בעקבות אירועי אבטחה וקורונה: כדאי VDI?

אם מחר יצא לי לפגוש חבר שהולך להתחיל את צעדיו בעולם הפרילאנס, בתחומים כמו יעוץ, אינטגרציית פתרונות וכו' – הייתי שמח לתת לו 3 טיפים חשובים בתור התחלה:

  1. לא חשוב מה הפתרון – חברות רוצות לראות שאחרים (לפחות בגודל של אותו לקוח, עדיף יותר גדול) משתמשים בפתרון
  2. שהפתרון לא יהיה Bleeding Edge
  3. הלקוח ירצה לנהל את הפתרון In House עם כמה שפחות תלות מבחוץ.

בפעם האחרונה שהממשלה החליטה פה על סגר, כמעט כל החברות, גדולות כקטנות – עטו על יבואני מחשבים ניידים, מצלמות Web וכו'.

וזו היתה טעות רצינית. לעניות דעתי.

מדינות שונות שיש ברשותן זרועות סייבר שמנסות לפרוץ ולמצוא חולשות או לגנוב מידע – יעשו הכל על מנת שלא להתגלות ברדאר של הלקוח. הם ימפו את הרשת הפנימית והחיצונית של הלקוח, ימצאו חולשות, ימשכו קבצים של סיסמאות כדי להשתמש מבחוץ ב-"Rainbow Table" כדי לפענח סיסמאות, הם ימצאו דרכים לשאוב ולגנוב מידע, והעיקר: הם יבצעו כמעט אפס שינויים במערכות בארגון. אף אחד לא יקבל בארגון אימייל מהארגון הפורץ "פרצנו וגנבנו לכם הכל, חה חה חה". הם ישתמשו במידע הזה יותר מאוחר, בין אם למכור אותו לחברות וארגונים אחרים, ובין אם להשתמש בו לשימושים אחרים שונים.

לאפטופים לעובדים לעבוד מהבית דרך VPN היא דרך מעולה כדי להחליש בצורה משמעותית את כל עניין אבטחת המידע. לאפטופ, בסופו של יום, ישומש גם באינטרנט פתוח (ביתי, בחוץ) ולמומחים לפרוץ Windows לוקח דקות ספורות, נתב ביתי – פחות מכך (בהתחשב בכך שאף ארגון שמוכר את הראוטרים הללו לא מעדכן עדכוני אבטחה באופן אוטומטי, שלא לדבר על כך שאף אחד לא שולח התראות אבטחה על עדכונים חדשים. קיבלתם איזו הודעה כזו לאחרונה מ-בזק/הוט?), ולאחר פריצה ללאפטופ (אותם ארגונים יודעים איך לעקוף כל AV וכל מיני פתרונות אחרים) – כל מה שהם צריכים לעשות זה להטמיע אפליקציה או סקריפטים שרצים ברקע, וכשהמשתמש מתחבר ל-VPN – אפשר להתחיל לחגוג!!

בעולם ה-VDI הדברים שונים. לחלוטין.

הרעיון המרכזי ב-VDI הוא שאתה יכול להתחבר אל הדסקטופ הוירטואלי עם כל סוג של ציוד, כל עוד אותו ציוד מכיל אפליקציה שיודעת "לדבר" בשפת התקשורת להתחברות ל-VDI (הדוגמא הכי נפוצה: RDP), כלומר אותו ציוד שתתחבר איתו, יכול להיות בעל מערכת הפעלה אחרת (לינוקס לדוגמא), מעבד שאינו X86 (כמו ARM), או Form Factor שאינו כולל מסך נייח (סמארטפון, טאבלט). פתרון החיבור מעביר בסופו של דבר כברירת מחדל את הקשות המקלדת, תנועות עכבר ותצוגה – דרך תקשורת מוצפנת. בברירת המחדל, אין גישה לשום ציוד מקומי כמו מדפסת, דיסקים קשיחים, חיבורי USB (שאינם מקלדת ועכבר) וכו' ובדרך כלל תהיה גם הפרדה ברמת הרשת בין גישת ה-RDP לבין התקשורת שהדסקטופ הוירטואלי עצמו משתמש – לצורך גלישה באינטרנט/אינטרה-נט לדוגמא, כך שגם אם מחשב פרוץ מתחבר, אין לו גישה ישירה אל הקבצים והתיקיות בדיסק הקשיח הוירטואלי או דרך להריץ סקריטפים מהמחשב הנייד הנגוע למכונת הדסקטופ הוירטואלית. שכבה נוספת של הגנה שקיימת בפתרונות כמו Horizon של VMware היא שימוש חד פעמי בדסקטופ וירטואלי, כך שאם המשתמש התנתק/ביצע Log out – אותו VM פשוט ימחק ויבנה מחדש, כך שגם אם מישהו הצליח לפרוץ, אותו VM "יחיה" רק בזמן סשן החיבור של המשתמש, ולאחריו – (לפי ה-Policy שנקבע) המכונה תימחק.

כל מה שתיארתי הוא די בסיסי מבחינת אבטחת מידע. אפשר מכאן והלאה לקחת את זה לרמות יותר גבוהות הכוללות בדיקת Integrity של הציוד שיתחבר (לדוגמא באנדרואיד יש SafetyNet, ב-iOS יש מספר דרכים לבדוק אם המכשיר עבור Jailbreak, וב-Windows מיקרוסופט עובדת על פתרון "שרשרת" שעובר מה-BIOS והלאה כדי לבדוק שדברים לא שונו. בלינוקס יש מספר דרכים, כאשר הדרך הפופולרית ביותר היא לחתום עם TPM על ה-Image, לבצע mount כ-read only ועוד מספר דברים על מנת למנוע tampering ב-thin client) – ובכך למנוע כמה שיותר נסיונות פריצה לרשת הפנימית של הארגון.

לסיכום: ארגונים שמריצים מערכות דסקטופ רבות (לפחות אחת פר עובד) – אני ממליץ להן לשקול ברצינות מעבר ל-VDI. כיום דרישות החומרה אינן כה גבוהות (אפשר אפילו לעשות זאת גם ללא רכישת סטורג' All Flash NVME ב-7 ספרות בדולרים) אם משתמשים בשרתים מודרניים, ולגבי מחירי License אפשר תמיד למצוא פתרון עם נציגי המכירות של יצרני פתרונות VDI השונים. אם הנתונים שלכם בחברה חשובים – כדאי לשקול זאת.

הוירוס, עבודה מרחוק – והלאפטופ

אם יש משהו שאפשר לראות יותר הרבה ממנו בגופים גדולים ופחות מדי ממנו בחברות ובעסקים קטנים – זה אבטחת מידע. בחברות גדולות, מחלקת אבטחת מידע מעורבת כמעט בכל פיפס – תכנון, הטמעה, בדיקות וכמובן אם יש פריצות – הם אלו (בנוסף לגופים אחרים) שיחקרו את האירוע. בחברות ובעסקים קטנים – מחלקת האבטחת מידע מסתכמת באיזו קופסת Appliance ובלא מעט מקרים הניהול שלה נעשה מרחוק ע"י חברות שונות (לא ניכנס לרמת ה"אללה יוסטור" של הניהול בפוסט זה).

מהרגע שעניין הוירוס קיבל דחיפות יותר ויותר גדולה בארץ, חברות עטו על יבואני מחשבים לרכוש לאפטופים לעובדים, בין אם מדובר ברכישה קטנה של בודדים או מאות. כל לאפטופ קיבל טיפול פירמוט והתקנת Image עם כל האפליקציות של החברה, חיבור VPN, חיבור לשיחות וידאו ועוד מספר דברים – וכך כיום רוב החברות עובדות: מרחוק, עם VPN, עם Zoom/teams/WebEx/Skype לצורך פגישות ושיחות וכו'.

וכאן גם מתחילה הבעיה הגדולה, בכל מה שקשור לאבטחת מידע: ככל שיש יותר לאפטופים מבוססי Windows/Mac שמתחברים לרשת הארגונית דרך ה-VPN, הסיכוי לפריצה – גדול עד גדול מאוד. אף קבוצה שפורצת לא מחפשת לפרוץ ישירות את התשתית הארגונית בכך שינסו לתקוף את ה-Firewall/IPS/IDS, הכל עושים "מסביב", דרך קבלני משנה, דרך לאפטופים של עובדים שלא מבינים כלום באבטחת מידע. כל מה שצריך בסופו של יום זה פשוט לפרוץ ללאפטופ שנמצא בבית במגוון שיטות, וברגע שאותו לאפטופ יהיה מחובר דרך ה-VPN, הפורץ יוכל להריץ ברקע מגוון סקריפטים כדי לסרוק/לגנוב מידע ועוד. לא מאמינים? תכירו את חברת Visser, קבלן משנה של NASA, SpaceX, Tesla ועוד מספר חברות – דרכה פרצו לאותן חברות וגנבו מידע ומאוחר יותר פרסמו אותו.

אחד הדברים החשובים שמנהלי IT צריכים לזכור, הוא שתמיד יהיו נסיונות פריצה בתקופה זו שהם הרבה יותר מהותיים מבעבר. כשהלאפטופ שנתתם לעובד יושב בבית ומחובר ל-WiFi הביתי, יהיה קל לפרוץ אליו, והמודעות לזיהוי נסיונות הפריצה, פישינג וכו' כמעט ואינה קיימת אצל עובדים שאינם מומחי IT/אבטחת מידע, כך שזוהי תקופת "גן עדן" עבור הפורצים (מפורצים אינדיבידואליים ועד פורצים מטעם ארגונים שונים בחסות מדינות שונות שמחפשים לשאוב מידע/לגלות חולשות אבטחה וכו'). זה לא עוד משהו תיאורתי. עכשיו זה בדיוק הזמן שהתיאוריה הופכת למציאות שיכולה להיות מציאות מאוד עגומה לארגון.

האם ניתן לעשות משהו בנידון? כן.

על מנת להגן בצורה מיטבית על התשתית הארגונית ועדיין לעבוד מרחוק עליה – נצטרך לבצע מספר דברים מהותיים, כשחלק גדול מהן יצריך השקעה כספית רצינית. אפשר לממש חלק מהדברים, או את הכל. לשיקולכם:

  1. ממבוזר – למרוכז. אחד הדברים הראשונים שצריך לעשות, הוא, מה לעשות, לעבור לפתרון VDI. עם תשתית VDI (ואני מדבר על תשתית VDI שרצה על מכונות VM, פחות על פתרונות של VDI לאפליקציות ספציפיות) אפשר להנות ממספר יתרונות:
    1. אין צורך בדרייברים שמגיעים מיצרני לאפטופים ומחשבים. בפתרון VDI מבוסס VMware לדוגמא, יש צורך בהתקנה של ה-VMware Tools וזה כבר יתקין את הדרייברים הנחוצים ותו לא. כך נחסוך בעיות של חורי אבטחה בדרייברים.
    2. הרבה יותר קל לנהל צי של מכונות וירטואליות מבחינת הקמה/כיבוי/הגדרות וכל ה-Life Cycle בהשווה לטיפול במכונה פיזית.
    3. אין צורך להתקין ערימת אפליקציות על Image. יש כלים כמו ThinApp או Enigma Virtual Box (לא להתבלבל בין זה לבין וירטואליזציית VirtualBox – אלו 2 דברים שונים) שנותנים אפשרות להריץ אפליקציות שהמשתמש צריך ללא צורך בהתקנה מראש, כך שהמשתמש יכול לקבל Image עם המינימום שבמינימום ולינקים לדברים נוספים בהתאם להרשאות ולצורך. כך אפשר להוריד את וקטור התקיפה – אין צורך בקורא PDF ישן או אפליקציות אחרות שהמשתמש לא צריך אותם.
  2. מעבר לשימוש ב-Thin Client. כן, כל לאפטופ יכול להתחבר ל-VPN בקלות, אבל אותו לאפטופ הוא מטרה מעולה וקלה מאוד לפריצה. לעומת זאת, מכשירי Thin Client טובים (Dell, HPE, Lenovo – כולם מוכרים כאלו) הם קשים יותר לפריצה הואיל והמערכת הפעלה הלינוקסאית שבתוכם מגיעה מראש כ-Read Only, וקשה יותר לפרוץ אליה מאשר ללאפטופ או לדסקטופ. אפשר לקחת את זה צעד קדימה ופשוט להשתמש במערכות כמו Stratodesk עם דיסק און קי שנחסום אותו לכתיבה – שממנו נבצע Boot, את זה הרבה יותר קשה לפרוץ.
  3. מניעת שימוש במשאבי אחסון מקומיים. מניעת אפשרות גישה לכונן C בלאפטופ המקומי יכולה לעזור בכך שגם לפורץ לא תהיה אפשרות העלאת סקריפטים וקבצים אחרים למכונת VM שהמשתמש יתחבר אליה. אפשר תמיד להקים File Server בתשתית המקומית ולמפות לכל משתמש כמה עשרות ג'יגהבייט כדיסק רשת לאחסון דברים.

כמובן, כל ארגון ששומע את המילים "VDI" מצליח אוטומטית לדמיין השקעה כספית ענקית שלמען האמת, רוב הארגונים לא יאשרו בעת הנוכחית, אז תרשו לי לפרק זאת לגורמים ולהראות שאפשר לחתוך לא מעט:

  • אין צורך ברכישת אחסון סופר-יקר AFA עבור VDI. אפשר להשתמש עם דיסקים מקומיים ו-vSAN. הכי חשוב שהדיסק SSD המשמש לצרכי Caching יהיה SSD טוב, כמו Optane, הואיל ורוב העבודה של VDI עולה מה-Cache וכמעט שלא מהדיסקים האחרים.
  • אין צורך לרכוש כרטיסי GPU יקרים כולל מנוי חודשי ל-nVidia, כל עוד המשתמשים מבצעים עבודות בסיסיות ולא עבודות וידאו/תלת-מימד או עבודות הכרחיות.
  • מומלץ לרכוש מעבדים עם Cache גדול (מכיוון שהמעבד, בהיעדר GPU, מרנדר את התצוגה, ה-L3 Cache שלו חשוב, כמה שיותר גדול, יותר טוב). כיום מעבדי AMD EPYC כמו 7F72, 7F52, 7F32 הם מעבדים מעולים לכך (שימו לב, אלו מעבדים שהוכרזו רק שלשום, נכון לכתיבת שורות אלו, והם יוצעו למכירה ללקוחות בתחילת החודש הקרוב).
  • מומלץ לשנות/לשדרג/להחליף לרשיון "כרוך" (Bundle) ולא לרכוש עצמאית תוספת רשיון. דברו עם נציג שיווק פתרון הוירוטואליזציה שלכם.
  • אין צורך לרכוש במאות דולרים Thin Client. אפשר את הפתרון של Stratodesk (לינק למעלה) יחד עם Raspberry Pi 3/4 ובכך לחסוך יותר מ-50% מהמחיר פר חתיכה.

לסיכום: פתרון של פיזור לאפטופים לעובדים שנמצאים בבית הוא פתרון בעייתי מאוד מבחינת אבטחת מידע והסיכוי שיפרצו לתשתית הארגון גודל בצורה מאוד משמעותית. לעניות דעתי, אפשר לעבוד מבחוץ גם בשיטות אחרות ואולי כדאי לבדוק זאת.

פתרון VDI לעסקים קטנים

למי שזוכר (ולמי שלא) – בשנה שעברה פרסמתי מספר מאמרים על VDI, ובחלק מהמאמרים התייחסתי לכך ששום פתרון מהחברות הגדולות (Microsoft, VMWare, Citrix, ,Nutanix) אינו מתאים לעסקים קטנים שיש להם בין כמות חד ספרתית של מכונות דסקטופ לבין כמות דו ספרתית בינונית (30-50, נניח) של מכונות דסקטופ. עלות פתרון VDI כולל תוכנות, רשיונות, ברזלים – היא מעל ומעבר לתקציב של אותם עסקים קטנים.

לכן, בסיוע חברת CRG שהשאילה לי ציוד (תודה, תומר!) ישבתי בחודשים האחרונים ובדקתי מספר פתרונות עם אפשרויות שונות והגדרות שונות על מנת להשיג מצב שמשתמש יוכל להשתמש במכונה וירטואלית עם אופיס, דפדפן ועוד כמה תוכנות שאינן דורשות משאבים גרפיים רציניים. במילים אחרות – חיפשתי פתרון VDI במובן המילולי – לקחת מכונת דסקטופ פיזית, לבצע לה P2V ולזה המשתמש יתחבר, רק בלי כל הפונקציות שהתוכנות הגדולות נותנות, ולכן אני כותב לטובת כל מיני מטרילים למיניהם: פתרון זה לא בא להתחרות בפתרונות הגדולים והמוכרים, אלא בא לתת משהו בסיסי עם כמה תוספות נחמדות.

מתוך כל מה שהתנסיתי – כתבתי מסמך ב-Google Docs שאותו אני משבץ בפוסט זה (אפשר לגשת אליו ישירות דרך הקישור הזה ולהשאיר גם הערות) עם כל הנקודות. המסמך הזה מיועד לחברות שרוצות לתת ללקוחותיהם שרות כזה בכך שימירו P2V, יקימו פתרון וירטואליזציה (דיברתי במסמך על מספר סוגי פתרונות וירטואליזציה) ויתנו תמיכה ושרותי תחזוקה.

עדכונים בנושאי וירטואליזציה ו-VDI

מי שקורא את הבלוג הזה באופן די קבוע, קרא כנראה את הפוסט שלי שהבטחתי לגבי VDI זול לעסקים קטנים, אולי גם פוסטים בנושאי oVirt/RHV וגם פוסטים שלי בנושאי ענן. החלטתי לכתוב פוסט שמעדכן לגבי כל הנושאים הנ"ל.

אתחיל בנושא VDI.

תודות לחברת CRG שהשאילה לי כרטיס AMD S7150 לצרכי בדיקות VDI – התחלתי לבדוק את הנושא. לצערי הכרטיס הזה לא ממש עובד על מעבדי Xeon ישנים (סידרה V1-V2). הזמנתי לוחות אם של Supermicro יד שניה מסוחר ישראלי ו… גיליתי להפתעתי שהלוחות פגומים (פגומים במובן שכאילו מישהו העביר פטיש על תושבות המעבדים ועיקם את רוב הפינים!). מכיוון ששילמתי ב-Paypal, הצלחתי להחזיר את הלוחות ולקבל את הכסף בחזרה, כך שלא יכלתי להתקדם הרבה עם הכרטיס והחלטתי להחזיר אותו ל-CRG.

לא הרמתי ידיים, החלטתי לבצע בדיקות סימולציות משתמשי דסקטופ (כלי מצוין לכך: LoginVSI, יש גירסת התנסות בחינם) במובנים הבסיסיים לצרכי רואה חשבון ועורכי דין שמדי פעם גם צופים פה ושם בוידאו. התברר לי שכשמדובר בכמות קטנה (5-8 תחנות) של משתמשים, ואם משתמשים ב-RDP בלבד – לא יהיה צורך בכרטיס GPU לצרכי VDI. המעבדים בשרת מודרני יכולים לעמוד יפה בעומס. (אני ביצעתי את הניסויים על מעבד דסקטופ AMD Ryzen 7 2700X, כך שמעבדי Xeon יכולים לעשות זאת בקלות).

מכאן נעבור לברזלים: אני ממליץ על שרת בתצורת TOWER מהסיבה הפשוטה שלרבים אין מקום להכניס שרת 1U/2U רגילים מבלי לרכוש ארון תקשורת בעומק 80 ס"מ, מה גם שהוא מרעיש. שרת במארז Tower בדרך כלל הרבה יותר שקט והאיוורור בו הרבה יותר טוב ויעיל.

מבחינת אחסון, אני ממליץ להשתמש ב-Synology. אפשר כמובן להכניס דיסקים מכניים בשרת, אבל היתרון הגדול של Synology הוא שניתן לגבות גם מכונות ב-ESXI החופשי (כן, רוב התוכנות מאפשרות גיבוי רק אם יש לך את הסט שכולל vCenter וכו', התוכנה של Synology יודעת לעקוף זאת), כך שניתן להחליט אם להשתמש בדיסקים בשרת או ב-NAS (ולגבות לענן לדוגמא). עלות תוכנת הגיבוי כלולה ב-NAS עצמו, כך שאין צורך לשלם בנפרד, יש גיבויים מלאים, אינקרמנטליים, ואפשרות גם להריץ במקרה חרום VM מגובה מה-NAS עצמו אם VM ב-ESXI נדפק ואין זמן לשחזור מלא (את האופציה הזו מומלץ להשתמש אך ורק במקרה חרום. זה איטי).

מבחינת תקשורת: אני ממליץ  חיבור 10 ג'יגהביט בין השרת ל-Switch (לרוב המתגים יש Uplink של 10 ג'יגה בחיבור +SFP) – אם כל המשתמשים צופים בוידאו – קידוד ה-RDP + קידוד H.264 + תעבורה של הדסקטופ לוקחים לא מעט.

אסכם את הנושא כך: עם ESXI חינמי, עם מכונה בתצורת Tower שכוללת 2 מעבדים של 8 ליבות כל אחד, 128 ג'יגהבייט זכרון, דיסקים מקומיים, NAS של Synology ומתג נורמלי – אפשר לייצר "סביבת VDI". הפתרון, כמובן, לא VDI כמו Horizon או Terminal Services והוא גם לא מתיימר לכך, הוא בסך הכל נועד להעביר כמות קטנה של מכונות פיזיות ישנות ולהמירן ל-VM ולעבוד עליהן. אם מדובר על עשרות של מכונות פיזיות וכו' – אז כדאי בהחלט לחשוב על פתרון VDI מלא.

כולי תקווה לאחר החגים להוציא קובץ PDF שמסביר לפרטי פרטים הקמה, נקודות שצריך להתחשב, המרת מכונות וכו' כך שכל עסק שנותן שרותים ויש לו נסיון בוירטואליזציה – יוכל להציע זאת ללקוחותיו.

ומכאן – לוירטואליזציה (אצלי לפחות): עד היום עבדתי הן עם KVM והן עם oVirt/RHV (שמבוסס על KVM). ברמת המאקרו – הפתרון הזה הוא פתרון מעולה לוירטואליזציה, אבל ברמת המיקרו, יש כמה באגים וחוסרים קטנים שיכולים לשגע פילים: נסיון הוספה של Nodes שאינם מבוססים על מעבדי Intel מפיל את התהליך, כי התהליך לא יודע לזהות מעבדים אחרים ויש צורך להגדיר הכל ידנית ועוד כל מיני דברים קטנים. אפשר כמובן לדווח על באגים, אולם כל עוד אינך לקוח משלם – אולי תזכה ליחס ואולי לא. מכיוון שאני צריך להריץ על מספר מכונות כאשכולות, אני צריך פתרון רציני ולכן אני חוזר ל-vSphere, עם כל הצער שבכך.

עננים: במהלך השבועות הקרובים אתחיל להעלות קליפים נוספים הקשורים בתכנון מכונות על AWS, על שימוש ב-VPC (תתפלאו כמה חברות כלל לא מגדירות VPC ומשתמשות ב-Default), על Load Balacing ועוד.

אם יש נושאים שאתם רוצים לראות עליהם עוד פוסטים ו/או קליפים – אשמח לשמוע. כמו כן, בסקר שערכתי, הצביע הרוב על כך שאנשים רוצים גם פודקאסטים, אז גם זה יגיע בקרוב.

על תכנון מפרט שרתים

לפני זמן מה קיבלתי פניה מלקוח שנתתי לו יעוץ לגבי מפרט לשרת שיריץ אפליקציה מסויימת כבדה. הם רכשו את השרת ממשווק מורשה של DELL, מערכת הפעלה והאפליקציה הותקנו והם היו מרוצים. לאחר זמן מה הם רצו שרת נוסף והם החליטו פשוט לשלוח את המפרט שנתתי להם לאותו משווק כדי לרכוש שרת זהה נוסף. השרת הגיע, הם ביצעו Clone לשרת הראשון, והיו בטוחים שהשרת השני ירוץ כמו השרת הראשון.

זה לא קרה. השרת השני נתן ביצועים מופחתים בערך ב-15%, למרות שמדובר באותם מעבדים, אותם דיסקים ואותה כמות זכרון. אז הם הרימו טלפון לעבדכם הנאמן וכך מצאתי את עצמי קופא מקור בחדר שרתים בחברה מסויימת בודק מדוע.

לשמחתי זה לא לקח זמן רב. פתחתי את השרת השני החדש והבעיה התגלתה במהירה. המשווק מכר ללקוח שרת עם אותה כמות זכרון שהוא ביקש, אך הזכרון היה מורכב מ-DIMM בגדלים שונים ללא שום Balance בין 2 בקרי הזכרון של כל מעבד. השארתי את עניין הויכוחים עם המשווק ללקוח. אחרי שהזכרון הוחלף לפי המפרט שנתתי – הביצועים היו בדיוק כמו השרת הראשון.

יש לא מעט אנשים בתחום הגדרות ומכירת שרתים שלא ממש מעודכנים בטכנולוגיות שנמצאים בתוך השרתים. ניקח לדוגמא את תחום הזכרון: השרתים הנמכרים כיום אצל רוב המשווקים – מבוססים על Xeon SP של אינטל או EPYC של AMD. ב-EPYC הדברים מאוד פשוטים: יש לכל מעבד 8 ערוצי זכרון לכל מעבד, ואם אתה רוצה את הביצועים המקסימליים שהמעבד יכול לתת, אתה פשוט קונה זכרון לכל הערוצים. כך לדוגמא אם אתה רוצה 256 ג'יגהבייט לשרת עם מעבד אחד, אתה פשוט קונה 8 מקלות SDRAM ECC מיצרן השרת, כשכל DIMM הוא בגודל 32 ג'יגהבייט.

באינטל המצב שונה. בעבר למעבדי Xeon היו 3 ערוצי זכרון וכל ערוץ זכרון הצריך 3 מקלות DIMM זהים, כך שעל מנת לקבל ניצול מקסימלי של ביצועי מעבד/זכרון, היית צריך להכניס 9 מקלות DIMM. רוצה לדוגמא להכניס 128 ג'יגהבייט זכרון למעבד? שדרג טיפה ל-144 ג'יגה זכרון ורכוש 9 מקלות של 16 ג'יגהבייט זכרון. כיום המצב שונה במעט, ולכל מעבד Xeon SP יש 2 בקרי זכרון, עם 6 ערוצים לכל מעבד. כל ערוץ מחובר ל-2 מקלות DIMM ויש דרכים שונות לקבל Balanced Memory. למי שמעוניין, המסמך הזה מ-LENOVO מסביר את הדברים בהרחבה (וההסבר מתאים לכל שרת מבוסס Xeon SP, לא חשוב מי היצרן).

גם בגיזרת הדיסקים דברים משתנים. לא מעט אנשי IT היו מריצים תוכנות מדידה שונות למשך יום יומיים כדי לקבל מצב ולהחליט אם לרכוש דיסקים SSD שהם Read Intensive או Mixed Intensive. אני חולק על השיטה הזו הואיל והיא לא יכולה לקחת בחשבון צרכים עתידיים, וההפתעה הכי גדולה שאני מבשר לאנשי IT – ההבדלים בין Read ל-Mixed מבחינת מחיר – צנחו. אם לדוגמא תשוו דיסק SSD של מיקרון או אינטל או סמסונג שהוא Read Intensive לדיסק SSD כמו PM883 של סמסונג (שנמכר ע"י כל יצרני השרתים, אגב, עם תמיכה מלאה ו-SLA) הוא 100-120$ כשאנחנו מדברים על גודל דיסק SSD זהה, וחיבור SATA. אז אם לדוגמא אתם רוכשים לשרת 5 דיסקים, האם הפרש של 500-600$ בעלות הכוללת של השרת, זה מה שישבור את הדיל?

תחום נוסף הוא חיבוריות לרשת. לא מעט חברות עוברות ל-10 ג'יגה ובמקרים רבים מתקבלת החלטה לחבר את השרת ב-teaming של זוג בשיטת חיבור Active/Passive, כך שאם חיבור אחד נופל, חיבור שני ימשיך לעבוד. צר לי, זה לא יעבוד אם מחברים את זה לאותו כרטיס או ללוח האם מסיבה פשוטה: בכרטיס או לוח האם יש מעבד אחד ואם יש בו תקלה, אף אחד מהחיבורים לא יעבוד. זה כן יכול לעבוד אם לדוגמא סיב נפגם, אבל על מנת לכסות את מקסימום האפשרויות לתקלות, תצטרכו 2 כרטיסי רשת נפרדים ולחבר אותם ב-Teaming.

כבעל עסק ליעוץ, אני מטבע הדברים ממליץ לשכור את שרותי העסק שלי ליעוץ, אבל מי שלא רוצה/לא יכול, אולי כדאי שיעשה את הדברים הבאים לפני שמחליטים לרכוש שרתים:

  • בישראל אין חנות Online לאף יצרן שרתים ואתם גם לא תקבלו את מלוא הקטלוג של חלקי החומרה שהיצרן מייצר/משווק, לכן אני ממליץ להיכנס לחנות Online בחו"ל, ו"לבנות" את השרת שלכם. המחיר כמובן אינו כמו המחיר שתשלמו בישראל, אבל תוכלו לראות בדיוק את האפשרויות שיש לכם במקום לסמוך על איש שיווק שבמקרים רבים לא יודע על מה הוא סח (מבלי לפגוע במישהו).
  • תכננו את הזכרון באופן אופטימלי, אך תשדלו לא לרכוש דברים שלא תוכלו להשתמש בהם מאוחר יותר בעת שדרוג, כמו מקלות זכרון של 4 ג'יגהבייט.
  • אם אתם מתכננים פרויקט שהשרתים יבצעו בו עבודת Scale Out, יהיה עדיף לרכוש מספר מצומצם יותר של שרתים "חזקים" מאשר כמות גדולה יותר של שרתים "חלשים". הסיבה לכך פשוטה: יותר תחזוקה, יותר עלות של חשמל, תופס יותר מקום. אז במקום 20 שרתים חלשים, 10 חזקים יעשו את העבודה ויחסכו את הדברים שציינתי לעיל.
  • מעבדים: כיום המצב הוא שבאותו מחיר שאתם רוכשים מעבד אינטל עם 4 ליבות, אתם יכולים לרכוש EPYC של AMD עם 8 ליבות. לא עדיף לקבל יותר באותו מחיר? (ולא, אל תתנו למסמכי השיווק של אינטל לבלבל אתכם, במקרים רבים הנתונים מעוותים/מוטים).
  • דיסקים: לכו על Mixed ותחסכו לעצמכם הפתעות עתידיות. ההבדל במחיר אינו כה משמעותי.
  • רשת: עדיף 2 כרטיסי רשת מאשר לחבר לאחד עם 2-4 חיבורים לשם שרידות.
  • VDI: למי שלא מודע, nVidia כעת גובה על ה-Grid שלהם תשלום חודשי. הגיע הזמן שתכירו את ה-Fire Pro של AMD שעובד מצוין על VMWare, Citrix, Microsoft – שם לא תשלמו חודשי.

 

על VDI ולקוחות שונים

אתחיל בשאלה: שאלתם את עצמכם פעם, כשאתם צריכים יעוץ מבחוץ, מה ההבדל בין יועץ טוב לבין יועץ .. פחות טוב? אפשר לכתוב על כך כמה וכמה פוסטים מאוד ארוכים, אך אני אתמצת את התשובה במשפט פשוט: יועץ טוב יתאים את הפתרון ללקוח. יעוץ פחות טוב – ינסה לשנות את "הלקוח" לפתרון.

בתחום ה-VDI, יש 3 פתרונות ש"שולטים" בשוק: Horizon של VMWare, ה"סלט" של Citrix (כמו Xen Desktop יחד עם כלים אחרים) וכמובן הפתרון של מיקרוסופט. בכל הפתרונות ניתן או "לפרסם" אפליקציות כך שיצוצו כחלונות נפרדים המציגים אפליקציה בלבד או שניתן להקים מכונות וירטואליות ועליהן "להלביש" פרופילים, ויש כמובן את שיטת ה"ערימות" – הקמה של מספר מכונות VM שמשוייכות קבוע למשתמש פר VM.

בהינתן החומרה הנכונה וההגדרות הנכונות, כל הפתרונות יכולים לתת תוצאות מעולות בכל מה שקשור ל-VDI, החל מרמת הפקידה שמשתמשת באופיס ודפדפן וכלה במשתמשים שצריכים להריץ אפליקציות תלת מימד. כולם תומכים בהאצת GPU (למעט מיקרוסופט שירדה מ-RemoteFX ב-Windows Server 2016 והולכת להוציא משהו בקרוב שיקרא GPU-P לצרכים של גרפיקה למשתמש מרוחק).

כל החברות הגדולות במשק משתמשות כבר בפתרון VDI או "מעין VDI". לכו לכל נציגות סלולרית בקניון ואתם תוכלו לראות במסכים של המוכרים חיבור RDP לחוות השרתים של אותה חברת סלולר. על המחשב המקומי לא רץ כמעט כלום (אגב, בלא מעט מקרים אותן חברות גדולות מוותרות על רכישת Thin Client יעודי מכיוון שזה יותר זול להן לרכוש PC בקצה המאוד נמוך עם Windows). רוב המשרדים הממשלתיים, חברת החשמל וכו' משתמשים ב-Citrix לצרכי VDI. חברות גדולות אחרות שלא ממש משתמשות ב-VDI הן חברות השיווק הגדולות (שופרסל, רמי לוי וכו') בקופות הרושמות (כולל הקופות החדשות לשרות עצמי) – שם עדיין יש PC עם דיסק קשיח שמטעין שורת אפליקציות לאחר שה-Windows עולה. אחד הדברים שגיליתי לאחרונה זה שכשבמשרד ממשלתי (נניח רשות המסים) אם ה-Thin Client שלהם (שמשום מה מטעין Windows 10 בזמן Boot, כך שאני לא בדיוק יודע למה הם צריכים Thin Client) לא מצליח להתחבר ל-Store Front של Citrix וזה קורה לכולם באותו סניף – אז הם פשוט מפסיקים לקבל לקוחות ובאותו יום אין עבודה. ברשת שיווק שמרוויחה כסף מכל לקוח, סיטואציה כזו היא הסיוט הכי שחור להנהלה, ולכן לא נראה לי שבעתיד הקרוב הם יעברו למשהו כמו VDI.

מה שציינתי לעיל מדבר על גופים גדולים, הדברים חלים לעיתים גם על גופים בינוניים, אבל כשזה מגיע לעסקים קטנים – הפתרונות הנ"ל לגבי VDI פשוט לא רלוונטיים ואת זה גיליתי לאחר כמה שיחות עם בעלי משרדי עורכי דין, רואי חשבון וסוכנויות ביטוח. שם, ברוב המקרים, רכישת ברזלים תוכנה, הרכבה והגדרה של הכל – מגיעה מהכיס של הבעלים או מחשבון החברה, וכשמציגים להם מחירים של הפתרונות האלו לא תמצאו אפילו משרד אחד שיסכים לרכוש זאת. זה לא רק עניין המחיר, זה עניין הצדקת הרכישה.

מדוע שהם בעצם ירכשו? בגלל ש-PC יכול להתקלקל? כיום אפשר ב-500-700$ להשיג PC פשוט בקצה הנמוך (כולל זכרון ו-SSD במקום דיסק מכני), וכל מה שנותר לעשות זאת להעביר את ה-DATA (כולל OS) ממערכת ישנה לחדשה ואולי להתקין דרייברים. בגלל גיבויים? אפשר לקנות NAS קטן, להתקין תוכנה כמו Macrium Reflect שתגבה את כל המכונות לאותו NAS. העלות של כל העניין ממש שולית.

היכן עסקים קטנים כן ירצו להקשיב ליתרונות VDI ולהטמעתם? רק כשהדברים הבאים ימולאו:

  • מחיר – זול. הפתרונות של Citrix ו-VMWare עפים ישר מהחלון. של מיקרוסופט – אולי.
  • שקט – תתפלאו בכמה משרדים אין ממש בידוד למחסן שאפשר להכניס שם שרת 1U או 2U, ובמשרד די שקט, רעש כזה בולט (יש לי כמה כאלו פה בבית, מנסיון!)
  • שרות ותחזוקה ל-3-5 שנים, בלי זה אין על מה לדבר.
  • עלות חד פעמית – לא רשיונות בתשלום חודשי. (ביי ביי nVidia ו-Grid!)
  • שרות ותמיכה מקומיים ובעברית.

ניסיתי בזמן האחרון עם אותם בעלי משרדים לעשות להם סימולציה על VDI ומה שזה יתן, ואני יכול לאמר שהיתה בהחלט התעניינות, ולכן התחלתי יותר ויותר להשקיע משאבים בנידון כולל בניית דברים שהם custom אבל בסוף זה יעבור למשהו ארוז ומוכן.

המטרה שלי בסופו של דבר לגבי VDI לעסקים קטנים היא לא לשווק משהו בלעדי של העסק שלי לכולם, אלא להיפך – יש המון המון עסקים שנותנים שרותי מחשוב לעסקים קטנים, ושהם ימכרו את זה וירוויחו מכך, ואני אמכור להם (לאותם נותני שרות מחשוב) שרות תמיכה במקרים שלהם אין ידע בפתרון. אני שואף להכניס כמה שיותר חברות שמוכרות ברזלים ושרותים ללקוחות קצה לעניין. וכשזה יהיה מוכן, אפרסם תיעוד ווידאו קליפים איך לבצע את הדברים.

לסיכום: יש לקוחות שיכול להתאים להם פתרון X או Y לצרכי VDI, אבל יש לקוחות שצריך להתאים להם פתרון יעודי ויחודי. זה שחברת X הטמיעה פתרון Y לא אומר שהפתרון יכול להתאים תמיד גם לכם מכל מיני סיבות, ולכן כדאי לבדוק דברים היטב ואם צריך – לבדוק מה ניתן לבנות עבור הלקוח בהתחשב בצרכיו ובתקציב שיש עבור הפרויקט.

תחום ה-VDI וענן – עדכון מצב

יש משהו אחד שקשה מאוד למצוא אצל ספקי ענן ציבורי – וזהו כמובן שרות VDI, שרות מבוסס SaaS וזה מפתיע לא מעט אנשים. מדוע שספקי ענן ציבורי לא יציעו שרות כזה? הרי הם מציעים שרותים מכאן ועד הודעה חדשה…

על מנת להבין את הבעיה, נתחיל בהתחלה הפשוטה: כל ספקי הענן ישמחו לאפשר לך לשכור מכונה (Instance או VM) מבוססת Windows, בין אם מדובר על Windows Server 2012, 2016 או אפילו 2019. אין שום בעיה. רוצה משהו כמו Windows 10 או גירסה מתחת? תשכח מזה. ספקית ענן כמו אמזון שמחה להציע משהו "דומה ל-Windows 10" לדוגמא. מה שתקבל בעצם זה Windows Server 2016 ששינו לו מספר גדול של ערכים ב-Registry, שהותקן עליו Windows Experience וגם מספר אפליקציות בסיסיות. יש גם את חבילת ה"פלוס" שכוללת אופיס, אבל אז אתה משלם תוספת שכוללת תשלום חודשי למיקרוסופט לא רק על ה-OS, אלא גם על ה-Office שמותקן ב-Instance. למכונה כזו אתה יכול להתחבר עם כלים שונים שמתאימים לכל מערכת הפעלה קיימת, כולל סלולרי/טאבלט/כרומבוק וכו'.

אז מדוע אף אחד לא מציע מכונה מבוססת Windows 10? אחרי הכל, שרות שידע להקים מכונה כזו מ-אפס או אפילו לקחת Sysprep שלך ו"להלביש" אותו על ה-OS זה לא משהו כזה מסובך לכתוב…

הבעיה מגיעה מכיוון רדמונד. מיקרוסופט לא רוצה (ולפעמים גם נלחמת באמצעים משפטיים) ששום ספק יציע שרות כזה, ולא חשוב אם מדובר בספק ענן ענק, או בחברת Hosting פצפונת. מבחינת מיקרוסופט, המוצרים היחידים מבחינת OS המוצעים לספקי Hosting וענן כאחד – הם אלו הכלולים תחת רשיון SPLA בהם הספק משלם למיקרוסופט כל חודש על רשיונות ה-Windows Servers (וכלים אחרים) ואת המחיר הוא מגלגל על הלקוח. במסגרת הדברים המוצעים ב-SPLA, אין שום הצעה/שורה למערכת דסקטופ כלשהי, ולא חשוב אם מדובר בגירסת Home או Enterprise.

טכנית, אם מיקרוסופט לא היתה כה עקשנית ללא סיבות הגיונות בחסימה של Windows דסקטופ, היינו יכולים לקבל את השרות הזה עוד בשנת 2012 דרך חברה שהיתה קיימת אז בשם Onlive. הם התחילו להציע את השרות, מיקרוסופט שלחה את עורכי הדין של החברה לעצור זאת.

החל משנה שעברה, במיקרוסופט התחילו "לראות את האור" והם הולכים להציע את ה-Virtual Desktop ב-Azure. בהודעה באתר יש המון מילות באז, אבל יש "דיאטת כסאח" למפרטים יותר טכניים. למרות זאת, אני מאמין שבאמזון וגוגל יצאו זמן קצר לאחר מיקרוסופט בהצעות דומות.

וכאן נשאלת השאלה שכולם ירצו לדעת: האם זה שווה פיננסית? ניקח דוגמא: ראובן, CTO של חברה גדולה מעוניין לזרוק/לגרוט את כל ה-800 דסקטופים של החברה. להתקין לכולם Thin Client (ואלו שמחוץ לחברה ישתמשו בתוכנת Client יעודית או בדפדפן) ופשוט לעבוד בענן. אם מחר ראובן היה שוכר את שרותי היעוץ שעבדכם הנאמן מציע – מה הייתי אומר לו?

כל מי שהרים מערכת VDI יודע שיש בעצם 2 אפשרויות, ברמת המאקרו: הראשונה היא "לפרסם" אפליקציות ולהתחבר דרך מערכת מרוכזת אחת ולקבל בעצם (לאחר אותנטיקציה) את תצוגת האפליקציה ללא כל הדסקטופ "מסביב", והאפשרות השניה היא בעצם "Pool" של מכונות וירטואליות הכוללות מערכת הפעלה עם האפליקציות הדרושות, וכשהמשתמש מתחבר, הוא מקבל בעצם VM עם הדסקטופ כשאליו מקושר הפרופיל של המשתמש.

הדבר הזה טוב ויפה (ואני אתייחס אליו יותר בפירוט בפוסט הבא) וזה עובד מקומית טוב. הבעיה מתחילה כשהדברים רצים מספק ענן ציבורי. קודם כל יש לנו השהיה (Latency) שהיא גבוהה פי כמה וכמה בהשוואה לפתרון VDI מקומי (מה שאומר שיש מצב שמשתמש יקליק עם כפתור העכבר שוב ושוב ושוב כי הוא לא ראה תגובה, מה שעלול להפעיל כל מיני תהליכים מיותרים). הדבר השני החשוב – קשור בעלויות: אם פתרון ה-VDI שלך רץ מחדר השרתים שנמצא בבניין/בניין סמוך – העלות מבחינת תקשורת היא כמעט אפסית (אם ננכה עלויות של סיב אופטי בין בניינים וכו'). בענן לעומת זאת, הדברים הפוכים – כל דבר שמוצג על המסך וכל עדכון של כל פיקסל עולה לך כסף. נסו לדמיין סיטואציה בה אתם גולשים באתר ישראלי. כל הפרסומות והאנימציה המוצגים? עולים לכם כסף, ולא מדובר בעלות חד פעמית! כל פריים שהפרסומת מציגה, עולה לכם כסף, כך שצפיה פשוטה באתר מתחילה לעלות לכם הרבה יותר! צופים בוידאו? תשלמו הרבה יותר. פייסבוק? האתר סופר דינמי, וגלישה בהחלט תוסיף למחיר הסופי, וכמובן שלא דיברנו על כך שיהיו לא מעט שרותים חיצוניים שפשוט יסרבו לפעול בגלל שאתם מגיעים מכתובת IP זרה שאינה ישראלית (תסבירו את זה למחלקת הנהלת חשבונות, מדוע הם לא מצליחים לבצע פעולות ולקבל מידע בחשבונות הבנק של החברה, או שתנסו להתחבר למערכת שע"מ של רשויות המס. בהצלחה עם זה).

בקיצור: אם ספקי הענן יציעו שרות של מכונות וירטואליות עם Windows 10 כ-שרות VDI והם יגבו כמו שהם גובים כיום על Instances, המחיר הכולל פשוט לא יהיה שווה מכיוון שעלויות התקשורת יהיו אסטרונומיות. החברות יצטרכו להציע חבילות Bundle הכוללות מספר טרהבייט תעבורה בחודש עם שרות VDI.

לסיכום: VDI בענן במחשבה ראשונה יכול להישמע רעיון לא רע, אבל כשמתחילים לחשוב על העלויות של Instances ובמיוחד העלויות של תקשורת בין הענן אל המשתמשים בארגון, ואם מוסיפים לכך ענייני רגולציה ובעיות תקשורת עקב כך שהכתובות IP אינן ישראליות – הרעיון כרגע אינו שווה כל כך פיננסית. אם לעומת זאת ספקי הענן יתנו חבילות תקשורת עם מחיר טוב בכל הקשור לתעבורת VDI וניתן יהיה לקשר כתובות IP ישראליות מספק מקומי אל ספק הענן (כמו שרות BYOIP שאמזון מציעים) – יכול להיות שזה יהיה משתלם. האם ניתן יהיה להעביר הכל לענן? לא. כל דבר שמצריך VPN לא ניתן יהיה להעביר (מכיוון שמשתמשים בתקשורת אל ה-VM ש"נופלת" ברגע שיש שכבת VPN, ובמקרים של VPN כמו של סיסקו המערכת פשוט לא נותנת להתחבר) ויש כמובן את המכונות המקומיות שקשורות לכל מיני ציודים שיש בהם צורך מקומית (GPU, תקשורת לסטורג' מקומי וכו').

בפוסט הבא: על אמינות VDI מקומי, ובפוסט לאחר מכן – VDI לעסקים קטנים (זאת בתקווה שהציוד שביקשתי יגיע אליי ל-LAB בקרוב)

הדברים המסוכנים בבחירת פתרונות VDI מסוימים

תחום ה-VDI נדחף חזק מאוד ע"י חברות רבות מאוד, החל מיצרני שרתים, יצרני GPU, חברות כמו מיקרוסופט, VMWare, Red Hat, Citrix וחברות רבות נוספות. הסיבה לכך היא שמדובר בסכומים מאוד רציניים שחברות ישלמו פר העברת מחשבי משתמשים ל-VDI, ולכן חברות רבות שמחות להציע את מרוכלתן בתחום ה-VDI, והאמת היא שחלק מהפתרונות מסוכנים מבחינת אבטחת מידע.

כלל נתון הוא, שבכל חברה יש לא מעט אנשים שההבנה שלהם במחשבים היא זעומה, במקרה הטוב. הם יודעים ללחוץ על אייקונים מסויימים והם יעשו זאת שוב ושוב. הם מקבלים מייל עם לינקים? תהיו בטוחים שהם ילחצו על כל לינק, ואם יוריד לאחר לחיצת הלינק איזה קובץ, הם יפעילו אותו בלי לחשוב פעמיים. חלק מהאנשים לא רק שלא מבינים, הם גם עקשנים ואם מופיעה הודעה מהאנטי וירוס שלא ניתן להריץ קובץ זה כי הוא מסוכן – הם יבטלו את האנטי וירוס ובלבד שהם יוכלו להריץ את הקובץ – כדי לראות מה זה עושה. את התוצאות, אתם יכולים לנחש.

2 הצעות VDI הן מסוכנות חלקית להטמעה: של מיקרוסופט ושל Citrix. ב-2 המקרים ישנה אפשרות שלא מעט מעדיפים – שכל משתמש יקבל בעצם סשן דסקטופ "טבעי" ולא VM. היתרון הגדול בכך שניתן לחסוך במשאבי מחשוב, צריך פחות שרתים, אך מכיוון ש-2 ההצעות מבוססות על ה-Windows עצמו – הסיכון העצום הוא בנתינת סשן שהוא מעין "דסקטופ" מלא – כלומר המשתמש מקבל סשן עם הכל – דפדפן, אופיס, אאוטלוק, ואפליקציות נוספות, רק שזה לא רץ במכונה וירטואלית נפרדת.

מה הסיכון? הסיכון כרוך בבעיה מושרשת שקיימת ב-RDS ובפתרון הדומה שיש ל-Citrix וב-RDSH של VMware: ל-Windows יש יכולת גרועה לנטר ולהגביל תהליכים (Process). אם Process כלשהו יפעיל את עצמו 100 פעם, למכונת ה-Windows לא תהיה שום בעיה עם זה. אם ה-Process בולע זכרון כאילו אין מחר – גם עם זה ל-Windows אין בעיה. תוסיפו לזה את העובדה שמעתה יש עשרות סשנים כאלו פתוחים ע"י משתמשים שלא ממש מבינים במחשבים, ומספיק שאחד מהם הוריד משהו מסוכן שמתחיל לעשות Spawn ל-Process שהוא מקים ו"לשתות" זכרון, ותוך כמה דקות כולם סובלים. אם לעומת זאת הסשן דסקטופ היה מגיע ממכונה וירטואלית מיועדת, אז רק אותו משתמש היה סובל (טוב, למעט אם מדובר בנוזקה שיודעת להשתמש ברשת וחולשות אבטחה של Windows שלא עודכנו באותה חברה). זה די עצוב שבשנת 2018 לפתרונות שמבוססים על סשנים ולא על VM אין מספיק מגבלות על הדברים הללו. אפילו קונטיינרים מכילים את ההגנות הנ"ל.

סשנים כמו RDS ופתרונות דומים של אחרים הם מעולים לדבר אחד: Published Application, כלומר כשהמשתמש לוחץ על אייקון מסויים, נפתח לו סשן שמראה רק את האפליקציה, בלי Start ובלי שום דבר אחר. זהו פתרון שגם נוח מאוד למשתמשים שלא רואים דברים מיותרים ורגילים כבר לאותה אפליקציה.

לכן, ההמלצה שלי כשמקימים VDI, ולא משנה על איזו טכנולוגיה היא עובדת, היא VM פר משתמש, כלומר אם יש לנו 50 משתמשים, יהיה לנו Pool של מינימום 50 מכונות וירטואליות שינוהלו ע"י אותו פתרון שנבחר, עם Portal וכו' פר משתמש ואם צריך – גם Published App/Xen App או ThinApp וכו' של אפליקציות שמוצגות עצמאית.

פוסטים קודמים שכתבתי בנושא:

השורה התחתונה בעניין הטמעת VDI

כשרוצים להטמיע VDI, בין אם מדובר על כמות של כמה עשרות מכונות VDI בלבד או אלפים, יש צורך במעבר כמה שלבים.

השלב הראשון, עוד לפני שבכלל חושבים על תקציב וטכנולוגיה, היא עניין הכדאיות ואצל רבים אחרים זה לשכנע שלא מדובר באיזה "טרנד" חולף (זוכרים את טרנד ה-Diskless עם PXE בעבר הרחוק? כן, זה היה טרנד שנדחף ע"י Sun וכיום יש בו שימוש פה ושם. אישית אני משתמש בו ב-LAB בשרתי ESXi כשאני לא מעוניין להכניס דיסקים או דיסק-און-קי כדי לבצע Boot מהם).

ל-VDI יש יתרונות גדולים: כל העמדות מגובות, אפשר לבצע snapshots, וזמני התגובה יותר מהירים מהתחנות עבודה הרגילות שפזורות ברחבי המשרד, לא צריך לעבוד עם Image כמה שעות פר מכונה כדי להקים לעובד חדש (בקרוב וידאו על כך), ואם נוזקה נכנסת, קל לחזור אחורה מגיבוי – והכל מנוהל בצורה אחת מרוכזת תוך חסכון פוטנציאלי בריצות ברחבי החברה לעזור לרונית מדוע ה-Outlook נתקע לה…

החסרון: המחיר. צריך Storage יותר מהיר ממה שיש אצל רוב החברות (בעברית פשוטה: בלי דיסקים מכניים, עם SSD שהוא Mixed Intense) כי כשיום העבודה מתחיל והעובד יושב ליד המחשב אחרי שהכין לעצמו שתיה והוא מפעיל את ההתחברות ל-VM שלו, הוא רוצה זמן תגובה מהיר, ול-Windows יש Profile וזה צריך לעלות, מה שיוצר עומס עצום על ה-Storage (או מה שנקרא "סופה"/Storm) ועל השרתים שמריצים את מכונות ה-VM. בנוסף יש צורך במספר כרטיסי GPU כשעולים כל אחד כמה אלפי דולרים ושרתים מודרניים מהשנתיים שלוש האחרונים בשביל להריץ את כל העסק. בקיצור: ההוצאה הראשונית היא הוצאה גדולה (ועוד לא דיברנו על רשיונות תוכנה, להיכן לגבות, אם לרכוש Thin Clients או להשתמש ב-PC הקיימים עם לינוקס וכו').

אז נניח וחברתכם לקחה את עבדכם הנאמן ליעוץ חיצוני לגבי VDI. אף אחד עדיין לא מתחייב, רק שומעים. גם כאן וגם בפגישה אני לא יכול לציין מחירי ברזלים לשדרג/להוסיף כי אצל כל אחד יש תצורה אחרת, יש דברים שצריך להתחשב, יש תקציבים שאותם אסור לעבור וכו', אז בפוסט זה לא אזכיר (כמעט) מחירים.

אז אחרי שנחתום NDA (לא לספר לאף אחד שאתם רוצים לעבור ל-VDI, לא לספר על התשתית שלכם וכו'), אצטרך לדעת מה יש מבחינת תשתית. או שתספרו או שנעשה "טיול" לחווה. הבה נתחיל בציודים:

סטורג'

לא חשוב איזה סטורג' יש לכם, כל עוד יש בו דיסקים מכניים עם 2-4 SSD לצרכי Cache – הוא לא יספק בשביל להריץ מערכת VDI רצינית. מערכות Windows לדסקטופ "טוחנות" דיסקים עם הפרופילים, ודיסקים מכניים פשוט איטיים לזה וה-Cache קטן מדי. יכול להיות שתצטרכו או להוסיף מדף של SSD Mixed או סטורג' שהוא נטו SSD Mixed. אני מדגיש את Mixed כי Windows דסקטופ אוהב "להשתולל" עם הקריאה וכתיבה. זה לא Windows Server.

פתרונות וירטואליזציה מבוססי HCI

ב-HCI אפשר להוסיף כמובן דיסקים, אבל רוב הסיכויים שתצטרכו לרכוש עוד כמה שרתים בשביל VDI חוץ ממה שיש לכם כרגע. ב-HCI, מהירות ה-IOPS הכה חשובה מגיעה מריבוי שרתים ופחות מריבוי קבוצות דיסקים.

שרתים

כאן העניין די פשוט: תצטרכו שרתים מדור קודם או דור נוכחי, בהתאם לדגמים המועדפים עליכם. אפשר שרתים של 1U אבל עדיף 2U שאפשר לדחוף לתוכם יותר מ-GPU יחיד.

חיבור לסטורג'

כיום כל יצרן סטורג' מתפאר בחיבור סיבים במהירות 16 ג'יגהביט. זה יכול להספיק לפתרון VDI של כמה עשרות מכונות, לא מאות ובוודאי לא אלפים. יש צורך או במספר חיבורים ל-FC מוצמדים (Bond) או בחיבור יותר מהיר.

סוויצ'ים

כאן ברוב המקרים נצטרך לשדרג: 10 ג'יגה כפול 2 פר שרת, ו-40 ג'יגה בין הסוויצ'ים (ומעלה אם מדובר באלפי מכונות VM ל-VDI). חיבור 4 כבלים של 1 ג'יגה ב-Bond זה ממש לא פתרון להטמעה גדולה.

רשיונות לוירטואליזציה

מיקרוסופט: כדאי לדלג. עוד ילמדו יום אחד בבתי הספר לעסקים על השגיאה הגדולה שמיקרוסופט עשתה בכך שתמחרה את מחירי ה-Windows Server 2016 מחוץ לשוק (ב-VMWare מודים למיקרוסופט, תוצאות הרבעון האחרון והקודמים מראים על הגירה מהפתרון של מיקרוסופט ל-VMware). אתם תצטרכו לשלם פר ליבה ומכיוון שפתרון VDI מצריך מכונות מרובות ליבות (יותר מ-4 פר מעבד), המחיר שתשלמו יהיה גבוה בהרבה מכל פתרון אחר, אלא אם יש לכם הסדר מיוחד עם מיקרוסופט. חושבים להשתמש ב-Windows Server 2012R2? תצטרכו רשיון Data Center וגם אז התמיכה ב-VDI (למעט RDS) היא די חלקית, השיפורים הרציניים קיימים רק ב-Windows Server 2016.

VMWare: לא זול. תצטרכו את Enterprise Plus ואת Horizon 7.

Citrix: רוצים פורטל מסודר? נתחיל ב-3000$ על Xen Server (רשיון Enterprise ל-2 מעבדים פר שרת) ועל כך נוסיף את Xen App ואת Net Scaler (כתשלום נוסף כמובן). לא בטוח שהפתרון הזה זול ממש בהשוואה ל-VMWare.

Oracle VM Server: כבר עדיף ללכת על הפתרון של Citrix.

RHV של רד-האט: 900$ פר שרת (לתמיכה בשעות עסקיות+ או 1500$ לתמיכה 24/7). לפתרון של רד-האט יש חסרון כלשהו בכך שה-GUI אינו הכי "משופשף", כך שזה יותר מתאים לצוות הוירטואליזציה לנהל בשיתוף צוות לינוקס.

"תצורת ערימה"

יש כאלו שלא ירצו פתרון VDI עם פורטל אלא סתם פשוט "ערימה" של מכונות VM לדסקטופ. כאן גם פתרונות HCI יכולים להתאים (vSAN, Nutanix, Simplivity) אבל חשוב לזכור שכל פתרון HCI יחייב רכישת עוד שרתים בהטמעה גדולה על מנת לקבל תצורת IOPS מאסיבית. אפשר כמובן גם להרים זאת בתצורה הזו (ללא פורטל) בכל פתרון וירטואליזציה רגיל עם דיסקים מקומיים (לא HCI), אבל תצטרכו SSD Mixed וכרטיסי GPU לשרתים.

רשיונות Windows

למיטב ידיעתי (ואני לא מומחה לרשיונות Windows) חלק מהרשיונות מאפשר P2V וחלק לא. כאן נציג המכירות של מיקרוסופט יוכל לסייע לכם ותדעו אם אתם צריכים לרכוש רשיונות נוספים או לא.

חסכון

בדרך כלל כשמדובר בפתרון למאות או אלפי מכונות Windows בתצורת VDI וכשרואים הצעת מחיר, כולם מרימים גבות, והשאלות מתחילות לצוץ – איך ניתן לחסוך במחיר. עם או בלי פורטל.

אם הולכים ב"תצורת ערימה" ורוצים להשתמש בדיסקים מקומיים, ההצעה הראשונה שלי היא להשתמש במה שנקרא JBOF (כמו JBOD, רק Flash). כרגע היצרן היחידי שמציע זאת זו חברת SuperMicro, והפתרון הוא בעצם קופסא שאליה מכניסים את ה-SSD ומאחורה יש לה יציאות PCIe מיוחדות. מחברים את היציאות האלו (אחת פר שרת) לכרטיס HBA עם כבל יעודי ומנהלים את הדיסקים מה"שרת" של SuperMicro. כך אתם מקבלים ביצועי SSD גבוהים מאוד ומבלי המגבלה של רכישת דיסקים ספציפיים של יצרן השרתים שלכם. בכל קופסא כזו אפשר להכניס כמות "צנועה" של עד 1 פטהבייט של אחסון. ההצעה הזו יכולה לחסוך המון הואיל ואינכם תלויים בדיסקים שיצרן השרתים מוכר (בעשרות אחוזים מעל מחיר השוק, גם אם מדובר באותו דגם אחד לאחד שהיצרן שרתים מוכר. אף אחד מיצרני השרתים לא מייצר דיסקים).

אפשרות נוספת היא לבדוק פתרון מבוסס קוד פתוח (כמו oVirt) עם חוזה שרות לפי SLA שתקבעו.

ישנן עוד אפשרויות שעבדכם הנאמן שוקד על נסיון איתן אך הן עדיין לא בשלות ל-Enterprise.

לסיכום: ל-VDI יש יתרונות וחסרונות כפי שתיארתי לעיל. זה לא משהו שמקימים מהיום למחר, וסביר להניח שתקבלו הצעות למספר פתרונות. מכיוון שזהו שוק יוקרתי (ורווחי עבורן, מאוד! ליצרני ה-GPU זה רשיון להדפיס כסף), החברות יעשו אקסטרא מאמץ כדי למכור לכם את פתרונותיהן. לא כל פתרון יכול להתאים ולא כל חברה נותנת הצעות מתאימות. תשקלו את הדברים, קחו יעוץ ותסתכלו גם על האותיות הקטנות.

על VDI ועל GPU בשרתים

כשאנחנו מקימים פתרון וירטואליזציה, ברוב המקרים אנחנו מקימים מערכות VM עם מערכת הפעלה לשרתים, כמו הפצות לינוקס למיניהן, גרסאות Windows Server, אולי FreeBSD וגם Appliances וירטואליים למיניהן. המכנה המשותף לכל אלו – אנחנו לא צריכים כרטיס גרפי יעודי בשרת בשביל להשתמש באותן מכונות וירטואליות.

אנחנו כמובן יכולים גם להקים מכונות וירטואליות לדסקטופ. אם נרים כמה מכונות Windows 10 לדוגמא, אנחנו נוכל להשתמש בהן לדברים בסיסיים כמו אופיס, גלישה בסיסית וכו'. הבעיה הרצינית היא שבכל המערכת אין שום כרטיס גרפי (GPU) וכל העבודה הגרפית נעשית על המעבדים שבשרת, כך שהמעבדים יכולים לסבול כמות של כמה מכונות דסקטופ וירטואליות, אבל מעבר לזה אנחנו "חונקים" את המערכת.

לכן, כשאנחנו רוצים להקים מערכת VDI רצינית ל-50+ מכונות וירטואליות, אנחנו נצטרך כרטיסים גרפיים בשרת.

אז נתחיל במשהו פשוט: מה בעצם תפקיד ה-GPU בסביבה הוירטואלית?

התפקיד המרכזי של GPU בפתרון וירטואליזציה (וזה לא משנה איזו וירטואליזציה) הוא בעצם לקחת את כל העניין של "ציור" המסך הוירטואלי ולהזרים אותו אל ה-Client שרץ על המכונה הקטנה שנמצאת אצל המשתמש הסופי. לשם כך, כשאנחנו מתקינים GPU המיועד לשרתים, אנחנו מתקינים על כל VM תוספת שנקרא vGPU או Virtual GPU. במערכת זה יופיע כמעין "כרטיס" נוסף ב-Device Manager ואנחנו נצטרך Client יעודי (למעט במקרים של מיקרוסופט ששם RDP עדכני נותן את הפתרון עם תמיכה ל-RemoteFX. שימו לב ש-RemoteFX עובד טוב עם תוכנות תלת מימד רק ב-Windows Server 2016 ומעלה) להתחבר אליו ומשם נקבל את ההאצה.

מהי בעצם אותה האצה? ה-GPU בשרת הוירטואליזציה יוצר בעצם מסך (כמו המסך שמולכם) כרגע ועליו הוא "מצייר" את החלונות, הגרפיקה ואלמנטים ויזואליים נוספים. ברגע שהוא מסיים ליצור Frame של המסך, הוא משדר זאת בזרימת (Stream) וידאו אל ה-Client, כאשר ה-Client יכול להיות PC פשוט, מק, מכונת לינוקס מקומית, iPAD, iPhone או טלפון/טאבלט עם אנדרואיד. לא חשוב מה היכולות הגרפיות של מכשיר הקצה.

כשה-Client מקבל את זרימת הוידאו, הוא מוצג למשתמש, והמשתמש לוחץ על המסך או מקליד או או משתמש בעכבר. כל הדברים האלו מועברים בחזרה אל ה-VM ול-GPU ונקלטים כאילו מדובר במחשב רגיל. המערכת מעבדת את הנתונים, ה-GPU יוצר עוד פריימים וכך הלאה וכך הלאה. כל העניין רץ מאוד מהר (בסביבות ה-30-60 פריימים לשניה) וכך בעצם המשתמש הסופי מקבל חוויה כאילו ה-Client שלו הוא PC חזק, למרות שמדובר במערכות קצה חלשות.

דסקטופ הוא כמובן דבר דינמי. יש הבדל גדול בין משתמשת כמו רויטל שמשתמש באופיס + דפדפן וזהו לבין גלית שצריכה להשתמש בתוכנות תלת מימד. אם נשתמש בכרטיס GPU לשרתים מהקצה הנמוך, מכונה כמו של גלית תתקשה להריץ דברים באופן חלק.

וכאן מגיעים כרטיסי GPU שונים.

בניגוד לפתרונות וירטואליזציה ששם אפשר "לדחוף" כמה שיותר מכונות וירטואליות, כל עוד יש מספיק משאבי זכרון ומעבד פנויים, ב-GPU הדברים מוגבלים. כמה מוגבלים? בד"כ GPU לשרתים יכול לשרת מקסימום בין 16 ל-32 משתמשים על אותו GPU. לכל מכונה וירטואלית אנחנו מגדירים כמות זכרון מה-GPU (בין חצי ג'יגה לדסקטופ בסיסי ועד 4 או 8 ג'יגה לדסקטופ וירטואלי שמריץ מערכות גרפיקה כבדות) ואין אפשרות ל-Over Provision, כלומר אם נרצה להרים 60 מכונות וירטואליות כ-VDI למשתמשי קצה, נצטרך בעצם 2 כרטיסי GPU יקרים שאת הזכרון שלהם בין המכונות הוירטואליות.

וכאן יש תסבוכת נוספת: אם אנחנו רוצים ביצועים טובים לגלית בגלל תוכנות התלת מימד שלה, אנחנו נצטרך כרטיס GPU לשרת מהקצה העליון כדי שהוא ואחרים שמשתמשים בתוכנות תלת מימד כבדות יקבל ביצועים טובים.

אז מה יש לשוק להציע מבחינת GPU?

אם נסתכל בפתרונות של nVidia המוצעים לשוק, יש את כרטיסי ה-GRID K1 ו-K2. אלו כרטיסים שיכולים להעביר סשנים של דסקטופ בסיסי (שוב – אופיס, דפדפן) בצורה לא רעה, אך אלו כרטיסים ישנים. כיום ל-nVidia יש כרטיסי TESLA, כאשר סידרה M מתאימה לדסקטופ בסיסי וסידרה P יותר מתאימה למשתמשים כבדים ואילו סידרה V מתאימה למשתמשים ממש כבדים (עריכת וידאו, פוטושופ בצורה מסחרית וכו').

מהצד של AMD יש את משפחת ה-Radeon Pro ודגמי S7150 (שמתאים עד ל-16 משתמשים) ו-S7150 X2 שמתאים עד ל-32 משתמשים כולל עבודות תלת מימד. כרטיס נוסף ש-AMD מוציאה בקרוב הוא ה-Radeon Pro V340 שמתאים למשתמשים כבדים (עד 32 משתמשים). היתרון של AMD מול nVidia הם מחירים נמוכים (לעיתים חצי מהמחיר ש-nVidia מבקשת) בלי להתפשר על ביצועים.

מי ממערכות הוירטואליזציה הקיימות צריך GPU למכונות VM דסקטופ? התשובה פשוטה: כולם.

ומה בדבר הכנסת כרטיסים "ביתיים" פשוטים לשרת כמו Geforce GTX 1080TI או VEGA 56/64 כפתרון זול? את זה לא תוכלו לעשות מכיוון שהדרייברים מזהים את הכרטיסים ומסרבים לעבוד איתם. פתרון של כרטיסים ביתיים בוירטואליזציה מתאים רק כשממפים (PCI Passthrough) את הכרטיס למכונת VM יחידה (רק מי בדיוק ירצה לעבוד מול שרת רועש?). פתרון של כרטיס ביתי יכול להתאים אם מריצים פתרון וירטואליזציה מקומי כמו KVM על לינוקס בתחנת עבודה כאשר מכונת VM של Windows משתמשת ב-KVM עם מיפוי לכרטיס ה-GPU. העניין קצת מורכב (ולא קיים בפתרונות כמו VMWare workstation, VirtualBox).

ישנן חברות רבות שחושבות על VDI אבל לא בטוחות אם זה שווה, אם זה רץ וכו', ולשם כך ב-nVidia מציעים לכם להירשם ולקבל יומיים נסיון על מכונה וירטואלית שרצה בענן כדי שתתנסו ותתרשמו. אני ממליץ להתרשם ולהתנסות בכך.

בפוסט הבא נדבר על השורה התחתונה, הכסף.

לסיכום: לא חשוב איזה פתרון וירטואליזציה ל-VDI אתם רוצים, אתם תצטרכו כרטיסי GPU להכניס לשרתים (ולא לשרתים ישנים בני 5 שנים ומעלה מכיוון שגירסת ה-PCIe נמוכה מדי וגם קיימת בעיית איוורור לכרטיסי ה-GPU. אז עוד לא חשבו להכניס GPU לשרתים). יש מספר דגמים ו-2 יצרנים וצריך יעוץ כדי לבדוק איזה כרטיסים מתאימים ולאלו עומסים.