מעבר למעבדים אחרים – של אפל

אפל הודיעה אתמול רשמית (ומי שעוקב אחר השמועות – כבר שמע זאת לפני יותר מ-8 חודשים) שהם מתחילים תהליך מעבר (Transition) בין מעבדים של אינטל למעבדים שהחברה מפתחת (בניגוד לכל מיני שטויות שנכתבו באתרים שונים, החברה לא מייצרת מעבדים, חברת TSMC מייצרת עבור אפל).

תרשו לי לאמר על כך כמה מילים..

מבחינה טכנית, אפל משתמשת כיום באייפון ובאייפד במעבדים מתכנון שלה, ואותם מעבדים אכן נותנים ביצועים טובים, והם פחות או יותר באתה רמה של מעבדי ה-High End של קוואלקום (סידרה 865 או +865 לדוגמא). הסיבה שאפל מנצחת בבדיקות ביצועים קשורה יותר ל-OS: אי אפשר לבדוק מעבדים של קוואלקום על iOS ואנדרואיד די גרוע באופטימיזציה למעבד – בהשוואה ל-iOS (הסיבה קשורה לכך שאפל צריכה לעשות אופטימיזציה רק למשפחת מעבדים אחת שלהם, בשעה שאנדרואיד צריך לרוץ לא רק על מעבדים של קוואלקום אלא גם של מדיהטק ואחרים, וגוגל לא הולכת לעשות אופטימיזציות כאלו).

לא מעט אנשים יצביעו על כך שבמבחנים כמו Geek Bench המעבדים כמו A12X/A12Z של אפל “נותנים פייט” למעבדים של אינטל. אני בהחלט מאמין לתוצאות, אבל זה לא כל הסיפור.

מעבד טוב צריך לא מעט זכרון Cache בשלבים שונים כמו L1,L2,L3 בשביל לבצע עבודות שדורשות ריצה חוזרת לחלקי קוד שונים. אם נשווה את ה-A12Z של אפל ל-i9-9900 של אינטל, נראה כי ברמת L1, לאפל יש 128K להוראות ו-128K ל-DATA (שזה טוב), לאינטל יש 512K שמחולקים בצורה שונה. כשזה מגיע ל-L2, אפל כוללת 8 מגהבייט (אין פרסום איך החלוקה), ואילו אינטל כוללת 2 מגהבייט שמחולקים ל-256K פר ליבה. כשזה מגיע ל-L3, ל-A12Z אין את זה בכלל, ולאינטל יש 16 מגהבייט (כ-2 מגה פר ליבה), ול-L3 יש חשיבות מכרעת, ואת זה ניתן יהיה לראות בקרוב מבחינה מספרית גם במעבדים החדשים בדור הבא של אינטל ו-AMD.

ה-A12Z (זה המעבד שאפל החליטה לייעד בשלב זה במחשבי הפיתוח למפתחים שמעוניינים להמיר את האפליקציות שלהם לרוץ על מעבדים אלו) הוא מעבד טוב וחזק, אבל הוא חזק לדברים מוגבלים שניתן להריץ על אייפד. קחו לדוגמא את חלק ה-GPU שנמצא במעבד: יש בו 8 ליבות יעודיות ל-GPU. לאינטל, לדוגמא, עם ה-Iris Graphics יש 64 ליבות יעודיות לכך (זה נקרא שם Execution Units). ה-A12Z מציג ביצועים מרשימים על אייפד מבחינת ה-GPU, אבל בסופו של יום, אם אתה רוצה להריץ עבודות מורכבות שירוצו על מק עם מעבד A12Z, ה-GPU של אפל במעבד ה-A12Z לא יספק ביצועים גבוהים כי הוא פשוט לא בנוי לכך, ה-iPadOS של אפל גם כך מגביל פנימית את המערכת בחלוקת משאבים, בהשוואה למק עם iOS.

מי שהסתכל במצגת של אפל, אולי שם לב לכך שבמסגרת הצגת המעבר, לא נאמרה ולו פעם אחת אימרה כלשהי שה-A12Z מהיר יותר בהשוואה למה שאינטל כיום מוכרת לאפל, וזה בדיוק העניין: ה-A12Z רחוק מאוד מכך – ברגע שמתחילים לזרוק כמות עבודות גדולה או עבודה גדולה ומשולבת מאוד על ה-A12Z (ההדגמות אתמול על MAYA פוטושופ וכו’ היו הדגמות מאוד סלקטיביות שמשתמשות ב-RAM כ-Cache) ואפל תצטרך לפתח מעבד חדש הרבה הרבה יותר רציני כדי לתת “פייט” למעבדי אינטל שאפל משלבת כיום במחשבים הניידים שלה.

במחשב הדסקטופ של אפל (ה-Mac Pro) – הסיפור אחר. המעבדים של אפל יכולים אולי להתחרות במעבדי הדסקטופ של אינטל במבחנים מסויימים (אלו עד 4 ליבות) אבל כשזה מגיע למעבדים עם 8 ליבות ומעלה, עם יותר זכרונות מטמון L1,L2,L3, עם מעבדי ה-Skylake X הישנים (מלפני 3 שנים) ועד מעבדי ה-Xeon מסידרה 31XX,32XX, ובקרוב ה-33XX – לאפל אין שום דבר שמתקרב לביצועים של המעבדים הנ”ל (ועוד לא הזכרתי את הפתרונות של המתחרים, AMD) ואפל תצטרך להוכיח לעולם ולמשקיעים שהם יכולים להוציא מעבדים שהם הרבה יותר חזקים ממה שהם מוציאים כיום.

אבל הבעיה המרכזית של אפל תהיה יותר קשורה ללקוחות, אותם לקוחות שרכשו בעשרות אלפי דולרים מחשבי מק פרו לעסק, ואפל פתאום מודיעה להם שהחברה הולכת לעבור תוך שנתיים למעבד וארכיטקטורה אחרת, וזאת בשעה שהם השקיעו סכומים גדולים רק בחודשים האחרונים. אפל מדברת על מעבר תוך שנתיים, אבל תוך שנתיים לא יהיה לאפל שום פתרון שיכול להתחרות במעבדי Xeon מ-10 ועד 28 ליבות (ובקרוב פי 2 יותר. משום מה אינטל לא הוציאו את המעבדים החדשים בשבועות האחרונים),תמיכה בכמות מרובה של נתיבי PCIe, תכנון תושבת חדשה למעבד (הפעם אי אפשר פשוט לקחת מאינטל), בכמות גדולה של זכרון ועוד ועוד, ולכן אפל תצטרך להמשיך גם הרבה לאחר השנתיים המתוכננות – לתמוך בפתרונות מבוססי אינטל ולוודא שכל מיני לקוחות לא יחשבו לקפוץ לכיוון ה-Windows.

לסיכום: בסופו של יום, אני בהחלט יכול להבין את המניע של אפל. חיי הסוללה של מעבדי אינטל עדיין נמוכים, גם כשהבעיה היתה ידועה לאינטל יותר מעשור (ואגב, צריכת החשמל במחשבים ניידים מבחינת החלקים “מסביב” דווקא ירדה – אין יותר דיסק מכני, פאנל התצוגה לוקח פחות חשמל) ואפל כבר לא אוהבת להיות תלויה באינטל לגבי פתרונות עיבוד (למרות שלחברת אינטל יש מחלקה שלמה לבניית גרסאות מעבדי Custom), אך יחד עם זאת, אפל צריכה להיות הרבה יותר ברורה כלפי לקוחותיה ולהצהיר כבר עכשיו – למשך כמה זמן היא הולכת לתמוך בפתרונות מבוססי אינטל וכמו כן לדבר על פתרונות המק-פרו ומה אפל הולכת לעשות בנידון.

עמדה: מחשבי מק ושימושיות בחברות

לפני מספר חודשים התחלתי עם חברה מסויימת ב”גישושים” לתת להם שרותי יעוץ בכל הקשור לחומרה הקשורה במחשבים, שרתים, וירטואליזציה, קונטיינרים ולינוקס ובדברים הקשורים בקטגוריות הנ”ל. אחד הדברים שחברות כאלו מאוד מחבבות הוא דבר שנקרא RFC ואותה חברה ביקשה ממני לסייע באותו RFC לגבי הטמעת מחשבי מק בחברה. מטבע הדברים, אני לא יכול לחשוף מסמכים שכתבתי עבור חברות, אך אני יכול לכתוב בכלליות דברים שאולי יכולים לעזור לחברות ועסקים בכל הקשור לנושא.

לחברת אפל, בניגוד לחברות מחשבים אחרות, אין נגזרת “Enterprise”. המחשבים שנמכרים לעצמאים ועסקים הם אותם מחשבים שנמכרים לחברות, משפחת המקבוק פרו היא אותה משפחה שנמכרת לחברות ואין דגמים “לחברות”, ומשכך מה שעצמאי יכול לקנות בחנות אפל, זה מה שחברה יכולה לרכוש. בחברות אחרות כמו לנובו/HP/DELL ואחרות – ישנה שורה שלמה של מחשבים שמיועדים לחברות ושם הטכנולוגיה היא יותר “קונסרבטיבית”. במחשבים לעסקים של אותן חברות, ניתן לשדרג דברים כמו זכרון, להחליף דיסקים ובמקרים של חברות כמו לנובו לדוגמא, אין שום בעיה שטכנאי פנימי של החברה יחליף חלקים פנימיים במחשבי דסקטופ – והאחריות תישאר.

לכן, כשזה מגיע למחשבי לאפטופ של אפל, בד”כ חברות ירכשו את המחשבים הניידים עם אחריות מורחבת כולל הגעת טכנאי לטיפול בתקלה במשרדי החברה, אולם אחד הדברים החשובים שכדאי לזכור לגבי לאפטופים של אפל, הוא העניין שלא ניתן לנתק את אמצעי האחסון, ומכיוון שכך ישנו חשש שמידע שקיים על המחשב הנייד יצא החוצה. לא מומלץ לסמוך על כך שחברה שנותנת שרותים על מחשבי מק תגרוט את הלוח אם, ואם מדובר בחברה בטחונית, מומלץ להגיע להסדר כלשהו שהטכנאי משאיר את לוח האם והחברה עצמה תגרוט.

כשזה מגיע למחשבי דסקטופ, יש לאפל מחשב 2 מחשבים (ה-iMac ו-iMac Pro) שניתנים לשדרוג הן מבחינת זכרון, מעבד, ואחסון. במחשבים אלו האחסון שליף כך שבמקרה ומחשב צריך החלפה של לוח אם לדוגמא, אין שום בעיה להוציא את זוג ה-SSD הקנייני שבמחשב ולהחליף לוח אם, ומחשבים אלו לעניות דעתי מומלצים יותר לרכישה מאשר אחיהם הלאפטופים הואיל וניתן בכל זמן לשדרג אותם. לאפל יש גם את ה-Mac Mini אך למעט הזכרון לא ניתן לשדרג מאומה, כך שכמו אחיו הלאפטופים, אם ישנה בעיה באחסון, יש צורך בהחלפה של כל לוח האם כולל הבעיה של המידע שקיים במחשב. אפל בחורף תוציא את ה-Mac Pro שיהיה אחד המחשבים היחידים של אפל שבו ניתן יהיה לשדרג סוף סוף הכל, כולל הכנסת כרטיסי PCIe של חברות שונות.

אחת התהיות שעולות עקב “לחץ מלמטה” היא התהיה האם כדאי להחליף את שלל המחשבים הניידים בחברה למחשבי Macbook Air או Macbook Pro. מבחינת ניהול מרכזי, קיימים מספר כלים לנהל מחשבים אלו יחד עם מחשבי PC אחרים בצורה מרוכזת, ומבחינת מערכת הפעלה Mac OS היא מערכת הפעלה מעולה ויציבה (לא רק עבור גרפיקאים ואנשי מדיה אלא גם למפתחים), אולם חשוב לזכור כי הבעיה המרכזית היא שכל מחשב נייד ל-Enterprise שתעמיד למבחן מול כל מחשב נייד של אפל – המחשב הנייד שאינו מחברת אפל יוכל להיות משודרג הן מבחינת זכרון והן מבחינת אחסון, וזהו יתרון ענק כאשר מסתכלים לטווח של שנה שנתיים לאחר רכישה שבהן עולות דרישות של יותר זכרון ויותר שטח אחסון. אחרי הכל, אף אחד לא רוצה לגרור את עצמו עם מחשב נייד ועם SSD חיצוני לכל מקום כי נגמר המקום בדיסק SSD הפנימי..

אסכם ברשותכם את הדברים כך: מבחינת תוכנות, Mac OS הגיע למצב שהוא נותן מענה כמעט לכל דבר ש-Windows נותן ומעבר לכך. הוא נותן יותר מכל מערכת דסקטופ גרפית מבוססת לינוקס – הן לאנשי מדיה, הן למפתחים ולשימושים אחרים, אך מבחינת מחשבים ניידים, אפל פשוט מתעלמת מרצונות לקוחותיה מבחינת שדרוגים, ולכן קשה לי להמליץ על רכישת המחשבים הניידים של אפל.