כמה מילים על קונטיינרים "מבחוץ"

Print Friendly, PDF & Email

יותר ויותר חברות כיום מבינות את היתרונות הגלומים בקונטיינרים, הן מבחינת scaling, מבחינת צריכת זכרון, ניהול הקונטיינרים ועוד.

אבל כמו עם כל טכנולוגיה חדשה, יהיו תמיד גורמים שמעוניינים להשתמש בטכנולוגיה למטרות נזקים, הונאה, ניצול משאבים, חדירה ועוד ועוד, ולא מעט אנשי אבטחת מידע מעוניינים לדעת כיצד להתגונן נגד איומים פוטנציאליים כאלו.

רבים ירוצו כמובן לכלים המסחריים שמציעים שרותי סריקה ואזהרה נגד קונטיינרים זדוניים או קוד זדוני שרץ בקונטיינר וכאן אתם יכולים למצוא 10 פתרונות כאלו.

הבעיה עם כל הפתרונות הללו היא שהם מבוססים על כל מיני חתימות, זיהויי שינויים וכו' וכו' כמו אנטי וירוסים אחרים, וזה לא תמיד עוזר. כיום, לא קשה לכל מיני פורצים לבנות קונטיינרים נגועים בסקריפטים משלהם שמקודדים (נניח בבסיס 64) שלא יזוהו על ידי אותם כלים אוטומטיים, וכאן כדאי אולי להיזכר במתודות של איך בנויה הפצת לינוקס ולהשתמש במתודות אלו.

הפצות לינוקס כמו רד-האט, CentOS, SuSE, אורקל לינוקס, דביאן, אובונטו וכו' – נבנית בכל פעם מאפס על ידי הידור קוד של חבילות שונות עד שנבנית הפצה בסיסית לחלוטין. להפצה הזו המערכת תעשה Boot, ומשם היא תמשיך להדר את הקוד של כל החבילות שונות (ב-רד-האט, או כל הפצה מבוססת RPM יש חבילות מיוחדות שנקראות SRPM שמכילות קוד מקור + טלאים וסקריפטים כדי לקמפל אותה). ההפצה כוללת חבילות שונות מבחוץ שעברו בתוך יצרן ההפצה בדיקת קוד וברוב המקרים גם שינויים על מנת לרוץ על אותה הפצת לינוקס ספציפית.

כשזה מגיע לעדכונים, יש הרבה אתרים שונים שהם אתרי "מראה" לאתר יצרן ההפצה – המכילים את העדכונים. כל חבילות העדכונים חתומים בחתימה חזקה על ידי יצרן ההפצה (או יצרן ה-Repository) ואתרי המראה אינם כוללים את החלק הפרטי של המפתח, וגם אם מישהו פורץ לאתר מראה או לאתר יצרן ההפצה וינסה להחליף חבילות בחבילות נגועות, כל מי שינסה להתקין את החבילות הנגועות פשוט לא יצליח הואיל והמערכת תעצור את ההתקנה ותתן שגיאה שהמפתח הציבורי המוזכר בחבילה אינו תואם למפתח של ה-REPO. במקרים ויצרן ההפצה חושד שהמפתח נגנב, הוא מייצר מפתח חדש, חותם מחדש על החבילות שקיימות באתר ומפיץ אותו ומודיע ללקוחותיו על כך (הכנסת המפתח החדש היא קלה ובדרך כלל מדובר בפקודה אחת).

בחברות גדולות (כמו בנקים וכו') בדרך כלל לא פותחים את חומת האש להורדת חבילות מיצרן ההפצה באופן ישיר ומשתמשים בתוכנת-אמצע (Middleware) כמו Red Hat Satellite כדי להתקין את ההפצות ועדכונים על שרתים ומחשבים נוספים. ברוב המקומות האחרים שאינם עובדים ישירות מול רד-האט או עובדים עם הפצות אחרות, יש כלי אחר חינמי ובקוד פתוח כמו SpaceWalk שמאפשר להפיץ פנימית בשרתי החברה (ובחשבון הפרטי בענן הציבורי של החברה) עדכוני תוכנה בצורה מאובטחת ומוצפנת (אפשר לשלב בתוך הכלי גם את ה-CA של החברה).

נחזור לקונטיינרים: אחד היתרונות בבניית קונטיינר, הוא שהפורמט לבניית קונטיינר (Dockerfile) קל להבנה וקל לשימוש כדי ליצור קונטיינרים, ואנחנו יכולים להשתמש ב-Dockerfile בדיוק כדי להגן על עצמנו מקונטיינרים זדוניים – במקרים רבים.

איך? די פשוט. כמעט בכל קונטיינר שמופיע ב-Repository ציבורי (כמו Docker Hub) אנחנו נמצא קישור ל-Github שמכיל את קוד ה-Dockerfile. נוריד את קבצי ה-Dockerfile ואחרים מה-git (פקודת git checkout) ואז פשוט נבנה את הקונטיינר מחדש. היתרון הגדול בבניית הקונטיינר מחדש הוא בכך שחבילות רבות מקבלות עדכוני אבטחה וקונטיינרים הזמינים ב-repo ציבורי לא תמיד מעודכנים, וכך נוכל לבנות אותם עם הגרסאות המעודכנות עם תיקוני אבטחה ומה שיותר חשוב – החבילות מגיעות ממקום ידוע (אם משתמשים ב-spacewalk – אז הם מגיעים משרת פנימי בחברה שהוריד את החבילות ממקור בטוח), ואפשר כמובן לאחסן את אותם קונטיינרים ב-Registry פרטי פנימי (הנה הוראות איך להקים אחד באובונטו).

במקרים מסויימים ה-Dockerfile כולל פקודת COPY וקבצי המקור אינם נמצאים ב-repo באותו git. התייחסו במשנה זהירות לקונטיינרים מסוג זה, ובמקרים כאלו אם אתם ממש צריכים את הקונטיינר הספציפי, אולי כדאי להריץ עליו סריקה עם אחד הכלים שהזכרתי לעיל.

לסיכום: בלא מעט מקרים מאוד מפתה לחסוך עבודה רבה בהתקנה של אפליקציה/פלטפורמה – ורבים נוטים פשוט לבצע docker pull ולמשוך קונטיינר שכבר כולל את ההתקנות וההגדרות. זה טוב, אבל חשוב לזכור שיש קונטיינרים "תמימים" עם קוד זדוני שיכולים לגרום נזק או "לשתות" משאבים לצרכי כריית מטבעות או גניבת מידע, ולכן אני ממליץ לבנות אותם מחדש ובמקרה הצורך להשתמש בכלי סריקה טוב.

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.