על גניבת הרשאות ואותנטיקציות של מיקרוסופט

ארגונים רבים בישראל "מכורים" לפתרונות של מיקרוסופט, ובמקרים רבים, פתרונות של מיקרוסופט מיושמים באותם ארגונים – רק בגלל שזה "מיקרוסופט" והם (מיקרוסופט) בהחלט "מבינים באבטחה".

אחת הבעיות הגדולות שכל ארגון צריך להתייצב בפניה – היא תופעת ה"פישינג" – אתרים שנבנים על ידי גורמים עוינים שמתחזים לאתרים הרשמיים של חברות גדולות (מיקרוסופט, גוגל, אמזון וכו') ואותם גורמים עושים כל שלאל ידם כדי לגרום לעובדי הארגונים להיכנס לאותם אתרים מתחזים, ולהזין את פרטי האותנטיקציה שלהם, על מנת לגנוב את אותם פרטים ואם אפשר – גם את ה-Cookies של ה-Session על מנת להתחבר לאתר האמיתי ולגנוב / להזיק לארגון.

גופים רבים עדיין משתמשים בשיטות כמו 2FA שאמנם ימנעו (בחלק מהמקרים) את  העברת פרטי האותנטיקציה של שם משתמש/סיסמא, אולם הדבר אינו יעזור כשיש לגנב את ה-Session Cookies, כנ"ל במקרים משתמשים ב-Microsoft Authenticator בשיטת ה-Passworldless (שימו לב – Passworldless ו-Passkeys הם דברים שונים לחלוטין) שבהם הגנב עדיין מקבל, שוב, את ה-Session Cookies ויכול להתחזות בהצלחה למשתמש הלגיטימי ולגנוב או לגרום נזקים.

בן, מערוץ Syn/Ack Time הכין קליפ קצר (7 וחצי דקות) שמדגים בעזרת כלי כמו Evilginx על מנת להתחזות לאתר מיקרוסופט והוא מדגים שימוש בשיטות אותנטיקציה שונות, וכיצד הוא מצליח לקבל את פרטי כניסת המשתמש ואת ה-Session Cookies. להלן הקליפ:

אם צפיתם בקליפ, אתם יכולים להבין את הדברים הבאים:

  • שימוש ב-Yubikey (או פתרון חומרתי אחר שתומך ב-FIOD2) עדיין נותן את הפתרון הכי חזק, תוך תמיכה בכל פלטפורמה (Windows, Mac, Linux) ובכל דפדפן, ואם בארגון מחליטים להשתמש ב-Microsoft Authenticator – זהו הפתרון היחיד שהוא מספיק חזק ויכול לתמוך בכל המשתמשים, כולל אלו שאין ברשותם מכשירי טלפון חכמים.
  • תמיכה ב-Passkeys של מיקרוסופט היא בעייתית לארגונים גדולים, הואיל והיא דורשת את גירסת האנדרואיד האחרונה או גירסת IOS האחרונה (גירסה 17, נכון לרגעים אלו), דבר שלא קיים בטלפונים רבים ישנים יותר. Google passkey שבנוי לתוך הדפדפן והטלפונים, דורש אנדרואיד גירסה 9 או IOS גירסה 16, דבר שקיים בד"כ ברוב הטלפונים כיום.

אסכם את הדברים כך: הגיע הזמן להיפתר מ-2FA ולעבור לשימוש ב-passkey (או לפחות במפתחות חומרה כמו Yubikey). בשיטות אלו, טריקים של SMS ו"חטיפת" מכשיר הסלולר לאישור אותנטיקציה לא יעזרו (יש צורך בקירבה פיזית למחשב, passkey משתמש ב-Bluetooth ו-Yubikey מצריך חיבור USB), וגם אם הקורבן הכניס את שם המשתמש והסיסמא שלו, הפורץ לא יוכל "לדוג" אותם, ובמקרים של שימוש ב-passkey, יהיה אפשר לוותר על תוכנת Authenticator (הגירסה של גוגל מסתמכת אותנטיקציה לכניסה לטלפון ואינה מצריכה אותנטיקציה מחודשת על מנת ליצור מספרים חדשים, בניגוד לגירסה של Yubikey לדוגמא).

על חוות שרתים מעל ומתחת לאדמה

כל מי שעקב אחר מכרז נימבוס לבחירת ספקי ענן ציבורי שיקימו בארץ Region, קרא או שמע בוודאי כל מיני עיתונאים ועיתונאיות שתהו בקול מדוע לא נבחר ספק ענן X או ספק ענן Y, ואם זה לא הספיק, באתרי חדשות שונים פורסמו מאמרי דעה וראיונות עם כל מיני אלופים לשעבר שתהו איך זה שמדינת ישראל בוחרת בספקים שיקימו את חוות השרתים שלהם מעל האדמה, ומדוע פסלו ספקים שבונים את חוות השרתים שלהם מתחת לאדמה. אתמול פורסם ב-דה מרקר ראיון עם אביתר פרץ, מנהל מחלקת חדשנות ודיגיטל במינהל הרכש הממשלתי במשרד האוצר שענה על התהיה הזו, ועל שאלות שהועלו בראיון.

אחת הבעיות עם טענות כאלו, ללא קשר למכרז נימבוס, היא שספקות כאלו שמטילים ספקי ענן מתחרים, שמנהלים אחרים בעסקים פרטיים, קוראים את הדברים, והם חושבים על שינוי החלטה קרובה להקים תשתית וירטואלית אצל ספק ענן זה או אחר, בגלל אותן טענות שהועלו. גם עבדכם הנאמן קיבל תהיות כאלו ואחרות מלקוחות פוטנציאליים וקיימים (שאינם ממשלתיים) לגבי הסיכון הקמת תשתית וירטואלית אצל ספקים כאלו, ורציתי לענות על כך.

התשובה עצמה – קצת מורכבת, וברשותכם – אפרט.

ישנם כאלו שמתכננים או משתמשים בענן, כאילו מדובר באיזו חוות שרתים של סלקום/נטויז'ן או פרטנר או בזק: הם מקימים פתרון DR שאמור לעבוד באופן ידני או אוטומטי, במקרה של תקלת חשמל, תקשורת וכו'. כלומר אותם לקוחות מראש "ננעלים" על חוות שרתים זו או אחרת של ספק ענן ציבורי, וכאן המציאות העגומה עלולה לטפוח בפרצופו של הלקוח שעובד כך: אם חיזבאללה מחר ירה טילים כבדים לאזורים בהם נמצאים חוות שרתים והוא יפגע באותו בניין או מבנה עם חוות שרתים – ישנו סיכוי גבוה מאוד כי חוות השרתים תושבת, בין אם השרתים נמצאים מעל האדמה או 20 קומות מתחת לאדמה! מה שלא מספרים לאנשים, זו העובדה הפשוטה שיש תשתית שלמה (שאינה כוללת שרתים) שנמצאת מעל האדמה (מה לעשות, אותה תשתית דורשת חמצן…) וכשטיל פוגע באותה חווה, יש סיכוי גבוה שאותה תשתית שנמצאת למעלה – תושבת, וכתוצאה מכך, גם השרתים שנמצאים למטה יהיו מושבתים או מנותקים, כך שבסופו של יום, בין אם השרתים נמצאים עמוק באדמה או מעליה, הסיכוי גדול כי הפגיעה תשבית את התשתית.

מה שתמיד מומלץ ללקוחות לעשות, זה לעבוד עם הכלים והפלטפורמות של ספקי הענן הציבורי הגדולים בכל הקשור לשרידות, ולהזניח את שיטות ה-DR הקלאסיות. שלושת ספקי הענן הגדולים, לדוגמא, מאפשרים להקים תשתית וירטואלית של שרותים ומכונות VM שפועלות במקביל במספר Availability zones (או Regions), כך שאם AZ או Region (תלוי בטרמינולוגיה של ספק הענן הציבורי) נופל או נפגע, התשתית הוירטואלית של הלקוח תמשיך לפעול מה-AZ או ה-Region האחר שנמצא גיאוגרפית במיקום שונה. לאלו שמוכנים להשקיע עוד, ניתן אפילו לבנות זאת בצורה של שימוש ב-3 Regions (או Region נוסף מחוץ לישראל ו-2 Availability zones), כך שלא חשוב מה יקרה בישראל, המערכת של הלקוח עדיין תמשיך לעבוד. אפשרות נוספת (ותמיד מומלצת) היא שימוש ב-Multi Cloud תוך שימוש בשרותים של ספקי ענן ציבורי שונים והקמה של התשתית אצל ספקי ענן ציבורי שונים, כך שאם קורה מקרה נדיר בה כל התשתית של ספק ענן ציבורי כלשהו נופלת – המערכת של הלקוח תפעל אוטומטית מהתשתית של ספק ענן ציבורי אחר.

לסיכום: בניגוד לכל מיני הצהרות של כל מיני אלופים, אנשי שיווק ואחרים, אפשר בהחלט לבנות שרידות נאה, תוך שימוש בכלים סטנדרטיים (Terraform ואחרים, לדוגמא), בשרותים ובפלטפורמות שספקי הענן הציבורי הגדולים מציעים, בין אם חוות השרתים והשרתים נמצאים מעל או מתחת לאדמה, ופתרונות אלו יוכלו לשרוד גם במתקפת טילים שתהרוס חוות שרתים זו או אחרת.

בקרוב: Azure בישראל – עם קצת יותר פרטים

מיקרוסופט הכריזה היום על כך שהם מקימים בארץ … Data Center, אם להאמין למאמרים שהתפרסמו ב-Geek Time. ב-The Marker כתבו נכונה שמיקרוסופט הולכים להקים בעצם Region, אבל גם הם נפלו בהסברה וכתבו "..חוות שרתים מקומית שתשמש את תשתית הענן שלה". אני יכול להמשיך, אבל אני חושב שהפואנטה ברורה…

אז עבדכם הנאמן החליט ליצור קשר עם כמה אנשים בכירים במיקרוסופט ישראל, וגם אצל כל מיני "אחרים" כדי לקבל תמונה קצת יותר מפורטת ולהביא את המידע הנכון והעדכני.

אז כן, מיקרוסופט אכן מקימה Region. מה קרה שמיקרוסופט מכריזה עכשיו ולא לוקחת את הזמן ומודיעה בעתיד? חכו עוד קצת ותראו….

ה-Region שיוקם בישראל אינו מורכב מחוות שרתים אחת. ולמיטב ידיעתי, מיקרוסופט לא הולכת לזרוק כמה מאות/אלפי שרתים אצל בזק או סלקום ולהכריז "Region חדש!". בעסה לכל מיני ספקים בארץ, אז לא..

מה שמיקרוסופט כן הולכים לעשות, זה בעצם להקים שלוש חוות שרתים, מה שנקרא בעגה המקצועית AZ (כלומר: Availability Zones), והם אינם נמצאים בבניין אחד אלא בשלושה בניינים נפרדים, רשתות נפרדות, שרתים נפרדים וכו', כך שאם אחד (או שניים?) נופלים – השלישי ממשיך לפעול.

מבחינת חשמל – סביר להניח שיהיה לכם חיבור לחברת החשמל, אבל הם מתכוונים בעיקר להשתמש במקורות אנרגיות חלופיות (סולאר, רוח, אולי גז?) כפי שהתווה לאחרונה מנכ"ל מיקרוסופט – סאטיה נדאלה. מיקרוסופט כמובן לא מציינים היכן החוות יוקמו, אבל אפשר לנחש…

מכאן נעבור לחלק שמיקרוסופט לא תסכים לעולם לאשר או להכחיש (והאמת – לא דיברתי איתם על כך ישירות). מיקרוסופט יהיו בין הספקים הראשונים שיכניסו כאן את הדורות החדשים מבחינת תשתית מבוססת OCP מהדור האחרון, שימוש במעבדים של AMD EPYC (בדגמים שאי אפשר לרכוש, כמו 7H12), שימוש ב-CXL, טכנולוגיות מיתוג חדש בין ציוד למעבדים ועוד ועוד – בקיצור, אם השמועות שקיבלתי נכונות, הטכנולוגיה שתנחת כאן בארץ תהיה מה"מילה האחרונה".

בכל הקשור Azure 365 (כלומר Azure עם אינטרגציה ל-Office 365) – זה יגיע אחר כך. מתי? שאלה טובה.

אז מה? לרוץ ולהזמין את נציגי מיקרוסופט לארוחות עסקיות? לא כל כך מהר. אם אתם מראש תכננתם לעבור מעבודה On Prem ל-Azure, אז יכול להיות שכדאי, אם כי אני לא בטוח שהמחירונים כבר מוכנים. לאלו שאוהבים קצת יותר לבדוק מה קורה אצל ספקים אחרים לפני שמחליטים – הייתי ממליץ להמתין שכל הספקים יכריזו רשמית (לא יקח עוד הרבה זמן) ואז לשוחח עם כולם – ולהחליט. ברגע שכולם יכריזו ויהיו יותר פרטים חשופים, אשמח לפרסם טבלת השוואה קצרה בין המתחרים שאולי תעזור לכם.

ועוד נקודה קטנה: זוכרים ש-Med1 הכריזו שיש להם Azure ושפרסמתי שזה לא ממש Azure ושזה בסך הכל Azure Stack שממש לא שווה לרכוש כספית? אז בקרוב יהיה פה ה-"Real Deal" וספקי ההוסטינג/VPS/COLO המקומיים מוזמנים להתחיל להיכנס לפאניקה. נשארה עוד שנה-שנה וחצי.

לסיכום: ברכותיי למיקרוסופט שהחליטו להקים פה Region, מאחל להם הצלחה, מקווה שיוסיפו שרותים לענן שלהם ושישנו כמה דברים (רמז.. EFS, להחליף Hypervisor) ושישראל תיראה מבחינה גיאוגרפית בענן כמו כל Region אחר.

מיקרוסופט SQL ללינוקס – ההמשך

לפני כשנה כתבתי את הפוסט הזה לגבי Microsoft SQL 2017 גירסת לינוקס שמיקרוסופט הוציאה. מיקרוסופט הסבה את המוצר ללינוקס מכמה סיבות:

  • לכבוש נתח שוק מאורקל
  • לנסות לחדור לכל מיני שווקים שמשתמשים רק בלינוקס

מבחינת המרה, העבודה שמיקרוסופט עשתה יחסית לדור ראשון של מוצר היתה בהחלט מרשימה. היו לי מספר שיחות עם מנהלי IT בקשר להטמעה של המוצר ואחד הדברים שהייתי צריך לחדד לאותם אנשים שה-Core של SQL Server בלינוקס הוא בדיוק אותו Core ב-Windows, מיקרוסופט השתמשו בכלי שממיר קבצים בינאריים מ-Windows ללינוקס ועשו עבודה גדולה נוספת כדי שזה יעבוד בצורה טובה על לינוקס כאילו זה היה מוצר לינוקס "טבעי". יחד עם זאת, Windows ולינוקס הן סביבות שונות לחלוטין ולכן יש דברים ב-SQL Server בגירסת לינוקס שאינם נתמכים ויש גם באגים ידועים. כל הפרטים על כך נמצאים כאן.

במהלך השנה האחרונה התקנתי את המוצר בצורה רשמית לסטארט אפ ולחברה אחרת בצורה "לא רשמית" (כלומר – לא משהו לפרודקשן). בשני המקרים הלקוחות מרוצים הן מהצורה שזה רץ על לינוקס (בשני המקרים המערכת הותקנה על CentOS 7) אבל היו לא מעט מקרים שחברות גדולות חששו להתקין את המוצר כי הם לא היו בטוחים שמיקרוסופט מספיק רצינית לשחרר עדכונים וגרסאות חדשות ללינוקס.

מיקרוסופט הוכיחה לאחרונה שאין צורך לחשוש. הם בהחלט ממשיכים עם גירסת לינוקס ל-SQL עם Microsoft SQL 2019.

בגירסה החדשה ללינוקס, מיקרוסופט הוסיפה חלקים שלא היו קיימים ב-SQL 2017 ולראשונה יש תמיכה לא רק להרצה בתוך Docker אלא בתוך Kubernetes (אפשר לראות מה חדש כאן) וסוף סוף יש גם רפליקציה טבעית, תמיכה ל-PV/PVC (כלומר Persistent Volumes). הדוגמאות שמיקרוסופט נותנת בתיעוד קשורות אמנם ל-Azure אבל אני מאמין שזה ירוץ גם על Kubernetes מקומי ובשרותים של ספקי ענן ציבוריים מתחרים.

הבעיה היחידה שאני רואה קשורה יותר לתמחור. SQL בסביבה רגילה במצב שרידותי עובד ב-2 שרתים, הן Active/Passive או Active/Active וזה עובד יפה, אך ב-Kubernetes הדברים שונים לחלוטין, אין Active/Passive ודברים כאלו, יש רפליקציות של Pods וקונטיינרים לפי הגדרות שמחליטים, לדוגמא: אם משאבי זכרון/מעבד מגיעים ל-90% – תרים Pod נוסף עם הקונטיינרים הרלוונטיים, בצע Load Balance (תלוי בשכבת הרשת שהוגדרה ל-Kubernetes) בין ה-Pods שמריצים את ה-SQL. מה המחיר שמיקרוסופט תגבה על כל SQL כזה? אי אפשר לגבות מחיר בשיטה הישנה של Cluster.

לסיכום: לא מעט גופים מתחילים/התחילו לעבור לקונטיינרים ורצו או רוצים להשתמש ב-SQL של מיקרוסופט כי מדובר במוצר חזק ויציב והם מאוד שמחים שמיקרוסופט משחררת גירסה ללינוקס כך שאין צורך "לערבב" בין שרתי Windows ללינוקס (במיוחד בסביבות שזה מאוד בעייתי – כמו בעננים ציבוריים). המוצר עצמו יותר "בוגר" בהשוואה ל-SQL 2017 (אני חייב לציין שמיקרוסופט עשתה עבודה ממש מעולה הן בשחרור המוצר והן בתמיכה להפצות לינוקס שונות) – הדבר שיקבע אם הם ישתמשו בכך או לא – יהיה המחיר.

כמה מילים על WSL 2

מיקרוסופט, כמו כל חברה מסחרית, מעוניינת שהלקוחות שלה ישתמשו במוצריה ולא ינטשו את המוצרים לטובת מוצרים אחרים, בין אם מבוססי קוד פתוח או מוצרים סגורים אחרים, אך כדי שזה יקרה, מיקרוסופט צריכה לתת מענה לכל מיני דברים שמתפתחים בשוק שבגינם אנשים נוטשים את המערכת, בין אם לכיוון מחשבי מק או מערכת הפעלה מבוססות לינוקס כמו אובונטו ו-פדורה.

מיקרוסופט בשנים האחרונות ביצעה כמה שינויים על מנת לכלול תאימות למערכות אחרות. כך לדוגמא ה-command prompt הישן קיבל מתיחת פנים הן ב-Power Shell ומאוחר יותר גם בתאימות להצגת טרמינלים מרחוק (בחיבור SSH או Telnet). זה לא היה מושלם – אבל זה היה צעד חשוב, במיוחד כשמיקרוסופט החלו לשלב גם SSH Client בתוך Windows 10 לגרסאותיו השונות.

בכנס Build האחרון מיקרוסופט הציגה את ה-Windows Terminal שלה – שיפור משמעותי לעומת ה-CMD הישן והקונסולה של PowerShell. הפעם יש טאבים, תמיכה ב-Emoji, קאסטומיזציה ועוד ועוד. בקצרה זה נראה כך:

לאלו המעוניינים לראות הרצאה עם הדגמות והסברים – יש וידאו כאן (שימו לב, זה קצת ארוך. שעה).

מכאן נעבור לנושא הפוסט: WSL 2.

למי שאינו מכיר, WSL (ראשי תיבות Windows Subsystem for Linux) זו מערכת שמיקרוסופט פיתחה שמשתלבת עם ה-NT Kernel (כן, Windows 10 מבוסס על NT, כמו רוב גרסאות ה-Windows בשנות ה-2000). המערכת הזו משמשת כ"מתרגם" מה-API של ה-Linux Kernel (גירסה 4.4 של ה-Linux Kernel) ל-NT API. בנוסף, המערכת גם דאגה להרשאות מיוחדות של קבצים ותיקיות כך שלא היה צורך ליצור Partition של לינוקס מצד אחד, ומצד שני קבצים בינאריים של לינוקס לא יכלו לרוץ על Windows שלא מותקנת בה WSL. כל הקונסטרוקציה הזו נועדה לתת מספר דברים:

  • לאפשר לבנות הפצות לינוקס ידועות שירוצו ישירות עם ה-WSL ללא צורך במערכת לינוקס ב-VM
  • לאפשר להריץ אפליקציות לינוקס בהתאם להעדפות שלכם.
  • אין צורך בלשלב קוד GPL כמו ה-Kernel לתוך המערכת.

הדבר הזה עבד לא רע… אלא אם היית רוצה להתחיל להשתמש בזה ברצינות עם המערכת, כמו לקמפל קוד, להתקין NPM וכל דבר שהיה קשור לקבצים – שם ה-WSL היה גרוע. כמה גרוע? אם נניח פעולה של פתיחת קובץ דחוס היתה לוקחת דקה במערכת לינוקס טבעית, עם WSL זה היה תהליך איטי מאוד (אתם מוזמנים להסתכל במבחני השוואה כאן), כך שכל מי שרצה להשתמש ברצינות ב-WSL היה יורד מזה מהר מאוד לאחר שהיה חווה את הביצועים האיטיים. מי שחשב להשתמש בקונטיינרים עם WSL או עם דרייברים של לינוקס היה מגיע למסקנה המרה ש-WSL לא יכול להריץ דברים כאלו. מצד שני – זה היה אחלה דבר בשביל להריץ דברים מרחוק כמו Ansible, התחברות למערכות מרוחקות עם מפתחות וכו' וכו'.

מיקרוסופט היו בהחלט מודעים לעניין, והם הבינו שהטריקים של המרה ל-NT-API לא ממש יעזרו. דרוש פתרון אחר ועדיף פתרון "טבעי".

התוצאה: WSL 2.

השינוי המהותי עם WSL 2 שהפעם יש מעין "מיני VM" קטן שעושה Boot ומטעין גירסה מאוד מקוצרת של ה-Kernel, אך ללא ה-1001 דרייברים שמגיעים עם ה-Linux Kernel וכל הדרייברים הנחוצים שלינוקס צריך – הוא מקבל אותם דרך דרייברים Paravirtualized (קצת מזכיר את ה-VMWare Tools שמתקינים). כך, מצד אחד ה-Kernel רץ בצורה מבודדת כ-VM קטנטן, ומצד שני מיקרוסופט לא צריכה להסתבך עם ה-GPL: הם ישחררו את שינויי הקוד שהם צריכים לשחרר ואין נגיעה ישירה לקוד של Windows.

בשיטה הזו, ה-WSL 2 מקבל מספר דברים:

  • אפשרות להשתמש בגירסת Kernel מודרנית (אני מאמין שמיקרוסופט תוציא מסמך איך לקמפל קרנלים משלך לשימוש ב-WSL 2)
  • אפשר להשתמש בדברים כמו cgroups, להריץ קונטיינרים (docker, cri-o וכו')
  • כל גישת ה-File/Directory תעבור דרך דרייבר שמיקרוסופט תשחרר ש"ידבר" עם NTFS, ומיקרוסופט טוענים כי בדיקות שלהם מראות כי הביצועים משתפרים פי 20 בהשוואה ל-WSL 1.
  • יותר אפליקציות יוכלו לרוץ.

עדיין קיימות מספר שאלות מהותיות: האם נוכל להשתמש בציודי USB? מה לגבי שימוש בלינוקס וכרטיסים פיזיים במערכת (כמו שימוש ב-CUDA מתוך ה-WSL 2), שימוש בדסקטופ גרפי (Wayland) ועוד – אבל אני מניח שבחודשים הקרובים נקבל על כך תשובות.

לסיכום: מיקרוסופט עושה עוד צעד בכדי לנסות להשאיר את המשתמשים המתקדמים ב-Windows שלא ינטשו לכיוון מערכת אחרת. זה צעד מעניין ואני שמח שמיקרוסופט בוחרת להשקיע בפתרון במקום להתכחש לדברים שקורים בשטח.

על עננים ציבוריים ותקציבים

בשנים האחרונות חברות רבות עברו להשתמש בשרותי ענן ציבוריים, החל בשרותים של מיקרוסופט שהחליפו שרתי Exchange מקומיים (אופיס 365), העברת מכונות VM לענן, שימוש היברידי בתשתית מקומית ובעננים ציבוריים וכלה בשימוש בשרתים כפלטפורמות ושירותים (PAAS/SAAS). גם הבנקים, אחד הסקטורים הכי שמרניים שהשתמש בשרותי ענן יותר לצרכים שיווקיים – קיבל אישור מהרגולטור להשתמש ביותר שרותי ומשאבי ענן ציבורי.

כל חברה שעוברת להשתמש בעננים ציבוריים, סביר להניח שעשתה "סקר שוק" בין שלושת הגדולים (אמזון, גוגל, מיקרוסופט) ובחנה מה החברה נותנת מול מה שהחברה צריכה ורוב החברות גם קיבלו קרדיטים של כמה אלפי/עשרות אלפי דולרים שיספיקו לשנה הראשונה (בחלק מהמקרים לשנתיים), כך שבדרך כלל בצוותי IT ובפיתוח די "משתוללים" בהתחלה מבחינת השימוש בשרותי הענן הנבחר ואין ממש ריסון תקציבי. אחרי הכל, זה לא יוצא מהכיס של החברה, אז זה בסדר.

יש לעומת זאת לא מעט חברות שאינן זכאיות לקרדיטים באלפי/עשרות אלפי דולרים ויש כמובן את המצב שהקרדיטים נגמרו ויש צורך לשלם. במצבים כאלו, ספק הענן מוציא חשבונית חודשית שנגבית מיידית מכרטיס האשראי של החברה (מתגעגעים ל-ש+60?) והחשבונית עוברת למנמ"ר/מנהל צוות ה-IT. אצל לא מעט חברות, כמעט כל חשבונית כזו גורמת לכינוס ישיבה של צוות IT (ושאר גורמים) עם שלל ביקורות ופקודות: מדוע הרמתם שרות X שעולה הרבה? מדוע הורם שרות בלי לקבל אישור, וכמובן הוראות להעיף דברים החוצה ולחסוך. לגטימי לחלוטין.

בדרך כלל, לקראת סוף שנה, יש את הדיונים התקציביים, ובהתאם למצב החברה (הכנסות, רווחים, הפסדים, לחצים של בעלי מניות וכו') מתקיימים דיונים לגבי תקציב לכל מחלקה ובלא מעט מקרים מחלקת ה-"IT" חוטפת על הראש כי היא בין המחלקות היחידות שמוציאה כספים אך לא מכניסה כספים ישירות ולכן אם החברה בדיוק במצב קיצוצים (מכל מיני סיבות) – ההנהלה מחליטה על קיצוץ תקציב ה-IT בכך וכך אחוזים, ודחיית/ביטול פרויקטים (אם לא מוצאים להם הצדקה לביצוע בשנה הקרובה).

כאן קיים איזה ניתוק בחלק מהחברות בין ההנהלה הבכירה לצוותי IT/פיתוח, והניתוק נובע מהרגל לשימוש ב-On Prem. אסביר:

נניח ואני חברה בשם X ויש לי חדר שרתים נחמד עם 5 ארונות, ו-100 שרתים פיזיים, תקשורת, סטורג', מיזוג וכו'. השרתים מריצים כ-1500 מכונות VM. נניח ועכשיו יש צורך להוסיף עוד 500 מכונות VM ויש לי משאבים פנויים בשרתים ובסטורג', אז תוספת העלות לחברה תהיה יחסית זניחה (אני לא מדבר כרגע על רשיונות פר OS כמו ב-Windows): עלות החשמל תהיה קצת יותר גבוהה. אם אצטרך לרכוש ברזלים כדי להקים את אותן מכונות VM, אז העלות שלהם תהיה עלות חד פעמית ואני יכול להשתמש בציוד הזה במשך 3-5 שנים בלי בעיה, אך בשורה התחתונה – ההוצאות הכספיות לגבי תוספת אותן מכונות VM הן צפויות.

בעננים ציבוריים לעומת זאת, חוץ מהתקשורת מבחוץ פנימה ותקשורת פנימית ברוב התשתית הוירטואלית שלך – הכל עולה כסף, החל מהביט הראשון שיוצא ממכונה וירטואלית או מאחסון S3 לדוגמא, כך שבניגוד ל-On prem שלא היית צריך לשלם עוד כסף על כל VM כל חודש – פה אתה חייב לשלם והתשלום מיידי.

ההבדל בין On Prem לשימוש בענן בלא מעט מקרים גורם לכך שחברות, לאחר ישיבות תקציביות שנתיות – מתחילות להתעניין באחת מ-3 האפשרויות הבאות:

  • "לחזור הביתה" – לתשתיות On prem
  • להתחיל לשוחח עם נציגי ענן מתחרה על שרותים זהים כמו שמשתמשים עכשיו אך במחיר יותר נמוך
  • קיצוץ מאסיבי בשימוש שרותי הענן, ואם משתמשים ב-Hybrid (כלומר On Prem ועננים) – לקצץ את השימוש בענן לצרכים הכרחיים בלבד.

החלטתי לשאול חברים מקצועיים בפורום Operation Israel בפייסבוק את דעתם. מי שמעוניין לקרוא, להלן הלינק (לצערי לא ניתן לעשות Embed לפוסט ספציפי מקבוצה אל וורדפרס)

מי שהסתכל בלינק יכל לראות שישנן תשובות שונות. אני אפרסם כאן את התשובות שלי:

  • בנוגע למעבר ל-On Prem ("חזרה הביתה") – אם מדובר על מכונות VM, אז זה אפשרי כמובן, אם כי סביר להניח שתקבלו אולי ירידה כלשהי בביצועים הואיל וספקי הענן בד"כ משתמשים במעבדים מהדור האחרון או זה שלפניו, בהשוואה ל-2-3 דורות אחורה שחברות משתמשות. בנוסף, תלוי בסיטואציה, יכול להיות שתצטרכו לרכוש ציוד נוסף כדי לארח את המכונות שמוחזרות מהענן.
    לעומת זאת – אם אתם משתמשים בשרותים שספקית הענן מציעה (RDS, S3, ELB ועוד שרותים רבים) – חלק מהם ניתן להקים מקומית בקלות (אם כי לא באותה שרידות – לדוגמא במקרה של S3) וחלקם מצריך משאבים ניכרים בכדי להקים משהו זהה רק ב-Scale קטן בהרבה (כמו Aurora), כך שבכל מקרה מדובר על הקצאת משאבים ניכרים שהולכים וגודלים ככל שהעברתם/הקמתם תשתיות וירטואליות בענן או שאתם משתמשים בשרותים המוצעים ע"י ספק הענן.
  • מעבר לענן מתחרה: "על הנייר" זה נשמע קל – מביאים את נציגי המתחרים, מבקשים מחיר נמוך וקרדיטים ואפשר לסגור חוזה. הבעיה בדרך כלל היא במימוש: אם אתם בנק ואתם משלמים מאות אלפי דולרים ומעלה פר חודש לספק הענן הנוכחי, אז ספק הענן המתחרה יקח על עצמו את כל ההקמה והעברת המכונות והנתונים אליו. אם אתם יותר קטנים – הספק המתחרה ישמח לתת לכם שרותי יעוץ (תרגום: אתם עושים את העבודה השחורה, הספק רק מייעץ תיאורתית ושולח לכם לינקים לתיעוד).
    משהו שחשוב לזכור: אין הבדלים רציניים במחירים בין ספקי הענן. הוא יכול נניח לתת לכם מחיר יותר זול על הקמת VM, אבל הוא יקח יותר על ה"דיסק" הוירטואלי, על רשתות תקשורת וירטואליות או על דברים אחרים, כך שלדעתי הסיבות היחידות לעזוב ספק ענן זה שרות גרוע, בעיות Downtime או שאין שרותים שאתם צריכים.
  • קיצוץ בשימוש שירותי הענן: אני יכול להבין בהחלט את אלו שרוצים את האופציה הזו, אבל חשוב לזכור (וזה רלוונטי אצל רוב ספקי הענן!) – אפשר להוציא לדוגמא 1000$ לחודש על פרויקט שרץ על הענן ואפשר במקרים רבים לעשות את זה אצל אותו ספק ענן ב-500$. הכל תלוי בידע של אותו אדם לגבי השרותים המוצעים על ידי אותו ספק ענן.
    סתם דוגמא מציאותית: התשתית שמציגה את הבלוג הזה (ובלוגים אחרים שלי ועוד כמה אפליקציות וניסויים שאני מריץ) לפני כשנה עלתה בסביבות ה-85$ לחודש. כיום אני משלם בחודש 26$. איך? צריך לדעת לבחור את השרותים, לראות מה השרותים החדשים שמוצעים, היכן ספק הענן הוריד מחירים, איך ניתן לבזר את הדברים, היכן כדאי לשלם מראש על משאבים מסויימים לתקופה ארוכה ולחסוך הרבה כסף, היכן ניתן להשתמש במשאבים זמניים כדי להריץ דברים שלא לוקחים זמן רב וזולים בהרבה ועוד ועוד. יש מספר חברות (כולל הח"מ) שמציעים שרות כזה, כך שלפני שמניפים את הגרזן – כדאי להתייעץ.

לסיכום: בלא מעט חברות שיש להם תשתיות בענן ציבורי מגיעים לפעמים סיטואציות שההנהלה דורשת חיתוך רציני בתקציב התשלומים לספק הענן. לא צריך להיכנס לפאניקה, תמיד אפשר למצוא פתרונות איך לקבל ביצועים נאותים תוך ביצוע שינויים שחוסכים מחיר ללא צורך ירידה לשימוש במשאבים בלתי מספקים (תמיד אזכור את אותו עסק שפנה אליי אחרי שקיבל חשבונית היסטרית על שרת SQL שהריץ באמזון ושבקושי נותן שרותים למישהו, אבל האינטגרטור הקודם החליט שזה רעיון מעולה להגדיר שה-SQL ירוץ על m5.4xlarge [כלומר 16 ליבות, 64 ג'יגהבייט זכרון!]).

תודה למשתתפי פורום Operation Israel על תשובותיהם.

כמה דברים על VDI – תוספות

בעקבות המאמר האחרון על VDI, עלו מספר נקודות בשיחות עם עמיתים ואני מעוניין להתייחס לאותן נקודות. מאמר זה יתייחס ל-VDI ב"מבט על", מבלי להיכנס יותר מדי לעומק.

ראשית – השוק בישראל בכל הקשור ל-VDI: ברוב המקרים, השוק בישראל נחלק ל-2: אלו שמשתמשים (ומיישמים) את הפתרון של Ctrix (חלק מקופות החולים לדוגמא), ואלו שמשתמשים בפתרון של מיקרוסופט (רוב חברות הסלולר, בנקים). ל-2 הפתרונות יש חפיפה (פחות או יותר) מבחינת פונקציות כאשר ל-Citrix יש יתרונות כמו:

  • תמיכה הרבה יותר גדולה ב-Clients מסוגים שונים (מטלפון סלולרי ועד כרומבוק, כולל הפצות לינוקס שונות, אנדרואיד, iOS וכו')
  • תמיכה בדסקטופים שאינם מיקרוסופט (דסקטופ מבוסס לינוקס)
  • מוצרים משלימים מהחברה עצמה שנותנים בעצם פתרון יותר "בוגר" כפתרון VDI
  • לא חשוב מה פתרון הוירטואליזציה שתשתמש – בין אם זה Hyper-V, XenServer או ESXi (ואפילו KVM) – ל-Citrix זה לא ממש משנה (אם כי תמיכה רשמית תקבל רק לשלישיה שציינתי לעיל)

מבחינת הפתרון של מיקרוסופט, הפתרון שלהם מתבסס על כך שתריץ את הכל אך ורק תחת הכלים שלהם. וירטואליזציה? Hyper-V. אפליקציות ודסקטופים? תחת שרות RDS בלבד. פרוטוקול תצוגה? RDP בלבד, כך שאם אתם חברה שכבר בין כה מריצים את כל הוירטואליזציה שלכם רק ב-Hyper-V, מעבר לפתרון VDI יהיה קל יותר לכם אם תשתמשו בפתרון VDI של מיקרוסופט (כמובן שתצטרכו תשתית הרבה יותר רצינית מבחינת דיסקים, מכונות ל-compute ועוד – אבל את זה תצטרכו בכל פתרון VDI), כך שהפתרון של מיקרוסופט יותר קל למימוש ללא צורך ברכישת אפליקציות נוספות וכך מיקרוסופט יוצרת "נעילה" אצל הלקוחות והיציאה מה"נעילה" הזו אינה קלה. (אם כי קשה גם לצאת מהפתרונות של המתחרים).

גם לפתרון של VMWare יש יתרונות לא רעים כלל וכלל. יש לך כבר שרתים שמריצים RDS? מצוין, תתקין עליהם Agent של VMWare View והמשתמשים שלך יוכלו להתחבר ישירות לכל האפליקציות שביצעת להן Publish, או למכונות דסקטופ וירטואליות קיימות (אם כי את המכונות דסקטופ הוירטואליות מומלץ לך להקים מחדש עם ה-View). בפתרון של VMWare הקמת מכונות וירטואליות יכולה להתבצע במגוון אפשרויות, החל בהקמת מספר מכונות וירטואליות סטטיות שמשתמשים מתחברים אליהן בצורה קבועה, ועד מצב שהמערכת משתמשת ב-Golden Image שאליו היא מחברת דיסקים זמניים ובכך היא תקים VM חדש בכל פעם שמשתמש עוזב (וישנן אופציות נוספות כמובן) תוך שניות ספורות. גם תהליך העדכון למכונות הוא קל מאוד ותהליך הלימוד של View לא יקח יותר מיומיים (כל עוד יש למנהל פתרון הוירטואליזציה ידע ברמה של VCP). אם יש לחברה סניפים, פתרון ה-PCoIP נותן פתרון יעיל ודינמי (בהשוואה ל-RDP) שיודע להתמודד יפה עם רוחב פס משתנה, עם הצפנה מובנית בפרוטוקול עצמו (גם RDP תומך בהצפנה, PCoIP מוגדר עם הצפנה כברירת מחדל), אין צורך ב-Wan Optimizer (אפשר לקרוא עוד על כך ואפשרויות נוספות כאן), ומבחינת כמות השרתים הנוספת שצריך כדי להקים ולנהל את ה-View עצמו (לא כולל ה-VM של הדסקטופ) – הכמות היא קטנה (יחסית, יחסית).

לכל פתרון יש יתרונות וחסרונות, וכל נציג מכירות של חברה כלשהי ישמח להראות את החסרונות של המוצר המתחרה. לכן, אם מחליטים לעבור ל-VDI (או לעבור למערכת VDI מתחרה), כדאי לקחת את הפרמטרים הבאים לשיקולכם:

  • מבחינת מחיר (שוב, אינני מדבר על מחירי ברזל מבחינת compute ו-storage – את זה תצטרכו לרכוש בכל פתרון שתבחרו) – הפתרון של מיקרוסופט הוא הכי זול (תצטרכו CAL פר משתמש או ציוד). סביר להניח שתצטרכו לשלם על רשיון מערכת הפעלה לדסקטופ (רשיון ה-OEM לא יעזור למיטב ידיעתי, אבל את הרשיון הזה תצטרכו לשלם בכל פתרון VDI.
  • מבחינת קלות תפעול והקמה, הפתרון של מיקרוסופט קל למימוש, אך גם הפתרון של View קל למימוש ואם אתם כבר משתמשים ב-ESXi, אז תוכלו לבקש ממי שמוכר לכם את הרשיונות מחיר מיוחד (עם האיום של לעבור לשכנים ממול 🙂 ) ובכל מקרה אם תרצו לרכוש את הפתרון של VMWare אל תרכשו את הרשיונות בחנות של VMWare, מנסיון – המחיר יכול להיות נמוך בהרבה מהמחיר המוצג באתר (3000 יורו ל-10 משתמשים בגירסת ה-Enterprise).
  • אם אתם מקום שמשתמש ב-Clients שונים (או חושבים להכניס Clients נוספים חוץ מעמדות PC שיהיו "טיפשות") – אז מומלץ להסתכל על הפתרונות של VMWare ושל Citrix. נכון, הרוב תומך היום ב-RDP, אבל המתחרים למיקרוסופט משקיעים הרבה יותר ב-Clients ממיקרוסופט עצמה, במיוחד בתמיכה בציודים כמו Zero Client או כרומבוקים (פוסט על כרומבוקים בחברות יופיע כאן בקרוב).
  • אם אתם רוצים להעביר סביבות לינוקס ל-VDI (יעיל במיוחד לפיתוח, תוכנות CAD וכו') – גירסה 6 של View והגירסה הקרובה של Citrix תומכות בכך, הפתרון של מיקרוסופט לא תומך בכך.
  • אם אתם רוצים להעביר/להקים מכונות VM שמריצות תלת מימד/עריכת וידאו ל-VDI, הפתרון של Citrix ושל VMWare יתאימו לכך (יהיה צורך ב-GRiD של nVidia לשם כך). הפתרון של מיקרוסופט לא תומך בכך (זה יתמך בגירסה הבאה).
  • אם יש לכם סניפים מרוחקים שמחוברים ב-DSL או בפתרון תקשורת אחרת, פתרון PCoIP יכול להוות יתרון הואיל ואין צורך בפתרונות WAN Optimization.
  • נקודה חשובה: ראיתי את העניין הזה בקופות חולים, בחברות אשראי, בחברות ביטוח, בבנקים וכו' – אם אתם נותנים פתרון VDI, תעיפו את ה-PC והטמיעו Thin Client. מחשב PC צורך יותר חשמל מ-Thin Cliernt במיוחד כשמדובר במאות מחשבי PC בבניין. פתרון Thin Client מבוסס ARM צורך פחות מעשירית ממה ש-PC צריך מבחינת חשמל, ואין צורך בהחלפת מאווררים.
  • אם אתם חושבים על מעבר ל-VDI, כדאי לשקול פתרון מבוסס Hyper Converged, כך שלא תצטרכו להשקיע עוד מאות אלפי דולרים על Storage חדש. ישנם מספר פתרונות כאלו (כתבתי על כך כאן), וכל עוד אינכם "נעולים" אך ורק על Hyper-V, תוכלו להרים 2-3 שרתים כאלו ולראות איך זה עובד מבחינת מחיר וביצועים. אגב, VSAN 6 של VMWare יצא לאחרונה, והתמיכה שלו ב-Flash הרבה יותר טובה (עכשיו הוא תומך ב-Flash לא רק כ-Cache).

לסיכום: למיקרוסופט, Citrix ו-VMWare יש פתרונות ל-VDI, אבל שום פתרון אינו מתאים לכולם. לפעמים כדאי לנצל את ההזדמנות כדי להתנסות במוצר מתחרה ואולי אותו פתרון יתן לכם את מה שחיפשתם. גם אם אתם "נעולים" עם פלטפורמה X, כדאי לנסות פתרונות מתחרים. מנסיוני – היו מקרים שפיילוט על מוצר מתחרה פתר לחברות גם בעיות שיש להן עם מה שהן משתמשות באופן קבוע, אז תרימו פיילוט, במקרה הכי גרוע – אפשר לפרמט את השרת 🙂

גוגל נכנסת חזק לתחום הענן הציבורי

עד לאחרונה, בכל הקשור למחשוב ענן שפתוח לציבור, האפשרויות הכי ידועות היו אמזון (כמובן) ומיקרוסופט עם Azure, כאשר אמזון מובילה בביטחה בכמות המשתמשים, הפתרונות, הפלטפורמות וכמובן – ערימת השרותים שהיא מציעה הכוללת שורה ארוכה של שרותים שאף ספק מתחרה לא נותן תחת קורת גג אחת. מכיון שאמזון מציעה את כל אותם שרותים במחירים תחרותיים מאוד, הרבה מאוד סטארט-אפים וגם חברות גדולות וידועות (טוויטר?) משתמשים בתשתיות של אמזון ולאמזון יש תשתיות בשפע ופתרון כמעט לכל דבר שתרצה, החל מענייני ניתוב DNS, אם זה CDN, הרמה של כמות מכונות גדולה בזמן קצר כדי להתמודד עם עומסים, מאזן עומסים (Load Balancer), ועוד – וכל זאת במחירים נמוכים (יחסית, כמובן. אם אתה צריך רק שרת אחד שעליו אתה עושה הכל בלי שום שרותים נוספים ובלי שרידות, אמזון לא מתאימה לך).

לתחום הענן הציבורי נכנסה בשנתיים האחרונות (באיחור אופנתי, כרגיל) מיקרוסופט עם ה-Azure שלה. בהתחלה כמערכת שאתה מפתח עליה אפליקציות במגוון שפות, ולאחר מכן שרותי Azure גדלו ל-IAAS/PAAS. במיקרוסופט, שהכח העיקרי שלה מגיע מהשוק העסקי, עשו דברים קצת שונים מאמזון והחלו את המתקפה על השוק העסקי עם Office 365 כשהם משכנעים ארגונים רבים לאחסן את המייל/יומן/מסמכים בענן, ורק לאחרונה נודע כי מיקרוסופט הולכת להציע שרותים אלו גם גירסה אישית במחיר של 7$ לחודש (או 90$ לשנה) שאותה אפשר להריץ על Windows או MAC או בגרסאות הטאבלט/מובייל שמיקרוסופט הוציאה ותוציא. במקביל מיקרוסופט מנסה לדחוף בצורה אגרסיבית את שרותי ה-IAAS כתחליף לאמזון ולשם כך היא משתמשת ב"צבא" אנשי המכירות שיש להם עם דילים שונים בהתאם לגודל הארגון. עד כה המאמצים להעביר חברות מאמזון ל-Azure לא ממש מנחילים הצלחה רבה למיקרוסופט, אבל תסמכו על מיקרוסופט שיעשו הכל כדי שחברות סטארט-אפ או כל חברה שמציעה שרותי Web ישתמשו ב-Azure. מיקרוסופט אפילו נותנת תמיכה (לא מי יודע מה, למען האמת) בגרסאות לינוקס CentOS/RHEL (מנסיון אישי שלי: אם נתקלת בבאגים, תתחיל לחפש פתרונות בגוגל, התמיכה של מיקרוסופט כולל תמיכה בחו"ל פשוט לא יודעים לתמוך בלינוקס, במיוחד אם אתה מרים הגדרות רשת מורכבות.)

לשטח הזה נכנסים גוגל (ליתר דיוק נכנסו). עד כה גוגל הציעו את ה-App Engine, שרות PAAS שמאפשר לך לפתח אפליקציה שתרוץ בענן של גוגל, אולם בשנה האחרונה גוגל התחילה להציע שרותי IAAS כאשר ההצעות שהם מציעים נשמעים מעולים לאנשי לינוקס שמכירים לינוקס טוב, אבל לך תסביר את הדברים למנהל מעליך, במיוחד שכמות מערכות ההפעלה שנתמכות היתה די קטנה וממש מיועדת לגיקים (Debian 6,7, CentOS 6.2), או שתסביר לו כמה זה מעולה שאתה יכול להרים מערכות Diskless, את זה שאתה יכול להרים 1200 מערכות מאפס תוך פחות מדקה, ושלל דברים מגניבים ששוב – מדברים לגיקים שבינינו אבל קשה לשכנע את ההנהלות לקחת את ה-IAAS ולהשתמש בו כמשאב עיקרי לחברה, כך שהמצב היה שגוגל התחילה להציע דברים, אבל מבחינת שוק – לא הרבה נכנסו אליו. אבל דברים מתחילים להשתנות אצל גוגל ועכשיו הם מתחילים לצאת לאור, ועבדכם הנאמן יגלה כאן כמה דברים שאותם תשמעו רשמית עוד שבועיים: גוגל אתמול הוציאה הודעה שעשתה כאב ראש רציני למתחרים: חיתוך מחירים סופר אגרסיבי באחסון און ליין, ספציפית ב-Google Drive. מעתה, 100 ג'יגהבייט יעלו לך בחודש רק $1.99. רוצה טרהבייט של מקום? בכיף, המחיר צונח מ-50 דולר ל-$9.99 לחודש. רוצה לאחסן את כל ספריית המוסיקה/קליפים/תמונות שלך וצריך 10 טרה? זה יעלה לך $99.99 לחודש, כלומר המחיר צנח בעשרות אחוזים כלפי מטה.  זה נחמד, אבל מה עם האחסון ב-IAAS? (מה שתואם ל-S3 של אמזון) – ובכן, גם הוא בעוד שבועיים יקבל הנחתת מחיר אגרסיבית.

אבל גוגל לקחו את הזמן והוסיפו כמה דברים, חלקם לא הכי נוחים לגוגל אבל השוק דורש וגוגל מצייתים:

  • צריך גרסאות Windows? כן, גם בגוגל שמעו שעסקים מעוניינים ב-Windows Server והם שכרו צוותים שלמים לתמיכה והקמת מערכות כך שתוכל להקים לך Windows Server 2012 כ-VM כולל כל השרותים והתמיכה שתצטרך.
  • ה-App engine יעבור שדרוג מאסיבי ומעתה תוכל להרים עליו שרותים כמו Joomla ועוד – כך שכל מה שתצטרך זה להקים Engine, לזרוק עליו Joomla עם העיצובים והתוספים שלך. לגבי כל עניין ה-Scaling לא תצטרך לדאוג כי המערכת של גוגל תדאג לזה (אה, ולא תצטרך לשבור את הראש על ההגדרות של Web Server או MySQL וכו' – הכל יהיה יותר קל)
  • אפליקציות נוספות יתמכו ללא שינוי קוד דרך ה-App Engine
  • הרצת כל גירסת Linux וכל Kernel שתרצה. (כן, כולל תמיכה ב-SELinux וגם הפצות מבוססות Rolling Release).
  • תמיכה מלאה ב-Docker (כך שתוכל להקים כמה קונטיינרים עם מערכות לינוקס אחרות על VM יחיד)
  • הבטחה להגנה נגד DDoS
  • ואת שאר הדברים תשמעו עוד שבועיים (אני לא מעוניין למתוח את החבל יותר מדי עם גוגל..)

עכשיו, נקודה קצת ישראלית: כמו שאתם יודעים, שככל שזה מגיע לתמיכה, אתה יכול לפנות במקרה של אמזון לפורומים (או לשלם פרימיום לתמיכה) או להתרגל לתמיכה הודית (שזה תרגול מעולה איך לדפוק את הראש בקיר), אבל בגוגל החליטו לשנות דברים: הם שוכרים אנשים (חלקם עשו עליה ארצה) שנמצאים פה בישראל שיעזרו לכם גם בהמרה של האתר שלכם ותמיכה טכנית בכל ה-Cloud Platform, וגם צוות מכירות כחול לבן, כך שאם יש לך שאלות, מישהו טכני או נציג רשמי נמצא במרחק טלפון/אימייל לקביעת פגישה פרונטאלית. יותר מזה – במסגרת תוכנית ה-Starter Pack של גוגל, חברות מקבלות קרדיט כספי לשימוש ב-Cloud Platform כך שבמקום שהסטארט-אפ ישרוף את כספו על מחשוב ענן באלפי דולרים לחודש, גוגל נותנת להם קרדיט להשתמש ובכך לחסוך את הכסף שכל כך קריטי לאותם סטארט-אפים. אגב, כשזה מגיע לבחינת ביצועים, קשה להשוות בין השלושה כי חסרים פרמטרים שלא כל כך גלויים לציבור, אבל ב-infoworld החליטו לבדוק בכל זאת, והתוצאות מראות תמונה די פשוטה: אם אתה מחפש ביצועים נטו, גוגל היא הכתובת עבורך (אחרי גוגל נמצאת במקום שני אמזון ומיקרוסופט במקום שלישי), כך שלגוגל יש במה להתגאות.

לסיכום: גוגל הולכת להתחרות בצורה מאוד אגרסיבית בעוד שבועיים באמזון ובמיקרוסופט וההכרזה אתמול על חיתוך מחירי אחסון מרמזת מה הולך לקרות מבחינת מחירי שאר השרותים. סביר מאוד שתוך זמן קצר גם מיקרוסופט וגם אמזון יורידו שוב מחירים כתגובה (כמו שהיו בפעמים קודמות), כך שמהתחרות הזו כולם מרוויחים, אבל אם אתם שוקלים לעבור לענן ציבורי או לעבור מענן ציבורי אחד לשני, תנו משקל רציני לעניינים הטכניים ולא רק למה שאנשי שיווק מספרים לכם (כמו שראיתי אצל מספר חברות שהלכו בצורה עיוורת אחרי הבטחות של אנשי שיווק ולבסוף שילמו X4 במחיר הסופי). תבדקו טוב לאן אתם נכנסים והאם יש באמת תמיכה למה שאתם משתמשים (כן, גם כשמבטיחים לכם שיש תמיכה בלינוקס. אני מסתכל עליכם – אנשי מיקרוסופט ישראל!). מומלץ גם לנצל את עניין בקשות קרדיט לפני שאתם חותמים על הניירת.

ולבסוף: אינטגרטורים שעוברים ל-Cloud Platform של גוגל: נא לעדכן מיידית את ה-gcutil. (כן, אני חובב את הפלטפורמה של גוגל, אבל אני גם יודע לפרסם פאקים שלהם).

לא להעביר כל דבר ל"מחשוב ענן"

חברות ועסקים רבים שומעים יום וליל על "מחשוב ענן" מהפרסומות שמשודרות ללא הירף והם שוקלים בחיוב לעשות זאת, אולם לא כל דבר צריך או אפשרי להעביר למחשוב ענן.

הנה דוגמא מסויימת ששמעתי לגבי מספר עסקים שמתכננים להעביר: שרותי שולחן עבודה Windows.

מבחינת רשיון, מיקרוסופט אוסרת על ספקים להציע ללקוחות שרותים כמו Windows 7 ב-Remote, והאיסור נכלל ברשיון ה-SPLA ורשיונות אחרים, מה שמשאיר את אפשרות של שרותי RDP (או Terminal Services) דרך Windows Server 2008.

טכנית, אין שום בעיה לגשת לאמזון או כל ספק אחר שמציע שרת VPS להקים על המכונה Windows Server 2008 עם רשיונות תואמים ולאפשר למשתמשים להתחבר ב-RDP ולעבוד כך.

אבל הבעיה המרכזית היא שיהיו בעיות רבות עם הסצינה הזו מהצד של הגולש: חברות ועסקים רבים בארץ שיש להם חיבור אינטרנט, לוקחים קוים סימטריים של 2-10 מגהביט, ועם זה הם גולשים ברשת, מוציאים/מקבלים דואר ועוד.

אם נוסיף למשוואה של שימוש באינטרנט גם מספר חיבורי RDP במקביל, חוויית הגלישה תואט משמעותית וגם משתמשים מחוברים ב-RDP יסבלו מבעיות של תקשורת איטית, התנתקויות ועוד, במיוחד אם אחד המשתמשים פותח דפים אתרים עמוסי פרסומות כמו וואלה או YNET וה-RDP צריך להעביר כל פיפס מהשרתים אל הגולשים.

ניתן כמובן להרחיב את רוחב הפס שהעסק רוכש דרך בזק/הוט וספק האינטרנט שלו, אולם המחירים בארץ מאוד גבוהים כך שאם נבצע חישוב של השכרת שרת, רשיונות, ורוחב פס, התוצאה תהיה יקרה משמעותית מהרצת שרותים אלו מקומית בחברה/עסק.

יש בהחלט דברים שאפשר להעביר לשרותי VPS או מחשוב ענן בחו"ל (מחשוב ענן בארץ לא קיים, למרות הצהרות אחרות שחברות עם מספר דו ספרתי של שרתים "מוכרים" ללקוחות בתור "מחשוב ענן"). לדוגמא: שרת דואר, שרת WEB, ושרתים אלו שנמצאים על תשתית של ספק VPS טוב לא יסבלו מניתוקי תקשורת (לדוגמא), ואז יש בהחלט הגיון להעביר שרותים אלו החוצה, אם כי כדאי לשים לב היכן לקחת שרותים. אין בעיה לקחת את השרותים מספק בחו"ל (או את החבילות חו"ל שלנו), אבל אז קבלה ושליחת דואר יכולה להיות איטית עקב האטה מכוונת של ספקי האינטרנט בארץ, בעיה שלא קיימת כשהשרת מאוחסן פה בארץ.

לכן, לפני ש"מתלהבים" מפרסומות של ספקים שונים, כדאי לשקול בכובד ראש כל הצעה לעומק, לעשות חישובים ולראות אם יש חסכון או יתרונות כלשהם מאשר להמשיך להריץ את השרתים בחדרי השרתים של החברה/עסק.

Exit mobile version