תכירו את Docker

homepage-docker-logoלהלן סיטואציה שבוודאי מוכרת לכם מהתשתית אצלכם בחברה: יש לכם שרת שמריץ אפליקציה וכל העולם ואחותו בחברה מתחבר כדי לעבוד על האפליקציה. האפליקציה היא קריטית ויכול להיות שעקב עומס אתה מריץ שרת נוסף, בין אם אתה עושה Load Balancing או High Availability – זה לא חשוב כרגע.

בנוסף, אותה אפליקציה רצה אצלכם גם בסביבת פיתוח (אתם אולי מפתחים דברים פנימיים עם אותה אפליקציה) ואולי גם בסביבת טסטים. אם יש לכם מפתחים רבים, סביר להניח שיש לכם את אותו שרת בסביבת QA.

כלומר עד כה, ספרנו 5 שרתים שמריצים פחות או יותר את אותה אפליקציה ואת אותה מערכת הפעלה. אם אתם משתמשים בוירטואליזציה כמו ESXI או Hyper-V או Xen – אז אתם מריצים 5 מערכות הפעלה זהות שתופסות לא מעט משאבים, הן מבחינת CPU, הן מבחינת דיסק וכמובן מבחינת RAM, וכנראה גם Storage. אם אתם מריצים את זה על ברזלים אמיתיים, אז התשתית שהסביבה לעיל תופסת היא בערך רבע/חמישית ארון.

וירטואליזציית "ברזל" (כמו ESXI, Hyper-V, KVM, Xen) נתנה לנו משהו מדהים לארכיטקטורת ה-PC (זה היה קיים הרבה לפני כן במערכות IBM ואחרות): תיאורתית אתה יכול לקחת ארון שלם של שרתים ו"לדחוף" את כולו ל-2 שרתים עוצמתיים. החסכון בתחזוקה, בחשמל ובמשאבים. פתאום אתה יכול להרים עוד 10 שרתים וירטואליים מבלי לרוץ ולבקש תקציב נוסף ל-10 שרתים פיזיים עם כל כאב הראש המתלווה לכך.

מערכות הוירטואליזציה האלו הן בד"כ מסוג HyperVisor Type 1. יש גם Hypervisor Type-2 כמו VirtualBox או VMWare Workstation שרצות בעצם על מערכת הפעלה קיימת (בין אם זה Linux או Windows) ואינן ניגשות ישירות ל"ברזל" כמו ESXI ואחרות.

ישנה עוד וירטואליזציה. נקרא לזה "וירטואליזציה אפליקטיבית". גם כאן, הרעיון עצמו ישן והוא רץ שנים רבות על OS/400 (מכירים LPAR?), בסולאריס (Zones), בגרסאות BSD (נקרא Jails) ובלינוקס בזמנו היתה תוכנה מסחרית שנקראה OpenVZ (שהיום גם אם ישלמו לי, עם מקל אני לא נוגע בה!) וכמובן Jailed Root/Chroot בכל מערכת יוניקס/לינוקס והתוספת שהיתה ללינוקס מלפני מס' שנים: LXC. כולן נתנו (מי פחות ומי יותר) בערך את אותו דבר: הרצת אותה מערכת הפעלה כמו ה-Host (או גרסאות קרובות, לדוגמא: Solaris 9 על Solaris 11) בצורה נפרדת ללא צורך בעותק נוסף של מערכת ההפעלה. יתרון ענקי שיש לשיטה זו על פני כל Hypervisor היא המהירות: האפליקציה רצה ב-100% מהירות, כך שכל מכונה וירטואלית בשיטה זו תופסת כמעט כלום מבחינת משאבים (היא כמובן תתפוס לאחר שתמלא את המכונה באפליקציה שלך, אבל עדיין, כמות המשאבים שהיא תצרוך קטנה בהרבה בהשוואה לאפליקציה כזו שתרוץ תחת מערכת הפעלה נפרדת ב-Hypervisor כלשהו).

וכאן אנו מגיעים ל-Docker (שאגב, בקרוב יהיה זמין גם רשמית לסולאריס ע"י אורקל. כך השמועות אומרות).

להלן תרשים של Docker בגירסה 0.9:

Docker Execution Drivers

ברמה העקרונית, Docker עובד בשיטה של קונטיינרים, כאשר כל קונטיינר הוא מערכת עצמאית לחלוטין שאותה תוכל להפיץ ללקוחות או לשרתים אחרים שלך.

Docker משתמש ב"מילה האחרונה" מבחינת טכנולוגיות לינוקס עדכניות כדי לתת כמה שיותר עוצמה לקונטיינר. כך לדוגמא אתה יכול לקבוע כמות כרטיסי רשתות, כמות זכרון, דיסקים, אתה יכול להשתמש ב-Device Mapper (תודה לאלכסנדר לארסון מ-Red Hat שכתב את המימוש) כך שבעצם קונטיינר ישב תחת Device ממופה, ואותו Device הוא בעצם "דיסק" שאתה יכול לקבוע את גודלו ומה שהכי נחמד – הוא Thin Provisioned ללא "קנסות" בביצועים. (אפשר לקרוא את הפוסט של אלכסנדר על כך כאן). אנחנו יכולים לבצע הגנות על הקונטיינרים עם SELinux ועוד.

Docker אינה אפליקציה רגילה, אלא יותר אפליקציה שהיא מעין "שפה" (שכמובן, כמיטב המסורת בלינוקס, ניתנת לכתיבת סקריפטים בכל שפה מכאן ועד הודעה חדשה) שכוללת כלים רבים המאפשרים לך לבנות קונטיינר, לנטר, לבדוק ולשנות הגדרות ועוד.

אז איך בונים קונטיינר שיכיל את הסביבה והאפליקציה שלכם? תכירו את DockerFile שזה בעצם קובץ טקסט שאתם בונים ובתוכו אתם מכניסים פקודות פשוטות כמו איזו הפצת לינוקס אתם רוצים להשתמש (אתם יכולים לההשתמש בכל הפצת לינוקס, גם אם היא שונה לחלוטין ממה שרץ על המכונה עצמה), אלו אפליקציות אתם רוצים להתקין, אלו שרותים אתם רוצים להריץ ועוד. אתם יכולים להתחיל לקרוא הוראות איך להשתמש – כאן.

Docker תופס פופולריות במהירות מבהילה. החברות הגדולות כמו Google, eBay, Baidu כבר מזמן משתמשות ב-Docker וחברות רבות אחרות. כך שמבחינת אימוץ טכנולוגיה, Docker מאומץ בחום ע"י רבים וכדאי להשקיע בו וללמוד אותו.

לסיום: נקודה חשובה גם למי שמכיר את Docker: החל מגירסה 0.9 Docker כבר אינו משתמש יותר ב-LXC (לא אכנס לנסיבות מדוע. דמיינו לבד..), והאפליקציה משתמשת בספריה משלה (libcontainer) שיודעת לדבר עם דברים כמו libvirt ואחרים.

עוד נקודה אחת קטנה: הבלוג עבר לדומיין חדש שמשקף את השרותים שאני מציע, תגידו מזל טוב 🙂

(גילוי נאות: הח"מ נותן שרותים בתשלום על הדרכה והטמעת Docker בחברות וארגונים).

הטריקים של אורקל עם OVS

מאז שאורקל רכשה את SUN, מנסה החברה למכור את השרתים שלה בכל דרך, ומכיוון שחברות מעוניינות מאוד בוירטואליזציה, אורקל מוכרים בחבילה פתרון וירטואלי, שנקרא Oracle VM Server או בקיצור OVS. היתרון לרוכש הוא בתמחור האגרסיבי של אורקל: קח פתרון ברזל, וירטואליזציה עולה לך אפס ורשיונות אורקל תקבל בהנחה – אם הם ירוצו על פתרון הוירטואליזציה שלהם.

נשמע משתלם, לא? 

לא בדיוק.

הבה נציץ מאחורי הקלעים: פתרון הוירטואליזציה שאורקל נותנים עם המערכת הוא פתרון שהיה נקרא בעבר Virtual Iron שהיה מבוסס על Xen. מאז שאורקל רכשו את החברה, הפיתוח הואט כנראה וכיום הוא אפילו לא משתווה למתחרה הישיר שלו – XenServer של Citrix. מה שאורקל שינו מאז במערכת הם שינויים קטנים ועדכונים (כך לדוגמא, אם אתה חושב להצמיד כרטיס PCI למכונה וירטואלית, תתכונן לכשלון, זה פועל בקושי. חושב על פתרון כמו Shared Memory בין מערכות וירטואליות שמריצות את אותה מערכת הפעלה? יש, אבל שלא תחשוב שזה כמו ESXI) אבל הם מתנדפים בהשוואה למערכות וירטואליות כמו ESXI או אפילו Hyper-V. אם אתם לא מכירים לינוקס טוב, תתכוננו להרבה תסכול, כי זה מה שה-GUI (ה-VM Manager) נותן: תצוגה מוזרה של דברים, נעילות של מכונות אם JOB נופל (לך חפש את ה-JOB ומהיכן לשחרר נעילה), ותשכח ממצב לראות סטטוס כללי של כל המכונות הוירטואליות שלך אם הם רצים, כמה זכרון הם משתמשים וכו'. רוצים סקירה קצת יותר עמוקה על המוצר? קחו, קראו בעצמכם.

לא מדובר פה באיזו "אשמה" של המערכת הוירטואלית עצמה (XEN) כלל וכלל! אם תיקחו לדוגמא את XenServer של Citrix, יש למוצר דווקא ממשק בכלל לא רע כי ל-Citrix יש הרבה יותר נסיון עם ממשקים, Windows וכו'. גם מבחינת תמחור קשה להתחרות במוצר של Citrix. אפשר להוריד אותו בחינם (קוד פתוח) ואפשר לקבל שרותי תמיכה בתשלום שנתי של $199 פר תושבת מעבד. 

פה בישראל, הבעיה חמורה בהרבה. הבעיה עצמה מתחילה בתמיכה, והח"מ, כאחד שעבד עם התמיכה של אורקל למוצר, אני יכול לתאר את אותה תמיכה כמתחת לכל ביקורת. תומכים שלא יודעים על מה הם סחים, אינטגרטורים של אורקל עצמה שמגיעים ולא יודעים מה הם מתקינים (או שמתקינים ושוכחים להתקין קבצי RPM שונים) או שלא יודעים להתקין דברים בצורה נכונה (ראיתי אישית מקרה של'קח להם יומיים לפתור תקלה של … invalid boot signature של GRUB. הם פירמטו את המכונה הפיזית, אני לא צוחק!). בשבוע האחרון ראיתי את ה"יעילות" של אורקל. עמית פתח באורקל תקלה על אחד מהשרתים הוירטואליים (שנתמך ע"י אורקל). לכלי איסוף לוגים של אורקל לקח כמעט 3 שעות עבודה ליצור קובץ שצריך לשלוח לתמיכה (אחרת הם לא עוזרים לך בכלים), אני החלטתי מנסיוני פשוט לפתור את העניין וסיימתי את התקלה (לאחר תיקונים והתקנות של חבילות חסרות שאורקל ישראל לא התקינו) לאחר דקות ספורות. אם לא הייתי נותן שרות ללקוח, הוא היה מושבת לפחות ליום!.

אני יכול להבין סמנכ"לים שמעוניינים לחסוך בהוצאות ולרכוש רשיונות אורקל בזול, אבל אם החלטת ללכת על פתרון שאורקל מציעה, אני מציע מספר דברים:

  1. ודא כי יש לך איש לינוקס מקצועי בחברה או פרילאנסר שנותן שרותים ושהוא מקצועי, עם המערכת OVS של אורקל, אתה בהחלט תצטרך את זה.
  2. אם החלטת ללכת על פתרון XEN, כדאי שתתקין על שרת טסטים את XenServer, הוא יותר מעודכן ויותר ידידותי לחובבי GUI (אם כי גם שם תצטרך איש לינוקס לכל האוטומציה, סקריפטים וכו').
  3. אל תאמין לכל מיני חומרים שיווקיים שמראים לך כי OVS יותר טוב מ-ESXI או Hyper-V. הייתי שמח לפרסם תוצאות ביצועים, אולם הרשיון של OVS אוסר זאת. 

בסופו של יום, הכל תלוי כמה אתה מוכן לסבול מערכות פרודקשן מושבתות. אם תסתמך על התמיכה של אורקל ל-OVS בארץ, תסבול וראיתי אצל לקוח שלי השבתה של יום ויומיים בגלל התמיכה הכושלת. האם זה שווה לך כספית השבתה כזו? האם שווה לך להקים מערכת וירטואליזציה נוספת שלא תואמת למה שיש לך כיום?

מוגש כחומר למחשבה.

ההגנה הכי טובה–ההגנה שלכם

10276894_s

בעקבות הפריצה שאירעה לחברת אירוח אתרים גדולה בשבועות האחרונים, נשאלתי על ידי לקוחות ואנשים אחרים כל מיני שאלות לגבי הגנות, פריצות, על מי לסמוך וכו’, והחלטתי לענות בפוסט זה לרוב השאלות בצורה מסודרת.

נתחיל בשאלה שנשאלת הכי הרבה: על איזה ספק שרתי VPS ניתן לסמוך בעיניים עצומות? תשובתי אולי תפתיע חלק מהקורים: אף ספק. לא בישראל ולא בעולם.

הרשו לי להסביר מדוע.

לא חשוב מי יהיה הספק שאיתו תבחרו לעשות עסקים. בין אם זה ספק “מחשוב ענן”, בין אם זה ספק שרתים וירטואליים (VPS), ובין אם זה ספק שמוכר שרות אחסון אתרים – כולם יבטיחו לכם שהם משתמשים במילה האחרונה של הטכנולוגיה להגנה. “חומת האש הכי חדשה של צ’ק-פוינט? יש לנו!” “חומת האש המפלצתית של סיסקו? קנינו אותה ראשונים”, “אנחנו מבצעים בדיקות שוטפות לגבי נסיונות חדירה”, “יש לנו את מיטב המומחים לענייני הגנה ואבטחת מידע” ועוד הבטחות כאלו ואחרות.

אינני טוען שהם שקרנים. יכול להיות באמת שיש להם את המילה האחרונה בתחום ההגנות נגד פריצות, אבל יש גורם אחד בעייתי בכל החברות, והוא .. הגורם האנושי.

לחברת “שוקי הקופץ” יש איש ממש “שפיץ” בכל הנוגע לחומות אש. קוראים לו איציק. איציק לא יושב כל היום על הגדרות של החומות אש, הוא גם מגדיר שרתי לינוקס ו-Windows עבור לקוחות החברה, הוא גם כותב סקריפטים, ואין לו שום כח בעולם להיכנס להגדרות ה-Firewall על כל פיפס של לקוח, אז הוא יוצר משתמש נוסף בחומת האש עבור יוסי, הבחור שמקבל פניות מלקוחות בקשר להגדרות של החומת אש. הבעיה? יוסי לא כל כך מבין מה ההבדל בין TCP ל-UDP, מה זה לכל הרוחות ICMP ומה בעצם צריך להגדיר אם הלקוח שולח בקשה להגדרות פורטים של FTP? פורט 21? רגע, מה זה Passive ו-Active ב-FTP?

אז מה יוסי עושה במקרים רבים? פותח מה שנקרא “ANY ANY”. הלקוח מרוצה? כן, בהחלט. יוסי מבחינתו סיים את המטלה? סיים. עם מה נשארנו? עם כניסה מלאה לשרת, והדבר היחיד שעומד בין פורץ משועמם לבין השרת –הן ההגדרות של השרת. אם הלקוח השאיר SSH פתוח לקבלת סיסמאות בפורט 22 והסיסמא שהלקוח הגדיר היא: !1q2w3e4r – אז הולכות להיות צרות צרורות ללקוח.

מי אשם? אם תשאלו את הלקוח, יוסי אשם שפתח את הכל. אם תשאלו את יוסי, סביר להניח שהוא ואיציק יאשימו את הלקוח על הסיסמא הצפויה ועל כך שהוא השאיר פורט 22 פתוח לקבלת סיסמאות. האשמה היא כמובן ב-2 הצדדים, וסביר להניח שטוב .. לא יצא מהסיפור הזה.

לכן, הדבר הראשון שחשוב לזכור: לא לסמוך על ההגנות של הספק. לא חשוב מה יש לו מבחינת ציוד ואנשים, האדם היחיד שאתה יכול לסמוך עליו הוא .. אתה.

חלק גדול מהקוראים ירים עכשיו גבה “מה אני? מאיפה אני מבין בחומות אש?”, אתה לא צריך להבין, אתה צריך לשכור מישהו שכן מבין, ושהוא יבנה לך את ההגנות.

מצבך ההתחלתי: דמיין לך ששכרת אצל ספק כלשהו מקום לאחסן שרת שלך. קיבלת כבל חשמל, כבל רשת, כתובות IP ו… זהו. יש 0 חוקים בחומת האש שחלים על השרת שלך. זה המצב שאתה צריך לחשוב עליו ולדמיין אותו.

עד כאן יש? מצוין. עכשיו מתחילים השלבים הבסיסיים בהגנה:

  1. יש לך שרת Windows? מצוין. קודם כל תשנה את חיבור ה-RDP לפורט אחר, לא ברירת המחדל (3389). איך עושים זאת? תסתכל כאן.
  2. יש ל-Windows 2008 חומת אש לא רעה (בהשוואה לגרסאות קודמות). כדאי שתיכנס קצת ותראה מה הפורטים הפתוחים מבחוץ פנימה. אתה צריך פינג? לא? בטל ICMP. יש לך כל מיני שרותים שרצים ונותנים פתרון לחשבונות לוקאליים? סגור אותם לכניסה מבחוץ. מוכן להשקיע קצת? חברות כמו MCAFEE מוכרות חומת אש ל-Windows, תחשוב על לרכוש אחת.
  3. נקודה נוספת שרבים שוכחים: לסגור את הפורטים המיותרים גם מבפנים החוצה.מדוע? מספיק שסקריפט כלשהו יוטמע באתרך, הוא ינסה להתחבר לאיזה “מרכז בקרה” של הפורץ, וסביר להניח שזה יהיה בפורט לא סטנדרטי (כמו 6667). חסימת הפורטים לא תמנע מהסקריפט הזה להיות מושתל באתרך (על כך בהמשך), אבל לפחות תמנע מהסקריפט להתחבר ל”מרכז בקרה”.
  4. סביר להניח שהספק יכול להציע לך שרות VPN בתשלום נוסף. לא צריך, יש קוד פתוח. תכיר את OpenVPN שקיים גם ל-Windows. עם OpenVPN תוכל להגדיר לך כתובת פנימית שרק דרכה תוכל להתחבר לשרותים כמו RDP.

יש לך שרת לינוקס? כאן הדברים קצת שונים אבל עדיין לא מסובכים:

  1. מומלץ לשנות את הפורט SSH מ-22 לכתובת אחרת, כדאי לשים לב שהכתובת לא מתנגשת עם כתובות אחרות. בד”כ השינוי מתבצע בקובץ sshd_config. השינוי יחול רק לאחר שתפעיל את השרות. אל תפעיל את השרות מחדש אלא רק לאחר שביצעת את הסעיפים בהמשך…
  2. לא מומלץ לפתוח פורטים כמו של MySQL החוצה! רבים פותחים חיבורים לשרת MySQL החוצה כדי לנהל אותו עם איזה כלי GUI ושוכחים שברירת המחדל MySQL אינו מוצפן. אם אתם זקוקים לחיבור מבחוץ, עשו זאת עם VPN או שתשתמשו בהוראות האלו כדי להעביר את הנתונים עם SSL.
  3. תכירו תוכנה בשם CSF. זוהי תוכנה קטנה ונחמדה שיודעת לשלוט בחומת אש הפנימית של מערכות לינוקס, ויש בה עוד חלקים שיכולים מאוד לסייע כמו סגירה של פורטים לא נחוצים מבפנים החוצה וההיפך, חסימה אוטומטית של משתמשים אחרי שלא הכניסו סיסמא נכונה 3 פעמים, ועוד המון המון דברים נחמדים שיכולים לסייע המון. אם אתם משתמשים בה, אז עשו טובה קטנה ותרמו להם כמה דולרים בפייפאל, הם עושים עבודה מעולה.
  4. אם יש לך דיסק-אן –קי שהולך איתך קבוע או מחשב נייד שלך שהוא ממש צמוד עליך, עדיף לעבוד עם SSH בשיטה של מפתח פרטי/ציבורי ולחסום בקשת סיסמאות. בדרך זו תחסום סקריפטים רבים שמנסים להיכנס דרך SSH לשרת שלך.
  5. גם כאן מומלץ לחשוב לעבוד עם OpenVPN שנכלל בכל הפצת לינוקס.

אלו הצעדים הכי בסיסיים. רוב הפריצות לא קורות דרך הדברים הללו (אני אומר רוב, כי השאר מתבצע בסקריפטים שסורקים כתובות ומנסים להיכנס, תהיה מערכת ההפעלה אשר תהיה) אלא דרך חורי אבטחה באפליקציות הווביות שמותקנות על השרת (וורדפרס/ג’ומלה/דרופל הם יעדים מאוד פופולריים), ולכן תמיד מומלץ להיות עם הגרסאות האחרונות.

נקודה קריטית נוספת אם כי לא זולה: קחו איש אבטחת מידע (ולא, אני לא איש אבטחת מידע) ושלמו לו כדי לבדוק את המערכת שלכם, ולחסום פרצות בקוד, ב-DB ובשאר החלקים.

עוד נקודה נוספת: רבים סומכים על הגיבוי שספקים שונים מציעים. זו טעות. מה אם מחר נדפקים הדיסקים של הגיבוי שלכם? לא נעים. לכן, מומלץ לבצע snapshot למערכת, לבקש את קובץ ה-snapshot ולשמור אותו אצלכם בצד, ולהשכיר שטח גיבוי שאליו תבצעו גיבוי משלכם שבמקרה חרום הספק ירים לכם מכונה בתולית, תוכלו להטמיע את ה-snapshot ולשחזר גיבויים. מדוע גיבוי משלכם ולא גיבוי מרוכז של הספק? כי אין לכם שום מושג מה מצב הגיבוי, כמה הגיבוי והשרת עצמו מוגנים, וכו’. בגלל זה מומלץ להתקין תוכנת גיבוי משלכם (אנשי לינוקס יכולים פשוט לכתוב סקריפט פשוט לבצע rsync או קבצי tar מוגנים בסיסמא) שישבו בשרת פיזי אחר

הצעדים הללו יכולים להגן עליכם מרוב נסיונות הפריצה. אין חסימה מוחלטת (אם ארגון מסויים במדינה מסויימת יחליטו “להתלבש” עליכם, הם כבר ימצאו איך לפרוץ), אבל הצעדים הנ”ל יכולים לתת לכם אפשרות לישון בשקט.

בהצלחה

טכנולוגיות וירטואליזציה מבוססות מעבד

למי שעוקב אחרי בלוג זה, עד כה דיברתי על שרתים וירטואלים (VPS) ששוכרים מחברות וספקים שונים, אולם כפי שכל אחד יודע, יש גם את הצד השני, כשרוצים VPS בבית או שמקימים "מחשוב ענן" פרטי בחברה, וכאן יש שיקולים נוספים שכדאי לקחת בחשבון כשקונים מחשב או שרת חדש לשם שימוש בוירטואליזציה.

כשזה מגיע לרכישת מחשב אישי, חשוב מאוד לפני שרוכשים לבדוק האם במעבד שיהיה במחשב החדש ישנה תמיכת וירטואליזציה. אינטל קוראים לזה Intel-VT ו-AMD קוראים לזה AMD-V. רבים נוטים לחשוב כי אם הטכנולוגיה ותיקה (היא קיימת משנת 2005), היא נמצאת על כל מעבד חדש שיוצר לאחרונה, אולם אין הדבר כך. אדרבא, במקרים רבים (במיוחד במעבדים של אינטל) המחיר הזול של המעבד כולל גם "הפתעה" קטנה: אין תמיכת VT במעבד, לכן כשאתם נמצאים בחנות לרכוש מחשב, בדקו איזה דגם המעבד, והריצו חיפוש בגוגל (בד"כ התוצאה הראשונה תהיה דף המפרט הטכני באתר של אינטל). כנסו לדף זה, והסתכלו כמעט בסוף הדף: האם קיימת תמיכת VT? (זה יופיע כ-Yes או No).

אם יש תמיכת VT, אז כל פתרונות הוירטואליזציה יעבדו. אם אין, רק VMWare Workstation יעבוד וגם אז במהירות מוערכת של חצי ממה שהמעבד שלכם מסוגל להנפיק. פתרונות תוכנה כמו VirtualBox, או פתרונות של מיקרוסופט (Hyper-V) לא יעבדו.

כשזה מגיע לשרתים.. כאן הסיפור נהיה יותר מסובך. לאינטל יש 2 טכנולוגיות נוספות שמסייעות בוירטואליזציה:

  • אם אתם הולכים לרכוש שרת שתהיה בו עבודה רבה של תקשורת (בין אם מדובר בתקשורת בין המכונות הוירטואליות בשרת עצמו או בין שרתים פיזיים אחרים), כדאי לבדוק אם המעבדים שאתם רוכשים לשרת כוללים תמיכה של VT-C, או בשם המפוצץ שאינטל נתנה לכך: Intel® Ethernet Virtualization Technology for Connectivity. טכנולוגיה זו משפרת (במקרים מסויימים במעט, במקרים מסויימים בצורה רבה) את התקשורת Ethernet.

יש עוד טכנולוגיה שנקראת VT-D (מסמך PDF). הטכנולוגיה הזו מאפשרת לעשות משהו מעניין והוא למפות כרטיס PCI אל מכונה וירטואלית. כך לדוגמא, אם אתם מריצים שרת SQL עצבני שאוכל דיסקים כאילו אין מחר, אפשר למפות אליו מערך דיסקים+כרטיס RAID, ושאר המכונות הוירטואליות יהיו מחוברות לדיסקים הרגילים שבשרת (או ל-NFS, iSCSI, NAS וכו'). היתרון העצום? מערכת ההפעלה הוירטואלית תקבל אקסלוסיביות לציוד הנ"ל מבלי שמערכות אחרות או הוירטואליזציה "תפריע באמצע".

אבל.. ל-VT-D יש בעיה קטנה הקשורה יותר להחלטות של חברות טכנולוגיה. אינטל כוללת VT-d רק בחלק קטן מהמעבדים, וגם אם יש לך במעבד תמיכת VT-d, יש סיכוי לא קטן שב-BIOS בלוח האם אין תמיכה לזה (הבעיה הזו קיימת עוד מ-2006!), כך שאם החברה שלכם חושבת להשתמש בטכנולוגיה זו, יש לבדוק עם המשווק שיש תמיכה גם במעבד וגם בלוח האם.

יש תמיכה ב-VT-d גם במעבד וגם בלוח? מצוין. עוד לא סיימנו עם הבעיות…

איזו טכנולוגיית וירטואליזציה אתה הולך להשתמש בחברה? Hyper-V של מיקרוסופט? סורי, אין תמיכה. ל-ESX/I של VMWare, ל-KVM של רד-האט, ל-Xen של Citrix יש תמיכה, אולם לעיתים היא חלקית (כמו במקרה של Xen), לכן מומלץ לבדוק לגבי הוירטואליזציה שאתה הולך להשתמש אם יש תמיכה ל-VT-d.

ולבסוף, כמיטב המסורת של אינטל, יש גם מידע קצת סותר: יכול להיות שתפגוש את המושג VT-x. מה שהיה בעבר VT-x (ואינטל דובקת במושג זה) נקרא היום מחוץ לאינטל VT, כך שאם יש במעבד שלך תמיכה ב-VT, יש לך תמיכה ב-VT-x.

שרתים יעודיים – מה לא לשכור

בעלי עסקים רבים מעוניינים לעיתים לשכור שרת על מנת להתקין ולאחסן בו את האתר שלהם ולתת משם שרות ללקוחותיהם. המחשבה עצמה היא נכונה: בשרת יעודי אתה אדון לעצמך, אתה יכול לשנות כל הגדרה, לנטר את הדיסקים והמערכת ובקיצור – אתה ה"אדון" על השרת.

המחשבה הזו היא נכונה ומתאימה ללקוח שמעוניין לשכור שרת, העניין הוא שלא תמיד אומרים ללקוח את הדברים שיכתבו כאן.

כשאתה, כלקוח פוטנציאלי רוכש שרת חדש ממשווק מורשה של HP, Dell, IBM ואחרים, אתה תקבל שרת חדש לחלוטין "עם הניילונים" וערימת הפלסטיקים וניירת שמגיעה עם השרת. אתה תקבל שנה אחריות (או 3 שנים בהתאם למה שסיכמת) ומכיוון שמדובר בשרתים שלא ניתן בקלות להוציא ולהביא למשרדי המשווק, סביר להניח שהאחריות תגיע עם שרות של טכנאי שמגיע להיכן שהשרת שלך שם.

עם שרתים חדשים, אין שום בעיה של חלקי חילוף. נשרף מעבד, התקלקל זכרון, מאווררים לא עובדים, דיסקים תקולים, בעיה בלוח אם, ספקים שאינם עובדים – לטכנאי יהיו חלקים מקוריים להחליף ובכך לתקן את השרת. הוא לא יוציא מלחם ולא יתן לך חלקים ישנים או חלקים ללא שם, אלא רק חלקים שהיצרן מאשר.

במהלך ה-6 שנים האחרונות חברות רבות אימצו את טכנולוגיות הוירטואליזציה ופתרונות אלו נהיו "להיט": מדוע אתה צריך 20 שרתים שרוב הזמן לא עובדים יותר מ-20% ממה שהם יכולים לתת, אם אפשר "לאחד" את כל השרתים האלו על שרת עוצמתי אחד או שתיים? כך אתה חוסך המון: גם מבחינת תחזוקה פיזית, גם חשמל, גם מקום וגם ניהול. כך קרה שחברות גדולות החלו "להיפטר" מעשרות שרתים שברשותם ומכרו את השרתים לחברות כמו All trade ואחרות.

חברות ספקי אחסון מסויימות לעומת זאת, החלו לרכוש שרתים ישנים כאלו (מחברות כמו All trade ואחרות) בכמויות וכיום הן מציעות ללקוחות: הנה שרת יעודי, כולו שלך, תמורת כך וכך מאות שקלים לחודש (בהתאם למפרט כמובן).

כאן אנו חוזרים לאותה נקודה בהתחלה: אנשים רוצים שרתים יעודיים כי הם רוצים עצמאות מוחלטת.

אולם נשאלת השאלה: האם זה שווה את הכסף?

התשובה מתחלקת ל-2: כן זה שווה אם הספק משכיר לך שרת חדש או שרת בן שנה-3 שנים מהיום (אפשר לבדוק זאת ע"י בקשת הדגם הספציפי או מספר סידורי של השרת ואז להריץ את מה שקיבלתם בגוגל). במקרים כאלו מדובר על שרתים שיכולים לתת לכם יותר ממה ש-VPS יכול לתת.

מתי התשובה היא "לא"? כשאתם מקבלים נתונים חלקיים (לדוגמא: אם הספק מציין שמדובר "במעבד XEON" אך לא מציין איזה דגם), אם גודל הדיסק הקשיח קטן, או אם הדגם מאוד ישן ויצורו הופסק ממזמן. במקרים כאלו השרת שתקבלו:

  • יכלול דיסקים קשיחים שהבעלים הקודמים כבר עבד עליהם רבות והסיכויים לסקטורים פגומים מאוד גבוה.
  • אין מערך RAID או אפשרות של RAID
  • המעבד אינו כולל תמיכה ב-VT (וירטואליזציה)
  • החלקים הנעים בשרת (מאווררים) יעבדו ביעילות מופחתת (גם אחרי שניקו את השרת עם מפוח אויר, האבק נמצא בתוך החלקים הפנימיים של הלהבים)
  • הסיכויים לתקלות חומרה גבוהים פי כמה וכמה בהשוואה לשרת חדש
  • אין אפשרות לרכוש חלקים חדשים (דיסקים, זכרון וכו') כך שכל ציוד שיוחלף – גם הוא יהיה ישן ולאו דווקא אמין
  • אם מתקלקל משהו, סביר להניח שהספק יחליף לך בציוד ישן לא פחות ממה שיש לך כיום
  • והעיקר: שרת VPS טוב יתן לך ביצועים יותר גבוהים עם אותה פרטיות וניהול כמו שתקבל בשרת יעודי ואתה תשלם פחות ממחיר השכרת השרת היעודי.

לכן, אם אתה מעוניין בשרת יעודי עוצמתי, ערוך סקר שוק ובדוק כמה יעלה לך לרכוש שרת כזה (לא אצל ספקי האחסון הגדולים – הם תמיד יהיו יקרים בהרבה!). היתרון ברכישת שרת כזה הוא העלות האירוח (יעלה לך בין 300 ל-600 שקלים לחודש, תלוי בגודל הפיזי של השרת, רוחב פס שתקבל, כמות נקודות חשמל ועוד). השכרת שרת ישן אינה דבר מומלץ, במיוחד אם חשוב לך שהאתר שלך יהיה תמיד למעלה כי אתה מרוויח את לחמך ממנו (אתה לא באמת רוצה להמתין יום או לגלות להפתעתך שלספק אין ציוד חלופי תואם לשרת שלקחת בזול, נכון?). במקרים כאלו – מומלץ לשכור שרת וירטואלי (VPS). שרת וירטואלי יתן לך ביצועים גבוהים, אחסון המכונה על RAID או SAN (תלוי בספק), אפשר להוסיף זכרון ומשאבים נוספים תוך זמן קצר מאוד, ואתה תהיה פטור מהכאב ראש של בעיות חומרה.

מבוך מבלבל בהבטחות

כל ספק שרתי VPS מנסה לייחד את עצמו ובעבר הזכרתי את עניין היצירתיות בבניית/הצעת חבילות מסויימות אצל ספקים מסויימים, אולם לפעמים יש הבטחות מסויימות לדברים מסויימים שלא כל כך ברורים למרות שזה נראה כביכול ברור ממבט ראשון.

רוצים דוגמא פשוטה מהחיים? קחו את ביטוח הבית שלכם וקראו אותו לעומק. הציצו לדוגמא בעניין של ביטוח נגד נזילות בצנרת, ואולי תגלו שאם יש בעיות באסלה לדוגמא, אז האסלה עצמה לא מכוסה, ואם יש בעיות בכיור, גם הוא לא מכוסה וכנ"ל לגבי האמבט, כלומר הביטוח מכסה את עלות הצינור וחלקית את עלות העובד (יש כמובן השתתפות עצמית שלכם).

נעבור לספקי שרתי VPS: יש כאלו המציעים "ניהול מלא", אבל הם מתכוונים בעצם לכל מה שמוצע בפאנל, אולי גם בדיקת תקשורת ו-Boot, אבל כל דבר מעבר לכך – זה בתשלום נוסף. שיטה אחרת היא "הגדרות כלול בחבילת ניהול", אך בעצם מדובר בהגדרות ראשוניות, כך שאם לדוגמא השרת שלך צריך לקבל 10,000 איש ליום, אותן הגדרות אינן נכללות במחיר החבילה ויש לשלם עבור שינויי הגדרות בנפרד. נדפקו הגדרות? הקמת הגדרות חדשות בתשלום נוסף בלבד.

השיטות של דברים בתוספת תשלום אינם דבר שלילי, אחרי הכל – זהו אחד הדברים שחברות מרוויחות ממנו את לחמם, אולם חשוב שתדע לפני שאתה סוגר עיסקה – מה אתה מקבל, ומומלץ לך לבקש את רשימת הדברים שאתה תקבל במסמך נפרד לפני סגירת עיסקה, כדי שתוכל לחשב את הדברים מבלי שיהיו לך הפתעות בדרך.

נקודה נוספת היא שרות העברת אתרים: חלק מהספקים יתנו לך שרות ללא תשלום, אולם חשוב לדעת כיצד מבוצעת העברה. אם לדוגמא ההעברה מבוצעת דרך פאנל, אז הפאנל יעשה את העבודה, אבל הוא רובוט, והוא לא תמיד יהיה מספיק חכם כדי להעביר דברים שנמצאים באותו שרת אבל על תת חשבון אחר, כך שההעברה תהיה חלקית  ולשלם השלמת ההעברה תצטרך לשלם תשלום נוסף, לכן חשוב לטפל בנקודה זו לפני סגירת העיסקה.

עוד נקודה: תוספות. חשוב מאוד להסתכל על עלות התוספות שתצטרך בהמשך הדרך. כמה עולה עוד IP נוסף? תעודת SSL? דיסק נוסף? לעיתים המחיר לחבילה יראה מאוד מפתה, אולם אם מוסיפים אפשרויות אחרות שתצטרך אותן בהמשך הדרך, העלות כבר לאת היה שווה כל כך.

לכן, כדאי לקחת את הזמן, להסתכל לעומק בהצעות ורק אז להחליט איזה ספק סוגרים איתו עיסקה.

בהצלחה

VPS – "מצב האומה"

אתמול היה הכנס השנתי של איגוד האינטרנט הישראלי (כן, זהו אותו איגוד שמוכר דומיינים), והיום הופיעה כתבה בוואלה שמסכמת את ההרצאות והפאנל שהיה שם. נחמד לדעת ש-52% מהזמנות הפיצה דרך דומינוס פיצה נעשים דרך הרשת 🙂

אבל כאן זה בלוג שמדבר על שרתים וירטואליים, אותם שרתי VPS שספקים קטנים כגדולים מוכרים ללקוחות, וכאן בישראל אפשר לסכם את השנה הזו ב-6 מילים:

משתפר, אבל עדיין מאוד רחוקים מחו"ל..

הנה דבר שרבים לא מודעים אליו: זירת ה"אקשן", היכן שניתן לרכוש שרת VPS במחיר תחרותי אינה נמצאת אצל הספקים הגדולים (שהם גם ספקי האינטרנט) אלא אצל הספקים הבינוניים והקטנים. הספקים הללו מעדכנים מדי פעם את המחירים (לא כולם, לא תמיד, אבל עדיין) ונותנים הצעות שהן יותר משתלמות מהספקים הגדולים (הספקים הגדולים המוזכרים לעיל גובים מחירי עתק והשרות וידע של אותם "תומכים" ברוב המקרים גרוע מתמיכה של ספק בינוני) ואפשר למצוא באופן ברור ירידות מחירים משנה שעברה לשנה זו, וזה בהחלט דבר מבורך וטוב לתחרות.

אבל כשזה מגיע לטכנולוגיות ופתרונות לשוק העסקי, ישראל נמצאת הרחק מאחור בכל הקשור למחשוב ענן. חברות רבות בארץ אימצו את ה-Buzzword, אבל כשמסתכלים היטב על ההצעות שהן מציעות, רואים שאין הבדל בין הצעות שרתי VPS של ספקים שונים לבין אותם ספקים המתהדרים בנוצות של "מחשוב ענן". אין API, אין אפשרות להגדיל ולהקטין את כמות השרתים שלך דרך אותו API, אין אפשרות להוסיף ולהוריד כתובות IP, הגדרות רשת פרטיות ו/או יצירת רשת חצי פנימית חצי חיצונית, אכסון עצמאי נגיש ושלל דברים נוספים שחברות כמו אמזון ואחרות מציעות בארה"ב ובעולם.

מה כן יש בארץ? פוסטרים של חברות עם המון עננים ומכירת פתרונות VPS במסווה של "מחשוב ענן".

גם בתחום התקשורת בין ישראל לחו"ל אנחנו עדיין באותו מצב כמו מלפני שנה ומעלה. בזק בינלאומי סללה בקול תרועה גדול סיב אופטי (שעובר בדיוק את אותו מסלול כמו של MED-1.. צעד לא חכם במיוחד), אך עדיין המחירים והתעדוף המגוחך בארץ נשאר כמו שהוא. הקשר ל-VPS? אם אתה מסנכרן בין שרת VPS בארץ לשרת VPS בחו"ל, אתה עדיין תסבול איטיות בתקשורת החוצה ופנימה מחו"ל / אל חו"ל.

ומה הלאה?

לפני זמן מה כתבתי בבלוג האישי שלי כמה דברים, ואני רוצה להזכיר כאן נקודה מסויימת שלדעתי היא חשובה: יותר מ-יזם אחד שאל אותי לגבי מחשוב ענן בארץ, וכמו שעניתי לו וכתבתי בבלוג שם אכתוב כאן: יש בהחלט מקום למחשוב ענן בארץ, יש בהחלט מקום ל-On Demand ושאר שרותי ענן שנהוגים בחו"ל. יש הרבה לקוחות שמתעניינים בכך, כך שיש בהחלט מקום למחשוב ענן רציני בארץ.

אך מחשוב ענן רציני אינו רכישה של כמה מאות שרתים, מתגים, נתבים, חומות אש ו-ESXI. יש צורך בהשקעה מאוד רצינית בפיתוח, בתמחור וחישובים שונים, ובעוד דברים שלא "חץ ביז" ולא שום ספק בינוני אחר יכולים להקים, כי מדובר בהשקעה כספית גדולה ובעוד דברים על מנת לגרום לחברות ישראליות לבוא להתארח בפתרון כזה ולא לרוץ לחו"ל.

יש יצירתיות ויש יצירתיות

כשזה מגיע למגיע למכירות, כל ספק שרת וירטואלי (VPS) מנסה לבדל את עצמו מהשאר. חוץ מתשבוחות והצגה בולטת של היתרונות, ספקים משתמשים גם במיתוג של שמות שונים. כך לדוגמא אצל VPS נקרא אצל ספקים רבים “שרתי וירטואלי” וספקים אחרים קוראים לזה בשמות אחרים: “שרת מיני יעודי”, SDS, SGS, Private Server ועוד ועוד.

עד כאן הכל טוב ולגטימי לחלוטין.

אולם לעיתים ספקים קצת “מגמישים” את תאור המוצרים שלהם, וכתוצאה מכך המוצר שנמכר הוא לא המוצר שלקוחות מחפשים אלא משהו אחר “בתחפושת” של אותו מוצר שלקוחות מחפשים.

הנה דוגמא: לקוח פוטנציאלי פנה אלינו היום וביקש הצעת מחיר מול הספק שהוא נמצא עימו היום. אותו ספק מציע לאותו לקוח את הדבר הבא:

vps

ההצעה הזו היא מוזרה, כי היא מדברת על 2 דברים שונים לחלוטין:

  • ריסלר (Reseller) זה מושג בתחום אחסון אתרים (ואחסון משותף) שבו אתה משלם סכום מסויים והחשבון שלך מוגדר בפאנל כ-Resller, כלומר אתה יכול לפתוח X תתי חשבונות תחת החשבון שלך (כאשר X נקבע על ידי הספק). כל החשבונות יתארחו על אותו שרת אחסון שיתופי יחד עם לקוחות אחרים שלא קשורים כלל לאותו Reseller, והם יושבים על אותו שרת ועל אותו דיסק ובאותה מערכת הפעלה.
  • VPS – הוא שרת וירטואלי עצמאי שנבנה על תוכנת וירטואליזציה, אך הוא כשלעצמו עצמאי, כלומר אתה יכול להחליף בו כל רכיב תוכנה, אתה יכול לפתוח עליו כמה חשבונות שתרצה, להריץ עליו מה שתרצה (ההגבלות הן בגודל הדיסק, רוחב הפס שמוקצה לשרת הוירטואלי עצמו ומהירות הליבה או המעבד שמוקצים לך). טכנית אם אתה מתקין פאנל על אותו VPS, אתה יכול להציע בעצמך ללקוחות חבילת Reseller, כי השרת הוא בעצם שלך.

כלומר יש פה משהו שהוא מעין “מיש-מש” אבל לא קולע לכלום אלא מנסה לשלב 2 דברים שונים, ואם הלקוח יטריח את עצמו באותו אתר של הספק להסתכל על חבילות ה-VPS, הוא ימצא שם דברים שונים לחלוטין.

הדוגמא הנ”ל אינה דוגמא שלילית, אלא היא יותר קשורה לכך שמישהו בשיווק אצל אותו ספק לא מבין דברים או שאינו יודע להסביר את עצמו נכונה.

דוגמא אחרת היא דוגמא שמנסים “לשחק” עם המספרים ולמכור ללקוח משהו שהוא לא מקבל בזמן הרכישה.

אחד מהספקים לדוגמא, “משחק” במספרים של הרוחב פס. הוא טוען בפרסומיו השונים שהוא נותן ללקוחות רוחב פס של 10 מגהביט. אם עושים בדיקה מהירה עם הספק, אז יוצאת האמת: הוא לוקח מספר ומנסה “לחלק אותו”. במקרה דנן, הוא לוקח רוחב פס סימטרי של 5 מגהביט (כלומר 5 מגהביט החוצה מהשרת ו-5 מגהביט פנימה לשרת) ומנסה להציג זאת כ-10 מגהביט, וזו הטעיה. קו 10 מגהביט אמור לתת לך 10 מגהביט (ברוטו) פנימה או החוצה מהשרת. מה שאותו ספק נותן זה 5, לא 10. כך יוצא שלקוח שמשלם X שקלים על אותם “10 מגהביט” מקבל בעצם חצי ממה שהובטח לו, וזה רע.

לסיכום: שיווק טוב הוא שיווק שאתה מדגיש את המוצר שלך, אתה מדגיש את היתרונות שלו מול מוצרים אחרים או מוצרים מתחרים. שיווק שאינו טוב הוא שיווק שבו הצרכן לא מבין על מה מדובר, ולא מבין את מה שהספק מציג לו. שיווק מאוד גרוע הוא שיווק שהספק “משחק” עם המספרים ואינו אומר אמת.

כמה מילים על קורסי אבטחת מידע

קיימים בשוק כיום קורסים רבים למחשבים וצעירים רבים שאינם מוצאים עבודה בתפקידים שונים, מעוניינים “לעלות על עגלת ההיי-טק”, ואחד הקורסים שחברות מציעות זה קורס אבטחת מידע, תחום שקיבל לאחרונה פופולריות מאז אותם התקפות של אנונימוס בחו”ל, ה”פורץ הסעודי” בישראל, ובכלל, “הילת” ה-אבטחת מידע נשמעת מאוד מושכת לצעירים רבים.

ומה עושים כל מיני חברות שמעוניינות להרוויח כמה שיותר וכמה שיותר מהר בכך שהם “מפמפמות” קורסים? מציעים חיש קל קורס אבטחת מידע. במקרים רבים אותם חברות חותמות עם איש אבטחת מידע, הוא יוצר להן איזו “תוכנית לימודים” ואותן חברות מתחילות לשווק זאת במרץ.

רק שאותן חברות לא ממש שמות תנאי סף, אלא משווקות את זה לכולם. משעמם לך בעבודה? לא מוצא עבודה? תבוא אלינו, תלמד אבטחת מידע (“תחום מאוד חם היום”, אתה בוודאי תשמע את זה מפי איש המכירות של אותו בית ספר/מכללה), ויבטיחו לך שתוך זמן קצר מסיום הלימודים – יחטפו אותך לעבודה עם משכורת גבוהה ותנאים מאוד מפנקים.

 

אז תרשו לי לפוצץ את הבלון הזה ולחסוך לכם עוגמת נפש.

אבטחת מידע היא אינה עניין של מה בכך, ואם אין ברשותך ידע עמוק, גדול ורציני במחשבים אף אחד לא יקח אותך ולא יצא לך מהלימודים האלו מאומה.

אבטחת מידע מתחלקת לכל מיני חלקים, אני אתייחס ל-2 העיקריים:

  • אבטחת מידע בתכנות – בשביל ללמוד את החלק הזה, אתה צריך לדעת תכנות בצורה טובה, עם מספר שנות נסיון, ועדיף שיהיה לך ידע בכמה שפות תכנות. (ולא, ידיעה של Visual Basic לא נחשבת שפת תכנות רצינית). רק לאחר שיש לך ידע רציני עם מספר שנות נסיון, אתה יכול ללמוד על אבטחת מידע, על מה לחפש, ואתה חייב להיות יצירתי ולחשוב כמו פורץ שהולך לפרוץ ולהזיק לאפליקציה הנכתבת שבאת להגן עליה.
  • אבטחת מידע במובן הסיסטם – זה בדרך כלל הכוונה של אותם קורסים ובשביל זה צריך שיהיה לך נסיון עשיר כאיש סיסטם, עדיף עם ידע ב-Linux, ולא רק מה שמלמדים כמו תוכי בקורסים של מיקרוסופט! אתה צריך לדעת להכיר דברים כמו 7 השכבות (OSI Model), הכרה עמוקה של 4 שכבות TCP/IP, ניתוב, ראוטרים, סוויצ’ים, BGP ועוד 1001 מושגים ויש צורך בהיכרות רצינית שלא נרכשת בקורס (למרות שיבטיחו לך שכן), נסיון בהקמה של הדברים, הגדרות שלהם במערכות הפעלה שונות, וגם התנסות בדברים. אתה צריך ראש יצירתי (ולא מרובע!) כדי לחשוב איך פורץ הולך לתקוף את המערכת שלך, להכיר את התוכנות שמגינות ובמיוחד את הכלים בקוד פתוח (nmap, snort ועוד רבים אחרים) שמאפשרות לך לסרוק ולמצוא את הדברים ולהבין במה מדובר.

אני בהחלט יכול להבין צעירים רבים שרוצים לעשות הסבת מקצוע ולהיכנס לתחום ההיי-טק וגם לעסוק באבטחת מידע (כי הם שמעו שזה מאוד רווחי), אבל אם תאזין לאותן חברות/בתי-ספר/מכללות, ואין לך ידע עשיר (הרבה יותר משנה נסיון, אגב), אתה פשוט תשרוף את כספך/מענק השחרור שלך וכשתלך לראיונות אתה תשמע את המשפט האלמותי “תודה, אנחנו נתקשר אליך” (וכמובן לא יתקשרו אליך).

אינני מנסה לייאש צעירים שרוצים להיכנס להיי-טק. יש בהחלט דרישה לאנשים, אבל צריך לדעת מה ללמוד, ותרשו לי להמליץ על 2 דברים שונים שכדאי ללמוד:

  1. Linux – קחו גירסת Linux כלשהיא (Fedora, Ubuntu), הקימו בבית מכונה וירטואלית, התקינו את המערכת ולימדו אותה עם דגש על לימוד הפונקציונאליות דרך שורת הפקודה וטרמינל, לאו דווקא דרך הממשק הגרפי. חסרים אנשי Linux טובים בשוק והידע הזה רק יסייע לך.
  2. מתכנתים – כל סטארט-אפ, כל עסק שכותב אפליקציות מחפש מתכנתים טובים, אבל מתכנתים שיודעים להתמודד עם שפות כמו Java, או ++C, או C. כך לדוגמא, שוק פיתוח האפליקציות עבור iPhone/iPad/iPod ומצד שני ה-Android מצריך ידע טוב ב-JAVA (אנדרואיד) וב-C (אייפון/אייפד). מה שהשוק לא כל כך מחפש זה מפתחים בפלטפורמות של מיקרוסופט – יש הצפה של בוגרי קורסים והמשכורות ירדו בהתאם.

אם יש לך נסיון ב-2 הסעיפים, תוכל למצוא עבודה בשוק הישראלי. אתה יכול לשפר את הסיכויים שלך אם תשתתף באחד ממאות ואלפי פרוייקטים בקוד פתוח בכך שתוריד את הקוד, תשפר אותו ותתרום חזרה את השינויים. אזכור של השתתפות אקטיבית במספר פרוייקטים בקוד פתוח יכולה להזניק את הסיכוי שלך לקבל עבודה בצורה רצינית.

בהצלחה