תובנות על OpenShift בחברות גדולות

יוצא לי בלא מעט מקרים לתת יעוץ לחברות גדולות לגבי עניין המעבר ל-Devops, שימוש בקונטיינרים, Docker, שימוש ב-Jenkins ושאר כלים. כמובן, כמו תמיד, בחברות גדולות, אף אחד אינו רץ להטמיע טכנולוגיה זו או אחרת רק בגלל שחץ בן חמו (או נציגי Presale של רד-האט, אין לי קשר אליהם) המליץ עליה. יחד עם זאת, בדרך כלל ההמלצה שלי לפני שמרימים אפילו PoC של OpenShift – אני מבקש מהחברה שתתן לי להיות "הטיפש" – להיות עם צוות שינסה את הדברים החדשים ובעצם ללמוד את התהליכים שהצוות משתמש בהם – החל מכתיבת קוד, שימוש ב-SCM, קומפילציה, טסטים, תהליכים נוספים עד לתוצר הסופי (קבצים בינאריים, Artifacts וכו').

מהנסיון שלי, להעביר Enterprise ל-OpenShift (ולמען האמת גם ל-Kubernetes שהוא פחות מאובטח) מצריך עבודה ארוכה וההנהלה הטכנית יצטרכו לקחת כמה החלטות חשובות, כי יש צורך בשינויים. הנה כמה נקודות.

  1. ניהול קוד (Source Code Management – SCM)
    ברוב המקרים שישבתי לפגישת היכרות ושיחה על המערכות הקיימות, בד"כ מערכת ניהול הקוד היתה TFS של מיקרוסופט או בחלק מהמקרים SVN. מקומות בודדים הכניסו איזו "תת מערכת" של GIT (בשימוש של Gitlab או BitBucket).
    הבעיה: שום מערכת קונטיינרים המבוססת על Kubernetes לא תומכת באופן רשמי לא ב-TFS ולא ב-SVN. כולן תומכות באופן טבעי ב-GIT.
    הפתרונות שיש הם מאוד עקיפים:
    עם TFS יש פתרון די עקיף לבעיה כפי שמוסבר כאן.
    עם SVN הפתרון הוא למשוך את הקוד למכונה מקומית שמחוברת לשרת GIT, ולאחר מכן לבצע Commit, Push לשרת ה-GIT המקומי. זה פתרון די "מכוער" ובעייתי מכיוון שאם מישהו שכח להוריד ולהעלות קוד ל-GIT, ה-Build יהיה בעייתי. אגב, שרת SVN הוא יחסית קל מאוד להמרה ל-GIT, במידה והחברה מעוניינת לעבור ל-GIT.
  2. מכונות Windows ולינוקס ביחד.

    לא מעט חברות גדולות כותבות קוד ל-Windows וסקריפטים ל-Windows (ראיתי גם מקרים של Build ל-JAR/WAR שכתובים ב-Batch file), וכאן ישנה בעיה מהותית – Kuberenetes בעצמו לא רץ בצורה טובה על Windows והפתרון שיגיע בשנה הבאה יאפשר גם ל-Kubernetes וגם ל-OpenShift להשתמש ב-Nodes שהם גם Windows וגם לינוקס (אם כי שרתי ה-Master וה-Infra יצטרכו להיות מבוססי לינוקס).
    עד אז תהיה בעיה לקמפל קוד בצורה יציבה של דברים כמו DOT Net (כדאי לעבור ל-Dot Net Core שנתמך ורץ על לינוקס), ויהיה צורך להמיר קבצי batch ל-shell כדי לקמפל את הדברים על Windows.

  3. בחירת אסטרטגיה ב-OpenShift
    באופן עקרוני, שימוש ב-OpenShift מחייב בחירת אסטרטגיה, ו-OpenShift תומך ב-4 אסטרטגיות פופולריות: Docker, Source to image (S2I), Jenkins Pipeline ו-Custom (שהוא מאוד מתקדם וברוב המקרים לא יהיה בו שימוש אלא במקרים מיוחדים ששאר האסטרטגיות אינן עונות על כך)

    1. אסטרטגיית Docker מאפשרת שימוש ב-Images קיימים מבחוץ (ממקומות כמו Docker Hub לדוגמא) ושניבנו פנימית כחלק מהרמת אפליקציות. יש עם האסטרטגיה הזו 3 בעיות:
      1. רוב ה-Images שתמצאו בחוץ לא יפעלו עם OpenShift כי הם רצים כ-root ו-OpenShift בנוי בראש ובראשונה לאבטחה הדוקה ולכן הוא חוסם מיידית הרצה של Images כאלו (אפשר לבטל זאת אבל אז מישהו יחטוף על כך ממחלקת אבטחת מידע)
      2. בלא מעט מקרים שוחררו Images שמריצים מספר אפליקציות במקביל בתוך אותו Image וזה הורס כל דבר שקשור לגדילה רוחבית (Scaling) ולכן לא מומלץ להשתמש ב-Image כזה.
      3. טכנית, מבחינת אבטחה בקונטיינרים, דברים צריכים לרוץ רק ב-Foreground ולא ב-background ולכן קונטיינרים שיריצו דברים ב-background (שרותים כמו nginx, apache, postfix ועוד ועוד) – הקונטיינר "ימות" לאחר זמן קצר והמערכת תנסה להקים אותו שוב ושוב, מה שיצור loop (במיוחד אם מופעל Replication Controller – RC).
    2. אסטרטגיית Source to image (כלומר S2I): עם אסטרטגיה זו מערכת OpenShift מושכת ImageStream (כלומר Image "שלד"), יוצרת Image חדש שאליו היא "שופכת" את הקוד מ-GIT, מבצעת שינויים שצריך (הרשאות, התקנת קבצים נוספים כמו דרך PHAR ב-PHP או NPM עבור Javascript ועוד ועוד), ולבסוף בונה Image סופי שאותו המערכת מריצה ומקימה POD עם קונטיינר המכיל את ה-Image. באסטרטגיה זו ניתן "לקשור" (דרך Webhook) בין REPO של GIT לבין אפליקצייה ב-OpenShift וברגע שיש שינוי ב-GIT, המערכת תבנה אוטומטית Image חדש וכשתסיים היא תוריד את ה-POD הקיים ותפעיל מיידית את ה-POD עם הקונטיינר החדש (ניתן כמובן לבצע Blue/Green Deployment – פרטים כאן וזה קיים לא רק ברמת אפליקציות אלא גם ברמת מכונות)
    3. אסטרטגיית Jenkins: עם אסטרטגיה זו אנחנו מגדירים הכל מראש: מאיפה הקוד ימשך, מה ה-pipelines וכו' וכו' ו-OpenShift יקים בכל פעם קונטיינר Jenkins, יקמפל, יריץ את ה-pipelines, יפזר מה שצריך לפזר, יבנה Image חדש ויריץ POD עם קונטיינר המבוסס על ה-Image החדש. הדרך הזו יכולה להתאים לאלו שכבר משתמשים ב-Jenkins על לינוקס.

ישנם עוד חלקים הקשורים להקמת מערכת שיש צורך לערב הן את מחלקת אבטחת מידע והן את צוות ה-Storage. בגופים פיננסיים ובטחוניים יהיה צורך לשים דגש על שרתי Registry מקומיים (לחשיפה מופחתת לאינטרנט, אבל עדיין יש צורך לשאוב קבצי Image, בלי זה אי אפשר להקים שום דבר, ואין זה משנה אם מדובר ב-OpenShift או בכל מערכת אחרת מבוססת Kubernetes), שילוב עם Active Directory, הרשאות וכו' (מובנה ב-OpenShift, לא קיים ב-Kubernetes) ועוד דברים רבים.

לסיכום: כפי שציינתי בעבר בפוסט קודם, מעבר למתודות Devops הוא לא משהו קל שכולל התקנה של תוכנה, הסבר קצר, חשבונית והביתה, אלא משהו הרבה יותר מורכב. בפוסט זה דיברתי על Openshift ועל דברים הקשורים לשימוש במתודות Devops שונים ואלו דברים מורכבים שגם מצריכים החלטות שונות בדרג ההנהלה. כדאי לדעתי לתת על כך את הדעת.

במקרה חרום

ביממה האחרונה התבשרנו על כך שהתרחשו 3 רעידות אדמה מצפון הארץ עד גוש דן. אינני נביא ואף אחד אינו יכול לאמר בוודאות אם הלילה או מחר או בימים הקרובים יתרחשו שוב רעידות אדמה ומה תהיה עוצמתן, ולכן החלטתי "לחבוש" את כובע ה-IT ולהזכיר כמה דברים חשובים לדעתי שכדאי לקוראים ולחבריהם בתחומי המנמ"ר/IT לחשוב ואולי לעבור עליהם.

נתחיל בעניין ה-DR/DRP. כן, אני מודע לכך שהנושא היה "שוס" ב-3 השנים האחרונות, ערימות של מסמכים נכתבו על הנושא פנימית וחיצונית בחברות שונות בארץ ובעולם וכמובן שחברות רבות רכשו חבילות תוכנה/שרותים ורכשו ציוד שיושב באיזו שהיא חווה (או באחד מהעננים הציבוריים) והמערכת מסתנכרנת תדיר בין ישראל לבין המיקום השני. הפתרון הזה הוא פתרון מעולה כאשר חברה נותנת שרותים לקהל לקוחותיה שנמצאים מחוץ לחברה. במקרים כאלו, התשתית המרוחקת (לאחר שינוי DNS) תתן שרותים וכשהתשתית הישראלית תחזור לפעילות, הנתונים יסתנכרנו ארצה.

אבל בואו נחשוב על כך שיש לי חברה שעושה משהו (נניח לשם הדוגמא: יבואנית צעצועים) ויש לי בבנייני החברה 250 עובדים. התרחשה רעידת אדמה רצינית. תודה לאל, אף עובד לא נפגע, ומבחינת IT כל הציוד עדיין תקין ועובד, רק שיש בעיה אחת קריטית…

אין תקשורת. החוצה.

אם היינו בתקופה לפני 20 שנה בערך, אז זה לא היה כזה ביג דיל. אוקיי, לא היה דואר יוצא ונכנס מחוץ לחברה וגלישה (באקספלורר, זוכרים? יאכס) לא היתה פעילה. זה פוגע בחברה אבל בד"כ (אז) לא פוגע משמעותית, אבל אנחנו בשנת 2018, מיקרוסופט והמתחרים דוחפים שרותי ענן על ימין ועל שמאל, מלמעלה ומלמטה, קח ערימת קרדיטים ותעביר את המייל, אחסון מסמכים וכו' החוצה שישב בענן, כך תוכל לגשת לתכנים גם מחוץ לחברה.

אבל כמו שאמרתי – אין תקשורת. אז אין מייל, אין אפשרות לגשת לשרתים ב-DR בתקשורת פנימית (אולי בהתחברות סלולרית כדי לבדוק שהכל רץ) וכל מה שמאוחסן על הענן – בלתי נגיש לרוב העובדים. מצב כזה הוא מצב קטסטרופלי עבור לא מעט חברות. במצב של רעידת אדמה רצינית, לא תהיה תקשורת לכמה ימים לפחות!

ולכן אני מעוניין להמליץ על תוכנית כללית להקמת תשתית בחברה שתשמש למצבים כאלו, הנקודות בתוכנן הן:

  • שימוש ב-DNS פנימי, 2 שרתי DNS שמסונכרנים ביניהם תדיר עם AD ו-DHCP. (סביר להניח שזה מצב קיים אצל הרוב, אבל יש כאלו שהעבירו את זה לענן. תתפלאו).
  • שרת מייל פנימי – נכון, אין אפשרות לקבל/לשלוח מיילים מחוץ לחברה אך במקרים רבים המיילים/יומנים הם פנימיים ולכן שרת מייל פנימי יוכל לבצע זאת. (מכיוון שאינני מומחה Exchange, כדאי לשאול את מיקרוסופט איך מסנכרנים שרת כזה ל-365 אחרי שהתקשורת חוזרת).
  • שרתים (VM) שעברו לענן – כדאי להקים אותם פנימית בחברה עם DB ו-Snapshot שמתעדכן תדיר, עם כתובות FQDN זהות פנימית לשרתי DNS שציינתי בנקודה הראשונה, כך ששירותים חיוניים יופעלו מהתשתית המקומית בהיעדר תקשורת החוצה.
  • גיבוי – לוודא היטב שיש גיבוי מקומי והוא תקין (כן, מומלץ להריץ Verify על הקלטות). תזכרו – אין תקשורת, אין DR מרוחק.

אני בטוח שבכל חברה נוספת יהיו נקודות נוספות ולכן מומלץ שהמנמ"ר/מנהל צוות IT ישב על הנושא מחר.

לסיכום: נכון, מבחינת תקשורת בארץ אנחנו לא רפובליקת בננות, אבל מצד שני אף אחד מחוץ לחברות כמו בזק/סלקום/הוט/אורנג' לא יודע בדיוק איך התקשורת שלהן בנויה, שרידות, ניתובים וכו' (וכמו שאני אומר תמיד: אל תאמינו לאנשי שיווק שלהם) ורעידת אדמה יכולה לדפוק צמתים רבים ואף אחד לא יוכל לאמר לך בוודאות מתי התקשורת חוזרת (יש כמובן חברות שלא ממש יושפעו הרבה מכך, כמו הרכבת וחברת חשמל שלהן יש תשתיות עצמאיות. צה"ל, אגב, למיטב זכרוני – העביר את זה ל"בזק"). לא כל כך כדאי לבנות על תשתית הסלולר כי באותו זמן רבים יקפצו להשתמש בשרותי ה-DATA ובארץ אין השקעה רצינית ב-DATA בסלולר באף חברת סלולר.

הקשחת שרתים במבט יותר עמוק

כפרילאנסר, אני מציע שרות של הקשחת שרתים שכתבתי עליו בעבר מספר פוסטים וגם פרסמתי לינקים לספרים המפרטים (CIS Benchmark) איך לבצע הקשחות. במהלך החודשים לאחר שפרסמתי את המאמר האחרון על ההקשחה, קיבלתי מיילים מלקוחות פוטנציאליים וחברים לגבי הנושא והייתי רוצה להתייחס לדברים בצורה קצת יותר עמוקה.

הדבר הראשון שצריך להבין לגבי ההקשחות זה שתלויות חיצוניות לא תמיד עוזרות או לא עוזרות הרבה. ה-Firewall שיש בחברה לדוגמא כמעט ולא רלוונטי לנושא. כן, הוא יכול לזהות שכתובת IP מסויימת מנסה להיכנס, דרך פורט מסוים, אבל ה-Firewall לא יודע ולא יכול לדעת אם הפורץ הצליח להיכנס, ואם הצליח, באיזה קבצים הוא נגע. בלינוקס יש דבר שנקרא access time לדוגמא שיכול לאמר איזה משתמש נגע באיזה קובץ ומתי, אבל אם הפורץ כבר יצא והמשתמש הלגטימי (עם אותו username) נכנס ועבר על הקבצים, אז הרבה פעולות פורנזיות לא יעזרו הרבה לדעת מי נכנס ובמה הוא נגע (מה עוד שבימינו פורצים רציניים משתמשים ב-VPN ושלל טריקים נוספים להחביא את זהותם כך שמאוד קשה לדעת מי בדיוק נכנס). ישנם כלים אחרים שעובדים עם חתימות שונות כדי לזהות כניסות דרך שיטות ידועות וזה עוזר, אבל שוב – לא תמיד זה יעזור ותיכף ארחיב על כך.

אם לקוח רוצה הקשחת שרת לינוקס, תהיה טעות מצידו לחשוב שמעבר על CIS Benchmark וכתיבת כמה חוקים ב-iptables יספקו. את זה כל אחד יכול לעשות, אבל ההסתכלות צריכה להיות פנימה והחוצה. איך אני מגן על השרת לא רק מתוקפים חיצוניים, אלא גם ממשתמשים פנימיים שאינם אנשים שאמורים להתעסק בקרביים של השרת.

אחת העבודות היותר מורכבות לפני שמגיעים למימוש CIS Benchmark היא עניין החבילות תוכנה שמותקנות על השרת. התקנת גירסת CentOS 7 לדוגמא בתצורה מינימלית מתקינה בסביבות 300+ חבילות. זה שאני יכול לבטל שרותים זה נחמד, אבל פורץ רציני יכול להפעיל את השרותים מחדש ברגע שהוא נכנס, ולכן העבודה הראשונית היא "כיסוח" של החבילות המותקנות שאין צורך בהן ובמקרים מסויימים קימפול מחדש של חבילות מסויימות ויצירת חבילות חדשות יותר מצומצמות על מנת להקטין כמה שיותר את וקטור התקיפה, ביטול גישת אינטרנט להתקנת חבילות ועוד ועוד. רק לאחר מכן אפשר לעבור לשלב מימוש ה-CIS Benchmark.

עוד נקודה שרבים שוכחים היא פורטים 80 ו/או 443. בד"כ הם פתוחים לעולם, וכאן גם מתרכזת בעיה רצינית: קיימים לא מעט סקריפטים שיתנו מעין shell גם אם ל-user שמריץ את שרת ה-web אין בכלל גישת shell מכיוון שלמודולים שרצים תחת אותו שרת web יש אפשרות לבצע דברים שונים הקשורים ל-shell. דוגמא נפוצה עם PHP היא [email protected] ומשם אפשר לבצע נזקים רבים, ולכן צריך לקחת בחשבון מה רץ בשרת ה-web ומה רץ "מאחורה", והכי חשוב – בדיקת ההזנה של המידע המגיע מהאינטרנט אל שרת האפליקציות לדוגמא (זהו החלק שקשור לצוות הפיתוח או מי שמריץ pen-testing).

עוד נקודה חשובה היא היכולת לזהות פורנזית אם מישהו פרץ – במה הוא נוגע. נכון, סביר להניח שחברה רצינית תכניס פתרון IPS/IDS כלשהו, אבל פתרון כזה אינו מסייע אם הפורץ הצליח להיכנס ולפתרון ה-IDS/IPS אין מושג ירוק מה הפורץ עושה בשרת עצמו. אפשר כמובן לגלות עם ה-IPS/IDS אם הוא מעלה/מוריד קבצים לשרת שהוא פרץ, אבל מה אם הפורץ מחליט למחוק קבצים? לשם כך יש צורך בפתרון שהוא בעצם Host IDS (כלומר: HIDS) שיודע לזהות את הדברים ולרשום במה הוא נגע, איזה process הוא הפעיל ועוד ועוד. שילוב פתרון כזה אפשרי אבל מצד שני יכול גם להאיט את ביצועי השרת ולכן אם הלקוח רוצה בפתרון כזה, יש להיערך לכך מבחינת שרתים שנותנים שרות, היכן יאוחסן המידע מהניטור ועוד ועוד.

והדבר הכי חשוב: לא חשוב מי עושה הקשחה לשרת שלכם, לא מדובר בעבודה של "אי בודד" (כלומר האינטגרטור מקבל IMAGE ועושה עבודה משלו, מגיש את ה-IMAGE המעודכן ותיעוד, מקבל כסף ולהתראות), אלא מדובר ב"פינג פונג" בין האינטגרטור למחלקות שונות בחברה. אני יכול להקשיח שרת לעילא ולעילא אבל אם הקוד שרץ על השרת הוא קוד שאינו בודק מה הוא מקבל בצורה רצינית – אז הפורץ יכול להיכנס למערכת די בקלות. אם אין שום Penetration testing, אז שוב – הפורץ יכול להיכנס בקלות. יש גם צורך בלעבוד עם ה-IMAGE כדי לראות האם יש צורך לשנות על מנת לקבל ביצועים יותר גבוהים, כמות clients יותר גבוהה, ועוד ועוד, כך שזהו תהליך שיכול לקחת ימים או שבועות, לא יום או יומיים וזה שונה מחברה לחברה.

לסיכום: בכל הקשור ללינוקס, אפשר להקשיח שרת בצורה מעולה, אבל זה מצריך עבודה ולא איזה סקריפט שישנה דברים פה ושם. אצל כל לקוח הדברים שונים, ויש דגשים שונים בין הצרכים. חשוב לזכור ששרת אינו עובד כדבר עצמאי ולכן יש לדאוג לחלקים נוספים, בין אם השרת רץ כשרת פיזי או VM אצלכם בחברה או רץ כקונטיינר(ים). אם אתם עובדים בענן, אז אחד הדברים בנוסף להקשחות שצריך לדאוג לגביהם – זה Firewall וכלי שנותן גם IPS/IDS כי ספק הענן לא מגן על שום דבר שיש לכם בענן – ומה שהכי חשוב – זה שיתוף פעולה בין מי שמקשיח לבין הצוותים השונים, על זה דברים יפלו או יקומו.

סטארטאפים ואבטחת מידע בענן

כמו שכל אחד יודע, יש בישראל המון סטארטאפים, כמעט כולם משתמשים בענן לאחסן את המידע, האפליקציות ושאר דברים וכמובן שרובם משתמשים בשרותים שונים של ספקי הענן לצרכים שונים.

כמעט כל סטארט אפ מתחיל באדם אחד או 2 שבונים מעין אב טיפוס למוצר/שרות שהם מעוניינים לספק כחברה לכשיגדלו. לאחר שמשיגים מימון ממקורות שונים, בד"כ מתחילים לשכור מפתחים שיש להם גם קצת ידע בסיסטם או Devops (כן, אני יודע שזו מתודולוגיה, אבל בפוסט זה אני מתייחס לזה כמו רכזות כ"א שמסתכלות על זה, תזרקו עליי עגבניות אחרי זה) ובד"כ שוכרים איש Devops יעודי רק לאחר שיש כבר צוות פיתוח.

עד לשכירת איש Devops כל עבודות הסיסטם/אוטומציה/אבטחה וכו' נעשים ע"י מאן דהוא. זה יכול להיות יזם החברה שלמד פה ושם (או שהיה בעבר איש סיסטם), וזה יכול להיות אחד (או יותר) מאנשי הפיתוח – הכל תלוי בתקציב של הסטארטאפ וכמות הכסף שהוא השיג.

וכאן בדרך כלל מתחילות הבעיות הקשורות לאבטחת מידע.

לא מעט אנשים שמתחילים סטארטאפים חושבים להם שאם יקימו את התשתית שלהם בענן, ספק הענן יגן עליהם בצורות כלשהן וזו כמובן טעות ענקית. לא חשוב מי ספק הענן, כמות ההגנה המסופקת ללקוח היא ברמה אפסית (אינני מדבר על הגנות בתוספת תשלום כמו נגד DDoS). אתה יכול להפעיל Multi Factor Authentication כדי למנוע כניסת אנשים לא מורשים לחשבון בענן, אבל זה לא אומר כלום לגבי ה-Instances שאתה משתמש. מהרגע שיש לך Instance חי ויש לו כתובת IP ציבורית, עשרות אלפי סקריפטים ינסו לחדור לשרת שלך בכל דרך. כל שרות שתפעיל באותו Instance ושאינו סגור לכתובת הציבורית (כמו שרבים נוטים להשאיר פורטים פתוחים לשרותי SQL/NOSQL, GUI, או SSH עם סיסמא (ללא מפתחות) – הסקריפטים ינסו להיכנס, ואם הם יצליחו, חלקם יעבירו את המידע חזרה מבלי לנגוע במידע בשרת וחלק אחר של סקריפטים פשוט "יגייסו" את המכונה להריץ BOT או תולעים או 1001 דברים מזיקים אחרים ויש כמובן גם סקריפטים שישמחו פשוט למחוק את המכונה.

כשהסקריפטים מצליחים להיכנס ובעלי אותם שרותים נכנסים לפאניקה ורוצים לדעת מי נכנס ומה עשו, מתחילה הבעיה. כל עוד הפורץ נמצא או שהנוזקה נמצאת במכונה ורצה ב-Instance – ניתן לבצע פעולות פורנזיות שונות על מנת לגלות דברים (ויש לא מעט חברות שנותנות את השרות הזה בארץ), אולם מהרגע שפורץ נכנס, שהה ויצא, קשה מאוד לדעת בוודאות באלו קבצים הוא נגע, במיוחד אם הוא לא יצר שום קובץ. אפשר כמובן להסתכל מה הקבצים שהמשתמש ניגש אליהם לאחרונה ואפשר להסתכל על קובץ bash_history. של אותו משתמש לדוגמא, אך אם הפורץ לדוגמא מחק את ההיסטוריה, זו בעיה שאולי חברה שנותנת שרותים פורנזיים תוכל לסייע (אינני נותן שרותים פורנזיים) – כך שפריצות כאלו מצריכות הוצאת ממון רב ולא בטוח שהלקוח יקבל את מבוקשו.

לכן ההמלצה הראשונה שלי לכל סטארט אפ שכולל מס' קטן של מפתחים זה לקחת מישהו חיצוני שיעשה את עבודות הסיסטם ואבטחת מידע ברמה מספקת של הגנה כלשהי על התשתית. הגנה ברמה גבוהה מצריכה הרבה עבודה בכל מיני אספקטים כמו API, שרתי Web שנותנים את השרות, TLS ודברים רבים אחרים וכאן זה תלוי אם איש ה-Devops שלכם יודע לעשות זאת או שילוב של מישהו חיצוני שיעבוד יחד עם איש ה-Devops שלכם.

להלן מספר נקודות בסיסיות שיכולות לסייע לסטארטאפ בתחילת דרכו:

  • אם מדובר במספר עובדים בסטארטאפ אחד שיושבים במשרד כלשהו, דאגו ל-VPN וחברו את ה-VPN כ-Site To Site לחשבון הענן שלכם. מי שרוצה להתחבר מהבית, יתכבד הבחור ויתחבר ל-VPN שלכם ומשם לתשתית.
  • עבודה עם סיסמאות לכניסה לשרתי לינוקס היא no no. השתמשו במפתחות בלבד והחליפו את קבצי ה-PEM שניתנו לכם ע"י שרות הענן שלכם במפתחות שלכם בחלוקה של פרטי/ציבורי (עדיף ליצור עבור כל מפתח מפתח, להכניס את החלק הציבורי לשרת ואת החלק הפרטי למכונה של המפתח כך שאפשר לדעת מי נכנס עם איזה מפתח), כך שמי שצריך להיכנס למכונה יהיה לו את החלק הפרטי של המפתח (החלק הציבורי נמצא בשרת). קבצי ה-PEM למיניהם קל "לדוג" אותם מכל מיני פורומים, אימיילים ושאר מקומות.
  • מקימים DB? ראשית יש להקשיח את ה-DB לפני שמכניסים אליו נתונים. אם זה mysql לדוגמא, יש להריץ קודם כל mysql_secure_install, ואם זה mongoDB יש למחוק משתמש דוגמא,  ובכל המקרים יש לוודא כניסה רק דרך IP מסוים פנימי.
  • משתמשים בשרותים שונים של ספק הענן? ודאו שאתם משתמשים בכתובות IP פנימיות בלבד. זה לא מצליח? יש לכם בעיה עם ה-VPC (במקרה של אמזון), כדאי לבדוק הגדרות.
  • שימוש ב-DB – לפני שכותבים נתונים ל-DB, כדאי "להמליח" דברים כמו סיסמאות ומידע חשוב (להלן לינק לוידאו המסביר איך לעשות זאת ב-MySQL לדוגמא), כך שמי שיצליח לגנוב את ה-DB, לא יוכל לעשות הרבה עם זה. אפשר כמובן לשפר את זה ולהשתמש בכל מיני שרותי Vault לשמור את המפתח להמלחה אך זה כבר עניין אחר.
  • גיבויים ל-S3 או כל מקום ששומר Object Storage – לאחר יצירת הגיבוי, יש להצפין אותו ורק אז להעלות אותו (כמובן שכדאי לוודא שהרשאות ה-S3 שלכם מוגדרות בצמצום).
  • לא לקחת כתובות IP ציבוריות עבור כל Instance (טריק שלצערי ראיתי פעמים רבות שנעשה בחברות שונות). אם אין אפשרות להקים ולהשתמש ב-VPN ויש צורך להתחבר ממקומות שונים עם IP שונה, מומלץ להשתמש בטריק שנקרא Linux Bastion, זו מכונת לינוקס קטנה שבה נשתמש כ"מקפצה" (להלן לינק למאמר שמסביר זאת) ולמכונה זו יש להגדיר Security Groups עם הכתובות שיכנסו אליה (חשוב: לא להוסיף כל פעם כתובות אלא לעדכן ב-SG).
  • תעודות SSL – אם המכונה פונה החוצה ואין לכם עדיין תעודות SSL מסודרות, אפשר להשתמש ב-Let's Encrypt כדי ליצור תעודות SSL תקינות זמניות (שניתנות להארכה בפקודה פשוטה) במקום להשתמש ב-Self Signed Certificates. באותה הזדמנות כדאי לבטל Ciphers ישנים ולאפשר אך ורק ל-TLS מהגירסא האחרונה להיכנס.

לסיכום: לענננים ציבוריים יש שם של תשתיות רציניות ואבטחה גבוהה. זה מדבר על התשתיות הפנימיות לענן עצמו, לא ל-Instances שאתם מקימים או שרותים עצמאיים שאתם מקימים/בונים. אין לכם נסיון מספיק? קחו מישהו חיצוני, סכמו בנק שעות כך שיהיה למי לפנות אם יש תקלה. חשוב לשים לב להרבה דברים שצריך להגדיר כי בסופו של דבר הדבר האחרון שתרצו זה שיפרצו ויגנבו לכם מידע.

על בעיה X ופתרון Y

כאחד שנותן יעוץ לחברות, יוצא לי בלא מעט מקרים להיפגש עם נציגים טכניים של חברות שונות, מסטארט-אפים ועד לחברות גדולות – בכדי לתת להם יעוץ בנושא פתרון טכנולוגי זה או אחר לצורך פתרון בעיות או לצורך הטמעת פתרון חדש או משופר בהשוואה למה שיש להם כיום. דוגמא פשוטה: חברה מעוניינת לרכוש סטורג' חדש, והם מעוניינים לדעת האם פתרונות מבוססי קוד פתוח יכולים לתת להם מענה במחיר יותר זול מפתרון סטורג' קנייני. אי אפשר לעשות יעוץ בטלפון של שיחה כמו:

לקוח פוטנציאלי: היי חץ, יש לנו NetApp ואנחנו רוצים לדעת, יש פתרון מבוסס קוד פתוח שיכול להחליף?
חץ בן חמו: אולי.

בשביל לייעץ לבעיה כמו שציינתי לעיל, צריך לשבת עם הלקוח הפוטנציאלי לפגישת יעוץ מלאה, ולשמוע ממנו את הדברים הבאים:

  • מה הפונקציונאליות שהוא מחפש
  • מה הפונקציונאליות שמאוד חשובה לו, ומה הפונקציונאליות שבשבילו זה יהיה "נחמד" אם קיים אך אותה פונקציונאליות אינה קריטית.
  • האם הוא מחפש פתרון Scale Up או Scale Out
  • האם הוא מחפש פתרון שישולב כ-Hyper Converge או שהוא מחפש פתרון של ברזלים נפרדים
  • ויש עוד לא מעט שאלות…

ההבדלים ביני (וכמובן אחרים), כיועץ ואינטגרטור בלתי תלוי (כלומר אחד שהוא אינו בעצם Reseller של ברזלים ממותגים) הם דברים חשובים כגון:

  • אינטגריטי – אם מישהו יבוא אליי ויבקש לדוגמא פתרון סטורג' Scale Out והדבר הכי חשוב לו זה iSCSI לדוגמא, אז אני אומר לו בפשטות שכרגע אין פתרון Scale Out בקוד פתוח (גם כמוצר מסחרי) שיש לו פתרון iSCSI ל-Scale Out בצורה טובה והוא יצטרך פתרון קנייני.
  • על מה הפתרון אמור לענות? לקוח רוצה X על מנת לפתור את בעיית Y. נעזוב לרגע את X, ונשמע מהלקוח מהו אותו Y. אין ספק, דרישותיו של הלקוח הן חשובות, אולם ברגע שמספרים לי מהו אותו Y, אז ניתן להעלות מספר פתרונות שיכולים לענות על Y וגם להתחשב בצרכי הלקוח.
    לדוגמא: ללקוח יש 20 מכונות VM שמשמשות לפיתוח והלקוח רוצה פתרון סטורג' עבורם Scale Up. במקרה כזה אני יכול להציע לדוגמא פתרונות מבוססים ZFS, בין אם כקוד פתוח נטו או מוצרים מסחריים ובהצעה שאגיש לו יוסבר מדוע הפתרון הזה טוב ויוצעו ללקוח מספר פתרונות מבוססים ZFS, כך שבסופו של דבר ה-Y הם אותם 20 מכונות VM וה-X יהיה פתרון מבוסס ZFS.

וכאן בעצם מגיעה השאלה המרכזית שלי…

לא לי ולא לאף פרילאנסר יועץ או אינטגרטור, אין מכונה לקריאת מחשבות, ולא קל "להוציא" מלקוחות פוטנציאליים את אותו Y. יחד עם זאת, בכל חברה, תמיד יש חיפוש לפתרונות לבעיות Y כלשהן, וכאן הייתי רוצה (ובוודאי פרילאנסרים אחרים) לשמוע מהן אותן בעיות Y שחברתכם מחפשת אליהן פתרון (מבוסס לינוקס או מבוסס קוד פתוח). אתם מוזמנים לענות כאן (ללא ציון שם חברה או פרטים מזהים אחרים של מקום עבודתכם) ואולי תקבלו הצעות מעניינות של פתרונות שונים ואם תרצו תוכלו לפנות למציע (כל פרילאנסר יכול כמובן לענות).

שלח לחמך על פני המים

בעולם העצמאים (פרילאנסרים) יש סיטואציות רבות, חלקן טובות, חלקן מעולות וחלקן … לא כל כך נעימות להיתקל או מתסכלות. אני רוצה לתת דוגמא ל-2 סיטואציות, סיטואציה אחת מתרחשת אצל הפרילאנסר וסיטואציה שניה מתרחשת אצל לקוח פוטנציאלי.

נתחיל בפרילאנסר: כמעט כל עצמאי (למעט אלו שמקושרים ועמוסים בעבודות נון סטופ) מכיר את הסיטואציה הבאה: לא חשוב כמה אתה מעולה בתחומים שאתה נותן בהם שרותים, לפעמים יש זמנים שהטלפון לא מצלצל, אין אימיילים נכנסים ובקיצור – אין שום לידים חדשים שאפשר לפתח אותם לכדי פרויקט, עזרה בתשלום, בנק שעות וכו'. מדינת ישראל, וזה לא סוד – לא ממש שמה קצוץ על עצמאים, ואם לא תשלם בקרוב ביטוח לאומי לדוגמא, תקבל התראה ולאחר מכן עיקול, וזה עוד החלק הקל. מה עושה עצמאי שאין לו במשך חודשיים שלושה עבודה נכנסת? הבנק רוצה תשלום משכנתא ו/או הלוואות, בעל הבית (אם יש) רוצה שכ"ד, הילדים צריכים אוכל ודברים נוספים ויש כמובן מסים. בקיצור, כשאין לידים ואין עבודה – הצרות מגיעות.

מהצד השני יש את העסקים וחברות שמחפשות פרילאנסר. יכול להיות שיש מערכת כלשהי בחברה שאין לה שרות תחזוקה ופתאום היא קורסת והם צריכים מישהו  עכשיו עם ידע ונסיון שיטפל בה, או שהם מעוניינים להכניס טכנולוגיה מסויימת ומעוניינים לשמוע מעצמאי שמכיר את התחום, וכאן בדיוק מתחיל "מחול הטלפונים" לכל מיני חברים ומקורבים אם הם מכירים מישהו/י שמומחה/ית בתחום, ואם החברים/מקורבים לא מכירים – אז הם צריכים לשבור את הראש איפה למצוא, וכמו שתיארתי לעיל – יש מקרים שהדחיפות מאוד גבוהה.

אישית נתקלתי ב-2 המצבים, גם כאשר חברות יצרו עמי קשר לשאול אולי אני מכיר מישהו שיכול לעשות עבודה X וכן.. גם לי קרה שהיו לי מס' חודשים שלא היתה עבודה. לכן ניסיתי לחשוב על פתרון כלשהו שמצד אחד פרילאנסרים יוכלו לרשום את עצמם ופרטיהם בתוך טופס Google Form ומצד שני את הפלט אוכל להעביר לכל מיני חברות שמחפשות מדי פעם פרילאנסרים וכך יווצרו כל מיני "שידוכים" בין דורשי עבודה לקבלני עבודות לפרילאנסרים. נוסיף את העובדה שגוגל די "מחבב" (מבחינת מיקומים) את הבלוג הזה, כך ש-2 הצדדים יכולים להרוויח מכך (אני בכל מקרה לא מחפש להרוויח כספים מכך, אבל לא אתנגד לפיתה עם שווארמה 🙂 ).

לפיכך, יצרתי טופס שנמצא כאן. בטופס הזה אתם ממלאים את הפרטים שלכם והם מתווספים לקובץ Google Sheets. אני מעביר קישור (שלא ניתן לעריכה) לחברות כך שהם יכולים לשמור את הקישור ובעת הצורך הם יכולים לחפש לפי מילות מפתח ולמצוא פרילאנסרים שנותנים שרות והם יכולים ליצור קשר במייל או בטלפון (אין חובה להשאיר מס' טלפון) עם הפרילאנסר ומשם לסכם תשלום, תנאים וכו' וכו'.

אני אשמח אם תוכלו להפיץ את הפוסט הזה לפרילאנסרים אחרים על מנת שהם יוכלו להוסיף את עצמם ובכך אולי להגדיל סיכוי למצוא עבודה.

תודה,
חץ בן חמו
[email protected]

דעה: הפרויקט בוטל/נפל/מעוכב/סטטוס-לא-ידוע

את הדברים הבאים שאני הולך לכתוב בפוסט זה אני מכיר "על בשרי" ואני מכיר זאת מחברות אינטגרציה גדולות אחרות ששמעתי ממנהלים שם בדיוק את אותם דברים – וחשבתי לכתוב על כך.

הסיטואציה די ידועה: טכנולוגיה חדשה נכנסה לשוק בשנה שנתיים האחרונות (זה לא משנה אם מדובר בקונטיינרים, Application Servers חדשים, Hyper Converge, SDN ושלל פתרונות חדשים אחרים) והנהלות חברות בינוניות וגדולות מעוניינות להכניס את אחת מהטכנולוגיות לחברה. הם פונים לחברת אינטגרציה שהם מכירים ומתחילים לדון בנושא ומבקשים לקבל מידע גם על פתרונות מתחרים (לפעמים ישירות מחברות משווקות או מחברות אינטגרציה אחרות), מידע כמה הפתרון יציב, עלויות רשיון, עלויות הטמעה, TCO, ROI ושלל מספרים ונתונים אחרים. לאחר זמן מה, ההנהלה ואנשים טכניים של החברה מתכנסים לחדר ישיבות והם מקבלים מנציגים חיצוניים שונים הדגמות והסברים על הפתרונות. בד"כ לאחר זמן מה החברה מחליטה ללכת על פתרון מסוים ואותה חברת אינטגרציה שנבחרת מתבקשת להקים PoC (כלומר Proof of Concept) בתשתיות הפנימיות של החברה על מנת להתרשם ו"לשחק" עם הפתרון.

בלא מעט מקרים, מתרחשת "נפילה" או בשלב ה-PoC או בשלבים התחלתיים של הקמת Pilot פוסט PoC, וברוב מוחלט של המקרים – הנפילות כלל לא קשורות לכמה הפתרון טוב, רע, מתאים או לא מתאים, אלא בגלל דברים אחרים לחלוטין.

להלן מס' דוגמאות מדוע מתרחשת הנפילה:

  • אי תאימות: לפני ה-PoC (או ה-Pilot) אף אחד לא טרח להציג מה הולך לעבור ל-Pilot ועצם ההמרה עצמה מצריכה כמות שעות גדולה כדי להמיר את האפליקציה לעבוד בסביבה החדשה. אני מכיר לדוגמא מקרה שבו חברה מסויימת רצתה להריץ אפליקציה ב-JAVA בקונטיינר. אין שום בעיה לבצע זאת, רק שהאפליקציה בכלל כתובה ב-++C והלקוח מתעקש שהאפליקציה תהיה אפליקציית JAVA, כלומר מישהו צריך לבצע porting של הקוד מ-++C ל-JAVA, וכל מי שמכיר את השפות יודע שמדובר ברוב המקרים במאות אם לא אלפי שעות עבודה שכלל לא סוכמו מבחינת מי ימיר והעלויות הנלוות. מקרה אחר שאני מכיר הוא שאפליקציה רצה בכלל תחת DOS ומה לעשות.. קונטיינרים לא מריצים DOS (זה אפשרי אבל די מורכב, במיוחד אם האפליקציה מעוניינת ליצור קשר עם .. מודם חיצוני עבור קופות רושמות בודדות. כן, שמעתי על בקשה כזו)
  • התנגדות לא רשמית מהצוותים: ההנהלה מעוניינת בפרויקט כולל מחלקת IT, אבל כשזה מגיע למפתחים ולשאר צוותים שצריכים להשתתף בפרויקט, אז פתאום זה-לא-דחוף, "אין זמן", יש דברים אחרים בראש למנהלי צוותים ובקיצור – יורדים מכל העניין, רק לא רשמית. (כן, אני מכיר 2 חברות ששילמו מקדמה ועד היום לא בוצע מאומה).
  • עוד דבר שקשור הוא הקפאה של הדברים, לעיתים עוד ברמת ה-PoC. התקבלה החלטה לצאת ל-PoC ואז התקבלה החלטה הפוכה. מדוע? אף אחד לא אומר. את זה אפשר לראות במיוחד במוסדות גדולים כמו חברות ממשלתיות. הדבר הכי לא נעים זה לחברות האינטגרציה הגדולות ששכרו אנשים חיצוניים כדי לעמוד ב-PoC ובפרויקט ועכשיו הפרויקט קפוא.

כשזה מגיע לעולם הסטארטאפים לדוגמא, ויש טכנולוגיה שמעניינת את הסטארטאפ ואני לדוגמא כותב או מציג אותה בבלוג, סביר להניח שאקבל פניה ולאחר הדגמה תתקיימנה שיחות כיצד אפשר להטמיע את הטכנולוגיה באותו סטארטאפ, וכל המפתחים בחברה יהיו מודעים לכך שטכנולוגיה X הולכת להיכנס ויתקיימו הדרכות או עבודה משותפת להכניס את הטכנולוגיה. ככלל, באותם סטארטאפים ה"פוליטיקה" היא מינימלית אם קיימת בכלל והדברים רצים מהר. בעולם החברות הבינוניות, הגדולות, הממשלתיות, בטחוניות וכו' – המצב בדיוק הפוך.

זכותן המלאה של חברות להקפיא/לבטל PoC או פרויקטים, אך לעניות דעתי, צריך לשקול את הדברים לפי סולם עדיפויות ריאלי ולא לתת לגורמים שונים להפיל פרויקטים מסיבות לא ענייניות. אם לדוגמא בחברה X יש מערכת בפרודקשן שמייצרת רווחים והיא נופלת כל מס' ימים ומצריכה בכל פעם מס' שעות להקמה, שחזור נתונים וכו' – אז פרויקט החלפת הטכנולוגיה הוא (לדעתי לפחות) חשוב, גם אם בצוותי הפיתוח אין ממש חשק לעבור לטכנולוגיה אחרת (אוי כמה אני מכיר את הסיטואציה הזו). אם חברה מסויימת מתעקשת (בגלל לחץ של מפתחים) להישאר עם פתרון מסוים תוך שהיא מודעת שהפתרון מצריך שינוי וטכנולוגיה אחרת והיא נמנעת בגלל לחצים פנימיים – היא תצטרך בסופו של דבר להטמיע טכנולוגיה חדשה זו או אחרת, רק שזה יהיה עם הרבה יותר לחץ, ובמחיר הרבה יותר גבוה עקב ריבוי שעות עבודה ביום. אני בהחלט מכיר את הפתגם "אם זה עובד, אל תיגע", אבל כשזה נופל, המחיר להחליף את הפתרון יהיה תמיד הרבה יותר גבוה כי הוא יצטרך להתבצע מעכשיו לעכשיו, ובקשות ביצוע פתרונות מעכשיו לעכשיו תמיד "יטיסו" את מחירי השעות מעלה מעלה.

לכן, אם רוצים לבצע PoC או פיילוט, כדאי, לעניות דעתי, לוודא את הדברים הבאים:

  • לבצע את הפיילוט על רפליקציה של משהו קיים, ולתת לחברת האינטגרציה/אינטגרטור לראות מה בדיוק הולך לרוץ, במה זה כתוב, איזו מערכת הפעלה, וכל פרט נוסף על מנת שלא יגיע מצב שמגיע ה-PoC ואז יש צורך לבצע עבודה מסויימת גדולה שאיש לא הכניס אותה בשיקול הערכת שעות והערכה כספית. אישית אני ממליץ לפני שמחליטים בכלל ללכת על משהו – לחשוף את הפרטים הללו.
  • "ליישר שורות" – ההנהלה מחליטה X? אז כולם מתיישרים לפי ההחלטה, בלי שיתוף פעולה מצד מפתחים ואנשים אחרים – שום PoC או פיילוט לא יצליח והדבר היחיד שיוצא מזה זה חילופי האשמות מרומזות. כמו כן כדאי לטפל בכל כיסי התנגדויות/אי הסכמה מצד כל הגורמים. בחברות גדולות יש פוליטיקה ופוליטיקה במקרים רבים היא האויב מס' 1 להטמעת טכנולוגיות.
  • עבודה רציפה עם חברת האינטגרציה או האינטגרטור. לי, בתפקיד האינטגרטור הכי קל להקים את הפרויקט על תשתית הלקוח, לתת הסברים, להוציא חשבונית ולסגור עניין. הבעיה היא שלצוות הפיתוח וצוותים אחרים אין את הנסיון והידע שיש לי (לדוגמא) ובד"כ לוקח זמן ללמוד ואז צצות 1001 משימות אחרות שדוחות את המימוש ו… לא עושים כלום עם הפרויקט. לכן בד"כ מומלץ לעבוד עם האינטגרטור להעביר חלק מהתשתית, כך שהאינטגרטור עושה חלק, הצוות לומד ועושה חלק אחר, האינטגרטור בודק ומסייע וכך ממשיכים עד שאין צורך בשרותיו של האינטגרטור.
  • שילוב של טכנולוגיות אחרות. אפשר "לנצל" את הפרויקט בכך שהמערכות החדשות עדיין אינן מוגדרות Production ולהטמיע טכנולוגיות סמוכות, כמו אוטומציה משופרת, תזרים עבודה ושאר דברים.

לסיכום: עולם הטכנולוגיה הוא עולם שמשתפר ומתקדם תדיר, ולדעתי לא כדאי לבטל PoC רק בגלל שזה "לא דחוף להרגע". נכון, אם יש בעיה תקציבית אז כדאי מראש לא להיכנס ל-PoC, אבל אם זה רק בגלל חוסר התלהבות של חלק מהעובדים, אז כדאי לדעתי בכל זאת ליישר שורות ולבצע. לדחות – זה הדבר הכי קל לעשות, אבל דחיה היא האויב הכי גדול של התקדמות טכנולוגית ואם אותה התקדמות טכנולוגית לא בוצעה ומערכת הפרודקשן נופלת בגלל שדרוגים הכרחיים כלשהם, האצבעות יופנו כלפי מי שהחליט לא להתקדם.

מוגש כחומר למחשבה.

דעה: על רכישת CoreOS ע"י רד-האט

הערה
הדברים הנכתבים כאן הינם דעתי האישית, אינני כותב מטעם Red Hat

בימים האחרונים פורסמו באתרי טכנולוגיה שונים החדשות כי חברת רד-האט רכשה את חברת CoreOS. חברת CoreOS היתה מתחרה של רד-האט בכל הקשור למערכת לניהול Kubernetes (בשם Tectonic), ניהול Registry לקונטיינרים (Quay), וכמו כן את Container Linux (מערכת הפעלה מצומצמת להפעלת קונטיינרים) וכמובן את etcd שהוצאה כקוד פתוח ורבים (כולל רד-האט) משתמשים בו.

רד-האט (Red Hat) כידוע, היא החברה הכי גדולה בהפצת לינוקס ובמערכות מבוססות קוד פתוח ומטבע הדברים, כשהיא רוכשת חברות קטנות אחרות, יהיו כאלו שידאגו מה יהיה עם המוצרים שהם רכשו, מה עם תחרות וכו' וכו'. בפוסט זה אנסה להסביר מה הולך לקרות לדעתי בהתבסס על רכישות קודמות של רד-האט (כמו Qumranet, InkTank, Gluster ואחרים).

בניגוד לחברות מסחריות אחרות שקונות חברות טכנולוגיה שונות ואחרי שנה שנתיים קוברות את המוצרים שנרכשו, ברד-האט עובדים בצורה שקופה לחלוטין. אם ניקח לדוגמא את 3 החברות שהזכרתי לעיל, בחברת רד-האט עדיין ממשיכים לפתח את המוצרים בצורה פתוחה לחלוטין ובד"כ באתר GitHub, כך שכל אחד יכול להוריד גירסה ואם הוא מעוניין – לעשות Fork. כמובן שהמוצר המסחרי בסופו של דבר שונה במעט מהמוצר ב-GitHub (אם תסתכלו בכל המוצרים שרד-האט מוציאה ב-GitHub, אף אחד מהם אינו כולל סמלים של רד-האט עצמה, עקב עניינים של סימנים רשומים וכו') בכך שהקוד למוצר המסחרי כולל גם טלאים ותיקונים (שנמצאים ב-Master לאחר מכן) וכוללים תיעוד רציני למוצר.

אז לעניות דעתי הדברים הבאים הולכים להתרחש. כל השינויים לא הולכים לקרות מחר, אלא סביר להניח שלקראת סוף השנה או החל משנה הבאה:

  • אחד הדברים הראשונים שלדעתי הולכים להשתנות הוא דווקא בצד של רד-האט והוא מוצר ה-Atomic Host. אינני חושב ש-Atomic Host ימחק, אבל יכול להיות שיהיו שינויים שיגיעו מ-Container Linux של CoreOS.
  • בכל מה שקשור ל-Registry, אני בספק אם יהיו שינויים רציניים אם בכלל במוצרים של רד-האט. ה-Registry הנוכחי שקיים ב-OpenShift לא ממש שונה למיטב זכרוני ממה שקיים ב-Quay, אבל יכול להיות שיהיו שינויים מעטים.
  • לגבי Tectonic – כאן זו שאלת המיליון דולר. רד-האט מייעדת את OpenShift ללקוחות גדולים, אלו שמוכנים לשלם כמה עשרות אלפי דולרים על מערכת OpenShift Enterprise (ועוד 2000-3000$ פר Node, ויש עוד כמה תשלומים על כל מיני חלקים) ורד-האט כבר הפיקה לקחים מהעבר לא לעצבן את הלקוחות הגדולים בשבירת תאימות אחורה. אני מאמין שבשנה שנתיים הקרובות יהיו 2 מוצרים: יהיה Tectonic שכולל שינויים (והמרה/תמיכה בפורמט קודם) להיות תואם לפורמט של OpenShift והוא ייועד לתחום ה-SMB (כלומר Small/Medium Business) ותהיה מערכת ה-OpenShift Enterprise שתוכל להמיר מערכת Tectonic ל-OpenShift – לאלו שגודלים ורוצים לעבור ל-OpenShift Enterprise.
  • לגבי etcd – השינויים שיהיו הם מול ה-Upstream, כלומר מה ש-CoreOS קובעים (פחות או יותר) יכנס ל-OpenShift.
  • לגבי RKT – יכול להיות שיקחו חלקים ממנו לצרכי שיפור Docker Container Engine (אני בספק) אבל אישית אני לא רואה את זה ממשיך כמוצר מסחרי.
  • לגבי השאר – כל פרויקט יעבור בחינה אם הוא מתאים לשילוב בדברים קיימים או שהוא ישאר ב-github.

רבים ישאלו: מדוע בעצם רד-האט רכשה את CoreOS? הרי יש להם מוצר כמו OpenShift הן בגירסת Online (שכל אחד יכול להיות מנוי ולהקים קונטיינרים מבלי להרים מקומית מאומה) והן גירסת Enterprise, אז מה להם ול-CoreOS? התשובה היא פשוטה: גודל שוק ולקוחות. השוק יותר ויותר מתרכז סביב פתרונות גדולים, בין אם מדובר בפתרונות ענן של ספקי הענן הציבורי, פתרון Kubernetes ישיר (גירסת הקוד הפתוח) או פתרון ניהול קונטיינרים מבוסס Kubernetes עם "פנים" ל-Enterprise. תמיד יהיו פתרונות כמו DC/OS, Rancher ואחרים שיכולים להתאים לכל מיני סקטורים, אבל ה-Enterprise דורש דברים אחרים ש-Kubernetes עצמו לא נותן לא מבחינת אבטחה, לא מבחינת רגולציה, עמידה בסטנדרטים משפטיים ועוד, והדבר הכי קרוב שיש עבור Enterprise כולל הדרישות הגבוהות שלהם (ולאלו שמוכנים לשלם) זה OpenShift.

אז מה יעשו אלו שכבר הטמיעו מערכות מבוססות CoreOS? אני מאמין שבמשך השנה-שנה וחצי קרובות הם ימשיכו לקבל שרות מ-CoreOS בהתחלה ולאחר מכן מ-רד-האט (לקוחות ששילמו יקבלו מייל ישיר מ-CoreOS עם פרטי יצירת קשר).

על Spectre/Meltdown ועל יצרניות סטורג'

הערה: הפוסט הבא נכתב כטור דעה אישית בלבד ואינו בא "לתקוף מתחרים"

כולנו שמענו על הצרות עם Meltdown ו-Spectre. בחברות מסויימות מיהרו להטמיע עדכוני BIOS/UEFI רק כדי לראות מערכות שבאופן רנדומלי מבצעות Cold Reboot ללא השארת עקבות והצהרות מצד היצרנים לא להתקין את העדכונים האחרונים ואם הם הותקנו – יש לבצע Rollback.

אבל חברות יצרניות Storage לעומת זאת, מעדיפות בכל מה שקשור לפתרון אכסון חומרתי (קופסאות פיזיות כמו FAS ואחרים מיצרנים שונים) להכריז כי "אצלנו הפירצה הזו לא רלוונטית ואין מה לתקן/לעדכן". קחו לדוגמא את דף הסטטוס של NetApp. יש לך Storage חומרה? אתה מוגן. יש לך פתרון Storage שרץ על פתרון ויורטואליזציה? לך ליצרן פתרון וירטואליזציה. אותם תשובות פחות או יותר תמצאו אצל כל יצרני ה-Storage, מבוססי חומרה או תוכנה.

תסלחו לי, אבל מדובר לדעתי האישית בחתיכת בולש*ט!

אני רוצה להפנות את תשומת לבכם למכשיר שאולי אתם מחזיקים כרגע ביד, או שנמצא על שולחנכם או בכיסכם: הסמארטפון שלכם. לא חשוב אם יש לכם אייפון או מכשיר מבוסס אנדרואיד של יצרן גדול וידוע. המכשיר שלכם יודע לבצע Boot והרצת דברים חתומים ומאושרים בלבד. במכשירי אנדרואיד של יצרנים כמו סמסונג, גוגל, LG, מוטורולה לדוגמא, אם תרצה לפרוץ את המכשיר ולשים לו ROM אחר, לא תוכל לעשות זאת אלא רק אם תבצע unlock למכשיר וברגע שתבצע – כל הנתונים האישיים שלך ימחקו מהמכשיר כולל שירים ווידאו שרכשת. באייפון אין בכלל אפשרות כזו. במידה ותנסה להתקין באנדרואיד תוכנה חיצונית שהורדת כקובץ APK, המכשיר לא יתן לך לעשות זאת אלא אם תלך להגדרות ותאפשר לו התקנה ממקורות חיצוניים (ואז תקבל חלונית אזהרה). באייפון זה יותר הדוק בכך שאינך יכול להתקין תוכנות חיצוניות שלא מהחנות ותצטרך לבצע jailbreak ולהתקין מס' תוכנות נוספות כדי לפרוץ את המכשיר. אך כמו שכולנו יודעים, גם לאנדרואיד וגם לאייפון היו (ויש) נוזקות, פריצות ועוד דברים אחרים, לא חשוב כמה המכשיר סגור, עדיין ניתן לפרוץ אותו כולל במערכות הפעלה החדשות וגם לאחר עדכונים, תמיד מישהו ימצא דרך לפרוץ.

עכשיו נחזור לעולם ה-Storage. גם כאן, לא חשוב מה החברות יעשו בכדי לא לאפשר להריץ קוד חיצוני, תמיד תהיה דרך לפרוץ אל קופסת האחסון. זה יכול להיות דרך ממשק ה-WEB לדוגמא ואם הפורץ מספיק מתוחכם, הוא יעלה קובץ מקומפל סטטי (כלומר שלא תלוי בספריות הבינאריות שנמצאות בקופסת האחסון) שנותן לו shell לדוגמא.

כיום, מה שבד"כ רואים בפריצות למערכות, זה שמנסים לפרוץ אל השרתים ומכיוון שלשרתים אין גישה לכל מה שנמצא על ה-Storage, אפשר לגשת דרך השרת רק לחלק מהמידע. עכשיו תנסו לחשוב על פורצים מתוחכמים וממומנים. תחשבו על חברות מתחרות שיש ברשותן מאות מילונים/מיליארדי דולרים, תחשבו על מדינות כמו סין ורוסיה שמחזיקות צבא של פורצים ושהן מעוניינות במידע שלך. גם באותם גופים קוראים חדשות והם קוראים שיצרניות ה-Storage מתחמקות והן לא הולכות לבצע עדכוני Meltdown/Spectre. עכשיו אותם פורצים פשוט צריכים לשנות אסטרטגיה: עכשיו הם צריכים בעצם לפרוץ לתחנת עבודה שמריצה Windows או מק או לינוקס ומשם לפרוץ לממשק ווב או לקונסולה (CLI) של ה-Storage, להעלות משהו כמו busybox ואז להשתמש ב-חורים Spectre/Meltdown כדי לקבל מידע סודי/פנימי/חסוי. (הנה משהו שאולי יכול לעזור לכם: בדקו אם יש לכם ACL שנותן גישה לממשק רק למכונות מסויימות בחברה).

מדוע החברות Storage עושות זאת? אני יכול רק לנחש: אם הם יתקינו את הטלאים נגד Spectre/Meltdown – תהיה ללקוחות הנחתה רצינית מאוד בביצועים. כמה? אני יכול להמר בסביבות ה-5-40% תלוי כמובן כמה ה-Storage חדש או ישן. את הלקוחות לא יעניין שהחור קשור למעבדים של אינטל, הם יפנו אצבע מאשימה ליצרני ה-Storage ויצרניות ה-Storage יצטרכו להחליף לוח עם כמעט כל החומרה (למעט כרטיסים וספקי כח..) והמחיר לדבר כזה הוא אסטרונומי מבחינתם.

לסיכום: האם הטיעון של יצרני ה-Storage יחזיק משהו? אני בספק. לחברה הראשונה שיפרצו ותהיה הוכחה שהפורצים חדרו דרך הממשקים והשתמשו ב-Spectre/Meltdown, תהיה לדעתי גל תביעות נגד היצרנים. תזכרו: כלקוחות, ממש לא מעניין אתכם איזה מעבדים ואיזה ציוד נמצא על לוח האם של ה-Storage, אתם רוצים ביצועים נטו, וגם אם יהיה שם מעבדים של ARM זה לא ממש יעניין אתכם.

על פריצת ה-Spectre V2

בפעם הקודמת כתבתי כאן על הפריצות Meltdown ו-Spectre, על תיקונים ועל ביצועים. הפעם אני מעוניין להתעכב על Spectre גירסה 2 (V2), ומה קורה עם זה.. למעוניינים: פריצת Meltdown כבר תוקנה, ה-Spectre V1 גם (פחות או יותר) אבל Spectre V2 מתגלה כבעיה עקשנית..

והאצבעות מופנות הפעם ל… אינטל. (היתה בעיה עם מעבדי AMD, היא כבר טופלה [כולל במעדי Epyc ו-Threadripper]).

אז קצת הסבר מקדים. קודם כל, אני מדבר על הבעיה הן מבחינת שרתים, והן מבחינת דסקטופ אך הנזק האמיתי קורה בשרתים וספציפית מכיוון שחברות בארץ נוהרות אחרי אינטל, אז כל החברות מושפעות, כולל ספקי ענן (פרטי, ציבורי) שמשתמשים במעבדי אינטל.

את הפירצה בגירסה 2 של Spectre אפשר לסכם בפשטות כך: מריצים VM בוירטואליזציה כלשהי? (באמת שלא חשוב מה פתרון הוירטואליזציה, כולם משתמשים ב-VT-X, VT-D במעבדי אינטל) אז מאותו VM ניתן להגיע למכונות VM אחרות ול-HOST עצמו. מריצים קונטיינרים? אז מהקונטיינר ניתן להגיע אל ה-HOST עצמו וב-2 המקרים מספיק קוד זדוני די קטן כדי להשתמש בפירצה. מספיק חמור?

בניגוד למקרים אחרים, בכדי לטפל ב-Spectre V2 צריך עדכון מיקרוקוד ישירות למעבד וכאן הדברים מתחילים להיות טיפה יותר מורכבים: כשזה מגיע ללינוקס ול-VMWare (נו טוב, VMWare בחלקן מכיל תואמות ברמת ה-Host ללינוקס ברמה של ABI) – אז עדכון המיקרוקוד מגיע מיצרן הפצת הלינוקס או מ-VMWare, כך שלא צריך לפנות ליצרן החומרה כדי לקבל את העדכונים. בעקרון, לינוקס קורא אמנם את הגדרות ה-UEFI/BIOS אבל לא מתייחס לכל ההגדרות ברצינות (מפתחי Kernel ותיקים בלינוקס די מזלזלים במימושי ה-UEFI/BIOS, בהצדקה מסויימת).

במיקרוסופט לעומת זאת, עדכון המיקרוקוד צריך להגיע מיצרן השרת/מחשב, כלומר בשביל לעדכן לדוגמא שרת או מחשב של DELL/HP/LENOVO, תצטרך את תוכנת העדכונים שלהם ולעדכן בנוסף לעדכונים של מיקרוסופט (שלמיטב ידיעתי אינם כוללים שום עדכוני מיקרוקוד).

אינטל שחררה עדכוני מיקרוקוד ויצרניות הפצת הלינוקס הכניסו אותו לעדכוני הפצת לינוקס, וגם VMWare הכניסה את העדכון (דרך ה-VUM), אלא שאז התגלתה הפדיחה של אינטל. כנראה שאינטל לא ביצעה מספיק ניסויים ובדיקות על מעבדי E5/E7 V3, V4 וחלק מהחברות שעדכנו את המיקרוקוד קיבלו "הפתעה" לא נעימה – אתה מפעיל את המכונה, מתחיל לבצע עבודות ולפתע – המחשב מבצע לעצמו Reset. אין לוגים, אין כלום. נסו לדמיין את זה על שרת שמריץ ESXI או איזה שרת DB כבד שפתאום מנתקים לו את החשמל.

כתוצאה מכך, VMWare, RedHat ואחרים החליטו לבצע Rollback וכנ"ל גם יצרני שרתים ששחררו עדכוני מיקרוקוד דרך מערכות העדכונים שלהם ל-Windows. במכונות לינוקס כשבודקים את עניין המיקרוקוד לאחר עדכונים מיום שלישי, זה נראה כך (ב-CentOS 7 וב-RHEL 7) כשבודקים את ה-Changelog. אני מאמין ששאר הפצות הלינוקס גם חזרו אחורה.

מכיוון שזהו מיקרוקוד של אינטל וזהו קוד סגור, אז אין אפשרות "לחטט" בקוד, אין לוגים, אין כלום. ליצרני הפצות לינוקס ולכל האחרים זה מגיע כקובץ סגור וחתום, עם תוכנת helper "לזרוק" את הקוד לתוך ה-CPU ולבצע Reboot.

שימו לב: ההבדל העיקרי בין עדכונים מיצרן השרת לבין עדכוני לינוקס/VMWare בכל הקשור למיקרוקוד, הוא שבמערכות לינוקס/VMWare, עדכוני המיקרוקוד חלים על המערכת זמנית, אחר ה-Boot ואילו עדכוני המיקרוקוד של יצרן השרתים שנמצאים בחבילת ה-BIOS/UEFI הם קבועים. זה לא כל כך משנה בלינוקס וב-VMware אולם בהחלט משנים ברמה של מערכות מבוססות Windows.

אז מה עושים כרגע? לא ניתן לעשות יותר מדי דברים עד שיצא עדכון חדש. בשלב זה אם תיפנו ל-Red Hat (ואתם לא לקוח גדול כמו בנק או חברת Fortune 500) אז תופנו בנימוס ליצרן השרת שיטפל בכם (ויצרן השרת יפנה בנימוס ל-Red Hat כי עם כל הכבוד, תמיכת הלינוקס של יצרני השרתים היא לא בדיוק רמה גבוהה..) ואם תפנו בנימוס לאינטל, היא תפנה אותך ליצרן מערכת ההפעלה שלך ואם מערכת ההפעלה שלך היא Windows אתה תופנה בנימוס ל.. יצרן המכונה שלך. כיף!!

מבחינת לינוקס, אם אתם מריצים RHEL או CentOS (מגירסה 5 ומעלה) ואתם רוצים לבדוק אם לאחר העדכונים אתם חסינים, אתם מוזמנים להריץ על המכונות שלכם את הסקריפט בלינק כאן (לחצו על Diganose והורידו את הסקריפט שמופיע שם).

לסיכום: כרגע, לא ניתן לעשות הרבה זולת המתנה לאינטל שישחררו עדכון מיקרוקוד יותר יציב שנבדק על מעבדים ישנים יותר. אם יש לכם מערכות סריקה (IPS ושאר קיצורי שמות) – אני מאמין שהם הוציאו עדכוני חתימות לגלות אם מישהו מנסה להזריק לכם קוד שמשתמש ב-Spectre (אבל אני לא בטוח כמה זה יתפוס, אפשר להשתמש בפירצה הזו גם עם קוד JS פשוט ובמקרים רבים ניתן פשוט לבצע code obfuscation ["ערפול קוד"], במיוחד כשיש לכם מערכות חשופות לאינטרנט).

ברגע שאינטל משחררת עדכון קצת יותר יציב, אשמח לעדכן בטוויטר, בפייסבוק העסקי, וכאן בבלוג.