על חוות שרתים מעל ומתחת לאדמה

כל מי שעקב אחר מכרז נימבוס לבחירת ספקי ענן ציבורי שיקימו בארץ Region, קרא או שמע בוודאי כל מיני עיתונאים ועיתונאיות שתהו בקול מדוע לא נבחר ספק ענן X או ספק ענן Y, ואם זה לא הספיק, באתרי חדשות שונים פורסמו מאמרי דעה וראיונות עם כל מיני אלופים לשעבר שתהו איך זה שמדינת ישראל בוחרת בספקים שיקימו את חוות השרתים שלהם מעל האדמה, ומדוע פסלו ספקים שבונים את חוות השרתים שלהם מתחת לאדמה. אתמול פורסם ב-דה מרקר ראיון עם אביתר פרץ, מנהל מחלקת חדשנות ודיגיטל במינהל הרכש הממשלתי במשרד האוצר שענה על התהיה הזו, ועל שאלות שהועלו בראיון.

אחת הבעיות עם טענות כאלו, ללא קשר למכרז נימבוס, היא שספקות כאלו שמטילים ספקי ענן מתחרים, שמנהלים אחרים בעסקים פרטיים, קוראים את הדברים, והם חושבים על שינוי החלטה קרובה להקים תשתית וירטואלית אצל ספק ענן זה או אחר, בגלל אותן טענות שהועלו. גם עבדכם הנאמן קיבל תהיות כאלו ואחרות מלקוחות פוטנציאליים וקיימים (שאינם ממשלתיים) לגבי הסיכון הקמת תשתית וירטואלית אצל ספקים כאלו, ורציתי לענות על כך.

התשובה עצמה – קצת מורכבת, וברשותכם – אפרט.

ישנם כאלו שמתכננים או משתמשים בענן, כאילו מדובר באיזו חוות שרתים של סלקום/נטויז'ן או פרטנר או בזק: הם מקימים פתרון DR שאמור לעבוד באופן ידני או אוטומטי, במקרה של תקלת חשמל, תקשורת וכו'. כלומר אותם לקוחות מראש "ננעלים" על חוות שרתים זו או אחרת של ספק ענן ציבורי, וכאן המציאות העגומה עלולה לטפוח בפרצופו של הלקוח שעובד כך: אם חיזבאללה מחר ירה טילים כבדים לאזורים בהם נמצאים חוות שרתים והוא יפגע באותו בניין או מבנה עם חוות שרתים – ישנו סיכוי גבוה מאוד כי חוות השרתים תושבת, בין אם השרתים נמצאים מעל האדמה או 20 קומות מתחת לאדמה! מה שלא מספרים לאנשים, זו העובדה הפשוטה שיש תשתית שלמה (שאינה כוללת שרתים) שנמצאת מעל האדמה (מה לעשות, אותה תשתית דורשת חמצן…) וכשטיל פוגע באותה חווה, יש סיכוי גבוה שאותה תשתית שנמצאת למעלה – תושבת, וכתוצאה מכך, גם השרתים שנמצאים למטה יהיו מושבתים או מנותקים, כך שבסופו של יום, בין אם השרתים נמצאים עמוק באדמה או מעליה, הסיכוי גדול כי הפגיעה תשבית את התשתית.

מה שתמיד מומלץ ללקוחות לעשות, זה לעבוד עם הכלים והפלטפורמות של ספקי הענן הציבורי הגדולים בכל הקשור לשרידות, ולהזניח את שיטות ה-DR הקלאסיות. שלושת ספקי הענן הגדולים, לדוגמא, מאפשרים להקים תשתית וירטואלית של שרותים ומכונות VM שפועלות במקביל במספר Availability zones (או Regions), כך שאם AZ או Region (תלוי בטרמינולוגיה של ספק הענן הציבורי) נופל או נפגע, התשתית הוירטואלית של הלקוח תמשיך לפעול מה-AZ או ה-Region האחר שנמצא גיאוגרפית במיקום שונה. לאלו שמוכנים להשקיע עוד, ניתן אפילו לבנות זאת בצורה של שימוש ב-3 Regions (או Region נוסף מחוץ לישראל ו-2 Availability zones), כך שלא חשוב מה יקרה בישראל, המערכת של הלקוח עדיין תמשיך לעבוד. אפשרות נוספת (ותמיד מומלצת) היא שימוש ב-Multi Cloud תוך שימוש בשרותים של ספקי ענן ציבורי שונים והקמה של התשתית אצל ספקי ענן ציבורי שונים, כך שאם קורה מקרה נדיר בה כל התשתית של ספק ענן ציבורי כלשהו נופלת – המערכת של הלקוח תפעל אוטומטית מהתשתית של ספק ענן ציבורי אחר.

לסיכום: בניגוד לכל מיני הצהרות של כל מיני אלופים, אנשי שיווק ואחרים, אפשר בהחלט לבנות שרידות נאה, תוך שימוש בכלים סטנדרטיים (Terraform ואחרים, לדוגמא), בשרותים ובפלטפורמות שספקי הענן הציבורי הגדולים מציעים, בין אם חוות השרתים והשרתים נמצאים מעל או מתחת לאדמה, ופתרונות אלו יוכלו לשרוד גם במתקפת טילים שתהרוס חוות שרתים זו או אחרת.

ההזדמנויות הבאות לחברות אינטגרציית שרותי ענן

(הערה: הפוסט הבא אינו בא כתוצאה מאיזו "הדלפה" או חשיפת סודות כלשהם, אלא ביצוע פשוט של 1+1 של מידע שזמין ציבורית, ורצון לשתף את המידע עם ציבור הפרילאנסרים וחברות אינטגרציה שונות. אחרי הכל, עבדכם הנאמן מאמין גדול ב"שלח לחמך על פני המים")

כל מי שמכיר את עבדכם הנאמן, יודע שהיו לא מעט מקרים בהם השתלחתי בחשכ"ל במשרד האוצר, על תנאי הכניסה למכרזים בהם מבקשים מהמתמודדים ערבויות בנקאיות גבוהות ותנאים נוספים שעסקים קטנים פשוט לא יכולים לעמוד בהם, מה שמשאיר את המגרש פנוי לחברות גדולות בלבד. במשרד האוצר שמעו את התלונות של אותם פרילאנסרים ועסקים קטנים, ופתחו לפני כשנתיים מכרז של "דיגיטל טק" שבחלקו אפשרו לראשונה לאותם עסקים קטנים – להתחרות.

נעבור מכאן ל"נימבוס", פרויקט הענן הגדול בשיתוף גוגל ואמזון. המכרז נסגר, הזוכים הוכרזו ובמשרדי ממשלה וגופים ציבוריים שונים – החלו תהליכי תכנון מעבר בין מתשתיות On prem ל-AWS או GCP, ובין מ-Azure ל-GCP או AWS.

אחת הנקודות שרבים פספסו לגבי הפרויקט, החשכ"ל וגופים ציבוריים ומשרדי ממשלה – הוא עניין ההגירה מ-Azure, הווה אומר: משרד ממשלתי או גוף ציבורי שאימץ את כללי חשכ"ל – יצטרך להעביר את התשתיות שלו מ-Azure אל GCP או AWS, ובמידה ואותו משרד או גוף ציבורי מתכנן מעבר תשתיות מ-On Prem, הספקים היחידים שהוא יוכל להקים אצלם תשתית ענן הם אמזון (AWS) או גוגל (GCP) או שילוב של שניהם (Multi Cloud).

וכאן אני חוזר לפיסקה שהתחלתי בה את הפוסט: זוכרים את דיגיטל-טק? ובכן, בתחילת השנה נפתח חלק מהמכרז (שנקרא "רובד 3" שיועד לספקי תוכנה) לפרילאנסרים וספקים קטנים (את רשימת הזוכרים ניתן לראות כאן) ובכן, לפי השמועות – במשרד האוצר כנראה מאוד אהבו את התוצאות וכפי הנראה, כבר במהלך השנה הקרובה (2022) יבוצע מכרז נוסף כמו רובד-3, בו פרילאנסרים ועסקים קטנים נוספים יוכלו להשתתף (אין לי תאריכים או תחזית מתי במדויק זה יקרה, אני בטוח שהחשכ"ל יפרסם מסמכים והודעות בנידון).

כאן בעצם תהיה הזדמנות לפרילאנסרים ועסקים קטנים המציעים שרותי אינטגרציה לעננים ציבוריים להציע את מרכולתם, אך לדעתי, סיכויי הזכיה יהיו יותר גדולים יותר (אם העסק כבר נכנס לרשימה), אם אותם עסקים יוכלו להציע לא רק מיגרציה מ-Azure לעננים אחרים, אלא גם שרותים על העננים האחרים, כלומר עסק שיכול להציע רק שרותים ב-Azure, לא ממש יוכל לזכות במשהו, ולכן פרילאנסרים ועסקים יצטרכו לעבוד כבר מעכשיו על עיבוי הידע בעסק בתמיכה בעננים השונים, ולא להתמקד אך ורק בענן ציבורי אחד, כך שבבוא הזמן, העסק יוכל להציג יכולות למתעניינים בניהול, הקמה, הגדרות או מתן שרותים אחרים – ב-AWS וגם ב-GCP.

לסיכום: אני מאמין שהולכות להיווצר לא מעט הזדמנויות חדשות לפרילאנסרים ועסקים המציעים שרותי מיגרציה מ-On Prem ו-Azure ל-GCP ו-AWS ובמתן שרותים באותם עננים ציבוריים שזכו בנימבוס, אך מצד שני – יש כאן לא מעט עסקים שעדיין "תקועים" בהכרה ותמיכה בענן ציבורי אחד ותו לא, ולדעתי – זה הזמן להרחיב את הידע והנסיון בעננים האחרים לטובת הגדלת הסיכויים לזכיה בעבודות נוספות.

בהצלחה לכולם 🙂

כשצריך תשתית של עננים ציבוריים – מקומית

חברות רבות התחילו להשתמש בענן ציבורי ולהעביר אליו תשתיות שלהם לאחר המרה. חלק מהחברות רק מתחילות להשתמש בעננים ציבוריים וחלקן עדיין חושבות על כך, אולם יש חלק מהחברות שהיו רוצות להשתמש בעננים ציבוריים אולם הרגולטור או סיבות אחרות מונעות זאת, אך יחד עם זאת הן היו שמחות להשתמש בתשתית כזו – אם היתה תשתית שהם היו יכולים להכניס ל-Data Center שלהם או אם היה Region ישראלי מקומי (בחלק מהמקרים).

לפני כחודשיים כתבתי פוסט על Azure Stack (ועל "אחיו" – Azure Stack HCI), הפתרון של מיקרוסופט לחברות שדורשות ענן ציבורי בתשתית שנמצאת מקומית או ב-DC של אותן חברות. מאז אותו פוסט גם אמזון עדכנה את הפרטים לגבי המוצר המתחרה שלה: Outpost. לפי ה-FAQ העדכני והפוסט הזה שפורסם לפני מספר ימים מתאר אלו שרותים יהיו זמינים ב-Outpost. גם כאן, כמו עם Azure Stack, אתה לא יכול להשתמש בשרתים או סטורג' משלך, והשרות בעצם כולל השכרה/רכישה של ברזלים יחודיים של ספק הענן, וכמו בכל ההצעות – אתה חייב חיבור אינטרנט לאותה תשתית מכיוון שמי שמנהל את אותה תשתית ענן ציבורי שנמצאת מקומית ב-DC שלך – זה ספק הענן הציבורי בלבד.

לפני כחודש פרסמתי פוסט על פרויקט "נימבוס" – הפרויקט שבו שואפת ממשלת ישראל להוציא מכרז לספקי ענן ציבורי (כל חברה יכולה להתחרות, אבל היא צריכה לעמוד בכמה תנאים שרוב מוחלט של ספקי הענן המקומי לא יכולים לעמוד בהם בין כה) – כדי להקים Region מקומי, על כל המשתמע מכך. מאז קיבלתי עוד מספר פרטים על כך ולמרות שלא חתמתי סודיות לאף אחד בנושא, אני אמתין שמשרד האוצר יפרסם יותר פרטים. מה שכן אפשר לפרסם – זה שה-Region יהיה זמין גם לציבור הישראלי והוא יהיה זמין אצל אותו ספק ענן ציבורי זוכה בדיוק כמו Regions אחרים, ולא מדובר בעצם בפרויקט כמו Govcloud של אמזון לממשל הפדרלי בארה"ב, כלומר חברות ישראליות שמוגבלות ע"י הרגולטור לאחסן את הנתונים רק בישראל, יוכלו להשתמש בשרות זה ולחסוך רכישה של מכונות יעודיות מספקי ענן ציבורי.

גם גוגל החלה להציע פתרון משלה לאלו שרוצים תשתית ענן ציבורי אך מקומית ב-DC שלהם, אם כי הוא שונה מהמתחרים. אם אצל המתחרים השלב הראשון הוא רכישת/השכרת ברזלים, בגוגל פשוט ממליצים לך להשתמש בתשתית המקומית שלך או בתשתית הענן הציבורי שלהם או של אחרים ושם המוצר הוא Anthos. עם Anthos הלקוח מקבל את פלטפורמת הקונטיינרים של (Google Cloud (GKE לשימוש מקומי. זה לא בדיוק נשמע משהו מלהיב – אחרי הכל, לרוב החברות יש מאות ואלפי מכונות VM שהם לא רוצים/לא יכולים להמיר לקונטיינרים ולכן גוגל כוללים בחבילה גם את Anthos Migrate שמאפשר לך להעביר מכונות VM (בשלב זה מכונות מבוססות לינוקס בלבד) מ-VM ישירות לקונטיינר, כאשר המערכת של גוגל מנתחת את ה-VM, מקימה קונטיינרים, מזרימה אליהם את המידע ותוך רגעים ספורים אתה יכול להשתמש בקונטיינרים במקום במכונות ה-VM, גם כשהמכונות VM עדיין לא הועברו בשלמותם לפתרון של גוגל.

לגבי שאר ספקי הענן הציבורי:

  • ל-IBM יש Cloud Private שנותן לך בעצם Kubernetes עם שרותים נוספים של IBM שירוצו מקומית.
  • ל-Alibaba, Huawei, Baidu יש גם פתרונות מקומיים אבל אני בספק אם הלקוח הישראלי החשדן יסכים לשכור מהם שרותים שישבו מקומית.
  • Oracle מציעים את Oracle Cloud at customer – שכוללים את "רוב" השרותים שהם מציעים בענן (אחרי שנברתי בערימת מסמכים רוויי Buzzwords – קשה להבין מה הם בדיוק נותנים, מה עוד שהתיעוד שלהם לגבי ספקי ענן מתחרים לוקה בחסר ולכן לא מומלץ לסמוך על התיעוד שלהם).
  • VMware – נכון, VMWare היא אינה ספק ענן ציבורי, אבל עם מוצר כמו Tanzu אתה יכול להרים תשתית קונטיינרים/Kubernetes מקומית (PKS) ובעננים ציבוריים גדולים.

לסיכום: אם אתה צריך תשתית ענן מקומית ב-DC שלך אך ללא שום חיבור אינטרנט (גם לא לציוד המקומי של ספק הענן הציבורי) אז כל הפתרונות הללו לא יעזרו לך כי כולם מנוהלים ע"י ספק הענן הציבורי. אם אתה צריך תשתית ענן מקומית ב-DC אבל יכול לספק לתשתית הענן הציבורי חיבור אינטרנט (מהיר וסינכרוני, זו הדרישה אצל כולם) – אז יש לכם מספר הצעות. אם לעומת זאת אתם חושבים שתצטרכו זאת אולי בעתיד (עוד שנתיים שלוש), יכול להיות שפרויקט נימבוס הממשלתי להקמת Region ע"י אחד מספקי הענן הציבורי בארץ – אולי יוכל לעזור לכם ואולי לא (אם לדוגמא נניח מיקרוסופט זכתה אבל אתם מעדיפים את הפתרונות של אמזון, אז פתרון כזה לא יעזור לכם).

עננים ציבוריים: להתחיל בקטן ולגדול

כמעט כל פרילאנסר יכול לספר לכם שבמסגרת השרותים שהוא מציע, חלק מהעבודות שמגיעות הן ממש קטנות, עניין של כמה שעות, וחלק מהן גדולות, יכולות לקחת כמה חודשים ולפעמים שנים, ואתה צריך לנהל בצורה נכונה את הזמן שלך, אבל מה שהכי חשוב – לבחור נכונה את הפרויקטים. בכל המקרים מומלץ גם להיות הוגן כלפי הלקוח ולהמליץ לו על פתרון נכון, ולא רק לחשוב איך "לסחוט" מהלקוח מאות שעות עבודה, אם הפתרון שהוא צריך הוא פתרון קטן. אני יכול לתת דוגמא: לפני מס' שנים הזמינה אותי חברת "וואלה" לבצע איזה פרויקט שהוערך כי יקח שבוע עבודה. הזמן שבפועל זה לקח? 5 דקות, הואיל והאיש הטכני שלהם (שלא השתתף בישיבות) הכיר את הכלי אבל לא הכיר איך לבצע את הפקודות. "קורס" זריז וקצר מאוד במספר פקודות – והוא החל לעשות זאת. לא היה אפילו על מה לגבות.

כשזה מגיע לעננים ציבוריים, העבודות שם יכולות לקחת זמן קצר כדי להגדיר כמה דברים נקודתיים ויכולות להימשך גם מספר חודשים – אם לדוגמא הלקוח רוצה להתחיל להעביר את התשתית שלו לענן ציבורי מסוים, כולל את כל הדברים המורכבים שיש לו כרגע, וכולל גם חיבוריות, שימושיות "שקופה" בין התשתית המקומית לתשתית בענן הציבורי ועוד. לקוחות מסויימים מעוניינים בהקמת תשתית וירטואלית Scale Up ולקוחות מסויימים מעוניינים בפתרון Scale Out ועוד ועוד.

לעומת זאת, יש מקרים, שבהם לקוחות מסויימים שרוצים לעבור לענן ציבורי – הפתרון שאני מציע להם הוא דווקא הפתרון ה"בסיסי" ולא את פתרון הענן הציבורי המלא, וזאת מסיבה פשוטה אחת: תתחיל בקטן ותגדל.

אני מדבר על סטראטאפים או חברות שמתחילות רק לטבול את האצבע בעננים ציבוריים.

בואו נחשוב על סטארט אפ חשאי שרק מתחיל. אותו סטארט אפ עדיין לא גייס כספים (VC, אנג'לים וכו') וכמות העובדים: 1 או 2, כאשר מקים הסטארטאפ אפילו לא מושך לעצמו משכורת. במקרים כאלו לדוגמא, אני מציע את ה-Lightsail של אמזון.

ה-Lightsail של אמזון נועד להתחרות בחברות כמו Digital Ocean, Linode ואחרים, אולם המטרה העיקרית שלו היא לתת ללקוחות פתרונות מוכנים לאלו שאינם מכירים את הפלטפורמות של עננים ציבוריים ואותם סטארטאפים מעדיפים להשקיע את הזמן שלהם בבניית משהו שאפשר להדגים כ-PoC ואולי אפילו לגייס כמה לקוחות Beta ולהשתמש בשמם בהמשך כדי להשיג לקוחות משלמים.

במקרים כאלו ה-Lightsail הוא פתרון מעולה. השימוש בו ממש קל: אתה יכול להרים לך מספר מכונות, אתה יכול להשתמש בשרותי ה-DB המנוהלים של אמזון גם ללא הכרה של ה-RDS המורכב, אתה יכול להשתמש ב-Load Balancer הפשוט שאמזון מציעה כדי לנתב את התעבורה, ואתה יכול להשתמש בשרותי ה-Snapshot כדי לשכפל מכונות תוך דקות ספורות, ויש דברים נוספים שלא עולים לך כמעט כלום: אתה יכול להשתמש בשרות ה-SMS לשם משלוח מיילים החוצה (בכמויות שסטארטאפים קטנים מתחילים – הם לא ישלמו כלום), אתה יכול להרים GIT פרטי (5 משתמשים ראשונים זה בחינם), אתה יכול גם להשתמש בשרות ה-DB המנוהל עם אפשרות Cluster שיעבוד כ-Active/Passive עם גיבוי אוטומטי כל 5 דקות, ויש לך מגוון שרותים שאתה יכול להשתמש עם ה-Lightsail מבלי להכאיב לארנק.

ברגע שהסטארטאפ רוצה לגדול, Lightsail מאפשר לך להעביר את התשתית שלך כמו שהיא ל-AWS המלא. צור Snapshot למכונות, ותוכל להקים אותם כ-Instances ב-EC2 ואותו דבר לגבי ה-DB – תוכל להעביר אותו בקלות ל-RDS ולהשתמש בשרותים מתקדמים כמו רפליקות וכו'.

מבחינת תמחור, ב-Lightsail אין הפתעות והשרותים שאתה לוקח מחושבים לפי מחיר חודשי קבוע, כך שמה שאתה בוחר, את זה תשלם ולא תצטרך לשלם על דברים כמו תעבורה החוצה (אלא אם תעבור את כמות ה-Bandwidth הנדיבה בחבילה). דבר כזה יכול בהחלט לעזור לסטארטאפ שחנוק בהוצאות אבל עדיין לא מייצר שום הכנסות. לעומת זאת, עם AWS או בכל ענן ציבורי אחר, אם אין ידע טוב של ניהול התשתית בענן הציבורי, אתה בהחלט יכול לחטוף "חשבוניות שוק" ואין אפשרות לתשלום של "שוטף פלוס", ובכל מה שקשור לקרדיטים – אני ממליץ להתחיל בתהליך בקשת קרדיטים לפני שמתחילים לגדול ולפני שמצפים לכמות מבקרים גדולה שתצריך כמות משאבים רצינית. חשוב לזכור: לא חשוב כמה קרדיטים תקבל, הם מוגבלים בזמן, ולכן אם תקבל קרדיטים עכשיו אבל השקת המוצר/שרות תהיה רק בעוד שנה, הקרדיטים לא יעזרו לך הרבה.

ולכן ההמלצה שלי: אם אתם רק מתחילים להשתמש בענן ציבורי, קחו פרילאנסר שמבין ונותן שרות בתחום וסכמו על בנק שעות שיעזור לכם כבר מההתחלה. ככל שיעבור הזמן ותרצו לעבור לדברים היותר "כבדים" – אותו פרילאנסר יהיה שם לעזור לכם לבצע את הדברים ואולי לסייע לצוות להכיר את תשתיות הענן הציבורי ואיך להשתמש בכלים שונים כדי לנהל את הדברים, אבל אם אתם מתחילים רק עכשיו וכל מה שאתם צריכים זה 2 מכונות וירטואליות בענן הציבורי – אני ממליץ להסתכל על Lightsail של אמזון.

הבדלים בין Snapshot לגיבוי

במקומות רבים ברשת אפשר לראות דיונים רבים בעניין שמירת קבצים, גיבויים וכו' כשאחת המנטרות שחוזרות שוב ושוב בתגובות של אנשים היא ש-"snapshot זה לא גיבוי". האם הטענה הזו נכונה? כן ולא. תלוי במימוש.

על מנת להדגים זאת, ניקח שני מימושים שונים שיהיו מוכרים לרוב הגולשים:

  • מימוש ראשון VMWare Snapshot
  • מימוש שני – AWS Snapshot

נאמר שיש לנו VM שיש בתוכו קובץ טקסט שבו כתוב "חץ קנה פיתה". נשמור את הקובץ וניצור Snapshot. עתה, נפתח את הקובץ הנ"ל ונשנה את הטקסט כך שיהיה כתוב "חץ קנה פיתה עם פלאפל". נשמור את הקובץ באותו שם.

עכשיו נעקוב אחר התהליך הנ"ל מקרוב. ברגע שיצרנו את ה-Snapshot לאותו VM, הוא מתחיל בגודל 0 בתים (או משהו קרוב לכך, יכול להיות שה-snapshot יכלול בתים ספורים בהתחלה). ברגע שערכנו את אותו קובץ טקסט ושמרנו אותו, הוא אינו שומר את השינוי לדיסק הקשיח הוירטואלי, אלא שומר אותו לתוך ה-snapshot. אם נבדוק, נוכל לראות שגודל ה-snapshot גדל בכמות הבתים שהוספנו לאותו קובץ טקסט (את הדברים הרבה יותר קל לראות "מבפנים" אם משתמשים במערכת ZFS, שהיווה "השראה" ל-VMWare כיצד ליצור snapshots). אם לאחר שיצרנו קובץ Snapshot, עבר זמן ויצרנו קובץ snapshot חדש, כל השינויים שניצור מעתה ישמרו ב-Snapshot החדש, וה-snapshot הקודם יעבור למצב read only.

המימוש השני של snapshot לשם הדוגמא יהיה AWS EBS Snapshot: הקמנו Instance (כלומר VM) עם מערכת ההפעלה שבחרנו, ולאחר מכן ביצענו מספר שינויים בהגדרות, הוספנו אפליקציות ועוד, וכעת אנחנו יוצרים Snapshot ב-AWS. ה-Snapshot הראשון שניצור ישמור את השינויים מהקמת ה-VM עד לרגע זה. אם ניצור Snapshot נוסף, הוא ישמור את השינויים שנוצרו מאז ה-Snapshot הראשון, כלומר כל שינוי שביצענו אחר ה-Snapshot הראשון ישמר בדיסק EBS ולא ב-snapshot ורק אם ניצור snapshot נוסף, השינויים יועתקו אליו.

המימוש של AWS Snapshot מאוד דומה לגיבוי אינקרמנטלי שאפשר ליצור עם תוכנת גיבוי לטייפ או VTL – אנחנו קודם כל יוצרים גיבוי מלא, ולאחר מכן כל גיבוי אינקרמנטלי מגבה בעצם את השינויים (Delta) מאז הגיבוי המלא האחרון.

מכאן נעבור לנקודה היותר "פילוסופית" – האם snapshot יכול להחליף את מקומו של הגיבוי? זה תלוי.

במקרים כמו VMWare התשובה היא "לא ממש" הואיל ויצירת Snapshot הוא דבר שצריך לבצע "ידנית". המערכת לא תיצור עבורך snapshot אוטומטית (למרות שלמערכת יש בהחלט דבר שנקרא Changed Block Tracking שמופעל אוטומטית ובכך המערכת יודעת לזהות כל שינוי שבוצע בדיסק, ואין זה משנה איזו מערכת הפעלה מדובר, כי אותה מערכת עובדת בבלוקים, לא ב-File system) ולכן גיבוי של המערכת ע"י תוכנת גיבוי (Veeam, Arcserve ושאר תוכנות) היא דבר חשוב ואף הכרחי.

בעננים ציבוריים כמו AWS לעומת זאת, יש צורך לעבוד בשיטה שונה (שלצערי יש לא מעט שמתחילים לעבוד עם AWS ולא מפנימים זאת): ב-AWS כדאי לבנות את מכונות ה-VM כ"שלדים" (templates) ולשמור את הקבצים המשתנים ב-EFS או ב-S3. כך, בונים VM, מגדירים את הדברים הקבועים, מוסיפים סקריפט שידע להעתיק את הקבצים הנחוצים מ-S3 או EFS, יוצרים snapshot ולאחר מכן ממירים את זה ל-Image בפורמט AMI סגור. נדפק ה-VM? פשוט מקימים חדש מה-AMI כשאחד הפרמטרים הוא בעצם הרצה של הסקריפט שיצרנו כך שלאחר הקמת ה-VM/Instance – הוא יעתיק את הקבצים וידווח לנו מה כתובת ה-IP הפנימית של ה-VM החדש.

ב-ZFS הדברים שונים. מכיוון ש-Snapshot ב-ZFS אינו תופס מקום בדיסק (0 בתים), ישנה שיטה פשוטה ליצור אוטומטית snapshots כל זמן שתרצה. אני לדוגמא עובד עם ZFS שיוצר snapshots כל שעה, כל יום, כל שבוע, כל חודש, כל שנה – ומגדיר את המערכת שתשמור לי 50 snapshots אחורה. מבחינת שרידות, ZFS תומך במערך RAID (שנקרא RAIDZ) עד רמה שלישית (כלומר: המערכת יכולה לתפקד עד למצב שבו יש שלושה דיסקים תקולים) עם תמיכה מלאה ב-Hot Spare. מעבר לכך, מערכת ZFS נותנת גם "להשתולל" עם מערכי RAIDZ כך שניתן להקים שתי מערכות RAIDZ3 ולצוות אותן יחד כ-RAIDZ1. בזבוז מטורף של דיסקים? בהחלט, אבל למי שיש תקציב – בכיף. מה עם גיבוי לטייפ? יש כאלו שמגבים אחת לזמן מה לטייפ ויש כאלו שפשוט מעדיפים להשתמש בתשתית ה-ZFS ופקודות ה-send/receive המובנות על מנת לגבות את ה-ZFS למערכת מרוחקת. (אפשר כך לבנות אחסון DR בזול. אגב, מקומות רבים בחו"ל משתמשים בשיטה הזו).

לסיכום: "snapshot אינו מחליף גיבוי" – זו הצהרה שאינה נכונה תמיד. יש מקרים שזו הדרך היחידה שלך לגבות (עננים ציבוריים), ויש מקרים שמימוש ה-Snapshots (כמו ב-ZFS) אינו מצריך גיבוי לקלטת כל יום. לגיבוי יש מקום חשוב ול-snapshot יש גם מקום חשוב וביטול אחד ו"הילול" הדרך השניה אינה בהכרח התשובה הנכונה.

שינויים בעולם ה-IT בחברות

כפרילאנסר, אני מפרסם פה ושם ש"אני מחפש עבודה" או "אני מחפש עבודות". אם תשימו לב, אינני מפרסם אלו תחומים אני מחפש בהם עבודה, מהסיבה הפשוטה שאם ההצעה שמגיעה אליי נוגעת לתחום שלי ואני יכול לבצע אותה – אקח אותה בשמחה. אם לא – אפנה אותה לאחד מחבריי הפרילאנסרים (לחבריי הפרילאנסרים המעוניינים, יש פורום שהקמתי בפייסבוק, אתם מוזמנים להירשם). כמו שמישהו אמר לי פעם: תחרות תמיד תהיה, אבל תמיד כדאי לעזור גם לחבריך המתחרים, אולי זה יחזור אליך בצורה טובה. אז אם יש לכם פרויקט או שאתם מחפשים פרילאנסר – צרו קשר.

אחד התחומים שהייתי רוצה להיכנס אליו (וזה מאוד קשה) הוא תחום ה"בין לבין": נניח ויש לנו את אלון, איש לינוקס בחברה גדולה ואלון החליט לעזוב את החברה לטובת משרה בחברה אחרת או שהחברה החליטה לאמר שלום לאלון. הכלל הפשוט הוא, שככל שהחברה גדולה יותר, כמות הזמן שיקח לאייש את המשרה – ארוכה יותר, וכאן יכולה להיווצר הזדמנות לפרילאנסר לקבל אולי עבודה למספר שבועות או חודשים לאייש את המשרה. מדוע זה קשה? כי זהו בדיוק התחום שחברות כמו מטריקס, Ness, One, SQLink ואחרות מכירות את הנפשות ומרוויחות יפה מהתחום.

יחד עם זאת, יצא לי בכמה פעמים לשוחח עם מספר מנמר"ים, CTO ומנהלי מחלקות IT. השיחה בד"כ נסובה על דברים שהם מחפשים במועמד הבא לאייש משרה בתחום ה-IT, ושמתי לב לכמה דברים מעניינים שאני רוצה לשתף עמכם:

  • הדרישות גדלו: אם פעם היו מחפשים אצל המועמד ידע ב-Windows, ידע התחלתי-בינוני בלינוקס, ידע ב-VMWare ואולי קצת ידע ב-Networking, הפעם רוצים שהמועמד יהיה בעל נסיון בתחומים שהם אינם IT כל כך: תדע Jenkins, GitLab, Code bucket – ולא מדובר על ידע של התקנת הכלי (כמה זמן לוקח להתקין Jenkins? דקות ספורות, לא כולל plugins שאינם רשמיים וכו') – אלא גם כתיבת Pipelines, ידע בניהול גרסאות ב-GIT, ידע ב-Docker, ידע ב-Kubernetes, ידע בהגדרות עננים ציבוריים (AWS, Azure ולפעמים גם GCP). לא שמעתי על הרבה שרוצים ידע ב-Terraform אבל אני מניח שאת זה הם משאירים לאיש DEVOPS (כן, Devops זה מתודות, אבל לך תתקן אנשים).
  • משכורות – אתה הולך לרכוש דירה? הולך להרחיב את המשפחה? הולכת להיות לך הוצאה גדולה? כדאי שתעזוב את תחום ה-IT לטובת תחומים אחרים יותר רווחיים. המספרים ששמעתי נעים בין 13-20K ברוטו. טוב לצעירים, פחות טוב לנשואים, אבות לילדים וכו' וכו'.
  • Kubernetes, Helm, Terraform, Ansible, AWS, Azure – ורצוי גם ידע ב-Python, אלו הדרישות שדורשים מאנשי Devops, חוץ מידע בכלי CI/CD. שימו לב: בסטארטאפים מצפים מכם שתלמדו הרבה יותר ממה שציינתי – ומהר. כלי נוסף שחברות עדיין לא ממש גילו ויש מצב שירצו להריץ אותו – נקרא KOPS. ממליץ לכם להכיר אותו.
  • שכר לאנשי Devops: משום מה במקומות רבים חושבים שהשכר של איש Devops אמור להיות שכר כמו של איש IT. עצתי לכם: תדעו למכור את עצמכם ולהתמקח. עם כל הכבוד לתחום ה-IT, איש Devops צריך לדעת הרבה יותר וללמוד מהר דברים חדשים, התחום מתקדם במהירות מטורפת!
  • אל "תינעלו" על ענן ציבורי מסוים! ידוע לי שבחברות גדולות רבות פשוט "מתים" על Azure, אבל בשוק יש המון חברות (ובמיוחד סטארטאפים) שמשתמשים ב-AWS ו-GCP ועדיף לכם להכיר את כולם. כל ספקי הענן הציבורי מציעים כמות קרדיטים חינמית בתור התחלה אבל זה לא תמיד מספיק (תזכרו: הקרדיטים הראשוניים הם לזמן קצוב בלבד של חצי שנה או שנה). לכן אני ממליץ: תתנחמדו לאנשי מכירות של ספקי הענן הציבורי ותבקשו בנימוס קרדיטים. טיפ קטן: אני ממליץ ללמוד את הנושאים דרך Linux Academy (למרות השם שלהם, הם מלמדים גם על דברים שאינם לינוקס) ולהשתמש ב-Lab שלהם, אתם תקבלו מספר מכונות וירטואליות חינמיות שפועלות במשך זמן קצוב.
  • קראו בין השורות לגבי משרות. בלא מעט מקרים באתרים כמו Alljobs ניתן לקרוא את המפרט של נושאים שהחברה רוצה שהמועמד ידע ויכיר, אבל לפעמים אפשר לראות שהחברה בעצם מחפשת איש Devops שיהיה גם איש IT ואם אפשר – שיכין קפה לפעמים. ממשרות כאלו אין הרבה לאן להתקדם, חפשו דברים שמתאימים לכם, לא להיות כלבויניקים.
  • הנה משהו מעניין ששמעתי ולא מאדם אחד: אין לכם נסיון (חוץ ממה שהתנסיתם בבית)? אל תבקשו לעבוד בחינם. אתם יכולים לדבר על משכורת התחלתית כלשהי שתעלה לאחר תקופה מסויימת/דיון שכר וכו' – והכי חשוב, להיות כן: אם אין לך נסיון מספק, תאמר זאת ותאמר שאתה מוכן בשביל זה להסתפק במשכורת כלשהי (עדיף לא לציין מספר). תנסו לתחמן, יש סיכוי גדול שיתפסו זאת ולא יזמנו אתכם להמשך תהליך.

תחום ה-IT עובר שינויים וחברות רבות מנסות "לדחוף" תחומים שאינם IT קלאסי למשרה. במקביל, יותר ויותר חברות עוברות לעננים ציבוריים וכמות משרות ה-IT מצטמצמת (רואים זאת כיום במיוחד בתחום התקשורת, אגב – זה שיש לך ידע מעולה עם CCNA זה נחמד, איך הידע שלך ב-VPC ושאר דברים הקשורים בתקשורת בענן מעבר ל-VPN?). העננים הציבוריים תופסים יותר ויותר מקום, החל מחברות קטנות, סטארטאפים ועד לחברות גדולות שכבר עושות מספר פעמים "חושבים" אם לרכוש ברזלים נוספים וכל עניין DEVOPS נהיה דבר מובן מאליו בתוך החברה.

המעבר לענן ציבורי – התהליכים המקדימים

דמיינו לעצמכם סיטואציה פשוטה: יש לכם 20 שרתים בחברה (פיזיים) שמערכת vSphere רצה עליהם. הכל מתקתק ועובד טוב עד שיום אחד האחראי על ה-vSphere בחברה מפוטר עקב סיבה כלשהי. האם יהיה קשה למצוא עובד חלופי לאותה משרה? לא ממש, השאלה למה אתה מצפה: אם לדוגמא העובד שפוטר היה כותב סקריפטים ב-Powershell או ב-PERL לאוטומציה של ה-vSphere ורוב העבודה היתה נעשית באוטומציה כלשהי ללא שימוש ב-GUI – אז כן, אתה תתקשה למצוא מחליף (וגם אם תמצא, תצטרך לשלם לו הרבה יותר ממה שחשבת). אם לעומת זאת אתה מחפש מישהו שינהל רק ברמת הממשק Web, תמצא לא מעט כאלו בקלות ותוכל לשלם להם משכורת יותר נמוכה אפילו (תלוי בכישורי המו"מ שלך והבטחון העצמי של המועמד). מצד שני, אם יש לך תקלות שמתאפיינות במסך סגול וגוגל לא ממש עוזר – תתכונן לשלם והרבה, בין אם זה ל-VMware או למישהו מומחה.

נעבור מכאן לסיטואציה אחרת: לפנינו מספר שרתים פיזיים, והחברה רוצה שהם – יהיו בענן. הם כבר בחרו בספק ענן, והם גם מודעים פחות או יותר למחירים שהם ישלמו בענן (או לפחות נדמה להם) – האם יהיה להם קשה למצוא מישהו שיעביר זאת לענן? ממש לא. לפחות שליש מקוראי הבלוג הזה ישמחו להציע שרות כזה. תגיעו למחיר מוסכם, תחתום כאן וכאן, והעבודה מתחילה בזמן שנוח לך..

מה בעצם העבודה שהרוב יציעו ויעשו? הם יעשו מה שאני קורא "Copy Paste". נניח שיש 10 מכונות VM, הם פשוט יעלו אותן לענן כ-Instances, יקצו להן כתובות IP חיצוניות פר Instance (תתפלאו כמה חוסר מקצועיות יש בנושא), יגדירו Security Group שנושאת מטוסים יכולה לעבור דרכו, חס ושלום VPC חדש ונורמלי, או ניתובים קצת יותר מוקשחים. אם הלקוח מתעקש על Firewall, אז יתקינו איזה משהו שקיים ב-Market עם חוקים מאוד "רפים". אני לא מנסה "ללכלך", אני בדרך כלל מי שמגיע אחרי כן לבדוק מדוע הדברים לא עובדים טוב וזה מה שאני מוצא. אני כמובן שלא אומר שכולם כך, יש דווקא לא מעט אנשים מקצועיים בתחום.

לעומת אחרים, אצלי הדברים מעט שונים, והדבר הראשון שאני מדגיש ללקוח, הוא שספק ענן ציבורי (לא ענני צעצוע) אינו ספק Hosting. כן, אפשר מבחינה טכנית להעלות את מכונות ה-VM לענן ולעשות מה שחלק מהאינטגרטורים עושים, אבל זו תהיה טעות.

בהעברת התשתית לענן יש לנו 3 מטרות חשובות:

  • הורדת המחיר פר מכונה
  • קבלת ביצועים יותר גבוהים
  • הגנה יותר נאותה.

אם אנחנו הולכים להעלות מכונות VM, יהיה צורך לבצע את שלושת הדברים פר VM אנחנו נצטרך "ארגז כלים" רציני. ולהתחיל לנתח/לייעל את המכונה ולראות מה היא מריצה, מול השרותים שספק הענן הציבורי הנבחר מציע, נקצץ בדיסק הקשיח המיותר, נבצע אופטימיזציה אם צריך ורק לאחר שנהיה מרוצים מהגודל והביצועים ונראה אם צריך אותה בכלל בענן – נעלה אותה.

אבל לא בטוח שנעלה מכונות VM. ספקי ענן ציבורי מציעים ללקוחותיהם מגוון עצום של שרותים שמייתר את הצורך במכונות VM ובכל מיני כלים נוספים שצריך כדי לעמוד בעומסים. אם ניקח לדוגמא את עניין הקונטיינרים כתחליף לרוב מכונות ה-VM שנמצאים בתשתית המקומית – תשתית קונטיינרים יכולה לגדול הרבה יותר מהר מתשתית מכונות VM, וכמות הקונטיינרים גדלה/קטנה ללא צורך בהתערבות אנושית. אנחנו גם לא נצטרך כל מיני שרתי קבצים כי יש שרות שמציע זאת ועושה עבודה הרבה יותר טובה מכל סטורג' מסחרי והוא ממש לא יקר (שוב, במקרה של AWS)

כך ניתן להגיע למצב שבמקום "לזרוק" X מכונות VM לענן, אפשר לתכנן בצורה מיטבית מ-אפס את הכל ולנצל טכנולוגיות עכשוויות גם לקבל ביצועים יותר גבוהים וגם לשלם מחיר יותר נמוך  וכמובן – אבטחה הרבה יותר רצינית ומודרנית, לא רק חסימה של פורטים ב-Firewall.

יהיו כמובן כאלו שיאמרו שזה תהליך יותר יקר, שזה נכון, אבל מצד שני, לאחר תהליך ההקמה, התשלום החודשי יהיה יותר זול והתשתית תהיה יותר מאובטחת מאשר בשיטה של "לזרוק מכונות VM לענן".

לסיכום: יש כל מיני ספקי ענן, כל מיני הצעות, וגם כל מיני הצעות כיצד להעביר לענן. חשוב לא לרוץ בשיטת ה"עדר" וחשוב לבצע את הדברים כך שתקבל תשתית מאובטחת, מהירות גבוהה ומחיר טוב.

מעבר לענן – תכנונים, עדיפויות ומציאות

לפני כשבועיים פרסמתי את הפוסט הזה שמדבר על תקציבים, סוף שנה, שינויים שההנהלה מבקשת (להוריד את המחיר וכו'), אלטרנטיבות וכו'. הפעם אני אכתוב על החלק היותר "התחלתי" – כשחברה רוצה להקים ו/או להעביר חלק מהתשתית שלה לענן ציבורי.

כפי שציינתי בעבר, אחד ההבדלים הגדולים ביותר בין סטארטאפים לבין חברות ותיקות, הוא שסטאראטאפים ברוב הזמן כלל לא משתמשים בשרתים מקומיים או סטורג' מקומי עבור השרתים. הסטארטאפים מקימים את הכל בענן והם מתחברים אליו דרך VPN, חיבור Direct כלשהו וכו'. בחברות ותיקות לעומת זאת, בדרך כלל יש תשתית וירטואליזציה מקומית, סטורג' מקומי, מתגים, שרתים פיזיים וכו'.

בדרך כלל שהנהלת החברה בוחרת ספק ענן, והיא מעוניינת להעביר תשתית מכונות VM ותוכן לענן (בין כמעבר או בין כחלק מתשתית Hybrid מול ספק ענן), אותה חברה תחליט לגבי לו"ז, מה יעבור וכו', אך בלא מעט מקרים שראיתי – אותו לו"ז לא כל כך יתאים אם מצפים שמה שירוץ על הענן ירוץ לפחות באותה מהירות כמו שהוא רץ מקומית אם לא יותר.

ניקח לדוגמא תשתית פשוטה: יש לנו 2 מכונות, אחת מריצה MySQL והשניה מריצה שרת Web NGINX ושרת שלישי שמריץ אפליקציות על Tomcat. התשתית הזו נגישה החוצה לציבור שמבצע אותנטיקציה עם שם משתמש/סיסמא והתשתית יושבת מאחורי Firewall (ואולי מערכות הגנה נוספות).

אם נסתכל על התשתית הזו בתצורה המקומית, סביר להניח שהמכונה שמריצה את ה-NGINX תהיה חשופה (מבחינת כתובת IP) לאינטרנט עם פורט 80 או 443 פתוח החוצה ב-Firewall עם כתובת IP אמיתית או שתהיה כתובת חיצונית ב-Firewall שתמופה אל כתובת IP פנימית. יהיו כאלו שיטמיעו את מכונת ה-NGINX ב-DMZ עם 2 רגליים – אחת ב-DMZ ואחת ב-LAN, כך שה-NGINX יוכל לדבר עם ה-Tomcat ברשת הפנימית (מכונת ה-Tomcat ומכונת ה-MySQL לא יהיו זמינות מבחוץ כלל).

ניקח את התשתית הזו לענן כמו AWS לדוגמא, ונניח שאנחנו רוצים להקים את המכונות הללו מחדש ולאחר מכן להעביר הגדרות ומידע לאותן מכונות בענן. יש כמה דברים שצריך לעשות, אני אתרכז בדברים בסיסיים (יש כמובן דרכים אחרות לעשות את העבודה, כולל העברה של המכונות הוירטואליות כמו שהן לענן):

  • אנחנו נצטרך להקים VPC שיכלול:
    • חלוקה ל-Subnets ששם ישבו מכונות בהתאם לקטגוריות שאנחנו בונים: Prod, testing, stage, devel וכו'. רובם לא יקבלו כלל כתובות IP אמיתיות.
    • Internet Gateway שיתן ל-Subnet שנבחר גישת אינטרנט החוצה
    • Elastic IP – שיהיה מחובר ספציפית למכונת ה-NGINX
    • NAT Gateway – שיאפשר למכונות הפנימיות לגשת לאינטרנט מבפנים החוצה (אך לא ההיפך)
    • Network ACL – שישמש כ-Stateless Firewall על מנת להחליט מי יכול לצאת ודרך איזה פורטים
    • Security Groups (שהולכים עם Network ACL) – שם נגדיר ספציפית מאלו כתובות ואלו פורטים יוכלו להיכנס לשרת(ים).
    • ויש עוד כמה צעדים, וחברות רבות גם יוסיפו כאן אולי Appliance Firewall מסחרי בנוסף למה שאמזון נותנת ועוד ועוד…

את כל ההגדרות הללו אנחנו נבצע בפעם הראשונה (לא מומלץ להשתמש ב-VPC הראשוני שאמזון מקימה עבורנו, ותמיד מומלץ להקים חדש, במיוחד אם זו הפעם הראשונה שאנחנו משתמשים בענן ברצינות.

לאחר מכן אנחנו נקים מכונות ב-EC2. נצטרך לבחור Template של מכונה מהקטלוג, בחירת ה-VPC, וכמובן – גודל Storage מקומי למכונה. כאן הדברים שונים מהסטורג' שנמצא אצל חברות – ב-AWS תוכל לבחור בין General Purpose SSD לבין Provisioned IOPS SSD שהוא הרבה יותר מהיר והאפשרות השלישית היא דיסקים מגנטיים (מבלי אפשרות לבחור IOPS). ההבדל (חוץ מביצועים) בין ה-General ל-Provisioned מתבטא לא רק בביצועים אלא גם במחיר (ב-Provisioned הוא הרבה יותר גבוה) וראיתי מספר מקרים שבחרו ב-Provisioned והתפלאו מדוע המחיר טס בכמה מאות דולרים פר מכונה. לאחר הגדרות הסטורג' נצטרך לבחור תגים (Tags) אם נרצה, את ה-Security Groups (אם לא הגדרנו קודם), מפתח PEM להתחברות ולבסוף נאשר את הכל ו-AWS יקים לנו את המכונה. לאחר מספר דקות נוכל להתחבר אליה אם הגדרנו שהיא תקבל כתובת IP אמיתית דינמית או ללא כתובת IP דינמית דרך מכונת Bastian או דרך חיבור Direct שיש לנו אל ה-VPC. משם נגדיר פנימית את המכונה, נקים עוד כמה מכונות וכו' וכו'.

בקיצור – העברת תשתית ממקומית לענן היא לא בדיוק מספר קליקים בעכבר (אני לא מדבר על שימוש בפתרונות כמו VMWare on AWS), ויש כל מיני Gotcha בדרך, ויכול להיות שגם הביצועים לא יהיו כה-מרשימים אם דברים לא הוגדרו נכון (אמזון לא דוחפים מכונות VM לשרתי ברזל כמו סרדינים, כמו כל מיני ספקי Hosting), כך שלפחות בפעמים הראשונות – מיגרציה תיקח יותר זמן ולכן חשוב לקחת זאת בחשבון (כמובן שאם מישהו חיצוני מקצועי עושה זאת יקח פחות זמן אך עדיין יהיו דברים שלא היו צפויים מראש שהחברה תרצה וגם זה לוקח זמן). בהמשך, סביר להניח, יוכנסו כלים שונים כדי לבצע אוטומציה של הדברים, בדיקת מהירויות, ניטור דרך הענן ועוד.

אחד הדברים שיותר ויותר חברות מעוניינות בו, הוא פתרון ה-Hybrid, וכאן הדברים קצת מסתבכים..

כפי שציינתי לעיל, יש פתרון כמו VMWare on AWS שמאפשר לך "להרחיב" את המערכת המקומית שלכם לענן אך ממשיך להשתמש במושגים ובטכנולוגיות של VMWare. אם ניקח לדוגמא את 3 המכונות מהדוגמא הקודמת, נוכל בקלות לבצע עבורם Migrate לתשתית ה-VMWare on AWS בענן וכל מה שנצטרך לשנות לפני המעבר זה החיבור ל-vSwitch/DVSwitch, לבחור לאן לאחסן את המכונות ועוד מספר פרמטרים – והמערכת תבצע את השאר בצורה עצמאית.

חברות רבות לעומת זאת מחפשות משהו יותר "מעונן" – הן מחפשות דברים כמו שרצים בענן, אך שירוצו מקומית עם אפשרות שימוש ב-Hybrid להעברת עומסים, מבלי להיות תלוים בפתרון של VMware (או שהם כלל לא משתמשים ב-VMware). מיקרוסופט לדוגמא מציעה את Azure Stack – מדובר בערימה של שרתים שמריצים תוכנות, סקריפטים ודברים נוספים על המכונות הללו והתשתית הזו יושבת ב-DC המקומי של הלקוח והוא מקבל גירסה מזערית של Azure מקומית עם אפשרות להתרחב ל-Azure הגלובאלי ובכך לעבוד או מקומית בלבד תוך שימוש בכלים הרגילים על Azure (מתאים לגופים בטחוניים לדוגמא) או שימוש כ-Hybrid כמקומי והעברה פנימה והחוצה לענן הציבורי. גם אמזון הכריזה על פתרון דומה שנקרא AWS Outposts וגוגל גם בונים פתרון כזה (אם כי עדיין לא ראיתי שום הכרזה קונקרטית על משהו מצד גוגל).

לפתרונות שהזכרתי לעיל יש יתרון גדול שיש לך תאימות מלאה, החל מ-API, סקריפטים וכלים שמשתמשים בענן הציבורי שבחרתם – בענן "מקומי" של אותו ספק ענן. החסרון הוא כמובן שזו "חתונה קתולית" שקשה מאוד לצאת ממנה.

אלו שרוצים משהו פחות מחייב ויותר מדבר על פתרון Hybrid שמתייחס לקונטיינרים ומכונות VM יכול להשתמש כמובן ב-Open Stack והוידאו הבא מסביר בהרחבה איך ניתן לחבר OpenStack מקומי לעננים הציבוריים השונים.

לסיכום: בין אם מתחילים להעביר תשתית ממקומית לענן ובין אם חושבים לעבור מתשתית מקומית בלבד/ענן בלבד ל-Hybrid – מומלץ להתאזר בסבלנות ולחקור את הפתרונות. תחום ה-Hybrid מקבל המון "באזז" לאחרונה וחלק מהפתרונות לא שווים אפילו PoC, אז לפני שקופצים למים – קראו על הנושא, קחו יעוץ ותראו מה הפתרונ/ות ששווים עבורכם.

על עננים ציבוריים ותקציבים

בשנים האחרונות חברות רבות עברו להשתמש בשרותי ענן ציבוריים, החל בשרותים של מיקרוסופט שהחליפו שרתי Exchange מקומיים (אופיס 365), העברת מכונות VM לענן, שימוש היברידי בתשתית מקומית ובעננים ציבוריים וכלה בשימוש בשרתים כפלטפורמות ושירותים (PAAS/SAAS). גם הבנקים, אחד הסקטורים הכי שמרניים שהשתמש בשרותי ענן יותר לצרכים שיווקיים – קיבל אישור מהרגולטור להשתמש ביותר שרותי ומשאבי ענן ציבורי.

כל חברה שעוברת להשתמש בעננים ציבוריים, סביר להניח שעשתה "סקר שוק" בין שלושת הגדולים (אמזון, גוגל, מיקרוסופט) ובחנה מה החברה נותנת מול מה שהחברה צריכה ורוב החברות גם קיבלו קרדיטים של כמה אלפי/עשרות אלפי דולרים שיספיקו לשנה הראשונה (בחלק מהמקרים לשנתיים), כך שבדרך כלל בצוותי IT ובפיתוח די "משתוללים" בהתחלה מבחינת השימוש בשרותי הענן הנבחר ואין ממש ריסון תקציבי. אחרי הכל, זה לא יוצא מהכיס של החברה, אז זה בסדר.

יש לעומת זאת לא מעט חברות שאינן זכאיות לקרדיטים באלפי/עשרות אלפי דולרים ויש כמובן את המצב שהקרדיטים נגמרו ויש צורך לשלם. במצבים כאלו, ספק הענן מוציא חשבונית חודשית שנגבית מיידית מכרטיס האשראי של החברה (מתגעגעים ל-ש+60?) והחשבונית עוברת למנמ"ר/מנהל צוות ה-IT. אצל לא מעט חברות, כמעט כל חשבונית כזו גורמת לכינוס ישיבה של צוות IT (ושאר גורמים) עם שלל ביקורות ופקודות: מדוע הרמתם שרות X שעולה הרבה? מדוע הורם שרות בלי לקבל אישור, וכמובן הוראות להעיף דברים החוצה ולחסוך. לגטימי לחלוטין.

בדרך כלל, לקראת סוף שנה, יש את הדיונים התקציביים, ובהתאם למצב החברה (הכנסות, רווחים, הפסדים, לחצים של בעלי מניות וכו') מתקיימים דיונים לגבי תקציב לכל מחלקה ובלא מעט מקרים מחלקת ה-"IT" חוטפת על הראש כי היא בין המחלקות היחידות שמוציאה כספים אך לא מכניסה כספים ישירות ולכן אם החברה בדיוק במצב קיצוצים (מכל מיני סיבות) – ההנהלה מחליטה על קיצוץ תקציב ה-IT בכך וכך אחוזים, ודחיית/ביטול פרויקטים (אם לא מוצאים להם הצדקה לביצוע בשנה הקרובה).

כאן קיים איזה ניתוק בחלק מהחברות בין ההנהלה הבכירה לצוותי IT/פיתוח, והניתוק נובע מהרגל לשימוש ב-On Prem. אסביר:

נניח ואני חברה בשם X ויש לי חדר שרתים נחמד עם 5 ארונות, ו-100 שרתים פיזיים, תקשורת, סטורג', מיזוג וכו'. השרתים מריצים כ-1500 מכונות VM. נניח ועכשיו יש צורך להוסיף עוד 500 מכונות VM ויש לי משאבים פנויים בשרתים ובסטורג', אז תוספת העלות לחברה תהיה יחסית זניחה (אני לא מדבר כרגע על רשיונות פר OS כמו ב-Windows): עלות החשמל תהיה קצת יותר גבוהה. אם אצטרך לרכוש ברזלים כדי להקים את אותן מכונות VM, אז העלות שלהם תהיה עלות חד פעמית ואני יכול להשתמש בציוד הזה במשך 3-5 שנים בלי בעיה, אך בשורה התחתונה – ההוצאות הכספיות לגבי תוספת אותן מכונות VM הן צפויות.

בעננים ציבוריים לעומת זאת, חוץ מהתקשורת מבחוץ פנימה ותקשורת פנימית ברוב התשתית הוירטואלית שלך – הכל עולה כסף, החל מהביט הראשון שיוצא ממכונה וירטואלית או מאחסון S3 לדוגמא, כך שבניגוד ל-On prem שלא היית צריך לשלם עוד כסף על כל VM כל חודש – פה אתה חייב לשלם והתשלום מיידי.

ההבדל בין On Prem לשימוש בענן בלא מעט מקרים גורם לכך שחברות, לאחר ישיבות תקציביות שנתיות – מתחילות להתעניין באחת מ-3 האפשרויות הבאות:

  • "לחזור הביתה" – לתשתיות On prem
  • להתחיל לשוחח עם נציגי ענן מתחרה על שרותים זהים כמו שמשתמשים עכשיו אך במחיר יותר נמוך
  • קיצוץ מאסיבי בשימוש שרותי הענן, ואם משתמשים ב-Hybrid (כלומר On Prem ועננים) – לקצץ את השימוש בענן לצרכים הכרחיים בלבד.

החלטתי לשאול חברים מקצועיים בפורום Operation Israel בפייסבוק את דעתם. מי שמעוניין לקרוא, להלן הלינק (לצערי לא ניתן לעשות Embed לפוסט ספציפי מקבוצה אל וורדפרס)

מי שהסתכל בלינק יכל לראות שישנן תשובות שונות. אני אפרסם כאן את התשובות שלי:

  • בנוגע למעבר ל-On Prem ("חזרה הביתה") – אם מדובר על מכונות VM, אז זה אפשרי כמובן, אם כי סביר להניח שתקבלו אולי ירידה כלשהי בביצועים הואיל וספקי הענן בד"כ משתמשים במעבדים מהדור האחרון או זה שלפניו, בהשוואה ל-2-3 דורות אחורה שחברות משתמשות. בנוסף, תלוי בסיטואציה, יכול להיות שתצטרכו לרכוש ציוד נוסף כדי לארח את המכונות שמוחזרות מהענן.
    לעומת זאת – אם אתם משתמשים בשרותים שספקית הענן מציעה (RDS, S3, ELB ועוד שרותים רבים) – חלק מהם ניתן להקים מקומית בקלות (אם כי לא באותה שרידות – לדוגמא במקרה של S3) וחלקם מצריך משאבים ניכרים בכדי להקים משהו זהה רק ב-Scale קטן בהרבה (כמו Aurora), כך שבכל מקרה מדובר על הקצאת משאבים ניכרים שהולכים וגודלים ככל שהעברתם/הקמתם תשתיות וירטואליות בענן או שאתם משתמשים בשרותים המוצעים ע"י ספק הענן.
  • מעבר לענן מתחרה: "על הנייר" זה נשמע קל – מביאים את נציגי המתחרים, מבקשים מחיר נמוך וקרדיטים ואפשר לסגור חוזה. הבעיה בדרך כלל היא במימוש: אם אתם בנק ואתם משלמים מאות אלפי דולרים ומעלה פר חודש לספק הענן הנוכחי, אז ספק הענן המתחרה יקח על עצמו את כל ההקמה והעברת המכונות והנתונים אליו. אם אתם יותר קטנים – הספק המתחרה ישמח לתת לכם שרותי יעוץ (תרגום: אתם עושים את העבודה השחורה, הספק רק מייעץ תיאורתית ושולח לכם לינקים לתיעוד).
    משהו שחשוב לזכור: אין הבדלים רציניים במחירים בין ספקי הענן. הוא יכול נניח לתת לכם מחיר יותר זול על הקמת VM, אבל הוא יקח יותר על ה"דיסק" הוירטואלי, על רשתות תקשורת וירטואליות או על דברים אחרים, כך שלדעתי הסיבות היחידות לעזוב ספק ענן זה שרות גרוע, בעיות Downtime או שאין שרותים שאתם צריכים.
  • קיצוץ בשימוש שירותי הענן: אני יכול להבין בהחלט את אלו שרוצים את האופציה הזו, אבל חשוב לזכור (וזה רלוונטי אצל רוב ספקי הענן!) – אפשר להוציא לדוגמא 1000$ לחודש על פרויקט שרץ על הענן ואפשר במקרים רבים לעשות את זה אצל אותו ספק ענן ב-500$. הכל תלוי בידע של אותו אדם לגבי השרותים המוצעים על ידי אותו ספק ענן.
    סתם דוגמא מציאותית: התשתית שמציגה את הבלוג הזה (ובלוגים אחרים שלי ועוד כמה אפליקציות וניסויים שאני מריץ) לפני כשנה עלתה בסביבות ה-85$ לחודש. כיום אני משלם בחודש 26$. איך? צריך לדעת לבחור את השרותים, לראות מה השרותים החדשים שמוצעים, היכן ספק הענן הוריד מחירים, איך ניתן לבזר את הדברים, היכן כדאי לשלם מראש על משאבים מסויימים לתקופה ארוכה ולחסוך הרבה כסף, היכן ניתן להשתמש במשאבים זמניים כדי להריץ דברים שלא לוקחים זמן רב וזולים בהרבה ועוד ועוד. יש מספר חברות (כולל הח"מ) שמציעים שרות כזה, כך שלפני שמניפים את הגרזן – כדאי להתייעץ.

לסיכום: בלא מעט חברות שיש להם תשתיות בענן ציבורי מגיעים לפעמים סיטואציות שההנהלה דורשת חיתוך רציני בתקציב התשלומים לספק הענן. לא צריך להיכנס לפאניקה, תמיד אפשר למצוא פתרונות איך לקבל ביצועים נאותים תוך ביצוע שינויים שחוסכים מחיר ללא צורך ירידה לשימוש במשאבים בלתי מספקים (תמיד אזכור את אותו עסק שפנה אליי אחרי שקיבל חשבונית היסטרית על שרת SQL שהריץ באמזון ושבקושי נותן שרותים למישהו, אבל האינטגרטור הקודם החליט שזה רעיון מעולה להגדיר שה-SQL ירוץ על m5.4xlarge [כלומר 16 ליבות, 64 ג'יגהבייט זכרון!]).

תודה למשתתפי פורום Operation Israel על תשובותיהם.

חישובים על מעברים לעננים ציבוריים מול ענן פנימי

הערה: אישית אני האחרון שהוא "אנטי עננים ציבוריים". אם יש לחברתכם צורך ביעוץ, ליווי והקמה של דברים על הענן הציבורי, אשמח אם תיצרו קשר. יחד עם זאת, אני חושב שחברות רבות בארץ יכולות להקים להן ענן שיתן להם את רוב הדברים שהם צריכים מענן ציבורי – מקומית, ועל כך הפוסט.

בחברות רבות בארץ נערכים מדי פעם חישובים האם לעבור לענן או לא והשאלה הכי חשובה שנשאלת היא: האם זה יוצא יותר זול מאשר לרכוש תשתית כאן בארץ (או היכן שהחברה נמצאת, ארצות שונות וכו').

אם נתייחס למצב בישראל, אז הדבר הכי אירוני שקורה פה בארץ, הוא עניין מחירי שרתי המותג (HP, Dell, Lenovo, Cisco, Fujitsu): המחירים כאן די "דוחפים" את הלקוחות לעבור לשרותי ענן עקב מחירם היקר (מאוד).

הבה נסתכל מהצד השני, אצל ספקי ענן, ולא חשוב אם מדובר בספק קטן יחסית (Linode, Digital Ocean) או על הגדולים (אמזון, גוגל, מיקרוסופט): אצל כל אותם ספקים יש התחמקות רצינית מכל ציוד מותג. אצל הגדולים לא תמצאו שום ציוד מותג של שרתים, לא תמצאו חומרה של Enterprise ממותג (למעט מעבדים), לא תמצאו מתגים של מותגים, אין שום NetApp או EMC שמשמש כ-Storage ל-VM, ועוד. אצל היותר קטנים יכול להיות שתמצאו שרתי מותג – אך הם נרכשים בתצורה הכי בסיסית וכל הציוד הפנימי הוא צד ג' – ללא גרסאות Enterprise. הגדולים בונים לעצמם את הכל ושרתים מיוחדים נרכשים משמות שאף אחד לא מכיר כמו Wywinn הסינית שמייצרת את הדגמים לפי שרטוטי לוחות שספקי הענן מעבירים). בקיצור: המטרה של כל אותם ספקי ענן היא להוציא כמה שפחות כספים על הציוד, ובגלל זה פרויקטים כמו OCP מאוד פופולריים אצל ספקי הענן וכולם משתתפים ותורמים שרטוטים, תכנונים וכו'.

במילים אחרות: כשחברה עוברת לענן, המכונות הוירטואליות לדוגמא שהם יקימו – יוקמו על ציודים שספק אם בחברות ירצו לרכוש אותם מקומית. זה שאתם עוברים לענן לא אומר שלא יהיו לכם מכונות VM תקועות ושאר תקלות. אתם פשוט תצטרכו לבצע Restart והתשתית ענן תקים את ה-VM במכונה אחרת, ומכיוון שתשתית ה-Storage שם שונה לחלוטין מכל NetApp או EMC שאתם מכירים, לא יהיה צורך בביצוע Migrate (ואגב, הדיסקים באותו פתרון Storage – המכניים הם SATA "ביתי" וה-SSD ברובם גם "ביתיים" למעט חלק קטן עבור Write Cache שהם OEM מיצרנים ידועים כמו Samsung).

לכן, כל נסיון לבצע חישובי ROI או TCO כאשר הפתרון המקומי "מנצח" נידון ברוב המקרים לכשלון מכיוון שמנסים להשוות בין תפוחים לתפוזים. ספק הענן הולך על הציוד הכי זול (ובכמויות) ואילו Enterprise הולכת מראש על ציוד יקר.

אז איך אפשר לקבל מחיר נמוך, יחד עם עמידה בכל מה ש-Enterprise דורש?

התשובה פשוטה אך לא קלה לעיכול לאנשי מנמ"ר: להחליף את הדיסקט.

נאמר מראש: לשום חברה בארץ לא יהיו את המשאבים שיש לכל ספק ענן ציבורי בינלאומי להקים תשתית כזו. אף אחד לא ילך לשכור צוות מתכנני לוחות אם, ASIC וכו' ואף אחד לא הולך להזמין כל חלק באלפי עותקים, ולכן כדאי לראות בעצם מה הציוד שהם כן קונים ומה כחברה אתם כן יכולים לרכוש מבלי להיצמד למותגי יצרני שרתים ומדבקות אלא ללכת על מפרטים וביצועים שתואמים לדרישות שלכם, תוכנות שמתאימות, ציודים משלימים וכו' ומעל כל זה לעגן את הדברים בחוזה SLA שמתאים לכם, כך שתהיה לכם תמיכה ושרות שאתם מעוניינים בהם.

להלן מספר נקודות כלליות שיש לתת עליהן את הדעת:

  • וירטואליזציה – 2 הדברים החשובים כשמקימים ענן פרטי זה יציבות ומחיר נמוך (כשאני מדבר על מחיר נמוך, אני מדבר על מחיר תלת ספרתי בדולרים פר ברזל בגירסה המסחרית, או גירסת קוד פתוח עם חוזה תמיכה מבחוץ). מי שמעוניין ב-OpenStack, כדאי שיצור קשר עם SuSE ישראל (המחיר זול בעשרות אחוזים מהמחיר של Red Hat). מי שמעוניין בפתרון שהוא וירטואליזציה נטו, כדאי שיסתכל על RHV של Red Hat.
  • שרתים – אתם יכולים להשתמש בשרתים קיימים או לרכוש שרתים מתור קודם (ברוב המקרים, ההבדל בביצועים בין הדור הקודם לנוכחי לא כזה גדול). אני ממליץ גם להסתכל על השרתים של SuperMicro ושל חברת Tyan. ספציפית ל-SuperMicro יש מבחר הרבה יותר גדול של שרתים לצרכים שונים ופתרונות חדשניים שעדיין לא קיימים אצל HP או DELL לדוגמא, ובמחיר שהוא זול בהרבה בהשוואה לחמשת היצרנים שציינתי לעיל. אגב, הנה משהו מעניין שכתבה חברת Barrons על Supermicro. שרתים שאני לא ממליץ – הם דווקא של HP ובסעיף הבא אסביר מדוע.
  • דיסקים – עולם הדיסקים משתנה כל הזמן. דיסק SATA טיפוסי שבעבר היה נותן מהירות קריאה של 110-150 מגהבייט לשניה נותן כיום 250 מגהבייט לשניה ובקרוב יצאו דיסקים מכניים שנותנים מהירות שמגיעה ל-420 מגהבייט בשניה ובחיבור NVME (כן, SAS/SAS-HD מגיע לסוף דרכו). המבחר די גדול וכפי שהוכיחה חברת BackBlaze בדו"ח אחרי דו"ח (הם מנפיקים דו"ח פר רבעון והם קונים אלפי דיסקים) – דיסקים ל-Enterprise לא נותנים מאומה הן מבחינת ביצועים והן מבחינת שרידות. גם מבחינת מחיר, בממוצע אתה יכול לרכוש 3 דיסקים במחיר שקונים לדוגמא דיסק קשיח מ-HP, כך שאתה יכול להגדיר 2 דיסקים ב-RAID-1 ועוד דיסק כ-Hot Spare, ואתה מסודר לתקופה ארוכה – פר שרת. אני לא ממליץ על שרתי HP מבחינת דיסקים מכיוון ש-HP נועלים אותך על דיסקים שלהם בלבד (שעולים פי 3 בלי הצדקה, במיוחד כשרוכשים פתרון כולל SLA ואז עניין כל החלפת הדיסקים הוא על מי שנותן לכם שרות).
  • דיסקים SSD – עולם ה-SSD מתעדכן כמעט כל חצי שנה במהירות ויש המון יצרנים וסוגי SSD שונים. המצב מול SSD ל-Enterprise הגיע למצב כזה מגוחך כשראיתי אצל לקוח דיסק SSD שעלה המון והביצועים שאותו SSD נותן הם פחות ממחצית מדיסק SSD שיושב לי פה במחשב הדסקטופ שלי, ואני שילמתי רבע מחיר ממה שהוא שילם. לכן, חשוב לבחור יצרן שרתים שמאפשר הכנסה של כל דיסק צד ג' ובכך להנות מהתחרות בשוק.
  • מעבדים – המלצתי בעבר על EPYC ואני עדיין ממשיך להמליץ על מעבדים אלו מהסיבה הפשוטה שמקבלים יותר ביצועים וליבות ומשלמים פחות. החשבון פשוט.
  • תקשורת – זמן רב שהמחירים לא זזו בצורה רצינית בתחום התקשורת אולם כיום יש ירידה במחירים ולכן מומלץ לצייד כל מכונה בכרטיס עם זוג כניסות בחיבור +SFP כתקשורת עיקרית ומתגים עם חיבורים של 10 ג'יגה ו-Up/DownLink של 40 או 50 ג'יגה. אגב, יש בהחלט גם מתגים שתומכים ב-RJ45 וחיבור 10 ג'יגה על CAT6 (למרחקים קצרים) או DAC (גם למרחקים קצרים) או סיבים אופטיים (למרחקים יותר ארוכים).
  • סטורג' – אף אחד מספקי העננים, גדולים כקטנים, לא משתמש בסטורג'. כיום הבון טון הוא שימוש בדיסקים מקומיים עם פתרון Scale Out לסטורג' בין כל המכונות הפיזיות. הפתרונות הפופולריים כיום הם CEPH ו-GlusterFS.

פתרון מבוסס על הדברים שציינתי יתן לכם:

  • אפשרות קלה לשדרוג והוספת מכונות
  • פתרון ענן ל-3-5 שנים כולל תמיכה שוטפת
  • הרצת מכונות וירטואליות, קונטיינרים ועוד.

לסיכום: אפשר להקים תשתית שיכולה בחישוב ROI/TCO להיות יותר נמוכה ממחירים של ענן ציבורי – אם "משתחררים" מהראש של ציוד Enterprise ממותג מהיצרנים שציינתי בתחילת הפוסט. הציוד שתיארתי יכול לעמוד בדרישות פרודקשן חמורות והוא כבר עומד – אצל ספקי עננים קטנים לדוגמא (אגב, כשאני מדבר על "קטנים" אני מדבר על ספק עם מינימום 5 DC ואלפי שרתים פיזיים). כל עוד הדרישות שלכם מסתכמות במכונות וירטואליות וקונטיינרים – זה עובד. יש כמובן דברים שעננים מקומיים לא כל כך נותנים כמו כל עניין ה-Serverless או API ענק כמו של אמזון ל-1001 שרותים שונים, ואם רוצים להשתמש באותם API, אין מנוס מאשר לחתום מול ספק ענן ציבורי.