אתחיל את הפוסט בסיטואציה דמיונית: אתם מחפשים בחברה לאחד התחומים המקצועיים מישהו רציני שמבין לעומק בתחום עם נסיון עשיר. כמובן שתוך זמן קצר אתם תוצפו בקורות חיים (80% מהם לא רלווונטיים, 15% מהם עברו "שיפוץ" להתאים למשרה – אך קל להבחין בתחמנות). בסופו של דבר אתם קובעים עם כמה אנשים ראיונות ואת אחד הראיונות אתם קובעים עם גיל. גיל מצליח להרשים בידע הטכני והמקצועי שלו לתחום הרלוונטי ואתם מוכנים כבר לשלוף חוזה ולהחתים את הבחור, אבל מבחינה בירוקרטית, גיל היקר צריך לעבור צריך לעבור עוד כמה ראיונות עם אנשים אחרים בחברה – כח אדם אולי, מחלקת אבטחת מידע, אולי גם איש בטחון (תלוי בעסק שלכם) וכו'.
בסופו של דבר אתם (אתה, האחראית מכח אדם, אבטחת מידע, בטחון, אולי גם המנמ"ר וכו') מתכנסים לישיבה בה מועלים השמות של אלו שרואיינו. אחד אחד מועלים השמות של המרואיינים וכל נציג מחלקה מעלה את הסייגים או ההמלצות שלו/ה לגבי המרואיין/ת, ואז עולה השם של גיל. לאחראית כח האדם אין שום התנגדות, הוא דווקא בחור נחמד, לך יש רק מילים טובות לאמר על גיל מהתרשמות לגביו מבחינה מקצועית אבל לאיש הבטחון יש מה לאמר – הבחור לא מתאים. יש לו "רקע". הוא נחקר בעבר במשטרה. אוקיי, יש נגדו כתב אישום, שפטו אותו? קיבל כלא או משהו? או שסגרו את התיק אחרי שהתברר שאין כלום? לאיש הבטחון אין תשובות אבל הוא לא רוצה שגיל יעבוד בחברה. אז מחליטים – גיל לא יעבוד בחברה.
רצה הגורל, וחודש אחרי זה אתה משתתף בכנס בתחום המקצועי שלך, אתה מסתכל לבמה ורואה מרצה שמוכר לך מהיכן שהוא. הבחור מתחיל להרצות ולהדגים בדיוק על התחום שלך ובשקופית שמציגה את הבחור נופל לך האסימון: זה אותו גיל, שפסלתם. הוא נהיה אחראי בדיוק על התחום שלך – רק בבנק גדול וידוע בארץ. יכול להיות שאותו בנק השקיע 30 שניות יותר לבדוק את גיל והבין מה שהבין ובכך החליט בכל זאת לקבל אותו? סביר להניח.
נעבור מדוגמא מומצאת – למציאות. האמריקאים החליטו להיטפל לחברות תקשורת סיניות בהאשמות שונות ומשונות. זה התחיל בהאשמות נגד חברת ZTE שמכרה, שוד ושבר – טלפונים סלולריים (בסיסיים) לאיראן! ZTE שברה את האימברגו, הממשל החליט לשלול את האפשרות לחברה לרכוש רכיבים אמריקאיים כך שהחברה תקרוס. זה בסוף לא קרה כי בראש הממשל האמריקאי יושב אדם שחולה על ליטוף אגו, אז ZTE עבדה קשות על ליטוף האגו שלו ובסופו של דבר סוכם שה"חברה המסוכנת" ZTE תשלם סכום של מיליארד דולר ותחליף את כל ההנהלה. האישומים עפו דרך החלון החוצה. אגב, חברה קצת יותר ידועה, אולי שמעתם עליה – סמסונג – עשתה ועושה זאת עד היום (מוכרת ציוד סלולרי לאירן). האם הממשל האמריקאי "נכנס" בה? חס ושלום!
נעבור מכאן לחשודה העיקרית – Huawei שמואשמת ע"י האמריקאים בכך שהנהלתה קשורה לשלטון הסיני ומשכך אסור לרכוש ציוד תקשורת ממנה. לא עזרו ההסברים של Huawei שבקשות ריגול מצד הממשל הסיני פשוט ירסק אותה פיננסית, וגם הצעה מצד Huawei להעביר את הקוד מקור של הציודים לבדיקה של חברה חיצונית ניטרלית – נפלה על אוזניים אטומות. מבחינת האמריקאים הם אשמים והאמריקאים הוציאו החלטות לא רק לגופי ממשלה אלא גם לחברות מסחריות לא לרכוש ציוד תקשורת מסחרי של Huawei.
לאמריקאים זה לא הספיק. הם החלו לפנות לבריטניה, לגוש האירופאי ולשאר מקומות עם בקשות לא לרכוש ציוד תקשורת של Huawei בשיטת המקל והגזר: לא תקשיבו לנו? לא נשתף אתכם במידע מודיעי על פעילויות טרור פוטנציאליות ומידע רגיש אחר שמגיע מסוכנויות ביון אמריקאיות אחרות. אגב, לפחות ממה שידוע לי, האמריקאים מנסים לעשות זאת גם פה בארץ.
מדוע בעצם חברות מתעניינות בציוד של Huawei? הרי גם נוקיה, אריקסון וחברות אחרות מציעות ציוד להקמה ותחזוקה של רשתות 5G. התשובה לכך בדרך כלל קשורה לתנאי תשלום ולגמישות של Huawei.
לבינתיים, מדינה אחר מדינה מחזירות תשובות זהות לאמריקאים: תודה על האזהרה, אבל אנחנו נמשיך לעבוד עם Huawei. סוכנות הביון הבריטית ה-GHCQ לדוגמא, קיבלו את הקוד מקור מ-Huawei ולאחר בחינה של הקוד, הם לא מצאו שום דבר שקשור לזליגת תקשורת לסין, והם פרסמו את המידע לסוכנויות ביון אחרות ובאינטרנט. נוסיף על כך את התמונות שפירסם סנואדן שטכנאי ה-CIA "חוטפים" פיזית ציוד תקשורת שאמור ללקוח, פותחים אותו ומשתילים ציוד להאזנה – ואתם יכולים להבין מדוע האירופאים והאנגלים לא מאמינים בגרוש לאמריקאים.
עכשיו – חשוב לי לציין נקודה חשובה: Huawei היא אינה חברה "צדיקה". לפי מידע שפורסם באתרים שונים, הם גונבים קניין רוחני מכל מי שאפשר – החל מאפל וכלה בחברות טכנולוגיות אחרות, אבל חשוב לציין ש-Huawei הם לא היחידים שעושים זאת. זוכרים את התביעות של אפל נגד סמסונג על העתקות בוטות? איך שמכשירים של סמסונג בזמנו היו פשוט העתק של אייפונים? אז כן, הרבה מאוד חברות נמצאות ב"חגיגת הגניבות" הזו.
בסופו של יום, לא מדובר פה בעניין של אבטחת מידע. מדובר בסופו של יום בכך שלחברות יצרני ציוד תקשורת אמריקאיות יכולות "לשסות" את הקונגרס והסנאט במי שהן רוצות שלא ימכור בשוק האמריקאי ובשווקים האחרים – על ידי מימון לובי ב"תרומות". חבר סנאט יקר, נעביר לך בסיבוב 2 מיליון דולר, תכנס את הוועדה ותגרמו לכך שחברה X לא יוכלו למכור ציוד בארץ ובעולם. אפשר לראות דווקא דוגמא הפוכה אצל חברה אמריקאית: חברת SuperMicro (חברה אמריקאית שמייצרת את הציוד מחשבים שלה בסין) הואשמה ע"י סוכנות הידיעות בלומברג כי יש בציוד שהיא מוכרת ללקוחות הגדולים שלה מיקרו-שבב שמאפשר תקשורת לסין. מבחינה טכנית מדובר בשטות גמורה וחברה חיצונית (כמו גם ספקי הענן הגדולים שהם לקוחות של SuperMicro) בדקו את העניין לעומק ולא נמצא כלום – אבל היי, הכי קל להאשים, גם כשיש אפס הוכחות במציאות.
מדובר בסופו של דבר בצביעות: חברות כמו One Plus או שיאומי או Huawei מוכרות מאות מיליוני מכשירים סלולריים כל שנה ומאוד קל להכניס רוגלה במכשירים האלו עוד במפעלים. נו, האמריקאים התריעו על כך או עשו משהו בנידון? כלום.
אז כן, האמריקאים הצליחו לגרום לכך שמבחינת ציוד תקשורת – Huawei לא תצליח למכור כמעט כלום בארה"ב, אבל בשאר העולם – הם בהחלט מוכרים גם מוכרים.
(הערה: לכותב פוסט זה אין מאומה עם חברת Huawei. מעולם לא נתתי שרות לחברה ולא רכשתי ציוד מהחברה).
לסיכום: בין אם אתם בנק, מוסד פיננסי, ביטוחי, או כל חברה אחרת – הסינים (וגורמים אחרים) פוטנציאלית יכולים לפרוץ אליכם. אף אחד אינו מוגן הרמטית נגד הדברים הללו. הדרכים למנוע זאת הן אותן דרכים למנוע זליגת מידע מהחברות: הגדרות של ציוד תקשורת, חומת אש, IPS/IDS, אי כניסת תוכנות זרות לא מורשות ועוד ועוד. גם המכשיר הכי מתוכחם שנעשה בו שינוי על מנת ש"ישדר הביתה" לסין ניתן לחסום אותו דרך ציודים אחרים, כך שלהיכנס לפאניקה בכלל כל מיני פוליטיקאים – אינו דבר מומלץ.