עדכון מערכות לינוקס ו-Windows ממקום אחד

כמעט כל פרילאנסר מכיר את הסיטואציה הבעיה: למעט אם הוזמנת לייעץ או לבצע שינוי מהותי של תשתית IT – העבודה שהם מעוניינים שתעשה, צריכה להיעשות בשימוש תשתית קיימת (כן, גם אם לדעתך התשתית שלהם יציבה כמו מגדל קלפים). הדבר רלוונטי במיוחד בחברות רבות שהתשתית העיקרית שלהן – מבוססת שרתים ואפליקציות של מיקרוסופט. במקרים כאלו, ברירת המחדל היא להריץ את הדברים התשתית על תשתית מיקרוסופטית, אלא אם אין ברירה – ואז משתמשים בלינוקס.

ברוב החברות שמריצים תשתיות מיקרוסופט, משתמשים בתוכנה כמו SCOM כדי לבצע עדכונים למערכות Windows, אבל מצד שני – יותר ויותר מערכות מבוססות לינוקס מתחילות להיות מוטמעות בתשתיות ה-IT שלהן, ואז נוצר הצורך לעדכן את המערכות – גם אלו שמבוססות מיקרוסופט וגם אלו המבוססות לינוקס. במקרים רבים, העדכונים הללו מבוצעים בנפרד, אך יותר ויותר חברות רוצות לעשות זאת ממקום אחד בצורה מרוכזת.

אם יש לכם הרבה מערכות לינוקס (ואתם לא מנויים של רד-האט או SuSE), אתם מכירים את התהליך המפרך – להיכנס פר מכונה ולהריץ עדכון. סקריפטים לאוטומציה יכולים לעשות זאת, אולם לעיתים בזמן העדכונים יש הודעות / הודעות שגיאה וקשה לעקוב אחר ההודעות, במיוחד אם יש לכם הרבה מכונות לינוקס.

האם יש פתרון טוב לכך?

כן, ל-SuSE יש פתרון: SuSE Manager

תוכנת SuSE Manager מאפשרת מספר דברים:

  • לעדכן הפצות לינוקס חופשיות (CentOS, Scientific Linux, OpenSuSE, Fedora, Ubuntu)
  • לעדכן הפצות לינוקס מסחריות (Red Hat, Oracle Linux, SuSE SLE)
  • להתממשק ל-SCOM כך שניתן יהיה לעדכן את הפצות הלינוקס ישירות דרך ה-SCOM
  • לנטר את כל המערכות המבוססות לינוקס.
  • לבצע Provision ולהתקין לינוקס על מכונות פיזיות ווירטואליות (בשימוש AutoYast/Kickstart)
  • ועוד

כך שבשימוש SuSE Manager, אפשר להתקין עדכונים וחבילות ישירות דרך המערכת למכונת לינוקס אחת, לקבוצה או לכולן.

התוכנה היא תוכנה מסחרית (בתשלום) וניתן לרכוש אותה עם תמיכה בארץ. חשוב לזכור: עדכון הפצות לינוקס מחייב מנוי להפצת לינוקס המסחרית. SuSE Manager לא מאפשר להתחמק מכך.

ומה עם אלו שמעוניינים במשהו חופשי?

SuSE Manager ו-Red Hat Satellite מבוססות על תוכנה בשם Spacewalk, כאשר SuSE ו-רד-האט מוסיפים הרחבות משלהם, כך ש-Spacewalk לדוגמא לא מתממשק ל-SCOM ולא יאפשר עדכון מרוכז של מכונות לינוקס ו-Windows כך שניתן לעדכן רק מכונות לינוקס.

לסיכום: עדכון מערכות לינוקס דרך סקריפטים ואוטומציה כמו Ansible לדוגמא אינו דבר מומלץ (מופיעים לעיתים הודעות, וזה לא-כל-כך כיף לעבור לוג פר מכונה כדי לבדוק אם היו הודעות בעדכונים), ולכן אם יש לכם הרבה מערכות לינוקס, מומלץ להשתמש במערכת אחת.

במקרה חרום

ביממה האחרונה התבשרנו על כך שהתרחשו 3 רעידות אדמה מצפון הארץ עד גוש דן. אינני נביא ואף אחד אינו יכול לאמר בוודאות אם הלילה או מחר או בימים הקרובים יתרחשו שוב רעידות אדמה ומה תהיה עוצמתן, ולכן החלטתי "לחבוש" את כובע ה-IT ולהזכיר כמה דברים חשובים לדעתי שכדאי לקוראים ולחבריהם בתחומי המנמ"ר/IT לחשוב ואולי לעבור עליהם.

נתחיל בעניין ה-DR/DRP. כן, אני מודע לכך שהנושא היה "שוס" ב-3 השנים האחרונות, ערימות של מסמכים נכתבו על הנושא פנימית וחיצונית בחברות שונות בארץ ובעולם וכמובן שחברות רבות רכשו חבילות תוכנה/שרותים ורכשו ציוד שיושב באיזו שהיא חווה (או באחד מהעננים הציבוריים) והמערכת מסתנכרנת תדיר בין ישראל לבין המיקום השני. הפתרון הזה הוא פתרון מעולה כאשר חברה נותנת שרותים לקהל לקוחותיה שנמצאים מחוץ לחברה. במקרים כאלו, התשתית המרוחקת (לאחר שינוי DNS) תתן שרותים וכשהתשתית הישראלית תחזור לפעילות, הנתונים יסתנכרנו ארצה.

אבל בואו נחשוב על כך שיש לי חברה שעושה משהו (נניח לשם הדוגמא: יבואנית צעצועים) ויש לי בבנייני החברה 250 עובדים. התרחשה רעידת אדמה רצינית. תודה לאל, אף עובד לא נפגע, ומבחינת IT כל הציוד עדיין תקין ועובד, רק שיש בעיה אחת קריטית…

אין תקשורת. החוצה.

אם היינו בתקופה לפני 20 שנה בערך, אז זה לא היה כזה ביג דיל. אוקיי, לא היה דואר יוצא ונכנס מחוץ לחברה וגלישה (באקספלורר, זוכרים? יאכס) לא היתה פעילה. זה פוגע בחברה אבל בד"כ (אז) לא פוגע משמעותית, אבל אנחנו בשנת 2018, מיקרוסופט והמתחרים דוחפים שרותי ענן על ימין ועל שמאל, מלמעלה ומלמטה, קח ערימת קרדיטים ותעביר את המייל, אחסון מסמכים וכו' החוצה שישב בענן, כך תוכל לגשת לתכנים גם מחוץ לחברה.

אבל כמו שאמרתי – אין תקשורת. אז אין מייל, אין אפשרות לגשת לשרתים ב-DR בתקשורת פנימית (אולי בהתחברות סלולרית כדי לבדוק שהכל רץ) וכל מה שמאוחסן על הענן – בלתי נגיש לרוב העובדים. מצב כזה הוא מצב קטסטרופלי עבור לא מעט חברות. במצב של רעידת אדמה רצינית, לא תהיה תקשורת לכמה ימים לפחות!

ולכן אני מעוניין להמליץ על תוכנית כללית להקמת תשתית בחברה שתשמש למצבים כאלו, הנקודות בתוכנן הן:

  • שימוש ב-DNS פנימי, 2 שרתי DNS שמסונכרנים ביניהם תדיר עם AD ו-DHCP. (סביר להניח שזה מצב קיים אצל הרוב, אבל יש כאלו שהעבירו את זה לענן. תתפלאו).
  • שרת מייל פנימי – נכון, אין אפשרות לקבל/לשלוח מיילים מחוץ לחברה אך במקרים רבים המיילים/יומנים הם פנימיים ולכן שרת מייל פנימי יוכל לבצע זאת. (מכיוון שאינני מומחה Exchange, כדאי לשאול את מיקרוסופט איך מסנכרנים שרת כזה ל-365 אחרי שהתקשורת חוזרת).
  • שרתים (VM) שעברו לענן – כדאי להקים אותם פנימית בחברה עם DB ו-Snapshot שמתעדכן תדיר, עם כתובות FQDN זהות פנימית לשרתי DNS שציינתי בנקודה הראשונה, כך ששירותים חיוניים יופעלו מהתשתית המקומית בהיעדר תקשורת החוצה.
  • גיבוי – לוודא היטב שיש גיבוי מקומי והוא תקין (כן, מומלץ להריץ Verify על הקלטות). תזכרו – אין תקשורת, אין DR מרוחק.

אני בטוח שבכל חברה נוספת יהיו נקודות נוספות ולכן מומלץ שהמנמ"ר/מנהל צוות IT ישב על הנושא מחר.

לסיכום: נכון, מבחינת תקשורת בארץ אנחנו לא רפובליקת בננות, אבל מצד שני אף אחד מחוץ לחברות כמו בזק/סלקום/הוט/אורנג' לא יודע בדיוק איך התקשורת שלהן בנויה, שרידות, ניתובים וכו' (וכמו שאני אומר תמיד: אל תאמינו לאנשי שיווק שלהם) ורעידת אדמה יכולה לדפוק צמתים רבים ואף אחד לא יוכל לאמר לך בוודאות מתי התקשורת חוזרת (יש כמובן חברות שלא ממש יושפעו הרבה מכך, כמו הרכבת וחברת חשמל שלהן יש תשתיות עצמאיות. צה"ל, אגב, למיטב זכרוני – העביר את זה ל"בזק"). לא כל כך כדאי לבנות על תשתית הסלולר כי באותו זמן רבים יקפצו להשתמש בשרותי ה-DATA ובארץ אין השקעה רצינית ב-DATA בסלולר באף חברת סלולר.

קונים/מטמיעים שרתים? כדאי שתקראו

ברוב החברות, עד שהם רוכשים שרתים אפשר לפתוח בקבוק שמפניה. רוב החברות רוכשות שרתים אחת לכמה שנים ועם כניסת טכנולוגיות הוירטואליזציה השונות, כמות השרתים הנרכשת – קטנה. אחרי הכל, הרבה יותר קל וזול לדחוף עוד כמה עשרות ג'יגהבייט זכרון לשרת ואולי להוסיף/לשדרג מעבדים מאשר לרכוש ברזל חדש (האמת שיש לי בנושא ויכוח עם כמה אנשי IT. אחרי הכל, שרתים בסיסיים שכוללים 2 מעבדים 4 או 8 ליבות ו-16 ג'יגה זכרון + 2 דיסקים SATA – לעיתים יותר זולים משדרוג שרת קיים, תלוי בגודל השדרוג) – בתחום הזה כל חברה מחליטה לעצמה איך ולאן מתקדמים.

תחום השרתים עצמו די מתפתח. היו לנו שרתי Blade (זוכרים?) וכיום יש מחברות כמו SuperMicro שרתים שהם Twin שהם 2 או 4 שרתים במארז 2U או 4U (בהתאמה) וחברות אחרות גם העתיקו את הטכנולוגיה. היום גם ניתן להכניס דיסקים SSD PCI שעברו דיאטה רצחנית והם בעובי 7 מ"מ וניתן להכניס בין 10-15 דיסקים כאלו במארז 1U (תלוי ביצרן). מבחינה פנימית – כל יצרן בנה לעצמו פתרונות (שחלקם הגדול די קנייני) על מנת לבדל את מוצריו מהמתחרים. חלק מהפתרונות לדעתי תמוהים, חלק מעניינים – אבל ברוב המקרים הטכנולוגיה סגורה. קחו לדוגמא את HP – תכניסו דיסקים שאינם של HP (שבעצמם כלל לא מייצרים דיסקים) ותקבלו הודעה מעצבנת שהדיסקים אמנם יעבדו אבל אם תהיה תקלה – לא תקבלו LED אדום על אותו דיסק. בשבילי כאחד שעוקב כמעט מדי יום לגבי טכנולוגיות חדשות כמעט בכל סוג חומרה – זה מעצבן, כי תמיד יש פתרונות חדשים במחירים מעניינים. בשביל חברות – זה כלל אינו ISSUE, הם פשוט יקנו את הדיסקים מיצרן השרת וישלמו עוד כמה אלפי דולרים. בגלל זה אני מעדיף שרתים "לבנים" מיצרנים כמו TYAN, SuperMicro, ASRockRack, Gigabyte ו-ASUS (האחרונים יותר מייצרים לוחות אם מאשר שרתים מוכנים ללקוח).

ישנה נקודה חשובה שלצערי אינה ידועה רבות כשרוכשים שרתים חדשים: לא מומלץ להכניס אותם ל-DMZ שלכם. מדוע? אסביר.

כשחברות מוציאות שרתים חדשים, השרתים עוברים בדיקות וגם אינטל ו-AMD עושים בדיקות מקיפות למעבדים ויצרנים נוספים עושים בדיקות לציודים שהם מייצרים עבור הטמעה בשרתים, אבל יש לא מעט מקרים בהם המערכת בשלמותה כוללת באגים שונים ברמות שונות, החל מרמה של תקלה פעוטה בחיבור Serial ועד רמה שפורץ יכול לשלוט על השרת שלך (על כך, קראו בהמשך פוסט זה). החורים האלו ברוב המקרים "נסתמים" ע"י הוצאת טלאי לשרת ע"י היצרנים אבל אז ישנם 2 בעיות מהותיות:

  • החברה אינה מודעת לכך שיש עדכונים, במיוחד כשמותקנת מערכת כמו ESXI או לינוקס. אחרי הכל, למערכות הפעלה אלו יש מערכת עדכונים שמעדכנת את ה-OS, אך לא ממש מעדכנות UEFI/BIOS או עדכוני קושחה אחרים לשרת.
  • שרתים חדשים לא מקבלים בדיקות אבטחה מספיקות. מה לעשות, יצרניות לא פעם מתקמצנות להשאיל/לשכור חברות אבטחה חיצוניות ש"יקרעו" את השרת מבחינת התקפות ונסיונות התקפה על הכניסות/יציאות ועל תוכנות פנימיות שרצות על שבבים פנימיים. התוצאה – עובר זמן עד שמתגלים חורי אבטחה, עוד זמן עד שמתוקן החור אבטחה, והרבה יותר זמן עד שהלקוח מתקין זאת.

כדי לראות את הבעיה בזמן אמת, אתם מוזמנים לבצע את התרגיל הבא מול חוות השרתים שלכם: בחרו לכם מספר שרתים מיצרנים שונים, בדקו גירסאות BIOS/UEFI והשוו את מספר הגירסה למספר הגירסה שמופיעה באתר היצרן. מהיכרות שלי: בסביבות ה-50-70% מהמקרים, השרת אינו מעודכן לקושחות ול-UEFI/BIOS האחרונים (הסיבה שאני שומע הכי הרבה: "זה רץ, אז למה לנסות להתקין דברים חדשים?". התשובה שלי: אבטחה).

ישנם לעיתים חורי אבטחה ממש גדולים. קחו לדוגמא את ה-Management Engine של אינטל שנמצא בכל שרת ובכל תחנת עבודה (שכוללים את הדרייברים של אינטל). משנת 2010 ישנו חור אבטחה רציני שתוקף יכול להגיע אל ה-Management Engine (שנמצא כחומרה בתוך המכונה), להשתלט עליו ולעקוב אחרי מה שקורה במכונה במקרה הקל או להזיק לדברים שרצים במכונה במקרה היותר גרוע. שום פירמוט או החלפת דיסקים לא יעזרו. תצטרכו להשתלט על ה-Management Engine מחדש על מנת לפתור את הבעיה. לאינטל לקח 7 שנים עד שבחודש מאי הם שחררו עדכון. החור קיים ב- Intel's Active Management Technology (AMT), Standard Manageability (ISM) ,Small Business Technology (SBT) מגירסאות 6 עד 11.6. האם עדכנתם אצלכם את השרתים לחסום את הפירצה הזו? (אפשר לקרוא עוד על כך כאן)

לכן, ההמלצה שלי בנושא DMZ לדוגמא, היא הכנסת שרתים ישנים יותר (נניח דור אחד אחורה או יותר) מאשר הכנסת שרתים שיצאו זה עתה לשוק. שרתים אלו נבחנו ע"י גופים רבים, עדכונים רבים יצאו וסביר להניח שהם יהיו יותר מוגנים מבחינת קושחות ו-UEFI/BIOS (לא לשכוח לעדכן את ה-UEFI/BIOS לגירסה האחרונה לפני שמכניסים את השרתים ל-DMZ).

דבר חשוב נוסף שכדאי לעשות: לפתוח חשבון מייל בחברה שיגיע ל-IT ולרשום את אותו מייל ברשומות תפוצה שונות של יצרני הברזלים על מנת לקבל עדכונים על קושחות ועדכונים אחרים שהחברה מוציאה, כך שניתן לקבל את העדכונים ולקבוע חלונות זמן מתי לבצע את העדכונים.

לסיכום: לא חשוב איזה שרתים אתם רוכשים ומאיזה יצרן. צריך להתייחס לשרת כמו אל PC בכל מה שקשור לעדכונים ובמיוחד לגבי עדכוני קושחות ו-UEFI/BIOS. כשזה מגיע לשרתים שפונים "החוצה" ונותנים שרותים ללקוחות (גם אם זה שרותים לסניפים אחרים) – כדאי להכניס שרתים מעט יותר ישנים ובלבד שהם עודכנו לקושחות ול-UEFI/BIOS האחרונים עם הקשחה רצינית.

מכירות – לא עדיף לרכוש ישירות מיצרן התוכנה?

הנה שאלה שאני נשאל עליה פעמים רבות (עוד לפני ההכרזה שלי על מכירות פתרונות מיצרני לינוקס): האם לא עדיף לרכוש פתרון X ישירות מהחברה היצרנית?

הרקע לשאלה הזו: לקוחות רבים מגיעים מהעולם של מיקרוסופט. הבה נודה באמת: למיקרוסופט יש מוצרים רבים והם מעולים בשילוב המוצרים שלהם אחד בשני. שרת ה-Windows עובד מצוין עם שרת ה-SQL שלהם יחד עם פתרון הוירטואליזציה שלהם ומערכת ניטור השרתים שלהם ועוד. מיקרוסופט באמת עושים עבודה מעולה ואם החברה מושקעת חזק בעולם מיקרוסופט, רוב הסיכויים שהפתרונות של מיקרוסופט יספיקו לה ולכן קניה ממשווק מורשה של מיקרוסופט כלשהו תספיק לחברה.

בעולם הלינוקס – הדברים שונים והם דינמיים. קחו לדוגמא הפצות לינוקס בשימוש אצל מפתחים ובשרתים. בעבר (הלא רחוק, למען האמת) רוב העסקים השתמשו ב-CentOS גם לדסקטופ וגם לשרתים (בחברות גדולות על השרתים היה RHEL). כיום? רוב תחנות הדסקטופ בסטארטאפים ובחברות קטנות (וחלק מהגדולות) מריצים אובונטו רגיל ובשרתים Ubuntu LTS. אחת השאלות שאני מקבל כשאני מציע פתרון מסוים לפרויקט או כפתרון לבעיה – היא "זה רץ על אובונטו?". חברות מעדיפות לרכז את תשתית הלינוקס שלהם על הפצת לינוקס אחת (אם אפשר) ואם יש להם מספר הפצות לינוקס – הם יעדיפו לאחד.

בניגוד למיקרוסופט, ליצרני הפצות לינוקס אין פתרון לכל דבר. כשזה מגיע לפתרונות ניהול תשתיות, הפתרונות של רד האט יותר טובים, אבל כשזה מגיע ל-OpenStack או לפתרון אחסון Scale Out או פתרון עדכונים לשרתי Windows ולינוקס – הפתרונות של SuSE יותר טובים וכשזה מגיע לפתרון אחסון Scale Up הפתרונות של אף אחת מהיצרניות לינוקס אינו מספק ברמה טובה (במקרים כאלו עדיף לבנות אחד מקוד מקור ולמכור ללקוח תמיכה).  יותר מכך – פתרונות רבים כוללים תוכנות שונות שאין להן קשר לאף  אחת מהיצרניות. אם לדוגמא תרצה לנטר מאות ואלפי מכונות וירטואליות או קונטיינרים – פתרון של ZABBIX יעשה את הדברים באופן אוטומטי ואם רוצים גרפים יפים מאוד – אפשר לשלב בקלות את Grafana לדוגמא. מישהו מיצרני הפצות הלינוקס משווק זאת? לא. אפשר לבקש לשלב את הפתרונות מיצרן ההפצה, אך במקרים כאלו תתכונן לשלם הרבה "אקסטרא" מכיוון שמערכות התמיכה של יצרני ההפצה לא תומכות ב-Zabbix או Grafana (ותוכנות רבות אחרות) וזהו חסרון גדול של רכישה ישירות מיצרן הפצת הלינוקס.

לכן, המלצתי – עדיף לרכוש ממשווק (או אינטגרטור) שגם יכול לתת לך פתרון של התוכנות שאתה צריך (ולא רק מה שהיצרן "דוחף") עם תמיכה מלאה, כך שבמקרה והתקלה היא ב-OS, נותן הפתרון יכול לפתור אותה או להעלות אותה לתמיכה של היצרן ובמקרה והתקלה היא באפליקציות הנוספות שהותקנו ע"י האינטגרטור – גם אז תקבל תמיכה.

מבוך מבלבל בהבטחות

כל ספק שרתי VPS מנסה לייחד את עצמו ובעבר הזכרתי את עניין היצירתיות בבניית/הצעת חבילות מסויימות אצל ספקים מסויימים, אולם לפעמים יש הבטחות מסויימות לדברים מסויימים שלא כל כך ברורים למרות שזה נראה כביכול ברור ממבט ראשון.

רוצים דוגמא פשוטה מהחיים? קחו את ביטוח הבית שלכם וקראו אותו לעומק. הציצו לדוגמא בעניין של ביטוח נגד נזילות בצנרת, ואולי תגלו שאם יש בעיות באסלה לדוגמא, אז האסלה עצמה לא מכוסה, ואם יש בעיות בכיור, גם הוא לא מכוסה וכנ"ל לגבי האמבט, כלומר הביטוח מכסה את עלות הצינור וחלקית את עלות העובד (יש כמובן השתתפות עצמית שלכם).

נעבור לספקי שרתי VPS: יש כאלו המציעים "ניהול מלא", אבל הם מתכוונים בעצם לכל מה שמוצע בפאנל, אולי גם בדיקת תקשורת ו-Boot, אבל כל דבר מעבר לכך – זה בתשלום נוסף. שיטה אחרת היא "הגדרות כלול בחבילת ניהול", אך בעצם מדובר בהגדרות ראשוניות, כך שאם לדוגמא השרת שלך צריך לקבל 10,000 איש ליום, אותן הגדרות אינן נכללות במחיר החבילה ויש לשלם עבור שינויי הגדרות בנפרד. נדפקו הגדרות? הקמת הגדרות חדשות בתשלום נוסף בלבד.

השיטות של דברים בתוספת תשלום אינם דבר שלילי, אחרי הכל – זהו אחד הדברים שחברות מרוויחות ממנו את לחמם, אולם חשוב שתדע לפני שאתה סוגר עיסקה – מה אתה מקבל, ומומלץ לך לבקש את רשימת הדברים שאתה תקבל במסמך נפרד לפני סגירת עיסקה, כדי שתוכל לחשב את הדברים מבלי שיהיו לך הפתעות בדרך.

נקודה נוספת היא שרות העברת אתרים: חלק מהספקים יתנו לך שרות ללא תשלום, אולם חשוב לדעת כיצד מבוצעת העברה. אם לדוגמא ההעברה מבוצעת דרך פאנל, אז הפאנל יעשה את העבודה, אבל הוא רובוט, והוא לא תמיד יהיה מספיק חכם כדי להעביר דברים שנמצאים באותו שרת אבל על תת חשבון אחר, כך שההעברה תהיה חלקית  ולשלם השלמת ההעברה תצטרך לשלם תשלום נוסף, לכן חשוב לטפל בנקודה זו לפני סגירת העיסקה.

עוד נקודה: תוספות. חשוב מאוד להסתכל על עלות התוספות שתצטרך בהמשך הדרך. כמה עולה עוד IP נוסף? תעודת SSL? דיסק נוסף? לעיתים המחיר לחבילה יראה מאוד מפתה, אולם אם מוסיפים אפשרויות אחרות שתצטרך אותן בהמשך הדרך, העלות כבר לאת היה שווה כל כך.

לכן, כדאי לקחת את הזמן, להסתכל לעומק בהצעות ורק אז להחליט איזה ספק סוגרים איתו עיסקה.

בהצלחה