כמה מילים בעניין חוק המחשבים

לפני מס' ימים קראתי את הפוסט של ידידי רן-בר זיק על המכתב שנשלח ע"י עו"ד מטעם חברת BTB. אתם יכולים לקרוא את הפוסט כאן. קל, מאוד קל יהיה להריץ דאחקות על החברה ועל ההחלטה לשלוח מכתב איום, אבל לא בשביל זה אני כותב את הפוסט הזה. חשבתי במשך מספר ימים איך לכתוב את הפוסט הזה ולהסביר לכל מיני אנשים כולל כל מיני קודקודים – בשיטה שאני אוהב לכתוב פוסטים: כל הקלפים על השולחן והאמת בפרצוף.

קצת רקע לגביי: אינני מבצע בדיקות באתרים חיצוניים כביזנס וברוב המקרים הדיווחים שלי ל-SoC של בנקים מגיעים לאחר שאני או חבריי מקבלים הודעת Phishing, אני מבקש להעביר את ההודעה אליי, אני מנתח את האתר, כתובות IP, ספק ועוד דברים – ומעביר במייל ממני אל ה-SoC את כל הפרטים ללא בקשת תמורה כלשהי. השרות המסחרי שהעסק שלי מציע לחברות בכל הקשור לאבטחת מידע קשור להקשחת שרתים, כחלק משרותים אחרים שהעסק שלי מציע.

אינני יודע מי כתב את חוק המחשבים ומי עזר לכתוב את החוק הזה, אולם החוק הזה הוא מצד אחד סופר כללי ומצד שני אין לו החרגות שצריכות להיות לדעתי – בכל הקשור לגילויי כשלי אבטחה ע"י אנשים מבחוץ. אם ניקח דוגמא מארה"ב, חוק ה-DMCA שאוסר העתקות ושכפול תכנים, מכיל החרגות המתעדכנות אחת לתקופה במקרים בהם המוצרים "מתים" ולא ניתן לשחזר את המידע, או אז החוק מתיר לדוגמא לבצע הינדוס לאחור (Reverse Engineering) של המוצרים הללו.

כשזה מגיע לאבטחת מידע, רוב החברות שבטוחות שהן מוגנות ב-95%+ הן טועות, מכיוון שברוב החברות רוכשים כל מיני פתרון כמו חומות אש, WAF, IPS/IDS וכו' ולפיכך הן סוברות שהן מוגנות. ההגנה שהציודים הללו נותנים היא חלקית בלבד. פורץ מתוחכם לא יחפש איך לתחמן את חומת האש או ה-WAF שלך, אלא יכנס לקוד שהדפדפן מוריד למחשב המקומי ולפרמטרים בשורת ה-URL. בחלקים הללו הוא ינסה למצוא את הכשלים והחורים. אחד הטיעונים המגוחכים ששמעתי ש"אין למשתמש שמריץ את ה-web service אפשרות shell". מדוע מגוכך? כי אפשר ליצור shell בכל שפה דרך הדפדפן. להלן דוגמא של shell ב-PHP שכל מה שהפורץ צריך לעשות זה למצוא מקום שההרשאות יותר מדי פתוחות כדי להעלות את הקובץ ומשם לחגוג (אם בשרת יש תמיכת PHP).

אבטחת מידע רצינית היא שרשרת של דברים שלא קשורה לאיש אחד שאחראי על אבטחת מידע או מחלקה של אבטחה מידע. השרשרת הזו צריכה לכלול לדוגמא את המפתחים ואת הפלטפורמה שהם עובדים עליה. רוב המפתחים לא מבינים בכתיבת קוד מאובטח ולכן יש צורך ב-Code Auditing (עדיף חיצוני), לא מומלץ "להיות אופטימיים" בכל הקשור להגנה על הפלטפורמה והשרתים אלא דווקא "להיות פאסימיים" ולחפש דרך איפה הפורץ יכנס (ובגלל זה אני טוען וממשיך לטעון שקורסי אבטחת מידע הם לא יותר הבסיס של הבסיס של ההתחלה לכניסה לעולם הזה).

מהרגע שהאתר שלכם עלה לאויר וזמין דרך IP חיצוני או דרך דומיין חיצוני – האתר שלכם נהיה "Fair Game": לא חשוב מה תכתבו באתר ואיזה חוקים תציינו שמגינים על התכנים והקוד (כולל חוק המחשבים) – זה לא רלוונטי לכל מי שאינו ישראלי ומחפש איך להפיל/לגנוב/להשתלט/לשבש או לעשות כל מעשה לא חוקי לשרת שלכם. אם האתר שלכם מסחרי – יהיו המון גורמים שינסו לעשות את הדוגמאות שציינתי לעיל. תשכחו מחוקים וממשטרה, כי הפורץ הסיני/רוסי/איראני/טורקי לא ממש יעצר ויובא ארצה.

וכאן נכנס החלק שלדעתי צריך החרגה בחוק: זה לא סוד שישראל נמצאת במקום די גבוה מבחינת יצור ומכירת מוצרי אבטחה נגד סייבר ושאר מזיקין וירטואליים. יש עשרות אלפי מפתחים שזה מה שהם עושים בחברות, אזרחיות ובטחוניות – למצוא את חורי האבטחה, לחסום אותם במוצרים המסחריים שהם מוכרים ובמקרה של חברות מסויימות – להשתמש בחורים האלו כדי לחדור למכשירים ומחשבים אחרים – במסגרת המוצר שהם מוכרים למשטרות ומדינות מסויימות.

אותם אנשים יושבים לפעמים בבית, ולפעמים הם גולשים לאתרים מסויימים. נניח שהם גולשים לאתר להזמנת פיצה ומוצאים משהו חשוד: נתונים עוברים ללא הצפנה, או שניתן לשנות נתונים דרך הפרמטרים ב-URL כדי לקבל מחיר יותר נמוך לדוגמא. בכל המקרים שמפתח כזה מעוניין לדווח, הוא לא מעוניין לגנוב או לשבש דברים במערכת, אלא הוא מעוניין להביא לידיעת בעלי/מפתחי האתר שיש כשלון אבטחה קל/בינוני/חמור באתר המסחרי שלהם. אם הוא היה מעוניין להרוויח מהפירצה, כל מה שהוא היה אמור לעשות זה לתעד את הפריצה בקובץ Text ולמכור אותו ב-Dark Web מבלי לדווח לבעל האתר. סביר להניח שהוא היה מקבל סכום נאה שם.

בשביל לדווח על פריצה, יש צורך ב-3 דברים:

  • הסבר של התקלה
  • Test Case – איך בעצם נגרמת התקלה, האם יש צורך בשינוי פרמטרים ומה השינויים. ללא ה-Test Case יהיה קשה מאוד למפתחים לראות בדיוק היכן התקלה
  • כתובת אימייל/אתר לאן לפנות.

עכשיו נניח שראובן המפתח מצא תקלה ודיווח לבעלי האתר. כאן מגיע החלק הקשור להנהלת האתר. האם הם ישסו עו"ד בראובן או שיקחו את הדברים בצורה יותר נאותה כמו לשוחח עם ראובן ולהודות לו (ואולי לתת לו איזה סכום כלשהו כ"תודה", תיכף נדבר על כך) ואולי לראות איך ראובן יכול לסייע לחברה מבחינת אבטחת מידע.

ב-99% מהמקרים שבהם משסים עו"ד בראובן, לדעתי מדובר באיזה "אגו שבור" של מישהו בהנהלה שעדיין לא מבין שברגע שהאתר זמין לציבור, כל אחד יכול לעשות כרצונו באתר, גם דברים שהמפתחים לא חשבו עליו. ראובן לא צריך מכתב מעו"ד, לא צריך פניה למשטרה ולמחלקת הסייבר. תתייחסו לכך כ"ברכה", לא כקללה.

אם נסתכל על כל חברה גדולה בחו"ל, החל מ-eBay, אמזון, PayPal, מיקרוסופט, רד-האט, IBM ואלפי חברות גדולות נוספות – כשהם מקבלים פניה בקשר לכך שראובן מצא חור באבטחת מידע, אף אחד מהם לא פונה ל-FBI. אדרבא, מתייחסים באדיבות לפונה ובמקרים רבים שולחים לו כתודה גם איזה צ'ק נחמד (בד"כ של 4-5 ספרות בדולרים) ובמקרים רבים גם בודקים אם אפשר לשכור את שרותיו של ראובן או שיעבוד עבורם.

אז מהי ההחרגה בחוק שכדאי לדעתי להוסיף? החרגה שמנקה את ראובן מכל אשמה, כל עוד הוא עומד בדברים הבאים:

  • הבודק (ראובן) לא ניסה לשבש את פעילות השרתים בהתקפות כמו DDoS, Brute Force ואחרים
  • לראובן לא היתה כוונה מסחרית להרוויח מהפריצה.
  • ראובן שלח את כל הפרטים כולל פרטיו אל בעל האתר ומוכן לשתף פעולה עם בעל האתר על מנת לסגור את הפירצה.
  • ראובן לא ביקש ביקש ולא ניסה לסחוט את החברה (מסירת פרטי פריצה תמורת סכום כסף)

לסיכום: פירצות אבטחה תמיד היו ותמיד יהיו מהסיבה הפשוטה שאי אפשר לחשוב על כל סיטואציה של "חורים" בקוד כשכותבים קוד. חשוב לזכור שעל כל דיווח לבעלי האתר יהיו אלפים שאם ימצאו את אותה פריצה ינסו להשתמש בה לתועלתם מבלי לדווח מאומה, ולכן חשוב להתייחס לקבלת דיווח בצורה חיובית ולא בצורה מאיימת, ולוותר על מעבר למסלול של עו"ד/משטרה אם מדובר בדיווח על פריצה ויש שיתוף פעולה עם המדווח.

אשמח לשמוע את דעתכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

Exit mobile version