ברודקום רכשה את VMWare – מה ניתן לעשות?

בהמשך לפוסט הקודם, נתרכז בפוסט זה ברעיונות ובצעדים שניתן איתם להקל על הבעיה.

על מנת לטפל בענייני רישוי יקר, ניתן לבצע מספר צעדים, כאשר חלקם דורש השקעה כספית חד פעמית, ואילו חלק אחר דורש השקעה יותר טכנית ומחשבה עמוקה לגבי פתרונות שונים.

אני רוצה להצהיר מראש: פוסט זה אינו "אנטי VMware". אני חושבת שפתרון הוירטואליזציה עצמו (ESXI + vCenter) הוא פתרון מעולה שהרוויח את מקומו הדומיננטי בשוק הוירטואליזציה ביושר! במקרה זה הבעיה היא ה"הורים" – המשקיעים וברודקום שגרמו למצב הנוכחי (בעת כתיבת שורות אלו אני מוצאת כי גם DELL ניתקה את קשרי השת"פ עם VMware/ברודקום).

נעבור להצעות. אתחיל בהצעה שכרוכה בעלויות חד פעמיות: שדרוג חומרה.

כפי שידוע לרובכם, כל רשיון ESXi תומך בכמות של עד 32 ליבות פיזיות בשרת (אין הגבלה על כמות הזכרון), וכאן ניתן לחשוב על קונסולידציה של שרתים פיזיים, הנה מספר אופציות:

  • "הפרשה" של שרתים ישנים (כן, אותם שרתי מבוססי מעבדי Xeon מסידרת E5-XXXX)  לטובת שדרוג לשרת אחד או 2 עם מעבדי AMD EPYC או Intel Xeon (במקרה שחושבים לרכוש שרת מבוסס AMD EPYC דור שלישי או רביעי: אפשר לרכוש שרת מבוסס מעבד אחד. כיום עם מעבדים אלו, אפשר לרכוש מעבדים עם כמות ליבות גדולה, כך שאין צורך ממשי בשרת עם 2 מעבדים). לאחר הרכישה והוספת המערכות ל-vCenter, ניתן לבצע מיגרציה של המכונות הוירטואליות מהשרתים הישנים ובסיום ניתן להעביר את הרשיון משרת ישן לשרת חדש. כך ניתן בקלות לקבל חסכון בעשרות אחוזים – בהתאם לתשתיות שיש בארגון.
  • שדרוג מכונות קיימות: יש לכם שרתים עם 8 ליבות? החליפו את המעבדים (בהתאם למה שניתן) למעבדים עם 16 ליבות (בשרתים עם 2 תושבות מעבדים) ואם השרת כבר מכיל 32 ליבות סה"כ, עיינו באתר של אינטל או יצרן השרת, ובידקו אם ישנן גרסאות מעבדים מאותה משפחה עם מהירות שעון גבוהה יותר (במקרים רבים המשווקים מוכרים מעבדים עם מהירות שעון נמוכה בכדי להוזיל את עלויות השרת). כנ"ל לגבי זכרונות: אפשר לשדרג למהירות זכרון (MT, MegaTransfer) יותר גבוהה אם מכניסים רק מקל זכרון יחיד פר ערוץ זכרון (עיינו בחוברת או PDF של השרת), ואם ננצל את מחירי הזכרון שירדו (במיוחד ECC DDR4), אפשר לרכוש DIMM עם כמות זכרון גבוהה ובכך גם להגדיל את כמות הזכרון, וגם לקבל מהירות יותר גבוהה.

אפשרות נוספת ושונה לחלוטין (שתצריך מחשבה ותכנון) ממה שהצעתי לעיל, היא ביצוע קונטיינריזציה של המערכות בארגון. כיום, ברוב המקרים, אפשר להריץ אפליקציות שרתים שונות בקונטיינרים, ורוב יצרני שרתי אפליקציות מאפשרים להתקין את תוצרתם ישירות כקונטיינר, תוך קבלת חסכון משמעותי במשאבי התשתית בהשוואה למצב הנוכחי, והכנה לעתיד למעבר לענן (אם חושבים על כך בהמשך). מעבר לכך, מהרגע שמגיעים למצב שרוב האפליקציות שרתים שנריץ, רצים על קונטיינרים בתוך כל מערכת המבוססת Kubernetes (לדוגמא: OpenShift, Rancher ואחרים) – יהיה אפשר להריץ מכונות וירטואליות מלאות (שלא ניתן להמירן לקונטיירים) כקונטיינרים בתוך המערכות שציינתי לעיל (כאן יש הסברים איך לעשות זאת עם Rancher וכאן יש הסברים איך לעשות זאת עם OpenShift), כך שניתן "לכסות" את הרוב המוחלט של הסיטואציות עם פתרונות מבוססי K8S, ולהשאיר דברים שאי אפשר "להזיז" (פתרונות VDI לדוגמא) על vSphere.

מה לגבי פתרונות וירטואליזציה עצמאיים מבוססי קוד פתוח כמו Proxmox, XCP-NG ואחרים? אלו, לדעתי, הם פתרונות טובים מאוד שאישית אני משתמשת בהם (ב-Proxmox) ואני בהחלט מרוצה מהם, אך אלו פתרונות שלא מתאימים ל-Enterprise, משום שבעולם ה-Enterprise יש דרישות רבות שלא מקבלות מענה (מבחינת תמיכה, תאימות, אינטגרציה וכו') מאותן פתרונות.

לסיכום: אפשר לבצע לא מעט צעדים בשביל להפחית עלויות שונות הקשורות לוירטואליזציה, החל משדרוגים ורכישת שרתים אחרים שיכולים לייתר את השרתים הישנים (שתופסים רשיונות שבקרוב תצטרכו לשלם עליהם דמי מנוי), וכלה בפרויקט לביצוע קונטיינריזציה והעברת התשתית לפתרונות יותר מודרניים. בטוחני שיש אפשרויות נוספות. תהיה האופציה שתהיה, קחו את הזמן לבדוק יתרונות וחסרונות לטווח ארוך, לפני שאתם מתחייבים לתשלומים הרבה יותר יקרים על הפתרונות הנוכחיים של התשתית שלכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

Exit mobile version