כמה מילים על המעבדים החדשים לדסקטופ של אינטל

עדכון: בזמן שעבדכם הנאמן כותב פוסט זה, AMD הורידה את מחיר מעבד Ryzen 9 3900X ב-90 דולר (ל-410 דולר), כך שבעצם אם רוכשים את ה-10900K של אינטל, משלמים בערך 100$ יותר ומקבלים 2 ליבות פחות, בהשוואה ל-3900X.

אינטל הכריזה לפני מספר שבועות על סידרת המעבדים החדשים (שם קוד: Ice Lake) לדסקטופ, ואיפשרה רק אתמול להציג מבחני ביצועים. יצרן לוחות אם מסוים נתן לי גישה מרוחקת למכונות לינוקס עם מעבדים אלו וביצעתי מספר בדיקות. אמנם לא חתמתי שום NDA מול אינטל, אבל בשביל הריספקט, לא פרסמתי הרבה פרטים מעבר למה שכבר פורסם על ידי אחרים ברשת.

להלן רשימת המעבדים והמפרט שלהם (קרדיט: אתה יורו גיימר):

כפי שניתן לראות, הפעם אנחנו זוכים לראות במשפחת הדסקטופ מעבד עם 10 ליבות ב-2 גרסאות שונות – ה-Core-i9-10900K ואת ה-Core-i9-10900 כאשר ה-K מציין מעבד לא נעול שניתן לבצע לו Overclock. בשאר המעבדים ניתן לראות כי אינטל הפעם לא חסמה Hyper Threading במעבדים בקצה התחתון, והמהירות עלתה בחלק מהמעבדים (שימו לב שה-i9-Core-10900K יתן מהירות של 5.3 ג'יגהרץ רק לליבה אחת וגם זה רק בתנאים מסויימים (כמו: Thermal Velocity Boost (TVB) מופעל, החום הוא 70 מעלות ומטה ועוד). מבחינת מחירים – אינטל שמה לב שיש לה תחרות ולכן המחירים ירדו בהשוואה למעבדים דור תשיעי ומטה, ואת מעבד מגירסת ה-10 ליבות תוכלו לרכוש במחיר (בחו"ל) שינוע בסביבות ה-530 דולר (המחיר בטבלה זה בהזמנת 1000 חתיכות).

אחד הדברים הראשונים שכדאי לשים אליהם לב, לכל מי שמתעניין במעבד כמו ה-10900K הוא שיש לאינטל מעבד "קרוב משפחה" בשם 10900X. מבחינה טכנית הם "קרובי משפחה" (Ice Lake הוא נגזרת משופרת של Sky Lake) אבל מעבד 10900X לא יפעל על לוחות האם החדשים ש-10900K יפעל ולהיפך. מבחינת ביצועים, ה-10900X קיבל ציון "Dead On Arrival" איך שהוא יצא כמעט מכל אתר סקירות/בחינות מקצועי בהשוואה למה ש-AMD הציעו, ולכן ההמלצה הגורפת היתה לקחת מעבדים אחרים של אינטל או להסתכל על ההצעות של AMD.

למי אינטל מייעדת את המעבדים החדשים? בהחלט לא לאלו שרכשו את המעבדים מדור תשיעי. השיפורים בביצועים הם יחסית מינוריים (ה-9900KS יתן לכם 5.0 ג'יגהרץ על כל הליבות ו-5.1 על ליבה אחת), ואין אפשרות לשדרג ממחשבים עם מעבדים דור תשיעי ומטה, יש להחליף לוח אם ואם רוכשים את גירסת ה-10900K, ודאו כי ספק הכח שלכם הוא לפחות עם אספקה של 700 וואט (אם יש GPU מכובד בתוך המחשב), הואיל וכשמעבד ה-10900K מתאמץ, הוא צורך חשמל כאילו אין מחר (זה נע בין 180 ל-260 וואט. אל תאמינו אף פעם למספר ה-TDP המופיע במפרט).

אינטל מייעדת את המעבדים הללו למי שרכש מעבדים כמו Coffee Lake משנת 2017 ואחורה. כשמשווים את הביצועים של המעבדים החדשים למעבד כמו i7-7700K, יש בהחלט שיפור מרשים בכל פרמטר אפשרי, אבל מצד שני – אם אתה הולך להחליף חצי מחשב בתהליך השדרוג, הייתי ממליץ גם להסתכל על המתחרים ממול.

המעבדים החדשים של אינטל גורמים לכל הסוקרים לחזור על אותם מסקנות שוב ושוב כמו תוכי: אם אתה גיימר שמחפש את כמות הפריימים המקסימלית שניתן להוציא ממשחקים פופולריים רבים, אז אין ספק – המעבדים של אינטל הם בשבילך. אם אתה מריץ אפליקציות פרודוקטיביות שרצות כ-Single Threaded ואתה מחפש את המקסימום ביצועים, אז גם כאן – המעבדים החדשים יתאימו לך.

אם לעומת זאת אתה רוצה לשדרג את המחשב ואתה משתמש בו לצרכי פיתוח, יצירת/עריכת תכנים, ופה ושם קצת משחקים – הפתרונות מבוססי AMD יתאימו לך יותר מבחינת ביצועים, צריכת חשמל, מחיר נמוך יותר וכו'. עובדה פשוטה: במחיר שאינטל מבקשת עבור 10900K עם 10 ליבות, אתה יכול לקנות את Ryzen 9 3900X עם 12 ליבות וישאר לך עודף (מבחינת רכישת מעבד. בכל מקרה תצטרך לרכוש לוח אם וגם כאן ההצעות שמבוססות על שבב B450 של AMD – זולות יותר)

בכל הקשור למעבדים החדשים עם 6 ליבות (10600/10500 עם או בלי K) המבחנים המשווים מול Ryzen 5 3600X מראים משהו מעניין: אינטל עדיין מובילה בכל הקשור לביצועים של משחקים, אבל דווקא בקטגוריית אפליקציות Single Threaded, הביצועים של 3600X יותר גבוהים, ושוב – במחיר של 10600K שמגיע עם 6 ליבות, אפשר לרכוש את ה-Ryzen 7 3700X עם 8 ליבות וישאר לך עודף.

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה שאותי היא הכי מתמיהה: היכן ההנהלה באינטל (יש שם מהנדסים סופר מוכשרים שיש לי המון הערכה אליהם)? מ-Coffee Lake שיצא ב-2017 ועד Ice Lake שרשמית מתחיל להימכר הבוקר, השיפורים והשינויים בין הדורות הם מינוריים. עדיין יצור ב-14 ננומטר +++++, עדיין PCIe דור 3 (מי שקונה לוח אם חדש עבור המעבדים החדשים, יקבל לוח אם עם חלק מהתושבות שהם PCIe דור רביעי, אבל זה לא מופעל כי .. באינטל החליטו לא להפעיל ולחכות עם זה למעבד הבא). גם בתחום ה-HEDT (כלומר High End Desktop) עם Sky Lake X – אינטל כבר עושה "סיבוב שלישי" שכל ההבדל בין הדורות – זה עוד 100 או 200 מגהרץ מהירות, ובדור האחרון הם חתכו את המחיר בחצי – בגלל AMD (אינטל כמובן לא מודים בכך). אינטל יכלה לדוגמא להכליל טכנולוגיות שונות במעבדים או ב-Chipset כמו Thunderbolt או תמיכת DCPMM (שלא קיימת, אגב, גם בקצה הכי גבוה של מעבדי אינטל, גם לא במעבדים לתחנות עבודה) – אבל בשביל מה להתאמץ….

לסיכום: גם הפעם, בדור החדש של המעבדים, השיפורים הם מינוריים בהשוואה לדור תשיעי. יש מעבד עם 10 ליבות, אבל אם כל מה שרצית זה מעבד של אינטל עם הרבה ליבות, אינטל ממזמן מציעה את מעבדי ה-Sky Lake X לדסקטופ או מעבדי Xeon W לתחנות עבודה. לאינטל דווקא יש רעיונות ויש טכנולוגיות חדשות, אבל הן עדיין לא ממומשות בצורה טובה במעבדים החדשים, הן בדסקטופ והן בתחנת עבודה (רמז: הרצת קוד AVX 512 תמורת הנחתת ביצועי המעבד בחצי?). כולי תקווה שבאינטל יתחילו להתעורר ולהוציא מעבדים קצת יותר מרשימים…

השוק משתנה: מעבדי ה-Ryzen Mobile, המחיר והתחרות

אינטל שולטת בשוק המחשבים הניידים שנים רבות. עד לפני בערך כ-3 שנים, אפשרויות הבחירה שלך נעו בין מחשב זול עם 2 ליבות (או 4 ליבות במהירות נמוכה) או 4 ליבות במהירות רצינית ובמחיר שמתחיל ב-1200$ ומעלה. היית יכול למצוא מחשבים ניידים עם שש ליבות – אבל המחירים של אותם מחשבים ניידים התחיל בערך ב-2000$ ומעלה לתצורות הבסיסיות, ובקיצור – אם רצית מחשב עם כח עיבוד רציני, היית צריך לשלם כמה אלפי דולרים. לכל השאר – אינטל יצרה מעבדים שננעלו במהירויות נמוכות יותר, מה שכמובן לא הצריך מצד היצרן פתרון קירור רציני.

מי שעוקב אחרי סדרות המעבדים למחשבים הניידים של אינטל, יראה כי אינטל בדור התשיעי הוציאה מעבדים למחשבים ניידים עם 8 ליבות, אבל אלו היו מעבדים מסידרה H, כלומר מעבדים שצורכים לא מעט חשמל (בהתחשב בכך שמעבד זה מיוחד למחשב נייד ולא נייח) והם אינם מתאימים להרצה על מחשבים קלי משקל ודקים. בדור העשירי והאחרון שאינטל הוציאה לפני שבועות ספורים, כבר ישנם מעבדי i7 עם 8 ליבות למחשבים ניידים דקים, אבל המחיר גם כאן – מאוד גבוה, בד"כ מתחיל ב-1700$ ומעלה.

אינטל יכלה כמובן להוריד את המחירים ולהציע גם לסקטור ה-Value מעבדים עם יותר מ-4 ליבות ועם ביצועים יותר גבוהים, אבל אינטל החליטה שלא. למה? הסיבה לא תשנה. לא היתה תחרות, אז אינטל יכולה לעשות מה שבא לה.

וכאן נכנסה לשוק AMD בשנתיים האחרונות.

הדור הקודם של מעבדי Ryzen למחשבים ניידים היה זול, איך הביצועים לא היו כה מרשימים, והמבחנים הראו שמעבדים אלו נמצאים אי שם באמצע מבחינת כח CPU ובמקום גבוה מבחינת GPU (בהשוואה ל-GPU הפנימי של מעבדי אינטל). AMD לא דרשה מחיר גבוה, ויצרני המחשבים הניידים יצרו מספר דגמים מצומצם עם מעבדים אלו והם מצאו בדרך כלל פופולריות במחשבים הניידים הזולים.

https://i0.wp.com/pcinfo.co.il/wp-content/uploads/2020/03/AMD-Ryzen-4000-Renoir-Specs-1.jpg?w=840&ssl=1

הדברים החלו להשתנות כש-AMD הוציאו את משפחת המעבדים הניידים (שם קוד: רנואר). בדיקות ביצועים מאתרים ומגזינים מקצועיים שונים הראו כי המעבדים החדשים מתחרים בצורה חזקה מאוד ומביסים ברוב המקרים הן את המעבדים הניידים מדור 9 ומדור 10 של אינטל (חלק מהמבחנים עדיין לא פורסמו והם יפורסמו במהלך חודש יוני – בכל הקשור למעבדים עם צריכת מעטפת של 45 וואט) והמחירים ליצרנים – זולים בצורה מאוד משמעותית בהשוואה למה שאינטל מבקשת כיום. AMD גם הוציאה סידרת מעבדי Ryzen Mobile Pro הכוללים ניהול מרוכז עבור ארגונים הדורשים זאת (משהו זהה ל-vPro של אינטל) ולקינוח – AMD יכריזו בחודש הבא על מעבדי APU (מעבדים הכוללים יחידת GPU קטנה) שתתחרה במעבדים זולים של אינטל – עד 8 ליבות (עדיין לא ניתן להרבות בפרטים, הם יפורסמו רשמית כבר בקרוב).

התוצאה? בחודשים האחרונים צרכנים מגלים כי גם במחשבים ניידים זולים (600-800$) הם יכולים למצוא דגמים עם 6 או 8 ליבות ועם ביצועים חזקים, דבר שלא נשמע כמוהו בעבר, והמכירות – בהתאם. חברת Lenovo לדוגמא יצאה עם ה-IdeaPad סדרות 3 ו-5 עם מספר דגמים, חלק מהם עם מעבדי Ryzen החדשים של AMD וחלק מהם עם מעבדים דור 10 למחשבים ניידים של אינטל. כשמחפשים לרכוש את הדגמים עם מעבדי AMD, מוצאים כמעט בכל מקום כי המלאי אזל, ומה שזמין לרכישה – הם הדגמים עם מעבדי אינטל. גם חברת ASUS וגם חברת Acer דיווחה על כך. החברות שמו בהחלט לב לכך ו-Lenovo לדוגמא כבר מוציאה החודש מחשבים ניידים מסידרת Legion עם מעבדי Ryzen החדשים כאשר רק בחודש ינואר אפילו לא היתה תוכנית לתכנן מחשב נייד כזה.

כתוצאה מהסיטואציה החדשה, דברים אחרים מקבלים יותר תשומת לב ברכישה. אתה יכול למצוא מחשב נייד זול עם 6 או 8 ליבות במחיר של 600-800$, אבל לא מומלץ לרכוש את המחשבים הללו רק בגלל המעבדים! כדאי לבדוק את המקלדות, את ה-Track Pad והכי חשוב – איכות מסך ובהירות, ועדיף שיהיה כמה שיותר זכרון, מכיוון שבמחירים אלו, לא ניתן להרחיב את הזכרון במחשבים ניידים אלו.

לסיכום: הגענו למצב חדש, שבו תמורת כמה מאות דולרים אפשר לרכוש מחשב נייד עם כח עיבוד כזה חזק, שרק לפני שנים ספורות היינו צריכים לשלם $2000 ומעלה כדי לקבל את אותו כח עיבוד, ועתה, תודות לתחרות – לא צריך לשלם כל כך הרבה על פתרונות כאלו.

קצת על שדרוג מכונות תעשיתיות

בשנים האחרונות, בכל חברה שיש בה מחשבים, הגיע הצורך לשדרג מערכות הפעלה עקב הפסקת תמיכה מצד היצרן. המקרים הכי ידועים הם כמובן מערכות ההפעלה של מיקרוסופט, הן ה-Windows Server והן Windows לדסקטופ. ברוב המקרים השדרוג אינו מסובך – צריך לוודא שהאפליקציות הקיימות תואמות למערכת החדשה (או שיש גרסאות חדשות שירוצו ויתמכו במערכת החדשה), ושיש דרייברים לציוד שנמצא במכונה. אחרי שבדקנו ניתן להריץ את השדרוג ישירות מהמערכת הקיימת או להתקין את הדברים מחדש. כמעט כל איש IT מכיר את התרגול הזה.

אבל כשזה מגיע למכונות יצור, לא מומלץ ממש לבצע את הדברים לעיל.

בין אם מדובר במחשב שנמצא במפעל שמפעיל רובוט/ים, בין אם מדובר בכספומט ובין אם מדובר בכל מערכת סגורה ללקוח שרכש את המערכת – אותו מחשב לא נבנה עבור שדרוג. אני לא מכיר שום יצרן מכונות שיענה לך במייל "סבבה, שדרג ל-Windows 10, אין בעיה" וזאת מהסיבה הפשוטה שברוב מוחלט של המקרים, מותקנות במערכת ההפעלה שבמחשב מספר אפליקציות ומספר דרייברים (תלוי בציוד שאליו מחובר המחשב) שניבנו עבור אותה מערכת הפעלה ישנה ומה שהותקן כלל לא נוסה על מערכת הפעלה חדשה. יותר מכך, במקרים רבים הדרייברים של הציודים המחוברים במחשב לא יעבדו ב-Windows 10 (תצורת הדרייברים שונה מהותית בין Windows XP/7 לבין WIndows 8/10).

ליצרנים הסיטואציה הזו היא דווקא דבר מבורך, עוד דרך להרוויח מהלקוח. רוצה שהמחשב של מכונת היצור ירוץ עם Windows 10? בשמחה! שלם כך וכך עשרות אלפי שקלים ותקבל מחשב חדש עם ציוד/כרטיסים חדשים שמריץ Windows 10 ואת התוכנה הקניינית.

יש כל מיני אנשים שתמיד יציעו הצעות שונות על מנת להתגבר על המכשול ולא לשלם את הסכומים הגבוהים שהיצרן מבקש, זה בעייתי מכמה סיבות:

  • הרצה של המערכת הישנה כ-VM בתוך המחשב התעשייתי שיריץ Windows 10: רעיון נחמד אבל בעייתי במיוחד אם המחשב מחובר עם כרטיסים שונים לרובוטים. מה לעשות, Windows לא מאפשר מיפוי של כרטיסים אל מערכת הפעלה וירטואלית (תאשימו את מיקרוסופט, בלינוקס זה דווקא עובד) וגם אם תנסו להתקין לינוקס עם VM של מערכת ההפעלה החדשה, זה לא אומר שזה יעבוד כי מעבדים ישנים אינם כוללים תמיכה של VT-D, מה שאומר שברגע שתפעילו את ה-VM, המכונה הפיזית תאפס את עצמה (אין תקשורת DMA טובה).
  • התקנה של Windows 10 והרצה במצב Compatibility: גם זה רעיון נחמד, אבל לא בטוח שהציוד במחשב נתמך בכלל ב-Windows 10 (נסו את זה עם כרטיסי MOXA ישנים לדוגמא או עם כרטיסי FPGA מלפני 2005, ותקללו כל רגע שהחלטתם להכניס את הראש לצרה הזו), מה גם שבאותו רגע שתעשו זאת – יש מצב שאתם מבטלים את חוזה האחריות והתמיכה מצד היצרן.
  • העברת כרטיסים מהמחשב שהוא חלק ממכונת היצור לשרת והרצת VM תחת ESXI: גם זה רעיון נחמד, אבל ברגע שתפעילו את ה-VM, יש מצב שהשרת או יתקע או יתאפס לגמרי (הכרטיסים לא יודעים לתמוך ב-IOMMU ומכיוון ש-VM מנסה לאפס את הכרטיס ב-Boot, הכרטיס או יסרב ואז יכול להתבצע Reset או פשוט להתקע).

לכן בדרך כלל מומלץ לא לנסות להחליף מערכת הפעלה למערכות יצור/כספומטים או כל מחשב שנקנה כחלק ממערכת יצור. גם אם השדרוג יצליח, יכול להיות שאתם תחסלו את האחריות על הציוד. נסו לשדרג בתוך מערכת ההפעלה את הטלאים שיצרן מערכת ההפעלה שיחרר וכמובן לבודד את המערכות משאר הרשת (לא להסתפק בהגדרות VLAN אלא הפרדה פיזית, לא ממש מסובך להאקרים מקצועיים לפרוץ לנתבים ומתגים!)

על מנת להימנע מהבעיות לעתיד, חשוב לדרוש את אחד הדברים הבאים:

  • אם המערכת מגיעה רק עם Windows והיצרן לא מאפשר בחירת מערכת הפעלה אחרת (לינוקס) – תוודאו שזו גירסת Windows Embedded (רשימה נוכחית של גרסאות – כאן). גרסאות אלו מקבלות שדרוגים ותיקונים במשך זמן רב ובדרך כלל העדכונים והתיקונים מגיעים מיצרן המכונה, לא דרך מערכת WSUS או Windows Update.
  • אם אפשר – עדיף לינוקס. היתרון בלינוקס הוא בכך שניתן גם להחליף להפצה מודרנית אחרי כמה שנים ולשמור על תאימות בינארית גם עשור אחורה. יש כמובן מגבלות לשדרוגים כאלו אם מדובר לדוגמא בדרייבר 32 ביט או דרייבר שקומפל רק לגירסה מסויימת של קרנל ואין קוד מקור לו.

לסיכום: למרות שהמכונות הללו נראים כמו עוד מכונת דסקטופ עם ציוד יחודי שמחובר אליה כך שאין-שום-בעיה לשדרג ל-WIndows 10 – אני ממליץ להימנע מהרפתקאות מיותרות. מכונת יצור מושבתת אומר הפסד כספי ניכר והיצרנים מבטלים אחריות במהירות אם יש להם אפילו חשד קל שמישהו "שיחק" עם המערכת. עדכנו גירסה נוכחית, והפרידו רשתות ברמה הפיזית. הבוס מתעקש על Windows 10? היצרן ישמח לספר לכם על הגירסה החדשה של התוכנה שלהם שתוכלו לקבל יחד עם Windows 10 ומחשב חדש – במחיר "מפתיע".

עמדה: מחשבי מק ושימושיות בחברות

לפני מספר חודשים התחלתי עם חברה מסויימת ב"גישושים" לתת להם שרותי יעוץ בכל הקשור לחומרה הקשורה במחשבים, שרתים, וירטואליזציה, קונטיינרים ולינוקס ובדברים הקשורים בקטגוריות הנ"ל. אחד הדברים שחברות כאלו מאוד מחבבות הוא דבר שנקרא RFC ואותה חברה ביקשה ממני לסייע באותו RFC לגבי הטמעת מחשבי מק בחברה. מטבע הדברים, אני לא יכול לחשוף מסמכים שכתבתי עבור חברות, אך אני יכול לכתוב בכלליות דברים שאולי יכולים לעזור לחברות ועסקים בכל הקשור לנושא.

לחברת אפל, בניגוד לחברות מחשבים אחרות, אין נגזרת "Enterprise". המחשבים שנמכרים לעצמאים ועסקים הם אותם מחשבים שנמכרים לחברות, משפחת המקבוק פרו היא אותה משפחה שנמכרת לחברות ואין דגמים "לחברות", ומשכך מה שעצמאי יכול לקנות בחנות אפל, זה מה שחברה יכולה לרכוש. בחברות אחרות כמו לנובו/HP/DELL ואחרות – ישנה שורה שלמה של מחשבים שמיועדים לחברות ושם הטכנולוגיה היא יותר "קונסרבטיבית". במחשבים לעסקים של אותן חברות, ניתן לשדרג דברים כמו זכרון, להחליף דיסקים ובמקרים של חברות כמו לנובו לדוגמא, אין שום בעיה שטכנאי פנימי של החברה יחליף חלקים פנימיים במחשבי דסקטופ – והאחריות תישאר.

לכן, כשזה מגיע למחשבי לאפטופ של אפל, בד"כ חברות ירכשו את המחשבים הניידים עם אחריות מורחבת כולל הגעת טכנאי לטיפול בתקלה במשרדי החברה, אולם אחד הדברים החשובים שכדאי לזכור לגבי לאפטופים של אפל, הוא העניין שלא ניתן לנתק את אמצעי האחסון, ומכיוון שכך ישנו חשש שמידע שקיים על המחשב הנייד יצא החוצה. לא מומלץ לסמוך על כך שחברה שנותנת שרותים על מחשבי מק תגרוט את הלוח אם, ואם מדובר בחברה בטחונית, מומלץ להגיע להסדר כלשהו שהטכנאי משאיר את לוח האם והחברה עצמה תגרוט.

כשזה מגיע למחשבי דסקטופ, יש לאפל מחשב 2 מחשבים (ה-iMac ו-iMac Pro) שניתנים לשדרוג הן מבחינת זכרון, מעבד, ואחסון. במחשבים אלו האחסון שליף כך שבמקרה ומחשב צריך החלפה של לוח אם לדוגמא, אין שום בעיה להוציא את זוג ה-SSD הקנייני שבמחשב ולהחליף לוח אם, ומחשבים אלו לעניות דעתי מומלצים יותר לרכישה מאשר אחיהם הלאפטופים הואיל וניתן בכל זמן לשדרג אותם. לאפל יש גם את ה-Mac Mini אך למעט הזכרון לא ניתן לשדרג מאומה, כך שכמו אחיו הלאפטופים, אם ישנה בעיה באחסון, יש צורך בהחלפה של כל לוח האם כולל הבעיה של המידע שקיים במחשב. אפל בחורף תוציא את ה-Mac Pro שיהיה אחד המחשבים היחידים של אפל שבו ניתן יהיה לשדרג סוף סוף הכל, כולל הכנסת כרטיסי PCIe של חברות שונות.

אחת התהיות שעולות עקב "לחץ מלמטה" היא התהיה האם כדאי להחליף את שלל המחשבים הניידים בחברה למחשבי Macbook Air או Macbook Pro. מבחינת ניהול מרכזי, קיימים מספר כלים לנהל מחשבים אלו יחד עם מחשבי PC אחרים בצורה מרוכזת, ומבחינת מערכת הפעלה Mac OS היא מערכת הפעלה מעולה ויציבה (לא רק עבור גרפיקאים ואנשי מדיה אלא גם למפתחים), אולם חשוב לזכור כי הבעיה המרכזית היא שכל מחשב נייד ל-Enterprise שתעמיד למבחן מול כל מחשב נייד של אפל – המחשב הנייד שאינו מחברת אפל יוכל להיות משודרג הן מבחינת זכרון והן מבחינת אחסון, וזהו יתרון ענק כאשר מסתכלים לטווח של שנה שנתיים לאחר רכישה שבהן עולות דרישות של יותר זכרון ויותר שטח אחסון. אחרי הכל, אף אחד לא רוצה לגרור את עצמו עם מחשב נייד ועם SSD חיצוני לכל מקום כי נגמר המקום בדיסק SSD הפנימי..

אסכם ברשותכם את הדברים כך: מבחינת תוכנות, Mac OS הגיע למצב שהוא נותן מענה כמעט לכל דבר ש-Windows נותן ומעבר לכך. הוא נותן יותר מכל מערכת דסקטופ גרפית מבוססת לינוקס – הן לאנשי מדיה, הן למפתחים ולשימושים אחרים, אך מבחינת מחשבים ניידים, אפל פשוט מתעלמת מרצונות לקוחותיה מבחינת שדרוגים, ולכן קשה לי להמליץ על רכישת המחשבים הניידים של אפל.

מעבדי הדסקטופ החדשים של AMD

ביום ראשון, ה-7/7/2019, חברת AMD תשחרר רשמית את מעבדי הדסקטופ החדשים שלה במשפחת ה-Ryzen 3000. זה יהיה דור שלישי למשפחת ה-Zen (הראשון היה Zen, השני היה +Zen והשלישי Zen 2).

הדור החדש של מעבדי הדסקטופ מבית AMD מציג משהו שונה ומרענן: לראשונה, המעבדים של AMD נותנים ביצועים שאינם נופלים מהמעבדים של המתחרה המובילה, אינטל, לא רק באפליקציות המשתמשות ב-Multi Threaded (דבר ש-AMD ניצחה את אינטל עוד בדור השני בהשוואה למעבדים שאינטל הוציאה באותה תקופה) אלא גם לראשונה ב-Single Threaded, וגם הפעם מבחינת תמחור, AMD מציגה מחירים זולים בהרבה בהשוואה למה שאינטל מבקשים (מה שכמובן גורר כרגע הודעות בחדשות הטכנולוגיות שאינטל הולכת לחתוך את המחירים ב-עד 15%. אינטל כמובן לא מוכרת למשתמש הקצה כך שההנחה בסופו של דבר תגיע אולי ל-3-4%).

ישנם כמה דברים שאהבתי בהכרזה של המעבדים החדשים מבחינת תכונות, להלן חלק מהן:

  • תאימות אחורה: אינטל שוברת תאימות מבחינת תושבת מעבד – על ימין ועל שמאל. רוצה מעבד חדש? קנה בדרך גם לוח חדש. ב-AMD לעומת זאת עדיין עובדים עם תושבת ה-AM4 הידועה, ויש סיכוי גבוה שאם יש לך מערכת AMD עם תושבת AM4 ואתה מעוניין לשדרג למעבד עם 4-8 ליבות, תצטרך פשוט לשדרג BIOS, להחליף מעבד (ואת המאוורר – הוא כלול באריזה), להפעיל את המחשב ולהנות, גם אם המחשב שלך בן 3 שנים. ישנם מעבדים ל-AMD שממש לא מומלץ להריץ על לוחות ישנים (מעבדים עם 12 או 16 ליבות) עקב בעיות VRM, אבל רוב האנשים לא מחפשים לרכוש מעבדים כאלו.
  • מחשבה קדימה: AMD היא הראשונה לתמוך רשמית ב-PCIe 4.0 והלוחות אם החדשים שיצאו באותו תאריך כוללים את התמיכה הזו (ולפיכך מחירי לוחות האם יהיו יותר יקרים מבעבר). שוב, זה לא ממש רלוונטי לאלו שרוכשים מחשבים עבור הרצת משחקים, אבל אם צריך ביצועים יותר גבוהים מבחינת SSD NVME לדוגמא, היא שם. גם מבחינת חיבוריות חיצונית יש תמיכה לסטנדרט האחרון של USB (הכוונה ל-USB 3.1 Gen 2) ללא צורך בשבב נוסף על לוח האם.
  • חסכון בחשמל: ב-AMD עברו לתהליך יצור של 7 ננומטר, מה שמוריד את צריכת החשמל ואכן המעבדים החדשים צורכים פחות – במעבדים בקצה הנמוך, וכך מעבדים זהים מדור קודם של AMD שהצריכו 105 וואט מינימום – יורדים בדור החדש ל-65 וואט.

עם המעבדים החדשים נוצרות הזדמנויות חדשות ליצרני תכנים שמעוניינים בביצועים גבוהים מצד אחד, אך לא מעוניינים להוציא $1600 על מעבד 16 ליבות בקצה הכי גבוה (בהשוואה ל-AMD). מעבד כמו Ryzen 9 3950X יעלה לך .. 750$ (ואם יש לך לוח X470 קודם מהקצה הגבוה, לא תצטרך להחליף אותו, יספיק שדרוג BIOS, כל עוד אינך מבצע Overclocking). במבחנים ש-AMD פרסמה, כל תוכנות העריכה הפופולריות רצות יותר מהר על המעבדים של AMD בהשוואה למתחרים באותה כמות ליבות מבית אינטל.

לסיכום: משפחת ה-Ryzen 3000 עם ארכטיקטורת Zen 2 הם המעבדים הראשונים ש-AMD מוציאה אחרי 3 שנות עבודה על המעבדים הללו. החלק הבא יהיה קשור לשרתים, דור שני של משפחת מעבדי EPYC עם מעבדים הכוללים עד 64 ליבות במחיר זול בהרבה ממה שאינטל מבקשים ואחריו, לקראת סוף השנה, AMD תוציא את "המפלצות" – מעבדי Threadripper שמיועדים ליוצרי תכנים כבדים, תחנות עבודה וכו' ולפי השמועות – יצא גם מעבד Threadripper עם 64 ליבות (אם כי עם 4 ערוצי זכרון, בניגוד לאחיו הגדול EPYC שתומך ב-8 ערוצי זכרון).

יותר ליבות בפחות כסף

במשך שנים רבות אינטל משתמשת ב"טריק" פשוט כדי למכור כמה שיותר מעבדים – כשזה מגיע לשרתים. כל שרת מבחינה טכנית יכול לעבוד עם מעבד אחד, אבל אז יש לך גישה רק למחצית מהמשאבים שהשרת יכול לתת. רוצה להשתמש בתושבות ה-PCI? אתה יכול רק בחצי מהם. רוצה להכניס הרבה זכרון לשרת וירטואליזציה? לא תוכל לנצל את כל היתרונות של השרת – אלא אם תקנה כמובן מעבד שני.

וכך יצא מצב שרוב החברות בארץ קונות שרתים כשכמות הליבות הרצויה מבחינתם – מחולקת ל-2. רוצים 16 ליבות? שלמו על 2 מעבדים של 8 ליבות, לדוגמא. אינטל הרוויחה מזה יפה מאוד.

ואז AMD הוציאה את EPYC עם הצעה מאוד מפתה (שרבים לא מודעים לה): קנה שרתים מהיצרנים מוכרים עם המעבדים שלנו, ותחסוך 40-60% בהשוואה למעבד עם כמות זהה של ליבות – של אינטל. אבל כאן זה לא נגמר: AMD הוציאה במקביל משפחה נוספת של מעבדים לשרתים עם האות P – ועם מעבדים אלו אתה משלם מחצית בהשוואה למעבד זהה ללא האות P.

אז אם לדוגמא אתם רוצים לרכוש מעבד Xeon Scalable 8180 עם 28 ליבות (מחיר – $17600 בשוק), מעבד EPYC 7551P עם 32 ליבות – עולה 2232$. אמרתי רבע מחיר? זה יותר כמו תשיעית מהמחיר. המחירים כמובן שונים כשקונים את השרת עם כל החלקים כבר מורכבים מיצרן השרתים המועדף עליכם, אבל עדיין – יש הבדל ניכר במחיר גם שם.

ההבדל בין השתיים? מעבד עם האות P יכול לעבוד כמעבד יחיד בלבד, גם אם תכניס אותו ללוח אם עם 2 תושבות למעבדים. בניגוד לאינטל, עם מעבד EPYC אתה מקבל גישה לכל המשאבים גם עם מעבד יחיד.

ב-HPE לדוגמא בנו שרת, ה-DL 325 Gen 10 מבוסס מעבד יחיד, ויש להם כמה דברים לאמר בנידון:

תנחשו מי מאוד התלהב מהרעיון? המתחרים. אינטל.

אינטל תוציא בקרוב 3 מעבדים חדשים בסידרת ה-Cascade Lake שלהם, וכמו ש-AMD השתמשה באות P לבדל את המעבדים, אינטל תשתמש באות U. בשאר הדברים אינטל די העתיקה את AMD – רוצה לדוגמא שרת עם 20 ליבות סה"כ? רכוש את ה-Xeon Gold 6210U, תקבל 20 ליבות במחצית המחיר בהשוואה ל-2 מעבדים של 10 ליבות כל אחד. המעבדים הנוספים שיהיו הם: Gold 6212U (עם 24 ליבות) ו-Gold 6209U עם 20 ליבות במהירות נמוכה ב-400 מגהרץ בהשוואה ל-Gold 6210U.

חשוב לזכור: אם אתם רוצים להנות מהמחיר המופחת, אתם חייבים לציין בפני נציג המכירות של היבואן/מפיץ שמדובר במעבדים דגמי U מכיוון שמדובר בשרתים מדגמים עם מספרים שונים (אחרי הכל, צריך לוח שונה). כרגע רק ל-Supermicro יש לוחות (ושרת) כזה, שאר המתחרים יצאו עם דגמים כאלו בסביבות יוני-יולי.

לסיכום: כבר בקרוב יהיה ניתן לחסוך במחיר עלות שרתים אם תבחרו במעבדי סידרת U, אם אתם מתעקשים לעבוד עם המעבדים של אינטל. אני מאמין שאינטל תוציא עוד דגמי U שמתאימים יותר לאלו שמעוניינים בכמות של 8 או 16 ליבות (כמות כוללת).

כשצריכים אחסון מהיר (SSD) מקומית

כפרילאנסר שנותן שרותי תכנון פתרונות חומרה בתחומים שונים, אני נתקל במקרים רבים בתחומים שונים – שיש פתרון, אבל הרוב לא מכירים אותו וכתוצאה מכך הם משתמשים בפתרונות שנותנים ביצועים נמוכים, לפעמים מאוד נמוכים.

להלן 2 תחומים שונים לחלוטין שמצריכים גישה מקומית מהירה לנתונים ופתרון של אחסון רשת (NAS/SAN) בין במהירות 1 ג'יגהביט או 10 ג'יגהביט – לא ממש תספק.

נתחיל בעריכת וידאו. אישית אני מכניס את הוידאו שמוקלט ישירות לשרת ZFS שלי ואני ממפה את השרת דרך SMB למכונת Windows ואני עורך ישירות מהרשת. צרכי העריכה שלי צנועים מאוד (לחתוך פה ושם, להוסיף לוגו, אולי להוסיף תמונות וזהו) אז חיבור 1 ג'יגהביט שיש בין מכונת ה-Windows ל-ZFS מספק לחלוטין, אבל שוב – זה במקרה שלי ולצרכים שלי.

אבל בואו ניקח עורך וידאו מקצועי, אחד כזה שצריך לערוך ערימות של קליפים מכמה מצלמות שצולמו במקביל/בזמנים שונים – בפרויקט, להשתמש בפרמייר ואפטר ואולי בעוד כמה תוכנות. במקרה של תחנות עבודה יש כאלו שיקנו מארז 1U עם 4 דיסקים וחיבור SFF-8088, יתקינו כרטיס RAID במחשב ויעבדו. אחרים ירכשו לעצמם NAS קטן של Synology או QNAP עם 4 דיסקים, יתחברו בחיבור של 1 ג'יגהביט דרך סוויצ' קטן וכך הם יעבדו.

נעבור מכאן לדוגמא שניה: מישהו שעובד על Deep Learning. יש לו אלפי תמונות או תכנים שונים שהוא צריך להריץ אותם כ-Training עם האלגוריתמים שהוא כותב/משתמש. כאן הפתרונות הידועים יהיו בערך כמו של העורך וידאו או במקרה של עבודה בחברה – יהיה חיבור רשת ל-NAS/SAN בחברה ושהחומר יאוחסן שם.

ב-2 המקרים, הפתרונות הללו פשוט איטיים. חיבור של 1 ג'יגהביט יתן מהירות של 100-110 מגהבייט לשניה וחיבור של 10 ג'יגהביט יתן חיבור של 1 ג'יגהבייט לשניה. יש כמובן את כל הקופסאות החיצוניות האלו שניתן להכניס בהם 2/4/8 דיסקים וניתן יהיה לחשוב שתקבלו מהירות יותר גבוהה מקומית, אבל בד"כ עיון במפרטים של הציודים האלו מראה שהיצרן נותן חיבור של USB 3.0 (שם מקבלים מקסימום 600 מגהבייט לשניה) או חיבור eSATA (שכבר מת מהעולם) ששם מקבלים מהירות של .. 500 מגהבייט לשניה בערך.

בדרך כלל הפתרון שאני מציע, הוא להשתמש בפתרון "כלובים" (Cage) – פתרון כזה נכנס לתושבת 5.25" במכונת דסקטופ (איפה שהיה פעם CDROM/DVD-ROM).

ניקח לדוגמא את הפתרון (הישן יותר) של חברת Icy Dock. קופסא כזו יכולה להכיל 8 דיסקים SSD (כשכל SSD יכול להכיל עד 2 טרהבייט). את הקופסא הזו אנחנו מכניסים היכן שהיה ה-CD-ROM או במקום בגודל זהה פנוי במחשב, ובצד האחורי אנחנו מחברים 2 חיבורי כח של SATA ואת כל חיבורי ה-SATA אנחנו מחברים אל לוח האם או אל כרטיס RAID זול ופשוט (כמו זה שעולה 103 שקל ומשלוח חינם מחו"ל. אפילו לא תצטרכו לשלם מיסים/מע"מ על זה). כשמפעילים את המחשב יופיעו מספר שורות לפני עליית מערכת ההפעלה ללחוץ מקש מסוים (אם רוצים) וכשלוחצים מופיעה אפליקציה קטנה ופשוטה להגדיר RAID מהדיסקים שהכנסנו. לאחר שנשמור את ההגדרות והמחשב יופעל מחדש, במערכת ההפעלה שלנו נוכל להגדיר "כונן" חדש שיורכב מהדיסקים שהגדרנו וכל מה שנותר לנו לעשות זה פשוט להעתיק את התכנים לתוך אותו "כונן" חדש, ולאחר שסיימנו עם הפרויקט – להעביר אותו לאחסון האיטי. תיאורתית מארז כזה יכול להכיל עד 16 טרהבייט של מקום.

והמהירות? מבחינת קריאה – תקבלו מהירות של 4 ג'יגהבייט לשניה (לא ג'יגהביט), ומבחינת כתיבה – זה תלוי ב-SSD שתכניסו ותלוי כמה תשקיעו ב-SSD טוב. בכל מקרה המהירות כתיבה תהיה יותר גבוהה מאשר כתיבה לדיסק מכני.

וכך, עבודה עם הפתרון הנ"ל במקרה של עריכת וידאו לדוגמא – תייתר את הצורך ביצירת קבצי Proxy (ניסיתי, לקחתי את קבצי הדוגמאות של Puget כדי לנסות את הדברים לפני כתיבת פוסט זה), ואותו אדם שעובד עם Deep Learning יוכל להריץ Training בקצב הרבה יותר זריז, מה גם שאין יותר תלות באחסון הרשתי.

התנסיתי בעבר עם מספר מוצרים של החברה לגבי כונני SSD ולהלן 3 מוצרים שאני יכול להמליץ עליהם:

  • דגם MB998SK-B – בדגם זה משתמשים בכבל SFF-8087 שמתפצל ל-4 חיבורי SATA (כך שצריך 2 כבלים כאלו ל-8 דיסקים) ויש צורך בכרטיס RAID כזה לדוגמא.
  • דגם MB608SP-B – כמו הדגם הקודם אבל ל-6 דיסקים, יש צורך באותם כבלים ובקר RAID.
  • דגם MB998IP-B – כמו הדגם הראשון אבל עם חיבור יותר מודרני של SFF-8643. כאן יש צורך בכרטיס RAID כמו זה. דגם זה, אגב, אמור להגיע ארצה במהלך השבועות הקרובים.

יש כמובן אפשרות לקבל מהירות של 16 ג'יגהבייט לשניה, אבל כאן כבר מדובר על הוצאה הרבה יותר מכובדת, והפתרון לא כל כך מתאים לחלק גדול מתחנות העבודה. על כל אפרסם פוסט בעתיד.

שימו לב: ישנם ב-eBay ו-Ali Express פתרונות שנראים זהים, אך עם מאוורר יחיד. עם SSD יש צורך בקירור טוב עם 2 מאווררים (ואם רוצים שקט כמעט מוחלט, אגב, אפשר להחליף עם המאווררים של Noctua) – ואני לא ממליץ עליהם הואיל והם אינם מוציאים חום בצורה טובה, מה שיגרום לדיסקים SSD להאט את מהירותם על מנת שלא לשרוף את הלוח SSD.

למעוניינים לרכוש את הקופסאות פה בארץ, ניתן לפנות לחברת דיגיטל מאסטר טכנולוגיות – היבואנית של IcyDock בארץ. למי שמחפש דיסקים SSD טובים ולא סופר-יקרים, אני יכול להמליץ על Crucial שניתן לרכוש מחברת CRG. (הערה: הפוסט או ההפניה אינם מקנים לי אחוזים במכירות כלשהן).

לסיכום: הכל מתחיל ונגמר ב-Work Flow שלך. אם תרצה להשקיע ולרכוש פתרון כזה ולעבוד איתו, תוכל להאיץ את העבודה שלך. כיום ישנם SSD שקיימים בשוק הביתי/סמי-מקצועי שכבר אינם כה יקרים, ופתרון כמו שהצעתי יכול גם לסבול (תלוי בהגדרות RAID) דיסק או 2 תקולים ועדיין להמשיך לעבוד.

על VDI ולקוחות שונים

אתחיל בשאלה: שאלתם את עצמכם פעם, כשאתם צריכים יעוץ מבחוץ, מה ההבדל בין יועץ טוב לבין יועץ .. פחות טוב? אפשר לכתוב על כך כמה וכמה פוסטים מאוד ארוכים, אך אני אתמצת את התשובה במשפט פשוט: יועץ טוב יתאים את הפתרון ללקוח. יעוץ פחות טוב – ינסה לשנות את "הלקוח" לפתרון.

בתחום ה-VDI, יש 3 פתרונות ש"שולטים" בשוק: Horizon של VMWare, ה"סלט" של Citrix (כמו Xen Desktop יחד עם כלים אחרים) וכמובן הפתרון של מיקרוסופט. בכל הפתרונות ניתן או "לפרסם" אפליקציות כך שיצוצו כחלונות נפרדים המציגים אפליקציה בלבד או שניתן להקים מכונות וירטואליות ועליהן "להלביש" פרופילים, ויש כמובן את שיטת ה"ערימות" – הקמה של מספר מכונות VM שמשוייכות קבוע למשתמש פר VM.

בהינתן החומרה הנכונה וההגדרות הנכונות, כל הפתרונות יכולים לתת תוצאות מעולות בכל מה שקשור ל-VDI, החל מרמת הפקידה שמשתמשת באופיס ודפדפן וכלה במשתמשים שצריכים להריץ אפליקציות תלת מימד. כולם תומכים בהאצת GPU (למעט מיקרוסופט שירדה מ-RemoteFX ב-Windows Server 2016 והולכת להוציא משהו בקרוב שיקרא GPU-P לצרכים של גרפיקה למשתמש מרוחק).

כל החברות הגדולות במשק משתמשות כבר בפתרון VDI או "מעין VDI". לכו לכל נציגות סלולרית בקניון ואתם תוכלו לראות במסכים של המוכרים חיבור RDP לחוות השרתים של אותה חברת סלולר. על המחשב המקומי לא רץ כמעט כלום (אגב, בלא מעט מקרים אותן חברות גדולות מוותרות על רכישת Thin Client יעודי מכיוון שזה יותר זול להן לרכוש PC בקצה המאוד נמוך עם Windows). רוב המשרדים הממשלתיים, חברת החשמל וכו' משתמשים ב-Citrix לצרכי VDI. חברות גדולות אחרות שלא ממש משתמשות ב-VDI הן חברות השיווק הגדולות (שופרסל, רמי לוי וכו') בקופות הרושמות (כולל הקופות החדשות לשרות עצמי) – שם עדיין יש PC עם דיסק קשיח שמטעין שורת אפליקציות לאחר שה-Windows עולה. אחד הדברים שגיליתי לאחרונה זה שכשבמשרד ממשלתי (נניח רשות המסים) אם ה-Thin Client שלהם (שמשום מה מטעין Windows 10 בזמן Boot, כך שאני לא בדיוק יודע למה הם צריכים Thin Client) לא מצליח להתחבר ל-Store Front של Citrix וזה קורה לכולם באותו סניף – אז הם פשוט מפסיקים לקבל לקוחות ובאותו יום אין עבודה. ברשת שיווק שמרוויחה כסף מכל לקוח, סיטואציה כזו היא הסיוט הכי שחור להנהלה, ולכן לא נראה לי שבעתיד הקרוב הם יעברו למשהו כמו VDI.

מה שציינתי לעיל מדבר על גופים גדולים, הדברים חלים לעיתים גם על גופים בינוניים, אבל כשזה מגיע לעסקים קטנים – הפתרונות הנ"ל לגבי VDI פשוט לא רלוונטיים ואת זה גיליתי לאחר כמה שיחות עם בעלי משרדי עורכי דין, רואי חשבון וסוכנויות ביטוח. שם, ברוב המקרים, רכישת ברזלים תוכנה, הרכבה והגדרה של הכל – מגיעה מהכיס של הבעלים או מחשבון החברה, וכשמציגים להם מחירים של הפתרונות האלו לא תמצאו אפילו משרד אחד שיסכים לרכוש זאת. זה לא רק עניין המחיר, זה עניין הצדקת הרכישה.

מדוע שהם בעצם ירכשו? בגלל ש-PC יכול להתקלקל? כיום אפשר ב-500-700$ להשיג PC פשוט בקצה הנמוך (כולל זכרון ו-SSD במקום דיסק מכני), וכל מה שנותר לעשות זאת להעביר את ה-DATA (כולל OS) ממערכת ישנה לחדשה ואולי להתקין דרייברים. בגלל גיבויים? אפשר לקנות NAS קטן, להתקין תוכנה כמו Macrium Reflect שתגבה את כל המכונות לאותו NAS. העלות של כל העניין ממש שולית.

היכן עסקים קטנים כן ירצו להקשיב ליתרונות VDI ולהטמעתם? רק כשהדברים הבאים ימולאו:

  • מחיר – זול. הפתרונות של Citrix ו-VMWare עפים ישר מהחלון. של מיקרוסופט – אולי.
  • שקט – תתפלאו בכמה משרדים אין ממש בידוד למחסן שאפשר להכניס שם שרת 1U או 2U, ובמשרד די שקט, רעש כזה בולט (יש לי כמה כאלו פה בבית, מנסיון!)
  • שרות ותחזוקה ל-3-5 שנים, בלי זה אין על מה לדבר.
  • עלות חד פעמית – לא רשיונות בתשלום חודשי. (ביי ביי nVidia ו-Grid!)
  • שרות ותמיכה מקומיים ובעברית.

ניסיתי בזמן האחרון עם אותם בעלי משרדים לעשות להם סימולציה על VDI ומה שזה יתן, ואני יכול לאמר שהיתה בהחלט התעניינות, ולכן התחלתי יותר ויותר להשקיע משאבים בנידון כולל בניית דברים שהם custom אבל בסוף זה יעבור למשהו ארוז ומוכן.

המטרה שלי בסופו של דבר לגבי VDI לעסקים קטנים היא לא לשווק משהו בלעדי של העסק שלי לכולם, אלא להיפך – יש המון המון עסקים שנותנים שרותי מחשוב לעסקים קטנים, ושהם ימכרו את זה וירוויחו מכך, ואני אמכור להם (לאותם נותני שרות מחשוב) שרות תמיכה במקרים שלהם אין ידע בפתרון. אני שואף להכניס כמה שיותר חברות שמוכרות ברזלים ושרותים ללקוחות קצה לעניין. וכשזה יהיה מוכן, אפרסם תיעוד ווידאו קליפים איך לבצע את הדברים.

לסיכום: יש לקוחות שיכול להתאים להם פתרון X או Y לצרכי VDI, אבל יש לקוחות שצריך להתאים להם פתרון יעודי ויחודי. זה שחברת X הטמיעה פתרון Y לא אומר שהפתרון יכול להתאים תמיד גם לכם מכל מיני סיבות, ולכן כדאי לבדוק דברים היטב ואם צריך – לבדוק מה ניתן לבנות עבור הלקוח בהתחשב בצרכיו ובתקציב שיש עבור הפרויקט.

על תחנות עבודה/שרתים ל-AI/DL

יותר ויותר חברות נכנסות לתחומים כמו AI ו-Deep Learning (או DL בקצרה). לא מעט חברות מעדיפות להשתמש בשרותים שספקי ענן ציבוריים מוכרים. שרותים אלו נותנים API לשימוש. השרותים עצמם שונים בין ספק לספק ומומלץ להתייעץ עם אלו שמבינים בתחומים אלו בענן לפני שמתחילים לעבוד עם שרות מסוים, מאחר שיציאה משרות כזה בעתיד אינה קלה.

ויש כמובן את אלו שמעדיפים לעבוד עם ברזלים מקומיים. אני בהחלט יכול להבין אותם: מדובר ברוב המקרים בהשקעה חד פעמית (למעט שדרוג בעתיד של כרטיסים או אחסון מקומי) ואין תשלום חודשי נוסף. פוסט זה מיועד בדיוק לאותם חברות/סטאראטפים/ארגונים.

לפני שניגש לעניין התחנות, נסתכל על ה-GPU והשאלה הראשונה שצריכה להישאל היא: האם בחברה משתמשים ב-CUDA או ב-OpenCL? אם מדובר ב-CUDA, אז כרטיסים של חברת nVidia יכולים להיכלל. אם מדובר לעומת זאת ב-OpenCL, אז כרטיסים של AMD מסידרת Instinct (דרך פלטפורמת ROCm), ה-GPU הפנימי של מעבדי אינטל (לחישובים קטנים, או ב-CPU עצמו, זה גם עובד על מעבדים של AMD) או לכרטיסים שאינטל תוציא בשנה הבאה.

השאלה הבאה צריכה להישאל היא לגבי "שרשור" כרטיסי GPU. ל-nVidia יש את ה-NVLink שמאפשר להצמיד זוג כרטיסים ולקבל תקשורת ביניהם במהירות 100 ג'יגהביט לשניה. ל-AMD עם כרטיסי MI50 ו-MI60 יש את AMD Infinity Fabric לחבר בין זוג כרטיסים ולקבל מהירות של 200 ג'יגהביט לשניה. לכן חשוב לדעת מראש כמה כרטיסי GPU יהיו בתחנה, והאם אתם רוצים להצמיד כל זוג.

השאלה הבאה: כמה כרטיסים יהיו במכונה?

אם אנחנו מדברים על כרטיס 1 או זוג, אז כל דסקטופ רגיל יספק את העבודה, כל עוד יש במכונה ספק כח של 700 וואט (אפשר פחות אך לא מומלץ, במיוחד שההבדל במחירים נמוך) עם נצילות של 80+ זהב. בקשר למעבד – תלוי בכם, יכול להיות אינטל או AMD, אין הרבה הבדל.

אם אנחנו מדברים על 3 כרטיסים ואנחנו מתכוונים גם להשתמש גם באחסון בתצורת חיבור M.2 – מומלץ להסתכל על פתרון מבוסס AMD Threadripper מהסיבה הפשוטה שמעבד זה מציע יותר נתיבי PCIe (כ-64 נתיבים) בהשוואה לכל מעבד דסקטופ של אינטל. מעבד זה הוא היחיד שמאפשר לחבר 3 כרטיסים. לגבי כמות ליבות – יש מספר דגמים, כמו 2950X עם 16 ליבות, 2970WX עם 24 ליבות ו-2990WX עם 32 ליבות. ההבדל בינם מבחינת מחיר – כמה מאות בודדות של דולרים.

אם אנחנו מדברים על 4 כרטיסים (עם או בלי הצמדה) אני ממליץ להסתכל על פתרון מבוסס AMD EPYC. מעבד זה נותן לנו לא פחות מ-128 נתיבי PCIe, כך שאפשר "להשתולל" מבחינת מפרט מבלי "לחטוף" במחיר, הואיל ומעבד EPYC נחשב מעבד זול מבחינת מחיר (אבל הוא מעולה מבחינת ביצעים). מכיוון ש-EPYC הוא מעבד לתחנות עבודה יעודיות ושרתים, נזכיר גם את מעבדי Xeon SP של אינטל, ובמקרה כזה נצטרך פתרון של 2 מעבדים (תלוי בכמות הליבות שאנחנו רוצים). אם אנחנו מעוניינים בכמות גדולה של ליבות (16 ומעלה) עדיף לבחור את הפתרון של AMD מבחינת מחיר זול יותר.

אחרי שדיברנו על ה-GPU, השאלה הבאה תהיה: איזו מערכת הפעלה רוצים להריץ על המכונה? גם ב-AI וגם ב-DL רוב הדברים הזמינים ונתמכים – רצים על לינוקס, פחות על Windows. יש הרבה דברים פופולריים כמו TensorFlow שירוצו על Windows, אך יש פחות תמיכה על כך מהקהילה.

השאלה הבאה: מחשב בניה עצמית או מותג? אפשר לרכוש את החלקים ולהרכיב, או שאפשר לרכוש מכונות מותג. כל אחד והעדפותיו. אם אתם מחפשים מכונות מבוססות EPYC, ל-Gigabyte יש את W291-Z00 ואת SuperMicro עם השם המאוד-קליט A+ Server 4023S-TRT. מכונות מבוססות Xeon או מעבדי אינטל – תמצאו אצל כל יצרן.

דברים שכדאי לבדוק לפני הקניה:

  • כרטיס רשת 10 ג'יגהביט – אם יש לכם כמות גדולה של תכנים שצריכה להיות מוזרמת אל התחנה, מומלץ להשתמש בכרטיס 10 ג'יגהביט בין האחסון המרוכז לתחנת העבודה. אם מדובר על מאות קבצי BLOB (תמונות וכו') בדקה, כדאי לשדרג ל-25/40/50 ג'יגהביט.
  • כמה סשן של פעילות צורך זכרון GPU? כרטיסי RTX מעל 2080TI יקרים מאוד, כדאי אולי לרכוש זוג כרטיסים "ביתיים" מאשר כרטיס אחד שעולה הרבה יותר.
  • אם כל התוכן שצריך לעבור "אימון" לא עולה על 2 טרהבייט ויש מכונה אחת – כדאי לרכוש 2 מקלות אחסון כמו סמסונג 970 PRO (או EVO 860) ולהגדיר אותם כ-RAID-0 ולאחסן את התוכן עליהם.

לסיכום: תחנת עבודה עם מפרטים כמו שציינתי יכולה לעלות החל מ-5000$ ומעלה, ולחברות עם תקציב מצומצם כדאי לבדוק מספר אופציות. לפעמים כדאי לבדוק מעבדים אחרים שנותנים ביצועים מעולים אך במחיר נמוך משמעותי מהמתחרים, לפעמים כדאי לרכוש כרטיסים יותר "ביתיים" בזוגות מאשר כרטיסים יעודיים במחירים כפולים ומעלה.

סטטוס וירטואליזציה מבוססת קוד פתוח – סוף 2018

אנחנו נמצאים נכון לשעת כתיבת פוסט זה ימים ספורים לסיום שנת 2018 ותחילת שנת 2019 וחשבתי שזה יהיה זמן נכון לפרסם פוסט סטטוס לגבי פתרונות וירטואליזציה מבוססי קוד פתוח.

מי שהולך לכנסים והרצאות של חברות שונות ושל ספקי ענן שונים, שומע בוודאי איך חברה X או חברה Y עברו לענן, הם מרוצים עד השמיים והכל ורוד ומאושר. המציאות, לפחות משיחה עם חברים פרילאנסרים שמבצעים אינטגרציות או מעברים לפלטפורמות שונות – קצת שונה. כן, ישנן חברות שמעבירות חלק מהמכונות VM שלהן לענן, חלקן מעיפות מכונות VM ומשתמשות בשרתי ענן שונים (כ-PaaS), אבל לא יצא לי להכיר שום חברה עם כמה אלפי מכונות VM בארץ שבסופו של דבר השביתה את ה-DC שלה והעבירה הכל מהכל לענן. ככלל, הויכוחים על העלויות השונות בטווח הזמן הקצר והארוך (בתוספת כמה מילות Buzz) גורמים ללא מעט חברות להאט מעבר לענן, לבצע Hybrid מדוד מאוד, והיו כמובן לא מעט מקרים שפשוט "חזרו הביתה" (אם כי זה לא סופי. מי שחושב שאין בתחום ה-IT מקרים שמקבלים החלטה X ואחר כך מבטלים ואחר כך שוב חוזרים – מוזמן להתעורר).

אני מודה שעד לאחרונה כל עניין הוירטואליזציה בקוד פתוח לא ממש תפס אחוז גדול בתחום ההטמעות ב-Enterprise. כמעט כולם הולכים ל-VMware, חברות שכמעט כל התשתית שלהם מבוססת מיקרוסופט משתמשים ב-Hyper-V ואלו שרוצים Hyper Converged הולכים על Nutanix או Simplivity. אחרי הכל – למוצרים האלו יש תמיכה, יש בארץ אינטגרטורים, לא צריך לקנות מחו"ל רשיונות, יצרני החומרה מאשרים שהמוצרים עובדים עם הברזלים. בקיצור, סבבה אגוזים.

אבל בימים אחרונים קיבלתי 2 שיחות טלפון מ-2 חברות גדולות שהמנהלים הבכירים שלהם קוראים בלוג זה. אחד מהם בתפקיד בכיר בחברה בטחונית מאוד גדולה וידועה. הבקשה שלהם היתה זהה – הם מעוניינים לצמצם את ההוצאות על הרשיונות ומוכנים לשקול גם מעבר לפתרונות קוד פתוח או פתרון מסחרי מבוסס קוד פתוח. מטבע הדברים אני לא יכול לתת לאף אחד מענה טלפוני מבלי לפגוש את הלקוח, לראות מה התשתית, מה הם רוצים לבצע, לאן הם רוצים להגיע, מה הידע המקצועי שיש בחברה ועוד ועוד, ולכן בפוסט זה אתמקד יותר בפתרונות ה"חמים"/פופולריים בשוק ולמי הם מתאימים.

אחד הפתרונות שיורד לאט לאט מגדולתו הוא Xen Server. הסיבה לכך היא שהפתרונות המתחרים שאציג היום נותנים את מה ש-Xen נותן בחינם ואם רוצים לקנות מיצרן הפתרון תמיכה בתשלום, המחיר של המתחרים יותר זול, ולכן ההמלצה שלי למי שכן משתמש במערכת של Xen וחושב בהמשך לשדרג – זה לבדוק את הפתרונות המתחרים המבוססים בקוד פתוח.

בפוסט זה אציג, כמו בפוסטים קודמים – 3 מערכות (Proxmox, oVirt/RHV, OpenStack) ולמי הם מתאימים ומה השוני שלהם.

נתחיל במערכת שמתאימה יותר לחברה קטנה או ל-LAB מקומי: Proxmox.

תוכנת Proxmox מתאימה ליישומי וירטואליזציה הן על מערכות ישנות (כן, אותו שרת G7 של HP שיושב שם בצד) והן על מערכות חדשות. המערכת עצמה היא יחסית קלה ללימוד, ומי שעבד על ESXi עם vCenter בצורה לא מקצועית (כלומר לא עבר קורסים והכשרות של VMware) יוכל להקים תוך דקות ספורות מכונות וירטואליות על דיסקים מקומיים, לחבר NFS או iSCSI וגם להשתמש ב-HA ולבצע Live Migration (כל עוד יש אחסון משותף, זו לפחות הדרך המומלצת). בקיצור -אם אתם צריכים להקים מערכת וירטואליזציה על מספר קטן של שרתים, ללא הקמה של רשתות וירטואליות מורכבות או דברים הרבה יותר מורכבים (DVSwitch?) – אז Proxmox יכול להתאים למשימה.

המערכת הבאה יותר מתאימה לחברות שמריצות מערכות וירטואליזציה מורכבות עם רשתות וירטואליות שונות (המערכת משתמשת ב-Open Virtual Network ו-Open vSwitch, וכן רשתות SDN), סטורג'ים בפרוטוקולים שונים, חיבור ל-OpenStack, ודברים נוספים. המערכת היא oVirt. טכנית, oVirt נבנתה מגירסה 4 להריץ מערכות גדולות וכשאני מציין גדולות, אני מדבר על אלפי ועשרות אלפי מכונות וירטואליות. בשעה שפתרונות כמו ProxMox מתרכזים ב-Bridge Networking, מערכת oVirt תומכת במספר פתרונות רשתות וירטואליות, והיא בין המערכות היחידות שתומכות גם בפלטפורמות שאינן X86-64 כמו מערכות Power ו-S390 של IBM. מבחינת HA, היא בין המערכות המובילות בדיקות ברמת חומרה (דרך ILO/IMM/IDRAC) מה קורה לברזל והיא יודעת להעביר את ה-VM אם יש תקלה ולטפל בשרתים פיזיים בעייתיים – החל מהקמה של חדשים, שדרוג קיימים ועוד. מערכת oVirt מבוססת על מערכת KVM האחרונה (כן, אותה חברה שמפתחת את oVirt היא אותה חברה שמפתחת את KVM – זו רד-האט) כך שיש תמיכה בציודים וירטואליים חדשים, מערכות UEFI וירטואליות מודרניות ועוד), התממשקות ל-VCenter, המרה יעילה של מכונות וירטואליות ל-oVirt, תמיכה ב-AD/LDAP ועוד שורה ארוכה של פונקציות. בהשוואה ל-Proxmox, מערכת oVirt היא מפלצת ולכן היא פחות מתאימה לרוץ על שרתים עם מכונות וירטואליות שמאוחסנות על דיסקים מקומיים. oVirt, אגב, מגיעה מוכנה לשימוש הן כשרת שיתחבר לסטורג' והן כ-Hyper Converged.

oVirt מתאימה להטמעות גדולות הן כ-PoC והן כפרודקשן כל עוד יש בחברה ידע פנימי (או יועץ חיצוני) שיכול לתת תמיכה. מנהלים שמנוסים עם VMWare או Hyper-V ואינם מנוסים מספיק או בעלי ידע רציני בלינוקס יתקשו בניהול מערכת כזו ללא השקעה בלימוד הדברים, והסיבה לכך פשוטה: oVirt אינה מנסה להיות העתק של VMware והדגש של oVirt הוא יותר על פונקציונאליות מאשר חזותיות (אם כי חל שיפור ניכר בחלק הזה בגירסה 4.2 ובגירסה 4.3 שתצא במהלך 2019). חברות שמעוניינות במוצר ארוז ובתמיכה רשמית עם רשיונות – ניתן לרכוש את מוצר ה-RHV עם תמיכה.

ומכאן – למפלצת הגדולה: OpenStack.

אם oVirt היא מערכת גדולה, OpenStack היא גודזילה לכל דבר ועניין. ההבדל הגדול בין oVirt ל-OpenStack הוא ש-OpenStack מנסה לתת לך הכל מהכל. וירטואליזציה? יש. קונטיינרים? יש את Zun שמאפשר להריץ קונטיינרים כ-שרות. DB כ-שרות? יש. אחסון תואם S3? יש. אחסון Images ודברים אחרים? יש. צריך Load Balancer? תכיר את Octavia, ויש עוד עשרות חלקים. עם oVirt לעומת זאת – המיקוד הוא לכיוון מתן שרותי וירטואליזציה והשרותים מסביב, לא יותר מכך.

המטרה של OpenStack היא לתת לחברה להקים ענן פרטי, רק שבניגוד לדרכים ישנות יותר שבהם היינו מקימים מערכות VM מבוססות לינוקס ריקות ועליהן היינו מקימים כל מיני שרותים – כאן המערכת מוקמת על הברזלים עם השרותים שאתה צריך ואז אפשר להשתמש בשרותים כדי להקים מה שרוצים – מכונות וירטואליות, קונטיינרים, שרותים וכו'. חשוב לזכור: מערכת OpenStack היא מערכת מאוד מורכבת, ומחייבת שיהיה בחברה ידע פנימי רציני בלינוקס, SQL, פייתון, BASH וכו' (בלא מעט מקרים כדי לאבחן תקלה או כדי לטפל בתקלה,  העבודה נעשית מול Shell ולאו דווקא מול ה-GUI) ומאוד מומלץ יועץ חיצוני צמוד ל-OpenStack.

שילוב מערכת OpenStack בחברות הוא מעט מורכב מהסיבה הפשוטה שזו אחת המערכות שלא מומלץ להוריד את הגירסה החופשית ולהתקין אותה, מכיוון שתוך חצי שנה משחרור הגירסה האחרונה יוצאת גירסה חדשה ולאחר כשנה כמעט ואין עדכונים ותיקונים לגירסה הקודמת, ולכן אם רוצים OpenStack עם תמיכה רשמית מלאה, מומלץ לרכוש זאת מיצרן הפצת לינוקס כמו SuSE, המחיר שלהם יותר זול מהגירסה של רד-האט ויש תמיכה לפחות ל-5 שנים למוצר בגירסה שרכשתם.

ומה העתיד?

פתרונות הוירטואליזציה ממשיכים להתקדם, גם הפתרונות המסחריים הסגורים אך גם הפתרונות מבוססי הקוד הפתוח. ב-VMWare הכריזו בכנס האחרון על ESXI ל-ARM, פלטפורמה שנכנסת יותר ויותר לספקי הענן הציבורי ו"זוחלת" לכיוון ה-Enterprise (תסתכלו על Ampere). פתרון הוירטואליזציה KVM ו-QEMU (שבהם כל מערכת בנייה כמו Yocto משתמשות) יש תמיכה בעשרות מעבדי ARM כבר 6 שנים ומעלה, מערכת OpenStack תומכת ב-ARM, ו-oVirt תתמוך כנראה בגירסה הבאה (אם לא תהיה גירסה כזו, אני כנראה בשנה הבאה ארכוש שרת ARM ואבצע BUILD לכך. מהנדסי רד-האט ישראל – תתכוננו להצקות ממני 🙂 ). עוד ארכיטקטורה שהולכת להיתמך היא מעבדים זולים מבוססי MIPS החדשים.

מבחינת תקשורת – רשתות 100, 200 ו-400 ג'יגה יהפכו לאט לאט לנורמה והמתגים עצמם יהיו מבוססים שבב מרכזי קנייני ושבב ARM שמריץ לינוקס, ומי שינהל את המתג – זו מערכת הוירטואליזציה (דרך הלינוקס שרץ על המתג).

מבחינת אחסון: ישנו תהליך יחסית די חדש שיכנס לאט דרך יצרני ה-SSD והוא "העפה" של מערכת הבקר מה-SSD כך שמערכת הוירטואליזציה תחליט איך לנהל את ה-SSD, איך לבצע Garbage Collection לפי העומסים במכונה, לפי המכונות הוירטואליות שירוצו ועוד. אינטל גם תוציא את ה-Optane DC Persistent Memory – מקלות אחסון שיושבים היכן שמקלות הזכרון יושבים, מכילים הרבה יותר אחסון ממקלות זכרון ECC רגילים ועם ביצועים קרובים לביצועי זכרון. תמיכה לכך ב-OpenStack תהיה קיימת בקרוב (להלן השקפים), רק שמחכים למעבדים ושרתים מבוססי Cannon Lake SP.
עוד תחום אחסון שיקבל Boost רציני בוירטואליזציה הוא NVMEoF שיתן Latency מאוד נמוך.

לסיכום: פתרונות וירטואליזציה מבוססים קוד פתוח לא הולכים להיעלם, הם מתפתחים יותר ויותר ויודעים גם לתת "Fight" לפתרונות הסגורים. יש פתרונות גם להטמעה קטנה, גם להטמעות גדולות וגם להקמת ענן עם עשרות שרותים בתוך החברה, רק שכאן אף אחד לא עומד לך עם טיימר של 30-60 יום ל-Trial ותוציא צ'ק שמן או שאין מערכת. כל הפתרונות שתיארתי הם פתרונות טובים ויציבים לא רק לטסטים אלא גם לפרודקשן.

אם יש לכם שאלות לגבי המוצרים, אתם מוזמנים ליצור קשר.