תגית: gcp

ההזדמנויות הבאות לחברות אינטגרציית שרותי ענן

(הערה: הפוסט הבא אינו בא כתוצאה מאיזו "הדלפה" או חשיפת סודות כלשהם, אלא ביצוע פשוט של 1+1 של מידע שזמין ציבורית, ורצון לשתף את המידע עם ציבור הפרילאנסרים וחברות אינטגרציה שונות. אחרי הכל, עבדכם הנאמן מאמין גדול ב"שלח לחמך על פני המים")

כל מי שמכיר את עבדכם הנאמן, יודע שהיו לא מעט מקרים בהם השתלחתי בחשכ"ל במשרד האוצר, על תנאי הכניסה למכרזים בהם מבקשים מהמתמודדים ערבויות בנקאיות גבוהות ותנאים נוספים שעסקים קטנים פשוט לא יכולים לעמוד בהם, מה שמשאיר את המגרש פנוי לחברות גדולות בלבד. במשרד האוצר שמעו את התלונות של אותם פרילאנסרים ועסקים קטנים, ופתחו לפני כשנתיים מכרז של "דיגיטל טק" שבחלקו אפשרו לראשונה לאותם עסקים קטנים – להתחרות.

נעבור מכאן ל"נימבוס", פרויקט הענן הגדול בשיתוף גוגל ואמזון. המכרז נסגר, הזוכים הוכרזו ובמשרדי ממשלה וגופים ציבוריים שונים – החלו תהליכי תכנון מעבר בין מתשתיות On prem ל-AWS או GCP, ובין מ-Azure ל-GCP או AWS.

אחת הנקודות שרבים פספסו לגבי הפרויקט, החשכ"ל וגופים ציבוריים ומשרדי ממשלה – הוא עניין ההגירה מ-Azure, הווה אומר: משרד ממשלתי או גוף ציבורי שאימץ את כללי חשכ"ל – יצטרך להעביר את התשתיות שלו מ-Azure אל GCP או AWS, ובמידה ואותו משרד או גוף ציבורי מתכנן מעבר תשתיות מ-On Prem, הספקים היחידים שהוא יוכל להקים אצלם תשתית ענן הם אמזון (AWS) או גוגל (GCP) או שילוב של שניהם (Multi Cloud).

וכאן אני חוזר לפיסקה שהתחלתי בה את הפוסט: זוכרים את דיגיטל-טק? ובכן, בתחילת השנה נפתח חלק מהמכרז (שנקרא "רובד 3" שיועד לספקי תוכנה) לפרילאנסרים וספקים קטנים (את רשימת הזוכרים ניתן לראות כאן) ובכן, לפי השמועות – במשרד האוצר כנראה מאוד אהבו את התוצאות וכפי הנראה, כבר במהלך השנה הקרובה (2022) יבוצע מכרז נוסף כמו רובד-3, בו פרילאנסרים ועסקים קטנים נוספים יוכלו להשתתף (אין לי תאריכים או תחזית מתי במדויק זה יקרה, אני בטוח שהחשכ"ל יפרסם מסמכים והודעות בנידון).

כאן בעצם תהיה הזדמנות לפרילאנסרים ועסקים קטנים המציעים שרותי אינטגרציה לעננים ציבוריים להציע את מרכולתם, אך לדעתי, סיכויי הזכיה יהיו יותר גדולים יותר (אם העסק כבר נכנס לרשימה), אם אותם עסקים יוכלו להציע לא רק מיגרציה מ-Azure לעננים אחרים, אלא גם שרותים על העננים האחרים, כלומר עסק שיכול להציע רק שרותים ב-Azure, לא ממש יוכל לזכות במשהו, ולכן פרילאנסרים ועסקים יצטרכו לעבוד כבר מעכשיו על עיבוי הידע בעסק בתמיכה בעננים השונים, ולא להתמקד אך ורק בענן ציבורי אחד, כך שבבוא הזמן, העסק יוכל להציג יכולות למתעניינים בניהול, הקמה, הגדרות או מתן שרותים אחרים – ב-AWS וגם ב-GCP.

לסיכום: אני מאמין שהולכות להיווצר לא מעט הזדמנויות חדשות לפרילאנסרים ועסקים המציעים שרותי מיגרציה מ-On Prem ו-Azure ל-GCP ו-AWS ובמתן שרותים באותם עננים ציבוריים שזכו בנימבוס, אך מצד שני – יש כאן לא מעט עסקים שעדיין "תקועים" בהכרה ותמיכה בענן ציבורי אחד ותו לא, ולדעתי – זה הזמן להרחיב את הידע והנסיון בעננים האחרים לטובת הגדלת הסיכויים לזכיה בעבודות נוספות.

בהצלחה לכולם 🙂

כשצריך תשתית של עננים ציבוריים – מקומית

חברות רבות התחילו להשתמש בענן ציבורי ולהעביר אליו תשתיות שלהם לאחר המרה. חלק מהחברות רק מתחילות להשתמש בעננים ציבוריים וחלקן עדיין חושבות על כך, אולם יש חלק מהחברות שהיו רוצות להשתמש בעננים ציבוריים אולם הרגולטור או סיבות אחרות מונעות זאת, אך יחד עם זאת הן היו שמחות להשתמש בתשתית כזו – אם היתה תשתית שהם היו יכולים להכניס ל-Data Center שלהם או אם היה Region ישראלי מקומי (בחלק מהמקרים).

לפני כחודשיים כתבתי פוסט על Azure Stack (ועל "אחיו" – Azure Stack HCI), הפתרון של מיקרוסופט לחברות שדורשות ענן ציבורי בתשתית שנמצאת מקומית או ב-DC של אותן חברות. מאז אותו פוסט גם אמזון עדכנה את הפרטים לגבי המוצר המתחרה שלה: Outpost. לפי ה-FAQ העדכני והפוסט הזה שפורסם לפני מספר ימים מתאר אלו שרותים יהיו זמינים ב-Outpost. גם כאן, כמו עם Azure Stack, אתה לא יכול להשתמש בשרתים או סטורג' משלך, והשרות בעצם כולל השכרה/רכישה של ברזלים יחודיים של ספק הענן, וכמו בכל ההצעות – אתה חייב חיבור אינטרנט לאותה תשתית מכיוון שמי שמנהל את אותה תשתית ענן ציבורי שנמצאת מקומית ב-DC שלך – זה ספק הענן הציבורי בלבד.

לפני כחודש פרסמתי פוסט על פרויקט "נימבוס" – הפרויקט שבו שואפת ממשלת ישראל להוציא מכרז לספקי ענן ציבורי (כל חברה יכולה להתחרות, אבל היא צריכה לעמוד בכמה תנאים שרוב מוחלט של ספקי הענן המקומי לא יכולים לעמוד בהם בין כה) – כדי להקים Region מקומי, על כל המשתמע מכך. מאז קיבלתי עוד מספר פרטים על כך ולמרות שלא חתמתי סודיות לאף אחד בנושא, אני אמתין שמשרד האוצר יפרסם יותר פרטים. מה שכן אפשר לפרסם – זה שה-Region יהיה זמין גם לציבור הישראלי והוא יהיה זמין אצל אותו ספק ענן ציבורי זוכה בדיוק כמו Regions אחרים, ולא מדובר בעצם בפרויקט כמו Govcloud של אמזון לממשל הפדרלי בארה"ב, כלומר חברות ישראליות שמוגבלות ע"י הרגולטור לאחסן את הנתונים רק בישראל, יוכלו להשתמש בשרות זה ולחסוך רכישה של מכונות יעודיות מספקי ענן ציבורי.

גם גוגל החלה להציע פתרון משלה לאלו שרוצים תשתית ענן ציבורי אך מקומית ב-DC שלהם, אם כי הוא שונה מהמתחרים. אם אצל המתחרים השלב הראשון הוא רכישת/השכרת ברזלים, בגוגל פשוט ממליצים לך להשתמש בתשתית המקומית שלך או בתשתית הענן הציבורי שלהם או של אחרים ושם המוצר הוא Anthos. עם Anthos הלקוח מקבל את פלטפורמת הקונטיינרים של (Google Cloud (GKE לשימוש מקומי. זה לא בדיוק נשמע משהו מלהיב – אחרי הכל, לרוב החברות יש מאות ואלפי מכונות VM שהם לא רוצים/לא יכולים להמיר לקונטיינרים ולכן גוגל כוללים בחבילה גם את Anthos Migrate שמאפשר לך להעביר מכונות VM (בשלב זה מכונות מבוססות לינוקס בלבד) מ-VM ישירות לקונטיינר, כאשר המערכת של גוגל מנתחת את ה-VM, מקימה קונטיינרים, מזרימה אליהם את המידע ותוך רגעים ספורים אתה יכול להשתמש בקונטיינרים במקום במכונות ה-VM, גם כשהמכונות VM עדיין לא הועברו בשלמותם לפתרון של גוגל.

לגבי שאר ספקי הענן הציבורי:

  • ל-IBM יש Cloud Private שנותן לך בעצם Kubernetes עם שרותים נוספים של IBM שירוצו מקומית.
  • ל-Alibaba, Huawei, Baidu יש גם פתרונות מקומיים אבל אני בספק אם הלקוח הישראלי החשדן יסכים לשכור מהם שרותים שישבו מקומית.
  • Oracle מציעים את Oracle Cloud at customer – שכוללים את "רוב" השרותים שהם מציעים בענן (אחרי שנברתי בערימת מסמכים רוויי Buzzwords – קשה להבין מה הם בדיוק נותנים, מה עוד שהתיעוד שלהם לגבי ספקי ענן מתחרים לוקה בחסר ולכן לא מומלץ לסמוך על התיעוד שלהם).
  • VMware – נכון, VMWare היא אינה ספק ענן ציבורי, אבל עם מוצר כמו Tanzu אתה יכול להרים תשתית קונטיינרים/Kubernetes מקומית (PKS) ובעננים ציבוריים גדולים.

לסיכום: אם אתה צריך תשתית ענן מקומית ב-DC שלך אך ללא שום חיבור אינטרנט (גם לא לציוד המקומי של ספק הענן הציבורי) אז כל הפתרונות הללו לא יעזרו לך כי כולם מנוהלים ע"י ספק הענן הציבורי. אם אתה צריך תשתית ענן מקומית ב-DC אבל יכול לספק לתשתית הענן הציבורי חיבור אינטרנט (מהיר וסינכרוני, זו הדרישה אצל כולם) – אז יש לכם מספר הצעות. אם לעומת זאת אתם חושבים שתצטרכו זאת אולי בעתיד (עוד שנתיים שלוש), יכול להיות שפרויקט נימבוס הממשלתי להקמת Region ע"י אחד מספקי הענן הציבורי בארץ – אולי יוכל לעזור לכם ואולי לא (אם לדוגמא נניח מיקרוסופט זכתה אבל אתם מעדיפים את הפתרונות של אמזון, אז פתרון כזה לא יעזור לכם).

המעבר לענן ציבורי – התהליכים המקדימים

דמיינו לעצמכם סיטואציה פשוטה: יש לכם 20 שרתים בחברה (פיזיים) שמערכת vSphere רצה עליהם. הכל מתקתק ועובד טוב עד שיום אחד האחראי על ה-vSphere בחברה מפוטר עקב סיבה כלשהי. האם יהיה קשה למצוא עובד חלופי לאותה משרה? לא ממש, השאלה למה אתה מצפה: אם לדוגמא העובד שפוטר היה כותב סקריפטים ב-Powershell או ב-PERL לאוטומציה של ה-vSphere ורוב העבודה היתה נעשית באוטומציה כלשהי ללא שימוש ב-GUI – אז כן, אתה תתקשה למצוא מחליף (וגם אם תמצא, תצטרך לשלם לו הרבה יותר ממה שחשבת). אם לעומת זאת אתה מחפש מישהו שינהל רק ברמת הממשק Web, תמצא לא מעט כאלו בקלות ותוכל לשלם להם משכורת יותר נמוכה אפילו (תלוי בכישורי המו"מ שלך והבטחון העצמי של המועמד). מצד שני, אם יש לך תקלות שמתאפיינות במסך סגול וגוגל לא ממש עוזר – תתכונן לשלם והרבה, בין אם זה ל-VMware או למישהו מומחה.

נעבור מכאן לסיטואציה אחרת: לפנינו מספר שרתים פיזיים, והחברה רוצה שהם – יהיו בענן. הם כבר בחרו בספק ענן, והם גם מודעים פחות או יותר למחירים שהם ישלמו בענן (או לפחות נדמה להם) – האם יהיה להם קשה למצוא מישהו שיעביר זאת לענן? ממש לא. לפחות שליש מקוראי הבלוג הזה ישמחו להציע שרות כזה. תגיעו למחיר מוסכם, תחתום כאן וכאן, והעבודה מתחילה בזמן שנוח לך..

מה בעצם העבודה שהרוב יציעו ויעשו? הם יעשו מה שאני קורא "Copy Paste". נניח שיש 10 מכונות VM, הם פשוט יעלו אותן לענן כ-Instances, יקצו להן כתובות IP חיצוניות פר Instance (תתפלאו כמה חוסר מקצועיות יש בנושא), יגדירו Security Group שנושאת מטוסים יכולה לעבור דרכו, חס ושלום VPC חדש ונורמלי, או ניתובים קצת יותר מוקשחים. אם הלקוח מתעקש על Firewall, אז יתקינו איזה משהו שקיים ב-Market עם חוקים מאוד "רפים". אני לא מנסה "ללכלך", אני בדרך כלל מי שמגיע אחרי כן לבדוק מדוע הדברים לא עובדים טוב וזה מה שאני מוצא. אני כמובן שלא אומר שכולם כך, יש דווקא לא מעט אנשים מקצועיים בתחום.

לעומת אחרים, אצלי הדברים מעט שונים, והדבר הראשון שאני מדגיש ללקוח, הוא שספק ענן ציבורי (לא ענני צעצוע) אינו ספק Hosting. כן, אפשר מבחינה טכנית להעלות את מכונות ה-VM לענן ולעשות מה שחלק מהאינטגרטורים עושים, אבל זו תהיה טעות.

בהעברת התשתית לענן יש לנו 3 מטרות חשובות:

  • הורדת המחיר פר מכונה
  • קבלת ביצועים יותר גבוהים
  • הגנה יותר נאותה.

אם אנחנו הולכים להעלות מכונות VM, יהיה צורך לבצע את שלושת הדברים פר VM אנחנו נצטרך "ארגז כלים" רציני. ולהתחיל לנתח/לייעל את המכונה ולראות מה היא מריצה, מול השרותים שספק הענן הציבורי הנבחר מציע, נקצץ בדיסק הקשיח המיותר, נבצע אופטימיזציה אם צריך ורק לאחר שנהיה מרוצים מהגודל והביצועים ונראה אם צריך אותה בכלל בענן – נעלה אותה.

אבל לא בטוח שנעלה מכונות VM. ספקי ענן ציבורי מציעים ללקוחותיהם מגוון עצום של שרותים שמייתר את הצורך במכונות VM ובכל מיני כלים נוספים שצריך כדי לעמוד בעומסים. אם ניקח לדוגמא את עניין הקונטיינרים כתחליף לרוב מכונות ה-VM שנמצאים בתשתית המקומית – תשתית קונטיינרים יכולה לגדול הרבה יותר מהר מתשתית מכונות VM, וכמות הקונטיינרים גדלה/קטנה ללא צורך בהתערבות אנושית. אנחנו גם לא נצטרך כל מיני שרתי קבצים כי יש שרות שמציע זאת ועושה עבודה הרבה יותר טובה מכל סטורג' מסחרי והוא ממש לא יקר (שוב, במקרה של AWS)

כך ניתן להגיע למצב שבמקום "לזרוק" X מכונות VM לענן, אפשר לתכנן בצורה מיטבית מ-אפס את הכל ולנצל טכנולוגיות עכשוויות גם לקבל ביצועים יותר גבוהים וגם לשלם מחיר יותר נמוך  וכמובן – אבטחה הרבה יותר רצינית ומודרנית, לא רק חסימה של פורטים ב-Firewall.

יהיו כמובן כאלו שיאמרו שזה תהליך יותר יקר, שזה נכון, אבל מצד שני, לאחר תהליך ההקמה, התשלום החודשי יהיה יותר זול והתשתית תהיה יותר מאובטחת מאשר בשיטה של "לזרוק מכונות VM לענן".

לסיכום: יש כל מיני ספקי ענן, כל מיני הצעות, וגם כל מיני הצעות כיצד להעביר לענן. חשוב לא לרוץ בשיטת ה"עדר" וחשוב לבצע את הדברים כך שתקבל תשתית מאובטחת, מהירות גבוהה ומחיר טוב.

האם תוכניות DR באחסון ישראלי שוות את הכסף?

הערה: פוסט זה, כמו פוסט קודם, אינו בא "ללכלך" או לפסול הצעות שרותים של ספקים ישראליים, אלא רק לתת חומר למחשבה. אחרי הכל, פתרונות DR זה דבר לא זול ומצריך מחשבה ותכנון ארוכים לפני שמחליטים ללכת לכאן או לכאן.

כשזה מגיע ל-DR בארץ, כל הגורמים המשתתפים בהקמה – בדרך כלל יכולים לחייך. אם חברה X רוצה להקים DR, הספקים והאינטגרטור מחייכים. מדוע? כי כשחברה צריכה DR, צריך לרכוש ציוד. זה מתחיל בסטורג' זהה למה שיש לחברה כיום (ברוב המקרים), שרתים, סוויצ'ים, אולי הרחבה של התקשורת היעודית בין החווה המקומית לחוות שרתים ששם תשכון תשתית ה-DR, אולי גם VPN, רשיונות מערכות הפעלה, רשיונות פלטפורמות, וירטואליזציה ובקיצור, מדובר על "לשפוך" כמות גדולה של כספים. תזכרו את הפיסקה הזו, נגיע אליה בהמשך.

אחד הדברים הראשונים שהכי חשובים לזכור לגבי DR ולא חשוב מה הפלטפורמה שמשתמשים קשור ל-איך זה יוקם ומה השימוש: ה-DR מטרתו לתת לנו המשכיות עבודה לזמן קצר (שעות, ימים) ואחת ההחלטות הראשונות שצריך להחליט היא בעצם איזה חלק מהתשתית יש צורך להקים כ"מראה" בצד של חוות השרתים החיצונית. על מנת לפשט את הדברים, נניח שיש חברה בשם "אבגד" שיש להם תשתית מקומית של 50 שרתים, 2 מכונות סטורג', ומספר מתגים. החברה בודקת אם להקים DR מול החווה של בזק נניח. האם החברה רוצה להקים בבזק 2 מכונות סטורג', 50 שרתים פיזיים ומתגים? או שהחברה רוצה לעשות DR שהתשתית בצד של בזק תהיה יותר מצומצמת כך שרק הדברים ההכרחיים ירוצו? בכל צד יש יתרונות וחסרונות וזהו שיקול חשוב שהחברה תצטרך לשקול.

מכיוון שיש ערימות של פלטפורמות ופתרונות DR שעובדות ומסנכרנות נתונים בדרכים שונות, אתאר את התהליך באופן כללי: אחרי שרכשנו את הציוד, ומתוך הנחה שהחברה משתמשת בוירטואליזציה, אנחנו נתקין את מערכת הוירטואליזציה הבסיסית (ESXI) בשרתים ולאחר שמכונות הסטורג' יסתנכרנו, נחבר דרך ה-vCenter את הסטורג' לשרתים, נגדיר את המתגים, כתובות IP ועוד ועוד. אחרי שמסיימים את הכל, התוכנה שמבצעת את עבודת הרפליקציה בין הסטורג' בחברה לחווה – ממשיכה לעבוד 24/7 וברוב הזמן היא מרפלקת לכיוון אחד (כי בצד של החווה אף אחד ברוב הזמן לא עובד על השרתים, עד למצב חרום או "תרגיל"). ברוב המקרים כשתהיה נפילה, פתרון תוכנת ה-DR ידע לשנות את הפרמטרים הנחוצים על מנת לאפשר עבודה מול החווה של בזק.

החסרון הגדול ב-DR בארץ הוא המחיר הראשוני לרכישה. אם החברה צריכה לרכוש את כל הברזלים, יהיה מדובר במחיר מאוד משמעותי. לאחר עלויות הרכישה, הקמה, רשיונות וכו' יהיה תשלום חודשי על תקשורת ודברים נוספים שנקבעים בין החברה לספק. אם לעומת זאת החברה שוכרת מהחווה את הציוד, העלות תהיה נמוכה משמעותית מרכישה, אולם אם יש תקלה לדוגמא בסטורג' או בתקשורת של החווה (החוצה/פנימה), כל התשתית DR של הלקוח תיפגע מכך.

ומה לגבי פתרונות בעננים ציבוריים? הנה משהו שהרבה מאוד אינטגרטורים יציעו שלא להשתמש כפתרון DR בגלל כל מיני סיבות: מחיר, Latency, ועוד…

מבחינת מחיר – אכן, עננים ציבוריים אינם דבר זול, אך בניגוד לתוכנות DR רבות, ב-AWS עם שימוש פלטפורמה כמו CloudEndure, אתה יכול לבחור אלו מכונות להעביר לענן בפקודה (או בקליק פשוט) וכל עוד יש בחברה ידע בשימוש AWS לדוגמא, כל תהליך ה-DR יקח מספר שעות (תלוי ברוחב הפס שיש לחברה). עלות השרות היא 99$ למכונה + עלות המכונה (Instance) עצמו כפי שניתן לראות כאן. וכאן ניתן לראות הדגמה של גיור מספר מערכות לענן של אמזון עם CloudEndure.

האם ניתן לקבל פתרונות יותר זולים? כן, אבל אז מדובר בעבודה "ידנית" של העלאת מכונות VM לתוך Region אצל ספק הענן, יש צורך בבניית רשת תקשורת לוגית, ואחרי שהכל הועבר בפעם הראשונה, אפשר להשתמש בשרות כמו Datasync לרפליקציה מתמשכת מחוות השרתים לענן הציבורי. מכיוון שמדובר ברפליקציה שברובה תתבצע בכיוון אחד, אין תשלום על התעבורה והתשלום לגבי נתוני הרפליקציה הוא ברובו על האחסון ו-4 סנט פר ג'יגהבייט על שרות Datasync.

אחד הדברים שהכי "מפחידים" חברות ועסקים – הם העלויות של התוכנות והשירותים של ספקי הענן. בהתחלה זה נראה קטן, אבל במשך הזמן זה גודל למחירים גבוהים. התשובה לכך היא שלא תמיד צריכים להשתמש באותם שרותים או שניתן להשתמש בשרותים האלו רק כ"גיבוי". אם לדוגמא אתם צריכים להריץ פלטפורמה יקרה שעולה המון פר שרת, ברוב המקרים תוכלו לייבא רשיונות שרכשתם או במקרים של DR בדרך כלל ספק התוכנה יתן מחיר מיוחד (ויותר זול מספקי הענן) שתוכלו להשתמש בו.

ומה לגבי עניין ה-Latency? ובכן, אחד היתרונות הגדולים של ספקי הענן, הוא שאין צורך לשלם מראש או לשלם סכום חודשי קבוע בכדי לנסות שרות, אפליקציה, פלטפורמה וכו'. אם לדוגמא אתם רוצים לדעת אם יש Latency רציני עם אפליקציות פרודקשן שאתם צריכים שירוצו ב-DR, כל מה שתצטרכו לעשות זה להיכנס ל-Market Place של אמזון לדוגמא, "לשכור" את התוכנה (המערכת תקים עבורכם את המכונות ותתן לכם כתובת IP עם פרטי התחברות). ברגע שזה רץ, מעלים נתונים ומגדירים את המערכת, ופשוט מנסים זאת. אצל ספק הענן תמיד ניתן יהיה לבחור מכונה יותר קטנה או גדולה מבלי לאבד נתונים וזה לוקח דקות ספורות.

אחרי שהקמתם ו"שיחקתם" עם המערכת, יהיו בידיכם נתונים ברורים האם ה-Latency משחק תפקיד, האם זה רץ יותר מהר או לאט ממה שיש לכם כיום (אפשר תמיד לבחור דיסק עם יותר IOPS והמכונות הן יותר חדשות ממה שיש לכם ויותר מהירות) – ואז תוכלו להחליט. עלות כל הבדיקה הזו – דולרים ספורים. לאחר שסיימתם, אל תשכחו למחוק את המכונה.

לסיכום: ענן ציבורי צריך לעניות דעתי להיחשב כאופציה נוספת לפני שמחליטים על תוכנית DR, איזה DRaaS וכו'. המחירים יקרים – כשמשלמים לפי שעה (אם לדוגמא משלמים מראש ל-3 שנים, יש עד 75% הנחה פר VM באמזון, לדוגמא). אין צורך לרכוש ציוד נוסף ותלוי בתהליך ה-DR שבחרתם, הוא יכול להתבצע תוך זמן קצר או כפרויקט. יכול להיות שההצעות מספקים מקומיים יהיו יותר זולים, אולי כדאי לחשב את הדברים מראש כתשלום ל-3 שנים ואז להשוות (שימו לב: כל ספקי הענן, ברוב המקרים, ישמחו לתת לכם אלפי עד עשרות אלפי דולר כקרדיטים לשנה הראשונה, כך שזה יכול בהחלט להשפיע על מחיר וההחלטה). אל תקשיבו לאלו שישר פוסלים הצעות של עננים ציבוריים, עדיף שיהיו בידכם המספרים המדוייקים והמעודכנים – ואז תוכלו להחליט.

(גילוי נאות: "חץ ביז" מציע את שרותי ה-DR לעננים ציבוריים)

תחום ה-VDI וענן – עדכון מצב

יש משהו אחד שקשה מאוד למצוא אצל ספקי ענן ציבורי – וזהו כמובן שרות VDI, שרות מבוסס SaaS וזה מפתיע לא מעט אנשים. מדוע שספקי ענן ציבורי לא יציעו שרות כזה? הרי הם מציעים שרותים מכאן ועד הודעה חדשה…

על מנת להבין את הבעיה, נתחיל בהתחלה הפשוטה: כל ספקי הענן ישמחו לאפשר לך לשכור מכונה (Instance או VM) מבוססת Windows, בין אם מדובר על Windows Server 2012, 2016 או אפילו 2019. אין שום בעיה. רוצה משהו כמו Windows 10 או גירסה מתחת? תשכח מזה. ספקית ענן כמו אמזון שמחה להציע משהו "דומה ל-Windows 10" לדוגמא. מה שתקבל בעצם זה Windows Server 2016 ששינו לו מספר גדול של ערכים ב-Registry, שהותקן עליו Windows Experience וגם מספר אפליקציות בסיסיות. יש גם את חבילת ה"פלוס" שכוללת אופיס, אבל אז אתה משלם תוספת שכוללת תשלום חודשי למיקרוסופט לא רק על ה-OS, אלא גם על ה-Office שמותקן ב-Instance. למכונה כזו אתה יכול להתחבר עם כלים שונים שמתאימים לכל מערכת הפעלה קיימת, כולל סלולרי/טאבלט/כרומבוק וכו'.

אז מדוע אף אחד לא מציע מכונה מבוססת Windows 10? אחרי הכל, שרות שידע להקים מכונה כזו מ-אפס או אפילו לקחת Sysprep שלך ו"להלביש" אותו על ה-OS זה לא משהו כזה מסובך לכתוב…

הבעיה מגיעה מכיוון רדמונד. מיקרוסופט לא רוצה (ולפעמים גם נלחמת באמצעים משפטיים) ששום ספק יציע שרות כזה, ולא חשוב אם מדובר בספק ענן ענק, או בחברת Hosting פצפונת. מבחינת מיקרוסופט, המוצרים היחידים מבחינת OS המוצעים לספקי Hosting וענן כאחד – הם אלו הכלולים תחת רשיון SPLA בהם הספק משלם למיקרוסופט כל חודש על רשיונות ה-Windows Servers (וכלים אחרים) ואת המחיר הוא מגלגל על הלקוח. במסגרת הדברים המוצעים ב-SPLA, אין שום הצעה/שורה למערכת דסקטופ כלשהי, ולא חשוב אם מדובר בגירסת Home או Enterprise.

טכנית, אם מיקרוסופט לא היתה כה עקשנית ללא סיבות הגיונות בחסימה של Windows דסקטופ, היינו יכולים לקבל את השרות הזה עוד בשנת 2012 דרך חברה שהיתה קיימת אז בשם Onlive. הם התחילו להציע את השרות, מיקרוסופט שלחה את עורכי הדין של החברה לעצור זאת.

החל משנה שעברה, במיקרוסופט התחילו "לראות את האור" והם הולכים להציע את ה-Virtual Desktop ב-Azure. בהודעה באתר יש המון מילות באז, אבל יש "דיאטת כסאח" למפרטים יותר טכניים. למרות זאת, אני מאמין שבאמזון וגוגל יצאו זמן קצר לאחר מיקרוסופט בהצעות דומות.

וכאן נשאלת השאלה שכולם ירצו לדעת: האם זה שווה פיננסית? ניקח דוגמא: ראובן, CTO של חברה גדולה מעוניין לזרוק/לגרוט את כל ה-800 דסקטופים של החברה. להתקין לכולם Thin Client (ואלו שמחוץ לחברה ישתמשו בתוכנת Client יעודית או בדפדפן) ופשוט לעבוד בענן. אם מחר ראובן היה שוכר את שרותי היעוץ שעבדכם הנאמן מציע – מה הייתי אומר לו?

כל מי שהרים מערכת VDI יודע שיש בעצם 2 אפשרויות, ברמת המאקרו: הראשונה היא "לפרסם" אפליקציות ולהתחבר דרך מערכת מרוכזת אחת ולקבל בעצם (לאחר אותנטיקציה) את תצוגת האפליקציה ללא כל הדסקטופ "מסביב", והאפשרות השניה היא בעצם "Pool" של מכונות וירטואליות הכוללות מערכת הפעלה עם האפליקציות הדרושות, וכשהמשתמש מתחבר, הוא מקבל בעצם VM עם הדסקטופ כשאליו מקושר הפרופיל של המשתמש.

הדבר הזה טוב ויפה (ואני אתייחס אליו יותר בפירוט בפוסט הבא) וזה עובד מקומית טוב. הבעיה מתחילה כשהדברים רצים מספק ענן ציבורי. קודם כל יש לנו השהיה (Latency) שהיא גבוהה פי כמה וכמה בהשוואה לפתרון VDI מקומי (מה שאומר שיש מצב שמשתמש יקליק עם כפתור העכבר שוב ושוב ושוב כי הוא לא ראה תגובה, מה שעלול להפעיל כל מיני תהליכים מיותרים). הדבר השני החשוב – קשור בעלויות: אם פתרון ה-VDI שלך רץ מחדר השרתים שנמצא בבניין/בניין סמוך – העלות מבחינת תקשורת היא כמעט אפסית (אם ננכה עלויות של סיב אופטי בין בניינים וכו'). בענן לעומת זאת, הדברים הפוכים – כל דבר שמוצג על המסך וכל עדכון של כל פיקסל עולה לך כסף. נסו לדמיין סיטואציה בה אתם גולשים באתר ישראלי. כל הפרסומות והאנימציה המוצגים? עולים לכם כסף, ולא מדובר בעלות חד פעמית! כל פריים שהפרסומת מציגה, עולה לכם כסף, כך שצפיה פשוטה באתר מתחילה לעלות לכם הרבה יותר! צופים בוידאו? תשלמו הרבה יותר. פייסבוק? האתר סופר דינמי, וגלישה בהחלט תוסיף למחיר הסופי, וכמובן שלא דיברנו על כך שיהיו לא מעט שרותים חיצוניים שפשוט יסרבו לפעול בגלל שאתם מגיעים מכתובת IP זרה שאינה ישראלית (תסבירו את זה למחלקת הנהלת חשבונות, מדוע הם לא מצליחים לבצע פעולות ולקבל מידע בחשבונות הבנק של החברה, או שתנסו להתחבר למערכת שע"מ של רשויות המס. בהצלחה עם זה).

בקיצור: אם ספקי הענן יציעו שרות של מכונות וירטואליות עם Windows 10 כ-שרות VDI והם יגבו כמו שהם גובים כיום על Instances, המחיר הכולל פשוט לא יהיה שווה מכיוון שעלויות התקשורת יהיו אסטרונומיות. החברות יצטרכו להציע חבילות Bundle הכוללות מספר טרהבייט תעבורה בחודש עם שרות VDI.

לסיכום: VDI בענן במחשבה ראשונה יכול להישמע רעיון לא רע, אבל כשמתחילים לחשוב על העלויות של Instances ובמיוחד העלויות של תקשורת בין הענן אל המשתמשים בארגון, ואם מוסיפים לכך ענייני רגולציה ובעיות תקשורת עקב כך שהכתובות IP אינן ישראליות – הרעיון כרגע אינו שווה כל כך פיננסית. אם לעומת זאת ספקי הענן יתנו חבילות תקשורת עם מחיר טוב בכל הקשור לתעבורת VDI וניתן יהיה לקשר כתובות IP ישראליות מספק מקומי אל ספק הענן (כמו שרות BYOIP שאמזון מציעים) – יכול להיות שזה יהיה משתלם. האם ניתן יהיה להעביר הכל לענן? לא. כל דבר שמצריך VPN לא ניתן יהיה להעביר (מכיוון שמשתמשים בתקשורת אל ה-VM ש"נופלת" ברגע שיש שכבת VPN, ובמקרים של VPN כמו של סיסקו המערכת פשוט לא נותנת להתחבר) ויש כמובן את המכונות המקומיות שקשורות לכל מיני ציודים שיש בהם צורך מקומית (GPU, תקשורת לסטורג' מקומי וכו').

בפוסט הבא: על אמינות VDI מקומי, ובפוסט לאחר מכן – VDI לעסקים קטנים (זאת בתקווה שהציוד שביקשתי יגיע אליי ל-LAB בקרוב)

נקודות למחשבה לגבי מעבר לענן (2019)

כמדי תקופה, אני כותב פוסט כמו זה לגבי כמה נקודות למחשבה לגבי העברת התשתית של חברות (כולה או חלקה) לענן ציבורי. אדגיש: אני מדבר על עננים ציבוריים בלבד (אמזון, גוגל, מיקרוסופט) ולא על כל מיני "עננים" שהוקמו פה בארץ על ידי ספקי תקשורת מקומיים (צר לי, אני מתייחס ל"עננים" כאלו כבדיחה, וכ-לא יותר מאשר Fancy Hosting).

לכל מי שיש שרתים כמו R720 או R730 של Dell לדוגמא, האחריות תפוג בקרוב (את ה-R730 ניתן להאריך כמובן), ומכיוון שרבים מעוניינים לעבוד עם שרתים שנמצאים תחת אחריות מלאה, יש לא מעט פניות ותהיות אם לרכוש שרתים חדשים או פשוט להעביר את הדברים לענן.

אז נניח שירון, בעל חברה ליבוא ציוד אלקטרוני (הכל בדוי) – מזמין את עבדכם הנאמן ליעוץ האם לרכוש ברזלים חדשים או לעבור לענן.

השאלה הראשונה שלי תהיה: מה אתם בעצם רוצים לעשות? האם אתם מחפשים להעביר את השרתים הוירטואליים (VM) כמו שזה מכאן לענן? או שאתם רוצים גם להשתמש בשירותים שספק הענן נותן? לדוגמא: אם בחברה של ירון יש 50 מכונות וירטואליות, האם ירון בעצם רוצה להעביר את כל ה-50 לספק ענן ולהשתמש במערכת כאילו היא יושבת בחדר שרתים שלו, או שהוא רוצה להעביר חלק וחלק אחר להמיר בשירותים של אותו ספק ענן?

נניח וירון בוחר את השיטה להחליף "ברזלים" – נניח R710/R720 ב-R740 – העלות שלו תהיה Fixed ומשולמת מראש. נניח לשם הדוגמא ש-R740 עולה 10,000$ ויש לו 3 שרתים ישנים והוא מעוניין להחליף את כולם, אז העלות תהיה בעצם 30,000$. במחיר הזה ירון מקבל את האפשרות להביר מכונות VM לתשתית החדשה תוך שימוש ברשיונות קיימים (בדרך כלל, קיימות גם חריגות) והוא יכול בהמשך להוסיף עוד מכונות VM ללא עלות נוספת (שוב, למעט מקרים של רשיונות ל-OS וכו').

אבל הסתכלות כזו היא הסתכלות חסרה. מה קורה לדוגמא עם הסטורג'? האם הוא "חנוק"? האם החברה נמצאת במצוקת מקום ו/או ביצועים בסטורג'? כי אם כן, זה שנחליף שרתים ישנים בשרתים חדשים ונוצצים – לא תמיד תעזור. צריך גם להתייחס לנקודה של הסטורג' והאם צריך להחליף או לשדרג אותו או להוסיף אחד נוסף.

אז בואו נחשב מחיר: יש לנו 50 מכונות VM שפרוסים על 3 שרתים והם יתנו שרות לפחות ל-3 שנים הקרובות. מחיר פר VM יצא 600$. אפשר כמובן לקצץ ולרדת ל-2 שרתים עם מעבדים חזקים מרובי ליבות וכמות זכרון משמעותית (נניח 256 ג'יגה פר שרת פיזי). חושבים שזה יעזור? מהרגע שעוברים ממעבדים כמו Xeon SP Silver למשהו יותר רציני – המחיר יטפס בכמה אלפי דולרים, כך שלא בטוח שאם נרד בכמות השרתים (אך נשדרג במעמד ההזמנה את אלו שאנחנו רוצים לרכוש במפרט יותר "כבד") זה יעזור. אנחנו יכולים לרדת במחיר VM מ-600$ נניח ל-500$ ואפילו $400. המחיר ירד יותר אם אותן מכונות VM יעבדו יותר שנים, כמו לדוגמא 5 שנים – אז אנחנו יכולים לרדת ל-$133 פר VM.

נניח עתה שירון רוצה להסתכל על הפתרונות בענן. שיהיה מה להשוות.

אז בואו נאמר שב-AWS ניקח מכונה צנועה, 2 ליבות, 8 ג'יגה זכרון, תעבורת תקשורת נמוכה ו-80 ג'יגה דיסק (EBS). המחיר לחודש – 80$. את המחיר הזה ניתן "לחתוך" אם ירון מוכן לשלם לשנה מראש או 3 שנים מראש על אותו VM. אם זה לשנה, הוא יצטרך לשלם $1740 ואם זה ל-3 שנים, אז הוא יצטרך לשלם $1159 (כלומר אפקטיבית הוא כביכול ישלם 32.20$ לחודש) – אז בתכל'ס ניתן להגיע למחירים טובים פר VM (זה קיים אצל כל ספקי הענן הגדולים, אגב). יש,אגב, מסלולים שונים, תלוי בספק הענן.

רק שאם ניקח Instance כזה (Instance זה כמו מכונת VM לצורך פוסט זה), לא נוכל לעשות בו מאומה. אנחנו חייבים איכשהו להתחבר אליו, אולי לגבות את ה-VM, ועוד דברים, וכאן מגיעים דברים שצריך להוסיף ולשלם חודשית:

  • רוצים קו יעודי (MPLS) של 100 מגה נניח מחברתכם אל אמזון? זה יעלה כמה אלפי דולרים, לאמזון ולספק התשתיות שלכם.
  • לא רוצים פתרון MPLS אלא VPN? אין בעיה. התשלום יהיה על ה-Instance שיריץ את פתרון ה-VPN ועל התעבורה היוצאת מאמזון אליכם (משלמים על הכיוון מאמזון החוצה, לא להיפך)
  • יציאה לאינטרנט – אתם משלמים על כל ביט שיוצא החוצה לאינטרנט מהתשתית שלכם בענן, ותלוי גם לאן התקשורת יוצאת – כל אזור והמחיר שלו (המחיר הולך פר ג'יגהבייט)
  • רוצים לגבות את התכנים? רעיון מעולה! כל ספקי הענן מציעים שרותי אחסון שונים (כמו S3 ועוד) ויש עלויות של כמה סנטים פר ג'יגהבייט (תלוי בענן, ובסוג שרידות שאתם מחפשים עבור הגיבוי).
  • כתובות IP אמיתיות – כל כתובת עולה כסף ואם ביקשתם הקצאת כתובות ולא השתמשתם – המחיר פר IP קופץ פי 3-4 (המחיר הוא בדרך כלל ל-IP אמיתי בשימוש בסביבות 1-2$ לחודש)
  • החלטתם להשתמש בשירותים שונים כדי לחסוך הקמה ותחזוקה של שרות דומה? יש מחירים Pay as you go ויש מקרים שאפשר לשלם מראש ולחסוך. ככל שיש יותר שימוש, המחיר עולה.

(עכשיו אתם מבינים מדוע אני מתייחס לעננים המקומיים שמציעות חברות תקשורת מקומיות שונות שמריצות תשתית של VMWare או Hyper-V כבדיחה?)

לכן, ההחלטה אם ללכת לכיוון On Premise (כלומר ציוד שיושב בחדר שרתים) לבין ענן אינה כה פשוטה ומחייבת לחשב את הדברים, אך חשוב לזכור כי לכל צד יש יתרונות וחסרונות, הנה חלק מהם:

  • ב-On Prem אתה משלם על הציוד פעם אחת ואם אתה רוצה להוסיף נניח עוד מכונות VM, העלות תהיה אפסית (למעט במקרים שצריך שדרוג ציוד).
  • ב-On Prem כשיש תקלה, אפשר לטפל בה מקומית 24X7 ולא תלוים בספק הענן (אם משתמשים בשרותים של ספק הענן לדוגמא) עד שיתקנו את התקלה.
  • בענן אפשר תוך דקות ספורות להתחבר לשרותים שונים שחוסכים הקמת שרתים/הגדרות/תחזוקה ואפשר להשתמש ישירות בשירות. כך לדוגמא, במקום להחזיק Cluster של SQL, אפשר להשתמש בשרותי RDS.
  • בענן מחירי ה-VM יותר זולים – אם מוכנים לשלם מראש.
  • בענן אתה תמיד רץ על תשתית חזקה ואף אחד לא מכניס את ה-Instances שלך למכונות שכבר עמוסות. במקרים רבים ה-Instances רצים על מעבדים יחודיים חזקים שלא זמינים לשוק הרחב.
  • שרותי תמיכה בענן ישירות מספק הענן – אינם זולים.
  • נקודה חשובה: ב-On Prem אין לך הפתעות במחיר או בחשבונית חודשית.
  • כשזה מגיע לתשלום – בענן אין "שוטף/שוטף פלוס". התשלום הוא בתחילת החודש הבא.

כמו שאתם מבינים, אין תשובה לכאן או לכאן. זה תלוי בעסק, תלוי מה יש לו, תלוי במחיר שהוא צריך לשלם, תלוי באנשי IT שלו, ותלוי בדברים נוספים שצריכים להילקח בחשבון. בנוסף, אין שום דבר רע ב-Hybrid (שהוא מומלץ, לעסקים גדולים שצריכים תשתית מחשוב רצינית) ולארח חלק מהתשתית בענן וחלק אחר מקומית מבלי לנסות לזרוק את הכל החוצה לענן.

לסיכום: אני מכיר את תהליך ה"חזרה בתשובה" שלא מעט חברות שעברו לענן – חזרו "הביתה" לתשתית מקומית. יש מקרים שחזרה כזו מוצדקת ויש מקרים שלדעתי נעשה תכנון לא נכון במעבר לענן ומצד שני גם ראיתי מקרים הפוכים שלא הצלחתי להבין מדוע העבירו תשתיות מסויימות לענן. חשוב לזכור: ספקי הענן מוסיפים עוד ועוד שרותים כל כמה חודשים ולעיתים שרות חדש יכול להוזיל עלויות בצורה ניכרת וברוב המקרים החברות לא מודעות לכך. לכן – כשלוקחים יעוץ לגבי מעבר לענן (או בחזרה) זה צריך להיות יעוץ מתמשך בהתאם לשינויים שהחברה רוצה לעשות.

הערה: המספרים שציינתי לגבי שרתים חדשים ועלויות תיאורתיות של VM מקומי – הם מספרים מופרכים והם כאן רק לשם הדגמה בלבד.