קצת על פוליגרף, גופים פיננסיים וגופי בטחון

בימינו, כל מי שמחפש לעבוד בגופים פיננסיים, במשרות בכירות בחברות גדולות ובעוד מספר מקומות – יצטרך לעבור מספר ראיונות, ואם הוא ימצא מתאים, הוא יצטרך לעבור "בדיקה בטחונית". כיום, במוסדות פיננסיים כמו בנקים, בורסה, חברות אשראי ועוד – הבדיקה עצמה תהיה מחולקת ל-2 או 3 חלקים: מבחן אמינות ממוחשב (אתה מקבל סיטואציות שונות ויש לך 4 אפשרות, כלומר מבחן אמריקאי, וחלק מהשאלות חוזרות על עצמן בנוסח שונה כדי לוודא שהתשובה תהיה אותה תשובה ושאינך מתחמן), שאלון ע"י חוקר בטחוני, ולבסוף פוליגרף עם מספר שאלות. בחלק מהמוסדות הבדיקה תהיה במשרדי החברה, אך ברוב המקרים אותם גופים הוציאו את זה למיקור חוץ, כך שהמבדק נערך בחברה אחרת שבסופו של דבר מדווחת בחזרה לפיננסית את התוצאות.

כאחד שעבר לא מעט מבדקים כאלו לפני שהתחלתי למכור שרותים לאותן מוסדות פיננסיים, חשבתי לשתף כמה דברים לגבי פוליגרף, אמינות בדיקה ועוד מספר דברים ולבסוף להתייחס לדרך שבה זה עובד במוסדות בטחונייים (מוסד, שב"כ, משרד הבטחון, מודיעין וכו'), ולבסוף – המלצות.

אתחיל מהפוליגרף: כפי שניתן לקרוא מהערך הקצר הזה בוויקיפדיה, מכשיר הפוליגרף הוא מכשיר שמודד מספר דברים שלרובינו אין שליטה עליהם: לחץ דם, דופק, שינוי במוליכות החשמל, וזיעה (אלו 2 לוחות המתכת ששמים לך על האצבע). ההבדל בין המכשירים הישנים לחדשים הוא הניירת: במחשב רואים את הגרף וניתן לסמן ישירות מקטעים של שאלות/תשובות ואין צורך בהררי נייר. הרעיון המרכזי של פוליגרף, הוא שכשתישאל שאלות ולא תרצה לענות עליהן אמת או שתנסה בעצם לשקר, הגוף שלך "יבגוד" בך ויאותת שלא מדובר בתשובת אמת.

הבעיה המרכזית עם הפוליגרף (שבגינה בתי המשפט וגופים רבים אינו מקבלים את תוצאותיו כאמת) – שמדובר במכשיר טיפש שמראה תוצאות שאינן תמיד נכונות והסיבה לכך קשורה יותר במח של הנבדק, ובמיוחד באספקט הנפשי/רגשי.

המח שלנו הוא דבר מאוד יעיל וחסכני. אחת השיטות שלו לחסוך במשאבים היא על ידי "קישורים" בין אספקטים שונים, להלן מספר דוגמאות.

ניקח את ראובן, אדם נחמד ורגיש, ישר כמו סרגל, מעולם לא ביצע שום עבירה. הוא אפילו מוריד את הזבל לשכנה הזקנה. יום אחד המשטרה דופקת בדלתו של ראובן והוא נלקח לחקירה. הוא מואשם במשהו. לא חשוב כמה ראובן יכחיש, חוקרי המשטרה יתעקשו שהוא אשם. לאחר זמן מה, המשטרה מבינה שהיא טעתה והיא סוגרת את התיק (ברוב המוחץ של המקרים המשטרה סוגרת את התיק מסיבת "חוסר הוכחות", היא לא מוחקת את התיק, גם אם זה לא הגיע לפרקליטות או להגשת תביעה כלשהי). ראובן חוזר הביתה, וכאדם רגיש – הוא עבר טראומה, וטראומות זה דבר שלא נמחק. מעתה, המח שלו יקשר בין משטרה, סוג עבירה, עבירות, "פלילי" וכו' – לאותה טראומה.

נניח שראובן החליט לפרוש מעבודתו והוא מעוניין לעבוד בבנק. כי יש לו את הכישורים. המראיינים בבנק מתרשמים מיכולותיו והם רוצים להציע לו עבודה, אך לשם כך עליו לעבור מבדק בטחוני שכולל פוליגרף. ראובן ניגש למכון שהבנק עובד איתו, עובר את מבחן האמינות, שאלות שהחוקר מקריא מהנייר ואז מגיע שלב הפוליגרף. (אגב, במציאות, בבנקים מסויימים לא יזמנו את ראובן כלל לראיון אם יש רישום פלילי – גם כשמדובר בחקירה שהחוקרים מצאו שהם טועים והם סוגרים זאת "מחוסר הוכחות").

ברגע שהחוקר ישאל שאלות כמו "האם עברת עבירות פליליות", "האם גנבת בעבר", ושאלות שמדברות על עבירות ועל דברים פליליים – כל תשובה שראובן יתן, הפוליגרף יסמן שהיא אינה אמת. אם ישאלו את ראובן אם הוא מגדל שדה אופיום ענק והוא יאמר ש"לא", הפוליגרף יסמן זאת כ"שקר".

מדוע? כי מהרגע שהנושא הפלילי עלה, המח (שקישר את הנושא הפלילי לטראומה שראובן עבר) מציף את הטראומה מחדש. הדופק יעלה, לחץ הדם יעלה גם, הנשימה תהיה יותר כבדה וראובן יתחיל להזיע. הפוליגרף לא מכיר בדברים הללו ולכן הוא מדווח על "שקר" בכל שאלה שתישאל באספקט הפלילי.

את ראובן נתתי כדוגמא לעניין של טראומה וקישורים. אצל אחרים שהם גם רגישים – דברים מהגיל הצעיר ישפיעו בדיוק אותו דבר. דמיינו אדם שבצעירותו גנב מהמכולת השכונתית במבה ומאוחר יותר הצטער קשות על כך (לא מעט אנשים לא יודעים להרפות, גם אחרי עשרות שנים!), אנשים רגישים שעשו "השלמת ציוד" בטירונות, אנשים שקנו תארים על מנת לתחמן את המדינה – יש הרבה שבשבילם זה עניין של מה בכך, ויש כאלו שמגלים את המצפון שלהם ואת הרגישות בגיל מאוחר. בכל אותם מקרים, אספקט פלילי יעלה במסגרת בדיקת הפוליגרף, והפוליגרף ידווח על "שקר".

(למי שלא מכיר דוגמאות כמו של ראובן – מוזמן לשאול עולים מבוגרים מרוסיה על התקופה לפני הפרסטרויקה ובעידן ה-קגב).

ולכן, כפי שציינתי – שום בית משפט בארץ לדוגמא, לא יקבל בדיקת פוליגרף כמשהו קביל, כי הדברים שתיארתי בתמציתיות – ידועים.

נקפוץ מכאן לגופי בטחון. נלך לכיוון היותר 'בלמ"ס' – טפסים לקבלת סיווג בטחוני כלשהו. ניקח לדוגמא את הטופס הזה. אם תסתכלו בטופס מעמוד 7 והלאה, תיתקלו במקרים רבים באפשרות שנקראת "אבקש לשוחח על נושא זה בעל פה". כשתשלח טופס זה, סביר להניח שיקבעו לך פגישה עם חוקר מנוסה. עם החוקר אתה יכול להסביר דברים, והוא יכול "לנפות" את מה שלא צריך ולשאול אותך שאלות על דברים שכן מעניינים אותו לצורך קבלת הסיווג. הוא יכול גם לקבל מידע מאמת מערוצים אחרים. חוקר גם יודע לתת אמפטיה שצריך, להרגיע כשצריך, ועוד.

כלומר – באותם גופיים בטחוניים, הפוליגרף אינו הכלי המחליט. התחקיר של החוקר הוא הדבר שיקבע אם תקבל סיווג או לא.

וזו, לעניות דעתי, השגיאה הרצינית של גופים פיננסיים – שנותנים ניקוד רציני מאוד (עד כדי נכשל/לא נכשל, גם אם עברת מבחן אמינות בהצלחה) לכלי טיפש שכל גוף בטחוני, משטרתי ומשפטי כבר לא מתייחס אליו. בעבר, כשעניין מבדק הבטחון היה In house בגופים – החוקר במחלקת הבטחון היה שואל שאלות ומכוון את הדברים. כיום כשמדובר בגופי מיקור חוץ – ברוב המקרים הולכים "לפי הנייר" וכתוצאה מכך יהיו רבים וטובים ומוכשרים לעבודה – שיפלו בגלל אותו פוליגרף.

עוד נקודה ששמתי לב אליה בכל הבדיקות שנערכו במיקור חוץ: באף מבדק לא נשאלתי על "מטרות" – האם המועמד מתגייס לעבוד באותו מקום מתוך רצון לבצע ריגול עסקי? גניבה? הונאה? אלו דברים שלעניות דעתי חשובים עבור אותו מוסד מעסיק.

ולכן, המלצתי למוסדות הפיננסיים היא פשוטה: כן למבחני אמינות, אבל במקום פוליגרף, תנו לחוקר לעשות את הדברים שהוא מכיר ומנוסה בהם זמן רב: הם יודעים לזהות סימנים ויודעים גם לזהות מצבים שאותו אדם נמצא בטראומה עקב חוויה מהעבר הרחוק לדוגמא – והם יודעים לפלס את הדרך ובסופו של דבר להנפיק מסקנות אם המועמד עבר או לא עבר. הפוליגרף, במקרים רבים, יכול להפיל מועמדים מוכשרים שהם במקרה גם רגישים – שלא עברו אפילו עבירה פלילית אחת – וחבל.

פרילאנסרים: תמצאו את החתול

כמיטב המסורת, אני רוצה להתחיל בסיפור קטן שקרה לי אי שם בשנות ה-90, כאשר חיפשתי לגור כשותף בדירה. חיפשתי להיכנס לשותפות קיימת כשותף שני, הסתכלתי בכל מיני מודעות (אז לא היה עדיין אינטרנט עברי לחפש) ואחת המודעות שצדה את תשומת ליבי היתה על דירה ברמת גן, עם סכום שדי התאים לתקציב שלי.

הגעתי לדירה, נכנסתי, היו לא מעט אנשים שהסתובבו בדירה, ורובם גם בדרך התחילו עם השוכרת הראשית שהיתה נראית מהממת. עשיתי סיבוב בדירה, ואז ראיתי שלשוכרת יש חתול ושהוא מיילל. נזכרתי שיש לי כריך בתיק, אז התיישבתי וחילקתי את הכריך עם החתול ולאחר שאכל שיחקתי איתו. לא שמתי ממש לב לזמן שעבר ושאנשים הלכו כבר, ואז היא פנתה אליי. אמרתי לה שהשארתי את פרטיי היכן שכולם כתבו את פרטי יצירת הקשר שלהם והתכוננתי ללכת. היא אמרה בתגובה .. שהיא בחרה בי כשותף. שאלתי מסקרנות מדוע, והיא ציינה שהיא חיפשה לראות מי מסתדר טוב עם החתול שלה, כלומר אם לא הייתי מתייחס לחתול, סביר להניח שהיא היתה בוחרת במישהו אחר.

כפרילאנסר שרוצה ומעוניין בעבודות, אחד הדברים שהכי חשובים עבורך – זה "למצוא את החתול". להיות ה-שונים, להציע דברים בצורה אחרת ועל כך פוסט זה.

המצב בשוק די פשוט: יש לא מעט פרילאנסרים שמתחרים על פרויקטים שונים, החל מדברים קטנים ועד פרויקטים עם תקציב של 7-8 ספרות, בין אם זה להגדיר, לבצע הטמעה, לכתוב קוד או 1001 דברים אחרים, ובשביל לקבל סיכוי לזכות, יש צורך ב-2 דברים. הדבר הראשון הוא להצליח להשיג פגישה ולהרשים את הנוכחים, והדבר השני שהוא הרבה יותר קשה – לקבל את הפרויקט.

החלק הראשון אינו כה קשה אם אתה מכיר אנשים ואם אתה יודע "למכור את עצמך". אני יכול לספר שאחת השגיאות שאני עשיתי עד לא מזמן, היתה להצניע את רשימת החברות שהייתי/יש לי איתם קשר. נתתי יעוץ כמעט לכל בנק גדול בארץ, חברות ביטוח, חברת אשראי, לא מעט סטארט-אפים, חברות תקשורת (בזק אחת מהן) ועוד. ברוב המקרים זה היה יעוץ שכלל השתתפות בכמה ישיבות, המלצה על פתרונות כאלו ואחרים ובדרך כלל הקשר הראשוני נעשה ע"י חברות אינטגרציה גדולות (כמו מטריקס וכו'). כמה פרויקטים יצא לי לבצע בסופו של דבר? על כך קשה לי לענות, מכיוון שכל תהליך בכל מוסד כזה לוקח חודשים ארוכים עד שדברים מאושרים וזזים, אבל היו מקומות שזכיתי והיו מקומות שלא. ככה זה.

יצא לי בלא מעט מקרים להשתתף בישיבות אצל לקוחות שלי כשבמהלך הישיבה מראיינים פרילאנסר זה או אחר לתפקיד בפרויקט. נניח פיתוח, לצורך הדוגמא, וכאן מגיעה נקודה שלצערי לא מעט פרילאנסרים נופלים בה: מה הם "משדרים". אחד הדברים שהייתי צריך ללמוד (ואף אחד לא אומר לך את זה) – זה שאתה חייב "לשדר" סמכותיות, בטחון עצמי, ידע טכני, דברים כאלו, וככל שאתה לא מקרין זאת, הסיכוי שלך לקבל את העבודה (גם אם אתה סופר מקצועי בתחום!) יורד. המשתתפים פשוט "קולטים" זאת בתת מודע שלהם. בדרך כלל בישיבות כאלו יש המון שאלות ושום דבר אינו בטוח, אם ללכת על פלטפורמה X, שפת תכנות Y, כלים Z ועוד, ואם אתה לא "משדר מבפנים" את הדברים – יש סיכוי גדול שיאמרו לך "תודה" ואתה תצטרך לחפש פרויקט אחר להתפרנס ממנו. אגב, סתם לידיעה – אותו הדבר קורה גם בדייטים ראשונים (בכל הקשור ל"לשדר").

אני מכיר את הדברים הללו מזוית אחרת, שעליה אני כותב בבלוג אחר שאינו קשור למחשבים ואני גם נותן שרות כזה בצורה אישית. אני לא פסיכולוג, אבל יש בי את היכולת הזו "להעיר" אנשים ולהציג להם שהם יכולים לעשות XYZ ולהרוויח הרבה יותר, לו רק ישנו A,B,C אצלם ולהתנער מהרגלים ישנים, בטחון עצמי נמוך, דברים ש"קושרים את האדם למטה" ועוד.

כפרילאנסרים, אם יש לנו כניסה למקום מסוים ואנחנו עשינו או עושים פרויקט מסויים, כל מה שאנחנו צריכים בשביל פרויקטים נוספים זה פשוט "לחפש את החתול" ו"חתולים" כאלו יש הרבה אצל חברות: כל מיני דברים ישנים שרצים לא בצורה טובה אבל אין אף אחד שמכיר מערכת חלופית אחרת יותר טובה ויכול לקחת על עצמו פרויקט "הגירה" מהמערכת הישנה למשהו שאותו פרילאנסר יקים. במקרים אחרים חברות עובדות עם פתרון טכנולוגי ישן והם משלמים ממון רב על תחזוקה למרות שהפתרון כבר "מת", ואם אותו פרילאנסר יציע משהו חלופי עם תמיכה וכו' – הוא יכול לזכות בעוד פרויקט גדול (זה, אגב, אחד הדברים שבמיקרוסופט מלמדים את אנשי המכירות שלהם לעשות – למצוא את אותם "חתולים").

לסיכום: אתה לא חייב להיות הכי חכם בתחום שלך, או הכי גאון בתחום שלך, אבל אתה כן חייב להבין מספיק טוב ולשדר זאת לסובבים ולשדר שאתה בר-סמכא בתחום. שאנשים יחשבו שאתה "ספץ", שאתה "גאון", שאתה יכול למצוא פתרונות לבעיות ואתגרים שמציגים בפניך, ועדיף לפרסם את עצמך. אתה לא חייב לקנות מילות מפתח בגוגל או להשקיע אלפי שקלים בקידום עצמי (תאמינו לי, התקציב החודשי שלי לקידום הוא 23$ – על שרת באמזון. כרגע קיבלתי את החשבונית), וככל שאנשים קוראים עליך, הסיכוי לקבל פניות ו-לידים – יותר גבוה. מכאן והלאה – הכל תלוי בך ובמה שאתה "משדר".

בהצלחה.