ברודקום רכשה את VMWare – ההמשך

בתחילת השנה פרסמתי פוסט על כך שחברת Broadcom רכשה את חברת VMWare בסכום של 69 מיליארד דולר, ובאותו פוסט/קליפ חיוותי את דעתי, וחשבתי שסיימתי עם הנושא… עד שקיבלתי טלפון מחברה מנמ"ר שביקש ממני לבדוק יותר לעומק ולחוות דעה יותר מפורטת. החלטתי שאם אני בין כה עושה זאת, אני גם אפרסם זאת כאן.

להלן תקציר:

למי שלא מכיר את חברת ברודקום, החברה רוכשת חברות שונות, ולאחר הרכישה היא מוכרת חלקים שונים של החברה הנרכשת, מקצצת בהשקעות בצורה משמעותית בחברה הנרכשת, כך שבמקרים רבים, החברה הנרכשת אינה יותר מ"שלד" ממה שהיתה בעבר חברה גדולה. דוגמאות לא חסר: CA, symantec ויש עוד כמה. גם רכישת VMWare אינה הרכישה האחרונה, החברה רכשה מאז את ConnectAll.

בחודשים האחרונים התקיימו מספר ישיבות עם הנהלת ברודקום, VMware, שותפים ואחרים, בהם התגלו הדברים הבאים:

  • החברה מחסלת את תוכנית השותפים המקורית של VMware וברדקום מעתה היא המחליטה מי יהיו השותפים והתנאים החדשים.
  • החברה משנה לחלוטין את פורטפוליו המוצרים של VMWare ומעתה יהיו שני מוצרי "אב", ורוב המוצרים האחרים של החברה לא יהיו זמינים יותר לרכישה עצמאית, אלא כ"תוספים" לאותם "מוצרי אב" – ארחיב בנושא בהמשך הפוסט
  • ברודקום החליטה ש-VMWare תצא מכל מה שקשור לוירטואליזציית קצה (VDI), ניהול מערכות קצה, וכל מה שקשור ל-End User Computing והיא מציעה את החטיבה למכירה עד סוף השנה הקלנדרית הנוכחית בסכום של 5 מיליארד דולר.

עתה נתרכז בעניין אותם "מוצרי אב": החברה תציע בעצם שני משפחות חדשות, הראשונה תיקרא VCF (ר"ת VMware Cloud Foundation) וחבילה זו תציע את כל מה שיש ל-VMWare להציע בתחום וירטואליזציה מנוהלת, מקומית או בענן (או בצורה משולבת) , כולל חלקים רבים שהוצעו כפתרנות נפרדים ומעתה יוצעו כ-Add-ons (תוסף) למי שרוכש את VCF. להלן תרשים דוגמא למה יוצע לרוכשים (לחצו להגדלה)

קרדיט: William Lam

מוצר האב השני הוא VVF (ר"צ VMware vSphere Foundation) – שזו כמובן חבילת ה-vSphere שמיועדת לקצה הגבוה וללקוחות הגדולים. כמו ב-VCF, גם כאן, מוצרים שהיו בעבר עצמאיים וניתנים לרכישה נפרדת, ימכרו מעתה רק כ-Addons. להלן תרשים החבילה (לחצו להגדלה):

קרדיט: William Lam

כפי שניתן לראות מהתרשימים, ישנם מספר חבילות מוצרים שהחברה כורכת, בין אם הלקוח רוצה או לא. כך לדוגמא, מעתה חבילת ARIA כלולה ב-VVF. יש לך מערכת אחרת לניתוח קבצי LOG  לדוגמא? או שתיפטר מהמערכת או שתשלם עבור חלק שלא תשתמש. מצד שני, ישנם חלקים שמעתה זמינים רק אם רוכשים את VCF – כמו VMWare firewall או ATP.

אחרי שברודקום/VMWare פרסמו את הדברים (הם פרסמו מאז מספר "עדכונים" – פוסט זה כולל אותם), ולאחר שהם הבינו כי המתחרים כבר פונים ללקוחות החברה, הם הוציאו "הבהרה" נוספת שישנן עוד 2 "חבילות אב".

החבילה הקטנה הנוספת היא חבילת VMware vSphere Standard (VVS) – להלן התרשים (לחצו להגדלה):

כפי שאתם יכולים לראות, מספר התוספים הזמינים לרכישה – קטן מאוד ולא ניתן לרכוש תוספים אחרים שקיימות בחבילות אב אחרות.

ההצעה האחרונה שיש לברודקום/VMWare להציע נקראת VMware vSphere Essentials Plus Kit (VVEP) והיא די זהה ל-VVS. להלן התרשים (ההגבלה ל-3 שרתים היא במקור – לחצו להגדלה):

אלו הם ההצעות הזמינות ללקוחות, כאשר מעתה הכל זמין כמנוי (Subscription) בלבד. לאלו המעוניינים במידע לגבי ה-Validated solution על VCF, אפשר לראות פרטים כאן.

בקליפ שפרסמתי בפוסט הקודם, ציינתי כי חברות גדולות לא יתרגשו מעליית המחיר הצפויה (והיא בהחלט צפויה – מפוסטים שונים ברשת רואים עליה שנעה בין 100 ל-300 אחוז, אבל תמיד כדאי לשאול את הנציגות שמולה אתם עובדים), אך הבעיה המהותית קשורה לעיקר: שום חברה לא מוכנה "לבלוע" עליית מחיר כה גבוהה כשמדובר בדיוק באותו מוצר שהיה זמין במחיר נמוך משמעותית בעבר (כבר ציינתי כי רוב מוצרי VMWare הפסיקו להיות זמינים לרכישה עצמאית ו/או רשיון Perpetual? הנה פוסט של VMware עצמה על כך לגבי רשיונות, כל המוצרים ושרותי SAAS) ולכן רבים מתחילים להתעניין בפתרונות מתחרים (ספקי הענן כבר מציעים הצעות מפתות, Nutanix גם מציעים)

מה ניתן לעשות? על מה מומלץ להסתכל ולבחון? על כך – בפוסט הבא שיפורסם בסופ"ש זה.

סטטוס וירטואליזציה מבוססת קוד פתוח – סוף 2018

אנחנו נמצאים נכון לשעת כתיבת פוסט זה ימים ספורים לסיום שנת 2018 ותחילת שנת 2019 וחשבתי שזה יהיה זמן נכון לפרסם פוסט סטטוס לגבי פתרונות וירטואליזציה מבוססי קוד פתוח.

מי שהולך לכנסים והרצאות של חברות שונות ושל ספקי ענן שונים, שומע בוודאי איך חברה X או חברה Y עברו לענן, הם מרוצים עד השמיים והכל ורוד ומאושר. המציאות, לפחות משיחה עם חברים פרילאנסרים שמבצעים אינטגרציות או מעברים לפלטפורמות שונות – קצת שונה. כן, ישנן חברות שמעבירות חלק מהמכונות VM שלהן לענן, חלקן מעיפות מכונות VM ומשתמשות בשרתי ענן שונים (כ-PaaS), אבל לא יצא לי להכיר שום חברה עם כמה אלפי מכונות VM בארץ שבסופו של דבר השביתה את ה-DC שלה והעבירה הכל מהכל לענן. ככלל, הויכוחים על העלויות השונות בטווח הזמן הקצר והארוך (בתוספת כמה מילות Buzz) גורמים ללא מעט חברות להאט מעבר לענן, לבצע Hybrid מדוד מאוד, והיו כמובן לא מעט מקרים שפשוט "חזרו הביתה" (אם כי זה לא סופי. מי שחושב שאין בתחום ה-IT מקרים שמקבלים החלטה X ואחר כך מבטלים ואחר כך שוב חוזרים – מוזמן להתעורר).

אני מודה שעד לאחרונה כל עניין הוירטואליזציה בקוד פתוח לא ממש תפס אחוז גדול בתחום ההטמעות ב-Enterprise. כמעט כולם הולכים ל-VMware, חברות שכמעט כל התשתית שלהם מבוססת מיקרוסופט משתמשים ב-Hyper-V ואלו שרוצים Hyper Converged הולכים על Nutanix או Simplivity. אחרי הכל – למוצרים האלו יש תמיכה, יש בארץ אינטגרטורים, לא צריך לקנות מחו"ל רשיונות, יצרני החומרה מאשרים שהמוצרים עובדים עם הברזלים. בקיצור, סבבה אגוזים.

אבל בימים אחרונים קיבלתי 2 שיחות טלפון מ-2 חברות גדולות שהמנהלים הבכירים שלהם קוראים בלוג זה. אחד מהם בתפקיד בכיר בחברה בטחונית מאוד גדולה וידועה. הבקשה שלהם היתה זהה – הם מעוניינים לצמצם את ההוצאות על הרשיונות ומוכנים לשקול גם מעבר לפתרונות קוד פתוח או פתרון מסחרי מבוסס קוד פתוח. מטבע הדברים אני לא יכול לתת לאף אחד מענה טלפוני מבלי לפגוש את הלקוח, לראות מה התשתית, מה הם רוצים לבצע, לאן הם רוצים להגיע, מה הידע המקצועי שיש בחברה ועוד ועוד, ולכן בפוסט זה אתמקד יותר בפתרונות ה"חמים"/פופולריים בשוק ולמי הם מתאימים.

אחד הפתרונות שיורד לאט לאט מגדולתו הוא Xen Server. הסיבה לכך היא שהפתרונות המתחרים שאציג היום נותנים את מה ש-Xen נותן בחינם ואם רוצים לקנות מיצרן הפתרון תמיכה בתשלום, המחיר של המתחרים יותר זול, ולכן ההמלצה שלי למי שכן משתמש במערכת של Xen וחושב בהמשך לשדרג – זה לבדוק את הפתרונות המתחרים המבוססים בקוד פתוח.

בפוסט זה אציג, כמו בפוסטים קודמים – 3 מערכות (Proxmox, oVirt/RHV, OpenStack) ולמי הם מתאימים ומה השוני שלהם.

נתחיל במערכת שמתאימה יותר לחברה קטנה או ל-LAB מקומי: Proxmox.

תוכנת Proxmox מתאימה ליישומי וירטואליזציה הן על מערכות ישנות (כן, אותו שרת G7 של HP שיושב שם בצד) והן על מערכות חדשות. המערכת עצמה היא יחסית קלה ללימוד, ומי שעבד על ESXi עם vCenter בצורה לא מקצועית (כלומר לא עבר קורסים והכשרות של VMware) יוכל להקים תוך דקות ספורות מכונות וירטואליות על דיסקים מקומיים, לחבר NFS או iSCSI וגם להשתמש ב-HA ולבצע Live Migration (כל עוד יש אחסון משותף, זו לפחות הדרך המומלצת). בקיצור -אם אתם צריכים להקים מערכת וירטואליזציה על מספר קטן של שרתים, ללא הקמה של רשתות וירטואליות מורכבות או דברים הרבה יותר מורכבים (DVSwitch?) – אז Proxmox יכול להתאים למשימה.

המערכת הבאה יותר מתאימה לחברות שמריצות מערכות וירטואליזציה מורכבות עם רשתות וירטואליות שונות (המערכת משתמשת ב-Open Virtual Network ו-Open vSwitch, וכן רשתות SDN), סטורג'ים בפרוטוקולים שונים, חיבור ל-OpenStack, ודברים נוספים. המערכת היא oVirt. טכנית, oVirt נבנתה מגירסה 4 להריץ מערכות גדולות וכשאני מציין גדולות, אני מדבר על אלפי ועשרות אלפי מכונות וירטואליות. בשעה שפתרונות כמו ProxMox מתרכזים ב-Bridge Networking, מערכת oVirt תומכת במספר פתרונות רשתות וירטואליות, והיא בין המערכות היחידות שתומכות גם בפלטפורמות שאינן X86-64 כמו מערכות Power ו-S390 של IBM. מבחינת HA, היא בין המערכות המובילות בדיקות ברמת חומרה (דרך ILO/IMM/IDRAC) מה קורה לברזל והיא יודעת להעביר את ה-VM אם יש תקלה ולטפל בשרתים פיזיים בעייתיים – החל מהקמה של חדשים, שדרוג קיימים ועוד. מערכת oVirt מבוססת על מערכת KVM האחרונה (כן, אותה חברה שמפתחת את oVirt היא אותה חברה שמפתחת את KVM – זו רד-האט) כך שיש תמיכה בציודים וירטואליים חדשים, מערכות UEFI וירטואליות מודרניות ועוד), התממשקות ל-VCenter, המרה יעילה של מכונות וירטואליות ל-oVirt, תמיכה ב-AD/LDAP ועוד שורה ארוכה של פונקציות. בהשוואה ל-Proxmox, מערכת oVirt היא מפלצת ולכן היא פחות מתאימה לרוץ על שרתים עם מכונות וירטואליות שמאוחסנות על דיסקים מקומיים. oVirt, אגב, מגיעה מוכנה לשימוש הן כשרת שיתחבר לסטורג' והן כ-Hyper Converged.

oVirt מתאימה להטמעות גדולות הן כ-PoC והן כפרודקשן כל עוד יש בחברה ידע פנימי (או יועץ חיצוני) שיכול לתת תמיכה. מנהלים שמנוסים עם VMWare או Hyper-V ואינם מנוסים מספיק או בעלי ידע רציני בלינוקס יתקשו בניהול מערכת כזו ללא השקעה בלימוד הדברים, והסיבה לכך פשוטה: oVirt אינה מנסה להיות העתק של VMware והדגש של oVirt הוא יותר על פונקציונאליות מאשר חזותיות (אם כי חל שיפור ניכר בחלק הזה בגירסה 4.2 ובגירסה 4.3 שתצא במהלך 2019). חברות שמעוניינות במוצר ארוז ובתמיכה רשמית עם רשיונות – ניתן לרכוש את מוצר ה-RHV עם תמיכה.

ומכאן – למפלצת הגדולה: OpenStack.

אם oVirt היא מערכת גדולה, OpenStack היא גודזילה לכל דבר ועניין. ההבדל הגדול בין oVirt ל-OpenStack הוא ש-OpenStack מנסה לתת לך הכל מהכל. וירטואליזציה? יש. קונטיינרים? יש את Zun שמאפשר להריץ קונטיינרים כ-שרות. DB כ-שרות? יש. אחסון תואם S3? יש. אחסון Images ודברים אחרים? יש. צריך Load Balancer? תכיר את Octavia, ויש עוד עשרות חלקים. עם oVirt לעומת זאת – המיקוד הוא לכיוון מתן שרותי וירטואליזציה והשרותים מסביב, לא יותר מכך.

המטרה של OpenStack היא לתת לחברה להקים ענן פרטי, רק שבניגוד לדרכים ישנות יותר שבהם היינו מקימים מערכות VM מבוססות לינוקס ריקות ועליהן היינו מקימים כל מיני שרותים – כאן המערכת מוקמת על הברזלים עם השרותים שאתה צריך ואז אפשר להשתמש בשרותים כדי להקים מה שרוצים – מכונות וירטואליות, קונטיינרים, שרותים וכו'. חשוב לזכור: מערכת OpenStack היא מערכת מאוד מורכבת, ומחייבת שיהיה בחברה ידע פנימי רציני בלינוקס, SQL, פייתון, BASH וכו' (בלא מעט מקרים כדי לאבחן תקלה או כדי לטפל בתקלה,  העבודה נעשית מול Shell ולאו דווקא מול ה-GUI) ומאוד מומלץ יועץ חיצוני צמוד ל-OpenStack.

שילוב מערכת OpenStack בחברות הוא מעט מורכב מהסיבה הפשוטה שזו אחת המערכות שלא מומלץ להוריד את הגירסה החופשית ולהתקין אותה, מכיוון שתוך חצי שנה משחרור הגירסה האחרונה יוצאת גירסה חדשה ולאחר כשנה כמעט ואין עדכונים ותיקונים לגירסה הקודמת, ולכן אם רוצים OpenStack עם תמיכה רשמית מלאה, מומלץ לרכוש זאת מיצרן הפצת לינוקס כמו SuSE, המחיר שלהם יותר זול מהגירסה של רד-האט ויש תמיכה לפחות ל-5 שנים למוצר בגירסה שרכשתם.

ומה העתיד?

פתרונות הוירטואליזציה ממשיכים להתקדם, גם הפתרונות המסחריים הסגורים אך גם הפתרונות מבוססי הקוד הפתוח. ב-VMWare הכריזו בכנס האחרון על ESXI ל-ARM, פלטפורמה שנכנסת יותר ויותר לספקי הענן הציבורי ו"זוחלת" לכיוון ה-Enterprise (תסתכלו על Ampere). פתרון הוירטואליזציה KVM ו-QEMU (שבהם כל מערכת בנייה כמו Yocto משתמשות) יש תמיכה בעשרות מעבדי ARM כבר 6 שנים ומעלה, מערכת OpenStack תומכת ב-ARM, ו-oVirt תתמוך כנראה בגירסה הבאה (אם לא תהיה גירסה כזו, אני כנראה בשנה הבאה ארכוש שרת ARM ואבצע BUILD לכך. מהנדסי רד-האט ישראל – תתכוננו להצקות ממני 🙂 ). עוד ארכיטקטורה שהולכת להיתמך היא מעבדים זולים מבוססי MIPS החדשים.

מבחינת תקשורת – רשתות 100, 200 ו-400 ג'יגה יהפכו לאט לאט לנורמה והמתגים עצמם יהיו מבוססים שבב מרכזי קנייני ושבב ARM שמריץ לינוקס, ומי שינהל את המתג – זו מערכת הוירטואליזציה (דרך הלינוקס שרץ על המתג).

מבחינת אחסון: ישנו תהליך יחסית די חדש שיכנס לאט דרך יצרני ה-SSD והוא "העפה" של מערכת הבקר מה-SSD כך שמערכת הוירטואליזציה תחליט איך לנהל את ה-SSD, איך לבצע Garbage Collection לפי העומסים במכונה, לפי המכונות הוירטואליות שירוצו ועוד. אינטל גם תוציא את ה-Optane DC Persistent Memory – מקלות אחסון שיושבים היכן שמקלות הזכרון יושבים, מכילים הרבה יותר אחסון ממקלות זכרון ECC רגילים ועם ביצועים קרובים לביצועי זכרון. תמיכה לכך ב-OpenStack תהיה קיימת בקרוב (להלן השקפים), רק שמחכים למעבדים ושרתים מבוססי Cannon Lake SP.
עוד תחום אחסון שיקבל Boost רציני בוירטואליזציה הוא NVMEoF שיתן Latency מאוד נמוך.

לסיכום: פתרונות וירטואליזציה מבוססים קוד פתוח לא הולכים להיעלם, הם מתפתחים יותר ויותר ויודעים גם לתת "Fight" לפתרונות הסגורים. יש פתרונות גם להטמעה קטנה, גם להטמעות גדולות וגם להקמת ענן עם עשרות שרותים בתוך החברה, רק שכאן אף אחד לא עומד לך עם טיימר של 30-60 יום ל-Trial ותוציא צ'ק שמן או שאין מערכת. כל הפתרונות שתיארתי הם פתרונות טובים ויציבים לא רק לטסטים אלא גם לפרודקשן.

אם יש לכם שאלות לגבי המוצרים, אתם מוזמנים ליצור קשר.

על בעיה X ופתרון Y

כאחד שנותן יעוץ לחברות, יוצא לי בלא מעט מקרים להיפגש עם נציגים טכניים של חברות שונות, מסטארט-אפים ועד לחברות גדולות – בכדי לתת להם יעוץ בנושא פתרון טכנולוגי זה או אחר לצורך פתרון בעיות או לצורך הטמעת פתרון חדש או משופר בהשוואה למה שיש להם כיום. דוגמא פשוטה: חברה מעוניינת לרכוש סטורג' חדש, והם מעוניינים לדעת האם פתרונות מבוססי קוד פתוח יכולים לתת להם מענה במחיר יותר זול מפתרון סטורג' קנייני. אי אפשר לעשות יעוץ בטלפון של שיחה כמו:

לקוח פוטנציאלי: היי חץ, יש לנו NetApp ואנחנו רוצים לדעת, יש פתרון מבוסס קוד פתוח שיכול להחליף?
חץ בן חמו: אולי.

בשביל לייעץ לבעיה כמו שציינתי לעיל, צריך לשבת עם הלקוח הפוטנציאלי לפגישת יעוץ מלאה, ולשמוע ממנו את הדברים הבאים:

  • מה הפונקציונאליות שהוא מחפש
  • מה הפונקציונאליות שמאוד חשובה לו, ומה הפונקציונאליות שבשבילו זה יהיה "נחמד" אם קיים אך אותה פונקציונאליות אינה קריטית.
  • האם הוא מחפש פתרון Scale Up או Scale Out
  • האם הוא מחפש פתרון שישולב כ-Hyper Converge או שהוא מחפש פתרון של ברזלים נפרדים
  • ויש עוד לא מעט שאלות…

ההבדלים ביני (וכמובן אחרים), כיועץ ואינטגרטור בלתי תלוי (כלומר אחד שהוא אינו בעצם Reseller של ברזלים ממותגים) הם דברים חשובים כגון:

  • אינטגריטי – אם מישהו יבוא אליי ויבקש לדוגמא פתרון סטורג' Scale Out והדבר הכי חשוב לו זה iSCSI לדוגמא, אז אני אומר לו בפשטות שכרגע אין פתרון Scale Out בקוד פתוח (גם כמוצר מסחרי) שיש לו פתרון iSCSI ל-Scale Out בצורה טובה והוא יצטרך פתרון קנייני.
  • על מה הפתרון אמור לענות? לקוח רוצה X על מנת לפתור את בעיית Y. נעזוב לרגע את X, ונשמע מהלקוח מהו אותו Y. אין ספק, דרישותיו של הלקוח הן חשובות, אולם ברגע שמספרים לי מהו אותו Y, אז ניתן להעלות מספר פתרונות שיכולים לענות על Y וגם להתחשב בצרכי הלקוח.
    לדוגמא: ללקוח יש 20 מכונות VM שמשמשות לפיתוח והלקוח רוצה פתרון סטורג' עבורם Scale Up. במקרה כזה אני יכול להציע לדוגמא פתרונות מבוססים ZFS, בין אם כקוד פתוח נטו או מוצרים מסחריים ובהצעה שאגיש לו יוסבר מדוע הפתרון הזה טוב ויוצעו ללקוח מספר פתרונות מבוססים ZFS, כך שבסופו של דבר ה-Y הם אותם 20 מכונות VM וה-X יהיה פתרון מבוסס ZFS.

וכאן בעצם מגיעה השאלה המרכזית שלי…

לא לי ולא לאף פרילאנסר יועץ או אינטגרטור, אין מכונה לקריאת מחשבות, ולא קל "להוציא" מלקוחות פוטנציאליים את אותו Y. יחד עם זאת, בכל חברה, תמיד יש חיפוש לפתרונות לבעיות Y כלשהן, וכאן הייתי רוצה (ובוודאי פרילאנסרים אחרים) לשמוע מהן אותן בעיות Y שחברתכם מחפשת אליהן פתרון (מבוסס לינוקס או מבוסס קוד פתוח). אתם מוזמנים לענות כאן (ללא ציון שם חברה או פרטים מזהים אחרים של מקום עבודתכם) ואולי תקבלו הצעות מעניינות של פתרונות שונים ואם תרצו תוכלו לפנות למציע (כל פרילאנסר יכול כמובן לענות).

וירטואליזציה והעתיד

עולם הוירטואליזציה ידע ב-30+ שנים האחרונות תהפוכות רבות. זה התחיל ב-IBM עם המיינפריים, המשך למערכות יוניקס השונות עם פתרונות מסוגים שונים (רובם מבוססי חומרה), המשיך בצעדים קטנים בעולם ה-PC (בדסקטופ, לא בשרתים), ובשרתים מודרניים זה התחיל עם "מעין וירטואליזציה" כמו chroot, jails ובסולאריס עם Zones.

עד שהגיעו VMWare שגם הם התחילו בהתחלה בדסקטופ (ה-Workstation, אחרי זה ה-GSX, אחרי זה ESX ולבסוף ESXI) והם "לקחו את הקופה" בכל הקשור להצעת וירטואליזציה מלאה. מה שהיית יכול (בד"כ) להריץ על שרת בודד, אתה יכול להריץ בשרת וירטואלי ללא שינויים. VMware נכנסה לשוק די ריק וכבשה אותו ורק לאחר מספר שנים נכנסה מיקרוסופט עם ה-Hyper-V ולאחריה נכנסו אחרים כמו אורקל עם ה-VM Server שלהם וגם רד האט עם RHEV (כיום זה נקרא RHV), ופתרונות אחרים כמו Proxmox ואחרים.

כיום, חברות שקמות ורוצות להכניס פתרון וירטואליזציה – יש להן מגוון רחב של פתרונות וירטואליזציה, החל פתרונות קוד פתוח שלא צריך לשלם שקל אחד ועד לפתרונות שעולים אלפי (ולפעמים עשרות אלפי) דולרים, הכל תלוי בצרכי החברה, בידע שיש בתוך החברה לתפעל ולתחזק (או מישהו חיצוני שעושה זאת עבור החברות), בצרכים ובגישות שהם בוחרים, כגון:

  • פתרון וירטואליזציה רגיל – ערימת שרתים שכל התוכן נשמר בדיסקים מקומיים.
  • פתרון וירטואליזציה רגיל – עם NAS או SAN כאשר ה-DATA נשמר על אותו פתרון אחסון.
  • פתרון וירטואליזציה hyperconvergence – שבו הכל יושב בארון אחד ובלוגיקה מאוחדת – ה-storage, הרשת (נהיית כמעט כולה וירטואלית – SDN ), וה-Compute – כמו פתרונות של Nutanix, או Simplivity או RHV (לשעבר RHEV, בגירסה החדשה 4.2 שתצא בקרוב).
  • פתרון וירטואליזציה משולב קונטיינרים – מכונות ה-VM משמשות כ-nodes והקונטיינרים רצים בתוך ה-Nodes.
  • פתרון של קונטיינרים בלבד – ה-Nodes יושבים על מכונות פיזיות (ללא וירטואליזציה) והקונטיינרים רצים על המכונות הפיזיות (פתרון לא מומלץ, הואיל וכך קשה לנטר ולטפל בשרתים).

קונטיינרים נכנסו בסערה לשוק ב-4 שנים האחרונות כאשר Docker הוביל בשוק שהיה עד כה עם פתרון Zones של Solaris ומספר פתרונות לא-ממש-משוייפים בלינוקס כמו LXC והפשוטים כמו chroot ו-jails (שקיים לגרסאות BSD). פתרון הקונטיינרים הראה לעולם מה שמנהלי Solaris ולינוקס ידעו ממזמן – אתה יכול להרים קונטיינר ב-2-3 שניות ולהריץ עליו אפליקציות. הפתרון היה מוגבל, אבל הוא בהחלט הצית את הדמיון ומספר אנשים החלו לעבוד על פתרון משלים בגוגל ולאחר זמן מה גוגל החליטו להוציא את הפתרון שלהם שמשתלב עם Docker ונקרא Kubernetes (או בקיצור: K8S ובתרגום השם מיוונית: טייס – pilot) ו-K8S נותן לך פתרון כמעט מלא לקונטיינרים – החל בשרידות, גדילה דינמית, בדיקת "בריאות" קונטיינרים, תקשורת ביניהם (באמצעות תוסף צד ג' – יש מספר פתרונות מובילים) ועוד ועוד.

חברות ענן ציבורי שנתנו שרותים המבוססים על VM קפצו על המציאה והחלו לתת פתרונות מבוססי קונטיינרים וכיום יותר ויותר חברות בתשתית הפנימית שלהם מתחילים להבין שבמקום הצורך שיהיו 100 מכונות וירטואליות, אפשר להסתדר עם 10 מכונות וירטואליות גדולות ו-500 קונטיינרים, החסכון במשאבים הוא די רציני, נוסיף לכך יתרונות נוספים של קונטיינרים וכך נוכל להבין מדוע חברות קטנות כגדולות מתחילים "לזוז" יותר ויותר לכיוון קונטיינרים.

זה המצב כרגע בשוק.

ומה העתיד צופה לנו?

מי שנמצא בתחום המחשבים עשרות שנים יכול בוודאי לראות שפתרונות ישנים תמיד עושים "סיבוב" נוסף וחוזרים כפתרונות מודרניים. קחו Mainframe מלפני 30+ שנה, דברים עתיקים כמו System/360 של IBM ונוכל לראות שם ש-IBM הריצו מערכות נפרדות כ… קונטיינרים, בשמות אחרים, במושגים שונים, אבל במבט על – אפשר להשוות זאת לקונטיינרים והנה כיום השוק חוזר ל.. קונטיינרים. אותו דבר בוירטואליזציה (גם שם ל-IBM יש הרבה קרדיט ו.. אלפי פטנטים. אם IBM היתה רוצה להתנהג כמו שמיקרוסופט התנהגה בשנות ה-90 – הייתם משלמים היום הרבה הרבה יותר על פתרונות וירוטאליזציה וקונטיינרים).

לעניות דעתי, הדבר הבא שיכנס – יהיו הקונטיינרים VC (לא, אני לא מדבר על vCenter שבין כה הולך למות לטובת VCSA לשמחתי). מה זה קונטיינרים VC? התשובה לכך היא Virtualized Containers ויש מספר חברות (הכי גדולה היא אינטל עם ה-Clear Containers) שיציעו זאת.

איפה זה נכנס? הבעיה כיום עם קונטיינרים היא שההפרדה בין קונטיינר לקונטיינר היא חלקית. אם נפעיל קונטיינר A ונכנס אליו, הוא לא יכול לדבר כברירת מחדל עם קונטיינרים אחרים או עם ה-host אלא אם נגדיר לו כך ספציפית (בצורה של Volume או בהגדרות רשת). יחד עם זאת, אם אני מצליח לקבל גישת root ל-host עצמו, אני לא רק שיכול לראות את כל התליכים שהקונטיינרים מריצים, אני יכול לשבש את כל המערכת. יש פתרונות לכך כמו SELinux ו-AppArmor אבל הרוב לא משתמשים בכך ובחברות גדולות כמו בנקים וכו' העניין די מעכב הכנסת פתרונות מבוססי קונטיינרים. (אצל חברות הענן כמו אמזון וגוגל, המצב שונה לחלוטין וגם אם תצליח לפרוץ את הקונטיינר – לא ממש תגיע ל-host, והם משתמשים בפתרונות חומרה כדי להגן על הדברים, פתרונות חומרה משלהם שהם אינם מוכרים. ככלל, שרתים אצל יצרני הענן שונים מאוד בתצורה הסופית מהשרתים שחברות קונות).

כאן נכנסים ה-VC. ה-Virtualized Containers הם בעצם מכונות וירטואליות לכל דבר ועניין שיריצו את האפליקציה שלכם, רק שהם בנוים בצורה אחרת. לדוגמא עניין ה-BIOS ותצורת ה-PC הקלאסית – הועפו החוצה ודברים רבים שונו כך שה-VC לא יצרכו משאבים כמו VM רגיל, אבל מצד שני תקבל את ההגנות של וירטואליזציה כך שגם אם יש לך root ל-host עצמו, זה לא אומר שתוכל לראות תהליכים רצים (תוכל לראות מכונות וירטואליות שרצות אבל די קל גם להגן עליהן עם פתרונות הצפנה, שימוש ב-HSM וכו' וכו').

אפשר לקבל מעט יותר פרטים על כך ב-Kata Containers , הגירסה הבאה של OpenStack כאן שתתמוך בפתרון VC, ואני משער ש-Kubernetes יתמכו בהמשך גם ב-VC של חברות אחרות ושל אינטל.

ומה עם הפתרונות של VMware?  ל-VMWare כיום יש את vSphere integrated containers אבל אני מאמין שב-vSphere 7 הפתרון יהיה שונה, וגם ב-VMWare יבינו שרעיון ה-VC הוא רעיון לא רע בכלל להטמעה ושימוש, ומכיוון שב-VMWare יש צוות ענק של אנשי לינוקס, הם יכינו פתרון כזה (הימור שלי: פתרון ה-VC שלהם יתאם ללינוקס, לא ממש ל-Windows, לפחות לא בגירסה הראשונה) כך שתוכל להרים לך קונטיינר או VM, וזה לא ישנה הרבה, והפתרון יכלול גם Scale Out דינמי. (אין לי NDA מול VMWare וידע פנימי רשמי מה שקורה שם ולכן אני מסייג את הדברים, אלו רק שמועות ששמעתי).

עוד תחום שלדעתי יקבל יותר ויותר מקום (אך הדבר יקח זמן עקב שמרנות של חברות) הם מעבדי ARM. חברות כמו Qualcomm, Cavium ואחרות מתחילות להוציא מעבדי ARM V8-A עם 16/32/64 ליבות, מיקרוסופט עובדת ותשחרר בקרוב Windows 2016 לשרתי ARM ויש שמועות שגם ב-VMware וחברות אחרות עובדים על כך (הפצות לינוקס לשרתי ARM כבר קיימים כיום (גירסת SuSE קיימת כאן, וכאן ההכרזה של רד-האט, וכאן של Ubuntu). הרעיון עצמו הוא פשוט: בשרתים כאלו יש לך עשרות ליבות ואתה לא צריך לשלם 10000$ על מעבד כזה, והליבות הללו יכולות להריץ דברים קטנים ביעילות מופלאה. קונטיינרים הם (יחסית) קטנים, אז למה שלא תריץ את הקונטיינרים שלך על מעבדי ARM? צריך ברזלים? HPE הכריזו על כמה דגמים, DELL ו-Lenovo ממלאים את פיהם מים כרגע, אבל בוודאות אני יכול לאמר לכם – הם בונים כאלו בימים אלו לקראת הכרזה בקרוב.

נקודה שלא התייחסתי אליה היא Serverless והסיבה שלא התייחסתי לדברים היא שכרגע מדובר על טכנולוגיות קנייניות של ספקי הענן. יכול להיות בהחלט שחברה כלשהי תקים איזה מוצר שיתן Serverless על תשתית ארגונית פנימית, אך למיטב ידיעתי כרגע – אינני מכיר שום חברה או מוצר כזה.

לסיכום: דברים שהיו בעבר יחזרו שוב בגרסאות יותר מתקדמות, עולם הקונטיינרים לא הולך להיעלם אך הוא הולך להשתפר ויש יותר ויותר שחקנים בשוק. יצאו קונטיינרים מסוג אחר (VC), וגם פלטפורמות חומרה חדשות יכנסו לשוק (והמאמצים הראשונים יהיו יצרני הענן שימכרו לכם מכונות וירטואליות וקונטיינרים מבוססי ARM במחיר מפתה).

יהיה בהחלט מעניין 🙂

כשצריכים VPN טוב ובחינם

אם תשאל היום כל אדם או גוף מקצועי שמבין באבטחת מידע כיצד לבצע חיבור למחשבים או משאבים מרוחקים בצורה מאובטחת, הדבר הראשון שימליצו לך זה על VPN. כיום כל מחשב בעל כתובת IP חיצונית חוטף סדרות של סריקות מ-1001 גורמים וכל פורט שמתגדלה כפתוח נעשים עליו נסיונות חיבור, לעיתים נסיונות בודדים ולפעמים עשרות (או יותר) בשניה. אם אתם רוצים לראות זאת "בשידור חי" הקימו באחד מספקי הענן הציבוריים מכונת לינוקס קטנה עם SSH פתוח ועקבו אחרי קבצי הלוג, תהיו בטוחים שתוך שעות ספורות יהיו כמה סקריפטים שינסו להתחבר אליכם.

לכן, חיבור VPN הוא חשוב ורוב העסקים והחברות רוכשים קופסאות Appliance (או VM) של VPN מיצרניות מוכרות כמו Cisco, Fortinet, Juniper, Check Point, Palo Alto ועוד רבים אחרים. לאלו שמעוניינים בחיבורים בודדים, יש את ה-OpenVPN שמאפשר עד 2 חיבורים סימולטנית ללא תשלום, וניתן כמובן לרכוש רשיונות נוספים. אפשרות נוספת בקוד פתוח היא StrongSwan שמאפשר חיבוריות בין שרת VPN לכל מכונת לינוקס/מק/Windows.

אפשרות פופולרית חדשה שקיימת נקראת Wir eGuard ולמרות ש-Wire Guard אינו מתאים להחליף VPN כ-Client/Server עדיין (אין עדיין Clients ל-Windows ומק אם כי הוא יכול לשמש כ-Client/Server בין מערכות לינוקס), הוא יכול לסייע במקום אחר שהוא מאוד חשוב.

נניח ויש לנו מספר שרתים בחוות שרתים ביפו, וישנה קבוצה של עובדים שיושבים בחיפה שצריכים להתחבר לאותם שרתים. חיבור בשיטת ה-Client/Server לכל מחשב שיושב בחיפה למחשבים שיושבים ביפו אינו פתרון יעיל מכיוון שעדיף חיבור שיוצר מעין "LAN" (או ליתר דיוק: WAN) שרץ בעצם על ה-VPN, ואז בעצם אנחנו מחברים בשיטה שנקראת Site to Site VPN. כך לדוגמא עובדות חברות שיווק רבות שיש ברשותן סניפים, כאשר בכל סניף יש מספר מחשבים מקומיים.

כל היצרנים המסחריים מציעים כמובן במסגרת חבילת ה-VPN גם שרות Site to Site (או בקיצור S2S, יש כאלו שמחליפים זאת ב-StS), אך במקרים רבים השרות הנ"ל כרוך בתשלום נוסף, וכאן ל-WireGuard יש יתרון גדול.

תוכנת ה-WireGuard נכתבה בצורה כזו שהיא מפיקה לקחים מפתרונות VPN ישנים יותר (ה-WireGuard זמין בצורה יציבה בערך שנה וחצי) והיא תומכת ב-cryptographic primitives ידועים כגון: Curve25519, HKDF, ChaCha20, Poly1305, BLAKE2s, SipHash24 (אפשר לראות מה כל אחד משמש כאן). בנוסף התוכנה כתובה בצורה יעילה וכל הקובץ הבינארי שוקל … 4 קילובייט כך שטווח התקיפה הוא מאוד קטן (נסו להשוות לכל תוכנת VPN אחרת), הוא רץ ברמת Kernel והביצועים שהוא נותן עוקפים פתרונות אחרים בקוד פתוח (כפי שאפשר לראות כאן), להלן גרפים לדוגמא:

מה לגבי התקנה? היא קלה מאוד ואפשר למצוא עשרות דוגמאות לכך שתוך דקות ספורות ניתן להקים את 2 הנקודות (או יותר) בין החיבורים. כאן לדוגמא חובבי אובונטו יכולים לראות כיצד ניתן להקים את ה-Wireguard.

אני מאמין ששום חברה מסחרית לא תזרוק את הפתרון המסחרי שלה לטובת WireGuard, אולם יש לא מעט עסקים קטנים ופרויקטים שמעוניינים בחיבוריות כזו. עם WireGuard אפשר להקים פתרון כזה תוך זמן קצר (בין אם מדובר בענן ציבורי או בתשתיות אחרות), ולכן אני ממליץ לקרוא את החומר על התוכנה. אגב, למי שלא מאמין כזה זה פשוט להקים את ה-WireGuard, הנה קליפ שמדגים זאת:

מעכשיו – יש גם מכירות

[blockquote author="(לקוח פוטנציאלי)"]במחירים כאלו – אין לנו כל כוונה לרכוש את המוצר![/blockquote]

עד כה העסק שלי נמנע ממכירות ישירות של תוכנות של חברות רד-האט וסוזה. הסיבה לכך היתה פשוטה: לתת למשווקים להרוויח את לחמם ואני ארוויח את לחמי משרותים כמו התקנה, הטמעה, אינטגרציה, תמיכה נוספת וכו'.

עד ששבוע שעבר התרחש משהו שדי שכנע אותי לשנות דברים.

בשבוע שעבר פנה אליי מנמ"ר מחברה גדולה כלשהי כדי לשאול אם יש פתרון תוכנה לניהול מערכות VM מקומיות ובעננים. מכיוון שאני מכיר טוב את Cloudforms (והרמתי פתרונות כאלו) המלצתי לו על התוכנה, ומכיוון שאינני משווק, המלצתי לו לשאול את המשווקים הרשמיים לגבי עלויות. הוא הסביר לי כי מבחינתו זה נראה מעניין אבל הוא לא מרים PoC עד שהוא יקבל הצעות מחיר. לגטימי.

עברו 48 שעות ואותו מנמ"ר מרים אליי טלפון. ה-PoC שהוא חשב עליו? מבוטל. מדוע? הצעות המחיר שהוא קיבל היו לדבריו "מבהילות" והוא לא מוכן לשלם מחירים כאלו. מכיוון שאני מכיר מחירים, ביקשתי שישלח לי את ההצעות במייל, אולי יש כאן אי הבנה של איזה איש מכירות או משהו. קיבלתי את ההצעות ומכיוון שאני מכיר את המחירים של יצרן התוכנה – חשכו עיניי. קודם כל שהיו חסרים חלקים שגם עולים בתשלום אבל גם כך – הצעות המחיר היו בין 180 ל-250 אחוז מהמחיר שהיצרן מבקש וההצעות לא כללו מחירים נוספים הכוללים התקנה/אינטגרציה וכו'. פשוט קובץ ISO ומספרים סריאליים פר שרת.

אני בהחלט מודע לכך שמשווקים אינם מלכ"ר והם צריכים להרוויח את לחמם, יש להם עלויות משלהם ובסופו של דבר מדובר בביזנס. יחד עם זאת, לעניות דעתי – יש הבדל בין להרוויח לבין חזירות. בסופו של דבר – אם לקוח לא רוכש, אני לא אקבל פרויקט.

לכן, החלטתי שמעתה – גם אני אמכור, עם רווח, בלי חזירות. המחירים עצמם ינועו בין מחיר מוזל אם העיסקה כוללת שרות אינטגרציה, לבין מחיר מעט יותר יקר (ובשום מקרה הוא לא יהיה כמו המחירים הנ"ל) לתוכנה+רישוי בלבד (בכל זאת, הבנק וחברות האשראי מעוניינים בעמלות שונות..)

ההבדל בין המכירות של "חץ ביז" למכירות של משווקים אחרים – הוא שמדובר במכירות "בוטיק". לי אין כל כוונה לחתום עם עשרות חברות הסכמי שת"פ ולהתחיל "לדחוף" ללקוחות מוצרים. מה שהעסק שלי ימכור – אלו מוצרים שניסיתי, יש לי ידע טכני לגביהם ומה שהכי חשוב: שהמוצר עונה לצרכי הלקוח. לא מוצרים שלא עודכנו 3 שנים, לא מוצרים עתירי באגים ואין לי שום בעיה לאמר ללקוח פוטנציאלי ללכת למשווק אחר ולקנות מוצר X כי הוא מתאים יותר לצרכיו, גם אם אני לא אקבל מכך אגורה שחוקה. אמון זה דבר חשוב בעסקים ודבר שלא ניתן לרכוש בכסף.

אז החל מהיום, אם אתם מחפשים מוצרים ופתרונות של רד-האט או SuSE, "חץ ביז" הוא פרטנר רשמי של 2 החברות ואתם מוזמנים ליצור קשר

 

תכירו את Open Shift

יותר ויותר חברות כיום משתמשות בקונטיינרים להרצת אפליקציות במקום להרים שרתים וירטואלים – כדי להריץ את אותן אפליקציות. הסיבות לכך די ברורות: קונטיינר אינו זקוק למערכת הפעלה מלאה, קונטיינרים לא חייבים להיות בגדלים של VM ויכולים להיות הרבה יותר קטנים (מבחינת דיסק, זכרון וצרכי מעבד), וכשזה מגיע לחישובי ליבות – עם קונטיינרים אפשר לרדת גם לגדלים של עשירית ליבה לדוגמא אם האפליקציה שרצה על הקונטיינרים לא מריצה משהו כבד או שמדובר בטסט קטן.

אם נסתכל במצב כיום ב-Corporate, ישנם דרישות ל-VM נוספים כל הזמן. מתכנתים רוצים לנסות דברים, להריץ מספר גרסאות במקביל, לקבל פידבק ממשתמשים, או שצריכים להוסיף VM כדי לעמוד בעומסים. ב-Corporate, בניגוד לחברות קטנות וסטארט-אפים, תהליך הקמת ה-VM הוא תהליך לא קצר. המשתמש מגיש את דרישותיו לגבי ה-VM, ה-IT לא מוכן תמיד לאשר, צוות הנטוורקינג אולי לא אוהב את ההגדרות (במיוחד אם הדורש מבקש … סוויץ' וירטואלי חדש במערכת הוירטואליזציה.. מנסיון). גם למחלקת אבטחת מידע יש מה לאמר פר VM, כך שתהליך שטכנית אמור לקחת דקות ספורות – לוקח ימים, ולפעמים שבועות ומעלה.

אם נסתכל בתשתית ה-Corporate במחלקות הפיתוח לדוגמא, נמצא במקרים שרת SCM כמו GIT (או SVN, מרקיוריאל ואפילו רחמנא ליצלן .. CVS וכו'), אלו שהחלו להיכנס לעולם ה-CI/CD הקימו בוודאי שרת Jenkins ואולי כמה Slaves, אם החברה מפתחת ב-JAVA אז יש בוודאי איזה שרת Nexus, בנוסף ישנם מספר שרתים שמריצים אפליקציות Web, שרת Apache או NGINX (או IIS). הכל רץ טוב ויפה (כשזה רץ…), אבל כשצריך להגדיל את התשתית, מישהו יצטרך לחפש כדורים נגד כאבי ראש עם כל הבירוקרטיה שיש ב-Corporate.

עם Open Shift הדברים שונים. Open Shift (שאגב, היא מערכת PAAS לכל דבר ועניין!) משתמשת בקונטיינרים כדי להריץ את מה שאתה צריך כשכל דבר רץ בקונטיינר נפרד. יש לך אפליקציה ב-PHP שצריכה לכתוב ל-MySQL? כמה קליקים ויש לך 2 קונטיינרים, תוסיף Route ושתיהם מדברים אחד עם השני, שתיהם לא צריכים לשם טסטים לדוגמא להיות עם יותר מ-1 ג'יגה זכרון (סה"כ ל-2 הקונטיינרים) ושתיהם יחד לא יצטרכו יותר מליבה אחת של המעבד בשרת וזה ירוץ מעולה תחת POD יחיד (POD זו ההגדרה של מספר קונטיינרים שרצים בקבוצה). רוצים לגדול עם האפליקציית PHP? שתי קליקים עם העכבר בממשק ה-WEB ותוך שניות ספורות יש עוד קונטיינרים שמוכנים לקבל גולשים, ולא – אתה לא צריך לשבור את הראש על Routing, על Load Balancing וכו' – בתוך Open Shift יש את Kubernetes שעושה את העבודה לבד ברקע. כך גם אם קונטיינר מסוים יפול, המערכת תרים מיידית קונטיינר נוסף תוך שניות ספורות (במקום לחכות כמה דקות עד שיקום VM עם כל התהליכים שהוא צריך לאתחל) והמערכת יכולה להמשיך לתת שרות.

מערכת Open Shift באה בעצם להקל על צוותי ה-IT, אבטחת המידע, נטוורקינג וכו'. עם Open Shift מגדירים יוזרים למערכת שנכנסים לפורטל כלשהו, וכל יוזר מקבל "קיצבה" מסויימת של משאבים ובאותם משאבים הוא יכול להרים קונטיינרים עם הדברים שהוא צריך. הוא לא יכול להרים כל דבר שהוא רוצה, יש קטלוג מסודר של אפליקציות או Frameworks שהוא יכול להשתמש בהם (ואם צריך להרחיב – זו אחריותו של מנהל ה-Open Shift).

אז איך בעצם זה עובד? הנה תהליך עבודה פשוט לדוגמא:

מפתח כותב קוד ובודק אותו מקומית. לאחר שהוא מרוצה מהקוד, הוא "דוחף" אותו ל-SCM של החברה ואז מערכת ה-CI/CD נכנסת לפעולה (אם זה פרויקט קיים), מקמפלת את הקוד, מריצה בדיקות או מה שמוגדר ב-Pipeline ולסיום היא פונה ל-Open Shift. ה-Open Shift לוקח את הקבצים הבינאריים (Artifacts לדוגמא) ובונה מהם יחד עם הדברים שצריך (סביבת ריצה וכו') קונטיינר והמערכת מפעילה את הקונטיינר. המפתח יכול לקבל הודעה במייל שהכל מוכן וכשהוא נכנס לפורטל של Open Shift, יש URL שלחיצה עליו תעביר את המפתח לאתר שהקונטיינר מריץ. עכשיו המפתח יכול להוסיף תכונות, לתקן וכו' – והכל חוזר מחדש. מפתחים בד"כ לא עובדים לבד – והמערכת תומכת בקבוצות כך שמפתחים יכולים לעבוד יחדיו על אותו פרויקט.

צריך להריץ Deployment בשיטות כמו Blue-Green או AB? שתי השיטות נתמכות.

אחרי שהקוד מוכן, נרצה להריץ אותו בפרודקשן. מה אז?

כאן מגיע יתרון גדול של Open Shift. לא משנה איזו תשתית וירטואליזציה יש לך, תהיה הפופולרית ביותר או אזוטרית ביותר, בין אם זה מקומית או בענן פרטי או ציבורי – Open Shift תרוץ. כל מה שאתה צריך זה מספר מכונות VM (או ברזלים פיזיים) ו-Subnet כתובות פרטי וציבורי. מה שנשאר לך לעשות זה להקים Open Shift במכונה אחת (או כאשכול), "לשדך" את שאר מכונות ה-VM שיריצו מערכת Atomic Host (זו גירסת לינוקס מאוד מצומצמת שנועדה להריץ קונטיינרים) ומשם לקמפל את הגירסה היציבה ולהריץ אותה עם רפליקציה. מערכת ה-Kubernetes הפנימית תדע להפיץ את הקונטיינרים בין מכונות ה-VM (וכן, יש גם Auto Scaling ו-HA) ואם אתם מריצים את זה בענן, שרות ה-Load Balancer ידע להעביר את התעבורה ל-IP חיצוני (לא צריך ציוד יעודי יותר בתוך החברה שיעשה LB). קונטיינר נופל? VM נופל? המערכת תדע להתאושש לבד.

ומה עם אבטחת מידע? כאן דווקא החיים יותר קלים. עם VM כשיש אבטחת מידע, אתה צריך לעבור מכונה מכונה ולהתקין את עדכוני האבטחה. תארו לכם שיש לכם מאות (או אלפי) VM ואתם יכולים לדמיין לבד את הכאב ראש הכרוך בכך. עם קונטיינרים לעומת זאת, בין אם יש חור אבטחה בקוד שלכם או באחת מהחבילות שהקונטיינר משתמש, כל מה שתצטרכו לעשות זה Rebuild לקונטיינר ואם יש לכם רפליקציה של הקונטיינר, המערכת תוריד כל פעם קונטיינר ותשאיר את השאר רצים (תוך עדכון ה-Load Balancer) כך שמבחינת הגולשים המערכת תהיה זמינה וכך כל הקונטיינרים יוחלפו בגרסאות מעודכנות (בזמן ה-Build המערכת מורידה את הגרסאות של החלקים השונים עם התיקוני אבטחה אוטומטית). כך שכשזה מגיע לבעיית אבטחה, כל התהליך לוקח דקות ולא שעות או ימים!

עד כה כל הטכנולוגיה שדיברתי עליה מדברת על הרצת דברים שכתובים ללינוקס, אבל מה עם אלו שכותבים ב-DotNet? ובכן, מאז שמיקרוסופט ורד-האט חתמו על הסכמי שת"פ, האהבה פורחת ביניהם וכיום ניתן לקחת אפליקציות שכתובות ב- #C עם DotNet ולבנות אותן על לינוקס ולהרים קונטיינר כזה. בשלב זה טכנולוגיות הקונטיינרים של מיקרוסופט עדיין לא עובדת ישירות טוב עם Open Shift אבל אפשר לבנות להריץ אפליקציות כפי שציינתי. אגב, ניתן לשלוט על Open Shift בעזרת ה-CLI גם מתוך Windows (כל מה שצריך זה להתקין Ruby, Git ולהריץ מספר קטן של פקודות).

להלן הדגמה של ASP שרץ עם Open Shift:

הוידאו הבא ידגים איך מקימים מערכת CI/CD מלאה יחד עם Open Shift:

ומה לגבי הטמעת מערכת כזו בחברה?

גם כאן, כמו ב-CloudForms/ManageIQ ישנם מספר גרסאות:

  • יש גירסה שרצה על הענן של רד-האט ומשלמים Pay As you Go, בין אם ב-VM או בברזלים נפרדים.
  • יש גירסת קוד פתוח (גירסה שמהנדסי רד-האט מפתחים, יכולים לצוץ באגים!) שנקראת Open Shift Origin.
  • וישנה גירסת ה-Open Shift Enterprise בתשלום עם תמיכה לשנה או 3 שנים במסלולים שונים.

מבחינת הטמעה וקאסטומיזציה – זה מאוד תלוי בחברה ובדרישות. הקוד של Open Shift כתוב ב-GO.

מבחינת הדרכה – מכיוון שמדובר במוצר שיש לו אינטרקציה ישירות עם מפתחים, QA, IT ועוד – יש צורך בהדרכות (הדרכה בסיסית שיכולה לקחת חצי יום – יום והדרכה שלוקחת קצת יותר ל-IT ולמי שינהל את המערכת).

לסיכום: קונטיינרים יכולים לחסוך הקמת VM מרובים ותחזוקתם. מערכת Open Shift יכולה להקל בצורה רצינית על כל תהליך הקמת סביבות הרצת טסטים, פרודקשן, ועוד. בכל מה שקשור למעבר לענן, Open Shift מקלה על בחירת ספקי ענן ובמקביל מגדילה את המבחר ספקים (כך לדוגמא אפשר להשתמש בספק כמו Digital Ocean עם מכונות במחירים זולים בהרבה מספקי ענן ציבורי ובמקרים רבים החבילה תכלול מספיק תעבורה כך שלא תצטרכו לשלם על כך בנוסף!)

[stextbox id="info" caption="גילוי נאות"]הטמעות והדרכות לגבי מוצר זה מסופקים ע"י "חץ ביז"[/stextbox]

כמה מילים על פרסום בעיתון

אחד הדברים שאני אוהב במחשבים לבצע, הוא לתת הוראות והגדרות למחשב תוך ידיעה שהדברים בעקרון (אלא אם יש תקלת חומרה/תוכנה) ירוצו כפי שהגדרתי. אם כתבתי סקריפט – הוא ירוץ בדיוק כמו שכתבתי, כולל שגיאות שעשיתי אם לא שמתי לב. ככה זה מחשב – מציית באופן עיוור.

עם עיתונות לעומת זאת, בלא מעט מקרים מה שאתה אומר, לא בדיוק מופיע, ולעיתים אתה יכול למצוא את עצמך במצב מביך כך שמה שמוצג הוא בדיוק ההיפך ממה שאמרת.

עיתון PCON, עיתון דיגיטלי שמפרסם כל מיני תחקירים ראיין אותי בעבר והכתבה יצאה פחות או יותר דברים שאמרתי, ואילו הפעם כשראיינו (מראיינת אחרת) אותי על נושא שיש לי בו אי אלו שנות נסיון והתמחות – הדברים יצאו הפוכים ממה שאמרתי ולמען האמת – אני מטיל ספק בידע המקצועי של אותה כתבת.

pconתחקיר מס' 1271 שיוצא היום למנויי PCON ("הוירטואליזציה פורצת ומתפשטת"), מכיל את הטקסט שבתמונה משמאל.

האם באמת חברות ישראליות שמרניות בתחום אימוץ וירטואליזציה? לא, ההיפך הגמור הוא נכון! ישראל היתה אחת המדינות הראשונות שאימצה בחדווה את תחום הוירטואליזציה וחברת VMWare מכרה בארץ כמות יפה ונכבדה של רשיונות ועד היום היא מוכרת כמות נאה לכל הדעות.

מיקרוסופט (שכמו תמיד נזכרה מאוחר להיכנס לתחום הוירטואליזציה) תפסה ותופסת חלקים נכבדים בשוק ה-Corporate עם מוצרי ה-Hyper-V. כאן בישראל, מיקרוסופט היא ה"דארלינג" של ה-Corporate מהקטנים ועד הצבא. כשמיקרוסופט מוציאה גירסת מוצרים חדשה, הגירסה תאומץ פה בישראל במקרים רבים מוקדם יותר בהשוואה ל-Corporates בחו"ל ופרילאנסרים ויועצים מומחים לענייני מיקרוסופט יכולים לספר לכם על כך בהרחבה. (מה לעשות, תחום מיקרוסופט אינו התחום שלי אך אני עוקב אחריו).

מבחינת אימוץ טכנולוגיות ענן, התמונה בישראל די שונה ממה שהולך אצל הדוד סם, באירופה ובבריטניה. מיקרוסופט, יאמר לזכותה, הצליחה לגרום לחברות רבות לנטוש את שרת המייל המקומי ולעבור לחשבונות מייל בענן. איך הם עשו זאת? בכך שהם "נגעו" בנקודות רגישות אצל המנהלים בדרכים הבכירים בכל מה שקשור לשרתים יציבים, זמינות מייל וגם הנחה משמעותית במחירי רשיונות אופיס, וכשמנמר"ים ואחרים שומעים את הדברים – הם מוכנים לעבור והם עוברים (לדאבונה של גוגל שעשתה עבודה די גרועה כאן בארץ, אבל זה עניין לפוסט אחר).

אבל מחוץ לאופיס 365 – אכן יש כאן בארץ שמרנות בכל הקשור לאימוץ שימוש בעננים ציבוריים. הדברים אינם נאמרים כסוג של ביקורת רעה, חס ושלום, אלא כמציאות. כמה בדיוק חברות ישראליות גדולות העבירו תשתית רצינית לאמזון, אז'ור או גוגל Cloud? קשה לי להאמין שתמצאו אחת.

מדוע? הסיבה מחולקת למספר נקודות:

  1. אף ספק ענן ציבורי עוד לא הקים "אזור" (Region) בישראל (ולמען האמת לא נראה לי שזה גם יקרה בקרוב – אנחנו פשוט קטנים מדי בשבילם) מה שאומר שהמיקום הכי קרוב גיאוגרפית לשרתים יהיה בבריטניה או באירופה (אמסטרדם, פרנקפורט) ובהתחשב ב-Latency הנודע לשמצה של הקווים מישראל לחו"ל, מדובר על תוספת LAG המוערכת בין 70-140 מילישניות. ספרו את זה למנמ"ר של Corporate ממוצע ותראו איך הוא מיד מבטל אפילו מחשבות על מעבר לענן ציבורי כזה.
  2. מחיר מטורף: אם ניקח Corporate ממוצע שיש בו כמה מאות VM וננסה איכשהו להעביר אותם כמו שהם לענן ציבורי, החשבונית הראשונה שתתקבל תגרום לצעקות היסטריות בחברה, ואת זה אני יכול להבטיח. שום ענן ציבורי אינו בנוי כעוד חברת Hosting שמוכרת לרוב שרתי VPS או משכירה שרתים. בשרותי ענן העניין הוא להשתמש בשרותים שאותו ספק ענן מציע – בין אם זה DNS, SQL, או עוד כמה מאות שרותים נוספים, וה-VM (או ה-Compute) הוא עוד אחד מהשירותים וכשמשתמשים בשרותים שהספק מציע, ואז אתה מגלה שבמקרים רבים אתה צריך VM יותר קטן או שאתה יכול לפזר בין כמה שרותי VM קטנים או שאתה יכול לוותר על חלק מה-VM, כך שבמציאות אי אפשר סתם כך להעביר כמה מאות VM ולמכור את השרתים הפיזיים שיש בחברה מבלי לשלם מחיר מאוד גבוה.
  3. פחדים ורגולציות: קשה מאוד לחברות לקבל שכל ה-DATA הקריטי (ובמקרים רבים כולל סודות מסחריים ותכנים שלא אמורים לצאת החוצה כמו מיילים, פרזנטציות, קוד וכו') יושב באיזה ענן ציבורי מעבר לים, כך שהם חוששים. בנוסף, מוסדות שונים אינם יכולים להוציא DATA מחוץ לישראל עקב הסכמים ואיסורים שונים, כך שמבחינתם כל עניין המעבר הוא No Go.

ישנה שמרנות ב-Corporate לאמץ טכנולוגיות שאינן בדיוק Mainstream. כך לדוגמא כמות החברות שאימצו את OpenStack בארץ אינה גדולה למרות שזו פלטפורמה שיכולה להיות "מתחרה" או משלימה עם פלטפורמת הוירטואליזציה שיש ב-Corporate. ל-OpenStack אין בעיה להציע שרות Compute לדוגמא משלו (KVM, XEN) אבל אין לו בעיה לעבוד עם VMWare או Hyper-V שנמצאים בחברה, הכל תלוי בתכנון ובמימוש שיעשה. אותו דבר בכל מה שקשור לרשתות התקשורת בחברה (עניין סופר רגיש ב-Corporate) – אפשר לשלב עם תשתית התקשורת ואפשר גם להתחיל לחשוב לעבור ל-NFV עם OpenStack.  (ואם חברה צריכה הפניות או יעוץ בנושא – אפשר ליצור קשר. יש לא מעט גורמים שנותנים שרותי יעוץ, הטמעה, תכנון וכו').

ישראל, למי שאינו יודע – היא אחת המדינות שמייצאות המון טכנולוגיה בכל מה שקשור לשרתים, אחסון, תקשורת ואבטחת מידע. מישהו זוכר את חברת XIV? את Infinidat? בוירטואליזציה – קומרנט ויש עוד חברה שהולכת לעשות מהפכה לא קטנה בוירטואליזציה בענן (אם ארחיב ירביצו לי 🙂 ) ויש עוד המון דוגמאות. דווקא ה-Corporates יכולים לעשות עיסקה לא רעה עם חברות סטארט-אפ (ה-Corporates יהיו טסטרים והמחיר יהיה זול ולאחר מכן הסטארט-אפ יקבל המלצות), אולם לצערי אני לא רואה בארץ שום גוף ש"משדך" בין סטארט-אפים כחול לבן לחברות ישראליות והכל נעשה על בסיס קשרים והכרויות. מה יעשה סטארט-אפ שאין לו ממש קשרים? שאלה טובה.

לסיכום: Corporates הם גופים שמרניים. תמיד היו, תמיד יהיו. אולם לפעמים כדאי לאותן חברות להיות טיפ-טיפ-טיפה פחות שמרנית ולהקציב תקציב זעיר לפיילוט לאיזו פלטפורמה או מוצר ששומעים עליו רבות. לא צריך מיד לאחר הפיילוט להפוך את תשתית ה-IT של החברה, אבל יכול בהחלט להיווצר מצב שבהמשך הדרך, אותו פיילוט יכול להיות פתרון במקום לשלם כמה מאות אלפי דולרים על חידוש רשיונות או על קניית טכנולוגיה יקרה מאוד, ולמי שלא מאמין – תזכרו את התחיל Linux כשהמתחרים הציעו פתרונות שהיו יקרים באלפי אחוזים – ומי כיום שולט בשוק היוניקס.

עבודה כ-Devops

לעיתים יוצא לי לשוחח עם אנשים שעבדו במחשבים (או שעשו הסבה למחשבים) ורובם שואלים פחות או יותר לגבי נושא אחד: האם כדאי להשקיע בקורסים ולימוד לתחום סיסטם? (לינוקס, ווינדוז), האם יש עבודה בתחום, ואם לא – מה כדאי ללמוד?

אז נתחיל בעניין הסיסטם: בעבר, תחום הסיסטם היה מאוד פופולרי. אנשים היו לומדים MCSE (אם זה היה לגבי Windows) או RHCE או בחינה אחרת (לגבי לינוקס) והיו מתחילים לחפש עבודה בתחום. המשכורות אינם גבוהות אם אין לך נסיון – אבל היה אפשר למצוא עבודה.

כיום עדיין כמובן ניתן למצוא עבודה כאיש סיסטם מיקרוסופט או לינוקס, אולם יותר ויותר חברות פחות מחפשות אנשי סיסטם (במיוחד לא סטארטאפים וחברות שהשרותים שלהם באינטרנט) אלא יותר Devops.

שני הדברים שהכי קובעים בקבלת מועמד לעבודה הם ידע ונסיון. כשאדם לומד מ-ספר או קורס, יהיה עדיין חסר לו בין 50-90% מהידע שחברה צריכה. כך לדוגמא מבחינת Troubleshooting – רוב הקורסים בקושי נוגעים בנושא (וברוב עבודות הסיסטם הזמן שנשרף הוא על תקלות, בין אם זה AD שעושה צרות, SQL שעובד לאט, תקשורת איטית, תקלות ב-1001 שרותים ואפליקציות וכו' – ובלינוקס זה יכול להיות תקלות של ביצועי שרותים, שרת שלא עולה, הרשאות לא נכונות, Segfault של אפליקציות ועוד המון המון סוגי תקלות). בקורסים אולי מלמדים אותך איך להקים מערכות ושירותים – אבל בקושי נוגעים ב-Troubleshooting, ולכן חשוב לבדוק כמה שנות נסיון אמיתיות יש למועמד.

בתחום הסיסטם תמיד כדאי שיהיה לך נסיון בשפת סקריפטים כלשהי. בעולם המיקרוסופט כדאי מאוד שיהיה לך נסיון ב-Powershell וגם ב-Batch. בלינוקס – כדאי מאוד שיהיה לך נסיון לפחות ב-BASH ועדיף גם נסיון ב-Python או PHP, כלומר ידע ונסיון בשפת סקריפטים – חובה. ידע בשפת תכנות אחרות – זה פלוס.

בעולם ה-Devops לעומת זאת, אם יש לך נסיון בסיסטם (בין אם שנתיים או 5) – הידע הזה הוא פחות מהבסיס שצריך לאיש Devops. איש Devops צריך להכיר את הדברים בצורה הרבה יותר רחבה.

כמה רחבה? בניגוד לאיש סיסטם, איש Devops הוא בעצם ה"מכתיב" בכל התחומים שקשורים החל משרתים ועד לפיתוח. כך לדוגמא אם איש סיסטם הכיר Puppet לאוטומציה, איש Devops טוב יצטרך להכיר גם Chef וגם Ansible. הוא לא חייב להכיר אותם עד רמת הבורג, אבל צריך שיהיה לו ידע בהרמה לדוגמא של 2 שרתים, "חיבור" למערכת אוטומציה והתקנת שרות כלשהו, לדוגמא. עניין אחר הוא בשינוי מתודת פיתוח אפליקציות של החברה (במיוחד של חברות שנותנות שרותי SaaS לדוגמא) – בעבר חברות היו מפתחות גירסה 1 ואחר כך היו מתחילים לעבוד על גירסה 1.1 או 2. כיום חברות רבות עוברות לשיטה שבה הפיתוח הוא מתמשך ו"נזרק" מיד לפרודקשן לאחר שהוא מתקמפל ועובר סט בדיקות אוטומטי (מה שנקרא CI או Continuous Integration) ובשביל זה קיימים כלים כמו Jenkins. מי שצריך להרים מערכת CI, לכתוב לה סקריפטים, לכתוב בדיקות וכו' – הוא איש ה-Devops.

עדכון: להלן כמה דברים שאנשי Devops כותבים לגבי הנושא:

יבגני זיסלס כותב: "בוא נתחיל מזה שדבאופס, כפי שהגו האנשים שהכניסו לנו את המושג, זה בכלל לא קשור לכלי כזה או אחר. וזה גם לא ״בן אדם״, ז״א אין דבר כזה ״מהנדס דבאופס״ או ״צוות דבאופס״. אבל כמו כשציינתי, ככה מסתכלים על זה האנשים שהגו את המושג. היום יש גם את כל החברות והציידי ראשים והמחפשי עבודה שכמובן רואים את זה אחרת לגמרי, אבל אני קופץ קדימה מדי.
דבאופס לפי ההגדרה הראשונית, זה עניין של תרבות חברה. וכל הכנסים והפרסומים שמבטיחים שדבאופס יתן כל מני אחוזים ענקיים בשיפור העסק, כל זה מסתמך על השוואה של חברות שיש בהן תרבות דבאופס, לבין אלו שאין. אני מזמין אותך לקרוא את סקר ה-״דבאופס״ שחברת פאפטלאבס הכינו ב-2015 ו-2014, וכאשר אתה קורא את התוצאות שים לב שמדובר בתרבות, לא כלים.
אבל בוא נחזור אל מחפש העבודה הממוצע שחושב לעשות תיקון קריירה ולקרוא לעצמו ״דבאופס״. תתחיל בזה שכנראה הוא, והחברה שרוצה לגייס אותו, לא יועץ או פרילנסר. לכן לא באמת יש סיבה למישהו שעובד בחברה שעושה שימוש בשף, שיהיה לו ידע בסיסי בדברים אחרים. וכמובן גם חברה שמחפשת אנשים עם ידע בשף, לא צריכה את אלה שלא מכירים אותו.
עניין הנסיון הוא באמת משחק תפקיד די גדול אצל מישהו כזה שקורא לעצמו ״דבאופס״, אחרי הכל הכלים שאותו אדם טוען לדעת לא טריוויאליים, ולרוב לא היו בשימוש בעבר בשום מקצוע אחר (לא סיסטם ולא מתכנת ולא הלפדסק ולא בדיקות). אז יש כלי חדש, צריך תווית חדשה, ולמזלנו בדיוק הגיע ה״דבאופס״ הזה, אז למה לא. אבל נסיון בשימוש בכלי הוא שום דבר ליד נסיון בהבנה של מערכות, ויותר חשוב, בהבנה של מערכות של אנשים.
אתה בטח מכיר ארגונים שבהם הפוליטיקה שולטת, אז דמיין בן אדם בארגון כזה שיודע להשיג דברים שהוא רוצה שיקרו כאילו אין שום פוליטיקה … זה מיומנות, גם כאן יש אנשים עם נסיון בזה וכאלה בלי נסיון, וגם זה דוגמא לכלי, לא פחות חשוב משף או ג'נקינס.
קיצור, העליתי כמה נקודות, אבל המאמר בא לחזק בדיוק את הדברים שאנשים בעולם ה״דבאופס״ מנסים להעלים." (יבגני גם ממליץ לקרוא את ה-Agile Manifesto וגם את הקישור הבא)

עמוס שפירא כותב: "…בכלל מזה "איש DevOps"? הרי DevOps זה צורת מבט על כל תהליך הפיתוח (Dev) והרצת שרתים (Ops) כשלבים מאד קשורים אחד לשני, לעומת המודלים הקודמים שבהם אנשי הפיתוח לא יודעים כלום ולא מעניין אותם איך הקוד שלהם רץ בשטח והתפקיד שלהם נגמר כשהם " זורקים את הקוד מעבר לגדר" ("chuck over the fence").
מבחינת אנשי סיסטם (ואני לא בטוח כמה זה קשור ספציפית ל-Devops), איש סיסטם עדכני צריך להבין את החלק שלו בכל התהליך מהגדרת המוצר וכתיבת התוכנה (ששם הוא יכול לתרום בהסבר מראש מה הוא צריך כדי לעשות את החלק שלו) וכן לממש "infrastructure as code", אוטומציה של תהליכים, תמיכה בשרשרת הבניה והבדיקות של התוכנה וכו'." (למעוניינים, ישנו שרשור של אנשי Devops המתייחסים לפוסט זה ואנשי Devops מסבירים מה הוא המקצוע)

איש ה-Devops ברמת המאקרו צריך להכיר המון טכנולוגיות חדשות ועדיף שיהיה לו מבחינת שפות ידע ב-Python, JAVA ואם אפשר – גם RUBY (ולאחרונה מה שנהיה פופולרי – שפת Go של גוגל), אך כאן זה לא נעצר – איש Devops חייב להמשיך להכיר טכנולוגיות חדשות בזמן  העבודה או מחוץ לעבודה. מכיר קונטיינרים? אם לא – תכיר. אתה צריך להרים מכונות VM בצורה אוטומטית? תכיר את Vagrant והרשימה ארוכה ומתארכת כמעט כל יום או כל שבוע. כך לדוגמא בעבר אם היה לך נסיון ב-RDBMS כלשהו (החל מ-MySQL או SQL server של מיקרוסופט או Oracle DB) – כיום חברות רבות מחפשות ידע בשרותי DB שמבוססים NoSQL (כמו MongoDB ואחרים).

ואחד הנושאים הכי חשובים שאיש Devops צריך להכיר ברמה מעולה – הם העננים הציבוריים. פחות ESXI/Xen ויותר אמזון AWS, מיקרוסופט Azure, או גוגל Cloud Computing. כל אחד מהעננים הציבוריים מציע עשרות (ובמקרה של אמזון מאות) שרותים שונים ורוב מוחלט של חברות שמציעים שרותים באינטרנט – מארחות בענן ואותם שרותים שמציעים העננים הציבוריים נגישים דרך API או SDK (ומי ש"בונה" על ממשק GUI של ספק הענן – שיקח בחשבון שבמקרים רבים ה-GUI מספק פונקציונאליות פחותה מה-API) ובשביל להשתמש ב-API או SDK – יש צורך בידע בשפות כמו Python או JAVA ובמקרים מסויימים Javascript וידע ב-JSON לדוגמא.

לסיכום: המקצוע של איש Devops שונה מתפקיד של איש System. הוא כולל את התפקיד של איש סיסטם ולוקח אותו כמה צעדים (די הרבה, למען האמת) קדימה. איש Devops להישאר במצב של לימוד X והלימודים הבאים שלו יהיו שנה הבאה אם בכלל. הוא חייב להשקיע המון בלימודים של דברים חדשים. אלו שהתרגלו לעולם של מיקרוסופט יצטרכו לבצע לעצמם הסבה ללינוקס (מה לעשות, אמזון שולטת בשוק הענן הציבורי), הכרת VI (או emacs, לא nano), הכרת רשת על לינוקס, שרותים, סקריפטים ועוד ועוד.

ולאלו שמתעניינים במיוחד בשורה התחתונה של "כמה מקבלים" – באופן עקרוני, איש Devops מקבל יותר מאיש סיסטם, אבל שוב – תלוי כמה נסיון יש. אפשר להגיע ל-30K+ אם יש לך נסיון עשיר ב-Devops, Linux ונסיון טוב עם שרותי ענן של אמזון לדוגמא.

(גילוי נאות: כותב שרות אלו מציע שרותי Devops כפרילאנסר)

הבעיה עם MySQL והפתרון של אמזון

כמעט כל אתר קטן שרץ על לינוקס וצריך DB (ואיזה אתר לא צריך?) -אתרים רבים התחיל את דרכם עם MySQL. השפה עצמה יחסית קלה, התוכנה חינמית, יש תיעוד מכאן ועד הודעה חדשה לכל פונקציה ולכל בעיה והוא עושה את העבודה בצורה לא רעה. יש כמובן יותר טובים ממנו כמו PostgreSQL שגם הוא מבוסס קוד פתוח, אבל אם תשאלו כמעט כל סטארט אפ שהתחיל והשתמש ב-RDBMS, סביר להניח שההתחלה היתה על MySQL.

יחסית, MySQL יודע להסתדר די טוב עם כל חומרה שתזרקו לו, החל מ-512 מגהבייט של זכרון ודיסק SATA מכני פשוט ועד מעבדי Xeon E7 עם ליבות מרובים, מאות ג'יגהבייטים של זכרון ודיסקים SSD מבוססים NVMe. תצטרכו כמובן להגדיר דברים מסויימים בקובץ my.cnf, אבל בד"כ איש סיסטם טוב ידע להסתדר עם זה.

הבעיות מתחילות כשאנחנו צריכים להתרחב מבחינת כמות שרתים מעבר לשרת יחיד. מכאן אנחנו עוברים לשיטות כמו Master/Slave, אנחנו יכולים להשתמש ב-Sharding ויש עוד כמה שיטות. לכשזה עובד – הדברים עובדים בצורה טובה… עד שקורה Crash, צריך להשתמש ב-mysqlbinlog והסיפור לוקח זמן. בעיות אחרות יכולות לקרות אם הסינכרון נופל היכן שהוא. שורת הקללות שאיש הסיסטם (או ה-DBA) יפלוט – תהיה ארוכה.

חברות שונות כשגודלות מחליטות מסיבות שונות לעבור לפתרונות מבוססים NoSQL, בין אם זה DynamoDB, או MongoDB ופתרונות אחרים ששם עניין ה-Scalability נבנה בצורה אחרת והוא יכול להתפרס על פני מאות Nodes ויותר ב-Data Centers שונים בעולם. אם תסתכלו כאן לדוגמא, תראו שחברות גדולות מאוד ומפורסמות משתמשות ב-MongoDB והן מרוצות, מאוד.

אבל מה לעשות, חברות רבות לא רוצות או לא יכולות לעבור מפלטפורמת DB אחת לאחרת שהיא שונה מהותית. חלק מאותן חברות לדוגמא, משתמשות בוורדפרס כמערכת עיקרית שעליה הם כותבים את האפליקציות שלהם. חברות אחרות השקיעו עשרות אלפי שעות אדם בכתיבת אפליקציות שעובדות מול MySQL ושכתוב חלק גדול ל-NoSQL אינו בא בחשבון, כך שבסופו של יום – יש לא מעט חברות וארגונים שבשבילם MySQL הוא דבר חיוני מאוד, והם לא מעוניינים לעבור למשהו אחר שונה.

באמזון, חברת הענן הציבורי הגדול בעולם, החליטו בהתחלה להציע את שרות ה-RDS ואחת האופציות העיקריות שם היא MySQL מנוהל. אתה מגדיר בהתחלה אם אתה מעוניין ב-Instance יחיד קטן או שאתה מעוניין בשימוש מספר Availability Zones (כך שתהיה רפליקציה של ה-DATA באזורים שונים ב-Data Center), אתה מחליט על גודל מכונה, כמות אחסון וכמות IOPS (חישוב שאני אישית שונא) ואתה מקבל Instance של MySQL שאמזון מנהלים עבורך. מבחינת חברות שכבר שמות את האפליקציה שלהן בענן – זה פתרון טוב יותר מאשר סתם לשכור מספר Instances ולהתחיל לעשות את כל עבודת ה-MySQL ידנית, אבל עדיין, מבחינת השוואת ביצועים – Instance שאתה תרים על מכונה חזקה מאוד – יהיה יותר מהיר מ-RDS (אם כי כמובן אתה תפסיד הרבה מהפונקציונאליות של RDS ואתה תצטרך לבצע הרבה דברים ש-RDS מבצע לבד).

נעזוב לרגע עניינים טכניים ונקפוץ לתחרות בין ספקי ענן. אורקל, זה לא סוד – מתחילים להציע שרותי ענן וגם מיקרוסופט מציעים לחברות שונות לאחסן את האפליקציות ושאר חלקים בענן שלהן. קרדיטים מחולקים בחינם, הבטחות לתמיכה ו-Uptime רציני וכמובן סיוע בהעברת הקוד/אפליקציות/שרותים אליהן. צריכים DB רציני שיתן לכם מענה למאות אלפי, מיליוני ועשרות מילוני גולשים? למיקרוסופט ואורקל יש פתרונות שיעלו לכם ממש בזול (כל עוד תתארחו בענן שלהן כמובן). וכמובן שהן נותנות תמיכה מלאה בלינוקס ואין שום בעיה שמה שאתה מריץ אצל המתחרים לא ירוץ אצלן.

אמזון מצאה את עצמה בבעיה: בניגוד למיקרוסופט ואורקל, אמזון לא יכולה לבצע "בעל הבית השתגע" ולחתוך מחירי DB מכאן עד הודעה חדשה. אורקל יכולה להנמיך את המחיר לסנטים פר שעה על ה-DB שלה וגם מיקרוסופט יכולה, אבל אמזון (שמציעה גם SQL של מיקרוסופט וגם של אורקל) צריכה לשלם לחברות האחרות על הרשיונות ובכלל – פתרון ה-RDS דרך MySQL לא בדיוק מלהיב חברות גדולות.

לכן באמזון בנו מוצר חדש שנקרא Aurora שבא בעצם לתת פתרונות לכמה דברים:

  • הוא בנוי מהרגע הראשון ל-High Availability. צריך Instance יחיד לבלוג שלך או שה-? חזור ל-RDS עם MySQL.
  • אין יותר הגדרות של Storage וה-Storage הוא אינו חלק מהמכונה. מעתה ה-Storage מנוהל ע"י אמזון והוא גודל דינמית לפי הצרכים של ה-DB שלך עד לגודל מפלצתי של 64TB!
  • היא מהיר הרבה יותר מ-MySQL – פי 3-5.
  • אתה יכול לבצע מיליוני טרנזאקציות בדקה מ-Instance ואם אתה צריך עוד רפליקות, אתה יכול להוסיף עד 15 רפליקות.
  • ה-DB נופל ברפליקה מסויימת? שכח מזה, Aurora מטפל ומנטר לבד הכל.
  • ה-DATA שלך שמור בלא פחות מ-3 עותקים ב-AZ, כך שאם יש לך Crash, השחזור הוא מיידי.
  • יש לך Snapshots ואתה יכול לבחור Snapshot ולהשתמש בה כ-DB עיקרי מיידית.
  • אין לך צורך לנהל כמעט שום דבר, גם עדכוני תוכנה מבוצעים מיידית בזמן שתגדיר במערכת
  • מכונות גדולות – אתה יכול להרים מכונה עם עד 244 ג'יגהבייט זכרון ו-32 ליבות.
  • אפשר תוך מספר קליקים לעבור מ-RDS עם MySQL ל-Aurora

ומה שהכי חשוב: Aurora תואם MySQL 5.6 בתצורת On the wire, כלומר האפליקציה שלך לכשתתחבר אל ה-Instance, תחשוב שמדובר ב-MySQL לכל דבר ועניין.

לכן, הפתרון עם Aurora נותן מעלה טוב מאוד לכל אותן חברות שרוצות להמשיך עם MySQL אבל רוצות לתת פתרון שיכול לעמוד בקצבים גבוהים ובגידול מאסיבי בתוך זמן קצר מאוד (פיקים לדוגמא) וכל זאת מבלי לשבור את הראש על קלאסטרים, Sharding, Master/Slave ועוד הגדרות רבות.

כך אמזון מצליחה בעצם להשאיר את הלקוחות שחשבו "לפזול הצידה" בגלל עניינים כמו DB וגדילה – אצלם בענן.

יש גם חסרונות:

  • אם גודל ה-Datasize שלך הוא די קטן (כמה אלפים) – Instance שתרים משלך עם 3000 IOPS ירוץ יותר מהר מ-Aurora (אם תשתמש ב-DB חלופי ותואם כמו Percona)
  • ה-Aurora עדיין לא מהיר ברוב המקרים בהשוואה ל-Percona גם ב-Datasize גדול (אתם מוזמנים לקרוא את המאמר שלהם כאן).
  • אם יש לך איש סיסטם בחברה, הוא יכול לבנות פתרון יותר טוב מ-Aurora  בין אם בשימוש Percona או גם MariaDB, עם אחסון בעל IOPS גבוה ובניית שרידות שמורכבת מ-AZ, כך שבשביל חברות כאלו – Aurora לא יתן הרבה.

הדבר היחיד שחסר בזה – איזה Free Tier לשחק איתו 🙂