מחשוב – הבלוג של חץ ביז

פרויקט נימבוס – מחשוב הענן הממשלתי

במשרד האוצר הגיעו מזה זמן מה למסקנה כי מדינת ישראל צריכה מחשוב ענן רציני לצרכי הממשלה וליחידות הסמך. זהו צעד בהחלט מבורך. המשרד עדיין לא פרסם מכרז מקיף לפרויקט (שנקרא "נימבוס"), אך הוא פירסם מסמך מקדים שהוא מסמך התייחסות לפניות הציבור בנושא. להלן המסמך:

anan

המסמך עצמו, לאחר שקראתי אותו, הפתיע אותי במספר נקודות, ויש גם כמה נקודות שלדעתי מצריכות התייחסות ומחשבה מצד משרד האוצר. הרשו לי לשתף אותם אתכם:

אחד הדברים הבולטים לטובה במסמך הוא התייחסות למחשוב ענן כמו שספקי הענן הציבורי מציגים ומוכרים ולא כל מיני "ענני צעצוע" שכל מיני חברות בארץ מציעות/מוכרות. התנאים עצמם ישר פוסלים את אותם "ענני צעצוע" בכך שיש דרישות שלספקים בארץ אין אותם, הן מבחינת הכנסות והן מבחינת Availability Zones (שמשום מה במסמך הם נקראים "Domains"), מיקומים גיאוגרפים וכו' ואף אחד מהספקים בארץ גם לא מציע 500+ שרותים שונים באותו ענן.
אני שמח לראות שבמשרד האוצר מחפשים שהזוכה יקים בעצם Region אחד ובתוכו Availability Zones אולם לעניות דעתי, חשוב שבמשרד יתעקשו על כך שה-AZ יהיו במרחק רב אחד מהשני.
נקודה שלדעתי חסרה במסמך וחשוב שתצוין (ושהמשרד יעמוד על כך) – שה-AZ יהיה מחובר בחיבורי תקשורת מספקי אינטרנט שונים ולא מספק יחיד. רק לפני חודשים ספורים אלפי אתרים נותקו מהאינטרנט עקב "תקלת תקשורת" של ספק אינטרנט מרכזי. האם משרד האוצר רוצה לחוות חוויה כזו?
אם המתמודדים הם בעצם ספקי הענן הציבורי, מומלץ לבקש לדעתי במסמכי המכרז כי הספק הזוכה ייבא וישתמש בציוד שלהם ולא בציוד COTS. הציוד של ספקי הענן שונה לחלוטין מציוד שחברות רוכשות החל ברמת המעבדים, זכרונות, לוחות, אחסון, תשתיות תקשורת וכו' ויש סיבה טובה לכך – ביצועים הרבה יותר גבוהים.
בבקשה, בבקשה – בלי Azure Stack. כתבתי כאן מדוע לא.
נקודה נוספת שאולי כדאי שמשרד האוצר יחשוב לגביה – שה-AZ יהיו מחוץ ל-Data Centers של ספקי האינטרנט שונים במיקומים כמו הגליל ובאר שבע לדוגמא. בחירה במקומות כאלו יכולה לייצר באופן ישיר מספר מקומות עבודה ובאופן עקיף לאורך זמן – יותר ויותר חברות שיעבדו במקומות אלו.

מבחינת תחרות, אין ספק שכל ספקי הענן הציבורי ישמחו להתחרות: מיקרוסופט, אמזון, גוגל, אורקל ו-IBM. המכרז כמובן יהיה פתוח למתמודדים שיעמדו בתנאים שהמשרד יקבע, אולם כבר מעתה אני יכול להמר על המיקומים, מהספק עם הסיכוי הגדול ביותר עד לספק שלא יקבל פירור:

מיקרוסופט – Azure
אמזון – AWS
גוגל – GCP
אורקל – Oracle Cloud
IBM Cloud

הסיבה? אם נלמד מההיסטוריה, בכל צומת אפשרית משרד האוצר בחר בפתרונות של מיקרוסופט, גם כשלא היה מדובר ב-Client. נכון, משרד האוצר גם בחר בפתרונות של רד-האט (ו-SuSE?) אולם במקרה הזה אני בספק אם מיקרוסופט לא תזכה. אחרי הכל, בשביל "לקוח" אסטרטגי כזה שהוא ממשלתי – מיקרוסופט תסכים לעשות כל פליק פלאק אפשרי. אם אמזון או גוגל יזכו – אהיה בהחלט מופתע.

יש משהו אחד שקצת לא מסתדר לי עם המכרז והפרויקט עצמו. כן, זה בהחלט דבר טוב שמשרד האוצר עושה צעדים להקים פה Region, אבל הבעיה הגדולה ביותר קשורה לשיטות העבודה והפיתוח במשרדי הממשלה השונים ושוחחתי בעבר עם לא מעט עובדים במשרדים הממשלתיים על כך: צריך לשנות מקצה לקצה את כל מתודות העבודה. להתחיל לעבוד מול GIT, לשלב CI/CD, אוטומציה, להוריד כמה שיותר את העבודה עם מכונות וירטואליות ולהתחיל לעבוד מול קונטיינרים ומול שרות/פלטפורמה כמו Kubernetes/OpenShift, לעבוד במתודה של Scale Out, להשתמש ב-Object Storage, להתחיל לעבוד במתודות Serverless אולי, ועוד ועוד – וכל אלו הם דברים שונים ממה שהמשרדים משתמשים כיום. אם משרד האוצר הולך לשלם על Region עם מספר AZ ושיטות העבודה ישארו השיטות הישנות, אז ניצול ה-Region יהיה אחוזים בודדים בלבד, ובכך יווצר בזבוז כספים משווע (ומה לעשות, לא מדובר פה בתשלום חד פעמי אלא חודשי), ולכן אני תוהה אם משרד האוצר מוכן כבר עכשיו לתכנן מהלך הדרגתי לעבור למתודות העבודה החדשות.

לסיכום: לעניות דעתי, הקמת Region בארץ זהו צעד מבורך, אולם כדאי לשים לב לדברים שונים כדי שהפרויקט יצליח, ובמיוחד כדאי כבר מעכשיו לחשוב איך להעביר את כל הצוותים במשרדי הממשלה וביחידות הסמך לעבוד לעבור במתודות מודרניות.

סטארטאפים ואבטחת מידע בענן

כמו שכל אחד יודע, יש בישראל המון סטארטאפים, כמעט כולם משתמשים בענן לאחסן את המידע, האפליקציות ושאר דברים וכמובן שרובם משתמשים בשרותים שונים של ספקי הענן לצרכים שונים.

כמעט כל סטארט אפ מתחיל באדם אחד או 2 שבונים מעין אב טיפוס למוצר/שרות שהם מעוניינים לספק כחברה לכשיגדלו. לאחר שמשיגים מימון ממקורות שונים, בד"כ מתחילים לשכור מפתחים שיש להם גם קצת ידע בסיסטם או Devops (כן, אני יודע שזו מתודולוגיה, אבל בפוסט זה אני מתייחס לזה כמו רכזות כ"א שמסתכלות על זה, תזרקו עליי עגבניות אחרי זה) ובד"כ שוכרים איש Devops יעודי רק לאחר שיש כבר צוות פיתוח.

עד לשכירת איש Devops כל עבודות הסיסטם/אוטומציה/אבטחה וכו' נעשים ע"י מאן דהוא. זה יכול להיות יזם החברה שלמד פה ושם (או שהיה בעבר איש סיסטם), וזה יכול להיות אחד (או יותר) מאנשי הפיתוח – הכל תלוי בתקציב של הסטארטאפ וכמות הכסף שהוא השיג.

וכאן בדרך כלל מתחילות הבעיות הקשורות לאבטחת מידע.

לא מעט אנשים שמתחילים סטארטאפים חושבים להם שאם יקימו את התשתית שלהם בענן, ספק הענן יגן עליהם בצורות כלשהן וזו כמובן טעות ענקית. לא חשוב מי ספק הענן, כמות ההגנה המסופקת ללקוח היא ברמה אפסית (אינני מדבר על הגנות בתוספת תשלום כמו נגד DDoS). אתה יכול להפעיל Multi Factor Authentication כדי למנוע כניסת אנשים לא מורשים לחשבון בענן, אבל זה לא אומר כלום לגבי ה-Instances שאתה משתמש. מהרגע שיש לך Instance חי ויש לו כתובת IP ציבורית, עשרות אלפי סקריפטים ינסו לחדור לשרת שלך בכל דרך. כל שרות שתפעיל באותו Instance ושאינו סגור לכתובת הציבורית (כמו שרבים נוטים להשאיר פורטים פתוחים לשרותי SQL/NOSQL, GUI, או SSH עם סיסמא (ללא מפתחות) – הסקריפטים ינסו להיכנס, ואם הם יצליחו, חלקם יעבירו את המידע חזרה מבלי לנגוע במידע בשרת וחלק אחר של סקריפטים פשוט "יגייסו" את המכונה להריץ BOT או תולעים או 1001 דברים מזיקים אחרים ויש כמובן גם סקריפטים שישמחו פשוט למחוק את המכונה.

כשהסקריפטים מצליחים להיכנס ובעלי אותם שרותים נכנסים לפאניקה ורוצים לדעת מי נכנס ומה עשו, מתחילה הבעיה. כל עוד הפורץ נמצא או שהנוזקה נמצאת במכונה ורצה ב-Instance – ניתן לבצע פעולות פורנזיות שונות על מנת לגלות דברים (ויש לא מעט חברות שנותנות את השרות הזה בארץ), אולם מהרגע שפורץ נכנס, שהה ויצא, קשה מאוד לדעת בוודאות באלו קבצים הוא נגע, במיוחד אם הוא לא יצר שום קובץ. אפשר כמובן להסתכל מה הקבצים שהמשתמש ניגש אליהם לאחרונה ואפשר להסתכל על קובץ bash_history. של אותו משתמש לדוגמא, אך אם הפורץ לדוגמא מחק את ההיסטוריה, זו בעיה שאולי חברה שנותנת שרותים פורנזיים תוכל לסייע (אינני נותן שרותים פורנזיים) – כך שפריצות כאלו מצריכות הוצאת ממון רב ולא בטוח שהלקוח יקבל את מבוקשו.

לכן ההמלצה הראשונה שלי לכל סטארט אפ שכולל מס' קטן של מפתחים זה לקחת מישהו חיצוני שיעשה את עבודות הסיסטם ואבטחת מידע ברמה מספקת של הגנה כלשהי על התשתית. הגנה ברמה גבוהה מצריכה הרבה עבודה בכל מיני אספקטים כמו API, שרתי Web שנותנים את השרות, TLS ודברים רבים אחרים וכאן זה תלוי אם איש ה-Devops שלכם יודע לעשות זאת או שילוב של מישהו חיצוני שיעבוד יחד עם איש ה-Devops שלכם.

להלן מספר נקודות בסיסיות שיכולות לסייע לסטארטאפ בתחילת דרכו:

אם מדובר במספר עובדים בסטארטאפ אחד שיושבים במשרד כלשהו, דאגו ל-VPN וחברו את ה-VPN כ-Site To Site לחשבון הענן שלכם. מי שרוצה להתחבר מהבית, יתכבד הבחור ויתחבר ל-VPN שלכם ומשם לתשתית.
עבודה עם סיסמאות לכניסה לשרתי לינוקס היא no no. השתמשו במפתחות בלבד והחליפו את קבצי ה-PEM שניתנו לכם ע"י שרות הענן שלכם במפתחות שלכם בחלוקה של פרטי/ציבורי (עדיף ליצור עבור כל מפתח מפתח, להכניס את החלק הציבורי לשרת ואת החלק הפרטי למכונה של המפתח כך שאפשר לדעת מי נכנס עם איזה מפתח), כך שמי שצריך להיכנס למכונה יהיה לו את החלק הפרטי של המפתח (החלק הציבורי נמצא בשרת). קבצי ה-PEM למיניהם קל "לדוג" אותם מכל מיני פורומים, אימיילים ושאר מקומות.
מקימים DB? ראשית יש להקשיח את ה-DB לפני שמכניסים אליו נתונים. אם זה mysql לדוגמא, יש להריץ קודם כל mysql_secure_install, ואם זה mongoDB יש למחוק משתמש דוגמא, ובכל המקרים יש לוודא כניסה רק דרך IP מסוים פנימי.
משתמשים בשרותים שונים של ספק הענן? ודאו שאתם משתמשים בכתובות IP פנימיות בלבד. זה לא מצליח? יש לכם בעיה עם ה-VPC (במקרה של אמזון), כדאי לבדוק הגדרות.
שימוש ב-DB – לפני שכותבים נתונים ל-DB, כדאי "להמליח" דברים כמו סיסמאות ומידע חשוב (להלן לינק לוידאו המסביר איך לעשות זאת ב-MySQL לדוגמא), כך שמי שיצליח לגנוב את ה-DB, לא יוכל לעשות הרבה עם זה. אפשר כמובן לשפר את זה ולהשתמש בכל מיני שרותי Vault לשמור את המפתח להמלחה אך זה כבר עניין אחר.
גיבויים ל-S3 או כל מקום ששומר Object Storage – לאחר יצירת הגיבוי, יש להצפין אותו ורק אז להעלות אותו (כמובן שכדאי לוודא שהרשאות ה-S3 שלכם מוגדרות בצמצום).
לא לקחת כתובות IP ציבוריות עבור כל Instance (טריק שלצערי ראיתי פעמים רבות שנעשה בחברות שונות). אם אין אפשרות להקים ולהשתמש ב-VPN ויש צורך להתחבר ממקומות שונים עם IP שונה, מומלץ להשתמש בטריק שנקרא Linux Bastion, זו מכונת לינוקס קטנה שבה נשתמש כ"מקפצה" (להלן לינק למאמר שמסביר זאת) ולמכונה זו יש להגדיר Security Groups עם הכתובות שיכנסו אליה (חשוב: לא להוסיף כל פעם כתובות אלא לעדכן ב-SG).
תעודות SSL – אם המכונה פונה החוצה ואין לכם עדיין תעודות SSL מסודרות, אפשר להשתמש ב-Let's Encrypt כדי ליצור תעודות SSL תקינות זמניות (שניתנות להארכה בפקודה פשוטה) במקום להשתמש ב-Self Signed Certificates. באותה הזדמנות כדאי לבטל Ciphers ישנים ולאפשר אך ורק ל-TLS מהגירסא האחרונה להיכנס.

לסיכום: לענננים ציבוריים יש שם של תשתיות רציניות ואבטחה גבוהה. זה מדבר על התשתיות הפנימיות לענן עצמו, לא ל-Instances שאתם מקימים או שרותים עצמאיים שאתם מקימים/בונים. אין לכם נסיון מספיק? קחו מישהו חיצוני, סכמו בנק שעות כך שיהיה למי לפנות אם יש תקלה. חשוב לשים לב להרבה דברים שצריך להגדיר כי בסופו של דבר הדבר האחרון שתרצו זה שיפרצו ויגנבו לכם מידע.

לא להעביר כל דבר ל"מחשוב ענן"

חברות ועסקים רבים שומעים יום וליל על "מחשוב ענן" מהפרסומות שמשודרות ללא הירף והם שוקלים בחיוב לעשות זאת, אולם לא כל דבר צריך או אפשרי להעביר למחשוב ענן.

הנה דוגמא מסויימת ששמעתי לגבי מספר עסקים שמתכננים להעביר: שרותי שולחן עבודה Windows.

מבחינת רשיון, מיקרוסופט אוסרת על ספקים להציע ללקוחות שרותים כמו Windows 7 ב-Remote, והאיסור נכלל ברשיון ה-SPLA ורשיונות אחרים, מה שמשאיר את אפשרות של שרותי RDP (או Terminal Services) דרך Windows Server 2008.

טכנית, אין שום בעיה לגשת לאמזון או כל ספק אחר שמציע שרת VPS להקים על המכונה Windows Server 2008 עם רשיונות תואמים ולאפשר למשתמשים להתחבר ב-RDP ולעבוד כך.

אבל הבעיה המרכזית היא שיהיו בעיות רבות עם הסצינה הזו מהצד של הגולש: חברות ועסקים רבים בארץ שיש להם חיבור אינטרנט, לוקחים קוים סימטריים של 2-10 מגהביט, ועם זה הם גולשים ברשת, מוציאים/מקבלים דואר ועוד.

אם נוסיף למשוואה של שימוש באינטרנט גם מספר חיבורי RDP במקביל, חוויית הגלישה תואט משמעותית וגם משתמשים מחוברים ב-RDP יסבלו מבעיות של תקשורת איטית, התנתקויות ועוד, במיוחד אם אחד המשתמשים פותח דפים אתרים עמוסי פרסומות כמו וואלה או YNET וה-RDP צריך להעביר כל פיפס מהשרתים אל הגולשים.

ניתן כמובן להרחיב את רוחב הפס שהעסק רוכש דרך בזק/הוט וספק האינטרנט שלו, אולם המחירים בארץ מאוד גבוהים כך שאם נבצע חישוב של השכרת שרת, רשיונות, ורוחב פס, התוצאה תהיה יקרה משמעותית מהרצת שרותים אלו מקומית בחברה/עסק.

יש בהחלט דברים שאפשר להעביר לשרותי VPS או מחשוב ענן בחו"ל (מחשוב ענן בארץ לא קיים, למרות הצהרות אחרות שחברות עם מספר דו ספרתי של שרתים "מוכרים" ללקוחות בתור "מחשוב ענן"). לדוגמא: שרת דואר, שרת WEB, ושרתים אלו שנמצאים על תשתית של ספק VPS טוב לא יסבלו מניתוקי תקשורת (לדוגמא), ואז יש בהחלט הגיון להעביר שרותים אלו החוצה, אם כי כדאי לשים לב היכן לקחת שרותים. אין בעיה לקחת את השרותים מספק בחו"ל (או את החבילות חו"ל שלנו), אבל אז קבלה ושליחת דואר יכולה להיות איטית עקב האטה מכוונת של ספקי האינטרנט בארץ, בעיה שלא קיימת כשהשרת מאוחסן פה בארץ.

לכן, לפני ש"מתלהבים" מפרסומות של ספקים שונים, כדאי לשקול בכובד ראש כל הצעה לעומק, לעשות חישובים ולראות אם יש חסכון או יתרונות כלשהם מאשר להמשיך להריץ את השרתים בחדרי השרתים של החברה/עסק.

בחירת ספק VPS: אמזון מתאים לכולם?

אם יש ספק שרתים וירטואליים (VPS) שמגיע לו “שאפו”, זה אמזון (Amazon) עם שרותי ה-EC2. ב-2002 כשאמזון החלו להציע שרותים (עוד לפני שהם הציעו שרתי VPS) כמחשוב ענן, כולם הרימו גבה: מה לאמזון ולתחום הזה בכלל? אבל כיום אמזון מובילים בשוק מחשוב הענן והם אחד הספקים היחידים שאפשר לאמר עליהם שהם בהחלט מציעים מחשוב ענן אמיתי (בניגוד לכל מיני ספקים בארץ ובחו”ל שמציעים “מחשוב ענן” שהוא לא יותר מכמה הצעות לשרתי VPS ותו לא).

אמזון בהחלט יודעים לתמחר בצורה אגרסיבית את ההצעות שלהם ויש להם יותר הצעות פתרונות מחשוב ענן מכל ספק אחר. אמזון התרחבו וכיום הם מציעים גם שרותי Load Balancing, שרותי DNS, מייל המוני, ועוד כמה וכמה שרותים חשובים שיכולים לסייע לכל חברה.

השרותים של אמזון מתאימים מאוד לחברות תוכנה שמציעות שרותים למשתמשים רבים מאוד ברשת, ושיש ברשותם מתכנתים שיכולים להשתמש ב-API של אמזון כדי להקים ולהרוג מכונות, להשתמש בשרות ה-Load Balancing, ב-S3 וב-Storage שלהם. באתר של אמזון ניתן למצוא מגוון מדריכים לשימוש בשפות שונות כדי להשתמש ב-API, יש קהילה ערה שדנה בכל נושא, וחברות רבות ומפורסמות (כמו Twitter ואחרות) משתמשות בשרותים אלו.

אך האם הפתרונות של אמזון מתאימים לכל אחד שמעוניין בשרת VPS? לאו דווקא.

אתן לכם דוגמא אישית פשוטה: לעבדכם הנאמן יש שרת VPS באמזון (חבילת ה-Micro) שמשמש אך ורק כשרת DNS משני (Slave) ו-rsync פשוט לשמירת ה-Zones. אין בשרת שום שרות אחר שרץ. אמזון מציעים את השרות חינם בשנה ראשונה וזו השנה השניה שאני משתמש בשרות הזה. נכון לחודש זה, החשבונית שקיבלתי מאמזון על שרת זה: 19 דולר וקצת עודף.

לי, כאדם פרטי לא משתלם יותר השרת באמזון. בעבר הייתי יכול לקחת הצעה כמו Linode 512 של Linode באותו מחיר שאמזון גובה לי (כיום לנו יש הצעות במחירים מאוד נמוכים בכל הנוגע לשרתים באירופה ובארה”ב). בנוסף, הייתי יכול להעביר יותר נתונים פנימה והחוצה, והדיסק הקשיח היה יותר גדול. לאמזון יש תשובה: שלם כך וכך עשרות דולרים לשנה מראש, והמחיר פר שעה ירד ב-40%.

אבל האם עדיין לי, כאדם פרטי עם שרת VPS בודד, שווה לקחת את ההצעה הזו?

לא תמיד.

הנה מספר סיטואציות שיכולות לקרות לכל אחד:

שינית הרשאות קבצים ותיקיות "ביד נדיבה" (בלינוקס לדוגמא עם פרמטר כוכבית או R-)
הכנסת Kernel חדש למערכת אולם ביצעת שינוי "מינורי" ב-GRUB והשינוי היה שגוי
מודול מסויים נופל ומפיל דברים אחרים, מה שלא מאפשר לך לבצע SSH.
(תקלה מוכרת שחוזרת במקרים רבים): ישנו שיבוש ברמת ה-File system והמערכת ממתינה שתכניס סיסמא
כל תקלה אחרת שמונעת מהמערכת לסיים את ה-Boot
שינוי הגדרות רשת וכתוצאה מכך הרשת אינה עולה ב-VPS
במקרה של Windows – תקלת STOP

בכל התקלות הללו אי אפשר לטפל באופן עצמאי בשרות של אמזון. על מנת לטפל בהן, עליך לקחת את שרותי תמיכת הפרימיום של אמזון, במחיר של 50$ ומעלה (לקבלת תמיכה תוך 12 שעות, לפי הטבלה הזו). את ה-50$ לטפל בתקלות הנ”ל תוכל לחסוך אצל ספקים מתחרים שנותנים לך שרות של קונסולה (גישה ישירה לשרת הוירטואלי וכניסה בכל מצב). אצלנו לדוגמא מקבלים את השרות ללא תוספת תשלום.

כמובן שהנקודות הנ”ל אינן רלוונטיות במקרה של חברה שיש לה כמה וכמה שרתים באמזון, ואז אם התוכן אוחסן ב-EBS, כל מה שצריך לעשות הוא להרוג את השרת הבעייתי, להקים שרת נוסף, לבצע Mount ומספר הגדרות והבעיה נפתרה.

לסיכום: יש סיטואציות שהפתרונות של אמזון בהחלט יכולות להתאים לחברה זו או אחרת והצעות של ספקים אחרים לא יתאימו לאותה חברה (כמו שיש צורך ב-API להקמה ולהורדה של שרתים באופן דינמי, אחסון עצמאי וכו’), אך מצד שני, לקוח שיש לו אתר גדול או כמה אתרים קטנים ומחפש VPS, יכול להיות שהפתרונות של ספקים אחרים יתאימו לו יותר מאשר ההצעות של אמזון.

מיתוס: מחשוב ענן בישראל

מדי פעם כשאני משוחח עם לקוחות פוטנציאליים שונים, אני נתקל בבקשה של "אני מעוניין במחשוב ענן". כשלקוח מבקש דברים כאלו, אני "מצדיע" למחלקות השיווק השונות של הספקים השונים שהצליחו להחדיר את המושג.

אבל האם יש בישראל ספק או חברה מסויימת המציעה מחשוב ענן באמת? לא ממש. כמובן שחברות רבות יש להן "מחשוב ענן" פרטי משלהם בתוך החברה, אבל כשמדובר על אספקה של משאב בשם "מחשוב ענן" – מדובר בטריק שיווקי ותו לא.

ההצהרה הזו קצת חזקה, לא? ובכן, ראשית נסביר מה זה בכלל מחשוב ענן.

מחשוב ענן בעצם מדבר על משאבים שנמצאים ברשת זמינים לך/לעסק שלך ואתה לוקח כמה שאתה רוצה לפי הצרכים שלך ועושה בהם כרצונך. כשספקים (בארץ) מוכרים לך מחשוב ענן, אתה לא מקבל את זה, אלא אתה מקבל … שרת VPS וכזה אתה יכול לקחת מכל ספק (גם אצלנו) וזה כבר לא מחשוב ענן. מחשוב ענן נותן הרבה יותר:

במחשוב ענן אמיתי אתה יכול להעלות ולהוריד את כמות הזכרון, המעבדים, כרטיסי רשת, גודל דיסק וכו' דרך סקריפט שאתה יכול לכתוב שמבצע זאת בצורה מיידית או מתוזמנת.
במחשוב ענן אמיתי אינך צריך לעבור אישורים מסויימים של מחלקות שונות.
במחשוב ענן אמיתי יש לך מהרגע הראשון API שמאפשר לך לבצע הכל.
במחשוב ענן אמיתי אתה יכול להוסיף שרת ו"להרוג" אותם כרצונך.
במחשוב ענן אמיתי אתה יכול להשתמש בשרותים כמו Load Balancer, CDN והרבה שרותים נוספים – שוב, דרך API פתוח שהמתכנת שלך יכול להשתמש.

כאשר ספק גדול לוקח מספר שרתים, מתקין עליהם vSphere ומוכר אותם כ"מחשוב ענן", כל עוד אין לך שום API ושום אפשרות ממה שהזכרתי לעיל, אין לך מחשוב ענן. יש לך שרת VPS במחיר יותר גבוה ממה שמציעים מתחרים, ובעברית פשוטה: מנצלים מושגי Buzz כדי להרוויח עליך יותר כאשר אתה מקבל שרת VPS רגיל.

לכן, כשספק מציע לך בהתלהבות לקחת ממנו מחשוב ענן, בקש ממנו את ה-API שאיתו תוכל ליצור שרתים נוספים, לנהל אותם, לנטר אותם (ניטור שלהם), להרוג אותם, לנהל שרות Load Balance וכו'. אם הספק יגמגם, תדע שאתה לא הולך לקבל שום מחשוב ענן, אולי כמה טיפות גשם…