נקודות למחשבה בעת בניית פתרון חומרה ללקוחות

בחודשים האחרונים, מאז החלו הסגרים, החלו יותר ויותר חברות ויזמים להשקיע בפיתוח מוצרים חדשים לשווקים שונים. השוני הגדול בהשוואה לעבר – היתה ההשקעה במשאבי פיתוח מצד אחד, וכניסה די מפתיעה של חברות שונות לפלחים שאותן חברות לא נכנסו בעבר מצד שני ועבדכם הנאמן יעוץ וסייע בהטמעת מספר פתרונות לחברות שונות. אינני יכול למסור שמות או מוצרים (מכיוון שרובם המכריע עדיין לא הגיע למצב הכרזה בשוק), אך בהחלט יש התעוררות בפיתוח פתרונות משובצים ובפתרונות חומרה ללקוחות, תוך ניצול המחירים הזולים בפתרונות מבוססי ARM ופלטפורמות אחרות (RISC-V ועוד).

קיבלתי בעבר פניות שונות מחברות ואנשים פרטיים לגבי יעוץ איך להתקדם והמלצות על צעדים שונים. מכיוון שרבים מאותן חברות ואנשים עוברים צעדים זהים, חשבתי לכתוב את הפוסט הזה עם נקודות שראיתי לא מעט אנשים וחברות שנתקלים – ולא תמיד בוחרים נכונה את המשך הדרך לדעתי.

להלן הנקודות:

תכין POC על דסקטופ, לא על מערכת משובצת
יצא לי להיתקבל בלא מעט מקרים שחברות ואנשים מחפשים פתרונות משובצים ופתרונות חומרה אחרים כבר בהתחלה, עוד לפני שנכתבה שורת קוד אחת למוצר/פתרון. זוהי דרך "נהדרת" לבזבז זמן ומשאבים, ולכן אני ממליץ קודם כל להשקיע בכתיבת POC של המוצר/פתרון על דסקטופ, בין אם זה Windows או לינוקס – אין זה משנה, הואיל וקל יותר להמיר את הפתרון אחר שיש משהו שרואים שרץ (גם אם יש ערימות באגים) מדסקטופ למערכת יעודית, אחרי שיש פתרון POC רץ.

מטריקות זה דבר מאוד חשוב
יש POC? מעולה, אבל לפני שרצים לחפש חומרה תואמת, ODM וכו', כדאי למדוד ביצועים ולהכין כלי Benchmark כלשהו שימדוד ביצועים, ואת הכלי, יחד עם קוד ה-POC – נריץ על פתרונות חומרה שונים בדרך – כדי לראות אם מקבלים את הביצועים שרוצים. ראיתי לצערי לא מעט כאלו שהזדרזו לרכוש לוחות עם מעבדי ARM שונים ולאחר שהקוד עבר קימפול והרצה – הביצועים הגיעו ל-10-20% ממה שהמערכת במקור נותנת על PC.

חשוב לעבוד עם יצרן חומרה
אם האיש או החברה החליטו ללכת על פתרון משובץ עם מעבדים מסויימים ושרותי ODM לתכנון לוח וכו' – חשוב לקחת את המלצות יצרן המעבד או הלוח ואם אפשר – את ה-SDK של יצרן החומרה. אחת הטעויות הנפוצות ביותר לאלו שמתחילים בעולם המערכות המשובצות – היא המחשבה שעולם הלינוקס במערכות משובצות הוא כמו עולם הלינוקס בדסקטופ. הוא בשום פנים ואופן לא ובמקרים רבים החלטה כמו "נלך על Yocto", "נלך על Open Embedded" וכו' מבלי שהיצרן אכן ממליץ ותומך באותה הפצת לינוקס – תיגמר בכי רע, הואיל ויש המון חלקים בעולם הלינוקס המשובץ שניתנים כקוד סגור, או קוד שנמצא Out of tree בהשוואה לגירסאות לינוקס שונות (ואם אין איש לינוקס שמבין בפיתוח דרייברים/קרנל – תהיה בעיה בלשלב את הקוד), או שפשוט לא ניתן יהיה להפעיל חלקים שונים בחומרה כי פשוט אין דרייברים זמינים באופן חופשי לציבור, ולכן – גם אם אתם בונים פתרון משובץ שימכר בכמה עשרות דולרים לצרכן ולכן כל סנט שנחסך הוא חשוב – צרו קשר עם יצרן הלוח או יצרן המעבד וסכמו על תמיכה וקבלת SDK.

נקודות לגבי AI, וידאו ומדיה
כדאי לשים לב כי בתחומים שונים כמו הסקה ב-AI (כלומר Inference), קידוד/פריסת וידאו/אודיו וטיפול בתכני מדיה שונים – יש מרחק רב ממה שהחומר השיווקי מציין לבין מה שמקבלים "ביד" בפועל. בתחום ההסקה לדוגמא, ישנם כמה יצרנים המציינים כי יש ברשותם שבבים ל-"AI" עם ביצועים מרשימים לביצוע הסקה, אבל בפועל (ואני בכוונה לא רוצה להזכיר שמות) התמיכה במודלים ובמטריצות – אינה מספקת או איטית. בתחום הוידאו – יש לא מעט כאלו שתומכים ב-H.264/H.265 – חלקם בפריסה בלבד וחלקם בפריסה וקידוד, אולם כמות וסוג הפרופילים שהם תומכים – היא קטנה מאוד, וברוב המקרים גם אין תמיכה ל-DRM שלקוחות רבים בתחום המדיה (כבלים, STB, וכו') דורשים, ולכן עוד לפני שמתחייבים לרכישות גדולות, כדאי לרכוש/לקבל Sample של לוחות שונים ולנסות אותם. נכון, יש צורך בהשקעה כדי לבצע Porting אבל בדרך כלל ההשקעה אינה גדולה ודי קל להמיר/לקמפל קוד למערכת ARM או X86 אחרת.

יש עוד הצעות חוץ מ-NXP
מדהים כמה שבישראל יש אחיזה ל-NXP בשוק המשובץ. בערך כמו שיש לאינטל בשוק הדסקטופ. המציאות הפשוטה היא שיש לא מעט פתרונות בחוץ ששווה לבדוק אותם – החל מחברות כמו MediaTek שמייצרת מעבדים שונים, Huawei (הסיפורים עם הריגול מתאימים לרפובליקנים, לא נכנס לכך), ויש גם חברות אמריקאיות כמו Broadcom, Samsung ועוד. לכולם יש פתרונות שמתאימים לתחומים הפופולריים וגם לסוגי נישה שונים, ולכן – אני ממליץ לחפש, לא לרוץ ולסגור אחרי שרואים פתרון אחד.

חשוב לבנות את ה"מסביב"
יש לא מעט חברות שיצרן מוצרים מעניינים לשוק ובמחירים זולים מאוד, אבל כשזה מגיע לאבטחה ועדכונים – תשכחו מזה (נסו לדוגמא לחפש עדכונים למוצרי TP-LINK או DLINK שנמכרים בארץ, אולי תמצאו עדכון אחד או 2 במשך כל חיי המדף של המוצר). כיום, כל מוצר שיוצא לשוק ונמכר במחיר זול – נפרץ די מהר, והדרך מהפריצה ועד לבעיות אבטחה שכל מיני פורצים מנצלים את המוצר כדי "לגייס" את המכשיר על מנת לתקוף מטרות שהפורצים בוחרים ב-DDoS – קצרה, ולכן חשוב עוד לפני שהמוצר בכלל יוצא – לוודא שה-Image כולל תשתית מאובטחת לקבלת עדכונים, לחתום כל עדכון, לא לאפשר לכל דכפין לנצל פלטפורמה כמו U-Boot להתקנת Images עצמאיים של הפורצים.

חושבים להשתמש בפתרון עם אנדרואיד?
אם אתם בונים פתרון המבוסס על אנדרואיד, חשוב יהיה לבנות מחדש את האנדרואיד שיתקבל מיצרן החומרה, להוסיף את התוכנות שלכם (ללא שימוש ב-root! או sudo וכו'), להכין IMAGE, ולתת את ה-Image שבניתם ליצרן החומרה. אם אתם צריכים הגנה על תכני מדיה (DRM), בקשו מהיצרן תמיכה ב-Widevine כולל הטמעת מפתחות בזמן יצור המכשיר. והקפידו על שחרור גרסאות עדכון אחת לזמן מה.

לסיכום
יש לא מעט מקרים שחברות, ארגונים ואנשים עצמאיים – אצים רצים כבר לבדוק חומרה שהפתרון שלהם ירוץ, עוד לפני שיש משהו שירוץ. אני ממליץ לבצע בדיקות ולעשות את הדברים לאט ובצורה מסודרת. ישנם מכשלות רבות בדרך וקל להיתקל בבעיות שגוררות "שריפת" תקציבים לא קטנה בגלל שהקשיבו לאיש המכירות או ניסו "לחתוך" צעדים שונים ובדיקות שונות. סבלנות – זה שם המשחק.

בהצלחה.

הדברים החשובים בהטמעת פתרון קוד פתוח בארגון

יש כיום בשוק לא מעט תוכנות, ספריות ופלטפורמות שלמות שכתובות ומופצות בקוד פתוח – כמעט לכל דבר, בין אם מדובר לדסקטופ, לשרתים, או למערכות משובצות, וזה מגיע לכך שכיום ארגונים רבים מעדיפים להסתכל קודם כל על פתרונות קוד פתוח, ורק אחר כך על פתרונות קוד פתוח בתשלום או פתרונות בקוד סגור.

למרות כל הפתיחות והזמינות של הפרויקט/קוד להורדה והטמעה, ארגונים רבים צריכים, לעניות דעתי, לעצור ולחשוב על מספר נקודות, ותשובות לנקודות אלו יכולות לסייע בהחלט אם להטמיע פתרון זה או אחר המבוסס על קוד פתוח.

להלן מספר נקודות:

  • תכיפות שינויי קוד: חברות כמו רד-האט מפתחות את מוצריהן בצורה פתוחה וזמינה לכולם ב-github, ומכיוון שהפיתוח נעשה בצורה פתוחה וציבורית, מבוצעים שינויי קוד רבים, במקרים רבים – שינויים יומיים, וברוב המקרים, גם אם מוכרזת גירסה של הפתרון/ספריה/פלטפורמה – הגירסה אינה כוללת עדכוני אבטחה, בדיקות יציבות ותיקונים אחרים שקיימים בגרסאות המסחריות. מעבר לכך – אם המוצר קורס או גיליתם באגים – תהיה לכם בעיה לקבל סיוע, והכל יהיה תלוי בליבם הטוב של מתנדבים או עובדים (וגם על זה לא מומלץ לבנות, הואיל וחברות כמו סוזה, רד-האט, קנוניקל ואחרים – מקבלים הוראה לתעדף תיקוני באגים לאלו שרכשו גרסאות מסחריות או לאלו שמשלמים על חוזי שרות ליצרן התוכנה).
  • גרסאות תכופות – פתרונות כמו OpenStack, Kubernetes, Ceph, Gluster ופתרונות רבים אחרים משוחררים בתדירות די תכופה ע"י הקבוצות המפתחות אותם עבור יצרניות הפצת לינוקס. הן לוקחות את הקוד, מבצעות שינויים ותיקונים, מוסיפות עדכוני אבטחה (שיחזרו לקוד ה-Upstream יותר מאוחר), כותבות תיעוד ספציפי ועוד ועוד – ואז משחררות אותו במסגרת Life Cycle רשמי עם תמיכה רשמית ועוד, ומוציאות זאת כמוצר מסחרי, ובמילים אחרות – אותם מוצרים שיוצאים כגרסאות תכופות אינם מיועדים לפרודקשן.
  • האם יש לך צוות לינוקס בחברה? אם יש לך צוות In House שמבין היטב בלינוקס ויכול "לשחות" בתוך קוד של אחרים במקרה של תקלה במוצר/ספריה/פלטפורמה – במקרים כאלו קל יותר להטמיע פתרונות בקוד פתוח שעדיין לא יציבים כפרודקשן, ולכן כדאי להסתכל על הנקודה הבאה…
  • אבטחה – פתרונות קוד פתוח שלא מגיעים מיצרן כלשהו, בחלק גדול מהמקרים לא כוללים עדכוני אבטחה, ולכן אם החלטתם בכל זאת להטמיע את הפתרון בחברה, מומלץ כי אחת לחודש הצוות הפנימי בארגון יבדוק את הפתרון המותקן מול הפתרון שנמצא ב-github לדוגמא, ובמיוחד יבדוק אם ישנם תיקוני/עדכוני אבטחה שפורסמו בנפרד (כ-PR או במקומות אחרים) או גרסאות minor בהשוואה למה שמותקן פנימית – ויבצע עדכון ידני. ארגונים שאין ברשותם אנשי לינוקס, מומלץ מאוד יהיה לעבוד עם הגירסה המסחרית ולקבל את העדכונים מהיצרן.

לסיכום: יש המון פתרונות מבוססי קוד פתוח לכל מיני תחומים. חלקם יציב כסלע, וחלקם – לא מצליח להחזיק מעמד אפילו הרצה אחת. אני ממליץ לארגונים המעוניינים להטמיע פתרונות כאלו לבדוק ראשית מי ה"אבא ואמא" של המוצר, להקים PoC ואם הפתרון עונה על הצרכים – להטמיע את הגירסה המסחרית ולא את הגירסה החופשית. אבטחת מידע היא דבר חשוב ועדכונים לפתרון הם דבר חשוב ולא תמיד ניתן לקבל אותם בפתרון הזמין כקוד מקור חופשי, במיוחד אם חושבים ליישם את הפתרון כ"פרודקשן" בחברה. אל תיפלו לכל מיני עסקים שישמחו להטמיע לכם את הגירסה החופשית, אולם כשיהיו בעיות – אותם מטמיעים לא ממש יוכלו לסייע לכם.

רד-האט: מפספסים שוב ושוב את הרכבת

כל מי שמסתכל על חברות טכנולוגיות שונות, יכול לראות לא מעט מקרים שחברות שונות "מפספסות את הרכבת" עם הפתרונות והמוצרים שהם מוכרים, תוך התעלמות מהשינויים בשוק. קחו לדוגמא את Qualcomm – לאחרונה התבשרנו שהחברה "נעקפה" מבחינת אחוזים בשוק על ידי המתחרה MediaTek, חברה שקטנה בהרבה מ-Qualcomm (ותחמנית לא קטנה). מבחינת ביצועים, אפל מצליחים להוכיח שוב ושוב בכל גירסת מעבדים שהחברה מוציאה – שהיא עוקפת בקלילות את המעבדים בקצה העליון ש-Qualcomm מוכרת, ובמבחנים שונים שנערכו לאחרונה, מעבד ה-M1 של אפל עוקף בקלילות את ה-Snapdragon 888 5G של Qualcomm. זה מזיז ל-Qualcomm? עד כה, לא ממש. אם קוואלקום לא רוצה להפיק לקחים, הם עלולים למצוא את עצמם מפסידים עוד ועוד אחוזים מהשוק וצניחה בהכנסות ורווחים. אגב, ל-AMD ולמיקרוסופט (כל חברה בנפרד) יש תוכניות במגירה למעבדי ARM חזקים – ולא רק לשרתים.

מהצד השני – נסתכל על מיקרוסופט. עד המנכ"ל הנוכחי (סאטיה נאדלה) בחברה עשו כל טעות אסטרטגית אפשרית: רכישת יצרן טלפונים (בשביל מה?), רכישת פלטפורמת שיחות וידאו/אודיו (סקייפ) שבסופו של דבר החברה הצליחה "להרוג", ועוד שורה ארוכה של מוצרים ושרותים שמיקרוסופט רכשה אבל לאחר הרכישה לא ידעה מה לעשות איתם. ב-8 שנים האחרונות החברה החליטה יותר להתייחס ברצינות לענן ועם המנכ"ל הנוכחי החברה החליטה שמערכות הפעלה מתחרות (לינוקס) וקוד פתוח – אלו לא דברים רעים בכלל ואפשר אפילו להסתדר איתם ולתרום קוד לקהילה ולהחזיק במקום שני מבחינת ענן ציבורי, עם הכנסות ורווחים נאים. אפשר בהחלט לאמר שמיקרוסופט "עשתה 180 מעלות" והצליחה בכך.

הבה נסתכל על רד-האט. מי שעוקב אחר החברה, יכול למצוא שהחברה לא פספסה אפילו הזדמנות אחת להפסיד הכנסות ולתת על מגש של כסף – יתרונות גדולים למתחרים. קחו לדוגמא את אורקל לינוקס – חברה אחרת היתה מכריזה על מצב חרום ועל שורת צעדים על מנת לחסום תחרות מצד אורקל ואחרים, אבל רד-האט מימנה את המתחרה הגדול שלה (CentOS) ועשתה לאורקל חיים קלים, וכל מה שנותן לאורקל לעשות זה להציע ללקוחות רד-האט ואחרים – מחירים זולים בהרבה, שרות זהה בכל הקשור לתמיכה וטלאים ועוד. בסופו של יום, מה בדיוק הרוויחה רד-האט מ-CentOS? אסתכן ואומר: כמעט כלום.

מילא העניין של CentOS, הבעיה היותר גדולה היא החברות שרד-האט רכשה ולא עשתה כמעט מאומה עם המוצר או שהרגה את המוצר/פלטפורמה. ניקח 2 דוגמאות:

  • תוכנת oVirt לוירטואליזציה – אנחנו ב-2020 והמוצר הנ"ל של רד-האט עדיין מפגר בצורה משמעותית בהשוואה למתחרים. גרוע מכך: בשעה שכל יצרני פתרונות הוירטואליזציה עוברים ל-Hyperconverge, פתרון ה-oVirt "מעניש" אותך כשאתה משתמש בדיסקים מקומיים ומבטל לך פונקציות קריטיות! בנוסף, רד-האט עדיין לא הצליחו להוציא גירסה שהיא ידידותית למשתמש ושתגרום ללקוחות פוטנציאליים לחשוב על מעבר אליה. הדוגמא הכי פשוטה: מעוניין לדעת מה התכונות החדשות שקיימות בגירסה המסחרית (RHV)? קח, תתחיל להציץ ב-Bugzilla, אולי תבין משהו, כי ברד-האט מתקמצנים לקחת צוות מקצועי שיכתוב את הדברים בצורה קלה לאלו שאין להם מערכת RHV קיימת..
  • פלטפורמת Cloudforms – הנה פלטפורמה שיכולה לסייע המון לכל ארגון שמשתמש בוירטואליזציה ב-On Prem מצד אחד, ובעננים ציבוריים מצד שני. הפלטפורמה עצמה היא ניטרלית לחלוטין והיא יכולה לתת למנהלי המערכת לבצע פעולות שונות בתשתית המקומית ובענן, להרים מערכת אישורים על מנת להוסיף/לבטל תשתית וירטואלית ועוד ועוד. רד-האט רכשה את יצרנית התוכנה (ManageIQ) עוד ב-2012. אתם מכירים איזה ארגון שהקים את הפלטפורמה בתשתית הפנימית? סביר להניח שלא. זה בסדר, רד-האט הרגה את המוצר רשמית לפני שבועיים. מדוע? כי המוצר נהיה סלט שלם, הוא סבל משינויים רבים (כולל החלפת שפה) וחוסר כיוון כללי.

רד-האט יכולים להצליח, ובגדול, אם בחברה יחליטו להפסיק לתת למהנדסים להחליט על כיוון המוצר ולתת יותר מקום למנהלים העסקיים, ואולי אפילו להוסיף מספר מפתחים ל-UI יותר אנושי וקל למשתמשים, ומה שהכי חשוב – להחליט לעשות כסף. עם כל הכבוד לעצמאות של רד-האט, החברה נרכשה ע"י IBM, ובניגוד לעבר, ב-IBM בסופו של דבר ירצו תשובות מדוע רד-האט מצליחה לפספס את השוק בכל מיני סקטורים ומדוע ההכנסות הן כה מזעריות.

ה"קטילה" של CentOS היתה צעד נכון מבחינה עסקית (אם כי רד-האט עשתה זאת בצורה ממש גרועה. החברה היתה צריכה להודות ש-CentOS הורג הכנסות ולא להציע את גירסת ה-Stream, לא כולם מטומטמים!), אבל רד-האט צריכה במהירות לתת פתרון חלופי שאינו עולה 350$! רד-האט צריכה לדוגמא להציע משהו הרבה יותר זול עם תמיכה מאוד מוגבלת, מחיר זול לגירסת VM, מחיר זול לשימוש אישי (או בחינם תמורת רישום ב-RHN) ועוד, ומה שהכי חשוב – להפסיק לעשות את החיים קלים למתחרים! דוגמא פשוטה: רשיון כמו ה-GPL (לא חשוב איזו גירסה) מחייב אותי לדוגמא לשחרר שינויי קוד (לא ממש. הוא מחייב אותי למסור אותם למי שדורש, ואני יכול לדרוש על כך כסף, אגב, הכל מצוין ברשיון) – אבל השינויים לא חייבים להיות משוחררים כטלאים ידידותיים. אם לקחתי לדוגמא קובץ של 10000 שורות ושיניתי 4 שורות, אני יכול לשחרר/למסור את ה-4 שורות ששונו/התווספו, אך בפורמט שאינו מציין מאיזה מקום בקובץ הן שונו, ואלו שורות מחקתי/החלפתי. כך מקשים על מתחרים.

לסיכום: ברד-האט צריכים להחליט מה הם רוצים לעשות מבחינה עסקית. Openshift הוא אחלה פתרון עסקי, אבל צריך לדאוג לפתרון גמיש (מבחינת מחיר) לגבי ה-OS, וצריך להחליט מה עושים עם שאר המוצרים שיש לרד-האט (כמו .. לדאוג סוף סוף לא להבריח לקוחות מ-Gluster עם החלטות מטומטמות כמו לנטוש NFS Scale Out?) ואולי אפילו לפרסם מפת דרכים פר מוצר. אנשים תמיד יתלוננו על כך שלוקחים להם משהו חינמי (אם כי אותם אנשים צודקים לגבי ההחלטה המוזרה וחפוזה ללא פתרון חלופי, ו-CentOS Stream זה הדבר האחרון שהייתי ממליץ אי פעם לארגון להתקין ב-VM או בשרת!), אבל אנשים מעריכים שקיפות והגינות. אם החברה תתעלם, היא עלולה למצוא את עצמה בגורל כמו של חברת דיגיטל, אם מישהו זוכר..

הפריצה הגדולה למשרדי ממשלה בחו"ל

בימים האחרונים אנחנו שומעים על כך שהתגלתה פריצה לארגונים ומשרדים ממשלתיים בארה"ב, בבריטניה ובמקומות אחרים, והאצבע מופנית כלפי הרוסים, ספציפית כלפי קבוצת APT29.

אחד הדברים היחודיים בפריצה הזו היא הדרך הגאונית שבו החליטו לפרוץ לאותם משרדים ממשלתיים ולתשתיות. ב-APT29 לא ניסו לפרוץ חומות אש, או כל דבר מבחוץ. הם החליטו לעשות שיעורי בית ולבדוק לגבי מכנה משותף בין משרדי ממשלה, ארגונים בטחוניים ועוד – מהו הכלי/פלטפורמה/תוכנה שרובם משתמשים?

התשובה היתה: פלטפורמת Orion של Solarwinds לניטור המערכות של הארגון.

אחרי שהם הבינו זאת, ב-APT29 פשוט פרצו אל Solarwinds ולקחו שליטה על שרת העדכונים, ומדי פעם הם החליפו את קבצי העדכונים בקבצים שהם Weaponized (כלומר – קבצים הכוללים כלי שליטה ושלל כלים אחרים עבור הפורצים). מערכת ה-ORION היתה מקבלת שדרוג מהשרת הפרוץ, השדרוג היה מותקן אוטומטית בארגון (שום מערכת IPS/IDS לא קופצת על עדכונים כאלו, כי אין להן שום דרך לדעת על העדכון), ולאחר מכן הקבוצה יכלה "לדבר" עם שרת הניטור דרך C&C, לשלוח פקודות, לקבל פלט, לקבל קבצים ומידע וכו'. הכניסה הזו הוותה בעצם "שער אחורי" שממנו הקבוצה חקרה את התשתית הפנימית של הארגון והחלה "לעבוד".

מדוע אני חושב ששיטה זו "גאונית"? הסיבה לכך פשוטה: לא חשוב כמה הארגון הגדיר את התקשורת ואת חוקי ה-Firewall או ה-IPS/IDS בארגון. בדרך כלל נותנים גישה לתוכנת הניטור לכל שרתי הפרודקשן. אינני מדבר על גישת username/password אלא גישה ספציפית לנטר את השרת, הן מבחינת משאבים (דיסק, רשת, CPU וכו') והן מבחינת שרותים שרצים על השרתים. במילים אחרות, גם בלי Agent בכל שרת, במערכת הניטור יש מספיק ידע כדי לדעת מה השרתים שיש, כמה, ומה רץ עליהם, ובחלק מהמקרים מוגדרים שם משתמש וסיסמא כדי להיכנס לשרות. במקרים שיש Agent מותקן, אז כל מה שצריך הוא להכניס Agent "נגוע" לשרת הניטור שיפיץ את ה-Agent לכל השרתים המנוטרים ומשם אפשר להיכנס ולשאוב את המידע מבלי "להקפיץ" מערכות אבטחה. זיכרו: התקשורת בדרך כלל בין שרת הניטור לשרתים האחרים ברוב הארגונים אינה מנוטרת מבחינת אבטחה/רוחב פס, DLP וכו'.

אבל כאן זה לא נגמר.

בימים האחרונים התברר לחרדתם של אותם משרדי ממשלה, שהרוסים "ישבו" על השרתים זמן רב – שנע בין חודשים לשנים, ולכל ארגון או משרד ממשלתי, הם עשו עבודה רצינית של מיפוי, בדיקת חולשות ופריצה שלא הקפיצה שום מערכת IPS/IDS. קחו לדוגמא את המקרה שחברת האבטחה Volexity מצאה כי APT29 מצאו שיטות לעקוף MFA, וגניבת תעודות פנימיות על מנת ליצור/לעקוף חתימות ובכך להיכנס למערכות פנימיות מסווגות. ניתן לקבל עוד פרטים בקישור הזה ואני מאמין שאחרים יוסיפו קישורים נוספים עם יותר מידע.

אז מה ניתן לעשות?

אם אתם משתמשים ב-Orion, כדאי בדחיפות לבדוק איזו גירסה יש לכם ולעקוב אחר ההוראות של Solarwinds. במקביל, אני ממליץ לעבור על קבצי LOG לבדוק התנהגות חשודה (לא שתגלו הרבה אם זה APT29, הם עושים את כל המאמצים לא להתגלות ולא להקפיץ מערכות). בנוסף, יכול להיות שהגיע הזמן לרכוש ביטוח סייבר ולמצוא חברה רצינית (לא אדם יחיד) לבצע בדיקות Penetration Testing לארגון.

לסיכום: קבוצות במימון ממשלתי כמו APT29 הן קבוצות שעובדות בשקט ואינן מחפשות (בדרך כלל) לסחוט או להטמיע תוכנות כופרה בארגונים שהם פורצים אליהם. המטרה הראשית – לגנוב מידע, לזהות חולשות, ורק ב"יום הדין" – להשתמש בחולשות כדי "להכות" בארגון (רק כשמגיעה הוראה מגבוה). זו הזדמנות מצוינת לבדוק את המערכות, ולרענן נהלים שיקחו בחשבון טכנולוגיות של השנים האחרונות, במקום "לשנות סיסמא", ואולי – רק אולי, לקחת את עניין האבטחה בחלק מהארגונים – קצת יותר ברצינות.

להתראות CentOS – התגובות והתשובות

אתמול פרסמתי את המאמר הזה לגבי ההחלטה של רד-האט להפסיק עם CentOS 8 ובמקומו לקדם את CentOS Stream. באתר CentOS יש FAQ של שאלות ותשובות בנושא, ואני ממליץ לקרוא אותו.

בחור בשם תומר בריסקר, עובד של רד-האט, פרסם פוסט בקבוצת ה-Linux IL בפייסבוק. אני בהחלט ממליץ לקרוא את הפוסט של תומר (הוא פתוח לציבור) ואני מודה לתומר שהסביר את הדברים. הוא גם הוסיף פרטים שלא פרסמתי בפוסט הקודם שלי. בקיצור – קפצו לקרוא.

העניין הוא שתומר מתייחס לנקודות מסויימות ועבדכם הנאמן מתייחס למשהו שונה לחלוטין. אין לי ספק ש-CentOS Stream במהלך הזמן ישתפר (בפעם האחרונה שניסיתי אותו לפני מספר חודשים, ה-Installer שלו (Anaconda) קרס לי לגמרי עוד לפני התחלת ההתקנה, ולא חשוב כמה ניסיתי לעקוף את התקלה) ואף יהיה תואם ל-CentOS 8/RHEL 8 ופידבקים של קהילת משתמשי CentOS Stream ילקחו בחשבון ע"י רד האט להכנסה לגירסת ה-RHEL.

אבל זה לא העניין שבגינו אנשים רבים מאוד עצבניים על רד-האט.

כל משתמש לינוקס, בין אם מישהו שהתחיל להכיר לינוקס רק לאחרונה או מכיר ומשתמש בלינוקס כבר יותר מ-20 שנה מכיר את הדבר הבא: בניגוד למערכות יוניקס, ישנן מאות הפצות לינוקס שמציעות דברים שונים ויש כמובן את ההפצות הפופולריות שרובם משתמשים בהן. כשרוצים לבחור הפצת לינוקס, צריך לבחור הפצה, וההפצות השונות מתחלקות בין הפצות יציבות אך ללא "המילה האחרונה" מבחינת אפליקציות ופלטפורמות (לדוגמא: CentOS, Debian Stable, RHEL, SLE, Ubuntu LTS), לבין הפצות שאינן כל כך יציבות – אך כוללות כמעט כל גירסה חדשה של אפליקציות ופלטפורמות פופולריות (Fedora, Ubuntu, Debian Testing, Open SuSE).

חברות רבות הטמיעו בתשתיות שלהן שאינן פרודקשן – הפצות CentOS בגלל היציבות שההפצה "יורשת" מ-RHEL. אין ב-CentOS את הקרנל האחרון הציבורי, אין את ה-KDE או ה-GNOME האחרון, והפלטפורמות הזמינות הן גרסאות יציבות, אך לא האחרונות, ולמשתמשי CentOS אין בעיה עם זה כי הם רוצים יציבות בכל מצב.

הפצה כמו CentOS Stream אינה הפצה יציבה כי ההפצה הולכת לנסות כל מיני דברים בתוך ההפצה. לא לשבור תאימות בינארית, אבל לנסות כל מיני דברים "קטנים" בתוך החבילות. נשברה החבילה? אופסי, חכה איזה יום יומיים עד שבונה החבילה יזכר לתקן אותה. זה לא יציבות, זו בקשה מהמשתמשים להיות Beta testers של רד-האט. מי בדיוק מוכן להתקין דבר כזה בשרתים שלו? אני בספק אם יש מישהו רציני שרוצה לעשות זאת. אגב, אם מישהו ינסה לשכנע אתכם ש-CentOS Stream הולך להיות התחליף ל-CentOS 8, הנה מה שכריס רייט, ה-CTO של רד-האט מציין:

"CentOS Stream isn’t a replacement for CentOS Linux; rather, it’s a natural, inevitable next step intended to fulfill the project’s goal of furthering enterprise Linux innovation. Stream shortens the feedback loop between developers on all sides of the RHEL landscape, making it easier for all voices, be they large partners or individual contributors, to be heard as we craft future versions of RHEL."

אין לי בעיה עם CentOS Stream, ואני מקווה שבעתיד הרחוק זה יהיה פרויקט מוצלח, אבל אם יש משהו שאני מתעב – זה שמנסים "למרוח" אותי (לא, לא תומר, אלא חברת רד-האט העולמית). עזבו אותי מ-CentOS Stream, אני רוצה לדעת מ-רד-האט עצמה מדוע הם הורגים את CentOS 8. אין תקציב? זה פוגע בהכנסות החברה? חלק מה-SIG פוטר? זכותה המלאה של רד-האט "להרוג" את CentOS 8, אבל מגיע לקהילת המשתמשים לדעת מדוע התקבלה החלטה זו. אחרי הכל, הובטח שיהיו עדכונים ל-CentOS 8 עד 2029. על שום מה הקיצוץ ל-2021?

לעניות דעתי, ההחלטה הזו של רד-האט היא החלטה אומללה וגרועה. נכון, רד-האט אינה מרוויחה באופן ישיר ומיידי מ-CentOS, אבל אם הארגון שמשתמש ב-CentOS מחליט לרכוש רשיונות לפרודקשן, או פלטפורמות אחרות שרד-האט מייצרת/בונה, יכול להיות שבהתנהגות זו, אנשי ה-IT יתחילו גם להסתכל על פתרונות מתחרים. איך ההצעה של אורקל? מה סוזה מציעים? והאם קנוניקל מציעים תמיכה מסחרית ו-SLA? ברכות, המתחרים מודים ל-רד-האט.

אגב, הפצה מתחרה ל-CentOS בקוד פתוח תקום כבר בזמן הקרוב ויש לה כבר שם: Rocky Linux.

להתראות CentOS??

בימים האחרונים יצאה הודעה כי CentOS 8 תעבור שינויים משמעותיים ובכללם – ההפצה תחדל מלקבל עדכונים בסוף שנת 2021, ולא תהיה הפצת CentOS המקבילה ל-RHEL מבחינת גירסא וקוד. הדבר היחיד שישאר הוא CentOS Stream שזו גירסת CentOS טיפה יותר "מתקדמת" מ-RHEL (אבל מבחינת עדכוני אבטחה – ה-Stream יקבל את העדכונים רק לאחר ש-RHEL יקבל).

אין ספק שמי שנמצא בעולם הלינוקס וקרא את ההודעות, די הופתע מכך (שלא לדבר על חטיפת עצבים מטורפים). רוב חברי קבוצת CentOS SIG הם עובדי רד-האט ו-ראד האט עצמה משתמשת ברוב המערכות שלהם פנימית ב-CentOS וגם עובדים אלו לא ממש אהבו את ההחלטה הזו. גירסת ה-CentOS נתנה לרבים את התחושה של "להיות בלי, להרגיש עם" – לקבל הפצת לינוקס חינמית שהיא תואמת 100% הפצת RHEL אך מבלי לשלם (ומבלי לקבל תמיכה רשמית) וכולם הסתדרו לא רע עם הסידור הזה, כאשר חברות וארגונים רכשו RHEL לשרתי הפרודקשן והשאר – CentOS או הפצות לינוקס אחרות.

עתה, עם שינוי זה, ההתחרפנות בקהילות החלה, ולשם כך אני כותב פוסט זה על מנת להבהיר מספר דברים:

ראשית, אני יכול להבטיח שאין ל-IBM יד ורגל בנושא ובהחלטה. רד-האט היא עדיין חברה עצמאית שמחליטה לעצמה החלטות, כולל את ההחלטה הזו.

שנית – אני משער שאחת הסיבות העיקריות להחלטה הזו קשורה לכך שרד-האט מעוניינת בכמה שיותר פידבק מצד משתמשים ומפתחים לגבי עדכונים ותיקונים שהיא משחררת ל-RHEL, ומשתמשי CentOS בגירסה הרגילה לא יכולים לסייע הרבה אם הם מקבלים את התיקונים והעדכונים רק לאחר שהם מוזרמים ל-RHEL, ולכן אלו שיעבדו עם CentOS Stream יוכלו לתת פידבק על התיקונים שישוחררו לפני שהם נכנסים ל-RHEL (אך כפי שהזכרתי לעיל: זה לא יהיה רלוונטי לגבי תיקוני אבטחה עקב עניינים כמו אמברגו של תאריכי שחרור עדכונים וכו').

שלישית – ולעניין זה לא תקבלו שום אישור מגורם רשמי: התקדמות טכנולוגית שגורמת להפסד פיננסי לרד-האט. בעבר, אם הייתי צריך להרים תשתית לינוקס גדולה לפיתוח, פרודקשן, עם backend ועוד דברים רבים – הייתי צריך בארגון גדול, לרכוש מספר לא קטן של רשיונות RHEL לכל שרת פרודקשן, בין מדובר בשרת פיזי או וירטואלי. כיום, לעומת זאת, המעבר לקונטיינרים חוסך לי בצורה משמעותית את כמות רשיונות ה-RHEL שאני צריך לרכוש לפרודקשן. אם פעם, לשם הדוגמא, הייתי צריך לרכוש 20 רשיונות, היום 4 רשיונות ל-Worker Nodes יספיקו, ופה מדובר רק בדוגמא אחת. רבים כיום יעדיפו הפצת לינוקס חינמית ברוב המקומות למעט היכן שחייבים בגלל ההנהלה להשתמש בהפצות RHEL מסחריות.

אז מה? להכין תוכניות מעבר להפצה אחרת? לקפוץ על ההצעה של אורקל? לא ממש. (לאורקל יש הסטוריה די ארוכה של סגירת/נטישת פרויקטים בקוד פתוח, ואף אחד לא ערב לכם שגירסה הבאה או המשכה של הגירסה הנוכחית גם תהיה בחינם, לדוגמא).

כל איש לינוקס ותיק ירגיש בוודאי תחושת דה-ז'ה וו בנושא. כבר היינו בעבר בסרט הזה. כשחברת רד-האט החליטה להוציא רק גרסאות לינוקס מסחריות בתשלום (מה שהיה RHEL, RHES), נוצרו מספר פרויקטים שלקחו את קוד המקור של RHEL וביצעו Fork לגירסה עם שם אחר אך עם תאימות מלאה (בעקרון, לא מדובר בתהליך של קימפול הכל מחדש באופן אוטומטי. יש לא מעט כלים לפתח, יש לא מעט סקריפטים לכתוב, להסיר קבצי לוגו וסימנים מסחריים של רד-האט וכו') כשה"זוכים" בפופולריות בסופו של דבר היו CentOS, Scientific Linux וכמובן Oracle שהחליטה פשוט לבנות את הכל בעצמה ולגנוב לקוחות מ-רד-האט.

אני מאמין שמה שיהיה הפעם – יהיה בדיוק כמו התהליך שהיה. דווקא כיום, יהיו יותר ויותר חברות שישמחו להשקיע בהשכרת מספר מהנדסים כדי לבנות גירסת RHEL חופשיה עם אופציה ללקוחות המעוניינים לרכוש תמיכה מסחרית, SLA וכו'. אחרי הכל, מדובר פה בשוק פוטנציאלי לא קטן של חברות וארגונים שיתחילו לחפש פתרונות חלופיים ל-CentOS 8 וגרסאות עתידיות. יהיו כמובן נסיונות של הפצות אחרות למשוך לקוחות פוטנציאליים (קנוניקל, סוזה וכו') אבל אני בספק אם זה יצליח.

לפיכך, להלן המלצותיי (לפי התיעוד הרשמי):

  • אם אתם משתמשים בגירסה כלשהי של CentOS 6 – שדרגו בדחיפות. ה-EOL שלה חל בחודש שעבר.
  • אם אתם משתמשים בגירסה כלשהי של CentOS 7 – אתם בטוחים, ואתם תמשיכו לקבל עדכונים לגירסה עד תאריך 30/6/2024. אם אינכם חייבים לעבור לגירסה 8, פשוט אל תעברו, במיוחד אם המכונות הן וירטואליות.
  • אם אתם משתמשים בגירסה כלשהיא של CentOS 8 – אתם תקבלו עדכונים עד סוף שנה הבאה (31/12/2021)
  • עכשיו, כל מה שנותר לעשות, זה להמתין ולראות מי "יקפוץ". האם רד-האט תחזור בה? (קהילות הלינוקס הן לא קהילות מנומסות, בלשון המעטה!) ואם לא, מי החברות שיכריזו על Fork ל-RHEL? (אמזון? מיקרוסופט? גוגל?) במשך השנה הקרובה אנחנו נראה את ההתפתחויות ואני מאמין שכבר בחודשים הקרובים נראה חדשות בנושא עם מפות דרכים והמלצות לאן להגר.

ולבינתיים, אני ממליץ לא לקחת המלצות פזיזות, אם אפשר.

"הר" פתרונות האבטחה שאינו רלוונטי כל כך

שמענו לאחרונה את מה שהתרחש אצל חברת שירביט (הפריצה שאירעה לתשתית של חברת הביטוח. כיום נודע שהפורצים החליטו לחסוך לעצמם את כל עניין הצפנת המידע עם תוכנת כופרה, והם (הפורצים) החליטו ישר ללכת לסחיטה: 50 ביטקויינים או שהם מפיצים/מוכרים את המידע).

אפשר לצקצק בלשון ואפשר לתהות על ההתנהלות של חברת שירביט בכל הנוגע לאבטחת מידע והגנה על התכנים, אך לפחות ממספר שיחות עם חברים ועמיתים – לא מעט ארגונים גדולים חשופים לא פחות ממה ששירביט היו חשופים לפריצות, ולצערי הרב, עדיין התפיסה של "יש לנו חומת אש, WAF, IPS/IDS, אז אנחנו מוגנים" – שולטת באותם ארגונים.

המציאות פשוטה: גם אם תקים "הר" של Appliances לצרכי אבטחת מידע בכדי להגן על חדירה מבחוץ, הפורצים יכולים לעקוף את כל ההגנות הללו עם פעילות Phishing וכניסה למערכת עם פרטים גנובים. חשוב לזכור: הנקודה הכי חלשה ברוב הארגונים – היא המשתמשים, ולא יעזרו חידודי נהלים לא לפתוח לינקים, לא להוריד/להריץ קבצים במייל וכו' מהסיבה הפשוטה ביותר: אם משתמש קיבל מייל Phishing והוא הזין בו פרטי חיבור אמיתיים, ברוב המקרים הוא לא ירוץ למחלקת IT או אבט"מ לספר על כך. אחרי הכל, מדוע לו לחטוף על הראש? עדיף להפעיל ראש קטן ולהתעלם מכך.

הנקודה הכי חשובה בכל הסתכלות על אבטחת מידע היא Zero Trust. לא לתת שום Trust בין אם מדובר בתקשורת מבחוץ פנימה או בין שרתים או בין מכונות דסקטופ לשרתים. אחרי הכל, אם מאן דהוא הצליח להשיג פרטי גישת VPN למערכת שלכם, מהרגע שהוא מתחבר, הוא נמצא בתוך התשתית של החברה, גם אם יש לו הרשאות מוגבלות (גם עם הרשאות מוגבלות אפשר ליצור נזקים גדולים). יקח לחברה זמן להבין שהפורץ משתמש בפרטי גישת VPN שנגנבו בפעולות Phishing ממשתמש לגטימי, ומאותו רגע שהפורץ מחובר, גרימת הנזק היא פנימית, ה-Firewall וה-WAF שלך לא עוזרים במאומה באותו זמן – וכאן, כדאי לזכור, פורץ חכם לא יחפש לגרום מיידית נזק, אלא יחפש בתשתית נקודות חולשה או תשתית "צדדית" שעליה הוא יכול להתקין את ה-Payload ורק לאחר מספר ימים להפעיל זאת ולהתחיל לגרום נזק/להצפין תוכן או להעביר תכנים.

ישנם דברים שניתן לעשות בעלות לא גבוהה בתשתית החברה. חלק מהרעיונות ישמעו אולי כ-לא קונבנציונאליים בארגונים מסויימים, אבל אני עדיין ממליץ לחשוב עליהן ולא לפסול אותן מראש:

  • להיפטר מסיסמאות: סיסמאות היו ויהיו – מקור לאחד מכאבי הראש הגדולים, כולל כל ה-Policies ליצור אותם, החלפתם וכו'. גם במיקרוסופט ובחברות תוכנה אחרות הבינו זאת מזמן והם מציעים פתרונות שונים המבוססים על טביעת אצבע, Windows Hello, מפתחות כמו Yubikey של Yubico (או Tian של גוגל, ויש גם מפתחות המבוססים בכלל על קוד פתוח כמו Solokeys). בנוסף, שימוש במפתחות מאפשר להשתמש בהצפנות שונות (נתמכות בעיקר ב-Yubikey) ויחסית די קל להטמיע את הפתרונות בכל מערכות ההפעלה.
  • הצפנת תכנים: הסיוט הכי גדול לחברות מבחינת אבטחת מידע, הוא גניבה ו/או הצפנה באמצעות כופרה של המידע, וארגונים גדולים מאוד (חברות כמו קאנון, אוניברסיטאות, בתי חולים ועוד) חוו את הסיוט ונזק משמעותי נגרם לאותם ארגונים. אחד הפתרונות שניתן לבצע הוא הצפנה של רוב התכנים החשובים, וביצוע Decryption דרך Gateway שאליו מחוברים מספר מצומצם של משתמשים. ניתן לדוגמא לבצע זאת בעזרת הקמת LUN שיחובר למערכת לינוקס וירטואלית. מערכת הלינוקס תבצע encryption/decryption עם כלי כמו LUKS-2 או בכלים אחרים, ושיתוף (לאחר decryption) עם SAMBA. אפשר להתגונן נגד כופרה תוך שימוש ב-snapshots (במכונת הלינוקס בשימוש LVM).
  • ביצוע Snapshots – באופן עקרוני, Snapshots ברמת File systems לא אמורים לצרוך כמות משאבים גדולה ליצירה ולכן מומלץ ליצור Snapshots בפתרון האחסון ל-File systems בצורה תכופה מאוד (כל שעה לדוגמא, ובמקרים חשובים כמו הנח"ש – כל מחצית שעה). כך, אם ישנה התקפת כופרה, ניתן לשחזר מה-Snapshot במהירות במקום לשחזר מקלטות.
  • Pen testing הוא פתרון חלקי שלדעתי אינו מספק: לצערי לא מעט ארגונים וחברות שוכרים מישהו מחברה שיבצע בדיקות (Penetration testing), ורובם גם משתמשים באותם כלים וב-Kali Linux (מתי אנשים יבינו ששימוש ב-Kali Linux הוא "אות קין" שלמשתמש אין הבנה רצינית בלינוקס? כל הפצת לינוקס כוללת את כל הכלים הדרושים!) כדי לבצע את הבדיקות, ובמתודה זו הבדיקות והסריקות פשוט אינן מספקות את התשובה המלאה.
    בדיקות הקשחה וחדירה זה לא רק שימוש בכלים כמו nmap, nessus ו-1001 כלים נוספים, אלא לימוד כל המערכת ועבודה בצוות כדי לחשוב על נסיונות חדירה מכל מערכת שרצה בארגון, חולשות שקיימות לכל שרת, לכל Appliance ולכל ציוד (במיוחד ציוד ישן שאין לו עדכונים כבר מספר שנים – ציוד כזה מומלץ להחליף כמה שיותר מוקדם), מי הם האנשים בחברה שפעולות Phishing עליהם יכולות לגרום נזק מהותי, היכן ניתן לעצור או להאט דליפת מידע אם גורם כלשהו הצליח לפרוץ, האם יש עצירה אוטומטית של תעבורת Upload ל-IP שאינו white listed לאחר כמה מאות מגהבייט לדוגמא (כשהפורץ מנסה לגנוב כמה שיותר קבצים), ובקיצור – הכלים הם רק חלק קטן מהעבודה, ודרוש צוות רציני כדי לנסות לפרוץ (מבלי להגביל את הצוות, אבל עם הנחיה לגבות את הכל ולרשום כל גילוי ושינוי) ולא מישהו שהקים Kali Linux על מכונה וירטואלית ומכיר כמה כלים.
  • "קמצנות כרונית" של הרשאות: תופעה שקיימת בכל ארגון – עודף הרשאות שניתנו למשתמשים שונים, הרשאות שנפתחו "זמנית" ונשארו פתוחות או הרשאות שנפתחו ברמת worldwide (בלינוקס/יוניקס זה מוכר כ-777) בגלל שמישהו התעצל לחפש בגוגל ולקרוא איך מגדירים הרשאות בלינוקס. מאוד מומלץ לבצע אחת לחודש או לתקופה לעבור על כל ההרשאות (גם הרשאות מקומיות!) ולצמצם את ההרשאות. אם רוצים להשתמש לדוגמא ב-passwordless ssh, יש להגביל את החיבוריות להרצת פקודות מסויימות, כניסה מכתובות IP מסויימות, ועוד.
  • עדכוני תוכנה ללא תאריכון: אחת הבעיות שכתבתי לגביה שוב ושוב בבלוג זה – מנמ"ר מחליט שעדכונים יהיו אחת ל-X חודשים ותו לא. לך תסביר לאותו מנמ"ר שחולשות אבטחה מתגלות כל הזמן ויש לא מעט מקרים שיש צורך דחוף בהתקנת עדכונים, אחרת התשתית חשופה. דוגמא פשוטה: אם אתם משתמשים ב-vSphere, האם עדכנתם את הטלאי הדחוף הזה?

לסיכום: לפעמים יש צורך בשינוי הגישה והמחשבה על אבטחת התשתית והארגון. הגנה "מבחוץ" כבר לא נותנת כיום פתרונות לנסיונות הפישינג והפריצה, וברוב המקרים הפריצה בכלל תגיע מנסיון פישינג למשתמש וכשהפורץ ישתמש בהרשאות המשתמש מתוך הארגון, או אז תחל ה"חגיגה" ולכן אולי כדאי לחשוב על הדברים בצורה מעט שונה.

מה הקטע, אינטל?

במהלך השנים, יצא לי, כיועץ עצמאי, להשתתף בפגישות בחברות שונות כמראיין באספקט היותר "גיקי" כשמראיינים נציג של חברה לגבי מוצר או לגבי מועמד למשרה טכנית חשובה. בדרך כלל הציפיה ממני במהלך הישיבה, היא להיכנס טיפה לעומק למושגים הטכניים או לשאול שאלה קצרה טכנית שתבדוק את הידע של הנציג לגבי המוצר או המועמד לגבי הידע שברשותו. הנציגים או המועמדים המועדפים עליי הם אלו שיודעים לספר מה הם עשו, באלו אתגרים הם עמדו, והכי חשוב – כמה שפחות ריכולים על המתחרים. יש כאלו, לפעמים, שמגיעים, רק כדי ללכלך על אחרים כמה הם גרועים וכמה הם עצמם הרבה יותר טובים (למרות שהם לא ממש מצליחים להוכיח בראיון במה הם יותר טובים)

בימים האחרונים נראה כי באינטל החליטו ללכת בדיוק בשיטה של הלכלוך.

תזכורת קצרה: בשנה שעברה הכריזה AMD על סידרת מעבדי Ryzen 4000 למחשבים ניידים בדרגות שונות. למעבדים הללו לא היה את כל ה"בלינג בלינג" שאינטל כה טורחת לציין (כמו AVX512) אבל מה שכן – מעבדים אלו נתנו ביצועים טובים, הן בחיבור לחשמל והן מהסוללה, כולל אורך חיי סוללה טובים, והסוקרים היללו את המעבדים וחלק גדול מהמחשבים הניידים הללו. הפתרון של אינטל באותו זמן למעבדים הללו – היה פתרון שקיבל ביצועים נמוכים יותר כמעט בכל מבחן סטנדרטי. נוסיף את ההתלהבות הן של היצרנים והן של הרוכשים, ונגלה כי AMD הצליחה לכבוש נתח שוק לא קטן משוק המחשבים הניידים תוך מספר חודשים, וזה אף הגיע למצב שיצרניות יצרו דגמים חדשים שכלל לא תוכננו מראש – כדי לעמוד בדרישות שהשוק פתאום הציב.

לפני מספר חודשים הציגה אינטל את מעבדי ה-Tiger Lake שלהם למחשבים נייידים (ליתר דיוק: הציגו רק חלק, את החלק השני של מעבדים עם 8 ליבות החברה לא הציגה עד היום, משום מה). מבחינה טכנית, המעבדים הללו הם מעבדים די טובים והיה צפוי כי אינטל תתרכז בהצגת יכולות ויתרונות מעבדים אלו בהשוואה למעבדים למחשבים ניידים מדור קודם של החברה … אבל זה לא קרה. במקום זה, במשך שעה וחצי הרצו הנציגים על החסרונות של מעבדי Ryzen במקום להשקיע את הזמן בהצגת היתרונות של מעבדי החברה. בנוסף, אינטל הצהירו כי מבחני ביצועים סטנדרטיים זה דבר פאסה ואילו מבחנים "אמיתיים" – הם הם הדבר… כמו להמיר קובץ PPT ל-PDF. אתם עושים את זה 20 פעם ביום, לא??

התקשורת עשתה מה שהיא אוהבת לעשות במקרים כאלו: רובם פשוט התעלמו מההרצאה והלכו לבחון ולפרסם תוצאות סקירות על מעבדים אלו, ובחלק מהמקרים הפרסומים היו מוגבלים מראש, כאשר אינטל הכתיבה לסוקרים כי יש לבחון את המחשבים הניידים עם המעבדים החדשים רק כשהם מחוברים לחשמל, ואין לציין כי המעבדים החדשים צורכים בממוצע פי 2 חשמל בהשוואה למעבדי ה-Ryzen 4000U של AMD. גם איסורים אלו במהלך הזמן נעקפו והראו שבסופו של דבר, וגם כאן, ברוב המקרים הפתרונות של AMD – עדיין מובילים, במיוחד שאתה צריך עבודה של ליבות מעבד.

חלפו מאז מספר חודשים, כולם שכחו מכך, עד … הימים האחרונים, בהם אינטל הציגה תיאוריית קונספירציה חדשה: המעבדים של AMD במחשבים הניידים "מרמים" את המשתמש, ובשימוש סוללה ללא הזנת חשמל מהקיר, המעבדים מתחילים לתת ביצועים גבוהים כשהם נדרשים – רק לאחר 10 שניות! והנה הוכחה לדוגמא:

מה אנחנו רואים בגרף לעיל? (אפשר ללחוץ עליו להגדלה) – הגרף מראה כי מעבדי ה-Ryzen 4000 למחשבים ניידים, משהים את עליית המהירות ב-7-10 שניות כשהם אינם מחוברים לחשמל (הגרפים הצהובים) לפני שהם מעלים את המהירות בפועל וכתוצאה מכך, הביצועים הגבוהים "מעוכבים" ב-7-10 שניות כשהמשתמש לא מחובר לחשמל!

אכן קונספירציה! קראו לרודי ג'וליאני ונארגן תביעה יצוגית נגד AMD!

בפועל, אם המהנדסים של אינטל היו טורחים לשוחח עם המהנדסים של יצרני המחשבים הניידים, הם היו מגלים כי AMD מציידת את היצרן עם רשימת מסמכים גדולה, כולל לא מעט מסמכים והמלצות לגבי חסכרון בחשמל ופרופילים ש-AMD בנו במערכת ושהיצרן יכול להפעיל או לכבות או לכתוב פרופיל משלו. עניין ה-7-10 שניות ידוע לכל היצרנים והם דווקא מאוד אוהבים זאת ומפעילים כברירת מחדל את הפרופיל הזה, ואפשר להבין אותם: אם המשתמש נמצא בחוץ ואין לו שום נקודת חשמל באזור, האם הוא יסכים לביצועים מופחתים תמורת זמן סוללה יותר ארוך? אני לא מכיר אחד שיאמר "לא", במיוחד שאם הוא מתעקש על הביצועים היותר גבוהים – הוא יקבל אותם גם כך לאחר מספר שניות. הפתרון המתחרה של אינטל, אגב, הוא "להזניק" את ביצועי המעבד בצורה מיידית, מה שגם מביא לאחר מספר שניות את המעבד לנקודת חום של 97-99 מעלות, מה שמעביר את המעבד למצב Throttle ומפעיל מאווררים ברעש של מנוע סילון קטנטן למשך כמה דקות עם ביצועים יותר נמוכים עד שהמעבד יתקרר. תשאלו את משתמשי אפל על כך.

יצא לי לצפות במצגת של אינטל, ויש לי לא מעט השגות לגבי ההתעלמות ממתודות בדיקות סטנדרטיות לטובת בדיקות נישתיות (במקרה הטוב), כמות המחשבים הניידים שנבדקה, עומק הבדיקות ועוד, אך אינני חושב שכדאי להיכנס לכך. אינטל היא יצרנית מעבדים מעולה שפספסה פה ושם ואני בטוח שהיא תוציא מעבדים חזקים בהמשך (כבר במרץ הקרוב לדסקטופ ותכריז על מעבדים חדשים למחשבים ניידים בתערוכת CES הקרובה), אך אינני חושב שלכלוך על המתחרה הקטן הוא צעד נבון.

לסיכום: בין אם מדובר באינטל הענקית ובין אם מדובר על נציג של חברה – לכלוך על אחרים לא מקנה לך נקודות זכות. דבר על המוצר, דבר על יתרונותיו, תשווה באופן הוגן ומובן לאחרים והשתמש בסטנדרטים ידועים. זו הדרך להגדיל את הסיכוי לזכות במשרה או במכרז או בכל משהו שניתן לזכות בו.

כמה מילים על מחשבי המק עם מעבד M1

עתה, כשכמעט כל אתר חדשות טכנולוגיה פרסם סקירה על המחשבים, וכל ערוץ יוטיוב טכנולוגי הדגים את מחשבי M1 ואת הביצועים המעולים, החלטתי לכתוב פוסט קצת שונה על הנושא ולהתייחס לדברים מזוויות מעט שונות.

אין ספק, בשנים האחרונות עבדו קשה מאוד באפל על מעבד ה-M1. חלק לא קטן מהעבודה היה יותר קשור לעקיפת פטנטים של אינטל ו-AMD (אי אפשר להוסיף תמיכה ישירה ב-X86-64 למעבד בלי אישור ורשיון מ-אינטל, משהו שאינטל לא חלמה אפילו למכור לאפל) ולכן כשמסתכלים על המספרים מבחינת מפרט המעבד M1, מקבלים תמונה של מפלצת! גודל ה-Cache לדוגמא ב-M1 עוקף בקלילות כל מעבד של אינטל או AMD הן במחשבים נייחים והן במחשבים ניידים. כל עניין ה-Branch Prediction לדוגמא (בכך בעצם ניתן לדעת כמה המעבד הוא "חכם" – איך שהוא מצליח לחזות את הפקודות העתידיות לבוא וכבר להריץ אותן, עוד לפני שהמערכת מבקשת זאת) – עובר בכמה וכמה דרגות את המעבדים המתחרים, של כל המתחרים, והשילוב היוצא מן הכלל במעבד של ליבות חלשות וחסכוניות, ליבות חזקות, Cache שזמין לכל חלקי ה-CPU כולל ה-GPU וה-Neural Engine ועוד – זו הברקה מעולה של אפל, וככלל – עצם העובדה ש-M1 מצליח ב-10-24 וואט להריץ אפליקציות X86-64 במהירות שרוב הזמן עוקפת את כל המעבדים הניידים המתחרים ונותנת ביצועים הרבה יותר גבוהים עם אפליקציות ARM Native, היא משהו מרשים בכל קנה מידה.

וכאן חשוב להכיר את התחרות, על מנת לקבל פרופורציות. קחו את מיקרוסופט, לדוגמא, שמנסה כבר 4 פעמים להפיץ ולמכור גירסת Windows שתרוץ על ARM. מיקרוסופט כבר בנתה גירסה כזו ואף מנסה למכור כזו, אולם אם תנסו להריץ אפליקציות 32 ביט X86 על Windows המבוסס ARM על המחשבים הניידים הללו (כמו Surface Pro X), כבר בשניות הראשונות תוכלו לראות את ההבדלים התהומיים בביצועים בהשוואה ל-M1 של אפל: עם M1 ו-Rosetta 2 ניתן להגיע בערך ל-80-90% מהביצועים הטבעיים שמקבלים עם מעבדים של אינטל או AMD, ואילו עם ה-Surface Pro X תגיעו לביצועים של 30-50 אחוז, וגם זה – אם יש לכם מזל. מדוע? כי בשעה שאפל "תקפו" את עניין הרצת אפליקציות X86-64 הן דרך המרה של הקבצים הבינאריים בזמן ההתקנה ובחלקים מסויימים בלבד משתמשים ב-JIT להמרה וקימפול דינמיים, במיקרוסופט עשו מאמצים כבירים כדי לתת ביצועים בינוניים של X86 – כלומר 32 ביט בלבד, וזאת למרות שרוב האפליקציות כיום הם 64 ביט, כך שמיקרוסופט מראש מכרה מוצר חצי אפוי, ורק לאחרונה הודיעה החברה כי היא מוסיפה תמיכה של 64 ביט X86-64 … דרך האמולציה הקלאסית.  כמ שציינתי – חצי אפוי.

ככלל, מצב השוק בכל הקשור למעבדי ARM לדסקטופ הוא בכי רע, והמעבדים שכן קיימים כיום, הם די חלשים, ומה שלא ממש חלש (כדוגמת Snapdragon 865 – שנחשב חלש מאוד בהשוואה ל-M1, אגב) נמכר בתנאים ובמחירים מטורפים עם תמיכה חלשה בצד ג', כך שקשה לראות היום דסקטופ אלטרנטיבי מבוסס ARM עם ביצועים טובים וגבוהים (ולמי שחושב על הפתרונות של NVIDIA, נזכיר כי החברה קמצנית כרונית ב-RAM, ומשתמשת ב-GPU CORE מלפני יותר מ-5 שנים!).

מבחינת הדברים הנוספים: אפל בנתה בתוך ה-M1 את ה-GPU הפנימי החדש שלה. מבחינת ביצועים בהשוואה ל-PC, מדובר על משהו שהוא לא יותר מאשר GTX 1050 או MX350 של nVidia. יחד עם זאת, מכיוון שיש Cache רציני, גישה ישירות ל-RAM ועוד טריקים שאפל משתמשת – נוצר מצב בו רואים ביצועים יפים מאוד עם אפליקציות ליצירת/עריכת תכנים על מחשבי מקבוק בתצורה הכי בסיסית! הנה דוגמא להרצת Davinci Resolve 17 בטא בגירסה Native ל-M1 שמשתמשים בקליפים של 4K ו-8K שצולמו ב-RED:

נשאלת השאלה – איך זה לכל הרוחות רץ בצורה טובה עם 8 ג'יגהבייט זכרון? הרי אם תיקחו כל PC נייד ותגבילו אותו ל-8 ג'יגהבייט זכרון עם GPU פנימי שמגיע עם המעבד – לא תקבלו אפילו 20% ביצועים מזה! אז איך אפל עושים זאת?

והתשובה לכך פשוטה: לאפל יש שנים של נסיון בניהול תהליכים ואפליקציות שרצות במקביל בתוך המכשיר מבלי להשתמש בהרבה זכרון. קחו לדוגמא את ה-iPad Pro, מכשיר שאפשר בכיף גם לערוך איתו וידאו ולבצע דברים רבים נוספים במקביל בו. כמה RAM יש בו? 4 ג'יגהבייט, וזאת בהשוואה לפתרונות מבוססי אנדרואיד שכיום מגיעים עם 6 ו-8 ג'יגהבייט שעדיין לא נותנים את אותם ביצועים בהשוואה לאייפונים ואייפדים. מה שאפל בעצם עשתה, היא לייבא את כל עניין ניהול הזכרון ל-MAC OS ועוד חלקים מהאייפון/אייפד אל מערכת ההפעלה החדשה (ה-Big Sur) וברגע שהאפליקציות מקומפלות ל-M1 ורצות בצורה טבעית, דרישות הזכרון של אותן האפליקציה יהיו שונות וברוב המקרים הן תרוצנה בצורה טובה גם על מחשב עם 8 ג'יגהבייט RAM בלבד. במילים אחרות: אפליקציות טבעיות ל-M1 יכולות לתת ביצועים לא רק שיותר גבוהים בהשוואה לגרסאות X86-64, אלא גם לחסוך במשאבי זכרון.

אז .. לרוץ ולרכוש איזה מקבוק אייר/פרו או מק-מיני מבוססים M1? לא כל כך מהר…

מכיוון שמדובר במערכת חדשה לגמרי, כמות הדרייברים שאפל כתבה למעבד היא מינימלית ובקושי כוללת דרייברים לציוד צד ג', כך שישנן בעיות כמו:

  • לא ניתן לחבר יותר ממסך אחד חיצונית
  • לא ניתן להפעיל שום GPU חיצוני (לא חשוב איזה כרטיס יש ב-eGPU) – כי אין דרייברים
  • מצלמות Webcam רבות שתומכות בסטנדרטים שונים מ-UVC – לא יעבדו בשלב זה
  • ציוד שדורש דרייבר Serial פשוט – הדרייבר לא קיים
  • יש בעיות עם כרטיסי רשת שונים במהירות 10 ג'יגהביט
  • יש לא מעט באגים ב-OS שרץ על ה-M1.

לכן – אם אתה רוצה למכור את המחשב הנייד הנוכחי שלך ולעבור למחשב נייד מבוסס M1 – אני ממליץ לא לבצע זאת בשלב זה ולהמתין לגירסה הבאה שתצא בשנה הבאה או לגירסת ה-A14T שתצא בשנה הבאה כפתרון דסקטופ. אם לעומת זאת, אתה מעוניין לקנות מק מיני M1 כמחשב נוסף – לך על זה, רק קח בחשבון בעיות תאימות וחוסר דרייברים.

לסיכום: אפל הצליחה להוכיח ש-ARM לדסקטופ יכול להיות רעיון מעולה עם ביצועים שעוקפים (לא לזמן רב, אגב) את המתחרים. האם המתחרים יקחו זאת לתשומת ליבם? אולי, ואולי לא (אני בספק אם משהו ישתנה בצורה מהותית במהלך השנתיים הקרובות), אבל מה שאפל מציעה כרגע יכול בהחלט לקרוץ למתחילים כרגע, ולמקצועיים בהמשך הדרך. זה לא אומר שכדאי וצריך מיד לזרוק את כל מחשבי המק שמבוססים על אינטל, אבל אם זה מה שאפל מצליחה להוציא ממחשב נייד, יהיה בהחלט מעניין לראות מה היא תוציא על מחשבים נייחים.

תכירו – Raspberry Pi 400

אחד הדברים המבורכים ש-Raspberry Pi Foundation עשה לשוק ה-SBC (כלומר Single Board computer) – הוא השינוי המהותי בכל הקשור למחשבים זולים. ישנם גם השינויים האחרים כמו שינוי מקצה לקצה של שוק המערכות המשובצות, אבל השינוי שקשור ליצור ומכירת SBC לקהל, גם לקהל הלא מנוסה – הוא שינוי ענק שרק עזר לקהל רב שלא יכל לאפשר לעצמו מחשבים במאות ואלפי דולרים.

המוצר החדש שה-Foundation שיחרר רשמית לשוק היום נראה במבט ראשון כמקלדת תמימה, וזה קצת הפתיע בוחני חומרה מסויימת במבט הראשון שהם הסתכלו. ל-Foundation כבר יש מקלדת שהם מוכרים בזול ($20), אבל מבט מאחורי המקלדת הראה משהו די מפתיע: את כל היציאות של ה-Raspberry Pi. לפנינו, אם כן, Raspberry Pi בתוך מקלדת.

למי שתוהה או אינו זוכר מאיפה מוכר ה-Form Factor הנ"ל: עיצוב ה-Pi החדש הוא בעצם הומאז' לאמיגה 500 (ולפיכך השם – Pi 400). באמיגה הנ"ל, באטארי ST ובעוד מספר מחשבים באותה תקופה, היה נהוג להכניס את הכל לתוך קופסא שהמקלדת בה היא הדומיננטית, החיבורים מאחור וכניסת הדיסקטים (זוכרים אותם?) מצד ימין. בשנת 2020 אין לנו דיסקטים אבל ב-Pi 400 יש בהחלט כניסה לכרטיסי מיקרו SD, חיבורי USB, חיבור רשת קווי וכאקסטרא – חיבורי ה-GPIO. מחפשים את החיבורים האלחוטיים? הם כאן: 5 Bluetooth ו-WiFi (כולל תמיכה ב-AC). פרטים נוספים לגבי המפרט:

  • מהירות המעבד (עדיין אותו מעבד שקיים ב-Pi 4 אך עם Stepping שונה) עלתה ב-300 מגהרץ
  • זכרון: 4GB LPDDR4 SDRAM
  • חיבורים למסכים: 2 כניסות מיקרו HDMI
  • חיבורי USB: חיבור USB 2.0 (יחיד) וחיבורי USB 3.0 (זוג)
  • אחסון: המחשב מגיע עם כרטיס מיקרו SD בגודל 16 ג'יגהבייט, אך הוא תומך ב-Boot מציוד בחיבור USB או PXE.
  • קירור: קירור המעבד ושאר החלקים הוא פאסיבי ומתבצע בעזרת heat sink פאסיבי.
  • משקל: 384 גרם.

המחשב הזה בתצורתו הנוכחית, יכול, לעניות דעתי, לתת מענה טוב לילדים או משתמשים שכל צרכיהם הוא גלישה באינטרנט, ZOOM, או דברים כאלו.

מבחינת מחיר – כ"מקלדת" הוא עולה כ-70$. כ-KIT הוא נמכר ב-100$ וכולל ספק כח, כרטיס מיקרו SD, כבל HDMI למיקרו HDMI, וחוברת נחמדה שיכולה לסייע לילדים ולצעירים להפעיל את ה-Pi בפעם הראשונה ולהמשיך להשתמש בו, גם אם אין לצעיר נסיון רב במחשבים. נכון לשעת כתיבת שורות אלו, מי שמייבא את ה-PI לארץ טוען כי ה-Pi 400 לא יגיע לכאן לפחות בחודשיים הקרובים, וכמו כן הוא אינו מתכוון לצרוב עברית על המקלדת ברגע שהמכשיר ימכר כאן (שזה לדעתי פספוס ענק, אבל נו.. בחירה שלו).

מבחינת ביצועים – ב-Phoronix הריצו עליו שורת ניסויים ולפי התוצאות נראה שיש שיפור מסוים, אך לא שיפור כה משמעותי כמו המעבר מ-Pi 3 ל-Pi 4.

לסיכום: שווה לרכוש? בהחלט (כלומר .. אם תצליחו למצוא מהיכן. משום מה בארה"ב זה כלל לא קיים ובשאר המדינות שהאתר מקשר, אפשר אולי למצוא לרכישה, אבל אין משלוח לישראל). זה מתאים לילדים, מתאים כמחשב שני/שלישי ל"משחקים" בלינוקס כדי להכיר את מערכת ההפעלה וגם כדי לבנות פרויקטים קטנטנים לאלו שמתחילים ללמוד אלקטרוניקה.