עמדה: מחשבי מק ושימושיות בחברות

לפני מספר חודשים התחלתי עם חברה מסויימת ב"גישושים" לתת להם שרותי יעוץ בכל הקשור לחומרה הקשורה במחשבים, שרתים, וירטואליזציה, קונטיינרים ולינוקס ובדברים הקשורים בקטגוריות הנ"ל. אחד הדברים שחברות כאלו מאוד מחבבות הוא דבר שנקרא RFC ואותה חברה ביקשה ממני לסייע באותו RFC לגבי הטמעת מחשבי מק בחברה. מטבע הדברים, אני לא יכול לחשוף מסמכים שכתבתי עבור חברות, אך אני יכול לכתוב בכלליות דברים שאולי יכולים לעזור לחברות ועסקים בכל הקשור לנושא.

לחברת אפל, בניגוד לחברות מחשבים אחרות, אין נגזרת "Enterprise". המחשבים שנמכרים לעצמאים ועסקים הם אותם מחשבים שנמכרים לחברות, משפחת המקבוק פרו היא אותה משפחה שנמכרת לחברות ואין דגמים "לחברות", ומשכך מה שעצמאי יכול לקנות בחנות אפל, זה מה שחברה יכולה לרכוש. בחברות אחרות כמו לנובו/HP/DELL ואחרות – ישנה שורה שלמה של מחשבים שמיועדים לחברות ושם הטכנולוגיה היא יותר "קונסרבטיבית". במחשבים לעסקים של אותן חברות, ניתן לשדרג דברים כמו זכרון, להחליף דיסקים ובמקרים של חברות כמו לנובו לדוגמא, אין שום בעיה שטכנאי פנימי של החברה יחליף חלקים פנימיים במחשבי דסקטופ – והאחריות תישאר.

לכן, כשזה מגיע למחשבי לאפטופ של אפל, בד"כ חברות ירכשו את המחשבים הניידים עם אחריות מורחבת כולל הגעת טכנאי לטיפול בתקלה במשרדי החברה, אולם אחד הדברים החשובים שכדאי לזכור לגבי לאפטופים של אפל, הוא העניין שלא ניתן לנתק את אמצעי האחסון, ומכיוון שכך ישנו חשש שמידע שקיים על המחשב הנייד יצא החוצה. לא מומלץ לסמוך על כך שחברה שנותנת שרותים על מחשבי מק תגרוט את הלוח אם, ואם מדובר בחברה בטחונית, מומלץ להגיע להסדר כלשהו שהטכנאי משאיר את לוח האם והחברה עצמה תגרוט.

כשזה מגיע למחשבי דסקטופ, יש לאפל מחשב 2 מחשבים (ה-iMac ו-iMac Pro) שניתנים לשדרוג הן מבחינת זכרון, מעבד, ואחסון. במחשבים אלו האחסון שליף כך שבמקרה ומחשב צריך החלפה של לוח אם לדוגמא, אין שום בעיה להוציא את זוג ה-SSD הקנייני שבמחשב ולהחליף לוח אם, ומחשבים אלו לעניות דעתי מומלצים יותר לרכישה מאשר אחיהם הלאפטופים הואיל וניתן בכל זמן לשדרג אותם. לאפל יש גם את ה-Mac Mini אך למעט הזכרון לא ניתן לשדרג מאומה, כך שכמו אחיו הלאפטופים, אם ישנה בעיה באחסון, יש צורך בהחלפה של כל לוח האם כולל הבעיה של המידע שקיים במחשב. אפל בחורף תוציא את ה-Mac Pro שיהיה אחד המחשבים היחידים של אפל שבו ניתן יהיה לשדרג סוף סוף הכל, כולל הכנסת כרטיסי PCIe של חברות שונות.

אחת התהיות שעולות עקב "לחץ מלמטה" היא התהיה האם כדאי להחליף את שלל המחשבים הניידים בחברה למחשבי Macbook Air או Macbook Pro. מבחינת ניהול מרכזי, קיימים מספר כלים לנהל מחשבים אלו יחד עם מחשבי PC אחרים בצורה מרוכזת, ומבחינת מערכת הפעלה Mac OS היא מערכת הפעלה מעולה ויציבה (לא רק עבור גרפיקאים ואנשי מדיה אלא גם למפתחים), אולם חשוב לזכור כי הבעיה המרכזית היא שכל מחשב נייד ל-Enterprise שתעמיד למבחן מול כל מחשב נייד של אפל – המחשב הנייד שאינו מחברת אפל יוכל להיות משודרג הן מבחינת זכרון והן מבחינת אחסון, וזהו יתרון ענק כאשר מסתכלים לטווח של שנה שנתיים לאחר רכישה שבהן עולות דרישות של יותר זכרון ויותר שטח אחסון. אחרי הכל, אף אחד לא רוצה לגרור את עצמו עם מחשב נייד ועם SSD חיצוני לכל מקום כי נגמר המקום בדיסק SSD הפנימי..

אסכם ברשותכם את הדברים כך: מבחינת תוכנות, Mac OS הגיע למצב שהוא נותן מענה כמעט לכל דבר ש-Windows נותן ומעבר לכך. הוא נותן יותר מכל מערכת דסקטופ גרפית מבוססת לינוקס – הן לאנשי מדיה, הן למפתחים ולשימושים אחרים, אך מבחינת מחשבים ניידים, אפל פשוט מתעלמת מרצונות לקוחותיה מבחינת שדרוגים, ולכן קשה לי להמליץ על רכישת המחשבים הניידים של אפל.

לפני רכישה – כדאי לחשוב קדימה

כאן בארץ, לא חסרים ארגונים ועסקים שההתמחות שלהם היא בשיווק מוצרים לעסקים וחברות בכל מה שקשור ל-IT – בין אם מדובר בתוכנה, חומרה, שרותי אינטגרציה, תמיכה וכו'. זה הביזנס שלהם ומרביתם יכולים למכור לך כמעט כל מה שתרצה – בין אם זה כונן דיסקטים 5.25" ועד Mainframe – כולל שילוב ואינטגרציה של מה שהם מוכרים. לגטימי? בהחלט.

יש לא מעט מקרים, לעומת זאת, שהדברים שהולכים למכור לכם – לא תמיד מתאימים, והדבר יכול להתגלות כבר בזמן הקרוב או שנתיים שלוש קדימה. בפוסט זה אדגים 3 מקרים שונים שיכולים ללמד כמה מחלקות שיווק של חברות שונות – לא תמיד צודקות, גם אם יש להם ניירות שמוכיחים אחרת.

המקרה הראשון התרחש לפני מס' חודשים: קורא נאמן של הבלוג פנה אל עבדכם הנאמן בשאלה פשוטה: החברה הגדולה שהוא עובד שם מתכננים לרכוש 4 דיסקים Optane של אינטל מסוג P4800X דרך יצרן השרתים של החברה. הסיבה לרכישת הדיסקים האלו? מצגת שהראתה להם שבביצועי SQL – הדיסקים הללו יהיו מעולים לצרכיהם, הרבה יותר מכל סטורג' שהם יחברו (בקטע הזה המצגת צודקת. דגם ה-Optane הזה בהחלט מתאים ונותן ביצועים מטורפים!). הדיסקים האלו יכנסו לתוך שרת R740 של DELL, ימופו לתוך VM שיריץ שרת Windows Server 2016 ו-SQL Server. אמרתי לו שלדעתי תהיה בעיית ביצועים, אבל אם הם מעוניינים, אשמח לבדוק להם את העניין – בתשלום. החברה הסכימה. (בכל זאת, 2500$ פר SSD, כלומר $10000 דולר במחירי ארה"ב…)

תודות לכמה יבואנים הצלחתי להשיג את הציוד להשאלה אליי ל-LAB. השרת פורק, חיברתי את ה-backplane עם כניסות U.2, הצמדתי לדיסקים חיישני חום, הפעלתי והתחלתי להריץ בדיקות עומסים שונים. לקח 10 דקות עד שאחד ה-SSD הגיע ל-95 מעלות חום. כמה דקות אחרי זה שאר ה-SSD הגיעו בערך לאותו חום – והביצועים החלו לצלול. סיכום הדו"ח שלי ללקוח הצביע על הבעיה הפשוטה: הן שרתי ה-R740 (וגם כל שרת 2U של HPE או לנובו לצורך העניין) אינם מתאימים בתצורה זו ל-SSD מבוסס Optane של אינטל. הדיסקים הללו מפיקים הרבה יותר חום מדיסקים מכניים או SSD מתחרים. הדרך היחידה להכניס 4 כרטיסים כאלו היא לרכוש 4 SSD כאלו בתצורת AIC (כלומר כרטיס PCIe) ואז למפות אותם. עדיף במקום שרת 2U להשתמש בשרת 3U (אבל אז גם מחיר השרת מטפס הואיל ומה ש-DELL מוכרת בגירסת 3U זה שרת עם 4 מעבדים).

המקרה השני קשור לפלטפורמת קונטיינרים פופולרית – Kubernetes. מישהו ממשרד ממשלתי פנה אל עבדכם הנאמן ושאל מה דעתי על הפתרון הנ"ל, מכיוון שהוא מומלץ מאוד ע"י חברת האינטגרציה הגדולה שהם עובדים איתה. לי כמובן אין שום דבר נגד Kubernetes ואני נותן גם שרותים להטמעה של הפלטפורמה (אני גובה על יעוץ ואינטגרציה, לא על מכירה של תוכנות), אבל במקרה שלהם יהיו מספר בעיות אם הם יקחו את הפתרון:

  • אבטחה – עם כל הכבוד ל-Kubernetes, הפלטפורמה עדיין אינה מאובטחת כמו OpenShift (תודות ל-SELinux ועוד מספר רכיבים).
  • Auditing, Compliance – בחברות גדולות ומשרדים ממשלתיים מאוד רוצים את זה.
  • מיגרציה בהמשך – תחשבו 4 שנים קדימה, אם Kubernetes עדיין תהיה קיימת, יהיה קשה מאוד להעביר אליה דברים שבנינו השנה לגירסה שתצא אז. במוצר כמו OpenShift היצרן מציע כלים לבצע מיגרציה.

במילים אחרות: Kubernetes זה טוב, אבל במוסדות מסויימים צריכים את ה"מעטפת" מסביב ל-Kubernetes כולל מיגרציה בהמשך – על מנת להכניס מערכת כזו.

המקרה השלישי קשור יותר ל"התלהבות" הולכת וגודלת לכל ה-Hyper Converge בוירטואליזציה (למי שלא מכיר: מערכות כמו vSAN, Simplivity, Nutanix מציעות להקים שרתים שיתנו את כל השרותים הכוללים Storage, Network, Compute – ללא צורך בסטורג' מאסיבי, סוויצ'ים יקרים וכו').

כמו תמיד, חברות כמו VMWare ואחרות לא המציאו מאפס את עניין ה-Scale Out הזה. מערכות File System ל-Scale Out קיימות זמן רב, כמו Lustre FS, מערכת Open Vswitch לצרכי Network, ופתרונות וירטואליזציה שונים הציעו זאת בסביבת HPC כבר זמן רב.  החולשה שיש ב-HPC קיימת בדיוק אותו דבר גם בפתרונות וירטואליזציה Scale Out: אם אתה צריך כמות IOPS מאסיבית של 7 ספרות ומעלה, תצטרך או לרכוש סטורג' יעודי או לרכוש הרבה יותר שרתים פיזיים מכפי שאתה צריך עבור Compute. אם אין לך צרכים כאלו, אז כן, פתרון Hyper Converge יכול להיות פתרון טוב.

לסיכום: חוות דעת נוספת ועצמאית היא דבר שלעניות דעתי חשוב מאין כמוהו. ההסתמכות על האיש הטכני שמגיע מחברת האינטגרציה היא משהו שאני לא ממש ממליץ עליו כי בסופו של דבר הביאו אותו "לדחוף" את הפתרון שהם רוצים למכור לך. יועץ חיצוני בלתי תלוי הוא אחד שמרוויח מהיעוץ ואולי אם תהיה עבודת אינטגרציה, לא ממכירת רשיונות תוכנה שהוא מנסה לקבל אחוזים על מכירתה. כפי שאתם יכולים לראות מהדוגמאות לעיל, ההמלצות המתקבלות במקרים מסויימים אינן כוללות סייגים והתחשבות במה שהלקוח כן צריך לזמן הנוכחי ובעתיד.

חושבים להקים HPC?

עם כניסת העננים הציבוריים לחיינו ול"חיים" של חברות, תחום ה-HPC (כלומר High Performance Computing – כשמקימים פרויקט ובו תשתית עם כמות שרתים גדולה כדי להריץ דברים שונים כמו חישובים בצורה מרוכזת) ירד מעט מסולם הפופולריות. אחרי הכל, אם אני יכול לשכור 50 שרתים (פיזיים/וירטואליים) מאמזון בכמה קליקים, אז בשביל מה לרכוש ברזלים?

אבל מה לעשות שעננים זה דבר נחמד, אבל במקרים רבים חברות דווקא לא מעוניינות לקחת מכונות בענן אלא להקים להם בחוות שרתים המקומית את התשתית. הסיבות לכך מגוונות: חלקם עקב רגולוציה, חלקם בגלל אבטחת מידע, סיבות בטחוניות ויש כמובן את אלו שכבר עשו את החישובים שלהם ויצא להם שעדיף לרכוש מקומית ברזלים ולהשתמש איתם בחווה בחברה (הויכוח אם זה משתלם בענן או לא – לא יסתיים בקרוב).

החלטה להקמת HPC תשמח מאוד משווק Tier1 או Tier2 אבל סביר להניח שיש לכם מגבלת תקציב לפרויקט ולכן כל שרת חייב להיות זול על מנת לרכוש כמה שיותר שרתים ולכן אני מציע מספר נקודות שיכולות להוזיל את המחיר במקרים שונים.

למערכות HPC יש מגוון רחב מאוד של שימושים כמו סימולציות, AI ושאר דברים נוספים. מטבע הדברים כל מערכת HPC ענקית דורשת בדרך כלל קונפיגורציה משלה, אך בפוסט זה אכתוב כמה כללי אצבע שחשובים כמעט בכל מערכת HPC. אלו דברים חשובים במיוחד לחברות שמקימות מערכת HPC ראשונה בחברה (כן ירבו 🙂 ).

הדבר הראשון החשוב ביותר בכל מערכת ה-HPC הוא כח החישוב (בגלל זה צריך את השרתים) ולכן יש צורך בתצורה מסויימת. התצורה המומלצת היא שרתים עם 2 מעבדים או מעבד אחד מרובה ליבות. בד"כ זה יהיה שרת 1U או 2U.

מבחינת מעבדים – אני ממליץ על AMD EPYC ולא על Xeon מהסיבה הפשוטה שעל כל כמות X ליבות שאתם קונים במעבד Xeon, אתם מקבלים כפול עם EPYC וכבונוס אתם מקבלים גם יותר נתיבי PCIe (אם צריך להכניס יותר GPU או כרטיסים נוספים) ויותר L3 Cache במעבד ובנוסף חסכון של אלפי דולרים פר מכונה. אם הולכים על מעבדי EPYC, אז השרתים שאני ממליץ:

  • Dell – שרת 1U R6415 (עם מעבד 1 עד 32 ליבות) או שרת R7425 עם 2 מעבדים (עד 64 ליבות)
  • HPE (דור 10): שרת DL325 (מעבד 1, עד 32 ליבות), DL385 (כ-2 מעבדים, עד 64 ליבות). אם אתם חושבים על הקמת HPC בסוף השנה/התחלת שנה הבאה, אולי תתעניינו גם בשרת ה-CL3150 של HPE.

חברות כמו Cisco מציעות פתרונות מבוססי Nodes שבהם ניתן להכניס 4 שרתים בתצורת 2U. זה נראה כך:

זה נחמד, אבל לא כל כך מתאים ל-HPC בגלל המחיר היקר, מה גם שקשה מאוד להוסיף דברים למכונה כזו, ולכן אני לא ממליץ על תצורה של מכונה כזו או Blade.

מבחינת וירטואליזציה: סביר להניח שלא תריצו וירטואליזציה או שאולי תריצו וירטואליזציה לצרכי Storage שהוא Scale Out (לא ממש צריך וירטואליזציה בשביל זה, יש cgroups בלינוקס). אם אתם חייבים וירטואליזציה, חפשו פתרון זול ועדיף מבוסס קוד פתוח, אחרת כל פתרון מסחרי "ינפח" את המחיר הכללי בעשרות אחוזים.

מבחינת סטורג': ברוב המקומות שתראו HPC, לא תראו סטורג' מרכזי כמו NetApp או EMC. הפתרון לסטורג' בדרך כלל הוא פתרון Scale Out מבוסס קוד פתוח, כמו Ceph או Gluster, ואם אתם רוצים את הפתרון קוד פתוח בגירסה מסחרית, אתם יכולים לרכוש מ-SuSE ישראל או מ-Red Hat בארץ.

מכיוון שסטורג' Scale Out נסמך על דיסקים, תצטרכו דיסקים מקומיים על כל מכונה. כאן אני ממליץ להשקיע ב-SSD NVME בתצורת Mixed Intense. ישנם כאלו שמעדיפים להשתמש ב-SSD ובדיסקים מכניים, אבל כפי שניתן לקרוא בפתרונות Storage כמו Ceph – זה לא מומלץ.

הערה: בימים אלו אני מנסה לעבוד עם יצרן שרתים ידוע בחו"ל לגבי פתרון שיכול לחסוך במחירי דיסקים מיצרנים שונים במקום לחייב אתכם לרכוש דיסקים של יצרן השרתים שאתם רוכשים. פרטים – בקרוב.

תקשורת – 10/25/40/50 ג'יגה – זו צריכה להיות החלטה שלכם. יש מספר יצרנים שמוכרים סוויצ'ים – HPE, DELL, JUNIPER, CISCO – מה שחשוב הוא חיבור מהיר (לא 1 ג'יגה ולא 1 ג'יגה ב-Bond) ולפחות חיבור כפול ומתגים כפולים על מנת לקבל שרידות גבוהה. אפשר לחבר את השרתים למתגים בחיבור אופטי או DAC/TwinAx נחושת, החלטה שלכם, אין ממש הבדלים בין השתיים.

אוטומציה: קניתם עשרות שרתים לפרויקט HPC, אתם צריכים אוטומציה, אין דרך להתחמק מכך. בד"כ ההמלצה שלי היא על Ansible, אבל יש כמובן גם SALT, Puppet, Chef. צוות הלינוקס בחברה יכול לאמר מה העדפותיו.

הפצת לינוקס: נדיר מאוד שתמצאו HPC שמריץ Windows, כי כולם מריצים לינוקס, ולכן יש צורך בהפצת לינוקס שתהיה על כולם. בהתאם למדיניות בחברה זה יכול להיות RHEL של רד האט או CentOS 7 החינמי, או SLE של SuSE (ואם אתם מתעקשים על אובונטו, רק גירסת שרת LTS). כפי שציינתי לעיל – גם לרד-האט וגם ל-SuSE יש נציגות בארץ.

שימוש ב-GPU בכל שרת: כאן זה מאוד תלוי מה אתם הולכים להריץ. מכיוון שאין וירטואליזציה בשרתים, אפשר להשתמש בכל GPU (הערה: רשמית, nVidia אוסרת שימוש בכרטיסי GTX בשרתים, אחרת נו נו נו לכם), אך מצד שני, כרטיסי Tesla לאו דווקא יתנו ביצועים יותר גבוהים, אלא אם אתם צריכים הרבה יותר VRAM בכרטיס ה-GPU.

חלוקת עומסים ועבודות: למעט אם אתם מריצים קונטיינרים (ששם מערכות כמו OpenShift, CAASP או Kubernetes דואגות לאיזון עומסים בין השרתים), תצטרכו למצוא תוכנה שמנהלת את התורים והעומסים בהתאם למה שאתם הולכים להריץ. ישנם מגוון תוכנות לפלטפורמות שונות עם API לשימוש פנימי של החברה.

תאימות קדימה: במקום לזרוק את המכונות בעוד 3-4 שנים, אפשר לשדרג אותם מבחינת מעבדים, אבל חשוב לשים לב עם אלו מעבדים רוכשים: שרתים מבוססי EPYC של AMD – מובטחת תאימות קדימה לדור מעבד הבא ואחריו, כנ"ל לגבי מעבדי Xeon SP של אינטל אך זה לא קיים במעבדי Xeon V4, שם אתם יכולים אולי לשדרג למעבד מאותה משפחה, אבל סביר להניח שתצטרכו גם להחליף ספקי כח ולא תקבלו ביצועי RAM יותר גבוהים.

לסיכום: הקמת HPC זה דבר מאוד יקר, אבל ניתן לחסוך בכל מיני אספקטים. חשוב לשים לב לדברים שתיארתי וחשוב גם לחשוב קדימה אם רוצים להרחיב או לשדרג את ה-HPC בעתיד. לא כל הצעה שמקבלים משקללת את כל הדברים שאתם צריכים (ברובן יש "חורים") וצריך יעוץ חיצוני לדברים ומה שהכי חשוב – זה לדעת מה הולכים להריץ על ה-HPC בראש ובראשונה.

אנשי שיווק מול אנשי מקצוע

סיפור מהתקופה האחרונה: גוף גדול ומכובד הזמין את הח"מ דרך חברה צד ג' לייעוץ בנושא הטמעת טכנולוגיות מסויימות. אותו גוף כבר הכיר את המוצרים ורצה לדעת אם ניתן יהיה לקבל את השירותים כדי להטמיע את הטכנולוגיות. מכיוון שמדובר בהטמעה טכנולוגית חדשה, יהיה צורך גם בפתרון וירטואליזציה ואותו גוף בחר את הטכנולוגיה, עכשיו נשארה רק הבירוקרטיה.

ואז שאלתי: איזה פתרון וירטואליזציה אתם הולכים להריץ? הם נקבו בשם מוצר. תשובתי: זה לא ירוץ.

זה כמובן שינה את מצב השיחה למטר שאלות: "מה פתאום שזה לא ירוץ?" "היו פה אנשי השיווק ואנשי מקצוע של אותו מוצר והתחייבו שזה ירוץ".

תשובתי: אם אדוני מעוניין, אשמח לחבר אותו ל-LAB אצלי, שם המוצר שבחרתם רץ, ואשמח להראות לאדוני שהמוצר שבחרו אינו עושה את אותם דברים עם הברזלים שיש לכם.

איך הגענו למצב הזה בעצם? התשובה לכך פשוטה וקשורה קודם כל – לשיווק.

אנשי שיווק, אנשי PreSale ואינגרטורים שמוכרים מוצרים שונים – מטרתם בראש ובראשונה היא למכור מוצרים ואת ה"מסביב" – PoC, בנק שעות/פרויקט הטמעה, תמיכה מסביב לשעון וכו'. לשם כך אותן חברות מקיימים כנסים, שולחנות עגולים ועוד. הדברים הללו כמובן, לחלוטין לגטימיים.

עוד דוגמא: חברה מסויימת פנתה אליי בקשר למוצר שהם משתמשים וכבדרך אגב אותו אדם שפנה אליי סיפר לי שגם להם יש שרתים כמו שרכשתי (X3550 M3 של IBM) והם בדיוק הולכים  לרכוש הרחבת זכרון ל-256 ג'יגהבייט. הסברתי לבחור משהו פשוט: אתה תרחיב זכרון, ותראה נחיתה של 40% בביצועים. הוא לא האמין, הנציג שמוכר לו את הזכרון לא סיפר לו כלום על כך, אז שלחתי לו מסמך של לנובו שמראה שבשרתים עם מעבדים המבוססים על פלטפורמה של Westmere או Sandy Bridge, ברגע שממלאים את הזכרון, מהירות הזכרון יורדת מ-1333 מגהרץ ל-800 מגהרץ. אז יהיה יותר RAM, אבל הגישה תהיה יותר איטית. עדיף להוסיף שרתים – וזה ההבדל בין מישהו מקצועי לאיש שיווק.

ועוד דוגמא (אחרונה): לפני שבוע הוזמנתי ליעוץ אצל חברה המתכננת לשווק שרות מסוים לקהל הרחב. הם הזמינו מס' יועצים וכולם הגיעו עם תוכניות איך להקים את השרות ותמורת כך וכך עשרות אלפי שקלים – הם יקימו בזמן קצר את הפתרון!
עבדכם הנאמן הגיע, שמע את מה שהוצע והמסקנות שאמרתי הן:

  1. הפתרון שלהם מתאים אולי לשנת 2000, לא לשנת 2018.
  2. אין שום גדילה אופקית בפתרונות שהציעו
  3. אין שום שרידות רצינית בפתרונות שהציעו
  4. אין שום עדכוני אבטחה בפתרונות שהציעו.
  5. ההשקעה הכספית הראשונית גבוהה.
  6. הפתרון שהצעתי לאותה חברה הוא פתרון מבוסס קונטיינרים בענן. לאותה חברה יש ספק ענן מועדף ובכל הקשור לתמחור – יש לפנות לאיש השיווק של אותו ספק ענן.

מדוע בעצם הוצע ללקוח פתרון ישן עם הבעיות שתיארתי ולא הסבירו ללקוח על פתרונות קונטיינרים לדוגמא? כי אותם אלו שיעצו, מכירים פתרון אחד אך אינם מכירים פתרונות אלטרנטיביים (או שלא יודעים לממש פתרונות אחרים).

וכאן בעצם טמונה הבעיה עבור הלקוח המתעניין בפתרון: הוא לא יקבל את התמונה המלאה מפריסייל או מאלו שעושים Resell עבור פתרון (או מאלו שמכירים פתרון ישן ולא רלוונטי). האם יש פתרון חלופי שהוא זול יותר ונותן את אותה פונקציונאליות? מהן האלטרנטיבות?

במוצרים גדולים או פלטפורמות, בדרך כלל יהיה מצויד איש השיווק במסמכים שיווקיים מיצרן התוכנה שמראה באופן די שלישי את המוצרים המתחרים, רק שבדרך כלל אלו דברים מוטים (זכור לי שיצרן DB מסויים הדגים איך המוצר שלהם "טס" במהירות 40% יותר מהר מהמתחרים, רק שבאותיות הסופר-קטנות כתוב שאת המוצר של המתחרים הם הריצו עם עשירית מכמות הזכרון שהם הקדישו למוצר שלהם, עם דיסקים איטיים).

לכן ההמלצה שלי היא פחות להקשיב לאנשי שיווק ויותר להקשיב לאנשים מקצועיים שמכירים לעומק כמה שיותר מוצרים/פתרונות מאותו התחום וכך יש סיכוי הרבה יותר גבוה שתקבלו תשובה אובייקטיבית מה המוצר שמתאים לחברתכם לאחר שהוא ישמע את המנהלים והאנשים הטכניים לגבי דרישות/בעיות/אתגרים ומה הם מתכננים.

על בעיה X ופתרון Y

כאחד שנותן יעוץ לחברות, יוצא לי בלא מעט מקרים להיפגש עם נציגים טכניים של חברות שונות, מסטארט-אפים ועד לחברות גדולות – בכדי לתת להם יעוץ בנושא פתרון טכנולוגי זה או אחר לצורך פתרון בעיות או לצורך הטמעת פתרון חדש או משופר בהשוואה למה שיש להם כיום. דוגמא פשוטה: חברה מעוניינת לרכוש סטורג' חדש, והם מעוניינים לדעת האם פתרונות מבוססי קוד פתוח יכולים לתת להם מענה במחיר יותר זול מפתרון סטורג' קנייני. אי אפשר לעשות יעוץ בטלפון של שיחה כמו:

לקוח פוטנציאלי: היי חץ, יש לנו NetApp ואנחנו רוצים לדעת, יש פתרון מבוסס קוד פתוח שיכול להחליף?
חץ בן חמו: אולי.

בשביל לייעץ לבעיה כמו שציינתי לעיל, צריך לשבת עם הלקוח הפוטנציאלי לפגישת יעוץ מלאה, ולשמוע ממנו את הדברים הבאים:

  • מה הפונקציונאליות שהוא מחפש
  • מה הפונקציונאליות שמאוד חשובה לו, ומה הפונקציונאליות שבשבילו זה יהיה "נחמד" אם קיים אך אותה פונקציונאליות אינה קריטית.
  • האם הוא מחפש פתרון Scale Up או Scale Out
  • האם הוא מחפש פתרון שישולב כ-Hyper Converge או שהוא מחפש פתרון של ברזלים נפרדים
  • ויש עוד לא מעט שאלות…

ההבדלים ביני (וכמובן אחרים), כיועץ ואינטגרטור בלתי תלוי (כלומר אחד שהוא אינו בעצם Reseller של ברזלים ממותגים) הם דברים חשובים כגון:

  • אינטגריטי – אם מישהו יבוא אליי ויבקש לדוגמא פתרון סטורג' Scale Out והדבר הכי חשוב לו זה iSCSI לדוגמא, אז אני אומר לו בפשטות שכרגע אין פתרון Scale Out בקוד פתוח (גם כמוצר מסחרי) שיש לו פתרון iSCSI ל-Scale Out בצורה טובה והוא יצטרך פתרון קנייני.
  • על מה הפתרון אמור לענות? לקוח רוצה X על מנת לפתור את בעיית Y. נעזוב לרגע את X, ונשמע מהלקוח מהו אותו Y. אין ספק, דרישותיו של הלקוח הן חשובות, אולם ברגע שמספרים לי מהו אותו Y, אז ניתן להעלות מספר פתרונות שיכולים לענות על Y וגם להתחשב בצרכי הלקוח.
    לדוגמא: ללקוח יש 20 מכונות VM שמשמשות לפיתוח והלקוח רוצה פתרון סטורג' עבורם Scale Up. במקרה כזה אני יכול להציע לדוגמא פתרונות מבוססים ZFS, בין אם כקוד פתוח נטו או מוצרים מסחריים ובהצעה שאגיש לו יוסבר מדוע הפתרון הזה טוב ויוצעו ללקוח מספר פתרונות מבוססים ZFS, כך שבסופו של דבר ה-Y הם אותם 20 מכונות VM וה-X יהיה פתרון מבוסס ZFS.

וכאן בעצם מגיעה השאלה המרכזית שלי…

לא לי ולא לאף פרילאנסר יועץ או אינטגרטור, אין מכונה לקריאת מחשבות, ולא קל "להוציא" מלקוחות פוטנציאליים את אותו Y. יחד עם זאת, בכל חברה, תמיד יש חיפוש לפתרונות לבעיות Y כלשהן, וכאן הייתי רוצה (ובוודאי פרילאנסרים אחרים) לשמוע מהן אותן בעיות Y שחברתכם מחפשת אליהן פתרון (מבוסס לינוקס או מבוסס קוד פתוח). אתם מוזמנים לענות כאן (ללא ציון שם חברה או פרטים מזהים אחרים של מקום עבודתכם) ואולי תקבלו הצעות מעניינות של פתרונות שונים ואם תרצו תוכלו לפנות למציע (כל פרילאנסר יכול כמובן לענות).

על עלויות תמיכה של מוצרי קוד פתוח

עולם הקוד פתוח כיום נותן מגוון מוצרים הקשורים לתשתיות שונות, Software Defined, וירטואליזציה ועוד, ובמקרים רבים חברות רבות מעוניינות באותם מוצרי פרויקטים בקוד פתוח, ומדוע לא? לבצע Download, להתקין ולעבוד עם זה, בלי עלויות של רשיונות פר שנה, פר שרת, פר חיבור ופר השד-יודע-מה…

להלן מס' דוגמאות של מוצרים:

  • GlusterFS
  • Ceph
  • oVirt
  • OpenStack
  • ManageIQ
  • Kubernetes
  • OpenShift Origin

2 המוצרים הראשונים הם Software Defined Storage, השלישי והרביעי הם מוצרי וירטואליזציה, והמוצר החמישי הוא מוצר לניהול מקיף של תשתיות וירטואליזציה ועוד – מקומית ובענן ו-2 האחרונים הם לניהול קונטיינרים לכל המוצרים הללו נלווית עלות של 0 שקלים כלומר אתה יכול להיכנס לאתרים, להוריד ולהשתמש.

העניין הוא שעם כל הכבוד למוצרים (המעולים לכשעצמם), המחיר הוא יותר מאפס..

כל המוצרים שתיארתי לעיל דורשים ידע והתמחות במוצרים. כמובן אם מדובר בחברה גדולה עם מחלקת IT גדולה (כך שיש מישהו או 2 שיכולים להתמקצע במוצר) אז העלות עצמה היא באמת אפסית, למעט כשיש תקלות או באגים שלא כתובים בתיעוד. מנסיון בתמיכה במוצרים לעיל, אני יכול לאמר שיש לא מעט מקרים שהפתרון היחיד במקרים של תקלות ובאגים זה לפנות ל-Mailing List (או ב-IRC) ולקוות שיש מישהו מהמפתחי מוצר שיכול לסייע, ולפעמים זה יכול לקחת זמן. קרו לי מקרים שקיבלתי פתרון רק לאחר יומיים בערך וקרו לי מקרים על פרויקטים אחרים (שהתקנתי אצלי בבית) שלקח שבוע וחצי עד שקיבלתי תשובה. בשבילי בבית, יומיים או שבועיים לא ממש משנים משהו כי אלו דברים שאני לא מריץ כ"פרודקשן", אבל מה לגבי לקוח שהרים את המערכות האלו ביצור או פרודקשן? זה כבר נהיה מצב לא נעים. יש כמובן אפשרות לפנות לאחת מהחברות שמשחררת את אותו מוצר קוד פתוח כמוצר מסחרי ולרכוש שרות תמיכה חד פעמי פר שעות, אבל אפשרות זו היא לא זולה. כמה לא זולה? זה יכול להסתכם בכמה אלפי דולרים וזה יכול לעלות יותר אם מושיבים מהנדס מאותה יצרנית תוכנה על הבעיה.

לכן, בדרך כלל כשמעוניינים באחד המוצרים הנ"ל לדוגמא, יש לקחת בחשבון שאם אין בחברה ידע מעמיק על המוצר או על מערכת ההפעלה (כמו במקרים שיש רק Windows ב-90% מהתשתית ואין שם אף אחד שמבין לעומק בלינוקס) – יהיה צורך ברכישת בנק שעות תמיכה שנתי על המוצר או על הפתרון ובד"כ מדובר על כמה עשרות אלפי שקלים (בין 15K ל-40K, תלוי במוצר, תלוי אם מדובר רק בתחזוקה או בהקמה, תלוי בכמות שעות ותלוי ממי רוכשים והאם יש באמת ידע לעסק שמציע פתרון או שמדובר בעסק שחותך מחירים ולוקח מישהו מהודו כך שרוב הרווח עובר אליו ולא להודי) כך שאם אין בחברה ידע – המוצר כבר לא ממש "חינם".

מצד שני, לאלו שכן רוצים לרכוש את המוצר המסחרי ומוכנים לשלם את המחיר, מומלץ לחלק את העבודה ל-2 ואת ההקמה/הטמעה להוציא למישהו חיצוני (ולא ליצרן, כמו במקרים של רד-האט, אלא אם בא לכם לשלם כמה מאות דולרים לשעה!) ואת התמיכה אתם תקבלו במסגרת רכישת התוכנה.

נקודה נוספת וחשובה כשניגשים למו"מ לגבי בנק שעות מול מי שיתן לכם שרותי תמיכה/תחזוקה/הטמעה – תוכנות כמו שציינתי לעיל משתנות מהר מאוד, בערך פעמיים בשנה אותם פרויקטים יוצאים בגירסה חדשה, ואם לא קיימת גירסת LTS (כלומר Long Term Support) או שיש פונקציות חדשות שאתם צריכים מהגירסה שיצאה זה עתה, תצטרכו לשקול שדרוג, ובד"כ מומלץ להכניס זאת בחוזה.

לסיכום: בין אם אתם בנק או חברת ביטוח או קופת חולים או אפילו סטארטאפ קטן שרץ על חצי שרת וירטואלי – תוכנות קוד פתוח עוזרות (ויכולות לסייע) המון ויכולות לחסוך המון כספים. יחד עם זאת, תוכנות כמו התוכנות שציינתי לעיל (והם דוגמאות ספורות, יש פרויקטים הרבה יותר מורכבים) מצריכים ידע רציני ונסיון כדי להקים אותם בין ב-PoC/פיילוט או הקמה לטסטים/פרודקשן/יצור. עלויות של יועץ/מטמיע חיצוני הן יותר זולות מרכישת המוצר הרשמי ואין צורך לשלם פר ציוד, אך יכולים להיווצר מצבים שהתמיכה תהיה פחותה במעט בכל הקשור לתקלות הקשורות לבאגים מכיוון שאין SLA מול יצרנית התוכנה עצמה וכדאי לקחת זאת בחשבון.

תמיכת מוצר מול הסכם בנק שעות

כעסק שנותן שרותים למערכות לינוקס, וירטואליזציה ודברים אחרים שמבוססים קוד פתוח, והשרותים ניתנים ללקוחות במסגרת הסכמי שעות/פרויקטים – אני יכול לאמר שלפעמים מתקבלים פניות שקשורות לשרות, אך הפניות יותר מזכירות את עולם ה-Legacy בחלק מהמקרים ומוצרים סגורים במקרים אחרים.

אתן דוגמא: במקרים מסויימים מתקבלים פניות לגבי האם ניתן שרות ברמות 1-3. בד"כ כשמתקבל אימייל כזה, אני מרים גבה. אישית – אני לא מכיר מה זה רמות 1-3 מהסיבה הפשוטה שכשעסק או חברה פונים ל"חץ ביז" – הם מחפשים פתרון לבעיה XYZ. עדיין היום אף לקוח או לקוח פוטנציאלי לא שאל אותי על רמות 1-3. השאלה העיקרית שנשאלת היא האם אפשר לקבל פתרון מ"חץ ביז" או לא. אם מדובר בבעיה ש"חץ ביז" נותן לה פתרון – אז בשמחה, מסכמים מחיר, תנאי תשלום וכו' ומתחילים לעבוד יחד. אם לא – אז לא.

רמות 1-3 (ושאר רמות) הן דרך מצוינת "לחלוב" מעסקים כספים. ככל שהרמה עולה, אתה משלם יותר. בעולם הלינוקס לדוגמא, רמות לא קיימות. כשאתה קונה לדוגמא SLES או RHEL, אז אתה מקבל תמיכה על גירסת הלינוקס שרכשת (בהמשך אכנס ליתרונות ולחסרונות). אם התמיכה בחבילה שרכשת אינה מספקת לסיטואציה שלך, אז אתה יכול לרכוש שרותי Incident או Consulting (כל חברה והמושגים שלה) שבה אתה תשלם כמה מאות דולרים לשעה, ויצרן ההפצה יקדיש לך מישהו שישב על המערכת שלה למצוא מה התקלה ואיך לפתור אותה. היכן יש רמות בעולם הלינוקס? ברמת הדחיפות. אם ניקח לדוגמא את רמות התמיכה של Red Hat, נוכל לראות שיש רמות ב-SLA. רוצה שרות טלפוני? שלם 800$ פר עותק הפצה. רוצה שרות מהיר? המחיר קופץ ל-1500$ פר עותק (שוב, המחירים אינם כוללים מצבים שבהם מהנדס מוצמד לעסק שלך לפתור את הבעיה, שם התשלום ליצרן ההפצה הוא בנפרד ממה ששילמת על ההפצה).

שיטת תשלום זו ועבודה כך מתאימה לעסק קטן שרכש לדוגמא RHEL כחלק מחבילה שכוללת תוכנה יעודית שרצה על לינוקס. במקרים כאלו העסק יכול לפנות ליצרן התוכנה היעודית אם יש לו תקלות, והוא יכול לפנות גם לרד-האט אם יש לו תקלות הקשורות ללינוקס עצמו. אין ממש הגיון ברכישת בנק שעות לתמיכה מצד ג' אלא אם רוצים לעבוד על הלינוקס אם תוכנות נוספות שאינן מסופקות במסגרת החבילה.

כשזה מגיע לעסקים וחברות שמריצים עשרות/מאות/אלפי מכונות לינוקס לעומת זאת, אין יתרון ברכישת מנוי שנתי לתמיכה של יצרן ההפצה. בעסקים וחברות, ברוב המקרים התוכנות שמריצים על הלינוקס – הן יותר חדשות ממה שמגיעים עם ההפצה. לדוגמא, גירסת PHP שמגיעה בהפצת RHEL 7.4 היא גירסה 5.4.16 כאשר הגירסה היציבה היום לפי אתר PHP היא 7.1.10. אם תתקין את 7.1.10 על ה-RHEL ויהיו לך בעיות שה-PHP לא מצליח לרוץ, רד-האט לא תתן לך שרות הואיל והם נותנים אך ורק שרות לחבילות שהגיעו עם ההפצה עצמה, לא מ-REPO נוספים. דוגמא נוספת: רוצה להשתמש ב-NodeJS? הגירסה שקיימת היום ב-EPEL REPO היא אכן גירסת ה-LTS האחרונה, אבל שוב – מכיוון שזה REPO חיצוני, אין תמיכה רשמית מצד רד-האט.

לכן אני ממליץ לחברות לחשוב על כמה נקודות:

  • אם יש בחברתכם IT שנותן תמיכת לינוקס, ואתם חושבים במהלך השנה להכניס טכנולוגיה/פלטפורמה חדשה – קחו יעוץ חיצוני (גם אם זה לשעות בודדות) שמכיר את הטכנולוגיה החדשה. חבל שתשרפו עשרות שעות על תקלות שהיועץ החיצוני כבר מכיר.
  • אם בחברתכם יש חובה להשתמש בהפצה מקורית (RHEL או SLES) ואתם רוצים עדכונים, אז מומלץ לחשוב על רשיונות SuSE Linux Enterprise עם Expanded Support – זה יתן לכם עדכונים גם ל-RHEL וגם ל-SUSE וזה גם יותר זול מ-RHEL מבחינת רישוי שנתי.
  • כיום כמעט בכל פרויקט לינוקס, החבילות מגיעות מבחוץ (Github או REPO חיצוניים) אינן נתמכות ע"י יצרן ההפצה ולכן אם אין לכם צוות לינוקס בחברה שיכול לבצע אינטגרציה במסגרת הזמן שאתם רוצים – קחו יעוץ חיצוני (כדאי לסכם שיכתבו עבורכם תיעוד).
  • אם אתם משתמשים (או חושבים לעבור) לאובונטו, עדיף לרכוש בנק שעות חודשי ליעוץ מומחה.