האם חייבים להשקיע ב-DR כמו במערכת פרודקשן?

אישית יצא לי לראות במקרים חברות רבות שהשקיעו סכומים מאוד מכובדים במערכות Storage שונות ולא מעט סכומים בשרתים, שזו לדעתי החלטה נבונה, אך לעיתים החלטה מסויימת שמגיעה לאחר שמערכות הפרודקשן והגיבויים למעלה – גורמת לי להרים גבה.

ההחלטה: להרים מערכת DR זהה מבחינת ברזלים ותוכנות – למערכת הפרודקשן.

מכיוון שיש אנשים שונים שמבינים את המושג "DR" במשמעויות שונות. המשמעות שאני מדבר עליה היא כדלקמן:

  • מערכת שהיא Active/Passive – כלומר מערכת הפרוקדשן נותנת שרות ומערכת ה-DR לא נותנת שרות בזמן שהיא "פאסיבית". אף אחד לא מתחבר אליה והחיבור היחיד שיש הוא בין המערכת DR למערכת הפרודקשן עם אפליקציית סינכרון מתמשכת שמעבירה כל ביט בין ה-Storage השונים (ה-Storage שבפרודקשן ל-Storage ב-DR), וסינכרונים נוספים רצים בין שרתים עצמאיים (Active Directory וכו').

הנה מערכת קטנה ופשוטה לדוגמא. יש לנו שרת קבצים גדול שאליו מחוברים עוד 2 JBOD (בתצורת RAID, אפשר לחשוב עליהם כמודולים המרחיבים את המקום הפנוי ב-Storage), נתב, חומת אש, ו-12 שרתים שמריצים מכונות וירטואליות שונות.

האם אנו צריכים בדיוק אותו דבר למערכת DR?

לעניות דעתי, התשובה תהיה ברוב המקרים "לא". ברשותכם, אסביר:

מערכת DR באופן עקרוני, חוץ מלקבל נתונים מה-Storage ושרותים שונים, רוב הזמן כשמערכת הפרודקשן עובדת, היא לא עושה כמעט כלום. אם ניקח את המושג "DR" במובן הקלאסי, השרתים וה-Storage יושבים במיקום פיזי אחר, אולי בבניין אחר, אולי בעיר אחרת, בחוות שרתים שאינה החווה שלנו ואם נשתמש בה שם כ-Active/Active, החברה תצטרך לשלם לא מעט על רוחב פס, חשמל (מה לעשות, חוות שרתים גובות בערך 150-250% יותר מתעריפי חברת החשמל שאתם משלמים בבניין שלכם).

בתכנון DR, אנחנו צריכים לחשוב מה השרותים שאנחנו צריכים, ויחד עם זאת, היכן אנחנו יכולים לחסוך כספים. מחלקת ה-IT תצטרך לעבור אוטומטית בעת חרום למערכת ה-DR ולתת שרותים. לכן יש צורך למפות מה צריך ומה לא. הנה מספר דוגמאות שצריך:

  • שרותי קבצים
  • שרותי גיבוי לצד ג' (אם הפרודקשן מושבת עקב הפסקת חשמל ממושכת, רעידת אדמה, אסון כלשהו וכו' – אין לך לאן לגבות את הנתונים)
  • שרותי אותנטיקציה למשתמשים
  • שרתי אפליקציה (SQL, Exchange, Sharepoint וכו')
  • חיבור אינטרנט

אז כשמקימים את ה-DR, אפשר להקים אותו ולחסוך כספים בדרכים הבאות:

  • לא חייבים לרכוש במיליוני שקלים שרת קבצים. זיכרו – שרת הקבצים ב-DR יתן שרותים לזמן קצר עד שהתקלה תטופל, כלומר זה יכול להיות למשך מספר שעות ובמצב אסון טבע – כמה ימים עד שבועות, לא חודשים עד שנים.
  • מבחינת שרת קבצים – אנחנו צריכים 2 (השני ישמש כגיבוי לראשון כי אין לנו במצב חרום קלטות). עם 2 השרתים אנחנו יכולים להשתמש ב-ZFS ובמקום להשתמש בדיסקים מבוססים SAS יקרים, אנחנו יכולים "להעמיס" דיסקים מבוססי SATA זולים וגדולים (הם זולים – בערך 200$ ל-4 טרהבייט ויש אחריות ל-5 שנים) ובשביל לקבל מהירות נוסיף בין 2-4 דיסקים מבוססי SSD שישמשו כ-Cache. ככל שנעמיס יותר דיסקים SATA על המערכת, מהירות הקריאה תהיה הרבה יותר גבוהה כי אנו ניצור RAID של ZFS עם יותר דיסקים מיכניים, כך שאפשר להגיע בקלות למהירות קריאה של בין 400 ל-800 מגהבייט לשניה (אם אתה משתמש בחיבורי 10 ג'יגה או שאתה מחבר מספר פורטים של 1 ג'יגה).
    שרת הגיבוי לעומת זאת, לא מצריך הרבה השקעה – שוב, אפשר נניח להכניס 10 דיסקים של 4 טרהבייט (SATA), ו-2 דיסקים SSD. רוב התעבורה אליו היא כתיבה ולכן ה-SSD יקבל באופן מהיר את הנתונים וברקע מערכת ה-ZFS תכתוב את הנתונים לדיסקים המכניים.
  • לא חייבים לשים שרתים מהדור האחרון, אפשר לשים שרתים מדור קודם או לפני כן במיוחד אם אתם שוכרים מקום לפי ארונות ולא לפי U בחוות שרתים. ה"סוד" הכי ידוע בוירטואליזציה זה זכרון – ואפשר להשיג בזול זכרון לשרתים מלפני 3-4 שנים.
  • אם לא נעביר את כל השרותים, יהיה לנו מקום "להתפרס" מבחינת השרותים, כך שכמות המכונות הוירטואליות שרצות פר שרת לא תהיה גדולה, וכך נוכל לתת את אותו שרות חרום – במהירות מיטבית.
  • גם מבחינת רוחב פס החוצה מהשרתים למשרדי החברה נצטרך לדאוג ל-Policy כלשהו ש"אין חגיגות" כי במצב חרום לא רק תעבורת אינטרנט מבחוץ עוברת, עכשיו גם כל ה-DATA מהשרתים מבחוץ עוברים על אותו רוחב פס, והדבר האחרון שאתם צריכים זה לא להצליח להיות מחוברים לשרתים בחוץ כי כמה עובדים החליטו שעכשיו בדיוק הזמן לצפות בשידורים חיים לגבי המצב. (פתרון למצב כזה שהרמתי בעבר: PC עם מודם 3G שמצד אחד מקבל שידורים דרך סקריפט, ומצד שני משדר אותם ב-LAN הפנימי דרך VLC תוך וידוא שאין אפשרות להתחבר למודם 3G מבחוץ).

במצב השורר כיום, הנהלות רבות מצפות מה-IT להקים פתרונות אך לחסוך בכספים (הטענה הקבועה: IT תמיד מוציאים כספים ולא מכניסים גרוש לחברה. מוכר לכם?). הנקודות לעיל יכולות לחסוך לא מעט כספים.

בפוסט הבא נדבר על מערכות Active/Active.

טיפים להגנה על האתרים שלך

בפוסט זה אני מעוניין להתייחס לעניין הגנה על אתרים שלקוחות מארחים אצל ספקים שונים, בין אם בארץ או בחו"ל. בפוסט זה לא יתפרסמו הוראות טכניות כיצד לבצע את הדברים אלא יותר "כללי אצבע" שהאיש הטכני שלכם יוכל לבצע, כל עוד יש לו ידע טכני טוב בלינוקס.

זה לא משנה אם הדעות הפוליטיות שלך הן ימין, שמאל, או מרכז, כולנו יודעים שישראל היא מטרה להתקפות תדירות על כל פיפס שקורה במדינה ושקשור למצב בטחוני, מצב בשטחים וכו'. כל מיני "התקהלויות" שונות קובעים תאריכים כדי לתקוף אתרים שמתארחים בארץ (או בחו"ל) כל עוד יש להם קשר כלשהו לישראל, ולפעמים מספיק שיש לאתר דומיין עם סיומת co.il/org.il/net.il כדי שהאתר יהיה באיזו "רשימת מטרות" להתקפה.

רוב ה"תקיפות" אינן יותר מאשר השחתה של העמוד הראשי שמבוצעות על ידי כל מיני משועממים צעירים שמריצים סקריפטים. הנזק אינו גדול אולם לא נעים לקבל צעקות מלקוחות מדוע תקפו לו את האתר. חלק מהסקריפטים לעומת זאת, יודע לזהות באיזו מערכת CMS הוקם האתר (וורדפרס, ג'ומלה, מג'נטו, דרופל ועוד) ואותם סקריפטים יודעים איך להתחבר לבסיס הנתונים ופשוט להשמיד את כל הנתונים. ישנם סקריפטים יותר מתוחכמים שלא רק מוחקים נתונים, אלא הם יודעים לנצל כל מיני פרצות כדי להתקין את עצמם וחלקים נוספים כך ששחזור לא יעזור, והאתר ימחק שוב תוך דקות ספורות. סקריפטים אחרים יכולים לעולל דברים אחרים לשרת כמו להפוך אותו לשרת שמשתתף בהתקפות, שרת לשלוח דרכו ספאם, שרת לאירוח אתרים מזוייפים ועוד ועוד.

אתרים רבים מתארכים באחת מ-2 חבילות עקריות לאירוח אתרים: אכסון משותף (Shared Hosting) ושרת יעודי (בין אם וירטואלי או פיזי). אתחיל באכסון המשותף.

אירוח אתר באכסון משותף הוא זול, כמה עשרות שקלים בחודש ולקוחות רבים מעדיפים אותו בגלל המחיר. הבעיה העיקרית באבטחת אתר כזה הוא שללקוח אין הרבה אפשרויות להגן עליו ורוב עבודות האבטחה אמורות להיות מבוצעות ע"י הספק המארח. במקרים כאלו מה שמומלץ ללקוח לבצע הוא להתקין תוספי אבטחה באתר שלו (לכל מערכת CMS יש תוספים כאלו, רוב התוספים הם חינמיים) ומה שמאוד חשוב – לבצע עדכונים באופן קבוע על האתר. לצערי, לקוחות רבים אינם מעוניינים (או אינם מודעים) לכך – אך ללא עדכונים לתוספים באתר שלהם, האתר יכול להיהפך למקום אירוח לאתרים מזוייפים ואם אין דרך ליצור קשר עם בעל האתר ומתארח שם אתר מזוייף של מוסד כלשהו כתוצאה מחדירה לאתר ע"י פורץ כלשהו (כמו בנק אמריקאי לדוגמא), יכול להיות מצב שהספק יאלץ להוריד את האתר כולו. לכן חשוב לסגור במסגרת חוזה בניית האתר – גם תחזוקה חודשית לאתר מבחינת קוד/תוספים.

אירוח אתר (או אתרים) בשרת פיזי או וירטואלי נותן יתרונות גדולים וברורים כגון:

  • רוחב פס יותר גדול לשרת את גולשי האתר
  • אפשרות לאחסן הרבה יותר אתרים ותתי-אתרים
  • אפשרות לקבוע אלו שרותים ירוצו
  • אתם קובעים את הגדרות האבטחה
  • ועוד ועוד

השכרת שרת וירטואלי עולה יותר מאחסון משותף, ומכיוון ששרתים הם מטרה הרבה יותר מועדפת לפורצים, נעשים נסיונות רבים יותר לפרוץ לשרתים על מנת להפוך אותם לשרתים שבפועל ישלטו ע"י הפורצים כדי להריץ כל מיני דברים זדוניים כפי שתיארתי לעיל.

הנה כמה דברים שמומלץ לעשות על מנת למנוע כמה שיותר פריצות לשרתים כאלו:

  1. מומלץ להעביר את התוכן של האתר דרך ספק CDN כלשהו ודרכו בלבד. ישנם 2 ספקי CDN גדולים שאני יכול להמליץ עליהם:  Cloudflare ו-Incapsula. ל-Incapsula יש יתרון שיש להם שרת סופי (Edge) בישראל, אולם כמות הנתונים שהשרות נותן בחבילת החינם היא קטנה מאוד (50 ג'יגהבייט). ל-Cloudflare לעומת זאת, אין מגבלת תעבורת נתונים גם בחבילת החינם. אצל 2 הספקים החבילות המסחריות נותנות הגנה רצינית מאוד נגד סוגים רבים של התקפות כך שכל גלישה לאתרכם (ובמידה והתעבורה של האתר שלכם עוברת דרך אותו ספק CDN) – המערכת תבדוק מהיכן הגולש מגיע, האם זהו גולש אמיתי או סקריפט זדוני, האם זהו נסיון גלישה אמיתי או נסיון לפרוץ לכם את האתר וכו'. למי שיש אתר והאתר יוצר רווחים עבורו, אני ממליץ להתחבר לאחד מספקי ה-CDN כמה שיותר מהר.
    נקודה חשובה שרבים מתבלבלים בה – ספק CDN אינו מארח את האתר שלכם. הוא שומר חלקית עותק מקבצים מסויימים ובכך הוא מאיץ את מהירות הגשת חלק מהדפים לגולש, אך כשמגיעה בקשה לדף מסויים לדוגמא, הוא מעביר את הבקשה לשרת שלכם (למעט מקרים שהשרות מזהה שמדובר בסקריפט זדוני, במקרים כאלו הוא ינקוט צעדים שונים למנוע מהסקריפט לפרוץ).
  2. שרות Mail – שרתים וירטואליים רבים של לקוחות מריצים שרותי Mail כך שהאתר ישלח אימיילים ללקוחות וגם ישלח לבעל האתר הודעות אימייל שונות (אישורים לתגובות, אישורי רכישה מהאתר, הודעות מלקוחות וכו'). במקרים רבים שרות ה-Mail אינו מוגדר בצורה מיטבית או בצורה מאובטחת בצורה מספקת, כך שיכולים לקרות במקרים רבים בעיות של שליחה וקבלת הודעות מייל מכיוון שהשרת נחסם ע"י שרתים אחרים וההודעות שיוצאות מהשרת הוירטואלי יסומנו כ"זבל" (spam).
    אני ממליץ לבטל את שרות ה-Mail המתוקן בשרת ולהשתמש בשרות כמו של חברת Mailgun. החשבון החינמי שאותה חברה נותנת, מאפשר משלוח וקבלה של עד 10,000 אימיילים בחודש. האתר עצמו אינו מארח חשבונות אימייל, אלא משמש כ-redirect, כך שהשרות ישלח את המייל בשם האתר שלכם וכל מייל שיגיע אליכם, יופנה אוטומטית לחשבון מייל שיש לכם.
  3. התחברות דרך SSH: ישנם מאות אלפי סקריפטים שסורקים את רשת האינטרנט למצוא דרכים להיכנס לאתר שלכם, במיוחד דרך חיבור SSH (זהו החיבור שדרכו ניתן לבצע פעולות על השרת שלכם דרך מסוף [terminal]). יש לי 3 המלצות לגבי שרות זה (ההמלצות מיועדות למי שמתחזק את השרת):
    * להעביר את חיבור ה-SSH מכניסה 22 למספר פורט אחר (מעל 1024)
    * לחסום כניסת root ישירות (כך ששימוש ב-root יתאפשר ע"י sudo או su בלבד)
    * לעבור מכניסה של סיסמאות לכניסה עם מפתחות
    * לעבור להשתמש ב-Port Knocking.
  4. שימוש בפאנלים כמו WHM/cPanel או Direct Admin: פאנלים אלו הם פאנלים נוחים לעבודה למי שאינו מכיר לינוקס, אולם הבעיה המרכזית איתם שהם מוגבלים מדי לחסום הגדרות שבעל האתר עושה שיגרמו לכך שהשרת יהיה חשוף לפריצות.
    לכן, אם אתם מתעקשים לעבוד עם פאנל כלשהו, לכל הפחות מומלץ לגשת אל הפאנל מאחורי שרות VPN (כדי שהפאנל לא יהיה חשוף לנסיונות תקיפה). אם יש לכם הרבה אתרים והגדרות שונות שאתם צריכים תדיר, מומלץ במקום פאנל לקחת מישהו שמבין בלינוקס ובאבטחת מידע, כך שהשרת יהיה כמה שיותר מוגן.

אלו טיפים כלליים. ישנם דברים נוספים שאיש לינוקס רציני יצטרך לעשות כדי למקסם את אבטחת המידע (חסימת פורטים בחומת האש, העפת שרותים שאין צורך בהם וכו'). אך אלו טיפים שיכולים להגן על האתר שלכם מרוב ההתקפות ויכולים בסופו של דבר לתת לכם שקט נפשי מכל מיני התקפות וילדים שמנסים להתקיף.

בקרוב יופיע פוסט נוסף עם מידע על אתרים שיוצרים רווחים ללקוחות וכיצד להתמודד עם עומסים של גולשים רבים.

כמה עדכונים על וירטואליזציות שונות

כפרילאנסר שמציע שרותים בתחומי לינוקס ווירטואליזציה, אני נתקל בכל מיני חידושים מעניינים. חלקם טובים, חלקם… לא ממש טובים, ומדי פעם אני שמח לשתף אותם. להלן 2 מהעדכונים האחרונים:

העדכון הראשון נוגע ל-vSphere גירסה 6 שאמורה לצאת בשנה הבאה. ישנם לא מעט חידושים (כל אחד יכול להצטרף לבטא) ואחד מהחידושים שכבר נכנס בגירסה 5.5 הוא NDDK חדש (ר"ת של Native Driver Development Kit). מי שמעוניין לקרוא קצת יותר מה שכתבו על כך, אפשר לקרוא כאן. אני אתייחס לאספקט טיפה שונה.

טכנית, עד גירסה 5.5 חברת VMWare די "תפסה טרמפ" על הדרייברים שיש ללינוקס. לא, ESXI אינו בנוי עם קרנל של לינוקס, אך ישנה מעין "שכבה" (vmkernel) שמתרגמת בין לקרנל הקנייני של ESXI לדרייברים שכתובים עבור לינוקס. היתרון: כבר ביום הראשון, היה אפשר להתקין את ESXI על כל דבר, כל עוד שזה היה מעבד X86 עם 64 סיביות ותמיכת VT. החסרון: שכבת ה"תרגום" הורידה חלק מהביצועים.

ב-6.0 שיגיע, החגיגה נגמרת. למען האמת, ב-5.5 כל הדרייברים שמגיעים עם ה-ISO הם Native אבל יש עדיין אפשרות להכניס דרייברים ישנים אם קימפלת ויצרת ISO חדש, אך לא תוכל לבצע את הטריק הזה ב-6.0 ולכן "קופסאות לבנות" (PC גנרי) לא יוכל להריץ גירסה 6.0, וכבר ב-5.5 קמו צעקות ש-VMWare העיפה דרייברים לכרטיסי רשת ביתיים.

ה-NDDK הוא קוד סגור ו-VMWare בשלב זה לא מתכננת לשחרר אותו לציבור, כך שיהיה מעניין לראות איך קהילת המשתמשים הביתיים תתגבר על הבעיה (מה עוד שב-6.0 תצטרך להתרגל להשתמש ב-VCSA במקום ה-vCenter שהיה רץ על Windows).

ומכאן נעבור לחדשות הקשורות יותר לוירטואליזציה וגרפיקה:

אחת הבעיות הגדולות בגרפיקה עם וירטואליזציה – היא המהירות של הגרפיקה. היא פשוט א-י-ט-י-ת. אינטל הוציאה את תמיכת ה-VT-D שמאפשרת לך (תאורתית) למפות כרטיס PCi-E (כמו כרטיס מסך) למערכת הפעלה אורחת. לצערי, התמיכה של אינטל בתוספת הזו היא כמו הליכה בשדה מוקשים: יכול להיות שהמעבד החדש שלך תומך בכך, אבל אתה צריך לבדוק שגם ה-Chipset בלוח האם שלך תומך ושגם ה-UEFI/BIOS בלוח האם שלך תומך, אחרת לא תוכל להשתמש ב-VT-D.

אז נניח שעברת את החלק הזה בשלום והחלטת שאתה רוצה להשתמש בפונקציה הזו. אם תחליט להשתמש ב-VMWare Workstation האחרון לדוגמא (גירסה 11), תמצא שאין פונקציונאליות כזו. את זה VMWare מאפשרת רק ב-ESXI. אז תתקין ESXI על המחשב שלך ותעבוד מ-VM, לא משהו מסובך, נכון?

אז זהו, שגם אם תעשה את השמיניות באוויר הללו, אתה תמצא שאתה לא יכול למפות כרטיס GTX מבוסס nVidia אלא רק כרטיסי Quadro יוקרתיים (יש אפשרות "להמיר" כרטיסים ישנים יותר שיהיו Quadro אבל זה לא לבעלי לב חלש, בחלק מהמקרים תצטרך להלחים..). עם כרטיסי Radeon יהיה לך יותר מזל אבל גם לכך תצטרך לשחק עם כל מיני הגדרות (כמו למפות את הזכרון שהמכונה תיקח כזכרון שלא ניתן למיפוי ל-VM אחר, אחרת הכל יתקע, מנסיון…), אבל תוכל לעשות משהו, שכמובן לא נתמך ע"י אף אחד.

ל-nVidia יש פתרונות – שתקנה כרטיס יקר או שתקנה פתרון יותר יקר, כמו כרטיסי ה-GRID שלהם (כולה כמה אלפי דולרים..). יש גם פתרונות "באמצע" כמו Horizon של VMWare, אך עדיין – כל הפתרונות הנ"ל יקרים ולא תמיד מתאימים.

לתוך הבעיה הזו אינטל נכנסה לאחרונה, עם גישה מאוד מעניינת: עד היום, הפתרונות שיש נתנו לך להריץ רק מכונה וירטואלית אחת עם האצה גרפית אמיתית (במקרה של Hyper-V אפשר מספר מכונות עם RemoteFX אך התמיכה הזו מאוד מוגבלת ולא כוללת דברים כמו OpenGL כך ששום אפליקציה רצינית לא תרוץ בצורה מואצת). מדוע שלא נבנה מחדש את כל רעיון ה-vGPU כך שכל מכונה וירטואלית תוכל לגשת למעבד הגרפי (של אינטל, לא מעבדים גרפיים אחרים) ותקבל ביצועים מעולים? אז 3 מהנדסים באינטל עובדים על כך והפרויקט נקרא KVMGT. תוכלו לראות מצגת (PDF) על כך כאן.

העבודה עדיין בעיצומה אולם לפני ימים ספורים אינטל שחררה מעין "אב טיפוס" (מצריך קימפול) שיכול לרוץ על וירטואליזציית KVM. הביצועים – מאוד מרשימים:

אינטל כמובן לוקחת את הצד הניטרלי והשינויים יכנסו גם ל-QEMU, גם ל-XEN וגם ל-KVM. זה עדיין כמובן לא אומר שתוכל לרנדר פוטשופ עם כמה מאות שכבות בשניות, וכמובן זה לא ממש יתאים להריץ את המשחקים האחרונים שחונקים את המעבד הגרפי עד שהוא מתחנן לטישו, אבל זהו צעד ענק שאין ספק שיאומץ על ידי פתרונות וירטואליזציה אחרים כמו VirtualBox ואולי גם ע"י VMWare ומיקרוסופט (מי יודע..). בשלב זה המתחרים (AMD ו-nVidia) לא מציגים פתרונות מתחרים, אולם אני מאמין שלחץ מהמשתמשים יגרום להם לחשוב מחדש לגבי פיתוח פתרונות שיאומצו ע"י יצרני פתרונות הוירטואליזציה השונים.

אגב, למי שמחפש לדעת מה קורה עם VMWare בכל הקשור להאצה, אז אפשר לקבל רמז מגירסת VMWare Workstation 11., בגירסה זו התווספה האפשרות להגדיל את הזכרון הגרפי עד 2 ג'יגה (ע"ח ה-RAM שלך, לא על חשבון ה-RAM בכרטיס הגרפי שלך). מנסיון פשוט שביצעתי, זה משפר בטיפה, לא הרבה.

עוד עדכונים – בקרוב.

Google App Engine – הדור הבא

בפוסט הקודם שלי כתבתי על פלטפורמת ה-Google Cloud וספציפית על Google App Engine (בקיצור: GAE) והיתרונות הגדולים שלו לבעלי אתרים שהולכים וגדלים.

העניין הוא שמאז ש-GAE יצא לעולם מ-Beta ב-2011, קמו מתחרים רבים לו. לאמזון יש את BeanStalk, ל-רד-האט יש את OpenShift ויש עוד המון חברות שמציעות משהו דומה שנקרא PaaS (ר"ת Platform As a Service) עם אותו עקרון: כתוב את האפליקציה שלך עם הפלטפורמה שלנו, ואנחנו נארח אותה ונדאג לכל עניין הגדילה, אבטחה, משאבים וכו'.

הבעיה המרכזית עם ספקי שרות ה-PaaS היא כשאתה צריך דברים "חריגים" או חיצוניים. אתן דוגמא: נניח שאני בונה אתר "גלשן נולד" ובו הגולשים יכולים להעלות וידאו של עצמם שהם גולשים בים ומצלמים עם מצלמה את עצמם או חבר מצלם אותם. נשמע נחמד?

הבעיה – שום שרות PaaS לא יכול להתאים לאתר כזה. כן, אני יכול להרים כמה סשנים בשרות PaaS שיתנו Front-End – כלומר שיציגו את האתר, ינגנו את הוידאו, יתנו לשאר הגולשים להגיב/לדרג, לפתוח פורום, לשלוח מיילים אפילו – אבל כל מה שקשור לוידאו עצמו, אני לא יכול לעשות כלום ב-PaaS איתו. אני צריך אפליקציה/ספריה כמו FFMPEG שתדע לקבל את הוידאו, לקודד אותו בפורמט קבוע שאני קובע, להוציא ממנו תמונות כדי שיופיעו ב"אלבום" או כתמונת כותרת לוידאו ועוד.

עד היום הפתרון לדבר כזה היה לקחת שרת נוסף, שיעודי רק לכך. השרת הזה היה שונה לחלוטין מכל מה ש-PaaS נותן לי. זהו שרת שהייתי צריך להקים מ-אפס, להתקין עליו FFMPEG, לבנות תקשורת בינו לשרותי ה-PaaS, לתחזק אותו מבחינה אבטחה, עדכוני אבטחה ושאר דברים שהיו גוזלים את זמני. את השרת הייתי יכול לקחת משרות EC2 של אמזון או Cloud Compute של גוגל או אחרים. בקיצור – עכשיו עבודת התחזוקה של המערכת היתה יותר גדולה ואני גם אצטרך לשבור את הראש איך לעשות Scale אם הרבה גולשים ניצלו את היום שמש בחוץ וצילמו 500 קליפים וכולם מנסים להעלות אותם במקביל.

כפרילאנסר – זה אומר בשבילי עוד עבודה, אבל לחברה זה לא כיף, זה אומר אם יש תקלה, החיפוש אחריה יהיה הרבה יותר מורכב (תלוי כמובן בתקלה).

גוגל החליטו ליצור בתגובה משהו חדש: יש לנו מצד אחד את PaaS שמאפשר לגדול ולתת שרות מהיר ללקוחות, אבל הוא מוגבל מבחינת אפשרויות שימוש באפליקציות צד ג' או אפליקציות Native שכתובות בשפות כמו C או ++C. מצד שני יש לנו IaaS שזה בעצם ה-EC2 או Cloud Compute ואחרים שמאפשרים לנו להקים VM ולעשות את כל עבודת ההקמה/הגדרות/תחזוקה עליו ואנחנו צריכים לשבור את הראש כמעט על כל פיפס.

הפתרון של גוגל? מדוע שלא נשלב את שתי העולמות יחד? גוגל קוראים לזה: Managed VMs. (בשביל הפוסט אני אקרא לזה בקצרה MVMS)

מה ש-MVMS עושה הוא בעצם הרחבה ל-GAE. עד היום על מנת להקים סשן, היית צריך לבנות קובץ YAML. קובץ YAML אומר למערכת דברים די פשוטים: מהי השפה שבה האפליקציה שלך תרוץ, מה לעשות כשיש URL מסויים, סוגי קבצים שנכנסים ומי בעצם רץ כשמשתמש מגיע למקום מסוים או משתמש בסוג קובץ מסוים.

ב-MVMS ה-YAML הורחב. מעתה תוכל להגדיר ב-YAML שהסשן יהיה בעצם VM, תוכל לאמר אם אתה מעוניין שהגדילה תהיה ידנית או אוטומטית, תוכל להגדיר איזה סוג Image אתה רוצה ל-VM ומה שהכי חשוב: אתה יכול להוסיף בסוף ה-YAML שורות שאומרות למערכת אלו חבילות להתקין (ואת ההגדרות) בזמן שהיא מקימה עבורך את ה-VMs. ב-GAE יש לך 5 סוגי instances שעליהם רצה האפליקציה. ברגע שאתה מגדיר את הסשן כ-VM, האפשרויות שלך גודלות בהרבה לכל סוג VM שגוגל מציעה. צריך מכונה עם הרבה זכרון? הרבה ליבות? פשוט תציין את סוג המכונה ב-YAML.

ומה עם שאר הדברים כמו Load Balancing וכו'? מה עם SSH למכונה? אין צורך לדאוג, הכל אוטומטי. בזמן ההקמה הוא יחבר את המכונה ל-Load Balancer ותוכל להשתמש בשרות כמו memcache השיתופי (או אחד יעודי עבורך שעולה 6 סנט לשעה) ושאר שרותי GAE כאילו מדובר בסשן GAE רגיל.

היתרונות של שיטת MVMS ברורים:

  1. אין צורך ברכישת מכונות רזרביות. בין אם אתה צריך מכונה אחת נוספת או 10,000, תוכל לבצע זאת מיידית.
  2. לא צריך שרות נוסף של Load Balancing שעולה כסף.
  3. אין צורך "לחמם" מכונות VM כדי שיהיו מוכנות להתחבר ל-Load Balancer.
  4. אין צורך בלהקים שרתי Apache או nginx עם כל ההגדרות שישמשו Front End, אתה פשוט יכול להקים סשן GAE בשפה שאתה רוצה (PHP לדוגמא) ולהרים בו את אתר ה-Front End שלך.
  5. לא צריך לשבור את הראש לגבי כתובות IP
  6. אתה יכול להקים אצלך בעבודה את ה-IMAGE שלך עם הלינוקס שאתה אוהב, עם כל ההגדרות שאתה צריך ואתה יכול להעלות את ה-IMAGE ולהשתמש בו.
  7. אתה יכול לבצע SSH ישירות לתוך כל מכונה מבלי להוסיף לה כתובת IP חיצונית ומבלי לזכור את כתובת ה-IP הזמנית שהמערכת מצמידה לה.
  8. אתה תמיד יכול לשנות את ה-VM, לבצע Snapshot ואז להגדיר ב-YAML שכשהמערכת מקימה מכונה חדשה, היא תשתמש ב-IMAGE (שנוצר מה-snapshot).
  9. אין יותר "ביצועים רנדומאליים". מכירים את זה שאתם מתחילים לעבוד על VM שרץ על ענן ופעם אותו VM רץ כמו שד ופעם אחרת זז כמו צב? פה אין את זה. גוגל מגדירים את השרתים לתת ביצועים באופן ליניארי, כך ש-VM אחד לא "חונק" VM שני.
  10. כן – אפשר גם להשתמש במכונת Windows (כרגע 2008, עוד חודשיים בערך – גם 2012).

שימוש ב-MVMS נותן לך סוף סוף את החופש להשתמש באיזו אפליקציה שתרצה, עם הגדרות שתרצה, והמערכות של גוגל ידאגו לרוב הדברים. אתה לא צריך, בניגוד למצב שקיים כיום, להתחיל להגדיר את הכל מאפס, את שרתי ה-Web, את שרות ה-EMAIL, וכו'. אתה אפילו יכול לחבר בקלות מערכות ניהול תצורה כמו Puppet או CHEF בקלות לסשנים שלך, כך שבסוף היום העסק שלך יכול להתרכז יותר בפיתוח האתר/שרות מאשר לסבול מבעיות תחזוקה, הגדרות חוזרות, "רדיפה" אחרי שרת סורר וכו'.

שרות ה-Managed VMs עדיין לא זמין לציבור (אפשר להירשם בלינק לעיל) והוא יהיה זמין במהלך השבועות הקרובים.

(גילוי נאות: הח"מ נותן שרותי פרילאנס לשרותי הענן של גוגל).

על אתרים שגודלים ו-Google Cloud Platform

הנה סיטואציה שמוכרת לכל מי שיש לו אתר מצליח עם גולשים רבים, ושאותו אתר בנוי על פלטפורמה פתוחה וידועה כמו וורדפרס או ג'ומלה…

במקרים רבים בעל האתר מתחיל בבניית האתר בהתחלה ובאחסונו אצל ספק שנותן אחסון אתרים משותף במחיר נמוך. במקרים רבים, כשהאתר מגיע לפופולריות של כמה מאות גולשים (עד אלפים בודדים) ביום, בעל האתר כבר יחפש לשכור שרת וירטואלי (VPS או VM) לאחסן בו את האתר.

ככל שהאתר יותר פופולרי, האופטימיזציות שבעל האתר (או מי שהוא שוכר שיעשה עבורו את העבודה הטכנית) יצטרך לעשות הן יותר עמוקות, כמו שימוש בתוספי Cache, אופטימיזציות לבסיס הנתונים, שימוש ב-Cache ב-DB והמתקדמים ישתמשו בפתרונות כמו memcache או Varnish (או שילוב שלהם).

עד פה הכל טוב ויפה, אבל הבעיה מתחילה לגדול כשיש לך עשרות אלפים או מאות אלפי גולשים ביום. פה בעל האתר צריך להיכנס להשקעות הרבה יותר מאסיביות ותכנון מחדש של הכל, הכנסה של מספר שרתים וירטואליים, Load Balancer, CDN, ובקיצור – העלות לאירוח האתר עולה פי כמה וכמה, שלא לדבר על תחזוקה שוטפת שהאתר צריך מבחינה טכנית.

יותר מזה – אם בעל האתר הפופולרי מספיק מפורסם כך ששמו מגיע לכל מיני משועממים – גם ההתקפות נגד האתר מתחילות ובמיוחד התקפות DDoS, במיוחד אם האתר ישראלי ובארץ צה"ל עשה איזו פעילות בשטחים וילדים משועממים החליטו "להיכנס באתר". או אז בעל האתר יהיה בבעיה, כי רוב הספקים לא נותנים שרות נגד DDoS (במיוחד בישראל), כך שבזמן התקפה, האתר יכניס לבעליו 0 שקלים.. לא נעים.

גוגל בשבוע שעבר הכריזה על מגוון שרותים חדשים במסגרת ה-Cloud Platform שלה, ובאותה הזדמנות הם גם חתכו מחירים בכל השרותי ה-Cloud שהם מספקים, וזו הזדמנות מצויינת לבעלי אתרים פופולריים להסתכל על ה-Google App Engine (ובקצרה: GAE)

שרות GAE קיבל לפני יותר משנה "הרחבה" של שפה פופולרית: PHP, כך שאפשר לארח דרך GAE אפליקציות PHP וכאלו – יש הרבה, הרבה יותר מכל שפת תכנות אחרת. יש ב-PHP אפליקציות על כל דבר שנחשוב, החל מניהול אתרי תוכן, ניהול בסיסי נתונים, ניהול תצורות ועוד דברים רבים אחרים.

השימוש ב-GAE מצריך "החלפת דיסקט" אצל בעל האתר. עד היום, כפי שתיארתי לעיל, כשהאתר היה יותר פופולרי, היה צריך לעבור לפלפטפורמה של שרת וירטואלי שאותו מגדילים כמה שצריך עד למצב שצריך מספר שרתים, Load Balancing ועוד.

עם GAE – כל העניין נהפך למיותר. אין צורך בשרתים וירטואליים, אין צורך בתחזוקת שרת, וגם אם מחר יכנסו לו 10000 איש במכה אחת, כולם יקבלו את האתר בצורה מהירה מבלי שתצטרך לעשות כלום. ילדים מטומטמים מתקיפים את האתר שלך? כל עוד שמרת על הרשאות נכונות של קבצים ותיקיות, התקפות כאלו (כולל DDoS) לא יזיזו לאתר שלך! 

עם GAE, כל אתר או אפליקציה שמארחים בו, הגדילה היא אוטומטית לחלוטין. לא רק שהגדילה אוטומטית, אתה גם "על הדרך" מרוויח שרות CDN כך שאם האתר שלך הוא באנגלית ונקרא בארצות שונות, כל גולש יקבל את התוכן משרת Cache של גוגל שקרוב אליו, כך שמבחינתך אין צורך עוד בשרותי CDN, הם ניתנים לך ללא תשלום נוסף ע"י גוגל (כמובן שיש צורך בתשלום על תעבורה, תיכף נגיע לזה).

מבחינת בעל האתר, כל מה שנשאר לעשות הוא תחזוקת אתר שוטפת (עדכון תוספים אחת לחודש נניח), וכמובן מעקב אחרי הטראפיק (דבר שכל בעל אתר עושה גם כך). השאר – גוגל עושה ובצורה מועילה והרבה יותר טובה מכל איש טכני.

עכשיו נגיע לחלק של עלויות.

גוגל באופן עקרוני נותנת לכל אחד להתנסות בחינם עם GAE. פשוט כנסו לכאן, פתחו פרויקט ותתנסו. התוכנית החינמית מאפשרת דברים מוגבלים, כמו כמות תעבורה של 1 ג'יגה ליום, מקסימום 28 סשנים של GAE ועוד כפי שניתן לראות באתר הנ"ל, שזה מספיק לדוגמא לדברים פשוטים כמו לארח אתרים אישיים שלכם (למען האמת, הח"מ מתכנן השבוע להעביר את הכל ל-GAE).

אז כמה עולה התענוג? העלות מורכבת מכמה חלקים שנצטרך כדי להשתמש ב-GAE ומומלץ להשתמש בדף הזה כדי לחשב עלויות (לא לשכוח בכל סעיף שאני מזכיר להכניס מספר וללחוץ על Add to Estimate  – התוצאה תהיה מימין למעלה):

  • אנחנו צריכים קודם כל מקום לאחסן את האתר, זה נקרא Google Cloud Storage והמחיר שם מצחיק – 100 ג'יגהבייט יעלו לכם 2.60$ לחודש.
  • אנחנו צריכים לחשב רוחב תעבורה החוצה (תעבורה פנימה היא בחינם). כאן מומלץ לכם להיכנס לאתר שמודד לכם את הטראפיק כדי לראות כמה ג'יגהבייט השתמשתם בממוצע בחודשים האחרונים. אם לדוגמא יש לכם 100 ג'יגהבייט של תעבורה החוצה, העלות תהיה 12$ לחודש. שימו לב: המחיר הזה כולל שרות CDN, כך שאם אתם משלמים כיום לספק CDN, תוכלו לחסוך את ההוצאה הזו.
  • אנחנו צריכים בסיס נתונים. מה גודל ה-DB שלכם וכמה השרת שלכם "מבלה" בעיבוד ה-DB? גוגל מציעים את Cloud SQL שהוא תואם MySQL. אתם יכולים לבקש מהאיש הטכני שלכם לאמר לכם מה גודל ה-DB או שאתם אתם יודעים להשתמש ב-MySQL שימוש פשוט, בצעו mysqldump ל-DB וראו מה גודל הקובץ. בדף החישוב, תבחרו Part Time. מבחינת גודל Instance תבחרו במשהו קטן (תיכף אסביר מדוע) והכניסו את גודל ה-DB שלכם (סביר להניח שהוא לא יותר מכמהה ג'יגה בודדים אם בכלל הוא מגיע לג'יגה. באתרי תוכן רוב הדברים הגדולים הם קבצי המדיה).
  • מה עם שרותי Cache? שרות memcache הוא בחינם. לא עולה לכם כלום 🙂
  • מה עם שרת מייל? אין צורך. ל-GAE יש משלו, כך שהוורדפרס יוציא מיילים בלי שום בעיה.
  • מה עם שרת WEB? יש ל-GAE שרת משל עצמו ואתם לא צריכים להגדיר אותו, כך שאין צורך בשרת Web משלכם.
  • מה עם תוספים לאפליקציות CMS שלכם? את זה אתם מתקינים כמו שאתם מתקינים כרגיל בתוך האפליקציה. אין שינוי.
  • שרותים כמו Compute Engine ו-Persistent Disk במקרה שלנו – אין לנו צורך בהם.
  • מה עם Load Balancing ושאר ירקות לאתרים גדולים? זה מבוצע אוטומטית ע"י ה-GAE ללא תשלום נוסף.

ויש עוד עלות נוספת – עלות ה-Instance. בכל זאת, האפליקציה צריכה לרוץ על משהו. כפי שאתם יכולים לראות כאן, ישנם 4 סוגי instance עם מחירים בין 5 סנט לשעה ל-30 סנט לשעה. עכשיו, לפני שאתם שולפים מחשבי כיס ונבהלים, צריך לזכור כי כבר יש memcache משותף לשרתים (instances) והוא לא נכלל ב-RAM של ה-instance, כך שאתם בעצם צריכים פחות זכרון ממצב רגיל שהייתם משתמשים ב-VM/VPS ובעברית פשוטה: נסו את F1 או F2 ותראו איך האפליקציה שלכם עובדת (וקראו את המסמך בלינק!) לפני שתבחרו את F4.

על מנת שלא תצא לנו חשבונית עם 4 או 5 ספרות ודולרים (והתקף לב בדרך), מומלץ שכשאנו מקימים את האפליקציה ב-GAE, שנשתמש ב-memcache. כך לדוגמא אנחנו נחסוך בפניות רבות ל-SQL ופניות אליו יתבצעו רק אם יש צורך בעדכון (אם מישהו הגיב, או אם אתם מעלים תוכן חדש שיכנס ל-DB).

הגענו לחלק המעניין – של ההתקנה.

בניגוד להתקנה רגילה שבה אתם מרימים אצל הספק VPS (הוא מרים עבורכם), פה יש צורך שתרימו אצלכם סביבה עבור ה-GAE (זה חד פעמי בין כה). ישנם הוראות מפורטות מאוד כאן מה לעשות ואיך.

רוצים להתקין וורדפרס או ג'ומלה? בכיף. כאן ההוראות איך להתקין וורדפרס, וכאן ההוראות איך להתקין Joomla. שימו לב: תצטרכו להתקין שרת MySQL אצלכם במכונה (בכלל הייתי ממליץ לבצע את ההוראות התקנה על מכונת VM אצלכם בבית), ורק לאחר שתריצו את פקודת ה-update והנתונים יעברו ל-GAE ול-Cloud SQL תוכלו להיפטר מהסביבה (אם כי יכול להיות שתרצו לעשות הכל מקומית ואחרי זה לעשות deploy ל-GAE – הכל תלוי בכם).

עוד משהו אחד: יש לכם ערימות של דומיינים? גוגל מציגה שרות חדש שנקרא Google Cloud DNS שנותן לכם להשתמש בתשתית DNS של גודל לנהל את כל הדומיינים שלכם בחינם. לא צריך יותר שרתים שלכם לכך, ולא צריך לדאוג אם שרת זה או אחר נפל או ששוב מישהו אצל רשם הדומיינים דפק רקורד (סבלתי מספיק מהדברים האלו, תודה לכם נטויז'ן!). עוד פרטים – כאן.

בהצלחה

(גילוי נאות: הח"מ נותן שרותי פרילאנס להעברת אתרים ל-GAE ול-Google Cloud).

גוגל נכנסת חזק לתחום הענן הציבורי

עד לאחרונה, בכל הקשור למחשוב ענן שפתוח לציבור, האפשרויות הכי ידועות היו אמזון (כמובן) ומיקרוסופט עם Azure, כאשר אמזון מובילה בביטחה בכמות המשתמשים, הפתרונות, הפלטפורמות וכמובן – ערימת השרותים שהיא מציעה הכוללת שורה ארוכה של שרותים שאף ספק מתחרה לא נותן תחת קורת גג אחת. מכיון שאמזון מציעה את כל אותם שרותים במחירים תחרותיים מאוד, הרבה מאוד סטארט-אפים וגם חברות גדולות וידועות (טוויטר?) משתמשים בתשתיות של אמזון ולאמזון יש תשתיות בשפע ופתרון כמעט לכל דבר שתרצה, החל מענייני ניתוב DNS, אם זה CDN, הרמה של כמות מכונות גדולה בזמן קצר כדי להתמודד עם עומסים, מאזן עומסים (Load Balancer), ועוד – וכל זאת במחירים נמוכים (יחסית, כמובן. אם אתה צריך רק שרת אחד שעליו אתה עושה הכל בלי שום שרותים נוספים ובלי שרידות, אמזון לא מתאימה לך).

לתחום הענן הציבורי נכנסה בשנתיים האחרונות (באיחור אופנתי, כרגיל) מיקרוסופט עם ה-Azure שלה. בהתחלה כמערכת שאתה מפתח עליה אפליקציות במגוון שפות, ולאחר מכן שרותי Azure גדלו ל-IAAS/PAAS. במיקרוסופט, שהכח העיקרי שלה מגיע מהשוק העסקי, עשו דברים קצת שונים מאמזון והחלו את המתקפה על השוק העסקי עם Office 365 כשהם משכנעים ארגונים רבים לאחסן את המייל/יומן/מסמכים בענן, ורק לאחרונה נודע כי מיקרוסופט הולכת להציע שרותים אלו גם גירסה אישית במחיר של 7$ לחודש (או 90$ לשנה) שאותה אפשר להריץ על Windows או MAC או בגרסאות הטאבלט/מובייל שמיקרוסופט הוציאה ותוציא. במקביל מיקרוסופט מנסה לדחוף בצורה אגרסיבית את שרותי ה-IAAS כתחליף לאמזון ולשם כך היא משתמשת ב"צבא" אנשי המכירות שיש להם עם דילים שונים בהתאם לגודל הארגון. עד כה המאמצים להעביר חברות מאמזון ל-Azure לא ממש מנחילים הצלחה רבה למיקרוסופט, אבל תסמכו על מיקרוסופט שיעשו הכל כדי שחברות סטארט-אפ או כל חברה שמציעה שרותי Web ישתמשו ב-Azure. מיקרוסופט אפילו נותנת תמיכה (לא מי יודע מה, למען האמת) בגרסאות לינוקס CentOS/RHEL (מנסיון אישי שלי: אם נתקלת בבאגים, תתחיל לחפש פתרונות בגוגל, התמיכה של מיקרוסופט כולל תמיכה בחו"ל פשוט לא יודעים לתמוך בלינוקס, במיוחד אם אתה מרים הגדרות רשת מורכבות.)

לשטח הזה נכנסים גוגל (ליתר דיוק נכנסו). עד כה גוגל הציעו את ה-App Engine, שרות PAAS שמאפשר לך לפתח אפליקציה שתרוץ בענן של גוגל, אולם בשנה האחרונה גוגל התחילה להציע שרותי IAAS כאשר ההצעות שהם מציעים נשמעים מעולים לאנשי לינוקס שמכירים לינוקס טוב, אבל לך תסביר את הדברים למנהל מעליך, במיוחד שכמות מערכות ההפעלה שנתמכות היתה די קטנה וממש מיועדת לגיקים (Debian 6,7, CentOS 6.2), או שתסביר לו כמה זה מעולה שאתה יכול להרים מערכות Diskless, את זה שאתה יכול להרים 1200 מערכות מאפס תוך פחות מדקה, ושלל דברים מגניבים ששוב – מדברים לגיקים שבינינו אבל קשה לשכנע את ההנהלות לקחת את ה-IAAS ולהשתמש בו כמשאב עיקרי לחברה, כך שהמצב היה שגוגל התחילה להציע דברים, אבל מבחינת שוק – לא הרבה נכנסו אליו. אבל דברים מתחילים להשתנות אצל גוגל ועכשיו הם מתחילים לצאת לאור, ועבדכם הנאמן יגלה כאן כמה דברים שאותם תשמעו רשמית עוד שבועיים: גוגל אתמול הוציאה הודעה שעשתה כאב ראש רציני למתחרים: חיתוך מחירים סופר אגרסיבי באחסון און ליין, ספציפית ב-Google Drive. מעתה, 100 ג'יגהבייט יעלו לך בחודש רק $1.99. רוצה טרהבייט של מקום? בכיף, המחיר צונח מ-50 דולר ל-$9.99 לחודש. רוצה לאחסן את כל ספריית המוסיקה/קליפים/תמונות שלך וצריך 10 טרה? זה יעלה לך $99.99 לחודש, כלומר המחיר צנח בעשרות אחוזים כלפי מטה.  זה נחמד, אבל מה עם האחסון ב-IAAS? (מה שתואם ל-S3 של אמזון) – ובכן, גם הוא בעוד שבועיים יקבל הנחתת מחיר אגרסיבית.

אבל גוגל לקחו את הזמן והוסיפו כמה דברים, חלקם לא הכי נוחים לגוגל אבל השוק דורש וגוגל מצייתים:

  • צריך גרסאות Windows? כן, גם בגוגל שמעו שעסקים מעוניינים ב-Windows Server והם שכרו צוותים שלמים לתמיכה והקמת מערכות כך שתוכל להקים לך Windows Server 2012 כ-VM כולל כל השרותים והתמיכה שתצטרך.
  • ה-App engine יעבור שדרוג מאסיבי ומעתה תוכל להרים עליו שרותים כמו Joomla ועוד – כך שכל מה שתצטרך זה להקים Engine, לזרוק עליו Joomla עם העיצובים והתוספים שלך. לגבי כל עניין ה-Scaling לא תצטרך לדאוג כי המערכת של גוגל תדאג לזה (אה, ולא תצטרך לשבור את הראש על ההגדרות של Web Server או MySQL וכו' – הכל יהיה יותר קל)
  • אפליקציות נוספות יתמכו ללא שינוי קוד דרך ה-App Engine
  • הרצת כל גירסת Linux וכל Kernel שתרצה. (כן, כולל תמיכה ב-SELinux וגם הפצות מבוססות Rolling Release).
  • תמיכה מלאה ב-Docker (כך שתוכל להקים כמה קונטיינרים עם מערכות לינוקס אחרות על VM יחיד)
  • הבטחה להגנה נגד DDoS
  • ואת שאר הדברים תשמעו עוד שבועיים (אני לא מעוניין למתוח את החבל יותר מדי עם גוגל..)

עכשיו, נקודה קצת ישראלית: כמו שאתם יודעים, שככל שזה מגיע לתמיכה, אתה יכול לפנות במקרה של אמזון לפורומים (או לשלם פרימיום לתמיכה) או להתרגל לתמיכה הודית (שזה תרגול מעולה איך לדפוק את הראש בקיר), אבל בגוגל החליטו לשנות דברים: הם שוכרים אנשים (חלקם עשו עליה ארצה) שנמצאים פה בישראל שיעזרו לכם גם בהמרה של האתר שלכם ותמיכה טכנית בכל ה-Cloud Platform, וגם צוות מכירות כחול לבן, כך שאם יש לך שאלות, מישהו טכני או נציג רשמי נמצא במרחק טלפון/אימייל לקביעת פגישה פרונטאלית. יותר מזה – במסגרת תוכנית ה-Starter Pack של גוגל, חברות מקבלות קרדיט כספי לשימוש ב-Cloud Platform כך שבמקום שהסטארט-אפ ישרוף את כספו על מחשוב ענן באלפי דולרים לחודש, גוגל נותנת להם קרדיט להשתמש ובכך לחסוך את הכסף שכל כך קריטי לאותם סטארט-אפים. אגב, כשזה מגיע לבחינת ביצועים, קשה להשוות בין השלושה כי חסרים פרמטרים שלא כל כך גלויים לציבור, אבל ב-infoworld החליטו לבדוק בכל זאת, והתוצאות מראות תמונה די פשוטה: אם אתה מחפש ביצועים נטו, גוגל היא הכתובת עבורך (אחרי גוגל נמצאת במקום שני אמזון ומיקרוסופט במקום שלישי), כך שלגוגל יש במה להתגאות.

לסיכום: גוגל הולכת להתחרות בצורה מאוד אגרסיבית בעוד שבועיים באמזון ובמיקרוסופט וההכרזה אתמול על חיתוך מחירי אחסון מרמזת מה הולך לקרות מבחינת מחירי שאר השרותים. סביר מאוד שתוך זמן קצר גם מיקרוסופט וגם אמזון יורידו שוב מחירים כתגובה (כמו שהיו בפעמים קודמות), כך שמהתחרות הזו כולם מרוויחים, אבל אם אתם שוקלים לעבור לענן ציבורי או לעבור מענן ציבורי אחד לשני, תנו משקל רציני לעניינים הטכניים ולא רק למה שאנשי שיווק מספרים לכם (כמו שראיתי אצל מספר חברות שהלכו בצורה עיוורת אחרי הבטחות של אנשי שיווק ולבסוף שילמו X4 במחיר הסופי). תבדקו טוב לאן אתם נכנסים והאם יש באמת תמיכה למה שאתם משתמשים (כן, גם כשמבטיחים לכם שיש תמיכה בלינוקס. אני מסתכל עליכם – אנשי מיקרוסופט ישראל!). מומלץ גם לנצל את עניין בקשות קרדיט לפני שאתם חותמים על הניירת.

ולבסוף: אינטגרטורים שעוברים ל-Cloud Platform של גוגל: נא לעדכן מיידית את ה-gcutil. (כן, אני חובב את הפלטפורמה של גוגל, אבל אני גם יודע לפרסם פאקים שלהם).

הטריקים של אורקל עם OVS

מאז שאורקל רכשה את SUN, מנסה החברה למכור את השרתים שלה בכל דרך, ומכיוון שחברות מעוניינות מאוד בוירטואליזציה, אורקל מוכרים בחבילה פתרון וירטואלי, שנקרא Oracle VM Server או בקיצור OVS. היתרון לרוכש הוא בתמחור האגרסיבי של אורקל: קח פתרון ברזל, וירטואליזציה עולה לך אפס ורשיונות אורקל תקבל בהנחה – אם הם ירוצו על פתרון הוירטואליזציה שלהם.

נשמע משתלם, לא? 

לא בדיוק.

הבה נציץ מאחורי הקלעים: פתרון הוירטואליזציה שאורקל נותנים עם המערכת הוא פתרון שהיה נקרא בעבר Virtual Iron שהיה מבוסס על Xen. מאז שאורקל רכשו את החברה, הפיתוח הואט כנראה וכיום הוא אפילו לא משתווה למתחרה הישיר שלו – XenServer של Citrix. מה שאורקל שינו מאז במערכת הם שינויים קטנים ועדכונים (כך לדוגמא, אם אתה חושב להצמיד כרטיס PCI למכונה וירטואלית, תתכונן לכשלון, זה פועל בקושי. חושב על פתרון כמו Shared Memory בין מערכות וירטואליות שמריצות את אותה מערכת הפעלה? יש, אבל שלא תחשוב שזה כמו ESXI) אבל הם מתנדפים בהשוואה למערכות וירטואליות כמו ESXI או אפילו Hyper-V. אם אתם לא מכירים לינוקס טוב, תתכוננו להרבה תסכול, כי זה מה שה-GUI (ה-VM Manager) נותן: תצוגה מוזרה של דברים, נעילות של מכונות אם JOB נופל (לך חפש את ה-JOB ומהיכן לשחרר נעילה), ותשכח ממצב לראות סטטוס כללי של כל המכונות הוירטואליות שלך אם הם רצים, כמה זכרון הם משתמשים וכו'. רוצים סקירה קצת יותר עמוקה על המוצר? קחו, קראו בעצמכם.

לא מדובר פה באיזו "אשמה" של המערכת הוירטואלית עצמה (XEN) כלל וכלל! אם תיקחו לדוגמא את XenServer של Citrix, יש למוצר דווקא ממשק בכלל לא רע כי ל-Citrix יש הרבה יותר נסיון עם ממשקים, Windows וכו'. גם מבחינת תמחור קשה להתחרות במוצר של Citrix. אפשר להוריד אותו בחינם (קוד פתוח) ואפשר לקבל שרותי תמיכה בתשלום שנתי של $199 פר תושבת מעבד. 

פה בישראל, הבעיה חמורה בהרבה. הבעיה עצמה מתחילה בתמיכה, והח"מ, כאחד שעבד עם התמיכה של אורקל למוצר, אני יכול לתאר את אותה תמיכה כמתחת לכל ביקורת. תומכים שלא יודעים על מה הם סחים, אינטגרטורים של אורקל עצמה שמגיעים ולא יודעים מה הם מתקינים (או שמתקינים ושוכחים להתקין קבצי RPM שונים) או שלא יודעים להתקין דברים בצורה נכונה (ראיתי אישית מקרה של'קח להם יומיים לפתור תקלה של … invalid boot signature של GRUB. הם פירמטו את המכונה הפיזית, אני לא צוחק!). בשבוע האחרון ראיתי את ה"יעילות" של אורקל. עמית פתח באורקל תקלה על אחד מהשרתים הוירטואליים (שנתמך ע"י אורקל). לכלי איסוף לוגים של אורקל לקח כמעט 3 שעות עבודה ליצור קובץ שצריך לשלוח לתמיכה (אחרת הם לא עוזרים לך בכלים), אני החלטתי מנסיוני פשוט לפתור את העניין וסיימתי את התקלה (לאחר תיקונים והתקנות של חבילות חסרות שאורקל ישראל לא התקינו) לאחר דקות ספורות. אם לא הייתי נותן שרות ללקוח, הוא היה מושבת לפחות ליום!.

אני יכול להבין סמנכ"לים שמעוניינים לחסוך בהוצאות ולרכוש רשיונות אורקל בזול, אבל אם החלטת ללכת על פתרון שאורקל מציעה, אני מציע מספר דברים:

  1. ודא כי יש לך איש לינוקס מקצועי בחברה או פרילאנסר שנותן שרותים ושהוא מקצועי, עם המערכת OVS של אורקל, אתה בהחלט תצטרך את זה.
  2. אם החלטת ללכת על פתרון XEN, כדאי שתתקין על שרת טסטים את XenServer, הוא יותר מעודכן ויותר ידידותי לחובבי GUI (אם כי גם שם תצטרך איש לינוקס לכל האוטומציה, סקריפטים וכו').
  3. אל תאמין לכל מיני חומרים שיווקיים שמראים לך כי OVS יותר טוב מ-ESXI או Hyper-V. הייתי שמח לפרסם תוצאות ביצועים, אולם הרשיון של OVS אוסר זאת. 

בסופו של יום, הכל תלוי כמה אתה מוכן לסבול מערכות פרודקשן מושבתות. אם תסתמך על התמיכה של אורקל ל-OVS בארץ, תסבול וראיתי אצל לקוח שלי השבתה של יום ויומיים בגלל התמיכה הכושלת. האם זה שווה לך כספית השבתה כזו? האם שווה לך להקים מערכת וירטואליזציה נוספת שלא תואמת למה שיש לך כיום?

מוגש כחומר למחשבה.

Exit mobile version