כמה מילים על המעבדים החדשים לדסקטופ של אינטל

עדכון: בזמן שעבדכם הנאמן כותב פוסט זה, AMD הורידה את מחיר מעבד Ryzen 9 3900X ב-90 דולר (ל-410 דולר), כך שבעצם אם רוכשים את ה-10900K של אינטל, משלמים בערך 100$ יותר ומקבלים 2 ליבות פחות, בהשוואה ל-3900X.

אינטל הכריזה לפני מספר שבועות על סידרת המעבדים החדשים (שם קוד: Ice Lake) לדסקטופ, ואיפשרה רק אתמול להציג מבחני ביצועים. יצרן לוחות אם מסוים נתן לי גישה מרוחקת למכונות לינוקס עם מעבדים אלו וביצעתי מספר בדיקות. אמנם לא חתמתי שום NDA מול אינטל, אבל בשביל הריספקט, לא פרסמתי הרבה פרטים מעבר למה שכבר פורסם על ידי אחרים ברשת.

להלן רשימת המעבדים והמפרט שלהם (קרדיט: אתה יורו גיימר):

כפי שניתן לראות, הפעם אנחנו זוכים לראות במשפחת הדסקטופ מעבד עם 10 ליבות ב-2 גרסאות שונות – ה-Core-i9-10900K ואת ה-Core-i9-10900 כאשר ה-K מציין מעבד לא נעול שניתן לבצע לו Overclock. בשאר המעבדים ניתן לראות כי אינטל הפעם לא חסמה Hyper Threading במעבדים בקצה התחתון, והמהירות עלתה בחלק מהמעבדים (שימו לב שה-i9-Core-10900K יתן מהירות של 5.3 ג'יגהרץ רק לליבה אחת וגם זה רק בתנאים מסויימים (כמו: Thermal Velocity Boost (TVB) מופעל, החום הוא 70 מעלות ומטה ועוד). מבחינת מחירים – אינטל שמה לב שיש לה תחרות ולכן המחירים ירדו בהשוואה למעבדים דור תשיעי ומטה, ואת מעבד מגירסת ה-10 ליבות תוכלו לרכוש במחיר (בחו"ל) שינוע בסביבות ה-530 דולר (המחיר בטבלה זה בהזמנת 1000 חתיכות).

אחד הדברים הראשונים שכדאי לשים אליהם לב, לכל מי שמתעניין במעבד כמו ה-10900K הוא שיש לאינטל מעבד "קרוב משפחה" בשם 10900X. מבחינה טכנית הם "קרובי משפחה" (Ice Lake הוא נגזרת משופרת של Sky Lake) אבל מעבד 10900X לא יפעל על לוחות האם החדשים ש-10900K יפעל ולהיפך. מבחינת ביצועים, ה-10900X קיבל ציון "Dead On Arrival" איך שהוא יצא כמעט מכל אתר סקירות/בחינות מקצועי בהשוואה למה ש-AMD הציעו, ולכן ההמלצה הגורפת היתה לקחת מעבדים אחרים של אינטל או להסתכל על ההצעות של AMD.

למי אינטל מייעדת את המעבדים החדשים? בהחלט לא לאלו שרכשו את המעבדים מדור תשיעי. השיפורים בביצועים הם יחסית מינוריים (ה-9900KS יתן לכם 5.0 ג'יגהרץ על כל הליבות ו-5.1 על ליבה אחת), ואין אפשרות לשדרג ממחשבים עם מעבדים דור תשיעי ומטה, יש להחליף לוח אם ואם רוכשים את גירסת ה-10900K, ודאו כי ספק הכח שלכם הוא לפחות עם אספקה של 700 וואט (אם יש GPU מכובד בתוך המחשב), הואיל וכשמעבד ה-10900K מתאמץ, הוא צורך חשמל כאילו אין מחר (זה נע בין 180 ל-260 וואט. אל תאמינו אף פעם למספר ה-TDP המופיע במפרט).

אינטל מייעדת את המעבדים הללו למי שרכש מעבדים כמו Coffee Lake משנת 2017 ואחורה. כשמשווים את הביצועים של המעבדים החדשים למעבד כמו i7-7700K, יש בהחלט שיפור מרשים בכל פרמטר אפשרי, אבל מצד שני – אם אתה הולך להחליף חצי מחשב בתהליך השדרוג, הייתי ממליץ גם להסתכל על המתחרים ממול.

המעבדים החדשים של אינטל גורמים לכל הסוקרים לחזור על אותם מסקנות שוב ושוב כמו תוכי: אם אתה גיימר שמחפש את כמות הפריימים המקסימלית שניתן להוציא ממשחקים פופולריים רבים, אז אין ספק – המעבדים של אינטל הם בשבילך. אם אתה מריץ אפליקציות פרודוקטיביות שרצות כ-Single Threaded ואתה מחפש את המקסימום ביצועים, אז גם כאן – המעבדים החדשים יתאימו לך.

אם לעומת זאת אתה רוצה לשדרג את המחשב ואתה משתמש בו לצרכי פיתוח, יצירת/עריכת תכנים, ופה ושם קצת משחקים – הפתרונות מבוססי AMD יתאימו לך יותר מבחינת ביצועים, צריכת חשמל, מחיר נמוך יותר וכו'. עובדה פשוטה: במחיר שאינטל מבקשת עבור 10900K עם 10 ליבות, אתה יכול לקנות את Ryzen 9 3900X עם 12 ליבות וישאר לך עודף (מבחינת רכישת מעבד. בכל מקרה תצטרך לרכוש לוח אם וגם כאן ההצעות שמבוססות על שבב B450 של AMD – זולות יותר)

בכל הקשור למעבדים החדשים עם 6 ליבות (10600/10500 עם או בלי K) המבחנים המשווים מול Ryzen 5 3600X מראים משהו מעניין: אינטל עדיין מובילה בכל הקשור לביצועים של משחקים, אבל דווקא בקטגוריית אפליקציות Single Threaded, הביצועים של 3600X יותר גבוהים, ושוב – במחיר של 10600K שמגיע עם 6 ליבות, אפשר לרכוש את ה-Ryzen 7 3700X עם 8 ליבות וישאר לך עודף.

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה שאותי היא הכי מתמיהה: היכן ההנהלה באינטל (יש שם מהנדסים סופר מוכשרים שיש לי המון הערכה אליהם)? מ-Coffee Lake שיצא ב-2017 ועד Ice Lake שרשמית מתחיל להימכר הבוקר, השיפורים והשינויים בין הדורות הם מינוריים. עדיין יצור ב-14 ננומטר +++++, עדיין PCIe דור 3 (מי שקונה לוח אם חדש עבור המעבדים החדשים, יקבל לוח אם עם חלק מהתושבות שהם PCIe דור רביעי, אבל זה לא מופעל כי .. באינטל החליטו לא להפעיל ולחכות עם זה למעבד הבא). גם בתחום ה-HEDT (כלומר High End Desktop) עם Sky Lake X – אינטל כבר עושה "סיבוב שלישי" שכל ההבדל בין הדורות – זה עוד 100 או 200 מגהרץ מהירות, ובדור האחרון הם חתכו את המחיר בחצי – בגלל AMD (אינטל כמובן לא מודים בכך). אינטל יכלה לדוגמא להכליל טכנולוגיות שונות במעבדים או ב-Chipset כמו Thunderbolt או תמיכת DCPMM (שלא קיימת, אגב, גם בקצה הכי גבוה של מעבדי אינטל, גם לא במעבדים לתחנות עבודה) – אבל בשביל מה להתאמץ….

לסיכום: גם הפעם, בדור החדש של המעבדים, השיפורים הם מינוריים בהשוואה לדור תשיעי. יש מעבד עם 10 ליבות, אבל אם כל מה שרצית זה מעבד של אינטל עם הרבה ליבות, אינטל ממזמן מציעה את מעבדי ה-Sky Lake X לדסקטופ או מעבדי Xeon W לתחנות עבודה. לאינטל דווקא יש רעיונות ויש טכנולוגיות חדשות, אבל הן עדיין לא ממומשות בצורה טובה במעבדים החדשים, הן בדסקטופ והן בתחנת עבודה (רמז: הרצת קוד AVX 512 תמורת הנחתת ביצועי המעבד בחצי?). כולי תקווה שבאינטל יתחילו להתעורר ולהוציא מעבדים קצת יותר מרשימים…

על דיסקים ואחסון

אחת הטכנולוגיות שתמיד נצטרך בכל DC ובכל תשתית IT – תהיה תשתית האחסון, בין אם מדובר באחסון קופסתי סגור, דיסקים מכניים או דיסקים SSD בכל סוג חיבור. אנחנו צריכים לכתוב ולקרוא נתונים וסביר להניח שגם אם נעביר תשתית לענן, נרצה איזה משהו "מקומי" שיחסוך לנו Latency.

אחד הדברים הראשונים שצריכים לקחת בחשבון כשבונים אחסון כחלק ממערכת – בשרתים (אחסון Scale Out לדוגמא) – הוא מחיר דיסקים, אחריות, שרות וכו' ובעצם – כמה זה עולה לנו. אם צריך לשם הפרויקט לרכוש מספר בודד של דיסקים, אז עדיף לסגור את עניין רכישת הדיסקים יחד עם השרתים ושרות מול המפיץ.

אבל מה קורה אם יש צורך להזמין כמות גדולה של דיסקים? (ב"גדולה" אני מדבר על כמויות של 30 ומעלה – בתור התחלה). ניקח את זה יותר לכיוון המציאות: אתם רוצים להקים תשתית וירטואליזציה Scale Out עם vSAN או Nutanix. אתם לא רוצים עדיין לרוץ לכיוון All Flash ולכן אתם רוצים לשלב דיסקים מכניים גדולים יחד עם SSD שישמשו כ-Cache. ב-2 הפתרונות המתחרים, כמות ה"ברוטו" מבחינת הדיסקים שתכניסו – רחוקה מאוד מכמות ה"נטו" שתקבלו בפועל לשימוש, ולכן אם נרצה כמות תלת ספרתית של אחסון נטו פנוי, נצטרך לרכוש לא מעט דיסקים עבור מינימום 3 שרתים. נניח לשם הפוסט – שנצטרך 21 דיסקים מכניים ו-3 SSD (כלומר 7 מכניים ו-1 SSD פר שרת).

לפני שנעבור לחישובים שונים, בוא נשנה לרגע נושא ונדבר על שרידות: כיום בשוק, אצל רוב מוחלט של החברות, מצב השרידות שקיים הוא מצב שהמערכת יכולה להמשיך לעבוד, כל עוד דיסק אחד הוא תקול. במקרה והתקלקל דיסק, מפעילים את ה-SLA ותוך 4 שעות יגיע טכנאי ויתן לכם דיסק חלופי, תחליפו את הדיסק בשרת/מערך אחסון, הפעילו תהליך Rebuild. מה יקרה אם יתקלקל עוד דיסק עוד לפני שהקודם הוחלף ובוצע Rebuild? תקוו שהגדרתם דיסק אחד כ-Hot Spare – אחרת אתם בצרות.

נחזור לחישובים: כיום, בין אם מדובר בישראל או כמעט בכל מקום אחר בעולם, רכישת דיסק קשיח, בין אם מדובר ב-SSD או מדובר בדיסק מכני, תעלה אצל יצרן שרתים פי 2-3 בהשוואה לרכישה מיבואן רשמי בארץ. תרגום: אם דיסק כלשהו עולה $100 אצל יבואן רשמי, אצל יצרן שרתים, אותו דיסק יעלה 300-$200. את ההבדל הזה די קל לבלוע כשמדובר על רכישה של שרת אחד עם 4-5 דיסקים. ראש שקט, רכישה חד פעמית, תשלום חד פעמי, לא עושים מזה סיפור.

אבל אם נסתכל על הדוגמא לעיל עם ה-Scale Out בשביל ה-Nutanix/vSAN (או GlusterFS, או Ceph), אנחנו מדברים על 21 דיסקים, ואנחנו נשלם בפועל מחיר של 50-60 דיסקים. אתם לא צריכים להאמין לי, אתם יכולים ליצור קשר ישירות עם היבואנים בארץ:

  • דיסקים של חברת טושיבה – חברת CRG
  • דיסקים של חברות Seagate, Western Digital – חברת ח.י.

(שימו לב – חברות אלו בד"כ לא ימכרו ללקוחות קצה או כמות קטנה של דיסקים בודדים, אבל אתם יכולים לשאול אותם לגבי מחירים, כדי שיהיה לכם מושג.)

אז במקרים שהרעיון של תשלום סכום כה מטורף קצת מפריע לכם – אפשר לחשוב על שרידות ברמה אחרת: במקום לרכוש 21 דיסקים מיצרן השרתים, אפשר לרכוש נניח 25 דיסקים מהיבואן (כל עוד לא מדובר עבור שרתי HPE – הם לא מקבלים דיסקים שאינם בעלי קושחה של HPE), ולאחסן 4 דיסקים בארון. במקרה והתקלקל דיסק, מוציאים אחד מהארון ובמקביל יוצרים קשר עם היבואן כדי לתאם שליחות/קבלה של דיסק חלופי אחר. במקרים כאלו, גם אם עוד דיסק ילך במהלך ה-Rebuild, יהיו לכם מספיק דיסקים חלופיים ועל הדרך תחסכו לא מעט כספים.

לסיכום: יש אנשים וחברות שירצו ויסכימו לשלם מחיר מאוד גבוה, ובלבד שהכל יהיה תחת קורת גג אחת מבחינת תמיכה, שרות ואחריות, וזה בסדר גמור. מצד שני – יש כאלו שלא יסכימו לשלם מחיר כה גבוה אם אפשר לחסוך סכום ניכר מהמחיר תמורת שיחת טלפון והוצאת שליח כדי להחליף דיסק במקרה של תקלה. כל אחד והחלטותיו, רק חשוב לזכור – לבדוק את האלטרנטיבות לפני שסוגרים עיסקה.

בקשר למחירי שרתים

אתחיל בסיפור רקע: חברה גדולה וידועה רוצה לבנות מערכת שתשב בתוך רכב. המערכת תכלול מיני שרת שיבצע המון עבודות חישוב במהלך העבודה. לשם כך הם פנו לחברת אינטגרציה גדולה שבנתה להם מפרט ובנתה להם שרת ל-PoC. עד פה הכל טוב ויפה.. עד שהם התחילו לקחת את הרכב לשטח (לא על כבישים סלולים) ופתאום .. השרת נתקע, כשמפעילים מחדש מופיע רק חצי זכרון והמחשב ממשיך להיתקע באופן אקראי. כמו תמיד, כשתקלות כאלו מתרחשות, אחד מאשים את השני, האצבעות מופנות לכל עבר אבל פתרונות ממשיים – אין. יש הרבה יותר נסיונות לבצע תיקונים שכלל לא קשורים לתקלה (הנה רמז: כשתקלות כאלו קורות, אין שום קשר ל-OS).

בסופו של דבר מישהו מאותה חברה יצר קשר עם עבדכם הנאמן. אני שאלתי רק שאלה אחת: האם במקרה המעבד הוא Xeon מהסידרה Silver, Gold או Platinum? התשובה היתה חיובית. הסברתי לבחור שלצערי ב-2 הדורות האחרונים של Xeon Scalable באינטל פשוט התעצלו לבנות מנגנון אחיזה (Retension) רציני למעבד והפעם צריך להסתדר עם ברגים בלבד, כאשר אם יש תנועה של אפילו חצי מילימטר – מקבלים את התופעות שהם מקבלים, ובקיצור – צריך לחזור לשולחן התכנונים, לחשוב על מעבד אחר ולשנות עוד כמה דברים.

הם שאלו אם אני מוכן לקחת על עצמי את כל התכנון, הבניה, רכישה וכו' – הסכמתי. מכיוון שמדובר בחברה מאוד גדולה ו"חץ ביז" זה עסק קטן – מתחילה כל הבירוקרטיה שתיקח כמה חודשים. לבינתיים הם ביקשו ממני לברר כמה יעלה שרת עם כל הדברים שאני צריך, הן ברמה של שרת בודד והן ברמה של 100 מיני שרתים (לכל הקוראים שכבר מתכננים לעוט עליי עם הצעות – אני לא מתחיל לתכנן מערכת עד שהניירת תהיה חתומה ע"י שתי הצדדים וזה יקח מס' חודשים, אז לא צריך לפנות, תודה).

הבעיה שלי קשורה לידיעת המחיר, לא לסכום עצמו, והיא לא קשורה רק ללקוח הפוטנציאלי הזה – אלא בכלל.

נניח לשם הדוגמא שבמקום אותה חברה לעיל, פונה חברת משאיות אמריקאית שמבקשת ממני לבנות מערכת כזו. לאחר שתכננתי ובניתי את ה-POC, הייתי יכול להיכנס לאתר של אחד מיצרניות השרתים, לבצע custom ובסופו של דבר האתר מציג לי מחיר רשמי, גם אם ה-fulfillment יבוצע ע"י חברות אחרות כמו CDW – המחיר שמופיע זה מה שאני צריך רשמית לשלם. אני כמובן מכאן יכול ליצור קשר ולהוריד את המחיר אם מדובר בכמות שרתים, או בגלל דברים אחרים שאני רוצה מאותה חברה ובתנאי שמחיר הברזלים ירד. הדבר החשוב ביותר לי: יש לי מחיר התחלה לשם מו"מ.

בישראל לעומת זאת, ככל שזה מגיע לשרתים, מחשבים אישיים וכו' – אין חיה כזו. שום יבואן רשמי לא מוכן לפרסם את המחיר הרשמי ללקוח הסופי. אני יכול לפנות לדוגמא ל CData, One, CDLog, הראל ואחרים ולקבל עבור אותו מפרט הצעות מחיר שונות (וכמובן בדרך לחכות בין יומיים לחודש וחצי להצעת מחיר!) עם הבדלים של אלפי (או עשרות אלפי – תלוי במפרט) שקלים בין הצעה אחת לאחרת. במילים אחרות: אם לדוגמא שרת DELL עם מפרט משלי עולה בארה"ב 10,000 דולר ובארץ אותו שרת עם אותו מפרט היה עולה 17,000 דולר מחיר רשמי, לא תהיה לי בעיה עם זה (זה לא אני זה שמשלם את המחיר, זה הלקוח), אבל כשאני רואה שתי הצעות מחיר שונות עם הבדל של 6000 שקל לדוגמא, אני פשוט תוהה – על מה ההבדל? על זה שנציג מכירות הוציא כמה אימיילים וישב 5 דקות מול אקסל? (כי למעט המשלוח השרת ללקוח וההתקנה הסופר ראשונית – הכל נעשה ע"י היצרן בכלל).

זו הסיבה שלצערי בכל מה שקשור לרכישת שרתים, אני אמליץ ללקוח לבקש כמה הצעות מחיר ואני אעבור עליהן מבחינת מפרט טכני (במה יש טעויות, וברוב המקרים בהצעות המחיר יש לא מעט טעויות!). אישית, עבורי, כשאני אצטרך לרכוש שרתים (וככל הנראה אני אצטרך בשנה הבאה) – אני ארכוש מחו"ל, אשלם את המכס והשילוח ואחריות בינלאומית. כמו שזה נראה כרגע – זה יצא זול בהרבה מאשר רכישה בארץ (שיטה כזו אינה מתאימה לרוב החברות, למעט חברות בינלאומיות).

לסיכום: חבל שאף יבואן אינו חושב על הלקוח הסופי ואינו חושב להעתיק את המודל האמריקאי והאירופאי לארץ. עם כל הכבוד לענן, רכישות שרתים לא הולכות להיפסק ולא מעט חברות תוהות לגבי הבדלי המחירים בהצעות השונות גם כאשר המפרט שניתן לכל המציעים הוא זהה לחלוטין. אין לי שום בעיה שמפיץ אחד יגבה יותר מהמפיץ המתחרה – כל עוד הוא נותן ערך מוסף לאותה תוספת מחיר. האם היבואניות ירימו את הכפפה? אני בספק.

על עסקים קטנים ומעבר לעננים. כדאי?

מיקרוסופט, גוגל ואמזון פתחו בשנים האחרונות ב"מרדף" אחר לקוחות על מנת להעבירם לענן הציבורי שבבעלותן. כל חברה נתנה קרדיטים (במיוחד מיקרוסופט, שחילקה אותם כמו ממתקים) כך שהלקוח לא ממש הרגיש את העלות החודשית עד שהקרדיטים פגו (הם בדרך כלל מחזיקים לשנה או שנתיים מקסימום) והלקוח היה צריך לשלוף את כרטיס האשראי ולשלם, ובלא מעט מקרים – יותר ממה שהוא שילם בעבר (לפני שהוא עבר לענן).

כשזה מגיע לחברות, העניינים די ברורים. מקבלים חשבונית כל חודש (גם כשמדובר בקרדיטים) וכך יודעים מה העלויות יהיו פחות או יותר לכשיצטרכו לשלוף את כרטיס האשראי של החברה, אבל כשזה מגיע לעסקים קטנים שיש להם אתר אחד או חנות או בלוג – לא כל כך מובן להם מדוע הם משלמים את הסכומים שהם משלמים וכך מדי פעם אני מקבל מיילים עם בקשות יעוץ איך אפשר להנמיך את התשלום.

אז נתחיל במשהו פשוט: אם האתר שלכם עצמאי או שיש לכם חנות באינטרנט עצמאית או בלוג או דברים כאלו, ברוב המקרים ההצעות של ספקי הענן הציבורי לא רלוונטיים לכם/ן (למעט אמזון ותיכף אסביר). מה שאתם צריכים זה שרת וירטואלי עצמאי אצל אחד מהספקי שרותים הללו על מנת שהכל ירוץ בו ללא תלות בשרותים נוספים מצד ספק הענן.

אתן דוגמא: אתם קוראים את הבלוג הזה, שהוא חלק ממספר בלוגים שעבדכם הנאמן כותב. כל הבלוגים רוצים בשרת וירטואלי עצמאי שהיה נמצא בחברת Digital Ocean ועתה הוא נמצא באמזון תחת Amazon Lightsail. האתר עצמו, וה-Database שלו ושרת ה-Web – כולם מותקנים על שרת וירטואלי יחיד שעולה לי בחודש 40$. זה מה שאני משלם בכל חודש, בין אם נכנסו 3 גולשים או 2000 גולשים ביום, מכיוון שכמות ה-DATA היוצאת מהשרת אינה עוברת את כמות ה-DATA המוקצית עבורי בחבילה. יש חבילות כמובן יקרות יותר ויש זולות יותר, בהתאם לצרכי הלקוח והחברות המציעות שרותים אלו ושאני יכול להמליץ עליהן (כולל Amazon Lightsail שהזכרתי לעיל) הן Digital Ocean ו-Linode ויש כמובן חברות נוספות בהתאם להמלצות שאתם יכולים לקבל מאחרים אולם אלו ההצעות הפופולריות ורציניות.

כמובן שגם ספקי הענן הציבורי מציעים מוצרים כמו קונטיינרים, מכונות וירטואליות וכו', אולם שם התעריפים שונים מההצעות לעיל. לדוגמא: אם באמזון ניקח מכונה ב-EC2 (לא בחבילת ה-Lightsail) כמו המכונה שיש לי, המחיר יהיה $43.63 עד לתעבורה של 100 ג'יגהבייט, אולם אם מחר אפרסם פוסט שיהפך לויראלי, אני אגיע בקלות גם לתשלום של 50-100$ לחודש. אם נבנה ב-Google Cloud את אותו מפרט של מכונה (מכונה מבוססת לינוקס, 2 ליבות, 4 ג'יגהביייט זכרון, 40 ג'יגה דיסק SSD ו-100 ג'יגהבייט תעבורה החוצה) נגיע ל-$61.22. ב-Azure אותה חבילה תעלה לנו $48.42. כך יוצא שהלקוח משלם יותר על פחות. (אגב, ב-Azure תצטרכו לשלם יותר כי הדיסק מוגדר "זמני", ודיסק מבוסס רשת עולה יותר). הערה: המחירים יכולים להיות אצל חלק מהספקים זולים יותר – אם אתם משלמים מראש שנה או שנתיים.

יש כמובן את ההצעה של קונטיינרים, שהם מעין "מיני" מכונות וירטואליות, אך גם כאן אין ממש בשורה. אם ניקח לדוגמא את ההצעה של Azure, אז רק לשם שימוש בשרות (AKS) תצטרכו לשלם $87.60 ועל כל קונטיינר (תצטרכו מינימום אחד) תצטרכו לשלם בנוסף, כך שההצעה כבר מההתחלה אינה משתלמת לאותם עסקים קטנים.

לסיכום: רוב ספקי הענן אינם מתאימים לאלו שמחפשים פתרון לארח את הבלוגים/אתרים/חנויות שלהם. על מנת להשתמש בשרותי ענן, צריך להכיר מקרוב את השרותים, צריך לדעת לכבות שרותים שאין בהם צורך וכן .. צריך לדעת גם תכנות סקריפטים ברמה כלשהי (בתור התחלה). גם אני (שנותן שרותים למחשוב ענן) שצריך לארח את הבלוגים שלי – מעדיף להשתמש בחבילה שאינן ענן רגיל וכך איני צריך לשלם בכל חודש סכום גדול אם יש לי פוסט ויראלי או שאחד מהבלוגים שלי נהיה פופולרי. אם כל מה שיש לכם זה בלוג/אתר קטן/חנות, קחו לכם הצעות מהחברות שהצעתי וכך יהיה לכם שקט מבחינה כספית.

על עלויות תמיכה של מוצרי קוד פתוח

עולם הקוד פתוח כיום נותן מגוון מוצרים הקשורים לתשתיות שונות, Software Defined, וירטואליזציה ועוד, ובמקרים רבים חברות רבות מעוניינות באותם מוצרי פרויקטים בקוד פתוח, ומדוע לא? לבצע Download, להתקין ולעבוד עם זה, בלי עלויות של רשיונות פר שנה, פר שרת, פר חיבור ופר השד-יודע-מה…

להלן מס' דוגמאות של מוצרים:

  • GlusterFS
  • Ceph
  • oVirt
  • OpenStack
  • ManageIQ
  • Kubernetes
  • OpenShift Origin

2 המוצרים הראשונים הם Software Defined Storage, השלישי והרביעי הם מוצרי וירטואליזציה, והמוצר החמישי הוא מוצר לניהול מקיף של תשתיות וירטואליזציה ועוד – מקומית ובענן ו-2 האחרונים הם לניהול קונטיינרים לכל המוצרים הללו נלווית עלות של 0 שקלים כלומר אתה יכול להיכנס לאתרים, להוריד ולהשתמש.

העניין הוא שעם כל הכבוד למוצרים (המעולים לכשעצמם), המחיר הוא יותר מאפס..

כל המוצרים שתיארתי לעיל דורשים ידע והתמחות במוצרים. כמובן אם מדובר בחברה גדולה עם מחלקת IT גדולה (כך שיש מישהו או 2 שיכולים להתמקצע במוצר) אז העלות עצמה היא באמת אפסית, למעט כשיש תקלות או באגים שלא כתובים בתיעוד. מנסיון בתמיכה במוצרים לעיל, אני יכול לאמר שיש לא מעט מקרים שהפתרון היחיד במקרים של תקלות ובאגים זה לפנות ל-Mailing List (או ב-IRC) ולקוות שיש מישהו מהמפתחי מוצר שיכול לסייע, ולפעמים זה יכול לקחת זמן. קרו לי מקרים שקיבלתי פתרון רק לאחר יומיים בערך וקרו לי מקרים על פרויקטים אחרים (שהתקנתי אצלי בבית) שלקח שבוע וחצי עד שקיבלתי תשובה. בשבילי בבית, יומיים או שבועיים לא ממש משנים משהו כי אלו דברים שאני לא מריץ כ"פרודקשן", אבל מה לגבי לקוח שהרים את המערכות האלו ביצור או פרודקשן? זה כבר נהיה מצב לא נעים. יש כמובן אפשרות לפנות לאחת מהחברות שמשחררת את אותו מוצר קוד פתוח כמוצר מסחרי ולרכוש שרות תמיכה חד פעמי פר שעות, אבל אפשרות זו היא לא זולה. כמה לא זולה? זה יכול להסתכם בכמה אלפי דולרים וזה יכול לעלות יותר אם מושיבים מהנדס מאותה יצרנית תוכנה על הבעיה.

לכן, בדרך כלל כשמעוניינים באחד המוצרים הנ"ל לדוגמא, יש לקחת בחשבון שאם אין בחברה ידע מעמיק על המוצר או על מערכת ההפעלה (כמו במקרים שיש רק Windows ב-90% מהתשתית ואין שם אף אחד שמבין לעומק בלינוקס) – יהיה צורך ברכישת בנק שעות תמיכה שנתי על המוצר או על הפתרון ובד"כ מדובר על כמה עשרות אלפי שקלים (בין 15K ל-40K, תלוי במוצר, תלוי אם מדובר רק בתחזוקה או בהקמה, תלוי בכמות שעות ותלוי ממי רוכשים והאם יש באמת ידע לעסק שמציע פתרון או שמדובר בעסק שחותך מחירים ולוקח מישהו מהודו כך שרוב הרווח עובר אליו ולא להודי) כך שאם אין בחברה ידע – המוצר כבר לא ממש "חינם".

מצד שני, לאלו שכן רוצים לרכוש את המוצר המסחרי ומוכנים לשלם את המחיר, מומלץ לחלק את העבודה ל-2 ואת ההקמה/הטמעה להוציא למישהו חיצוני (ולא ליצרן, כמו במקרים של רד-האט, אלא אם בא לכם לשלם כמה מאות דולרים לשעה!) ואת התמיכה אתם תקבלו במסגרת רכישת התוכנה.

נקודה נוספת וחשובה כשניגשים למו"מ לגבי בנק שעות מול מי שיתן לכם שרותי תמיכה/תחזוקה/הטמעה – תוכנות כמו שציינתי לעיל משתנות מהר מאוד, בערך פעמיים בשנה אותם פרויקטים יוצאים בגירסה חדשה, ואם לא קיימת גירסת LTS (כלומר Long Term Support) או שיש פונקציות חדשות שאתם צריכים מהגירסה שיצאה זה עתה, תצטרכו לשקול שדרוג, ובד"כ מומלץ להכניס זאת בחוזה.

לסיכום: בין אם אתם בנק או חברת ביטוח או קופת חולים או אפילו סטארטאפ קטן שרץ על חצי שרת וירטואלי – תוכנות קוד פתוח עוזרות (ויכולות לסייע) המון ויכולות לחסוך המון כספים. יחד עם זאת, תוכנות כמו התוכנות שציינתי לעיל (והם דוגמאות ספורות, יש פרויקטים הרבה יותר מורכבים) מצריכים ידע רציני ונסיון כדי להקים אותם בין ב-PoC/פיילוט או הקמה לטסטים/פרודקשן/יצור. עלויות של יועץ/מטמיע חיצוני הן יותר זולות מרכישת המוצר הרשמי ואין צורך לשלם פר ציוד, אך יכולים להיווצר מצבים שהתמיכה תהיה פחותה במעט בכל הקשור לתקלות הקשורות לבאגים מכיוון שאין SLA מול יצרנית התוכנה עצמה וכדאי לקחת זאת בחשבון.

החלוקה

מי שעובד כעצמאי מכיר בוודאי את הדברים הבאים שאני אכתוב בפוסט זה, אולם לא כולם מכירים את רוב הסיטואציות שאתאר. מעבר לכך שישנם לא מעט אנשים שחושבים להפוך להיות עצמאיים ומצד שני יש לא מעט עצמאים שחושבים "לעשות פרסה" ולחזור להיות שכירים עקב קושי למצוא עבודות/פרויקטים, לא חשוב כמה הם טובים בתחומם והם לא תמיד יודעים מה קורה אצל השכן (העצמאי) ממול כי בכל זאת – רובם לא מפרסמים את הדברים, אז אני מעוניין בפוסט זה לעשות מעט סדר בדברים.

אין לי שום אפשרות לתת מספרים ממה שקורה אצל עצמאים שונים, אבל אני יכול לנחש מה קורה אצל הרבה, ולכן אכתוב בהערכות גסות מספרים ומדוע אלו המספרים.

אצל הרבה עצמאים התמונה פחות או יותר זהה: נניח ונכנסו בשבוע-שבועיים כ-10 הצעות עבודה שונות שהגיעו מחברים, אנשים שקוראים פוסטים שלכם בבלוג/פייסבוק שלכם, או שמצאו אתכם בגוגל. כמה מתוכם בעצם יתורגמו להזמנת עבודה שתעשו ללקוח?

התשובה: אני מעריך בין 1 ל-2. להלן הסיבות מדוע המספר נמוך:

  • "מגששים" – אלו לא מחפשים שתבצע עבורם בצורה מיידית עבודה (לא חשוב כמה אתה מוכשר). הם מחפשים לדעת בערך מה המחיר שתבקש עבור הפרויקט, בין אם מדובר פר שעה או פר פרויקט. בקטגוריות אלו תפגשו דברים כמו:
    • חברות שיש להן ערימת משימות ואין להן מספיק אנשים לבצע את המשימות והן חושבות אם לקחת מישהו מבחוץ לבצע את המשימות כדי לעמוד ביעדים.
    • חברות סטארט-אפ שעדיין לא מצאו להם אנשים שכירים מוכשרים למשימות ולכן כפתרון זמני הן מוכנות לשלם יותר לעצמאי לעשות את העבודות.
    • חברות שמגישות הצעת מחיר לפרויקט עבור חברות אחרות ורוצות לקחת עצמאי שיבצע חלק מהמשימות והמחיר שתתן יגולם בהצעה (פלוס תקורה ורווח לאותה חברה).
    • חברות שרוצות לפרוש מחוזה שרות עם חברה אחרת ולקחת עצמאי בפתרון בנק-שעות כדי שיתן שרות/תמיכה למוצר/פתרון מסוים.

הסיכויים לקבלת עבודה מה"מגששים" נע בין נמוך לבינוני. הם מקבלים לא מעט הצעות הן מחברות ועצמאים מתחרים או דרך חברות כ"א/גולגלות.

  • "לא בטוח שרלוונטי" – במקרים אלו הסיכויים לקבלת שכרך ובזמן אינם כה גבוהים. דוגמאות:
    • אתה מבקש מחיר של 200 ש"ח + מע"מ לשעה, הם מוכנים לשלם לך .. 50 ש"ח לשעה או שהם מוכנים לשלם לך באחוזים וירטואליים תמורת "שותפות", ושאר ירקות.
    • הצעות מפוקפקות – הם מוכנים לשלם לך פחות או יותר את מה שאתה מבקש אבל הכסף לך יגיע לחשבונך מחו"ל וינכו משכרך כמה עשרות דולרים על כך, או שתנאי התשלום אינם ברורים.
    • תשלום שכר בסימן שאלה – הסטארט-אפ ישמח לשלם לך… ברגע שימצאו משקיע/אנג'ל. עד אז תקבל חלק קטן מהשכר שביקשת.

תחום נוסף שבו הסיכוי שתקבל פרויקט הוא אולי טוב, אך שום דבר אינו סגור. בד"כ זה קורה עם בנקים, חברות ביטוח, חברות תקשורת – כל דבר שם זז מאוד לאט ורעיון תשלום מקדמה תמורת שריון זמנך או "דמי רצינות" אינו ממש מקובל.

עוד תחום שסיכוייך לקבל עבודה אינו בטוח (בלשון המעטה) הם "מבקשי ההצעות": חברה X עובדת עם חברה Y והם אינם מעוניינים לשלם את הסכום שחברת Y מבקשת. הם יפנו אליך לבקש מסמך הצעת מחיר. במקרים רבים הם לא ממש מחפשים לשכור את שרותך, הם מעוניינים להשתמש במסמך הצעת המחיר שלך כדי להוריד את המחיר שחברה Y מבקשת. יכול להיות מצב שבו חברה X תשכור את שרותך בהתאם להצעת המחיר שהצעת, אבל הסיכוי לכך אינו גבוה, במיוחד אם חברה Y נותנת שרותים זמן רב לחברה X והאי-הסכמה היחידה שלהם הוא לגבי המחיר. הם יגיעו ברוב המקרים לפשרה ולא ישכרו אותך.

אז מה ניתן לעשות בנידון? איך ניתן להשיג עוד עבודות? להלן מספר נקודות חשובות:

  • פרסם עבודות שאינן מתאימות לך. אתה מומחה בפייתון ומישהו מחפש מתכנת ++C? קח את פרטיו ופרסם את פרטי ההצעה (אתה יכול לפרסם כאן וכאן).
  • עדיין לא הומצאה מכונה לקריאת מחשבות ואיש אינו יודע אם אתה במצב של 0 עבודות או שאתה מחפש עבודות, מחפש עבודה קבועה לחצי משרה, מחפש משרה מלאה לטווח ארוך וכו'. אל תתבייש, תפרסם זאת! (הח"מ מחפש לחצי משרה 🙂 ), זו הדרך הכי מהירה שחברים ישתפו זאת וסיכוייך לקבל משרה כך אינם נמוכים.
  • פרסם תכנים משלך על התחומים שאתה נותן בהם שרות(ים) ומדי פעם תבצע קצת SEO כך שגוגל יעלה את דירוג הבלוג/אתר שלך.. להלן דוגמא על קונטיינרים:

  • הדגם את יכולותיך. קל לדבר ולכתוב על דברים אבל אם יש משהו שמושך אנשים להתעניין בשרותיך – הם הדגמות של הדברים. התקנה של דברים מאפס, הגדרות שונות, הסברים איך מפעילים דברים וכו'. כל מה שאתה צריך זה חשבון בגוגל, מיקרופון ותוסף Nimbus לכרום (ניתן להתקנה מכאן). להלן דוגמא:
  • כרטיסי ביקור – נפגשת עם מישהו? אתה ב-Meetup ומשוחח עם אנשים? חלק כרטיסים, אולי יחזרו אליך. אל תשאיר אנשים עם תהיה "הבחור שפגשתי רציני, חבל שאין לי את הפרטים שלו".
  • הסעיף הבא נתון למחלוקת ביני לבין חבריי אך אני עדיין עומד על שלי: אם אתה טוב בתחומך, שקף זאת במחיר שאתה גובה. הנה כמה דוגמאות למחירים שמהם לא כדאי לרדת (תחום סיסטם/Devops/אינטגרציה/יעוץ). תזכרו שכעצמאים המדינה עושקת אותנו בכל מצב:
    • עבודה חד פעמית חרום לתיקון תקלה (מעכשיו לעכשיו) – לא פחות מ-300 שקל
    • חצי משרה קבועה – לא פחות מ-150 שקל
    • משרה מלאה קבועה (תשלום כנגד חשבונית, לא תלוש משכורת) – לא פחות מ-120 לשעה
    • יעוץ מומחה – פר שעות (בד"כ לוקחים מינימום שעה או שעתיים) – לא פחות מ-200 לשעה
  • "לחפור" קצת. הגעת ללקוח שרוצה ממך עבודה X. בדוק אם יש עוד דברים שאתה יכול לעשות עבורו ובכך להרחיב את העבודה או כמות שעות העבודה.
  • חשוב: דרוש מקדמה כאשר מדובר בעבודה גדולה. שיטות תשלום של ש+60 או ש+30 הן נחמדות אבל אם אין לך כרגע עבודות שאתה עושה בנוסף, אתה יכול להיתקע למצוקת מזומנים. אין כללים לסכום אולם אני לדוגמא נוהג לבקש בין שליש למחצית הסכום כמקדמה (בהתאם לכמות השעות או מחיר הפרויקט) וחשוב לוודא שהמקדמה תשולם לפני שאתה מתחיל לעבוד.

לסיכום: אני בהחלט מכיר מצבים שלפעמים יש זמנים שאין שום עבודה, ההצעות שאתה מקבל רחוקות מלהתגשם, שמקבלים הבטחות ריקות ושבא לזרוק הכל ולהיות שכיר, גם אם במחיר נמוך בהרבה מהמחיר שאתה מבקש. לא להתייאש, תמיד יש אפשרות להתחיל מחדש תוך שינוי דברים ותקווה לקבלת עבודות נוספות.

מחשוב ענן: תכין מסמך טיעונים

כל אינטגרטור, איש Devops, איש סיסטם ואחרים שמעודכנים בתחומי Cloud computing מודע בוודאי לכך שחוץ מאמזון שמציעה שרותי ענן רציניים, יש מתחרים לא פחות רציניים כמו מיקרוסופט, גוגל, Rack space ועוד פה ושם כמה ספקים קטנים (יחסית, יחסית).

מבחינת השרותים השונים, אפשר לנהל דיונים וויכוחים מקצועיים מכאן ועד להודעה חדשה אלו שרותים מתאימים מבחינת ספקים שונים. סתם דוגמא: האם שרותי ה-Cloud Front יותר טובים ממה שספקים אחרים כמו Akamai מציעים? התשובה היא כמובן “תלוי” – ל-Akamai יש רשת ענקית של שרתים בכל נקודה בעולם (רק בארץ יש להם 3 נקודות!), אבל מצד שני, המחיר ש-Akamai מבקש יכול להבהיל כל לקוח קטן עד בינוני.

אז אפשר לנהל דיונים וויכוחים מקצועיים מי יותר טוב ולמה שרות X של ספק Y יכול להתאים ללקוח כזה ולא לאחר, אבל לפעמים יש דברים שהם לא מקצועיים (נקרא להם “פוליטיים”) שיכולים לחרפן אנשי מקצוע אבל לא תהיה להם ברירה אלא לציית..

תרשו לי להסביר, ואתייחס לנקודה הישראלית (אם כי כמובן זה יכול לקרות בכל מקום בעולם): בארץ, ה-Gold Standard בכל הקשור למחשוב ענן כשהלקוחות שלך מגיעים מכל העולם זה כמובן אמזון. סטארט-אפ שרוצה להציע שרותים והיזם הוא זה מי שמקים את התשתית, סביר להניח שזה מה שיבחר. הסיבות לכך פשוטות: רוב “החבר’ה” כבר שם, יש שפע של מידע איך לעשות מה מו מי, ויש לאמזון שם של חברה יציבה (יחסית כמובן).

גוגל גם מציעה שרותי מחשוב ענן, אבל הנוכחות שלה בתחום הזה ספציפית בארץ – כמעט ולא קיימת, בניגוד לשרותים אחרים של גוגל שכאן יש נציגות ושרות (יוטיוב, פרסומות). למיקרוסופט לעומת זאת יש נציגות חזקה בישראל ולאחרונה הנציגות הזו מנסה בכל הכח לדחוף חברות להשתמש בשרותי ה-Azure שמיקרוסופט מציעה. לספקים אחרים גם אין נציגות רשמית בארץ.

מיקרוסופט בד”כ משתמשת בטריק ידוע: פינוק. לקוחות מוזמנים לכנסים עם ארוחות, סופי שבוע בבתי מלון ושאר פינוקים אחרים כדי “לרכוש את ליבם” של מנהלי ה-IT, ה-CTO ולפעמים ה-CEO של חברות שונות, באמצעות מצגות שונות שמראים כמה המוצרים של מיקרוסופט זולים יותר ונותנים ביצועים יותר גבוהים. רובנו, האנשים המקצועיים, יכולים די מהר לחלוק על המצגות האלו בכל מיני נקודות ולהראות שמיקרוסופט מציגה תמונה מעוותת בקשר ליכולות XYZ בהשוואה ל-ABC שהמתחרה מציע.

וכאן מגיע החלק של ה”הנחתה” (והוא קיים במיוחד בחברות) – נציגי מכירות של מיקרוסופט פונים בהתחלה לאנשי ה-IT ואם הם לא מצליחים לעשות מכירה, הם פונים לסמנכ”לים או למנכ”לים כדי למכור להם את המוצרים, ואם הלקוח מבחינת מיקרוסופט הוא חשוב – מיקרוסופט מוכנה “להוריד את המכנס” (סליחה על הביטוי) מבחינת מחירים והבטחות, וכך המפתחים או אנשי ה-IT יכולים לקבל יום אחד הוראה: אנחנו עוברים ל-Azure. כל איש Devops, אינטגרטור ואיש סיסטם רציני יכול להבין מיד את המשמעות: שכתוב ערימות סקריפטים מחדש וכאב ראש ענק ומי שהכי גרוע – העבודה הארוכה והסיזיפית אחר כך, לוודא שהביצועים הם אותו דבר כמו שיש לך כיום. בכל זאת, הוירטואליזציה שמיקרוסופט מציעה לא ממש מרשימה מבחינת Performance (תסתכלו באתר spec וחפשו פתרונות של מיקרוסופט).

אז איך אפשר להימנע ממכה כזו? בכך שאתה מכין מראש מסמך טיעונים שכולל:

  • הסברה על כמות העבודה שיש צורך לבצע על מנת להגר מספק מחשוב ענן אחד למשנהו
  • הדגשת עניין ההשבתה
  • לינקים למאמרים ולפוסטים שמראים שהמחירים צנחו לאחרונה (והם צנחו, רק החודש כל הספקים שהזכרתי הורידו מחירים בעשרות אחוזים)
  • הצגת ההטעיות של הספקים. ספק יכול להראות שהביצועים שלו גבוהים משמעותית מהמתחרה, אבל בטקסט הפצפון יופיע (לדוגמא) שהספק המתחרה משתמש ב-Instances יקרים בהרבה ממה שאתם משתמשים כיום, או שהמחיר האמיתי נמצא בנקודות אחרות.

יכולים בהחלט להיות מצבים שכדאי לעבור מספק מחשוב ענן אחד לאחר, אבל החלטה כזו צריכה לקחת בחשבון לא רק את השורה התחתונה של החשבונית, אלא גם ובמיוחד את האספקט הטכני, לראות מה אתה מרוויח מכל זה, כמה אתה צריך להשקיע מבחינת מעבר וכו’.

המלצה שלי: תכינו מסמך כזה.

המחיר הוא רק חלק מהמשוואה

מדי פעם מבקרים אצלנו באתר של “חץ ביז” לקוחות פוטנציאליים שמעוניינים בחבילות שרתי VPS שונים (בארץ או בחו”ל) ותוהים מדוע המחיר שלנו גבוה בהשוואה למתחרה X. מבחינת הלקוח, כשהוא משווה בין חבילות, אצלנו חבילה מסויימת כוללת ליבה ו-20 ג’יגהבייט דיסק במחיר של 200 שקלים ואצל המתחרה חבילה עם דיסק פי 3 בגודל ועוד ליבה עולה רק 100 ומשהו שקלים. מבחינה מספרית, עדיף כבר לסגור עם המתחרה עיסקה, הלא כן?

ובכן, אם הלקוח מסתכל אך ורק על שורת המחיר וזה הפרמטר הקובע, אז כן, עדיף לו לסגור עיסקה עם המתחרה. תיאורתית הוא מקבל יותר בפחות.

אבל, וכאן ה-אבל הגדול נכנס – זה רק תיאורתית.

כל ספק VPS מרוויח את פרנסתו בדרכים שונות. ספק אחד ימכור בזול וירוויח מדברים אחרים (התקנת המערכת מחדש, תמיכה ועוד), ספק אחר יתן תמיכה בזול או בחינם אך יגבה מחיר יותר גבוה על שרתי ה-VPS שלו, ויש כמובן אפשרויות נוספות.

אבל אם יש משהו אחד שמשותף לכל הספקים, זה הרצון להרוויח מהשרתים הפיזיים שיושבים בחוות השרתים. בלי חבילת VPS ללקוח, אין אפשרות למכור לו שרותים נוספים הקשורים בחבילה, שרתים הם דבר לא זול ואחסון השרתים הוא גם לא עניין זול, ולכן הספק מעוניין להרוויח כמה שיותר מהשרתים.

כמה להרוויח? זה משתנה בין ספק VPS לספק מתחרה, אך אם ניקח שרת ממוצע שיש בו 32 ג’יגהבייט זכרון, 8 ליבות (כלומר 2 מעבדי אינטל XEON), ו-2 דיסקים של 500 ג’יגהבייט ב-RAID-1 (או 4 דיסקים של 500 ג’יגהבייט ב-RAID-10), אז סביר להניח שהרווח (ברוטו) הרצוי נע בין 1400 ל-3000 שקל פר שרת לחודש (מבוסס על חישוב של 7 שרתים וירטואליים קטנים, חלק מהליבות מחולקות וירטואלית במחיר ממוצע של 200 שקל לחודש). המציאות היא כמובן שאצל רוב הספקים יהיו הרבה יותר מ-7 מכונות פר שרת, משהו בכיוון ה-15 מכונות, כך שמגיעים ל-3000 שקל.

אם נחזור לדוגמא בהתחלה של ספק שמוכר ב-100 שקלים מכונה כפי שצוינה בהתחלת הפוסט, ומתוך הנחה שיש לו את המפרט הטכני בשרת כפי שציינתי לעיל, הרי שאותו ספק “דוחף” בין 15 ל-30 (ואולי יותר) שרתים וירטואליים פר שרת פיזי, וזאת על מנת לכסות את הוצאותיו וגם להרוויח.

כלומר אותו לקוח שמשלם את ה-100 שקלים, בעצם מכניס את עצמו לתוך שרת עמוס מלכתחילה ובעצם הספק “בונה” על כך שהלקוח לא ישתמש במשאבים מרובים או בכל הדיסק, כי אם 15 לקוחות ישתמשו ב-60 ג’יגהבייט דיסק שהוקצה להם וירטואלית, הדיסק הקשיח יסתיים מהר מאוד ולקוחות בעצם “יתקעו”, כי בסופו של דבר הוירטואליזציה במערכת רק “רשמה לעצמה” שללקוח מגיע 60 ג’יגהבייט דיסק והיא מדמה דיסק כזה, אבל ברוב המקרים היא מקצה חלק מאוד קטן שגודל ככל שהלקוח משתמש (מה שנקרא Thin Provisioning) בדיסק ובשרת. מבחינת ביצועים, סביר מאוד שהלקוח יסבול אם המערכת שלו תדרוש משאבים רציניים וגם הלקוחות האחרים בשרת צריכים משאבי מעבד רציניים.

כך יוצא שלקוח שרצה לחסוך, “משלם” בעצם בביצועים של משאבים שונים בשרת.

לכן, לפני שסוגרים עיסקה עם ספק שמציע מחירים מאוד מפתים, כדאי שתבדוק את הדברים הבאים:

  • בדוק עם הספק כמה ליבות יש בשרת הפיזי ותחשוב על החישוב שציינתי לעיל. האם באמת אתה מחפש להיות “כלוא” בתוך שרת שמשרת לקוחות רבים נוספים ושלא יתן לך את הביצועים אותם אתה צריך לכשתידרש לכך?
  • מה בעצם הם צרכיך? אם אתה מחפש בעצם רק FTP או rsync לשמור נתונים בגודל כולל של 30 ג’יגהבייט לדוגמא, אז כח העיבוד אינו משנה, מה שחשוב הוא רוחב הפס ושיש באמת מקום מספיק בדיסק להכניס את התוכן שלך, כך שבדיקה פשוטה שלך יכולה לתת תשובות בכך שתשכור את החבילה מאותו ספק ואם לא קיבלת את מבוקשך מבחינת רוחב פס לדוגמא, הרי ששמורה לך הזכות לקבל את כספך תוך 14 יום.
  • אם יש לך אתר חשוב שדורש משאבים כי מגיעים אליך מאות עד אלפי גולשים, סביר להניח שהחסכון שלך יעלה לך בביצועי מערכת גרועים עד מצב שגולשים לא יוכלו להיכנס לאתר שלך, ואז החסכון הזה הופך עבורך להפסד כספי.

לסיכום: במקרים לא מעטים, מחירים מאוד נמוכים של ספקי VPS נועדו למשוך כמה שיותר לקוחות, ולא תמיד הפתרון שיוצע לך במחיר הנמוך הוא מה שיתאים לך. בקש מכונה לנסיון ללא תשלום ל-24 שעות ותנסה, ואז תחליט.

בהצלחה

איך לסבך לקוח פוטנציאלי

חבר טוב פנה אליי לסייע לו בבדיקת חבילות אצל ספק ידוע (החברה עם ה-3 אותיות זהות), זאת לאחר שנמאס לו לשמוע נציגי מכירות שלא נתנו לו מידע בצורה מספקת (אני מנומס כאן, לא אכתוב בצורה מפורשת את מה שהוא אמר). הוא גם תהה איך החבילות שלהם יותר זולים מחבילות שרתי VPS שלנו (של “חץ ביז”).

זולים יותר? אנחנו בין הזולים בארץ אם לא הכי זולים, לכן החלטתי להציץ, ואכן חברה זו בהחלט יכולה לתת שיעור באיך לסבך לקוחות.

אז נניח ואתה מעוניין ב-VPS, כלומר בשרת וירטואלי שעליו תהיה מערכת ההפעלה שלך. אתה תיגש לאתר שלהם ותגיע לדף הזה.

אוקיי, יש לנו 3 צורות של VPS: ה-VPS (מימין), ה-VM (משמאל למעלה) וה-vCloud. איזו מהם תבחר?

אם תלך לחבילה מימין או משמאל ותלחץ על רכישה, אתה תגיע לאותו דף (אני יכול לדמיין מהנדסי ממשק UX צוחקים כרגע). טעות כזו כמובן יכולה לקרות, במיוחד כשמאחדים הצעות.

אם אתם עדיין רוצים VPS, תצטרכו לגלול את הדף. החבילה הראשונה לא רלוונטית (היא מיועדת להקמת VPS נוספים בתוך אותו “ענן פרטי” שלכם), חבילה שניה היא ל-AIX בכלל, חבילה שלישית היא לשרתים מבוססי POWER (לא X86), גלגלו עד שתגיעו לאמצע, לקטגוריות שמתחילות במילה VM עם שם מערכת הפעלה. עכשיו תלחצו “הצג”. אל תלחצו על החבילות, זה רק יוביל אתכם למסך הזמנות בלי שום פירוט ושום הסבר. (הלוגיקה בכפתורים משמאל של הסתר/הצג לא עובדת באתר..)

אם בחרתם בחבילה מבוססת מערכת LINUX או בחבילה מבוססת Windows 2003 תקבלו מחירים שלכאורה נראים מאוד זולים. נוסיף את העובדה שמדובר בחברה גדולה וותיקה, אז בכלל כדאי להוסיף אותם למועדפים ולקחת חבילה לכשתצטרכו, לא?

נעצור לרגע כאן וניזכר במצב חשבונות הטלפון הסלולרי עד לפני שנתיים לערך. זוכרים שהייתם משוחחים עם נציג מהחברת הסלולר והוא היה מסביר לכם שאם אתם רוכשים את המכשיר הנוצץ התורן אז אתם מקבלים זיכוי תמורת X דקות שיחה בחודש והחשבונית שלכם תצא קטנה, בערך 100-200 שקל לחודש. עבר חודש ו… החשבונית שהגיעה אליכם מציגה סכום אחר: 300-500 שקל. כמעט כולם עברו את ה”חוויה הזו”.

vmנחזור לחבילה. אם נלחץ על “פרטים נוספים” נגלה הפתעה מסויימת (ויחודית לאותו ספק, אגב): כמות הנתונים שאתה יכול להעביר בחבילה במשך חודש היא 50 ג’יגהבייט. על כל ג’יגה נוסף תשלם 50 אגורות.

כדי לתת לכם קצת פרספקטיבה, בדקתי בעסק אצלנו כמה נתונים עוברים אצל לקוחות שונים. כך לדוגמא לקוחות עם שרתי אפליקציות שונים עם מאות חיבורים ביום מגיעים בין 500 ל-3000 ג’יגהבייט בחודש. אתרים של בלוגים עם מאות כניסות ביום מגיעים בין 100-800 ג’יגהבייט בחודש, ובלוגים ידועים שמתאחרים אצלנו (כמו “חורים ברשת”, “ולווט אנדרגראונד” ועוד) מגיעים בין 600 ל-5000 ג’יגהבייט בחודש.

כלומר תקורה של 50 ג’יגהבייט בחודש היא בדיחה. אם יש לכם לדוגמא cPanel, הוא מעביר יותר מ-4 ג’יגה בהתקנה ראשונה ומספר ג’יגהבייטים נוספים (בחודש) כדי לשדרג בין גרסאות. עדכונים חודשיים/שבועיים/תקופתיים של כל יצרן מערכת הפעלה גם נשקלים בין מאות מגה למספר ג’יגהבייטים (בחודש), ועוד לא דיברנו בכלל על שרות לגולשים/מנויים שלכם שסביר להניח שהם לוקחים בין עשרות למאות ג’יגהבייטים ואולי כמה טרהבייט בחודש. בדיוק בגלל סיבה זו ספקי שרתי VPS בחו”ל מציעים כברירת מחדל כמות תעבורה של 3 טרהבייט בחודש. בארץ, אגב, נהוג בד”כ אצל רוב הספקים בחבילות VPS מקומיות להציע רוחב פס מסויים בלי הגבלת כמות הנתונים שעוברת.

כך שאם לדוגמא שרת שלך מבצע תעבורה של 500 ג’יגהבייט לחודש, אתה תשלם עוד 225 שקל, כלומר 327 שקל לחודש (לא כולל מע”מ). העברת טרהבייט בחודש? תיפרד מ-577 שקל + מע”מ לחודש. במילים אחרות: אם אתה לוקח שרת VPS כדי שהשרת יתן לך רווחים, אתה תשלם הרבה יותר ממה שמופיע לך באתר.

priceלחבילה הזו יש חסרונות נוספים (אין לך שום גישה מעבר ל-SSH או RDP בהתאם למערכת הפעלה, אין לך אפשרות אפילו לרכוש ביצוע snapshots, אין קונסולה סריאלית או VNC, אפשרות הקמת מערכת הפעלה משלך שאינה נכללת אצלהם ועוד דברים), אך מצד שני היא דווקא יכולה להתאים, אולי, לאלו המעוניינים בשרת VPS קטן לשימוש אישי שלהם. מצד שני, גם זה לא בטוח – לפי המחירון באתר, גם אם תשלם ל-36 חודשים, אתה תקבל 0 שקל הנחה. זה הספק הראשון בעולם שאני רואה דבר כזה Smile

איך שודדים פה בארץ על חומרה

אם יש משהו אחד שאני שומע מלקוחות פוטנציאליים שוב ושוב הוא “למה המחירים פה כאלו גבוהים בהשוואה לחו”ל”? (אני שומע את השאלה הזו לפחות פעמיים שלוש בשבוע), ואני מנסה להסביר שוב ושוב עם שיא הסבלנות שהמחירים בארץ גבוהים לא בגלל ש”חץ ביז” מחליטים “לעשות מכה” ולהרוויח בענק על גבו של הלקוח, אלא בגלל הספקים מעלינו שגובים מחירי עתק, במקרים רבים ללא כל הצדקה.

מבחינתנו (כ”חץ ביז”) המחירים הגבוהים הללו זו בעיה לא קטנה. כשיש לנו אפשרות להנמיך מחירים, אנחנו מורידים אותם בשמחה כלפי מטה. תסתכלו לדוגמא את חבילות שרתי ה-VPS שלנו באירופה ובארה”ב, הם זולים מאוד בהשוואה למחירים בארץ כי המחירים שאנו צריכים לשלם בחו”ל זולים משמעותית ממה שאנו צריכים לשלם פה בארץ על שרתים (רכישה, לא השכרה), ארונות, רוחב פס ועוד.

לי, אישית, קצת נמאס לשלם ל-HP/DELL/IBM מחירים מאוד מפולפלים והחלטתי ש”חץ ביז” יתחיל לבנות שרתים עבור העסק. בשרתים כמובן יהיו חלקים איכותיים, לא לוחות אם שאחרי שנה כבלים מתחילים להתפרק או ספקים ללא שם, אלא חלקים איכותיים (בכל זאת, אנו מתחייבים ל-SLA של 4 שעות על תקלת חומרה וכל תקלה כזו עולה לנו כסף בנסיעות, כח אדם, חלקים וכו’. אגב, אם אתם קונים שרת מספק אינטרנט בארץ, השרות הוא ביום העסקים הבא ולא תוך 4 שעות).

בימים האחרונים אני פונה לכל ספק רציני שאפשר להעלות על הדעת בארץ בקשר למחירים עבור ציוד לשרתים, וכיום אני יכול לאמר משהו פשוט: ציודים לדסקטופ, המחירים בארץ עדיין בסדר, אבל כשמגיע לשרתים – שוד לאור היום!

דוגמא? בבקשה.

“חץ ביז” עובר בשלבים לעבוד אקסלוסיבית עם מעבדי AMD. מדוע? יותר ליבות וביצועים מרשימים במחירים הרבה יותר נמוכים מההצעות של אינטל. ביקשתי מספקים שונים הצעת מחיר לדילר עבור מעבד Opteron 6176 SE. בשלב זה, כמות קטנה (עד 10 מעבדים).

רק לספק אחד בארץ יש את המעבדים (לא ליבואן הרשמי, אגב, הוא מביא רק מעבדים לדסקטופ של AMD), והמחיר שהוא מבקש? 1175 דולר, מינימום 10 מעבדים, וכמובן לא כולל מע”מ.

בדיקה זריזה בחו”ל העלתה שאני יכול לרכוש את אותו מעבד במחיר ב-389 דולר ועוד 43 דולר משלוח. סה”כ: 432 דולר. מכיוון שאין מכס על מעבדים וציוד מחשב, אני רק אצטרך לשלם את המע”מ. כלומר המוכר בארץ גובה ממני כמעט פי 2 וחצי מארה”ב! וזה אותו מעבד (חדש, לא משופץ ולא משומש)!

חושבים שההבדלים האלו הם רק במעבדים? תחשבו שוב. אותו דבר קורה עם לוחות אם, זכרונות, ספקים, מארזי 2U (שם בכלל המחירים מטורפים!).

עכשיו מבינים מדוע המחירים בארץ (יש כמובן עוד סיבות) גבוהים?