקינו גירסת LTS…

לאובונטו יש פתרון שיכול לסייע. בחלק מהמקרים זה בחינם, בחלק זה בתשלום. זה נקרא Ubuntu Advantage. חבילה זו, בניגוד לחבילות ש-רד-האט מוכרת לדוגמא, כוללת מתן תמיכה ועדכוני אבטחה מעבר לשנים המובטחות כולל LTS. לשם הדגמה, להלן הגרף עם הפצות אובונטו וזמן החיים שלהן (לחצו להגדלה):

כפי שניתן לראות – המשבצות הסגולות מכוסות דרך Ubuntu Advantage, כך שגם הפצות ישנות מאוד מקבלות עדיין "חיים" עד לפחות לשנת 2024.

מבחינת מחיר: קנוניקל מאפשרת להירשם לחינם ולקבל עדכונים לעד 3 מכונות ללא הגבלת זמן, במגבלות התיאור שמופיע בקישור הבא. תמיכה בתשלום מעניקה לך מספר פונקציות נוספות:

  • קבלת תמיכה בהתאם לחבילה – מענה תוך שעה, 4 שעות וכו' – לתמיכה ל-OS עצמו
  • קבלת תמיכה לאפליקציות מסויימות תוך עמידה ב-SLA, כולל תיקוני באגים.

הערה: חבילת ה-Ubuntu Advantage המסחרית פעילה על מכונות וירטואליות בלבד. (דווקא ההצעה החינמית עובדת על מכונות וירטואליות ופיזיות) ולשם קבלת תמיכה מסחרית לשרתי אובונטו שרצים על מכונות פיזיות, יש צורך ברכישת מנוי ל-Ubuntu Pro (שנמצא נכון לכתיבת שורות אלו בבטא).

נקודה חשובה: קנוניקל, כמיטב המסורת, משאירה לפעמים "חורים" בממשק, דברים שיגרמו לאנשי לינוקס לגרד בפדחתם ולנסות להבין על מה לכל הרוחות התקלה/שגיאה/הודעה. הנה דוגמא:

מבינים משהו מהתוכן במלבן הצהוב? כן, הוא טוען שאם מודל ה-ESM היה פעיל, הוא היה משדרג גם את החבילות הללו. הבעיה? המודול פעיל בהחלט. אם תנסה לשדרג ידנית את החבילות, תגלה שיש בעיות רציניות של תלויות, אבל ה-Advantage משאיר לך לשבור את הראש לבד.

לסיכום: אם יש לכם מערכות שצריכות עדכוני אבטחה אבל אינכם יכולים לשדרג אותן לגירסה מאוחרת יותר של הפצת האובונטו, או שאתם רוצים בכלל לקבל תמיכה ועדכונים לשרתים הללו – Ubuntu Advantage יכול לעזור לכם, רק כדאי שתקחו בחשבון – כי זהו אינו פתרון "שגר ושכח".

וירטואליזציה והעתיד

עולם הוירטואליזציה ידע ב-30+ שנים האחרונות תהפוכות רבות. זה התחיל ב-IBM עם המיינפריים, המשך למערכות יוניקס השונות עם פתרונות מסוגים שונים (רובם מבוססי חומרה), המשיך בצעדים קטנים בעולם ה-PC (בדסקטופ, לא בשרתים), ובשרתים מודרניים זה התחיל עם "מעין וירטואליזציה" כמו chroot, jails ובסולאריס עם Zones.

עד שהגיעו VMWare שגם הם התחילו בהתחלה בדסקטופ (ה-Workstation, אחרי זה ה-GSX, אחרי זה ESX ולבסוף ESXI) והם "לקחו את הקופה" בכל הקשור להצעת וירטואליזציה מלאה. מה שהיית יכול (בד"כ) להריץ על שרת בודד, אתה יכול להריץ בשרת וירטואלי ללא שינויים. VMware נכנסה לשוק די ריק וכבשה אותו ורק לאחר מספר שנים נכנסה מיקרוסופט עם ה-Hyper-V ולאחריה נכנסו אחרים כמו אורקל עם ה-VM Server שלהם וגם רד האט עם RHEV (כיום זה נקרא RHV), ופתרונות אחרים כמו Proxmox ואחרים.

כיום, חברות שקמות ורוצות להכניס פתרון וירטואליזציה – יש להן מגוון רחב של פתרונות וירטואליזציה, החל פתרונות קוד פתוח שלא צריך לשלם שקל אחד ועד לפתרונות שעולים אלפי (ולפעמים עשרות אלפי) דולרים, הכל תלוי בצרכי החברה, בידע שיש בתוך החברה לתפעל ולתחזק (או מישהו חיצוני שעושה זאת עבור החברות), בצרכים ובגישות שהם בוחרים, כגון:

  • פתרון וירטואליזציה רגיל – ערימת שרתים שכל התוכן נשמר בדיסקים מקומיים.
  • פתרון וירטואליזציה רגיל – עם NAS או SAN כאשר ה-DATA נשמר על אותו פתרון אחסון.
  • פתרון וירטואליזציה hyperconvergence – שבו הכל יושב בארון אחד ובלוגיקה מאוחדת – ה-storage, הרשת (נהיית כמעט כולה וירטואלית – SDN ), וה-Compute – כמו פתרונות של Nutanix, או Simplivity או RHV (לשעבר RHEV, בגירסה החדשה 4.2 שתצא בקרוב).
  • פתרון וירטואליזציה משולב קונטיינרים – מכונות ה-VM משמשות כ-nodes והקונטיינרים רצים בתוך ה-Nodes.
  • פתרון של קונטיינרים בלבד – ה-Nodes יושבים על מכונות פיזיות (ללא וירטואליזציה) והקונטיינרים רצים על המכונות הפיזיות (פתרון לא מומלץ, הואיל וכך קשה לנטר ולטפל בשרתים).

קונטיינרים נכנסו בסערה לשוק ב-4 שנים האחרונות כאשר Docker הוביל בשוק שהיה עד כה עם פתרון Zones של Solaris ומספר פתרונות לא-ממש-משוייפים בלינוקס כמו LXC והפשוטים כמו chroot ו-jails (שקיים לגרסאות BSD). פתרון הקונטיינרים הראה לעולם מה שמנהלי Solaris ולינוקס ידעו ממזמן – אתה יכול להרים קונטיינר ב-2-3 שניות ולהריץ עליו אפליקציות. הפתרון היה מוגבל, אבל הוא בהחלט הצית את הדמיון ומספר אנשים החלו לעבוד על פתרון משלים בגוגל ולאחר זמן מה גוגל החליטו להוציא את הפתרון שלהם שמשתלב עם Docker ונקרא Kubernetes (או בקיצור: K8S ובתרגום השם מיוונית: טייס – pilot) ו-K8S נותן לך פתרון כמעט מלא לקונטיינרים – החל בשרידות, גדילה דינמית, בדיקת "בריאות" קונטיינרים, תקשורת ביניהם (באמצעות תוסף צד ג' – יש מספר פתרונות מובילים) ועוד ועוד.

חברות ענן ציבורי שנתנו שרותים המבוססים על VM קפצו על המציאה והחלו לתת פתרונות מבוססי קונטיינרים וכיום יותר ויותר חברות בתשתית הפנימית שלהם מתחילים להבין שבמקום הצורך שיהיו 100 מכונות וירטואליות, אפשר להסתדר עם 10 מכונות וירטואליות גדולות ו-500 קונטיינרים, החסכון במשאבים הוא די רציני, נוסיף לכך יתרונות נוספים של קונטיינרים וכך נוכל להבין מדוע חברות קטנות כגדולות מתחילים "לזוז" יותר ויותר לכיוון קונטיינרים.

זה המצב כרגע בשוק.

ומה העתיד צופה לנו?

מי שנמצא בתחום המחשבים עשרות שנים יכול בוודאי לראות שפתרונות ישנים תמיד עושים "סיבוב" נוסף וחוזרים כפתרונות מודרניים. קחו Mainframe מלפני 30+ שנה, דברים עתיקים כמו System/360 של IBM ונוכל לראות שם ש-IBM הריצו מערכות נפרדות כ… קונטיינרים, בשמות אחרים, במושגים שונים, אבל במבט על – אפשר להשוות זאת לקונטיינרים והנה כיום השוק חוזר ל.. קונטיינרים. אותו דבר בוירטואליזציה (גם שם ל-IBM יש הרבה קרדיט ו.. אלפי פטנטים. אם IBM היתה רוצה להתנהג כמו שמיקרוסופט התנהגה בשנות ה-90 – הייתם משלמים היום הרבה הרבה יותר על פתרונות וירוטאליזציה וקונטיינרים).

לעניות דעתי, הדבר הבא שיכנס – יהיו הקונטיינרים VC (לא, אני לא מדבר על vCenter שבין כה הולך למות לטובת VCSA לשמחתי). מה זה קונטיינרים VC? התשובה לכך היא Virtualized Containers ויש מספר חברות (הכי גדולה היא אינטל עם ה-Clear Containers) שיציעו זאת.

איפה זה נכנס? הבעיה כיום עם קונטיינרים היא שההפרדה בין קונטיינר לקונטיינר היא חלקית. אם נפעיל קונטיינר A ונכנס אליו, הוא לא יכול לדבר כברירת מחדל עם קונטיינרים אחרים או עם ה-host אלא אם נגדיר לו כך ספציפית (בצורה של Volume או בהגדרות רשת). יחד עם זאת, אם אני מצליח לקבל גישת root ל-host עצמו, אני לא רק שיכול לראות את כל התליכים שהקונטיינרים מריצים, אני יכול לשבש את כל המערכת. יש פתרונות לכך כמו SELinux ו-AppArmor אבל הרוב לא משתמשים בכך ובחברות גדולות כמו בנקים וכו' העניין די מעכב הכנסת פתרונות מבוססי קונטיינרים. (אצל חברות הענן כמו אמזון וגוגל, המצב שונה לחלוטין וגם אם תצליח לפרוץ את הקונטיינר – לא ממש תגיע ל-host, והם משתמשים בפתרונות חומרה כדי להגן על הדברים, פתרונות חומרה משלהם שהם אינם מוכרים. ככלל, שרתים אצל יצרני הענן שונים מאוד בתצורה הסופית מהשרתים שחברות קונות).

כאן נכנסים ה-VC. ה-Virtualized Containers הם בעצם מכונות וירטואליות לכל דבר ועניין שיריצו את האפליקציה שלכם, רק שהם בנוים בצורה אחרת. לדוגמא עניין ה-BIOS ותצורת ה-PC הקלאסית – הועפו החוצה ודברים רבים שונו כך שה-VC לא יצרכו משאבים כמו VM רגיל, אבל מצד שני תקבל את ההגנות של וירטואליזציה כך שגם אם יש לך root ל-host עצמו, זה לא אומר שתוכל לראות תהליכים רצים (תוכל לראות מכונות וירטואליות שרצות אבל די קל גם להגן עליהן עם פתרונות הצפנה, שימוש ב-HSM וכו' וכו').

אפשר לקבל מעט יותר פרטים על כך ב-Kata Containers , הגירסה הבאה של OpenStack כאן שתתמוך בפתרון VC, ואני משער ש-Kubernetes יתמכו בהמשך גם ב-VC של חברות אחרות ושל אינטל.

ומה עם הפתרונות של VMware?  ל-VMWare כיום יש את vSphere integrated containers אבל אני מאמין שב-vSphere 7 הפתרון יהיה שונה, וגם ב-VMWare יבינו שרעיון ה-VC הוא רעיון לא רע בכלל להטמעה ושימוש, ומכיוון שב-VMWare יש צוות ענק של אנשי לינוקס, הם יכינו פתרון כזה (הימור שלי: פתרון ה-VC שלהם יתאם ללינוקס, לא ממש ל-Windows, לפחות לא בגירסה הראשונה) כך שתוכל להרים לך קונטיינר או VM, וזה לא ישנה הרבה, והפתרון יכלול גם Scale Out דינמי. (אין לי NDA מול VMWare וידע פנימי רשמי מה שקורה שם ולכן אני מסייג את הדברים, אלו רק שמועות ששמעתי).

עוד תחום שלדעתי יקבל יותר ויותר מקום (אך הדבר יקח זמן עקב שמרנות של חברות) הם מעבדי ARM. חברות כמו Qualcomm, Cavium ואחרות מתחילות להוציא מעבדי ARM V8-A עם 16/32/64 ליבות, מיקרוסופט עובדת ותשחרר בקרוב Windows 2016 לשרתי ARM ויש שמועות שגם ב-VMware וחברות אחרות עובדים על כך (הפצות לינוקס לשרתי ARM כבר קיימים כיום (גירסת SuSE קיימת כאן, וכאן ההכרזה של רד-האט, וכאן של Ubuntu). הרעיון עצמו הוא פשוט: בשרתים כאלו יש לך עשרות ליבות ואתה לא צריך לשלם 10000$ על מעבד כזה, והליבות הללו יכולות להריץ דברים קטנים ביעילות מופלאה. קונטיינרים הם (יחסית) קטנים, אז למה שלא תריץ את הקונטיינרים שלך על מעבדי ARM? צריך ברזלים? HPE הכריזו על כמה דגמים, DELL ו-Lenovo ממלאים את פיהם מים כרגע, אבל בוודאות אני יכול לאמר לכם – הם בונים כאלו בימים אלו לקראת הכרזה בקרוב.

נקודה שלא התייחסתי אליה היא Serverless והסיבה שלא התייחסתי לדברים היא שכרגע מדובר על טכנולוגיות קנייניות של ספקי הענן. יכול להיות בהחלט שחברה כלשהי תקים איזה מוצר שיתן Serverless על תשתית ארגונית פנימית, אך למיטב ידיעתי כרגע – אינני מכיר שום חברה או מוצר כזה.

לסיכום: דברים שהיו בעבר יחזרו שוב בגרסאות יותר מתקדמות, עולם הקונטיינרים לא הולך להיעלם אך הוא הולך להשתפר ויש יותר ויותר שחקנים בשוק. יצאו קונטיינרים מסוג אחר (VC), וגם פלטפורמות חומרה חדשות יכנסו לשוק (והמאמצים הראשונים יהיו יצרני הענן שימכרו לכם מכונות וירטואליות וקונטיינרים מבוססי ARM במחיר מפתה).

יהיה בהחלט מעניין 🙂