ההבדלים בין מעבדי אינטל שונים עבור שרתים (וידאו קליפ)

חברת אינטל מוציאה מעבדים רבים עבור שרתים ולעיתים ישנם לא מעט חברות ועסקים שרוכשים שרתים, אבל לא בוחרים נכונה את המעבדים הנכונים (גם כשלא מדובר בעניין של תקציב).

בקליפ הבא אסביר כיצד להבין את האותיות בשם המעבד, את ההבדלים השונים ומה כדאי לבחור בהתאם לפעילות שאתם רוצים להריץ על השרת.

תכירו: משפחת ה-Ryzen 5000

חברת AMD הכריזה לפני כשבועיים על מעבדי ה-Ryzen דור רביעי לדסקטופ (מבחינת מספרי הדגמים, הם החליטו לקפוץ מ-3000 ל-5000 לאחר שהם הצליחו ליצור סלט שלם בדגמי ה-4000). בפוסט זה אתייחס הן לדגמי הדסקטופ והן למעבדי ה-EPYC לשרתים שיצאו כבר בקרוב.

מעבדי Desktop לשרתים

מבחינת מעבדי הדסקטופ, ב-AMD ממשיכים להוציא את אותם מספרי דגמים שהוציאו בגירסה הקודמת, בקצה הגבוה נמצא 5950X עם 16 ליבות, 5900X עם 12 ליבות, 5800X עם 8 ליבות ו-5600X עם 6 ליבות, בדיוק כמו שהיה עם ה-3950X, 3900X, 3800X, 3600X, רק שהפעם אין בשלב זה דגמים ללא X כמו שהיו בדגמי ה-3000 (אלו יצאו בשנה הבאה). המחירים – עלו במעט, בממוצע כ-50$ בהשוואה למעבדים מסידרה 3000.

מבחינת ביצועים (שזה כמובן הדבר הכי חשוב למשתמשים) – AMD הציגה עליה משמעותית בביצועים של עד 19% – במיוחד בעבודות Single Threaded, ולראשונה במבחנים סינטתיים – AMD עוקפת את כל המעבדים שאינטל מוכרת בגיזרת הדסקטופ (שוב, בעבודות Single Threaded, ב-Multi Threaded המעבדים של AMD עוקפים ממזמן את המעבדים של אינטל). במבחן כמו Cinebench, מעבד כמו ה-5950X מגיע ל-640 ב-Single Threaded ומעבד 5900X מציג באותו מבחן את המספר 631. לשם השוואה, מעבד ה-10900K מגיע ל-539 באותו מבחן ומעבד כמו ה-Tiger Lake החדש לדסקטופ (דגם: Core i7-1185G7) מגיע ל-598 (אך זהו אינו מעבד לדסקטופ, זהו מעבד למחשב נייד).

ישנם שיפורים רבים בתוך המעבדים החדשים, מבנה Cache חדש שנותן ביצועים גבוהים בצורה משמעותית, ושינויים רבים נוספים ש-AMD תפרט עליהם יותר בהרחבה כבר בשבועות הקרובים.

ישנם לא מעט אנשים שכבר יש ברשותם מעבדי Ryzen והם מעוניינים לשדרג – הנה מספר נקודות לגבי הנושא:

  • אם יש לכם לוח אם מבוסס Chipset כמו X570 או B550 – תוכלו כבר בחודש הבא לרכוש את המעבד, לשדרג את ה-BIOS, להחליף את המעבד ולהמשיך לעבוד כרגיל.
  • אם יש לכם לוח אם מבוסס Chipset כמו X470 או B450 – לרוב הדגמים יצא שדרוג BIOS במהלך חודש ינואר אשר יוסיף תאימות למעבדים החדשים (אך יסיר תאימות ממעבדים ישנים כמו Ryzen מסידרה 1000 ו-2000, פשוט אין מקום בשבב הפלאש לכל העדכונים).
  • רשמית – המעבדים יצאו לשוק ב-5/11. הסיכוי שלכם לרכוש ולקבל מעבד כזה בארץ בתאריך הנ"ל – די טוב (נודע לי לאחרונה כי כבר יש מלאי בארץ, אך המכירה אסורה עד ה-5/11).
  • לאלו שאין ברשותם מעבד Ryzen וחושבים לרכוש (במסגרת בניה עצמית של מחשב) לוח אם ואז את המעבד, אני ממליץ להמתין: בהשקה הרשמית יכריזו יצרני לוח האם על לוחות אם חדשים עם תכנונים משופרים.

חשוב לזכור: כמו שזה נראה כרגע, כנראה שסידרת ה-Ryzen מסידרה 5000 הם "תחנה אחרונה", וכשיצאו מעבדי ה-Ryzen 6000 יהיה צורך בלוח אם חדש וכנראה זכרונות חדשים (DDR5), ולכן אם חושבים להשקיע סכום מהותי ברכישת לוח אם חדש ובמעבד, כדאי לקחת בחשבון שכנראה לא ניתן יהיה לשדרג את המערכת למעבדי Ryzen עתידיים.

מעבדי EPYC לשרתים

באופן רשמי, ב-AMD עדיין לא מדברים/מספרים על מעבדי ה-EPYC מסידרה 7003 (שם קוד: Milan), והדברים יפורסמו באופן רשמי במהלך השבועות הקרובים (אני מאמין שבמהלך נובמבר), אבל עד אז – הנה כמה נקודות מעניינות:

  • שיפור ביצועים משמעותי בהשוואה ל-EPYC דור קודם (7002): כמו ב-Ryzen, גם כאן יש תכנון חדש לזכרון המטמון ברמות 1 ו-2, כך שבפועל ה-Latency נחתך בצורה משמעותית, מה שמתורגם לביצועים גבוהים, כאשר ברוב המקרים מדובר על שיפור דו ספרתי.
  • מבחינת וירטואליזציה – מעבד EPYC דור 7002 (הדור הנוכחי) נתנו מספר יתרונות מבחינת אבטחת וירטואליזציה בהשוואה למה שאינטל נותנים (אינטל תתן פתרון מועתק במשפחת מעבדי ה-Xeon הבאים בשנה הבאה, ע.ע. TME) ולאחרונה התבשרנו כי vSpehre 7 עדכון 1 יתן תמיכה בפונקציות החדשות להצפנת מכונות וירטואליות, דבר שיתקבל בהחלט בברכה במקומות שאבטחה היא במקום הראשון. במעבדי EPYC דור 7003 אנחנו צפויים לקבל עוד מספר שיפורים חדשים באבטחת וירטואליזציה (אם כי מבחינת תמיכה, זה אולי יהיה ב-vSphere 7U2 או בגירסה 8, אך אם משתמשים בוירטואליזציה מבוססת KVM – התמיכה תגיע בחודשים הקרובים)
  • אחת הנקודות שעולות שוב ושוב בפורומים שונים של משתמשי EPYC היא תאימות לאפליקציות שאינטל מבצעת בהם אופטימיזציה, כמו הוספת תמיכה ב-AVX 512. ובכן, בדגמי ה-EPYC החדשים יש תמיכה ל-AVX 512 ולעוד מספר טכנולוגיות ידועות.
  • תאימות לאחור – גם הפעם, יהיה אפשר להשתמש במעבד EPYC מסידרה 7003 על שרתים ישנים יותר (3 דורות אחורה). חשוב לציין כי את התמיכה לכך יש צורך לקבל מיצרן השרתים (בד"כ זה יהיה במסגרת KIT הכולל מעבד חדש או במסגרת עדכונים שהיצרן מוציא לשרתים). כל היצרנים יתמכו בשדרוג ממעבדי EPYC דור 7002 לדור 7003, אולם רק חלק מהם יתנו תמיכה לשדרוג מ-EPYC דור 7001.
  • שיפור ביצועים משמעותי בכל הקשור ללינוקס: ב-AMD הוסיפו פקודות חדשות, והוסיפו שיפורים למהדר כמו GCC (זה נקרא Znver3), כך שאם רוצים שיפורים מעבר לשיפורים שמקבלים כברירת מחדל, אפשר לקמפל עם הפרמטרים החדשים ולקבל ביצועים עוד יותר גבוהים

חשוב לציין: גם כאן, כמו עם מעבדי Ryzen, המעבדים שיצאו יהיו כנראה בחזקת "תחנה אחרונה". ב-AMD עובדים במרץ על EPYC דור 7004 (שם קוד: Genoa) שיתן תמיכה ב-PCIe 5, זכרון DDR5, תמיכה ב-CXL, וטכנולוגיות רבות אחרות, כולל שינוי כל ה"שיחה" בין ה-CPU לכרטיסי GPU (בהצלחה ל-NVIDIA עם NVLINK), ומעבדים אלו לא יהיו תואמים אחורה.

לסיכום: AMD פתחה את הרבעון האחרון של 2020 בהכרזה על מעבדי Ryzen, בהמשך החודש על כרטיסי ה-GPU לדסקטופ, ולאחר מכן יגיעו ההכרזות על מעבדי EPYC לשרתים, כרטיסי GPU לצרכי ML/DL. התחרות בתחומי ה-GPU – בשיאה (NVIDIA כבר הכריזה על הכרטיסים שלה, AMD יכריזו בחודש הקרוב, ואינטל במחצית הראשונה של השנה הבאה) והתחרות בתחום המעבדים תתחיל החודש הבא ואילו אינטל תתן מענה הן בתחילת שנה הבאה (ICE Lake, מעבדים שאני לא ממליץ לרכוש, הואיל ואלו מעבדים שיהיו רלוונטיים אולי במשך חצי שנה) והן במחצית השניה של 2021 שבה היא תציג את מעבדי ה-Sapphire Rapids שיהיו מבוססים ארכיטקטורה חדשה (ביי ביי, Skylake), ויהיו שונים מהותית ממה שאינטל מוכרת כיום, ועם שיפורים מדהימים ורעיונות.. יצירתיים.

על אחסון, וירטואליזציה, ובעיות ביצועים

כמעט כל ארגון שמריץ פתרון וירטואליזציה (vSphere, Hyper-V, Xen, ואחרים) בדרך כלל משתמש בפתרון אחסון משותף לשרתים, בין אם מדובר בפתרון "הרכבה עצמית" (FreeNAS), פתרון קופסתי זול (Synology, Asustor, QNAP וכו') ובין אם מדובר במשהו קצת יותר גדול מצד חברות כמו HPE, IBM, Lenovo, Dell, NetApp, EMC וכו'. יש פתרון לכל תקציב.

עם כל הכוונות הטובות והגדרות שונות שיבוצעו, תקלות תמיד תתרחשנה (וחוק מרפי אומר: הן תתרחשנה בדיוק בזמן הכי לא מתאים), ולא חשוב כמה כסף השקעתם בפתרון האחסון או איזו רמת שרידות בניתם/הגדרתם את אותו אחסון.

אפשר לקטלג את סוגי התקלות ל-2 סוגים עיקריים. לסוג הראשון אני קורא "תקלות אבסולוטיות" ולסוג השני – "תקלות מעורפלות".

בסוג הראשון – התקלות עצמן קלות לצפיה: שרת לא מצליח להתחבר לאחסון, השרת מתחבר אבל לא רואים את ה-Datastore, השרת מחובר אבל משום מה התקשורת בין השרת לאחסון נפלה, אף שרת לא מצליח להתחבר לאחסון, וכו'. בדרך כלל הפתרונות לסוג תקלות כאלו לא יקח זמן רב (אלא אם אתם נופלים על תומך מטומטם מחו"ל שרוצה שתכבו ותפעילו מחדש כמעט את כל התשתית שלכם, וראיתי כבר הצעות כאלו לפתרון – או שיעבירו את התקלה שלכם בין תומכים, בשיטת ה"פינג פונג") וסביר להניח שתוך דקות או שעות ספורות תהיו בחזרה באויר והכל יפעל.

הסוג השני לעומת זאת – הרבה יותר ערמומי. יש תקשורת בין האחסון לשרתים, מכונות ה-VM פעילות וכלי הניטור לא מדווחים על תקלות מיוחדות, ובכל זאת – אתם רואים שהכל זוחל. אלו בדיוק התקלות שלא רק קשה לאבחן, קשה גם לתקן אותם מבלי שיש ידע רציני למי שמטפל בתקלה.

אני רוצה לתת דוגמא מה-LAB שלי. לפניכם צילום מסך מתוך מכונת VM ב-vSphere 6.7 שמריצה Windows 10 עם Crystal Diskmark 7. השרתים מחוברים לשרת ZFS עם 8 דיסקים מכניים ואין בו שום SSD, בחיבור 10 ג'יגהביט +SFP. על הנייר, כל מי שמבין באחסון, יאמר שהמספרים מעולים – 1.2 ג'יגהבייט קריאה/כתיבה על חיבור של 10 ג'יגהביט – זה המקסימום שאפשר לקבל.

הסיבה שהרצתי את אותה בדיקה בצילום מסך היתה קשורה לבעיה אחרת: כל מכונת VM שכיביתי או הפעלתי מחדש – עלתה בצורה מאוד איטית. זה לא היה קשור לשרתים כי לא היה עומס עליהם וגם כשביצעתי Migrate ל-VM לשרת אחרת והפעלתי מחדש, היתה אותה איטיות. בשרת ZFS לא היה שום עומס, וגם הסוויצ' לא דיווח של איטיות או הצפה כלשהי, ובכל זאת – אתם רואים את המספרים לעיל, לא רואים בעיה.

במקרה שלי – לקח לי בערך שעתיים וחצי למצוא אחרי חיפושים בשיטת "מחט בערימת שחת" שאחת המכונות הגדרתי אותה לשמש כנתב בין מספר חיבורים פיזיים ומספר הגדרות וניתובים לא היו מוגדרים בצורה נכונה ומשכך אותה מכונה פיזית (לא שרת שהריץ מכונות VM) התחיל "לשגע" את כל הרשת (זה הגיע למצב שגם רשתות ה-1 ג'יגהביט שלי החלו להיות איטיות בטירוף).

המקרים היותר מסובכים קשורים לכך שמריצים מכונות VM שונות שפותחות/יוצרות/קוראות אלפי קבצים בזמן קצר והאחסון לא ממש יודע לעמוד בכך (במיוחד כשמריצים RDS כ-VM עם אחסון מבוסס דיסקים מכניים) ואז כשמנסים להבין מדוע הדברים איטיים – כל גוף יפיל את זה על השני: ספק האחסון על ספק פתרון הוירטואליזציה, ספק פתרון הוירטואליזציה על מיקרוסופט ומיקרוסופט – על כולם. אז איך פותרים את זה?

לצערי, אין שום "פתרון קסם" לבצע תהליכים X,Y,Z והכל חוזר לעבוד בצורה תקינה. יש דברים אחרים שאפשר לבצע שתיכף אפרט, אבל מי שהכי יעזור לך – זה אותו אחד מקצועי שעושה לך את האינטגרציה בין החלקים השונים. אל תבנה יותר מדי על התמיכה של יצרן האחסון שלך – ככל שהתקלה שיש לך יותר מורכבת, הסיכוי שהם יעזרו לך – קטן יותר, ושוב – תתכונן בלא מעט מקרים לתהליך של "פינג פונג" (ד"ש חם ל-HPE).

במקום פתרון קסם, יש כמה דברים שאפשר לעשות, שיצריכו מעט "הפשלת שרוולים", וקצת הכרה של  לינוקס ואולי ידע בסקריפטים (במיוחד אם רוצים לשלב זאת כחלק מפתרון הניטור שיש):

  • הדבר הראשון שאני ממליץ, זה להשתמש בכלי בשם FIO. את הקוד של הכלי הזה אני ממליץ לקמפל באופן סטטי (בשימוש הפרמטר build-static– ), לפתוח תיקיה ב-Datastore כלשהו ולהעלות את הקובץ FIO הבינארי שקומפל לשם, ולוודא שיש לו הרשאות Executable. את הקובץ נריץ דרך SSH.
    הכלי (FIO) נותן לנו למדוד את מהירות הקריאה והכתיבה שיש לנו עם מדדים ופרמטרים שונים ובכך נוכל לדעת מהי מהירות הקריאה והכתיבה בין האחסון לשרת עצמו ישירות. כך נוכל לדעת אם הבעיה קשורה בתקשורת בין האחסון לשרת ולא בין האחסון למכונת VM כלשהי. חשוב: לבצע את הבדיקה עם כמה שפחות מכונות VM רצות על אותו שרת.
  • אנחנו יכולים להשתמש באותו כלי (ולחובבי Windows – יש את IOMeter שמבוסס על הקוד של FIO. את הכלי הזה, אגב, אפשר להריץ ישירות על Windows Server פיזי אם מדובר במכונה שנותנת שרותים דרך Hyper-V) כדי למדוד את אותם דברים שמדדנו קודם – אך הפעם אנחנו נמדוד בין מכונת ה-VM לאחסון, תוך שימוש ב-Datastore ובדיסק הקשיח הוירטואלי של אותו VM. שימו לב: התוצאות יכולות להיות שונות מהתוצאות שנקבל כתוצאה מבדיקה דרך הסעיף הקודם, הואיל והתרגום לדיסק הוירטואלי גובה מספר אחוזים בביצועים.
  • אם אתם מאלו שאוהבים כמה שיותר DATA כדי לאסוף כמה שיותר תובנות, בנו לעצמכם סקריפט שמשתמש ב-FIO כדי לבצע דגימות שונות ולאסוף את הנתונים לקובץ מסוים כדי לנתח אחר כך ולבדוק דגרגציה של פתרון האחסון ועוד.
  • אם הבעיה קיימת רק עם מכונות VM מסויימות, אז הבעיה אינה ממש קשורה לתקלות באחסון אלא יותר בכח של פתרון האחסון. הגיע הזמן להחליף למשהו יותר לכיוון ה-All Flash או לפחות עם פתרון Flash לכתיבה ו-Caching.
  • זה ישמע טריוואלי – אבל תפרידו תקשורת ברמה של פורטים ואם אפשר גם ברמה של סוויצ' – בין התקשורת מהאחסון לשרתים, לבין כל שאר הדברים. אני משער שחלק מהקוראים יאמרו "מה הבעיה עם VLAN?", אין בעיה – רק שבמקרים רבים אותם אלו שמגדירים נוטים לחתוך פינות ולפעמים ההגדרות לא יהיו נכונות ולא יסייעו. מצד שני – סוויצ' 10 ג'יגה כיום הוא דבר די זול.
  • דבר אחרון – כלים רגילים שמודדים ביצועים של דיסקים מכניים או SSD לא רלוונטיים במקרים של התקלות המדוברות בפוסט זה. זה נחמד להציג תמונות (או כדי למכור ללקוחות מצגת על פתרון) אבל התוצאות לא יהיו באמת נכונות (אתם באמת חושבים שמכונת ה-ZFS  הנ"ל בפועל יכולה לכתוב 1.2 ג'יגה בשניה בשעה שאין שום SSD? לא ממש, אבל ZFS יכול "לעבוד" על VMWare ובכך אפשר להציג את התוצאות הנ"ל, אם יש מספיק RAM בשרת, ובמקרה הזה – יש, 256 ג'יגה).

לסיכום: תקלות קרו, קורות ויקרו בהמשך. בחלק מהמקרים יקח כמה דקות לתקן ובחלק מהמקרים יהיה צורך לשרוף ימים כדי לגלות את התקלה. במקום לשרוף יותר מדי זמן, תתחילו להשתמש במתודות שונות – של דגימה ומעקב אחר תוצאות הדגימה כדי לדעת מה מקבלים בכל זמן ובכך להימנע מהפתעות בדרך.

ברמת המאקרו: vSAN מול Nutanix

אם יש סוג מסוים של ויכוחים בלתי נגמרים שמזכירים מאוד מלחמות של הפצות לינוקס בזמנים קדומים (שנות ה-2000) – אלו הם הויכוחים של Nutanix מול vSAN, מי יותר טוב ומה יותר "שווה" לרכוש. בפוסט זה אתייחס לדברים ברמת המאקרו מבלי להעדיף פתרון זה או אחר. אין תשובה של "vSAN תמיד הכי עדיף" או "Nutanix תמיד הכי עדיף".

נתחיל מבחינת תכונות תמוהות: גם ב-vSAN וגם ב-Nutanix יש החלטות שאני לא יודע כמה אלכוהול שתה אותו מנהל לפני שהחליט להורות למפתחים שלו לכתוב/להשתמש בדברים מסויימים. אם ניקח לדוגמא ב-Nutanix את השימוש ב-Zookeeper כדי לשמור הגדרות בין Nodes שונים – האם הבחור התחלק על השכל? מה רע ב-etcd לאותו שימוש? וב-vSAN – קבוצות דיסקים מסוג All Flash כשהכתיבה נזרקת לדיסק יחיד כ-Write Buffer וגם הוא מוגבל ל-800 ג'יגה?? הרי לא מסובך ליצור מעין RAID-1 בין 2 SSD מסוג Mixed וכך אפשר למנוע נפילה של Disk Group רק בגלל נפילת SSD.

הרעיון של Nutanix לתמוך הן ב-Hypervisor של אחרים והן משלהם (AHV, עדיין בפיתוח וחסרים בו פונקציות רבות שכן קיימות ב-KVM, כמו שיתוף קבצים בין מכונות VM, דבר די חדש, מצגת על כך כאן) הוא רעיון לא רע, הרשיון שלהם הוא גם רשיון די "קל לעיכול" מבחינת תמחור ושימוש, והעניין שאין צורך ברשיון נוסף כדי להשתמש בדיסקים המקומיים כפתרון אחסון לפתרון וירטואליזציה, קונטיינרים ומכונות VM – הוא בהחלט יתרון ענק על פני vSAN. מצד שני – הדרך שבה vSAN מנצל דיסקים מהקצה הגבוה (NVME) והדרך שהוא כותב את המידע (חוץ מההערה שציינתי לעיל וההחלטה הבעייתית לגזול 25% מקום בשביל Slack מבלי לאפשר לשנות את הגודל, וההחלטה המאוד דבילית לגבי הגבלת שרותי יצוא ה-iSCSI) מאפשר להשיג כמות IOPS הרבה יותר גבוהה – אם מוכנים להשקיע בדיסקים עם כמות שרתים גדולה שתורמת לשרותי ה-vSAN. אפשר גם להגיע ל-7 ו-8 ספרות IOPS, רק צריך תשתית לכך.

אני יכול לכתוב עוד 10 עמודים של החלטות תמוהות, אבל זה לא העניין. בכל פתרון יש כאלו וזו בדיוק הפואנטה – לפניך נמצא מוצר X או מוצר Y, כל אחד מממש בדרכו פתרונות שאתה צריך, ואתה צריך להחליט איזה מוצר לרכוש.

ובשביל להחליט, צריך לראות קודם כל מה ההשקעה שיש לך בפתרון הקיים אצלך בארגון. אם אתה כבר מה שנקרא "מושקע כבד" על מוצרי VMware, אתה משתמש בכל השרותים של ה-vCenter, משתמש ב-VRA/VRO, כתבת סקריפטים שונים למערכת, אתה משתמש ב-NSX וכו' – אז הפתרון של Nutanix לא ממש יתן לך הרבה. הוא כן יתן לך כאב ראש כי תצטרך בעצם לנהל 2 מערכות שונות, ואם אתה הולך להריץ את הפתרון של Nutanix על VMWare, ואתה עדיין רוצה תמיכה מ-VMware, תצטרך לשלם בעצם כפול (אל תסמוך על הצהרות Nutanix שהם יעזרו לך במקרה ותהיה תקלה בתשתית של VMware) ואם תרצה לעבור לוירטואליזציה טבעית של Nutanix (ה-AHV) – תצטרך לקחת בחשבון שהיא חלקית ומאוד תלויה בגירסת מכונת ה-VM (לדוגמא: גירסה 15 עם כל ה-Secure Virtualization לא תרוץ על AHV).

מצד שני – אם כל מה שיש לך זה כמה עשרות מכונות וירטואליות, אתה משתמש ב-vSwitch וההשקעה שלך היא לא כזו גדולה בפתרון של VMware, אז הפתרון של Nutanix בהחלט יכול להיות פתרון טוב עבורך.

מצד שלישי – אם אתה חושב לנטוש את VMWare ולהקים את הכל מאפס עם Nutanix, הפתרון יכול אולי להתאים לך, אבל תצטרך לבדוק אם כל ה-ECO System המוצע לך ע"י Nutanix מספק את הצרכים שלך.

אלו שכבר "מושקעים כבד" יצטרכו בהחלט לשבת עם VMware (עדיף עם המנהלים בהרצליה פיתוח) בכדי להוריד מחירי רשיונות ל-vSAN. ככל שאתה לקוח יותר גדול, הסיכוי להורדה משמעותית במחיר – יותר גבוה, ובכך ברוב מוחלט של המקרים, לא יהיה צורך לעבור לפתרון אחר. בנוסף, לפי מה שהבנתי מאנשים ב-VMWare, ישנם סוגים שונים של רשיונות שיכולים להוריד משמעותית את המחיר.

לסיכום: המוצרים של Nutanix הם מוצרים די טובים, והם יכולים להשתלב יפה מאוד בתשתית הקיימת אצלך בארגון. יחד עם זאת, הוספה של המוצרים הנ"ל מחייבת לימוד נוסף וניהול נוסף של מערכות חדשות, התמודדות עם תקלות שיכולות להיות במוצרים של Nutanix או במוצרים של VMware ובהצלחה במציאה מי גורם למה. החלפה מוחלטת של מוצר אחד בשני אפשרית – אולם ישנן מגבלות שונות ובהתאם לצרכים בארגון – צריך לראות מה נתמך ומה לא, אלו מוצרים מצד ג' יוכלו לרוץ ולתת שרות ואלו לא. אם הסיבה היחידה שבגינה אתה רוצה לעבור ממוצר אחד למוצר אחר היא עלות רשיונות, אז תתחיל במו"מ מול VMware או שתיקח מישהו שמבין במו"מ בכדי להוריד במחיר. אתה לא תצליח להוריד לאפס, אבל בהחלט יכול להיות שהמחיר שתגיעו הוא מחיר שיהיה קל יותר לכם "לבלוע".

על רכישת שרתים – והחזרתם

הבוקר קרה לי שוב מקרה פשוט שבו אני ממליץ ללקוח מפרט טכני מפורט על שרת יקר, הוא מזמין, השרת מגיע, הלקוח מפעיל ו.. זה לא עובד. הסיבה שזה לא עובד? הלקוח התעלם מכל ההמלצות והמפרט שנתתי ובמקום זה הקשיב לאיש השיווק ורכש את המערכת הלא נכונה. כמו שזה נראה כרגע – הם יגיעו לבית משפט כי הספק לא מוכן לקבל בחזרה את המערכת שהוא מכר.

ולצערי – זה לא המקרה הראשון שזה קורה. קרה לי עוד מקרה כזה בו לא הייתי מעורב אך כן סייעתי ללקוח דרך חברה צד ג' כדי שהפרודקשן שלו לא ידפק.

אני רוצה להתחיל דווקא עם הקטע של החוק. למיטב ידיעתי (ואם יש למישהו מידע אחר, אשמח שיכתוב זאת בתגובות) – כל ציוד שמוגדר כ"Custom", כלומר הוגדר ונבנה במיוחד עבור לקוח – לא זכאי להחזר תוך 14 יום, זה יכול להיות שרת, זו יכולה להיות מיטה, ארון מטבח ועוד ועוד.

בכל מה שקשור ליעוץ רכישת ברזלים, אני מתעקש על תשלום מראש. לא מדובר בתשלום גדול, אבל עניין התשלום בא לכסות שתי דברים חשובים:

  • בניית אמון ביני ללקוח מבחינת קבלת שרות ותשלום בזמן
  • אספקט פסיכולוגי: כשמישהו משלם על יעוץ, בדרך כלל הוא גם יקשיב לך יותר מאשר לכל מיני דעות והצעות אחרות. משהו שלמדתי בהתחלה כשהקמתי את העסק: כשלא משלמים, בדרך כלל נוטים להתעלם ולהקשיב לאחרים.

שרתים זה דבר מורכב. יש משווקים רבים שבטוחים שהם מכירים מפרטים בצורה מעולה, אבל יש הרבה דברים שהם לא מכירים. אני יכול לציין דוגמא על חברת תקשורת שרכשה לפני שבועיים שרתים עם דרישה למעבדים "הטופ שבטופ" של אינטל. מה הם קיבלו? מעבדי Xeon SP דור קודם, כי בשיווק לא ידעו על הדור החדש. דוגמא אחרת: חברה מסויימת הזמינה שרת עם Optane DC (זה ה-SSD שנראה דומה למקל זכרון). מה הם קיבלו? מקל זכרון ECC.

וכאן בדיוק מתחילה הבעיה: אם אתה לקוח חשוב ליצרן ולמפיץ, יבואו לקראתך, יחליפו מה שצריך (ברוב המקרים לא תקבלו החזר כספי על כל המכונה). אם אתה לקוח קטן? אז מבחינתם – לך תתבע אותם.

לכן, גם אם סגרתם מפרט, תנו למישהו חיצוני להעיף מבט. גם אנשי IT מקצועיים לא תמיד מודעים לטכנולוגיות האחרונות שיצאו, לטריקים שיווקיים "לדחוף" משהו אחד שכביכול נותן ביצועים גבוהים בזמן שבפועל מוכרים ללקוח חלק שנותן ביצועים בינוניים ומטה, ולפעמים דווקא אותו מישהו חיצוני יכול להציל לכם את הרכישה ולטייב אותה.

שנת 2019 במעבדים – זו לא השנה של אינטל

אוטוטו מסתיימת לה שנת 2019 והגיע הזמן לסכם אותה מבחינת מעבדים שיצאו לשוק, הן לדסקטופ, הן לתחנות עבודה והן לשרתים, ואחד הדברים הראשונים שאפשר לאמר על התחום בשנת 2019 – שזו בפירוש לא השנה שאינטל היתה רוצה לזכור.

נובמבר 2018 – חברת AMD מכריזה על מעבדי ROME, הדור השני של מעבדי EPYC לשרתים. החברה כינסה את הכתבים והבלוגרים הטכניים ליום עיון טכני, ובסופו של דבר לאחר שהדברים החלו להתפרסם, התברר משהו פשוט אחד: ב-AMD הפיקו מהר מאוד לקחים מהדור הראשון (Naples) והם שינו את הארכיטקטורה (מ-NUMA ל-UMA). החברה עברה בהצלחה מ-14 ננומטר ל-7 ננומטר, והחברה ממשיכה לעבוד בשיטת ה-Chiplets במקום שבב ענק אחד – השיטה שאינטל עובדת (יעברו עוד כמה חודשים עד שאינטל תכריז כי בשבבים עתידיים שלה בעוד שנתיים, גם הם יעברו כ-Chiplets). חברת AMD החליטה לשנות בדרך גם מספר דברים פנימיים מבחינת עיבוד נתונים וגם להגדיר את ה-Cache לגדלים בומבסטיים. בסופו של דבר, כשיצאו המעבדים לשוק ותוצאות המבחנים הראו מעבר לכל ספק שמעבדי EPYC דור שני עוקפים כמעט בכל מבחן את המעבדים של אינטל, כל ספקי הענן הציבורי מיהרו לרכוש וכל יצרני השרתים החלו לקחת את AMD ברצינות והחלו להוציא הן דגמים מעודכנים עם מעבדי EPYC החדשים והן להכריז על משפחות שרתים חדשים שישתמשו במעבדים הללו. מכיוון ששדרוג שרתים נעשה באיטיות ולוקח לשינוי להתרחש במשך שנים בתחום ה-Enterprise, אף אחד לא ציפה ש-AMD תחטוף לאינטל פלח שוק גדול, וגם AMD עצמה הכריזו שהשאיפה שלהם היא להגיע עד 2020 ל-10%, ולפי דיווחים שונים, הם בהחלט בדרך לכך.

האירוניה הגדולה הקשורה לאינטל ולשוק זה – לאינטל יש מענה ל-ROME, והוא נקרא Xeon Platinum 9200, רק שיש מספר בעיות עם המענה הנ"ל:

  • אינטל בראש ובראשונה יעדה אותו אך ורק לשוק ה-HPC. ב-AMD מצהירים בפשטות שמי שרוצה ביצועים גבוהים וכמות ליבות גדולה, ישנם מספר דגמים עם 64 ליבות לרכישה.
  • מערכות השרתים שמריצות את ה-Xeon Platinum 9200 שונות לחלוטין ממערכות שרתים רגילות, הן בחשמל, הן במעבדים והן בתושבת (אין תושבת, המעבדים מולחמים ישירות על הלוח) – מה שלא מאפשר לשום יצרן שרתים לבנות ולמכור מכונות כאלו, זולת יצרנים שמייצרים לוחות אם Custom כמו Supermicro וכו'.
  • התמחור: במחיר של שרת עם מעבד יחיד, תוכל לרכוש שרת עם 2 מעבדי EPYC כשלכל אחד מהם 64 ליבות. עם הפרש מחירים כה גבוה, קשה מאוד לשכנע חברות לרכוש שרתים ועוד ישירות מאינטל (לאינטל אין נסיון רב במכירות שרתים ללקוח הסופי).

משוק השרתים נעבור לשוק ה-HEDT (כלומר: High End Desktop)

תחום ה-HEDT נוצר כתוצאה של תחרות בין אינטל ל-AMD. במקור, אינטל הוציאה סידרת מעבדים חדשה תחת משפחת Skylake, אלו מעבדים שיועדו לכל התחומים, מדסקטופ ועד שרתים. לדסקטופ אינטל הוציאה מספר מעבדים כאשר מקסימום הליבות פר מעבד הוא 4. AMD באותו זמן החלה להוציא פרטים על מעבדים חדשים, משהו שהחברה לא תכננה מראש והם תוצר פנימי של קבוצת מהנדסים שתכננו, הציגו להנהלה, בהנהלה אהבו את זה והחלו לייצר אותם. מהרגע שאינטל שמעה על זה, אינטל נכנסה לפאניקה והחלה לדרוש מיצרני לוחות האם לשנות את הלוחות שאמורים לצאת לשוק כדי לתמוך בכמויות יותר גדולה של PCIe, ולהוסיף תמיכה לסידרת מעבדים חדשה, ה-Skylake X, והכל כמובן היה תחת לחץ אטומי של אינטל לשנות הכל תוך .. 3 חודשים, והתוצאות גם ניכרו בהמשך כאשר לוחות שהחלו לצאת לשוק לא יכלו לתמוך מבחינת VRM וחום במעבדים החדשים. אז בזמן שאינטל הציגה רשימת מעבדים חדשה כשבראשה עומד ה-7980XE, חברת AMD הוציאו את ה-Threadripper עד 16 ליבות במחיר נמוך משמעותי מהמחירים שאינטל ביקשו. מאז החברות הוציאו דור שני למעבדי HEDT, ו-AMD הוציאה גם מעבדי Threadripper עם 32 ליבות.

בשבוע שעבר היתה לסוקרים ולבלוגרים הטכניים שמקבלים מעבדים לסקירה – "הפתעה" לא נעימה: אינטל החליטה להרים את ה-NDA כ-6 שעות לפני שהסוקרים יכלו להציג את מעבדי ה-Threadripper החדשים. ערוצי יוטיוב רציניים כמו Jaytwocents ו-Linus Tech tips די קטלו את אינטל על המהלך הנבזי הנ"ל (אינטל עם המהלך הזה רצתה להשיג סקירות שלא משוות את המעבדים החדשים ובמיוחד את ה-10980XE מול מעבדי ה-Threadripper) ובסופו של דבר רוב הסקירות שיצאו לשוק – די קטלו את המעבד החדש.

המעבד החדש, למרות שהוא מהיר בכ-400 מגהרץ בהשוואה לדור קודם (9980XE) קיבל חלק מתיקוני האבטחה, מה שגורם להאטת ביצועים מול ה-9980XE, כלומר מהירות השעון היא אכן יותר גבוהה, אך הביצועים יותר נמוכים. אינטל גם החליטה לחתוך במחצית את מחיר המעבד בהשוואה ל-9980XE כך שכולם ראו את התאוותנות של אינטל, ואז הגיעה ההשוואה מול מעבדי Threadripper החדשים של AMD (ה-3960X ו-3970X), וכאן – הפתעה: לא רק שה-Threadripper החדשים בועטים ב-10980XE כמעט בכל מבחן, ה-3950X, המעבד שמיועד בכלל לדסקטופ ויש לו "רק" 16 ליבות – גם הוא עוקף במבחנים רבים את ה-10980XE. בקיצור – אינטל נשארו עם עוגה על הפרצוף וההמלצה ברוב הסקירות היא שאם אין לך מערכת קודמת מבוססת X299, עדיף לבחור מהפתרונות של AMD.

שוק תחנות העבודה: הנה שוק שאינטל שולטת בו לחלוטין, והדבר היחיד החדש שהיה בו זה אינטל הוציאה לשוק זה את ה-Xeon W-3275. מעבד עם 28 ליבות במחיר של 4500$. רק לשם השוואה, ה-Threadripper 3970X עולה $2000 והוא "חוגג בסיבובים" ברוב מוחלט של המבחנים סביב המעבד הנ"ל של אינטל.

הגענו לשוק הדסקטופ, וכאן לאינטל השנה לא היה כמעט כלום מה לחדש. הם הוציאו מעבדים עם 8 ליבות שיכולים להגיע למהירות 5 ג'יגהרץ (כל הליבות), והם הוציאו גם כמה מעבדים ללא יחידת עיבוד גרפי פנימי (המבחנים הראו שחבל לרכוש אותם, לא מקבלים ביצועים יותר גבוהים). ב-AMD לעומת זאת "כיסו" עם שורת מעבדים את כל מה שאינטל מציעים, החל ממעבדים 2 ליבות ועד 16 ליבות – שרצים על לוחות אם חדשים וישנים (כל מה שצריך זה לעדכן BIOS) עם מחירים מאוד תחרותיים מול אינטל. המסקנה של רוב הסוקרים היתה פשוטה: אם אתה מחפש לרכוש/לבנות מערכת גיימינג שתתן לך את כל הפריימים עד האחרון שבהם, קח מעבד של אינטל ועדיף את ה-9900KS. אם יש לך צרכים מעורבים (כולל עריכת וידאו, אפקטים וכו'), תסתכל על ההצעות של AMD.

לסיכום: ל-AMD אין משאבים כמו שיש לאינטל, והשמועות על פלטפורמת Zen-2 (שכל המעבדים החדשים מתבססים עליה) החלו עוד באפריל 2018 ואני בטוח שאינטל ידעה הרבה יותר מהציבור, ובכל זאת, במהלך שנה וחצי, אינטל לא הוציאו שום מעבד תחרותי. אני פשוט המום מכך שחברה בשווי שוק של 254 מיליארד דולר לא מצליחה להוציא מעבדים תחרותיים בשעה שהמתחרה הקטנה שלה מצליחה לפתח ארכיקטורות חדשות (ה-Zen-3 שיצא בשנה הבאה היא הארכיטקטורה השלישית -AMD תוציא והיא מכוונת לנקודות החזקות של אינטל: Floating Point ו-IPC, ועוד כמה דברים). אני מאמין שאינטל תתעשת ותוציא ארכיטקטורות ומעבדים חדשים ויותר חזקים, אבל איך זה קורה ששנה וחצי אין שום התפתחות אצלם?

המודלים הפיננסיים החדשים לשרתים

(הערה: במהלך הפוסט אני אזכיר פעמים רבות את המושג סע"צ – אלו ראשי תיבות של ספק ענן ציבורי)

במהלך השנה האחרונה, הופנתי על ידי חברים ודרך אנשים שקראו את הבלוג הזה לחברות סטארט אפ שונות על מנת למכור שרות יעוץ לחומרה. בדרך כלל היתה מתקיימת ישיבה עם היזם, מנכ"ל, אנשי פיתוח ועם עבדכם הנאמן, והמשתתפים היו מתארים מה הם רוצים להריץ, אלו שרותים צריכים לרוץ, ענייני שרידות ועוד ועוד. לאחר הישיבה הייתי מקים את המפרטים השונים ושולח לינק למפיצים שונים על מנת לקבל הצעות מחיר. מכיוון שאינני מוכר ישירות ציוד, הייתי מארגן סידור שבו הלקוח ישלם ישירות למפיץ על הציוד והלקוח משלם לי בנפרד על היעוץ. בדרך כלל היו כמה סבבים של שינויי מפרט, בקשות מחיר, ונסיונות התקדמות למכור. בכל חברות הסטארט-אפ הללו עניין רכישת הציוד היה עולה בזמן או לאחר שהם גייסו כספים מכל מיני Venture Capitals.

אם נלך לפי אחוזים ונבדוק כמה סטארט-אפים שקיבלו מעבדכם הנאמן שרות יעוץ – רכשו ציוד בסוף, נגיע למספר מפתיע: 90% לא רכשו בכלל חומרה (למעט לאפטופים, מתג כלשהו, VPN, תקשורת DATA) ומי שכן רכש, היה סטארט-אפ אחד שפיתח כלי סייבר שהתעקש על ציוד On prem. שימו לב: אני לא מדבר על מצב שלא רכשו דרכי, אלא לא רכשו כלל שרתים, סטורג' וכו'.

מדוע הם לא רכשו? הסיבה נורא פשוטה: בזמן שהם הצליחו לגייס כספים, ה-VC פשוט לחצו (ובחלק מהמקרים התנו) שהסטארט-אפ לא ירכוש שרתים וסטורג' אלא ישתמש בשרותי סע"צ, ובכל המקרים ה-VC היה מקשר בין ה-סע"צ לבין הסטארט-אפ, והסטארט-אפ היה מקבל כמה אלפי/עשרות אלפי דולר בקרדיטים למשך 12-18 חודשים. איך אני יודע על כך? כי אותן חברות בדיוק פנו שוב אל הח"מ וביקשו יעוץ לגבי סעצ"ים שונים, עם מי לעבוד, ואלו שרותים לשכור.

אם ישנה טעות אחת גדולה שעשו כל יצרני השרתים הפופולריים (Dell/HPE/Cisco/Lenovo) – הטעות תהיה ההתעלמות המוחלטת מהמעבר של לקוחות לשימוש ב-סע"צ. יצרני השרתים לא יכולים למכור שום ציוד לסע"צ כי סע"צ בונה ורוכש חלקים, כך שעלות ה-BOM לשרת אצל סע"צ היא מחצית ומטה ממה שיצרן שרתים מבקש. אז למי אפשר למכור? לעסקים קטנים עד גדולים, אולם אלו עוברים לענן ומקבלים משהו שהם לא מקבלים משום יצרן.

כפי שתיארתי לעיל, כל הסטארט-אפים שקיבלו מימון מ-VC קיבלו קרדיטים לשימוש אצל סע"צ. עם הקרדיטים הללו אותם סטארט-אפים יכולים להקים תשתית וירטואלית והכסף יכול להספיק בניהול נכון למשך 12-18 חודשים מבלי שהסטארט-אפ יצטרך להוציא סנט. לעומת זאת, כשסטארט-אפ צריך לרכוש ברזלים, הוא צריך לשלם Up Front (תשלום אחד או יותר, לא ממש משנה). מהרגע שסטארט-אפ משתמש בקרדיטים ומקים את התשתית ועוברת שנה – הסיכוי שאותו סטארט-אפ יזרוק את כל התשתית הוירטואלית ויעבור לתשתית On prem היא אפסית.

וכך מגיע מצב שחברה כמו Dell ראתה ברבעון האחרון איך המכירות שלה עלו בהשוואה לרבעון הקודם ב-2%, אולם בהשוואה לשנה הקודמת, נרשמה ירידה של 12%. המצב אינו מעודד אצל אף יצרן שרתים. ככל שעסקים וסטארט-אפים עוברים להשתמש בתשתית ובשרותים של סע"צ, הסיכוי שהם ירכשו שרתים/סטורג'/סוויצ'ים וכו' יורד במהירות. המצב ב-Dell אינו יחודי, אותו דבר מתרחש גם ב-HPE (הנה קישור)גם ב-Cisco (קישור) וכן, גם ב-לנובו (קישור). הסיפור חוזר על עצמו באותן חברות: או ירידה במכירות, או שגרף המכירות "שטוח" עם אזהרות מההנהלות השונות שהמצב לא הולך להשתפר כרגע. שימו לב שהמספרים מתייחסים למכירות כוללות – כלומר גם ממכירות ישירות וגם מכירות ממפיצים, תיכף אתייחס לכך.

ואז היצרנים החלו לעשות "חושבים" איך להתחרות ב-סעצ"ים והראשונה שהכריזה על שינוי היתה חברת HPE שהכריזה כי החל מ-2022 כל הברזלים (שרתים, סטורג', רשתות וכו'), תוכנות ושרותים יהיו זמינים כ-Subscription. שלשום הכריזה חברת Dell על משהו דומה שנקרא Dell On Demand. אני מאמין שיצרנים מתחרים יכריזו בקרוב על שרותים מתחרים חופפים. המכנה המשותף לכולם: שרות שמתחרה באמזון ובמיקרוסופט.

כאן אני רוצה לעצור ולהסביר משהו חשוב: עד היום אצל כל יצרני השרתים היו אפשרויות תשלום שונות, בין ברכישה ישירה (לא בארץ) ובין ברכישה ממפיץ. אתן דוגמא מקומית: אם נניח אתה מארח שרת בחווה של בזק בינלאומי ואתה צריך שרת נוסף, בזק בינלאומי תשמח למכור לך אחד לפי המפרט שתקבע, וכלקוח קיים תוכל לשלם את הרכישה עד 36 תשלומים שירדו בחשבון השוטף של אירוח השרתים שלך. (השרות קיים, אגב, אצל כל הספקים הגדולים בארץ). במקרים אחרים (תלוי במפיץ) אפשר לבצע עסקאות ליסינג או תשלומים (בארה"ב – ישירות דרך יצרן השרתים, ובמקומות אחרים דרך חברות צד ג').

אפשרויות התשלום שהזכרתי לעיל ישארו, אולם יתווספו אופציות חדשות, כשהמכנה המשותף באופציות החדשות היא שניהול השרת (מבחינת OS, עדכונים, תקלות מתבצע על ידי יצרן השרת מרחוק ולא על ידך) והאופציות החדשות הן:

  • השכרה של הציוד ותשלום חודשי קבוע. השינוי: אתה יכול לסיים בכל רגע את החוזה והיצרן יאסוף את הציוד מה-DC שלך.
  • תשלום לפי שימוש משאבים: הלקוח קובע כמות משאבים שהוא צריך שכוללת Buffer מסוים, ובכל חודש הוא משלם לפי השימוש, כך שאם לדוגמא בחודש מסוים היה שימוש נמוך, החשבונית הקרובה תהיה נמוכה. שימוש גבוה – חשבונית עם סכום יותר גבוה. גם כאן, אפשר כל רגע לצאת מהתוכנית או לרכוש באופן קבוע את התשתית מהיצרן.

כל יצרן יממש את הדברים האלו בצורה שהוא יחליט אולם לפי מה שידוע לי משיחות עם מהנדסים (כלל חשוב: אם אתה רוצה לדעת דברים אמיתיים על יצרן, דבר עם מהנדס שעובד בחברה, לא עם איש מכירות/הנהלה) – הדברים יבוצעו דרך ה-ILO עם License Manager או בחיבור ישיר מרחוק לשרת (תלוי בתקשורת, כמות שרתים וכו') וב-Dell דרך iDRAC מעודכן. כך, אם אתה מנסה להתחמק מתשלום או שכרטיס האשראי/אמצעי תשלום לא פעיל, החברה יכולה לנתק (תקשורת) את השרת מרחוק, לחסום Boot/UEFI עם סיסמא וכו' וכו'.

האם שיטות מכירה אלו יעבדו? אני לא בטוח מהסיבות הבאות:

  • כשאתה משלם על תשתית וירטואלית ל-סע"צ, התשלום שלך כולל חשמל,  קירור, תחזוקה וכו'. כאן אתה עדיין ממשיך לשלם על חשמל וקירור ועל אנשי סיסטם שכבר עובדים אצלך, כך שלא בטוח שזה שווה.
  • חברות גדולות כבר רגילות לעניין התשלום Up Front. לא בטוח שהם יאהבו את השיטות החדשות.
  • הנהלות רבות יתהו – אם כבר משלמים כל חודש, מדוע לא לקחת שרותים אצל סע"צ? (למעט מקרים שחייבים את התשתית On Prem עקב Latency וכו')

ולבסוף – הנקודה הישראלית: תשאל יבואנים או מפיצים, וכולם כיום יאמרו לך ששרותים אלו לא יהיו זמינים בישראל. זה נכון? בשלב הנוכחי כאן, אבל בעתיד הקרוב לא בגלל סיבה פשוטה: היצרנים רוצים להרוויח מכל סוג מכירה שיש, כך שזה לא יהיה מוגבל לארה"ב (בשום מסמך, לא של HPE ולא של Dell שאני ראיתי – לא נכתב ששרותי ה-Subscription/On Demand לא כתוב, למיטב ידיעתי, שזה יהיה מוגבל לארה"ב). אני מאמין שיצרני השרתים יציגו חוזים חדשים שבהם המפיצים מקבלים עמלה מופחתת אם הלקוח לוקח On Demand, אבל המפיץ ממשיך לקבל כספים שנגבים מהלקוח – באופן שוטף חודשי, כך שיהיה מצב שגם בשביל מפיצים זה יהיה שווה לקדם שרותי Subscription/On Demand. בשלב זה, כפי שציינתי – זה לא זמין בארץ.

לסיכום: התחרות מול סע"צ היא תחרות אכזרית והיצרנים מרוויחים ומוכרים פחות ופחות. הם רוצים להתחרות מול סע"צ והם יציעו הצעות מפתות ללקוחות (שדרוג "חינמי" לשרתים יותר חדשים, הנחות ברשיונות וכו') – אבל המצב כיום הוא שיותר ויותר לקוחות פשוט עוברים לענן ולא נראה לי שזה לא הולך להשתנות, למרות ההצעות החדשות של היצרנים.

מעבדי EPYC דור שני – סקירה

אני רוצה לפתוח את הפוסט עם סיפור קצר "מאחורי הקלעים".

תכננתי זמן רב לכתוב את הפוסט הזה ולשחרר אותו היום (לאחר שהסתיים האמברגו אתמול) על המעבדים החדשים של AMD לשרתים, מעבדי EPYC דור שני (סידרה 7002) ולהשוות אותם למעבדים הנוכחיים של אינטל שמגיעים עם עד 56 ליבות במעבד. מהנדסי אינטל עשו עבודה מצויינת והמעבדים עם 40 או 56 ליבות יכולים לתת "פייט" מצוין למעבדי EPYC דור שני של AMD, אבל קרה מה שקורה לפעמים בחברות גדולות – בהנהלה באינטל "נפתח התאבון" והם החליטו שמעבדים בסידרה 92XX יהיו שונים פיזית ממעבדי Xeon Scalable האחרים. אם תיקחו מעבד כזה ותהפכו אותו, לא תמצאו פינים או ריבועי זהב קטנטנים. אתם תמצאו כדורים או מה שנקרא בשפה המקצועית BGA (כלומר Ball Grid Array), ובמילים אחרות – המעבדים הללו חייבים להיות מולחמים ללוח אם. בנוסף, אינטל החליטו שיצרן המעוניין לרכוש מעבדים כאלו ומעוניין לשלב אותם בשרתים – יצטרך גם לרכוש מאינטל עוד כמה שבבים והם מחוייבים להיות מוטמעים בשרתים ומה לעשות – אותם שבבים מתחרים בדיוק במה שהיצרנים מוכרים מבחינת ניהול – iDrac, iLO וכו'.

כך שכיום – גם אם יש לכם כסף, מערכות X86 הכוללים מעבדים עם יותר מ-28 ליבות –  לא תוכלו לרכוש כי אף יצרן לא מוכן לתנאים הללו. באינטל הבינו את השגיאה הפטאלית רק לפני מס' חודשים והיא תתוקן ב-2020 עם המשפחה החדשה Ice Lake AP.

בקיצור – AMD צריכים לשלוח פרחים ואולי עוגה עם שלט גדול של "תודה" לאינטל.

המעבדים החדשים של AMD – סידרה 7002 הם מעבדים שרבים מאוד בתעשיות השונות חיכו להם. מעבדי EPYC דור ראשון (סידרה 7001) היוו כניסה מחדש של AMD לתחום השרתים לאחר ש-AMD שחררה לפני יותר מעשור את מעבדי ה-Opteron שהיו מאכזבים בכל תחום למעט המחיר ואינטל לא היו צריכים להתאמץ יותר מדי בכדי לכבוש 99% מהשוק מאז 2006. ל-AMD לא היו שום פתרונות עם שהם פיתחו את ארכיטקטורת ZEN וגם כש-AMD הוציאו את ה-EPYC דור ראשון, לאותם מעבדים היה יתרון בהרצת מכונות וירטואליות, פתרונות VDI וקונטיינרים, אבל כשזה מגיע להרצת אפליקציות גדולות ופלטפורמות פיתוח על כל המעבדים בשרת (ללא וירטואליזציה) – אינטל ניצחה מבחינת ביצועים כמעט בכל קטגוריה.

בדור שני של ארכיטקטורת ZEN, ה-ZEN-2, הפיקו ב-AMD לקחים רבים ובאותה הזדמנות החליטו לשנות הכל. ה-EPYC סידרה 7002 זו ארכיטקטורה שונה לחלוטין מהדור הראשון, לא רק בתוספות ש-AMD הוסיפו, אלא גם בתכנון עצמו. בדור הראשון של EPYC היו בעצם 4 מעבדים שיצרו תצורת NUMA שהצריכו הגדרות וכיוונונים שונים על מנת לקבל ביצועים טובים וגם אז – היה Latency לא קטן עקב התצורה. בדור השני לעומת זאת, ישנו Chiplet מרכזי גדול (כפי שאתם יכולים לראות בתמונה לעיל) שאחראי לכל ה-I/O וכל שבבי הליבות "מדברים" דרכו בלבד, מה שחוסך בצורה ניכרת את ה-Latency. ככלל, תצורת המעבדים הללו (כמו גם מעבדי ה-Ryzen ש-AMD שחררו ומעבדי ה-Threadripper שישוחררו כנראה בחודש הבא) היא תצורה חדשה ושונה לחלוטין ממה שאינטל מתכננים ומייצרים מעבדים – וזה גם הכיוון שאינטל יעברו אליו במהלך השנה שנתיים הקרובות. חברה קטנה כמו AMD מקדימה את אינטל הענקית. כמה מרענן לראות זאת.

כפי שכתבתי, יצרניות רבות של שרתים, ספקי הענן הציבורי, יצרנים תעשייתיים של ציוד לשרתים וכו' חיכו ל-EPYC החדש מהסיבה הפשוטה שסוף סוף אפשר להתחיל מאפס עם טכנולוגיות יותר מתקדמות ממה שאינטל מציעה. עם 128 נתיבי PCIe אפשר לבנות דברים מדהימים ללא צורך ברכיבי מיתוג סופר-יקרים ליצרן (שמגלגל זאת כמובן ללקוח הסופי), אפשר להשתמש בזכרון יותר מהיר (3200 מגהרץ), אפשר לקבל תקשורת יותר מהירה כי כמעט כל תושבות ה-PCIe הם PCIe 4.0 עם רוחב פס של 16 ג'יגהבייט לשניה (כפול מ-PCIe 3.0), אפשר להכניס הרבה יותר דיסקים SSD NVME (לנובו בהחלט "משתוללים" בקטע הזה עם השרתים מבוססי EPYC שהם מציעים החל משבוע הבא. צפו בוידאו הזה), יש מעבדים עם עד 64 ליבות, יש זכרון מסמון בגודל 256 מגהבייט, ועוד ועוד. מי שרוצה את "רשימת המכולת" מוזמן לעיין בפוסט הארוך ש-STH שחררו כאן.

להלן טבלה שמראה את ההבדלים בין הדור השני של Xeon Scalable מבית אינטל ל-EPYC דור שני מבית AMD:

אחת השאלות שכמובן מיד עולה היא: איך הביצועים? וכאן AMD מפתיעה. ברוב מוחלט של המבחנים מעבדי ה-EPYC פשוט עוקפים את המעבדים בקצה הגבוה (28 ליבות) של אינטל עם 50-90% ביצועים יותר מהירים, גם כשלאינטל יש יתרון כמו AVX512 – מעבדי EPYC עוקפים זאת (ע"י שימוש ברוחב פס כפול לתעבורת פקודות) ובמילים אחרים – לא חשוב מה ה-Work Load שאתה צריך להריץ, אם אתה חושב לרכוש ברזלים חדשים או לקחת Instances אצל ספק ענן ציבורי – כדאי מאוד להסתכל על מכונות המכילות את מעבדי EPYC החדשים. אגב, מיקרוסופט וגוגל הכריזו כי ניתן כבר מהיום לשכור Instances מבוססי EPYC דור שני. באמזון אם הבנתי נכון, זה יוצע בחודש הבא.

ומה בנוגע למחיר?

ובכן, בקצה הגבוה של מעבדי אינטל מהסידרה 9200 (כן, אלו שאי אפשר לרכוש כרגע מהיצרנים הפופולריים) אינטל דורשת לבלב, ריאה או משכנתא קטנה. מעבד בקצה הכי גבוה – Xeon 9282 עם 56 ליבות, מתחיל במחיר של $25000 (המחיר כמובן הוא לא מחיר ללקוח סופי, אלא ליצרן שרתים, אז המספר יעלה). לעומת זאת, המעבד בקצה הכי גבוה של AMD, ה-EPYC 7742 עם 64 ליבות עולה פחות משליש – ב-AMD מסתפקים ב-$6950.

ככלל, המשוואה ש-AMD מציעה היא פשוטה: תחליט כמה ליבות פר מעבד אתה צריך במעבדים של המתחרים. יש לך מספר? יפה. תוסיף בערך 100-150$ ותקבל כמות ליבות כפולה ובאותה הזדמנות יש מצב שלא תצטרך שרת עם 2 מעבדים אם אתה רוכש מעבד מבוסס EPYC דור שני.

יתרון גדול נוסף ללקוח הסופי הוא מבחינת רישוי. AMD מציעה לך מעבדים עם עד 64 ליבות ואם אתה משתמש בוירטואליזציה של VMWare, אז אתה חוסך 50% פר שרת במחיר הרישוי.

מבחינת זמינות שרתים לרכישה, אלו השרתים הזמינים כיום ובקרוב. חשוב לשים לב אלו מעבדים אתם בוחרים, המעבדים החדשים מתחילים במספר 77 ומסתיימים ב-2. לדוגמא: 7742.

  • HPE – מציעים את ה-DL325, DL385 ו-Apollo 35. את השרתים הללו ניתן לרכוש כבר כיום עם מעבדי EPYC דור ראשון או שני (יש תאימות אחורה). HPE הכריזו כי במהלך 2019-2020 הם יוציאו עוד 9 דגמים של שרתים מבוססי EPYC דור שני. השרתים המוצעים כיום הם עם PCIe 3.0 ולא עם PCIe 4.0.
  • DELL מציעים את שרתי R7425, R7415, R6415. את כל השרתים הללו ניתן לרכוש עם מעבדים דור קודם או נוכחי. בחודש ספטמבר DELL יציגו שרתים חדשים ובמהלך השנה הבאה יוצגו עוד 6 שרתים מבוססי EPYC דור שני.
  • LENOVO מציעים את SR635 ו-SR655. לנובו הם היחידים שמציעים החל משבוע הבא שרתים עם לוח אם שתוכנן מאפס למעבדי דור EPYC דור שני. גם לנובו יציעו החל מתחילת הבאה עוד מספר דגמי שרתים מבוססי EPYC דור שני.
  • Supermicro – החברה מציעה כרגע 4 שרתים דור 12 (H12) שניתן לראות כאן (נכון לכתיבת שורות אלו יש להם כמה בעיות באתר) כאשר Supermicro דוחפת יותר לכיוון ה-Twin (כלומר 2 שרתים במארז 2U).
  • Gigabyte – החברה החליטה להוציא לא פחות מ-13 שרתים מבוססי EPYC דור שני (די מדהים, בהתחשב שבדור הקודם של EPYC היו לחברה .. רק 2 שרתים להציע). אתם יכולים לראות את הרשימה כולה כאן.
  • TYAN (יש להם נציג בארץ?) – מציגים 6 שרתים ו-2 לוחות אם (לבנייה ואינטגרציה). הרשימה – כאן.
  • ASUS – בעת כתיבת שורות אלו, החברה הכריזה על שרתים חדשים (E10) ולוחות אם מבוססי EPYC דור שני. האתר עצמו עדיין לא מכיל את רשימת השרתים, סביר להניח שזה יעודכן היום או מחר.

לסיכום: אם אתם הולכים לרכוש שרתים בקרוב, סביר להניח שתיתקלו בשם "EPYC" מכאן ועד הודעה חדשה מצד כל יצרן שרתים. מבחינת ביצועים – מדובר בשיפור מאוד שנותן ביצועים יותר גבוהים בהשוואה למה שאינטל נותנת ומבחינת המחיר, מדובר בהנחה משמעותית מאוד בהשוואה לכל ה-SKU של אינטל. לאינטל יש מענה למעבדים הללו, אבל המענה (Ice Lake לשרתים) יצא רק בשנה הבאה – בערך באותו זמן ש-AMD תוציא את EPYC דור שלישי (Milan).

עכשיו אחרי ש-AMD הוציאו את EPYC, החברה הולכת לשחרר כנראה בחודש הבא את Threadripper דור שלישי שיהיה שונה משמעותית מהדורות הקודמים והוא מיועד לתחנות עבודה ועל כך אכתוב בפוסט אחר.

למעוניינים, להלן כמה קטעי וידאו שיכולים לעניין אתכם מבחינת ביצועים:

הראשון – מבחן ביצועים VMMark של VMWare:

השני – קונטיינרים (מבוססי Docker):

בקשר למחירי שרתים

אתחיל בסיפור רקע: חברה גדולה וידועה רוצה לבנות מערכת שתשב בתוך רכב. המערכת תכלול מיני שרת שיבצע המון עבודות חישוב במהלך העבודה. לשם כך הם פנו לחברת אינטגרציה גדולה שבנתה להם מפרט ובנתה להם שרת ל-PoC. עד פה הכל טוב ויפה.. עד שהם התחילו לקחת את הרכב לשטח (לא על כבישים סלולים) ופתאום .. השרת נתקע, כשמפעילים מחדש מופיע רק חצי זכרון והמחשב ממשיך להיתקע באופן אקראי. כמו תמיד, כשתקלות כאלו מתרחשות, אחד מאשים את השני, האצבעות מופנות לכל עבר אבל פתרונות ממשיים – אין. יש הרבה יותר נסיונות לבצע תיקונים שכלל לא קשורים לתקלה (הנה רמז: כשתקלות כאלו קורות, אין שום קשר ל-OS).

בסופו של דבר מישהו מאותה חברה יצר קשר עם עבדכם הנאמן. אני שאלתי רק שאלה אחת: האם במקרה המעבד הוא Xeon מהסידרה Silver, Gold או Platinum? התשובה היתה חיובית. הסברתי לבחור שלצערי ב-2 הדורות האחרונים של Xeon Scalable באינטל פשוט התעצלו לבנות מנגנון אחיזה (Retension) רציני למעבד והפעם צריך להסתדר עם ברגים בלבד, כאשר אם יש תנועה של אפילו חצי מילימטר – מקבלים את התופעות שהם מקבלים, ובקיצור – צריך לחזור לשולחן התכנונים, לחשוב על מעבד אחר ולשנות עוד כמה דברים.

הם שאלו אם אני מוכן לקחת על עצמי את כל התכנון, הבניה, רכישה וכו' – הסכמתי. מכיוון שמדובר בחברה מאוד גדולה ו"חץ ביז" זה עסק קטן – מתחילה כל הבירוקרטיה שתיקח כמה חודשים. לבינתיים הם ביקשו ממני לברר כמה יעלה שרת עם כל הדברים שאני צריך, הן ברמה של שרת בודד והן ברמה של 100 מיני שרתים (לכל הקוראים שכבר מתכננים לעוט עליי עם הצעות – אני לא מתחיל לתכנן מערכת עד שהניירת תהיה חתומה ע"י שתי הצדדים וזה יקח מס' חודשים, אז לא צריך לפנות, תודה).

הבעיה שלי קשורה לידיעת המחיר, לא לסכום עצמו, והיא לא קשורה רק ללקוח הפוטנציאלי הזה – אלא בכלל.

נניח לשם הדוגמא שבמקום אותה חברה לעיל, פונה חברת משאיות אמריקאית שמבקשת ממני לבנות מערכת כזו. לאחר שתכננתי ובניתי את ה-POC, הייתי יכול להיכנס לאתר של אחד מיצרניות השרתים, לבצע custom ובסופו של דבר האתר מציג לי מחיר רשמי, גם אם ה-fulfillment יבוצע ע"י חברות אחרות כמו CDW – המחיר שמופיע זה מה שאני צריך רשמית לשלם. אני כמובן מכאן יכול ליצור קשר ולהוריד את המחיר אם מדובר בכמות שרתים, או בגלל דברים אחרים שאני רוצה מאותה חברה ובתנאי שמחיר הברזלים ירד. הדבר החשוב ביותר לי: יש לי מחיר התחלה לשם מו"מ.

בישראל לעומת זאת, ככל שזה מגיע לשרתים, מחשבים אישיים וכו' – אין חיה כזו. שום יבואן רשמי לא מוכן לפרסם את המחיר הרשמי ללקוח הסופי. אני יכול לפנות לדוגמא ל CData, One, CDLog, הראל ואחרים ולקבל עבור אותו מפרט הצעות מחיר שונות (וכמובן בדרך לחכות בין יומיים לחודש וחצי להצעת מחיר!) עם הבדלים של אלפי (או עשרות אלפי – תלוי במפרט) שקלים בין הצעה אחת לאחרת. במילים אחרות: אם לדוגמא שרת DELL עם מפרט משלי עולה בארה"ב 10,000 דולר ובארץ אותו שרת עם אותו מפרט היה עולה 17,000 דולר מחיר רשמי, לא תהיה לי בעיה עם זה (זה לא אני זה שמשלם את המחיר, זה הלקוח), אבל כשאני רואה שתי הצעות מחיר שונות עם הבדל של 6000 שקל לדוגמא, אני פשוט תוהה – על מה ההבדל? על זה שנציג מכירות הוציא כמה אימיילים וישב 5 דקות מול אקסל? (כי למעט המשלוח השרת ללקוח וההתקנה הסופר ראשונית – הכל נעשה ע"י היצרן בכלל).

זו הסיבה שלצערי בכל מה שקשור לרכישת שרתים, אני אמליץ ללקוח לבקש כמה הצעות מחיר ואני אעבור עליהן מבחינת מפרט טכני (במה יש טעויות, וברוב המקרים בהצעות המחיר יש לא מעט טעויות!). אישית, עבורי, כשאני אצטרך לרכוש שרתים (וככל הנראה אני אצטרך בשנה הבאה) – אני ארכוש מחו"ל, אשלם את המכס והשילוח ואחריות בינלאומית. כמו שזה נראה כרגע – זה יצא זול בהרבה מאשר רכישה בארץ (שיטה כזו אינה מתאימה לרוב החברות, למעט חברות בינלאומיות).

לסיכום: חבל שאף יבואן אינו חושב על הלקוח הסופי ואינו חושב להעתיק את המודל האמריקאי והאירופאי לארץ. עם כל הכבוד לענן, רכישות שרתים לא הולכות להיפסק ולא מעט חברות תוהות לגבי הבדלי המחירים בהצעות השונות גם כאשר המפרט שניתן לכל המציעים הוא זהה לחלוטין. אין לי שום בעיה שמפיץ אחד יגבה יותר מהמפיץ המתחרה – כל עוד הוא נותן ערך מוסף לאותה תוספת מחיר. האם היבואניות ירימו את הכפפה? אני בספק.

על תכנון מפרט שרתים

לפני זמן מה קיבלתי פניה מלקוח שנתתי לו יעוץ לגבי מפרט לשרת שיריץ אפליקציה מסויימת כבדה. הם רכשו את השרת ממשווק מורשה של DELL, מערכת הפעלה והאפליקציה הותקנו והם היו מרוצים. לאחר זמן מה הם רצו שרת נוסף והם החליטו פשוט לשלוח את המפרט שנתתי להם לאותו משווק כדי לרכוש שרת זהה נוסף. השרת הגיע, הם ביצעו Clone לשרת הראשון, והיו בטוחים שהשרת השני ירוץ כמו השרת הראשון.

זה לא קרה. השרת השני נתן ביצועים מופחתים בערך ב-15%, למרות שמדובר באותם מעבדים, אותם דיסקים ואותה כמות זכרון. אז הם הרימו טלפון לעבדכם הנאמן וכך מצאתי את עצמי קופא מקור בחדר שרתים בחברה מסויימת בודק מדוע.

לשמחתי זה לא לקח זמן רב. פתחתי את השרת השני החדש והבעיה התגלתה במהירה. המשווק מכר ללקוח שרת עם אותה כמות זכרון שהוא ביקש, אך הזכרון היה מורכב מ-DIMM בגדלים שונים ללא שום Balance בין 2 בקרי הזכרון של כל מעבד. השארתי את עניין הויכוחים עם המשווק ללקוח. אחרי שהזכרון הוחלף לפי המפרט שנתתי – הביצועים היו בדיוק כמו השרת הראשון.

יש לא מעט אנשים בתחום הגדרות ומכירת שרתים שלא ממש מעודכנים בטכנולוגיות שנמצאים בתוך השרתים. ניקח לדוגמא את תחום הזכרון: השרתים הנמכרים כיום אצל רוב המשווקים – מבוססים על Xeon SP של אינטל או EPYC של AMD. ב-EPYC הדברים מאוד פשוטים: יש לכל מעבד 8 ערוצי זכרון לכל מעבד, ואם אתה רוצה את הביצועים המקסימליים שהמעבד יכול לתת, אתה פשוט קונה זכרון לכל הערוצים. כך לדוגמא אם אתה רוצה 256 ג'יגהבייט לשרת עם מעבד אחד, אתה פשוט קונה 8 מקלות SDRAM ECC מיצרן השרת, כשכל DIMM הוא בגודל 32 ג'יגהבייט.

באינטל המצב שונה. בעבר למעבדי Xeon היו 3 ערוצי זכרון וכל ערוץ זכרון הצריך 3 מקלות DIMM זהים, כך שעל מנת לקבל ניצול מקסימלי של ביצועי מעבד/זכרון, היית צריך להכניס 9 מקלות DIMM. רוצה לדוגמא להכניס 128 ג'יגהבייט זכרון למעבד? שדרג טיפה ל-144 ג'יגה זכרון ורכוש 9 מקלות של 16 ג'יגהבייט זכרון. כיום המצב שונה במעט, ולכל מעבד Xeon SP יש 2 בקרי זכרון, עם 6 ערוצים לכל מעבד. כל ערוץ מחובר ל-2 מקלות DIMM ויש דרכים שונות לקבל Balanced Memory. למי שמעוניין, המסמך הזה מ-LENOVO מסביר את הדברים בהרחבה (וההסבר מתאים לכל שרת מבוסס Xeon SP, לא חשוב מי היצרן).

גם בגיזרת הדיסקים דברים משתנים. לא מעט אנשי IT היו מריצים תוכנות מדידה שונות למשך יום יומיים כדי לקבל מצב ולהחליט אם לרכוש דיסקים SSD שהם Read Intensive או Mixed Intensive. אני חולק על השיטה הזו הואיל והיא לא יכולה לקחת בחשבון צרכים עתידיים, וההפתעה הכי גדולה שאני מבשר לאנשי IT – ההבדלים בין Read ל-Mixed מבחינת מחיר – צנחו. אם לדוגמא תשוו דיסק SSD של מיקרון או אינטל או סמסונג שהוא Read Intensive לדיסק SSD כמו PM883 של סמסונג (שנמכר ע"י כל יצרני השרתים, אגב, עם תמיכה מלאה ו-SLA) הוא 100-120$ כשאנחנו מדברים על גודל דיסק SSD זהה, וחיבור SATA. אז אם לדוגמא אתם רוכשים לשרת 5 דיסקים, האם הפרש של 500-600$ בעלות הכוללת של השרת, זה מה שישבור את הדיל?

תחום נוסף הוא חיבוריות לרשת. לא מעט חברות עוברות ל-10 ג'יגה ובמקרים רבים מתקבלת החלטה לחבר את השרת ב-teaming של זוג בשיטת חיבור Active/Passive, כך שאם חיבור אחד נופל, חיבור שני ימשיך לעבוד. צר לי, זה לא יעבוד אם מחברים את זה לאותו כרטיס או ללוח האם מסיבה פשוטה: בכרטיס או לוח האם יש מעבד אחד ואם יש בו תקלה, אף אחד מהחיבורים לא יעבוד. זה כן יכול לעבוד אם לדוגמא סיב נפגם, אבל על מנת לכסות את מקסימום האפשרויות לתקלות, תצטרכו 2 כרטיסי רשת נפרדים ולחבר אותם ב-Teaming.

כבעל עסק ליעוץ, אני מטבע הדברים ממליץ לשכור את שרותי העסק שלי ליעוץ, אבל מי שלא רוצה/לא יכול, אולי כדאי שיעשה את הדברים הבאים לפני שמחליטים לרכוש שרתים:

  • בישראל אין חנות Online לאף יצרן שרתים ואתם גם לא תקבלו את מלוא הקטלוג של חלקי החומרה שהיצרן מייצר/משווק, לכן אני ממליץ להיכנס לחנות Online בחו"ל, ו"לבנות" את השרת שלכם. המחיר כמובן אינו כמו המחיר שתשלמו בישראל, אבל תוכלו לראות בדיוק את האפשרויות שיש לכם במקום לסמוך על איש שיווק שבמקרים רבים לא יודע על מה הוא סח (מבלי לפגוע במישהו).
  • תכננו את הזכרון באופן אופטימלי, אך תשדלו לא לרכוש דברים שלא תוכלו להשתמש בהם מאוחר יותר בעת שדרוג, כמו מקלות זכרון של 4 ג'יגהבייט.
  • אם אתם מתכננים פרויקט שהשרתים יבצעו בו עבודת Scale Out, יהיה עדיף לרכוש מספר מצומצם יותר של שרתים "חזקים" מאשר כמות גדולה יותר של שרתים "חלשים". הסיבה לכך פשוטה: יותר תחזוקה, יותר עלות של חשמל, תופס יותר מקום. אז במקום 20 שרתים חלשים, 10 חזקים יעשו את העבודה ויחסכו את הדברים שציינתי לעיל.
  • מעבדים: כיום המצב הוא שבאותו מחיר שאתם רוכשים מעבד אינטל עם 4 ליבות, אתם יכולים לרכוש EPYC של AMD עם 8 ליבות. לא עדיף לקבל יותר באותו מחיר? (ולא, אל תתנו למסמכי השיווק של אינטל לבלבל אתכם, במקרים רבים הנתונים מעוותים/מוטים).
  • דיסקים: לכו על Mixed ותחסכו לעצמכם הפתעות עתידיות. ההבדל במחיר אינו כה משמעותי.
  • רשת: עדיף 2 כרטיסי רשת מאשר לחבר לאחד עם 2-4 חיבורים לשם שרידות.
  • VDI: למי שלא מודע, nVidia כעת גובה על ה-Grid שלהם תשלום חודשי. הגיע הזמן שתכירו את ה-Fire Pro של AMD שעובד מצוין על VMWare, Citrix, Microsoft – שם לא תשלמו חודשי.

 

Exit mobile version