Linux – עמוד 3 – הבלוג של חץ ביז

המלצות לגבי שרת ZFS ל-Enterprise

בחודש שעבר פורסם כאן פוסט לגבי בניית שרת NAS במחיר זול מאוד (2416 שקל כולל הדיסקים). הפוסט הנוכחי ידבר על קוניפיגורציה מומלצת לשרת שאמור לשרת מספר שרתים, ושאמור לתת Throughput רציני. הפוסט לא ידבר על איך להגדיר אלא מה מומלץ שתשיג.

נתחיל במעבד: ל-ZFS אין צורך במעבדים ממש חזקים, כך שעד גבול מסויים אתה יכול להשתמש במעבד Xeon נמוך מאוד או מעבד Atom שמיועד לשרתים (סידרה C25XX או C27XX). מה הגבול? הגבול קשור לדברים שאתה רוצה ממערכת ZFS. אם לדוגמא אתה צריך Deduplication או הצפנה, תצטרך בהחלט משאבי מעבד טובים כמו Xeon E3 / E5.

שמתם לב שלא הזכרתי לעיל מעבדים כמו כל סידרת ה-i5/i7? הסיבה לכך פשוטה: שרת ZFS ב-Enterprise צריך זכרון ECC, ומעבדי i3/i5/i7 (או מעבדי AMD מסידרה 8XXX/6XXX ומטה) אינם תומכים בזכרון זה. כשמדובר בשרת ביתי, חשיבות הדיוק של קריאת הנתונים מהדיסקים אינה כה קריטית ורוב הזמן לא תהיה בעיה, אבל ב-Enterprise, במיוחד שאתה מחבר שרתים לשרת ZFS, כל ביט חשוב שיעבור בדיקה ויגיע ליעדו בצורה תקינה (זה היתרון של ZFS – הוא לא בודק checksum של כל מה שהוא כותב לדיסקים, אלא גם הפוך, כשהוא קורא ושולח אותו, דבר שלא מבוצע במערכות מתחרות שמשתמשות במצבי RAID חומרה, וכך יכולים לקרות גם מצבים לא נעימים של bit-flip) ולכן זכרון ECC הוא חשוב מאוד.

אם דיברנו על זכרון: כמות הזכרון שצריך לשרת ZFS מאוד תלויה בשרותים שתריצו על שרת זה החוצה (SMB, NFS, iSCSI וכו'). שרותים כאלו צריכים זכרון. גם ZFS בעצמו צריך לא מעט זכרון, ושוב, במיוחד אם אתה רוצה להשתמש ב-Deduplication – תצטרך ערימה של מקלות זכרון (עם ECC).

בברירת מחדל, ZFS ישתמש בערך במחצית ה-RAM שיש במכונה שלך לצרכי ARC (סוג מסויים של Cache שיושב על ה-RAM) אבל המכונה תצטרך גם כונני SSD (תיכף אגיע לכך) לצרכי Cache. במקומות רבים התיעוד של ZFS הולך עם "כלל אצבע" שיש צורך ב-1 ג'יגהבייט זכרון על כל טרה דיסק שאתה מכניס (מדובר על טרהבייט "ברוטו" לפני RAIDZ) אבל אם אינך משתמש ב-deduplication, כלל זה אינו נכון. מנסיוני, אני ממליץ על הדברים הבאים:

16 ג'יגהבייט זכרון על מערכת בינונית שכוללת בין 4-8 דיסקים של 1-3 טרהבייט
32 ג'יגהבייט זכרון על מערכת שמורכבת מ-8-16 דיסקים של 2 טרהבייט
64 ג'יגהבייט זכרון על מערכת שמורכבת מ-12-24 דיסקים של 2-4 טרהבייט

חשוב לציין: את הגדרות ה-Cache של ARC ניתן כמובן להגדיר מבחינתם מינימום/מקסימום, ולכן אלו רק המלצות ולא "כללי ברזל", אך ככל שהשרת ZFS מגיש/מקבל יותר ויותר קבצים והעומס גודל – יש צורך ב-ARC גדול יותר, כך שהמערכת תגיש קבצים בצורה מהירה יותר.

דיסקים קשיחים: את נושא הדיסקים אחלק ל-3:

מערכת הפעלה – מכיוון ש-ZFS עצמו לא משנה הרבה דברים במערכת, כל דיסק קשיח קטן יכול להספיק. את קבצי ההגדרות של ZFS ניתן בקלות לגבות לתוך מערכת ה-ZFS (או החוצה), כך שגם אם הדיסק הזה הולך, אפשר להקים על דיסק חדש לינוקס מינימלי, להתקין את ה-ZFS, לבצע import של ה-pool ואולי להעתיק קובץ הגדרות יחיד, לבצע reboot (לשם בדיקה) ולחזור להשתמש. למחמירים, אפשר להכניס את מערכת ההפעלה על 2 דיסקים קטנים ב-RAID-1 (שאינו ZFS), אבל זה מיותר ברוב המקרים (הח"מ עובד בתקופה הנוכחית על סקריפט להתקנת כל המערכת הפעלה עבור ה-ZFS ישירות לתוך ה-ZFS עצמו כך שכמעט ולא יהיה צורך במחיצות נפרדות על ext3/4/xfs, והצורך היחידי יהיה מחיצות עבור UEFI ו-boot/ שאותן אפשר להכניס על כרטיס SD כי הן לא משתנות.
דיסקים ל-Cache ול-Logs (נקרא ZIL – ZFS Intent Log) – כאן מומלץ על דיסקים SSD, מומלץ לפחות 2-4 דיסקים. ל-logs עצמם יש צורך ב-Partition קטן מאוד (אין צורך יותר מ-5 ג'יגהבייט), וכל שאר המקום ב-SSD יחובר יחדיו (כמו RAID-0) לשמש כ-Cache גם לכתיבה וגם לקריאה. הנתונים עליו אינם חשובים והם בין כה מתאפסים בזמן reboot, אבל עצם קיומם נותן ל-ZFS אפשרות לתת ביצועים ממש מעולים. אין צורך לקנות כונני SSD ממש גדולים (1 טרה ומעלה), אפשר להסתפק ב-2-3 כוננים של 256 ג'יגהבייט – בהתאם לעומס המתוכנן שאתם רוצים להעמיס על אותו שרת ZFS.
לגבי סוג של SSD – אנחנו ב-2015, כיום כונני ה-SSD מחברות רציניות (כמו סמסונג, סאנדסיק, אינטל, וכו') כוללות בקר בכונן SSD שיודע מתי לכתוב את הנתונים בצורה שהכי פחות תשחק את הכונן, ומבחינת TRIM – מערכות לינוקס (ZFS על לינוקס) יודעות לתמוך ב-Trim על מנת להאריך את חיי הכונן.
דיסקים קשיחים – ידוע לי כי ב-Enterprise מאוד אוהבים דיסקים מבוססי SAS ו-ZFS מאוד שמח לעבוד עם דיסקים כאלו, אולם ניתן לעבוד גם עם דיסקים מבוססי SATA, ולפני שגבות יורמו לאחר קריאת השורה לעיל – הדיסקים שיצאו בשנת 2014 לפחות הם אמינים לא פחות מדיסקים מבוססי SAS ולראיה – הרחבת האחריות שיצרני הדיסקים ביצעו לאחרונה. כך לדוגמא עם דיסקים Red Pro של Western Digital (כן, עם חיבור SATA) האחריות הורחבה מ-3 ל-5 שנים.
אני מניח שרבים יטענו כי דיסקים SAS נותנים ביצועי כתיבה/קריאה הרבה יותר מהירים, אבל בעולם ה-ZFS הדברים שונים: הכל נכנס ויוצא דרך 2 שכבות ה-Cache (ה-ARC ו-L2ARC) שאחת מהן יושבת על ה-RAM והשניה יושבת על SSD. יש כמובן דיסקים SAS עם בקרים שכותבים/קוראים במהירות מדהימה של 12 ג'יגהביט לשניה, אבל המחירים שלהם מאוד גבוהים. אני ממליץ לקרוא את המאמר הזה לגבי SAS מול SATA בהתייחסות ל-ZFS.

מבחינת ברזל שיארח את הדיסקים, אפשר כמובן ללכת בשיטה הקלאסית של להכניס את הכל על שרת 2U או 3U בהתאם לכמות הדיסקים שאתם מכניסים, וזה עובד מצוין.
אישית ההמלצה שלי היא להפריד בין הדברים. להשתמש (לדוגמא) בשרת 1U שבו ישב הדיסק עם מערכת ההפעלה, וכונני ה-SSD (ב-1U אפשר להכניס בקלות 6 כונני SSD) כשכל הדיסקים הם 2.5". שאר הדיסקים המכניים יכולים לשבת בתוך מארז JBOD שמתחבר ב-SAS חיצוני לשרת 1U.
הסיבה להמלצה? כמה סיבות:
* במארזי JBOD אין הרבה אלקטרוניקה שיכולה להתקלקל (אין זכרונות, אין לוח אם)
* קל לשרשר JBOD נוספים אם רוצים להתרחב.
* ב-JBOD יש לוגיקה פשוטה – backplane ובקר.
* אפשר להעביר את ה-JBOD למערכות אחרות במידה ויהיה לכך צורך.

חיבורי רשת – מכיוון ש-ZFS רץ על לינוקס מערכת הפעלה, מי שמטפל בכל עניין התקשורת פנימה החוצה זו מערכת ההפעלה, לא ה-ZFS, כך שאפשר להשתמש בכל סוג חיבור שמעוניינים, החל מחיבור Ethernet של 1 ג'יגהביט ועד Infiniband בחיבור EDR ומעלה או בכלל להשתמש בסיבים אופטיים. הכל תלוי בתשתית שיש לכם ובהשקעה שאתם רוצים להשקיע.
ההמלצה שלי לכל הפחות היא להשתמש ב-4 חיבורי רשת שקיימים בכל שרת מכובד, ולהפריד בין iSCSI, SMB, NFS וכמובן ניהול. אם אתם משתמשים בפרוטוקול יחיד כלשהו (iSCSI לדוגמא) אז אפשר כמובן לצרף חיבורים וגם להגדיר את החיבורים בשיטות שונות.

אלו בעקרון ההמלצות. אין שום בעיה לקחת PC, לדחוף כמה דיסקים ולהרים מערכת ZFS, אבל התוצאות יהיו בהתאם. מערכות ZFS אינן "קסם" והן דורשות משאבים (במיוחד תהליך ה"קרצוף" שמומלץ שירוץ אחת לשבוע אם מדובר בדיסקים SATA או אחת לחודש אם מדובר בדיסקים SAS).

[stextbox id="info" caption="גילוי נאות"]כותב שורות אלו מוכר שרותי יעוץ/הקמה/הגדרות למערכות יוניקס/לינוקס עם ZFS[/stextbox]

ZFS על לינוקס בהשוואה לפתרונות ZFS אחרים

לפני מספר שנים, חברת Sun שחררה כקוד פתוח את הקוד של ZFS, Solaris וכלים אחרים, והפצות יוניקס שונות אימצו את קוד ה-ZFS בשמחה. כך לדוגמא הפצות מבוססות BSD לגרסאותיו מגיעות עם תמיכה מובנית של ZFS, כמו גם גרסאות קוד פתוח של Open Solaris.

לאחר שחברת Sun נקנתה ע"י Oracle, פרוייקטי הקוד הפתוח נסגרו ומה שנשאר בחוץ – היווה הבסיס ל-ZFS שבשנים האחרונות קיבל Push משמעותי באותן הפצות יוניקס, כמו גם ZFS על לינוקס (שנקרא במקרים רבים ZoL, כלומר ZFS On Linux).

כיום ישנן הפצות יוניקס "ידידותיות" כמו FreeNAS ואחרות שמיועדות לרוץ מ-Disk On Key על מחשב פשוט, ובכך ניתן תוך דקות ספורות להרים "שרת" שיתן שרותי שיתוף שמערכת הקבצים הינה ZFS. ישנה גם מערכת של חברת Nexenta שרצה תחת גירסת קוד פתוח של Solaris אשר מאפשרת לך להרים בעזרת ממשק Web (לא ממש ידידותי, לעניות דעתי) מערכת ZFS.

האם אני ממליץ על מערכות אלו ל-Corporate? לא כל כך, וברשותכם, אסביר.

אחד היתרונות הגדולים של לינוקס הוא התמיכה בחומרה על תצורותיה השונות. כיום כל חברה שמייצרת שבבים לשרתים, חברות שמייצרות שרתים, חברות כמו AMD, אינטל ואחרות – מעסיקות צוותי פיתוח שכל יעודן הוא לפתח דרייברים ושאר חלקי תוכנה, על מנת שהחומרה תוכל להתממשק ללינוקס בצורה הכי טובה שאפשר. כיום זה הגיע למצב שאם מישהו עוקב אחר התפתחות ה-Kernel של לינוקס, הוא יוכל לראות תמיכה לכל מיני Chipsets שאפילו עוד לא יצאו לשוק לשיווק, כך לדוגמא נוהגות חברות אינטל ו-IBM. חברות אחרות, יותר קטנות, משכירות מפתחים או שרותי חברות פיתוח על מנת לפתח דרייברים ללינוקס.

המצב שונה לחלוטין בגרסאות BSD למיניהן, וגם בגרסאות הקוד הפתוח של Solaris (כמו Open Indiana) – שם כמות הפיתוח נמוכה משמעותית ובמקרים רבים היא נעשית ע"י חברות קטנות שמפתחות דרייברים עבור שרת מסוים או Appliance מסוים. אם זה ירוץ על כרטיסים אחרים – מה טוב, ואם לא .. אז תממן פיתוח (כפי שאמרו לי חברת iX systems כשניסיתי להריץ FreeNAS ללקוח עקשן על שרתי DELL מסדרות R7XX).. כמה חברות אתם מכירים שמוכנים לשפוך כמה עשרות אלפי דולרים על פיתוח דרייברים בשביל שמערכת כלשהי תרוץ על שרת שהם רוצים? לא הרבה.

ומה עם אורקל? או, שאלה מצויינת.

אורקל מפתחת דרייבים ל-Solaris הסגור כל עוד השבבים נמצאים בתוך השרתים שהם מוכרים והם גם תומכים ומתקנים באגים אך לשם כך עליך להשתמש ב-Solaris הסגור (ואם אינך משתמש במכונה של Sun/Oracle, התעריף למערכת ההפעלה נע בין 1000-3000 דולר למכונה עם 1-4 מעבדים + 200 דולר עבור DVD – התקליטור, לא הכונן) ומחיר זה מקנה לך את מערכת ההפעלה עצמה, שום דבר אחר.

לאורקל יש ארונות שלמים וגם פתרונות של 4U, 20U ו-36U (תוכל לראות את הדגמים כאן) והמחירים כמובן בשמיים. על גירסת 4U לדוגמא שנותנת 6 טרהבייט (שמורכבים מ-20 דיסקים של 300 ג'יגה + מאיץ כתיבה [כונן SSD]) תצטרך לשלם פה בארץ משהו כמו 200,000 שקל (יש צורך להוסיף מיסוי, תוספת של יבואן וכו' למחיר המופיע בקישור). חשקה נפשך במשהו שנותן כמעט 400 טרהבייט של אחסון מהיר? המנכ"ל יצטרך להיות מעורב, כי בארץ זה יצא בערך מיליון שקל וגירסת ה-736 טרהבייט תצא בין 1.5-2 מיליון שקלים. אגב, מחירים אלו כוללים תמיכה רק לשנה הראשונה. לשנה השניה והלאה, יש צורך בהפרשה של סכומים ניכרים נוספים לתמיכה.

במחירים כאלו, אני בהחלט ממליץ לבדוק פתרונות מתחרים, למרות היתרונות הרבים של ZFS.

שאלה שאני נתקל בה במקרים רבים היא "איזו גירסת ZFS הכי מתקדמת?", ולצערי אין תשובה מאוד פשוטה לכך. ZFS מפותח גם בלינוקס וגם ב-Illumos, אך Illumos הוא Kernel ויש הפצות שונות שמכילות אותו, וגם שם קיימים בעיות של דרייברים לציוד חדש ויש צורך בידע רציני ב-Solaris על מנת להקים ולהתאים מערכת ZFS. יחד עם זאת, החדשות הטובות הן שהצוות שמפתח את ZFS מתייחס גם ל-ZFS On Linux והוא משחרר את רוב הפיתוחים גם לגירסת הלינוקס.

עוד שאלה שאני נשאל: האם גירסת ZFS ללינוקס מכילה את כל מה שיש ב-ZFS ל-Solaris, והתשובה היא "לא" כאשר החלק העיקרי שחסר הוא הצפנת קבצים, (אם כי בלינוקס ישנם מספר פתרונות עקיפים) וכיום גירסת ה-ZFS של אורקל אינה תואמת לשום דבר אחר שקיים בשוק, אך הגירסאות ZFS שקיימות ללינוקס ולמערכות Solaris בקוד פתוח תואמות אחת עם השניה וניתן לייבא ולייצא מערכת קבצים (pool) בין אחת לשניה. יחד עם זאת, גירסת ZFS ללינוקס נחשבת בהחלט ליציבה ומשמשת חברות שונות בסביבות פרודקשן.

אז מה ההמלצה שלי? המלצתי מחולקת למספר חלקים:

אם אתם לוקחים PC פשוט ולא חדש (כלומר שיש לו תמיכה ב-BIOS או ב-Legacy Mode ב-UEFI) ויש לכם את הכח ללמוד ולהתנסות על דרך הלימוד והטעיה ואתם צריכים ממשק WEB ולהרים מערכת עכשיו – אתם יכולים לנסות את FreeNAS. החסרון: תמיכה בפורומים לפי המזל שלך. בעבר שיגרתי כמה בעיות רציניות שגיליתי עם FreeNAS שהיה מחובר ל-VCSA, רק כדי לגלות שאף אחד לא עונה.
אם המכונה היא PC (לא חדש) או שרת ישן (בן לפחות 3-4 שנים) עם BIOS, אתם יכולים להתקין Nexenta (כל עוד המערכת תכיר בדיסקים, בקרים, רשת ושאר ציוד, לא תמיד הציוד מוכר) עם מגבלה של גירסת ה-Community שלא מקבלת תמיכה רשמית, והגודל (ברוטו) אינו יותר מ-18 טרהבייט (כך שאם יש לך 2 דיסקים של 3 טרהבייט והם יהיו Mirror, אז החישוב הוא של 6 טרה, לא 3). מעבר לכך, המחיר הוא בערך $1800 דולר לשנה (אתם יכולים לראות רשימת מחירים של משווקים שלהם כאן) והמחיר עולה בהתאם לכמות האחסון וברמת התמיכה הרצויה.
אם מדובר בשרת רציני או שרת חדש (2 מעבדים ומעלה, 16 ג'יגה זכרון ומעלה, כמות רצינית של דיסקים) ואתם צריכים משהו חזק ויציב – אז ZFS שרץ על לינוקס יכול להוות פתרון מעולה (אפשר ליצור במייל קשר בנושא).

בפוסט הבא אסביר את ההבדל בין ZFS ל-File systems "מתחרים" שקיימים בשוק. פוסט נוסף שמסביר יותר לגבי חסרונות של ZFS On Linux ותשובות לבעיות – מופיע כאן.

[stextbox id="info" caption="גילוי נאות"]כותב פוסט זה נותן שרותי הקמה/תמיכה/אינטגרציה של ZFS לארגונים.[/stextbox]

איך מגינים על שרת וירטואלי?

אנשים לוקחים לצרכיהם שרתים וירטואלים, בין אם בארץ או בחו"ל (יותר מוכר בארץ כ-שרתי VPS בחו"ל זה יותר מוכר כ-Virtual Hosting או Virtual Server) כדי להריץ על השרת כל מיני דברים, בין אם אתר בינוני עד גדול, אפליקציות וכו'. טכנולוגיית הויטוראליזציה עצמה אינה משנה לתוכן פוסט זה, בין אם זה KVM, Hyper-V, Virtuozzo, Xen, OpenVZ או VMWare.

העניין הוא שרבים לחסוך ולחתוך מחירים, ובד"כ הם מוותרים על שרותי סיסטם מצד הספק. אחרי הכל "כמה זה כבר מסובך לנהל אבטחה של Linux או Windows? יש לי כזה בבית שרץ על VMWare / VirtualBox ולא קרתה שום בעיה עם מה שאני מתקין ועושה". כך אמר לי לדוגמא אדם אחד שרצה לשכור את שרותי הפרילנס שלי לטפל ב"תקלה קטנה". מהות התקלה? שום דבר מיוחד, הוא בטעות מחק את תיקיות sbin, /bin, /usr/ והוא התפלא למה המערכת לא עולה.

מכיוון שזהו אינו פוסט "בואו קחו את שרותיי", אלא פוסט "מה אתם יכולים לעשות כדי להגן על המכונה שלכם", נתחיל בכמה צעדים בסיסיים כדי להגן. פוסט זה מדבר ספציפית על Linux, לא חשוב איזו הפצה: בניגוד למכונה שלך בבית, שרת וירטואלי אצל רוב הספקים מקבל IP אמיתי (בין אם דרך רכיב NAT בתשתית הספק ובין אם מוגדרת כתובת IP על השרת עצמו). בבית שלך, אתה מאחורי NAT של הראוטר שלך אז בברירת המחדל אף אחד לא מגיע אליך (כמעט), מה שאומר שהמכונה שלך מרגע שהיא עלתה, היא חשופה ולא חשוב איזו חומת אש יש מעליה, לפיכך חשוב לבצע את הצעדים הבאים:

לא לעבוד כ-root! הנה טעות שרבים עושים – מתקינים מכונת Linux (או מקבלים התקנה מוכנה מהספק) עם שם וסיסמא ומשאירים את המצב כך. חובה להגדיר משתמש רגיל ולעבוד אך ורק איתו ולא כ-root. איך עושים פעולות של root עם משתמש רגיל? אם אתה משתמש ב-CentOS אז תוכל לקרוא כאן איך להשתמש ב-sudo. בהפצות כמו אובונטו, שם המשתמש הראשון שמוגדר בעת ההתקנה יש לו הרשאות sudo.
לבטל כניסת משתמש root – סקריפטים רבים שמנסים לפרוץ לשרתים (יש המון כאלו) בודקים קודם כל אם יש כניסה למשתמש root עם כל מיני סיסמאות, ולכן מומלץ לבטל אפשרות כניסת root ע"י שינוי קובץ etc/ssh/sshd_config/ השינוי: חפש את PermitRootLogin Yes – תמצא בהתחלה סולמית (#) ליידו, מחק את הסולמית ושנה את ה-Yes ל-No, ולאחר מכן הפעל את שרות ה-ssh מחדש (פקודת: service sshd restart). הדבר אינו פוגע בכניסת משתמש root דרך הקונסולה (לא דרך SSH) אם ספק השרות נותן לך קונסולה. מומלץ באותה הזדמנות לשנות את כניסת (פורט) SSH מ-22 למשהו אחר (נניח 1340 או מספר אחר מעל 1024).
אם הינך משתמש ב-MySQL והשרת שלך הוא התקנה חדשה, הרץ (עם sudo) את פקודת mysql_secure_installation והזן את הפרטים שהתוכנה מבקשת ממך. לאחר הזנת הפרטים, המערכת תסגור כניסות ותמחק משתמשים מיותרים.
אם יש לך מספר אתרים שמתארחים על השרת, פתח לכל אחד שם משתמש וקבוצה משלו (UID, GID) והשתמש בדברים כמו mod_suphp (ניתן להתקין את זה בפקודת yum install suphp על Centos או apt-get install suphp באובונטו/Debian). כאן תוכל למצוא הוראות איך להשתמש ב-suphp עם CentOS וכאן עם דביאן/אובונטו. בשיטה זו, תוכל לראות בקלות איזה אתר משתמש במשאבים ובכמה.
תוכנות כמו Putty ב-Windows או תוכנות טרמינל במק ובלינוקס מאפשרות בקלות ליצור ולהשתמש במפתחות על מנת להיכנס (Login) לשרות. מומלץ להשתמש בשרות זה במקום סיסמאות, כך תוכל להגן על השרת שלך הרבה יותר, מכיוון שאף אחד לא יוכל לנסות לעשות Login לשרת שלך. איך עושים זאת? עוקבים אחר ההוראות כאן (ההוראות מתאימות לכל ההפצות).
אל תפתח סתם פורטים: רבים אוהבים את השימוש בתוכנות גרפיות כדי לנהל דברים כמו MySQL עם Client שמותקן על המחשב בבית ולשם כך הם פותחים את פורט 3306. זו שגיאה נפוצה כי פורצים יכולים להאזין למידע ומשם לפרוץ בקלות לשרת שלך. אם אתה רוצה כלי וובי טוב לנהל בקלות MySQL, כדאי להשתמש ב- phpmyadmin (שימו לב להגדיר את האבטחה שבו, כי גם תוכנה זו פופולרית מאוד בקרב הסקריפטים המנסים לפרוץ לשרתים).
סגור שרותים שאינך צריך: אצל ספקים שונים, הלינוקס מותקן כמו שהוא ללא שום הגדרות אבטחה מסויימות וללא ביטול שרותים שאינם נחוצים (מתי לאחרונה השתמשת בשרות Bluetooth על שרת?). ב-CentOS תוכל להשתמש בפקודה chkconfig ובדביאן/אובונטו תוכל להשתמש בפקודות שמופיעות כאן כדי להגדיר מה יפעל ומה לא. אם אינך יודע מהו כל שרות, גוגל יכול לסייע לך.
ודא כי כל הסיסמאות הן סיסמאות חזקות, הווה אומר לפחות 3 מספרים ו-5 אותיות (גדולות וקטנות) מוגדרות לכל בסיס נתונים, שם משתמש וכו'.
אל תסמוך על חומת האש של הספק! לקוחות רבים שומעים מאנשי מכירות כמה הספק השקיע בתשתית ויש חומת אש אכזרית של צ'ק פוינט/סיסקו שעולה מליוניםם ושהיא הודפת התקפות בקלות ושלל מעשיות נוספות, אבל גם חומת אש הכי יקרה בעולם יכולה לשמש כאבן שאין לה הופכים אם יש איש סיסטם מטומטם שמגדיר חוקים עם ANY ANY לכל הכתובות, לכן חשוב להגדיר את חומת האשהפנימית בשרת שלך שתגן על המכונה שלך.
גיבויים – שוב, ספקים רבים מבטיחים גיבוי, אבל מי ערב לך שהגיבוי עובד ותקין ולא מוזנח (כי לאנשי הסיסטם יש משימות אחרות והם לא טיפלו חודשים רבים בגיבוי… ראיתי כבר ספקים עם המצב הנ"ל) וביום פקודה זה לא יעבוד? לכן חשוב מאוד לעשות גיבוי משלך למקום אחר (עדיף לאחסן את הגיבוי מחוץ לתשתית המקומית של הספק, או להשתמש באחסון חיצוני כמו S3 של אמזון).
כשזה מגיע לבסיסי נתונים, תהיה מקורי בשמות בסיסי הנתונים. אם יש לך בלוג וורדפרס לדוגמא, בסיס נתונים עבורו בשם wpdb זה רעיון לא טוב! חשוב ליצור שמות מקוריים ויחודיים על מנת שלא לעשות חיים קלים לאלו הפורצים אתרים. זכור גם להכניס סיסמאות מסובכות (צריך שרות ליצירת סיסמאות מסובכות? קבל)
הכר את נושא ה-Cross Site Scripting (נקרא גם XSS) – זו אחת השיטות הידועות ביותר לפרוץ לאתרים ורוב האתרים המסחריים בארץ חשופים לשיטה זו, לכן אם הנתונים חשובים לך, אז יש צורך בעדיפות עליונה להגן על האתר שלך נגד שיטת פריצה זו. אם אתה משתמש בדפדפן Firefox לדוגמא, אז תוסף XSS-ME יכול לבדוק את האתר שלך אם אתה פרוץ או לא בכל מיני מקומות באתרים שלך.
עדכונים – חשוב תמיד לעדכן את המערכת שלך בעדכוני האבטחה האחרונים. עדכוני מערכת ניתן לעדכן בקלות בעזרת פקודת yum update (ב-CentOS) או apt-get upgrade בדביאן/אובונטו.
לעקוב אחרי ה-Logs – בדרך כלל ניתן לראות היכן מתחילות הבעיות – ברישומי לוגים. אנשים עם מכונות אובונטו/דביאן מוזמנים לקרוא בנושא כאן. ב-CentOS יש פרק שלם על כך כאן.

אלו חלק מהצעדים שצריך לעשות כדי להגן על המכונה שלכם. יש עוד הרבה צעדים (הגדרות Apache ועוד), כך שכדאי לעשות זאת בשלבים אם אינכם מכירים מספיק טוב Linux.

זיכרו: עדכון, מעקב ומניעה – יכולים לתת לכם מכונה שתשרת אתכם לזמן רב בצורה יציבה.

על שרתים וירטואליים (VPS) והתקפות

בתקופה האחרונה אנו עדים לכך שאתרים ישראליים מותקפים בהתקפות DDoS. האתרים "יורדים" מהאוויר, התקשורת חוגגת ו"כתרים" נקשרים לראשם של "פורצים" ללא שום פרופורציה. במאמר זה אנסה להסביר כמה דברים לגבי התקפות, ומה ניתן לעשות. כמו בכל מצב שיש בעיה, תמיד מגיעים כל מיני ספקים (בארץ ובחו"ל) ומציעים פתרונות קסם ש"יפתרו את הבעיה". ברוב המקרים מדובר על פתרון חלקי מאוד, ובמקרים אחרים מדובר על שקר מוחלט.

אתחיל, ברשותכם, עם הסבר מהו DDoS (למי שמעוניין בהסבר מלא לגבי DDoS, ניתן לקרוא זאת במאמר המצוין בוויקיפדיה). בעקרון התקפה כזו (וישנם סוגים שונים של התקפות שרובם כתובים במאמר שציינתי בקישור) מטרתה היא "לחנוק" את שרת ה-VPS שלך כך שהוא לא יוכל לתת שום שרות.

איך זה מבוצע? ישנם מאות אלפי מחשבים בעולם שלא מעודכנים בעדכוני תוכנה שסוגרים פרצות, ומחשבים אלו הותקפו בעבר והותקן עליהם (ללא ידיעת המשתמש כמובן) תוכנה זדונית שמחברת אותם למעין "רשת" ולאותה רשת יש שרת (או כמה שרתים) עם מפעיל (או מספר מפעילים) וברגע שהמפעיל נותן פקודת התקפה, אותם מחשבים אישיים בעולם שהותקנה עליהם התוכנה הזדונית, משמשים בעצם כ"עבדים" והם מתחילים לשלוח (שוב, ללא ידיעת המשתמש) בקשות מזוייפות לכתובת IP מסויימת שניתנה על ידי המפעיל. שרת ה-VPS המותקף מקבל את הפקודות ומנסה להחזיר תשובות, אך הבעיה היא שכתובת היעד (לאן שרת ה-VPS אמור לשלוח את התוכן שהוא התבקש לספק) מזוייפת ולכן השרת לא יכול לספק את הבקשה ועד שהוא "מבין" שיש לו בעיה, לוקחות מספר שניות. נכפיל את זה בבקשות של עשרות או מאות אלפים שמגיעות בעת ובעונה אחת, וכל שרת VPS "יחנק" תוך מספר דקות והאתר ירד מהאוויר.

בעבר המצב היה כזה, שעל מנת להתקיף אתר מסויים, היה צריך שיתוף פעולה מאסיבי מצד חוליגנים שונים. הם היו צריכים להתקין תוכנה על המחשב ולהשתתף (מה שכמובן מפליל, ולך תסביר לילד משועמם שהשתתף שהרגע הוא עוד חשוד ברשימת המתקיפים אם ה-FBI חוקר זאת). כיום, "תודות" לקבוצה בשם אנונימוס, פותח טריק חדש: תן Like לעמוד מסויים, והמחשב שלך (גם בלי שום תוכנה מותקנת להתקפה) מתחיל להתקיף יעד מסויים, כלומר משתמשים רבים שכלל לא התכוונו להתקיף מישהו בחיים שלהם, נמצאים עכשיו מתקיפים שרתים מסויימים שמי שבנה את דף הלייק – התכוון אליהם.

מצב ממש לא נעים.

אז מה ניתן לעשות? אין "פתרון קסם", ותלוי בהתקפה. הנה כמה דוגמאות:

התקפות קטנות (מאות עד אלפים בודדים)

אתם רואים שהשרת שלכם בקושי מגיב וכל החיבורים של שרת ה-Web שלכם תפוסים (אפשר לראות זאת בלינוקס דרך SSH עם הפקודה: server httpd status או service httpd fullstatus – ב-CentOS/RHEL/Fedora. להפצות אחרות יש שינוי קטן מבחינת פקודות). הדבר הראשון שניתן לעשות הוא לגבות את קובץ httpd.conf (אם יש לכם cPanel לדוגמא, הוא נמצא ב- usr/local/apache/conf/httpd.conf ואם זה הגירסה שמגיעה עם CentOS/RHEL/Fedora אז המקום הוא etc/httpd/conf.d/httpd.conf/) ולשנות אותו בהתאם להוראות שמופיעות כאן. שימו לב: מומלץ לאחר ההתקפה להחזיר את המצב לקדמותו. מומלץ לאחר ביצוע השינויים להתחיל את השרת עם פקודת restart ולא עם reload.
אם יש לך חומת אש פנימית בשרת מבוסס Linux, מומלץ להתקין חומת אש חינמית כמו CSF ואז ניתן להשתמש בהגדרות כמו שמופיעות כאן כדי להפחית ולחסום התקפות אם הן קטנות עד בינוניות (תלוי בכמות המתקיפים, גודל שרת VPS, כמות זכרון, רוחב פס וכו')
התקנת מודול ב-Apache שנקרא Mod_Evasive. מודול זה יודע להבין בצורה לא רעה שהשרת Apache מותקף והוא יודע לנהוג בהתאם. מומלץ לקרוא את ההוראות איתו (למשתמשי cPanel החיים קלים, פשוט תעקבו אחרי ההוראות כאן).
ניתן באמצעות פקודה כמו הפקודה בשורה הבאה כדי לקבל מעין טבלה עם 2 קבוצות מספרים. מצד שמאל יהיה בסדר עולה כמות הבקשות ומצד ימין כתובת ה-IP ששולחת את הבקשות לשרת שלכם. כל מה שצריך לעשות זה לכתוב חוק דינמי (עם CSF זה csf -d ip כאשר ip זו הכתובת שרוצים לחסום) לחסום את הכתובות עם הכי הרבה בקשות, רק שימו לב שלא לחסום את עצמכם בטעות אם רצות אפליקציות שלכם פנימית בשרת:

netstat -anp |grep 'tcp|udp' | awk '{print $5}' | cut -d: -f1 | sort | uniq -c | sort -n

התקפות בינוניות עד מאסיביות

הספק שלכם, זוכרים שהוא אמר שיש לו חומת איש פיזית "משהו משהו"? תרימו אליו טלפון ותבקשו שיפעיל אצלו הגנה נגד DDoS (ברוב המקרים אנשים יחייגו הרבה לפני כן). כך הוא בעצם "יספוג" עבורך את ההתקפות וישאיר לגולשים הלגטימיים אפשרות לגלוש לאתרים שלך.

הבעיה בשיטה זו: רוב הספקים לא יסכימו לכך (כן, אני מדבר גם על הספקים הגדולים במדינה), כי זה יפגע בגלישה של אתרים אחרים, לכן בדוק את ההסכם מול הספק שלך ואם הוא מוכן לספוג, בקש זאת בכתב. במקרה כזה הספק יספוג והאתר שלך ירגיש יותר איטי, אבל עדיין יתן שרות.

אפשרות נוספת (וקצת יותר יקרה): לקחת שרת וירטואלי (VPS) אחר לא מאותו ספק (אי אפשר לדעת אף פעם אם התקפה היא רק מול IP אחד או מול טווח ענק של כתובות של אותו ספק) ועליו להקים אתר בסיסי של השרות שלך, לבנות רפליקציה של ה-DB בין האתרים. ב"יום הדין" בשרת העיקרי תצטרך לעשות את הדברים הבאים:

קובץ robots.txt שיודיע לגוגל לא לסרוק בכלל את האתר שלך ( / :Disallow ). הדבר האחרון שאתה רוצה שגוגל יאנדקס את הדף בסעיף הבא. (מקדמי אתרים אינם ממליצים זאת).
שינוי קובץ httpd.conf בשרת ה-Apache לפי ההוראות מעלה
קובץ index.html (לא PHP ולא בשום שפה אחרת שמכריחה את השרת Apache/NGINX לפנות למודולים שונים כדי ליצור את הקובץ) ובו יהיה הסבר קצרצר על כך שיש התקפה נגדך, ולינק ל-VPS השני שלך (בלי redirect, בלי קוד 301, בלי הפניה אוטומטית, אתה לא רוצה לקחת את ההתקפה איתך ל-VPS השני). כך הלקוח עדיין יוכל לקבל ממך שרות.

והכי חשוב: לא להיכנס לפאניקה. זה קורה בחברות ענק, זה יכול לקרות לכולנו וכולי תקווה שזה לא יקרה לאף אחד. יחד עם זאת, אם אתם חווים התקפות DDoS אחת לחודש, נראה שהספק שלכם מוכן לקבל כל לקוח בלי לבדוק אותו וחלק מהלקוחות "מושכים אש", מומלץ במקרה כזה לחפש ספק אחר.

ישנם גם פתרונות אחרים נגד התקפות DDoS ו-DoS הכוללים קופסאות שבעצם יודעות לנטר את הרשת ולהבחין בנקל בהתקפה ו"להרוג" חלק לא קטן ממנה, אבל כל קופסא כזו עולה בסביבות ה-10,000 דולר ומעלה (כמו של IntruGuard). יש גם פתרונות מבוססי מכונות וירטואליות כמו של Sophos אבל במקרים רבים הם פתרונות ברמה של ספק קטן או ללקוח שיש לו כמה שרתים. בכל מקרה, כיום גם עם מכונת Linux רגילה ניתן למנוע התקפות שונות.