הולכים לרכוש דיסקים קשיחים? שימו לב!

כל מי שנמצא בסקטור ההיי-טק בתחום ה-IT, מודע בוודאי לכך שהיום הדיסקים שנמכרים הכי הרבה – הם דיסקים אלקטרוניים (SSD). אתה מקבל מהירות גבוהה מאוד של קריאה/כתיבה, הבקרים באותם דיסקים שופרו כך שתוכל לקבל אורך חיים מכובד לאותו SSD. מהצד השני, יצרניות גדולות של דיסקים מכניים מנסים למכור את הדיסקים שלהם לצרכי Capacity. אחרי הכל – שום SSD לא נותן מחיר משתלם מבחינת כמות אחסון כמו דיסק קשיח מכני.

יצרניות הדיסקים הקשיחים מנסים כל הזמן להגדיל את כמות האחסון פר דיסק ואחת השיטות שכל יצרני הדיסקים הטמיעו נקראת SMR או Shingled Magnetic Recording. בשיטה זו, כשכותבים נתונים על הדיסק ובאותו אזור שבו הדיסק רוצה לכתוב, כבר קיימים נתונים – אז הבקר של הדיסק יורה למערכת לקרוא את הנתונים הקיימים בדיסק, לצרף אותם (בזכרון המכונה) לנתונים שצריכים להיכתב – ולכתוב את הכל מחדש. כל התהליך הזה לא קיים בדיסקים קשיחים רגילים שמשתמשים בשיטת קריאה/כתיבה שנקראת PMR ולפיכך דיסקים קשיחים שעובדים בשיטת SMR מתאימים יותר לצרכי גיבוי ארכיבאי, הווה אומר: אם אתה רוצה לגבות כמות גדולה של מידע בצורה חד פעמית ולהכניס לאחר מכן את הדיסק לארון או כספת או לשלוח את הדיסק Off Site – אז דיסקים כאלו מעולים לכך. בקיצור – אלו דיסקים שמתאימים כ-WORM.

מכאן נעבור לשוק ה-NAS, השוק בו אותן חברות בדרך כלל מוכרות ללקוחות וליצרני קופסאות NAS דיסקים קשיחים בגדלים של 2-8 טרהבייט. חברות כמו Western Digital גם מייצרת 2 משפחות דיסקים ל-NAS, האחת היא סידרת RED והשניה היא סידרת Red Pro, כאשר ה-Red Pro יותר מתאים ל-Enterprise הואיל והדיסקים שם מגיעים בחיבור SAS ולא SATA. יצרנים אחרים גם יעדו דגמים ומשפחות שונים של דיסקים לשוק ה-NAS. אחרי הכל זהו שוק שגודל וסקטור ה-SMB קונה המון ממנו מחברות כמו Synology או QNAP.

וכאן הגיע תחמון חדש מצד יצרני הדיסקים.

כפי שציינתי לעיל, דיסק מבוסס SMR מתאים לצרכים של קריאה מרובה אך אינו מתאים לצרכים של כתיבה מרובה (גם לא כתיבה של 50% ומטה!) ולכן אם אתם רוצים לרכוש דיסקים לשרתים שלכם (מצד ג') או דיסקים ל-NAS שלכם, חשוב יהיה לוודא שהדיסקים עובדים בשיטה כמו PMR, CMR או שיטות מתקדמות אחרות (יש שיטות כאלו אולם עדיין לא יצאו לשוק המסחרי דיסקים המבוססים בשיטות החדשות) ולא SMR.

אז יצרני הדיסקים החליטו לעשות משהו פשוט: מכיוון שהם בטוחים ש-NAS זה רק לשוק ה-SOHO/SMB שלא מצריך כתיבה מרובה, אפשר לדחוף להם דיסקים קשיחים שהם SMR מבלי לגלות ללקוח שהדיסקים הם SMR. מדוע? כי לאותם לקוחות יש "פעילות מועטה".

חמור מכך: חברות כמו Western Digital טענה כי רק הדיסקים בגודל 20 טרהבייט שלהם עובד ב-SMR, אבל כפי שתוכלו לראות כאן וכאן, הם לא בדיוק אומרים את האמת – וגרוע מכך, הם מסרבים לענות כששואלים אותם מהי שיטת הקריאה/כתיבה של דגם ספציפי. אם יש לכם דיסקים של WD, אז אם אותם דיסקים מסתיימים ב-EFRX אז אלו דיסקים שעובדים PMR/CMR ואין שום בעיה לעבוד איתם, הם מעולים. אם לעומת זאת הדגם שלהם מסתיים ב- EFAX – אז כדאי להחליף אותם.

מאז שהתפוצצה הפרשה הזו – גם Seagate וגם טושיבה הודו שגם הם משתמשים בטריק הזה. כאן אפשר לראות לגבי הדיסקים של Seagate וכאן אפשר לראות לגבי הדיסקים של טושיבה.

לכן – אם קנית או שאתה מתכנן לרכוש דיסקים קשיחים מכניים – בקש בהצעה את שמות הדגמים ובדוק אותם לפי הלינקים לעיל. אני לא יודע לגבי ישראל, אבל יש לי תחושה שבארה"ב זה הולך להגיע לבית המשפט.

על דיסקים ואחסון

אחת הטכנולוגיות שתמיד נצטרך בכל DC ובכל תשתית IT – תהיה תשתית האחסון, בין אם מדובר באחסון קופסתי סגור, דיסקים מכניים או דיסקים SSD בכל סוג חיבור. אנחנו צריכים לכתוב ולקרוא נתונים וסביר להניח שגם אם נעביר תשתית לענן, נרצה איזה משהו "מקומי" שיחסוך לנו Latency.

אחד הדברים הראשונים שצריכים לקחת בחשבון כשבונים אחסון כחלק ממערכת – בשרתים (אחסון Scale Out לדוגמא) – הוא מחיר דיסקים, אחריות, שרות וכו' ובעצם – כמה זה עולה לנו. אם צריך לשם הפרויקט לרכוש מספר בודד של דיסקים, אז עדיף לסגור את עניין רכישת הדיסקים יחד עם השרתים ושרות מול המפיץ.

אבל מה קורה אם יש צורך להזמין כמות גדולה של דיסקים? (ב"גדולה" אני מדבר על כמויות של 30 ומעלה – בתור התחלה). ניקח את זה יותר לכיוון המציאות: אתם רוצים להקים תשתית וירטואליזציה Scale Out עם vSAN או Nutanix. אתם לא רוצים עדיין לרוץ לכיוון All Flash ולכן אתם רוצים לשלב דיסקים מכניים גדולים יחד עם SSD שישמשו כ-Cache. ב-2 הפתרונות המתחרים, כמות ה"ברוטו" מבחינת הדיסקים שתכניסו – רחוקה מאוד מכמות ה"נטו" שתקבלו בפועל לשימוש, ולכן אם נרצה כמות תלת ספרתית של אחסון נטו פנוי, נצטרך לרכוש לא מעט דיסקים עבור מינימום 3 שרתים. נניח לשם הפוסט – שנצטרך 21 דיסקים מכניים ו-3 SSD (כלומר 7 מכניים ו-1 SSD פר שרת).

לפני שנעבור לחישובים שונים, בוא נשנה לרגע נושא ונדבר על שרידות: כיום בשוק, אצל רוב מוחלט של החברות, מצב השרידות שקיים הוא מצב שהמערכת יכולה להמשיך לעבוד, כל עוד דיסק אחד הוא תקול. במקרה והתקלקל דיסק, מפעילים את ה-SLA ותוך 4 שעות יגיע טכנאי ויתן לכם דיסק חלופי, תחליפו את הדיסק בשרת/מערך אחסון, הפעילו תהליך Rebuild. מה יקרה אם יתקלקל עוד דיסק עוד לפני שהקודם הוחלף ובוצע Rebuild? תקוו שהגדרתם דיסק אחד כ-Hot Spare – אחרת אתם בצרות.

נחזור לחישובים: כיום, בין אם מדובר בישראל או כמעט בכל מקום אחר בעולם, רכישת דיסק קשיח, בין אם מדובר ב-SSD או מדובר בדיסק מכני, תעלה אצל יצרן שרתים פי 2-3 בהשוואה לרכישה מיבואן רשמי בארץ. תרגום: אם דיסק כלשהו עולה $100 אצל יבואן רשמי, אצל יצרן שרתים, אותו דיסק יעלה 300-$200. את ההבדל הזה די קל לבלוע כשמדובר על רכישה של שרת אחד עם 4-5 דיסקים. ראש שקט, רכישה חד פעמית, תשלום חד פעמי, לא עושים מזה סיפור.

אבל אם נסתכל על הדוגמא לעיל עם ה-Scale Out בשביל ה-Nutanix/vSAN (או GlusterFS, או Ceph), אנחנו מדברים על 21 דיסקים, ואנחנו נשלם בפועל מחיר של 50-60 דיסקים. אתם לא צריכים להאמין לי, אתם יכולים ליצור קשר ישירות עם היבואנים בארץ:

  • דיסקים של חברת טושיבה – חברת CRG
  • דיסקים של חברות Seagate, Western Digital – חברת ח.י.

(שימו לב – חברות אלו בד"כ לא ימכרו ללקוחות קצה או כמות קטנה של דיסקים בודדים, אבל אתם יכולים לשאול אותם לגבי מחירים, כדי שיהיה לכם מושג.)

אז במקרים שהרעיון של תשלום סכום כה מטורף קצת מפריע לכם – אפשר לחשוב על שרידות ברמה אחרת: במקום לרכוש 21 דיסקים מיצרן השרתים, אפשר לרכוש נניח 25 דיסקים מהיבואן (כל עוד לא מדובר עבור שרתי HPE – הם לא מקבלים דיסקים שאינם בעלי קושחה של HPE), ולאחסן 4 דיסקים בארון. במקרה והתקלקל דיסק, מוציאים אחד מהארון ובמקביל יוצרים קשר עם היבואן כדי לתאם שליחות/קבלה של דיסק חלופי אחר. במקרים כאלו, גם אם עוד דיסק ילך במהלך ה-Rebuild, יהיו לכם מספיק דיסקים חלופיים ועל הדרך תחסכו לא מעט כספים.

לסיכום: יש אנשים וחברות שירצו ויסכימו לשלם מחיר מאוד גבוה, ובלבד שהכל יהיה תחת קורת גג אחת מבחינת תמיכה, שרות ואחריות, וזה בסדר גמור. מצד שני – יש כאלו שלא יסכימו לשלם מחיר כה גבוה אם אפשר לחסוך סכום ניכר מהמחיר תמורת שיחת טלפון והוצאת שליח כדי להחליף דיסק במקרה של תקלה. כל אחד והחלטותיו, רק חשוב לזכור – לבדוק את האלטרנטיבות לפני שסוגרים עיסקה.

על דיסקים מכניים גדולים ו-RAID

מי שעוקב אחרי חדשות טכנולוגיות יכול למצוא אחת לכמה חודשים הכרזות של יצרני דיסקים שונים על דיסקים חדשים, לפעמים על שיטת קריאה/כתיבה חדשה. כך לדוגמא, חברת Showa Denko K. K. הכריזה כי היא סיימה לפתח ראש MAMR חדש לדיסקים קשיחים עבור חברת טושיבה, וטושיבה תוציא דיסקים קשיחים בגודל 18 טרה המבוססים על טכנולוגיה זו במשך השנה. צפו להכרזות דומות מצד שאר היצרנים.

כיום, בין אם יש לך שרת שאתה מכניס בו דיסקים קשיחים ומחבר אותו לבקר RAID כלשהו, ובין אם יש לך סטורג' קנייני – כל היצרנים ישמחו למכור לך דיסקים קשיחים גדולים – בין אם ישירות מיבואן יצרן הדיסקים ובין אם דרך החברה שרכשת ממנה את השרת או הסטורג'. רוצה מדף עם 12 דיסקים של 10 טרהבייט? בשמחה! תחתום פה ופה, תעביר כרטיס אשראי או תשלח צ'ק וטכנאי בדרך אליך להתקין את המדף לסטורג' ולהגדיר אותו. אין צורך לדאוג, גם הדיסקים הגדולים שנמכרים כיום נמכרים עם SAS Dual Port לחבר ל-2 כרטיסי RAID (אם אתה רוצה להכניס את זה לשרת, בסטורג' זה אוטומטי).

אבל האם זה שווה לרכוש את הדיסקים הללו? בכל זאת, אם קנינו מדף של 12 דיסקים בגודל 10 טרה, אנחנו נקבל ברוטו 120 טרהבייט, זה שקט להרבה זמן מבחינת אחסון פנוי!

בעבר כתבתי על הנושא והצרות עם זה, ועכשיו גם חברת Western Digital, אחת מחברות יצרני הדיסקים הגדולים – כותבת על כך (ואני ממליץ מאוד לקרוא את הפוסט!). הסיבה שהם כותבים היא כמובן כדי לדחוף 2 מוצרים שהם מוכרים. אני לעומת זאת כותב מהנקודה היותר פרקטית – של סכנה.

לשם פוסט זה, נניח ויש לנו את ה-12 דיסקים של 10 טרה, והם מורכבים בסטורג' או בשרת עצמאי עם 2 בקרי RAID (או אחד, זה לא ממש משנה מבחינת מהירות קבלת נתונים, ה-Dual Port ב-SAS הוא יותר לשרידות, אם כי במצב שהולך לך בקר, אני הייתי ממליץ לך להשבית את השרת עד שיגיע טכנאי עם חלק חלופי. אתה לא רוצה לסכן את ה-DATA שלך!). נניח שהגדרנו RAID, נניח 5 או 6 (במצב של 1 זה הרבה יותר מסוכן) או כל "RAID" בסטורג'.

עכשיו – נניח והלך דיסק קשיח. המנוע לא נדלק, או שדיסק עושה רעשים מוזרים כשאתם מתקרבים למדף/שרת ומקשיבים. נאמר שהפעלנו את האחריות וכבר תוך זמן קצר אנחנו שומעים זמזום אופנוע – השליח עם הדיסק החלופי הגיע. אנחנו מוציאים את הדיסק, מכניסים דיסק חדש – ויאללה, שיעשה Rebuild!

וכאן… מתחילות הבעיות והסיכונים צצים…

  • אם הדיסקים נמצאים בשרת והם מחוברים לבקר RAID (וזה לא חשוב איזה RAID הגדרתם, למעט כמובן 0 שאז הלך ה-DATA) – השחזור לא רק שיהיה איטי ויקח מספר ימים, אלא שאתם תסבלו מביצועים נמוכים מאוד באותם ימים הואיל וכל מערך ה-RAID צריך לעבוד בעצם כפול: גם לשרת את הצרכים שלכם, וגם לקרוא מהחלקים השונים של הדיסקים על מנת לכתוב את ה-DATA מחדש על הדיסק החלופי.
  • מכיוון שאתם מאמצים את המערכת – יש סיכוי שדיסק נוסף יפסיק לעבוד, הואיל והמערכת עובדת נון סטופ.
  • במקרים של שרת ו-RAID מבוסס בקר חומרה, הכתיבה היא "הכל" – גם אם היה לכם ב-RAID חומר בגודל 10 ג'יגהבייט, הוא יבצע Rebuild של 10 טרהבייט, מכיוון שבקר RAID הוא דבר די טיפש.
  • במקרים של סטורג' (או Software defined Storage) – שיטת ה-Rebuild תהיה שונה, וכמות ה-DATA שתיכתב על הדיסק תהיה כמו שאר הדיסקים באותו "RAID", כך אם יש חומר של 10 ג'יגה, יכתב 10 ג'יגה. ההבדל הגדול בין סטורג' לבין שרת עם בקר RAID חומרה – זה שהסטורג' יודע "להסתיר" את האיטיות עם דיסקים SSD, עם Flash Cache וטריקים אחרים, אבל עדיין – תורגש איטיות.

לכן, אם אתם מעוניינים לרכוש כמות דיסקים קשיחים גדולים ולבנות לעצמם NAS לדוגמא, כדאי להסתכל על ההמלצות הבאות:

  • חברו את הדיסקים ל-HBA ולא לבקר RAID (אפשר לרכוש בקרי LSI עם IT MODE או להחליף להם קושחה).
  • השתמשו בתוכנה כדי לבצע RAID. יש הרבה פתרונות – החל מ-FreeNAS, ZFS, XPEnology, או Storage Spaces של מיקרוסופט. הכל תלוי בהעדפה שלכם.
  • השתמשו ב-SSD שהוא Mixed Intensed או SSD שמתאים ל-Enterprise אם המהירות חשובה לכם. ההמלצה שלי היא ללכת על Optane 900P או DC P4800X (אם יש לכם את התקציב) של אינטל על מנת לקבל Latency מאוד נמוך וביצועים גבוהים מאוד (שימו לב – אם השרת אינו חדש, אז ה-Optane לא יוכל לבצע Boot ואם בשרת אין תושבות PCIe 3.0 – אז הוא לא יעבוד).
  • אם אתם משתמשים ב-ZFS, אל תשכחו להגדיר תהליך "קרצוף" (scrub) של הדיסקים לפחות אחת לשבוע (התהליך עובר על כל ה-DATA והיכן שהוא מוצע בעיות, הוא משכתב את ה-DATA למקום פנוי אחר, כך שהעבודה תהיה חלקה).
  • גיבויים, גיבויים, גיבויים – תוכנות גיבוי זה טוב, אבל snapshots ברמת האחסון הם יותר טובים והשחזור הרבה יותר מהיר. דאגו שתהיה מכונה אחרת עם מקום פנוי לקבל את ה-Snapshots.

ככלל, לא חשוב אם האחסון שלכם הוא NAS שבניתם או סטורג' שקניתם, אם כמות האחסון שלכם נעה בין מאות טרהבייט לפטהבייט – עדיף לעבור לפתרון Scale Out (וכשאני מדבר על Scale Out אני מדבר על מספר מכונות [גם נקראות Nodes]) המכילים את הדיסקים או JBOD המחוברים לאותן מכונות. פתרונות כאלו יודעים להתמודד גם עם מצבים שמספר דיסקים קשיחים מתקלקלים במקביל ומענה לדרישה מוגברת של תעבורת נתונים הלוך ושוב לשרתים/מהשרתים.

לסיכום: SSD בגדלים רציניים קיימים בשוק אך במחירים שגם חברות גדולות מהססות לרכוש בכמויות (כל האנליסטים טוענים שברבעון הנוכחי המחירים אמורים לרדת ב-20-30%, בינתיים זה עדיין לא קרה) ודיסקים קשיחים גדולים הם רעיון טוב לאחסון כמות גדולה של נתונים, אבל יש סיכונים וצריך לקחת אותם בחשבון, גם אם מדובר בתוך סטורג' קנייני. פתרונות תוכנה וסטורג' נכונים יכולים לסייע בכך, וכמו תמיד – חשוב לשמור גיבויים.

כמה מילים על SSD ל-Enterprise

כתבתי בעבר מספר פוסטים על SSD בהשוואה לדיסק מכני ועל סוגי SSD. הפעם נתמקד יותר במה כדאי לחברות לרכוש (במידה והחברה לא רכשה שרתים שעושים קצת צרות עם דיסקים שאינם מאותו יצרן שרתים – היי HPE!)

נתחיל ב"קרב" של SAS מול SATA: כשזה היה בדיסקים מכניים, אז כמובן ה-SAS ניצח, אבל כשזה מתקדם ל-SSD, אתם תראו יותר ויותר פתרונות ל-Enterprise שהם מבוססי SATA. רגע, כבר נכתבו אלפי מאמרים והרבה מרצים הרצו כמה SATA נחות לעומת SAS, אז מה קרה שהיצרניות מייצרות SSD כ-SATA ועוד ל-Enterprise?

התשובה לכך פשוטה וקשורה ל… תור, ספציפית לדבר שנקרא QD (כלומר: Queue Depth). המושג QD אומר בעצם כמה פעולות הבקר והדיסק יכולים להתמודד מבחינת תור. נסו לדמיין את עצמכם בסופרמרקט, זה עתה סיימתם להכניס מוצרים לעגלה ואתם עוברים לקופות. בד"כ אתם לא תגיעו ישר לקופאית, אלא תמתינו בתור כמו כל אחד אחר (טוב, תמיד יש תחמנים אבל זה משהו אחר) עד שיגיע תורכם להעלות את המוצרים מהעגלה למסוע, לתת לקופאית להעביר את המוצרים בסורק ולבסוף לשלם על המוצרים. ככל שיש יותר קופות פתוחות, התורים מתקצרים, וזה ההבדל הגדול בין דיסק SAS ל-SATA: בדיסק SATA יש 32 ערוצי תורים, ב-SAS יש 254 תורים, כך ש-SAS תמיד ישרת את הפניות יותר מהר.

עכשיו נשנה את הסיטואציה: אין קופאיות, העגלה בעצמה סורקת את המוצרים שלך ואז אתה מעביר את כרטיס האשראי בעמדות תשלום. האם התור יתקצר? בוודאי, תוך 2-3 דקות תוכל לסיים את הקניה, להעביר לשקיות ולצאת (טוב נו, בתיאוריה) – וזה מה שקורה עם SATA SSD: בגלל שה-SSD מאד מהיר והוא יודע בדיוק כל קובץ היכן הוא נמצא ואין צורך בראשים שיגיעו ויתחילו לקרוא את הנתונים ממקומות שונים, אז כתיבת/קריאת הנתונים תהיה מאוד זריזה, בוודאי כשנשווה זאת מול דיסק SAS מכני ולא חשוב מה תהיה מהירות ה-RPM שלו. בנוסף, דיסק SSD SATA טוב מגיע למהירות קריאה/כתיבה לפחות כפולה מכל דיסק SAS מכני והוא מריץ את ה-QD המוגבל שלו הרבה יותר יעיל ומהר מדיסק SAS מכני.

עוד סוג דיסקים שקיים הוא SAS SSD. טכנית, הדיסק נותן מהירות כפולה מדיסק SATA SSD, אך אם תבדקו אצל יצרנים שונים, תראו שהם פשוט כבר כמעט לא מייצרים כאלו מהסיבה הפשוטה: אם אתה רוצה משהו יותר מהיר מ-SATA, עבור ל-NVME. סמסונג, לדוגמא, מייצרת רק דיסק SSD אחד בחיבור SAS, והוא ה-PM1633a שמיוצר בגודל מרשים של 15.3 טרהבייט. המחיר? 4500$ לחתיכה. משום מה אני בספק אם יהיו רבים בארץ שיקנו אותו.

דיסקים NVME לא מתחברים לשום בקר RAID אלא מתחברים דרך חיבור U.2 (שהוא בעצם PCIe X4) ישירות ללוח ולמעבד (אם כי בחלק מהמקרים הוא עובר דרך צ'יפ "Switch" שנקרא PLX כי בלוח אין הרבה יציאות PCIe בלוחות מבוססי אינטל, ב-AMD Epyc התמונה אחרת לגמרי).

דיסקים SSD NVME בנוים בתצורה כזו של שרידות מאוד גבוהה, כך שאפשר לעבוד עליהם כיחידים או שניתן לקבוע זוג (דרך ה-BIOS/UEFI) כ-RAID-1 בשביל שרידות טובה או RAID-0 בשביל איחוד מקום (הדיסקים האלו הרבה יותר אמינים מכל דיסק SAS והם יודעים בעצמם לתקן שגיאות, בגלל זה יש להם גם אחריות של 5 שנים), אבל לפני שרצים חשוב לשים לב לא לקנות את הכי יקרים מהסיבה הפשוטה: אם אתם מייעדים את הדיסקים לשימוש אותו שרת מקומי בלבד או אם אתם מכניסים את זה לשרת קבצים שישרת 2-4 שרתים, אז הדיסקים המאוד יקרים לא יתנו לכם את הביצועים שאתם צריכים, בשביל שיתנו ביצועים גבוהים, צריכים כמה שיותר שרתים ושרותים שיכתבו ויקראו לדיסק, כלומר צריך למלא את ה-QD והרבה – בד"כ QD של 128 ידע לנצל את הדיסק הזה ואגב, אם SAS יכול לתת 254 תורים, דיסק NVME יכול לתת.. 50,000 תורים וכמה שתמלא את התור הזה הביצועים יהיו יותר גבוהים, לכן מומלצים דיסקים NVME מהסוג כמו של סמסונג כמו ה-PM863a  שמכיל 1 טרהבייט ועולה (בחו"ל) 480$. חשוב גם להכניס למחיר פאנל קדמי שיודע לתמוך ב-NVME (זה מגיע רק בתוספת תשלום ובחלק מהדגמים רק לחלק מהפאנל).

נקודה חשובה נוספת בשיקול היא דיסקים SSD עם או בלי סופר-קבלים (Supercapacitors). ישנם דיסקים רבים ל-Enterprise שמכילים זאת ובכך הם שומרים נתונים שעדיין לא נכתבו בעת הפסקת חשמל. זהו דבר חשוב אם אתם קונים דיסקים NVME, אולם אם הדיסקים הם SATA SSD, בד"כ הסוללה על הבקר תשמור את הנתונים עד לחזרת החשמל. כדאי לקחת זאת בחשבון.

לסיכום: מעבר ל-SSD זה דבר שיכול רק להועיל. לא חייבים לשרוף את התקציב השנתי על דיסקים ולא תמיד חייבים דיסקים Enterprise במקרים של SSD, אבל אם גם הולכים על דיסקים Enterprise, אין תמיד הצדקה לרכוש את היקרים ביותר – מכיוון שהם לא יתנו את הביצועים אם הדברים שאנחנו הולכים לבצע לא "קורעים" את ה-QD. לא מומלץ לנסות להקים RAID-5/RAID-6 על דיסקים NVME (ולמען האמת גם לא על SATA SSD) כי זה יקצר את חייהם משמעותית ולכן עדיף לרכוש דיסקים מעט יותר גדולים ולחבר אותם (דרך ה-BIOS/UEFI או תוכנת Storage) כ-RAID-1/RAID-10.

Exit mobile version