הבלוג של חץ ביז

בעקבות הפריצה שאירעה לחברת אירוח אתרים גדולה בשבועות האחרונים, נשאלתי על ידי לקוחות ואנשים אחרים כל מיני שאלות לגבי הגנות, פריצות, על מי לסמוך וכו’, והחלטתי לענות בפוסט זה לרוב השאלות בצורה מסודרת.

נתחיל בשאלה שנשאלת הכי הרבה: על איזה ספק שרתי VPS ניתן לסמוך בעיניים עצומות? תשובתי אולי תפתיע חלק מהקורים: אף ספק. לא בישראל ולא בעולם.

הרשו לי להסביר מדוע.

לא חשוב מי יהיה הספק שאיתו תבחרו לעשות עסקים. בין אם זה ספק “מחשוב ענן”, בין אם זה ספק שרתים וירטואליים (VPS), ובין אם זה ספק שמוכר שרות אחסון אתרים – כולם יבטיחו לכם שהם משתמשים במילה האחרונה של הטכנולוגיה להגנה. “חומת האש הכי חדשה של צ’ק-פוינט? יש לנו!” “חומת האש המפלצתית של סיסקו? קנינו אותה ראשונים”, “אנחנו מבצעים בדיקות שוטפות לגבי נסיונות חדירה”, “יש לנו את מיטב המומחים לענייני הגנה ואבטחת מידע” ועוד הבטחות כאלו ואחרות.

אינני טוען שהם שקרנים. יכול להיות באמת שיש להם את המילה האחרונה בתחום ההגנות נגד פריצות, אבל יש גורם אחד בעייתי בכל החברות, והוא .. הגורם האנושי.

לחברת “שוקי הקופץ” יש איש ממש “שפיץ” בכל הנוגע לחומות אש. קוראים לו איציק. איציק לא יושב כל היום על הגדרות של החומות אש, הוא גם מגדיר שרתי לינוקס ו-Windows עבור לקוחות החברה, הוא גם כותב סקריפטים, ואין לו שום כח בעולם להיכנס להגדרות ה-Firewall על כל פיפס של לקוח, אז הוא יוצר משתמש נוסף בחומת האש עבור יוסי, הבחור שמקבל פניות מלקוחות בקשר להגדרות של החומת אש. הבעיה? יוסי לא כל כך מבין מה ההבדל בין TCP ל-UDP, מה זה לכל הרוחות ICMP ומה בעצם צריך להגדיר אם הלקוח שולח בקשה להגדרות פורטים של FTP? פורט 21? רגע, מה זה Passive ו-Active ב-FTP?

אז מה יוסי עושה במקרים רבים? פותח מה שנקרא “ANY ANY”. הלקוח מרוצה? כן, בהחלט. יוסי מבחינתו סיים את המטלה? סיים. עם מה נשארנו? עם כניסה מלאה לשרת, והדבר היחיד שעומד בין פורץ משועמם לבין השרת –הן ההגדרות של השרת. אם הלקוח השאיר SSH פתוח לקבלת סיסמאות בפורט 22 והסיסמא שהלקוח הגדיר היא: !1q2w3e4r – אז הולכות להיות צרות צרורות ללקוח.

מי אשם? אם תשאלו את הלקוח, יוסי אשם שפתח את הכל. אם תשאלו את יוסי, סביר להניח שהוא ואיציק יאשימו את הלקוח על הסיסמא הצפויה ועל כך שהוא השאיר פורט 22 פתוח לקבלת סיסמאות. האשמה היא כמובן ב-2 הצדדים, וסביר להניח שטוב .. לא יצא מהסיפור הזה.

לכן, הדבר הראשון שחשוב לזכור: לא לסמוך על ההגנות של הספק. לא חשוב מה יש לו מבחינת ציוד ואנשים, האדם היחיד שאתה יכול לסמוך עליו הוא .. אתה.

חלק גדול מהקוראים ירים עכשיו גבה “מה אני? מאיפה אני מבין בחומות אש?”, אתה לא צריך להבין, אתה צריך לשכור מישהו שכן מבין, ושהוא יבנה לך את ההגנות.

מצבך ההתחלתי: דמיין לך ששכרת אצל ספק כלשהו מקום לאחסן שרת שלך. קיבלת כבל חשמל, כבל רשת, כתובות IP ו… זהו. יש 0 חוקים בחומת האש שחלים על השרת שלך. זה המצב שאתה צריך לחשוב עליו ולדמיין אותו.

עד כאן יש? מצוין. עכשיו מתחילים השלבים הבסיסיים בהגנה:

1. יש לך שרת Windows? מצוין. קודם כל תשנה את חיבור ה-RDP לפורט אחר, לא ברירת המחדל (3389). איך עושים זאת? תסתכל כאן.
2. יש ל-Windows 2008 חומת אש לא רעה (בהשוואה לגרסאות קודמות). כדאי שתיכנס קצת ותראה מה הפורטים הפתוחים מבחוץ פנימה. אתה צריך פינג? לא? בטל ICMP. יש לך כל מיני שרותים שרצים ונותנים פתרון לחשבונות לוקאליים? סגור אותם לכניסה מבחוץ. מוכן להשקיע קצת? חברות כמו MCAFEE מוכרות חומת אש ל-Windows, תחשוב על לרכוש אחת.
3. נקודה נוספת שרבים שוכחים: לסגור את הפורטים המיותרים גם מבפנים החוצה.מדוע? מספיק שסקריפט כלשהו יוטמע באתרך, הוא ינסה להתחבר לאיזה “מרכז בקרה” של הפורץ, וסביר להניח שזה יהיה בפורט לא סטנדרטי (כמו 6667). חסימת הפורטים לא תמנע מהסקריפט הזה להיות מושתל באתרך (על כך בהמשך), אבל לפחות תמנע מהסקריפט להתחבר ל”מרכז בקרה”.
4. סביר להניח שהספק יכול להציע לך שרות VPN בתשלום נוסף. לא צריך, יש קוד פתוח. תכיר את OpenVPN שקיים גם ל-Windows. עם OpenVPN תוכל להגדיר לך כתובת פנימית שרק דרכה תוכל להתחבר לשרותים כמו RDP.

יש לך שרת לינוקס? כאן הדברים קצת שונים אבל עדיין לא מסובכים:

1. מומלץ לשנות את הפורט SSH מ-22 לכתובת אחרת, כדאי לשים לב שהכתובת לא מתנגשת עם כתובות אחרות. בד”כ השינוי מתבצע בקובץ sshd_config. השינוי יחול רק לאחר שתפעיל את השרות. אל תפעיל את השרות מחדש אלא רק לאחר שביצעת את הסעיפים בהמשך…
2. לא מומלץ לפתוח פורטים כמו של MySQL החוצה! רבים פותחים חיבורים לשרת MySQL החוצה כדי לנהל אותו עם איזה כלי GUI ושוכחים שברירת המחדל MySQL אינו מוצפן. אם אתם זקוקים לחיבור מבחוץ, עשו זאת עם VPN או שתשתמשו בהוראות האלו כדי להעביר את הנתונים עם SSL.
3. תכירו תוכנה בשם CSF. זוהי תוכנה קטנה ונחמדה שיודעת לשלוט בחומת אש הפנימית של מערכות לינוקס, ויש בה עוד חלקים שיכולים מאוד לסייע כמו סגירה של פורטים לא נחוצים מבפנים החוצה וההיפך, חסימה אוטומטית של משתמשים אחרי שלא הכניסו סיסמא נכונה 3 פעמים, ועוד המון המון דברים נחמדים שיכולים לסייע המון. אם אתם משתמשים בה, אז עשו טובה קטנה ותרמו להם כמה דולרים בפייפאל, הם עושים עבודה מעולה.
4. אם יש לך דיסק-אן –קי שהולך איתך קבוע או מחשב נייד שלך שהוא ממש צמוד עליך, עדיף לעבוד עם SSH בשיטה של מפתח פרטי/ציבורי ולחסום בקשת סיסמאות. בדרך זו תחסום סקריפטים רבים שמנסים להיכנס דרך SSH לשרת שלך.
5. גם כאן מומלץ לחשוב לעבוד עם OpenVPN שנכלל בכל הפצת לינוקס.

אלו הצעדים הכי בסיסיים. רוב הפריצות לא קורות דרך הדברים הללו (אני אומר רוב, כי השאר מתבצע בסקריפטים שסורקים כתובות ומנסים להיכנס, תהיה מערכת ההפעלה אשר תהיה) אלא דרך חורי אבטחה באפליקציות הווביות שמותקנות על השרת (וורדפרס/ג’ומלה/דרופל הם יעדים מאוד פופולריים), ולכן תמיד מומלץ להיות עם הגרסאות האחרונות.

נקודה קריטית נוספת אם כי לא זולה: קחו איש אבטחת מידע (ולא, אני לא איש אבטחת מידע) ושלמו לו כדי לבדוק את המערכת שלכם, ולחסום פרצות בקוד, ב-DB ובשאר החלקים.

עוד נקודה נוספת: רבים סומכים על הגיבוי שספקים שונים מציעים. זו טעות. מה אם מחר נדפקים הדיסקים של הגיבוי שלכם? לא נעים. לכן, מומלץ לבצע snapshot למערכת, לבקש את קובץ ה-snapshot ולשמור אותו אצלכם בצד, ולהשכיר שטח גיבוי שאליו תבצעו גיבוי משלכם שבמקרה חרום הספק ירים לכם מכונה בתולית, תוכלו להטמיע את ה-snapshot ולשחזר גיבויים. מדוע גיבוי משלכם ולא גיבוי מרוכז של הספק? כי אין לכם שום מושג מה מצב הגיבוי, כמה הגיבוי והשרת עצמו מוגנים, וכו’. בגלל זה מומלץ להתקין תוכנת גיבוי משלכם (אנשי לינוקס יכולים פשוט לכתוב סקריפט פשוט לבצע rsync או קבצי tar מוגנים בסיסמא) שישבו בשרת פיזי אחר

הצעדים הללו יכולים להגן עליכם מרוב נסיונות הפריצה. אין חסימה מוחלטת (אם ארגון מסויים במדינה מסויימת יחליטו “להתלבש” עליכם, הם כבר ימצאו איך לפרוץ), אבל הצעדים הנ”ל יכולים לתת לכם אפשרות לישון בשקט.

בהצלחה

מדי פעם אני קורא כל מיני פורומים הקשורים לאירוח אתרים, שרתים וירטואליים וכל מה שקשור לתחום – בארץ. הפורום שעדיין מככב בגוגל הוא פורום hosts, הפורום עם היד המאוד קלילה על הדק החסימה (קצת אירוני היה לראות היום את אחד המתחרים הילדותיים שצחק עליי בסקייפ כשהחליטו לחסום אותי ואילו כיום אני רואה שגם הם חסומים).

מדוע אני מסתכל בפורום? כי לעיתים מודעות הפרסום בפורום נותנות לך להציץ הצצה קטנה למה שקורה אצל ספק. כך לדוגמא, אם ספק מציע חבילה X במחיר של 200 שקלים ואחרי זמן מה אתה רואה שאותו ספק מציע את חבילה X ב-50 שקלים, אתה יכול ללמוד מכך שהספק בצרות והוא זקוק למזומנים כמה שיותר מהר (אגב, זו גם אסטרטגיה ששימשה מתחרים לרכוש את המתחרה שלהם)

היום ראיתי הודעה מעניינת. הנה המודעה:

במודעה הזו יש כמה טעויות. אני מניח שכותב המודעה לא מבין ממש בטכנולוגיה, ולכן אני מעוניין לנצל את הפוסט הזה כדי להסביר כמה דברים:

1. שרת יעודי אומר שאם אתה בא אליי ושוכר ממני שרת יעודי, אתה שוכר ממני ברזל פיזי שלם. במקרה הנ”ל מדובר על שרת עם מעבד אחד ומתוכו אתה מקבל ליבה אחת, כך שאתה לא מקבל שרת יעודי, אתה מקבל שרת וירטואלי ויש הבדל ענק בין שרת וירטואלי לשרת יעודי – במחיר, בביצועים ועוד.
2. הנה נקודה שרבים טועים בה: חיבור SAS לא אומר בהכרח שזה חיבור מהיר יותר. SAS הוא בסופו של דבר צורת חיבור ופרוטוקול העברת נתונים בשרשור בין דיסקים לשרת ובין חיבור דיסקים חיצוניים במארז (כגון JBOD, טייפים וכו’). המהירות עצמה תלויה מאוד בדיסק עצמו – מה מהירות סיבובי הפלטות (RPM) בדיסק, זכרון חוצץ בדיסק (Cache) ועוד. ערימה של דיסקים SAS שמחוברים בשרשור יכולה לתת ביצועים מעולים, אולם אם נשים דיסק SAS אחד ונשווה אותו לדיסק בחיבור SATA-3 – שניהם יתנו פחות או יותר את אותה מהירות.
3. vMotion אינו חלק משרידות והוא אינו מנגנון שרידות חומרה. vMotion מאפשר להעביר מכונה וירטואלית משרת לשרת מבלי שצריך לכבות אותה, אך לשם כך אין צורך בשום דבר זולת עוד שרת נוסף שאפשר להעביר אליו את המכונה הוירטואלית, וזהו אינו מנגנון שרידות. מנגנונים שהם כן מיועדים לשרידות הם דברים כמו Fault Tolarence או High Availability לדוגמא.

עוד נקודה אחת שלדעתי היא בעיה שקיימת אצל ספקים רבים בארץ ובעולם: מוכרים שרת וירטואלי עם כמות זכרון קטנה ומוכרים לו Windows 2008: מבחינה טכנית, Windows 2008 מחייב במינימום ההכרחי לפחות 1 ג’יגהבייט זכרון וזה עוד לפני שמתקינים עליו IIS, SQL ועוד, כלומר כדי ששרת יגיש אתרים (גם כאחסון משותף קטן), יש צורך בלפחות 2 ג’יגהבייט זכרון. למכור ללקוח שרת עם 512 מגהבייט זכרון זה מתכון בדוק שהלקוח יהיה לא מרוצה ובמשך הזמן הוא יתלונן או יעזוב, אז מדוע להציע לו דבר כזה מלכתחילה?

יכול להיות שאותה חברה שפרסמה את המודעה עושה חייל ומצליחה, אולם לקוח פוטנציאלי שמבין במושגים ויתקל במודעה כזו פשוט ידלג מעל אותה חברה כי הוא מבחין בבורוּת. מדוע לו לעשות עסקים עם חברה כזו?

מדי פעם פונים לצ’אט שלנו אנשים עם שרת משלם ומחפשים לארח אותו בחוות שרתים, והם מסתכלים בהצעות שלנו לגבי אירוח שרתים. עד כאן הכל טוב ויפה, אך לעיתים הלקוחות מופתעים לשמוע ספציפית ממני הצהרה כמו לא תמיד שווה לארח שרת.

מה קרה? החלטתי לחסל את העסק? להוריד את האירוח? לא ממש

נתחיל עם משהו פשוט: לא חשוב מה השרת שיש לך, חשובים הדברים הבאים:

• מה גודל השרת ב-U. המידות הם 1U, 2U והלאה
• כמה נקודות חשמל אתה צריך לשרת? 1? 2? (2 במקרה שיש לך RPS כלומר Reduntant Power Supply)
• כמה כתובות אתה צריך? (אתה צריך לפחות כתובת אחת חיצונית לשרת, אך אם יש לך מודול שליטה מרחוק כמו iDrac/ILO/IMM/IPMI בהתאם ליצרן – תצטרך כתובות IP נפרדת לכך)
• כמה חשמל השרת שלך צורך? אם יש לך שרת עם 4 מעבדים (לא ליבות)  כשכל אחד מהמעבדים צורך המון והשרת שלך עמוס נון סטופ, תהיה לך תוספת למחיר בכל חודש בהתאם לצריכה.

כיום, המחירים בארץ לאחסון שרת 1U נעים בין 250-450 שקל (לא כולל מע”מ, בד”כ לא כולל כתובות IP נוספות, הזנות חשמל נוספות וכו’, תלוי בספק), ובמחיר הזה לא תמיד שווה להכניס שרת משלך לחווה.

מדוע? יש לכך מספר סיבות:

• ישנם לא מעט ספקים שמציעים באותו מחיר להשכיר ללקוח שרת פיזי. בד”כ לא מדובר על שרתים חדשים (ברוב המקרים מדובר על שרת שכבר “קרעו אותו” או שהוא ישן ויד שניה), אבל היתרון על פני שרת משלך (אם גם שלך ישן) זה שהספק מחויב לתקן תקלות חומרה בזמן קצר. תתקשר לכל חברת שרתים ותשאל אותה כמה יעלה לשלוח טכנאי ולהחליף לך ציוד. תהיה בטוח שזול – זה לא. ישנם כמובן ספקים שמשכירים שרתים חדשים “מהקופסא” במחירים שגבוהים בהרבה מ-400 שקל לחודש, ולפעמים שווה להשכיר מהספק שרת (כל עוד זה עונה על מה שאתה מחפש), כך שכדאי לשמוע הצעות ולראות אם זה שווה עבורכם להשכיר ואם זה כולל SLA.
• שרתי VPS כיום נותנים ביצועים יותר גבוהים משרתים יעודיים (בהשוואה לשרתים ישנים כמובן), ושרתי VPS קל לספק לתחזק אותם בהשוואה לתחזוקת שרת יעודי. אם יש בעיית חומרה (ולספק יש תשתית רצינית), הוא יכול להעביר את ה-VPS שלך משרת אחד לשרת אחר, כך שניתן לקבל ביצועים גבוהים והמשך עבודה כאילו זה היה השרת ברזל שלך.

היכן כל זה לא רלוונטי? כשיש לך כמות שרתים פיזיים שאתה מעוניין לארח אצל ספק. במקרים כאלו כדאי ליצור קשר ישירות עם הספק המארח (שימו לב: הספקים הגדולים לא מתרשמים מכמות של פחות ממחצית ארון, והם גובים מחירי פרימיום שאינם שווים בהשוואה לספקים הבינוניים לדוגמא) ולבקש מחיר מיוחד.

אם החלטת לארח שרת משלך בכל זאת אצל ספק, חשוב לוודא את הנקודות הבאות:

• ודא כי הספק מתחייב לרוחב פס סימטרי יעודי משלך (ללא טריקים של הכפלה, הווה אומר אם אתה מקבל 10 מגהביט סימטרי, אז תוכל להעלות או להוריד 10 מגהביט, יש ספק או 2 שמשתמשים בטריקים לאמר “10 מגה” בשעה שהם מתכוונים ל-5 מגה והם מחשבים בנפרד את ההעלאה או הורדה. אצל ספקים כאלו לא מומלץ לארח). ודא כי זה מה שהינך מקבל ושהספק מתחייב שרוחב הפס שלך יהיה פנוי רק לשימושך.
• אם יש לך שרת עם 2 חיבורי חשמל (RPS), ודא כי אתה מקבל הזנה נפרדת לכל ספק, כך שאם יש תקלה בהזנה אחת, השרת שלך יקבל חשמל מההזנה הנפרדת.
• אם אין לך בשרת מודול לשליטה מרחוק (IPMI/iLO/IMM/iDrac) הוסף זאת לשרת שלך ואל תסמוך על KVM של הספק המארח. לעיתים תצטרך בשעת לילה מאוחרת (שהספק כבר לא עונה לטלפונים או שבחווה עסוקים) להתחבר מרחוק לפתור תקלה וכניסת SSH או RDP לא אפשרית – ואז השקעה קטנה זו (בסביבות 50-100 דולר, תלוי בלוח אם, בלוחות רבים זה כבר מובנה) תחזיר את עצמה ותוכל לטפל בתקלה במהירות.
• ודא כי בחבילה כלול חיבור רשת נוסף לאותה שליטה מרחוק עם כתובת IP וודא כי החיבור מוגדר.
• אם יש לך מספר שרתים פיזיים (או מספר שרתי VPS) ויש לך איש טכני טוב, מומלץ שתנהל בעצמך חומת אש. כך תחסוך לעצמך זמן אם יש תקלה ואתה צריך לחסום דברים מסויימים. לשם כך עליך לבקש כתובות מ-2 סגמנטים שונים (סגמנט אחד חיצוני שישמש כ-WAN וסגמנט אחד לשרתים, שישמש כ-LAN).
• אם אתה מחליט לשכור שרתים לטווח ארוך, נסה למצוא דיל שלאחר תקופה (נאמר שנתיים) אתה מקבל בעלות על השרתים שאתה משכיר. אין הרבה ספקים שנותנים זאת, אך שווה לחפש את זה, כך בעצם השכרת השרת הופכת ל-Leasing וההשקעה מחזירה את עצמה לאחר שנתיים.
• ודא כי שרותי אצבע (לחיצת Reset) כלולים במחיר חבילת האירוח.
• אם אין לך ידע טכני מספק לניהול שרת פיזי (או ניהול שרתים וירטואליים בנושא הקמה וכו’) בקש במחיר החבילה תמיכה בסיסית או מלאה, בהתאם לצורך שלך.

בהצלחה

חבר טוב פנה אליי לסייע לו בבדיקת חבילות אצל ספק ידוע (החברה עם ה-3 אותיות זהות), זאת לאחר שנמאס לו לשמוע נציגי מכירות שלא נתנו לו מידע בצורה מספקת (אני מנומס כאן, לא אכתוב בצורה מפורשת את מה שהוא אמר). הוא גם תהה איך החבילות שלהם יותר זולים מחבילות שרתי VPS שלנו (של “חץ ביז”).

זולים יותר? אנחנו בין הזולים בארץ אם לא הכי זולים, לכן החלטתי להציץ, ואכן חברה זו בהחלט יכולה לתת שיעור באיך לסבך לקוחות.

אז נניח ואתה מעוניין ב-VPS, כלומר בשרת וירטואלי שעליו תהיה מערכת ההפעלה שלך. אתה תיגש לאתר שלהם ותגיע לדף הזה.

אוקיי, יש לנו 3 צורות של VPS: ה-VPS (מימין), ה-VM (משמאל למעלה) וה-vCloud. איזו מהם תבחר?

אם תלך לחבילה מימין או משמאל ותלחץ על רכישה, אתה תגיע לאותו דף (אני יכול לדמיין מהנדסי ממשק UX צוחקים כרגע). טעות כזו כמובן יכולה לקרות, במיוחד כשמאחדים הצעות.

אם אתם עדיין רוצים VPS, תצטרכו לגלול את הדף. החבילה הראשונה לא רלוונטית (היא מיועדת להקמת VPS נוספים בתוך אותו “ענן פרטי” שלכם), חבילה שניה היא ל-AIX בכלל, חבילה שלישית היא לשרתים מבוססי POWER (לא X86), גלגלו עד שתגיעו לאמצע, לקטגוריות שמתחילות במילה VM עם שם מערכת הפעלה. עכשיו תלחצו “הצג”. אל תלחצו על החבילות, זה רק יוביל אתכם למסך הזמנות בלי שום פירוט ושום הסבר. (הלוגיקה בכפתורים משמאל של הסתר/הצג לא עובדת באתר..)

אם בחרתם בחבילה מבוססת מערכת LINUX או בחבילה מבוססת Windows 2003 תקבלו מחירים שלכאורה נראים מאוד זולים. נוסיף את העובדה שמדובר בחברה גדולה וותיקה, אז בכלל כדאי להוסיף אותם למועדפים ולקחת חבילה לכשתצטרכו, לא?

נעצור לרגע כאן וניזכר במצב חשבונות הטלפון הסלולרי עד לפני שנתיים לערך. זוכרים שהייתם משוחחים עם נציג מהחברת הסלולר והוא היה מסביר לכם שאם אתם רוכשים את המכשיר הנוצץ התורן אז אתם מקבלים זיכוי תמורת X דקות שיחה בחודש והחשבונית שלכם תצא קטנה, בערך 100-200 שקל לחודש. עבר חודש ו… החשבונית שהגיעה אליכם מציגה סכום אחר: 300-500 שקל. כמעט כולם עברו את ה”חוויה הזו”.

נחזור לחבילה. אם נלחץ על “פרטים נוספים” נגלה הפתעה מסויימת (ויחודית לאותו ספק, אגב): כמות הנתונים שאתה יכול להעביר בחבילה במשך חודש היא 50 ג’יגהבייט. על כל ג’יגה נוסף תשלם 50 אגורות.

כדי לתת לכם קצת פרספקטיבה, בדקתי בעסק אצלנו כמה נתונים עוברים אצל לקוחות שונים. כך לדוגמא לקוחות עם שרתי אפליקציות שונים עם מאות חיבורים ביום מגיעים בין 500 ל-3000 ג’יגהבייט בחודש. אתרים של בלוגים עם מאות כניסות ביום מגיעים בין 100-800 ג’יגהבייט בחודש, ובלוגים ידועים שמתאחרים אצלנו (כמו “חורים ברשת”, “ולווט אנדרגראונד” ועוד) מגיעים בין 600 ל-5000 ג’יגהבייט בחודש.

כלומר תקורה של 50 ג’יגהבייט בחודש היא בדיחה. אם יש לכם לדוגמא cPanel, הוא מעביר יותר מ-4 ג’יגה בהתקנה ראשונה ומספר ג’יגהבייטים נוספים (בחודש) כדי לשדרג בין גרסאות. עדכונים חודשיים/שבועיים/תקופתיים של כל יצרן מערכת הפעלה גם נשקלים בין מאות מגה למספר ג’יגהבייטים (בחודש), ועוד לא דיברנו בכלל על שרות לגולשים/מנויים שלכם שסביר להניח שהם לוקחים בין עשרות למאות ג’יגהבייטים ואולי כמה טרהבייט בחודש. בדיוק בגלל סיבה זו ספקי שרתי VPS בחו”ל מציעים כברירת מחדל כמות תעבורה של 3 טרהבייט בחודש. בארץ, אגב, נהוג בד”כ אצל רוב הספקים בחבילות VPS מקומיות להציע רוחב פס מסויים בלי הגבלת כמות הנתונים שעוברת.

כך שאם לדוגמא שרת שלך מבצע תעבורה של 500 ג’יגהבייט לחודש, אתה תשלם עוד 225 שקל, כלומר 327 שקל לחודש (לא כולל מע”מ). העברת טרהבייט בחודש? תיפרד מ-577 שקל + מע”מ לחודש. במילים אחרות: אם אתה לוקח שרת VPS כדי שהשרת יתן לך רווחים, אתה תשלם הרבה יותר ממה שמופיע לך באתר.

לחבילה הזו יש חסרונות נוספים (אין לך שום גישה מעבר ל-SSH או RDP בהתאם למערכת הפעלה, אין לך אפשרות אפילו לרכוש ביצוע snapshots, אין קונסולה סריאלית או VNC, אפשרות הקמת מערכת הפעלה משלך שאינה נכללת אצלהם ועוד דברים), אך מצד שני היא דווקא יכולה להתאים, אולי, לאלו המעוניינים בשרת VPS קטן לשימוש אישי שלהם. מצד שני, גם זה לא בטוח – לפי המחירון באתר, גם אם תשלם ל-36 חודשים, אתה תקבל 0 שקל הנחה. זה הספק הראשון בעולם שאני רואה דבר כזה