התקלה של Crowdstrike ומשהו שהכנתי

כמו שכבר כולם יודעים, עדכון של Falcon Sensor מבית Crowdstrike הצליח לגרום למכונות Windows שקיבלו את העדכון – לקרוס לחלוטין (BSOD). התיקון שהחברה מציעה – הוא למחוק איזה קובץ ולבצע Reboot

נשמע פשוט, אבל צריך לזכור שרוב הלקוחות של Crowdstrike הם החברות הגדולות, עם אלפי, עשרות אלפי ומאות אלפי מחשבים (אם לא יותר) מה שאומר שצריך לעשות זאת ידנית לכל מחשב

ממש "כיף"

ולכן, החלטתי להכין קובץ ISO לינוקס  מקוסטם קלות (מבוסס Debian Bookworm) שיעשה את העבודה, וכל מה שצריך לעשות זה לבצע את ההוראות הבאות:

  1. יש להוריד את קובץ ה-ISO מכאן (זה הגוגל דרייב שלי, אם גוגל מחליט לחסום עקב פופולריות יתר, צרו איתי קשר ואני אארח את הקובץ במקום אחר)
  2. מכיוון שמדובר בקובץ ISO, אפשר להתקין אותו על דיסק און קי (עם RUFUS לדוגמא ב-Windows או Media Writer בלינוקס), או להוסיף אותו לדיסק Ventoy
  3. ה-ISO תומך גם BIOS וגם UEFI, וניסיתי לתמוך גם ב-Secure Boot ולבדוק זאת, אך אין לי אפשרות לבדוק זאת על כל חומרה וכל פיפס של אבטחת Boot, כך שאם המערכת מתחילה לדבר על Secure Boot – תבטלו זמנית את ה-Secure Boot.
  4. ברוב המחשבים אין אפשרות להפעיל דיסק און קי מ-USB מיידית, ולכן יש להיכנס ל-BIOS/UEFI ולבחור את ה-USB כ-Boot Device ראשי
  5. אין תמיכה ב-Bit Locker. במכונות כאלו תצטרכו לעשות את הניקוי ידנית
  6. המערכת בנויה לסביבות וירטואליות ופיזיות שכוללות דיסק יחיד.

לאחר ששיניתם ב-BIOS וביצעתם BOOT – תקבלו מסך גרפי של DEBIAN. כל מה שצריך לעשות – זה ללחוץ Enter. מערכת הלינוקס תתחיל לעלות ובסיום אתם תהיו בתוך הלינוקס ללא הקשת שם משתמש וסיסמא

על מנת להפעיל את הניקוי, יש להריץ את הפקודה sudo cs-fix.sh

מכאן והלאה, המערכת תנסה לעשות את הדברים אוטומטית. היא תנסה לבצע mount של Windows, ובמידה וזה יכשל – היא תנסה לבצע Fix לפרטישן של ה-Windows (אתם תקבלו הסברים על כך אם זה קורה). לאחר ה-Mount, הוא יחפש את הקבצים, יציין אם הוא מוצא אותם, ואם הוא ימצא – הוא מוחק אותם

לאחר שהסקריפט רץ – הוא יוצא החוצה. מכאן, כל מה שיש לעשות זה לכבות את המחשב (לא עם פקודות Poweroff או Shutdown, אלא ממש כיבוי פיזי או ביצוע STOP אם מדובר במכונת VM), לנתק את הדיסק און קי ולבצע Boot. המערכת אמורה לעבוד בצורה נורמלית

כמה הערות:

  • הסקריפט נכתב לפי ההוראות ש-CrowdStrike פרסמה. אין לי את המערכת, כך שאין לי אפשרות לבדוק זאת מעבר לנסיונות יצירת קבצים מזוייפים, ומחיקה עם הסקריפט.
  • אני לא יכולה לתת תמיכה לכל דבר, אבל אתם יכולים לשלוח מייל עם צילום מסך אם יש בעיה עם הסקריפט ואני אשמח לנסות לסייע, אם כי, כפי שציינתי – לא יכולה להבטיח
  • תודה ל-Debian שבנו מערכת Live כזו נחמדה (ניסיתי לבצע את הדברים עם אובונטו, היה מחריד וזה נכשל שוב ושוב).

תהנו 🙂

שימוש ב-Wireguard כפתרון VPN מלא

יש לא מעט מקרים בהם VPN הוא דבר חיוני ונדרש, בין אם בחיבור בין 2 אתרים (Site to site), בין אם חיבור חיצוני לתשתית בענן ציבורי, בין אם חיבור מהבית לתשתית בעבודה וכמובן – כשרוצים להתחבר לתשתית בבית כדי לבדוק דברים או כדי להשתמש בשרותים שונים שרצים בבית – מבחוץ.

עד כה הפתרונות המוכרים ורצים במקומות שונים, היו פתרונות כמו IPsec, או OpenVPN או פתרונות קנייניים של יצרנים שונים (גם יצרני נתבים ביתיים כמו ASUS הוציאו פתרונות VPN כמו Instant Guard … שלא נתמך ב-Windows , Mac או לינוקס אלא רק למובייל) שעובדים בצורה מעולה. הבעיה בדרך כלל כשמדובר על גוף עם תקציב קטן (או ברצון לא להוציא כסף) – הפתרונות הנ"ל לא היו יכולים לבוא בחשבון, ומה שכן בא בחשבון סבל ממגבלות של רישוי (OpenVPN – מקסימום 2 משתמשים), ניצול גרוע של רוחב פס (במיוחד כשמתחברים לתשתית ביתית או upload בכמות מגהביט מזערית) והבעיה הגדולה מכולן – חוסר עדכונים לפתרונות הללו. בנוסף, פתרונות רבים מבוססי נתבים ביתיים מקבלים כמות קטנה מאוד של עדכוני תוכנה, כך שפתרון VPN מבוסס נתבים כאלו יכול להיות פתרון די מסוכן.

הפתרון שמקבל תאוצה בשנים האחרונות מגיע מכיוון אחר, מעולם הלינוקס, והוא פתרון ה-Wireguard. למי שלא מכיר, Wireguard מממש פתרון VPN, אולם הוא עושה זאת תוך שימוש בצופנים מודרניים שאינם "חונקי מעבד" ולא מצריכים פתרונות חומרה במעבדים. כך לדוגמא, Wireguard שרץ על Raspberry Pi 4 ויכול לתת תעבורה מוצפנת במהירות של 400 מגהביט, מספר הרבה יותר גבוה מ-OpenVPN (שנותן רבע או שליש מזה) ובחלק מהמקרים הוא עוקף פתרונות IPSec שונים מבחינת ביצועים ורוחב פס.

ל-Wireguard יש מספר יתרונות גדולים:

  1. ההגדרות עצמן די קלות, ולמי שמסתבך, יש כלי שנקרא PiVPN (שגם רץ על דביאן ואובונטו על מכונות X86-64) שעוזר להגדיר את ה"שרת" ואת ה-Clients בקלות.
  2. אין צורך בהגדרות משתמשים וסיסמאות. שרת ה-VPN צריך בסך הכל את המפתח הציבורי של ה-Client וה-Client צריך את המפתח הציבורי של השרת. השאר – הם הגדרות כתובת IP, DNS ומספר דברים נוספים לא ממש מורכבים.
  3. מבחינת שינויים בנתב – השינוי היחיד שצריך לבצע הוא הגדרת Port forward ב-UDP אל המכונה שמריצה את ה-Wireguard כשרת. אפילו הנתבים של בזק יכולים לתת זאת בלי בעיה. (הערה: בימים האחרונים פרסמתי כי יש לי בעיה בנתבים מסויימים עם הגדרות ל-Wireguard, מסתבר כי זו היתה בעיית הגדרה של firewalld במכונה)
  4. אתה יכול לנצל את מלוא רוחב הפס Upload שיש לך להנאתך. במקרים של חיבורים כמו DSL או כבלים, רוחב ה-Upload הוא מספר נמוך מאוד של Megabits (בד"כ עד 5) ופתרונות VPN מתחרים יוציאו מתוך זה אולי 1-2 מגהביט. עם Wireguard לפי נסיון שערכתי – מתוך 4 מגהביט Upload, קיבלתי רוחב פס של כ-3.5 מגהביט מוצפן החוצה (Upload).
  5. מבחינת Clients – כל מערכת הפעלה תומכת ב-Wireguard – כל הפצות הלינוקס, אנדרואיד, iOS, מק, Windows, כולל Tizen (אם יש לך את ה-SDK ואתה רשום כמפתח..).
  6. הגדרות Client די קלות במובייל – צור Tunnel, צלם תמונה (עקוב אחר ההוראות של PiVPN), שמור. נגמר. ההגדרות גם קלות ב-Windows ומק – העבר קובץ conf שיצרת עבור ה-client למערכת ההפעלה הנבחרת, הפעל Wireguard client, בצע יבוא (Import tunnel) והפעל.
  7. הקץ להעברת כל התעבורה דרך VPN – הגדרת AllowedIPs תאפשר להגדיל ניתוב VPN רק לתשתית מסויימת (Split DNS), וכל השאר יעבור בצורה רגילה דרך האינטרנט. הקץ לגלישה שעושה "טיול" בחו"ל – לאתרים מקומיים.
  8. כשמדברים על מערכות עם עדכוני אבטחה, כל הפצת לינוקס שתתקין (למעט Fedora) תגיע עם הבטחת עדכונים ל-5 שנים לפחות (גרסאות כמו Rocky/Alma/Oracle לינוקס – ל-10 שנים)

כל הדברים שציינתי קיימים גם בפתרונות מסחריים כמובן, עם תוספות שונות, ופונקציונאליות שונה, אולם הפשטות מצד אחד והאבטחה הרצינית מצד שני של הפתרון – נותנים ל-Wireguard ניקוד בדירוג טוב, ולפחות לשימוש ביתי או לשימושים של סטארט אפ דל-תקציב – הפתרון יכול להיות בהחלט פתרון לא רע.

קונטיינרים ו-Windows – מאמר עדכון (2020)

לפני בערך כשנתיים, במשך כמה חודשים ערכתי סבבי יעוץ בין גופים פיננסיים שונים לבקשת חברות אינטגרציה שונות. הנושא: יעוץ לגבי קונטיינריזציה. באותן ישיבות בדרך כלל מדברים על מה רץ כיום בתשתית הארגונית, ואיך אפשר להמיר את הדברים לרוץ תחת קונטיינרים.

בכל אותם גופים יש מערכות לינוקס שונות, שאת זה לא כל כך קשה להמיר לרוץ תחת קונטיינרים, אבל יש עוד תשתית גדולה מאוד שמריצה הכל דרך Windows, עם סקריפטים ב-BATCH וב-Powershell, וכלים רבים שרצים רק על Windows.

וזה חתיכת כאב ראש..

באותו זמן מיקרוסופט החלה להציע דרכים להכין ולהריץ קונטיינרים, אבל רק ב-Windows Server 2019 (ובגרסאות Windows 10 היותר מתקדמות) הם הציעו באופן רשמי דרכים להריץ קונטיינרים ל-Windows (הכוונה שהקונטיינר מכיל IMAGE עם קבצים בינאריים ל-Windows). בהתחלה עם Hyper-V בצורה מבודדת (דרך מצויינת לבזבז זכרון) ואחר כך כ-Process מבודד.

העניין הוא שחברות רוצות לא רק קונטיינרים, אלא את כל ה"מסביב", אורקסטרציה, תמיכת Plugins שונים, HA ועוד ועוד – כל מה ש-Kuberentes נותן. את זה לא היה באותו זמן, ו-K8S החל להיתמך באופן רשמי ויחסית יציב – בגירסה 1.14 (אם כי יש תיקוני באגים בכל הקשור לתמיכת Windows ולכן כדאי להסתכל על גירסה 1.17 האחרונה).

בחודשים האחרונים החלו יצרני "הפצות" K8S כמו PKS של VMWare להציע גירסת בטא לתמיכת Windows Containers וגירסת Openshift הבאה תציע זאת גם. אם אתם מתכוננים להיפגש עם נציג של VMWare לגבי PKS, הוא בוודאי יציג לכם מצגת עם שקופית שמזכירה לכם ש-Windows 2008/2008R2 מסיים לקבל תמיכה רשמית השנה ולכן כדאי לנצל את העניין לעבור לקונטיינרים (אכן התמיכה מסתיימת אבל יש שמירה לאחור די רצינית בכל הקשור לתאימות בינארית, כך שאפשר להריץ את אותן אפליקציות ב-Windows 2012/2016/2019, המקסימום – תצטרכו לקמפל מול ספריות סטנדרטיות, כך שהטענה שגירסת OS הסתיימה ולכן עכשיו עכשיו חשוב לעבור לקונטיינרים – לא ממש "מחזיקה מים").

אז מה המצב כיום?

טכנית, אין בעיה להריץ K8S תחת Windows, אך כרגע Windows נתמך כ-Workers Node באופן רשמי ולכן עדיין תצטרכו מכונת לינוקס שתשמש כ-Master. אם אתם רוצים להריץ K8S מהקוד הקיים הפתוח, אתם צריכים לעבור תהליך התקנה די ארוך ומורכב שאפשר לקרוא עליו כאן (יש עוד 2 חלקים בצד שמאל, אל תדלגו עליהם). אם אתם חושבים להשתמש ב-Rancher, גירסה 2.3 תומכת ב-Windows Containers, לגבי השאר – ציינתי לעיל.

אם אתם מתכננים לממש ולהריץ קונטיינרים ל-WIndows בעננים ציבוריים, אז כל הספקים המספקים שרות הרצת קונטיינרים מנוהל כבר תומכים בכך.

הדברים החשובים לזכור ולבדוק (אם אתם מריצים K8S ב-On prem):

  • לא לשדרג את ה-Windows אוטומטית. אם מיקרוסופט מוציאה מחר Service Pack או עדכון שמעלה את גירסת ה-Windows (דוגמא: 1709 ל-1903) יכול לשבור דברים בקלות, ויכול להיות מצב שלא תוכלו להריץ קונטיינרים.
  • תמיכת Plugins – ל-K8S יש מאות Plugins שונים בתחומים שונים. ב-Windows רק חלק קטן נתמך ורץ (הם מופיעים בקישור שנתתי בפיסקת תהליך ההתקנה לעיל). כך לדוגמא, חלק מיצרני הסטורג'ים שחררו Plugins ל-K8S בכל הקשור ל-Volumes, צרו איתם קשר לראות אם הם שחררו את ה-Plugins שלהם ל-Windows. כמו כן, תמיכת CSI (כלומר: Containers Storage Interface) היא עדיין ברמת אלפא/בטא.
  • יכול להיות שה-IPS/IDS שלכם לא יאהבו את K8S ל-Windows, הואיל ובחלק מהמקרים נעשים שינויים לפאקטות. כמו כן התמיכה ב-NAT היא קצת בעייתית (תסתכלו בחלק של ה-Networking באותו קישור) – קחו את זה בחשבון לטיפול.
  • קונטיינרים ברמת privileged (אלו בדרך כלל קונטיינרים שמשפיעים על כל ה-K8S) לא יכולים כרגע לרוץ תחת Windows.
  • ניהול זכרון: בלינוקס יש תהליך (שנוא אבל הכרחי) שנקרא OOMKiller שהורג תהליכים בעת מצבים שמסתיים הזכרון. ב-Windows זה אחרת, וברגע שמסתיים הזכרון, המערכת משתמשת ב-pagefile כך שאין משהו שיהרוג תהליכים אם הזכרון מסתיים ולכן יכול להיות מצב שה-Node "יזחל" רק בגלל שאין זכרון. התיעוד מציע מספר אפשרויות, אבל כדאי לעקוב היטב במערכת הניטור לגבי זכרון במכונות Windows המריצות PKS.
  • אם אתם משתמשים ב-Flannel פלאגין לרשת K8S, כדאי לזכור שאין אפשרות לתקשורת בין Node ל-POD.
  • אבטחה – בכל מה שקשור ל-Secrets – דברים נכתבים כ-clear text ב-Node Volume. יש שתי המלצות בתיעוד – או ACL או Bitlocker, שתי פתרונות שלדעתי די עקומים אבל זה מה שיש. בנוסף – האבטחה ל-POD שהפצות K8S שונות מאפשרות תחת לינוקס (SELinux, AppArmor וכו') – לא נתמכות ב-Windows בכלל ויכול להיות שבעתיד יפותח משהו.

כל הנקודות לעיל נלקחו מהמסמך בקישור לעיל והם רלוונטיים לגירסה האחרונה (שברוב המקרים לא כלולה בהפצות K8S השונות), ולכן אני עדיין טוען: התמיכה ב-Windows היא עדיין Work In progress, זה יכול להספיק להריץ דברים פנימית שאינם פתוחים/חשופים לאינטרנט, בסביבות Testing, Staging ואפילו PROD מצומצם, אבל מומלץ לעבור עם מחלקת אבטחת מידע על כל המגבלות במסמך המקורי ולהחליט אלו קונטיינרים ל-Windows להקים ולהריץ ב-K8S, מה ממירים להרצה על לינוקס (כדאי לזכור: בתוך POD אי אפשר להריץ קונטיינרים גם מ-Windows וגם מלינוקס), ועל מה כרגע מדלגים.

לסיכום: K8S ל-Windows, למרות יצרני הפצות K8S שונות, הוא עדיין Work In Progress. יש את כל החלקים הבסיסיים, אבל חסרים לא מעט דברים חיצוניים ויש לא מעט אורות אדומים בכל מה שקשור לאבטחת מידע, ניהול זכרון, Plugins וכו' וכו'. אין שום בעיה ואפילו מומלץ – להקים מערכת K8S ולצוות אליה מכונות Windows לשרת Linux שישמש כ-Master ולהתחיל תהליכי המרה, טסטים והרצות שונות, אבל כשזה מגיע לפרודקשן, ממליץ "לעשות חושבים", גם אם מדובר בהרצת קונטיינרים לפרודקשן במערכות קונטיינרים מנוהלות ע"י ספקי ענן ציבורי.

קצת על שדרוג מכונות תעשיתיות

בשנים האחרונות, בכל חברה שיש בה מחשבים, הגיע הצורך לשדרג מערכות הפעלה עקב הפסקת תמיכה מצד היצרן. המקרים הכי ידועים הם כמובן מערכות ההפעלה של מיקרוסופט, הן ה-Windows Server והן Windows לדסקטופ. ברוב המקרים השדרוג אינו מסובך – צריך לוודא שהאפליקציות הקיימות תואמות למערכת החדשה (או שיש גרסאות חדשות שירוצו ויתמכו במערכת החדשה), ושיש דרייברים לציוד שנמצא במכונה. אחרי שבדקנו ניתן להריץ את השדרוג ישירות מהמערכת הקיימת או להתקין את הדברים מחדש. כמעט כל איש IT מכיר את התרגול הזה.

אבל כשזה מגיע למכונות יצור, לא מומלץ ממש לבצע את הדברים לעיל.

בין אם מדובר במחשב שנמצא במפעל שמפעיל רובוט/ים, בין אם מדובר בכספומט ובין אם מדובר בכל מערכת סגורה ללקוח שרכש את המערכת – אותו מחשב לא נבנה עבור שדרוג. אני לא מכיר שום יצרן מכונות שיענה לך במייל "סבבה, שדרג ל-Windows 10, אין בעיה" וזאת מהסיבה הפשוטה שברוב מוחלט של המקרים, מותקנות במערכת ההפעלה שבמחשב מספר אפליקציות ומספר דרייברים (תלוי בציוד שאליו מחובר המחשב) שניבנו עבור אותה מערכת הפעלה ישנה ומה שהותקן כלל לא נוסה על מערכת הפעלה חדשה. יותר מכך, במקרים רבים הדרייברים של הציודים המחוברים במחשב לא יעבדו ב-Windows 10 (תצורת הדרייברים שונה מהותית בין Windows XP/7 לבין WIndows 8/10).

ליצרנים הסיטואציה הזו היא דווקא דבר מבורך, עוד דרך להרוויח מהלקוח. רוצה שהמחשב של מכונת היצור ירוץ עם Windows 10? בשמחה! שלם כך וכך עשרות אלפי שקלים ותקבל מחשב חדש עם ציוד/כרטיסים חדשים שמריץ Windows 10 ואת התוכנה הקניינית.

יש כל מיני אנשים שתמיד יציעו הצעות שונות על מנת להתגבר על המכשול ולא לשלם את הסכומים הגבוהים שהיצרן מבקש, זה בעייתי מכמה סיבות:

  • הרצה של המערכת הישנה כ-VM בתוך המחשב התעשייתי שיריץ Windows 10: רעיון נחמד אבל בעייתי במיוחד אם המחשב מחובר עם כרטיסים שונים לרובוטים. מה לעשות, Windows לא מאפשר מיפוי של כרטיסים אל מערכת הפעלה וירטואלית (תאשימו את מיקרוסופט, בלינוקס זה דווקא עובד) וגם אם תנסו להתקין לינוקס עם VM של מערכת ההפעלה החדשה, זה לא אומר שזה יעבוד כי מעבדים ישנים אינם כוללים תמיכה של VT-D, מה שאומר שברגע שתפעילו את ה-VM, המכונה הפיזית תאפס את עצמה (אין תקשורת DMA טובה).
  • התקנה של Windows 10 והרצה במצב Compatibility: גם זה רעיון נחמד, אבל לא בטוח שהציוד במחשב נתמך בכלל ב-Windows 10 (נסו את זה עם כרטיסי MOXA ישנים לדוגמא או עם כרטיסי FPGA מלפני 2005, ותקללו כל רגע שהחלטתם להכניס את הראש לצרה הזו), מה גם שבאותו רגע שתעשו זאת – יש מצב שאתם מבטלים את חוזה האחריות והתמיכה מצד היצרן.
  • העברת כרטיסים מהמחשב שהוא חלק ממכונת היצור לשרת והרצת VM תחת ESXI: גם זה רעיון נחמד, אבל ברגע שתפעילו את ה-VM, יש מצב שהשרת או יתקע או יתאפס לגמרי (הכרטיסים לא יודעים לתמוך ב-IOMMU ומכיוון ש-VM מנסה לאפס את הכרטיס ב-Boot, הכרטיס או יסרב ואז יכול להתבצע Reset או פשוט להתקע).

לכן בדרך כלל מומלץ לא לנסות להחליף מערכת הפעלה למערכות יצור/כספומטים או כל מחשב שנקנה כחלק ממערכת יצור. גם אם השדרוג יצליח, יכול להיות שאתם תחסלו את האחריות על הציוד. נסו לשדרג בתוך מערכת ההפעלה את הטלאים שיצרן מערכת ההפעלה שיחרר וכמובן לבודד את המערכות משאר הרשת (לא להסתפק בהגדרות VLAN אלא הפרדה פיזית, לא ממש מסובך להאקרים מקצועיים לפרוץ לנתבים ומתגים!)

על מנת להימנע מהבעיות לעתיד, חשוב לדרוש את אחד הדברים הבאים:

  • אם המערכת מגיעה רק עם Windows והיצרן לא מאפשר בחירת מערכת הפעלה אחרת (לינוקס) – תוודאו שזו גירסת Windows Embedded (רשימה נוכחית של גרסאות – כאן). גרסאות אלו מקבלות שדרוגים ותיקונים במשך זמן רב ובדרך כלל העדכונים והתיקונים מגיעים מיצרן המכונה, לא דרך מערכת WSUS או Windows Update.
  • אם אפשר – עדיף לינוקס. היתרון בלינוקס הוא בכך שניתן גם להחליף להפצה מודרנית אחרי כמה שנים ולשמור על תאימות בינארית גם עשור אחורה. יש כמובן מגבלות לשדרוגים כאלו אם מדובר לדוגמא בדרייבר 32 ביט או דרייבר שקומפל רק לגירסה מסויימת של קרנל ואין קוד מקור לו.

לסיכום: למרות שהמכונות הללו נראים כמו עוד מכונת דסקטופ עם ציוד יחודי שמחובר אליה כך שאין-שום-בעיה לשדרג ל-WIndows 10 – אני ממליץ להימנע מהרפתקאות מיותרות. מכונת יצור מושבתת אומר הפסד כספי ניכר והיצרנים מבטלים אחריות במהירות אם יש להם אפילו חשד קל שמישהו "שיחק" עם המערכת. עדכנו גירסה נוכחית, והפרידו רשתות ברמה הפיזית. הבוס מתעקש על Windows 10? היצרן ישמח לספר לכם על הגירסה החדשה של התוכנה שלהם שתוכלו לקבל יחד עם Windows 10 ומחשב חדש – במחיר "מפתיע".

עדכון מערכות לינוקס ו-Windows ממקום אחד

כמעט כל פרילאנסר מכיר את הסיטואציה הבעיה: למעט אם הוזמנת לייעץ או לבצע שינוי מהותי של תשתית IT – העבודה שהם מעוניינים שתעשה, צריכה להיעשות בשימוש תשתית קיימת (כן, גם אם לדעתך התשתית שלהם יציבה כמו מגדל קלפים). הדבר רלוונטי במיוחד בחברות רבות שהתשתית העיקרית שלהן – מבוססת שרתים ואפליקציות של מיקרוסופט. במקרים כאלו, ברירת המחדל היא להריץ את הדברים התשתית על תשתית מיקרוסופטית, אלא אם אין ברירה – ואז משתמשים בלינוקס.

ברוב החברות שמריצים תשתיות מיקרוסופט, משתמשים בתוכנה כמו SCOM כדי לבצע עדכונים למערכות Windows, אבל מצד שני – יותר ויותר מערכות מבוססות לינוקס מתחילות להיות מוטמעות בתשתיות ה-IT שלהן, ואז נוצר הצורך לעדכן את המערכות – גם אלו שמבוססות מיקרוסופט וגם אלו המבוססות לינוקס. במקרים רבים, העדכונים הללו מבוצעים בנפרד, אך יותר ויותר חברות רוצות לעשות זאת ממקום אחד בצורה מרוכזת.

אם יש לכם הרבה מערכות לינוקס (ואתם לא מנויים של רד-האט או SuSE), אתם מכירים את התהליך המפרך – להיכנס פר מכונה ולהריץ עדכון. סקריפטים לאוטומציה יכולים לעשות זאת, אולם לעיתים בזמן העדכונים יש הודעות / הודעות שגיאה וקשה לעקוב אחר ההודעות, במיוחד אם יש לכם הרבה מכונות לינוקס.

האם יש פתרון טוב לכך?

כן, ל-SuSE יש פתרון: SuSE Manager

תוכנת SuSE Manager מאפשרת מספר דברים:

  • לעדכן הפצות לינוקס חופשיות (CentOS, Scientific Linux, OpenSuSE, Fedora, Ubuntu)
  • לעדכן הפצות לינוקס מסחריות (Red Hat, Oracle Linux, SuSE SLE)
  • להתממשק ל-SCOM כך שניתן יהיה לעדכן את הפצות הלינוקס ישירות דרך ה-SCOM
  • לנטר את כל המערכות המבוססות לינוקס.
  • לבצע Provision ולהתקין לינוקס על מכונות פיזיות ווירטואליות (בשימוש AutoYast/Kickstart)
  • ועוד

כך שבשימוש SuSE Manager, אפשר להתקין עדכונים וחבילות ישירות דרך המערכת למכונת לינוקס אחת, לקבוצה או לכולן.

התוכנה היא תוכנה מסחרית (בתשלום) וניתן לרכוש אותה עם תמיכה בארץ. חשוב לזכור: עדכון הפצות לינוקס מחייב מנוי להפצת לינוקס המסחרית. SuSE Manager לא מאפשר להתחמק מכך.

ומה עם אלו שמעוניינים במשהו חופשי?

SuSE Manager ו-Red Hat Satellite מבוססות על תוכנה בשם Spacewalk, כאשר SuSE ו-רד-האט מוסיפים הרחבות משלהם, כך ש-Spacewalk לדוגמא לא מתממשק ל-SCOM ולא יאפשר עדכון מרוכז של מכונות לינוקס ו-Windows כך שניתן לעדכן רק מכונות לינוקס.

לסיכום: עדכון מערכות לינוקס דרך סקריפטים ואוטומציה כמו Ansible לדוגמא אינו דבר מומלץ (מופיעים לעיתים הודעות, וזה לא-כל-כך כיף לעבור לוג פר מכונה כדי לבדוק אם היו הודעות בעדכונים), ולכן אם יש לכם הרבה מערכות לינוקס, מומלץ להשתמש במערכת אחת.

על קונטיינרים ו-Windows Server 2019

מיקרוסופט שחררה לפני זמן מה את Windows Server 2019 ואחד החידושים הגדולים שלו קשור לקונטיינרים. בעבר היית יכול להריץ עם Windows Server 2016 קונטיינרים, אולם המשאבים שכל קונטיינר היה תופס היו נכבדים (אין פלא, זה היה בעצם VM "מינימלי"), והיו מספר בעיות תאימות בהשוואה לקונטיינרים ללינוקס. כעת מיקרוסופט מכריזה שקונטיינרים ב-Windows Server 2019 הם הרבה יותר קרובים למה שניתן כיום להריץ על לינוקס, ואכן, כיום קונטיינר אינו VM אלא תהליך (Process) נפרד וכל הקונטיינרים רצים תחת אותו Kernel באותה מכונה.

ב-Windows Server 2019 ניתן להריץ קונטיינרים בדיוק כמו בלינוקס, כשאנחנו מדברים על קונטיינרים בודדים שאנחנו משתמשים ב-Docker, ואם אנחנו מעוניינים להריץ מספר קונטיינרים שמקושרים ביניהם – נשתמש ב-Docker Swarm.

הבעיה: כל העולם ואחותו (כולל הכלב והחתול העצבני) נטש בהמוניו את Docker Swarm לטובת מערכת הרבה הרבה יותר פופולרית – Kubernetes. מערכת Kubernetes נותנת הרבה יותר ממה ש-Docker Swarm נותן, היא תומכת באין ספור תוספים ופרוטוקולים, והיא גם יודעת לדבר עם סוגים שונים של Storage לאחסן דברים. בקיצור – אם תשאל כל חברה שמריצה קונטיינרים על לינוקס, התשובה תהיה פשוטה: תשתמש ב-Kubernetes.

אז .. איך Windows Server 2019 עם Kubernetes? התשובה: זה עובד. להכניס לפרודקשן? שלא תעיזו!. מיקרוסופט עדיין עובדים על זה.

ניסיתי בימים האחרונים את Windows Server 2019 עם Kubernetes (גירסה 1.13) והלן הערותיי:

  • תצטרכו לעבוד Multi OS, הווה אומר – ה-Master Node צריך לרוץ על מכונת לינוקס. אם אתם רוצים להשתמש בטריקים כמו HAProxy כדי לחשוף שרות (או NGINX) – תצטרכו גם Node מבוסס לינוקס, בנוסף למכונות Windows שישומשו כ-Nodes כדי להריץ אפליקציות מבוססות Windows.
  • בלינוקס Kubernetes משתמש ב-iptables כדי לנהל את התעבורה הפנימית. ב-Windows זה VFP כך שעדיין יש שימוש ב-Hyper-V. זה לא הולך לרדת.
  • מבחינת משאבים – Windows זה לא לינוקס, וכל קונטיינר מצריך פי 3 משאבים (במינימום!) בהשוואה לקונטיינר שרץ על לינוקס – גם בשביל קונטיינר שיציג Hello World, כך שאם אתם רוצים להריץ הרבה קונטיינרים מבוססי Windows – תצטרכו להקצות לא מעט משאבים לכך מבחינת מחשוב.
  • אין תאימות. בניתם דברים על Windows 10 או על Windows 2016 מבחינת קונטיינרים? תצטרכו לבנות אותם מחדש על Windows Server 2019.
  • וכן .. הכל עדיין דרך CLI (דרך PowerShell).

לכן, אם אתם חושבים להריץ קונטיינרים ואין למפתחים בחברה עדיין ידע רציני, הדבר הראשון שאני ממליץ למפתחים בחברה לעשות – זה לעבוד על לינוקס ולהכיר את הדברים, ובמקביל גם לנסות על Windows. כשזה מגיע ל-Kubernetes, הדגש צריך להיות עדיין על לינוקס. כשרוצים להריץ קונטיינר Windows, אפשר להשתמש ב-Node Selector כמו בדוגמא כאן בקובץ ה-YAML על מנת ש-Kubernetes יפעיל את הקונטיינר על מכונת Windows ולא על מכונת לינוקס.

האם ניתן לקחת אפליקציות שונות ולהמיר אותן לקונטיינרים? לא, זה לא לינוקס. כיום רוב מה שנתמך כקונטיינר ב-Windows הם אפליקציות Net.

עצה שלדעתי כדאי לחשוב עליה: אם לוקחים כבר קוד Net. – אז עדיף להמיר אותו לעבוד עם Net Core, וכך ניתן להריץ את הקוד ישירות על מכונת לינוקס כאפליקציה Native.

לסיכום: כן, ניתן להריץ Kubernetes על Windows, אך עדיין תצטרכו לפחות מכונת לינוקס אחת שתהיה ה-Master (ואם זה פרודקשן, זוג מכונות לינוקס שיעבדו כ-HA). מיקרוסופט עדיין עובדת על זה. תהליך ההתקנה עדיין מורכב (אם כי בגירסה האחרונה יותר קל להוסיף מכונות Windows לאשכול Kubernetes, וחשוב לשנות את קובץ ה-YAML לביצוע Deploy כדי שקונטיינר Windows ירוץ על מכונת Windows. ברגע שיש לכם אשכול כזה רץ, אפשר להגדיר את כלי ה-CI/CD שלכם להשתמש גם ב-Nodes מבוססי Windows ואפשר כמובן להשתמש ב-Draft, Helm לעשות את החיים קצת יותר קלים. לחברות שחושבות לעבור ל-OpenShift – בקרוב תצא גירסה שתומכת גם במכונות Windows. כמובן שאפשר לחסוך את כל הכאב ראש – עם תעברו ל-Net Core.

למעוניינים – להלן וידאו הדגמה משבוע שעבר איך Kubernetes רץ על Windows. (הוידאו ארוך: שעה וחצי!)

קצת על Windows ואוטומציה

תרשו לי להציג אבחנה אישית מעניינת: בחברות רבות שרוב השרתים הם שרתי לינוקס, סביר מאוד להניח שהוטמע בחברה פתרון אוטומציה כלשהו. בחברות אחרות שרוב השרתים הם שרתי Windows, הסיכוי למצוא אוטומציה כמעט מלאה כמו במקרים של לינוקס – הסיכוי הוא קטן עד בינוני. כמובן שברוב החברות יש סקריפטים שונים (ומשונים) לעשות עבודות כלשהן, אבל כשזה מגיע ל-Windows, בחברות רבות "נעולים" על ביצוע עבודה דרך GUI ורק אם אין ברירה – דרך סקריפטים (ב-Windows ברוב המוחץ של המקרים – PowerShell).

בלינוקס, קיימים מספר פתרונות האוטומציה מבוססי קוד פתוח כמו:

  • Chef
  • Puppet
  • Ansible
  • SALT

לכל אחד יתרונות וחסרונות, אך מבחינת פלח שוק, Ansible מוביל בפער ענק על פני האחרים כולל פתרונות מסחריים סגורים, הנה גרף שיציג זאת (מקור: Datanyze) (לחצו להגדלה):

עד לאחרונה Ansible היה זמין בגירסת קוד פתוח לשימוש חופשי אך תוכנת הניהול הוובית היתה זמינה כקוד סגור בלבד (מה שכמובן לא מונע מאף אחד להשתמש במערכת ללא הממשק הוובי). מכיוון שרד-האט לא אוהבים להשאיר מערכות שהם קונים כסגורות, רד-האט החליטה לפתוח את הקוד של Ansible Tower (הממשק הוובי) תחת שם: AWX

אחד היתרונות הגדולים בגירסה האחרונה (2.5) של Ansible היא פתרון מלא ל-Windows. צריכים לעדכן שרתים? צריכים להוסיף אתר ל-IIS? צריכים להעביר קבצים? מעתה כל מה שצריך זה ליצור קבצי Playbooks פשוטים (לא, לא צריך לדעת לתכנת בשביל לכתוב Playbooks) ופשוט להריץ אותם. Ansible ירוץ במקביל לכל המכונות שהגדרתם ויבצע את העבודה. בתוך Ansible יש חלקים שנקראים מודולים שהם בעצם הקוד שירוץ על השרתים (דרך WinRM) והם כתובים ב-Python ולכן חלוקת העבודה יכולה להיות שמי שמבין בפייתון יכתוב מודולים והשאר יכתבו Playbooks בהתאם לצורך. אגב, יש תמיכה במערכות הפעלה אחרות, וירטואליזציה וגם חומרה.

להלן וידאו המדגים את היכולות החדשות על Windows. יכול להיות שתופתעו מכמה הדברים די פשוטים ויכולים לחסוך המון עבודה ידנית או שכתוב סקריפטים בכל פעם.

תכירו: Windows Server 2019

(לתוהים מה קרה שהחלטתי לכתוב על Windows – אמנם "חץ ביז" אינו נותן תמיכה רשמית ל-WIndows [בגלל שהשוק מוצף והמחיר נמוך], אבל הם מוציאים טכנולוגיות ואינני "אנטי מיקרוסופט")

מיקרוסופט הכריזה רשמית היום על גירסת Preview ל-Windows Server 2019. הגירסה זמינה להורדה (המפתחות כבר בתוך ה-ISO או VHDX) אבל כדאי לשים לב: זוהי גירסת CLI, תצטרכו להתקין כלים כדי להיכנס עם ממשק גרפי.

מה חדש בגירסה זו? יש כל מיני דברים. לא אפרט (אם אתם רוצים פירוט, זה זמין כאן), אבל ישנם כמה דברים מעניינים שאתייחס אליהם:

  • Cluster Set: כפי הנראה גם מיקרוסופט מבינה ש-Hyper Converge זה העתיד ומעתה ניתן להגדיל קלאסטרים וליצור Cluster ל-Compute, ל-Storage (הכוונה ל-Cluster של Storage Spaces Direct, כן, גם במיקרוסופט מבינים ש- Software Define Storage יותר עדיף מברזלים קנייניים), ומכונות ה-VM שלכם יכולים "לשוט" להם בתוך ה-Cluster Set לפי ביצועים או שרידות שתגדירו. נחמד.
  • Windows Defender מקבל חיזוק משמעותי בדמות ATP (כלומר Advanced Thread Protection) עם ערימת חיישנים וירטואליים לניטור זכרון, פסיקות (Interrupts) וכו'. אני ממליץ להיכנס ללינק שפרסמתי לעיל לקרוא את הדברים (ויש לא מעט). קצת מזכיר מעולם הסולאריס את DTrace רק שזה לשם הגנת המערכת.
  • מערכת WSL – מיקרוסופט מעתה משלבת את Windows System for Linux בתוך Windows Server 2019 כך שתוכלו להריץ את הפצת הלינוקס החביבה עליכם בתוך שרת Windows 2019. בנוסף מיקרוסופט מחזירה לחיים חלק ממה שהיה בעבר SFU (כלומר Services for Unix) עם SSH, TAR, CURL כך שיהיה אפשר לשלב את הדברים בתוך סקריפטים שלכם.
  • קונטיינרים – כן, מיקרוסופט עושה מאמצים כדי לשלב קונטיינרים ברמה הרבה יותר "טבעית", כך לדוגמא כל IMAGE לא ישקול 5 ג'יגהבייט והוא יקבל "דיאטה" ל-2 ג'יגה (הלו מיקרוסופט, בלינוקס זה בד"כ בין 100-200 מגה בשכבה הראשונה, דרושה עוד דיאטה), כך שתוכלו להריץ גם קונטיינרים של לינוקס ישירות בשרת Windows Server 2019. אוסיף כאן הערה אישית: כרגע ה-WSL נותן ביצועים מחרידים בכל הקשור ל-I/O של קבצים גם ב-2016 וגם ב-Windows 10, כך שבשלב זה הייתי ממליץ לאלו שרוצים להריץ קונטיינרים מבוססי לינוקס – תריצו את זה על מכונת לינוקס.
  • עוד על קונטיינרים – מיקרוסופט "מיישרת קו" עם השוק והיא תשלב את Kubernetes בתוך ה-Windows Server 2019 (כך שאם הלכתם על משהו שאינו תואם ל-Kubernetes – מומלץ לחשוב על "אחורה פנה")
  • פרויקט "הונולולו" – הממשק הגרפי החדש של מיקרוסופט ל-2019 שנותן לכם לא רק לנהל את השרת החדש, אלא גם להתממשק ל-Azure וליצור Hybrid Cloud.

עתה, הרשו לי לשתף אתכם במחשבותיי לגבי המערכת החדשה.

הקמתי את המערכת הזו ושיחקתי איתה פה אצלי ב-LAB הביתי שלי ואני חייב לציין שהתחושה שלי ש-Windows 2019 החדש יותר מזכיר משהו כמו WIndows Server 2016.1. יש שיפורים – אך הם אינם כאלו גדולים. מיקרוסופט כמובן תתנגד למה שציינתי ולראייה המחיר – Windows Server 2019 יהיה יותר יקר (במובן של CAL) מ-WIndows Server 2016 והסיבה לכך פשוטה: מיקרוסופט רוצים שפחות תתקינו את זה על הברזלים אצלכם ויותר תשתמשו בשרותי ה-Azure שלכם.

וכאן בגירסה זו של Windows Server, שרותי ה-Azure מודבקים על ימין ועל שמאל. רוצה DR? עם אז'ור. קלאסטרים, מיגרציה וכו'? עם Azure. זו כמובן זכותה של מיקרוסופט אבל זה די מאכזב לראות שמיקרוסופט שוב נוקטת בשיטות הישנות של כריכת שרות בשרות. אולי כדאי להזכיר למחלקה המשפטית של מיקרוסופט את השם "נילי קרוס"? (מי שהיתה נציבת ההגבלים העסקיים באיחוד האירופאי וקנסה את מיקרוסופט במיליארדי דולרים!). מן הראוי היה שמיקרוסופט תפתח איזה API לאפשר לשאר יצרני העננים הציבוריים (גוגל, אמזון) להתממשק ולאפשר לתחרות לעבוד.

לסיכום: Windows Server 2019 הוא בהחלט מוצר שמראה שמיקרוסופט דוחפת בכל הכח גם לעבודה של Multi Platform (לינוקס, Windows, קונטיינרים "טבעיים" וכו'), את עניין ה-Hyper Converge ואני מאמין שגם תהיה התממשקות מאוד הדוקה ל-Azure Stack לטובת חברות שמעוניינות להריץ את הכל פנימית על הברזלים המקומיים (עקב מגבלות חוקיות ורגולטריות). אלו בהחלט דברים מעולים, אך לעניות דעתי חוסר הפתיחות כלפי ספקי עננים מתחרים קצת פוגם בדברים.
גירסת ה-ISO זמינה במסגרת תוכנית Windows Insider וה-ISO יפעל עד חודש יולי. למנויים ל-LTSC תהיה גירסה של Windows Server 2019 בעוד מס' שבועות.

על הקשחות תחנות עבודה/דסקטופ ושרתים

פרסמתי בבלוג זה בעבר פוסטים על הקשחות שרתים, פוסט אחד על הקשחת שרת לינוקס ופוסט נוסף על "מאחורי הקלעים" של עולם האבטחה וההקשחות.

כשזה מגיע ל-Windows הדברים הם בערך פחות או יותר כמו בעולם הלינוקס. ביטול שירותים, שינויי הגדרות, חסימת פורטים ושאר ירקות…

אבל חשוב להבין כמה נקודות (ואני מדבר הפעם על Windows, בלינוקס החיים קצת יותר קלים):

  • אנשים מסתכלים על המאמרים של מיקרוסופט וחושבים שעניין האבטחה זה כמו שמיקרוסופט מפרסמת – 3-5 עמודים בלינקים שונים ואפשר לסמן ✔ על הנושא. זהו, שזה לא. אבטחת מידע רצינית בין אם זה על דסקטופ או שרת היא הרבה יותר מורכבת ואתם מוזמנים להעיף מבט על ה-CIS Benchmark שנחשב ה-דבר בהקשחה. על Windows 10 בלבד מדובר על 942 עמודים. Windows Server 2012 R2? זה 732 עמודים. (ועם CIS זה הולך לפי ניקוד לגבי השינויים שעושים, כל דבר מקבל ניקוד שונה)
  • אין "הקשחה אחידה". איש אבטחת המידע רוצה את מקסימום האבטחה, איש ה-IT רוצה פחות כדי שהוא אשכרה יוכל לעבוד בצורה נוחה, ולכן זה יקח לא מעט זמן לעבור על הנקודות ולבצע את הדברים.
  • "חיתוך פינות" – הנה משהו שאני שומע שוב ושוב מלקוחות פוטנציאליים: "כבר עשית את רוב העבודה ללקוחות קודמים, תביא את זה, נעשה תיאומים ונגמור עניין". הבעיה – עדיין לא פגשתי לקוח שמוכן שקוד או סקריפטים שכתבתי עבורו – יעברו הלאה ללקוחות אחרים, גם אם מדובר בדברים שכתבתי בביתי עם ה-LAB שלי. לקוחות רוצים משהו פשוט: שילמנו? זה נשאר אצלנו וזה לא עובר לאף לקוח, אז צריך לכתוב מחדש דברים שוב ושוב.
  • אוטומציה – האם אפשר לעשות את הדברים בצורה אוטומטית פחות או יותר? (להריץ אוטומציה בלי הגדרות פר שרת ששונים מאחד לשני יוביל להשבתה של המערכות שלכם. ראיתי כבר מישהו שניסה זאת פעם) – בהחלט, אבל זה דורש עבודה של 2-3 חודשים של כתיבה ומימוש כל הסעיפים והגדרת קובץ שבו יהיה אפשר לבחור מה יהיה enabled ומה יהיה Disabled, וכן, אני מדבר על אוטומציה ל-Windows עם דברים כמו Ansible.זו עבודה שאינה קלה שמצריכה המון snapshots הואיל וכל מימוש סעיף ובחינתו מצריך snapshot ו-rollback לאחר הבדיקה.
  • תחנות עבודה / דסקטופ – אפשר גם לעשות שם אוטומציה בנוגע להקשחה אולם עדיף לעשות Image מאסטר ולשכפל בין התחנות, תוך יצירת שינויים בהתאם לתפקיד התחנה/דסקטופ.
  • רגולציה / Conformance tests – יש הבדל ענק בין חברה לייבוא שימורים לבין חברת ביטוח או בנק שרוצים הקשחות. במקרים של הגופים הגדולים, חוץ ממחלקת אבטחת מידע צריך לערב את המחלקה שאחרית על מימוש רגולציות ו-Conformance tests (ראיתי מקרה שעבודה ענקית של הקשחה בוטלה ברגע האחרון לפני מימוש רק כי לא עירבו את המחלקה הזו. עבודה עבורי של חצי שנה נעלמה במחי מייל אחד מאותה מחלקה).
  • שילוב הקשחה של Windows ו-Linux. רעיון נחמד, לא ניתן לביצוע מכיוון שמדובר במערכות לגמרי שונות שמצריכות סקריפטים שונים לחלוטין.

לסיכום: כאחד שעשה עבודות כאלו לסטארטאפים ולחברות גדולות (ו-NDA מונע ממני פרסום שמות חברות, אפילו לא לספר לחבר'ה שקיבלת הצעה לבצע עבודה לאחת מהחברות הכי מסקרנות בעולם) אני יכול לאמר מנסיון שהדברים אפשריים, אפשר גם בדרך לשלב פתרונות לחסימות Ransomware וכו' – אבל זו חתיכת עבודה. לא משהו שמתחילים ב-9 בבוקר ומסיימים ב-6 בערב ביום אחד. בסופו של דבר זה נותן לא רק אבטחה, אלא גם פחות תקלות במערכות. יחד עם זאת, צריך לבצע זאת ממש בזהירות ולא ב"טורבו" – מספיק תקלה בשרתי ה-DC עקב מימוש לא נכון והעובדים מגיעים במבט עצבני אליך.

קוד פתוח מול קוד סגור ו"נעילת" לקוחות

כיועץ לארגונים בכל מה שקשור לתוכנות הקשורות לאוטומציה, עננים, קונטיינרים וכו' – אני נזהר מלהיהפך לאיש מכירות קלאסי. כוונתי היא שכשאני מגיע לחברה ואני צריך להציג רעיונות לפתרון או טכנולוגיה – אני מציג שמות (ו/או הדגמות) של מוצרים שיכולים לפתור את הבעיה או ביצוע הפרויקט, אבל אני גם מציג גרסאות מתחרות שהם גם בקוד פתוח.

אישית – הדבר האחרון שאני רוצה להתקין אצל לקוח זה מוצר ש"נועל" את הלקוח עם אפליקציה או פלטפורמה כלשהי.

ניקח דוגמא: חברות גדולות שונות רכשו בעבר רשיונות רד-האט לינוקס לשרתים אבל יש להם גם מכונות שמריצות את אותו לינוקס בגירסת CentOS. אחרי זמן מה החברה רואה שהאנשים שעובדים עם ה-CentOS מקבלים עדכונים כמו גירסאות RHEL והחברה לא ממש משתמשת בשרותי התמיכה של רד-האט והם רוצים להעביר את מכונות הרד-האט הרשמיות ל-CentOS. רד-האט כמובן מתנגדת לרעיון ולעיתים היא יכולה לאיים שזה "לא חוקי" כי יש קניין רוחני בהפצה הרשמית, אבל מבחינה טכנית אין שום בעיה בעזרת מספר פקודות להעביר מכונה כזו ל-CentOS תוך הסרת הקניין הרוחני/גרפיקה/דברים נוספים של רד-האט. (אגב, אפשר גם לעשות את ההיפך). רד-האט יפסידו או ירוויחו מזה? לא ממש מעניין אותי ואינני רואה שום בעיה חוקית לבצע זאת. אני מציע מוצרים ואלטרנטיבות, ואינני מרוויח שקל ממכירת מוצרים. אני עושה את כספי משרותים שצריך לעשות עם המוצר הרשמי או בגרסאות הקוד הפתוח ובלבד שהעבודה שאני מבצע תהיה מלאה והלקוח יהיה מרוצה. זו, אגב, הסיבה שאני "דוחף" פה בבלוג את כל העניין של קונטיינרים – החיים למפתחים, ולמתחזקי התשתית כל-כך-קלים לאחר מכן!

אחד הדברים שאני מעוניין לשמוע מלקוחות פוטנציאליים או מתעניינים לגבי פתרון זה או אחר – הוא שימוש בקוד פתוח בחברה. באיזה כלים או פלטרפורמה הם משתמשים? האם הם מעוניינים להשתמש בקוד הפתוח ובמוצרי קוד פתוח בשאר מוצרים ובתשתית החברה? או שמבחינתם אין בעיה "להינעל" עם פתרון כלשהו שפעיל רק בזמן שמשלמים דמי מנוי חודשיים/שנתיים/דו-שנתיים/תלת-שנתיים וכו'?

הנה דוגמא: לא מעט חברות שנכנסות יותר ויותר בשימוש עננים ציבוריים "מגלים" כשהם משתמשים בלינוקס ומערכות CI/CD את האוטומציה, ותתפלאו – חברות רבות לדוגמא עד היום לא הכניסו שום אוטומציה. יש פלטפורמות אוטומציה רבות ללינוקס כמו Chef, Puppet, SALT ובוודאי עוד כמה – אולם אני ממליץ ספציפית על Ansible מכמה סיבות:

  • הקוד של "המנוע" – פתוח לחלוטין וכתוב ב-Python.
  • אין צורך ב-"שרת" Ansible. כל הפעילות היא Serverless לחלוטין.
  • הכתיבה של ה"תסריטים" (או Playbooks איך שזה נקרא ב-Ansible) היא פשוטה ולוגית. המשתמש יכול תוך שעה שעתיים אחרי שהוא קרא את התיעוד לכתוב דברים בסיסיים שיכולים לרוץ על המכונה שלו ומכונות אחרות, כך שעקומת הלימוד – היא די קטנה.
  • יש לכם שרתי Windows? אולי הגיע הזמן גם ששם תהיה אוטומציה? אז ל-Ansible יש גם מודולים ל-Windows, בין אם מדובר להתקין קבצי MSI, להגדיר IIS, להעתיק קבצים, פעולות דוט NET, ניהול משתמשים וקבוצות ודברים נוספים. העלות לחברה? יקרה מאוד .. אפס שקלים.
  • מחפשים ממשק Web? אתם יכולים לרכוש את Ansible Tower (וביחד עם זאת לקבל תמיכה רשמית מ-רד-האט) או שאתם יכולים להשתמש בממשק וובי אחר (ויותר בסיסי) בקוד פתוח שנקרא Ansible Semaphore.
  • חושבים לעבור לאוטומציה אחרת מסיבה כלשהי? לרוב המתחרים יש כלים אוטומטיים להעביר את ה-Playbooks שכתבתם אל המערכת החדשה (אם כי עדיין לא נתקלתי בחברה שעברה מ-Ansible למערכת אחרת).

כך, בעזרת פתרון כמו Ansible אין אפשרות "לכלוא" את הלקוח, וזאת בניגוד לכלים מתחרים סגורים/סמי סגורים (שימו לב שכלי אוטומציה מסויימים מציגים את עצמם כ"קוד פתוח" למרות שה"מנוע" שלהם הוא קוד סגור לחלוטין וקנייני ואי הארכת חוזה תיצור בעיות בקבלת תמיכה ובהמשך עבודה עם הכלי!) והלקוח יכול לעשות בכלי כרצונו.

אותו הדבר גם בכלים לניהול סביבת חיים (Life Cycle) של קונטיינרים וסביבות המורכבות מעננים פרטיים וציבוריים. ניקח לדוגמא את קטגוריית ה-CMP (כלומר Cloud Management Platform). בתחום זה יש מתחרים רבים, החל מ-VMWare עם ה-vRealize לגרסאותיו, RightScale, ועוד. האם פלטפורמות אלו מבצעות את מה שהן מבטיחות? בהחלט! אולם אם תפסיק לשלם את התשלום החודשי או השנתי, תיתקלו באחת מהסיטואציות הבאות:

  • במקרים כמו של RIghtScale – אתה "בן ערובה", כל עוד שתשלם – הכל עובד. הפסקת לשלם, תתחיל לבנות מחדש את כל מה שבנית – על מוצר אחר.
  • במקרים כמו vRealize אם אתה מפסיק לשלם, המערכת לא תתעדכן לשרותים והגדרות חדשות של עננים ציבוריים, OpenStack ואחרים, אין תמיכה ואין עדכונים לגרסאות חדשות.

לעומת זאת, במוצר כמו CloudForms שנותן לך לבצע CMP (כולל כמובן עמידה ברגולציות וכו'), אם לא בא לך לשלם יותר, אתה יכול לייצא ולייבא את ההגדרות, הקבצים והתכנים לגירסת הקוד הפתוח (ManageIQ) בדיוק כמו שאתה יכול לעבור מ-RHEL ל-CentOS מבלי לאבד פונקציונאליות או תאימות. כשזה מגיע לקונטיינרים, אתה יכול לעבור מגירסת OpenShift מסחרית ל-OpenShift Origin שמבוססת על Kubernetes כך שבעצם למעט שרותי תמיכה (שאותם תוכל לקבל מצד ג' בין כה), אינך מפסיד דבר. להיפך: אתה שומר על כל העבודה שהצוות ביצע ואפשר לאחר המרה לגירסת קוד פתוח – להמשיך לעבוד כרגיל.

לסיכום: לא חשוב אם החברה היא סטארט-אפ שממומנת בחסכונות של המייסד או אם מדובר בחטיבות מחשוב של בנק גדול ועתיר תקציבים: ה-ROI, ה-TCO והשימוש החוזר (re-usability) בפלטפורמה ובכלים הם לדעתי הדברים החשובים. ראיתי מספיק מקרים בהם הוצע ללקוחות כלי כלשהו בקוד סגור בעלות נמוכה (כי מדובר בחברה גדולה ומוכרת שרבים מקשיבים לפתרונות שהיא מקימה) ועתה כשצריך לעבור לעננים וקונטיינרים – החברה צריכה להשקיע תקציבים גדולים כדי לעבור לפלטפורמות קוד פתוח. לכן – חשוב מאוד לבדוק גם כלים בקוד פתוח או כלים מבוססי קוד פתוח וגם להשקיע במחשבה איך לא למצוא את עצמכם "נעולים" באותו כלי או באותה פלטפורמה.

שבוע טוב 🙂

Exit mobile version